קצב שאני אוהב

בהיפ-הופ וראפ זה המהירות של הדיבור ובנוסף מסרים שנונים (באלו שיש... אני פחות מתחבר לאלו עם מילים שטותיות)

די דומה לטעם שלי...

חוץ מהאלקטרוני

מהסגנון של הפסטיבלים הגדולים... 

אירית, סקוטית, בעיקר הרכבים כאלה .

וגם מוזיקת פולק ורוק פולק

פיוטים ושירת ימי הביניים - בעיקר בגלל התוכן. פחות המוזיקה.

אבל שירים רגועים ומקהלות עם מגוון קולות זה משהו שאני יכולה להקשיב לו שעות...

לדוג' השיר "כנפי רוח" של ביני לנדאו, אני שומעת אותו עד היום.

ואוו @הרמוניה את ממש מרווה אותי נחת אם יש לך משהו טוב לנשמה אשמח לשיתוף

הגיע הזמן שבעולם הפלצני הזה יתחילו לאהוב גם שירה אמיתית!!

את לא אוהבת פיוטים ושירת ימי הביניים... @חצילים סתם מפיח תקוות שווא, נראה שאני אמשיך להיות היחידה שאוהבת את שירי ריה"ל בעיקר, האבן עזרא, וגם ר' שלמה אבן גבירול...

ומה יש לך... שירים מרגשים זה דבר מושלם...

סיפורים וסרטים מרגשים זה הדבר השנוא עלי, אבל שירים?? במיוחד על חיילים... זה מרגש ממש...

שיר שאני שרה כל הזמן רצוף זה "שושנים עצובות" ואוו... אי אפשר לעמוד בזה... בעיקר ההקלטה שבסוף, שמעתי אותה אינסוף פעמים...

זה כל כך יפה, הרעיון של השיר, המוטיבים, השפה, ואוו פשוט מושלם.

טוב נסחפתי עם ההתרגשות...

אבל זה באמת מהמם ברמות על.

שקוראים לניק שלך הרמוניה!!!!!

חחחח ואוו איזו זכות יש לך

נערך...

מכירה את "שתי אצבעות מצידון"?

למשל שירי להקות צבאיות 

היום הכל כל כך זול, רדוד ומשעמם, רק צרחות, בלי עוצמה אמיתית.

אחרי שהם בלעו את כל העולם?

מלא אנשים אוהבית מוזיקה ישנה מוזיקת ארץ ישראל.

בעיקר כאלה שהם טיפוסים נוסטלגיים בכללי, אבל לא רק

אולי דווקא בגלל שהשירים האלה מדברים על דברים שרוצים שיהיו בעתיד (שיר שהוא כבן אלפיים ובכל יום חדש )

אין אין אין בעולם שיר יותר מחרפן מזה.

בוודאות.

וואלה- צודקת.

במיוחד השורה הגאונית במיוחד "מיאו מיאו מיצי מיצי" שחוזרת על עצמה אינספור פעמים...

שירים שקטים בסינית, לפעמים גם בקוריאנית.

לא יודעת למה, אני אוהבת את הצליל. וגם, בשירים הסיניים הרבה פעמים המילים יפות ומסתוריות כאלו כי הם מתנסחים ממש שונה מאיתנו, בצורה יותר פיוטית, וזה יוצר טקסט מעניין.

ובטח שלא דיברתי על c-pop

k כמו ב korean

c כמו china. פופ סיני

לא ידעתי שקיים בכלל כזה ז'אנר

(בעיקר החוק השלישי)

על מנת לא לייבש את פורום לנ"ו מגולשיו נולדה ההחלטה לאסור כתיבת כל ענייני לנ"ו בצמ"ע כי אז מה עשינו בזה? פשוט העברנו את הטראפיק מפורום א לפורום ב.

גם אם תרצה להקים פורום אחר ותבקש זאת ממשה, הנטיה שלו לרוב תהיה לסרב אלא אם כן תמצא מספר ניקים מכובד שיהיו פעילים בפורום החדש ושהפורום החדש לא ייבש ויפגע בפורום ישן ופעיל יותר.

אם מדברים עליך

וואן גוך היה סמרטוט בחיים שלו. איכשהו אחרי שמת נהיה צייר ענק.

לוינס לא היה כל כך מוכר, ודאי לא רוב חייו (חלק גדול מחייו הוא היה בכלל מנהל בית ספר). היום הוא נחשב אחד ההוגים המודרניים החשובים ויש פקולטות שלמות שלומדות אותו.

ויגוצקי הוחרם בחלק גדול מחייו, והכתבים שלו התפרסמו הרבה אחרי שמת, רק אחרי נפילת מסך הברזל.

דה ווינצ'י היה חשוב מאוד בחייו, אבל נוסחאות שהוא הגה, תרמו לעולם המון שנים אחרי מותו.

יש"ו ויוחנן המטביל, בחייהם היו מהפכנים הזויים, והיום הרבה אנשים מעריצים אותם.

ועוד הרשימה ארוכה...

החתול הזמני עלול להפוך לקבוע.

לפי הגמרא, הם לא היו אנשים חיוביים, אפילו מקולקלים...

ואת תוצאות "מהפכנותם" סבלנו וסובלים עד היום...

בקטע של להשאיר משמעות לנצח בעולם

אם כבר להיות מפורסם עכשיו יותר קורץ לי

אבל גם זה לא באמת

הייתי מעדיף שיזכרו אותי כמה שפחות.

סוג של "אין לי רשות" או "אין לי זכות" להרגיש. הרגשות שלי צריכים להישאר אצלי. כאלה.

מעין חוסר צניעות כשהאדם מגלה את הדברים האינטימיים שלו (רגשית) גם חשש להיפגע ולא יודעים איך לא לפגוע כשהכל

כך חשוף וגלוי לעין השמש....

תבדוק בסניפים שקרובים אליך

בת"א, ברח' בן יהודה:

משלוחי אוכל ביתי בתל אביב - הו מאמא

יש לי אח שגר בקרבת מקום והוא קונה שם

בקיבוץ משמר השרון - 'בורדו'

אנחנו קונים שם שנים, לשבתות וחגים, כשאחים שלי גרו במעונות באוניברסיטה הצטיידו מידי שבוע משם.

https://share.google/2j99P4M4RBvveqDCr

ההורים שלי קונים כאן - קדירה חמה

ופעם שלחו לנו מהמשרה שלי מכאן - סורוצקין - מעדנייה יהודית

בהצלחה!

שעכשיו אני בשלב קצת מבולבל בחיים שלי

אז עוד יותר מרגיש ככה

אמרתי משהו בסגנון לאדם גדול שהכרתי והוא ענה לי:

אני חי מהבוקר עד הערב כל יום (משהו כזה) - ברוך השם.

חושבת שטבעי שכבני אדם איננו יכולים לחיות כמו...פרה

למשל, ויש מחשבות וחששות ותקוות, אבל איך אומר

ד"ר הררי (אתר התבוננות פנימית) - אם המחשבות

אינן מהסוג שנושא פרי, לסלק אותן.

לא קל, אבל באמת, אם חושבים, החיים עוברים

כל כך מהר (מגילוכד' 40 בערך)....

כן. קל לדבר. בראש ובראשונה, אני מדברת

זאת לעצמי.

אאל"ט (אם אני לא טועה, אין לי כח לכתוב

זאת כל פעם מחדש), ד"ר אדהאן אומרת

לעטוף את המחשבה/חרדה הזו

עם נייר עטיפה נחמד, לקשור בסרט

נחמד ולהעיף אותה (אפשר עם בלון...)

למעלה.

ה ו א  יקבל זאת באהבה, בהבנה,

בחיוך, בליטוף רך על הראש:

הכל בסדר, בני היקר, ויהיה

עוד יותר ועוד יותר ועוד....

ולדבר עם מישהו וכו' וכו'....

אתה שיא הצעיר. שיא!

עוד כל כך הרבה דברים

טובים עוד נכונו לך, בעזה"ש!

יודעת שאינך זקוק לנחמה,

סתם...

וגם להזכיר לי שאני עוד צעיר,

כי בקטעים האלה אני תמיד מרגיש כאילו יש הרבה

דברים שיכולתי לעשות בשנים שעברו ולא עשיתי

ואז זה גם מעציב

נראה לי זה עצוב לקרוא את זה מבחוץ, אבל יש מצב שהאנשים המדוברים שמחים עם התהליך שהם עוברים בחייהם.

מכירה את הרהורים העצובים.

דבר ראשון הם עוברים, נמצאים בהם קצת ואז עוברים הלאה להרהורים מסוגים אחרים.

דבר שני זה משהו שעוזר למצוא את הכיוון בחיים בעיקר בשלב שיש עוד הרבה החלטות לפניך. זה טוב לחוות את החיים גם מהזוויות האלה וזה עוזר להבין עם הזמן מה עושה לך טוב ומה נכון לך.

רק צריך לזכור לא לשקוע בזה...

זה:

שאלה בתור אחד שחדש פה יחסית.. | ערוץ 7 

ומהמשך השרשור הנ"ל

זה מרגיש לי כמעט כמו לפגוש דינוזאור 🤪

אח שלי נהרג במלחמה ומשם החיים הלכו והדרדרו. נקווה שעוד עשור אהיה במקום טוב יותר

אני מנגן עכשיו את אצלינו בגן וחושב עליך,

עצוב

העולם הבא הוא מציאות על תדר אחר.

בטח נורא טוב לו שם. ובעז"ה, הוא עוד יחזור. הלוואי ובקרוב.

מנהל שתלוי בעובד שלו יקדם אותו.

אני אשאל בפעם הבאה. תודה!

אולי דוכן מיצים בפארק

או שערות סבתא ביום העצמאות

שאר המקומות מקבלים בעיקר אשראי

לאט לאט גם לא מקבלים מזומן.

לדוגמה היום הלכתי לקנות משהו בקניון

היו 2 ילדות-נערות לפניי שרצו לשלם במזומן

אבל הדוכן הזה מקבל רק אשראי

(רציתי לעזור. אבל לא היה לי כסף להחזיר להם עודף.)

לק"י
 

אף נהג מונית לא הציע לי.

זה מוזר שהכל עובר לאשראי. מה יעשו ילדים שהולכים לקנות....

מאחל שהמקום יהיה טוב לך ברמה האישית והמקצועית, שההמשך יהיה טוב מהפתיחה כעת, שתיהנה מהעבודה ושיהיה רגוע.

זה לפחות הרושם שלי מהפעילות שלך בפורום.

לכן אני לא דואג לך שיהיה לך בהצלחה רבה!

אני במרכז צריך להעביר כמה שעות והייתי צריך להטעין א הפלאפון אז הלכתי לבית אריאלה ונכנסתי לפורמים. קצת מוזר לי להית פה אחרי כל השנים האלה