שנראה טוב? לא יודעת.

אולי בגלל שאני נשואה לחתיך על

כולם כתבו פה על זה שהשחקן חתיך אבל מה שמושך אותי זה האופי .

ומציע לך לא לקבל כל מיני "הסברות" כמה זה כאילו "נורמלי" ובעצם אולי גם בעלך וכו' וכו'.

[לפעמים "הסברות" כאלה הן בכלל פריקה של תיסכולים של אנשים מעניינים שנוגעים לאו דווקא לשאלה של מישהו אחר, ומתקשים לנתק בין הדברים]

אדם זה לא בהמה שבנויה רק על אינסטיקטים. הרבה מאד תלוי קודם כל בראש, בגישה הבסיסית, ביחס הנפשי העמוק והמחוייבות המופנמת קודם כל - וזה גם מכתיב לא מעט היכן ומתי בכלל יתעורר משהו.

ואם בכ"ז אשה רואה שקורה אצלה משהו כזה, אז באופן פשוט היא צריכה להזדעזע מעצמה - שתוך כדי שהיא נשואה עלתה לה איזושהי פנטזיה כזו - ופשוט לסגור לחלוטין את האופציה של צפיה בדברים כאלה. מקלקולי ה"תרבות" הזו...

ובוודאי לא "טוב שתדברו על זה" כפי שהציעה מישהי. מתכון מצוין לסיום הנישואין..

פשוט תפסיקי עם זה. תעשי תשובה שעסקת בדברים כאלה תוך נישואייך, ותרבי אהבה לבעלך.

כבר הסברתי לעיל.

נהייתה היום סוג של "תרבות", לעשות מכל דבר "הגיוני ולגיטימי".

מלבד מה שברור לגמרי שהתפיסה הפנימית, הגישה והיחס, יכולים להשפיע הרבה גם על עצם ההתעוררות (כהסברו של הרב אבן עזרא על איך אפשר לצוות על "לא תחמוד". אומר שכשיש ידיעה מוחלטת שמשהו אינו שלך, אז אפשר) - 

הרי שגם אם אישית יש איזו התעוררות ראשונית, "פיזיולוגית", השאלה אינה רק אם "מממשים" או "חושבי באובססיביות ובעצב", אלא מה עושים עם זה רגע אח"כ. מסיחים את הדעת, תופסים את החיצוניות, ובעיקר - לא נכנסים לראות דברים כאלה במודע (שזה הנושא של השרשור), מתוך תפיסה שזה דבר מאד גרוע, גם אם אישית אצל מישהי הצד היצרי הזה חזק יותר - ולא עושים אידיאליזציה מחולשות אנושיות.

מה שהזכרת לגבי "הימשכות פיזיולוגית" אצל  איש, שאינה אומרת דווקא משהו לגבי ה"אהבה", זה נכון. ועדיין אינו אומר שאי השתדלות להימלט ולהסיח את הדעת מדברים כאלה, לא תשפיע בסופו של דבר גם על היחס הנפשי במידה זו או אחרת.

לגבי מה שאמרת בסוף שאשה תאמר לבעלה, לא הבנתי אם זו בדיחה. אבל אם משום מה לא, כבר כתבתי, מתכון מצוין לסיום הנישואין, מתוך היסמכות "מיסטית" על כך שרק אצל אשה דברים מסויימים מפריעים..

ובלי לעשות אידיאליזציה לחולשות. אתה לא חושב שהמצב האידיאלי הוא שאפשר יהיה לדבר על כל נושא שבעולם?

בסדר, אני מקבל את דבריך שכדאי לא להכנס לצפות במודע ושחשוה לנסות להסיח את הדעת וכו'.

אבל לגבי "תדברו על זה" - אמנם אם זה רק יפגע בו (או בה במקרה ההפוך) ודאי אין ענין לדבר על זה, אבל אינך סבור שאם יש אמון וכנות בין בני הזוג לא אמורה להיות בעיה לדבר על כל נושא וגם על זה?

דוגמה לדבר: סיפור לשון הרע על מישהו - שאסור לפי ההלכה גם בין בני זוג (עם הסיוג הרגיל, כמובן, של לצורך תועלת וכו', כמבואר בהלכה).

הרי ברור שאסור לפגוע בשני, או לפגוע במודע בקשר בין האיש לאשתו.

אז אתה בעצם שואל, האם לא טוב יותר שדבר כזה לא "יפגע"...  

לדעתי, כנראה שלא טוב יותר..

הרי דווקא בין אנשים שרמתם ה"מוסרית" מאד נמוכה, גם בגידה יכולה אולי "לא לפגוע" - נו, זה טוב?

חלק ממעלת האדם היא, שהנישואין אצלו הם דבר בלעדי. כאן יש משהו שאינו ממש בגידה, אבל יש בו "טעם" מסוים של מעין-זה במחשבה או בלב. אז האם ראוי גם לתת לכך ביטוי בפעל? 

כלומר, זה שהדבר עלול להזיק, אינו "במקרה", וכאילו בגלל שאין ביניהם קשר מספיק פתוח. ההיפך, עלול להזיק כי זה נגד מה שאמור להיו בין איש לאשתו. אז כמו שלא מקללים אחד את השני - ולא חושבים שאדרבה, זה "דיבור פתוח" ולחלק מהפתיחות של המצב האידיאלי.. - כך גם לא אומרים דברים כאלה. זה דבר פסול, פוגע, ההיפך מהמשמעות האמיתית של הנישואין, אז מחפשים דרך אמיתית להתגבר על כך.

נכון, שתיאורטית יכול להיות מצב שמישהו/י בא בשברון לב לבן/בת הזוג ואומר שי שלו חולשה מסויימת ומבקש מאד את עזרתו. אבל זה לא בגלל "דיבור פתוח" על הכל... כולל מה שמקלקל לשני.

וגם דבר כזה, יש יותר סיכוי שיצליח במקרים מסויימים אם איש יפנה אל אשתו, מאשר להיפך.. 

מצטרפת!

@ד. תודה על כל מה שכתבת כאן ובשירשורים אחרים - אכן מילות חוכמה ואמת, אשר נכתבות בדיוק מצד אחד וברגישות מצד שני ומביעות ערכים ועקרונות חשובים ומהותיים, ממש תודה על הדברים!

אוי ל"חברות" כזו שזה "ממש לא מזיז לה".. וזה לא "פתיחות" לדעתי, אלא הפקרות וזולוּת.

ראשית, אם גבר, כלשונך, "נופל במראות אסורים" - אף אחד לא עושה מזה אידיאל או משהו שהוא טוב לבין איש לאשתו. בוודאי לא עידוד לכתחילה לראות דברים כאלה. ובוודאי גם הוא צריך להשתדל שזה לא יקרה.

אלא שניסו לנחם את האשה, שמה שהוא ראה, זה לא מראה על "אהבה" אלא יצֶר. ומנסים לומר לה את זה, דווקא כי היא חשה שזה כמו אצלה, מבטא רגש. אדרבה, זה מה שעורר אצלה את החשש..

בנוסף, חבל לייצר אשליות: אם אדם לא יתנער מדברים כאלה כשמזדמנים לו, קל וחומר אשה, קל וחומר אם זה הופך ל"נורמה", אכן זה ישפיע גם  על ה"אהבה".. 

הורמונאלית, התחושה של "אהבה" קשורה גם עם הצד הזה (ולכן אלה שעיקר "אהבתם" תלויה בכך, היא מחזיקה בהתאם..). אלא שאהבת אמת, היא מעבר לכך. בנויה קודם כל על הקשר של האישיות לאישיות, על אהבת הטוב של השני, על קשר המחוייבות של הנישואין. הצד הזה משרת אותה, במקומו הנכון.

ולכן, מי שזה הרגלם עם מה שרואים בחוץ, לא מתנערים, ומשלים את עצמם שאין  לכך כל השפעה על היחס הנפשי לבן זוגם - זה יפריע לבנין של אהבת אמת ביניהם. יכול לקלקל. התחושה ה"חזקה" הרגעית של הצד החיצוני, שוב ושוב, תפריע לרצף השליו והאמיתי של הבנין הפנימי. יכולה להפריע בכלל לבנות אותו.

לומר, "יצר מיני פיזיולוגי שמתעורר, הוא כח טבעי מופלא בריא וקסום שה' יצר" - זה שקר בשם השם. הרגל שנהיה די מקובל היום, לעשות מכל חולשה איזה "אידיאל" שבכלל ה' יצר..

באותה מידה אפשר לומר שיצר הכעס שמתעורר באופן טבעי באדם כשאשתו שפכה כוס קפה, הוא "כח טבעי מופלא בריא וקסום שה' יצר"...

בן אדם אינו בהמה. וה' ברא בו גם יצר טוב וגם יצר הרע. וכמו שנאמר, "בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין". חז"ל לא החניפו, קראו ליצר הרע, רע. היצר הוא עיוור. אינו "כח מופלא וקסום". תלוי למה הוא משמש. וגם תלוי בהקשר, בכמה הוא מבטא יחס נפשי אל מי שצריך ונכון, במכלול.

יכול לשמש להופעה של יחס עמוק ומחויב ומשפחתי בין איש לאשתו (וגם שם, יש הבדל בין איש לאשה. אצל אשה, מכח הדמיון החזק, יוכל יותר להיתפס כתחושה נטו של "אהבה" - ויוכל גם שלא.. גם אצלה יש עבודת המידות - ואצל איש ההבחנה בין המרכיב ה"חומרי" ליחס הנפשי מחודד יותר) ואז הוא טוב, במקומו הנכון. ויכול לשמש לא לטובה - כמו הדוגמה שהבאת, ואז הוא לא "מופלא וקסום", אלא רע. חיצוני. ושום מכבסת מילים לא תשנה את זה.

ולכן גם האמירה כאילו "אין קשר" בין האהבה של איש ואשתו לאופציה שתהיה איזו התעוררות בגלל ראיה כלשהי, אינה מדוייקת. אדם הוא אדם. כחותיו שלובים זה בזה. מי שמאד מרוכז ביחס הנפשי לאשתו, בוודאי שזה יכול להשפיע גם על מה יעורר אצלו משהו ומה לא בדיוק. כמו שיחס כזה אליה, גם יכול לגרום שלא יהיה מושפע לכיוון השני ולא ירצה בה פחות, כאשר הצד החיצוני אצלה-עצמה נהיה "פחות יפה" מלכתחילה..

קל וחומר אצל אשה. אשה שבעלה מרכז עולמה, לא כ"כ "תראה" דברים כאלה. היחס הפנימי הקבוע לבעלה גורם שזה לא מה שיתפוס אצלה מקום - מעבר לכך שלבחירה והשכל של האדם יש השפעה גם  על שאר כחותיו והתנהלותו. וזה לא קשור לכך שגם לאשה יש צד כזה, "תגלית".. (אגב, כל הביטוי הזה "יצורים מיניים", יש בו משהו בעייתי. לא במקרה פעם לא היו מתבטאים כך. זה חידוש מעוות של הזמנים הללו, למקד ולהגדיר את האדם סביב הצד הזה. אנחנו בני אדם. אנחנו אנשים מישראל. ויש בנו שכל ומידות והרגשות וכחות מעשה וכו' וכו'. ויש בנו גם את הצד הזה, שנועד בעיקרו להמשכת החיים. ולבנין ההדדיות שסביב המשפחתיות. והצד הזה אינו מנותק מדברים אחרים, חשובים. גם אם יכול לצוץ בפני עצמו).

אבל גם אם קרה, שהיתה איזו התעוררות יצרית ראשונית ממשהו חיצוני - לכאן או לכאן - אז זה לא דבר "טוב". לא רוצים שזה יקרה. משתדלים לשים בצד בזריזות, לחזור אל העיקר, בוודאי לא לייצר הזדמנויות שמנגישות את זה או גורמות לכך.

ולכן, אם גבר "ישתף" את אשתו שהתעורר אצלו משהו ממישהי יפה שראה - או אשה (אולי קל וחומר..) "תשתף" את בעלה, "וואי, איזו התעוררות היתה לי מהחתיך הזה"... זו לא חברות אלא אגואיזם צרוף. התבהמות. ואדם נורמלי נפגע מדבר כזה.

לפעמים יש "שיתוף אינטרסים" של אגואיזם. כבר אמרתי, יש גם כאלה, ל"ע, שיש אצלם שיתוף אינטרסים של בגידה.... ר"ל.

שום קשר לאהבה, שום קשר לשיתוף, שום קשר לחברות ברמה גבוהה. צריך-עיון- גדול על גבר שאמירה כזו "בכלל לא מזיזה" אצלו.

הסברתי למה ה"שיתוף" הזה הוא גרוע, פוגעני וההיפך הגמור מחברות והתחשבות.

ב. הכח הוא בערכו הטוב והנכון, כאשר הוא במקומו הנכון, ומבטא דבר נפשי עמוק פנימי. אחרת, הוא נע בין "היתר", של המקום הלגיטימי לפריקתו, לבין איסור ורע כשהוא לא שם (מבואר בהלכה, בהתכוונות הראויה לענין. יש שם שלש מדרגות. זה בעיקר לגבי איש, כשההנחה כנראה שבמצב נורמלי וטוב, אשה תתכוונן ממילא אל המקום הטוב של הענין).

ג. יתכן. אבל זה לא ספציפית לכך. אלא בכלל מה ערכו של "כח" סתמי שבאדם כשאינו קשור לשיפוט והתנהלות מוסריים.

ולפעמים, דווקא נשים כשרות, שאצלן הכח הזה מזוהה לחלוטין עם הרגש האישי במקומו הנכון, ממילא תראינה בו רק את החיוביות (וגם הן צריכות להכיר את כח האהבה שאינה תלויה בדבר, האישית, שהיא נותנת את הערך גם לצדדים האחרים, כל אחד בזמנו ומקומו). כשאצל גברים, תהיה יותר המודעות לצד ה"גשמי" שבכך. הבדל מובנה.

אבל זה עצמו גם אמור לגרום אצלן למה שאמרתי מקודם, התפיסה שלא מדובר בד"כ באיזה משהו פרווה מנותק, לא קשור לשמץ הרגשה. ולכן, גם יש יותר השפעה לבחירה, להתבוננות מבפנים, ליחס הכולל בין האשה לבעלה - על מה בכלל יעורר אצלה "שימת לב".

שלום לך,

קודם כל – זה הגיוני, כמו שכבר אמרו, להימשך לשחקנים , שנבחרו בקפידה רבה, במיוחד למטרה זו [שהצופים ימשכו אליהם רעיונית ונפשית, לפעמים].

אך ברור לכל שהמצב הזה, "התפוח האסור" – אינו בריא לנפש ולא לזוגיות.

ייתכן מאוד, שבגלל ריחוק פיזי, כזה או אחר מהבעל, מסיבה כזו או אחרת, הגוף  מחפש משהו שכבר היה לו. וה"פתרון" שהוא מוצא זה דרך "אילו רק יכולתי". ומכיוון שהדמויות בסרטים תמיד עדינים ו"מותרים", וזמינים תמידית, הנפש חומדת את אותן דמויות.  

כמו שכבר אמרו לפניי, "אל תפתחי את הנושא" עם בן הזוג, ולו רק בגלל שאת עלולה לקבל תגובה או תשובה דומה ממנו ☹ ...

פשוט תנסי לטפח את האהבה לבן הזוג, ממתנות ועד מילים יפות, ועד מגע אישי.

אחרי המעשים – נמשכים הלבבות, ואיתן המחשבות.

בהצלחה רבה.

מקווה מאוד שזה זמני בהחלט, ועוד יבואו ימים יפים וטובים מאלו...

ובינתיים כאמור - שווה להשקיע בתחומים שאינם פיזיים. ממילים טובות, מחמאות ומתנות.

ולמעט עד כמה שאפשר - בצפייה בסדרות הנ"ל. אם אפשר.

וכנראה שזה אכן מקור הבעיה למחשבות הנמשכות אחר הדמויות האחרות... [בתקווה שלא קרה פה ההיפך].

סתם לידיעה - כל הדמויות בסרטים , חייהם אינם חיים טובים [לרוב !], הם יוצרים קשרים לא טובים ומשווקים אותם ... איך את חושבת מרגישה בת זוגם ? רק לחשוב על זה, ולרצות לא להיות בצד שלהם ....

בהצלחה רבה עם בעל נעורייך - האמיני שעוד יגיעו ימים יפים. בזכותך 1 בזכותכם ! ובזכות בורא עולם.

אז חבל לעשות מזה נושא שכאילו יש לו "לגיטימציה"..

כמו שכבר ציינתי, המרחק בין התעוררות ראשונית כלשהו - שגם היא יכולה להיות תלויה בכל מיני נתונים, ויותר אצל גברים כנראה - לבין מה עושים עם זה וביחוד אם לכתחילה נכנסים לדברים שעלולים לעורר משהו מגונה כמו שתיארת, אצל אשה נשואה - הוא גדול מאד.

יש לך בעיה אחרת, שזה סימפטום מאד מצער שלה.

מציע לטפל בבעיה היסודית. ה"ריחוק הפיזי". ולבדוק האם הוא מתחיל מאיזשהו "ריחוק נפשי".

סביר שזה יעזור לך בהרבה מלנסות לחפש בפורום שמא יש "לגיטימציה" כלשהי לתופעה הכואבת הזאת.

אלא שדי ברור, שאע"פ שכמובן במקרה שלך ברור שזו אמת אובייקטיבית לגמרי...... - 

עם זה\ גם אשה שמאד אוהבת את בעלה, והוא טיפה פחות "חתיך" מהבעל שלך.. - תחשוב שהוא הכי בעולם (לא להיעלב ולא לריב חלילה....). "בעיני המתבונן האוהב". ב"ה שזה כך.

 לא מילאת 101 והורידו לך 47% מס במקור?

אני מכיר כאלה שעושים את זה בכוונה לקבל עם ריבית והצמדה. זה המקרה?

ליתר דיוק:

בתחילת 2025 שילמתי מאות אלפי שקלים מיסים בגלל מימוש ביטקוין, כמה ימים לאחר המימוש קניתי דרך הבנק קרן מחקה ביטקוין, ובגלל שהקרן הזאת הפסידה - ביצעתי מכירה בשביל שאוכל לקבל בחזרה חלק מהמס ששילמתי בתחילת השנה. כמה ימים לאחר המכירה רכשתי מחדש כמובן, אבל זה כבר לא קשור להחזר שקיבלתי אלא לאדם המטורף שאני.

אבל לזכרוני כתבתי בעבר על זה. שכל ההשקעה במטבעות דיגיטלים זה משהו מאוד ספקולטיבי.

לדעתי רוב מי שמשקיע במטבעות דיגיטליים לא עושה את זה בגלל שהוא מאמין בטכנולוגיה אלא כי הוא רואה שהערך עולה ואז זה השקעה "שווה"

לכן זה מאוד תנודתי.

כי שזה עולה, זה עולה חזק כי עוד אנשים מצטרפים לחגיגה

ושזה יורד, זה יורד חזק מאוד. כי אנשים בורחים מזה.

ואני בכלל חושב שזה הונאת פונזי הגדולה בעולם.

יכול להיות שעוד 20 שנים אני אוכל את כובע בצער.

נכון לכרגע עדיין לא השתכנעתי שזה שווה השקעה.

יש פה משתמש בפורום שקנה דירה  בכסף שהוא הרוויח ממכירת ביטקויין. דעתי על המטבע הזה לא השתנתה מאז.

לא יודע מה יוליד יום, אבל נכון להיום - הביטקוין מנצח בענק... 

רווח הכוונה כסף מזומן ביד.

לא החזקת מטבעות מבלי לממש (כי אם כולם יממשו. זה יפול והאחרון יקבל הרבה פחות מאשר הראשון)

ואני לוקח בחשבון שבלוטו רק מעל זכיה מעל 30+ אלף יש מס.

בשאר השקעות (גם לא קריפטו) יש 25% מס מהשקל הראשון.

ואני לוקח בחשבון שכדי להיות להרוויח הרבה בקריפטו אתה צריך "לסכן" הרבה כסף.

לעומת בלוטו, שמספיק להכנס בסכום זעום כדי שיהיה סיכוי (נמוך מאוד אבל קיים)

לא שאני חושב שכדאי להשקיע בלוטו

אבל גם לא חושב שכדאי בקריפטו

כי כמו בלוטו.

כדי שהמשחק יהיה רווחי. מישהו צריך להפסיד

גם בקריפטו

בניגוד לחברה בורסאית שמייצרת הכנסות ולכן השווי שלה גדל

הקריפטו (וזה לא משנה איזה מטבע) לא מייצר שום הכנסות. לכן אין לו באמת שווי שוק אמיתי.

אלא תופח ויורד בהתאם לגחמות השוק

קשה להאמין. מי שנכנס מוקדם לפני שנים וזכה לראות את הנסיקה לשמיים, זכה.

אבל האם יהיה שוב עליות של אלפי אחוזים? אפילו מאה אחוז נשמע כמו פנטזיה. אפילו 50 אחוז נשמע כמו דמיון. כיום.

ועדיין, 50 או 100 אחוזים, בכלל לא נחשב לדמיוני.

אז אם כך אל תשקיע בשום דבר, שים מזומן מתחת לבלטות וזהו.

אבל אתה כן יודע שאיזהו חכם הרואה את הנולד.

אתה יודע את ההיסטוריה של הטוליפ מאניה למיניה.

אתה מודע לסיכון שלא ישאר כלום מההשקעה הזו ותישאר זקן יסר כל.

אתה יודע מה המשמעות של פיזור.

אתה יודע מה המשמעות של תיק סולידי ומאוזן.

אתה בכל זאת מחליט להמר על הכסף שלך ועל הכסף של המשפחה שלך.

זה כסף שלך זה עניין שלך וזו אחריות שלך.

התלבטתי אם להגיב כיוון שלא נשאלתי ישירות לדעתי אבל עניין הנבואה שהזכרת בבא בתרא יב:  פשוט לא מתאים כאן כשם שאדם לא יצא ביום קיץ עם מעיל ומטריה כי הנבואה ניתנה לשוטים  

אני מבקש שלא תשתמש בגמרא כדי להצדיק את חוסר האחריות שלך.

תודה

אני מנסה כבר בערך שנתיים ולא עבד

באופן פרטי, שלא דרך המעסיק - ואז מגיע זיכוי מס של 25% מסכום הפרמיה ששולם, ו 'רק' שכיר יכול להיות זכאי להחזרי מס בזכות תרומות לעמותות מוכרות למס לפי סעיף 46 (החזר של 35% מגובה התרומות, בתנאי שסך התרומות

השנתיות מעל לרף המינימום), להיות שכיר ביותר ממקום עבודה אחד בלי שהתבצע תאום מס בין המעסיקים, וכמו כן 'רק' שכיר יכול להשקיע בשוק ההון ויכולים להיווצר תנאים לזיכוי מס, מהמס במקור ששולם על מכירות ברווחים (דוגמאות - המקרה שהביא פותח השרשור, או שאם משקיעים דרך יותר מגוף השקעות אחד, ומצד אחד נוצרו רווחים ושולם מס רווחי הון, והגוף השקעות אחר היו הפסדים - ואז אפשר לקזז בין הרווחים וההפסדים שהיו לאותו אדם).  

אבל אם אם אין ל 'רק' שכיר שום דבר מאלו שציינתי, אז כנראה שאין מה להתעסק עם דוח שנתי וניסיונות להחזרי מס.  

אישה עם כמות יפה של ילדים צריכה להרוויח יפה בשביל שתעבור את סף המס ובשביל שכל הפרוצדורה תהיה לה משתלמת. ואם היא מתכננת ללדת בקרוב לפעמים עדיף לא להגיש הוצאות מוכרות.

חישוב מס הכנסה הוא בגדול נפרד מבחינה חוקית (לא לגמרי, זה לא מדוייק), גם אם הדו"ח הוא דו"ח לזוג.

ההבדל בין הבעל לאישה בנקודות זיכוי הוא מינורי. למה ההנחה שאישה לא משלמת והגבר כן? 

זה נכון שהיום במידה רבה הושוו נקודות הזיכוי לגבר ולאישה. בממוצע נשים נשואות עם ילדים לא מגיעות לסף המס.

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.

אולי לנסות לשנות אווירה, מקום.

לצאת סתם לסיבוב ולדבר

לשבת במקום שהוא לא הבית, כדי להתנתק ממנו לזמן האישי הזוגי שלכם.

אל תתייאשי, כי נשמע שזה בוער בך, ואת לגמרי צודקת.

ואם את אומרת שגם את כמוהו בקושי לקלף קליפות אז תנסי לחשוב מה עובד עלייך ועם זה תקלפי לאט לאט ממנו. זה בשלבים, בתהליך.

הלוואי ותצליחי

מדי פעם, כי הילדים כבר גדלו ועד שמפנים ואת האזור ומאפשרים שיחה שקטה לוקח זמן.

אז הוא מסכים ברעיון ואפילו תומך בו, אבל הביצוע בעייתי, הוא לא יזכור או יציע בשעת אמת ואני כן רוצה לראות ממנו איזה בדל של יוזמה.

זה באמת מאתגר בטח אם רוצים לשבת בבית ולכן יציאה החוצה מאפשרת יותר שקט וזמן זוגי נטול הפרעות. אם צריך אפילו לומר לילדים (אם הם עוד ערים), עכשיו אמא ואבא יוצאים לזמן לעצמם.

אפשר סיבוב, אפשר לקפוץ לפינת טבע (אם יש בסביבה), אפשר להוסיף משהו קטן לאכול (מאפה?).

מבין מאוד את הרצון שהוא יזום. אמרת שהוא לא כזה אז גם אם יתחיל ממך אותי מתוך זה הוא יראה שזה טוב, יבין (אולי ישמע ממך) את הצורך בזה וזה יבוא גם ממנו.

הלוואי

אף פעם הוא לא יזם? איך היה לפני החתונה או בשנים הראשונות?

זה נס שנשארנו יחד כשאני חושבת על זה לעומק

הבעיה שגם לי קשה הביצוע ובאופי של כן תמיד מעדיפה להצטרף מאשר להחליט וליזום

כבר עובד יפה מאוד מעל עשור עם הצלחות רבות מהרבה תחומים.

ברוך ה

כל הכבוד לשניכם

ואולי היה שווה לרשום את כל מה שרשמת כדי להגיע לנקודת העומק הזאת שאמרת. לא?

גם בתקופת החברות/אירוסין הוא לא יזם כלום?

אני לגמרי מבין את הרצון שהוא יזום. ואם את דומה לו אז כנראה שאת יכולה להבין למה הוא לא יוזם את זה, ועדיין אם בך זה יותר בוער תנסי את ליזום משהו, אפילו התחלתי, אולי רק להציע סיבוב שכזה או לשבת באיזה פינת חמד ושהוא יעזור לך ליצוק תוכן. זה יכול לעזור? אולי אחרי פעם פעמיים כאלה זה יביא אותו מעצמו ליזום כאלה דברים, יכול להיות? 

כלומר לתפוס את כל ה"מה כן" (ולא רק כל המה לא) ולעבור דרכו, לא לוותר עליו.

נכון, זה לא אידיאלי אם הוא לא יוזם.

ונכון, זה לא מושלם שאת זו שצריכה להזכיר בשעת אמת את ההליכה.

וזה באמת באמת היה משמח אותך אם הוא היה עושה זאת.

אבל יש בתוך כל הדבר הזה גם הדרגתיות שנכונה ויכולה להיות מאוד מועילה ומקדמת לשניכם גם יחד.

כלומר לא לחתור רק ל0 או 100, אלא ממש לעשות צעד צעד.

אז בתור צעד ראשון -

שאת הצעת שתעשו סיבוב בחוץ - מעולה!

והוא הסכים - מעולה!

ואפילו תמך ברעיון - מעולה!

ועכשיו נשאר את שלב הביצוע,

אז אם כרגע את זו עם החוזקה של לזכור ולהזכיר - גם מעולה! לא נורא בכלל כרגע, העיקר שתצאו, זה מה שחשוב עכשיו, ההתקדמות, הצעדים, הכיוון.

לא המושלם, לא סוף הדרך, לא בבת אחת.

צעד אחר צעד.

התקרבות אחר התקרבות.

לאט לאט ובהדרגתיות.

אז לבינתיים אם תנטרלי את המשוואה בראש שאומרת לך ש"אם בעלי לא יוזם = לא אכפת לו ממני אז כבר לא שווה כלום" (או משהו דומה )

וממש לשנות אותה בראש ל: "בעלי מסכים ואפילו תומך מאוד ביציאה זוגית להליכה = ככה הוא מראה לי שאכפת לו ממני, מהקשר, מהביחד ואני רואה את זה".

או לעוד משוואה מקדמת של "בעלי מסכים ואף תומך ביציאה זוגית וכרגע החוזקה שלי היא לזכור - אז אני אשתמש בחוזקה שלי ואראה את ההסכמה והתמיכה של בעלי ברצון ובביצוע עצמו לאחר התזכורת כחוזקות שלו".

כי באמת שכולנו רק בני אדם, עם חוזקות ועם חולשות.

אף אחד מאיתנו לצערנו לא מושלם, רק הקב"ה לבדו מושלם.

ואם אפילו נאמר על צדיקי יסוד עולם "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" אז מי אנחנו הנמלים לידם...

לכן כדאי מאוד לקחת בזוגיות את החוזקות של כל אחד, ולהתברך מהם.

וממה שהם אינם חזקים בו, לפחות לא כרגע - לשים בפרופורציה של האנושיות שלהם.

אז כרגע לך יש חוזקה של יוזמה - מעולה! תשתמשו בה! גם בהצעה וגם בתזכורת.

ולבעלך אולי יש חוזקה של הביצוע עצמו (להסכים, לתמוך, לעשות), אילו עוד חוזקות אחרות יש לו?

אולי יש לו אפילו מקומות בהם דווקא הוא יותר חזק ממך בדברים אחרים?

ממש לראות איך ניתן להתברך מהחוזקות של השני

וכמובן להביא לקדמת הבמה גם את החוזקות שלנו

והכי חשוב - לא להלביש על חיסרון של השני/ה שזה אומר שלא אכפת לו או הוא לא אוהב או אני לא חשובה, אלא להבין שפשוט כרגע הוא לא חזק בזה,

ודווקא לנסות ולראות את כל ה*מה כן*, במקרה הזה את ההסכמה והתמיכה הגדולה, ובטוחה שיש עוד.

כמובן שבהמשך אפשר לדבר על החשיבות של היוזמה גם מצידו, עד כמה זה ישמח אותך, מה זה יתן לך להרגיש שהוא יזום וכן הלאה,

אבל זה בהמשך הדרך, בצעד או בצעדים הבאים, ולא הכל בבת אחת

אז עכשיו ממש תתפסו חזק את הצעד הנוכחי הזה - וצאו להליכה ותהנו!

מגיע לכם את זה כ"כ!

בהצלחה רבה

אם גם את באופי טיפוס פחות יוזם, והרצון שלך הוא באמת להצטרף, אפשר בהחלט לנסות לדבר על זה בצורה ישירה (כמובן לא בהאשמה אלא כשיתוף של הלב שלך) ולשתף אותו למשל שכאשר את צריכה כל פעם ליזום או להזכיר - משהו חסר לך בחוויה הרגשית של להרגיש נחשקת/מחוזרת/אהובה/חשובה וכו', או שפשוט גם לך קשה לזכור ואת צריכה אותו איתך כאן

ולכן היית שמחה אם היה זוכר מעצמו לפחות בחלק מהפעמים.

ועל גבי הרצון הכה חשוב, חשוב גם לנעוץ עוגנים במציאות שיעזרו לכם בתכל'ס. 

והצעד הראשון לשם כך הוא באמת יצירה וקביעה של מרחב זוגי.

קודם כל לפנות ביומן מקום למרחב של הביחד שלנו.

זה יכול להיות שעה בשבוע, זה יכול להיות חצי שעה בשבת, זה יכול להיות פעם בשבועיים, זה יכול להיות 10 דקות בסוף היום וכן הלאה.

אבל לקבוע.

לשריין.

להכניס זאת בצורה אקטיבית ויוזמה ללו"ז וליצור קודם כל את המרחב הזה.

ועל גבי המרחב - ניתן לראות מה הלאה לצעדים הבאים.

לראות מה הלאה עוד יכול לעזור לשנינו, בהינתן ששנינו באמת לא טיפוסים יוזמים כ"כ.

למשל:

אחרי שקבענו מרחב זוגי

* אפשר לקבוע את הסיבוב בחוץ ביום קבוע בשבוע בשעה קבועה - וכך זה גם בתוך היומן וגם מוריד כל שבוע מחדש מאיתנו את עניין ה"מי יזם ומי לא".

* אפשר גם לשים תזכורות לשניכם ביומן לכך.

* אפשר להמשיך בתוך המסגרת הקבועה של המרחב הזוגי שקבענו מראש ולהוסיף לתוכה עוד דברים שמעניינים אותנו, ממש אפילו לעשות רשימה של כל מה שעולה לכם לראש שיכול לעניין אתכם ואז לראות את הרשימות של כל אחד ומה יכול להתאים ולהסתדר לשניכם גם יחד.

כך יש לכם "סל" של אפשרויות מוכנות מראש וכל פעם תוכלו לבחור אחת מהן.

* אפשר ואף מומלץ להצמיד לכל זמן זוגי כזה חיזוק חיובי - ממש להצמיד לו משהו מפנק ומשמח שמיוחד לכך אם הצלחנו, זה עוזר לקבע הרגלים חדשים.

לדוג: אם את אוהבת אייס קפה ואת מפרדנת לך אחרי כל פעם שיצאתם אייס קפה זה חיזוק חיובי

וכל דבר דומה שאוהבים.

* להתחיל מדבר קטן וקל ולא לצפות ולחכות רק ל"מושלם" הזה, אלא פשוט עצם הזמן ביחד הוא חשוב ובונה. לכן לא לחכות לאיזו "מוזה" או להרגשה המושלמת כדי להתחיל, אלא עצם הקירבה נוצרת שמאפשרים פניות אחד לשניה ולא לפני.

אז רק להתחיל. רק משהו אחד. קטן.

* מתוך הסעיף הקודם חשוב גם לזכור שלפעמים מה שעוצר אותנו זה לא חוסר רצון אלא שזה פשוט מרגיש משימה גדולה מדי או כבדה מדי או מורכבת מדי עלינו עכשיו, ואז ככל שהצעד יותר קטן ופשוט כך הסיכוי שזה באמת יקרה עולה.

למשל אם נחליט ש"נצא לסיבוב סביב הבניין לאחר ארוחת הערב" - זה משהו מוגדר ונקודתי ויכול לקדם גם את המוטיבציה.

* אפשר להחליט שעושים תורנות וכל שבוע מישהו אחר אחראי להביא רעיון ויוזמה (ואז הוא שם לעצמו תזכורת או עזרים אחרים שיעזרו לו לזכור וגם את כמובן בתורך )

* אפשר להצמיד את המרחב הזוגי לפעולה קבועה שממילא עושים כדי שנזכור - למשל אם מחליטים שכל שלישי בערב עושים הליכה אחרי ארוחת הערב או ההשכבות - זה משהו צמוד שעוזר לזכור.

* אפשר גם להחליט מראש על סימן היכר חמוד שאיתו נזכיר אחד לשניה את הזמן שלנו: כמו לעשות פרצוף מצחיק / מילת קוד / סימן מוסכם / שאלה פשוטה וחביבה של "מתאפשר לך עכשיו את הזמן שלנו?"

* אפשר לשים פתקים שיזכירו במקומות חמודים, כמו הקומודה, המראה, המקרר, הכרית וכן הלאה.

חשוב גם לזכור שהמוח שלנו בנוי מתבניות תבניות, וכאשר באים לעשות שינוי ישר יש את הקושי המובנה שהתת מודע שלנו מזדעק ואומר: אל תזיזו לי את המוכר והידוע! לא אוהב שינויים! לא רוצה שינויים! ובהחלט יש את החשש והרתיעה ממשהו חדש, שונה.

לכן כדי לשנות דפוס, כדי ליצור הרגל חדש - אנו נדרשים גם לסבלנות, גם להתמדה וגם לאורך רוח. 

לוקחים בחשבון שיהיו גם טעויות או נפילות בדרך,

לוקחים בחשבון שזה תהליך וצריך זמן וסבלנות על לקביעת ההרגל החדש בתוכנו,

מעצימים את כל הפעמים שאנו כן מצליחים (גם בפני עצמנו וגם לשני/ה),

מזכירים בסימן היכר כאשר שכחנו,

מביאים איתנו הרבה חמלה ונשימה עמוקה

ומתחילים.

באמת צעד צעד.

ולאחר כמה וכמה פעמים וחזרות כאלה - זה יהיה יותר קל ב"ה וכבר יתקבע להרגל החדש והטוב שלנו.

אז בתוך כל העומס המטורף של החיים והשיגרה השוחקת - כאשר אנו מכניסים בצורה *אקטיבית* זמן יזום ויוצרים ומאפשרים מרחב זוגי, כך צעד אחר צעד אנחנו מתקדמים ומעמיקים.

לא מצפים ל"זבנג וגמרנו", אלא בהתמדה פעם אחר פעם ושלב אחר שלב, לאט לאט.

על הקורס של יוני אנטמן.

זה קורס שמיועד לצד הנשי (יוני היא אישה, למרות השם). הנחת העבודה היא שאת עושה את הצד שלך, והוא כבר יגיב לזה (לא מצופה ממנו להשתתף או לצפות בשום דבר).

הרעיון הוא קודם כל ללמוד להכיר את עצמנו, מה הרצונות שלנו, הרגשות העמוקים, הכאבים שחוזרים על עצמם.

היא נותנת גם כלים של איך לתת לעצמנו מקום לכאב וקודם כל להתמודד בעצמנו עם הכאב, ואחר כך גם איך לתקשר אותם בצורה מקרבת, בלי לגרום לגבר להרגיש אשמה.

בדיוק היא מתחילה מחזור חדש (מה שלא קרה כבר שנה וחצי...).

לי אישית זה היה משנה חיים, יותר מכמה וכמה טיפולים שהייתי בהם.

אם תרצי פרטי יצירת קשר וכו'- בפרטי.

קודם כל ב"ה הקמתם בית, משפחה, ביססתם את החיים שלכם וזו קרקע יציבה לזוגיות פורחת.

אז עכשיו, אתם נמצאים בתוך שגרה טובה ורק רוצים להוסיף לה זוגיות טובה.

בהתחשב במצב של שניכם את יכולה לקחת דבר שלישי קבוע ומתחדש שדרכו תוכלו לבנות מסלול זוגיות.

כלומר -

לקבוע עיתים לדבר מסויים ששיוביל להתפתחות בקשר.

לדוגמה:

-אם אתם אנשים עיוניים: לקנות ספר מעניין, משהו לא שגרתי, בנושא שמעניין אתכם ולקבוע עיתים לקרוא בו / לשוחח על סוגיה מיוחדת שבו.

(הספר "גברים ממאדים נשים מנוגה" הוא ספר מדהים שמדבר על ההבדלים והמכנה המשותף בין גברים לנשים).

- אם אתם אנשים של חוויות: לקבוע "דייט שבועי" יום / ערב מסויים בשבוע שאתם יוצאים למקום שבחרתם מראש.

(אפשר לחלק את התפקידים - תכנון מסלול / ציוד / אוכל / וכו'...)

- אם אין לכם יותר מדי זמן לחשוב: ללכת לשיעור קבוע בנושא זוגיות - אם יש בקהילה / באיזור שלכם. 

(עצם ההליכה של שניכם מכניסה למודעות את החשיבות שיש לשניכם בזוגיות אחד עם השני)

ואז ליצור מציאות קבועה ומתחדשת שמוקדשת רק לזוגיות שלכם.

ומשם לאט ובסבלנות, השגרה הכללית גם תהיה מושפעת.

אנשים כבדים זה לא כמו אנשים קטועי גפיים.
אני בטוחה שלכל אחד מכם יש  נושאים שהשיחה עליהם קלילה נעימה וזורמת.
אפילו אם זה משהו "טפשי" או ילדותי. ז"א שזה לא היכולת או הכישרון, אלא התפיסה של הנושא.
יכולה לומר לך על עצמי, במשך שנים נמנעתי ופחדתי לעשות צעדים ממחסומים פנימיים של פאדיחה ואיזה מביך ובושות.
מה אני אגיד שאני אוהבת x.y.z?
מה אני אשתף שבא לי כך וכך?
איך זה ייתפס, איך זה נראה מבחוץ?


את מתארת קושי, מתארת מציאות של נתונים טכניים- ששניכם כבדים ואולי קצת סגורים. יש לזה סיבה, בד"כ אנשים כבדים או סגורים לדבר או לעשות דברים מסויימים כי מפחדים מהשלכה. שווה לעצור ולשאול- מה ההשלכה שממנה מפחדים? האם יש מקום מהותי עצמוני לפחד או שזה רק פחד שמתפתח ומתעצם בראש אבל בפועל אין שם איזה משהו נורא?

למשל, ללכת שניכם לבאולינג.
אם אני מסתכלת מהצד על הסיטואציה שאת מתארת- הייתי חושבת שאת לא תרגישי בנוח והוא בכלל יבטל את הרעיון.
אבל אם תפרקי את זה לעצמך ולו-
יש בינכם בסיס טוב. הוא לא מבין מה צריך לשדרג בזוגיות- סבבה. את רוצה. הוא מוכן בלי להבין לעשות בשבילך כי אוהב אותך?
יופי.
אם כן בוא איתי לבאולינג.
יגיד לא? למה?
על כל סיבה שיביא אפשר לפרק אותה שכלית ולהבין שאין שם מהות, אלא איזה פחד כללי לא מוסבר, מחסום שהוא לא מחזיק בעצמו.
ולאט ככה לפתור את המחסום וללכת, ולהינות אחד מחברת השני.
שינוי אווירה וחוויות משותפות פותחות מרחב שאינו תלוי בילדים, כסף, בית, מחוייבות- ומזכיר לכם למה בחרתם אחד בשניה- כיף לכם יחד.
זה פותח את התיאבון להרחיב את התחושה הזו, לשדרג אותה ולעבוד עליה.
אחרי כמה חוויות חיוביות מקרבות כאלה הוא ירצה בעצמו.
ברגע שיש רצון הדדי ופתיחות מחשבתית אפשר לעבוד בצורה יותר אפקטיבית...
 

מבחינתו אני עדיין חושבת שהוא סוג של טיפוס כזה של שגרה שגרתית לחלוטין, וגם בתור ילד, מתבגר ואדם בוגר כמעט ולא הרגיש צורך במענה חברתי רגשי, לא מחפש חופשות או יציאה מהשגרה, ומבחינתו סוף היום לשבת ללמוד או להתעדכן קצת בחדשות מספק לו את האוורור שהוא צריך.

את צודקת שיכול להיות שזה נהיה הרגל ואפשר לנסות לשאול אם זה חייב להמשיך להיות ככה או אפשר לנסות דברים אחרים.  

זה שונה מהמחשבה שלי כרגע כי אני בעצמי מקובעת אבל נתת כיוון יפה 

זה קצת בידיים שלנו.

זו תורה שלמה, אבל על קצה המזלג

זו ה'נשמה' של הקשר.

הוא לא מבין למה צריך

אבל כשתעשו תהליך ותגיעו למקום מחבר, מקרב ומרגש בקשר, הוא יודה לך על זה בדיעבד, בטוח.

וכאן את נכנסת לתמונה. עצם ההבנה שחבר משהו והרצון לשנות, למרות שאת מתארת שגם את לא 100 אחוז שם, זה צעד ענק בדרך לשינוי חיובי.

את מתארת שהוא לא טיפוס כזה, אבל אולי זה משהו שגרם לו 'לא להיות כזה'? גם מילדות? פחד מכישלון, אכזבה, מבוכה וכו'? את לא צריכה להפוך להיות המטפלת שלו, למרות שממציאות החיים והנסיון בסביבתי הקרובה אני יכולה לומר לך שהרבה מאוד גברים עוברים שינוי נפשי חיובי ומעצים בעקבות הקשר הזוגי עם האשה שלהם.

אני מתכוונת, יש גברים יותר עמוקים, שיחות נפש, יש כאלה שאוהבים ריגוש, אקסטרים, יש מי שנהנה לטייל ולצאת ויש 'מקובעים'

גם אם הטבע שלו 'מקובע'- חוויות חיוביות מקשרות ומעצימות עם בן זוג אהוב, תמיד תהיינה משהו כיף.

הוא התרגל לשגרה, כי היא נוחה וצפויה מראש. פחות ציפיות פחות אכזבות.

אבל אילו חיים אלו?

אפשר לעורר אצלו את הנקודה הזו למחשבה וממש ללכת לכיוון- למה זה ככה, ממה אתה מפחד?

ואפשר להתחיל מצעדים, ואחרי המעשים נמשכים הלבבות.

וכמובן כמובן, תפילות אינסוף על זה, וזה ממש בר שינוי, וזה ממש בידיים שלנו ובסיעתא דשמיא, ואם מישהו יכול - זו את, האשה, הלב והרגש של הקשר🤍