שנראה טוב? לא יודעת.

אולי בגלל שאני נשואה לחתיך על

כולם כתבו פה על זה שהשחקן חתיך אבל מה שמושך אותי זה האופי .

ומציע לך לא לקבל כל מיני "הסברות" כמה זה כאילו "נורמלי" ובעצם אולי גם בעלך וכו' וכו'.

[לפעמים "הסברות" כאלה הן בכלל פריקה של תיסכולים של אנשים מעניינים שנוגעים לאו דווקא לשאלה של מישהו אחר, ומתקשים לנתק בין הדברים]

אדם זה לא בהמה שבנויה רק על אינסטיקטים. הרבה מאד תלוי קודם כל בראש, בגישה הבסיסית, ביחס הנפשי העמוק והמחוייבות המופנמת קודם כל - וזה גם מכתיב לא מעט היכן ומתי בכלל יתעורר משהו.

ואם בכ"ז אשה רואה שקורה אצלה משהו כזה, אז באופן פשוט היא צריכה להזדעזע מעצמה - שתוך כדי שהיא נשואה עלתה לה איזושהי פנטזיה כזו - ופשוט לסגור לחלוטין את האופציה של צפיה בדברים כאלה. מקלקולי ה"תרבות" הזו...

ובוודאי לא "טוב שתדברו על זה" כפי שהציעה מישהי. מתכון מצוין לסיום הנישואין..

פשוט תפסיקי עם זה. תעשי תשובה שעסקת בדברים כאלה תוך נישואייך, ותרבי אהבה לבעלך.

כבר הסברתי לעיל.

נהייתה היום סוג של "תרבות", לעשות מכל דבר "הגיוני ולגיטימי".

מלבד מה שברור לגמרי שהתפיסה הפנימית, הגישה והיחס, יכולים להשפיע הרבה גם על עצם ההתעוררות (כהסברו של הרב אבן עזרא על איך אפשר לצוות על "לא תחמוד". אומר שכשיש ידיעה מוחלטת שמשהו אינו שלך, אז אפשר) - 

הרי שגם אם אישית יש איזו התעוררות ראשונית, "פיזיולוגית", השאלה אינה רק אם "מממשים" או "חושבי באובססיביות ובעצב", אלא מה עושים עם זה רגע אח"כ. מסיחים את הדעת, תופסים את החיצוניות, ובעיקר - לא נכנסים לראות דברים כאלה במודע (שזה הנושא של השרשור), מתוך תפיסה שזה דבר מאד גרוע, גם אם אישית אצל מישהי הצד היצרי הזה חזק יותר - ולא עושים אידיאליזציה מחולשות אנושיות.

מה שהזכרת לגבי "הימשכות פיזיולוגית" אצל  איש, שאינה אומרת דווקא משהו לגבי ה"אהבה", זה נכון. ועדיין אינו אומר שאי השתדלות להימלט ולהסיח את הדעת מדברים כאלה, לא תשפיע בסופו של דבר גם על היחס הנפשי במידה זו או אחרת.

לגבי מה שאמרת בסוף שאשה תאמר לבעלה, לא הבנתי אם זו בדיחה. אבל אם משום מה לא, כבר כתבתי, מתכון מצוין לסיום הנישואין, מתוך היסמכות "מיסטית" על כך שרק אצל אשה דברים מסויימים מפריעים..

ובלי לעשות אידיאליזציה לחולשות. אתה לא חושב שהמצב האידיאלי הוא שאפשר יהיה לדבר על כל נושא שבעולם?

בסדר, אני מקבל את דבריך שכדאי לא להכנס לצפות במודע ושחשוה לנסות להסיח את הדעת וכו'.

אבל לגבי "תדברו על זה" - אמנם אם זה רק יפגע בו (או בה במקרה ההפוך) ודאי אין ענין לדבר על זה, אבל אינך סבור שאם יש אמון וכנות בין בני הזוג לא אמורה להיות בעיה לדבר על כל נושא וגם על זה?

דוגמה לדבר: סיפור לשון הרע על מישהו - שאסור לפי ההלכה גם בין בני זוג (עם הסיוג הרגיל, כמובן, של לצורך תועלת וכו', כמבואר בהלכה).

הרי ברור שאסור לפגוע בשני, או לפגוע במודע בקשר בין האיש לאשתו.

אז אתה בעצם שואל, האם לא טוב יותר שדבר כזה לא "יפגע"...  

לדעתי, כנראה שלא טוב יותר..

הרי דווקא בין אנשים שרמתם ה"מוסרית" מאד נמוכה, גם בגידה יכולה אולי "לא לפגוע" - נו, זה טוב?

חלק ממעלת האדם היא, שהנישואין אצלו הם דבר בלעדי. כאן יש משהו שאינו ממש בגידה, אבל יש בו "טעם" מסוים של מעין-זה במחשבה או בלב. אז האם ראוי גם לתת לכך ביטוי בפעל? 

כלומר, זה שהדבר עלול להזיק, אינו "במקרה", וכאילו בגלל שאין ביניהם קשר מספיק פתוח. ההיפך, עלול להזיק כי זה נגד מה שאמור להיו בין איש לאשתו. אז כמו שלא מקללים אחד את השני - ולא חושבים שאדרבה, זה "דיבור פתוח" ולחלק מהפתיחות של המצב האידיאלי.. - כך גם לא אומרים דברים כאלה. זה דבר פסול, פוגע, ההיפך מהמשמעות האמיתית של הנישואין, אז מחפשים דרך אמיתית להתגבר על כך.

נכון, שתיאורטית יכול להיות מצב שמישהו/י בא בשברון לב לבן/בת הזוג ואומר שי שלו חולשה מסויימת ומבקש מאד את עזרתו. אבל זה לא בגלל "דיבור פתוח" על הכל... כולל מה שמקלקל לשני.

וגם דבר כזה, יש יותר סיכוי שיצליח במקרים מסויימים אם איש יפנה אל אשתו, מאשר להיפך.. 

מצטרפת!

@ד. תודה על כל מה שכתבת כאן ובשירשורים אחרים - אכן מילות חוכמה ואמת, אשר נכתבות בדיוק מצד אחד וברגישות מצד שני ומביעות ערכים ועקרונות חשובים ומהותיים, ממש תודה על הדברים!

אוי ל"חברות" כזו שזה "ממש לא מזיז לה".. וזה לא "פתיחות" לדעתי, אלא הפקרות וזולוּת.

ראשית, אם גבר, כלשונך, "נופל במראות אסורים" - אף אחד לא עושה מזה אידיאל או משהו שהוא טוב לבין איש לאשתו. בוודאי לא עידוד לכתחילה לראות דברים כאלה. ובוודאי גם הוא צריך להשתדל שזה לא יקרה.

אלא שניסו לנחם את האשה, שמה שהוא ראה, זה לא מראה על "אהבה" אלא יצֶר. ומנסים לומר לה את זה, דווקא כי היא חשה שזה כמו אצלה, מבטא רגש. אדרבה, זה מה שעורר אצלה את החשש..

בנוסף, חבל לייצר אשליות: אם אדם לא יתנער מדברים כאלה כשמזדמנים לו, קל וחומר אשה, קל וחומר אם זה הופך ל"נורמה", אכן זה ישפיע גם  על ה"אהבה".. 

הורמונאלית, התחושה של "אהבה" קשורה גם עם הצד הזה (ולכן אלה שעיקר "אהבתם" תלויה בכך, היא מחזיקה בהתאם..). אלא שאהבת אמת, היא מעבר לכך. בנויה קודם כל על הקשר של האישיות לאישיות, על אהבת הטוב של השני, על קשר המחוייבות של הנישואין. הצד הזה משרת אותה, במקומו הנכון.

ולכן, מי שזה הרגלם עם מה שרואים בחוץ, לא מתנערים, ומשלים את עצמם שאין  לכך כל השפעה על היחס הנפשי לבן זוגם - זה יפריע לבנין של אהבת אמת ביניהם. יכול לקלקל. התחושה ה"חזקה" הרגעית של הצד החיצוני, שוב ושוב, תפריע לרצף השליו והאמיתי של הבנין הפנימי. יכולה להפריע בכלל לבנות אותו.

לומר, "יצר מיני פיזיולוגי שמתעורר, הוא כח טבעי מופלא בריא וקסום שה' יצר" - זה שקר בשם השם. הרגל שנהיה די מקובל היום, לעשות מכל חולשה איזה "אידיאל" שבכלל ה' יצר..

באותה מידה אפשר לומר שיצר הכעס שמתעורר באופן טבעי באדם כשאשתו שפכה כוס קפה, הוא "כח טבעי מופלא בריא וקסום שה' יצר"...

בן אדם אינו בהמה. וה' ברא בו גם יצר טוב וגם יצר הרע. וכמו שנאמר, "בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין". חז"ל לא החניפו, קראו ליצר הרע, רע. היצר הוא עיוור. אינו "כח מופלא וקסום". תלוי למה הוא משמש. וגם תלוי בהקשר, בכמה הוא מבטא יחס נפשי אל מי שצריך ונכון, במכלול.

יכול לשמש להופעה של יחס עמוק ומחויב ומשפחתי בין איש לאשתו (וגם שם, יש הבדל בין איש לאשה. אצל אשה, מכח הדמיון החזק, יוכל יותר להיתפס כתחושה נטו של "אהבה" - ויוכל גם שלא.. גם אצלה יש עבודת המידות - ואצל איש ההבחנה בין המרכיב ה"חומרי" ליחס הנפשי מחודד יותר) ואז הוא טוב, במקומו הנכון. ויכול לשמש לא לטובה - כמו הדוגמה שהבאת, ואז הוא לא "מופלא וקסום", אלא רע. חיצוני. ושום מכבסת מילים לא תשנה את זה.

ולכן גם האמירה כאילו "אין קשר" בין האהבה של איש ואשתו לאופציה שתהיה איזו התעוררות בגלל ראיה כלשהי, אינה מדוייקת. אדם הוא אדם. כחותיו שלובים זה בזה. מי שמאד מרוכז ביחס הנפשי לאשתו, בוודאי שזה יכול להשפיע גם על מה יעורר אצלו משהו ומה לא בדיוק. כמו שיחס כזה אליה, גם יכול לגרום שלא יהיה מושפע לכיוון השני ולא ירצה בה פחות, כאשר הצד החיצוני אצלה-עצמה נהיה "פחות יפה" מלכתחילה..

קל וחומר אצל אשה. אשה שבעלה מרכז עולמה, לא כ"כ "תראה" דברים כאלה. היחס הפנימי הקבוע לבעלה גורם שזה לא מה שיתפוס אצלה מקום - מעבר לכך שלבחירה והשכל של האדם יש השפעה גם  על שאר כחותיו והתנהלותו. וזה לא קשור לכך שגם לאשה יש צד כזה, "תגלית".. (אגב, כל הביטוי הזה "יצורים מיניים", יש בו משהו בעייתי. לא במקרה פעם לא היו מתבטאים כך. זה חידוש מעוות של הזמנים הללו, למקד ולהגדיר את האדם סביב הצד הזה. אנחנו בני אדם. אנחנו אנשים מישראל. ויש בנו שכל ומידות והרגשות וכחות מעשה וכו' וכו'. ויש בנו גם את הצד הזה, שנועד בעיקרו להמשכת החיים. ולבנין ההדדיות שסביב המשפחתיות. והצד הזה אינו מנותק מדברים אחרים, חשובים. גם אם יכול לצוץ בפני עצמו).

אבל גם אם קרה, שהיתה איזו התעוררות יצרית ראשונית ממשהו חיצוני - לכאן או לכאן - אז זה לא דבר "טוב". לא רוצים שזה יקרה. משתדלים לשים בצד בזריזות, לחזור אל העיקר, בוודאי לא לייצר הזדמנויות שמנגישות את זה או גורמות לכך.

ולכן, אם גבר "ישתף" את אשתו שהתעורר אצלו משהו ממישהי יפה שראה - או אשה (אולי קל וחומר..) "תשתף" את בעלה, "וואי, איזו התעוררות היתה לי מהחתיך הזה"... זו לא חברות אלא אגואיזם צרוף. התבהמות. ואדם נורמלי נפגע מדבר כזה.

לפעמים יש "שיתוף אינטרסים" של אגואיזם. כבר אמרתי, יש גם כאלה, ל"ע, שיש אצלם שיתוף אינטרסים של בגידה.... ר"ל.

שום קשר לאהבה, שום קשר לשיתוף, שום קשר לחברות ברמה גבוהה. צריך-עיון- גדול על גבר שאמירה כזו "בכלל לא מזיזה" אצלו.

הסברתי למה ה"שיתוף" הזה הוא גרוע, פוגעני וההיפך הגמור מחברות והתחשבות.

ב. הכח הוא בערכו הטוב והנכון, כאשר הוא במקומו הנכון, ומבטא דבר נפשי עמוק פנימי. אחרת, הוא נע בין "היתר", של המקום הלגיטימי לפריקתו, לבין איסור ורע כשהוא לא שם (מבואר בהלכה, בהתכוונות הראויה לענין. יש שם שלש מדרגות. זה בעיקר לגבי איש, כשההנחה כנראה שבמצב נורמלי וטוב, אשה תתכוונן ממילא אל המקום הטוב של הענין).

ג. יתכן. אבל זה לא ספציפית לכך. אלא בכלל מה ערכו של "כח" סתמי שבאדם כשאינו קשור לשיפוט והתנהלות מוסריים.

ולפעמים, דווקא נשים כשרות, שאצלן הכח הזה מזוהה לחלוטין עם הרגש האישי במקומו הנכון, ממילא תראינה בו רק את החיוביות (וגם הן צריכות להכיר את כח האהבה שאינה תלויה בדבר, האישית, שהיא נותנת את הערך גם לצדדים האחרים, כל אחד בזמנו ומקומו). כשאצל גברים, תהיה יותר המודעות לצד ה"גשמי" שבכך. הבדל מובנה.

אבל זה עצמו גם אמור לגרום אצלן למה שאמרתי מקודם, התפיסה שלא מדובר בד"כ באיזה משהו פרווה מנותק, לא קשור לשמץ הרגשה. ולכן, גם יש יותר השפעה לבחירה, להתבוננות מבפנים, ליחס הכולל בין האשה לבעלה - על מה בכלל יעורר אצלה "שימת לב".

שלום לך,

קודם כל – זה הגיוני, כמו שכבר אמרו, להימשך לשחקנים , שנבחרו בקפידה רבה, במיוחד למטרה זו [שהצופים ימשכו אליהם רעיונית ונפשית, לפעמים].

אך ברור לכל שהמצב הזה, "התפוח האסור" – אינו בריא לנפש ולא לזוגיות.

ייתכן מאוד, שבגלל ריחוק פיזי, כזה או אחר מהבעל, מסיבה כזו או אחרת, הגוף  מחפש משהו שכבר היה לו. וה"פתרון" שהוא מוצא זה דרך "אילו רק יכולתי". ומכיוון שהדמויות בסרטים תמיד עדינים ו"מותרים", וזמינים תמידית, הנפש חומדת את אותן דמויות.  

כמו שכבר אמרו לפניי, "אל תפתחי את הנושא" עם בן הזוג, ולו רק בגלל שאת עלולה לקבל תגובה או תשובה דומה ממנו ☹ ...

פשוט תנסי לטפח את האהבה לבן הזוג, ממתנות ועד מילים יפות, ועד מגע אישי.

אחרי המעשים – נמשכים הלבבות, ואיתן המחשבות.

בהצלחה רבה.

מקווה מאוד שזה זמני בהחלט, ועוד יבואו ימים יפים וטובים מאלו...

ובינתיים כאמור - שווה להשקיע בתחומים שאינם פיזיים. ממילים טובות, מחמאות ומתנות.

ולמעט עד כמה שאפשר - בצפייה בסדרות הנ"ל. אם אפשר.

וכנראה שזה אכן מקור הבעיה למחשבות הנמשכות אחר הדמויות האחרות... [בתקווה שלא קרה פה ההיפך].

סתם לידיעה - כל הדמויות בסרטים , חייהם אינם חיים טובים [לרוב !], הם יוצרים קשרים לא טובים ומשווקים אותם ... איך את חושבת מרגישה בת זוגם ? רק לחשוב על זה, ולרצות לא להיות בצד שלהם ....

בהצלחה רבה עם בעל נעורייך - האמיני שעוד יגיעו ימים יפים. בזכותך 1 בזכותכם ! ובזכות בורא עולם.

אז חבל לעשות מזה נושא שכאילו יש לו "לגיטימציה"..

כמו שכבר ציינתי, המרחק בין התעוררות ראשונית כלשהו - שגם היא יכולה להיות תלויה בכל מיני נתונים, ויותר אצל גברים כנראה - לבין מה עושים עם זה וביחוד אם לכתחילה נכנסים לדברים שעלולים לעורר משהו מגונה כמו שתיארת, אצל אשה נשואה - הוא גדול מאד.

יש לך בעיה אחרת, שזה סימפטום מאד מצער שלה.

מציע לטפל בבעיה היסודית. ה"ריחוק הפיזי". ולבדוק האם הוא מתחיל מאיזשהו "ריחוק נפשי".

סביר שזה יעזור לך בהרבה מלנסות לחפש בפורום שמא יש "לגיטימציה" כלשהי לתופעה הכואבת הזאת.

אלא שדי ברור, שאע"פ שכמובן במקרה שלך ברור שזו אמת אובייקטיבית לגמרי...... - 

עם זה\ גם אשה שמאד אוהבת את בעלה, והוא טיפה פחות "חתיך" מהבעל שלך.. - תחשוב שהוא הכי בעולם (לא להיעלב ולא לריב חלילה....). "בעיני המתבונן האוהב". ב"ה שזה כך.

מה קרה בשבת שאת מפחדת לראות?

הייתי מנחש בצד המשפחתי.

לא חייבת לענות בפורום כמובן. אבל בגדול מחלות באות כדי "לשמור" עלינו מדברים שאנחנו צריכים "עזרה" כדי להתמודד איתם. 

בעלי והילדים הלכו לבית הכנסת ואני קראתי ספרים.. אבל בהחלט מחשבה עבורי

אם יש רופא בקהל- האם אנטיביוטיקה בכדורים "ציפוויט" יכולה לעזור? יש לי בבית

לא שאני מתכוונת לקחת בלי אישור מרופא

(או שכן)

לא שייך להעלות לפה כי זה סוג של לפרסם וגם כי אין לי כח לויכוחים עם @פשוט אני.. .

אם למישהו יש שפעת, הגוף שלו לא מנסה לשמור עליו, הגוף שלו פשוט נחדר על ידי נגיף שמשבש את פעילותו ופוגע בו.

באותה המידה אפשר להגיד שאם מישהו ספג קליע של אקדח, זה כי הגוף שלו רוצה לשמור עליו שלא יהיה לו עודף דם. או אם מישהו ספג פגיעה מפגוש של מכונית, הגוף שלו רוצה לשמור עליו מפני עצמות שלמות.

העובדה שאת הקליע ואת הפגוש רואים בעין ואת החיידקים לא רואים, לא אומרת שהמהות שונה בהקשר הזה. זה הבדל טכני בגלל הגודל של הגורם הפוגע, אך אם אתה לא רואה את החיידק זה לא אומר שיש פה איזה כוח מיסטי ומסתורי.

קודם כל יש חיידקים וכל מה שאתה מתאר.

כשיש מערכת חיסון מתפקדת הם נשארים בחוץ. כשיש חולשה - הם נכנסים פנימה.

מערכת החיסון עובדת 24/7 בסינון מיליוני גורמים שחודרים לגוף בכל יום. יש פתוגנים כל כך חזקים, שאף מערכת חיסון לא יכולה לעמוד בפניהם, בחלק מהמקרים היא תצליח לחסל אותם אחרי שכבר גרמו למחלה ולסבל ובחלק מהמקרים זה ייגמר במוות (למשל וירוס הכלבת יהרוג תוך ימים גם את האדם הבריא ביותר בעולם).

הבעיה היא לא תמיד חולשה של המארח, אלא העוצמה של התוקף.

גם אפוד קרמי יכול להיחדר על ידי קליע, האם זה אומר שהייתה לו חולשה? שהוא רצה להיחדר בשביל לעזור לתקן משהו?

ואם באמת יש מערכת חיסונים חלשה מאיזו שהיא סיבה, אז היא חלשה בכל הגוף. אותם הנוגדנים שהיו אמורים להגיע לכבד אך לא הגיעו בזמן או בכמות מספקת, לא יגיעו גם אל העיניים וגם אל הריאות.

אין דבר כזה שהמערכת החיסונית חלשה דווקא באיבר מסוים. אם היא חלשה אז עוד ועוד פתוגנים יצליחו לחדור, הניסיון להגיד כאילו החדירה תהיה דווקא לעין כי יש קשר למשהו שלא רוצים לראות, מנותק לחלוטין מהדרך שבה המערכת עובדת.

המערכת לא יודעת לקרוא את המחשבות שלנו ולעשות שביתה דווקא באיבר מסוים בהתאם לרגשות והמחשבות שלנו באותו היום.

א. רופא עיניים יידע לעזור

ב. מאוד מאוד סביר שרופא המשפחה לא טועה. אני לא במקום של להגיד אם הוא צודק או לא, אבל אם את לא מרגישה בטוחה - אל תהססי ללכת לרופא עיניים.

אני פשוט לא מבינה למה אחרי 4 ימים של כאבים אודם ונפיחות (אני לא יוצאת מהבית מרחמים על אנשים שצריכים לראות את זה) אין שיפור! הפוך המצב רק מחמיר

תלכי לרופא אחר, ספרי לו מתי זה התחיל, מה אמר ומה רשם הרופא הקודם, כמה זמן עבר, והוא כבר יבין האם זה נורמלי או שדרוש טיפול אחר.

אני אישית *הרבה מאוד פעמים* לא סומך על רופאים. במצב כזה אני הולך לאחד אחר, עד שאני מקבל תשובה לשאלה.

גוגל אומר שאין הרבה מה לעשות חוץ ממה שהרופא עיניים אמר לי לעשות.

אבל אחרי החוסר סבלנות שלו מחר אני אלך להתייעצות בתל השומר

מניסיון הם טובים כי הם תמיד מתייעצים עם מלא רופאים . ככה קשה יותר לטעות.

אבל אם מישהו יודע לגבי הציפוויט אשמח

בדרך כלל זה יורד אחרי כמה ימים. אם לא אז תחזרי לרופא עיניים. אצלי זה נמשך חודש. ואז הרופאת עינים שלי שלחה אותי לרופאת עיניים מנתחת. ממש. היא הרדימה את המקום ופתחה וניקתה ואחרי זה תפרה תפר אחד. לא רוצה להלחיץ אבל זה לפעמים מתפתח לכזו דלקת כך שאין ברירה אלא לפתוח בכירורגי. יש לזה שם ברפואה לא זוכרת מה.

זה לא כואב ולא כלום. גם לא התפר. לא נשארה לי צלקת

שיהיה בהצלחה 

הרופא בקופת חולים יודע להתערב פיזית בגוף כדי לרפא את  הסימפטום. הוא לא יודע לרפא את המחלה מהקצה שלה.

למען הסר ספק: אני לא נגד ללכת לרופא כשחולים. זה בסדר. וגם לקחת תרופות זה בסדר וצריך. אבל יש עוד אפשרות שיכולה למנוע את המחלה או לקצר אותה.

אם יש לכם התקף לב, לכו לחדר מיון.

לרפואה המערבית אין מענה להרבה מאוד סוגים של מחלות בעיקר אלרגיות למינהן. הכדורים שלהם (יודע, ניסיתי במשך עשור) פשוט לא עוזרים וגם הניתוח לצריבת האף כדי שלא ינזל גם הוא לא לגמרי עוזר. ושם יש מענה אחר וזה גם בסדר.

ומה עושה אנטיביוטיקה לאדם עם דלקת גרון? רק מחלישה את הכאב או גורמת לחיידקים להתפרק ולהיספג לעולם שכולו טוב?

ומה לגבי הקרנות שמחסלות תאים סרטניים?

הרפואה המערבית יודעת להשתמש ברעלים ובהקרנות בשביל להרוג את הסרטן יחד עם חצי גוף. היא לא "מרפאת" אותו. היא פשוט הורגת אותו באלימות.

זה בסדר כשאין לנו פיתרון יותר טוב ולמען הסר ספק כשיש סרטן הולכים לבית חולים.

ועדיין - אבל היא לא יודעת להגיד למה פתאום הופיע סרטן אצל אדם ספציפי ולמה באיבר ספציפי.

אנטיביוטיקה קצת חריגה פה ובאמת הורגת את החיידקים. דבר  שהוא במקור תפקיד של מערכת החיסון הבריאה. אני לא נגד כשצריך. אבל פשוט צריך לדעת.

זה שלרפואה מבוססת ראיות עדיין אין תשובה לכל השאלות,

לא אומר שיש שיטה שלא מבוססת על ראיות שיודעת יותר טוב.

יש לא מעט מידע על 'למה' רגשית קורות מחלות'

רובו סטטיסטי. כלומר, הוא לא 'מדוייק' אבל נותן כיוון לא רע.

וכן. זה עובד יפה. לא ב100% אבל לפחות הסטטיסטיקה שלי היא סביב 80%. דברים שלקופת חולים אין מענה.

והפכת אותו כבר ממש למיסטיקה.

רגע אחד היא לא רצתה לראות משהו, אולי, המצאנו את זה הרגע, ואז למחרת היא כבר עם שעורה בעין?!

נו נו

במצב כזה גיליתי אלרגיה לחומר של המגבונים. החלפתי חברה והכל עבר תוך יום.

שורף לך יותר אחרי הניקוי/ הטיפות?

תחליפי חברה. לי של דוקטור פישר היה טוב

המגבונים אמורים לתת הקלה רגעית

מרגיע מאוד

גם המגבונים של דר פישר מכילים גם קמומיל.

והמצב השתפר. היום בבוקר הצלחתי לפתוח את העיין.. מקווה שמגמת השיפור תמשך. מאמינה שכן אבל אםלא אז בהחלט אלך למיון. תודה רבה לכולם

עד גיל 3. עם כולם.

בפועל

את הגדול שלחתי בגיל 9 חודשים

אמצעי בגיל 4 חודשים

קטן בגיל חצי שנה.

גיל חצי שנה מוקדם מדי לדעתי.

אבל שוב,זה תלוי אם את עובדת או לא.

זה גיל שהם מתחילים לפתח מיומנויות חברתיות

בפועל הכנסו אותם מוקדם יותר מטעמי עבודה

זה שלב שהם מתחילים להיות יותר מודעים לחברה ונהנים יותר ממשחק עם ילדים אחרים בגילם, ובמקביל שלב שבו מתחילים במעון או אצל המטפלת גם ללמד ולעשות יותר דברים. אבל כנראה שנשלח מוקדם יותר כי שנינו עובדים..

גיסות לא חסינות מקנאה. גם לא אחיות. על ענייני כספים ועזרה, לא רואה סיבה לשתף אף אחד. בטח אם זה לא סימטרי. את לא אשמה שיש לך כמובן, ב"ה ושיהיה לבריאות, אבל אל תסמכי יותר מדי על אנשים סביבך שישמחו במה שיש לך ולהם לא

לב שבור זה דבר קשה ומאתגר מאוד.

איך הקשר עם שתי הגיסות השניות?

בהנחה והוא טוב אז לשמור אותו ככזה, להיות איתן בקשר שיכירו אותך טוב, זה רק יעשה לך מקום חיובי אצלם ואצלך.

תחזקו את התא המשפחתי הקטן שלכם. לא צריך להיות בקשר שלילי בכח.

אני לא יודע איך זה הגיע אלייך אבל אולי באותה הדרך להעביר אליהן חזרה שכל מה שחושבות (בעיקר בתחום הכלכלי אם זה מה שמפריע) הוא לא נכון, אולי אפילו לנסות להיות איתן בקשר יותר קרוב אבל עם כל אחת בנפרד כדי שיכירו אותך טוב יותר.

בכל אופן אם לא הולך והן עושות לך רע פשוט תקחי מרחק במידה מסויימת

כדאי להחליף.

בהצלחה עם הגיסות ובכלל. 

להיות פה אנונימיים

כדי לשתף בנוח דברים אישיים

הן חושבות שאת עשירה, למה זה דבר רע? בעיני דבר טוב. בקרוב אצלי 😆

קורה שבמשפחה מדברים אחד על השני. זה אולי לא טוב, אבל בסופו של דבר זה משפחה. אם אין איזה מריבות מוגזמות, לא הייתי לוקחת את זה ללב. אז אמרו ככה או אחרת, נו, לא קרה לך שדיברת על אדם אחר אפילו שאת אוהבת/ מחבבת אותו? תמיד יש ביקורת על אחרים. זה לא גורע מהמשפחתיות או מהחיבה אחד לשני. אפשר רק ללמוד מזה על עצמינו, מה לא לעשות לאחרים. מאמינה שאם תמשיכי לאהוב את עצמך כמו שאת ולהיות בטוחה במקום שלך במשפחה, בלי לשפוט אחרים על התנהגויות או אמירות, זה יקרין החוצה. 

כן יש בזה מן האמת

תודה הכנסת אותי לפרופורציות

ממש לקחתי את זה קשה אתמול 

רק תדעי שזה שמדברים מאחורי הגב

לא בהכרח אומר שהן לא אוהבות אותך או לא מעריכות אותך

לפעמים אנשים מלכלכים גם על אנשים שהם אוהבים

בעיקר כי מקנאים

מרגש מאוד לקרוא

עשית דרך מיוחדת וזה מיוחד ומקסים וצריך ללמוד מזה.

שיעור גדול לכולם

כמה זה חשוב 

ברור שנפגעת מההתנהלות שלו

אבל רואים שזה נוצר אצלו בכפיה מהאשה השניה והפחד שלו לפרק עוד בית ולהיות בודד

לא כל האבות שלנו גיבורים וחזקים עם עמוד שידרה כמו שחלמנו שיהיה

אבל לפחות לי ברור מבין השורות שהוא מאוד אוהב אותך ואת חשובה לו רק שהוא לא יודע לעמוד על שלו ולתת לך את מה שאת ראויה לו ולכן כניראה המכשפה שלו קינאה בך כי היא הרגישה את האהבה שלו אלייך!

מבטיח לך באתי לישון כבר במיטה והעלת לי את הסעיף עם הסיפור הזה! שמישהו יעז לקרוא לבת שלי זונה אם אני לא מוחק אותו! איך היא מעזה להגיד את זה!

בנוסף מציין ממה שנשמע זה שזכית לבעל מדהים ואשריכם על העין הטובה אולי יום אחד אזכה גם להיות כזה 

עד שתקבעו טיפול רגיל בין בקופ"ח ובין בפרטי.

זה יכול להיות טיפול ראשוני עד שתתארגנו על עצמכם.

שירגיש שהוא לא לבד.

נשמע שאת מאוד תומכת בו, קשובה לו, הוא זכה.

גם את כנראה זקוקה לעצה מיקצועית איך להתמודד.

הוא עבר איזה משבר אישי לאחרונה? משהו שיכול לגרום לדיכאון?

דברו שניכם על חשיבות השליטה העצמית.

בלי הלקאה, בלי ייסורי אשם, בלי לשנוא את מה שהיה.

כי הנטייה להתפרצות היא חלק ממנו, ואם הוא ישנא את הנטייה הזאת ואת החלק הזה בעצמו, במצב דחק היא תתעורר וביתר עוצמה.

בעיניי חשוב שהוא יבטא גם מה המחשבה מאחורי ההתפרצות:

אולי היא "אני כל כך לבד בעולם הזה, בא לי לברוח מכל המחויבויות ותחומי האחריות שלי"

או שהיא אומרת "אני לחוץ כל כך, לא יכול לשאת עוד מיליגרם של לחץ"

או "אין לי כוח להשקיע בחיים ולכן מה שעולה בי מוציא החוצה"

חשוב שתדברו ביניכם לעומק. תנסו להבין את העולם הפנימי שלו.

וכמובן- ליצור לילד חוויה טובה עם אבא. חווייה בונה ביטחון.

אם הילד בר דעת ממש לדבר אתו על שליטה עצמית ולהגיד לו שהוא מבטיח לשלוט בעצמו.

לא רק לטייח, אלא גם לתת מרפא לשריטה שנוצרה.

הסיטואציה לא ברורה לגמרי.

קורה שיש לחצים ועצבים בחיים.

מה זה אומר זרק?

זרק כדור? זרק מלחיה? כדור שלג? זרק מילה?

את לא צריכה להשתלט על הסיטואציה..

את לא אשת מקצוע ואת לא צריכה לאבחן אותו לדכאון.

לדכאון יש תסמינים כללים ותסמינים אישיים.

אתן דוגמא:

אני אוהב מאוד ללמוד תורה.

אבל, יש אנשים שאומרים שכשאני לומד חומר מסויים זה אומר שאני לא בסדר.

בפועל, כשדיברתי עם רופא המשפחה על זה הוא אמר לי שזה לא סימן, להיפף זה סימן שאני בריא.

לכן מאוד חשוב להאציל במקרה הזה את הסמכות של ההכרעה והבדיקה וההתעייצות לאיש מקצוע.

למה לרוץ לטיפול? אולי רופא המשפחה יכול לתת כיוון?

הוא יודע מה הוא עובר בחיים ואת לא. את לא יודע מה העבר והווה משליכים על נשמתו...

ועם כל הדאגה, ער"ן זה לא הפתרון למקרים כאלו לדעתי.

הייתי מתחיל ברופא בהתייעצות משותפת על רופא המשפחה ואז לפי הגישה הכללית שלכם.

יש אנשים שבשבילהם "רב" הוא דמות שהם יכולים לסמוך עליה בנושא.

ויש אחרים שמדברים עם משפחה (אני ממש לא ממליץ) ויש שעם חברים.

אגב, תני לו קצת מרחב..

רק תקחי בחשבון שכנראה לי שאם הוא לחוץ, אולי זה לא הזמן לעוד ילדים במשפחה? (היספור על הרב עם זה שחסר מקום בבית..)

קוראת ולוקחת לתשומת ליבי...

בסוף הוא באמת התקשר לער"ן, גם אם זה לא ממש תאם סיטואציה זאת הייתה התחלה טובה ב"ה שעודדה אותו מאוד. לכל השואלים בנושא זאת כמובן הייתה סיטואציה שלא קרתה בעבר, אין סימנים או דגלים אדומים בענייני אלימות ומעולם לא חשנו מאיימים בבית. פשוט אדם מוצף וחם מזג שלא הצליח לשלוט בעצמו (כמובן מבלי להוריד בחומרת העניין והצורך בטיפול) ובטח שלא התכוון לפגיעה פיזית בשום שלב.

דיברנו אחרי זה עם הילד לשמוע מה הוא חווה ולהסביר את הסיטואציה מהצד שלנו, וכמובן התנצלות

.. בתקווה לצמוח למקומות טובים יותר!

שוב מודה לכולם על התגובות... 

במרוצת השנים שלנו יחד

עזר לא מעט

עדיין יש נפילות

למרות שהכי עזר לי המילואים

פסיכופט בקרב

ילד טוב בבית

בהצלחה

גם מספר של פסיכיאטר שמאבחן אוטיזם

וגם את של אבי ויצמן