קצב שאני אוהב

בהיפ-הופ וראפ זה המהירות של הדיבור ובנוסף מסרים שנונים (באלו שיש... אני פחות מתחבר לאלו עם מילים שטותיות)

די דומה לטעם שלי...

חוץ מהאלקטרוני

מהסגנון של הפסטיבלים הגדולים... 

אירית, סקוטית, בעיקר הרכבים כאלה .

וגם מוזיקת פולק ורוק פולק

פיוטים ושירת ימי הביניים - בעיקר בגלל התוכן. פחות המוזיקה.

אבל שירים רגועים ומקהלות עם מגוון קולות זה משהו שאני יכולה להקשיב לו שעות...

לדוג' השיר "כנפי רוח" של ביני לנדאו, אני שומעת אותו עד היום.

ואוו @הרמוניה את ממש מרווה אותי נחת אם יש לך משהו טוב לנשמה אשמח לשיתוף

הגיע הזמן שבעולם הפלצני הזה יתחילו לאהוב גם שירה אמיתית!!

את לא אוהבת פיוטים ושירת ימי הביניים... @חצילים סתם מפיח תקוות שווא, נראה שאני אמשיך להיות היחידה שאוהבת את שירי ריה"ל בעיקר, האבן עזרא, וגם ר' שלמה אבן גבירול...

ומה יש לך... שירים מרגשים זה דבר מושלם...

סיפורים וסרטים מרגשים זה הדבר השנוא עלי, אבל שירים?? במיוחד על חיילים... זה מרגש ממש...

שיר שאני שרה כל הזמן רצוף זה "שושנים עצובות" ואוו... אי אפשר לעמוד בזה... בעיקר ההקלטה שבסוף, שמעתי אותה אינסוף פעמים...

זה כל כך יפה, הרעיון של השיר, המוטיבים, השפה, ואוו פשוט מושלם.

טוב נסחפתי עם ההתרגשות...

אבל זה באמת מהמם ברמות על.

שקוראים לניק שלך הרמוניה!!!!!

חחחח ואוו איזו זכות יש לך

נערך...

מכירה את "שתי אצבעות מצידון"?

למשל שירי להקות צבאיות 

היום הכל כל כך זול, רדוד ומשעמם, רק צרחות, בלי עוצמה אמיתית.

אחרי שהם בלעו את כל העולם?

מלא אנשים אוהבית מוזיקה ישנה מוזיקת ארץ ישראל.

בעיקר כאלה שהם טיפוסים נוסטלגיים בכללי, אבל לא רק

אולי דווקא בגלל שהשירים האלה מדברים על דברים שרוצים שיהיו בעתיד (שיר שהוא כבן אלפיים ובכל יום חדש )

אין אין אין בעולם שיר יותר מחרפן מזה.

בוודאות.

וואלה- צודקת.

במיוחד השורה הגאונית במיוחד "מיאו מיאו מיצי מיצי" שחוזרת על עצמה אינספור פעמים...

שירים שקטים בסינית, לפעמים גם בקוריאנית.

לא יודעת למה, אני אוהבת את הצליל. וגם, בשירים הסיניים הרבה פעמים המילים יפות ומסתוריות כאלו כי הם מתנסחים ממש שונה מאיתנו, בצורה יותר פיוטית, וזה יוצר טקסט מעניין.

ובטח שלא דיברתי על c-pop

k כמו ב korean

c כמו china. פופ סיני

לא ידעתי שקיים בכלל כזה ז'אנר

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל