והוא בתפקיד כבר 30 שנה

אז לא מבין מה יש לעשות

לפטר אותו? נראה לי מאד לא ראוי, ברמה האנושית

יותר "בלתי אפשרי" מלעבור בית כנסת

ולמה בחרתי כאן בציניות?

כי הרי אם אני הייתי מדרג מצוות בסדר שנראה לי, זה מה שהיו אומרים לי. אז למה מה קרה פתאום אפשר לדרג?

אבל בשקט בשקט התשובה ידועה: כי המצוות שנראות "אין", אלו שמסתדרות עם המוסר המערבי, האלו הרחמניות והחומלות, תמיד נחמד וכיף ונח לומר שהן הכי חשובות ועומדות בראש סדר העדיפויות... לעומת המצוות שבין אדם למקום, האלו החסרות טעם, האלו שלפעמים נראות אכזריות או עקומות חלילה, שהן תמיד אחרונות בתור....

אני מהמר, בודאות, ומוכן לשים על זה כסף: שום דירוג לא היו מוכנים לקבל בשויון נפש, כולל לא אתה, חוץ מדירוג כזה שמקדים "נימוס" למצוות בן אדם למקום שאין להם קשר למוסריות.  זה ברור כביעתא בכותחא, לצערי.

משפט מסגנון הנימוק שלך אפשר לתת להרבה שיקולים וטיעונים הלכתיים, אני מהמר שלא היית מקבל את זה תמיד.

בטח לא בצורה השטחית הזו של "כמה לאווים דאורייתא"... מי אמר? כל כך בטוח שאין דרך לרצות אותו? הגישה הזו שישר קובעת ש"אין מה לעשות, זו בושה וזהו" נובעת כנראה מזילות בחשיבותה של קריאת התורה, משהו מסוג "נו שוין, מקסימום לא יצאנו ידי חובת קריאת התורה".

כך גם השטחיות שב"דיוק בקריאה בתורה". מה פירוש דיוק? כל אנפין שוין? יש אינספור דרגות, החל משיבושים שלא יוצאים בהם ידי חובה כלל (ומעיקר הדין צריך לשמוע שוב קריאת התורה מהתחלה. קומפלט!) עבור בכאלו שיוצאים רק בדיעבד ובכאלו שראוי לשמוע שוב, המשך בכאלו שלכתחילה יש להקפיד וכלה בשאינם מעכבים כלל. את כולם פטרת בהינף יד אחד פשוט, במשפט קצר של פורום. איך היית מתייחס למי שהיה פוסק ככה בשאלה רפואית או כלכלית?

לגבי הלינק שהבאת

א. לא חכמה לאסוף כתבות באינטרנט, לכל פסק הלכה אפשר למצוא כתבה, ולפעמים זה יהיה גם לפסקי הלכה שלא בהכרח ימצאו חן בעיניך... וד"ל.

ב. הכתבה עצמה לא ברורה - הוא מתחיל מלדבר על כל תיקון, עובר לתיקונים בעלי משמעות לעומת אלו שאינן בעלי משמעות, ומתבל זאת גם בסגנון ההערה ואופיה. כלומר - גם לו עצמו לא ברור שיש לשלול כל סוג של תיקון

ג. לא יודע מי הכותב, מה שיחו ושיגו. מצטער, אבל לא כל מאמר באינטרנט נהיה פסק הלכה. אמנם כתוב שם שהרב רבינוביץ נשאל בנושא וזה אכן מהווה משקל, אבל עדיין - עדות של שורה וחצי על "אמרתי לרב והרב אמר לי" אמינה בדיוק כמו עדות של שורה וחצי על "אמרתי לרופא והרופא אמר לי" או "אמרתי ליועץ משכנתאות והיועץ אמר לי"

ד. כהמשך לכך שלא ברור מי האיש הכותב, אבל כנראה עטרה גדולה נטל לעצמו. אפילו חששות דאורייתא לעיתים נדחים מפני מנהג ישראל ו"שלא להוציא לעז על הראשונים". אז פתאום קם לו איש (מקסימום אברך צעיר. לא פוסק מוכר ולא שום דבר שמתקרב לזה) והחליט שעמישראל לאורך כל הדורו, על רבניו וגדוליו, ראשי ישיבותיו ופוסקיו, גאוניו וחכמיו, כולם כולם היו אנשים שעברו איסורי דאורייתא, חסרי רגישות, חסרי מאזניים נכונות, עד שבא המושיע הגואל ועלה על האמת?.... איך אומרים? לא תודה. הסתדרנו בלעדיך.

לא 'להקשיב לזקנים', כך שהדוגמה שהבאת לא משנה

בוא נשאל - מה היה קורה אם הייתי כותב לא לתת יד לזקנה שרוצה לחצות את הכביש?

וזו רק דוגמה

מכל מקום. תגובתי הארוכה והמלאה לא ממש מתורצת במשפט הזה שלך. כידוע לשנינו ולקוראינו.

כל הכבוד, ממש מסכים איתך. כתבת מצוין. אהבתי

כואב להיות צודק במקרים כאלו

שאלה: מה היית אומר אם 'והדרת פני זקן' (שלא בהכרח קשור לכאן) היה דין דרבנן, ומדובר כעת על קריאת פרשת זכור דאורייתא? האם באמת אלו המדדים שלך? בטח גם @נשמה כללית ישמח לשמוע את התשובה

תחשוב היטב על מה שכתבת. והרי לך תשובה על מה ששאלת כאן: זו שאלה טובה - צעירים מעל עשרים

ודי בזה.

לא רק חכמי ישראל היו עקביים, גם אלו שכנגדם היו עקביים. החכמה היא לא להיות עקבי אלא להיות עקבי בדבר הנכון.

שים לב שענית תשובה נסיבתית, ובטח אתה מבין שלא זה מה שביקש @חידוש לשמוע.

אין חולק שכש"אפשר לקיים שניהם" אין שאלה כלל. השאלה היא כשיש או זה או זה, מה קודם.

ובכן, בהנחה ולא היתה ברירה אלא להעיר לזקן, בפרשת זכור דאורייתא, ובהנחה שהלבנת פנים היתה דרבנן. במה היית בוחר? זו השאלה. זו ואין בלתה. ורק התשובה עליה היא זו שתוכל ללמדנו כיצד לשפוט את המשפט האחרון בתגובתך.

אף אחד לא האשים אותך בעקביות. זה בסדר.

ושוב הדמגוגיה.. רבי עקיבא.. ואהבת.. כל המצוות המוסריות וההומאניות

אתה באמת רוצה שנתחיל למנות כאן מצוות שתסתבך איתן? לכאן אתה חותר?

הקבע קבע שעלינו לכבד את הבריות ולאהוב אותן, והוא גם קבע שלפעמים יש עוד כמה ערכים.

אם אתה משאיר במשוואה רק את ה"ואהבת", מה נשאר לך מהתורה? בשביל זה יש לך תורה? בשביל לדעת שצריך לאהוב אנשים?

אני בטוח שאם ר"ע והלל היו בדורינו היית רותח מזעם על כמה הלכות לא נאורות שהם פסקו. אל תגייס אותם לעזרה..

אז נשאל שוב - מה צריך לעשות כשאין שום פתרון שמתחשב בשני הצדדים?

ספרי השו"ת אכן "מלאים בהתחמקות" - כשיש קונפליקט הדבר הכי חכם הוא להתחמק מהקונפליקט.

אבל אף אחד מהם לא התחמק מהשאלה העקרונית: מה קודם למה. ואתה - כן התחמקת.

גם כשנשאלת על כך בפירוש על ידי, בתגובה שהגבת עליה (כלומר: זה לא שהיא נעלמה לך מהעיניים במקרה. ראית, וקראת, והתעלמת) לא התייחסת לשאלה.

מה עושים כשמדובר ב"או - או".

בכלל, מעניין מה דעתך לדוגמה על הגמרא של "אין חכמה ואין עצה ואין תבונה נגד ה', מצא כלאיים בבגדו..."

(בעיקר החוק השלישי)

על מנת לא לייבש את פורום לנ"ו מגולשיו נולדה ההחלטה לאסור כתיבת כל ענייני לנ"ו בצמ"ע כי אז מה עשינו בזה? פשוט העברנו את הטראפיק מפורום א לפורום ב.

גם אם תרצה להקים פורום אחר ותבקש זאת ממשה, הנטיה שלו לרוב תהיה לסרב אלא אם כן תמצא מספר ניקים מכובד שיהיו פעילים בפורום החדש ושהפורום החדש לא ייבש ויפגע בפורום ישן ופעיל יותר.

וואן גוך היה סמרטוט בחיים שלו. איכשהו אחרי שמת נהיה צייר ענק.

לוינס לא היה כל כך מוכר, ודאי לא רוב חייו (חלק גדול מחייו הוא היה בכלל מנהל בית ספר). היום הוא נחשב אחד ההוגים המודרניים החשובים ויש פקולטות שלמות שלומדות אותו.

ויגוצקי הוחרם בחלק גדול מחייו, והכתבים שלו התפרסמו הרבה אחרי שמת, רק אחרי נפילת מסך הברזל.

דה ווינצ'י היה חשוב מאוד בחייו, אבל נוסחאות שהוא הגה, תרמו לעולם המון שנים אחרי מותו.

יש"ו ויוחנן המטביל, בחייהם היו מהפכנים הזויים, והיום הרבה אנשים מעריצים אותם.

ועוד הרשימה ארוכה...

החתול הזמני עלול להפוך לקבוע.

לפי הגמרא, הם לא היו אנשים חיוביים, אפילו מקולקלים...

ואת תוצאות "מהפכנותם" סבלנו וסובלים עד היום...

בקטע של להשאיר משמעות לנצח בעולם

אם כבר להיות מפורסם עכשיו יותר קורץ לי

אבל גם זה לא באמת

הייתי מעדיף שיזכרו אותי כמה שפחות.

סוג של "אין לי רשות" או "אין לי זכות" להרגיש. הרגשות שלי צריכים להישאר אצלי. כאלה.

מעין חוסר צניעות כשהאדם מגלה את הדברים האינטימיים שלו (רגשית) גם חשש להיפגע ולא יודעים איך לא לפגוע כשהכל

כך חשוף וגלוי לעין השמש....

תבדוק בסניפים שקרובים אליך

בת"א, ברח' בן יהודה:

משלוחי אוכל ביתי בתל אביב - הו מאמא

יש לי אח שגר בקרבת מקום והוא קונה שם

בקיבוץ משמר השרון - 'בורדו'

אנחנו קונים שם שנים, לשבתות וחגים, כשאחים שלי גרו במעונות באוניברסיטה הצטיידו מידי שבוע משם.

https://share.google/2j99P4M4RBvveqDCr

ההורים שלי קונים כאן - קדירה חמה

ופעם שלחו לנו מהמשרה שלי מכאן - סורוצקין - מעדנייה יהודית

בהצלחה!

שעכשיו אני בשלב קצת מבולבל בחיים שלי

אז עוד יותר מרגיש ככה

אמרתי משהו בסגנון לאדם גדול שהכרתי והוא ענה לי:

אני חי מהבוקר עד הערב כל יום (משהו כזה) - ברוך השם.

חושבת שטבעי שכבני אדם איננו יכולים לחיות כמו...פרה

למשל, ויש מחשבות וחששות ותקוות, אבל איך אומר

ד"ר הררי (אתר התבוננות פנימית) - אם המחשבות

אינן מהסוג שנושא פרי, לסלק אותן.

לא קל, אבל באמת, אם חושבים, החיים עוברים

כל כך מהר (מגילוכד' 40 בערך)....

כן. קל לדבר. בראש ובראשונה, אני מדברת

זאת לעצמי.

אאל"ט (אם אני לא טועה, אין לי כח לכתוב

זאת כל פעם מחדש), ד"ר אדהאן אומרת

לעטוף את המחשבה/חרדה הזו

עם נייר עטיפה נחמד, לקשור בסרט

נחמד ולהעיף אותה (אפשר עם בלון...)

למעלה.

ה ו א  יקבל זאת באהבה, בהבנה,

בחיוך, בליטוף רך על הראש:

הכל בסדר, בני היקר, ויהיה

עוד יותר ועוד יותר ועוד....

ולדבר עם מישהו וכו' וכו'....

אתה שיא הצעיר. שיא!

עוד כל כך הרבה דברים

טובים עוד נכונו לך, בעזה"ש!

יודעת שאינך זקוק לנחמה,

סתם...

וגם להזכיר לי שאני עוד צעיר,

כי בקטעים האלה אני תמיד מרגיש כאילו יש הרבה

דברים שיכולתי לעשות בשנים שעברו ולא עשיתי

ואז זה גם מעציב

נראה לי זה עצוב לקרוא את זה מבחוץ, אבל יש מצב שהאנשים המדוברים שמחים עם התהליך שהם עוברים בחייהם.

מכירה את הרהורים העצובים.

דבר ראשון הם עוברים, נמצאים בהם קצת ואז עוברים הלאה להרהורים מסוגים אחרים.

דבר שני זה משהו שעוזר למצוא את הכיוון בחיים בעיקר בשלב שיש עוד הרבה החלטות לפניך. זה טוב לחוות את החיים גם מהזוויות האלה וזה עוזר להבין עם הזמן מה עושה לך טוב ומה נכון לך.

רק צריך לזכור לא לשקוע בזה...

זה:

שאלה בתור אחד שחדש פה יחסית.. | ערוץ 7 

ומהמשך השרשור הנ"ל

זה מרגיש לי כמעט כמו לפגוש דינוזאור 🤪

אח שלי נהרג במלחמה ומשם החיים הלכו והדרדרו. נקווה שעוד עשור אהיה במקום טוב יותר

אני מנגן עכשיו את אצלינו בגן וחושב עליך,

עצוב

העולם הבא הוא מציאות על תדר אחר.

בטח נורא טוב לו שם. ובעז"ה, הוא עוד יחזור. הלוואי ובקרוב.

מנהל שתלוי בעובד שלו יקדם אותו.

אני אשאל בפעם הבאה. תודה!

אולי דוכן מיצים בפארק

או שערות סבתא ביום העצמאות

שאר המקומות מקבלים בעיקר אשראי

לאט לאט גם לא מקבלים מזומן.

לדוגמה היום הלכתי לקנות משהו בקניון

היו 2 ילדות-נערות לפניי שרצו לשלם במזומן

אבל הדוכן הזה מקבל רק אשראי

(רציתי לעזור. אבל לא היה לי כסף להחזיר להם עודף.)

לק"י
 

אף נהג מונית לא הציע לי.

זה מוזר שהכל עובר לאשראי. מה יעשו ילדים שהולכים לקנות....

מאחל שהמקום יהיה טוב לך ברמה האישית והמקצועית, שההמשך יהיה טוב מהפתיחה כעת, שתיהנה מהעבודה ושיהיה רגוע.

זה לפחות הרושם שלי מהפעילות שלך בפורום.

לכן אני לא דואג לך שיהיה לך בהצלחה רבה!

אני במרכז צריך להעביר כמה שעות והייתי צריך להטעין א הפלאפון אז הלכתי לבית אריאלה ונכנסתי לפורמים. קצת מוזר לי להית פה אחרי כל השנים האלה