הורים לילדה בת 11, כבר אינם בסטטוס נשואים טריים, לא כך?

איפה הילדה בת ה-11 היתה לפני שהיתה אמורה להחזיר את הילד מהגן?

אם היתה בבית - אני הייתי מטלפן להזכיר לה.

סביר מאוד שהיא היתה בהסחת דעת, לא שמה לב לשעה. היא ילדה צעירה.  

למה יש כל כך הרבה פורמים? כנראה שהרעיון היה שכל פורום ישרת ייעוד מסויים

ואם מהות הפורום כבר לא תואמת לשם, והוא נהיה פורום חברתי כללי של נשואים, בלי קשר לותק, חשבתי שיהיה מתאים - להתאים את שם הפורום

וברור שכייף תמיד להרגיש כזוג צעיר, מלא רומנטיקה ואהבה ❤️♥️❤️♥️

ברור לי שהפורומים הייעודיים הפכו מזה שנים לפורומים כלליים ומרחבים חברתיים נעימים בפעילות שלהם - נשואים טריים אינו רק לזוגות בתחילת הדרך, פורום הריון ולידה הלך הכי רחוק מכל שאר הפורומים מהשם שלו…  והפורומים האחרים נזנחו וננטשו 

אבל אני חושבת שהשאלה כן קשורה לנישואין

כי היא עוסקת בתקשורת בין בני הזוג.

שפורום זה הוא הזירה הטובה ביותר לדיונים בנושאים של נישואים, הורות וכל השאר סביב משפחה, הורים וילדים 

כתבת שההודעה הפותחת לא קשורה לפורום

לא הבנתי אותך

ומקבל את דעת הרוב …

(הרוב - מנהל הפורום וגם דברים שאת עצמך כתבת)

פתחתי בזה שהבעתי את דעתי, שהנושא הפותח היה מתאים לפורום 'הורות', אך השתכנעתי שיש מציאות אחרת - שהפורום הזה, נשואים טריים, הוא הזירה המרכזית לדיונים, תגובות והתייחסויות, בכל מה שקשור להורות, משפחה וילדים, מתוך כך שהפורומים הייעודיים כבר לא פעילים.  

תלוי בכמה משתנים.

זו פעם ראשונה שלה?

כמה פעמים הזכרתם לה לפני כן?

היא בד"כ ילדה אחראית? 

אני לא חושב שצריך להגיב בחומרה.

סך הכל הגננת תתקשר יותר מאוחר, נתנצל על האיחור וניקח את הילד, זה לא שהיא השאירה אותו לבד ברחוב או נתנה לו לחצות כביש לבד.

זה לא גיל של אחריות טוטאלית על ילד מהגן,

זה עדיין מצב של עקומת למידה.

יש בינכם פער בגישות,

אני יותר מתחברת לגישה לא אימפולסיבית ולא כועסת ובטח לא עונש.

מעדיפה לדבר עם הילדה רגוע.  

אם היא מצליחה, כל הכבוד לה, אם לא, ממש לא צריכה לספוג את העצבים שלכם.

אתם ההורים ואחריות עליכם ולא עליה.

להתנפל לא יעזור בשום מצב, בטח לא על ילדה.

וגם לא להעניש בחומרה.

תחליטו ביניכם אם מתאים לכם להפיל כזאת אחריות בכזה גיל תוך כדי לקיחה בחשבון שיהיו פאשלות ורמת האחריות שהיא יכולה לקחת היא של ילדה ולא של מבוגר.

(אפילו למבוגר קורה ששוכחים ומאחרים)

שאו בתוצאות, לטוב ולרע.

גם למבוגרים קשה להתמיד בזה, אז עבור ילדים? אם היא מצליחה אז כל הכבוד, אם היא שכחה - זאת האחריות שלכם בלבד להזכיר לה או לדאוג לגיבוי.

זה לא שהיא השאירה אותו בכוונה.

שאם תתן לה להרגיש שאתם ביחד בזה ושהיא לא לבד ברצון שלה לחנך לאחריות זה כבר יעשה לכם טוב.

שלא תתן לה (ובעקיפין לילדה) להרגיש שהיא השוטר הרע ואתה הטוב.

אפשר לא לוותר על החינוך אבל התגובה לילדה תהיה ברוגע.

חינוך לא עובד בפחד.

יש אנשים שעדיין מאמינים שצריך להתנפל ולהעניש

שנות ה80

אפשר וצריך לגדל ילדים בשלווה ונחת לגדול כראוי

בלי עונשים ובלי כעסים

אם בת הזוג מבקשת/ דורשת משהו לא הגיוני

זה הזמן להגיד לא

אסרטיבי

על פערים הגיוניים יש טעם לגשר

על דרישות בלתי הגיוניות ופוגעניות

אין טעם

כי זה לא גישור

זה ריצוי ופגיעה בנפש

גם שלך וגם של הילדה

שיש ביניכם אי הסכמה בנושא הזה.

ועוד יהיו ביניכם עוד הרבה אי הסכמות לאורך החיים.

ובנוגע לילדה, דעתה הייתה מוסחת ושכחה לאסוף מאוד טבעי והגיוני לגילה.

יש מבוגרים ממנה ששכחו ילד ברכב, אם זה קרה להם, זה בודאי יכול לקרות לילדה קטנה שזהו לא התפקיד הקבוע שלה. 

אני עושה את מה שאשתך עושה

מתלוננת כשבעלי לא מיישר קו עם הכעס שלי על הילד.

אבל-

אני מבינה

שאם אחד כועס

כדאי שבשני דווקא לא יכעס

שהילד לא ירגיש שכולם נגדו באותו רגע

אותו דבר, אם בעלי כועס -

לא כדאי שגם אני אכעס

אלא שאני דווקא אבוא ואחבק את הילד

שמרגיש שמישהו בצד שלו

הענין הוא שהיא לא לוקחת את זה ככה היא מתפוצצת עלי ולא מדברת איתי וכו'ברוגז ונעלבת ואם אני מנסה לדבר על זה אז אני חוטף עוד יותר.

בגדול היא נעלבת ומרגישה שאני מבקר אותה ואני מנסה לשמוע מה אני עושה לא נכון.?

קודם כל

אתם צריכים לדבר על זה לבד בשקט

לא ליד הילדה.

אתה צריך לתת מקום לרגש של אשתך.

אתה לא חייב להסכים איתה

אתה לא צריך לכעוס על הילדה.

אולי אתה יכול להגיד לה:

אני רואה שזה מאוד הכעיס אותך שהיא שכחה להוציא את הילד מהגן.

אני מבין שאת רוצה שאני אכעס גם

וכשאני לא כועס את מרגישה שאני דוחה את הרגש שלך.

אבל שתדעי - שאני רואה שאת כועסת

אני מבין שזה הכעיס אותך זכותך

זה בסדר שזה הכעיס אותך.

אבל- אני גם רוצה לשתף אותך איך אני רואה את הסיטואציה

ואני לא מסכים שצריך לכעוס על הילדה

זכותך לכעוס

אבל תסכימי איתי שזכותי לא לכעוס?

הגיוני ששני אנשים יראו את הסיטואציה בצורה שונה

יפרשו אותה אחרת

לתפיסתי הילדה לא עשתה פשע גדול.

שוב אני לא נגדך

אני מביע את דעתי.

את מבינה שלא תמיד נסכים על כל דבר, כן?

טוב זה יצא ארוך

אבל בגדול:

1) לתת מקום לרגש שלה

2) להגיד את דעתך האישית

3) לקבל החלטה משותפת על אסטרטגיה כלא מסכימים על משהו שקשור לילדים (שתדברו בשקט בצד ותנסו להגיע להחלטה המקובלת על שניכם).

--------

לא יודעת.... זה מורכב....

בהצלחה...

לפעם הבאה להזכיר לה (ולוודא שעשתה)

ואני מציע את העונש הבא:

למשך חודש היא לא תוציא אותו יותר מהגן

עכשיו אין גני ילדים

אומנם מעט, אבל בהחלט קיים

.

ואם המצב לא רלוונטי, לא יכולה להגיב, כרגע. 

את חושבת שמקרים כאלה קשורים רק למצב? לי זה נשמע כמו נורמה/תפיסה מסוימת, שרק בלטה עכשיו.

(ושלא יובן שאני מסכים עם צד אחד וכדו'. יש לי הרבה מה לומר בנושא אך אין בידי להאריך)

1. יש כאן תופעה שחוזרת על עצמה: אשתך המושלמת רוצה שילדה בת 11 תיקח את אחיה מהגן, והיא רוצה שבעלה בן ה30+ יכעס על הילדה.

לדעתי הענייה, ילדה בת 11 לא אמורה לקבל אחריות כזו וגבר בן 30 לא אמור לקבל כאלה הוראות (אם אשתך רוצה לעשות משהו חינוכי, שתעשה בעצמה). לכאורה יש כאן פער בין סמכות להחליט ובין אחריות לבצע. זה לא קשור אליך אבל זו תופעה שצריך לשים לב אליה.

2. ילדה שמקבלת משימה עם כ"כ הרבה אחריות אבל לא מבצעת אותה, לדעתי זה דורש הצבת גבול מאוד משמעותית. היא צריכה להרגיש שסומכים עליה וגם להבין שאחריות היא דבר כבד.

האם התגובה היא להתנפל ולצעוק? זה כבר עניין שלכם. אולי אתה מפרש או מציג את הדברים של אשתך בצורה קצת קיצונית, ואולי בכל מקרה אתם כבני זוג צריכים למצוא חלופה ראויה אבל גם הולמת.

3. איש/ה שעושה ברוגזים ומשחקים, זה מניפולציות קלאסיות בזוגיות. לפחות לדעתי זה פחות מתאים אחרי 12+ שנות נישואין, אבל בהחלט יש כאלה. אני מכיר אנשים שקרובים לחתונת הזהב שככה מתנהגים זה לזה.

בכל מקרה אם זה מפריע לך, או שזה קורה בתדירות גבוהה מדי, כדאי שתתייעץ עם מטפל/ת בצורה יותר יסודית. יש סיכוי שיש לך כלים למנוע את זה באופן שלשניכם יהיה יותר נעים.

פשוט, הראש שלי כרגע תקוע במצב. 

ברור שחווים עכשיו דברים שקשורים לאיך האדם בלי קשר. מתבקש. 

ואולי אפילו ביותר עוצמה. 

אבל אצלי בראש, זה לא מנותק. 

כשהבת שלי לא הודיעה איפה היא או מתי היא חוזרת, זה לא היה רק איך שהיא מתנהלת בשוטף אלא הועצם כי המצב, והרבה יותר קריטי לי לדעת איפה היא ובאיזו קרבה למרחב מוגן. וכשהיא לא עונה, זה אחרת. 

ברור שזה קשור גם לאיך היא בשוטף.

אתם צריכים הדרכה זוגית והורית טובה.

בהדרכה אפשר ללמוד איך מתנהלים, איך מנהלים שיח מכובד על פערים ביניכם ובין שניכם לבין הילדים. מה צפיה תואמת גיל ורמה ואיזו התנהלות לא תואמת לאדם מבוגר, או לא סביר לצפות מילד לעמוד בה.

לחשוב אותו דבר

ולבן זוג חייבת להיות היכולת להביע עמדה בזוגיות

למה לה מותר לבקר אותך ולך אסור לבקר אותה? לא הצלחתי להבין...

צריך להיות בינכם שיח פתוח שבו כל אחד מביע את עמדתו ומנסים להגיע לעמק השווה

אתה לא אחד מהילדים שלה

מומלץ ממש טיפול זוגי

ואם היא לא בעניין גם אישי רק לך יכול לעזור מאוד

לכל זוג מוצלח, אוהב, עם עולם שלם של ערכים משותפים ורצונות משותפים - יש גם אי הסכמות. "כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות", אמרו חז"ל. 
 

הדרך להפריה, לא רק ביולוגית, אלא גם מחשבתית ורגשית עוברת בשוני, ניהול טוב ומתאים של השוני והפערים.

לגופו של דבר - עדיף בהחלט ללכת ביחד להדרכה הורית וזוגית, להנכיח שם את הפערים וללמוד ביחד איך להתנהל איתם.

אבל, אם אשתך לא מוכנה, יש בהחלט תועלת גם בטיפול אישי. שינוי אישי והעצמה אישית, כזאת שתלמד אותך לעמוד על שלך, לא ממקום כופה ומציק, אלא ממקום בריא עם בטחון - יכול לשנות דפוסים בבית, גם אם בנתיים אשתך פחות בעניין.

בהצלחה רבה

נ.ב.

מתייג את המנהלת @נגמרו לי השמות , מניח שיהיו לה דברים משמעותיים להוסיף לך

נראה לי שמאוד כדאי לך לעבוד על להיות במקום היציב, הזקוף, המוביל, מקום שלא חושש להנכיח את עצמך ואת רצונותיך. במילים אחרות - להיות פשוט גבר, זה שגובר וזה שמתגבר.
 

כשאתה נבהל, כשאתה חושש להביע את דעתך, כשאתה מדמיין שאם יש אי הסכמה אתם לא מתאימים - זה לא מרגיע את אשתך. הרי הפער נוכח באוויר גם אם לא נאמר. אשתך קולטת את הפער גם בלי מילים, אבל גם קולטת באותה מידה את החרדה שלך מלהיות בעל דעה. ממילא היא בתחושה שאין על מי להשען ונכנסת למקום לוחמני שאינו בריא לה.

זה ממש לא אומר לריב איתה, לא אומר לא להיות קשוב. להפך, ככל שאתה תשדר יציבות, תנכיח את רצונותיך ודעותיך וכחלק מהרצון תגלה רצון אמיתי ומהותי להכיר ולהבין את העולם הפנימי והביקושים הנפשיים של אשתך - היא תהיה מסוגלת להרפות ולסמוך עליך.

בהצלחה רבה

ככל שפחות תיבהל מההכרזות המניפולטיביות - יהיה לה פחות צורך להגיד אותם.

בית - הקוטביות הבריאה

(אולי גם להרשם לקורס 'יצאת גבר'. הוא גם מלמד התנהלות אינטימית טובה, אבל רק כחלק וכשיקוף של בריאות נפשית-גברית כללית)

ועוד המלצה קטנה:

עדכונים קהילת הבאר 📚✨

רק לשים לב שכל עוד אתם בזוגיות מיטיבה, אל תסתכל על הדברים בצורה שובניסטית, כאילו היא לא בסדר והיא והיא. תן לה צ'אנס ותבין שדווקא אתה זה שטעה כשנתן לה את כל הבמה, והתיקון והוא בידיים שלך.

מצטרפת לכל מילה

ובעיקר למשפט החשוב שכתבת: 

"הדרך להפריה, לא רק ביולוגית, אלא גם מחשבתית ורגשית עוברת בשוני, ניהול טוב ומתאים של השוני והפערים."

זה משפט כ"כ חשוב שיש בו עומקים שחשוב שכולנו נשים לב אליהם.

ממש כמו שאדם בא לעולם ע"י אותה הפרייה בין השוני והמפגש של השוני בהפרייה ביולוגית, ולא היו יכולים להיות חיים אם היה מדובר בדמיון וזהות מוחלטת של שני החלקים,

כך גם נפשית רגשתית ומחשבתית אפשר להתקדם וממש לעלות קומה ולקפוץ מעלה דווקא ע"י השוני הזה.

המקום הזה שמאתגר אותנו,

המקום הזה שלפעמים עובר דרך קונפליקטים ופערים בלתי נסבלים,

אבל דווקא דווקא בשוני הזה טמון אור גדול!

ואם נשכיל ללמוד להתברך מהשוני ולא להיות מאוימים ממנו נרוויח המון.

וקודם כל לא נפחד מעצם זה שיש שוני

אלא נבין שהוא כאן כדי לגדל אותנו,

ואז גם בהקבלה להפרייה ביולוגית שיש תנאים כמו זמן מסוים (סביב הביוץ) ותנאים מסוימים -

כך גם לגדילה הזוגית שלנו יכולים להיות זמנים יותר פוטנציאליים ונלמד למצוא יחד את התנאים הטובים ביותר גם להפרייה הנפשית ורגשית שלנו.

מתי הכי טוב עבורנו?

באילו תנאים?

איך? באיזו צורה?

וכן הלאה.

ולא פחות חשוב - נזכור שכמו לפני הופעת הוסת ואז בעת הופעתה ישנם שינויים שגם משפיעים - הפעם לכיוון איבוד פוטנציאל החיים בהפרייה שלא התרחשה, כך גם בפן הזוגי שלנו ישנם זמנים ומצבים ותנאים כמו בשעת ריב וכו' שחשוב להעניק לעצמנו את התנאים השונים והמיטביים לסיטואציה החדשה.

כמו הבנה ולגיטימציה גם לקושי, כמו מנוחה ועיבוד עצמי ורק אז תיווך זוגי, וכמו מציאת עוד עומקים ומפתחות יקרים לביחד הזוגי הזה.

וממש "לכל זמן ועת... תחת השמים"

לעבוד לפי הזמנים השונים

להכיר בשוני

להתברך ממנו

ולצמוח.

ב"ה שנזכה 🙏

נראה שהגבולות גיזרה שלכם חורגות מהנורמה

ולכן קשה להתייחס נקודתית לאירוע

ללא שפה משותפת

אי אפשר להטיל על ילדה בת 11 אחריות כזו וגם לצפות שלא תשכח.
אז להעניש בחומרה בטוח לא.
אפשר להסביר כמה זה חשוב לזכור ומשמעותי,
ואם אין דרך אחרת שמישהו מבוגר יבוא לקחת אותה אז המינימום מצידכם לא לשכוח להזכיר לה.

האם היא חייבת לעזור? העיקרון המנחה אומר שילדים לא חייבים לעזור בבית. אנחנו רוצים שיתחנכו ויהיו שותפים, אבל זה מצד חינוך. היא לא חייבת. ולכן אין גם סיבה לכעוס רק להבין מה יכול לעזור לה לזכור לפעם הבאה. 

לגבי התגובה שלך-אם היא לא התקבלה מצד אישתך, בחיוב סימן שהיתה דרך אחרת להשמיע את הדברים. תבחן עם עצמך מה  גרם לך להגיב באופן הזה על האירוע, ומדוע הדברים לא התקבלו{חששת לומר את הדברים? כעסת? אישתך היתה לחוצה? זה לא היה זמן מתאים? יש הרבה סיבות אבל רק אחת שמפעילה אותנו לתגובה}

כלב מתנפל על חתול

אריה מתנפל על הטרף שלו
וכו
הורים לא מתנפלים על ילדים...
הורים מחנכים
הורים מקשיבים
הורים יכולים להחליט שתהייה תוצאה מסוימת
אבל לא התנפלות.
וסתם בנימה אישית
ילדה בת 11 לא צריכה להחזיר אח מהגן
אלא אם-
היא מסכימה לאחר שנשאלה (ולא הכריחו אותה )
היא בוחרת בכך או מציעה
מצב קשה של אחרי לידה וכו...שאז מסבירים לילדה שאין ברירה וממש נצרכים לעזרתה.
אי אפשר לצפות מילדה בת 11 שתבצע זאת באופן קבוע, אלא אם זה מרצונה, כדי שיהיחה רצון כזה- אפשר לדבר, להסביר, לחנך. היא לא חייבת. 
 

אז אין מה לשמור.

אפשר לנסות למכור/ למסור/ לתת מתנות לאנשים אחרים.

דברים שכן אולי תשתמשו בעתיד, אפשר לנסות למצוא מקום לשמור.

זה יכול להיות גם אצל ההורים, אם יש אפשרות.

ואפשר כן להחליט לא לשמור, ובמקרה הצורך תיקנו חדש.

אם כי, לא בטוח שלא תגלו שלפעמים נח שיש עוד שמיכה, ושהיא גדולה יותר.

ואם לא - להשאיר אצל ההורים בינתיים. מתפנה אצלם הרי מקום מהציוד והחפצים האישיים שלכם שיעברו לבית החדש. ותמצאו הזדמנויות להעניק כמתנה לאחרים. 

אם יש לכם חברים שמתחתנים או בגיל מתאים, אפשר לתת להם.

אם יש דברים שאולי תרצו בעתיד וכרגע אין מקום, להשאיר אצל ההורים נשמע לי הגיוני, אם זה מקובל עליהם.

למשל כלים כפולים זה מצוין לפסח כשתהיה לכם דירה גדולה יותר.

שמיכות זה דבר שימושי מאוד כשהמשפחה מתרחבת.

ואגב אני ישנה בכיף לבד עם שמיכה זוגית.

וכמובן אם יש אפשרות להחליף בחנות למשהו שימושי יותר זה בטח טוב.

בכל אופן למכור , למסור מה שלא מתאים לכם או כפול

לפעמים עם הזמן מגלים שכן רוצים אותם

אצלינו בהתחלה השארנו הרה דברים אצל ההורים ועם השנים לקחנו

ויש דברים שהעברנו הלאה 

אולי מגדולי בעלי המוסר הקיצוניים או משהו

ואם קרתה טעות אדם מנסה כמה שיותר לטייח ולהחליק

אז למה לא גם לזולת? למה לא לחיות בעולם סולחני ונעים? שהכל בסוף עובר ומסתדר?

הוא לא "יצעק" כלפי חוץ אבל ביקורת עצמית פנימית זה אחד הכלים הכי ההרסניים שיש.

וקודם כל בינינו לבין עצמינו

ואז בינינו לבין הקרובים לנו ביותר

זה כבר משמעותי מאוד מאוד.

זו הפגיעה עצמה (מה שהיא אמרה)?

או שזה בעיקר זה שזה היה בפומבי? (ואם הייתה אומרת לך ב4 עיניים זה לא היה ביג דיל?)

וכמובן חשוב להבין מה התדירות - זה מאורע חדפ או שהפגיעות מצידה זה משהו שקורה לא פעם ולא פעמיים?

וגם להבין אם יש משהו תקשורתי שאפשר לעשות שימנע פגיעה. למשל- אולי אם היא תדע שא' ב' הן נקודות רגישות, היא תשתדל מאוד סביבן ותהיה באקסטרה רגישות כלפי הנושאים האלו.

הרבה יותר לעומק כדי להתחיל לייעץ.

כל מילה כמעט שכתבת כדאי להתעמק עליה ולהבין לעומק:

"חצי בכוונה" - מדוע? איזה אינטרס יש לה לפגוע בך בכוונה? איך הזוגיות שלכם בכללי? מה עוד יש שם?

"היא ממש התנצלה, עבר קצת זמן, עוד פעם פגיעה" - מדוע? כיצד זה קורה בעצם? איזה מנגנון יש שם אצלה? אצלך? בין שניכם?

אם ההתנצלות ולקיחת האחריות שלמים, כיצד זמן קצר לאחר מכן נוצרת שוב פגיעה?

נשמע שצריך להתבונן *פנימה* *בין שניכם* ולא החוצה. לא החוצה מול כולם שם בפגיעה וגם לא החוצה מול כולם בפיוס ובקירבה המחודשת.

וזה נכון לכל זוג באשר הוא - כאשר יש ביניהם ריחוק מכל סיבה שהיא - ההתמקדות פנימה, ההתקרבות אחד לשנייה, הלעבור דרך המרחק שנוצר, דרך הכאב עצמו, לא לדלג מעליו אלא ממש לעבור בו ובתוכו *יחד* - יכולה להביא לקירבה מחודשת עוד יותר גדולה ולצמיחה גדולה ממש. 

כלומר ישנם מפתחות שאפשר להשיג לזוגיות שלנו דווקא בזכות המקומות בהם אנו בריב / קונפליקט / פגיעה / כאב / ריחוק וכן הלאה.

וחשוב מאוד אכן לאסוף את המפתחות הללו בדרך ולא לאבד אותם ולהמשיך בריחוק או בהימנעות או בבריחות כאלו ואחרות.

לא לצאת מהקשר אם יש ריחוק

אלא להיפך - להיכנס עוד יותר לתוך הקשר. שנינו. אני ואשתי. אשתי ואני.

רק זה הכיוון המצמיח ב"ה.

ב"הצלחה רבה

קורס שהוא אוהב (אם הוא בקטע של רכבים. יש לגיתאי מסוויץ בראש הרבה קורסים טובים. אבל כנראה פחות יתאים לך )

אפשר  גם משהו זוגי. למשל נגרות לבית.

עם הילדים? צאו לחופשה משפחתית

בני כמה הילדים?

ובגיל שלהם.

ילדים קטנים דורשים המון תשומת לב.

אבל אם הוא בן 50. כנראה שהם כבר לא כל כך קטנים ולכן זה יותר נוח

הבעיה עם מתגברים זה שיש להם מלא קיטורים ותלונות. אם הילדים שלהם לא כאלה, זה יכול להיות חופשה נחמדה מאוד.

זה שונה.

לא מתאים לכל אחד.

אבל יכול להיות אחלה חוויה

עדיף מלון

חשבנו ללכת ליום פינוק במלון בלי לינה א. בוקר מסא'ז וכו וחסר לי הפתעה באמצע...

מה התחביבים שלו?

למסיבה? חגיגה רגילה לא מספיקה? ז"א בילוי כלשהו מתנה וכו? למה צריך להגזים? מה דעתכם? איך אתם חוגגים יומולדת עגול? תודה לעונים

הגרעינית. אבל בעלי חושב שצריך לציין את זה וזה חשוב. ואני צריכה כל שנה לפחד שאני לא עומדת בציפיות (גם ביומולדת רגיל זה סיפור אצלו)

מכל מיני כיוונים ממש חשוב להם לחגוג לי ואני לא בעניין...

נראה לי שכדאי לנהל שיחה כנה עם בעלך, להבהיר שאת אוהבת אותו ורוצה לשמח אותו, אבל להפיק אירוע זה לא את.

אולי מישהו אחר יכול?

(ילדים גדולים, אחים שלו וכד')

הבנת? יעני הפלייסטיישן של היום הוא דור 5. ובעלך הוא גם דור 5.

שכחי מכל הרעיונות שנתנו לך פה. לכי על שלי. תודי לי אחר כך.

אבל לא צריך.

מה לגבי גאדג'טים של גברים? הוא אוהב? דברים לטלפון

אפשר ללכת לסדנה כלשהי (נגרות, שוקולד וכו')

אפשר ללכת לאטרקציה שהוא אוהב אם יש כזאת (באולינג, החלקה על קרח, טיפוס קירות, אומגה, חדר בריחה, מצנח רחיפה)

אפשר ללכת למוזיאון אטרקטיבי

אפשר לעשות פיקניק בטבע ולהכין משימות נחמדות או משחק זוגי (אפשר גם לקנות)

אפשר גם לחגוג בבית או באזור קרוב ולהכין משחק מותאם אליו- חפש את המטמון, חדר בריחה, מי רוצה להיות מיליונר עם שאלות בקיאות עליו, קהוט עליו

אפשר להזמין בהפתעה חברים או משפחה לחגוג איתו

למתנה אפשר להכין אלבום מעוצב עם מכתבים מכל המשפחה או חברים מוכרים מהעבר עם זכרונות טובים ממנו, להוציא חולצה עם הכיתוב אבא הכי הכי או אבא חוגג 50- כלומר ללכת על מתנה אישית לו ולא דווקא משהו אהוב (אלא אם כן יש לך רעיון, בד"כ זה קשה לבנים)

אפשר גם לקנות משהו לתחביב שיש לו- שובר לחנות ספרים, כלי עבודה, משהו לעבודה שלו

אהבתי את הרעיון של החולצה והאלבום

חשבנו לנסוע ליום כיף של א. בוקר בישרוטל ליד ירושלים (ארוחת בוקר מסא'ג וארוחת צהרים אולי)

ואז בבית קהוט זה רעיון מעולה וערב עם הילדים כולל אלבום וחולצות ומתנה. נראה לכם מספיק?

יום שלם של כיף, מה יותר מזה?

תשאירי משהו לימי ההולדת הבאים..

כל הרעיונות שהבאתי נועדו לתת לך השראה לעשות משהו או שניים, לא שתעשי הכל..

זה תלוי בסטנדרטים שלכם.

לא לכל זוג זה היה חורה.

כנראה שגם הוא לא חושב שחצה גבול, כי הוא לא היה מספר לך אם כן.

אם זה מאוד מפריע לך, כדאי שתגדירו גבולות גזרה כי זה לגמרי לא גבול שמובן מאליו.

די בסיסי לשתף דבר כזה.

אתה

רוצה

?

היתה כאן דוגמה לכך 

החלטתי למחוק כי אולי מישהו מכיר את מי שכתבתי עליו.

אז לא משנה

זה עובד בכל סוגי מערכות היחסים,

ככל שההורה / מנהל / בן־זוג מציג תגובה קשה יותר לשיתוף בעיות/כשלים/כיו"ב

ככה קטן החשק לשתף

מחשבה של חתול זמני: כרווק, למה שארצה להתחתן אם ירתחו עליי מעצבים על סיטואציות אקראיות שהשליטה שלי עליהן נמוכה? הלך חשיבה של חתולים זמניים, אבל אני חושב שיש בזה משהו.

ומה מודיעים למפקד מראש.

מכיר את זה מהמילואים שלי.

להסביר למפקד שאתה לא מוכן לישון עם חיילת באותו הרכב

אבל זה צריך להיות מראש וברור.

כמו שאם יתנו לך אוכל לא כשר לא תאכל. ככה גם כאן.

בדרך כלל יש התחשבות בגבול האפשרי

וכן. לפעמים זה גם לא אפשרי. נדיר אבל קיים

אלא בגלל שיש חוסר באנשי רפואה בכירה (פראמדיקים ורופאים) והוכח (זה גם הגיון בסיסי) שאם יש מענה מיידי של רפואה בכירה במקרה של פציעה. זה משפר משמעותית את סיכויי ההישרדות.

איפה זה אג'נדה? שיריון/סיירות וכו'

ששם זה בדרך כלל ברור שגבר יעשה עבודה טובה יותר, כי ה' חנן את הגברים בכוח פיזי גדול יותר. ונדרש שם בעיקר כוח פיזי (כן. גם צריך מעבר. אבל בלי כוח פיזי זה פשוט לא ילך) 

את כועסת עליו? על הצבא?

אילו חלופות טובות יש לך להציע? אם הוא לא בחר בהן, אולי תשתפי אותו?

בכל־מקרה, התשובה שלי היא: כפי שהיית רוצה שיגיבו לך לוּ היית מוצאת את עצמך באותה סיטואציה.

אישית לא יכול להזדהות עם העצבים אבל OK,

עם כל התסכול שבדבר הבחירה הטובה לדעתי היא לפעול באופן פרגמטי שיועיל למערכת היחסים ולא יזיק.

לאו דווקא הבלגה והדחקה, אבל נניח לדון בזה באופן בוגר. כעס לא מוביל לשום מקום.

במהלך שירות צבאי ישנם קווים אזרחיים שזזים , בכמה תחומים,  ומכמה סיבות

למעשה זוהי אינה בדווקא עבירה, במובן של שוע יורה דעה,  למרות שאכן זהו מצב לא נעים, וזה מצב שעלול לקרות וקורה ויקרה,

לא פחות חמור,  מה ההווי היומיומי / הפרדה בתעסוקה, עם החיילות, דיבורים התנהלות התנהגות וכו . בשעות תעסוקה ובשעות הפוגה ובחדר אוכל

לגבייך שאת פגועה

א נכון. מהמשקפיים שלך זה ממש פגיעה

ב באם אתם זוג צעיר,  כנראה מגביר את ההרגשה שלך

ג תשוחחו . תראו מה נכון לכם, וכו

בהצלחה רבה, ניסיתי להאיר נקודות 

עם אווירה של חברה מעורבת, היה מטריד אותי הרבה יותר מנקודת קצה של הכרח שנגרמה.

השאלה כמובן אם זה נקודת קצה שנגרמה או שזה מעיד על כל מה שקורה שם.

קודם כל באמת מצטרף למי שאמר תעריכי שהוא סיפר. זה שהוא מספר לך הכל זה מראה שהוא שומר לך אמונים.

באמת זה אתגר מטורף. תהיי בטוחה שכל חייל שנמצא במסלולים מעורבים עובר אותו.

מציעה לך להתייעץ עם דמות תורנית אמיתית ויראת שמים [אולי אפילו ללכת ביחד איתו].

אבל אל תחכי רגע עם התחושות האלו.

בהצלחה רבה

היא עו"ס מתמחה בפריון, מומלצת של פועה, מקבלת בירושלים.

יש גם את יעל סיון פסיכולוגית היא מת"א, לא יודעת אם היא מקבלת בזום, מצוינת ממש, לא דתיה אם זה חשוב