נראה שיש נטייה לזלזל בשדכנים

גם מי שאומר 5000 מכל צד זה נראה לי סבבה לגמרי.

לא מפריזים כדי לא למשכן את הזוג אבל סכום גבוה זה אחלה

והאמירה הכללית החשובה היא לא על הסכום (למרות שגם כאן יש חשיבות לדבר על זה) 

אלא על הלגיטימיות והצורך שבדבר 

אני חושבת שהקריאה היא נגד האמירה שזה משהו על הדרך וחברי 
ולכן למה לשלם הזה?

כשזה חברי אז זה חברי

כשזה מקצועי אז זה מקצועי..

לא תמיד זה חברי ולא חייב שזה יהיה חברי.

לשדך תמיד משדכים. וזה בטח לא קריטריון אם לא לשדך או כן לשדך

כוונתי 'בחברי' למשל שדכן של הישיבה 
שהוא נניח אברך בישיבה

לעומת שדכנית שזו המקצוע שלה לפרנסתה

בשני זה ברור הצורך לשלם 

בראשון לא תמיד (ועל זה נשמע לי כותב המאמר רוצה להאיר) 

אני לא חושב שיש משהו ש'אסור' לו לבקש כסף עבור משהו שהוא פועל עבורו.

גם אם אברך בישיבה, אם הוא ביקש לפני והכל היה מתואם - מעולה.

אני חושב שכל אמירה שבאה לצמצם את היקף השידוכים שנעשים היא פחות כדאית.

במה שיותר ויותר! (כמובן בצורה ראויה, שזה יכול להיות קשור וכולי)

לגבי השורה הראשונה שלך אתה צודק כמו בכל תחום. 

אבל זה ממש לא מה שהכתבה באה לתאר 

נכון יש הרבה שדכנים לא מוצלחים

אבל זה בכלל לא מעיד על השדכנים המוצלחים (שיש בכלל לא מעט כאלה!!)

שיטת השדכנות שונה משדכן ושדכן וזה גם הגיוני שיהיו כאלה שיתחברו לגישה אחת ולא לגישה אחרת.

לא לזלזל אוטומטים בשדכנים זה נראה לי מסר מאוד נכון

אני האחרון שאתמוך בתשלום מראש.

אבל אני הראשון שאתמוך בתשלום על תוצאות

מה שכן, אני מבין שזה מאד מקובל בגיל צעיר לחשוב ש"הרי אסתדר גם בחינם, אז למה לי לשלם"

אבל אם נוציא את התפיסה הזאת - על ידי נורמה של תשלום גם על שידוך אקראי או לא מכוון, וגם לזוג שלא צריך עזרה - אז כל שדכן יבין שהוא יקבל כסף ותהיה לו מוטיבציה להצליח.

כמובן גם עודף מוטיבציה להצליח יכול להזיק כשמפעילים לחץ על הזוג להתחתן.

במחשבה ראשונה יש לנו עוד דרך ארוכה להגיע לשם, ובמחשבה שניה הדרך הזאת לא כל כך ארוכה.

אבל צריך איזון לכיוון הזה, כי היום אנחנו יותר בכיוון של לקבל את הרווקות כמציאות חיים ולא כבעיה שצריכה להיות משימת חיים של כל הציבור כולו.

"כי היום אנחנו יותר בכיוון של לקבל את הרווקות כמציאות חיים ולא כבעיה שצריכה להיות משימת חיים של כל הציבור כולו."

שאת תומכת בו.

קשה מאוד לי שקוראים לרווקות 'בעיה' - אבל זה באמת נושא אחר לגמרי

אני מדבר על לשלם לאותו שדכן שכן יביא לך תוצאות

אם כסף יהיה התמריץ בשבילו, הוא ירצה לדעת מראש שאכן הוא יקבל את התמריץ הזה בסופו של תהליך

ומה שאתה אומר הוא "אני מכיר רק שדכנים גרועים ולכן לא אשלם להם"

לשלם לו עבורו פועלו.

וכשזה יקצור הצלחות אנשים יבואו להצטרף.

ככה עובד השוק הכלכלי, גם בנושא הזה

"כששאלתי חבר'ה באופן פרטי בישיבה אם לדעתם אצליח לשדך אותם ואני אבקש על כך 2,000 שקל מכל צד רק בשביל שתהיה לי פניות לעסוק בעניין, האם זה לדעתם משהו שיתקבל אצל החבר'ה- הם אמרו לי בכנות שהם חושבים שזה לא יתקבל כי זה ייתפס שאם צריך לשלם: יש לבחור בעיה. לכן כרגע אני לא יודע איך אוכל להמשיך לעסוק לאורך זמן בנושא הזה. זו בעיה שיש לרוב מי שעוסק בשידוכים בישיבות בציבור שלנו ויש לה הרבה מחירים."

לא צריך להתעסק באיך זה יתפס. אם זה יביא תוצאות ממילא מי שרוצה באמת לתחתן סביר להניח שיהיה מוכן לשלם את המחיר ומי שלא - בעיה שלא. 

ככה משנים נורמות! לא ע"י כתיבת מאמר בערוץ 7 אלא ע"י מעשים! אם הוא חושב שהוא יכול לשדך יותר חבר'ה ככה יתחיל ויראהל אן זה מתפתח.

להגיד - זה נורמה וזהו זה נראת לי סיבה מאוד גרועה להפסיד זאת

מה שאתה מציע זה לקבל את הנורמה שלא צריך לשלם לשדכן, ולקבע את הנורמה הזאת באמצעות שדכנים שמקבלים תשלום מוסדי.

לא לדבר על זה שלא כולם נמצאים כרגע בתוך מוסד לימודי, לא בהכרח כולם באים טוב בעין לאותו אדם שהופקד על שידוכם, לא בהכרח בחרו באדם הנכון מהסיבות הנכונות והתאמה לתפקיד

מה גם שזה כן קיים בהרבה מוסדות 

ולא מספיק עובד כמו שצריך 

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.