והוא בתפקיד כבר 30 שנה

אז לא מבין מה יש לעשות

לפטר אותו? נראה לי מאד לא ראוי, ברמה האנושית

יותר "בלתי אפשרי" מלעבור בית כנסת

ולמה בחרתי כאן בציניות?

כי הרי אם אני הייתי מדרג מצוות בסדר שנראה לי, זה מה שהיו אומרים לי. אז למה מה קרה פתאום אפשר לדרג?

אבל בשקט בשקט התשובה ידועה: כי המצוות שנראות "אין", אלו שמסתדרות עם המוסר המערבי, האלו הרחמניות והחומלות, תמיד נחמד וכיף ונח לומר שהן הכי חשובות ועומדות בראש סדר העדיפויות... לעומת המצוות שבין אדם למקום, האלו החסרות טעם, האלו שלפעמים נראות אכזריות או עקומות חלילה, שהן תמיד אחרונות בתור....

אני מהמר, בודאות, ומוכן לשים על זה כסף: שום דירוג לא היו מוכנים לקבל בשויון נפש, כולל לא אתה, חוץ מדירוג כזה שמקדים "נימוס" למצוות בן אדם למקום שאין להם קשר למוסריות.  זה ברור כביעתא בכותחא, לצערי.

משפט מסגנון הנימוק שלך אפשר לתת להרבה שיקולים וטיעונים הלכתיים, אני מהמר שלא היית מקבל את זה תמיד.

בטח לא בצורה השטחית הזו של "כמה לאווים דאורייתא"... מי אמר? כל כך בטוח שאין דרך לרצות אותו? הגישה הזו שישר קובעת ש"אין מה לעשות, זו בושה וזהו" נובעת כנראה מזילות בחשיבותה של קריאת התורה, משהו מסוג "נו שוין, מקסימום לא יצאנו ידי חובת קריאת התורה".

כך גם השטחיות שב"דיוק בקריאה בתורה". מה פירוש דיוק? כל אנפין שוין? יש אינספור דרגות, החל משיבושים שלא יוצאים בהם ידי חובה כלל (ומעיקר הדין צריך לשמוע שוב קריאת התורה מהתחלה. קומפלט!) עבור בכאלו שיוצאים רק בדיעבד ובכאלו שראוי לשמוע שוב, המשך בכאלו שלכתחילה יש להקפיד וכלה בשאינם מעכבים כלל. את כולם פטרת בהינף יד אחד פשוט, במשפט קצר של פורום. איך היית מתייחס למי שהיה פוסק ככה בשאלה רפואית או כלכלית?

לגבי הלינק שהבאת

א. לא חכמה לאסוף כתבות באינטרנט, לכל פסק הלכה אפשר למצוא כתבה, ולפעמים זה יהיה גם לפסקי הלכה שלא בהכרח ימצאו חן בעיניך... וד"ל.

ב. הכתבה עצמה לא ברורה - הוא מתחיל מלדבר על כל תיקון, עובר לתיקונים בעלי משמעות לעומת אלו שאינן בעלי משמעות, ומתבל זאת גם בסגנון ההערה ואופיה. כלומר - גם לו עצמו לא ברור שיש לשלול כל סוג של תיקון

ג. לא יודע מי הכותב, מה שיחו ושיגו. מצטער, אבל לא כל מאמר באינטרנט נהיה פסק הלכה. אמנם כתוב שם שהרב רבינוביץ נשאל בנושא וזה אכן מהווה משקל, אבל עדיין - עדות של שורה וחצי על "אמרתי לרב והרב אמר לי" אמינה בדיוק כמו עדות של שורה וחצי על "אמרתי לרופא והרופא אמר לי" או "אמרתי ליועץ משכנתאות והיועץ אמר לי"

ד. כהמשך לכך שלא ברור מי האיש הכותב, אבל כנראה עטרה גדולה נטל לעצמו. אפילו חששות דאורייתא לעיתים נדחים מפני מנהג ישראל ו"שלא להוציא לעז על הראשונים". אז פתאום קם לו איש (מקסימום אברך צעיר. לא פוסק מוכר ולא שום דבר שמתקרב לזה) והחליט שעמישראל לאורך כל הדורו, על רבניו וגדוליו, ראשי ישיבותיו ופוסקיו, גאוניו וחכמיו, כולם כולם היו אנשים שעברו איסורי דאורייתא, חסרי רגישות, חסרי מאזניים נכונות, עד שבא המושיע הגואל ועלה על האמת?.... איך אומרים? לא תודה. הסתדרנו בלעדיך.

לא 'להקשיב לזקנים', כך שהדוגמה שהבאת לא משנה

בוא נשאל - מה היה קורה אם הייתי כותב לא לתת יד לזקנה שרוצה לחצות את הכביש?

וזו רק דוגמה

מכל מקום. תגובתי הארוכה והמלאה לא ממש מתורצת במשפט הזה שלך. כידוע לשנינו ולקוראינו.

כל הכבוד, ממש מסכים איתך. כתבת מצוין. אהבתי

כואב להיות צודק במקרים כאלו

שאלה: מה היית אומר אם 'והדרת פני זקן' (שלא בהכרח קשור לכאן) היה דין דרבנן, ומדובר כעת על קריאת פרשת זכור דאורייתא? האם באמת אלו המדדים שלך? בטח גם @נשמה כללית ישמח לשמוע את התשובה

תחשוב היטב על מה שכתבת. והרי לך תשובה על מה ששאלת כאן: זו שאלה טובה - צעירים מעל עשרים

ודי בזה.

לא רק חכמי ישראל היו עקביים, גם אלו שכנגדם היו עקביים. החכמה היא לא להיות עקבי אלא להיות עקבי בדבר הנכון.

שים לב שענית תשובה נסיבתית, ובטח אתה מבין שלא זה מה שביקש @חידוש לשמוע.

אין חולק שכש"אפשר לקיים שניהם" אין שאלה כלל. השאלה היא כשיש או זה או זה, מה קודם.

ובכן, בהנחה ולא היתה ברירה אלא להעיר לזקן, בפרשת זכור דאורייתא, ובהנחה שהלבנת פנים היתה דרבנן. במה היית בוחר? זו השאלה. זו ואין בלתה. ורק התשובה עליה היא זו שתוכל ללמדנו כיצד לשפוט את המשפט האחרון בתגובתך.

אף אחד לא האשים אותך בעקביות. זה בסדר.

ושוב הדמגוגיה.. רבי עקיבא.. ואהבת.. כל המצוות המוסריות וההומאניות

אתה באמת רוצה שנתחיל למנות כאן מצוות שתסתבך איתן? לכאן אתה חותר?

הקבע קבע שעלינו לכבד את הבריות ולאהוב אותן, והוא גם קבע שלפעמים יש עוד כמה ערכים.

אם אתה משאיר במשוואה רק את ה"ואהבת", מה נשאר לך מהתורה? בשביל זה יש לך תורה? בשביל לדעת שצריך לאהוב אנשים?

אני בטוח שאם ר"ע והלל היו בדורינו היית רותח מזעם על כמה הלכות לא נאורות שהם פסקו. אל תגייס אותם לעזרה..

אז נשאל שוב - מה צריך לעשות כשאין שום פתרון שמתחשב בשני הצדדים?

ספרי השו"ת אכן "מלאים בהתחמקות" - כשיש קונפליקט הדבר הכי חכם הוא להתחמק מהקונפליקט.

אבל אף אחד מהם לא התחמק מהשאלה העקרונית: מה קודם למה. ואתה - כן התחמקת.

גם כשנשאלת על כך בפירוש על ידי, בתגובה שהגבת עליה (כלומר: זה לא שהיא נעלמה לך מהעיניים במקרה. ראית, וקראת, והתעלמת) לא התייחסת לשאלה.

מה עושים כשמדובר ב"או - או".

בכלל, מעניין מה דעתך לדוגמה על הגמרא של "אין חכמה ואין עצה ואין תבונה נגד ה', מצא כלאיים בבגדו..."

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++. 

אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...

נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...

מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.

נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.

הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה

לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.

עלה 7000+

שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש

לעומת זאת.

אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת. 

כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.

אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.

זה תלוי למה את משתמשת...

וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות

אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם

אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל

אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק

אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי

מכשירי ביניים (1500+) מספיקים לדעתי לרוב השימושים. אני עצמי מסתפק במכשיר ביניים שקניתי בפסח של 2021 ועבר מאז קצת שדרוגי תוכנה קצת יותר מורכבם (כן, בניתי לו רום !). הוא אחלה ומשרת אותי יפה לבינתיים.

נמחקה לי כל היסטורית הצטאים בווצאפ במכשיר *הישן* .. ואחרי דו שיח ארוך עם הצאט GPT/גמיני נראה שאין לי שום גיבוי... מצד שני אם להיות רציונלית מה כבר איבדתי? הודעה ממשהי מהעבודה שמארה לי כמה אני מיוחדת.. נראלי נחיה.. 

שלך באופן שוטף 

זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.

יש צד טוב שאפשר להתבטא ככה, כשאתה ממש לא מול השני.

השיקול שלך מאוד רציני, וזה יכול למנוע הרבה דברים לא נעימים.

קשה להכריע.

ברור לי, צריך להיזהר מאוד במה שכותבים, אבל אולי לא יותר מדי.

אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.

בטח לא 2 שקל..

במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.  

נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע. 

ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..

יש גם בעיה של אלו שצופים כדי לסנן, אבל אולי אתה מתכוון אם איזה אלגוריתם.

מדובר כמובן על סרטים או סדרות שבגדול הן 'נקיות', אבל לפעמים יש פתאום כמה שניות של בעיה.

הסינון מתבצע ע"י AI ולא ע"י שום אדם יהודי וכד'.
השאלה הייתה האם מבחינתכם הייתם משקיעים סך מסוים שעבור כל סרט או פרק שאתם צופים - תוכלו לשים אותו בתוכנה שתעבור על כולו ותחתוך את המקומות הבעיתיים.

גם מבחינה רעיונית אז כן

אבל הרבה פעמים סרטים אפילו בלי קשר לחוסר צניעות לא תואמים את הלך הרוח של יהודי.

נ.ב

המטרה של סרטים היא לא לשרוף את הזמן או להוות ריגוש אלא ללמד דרך חוויה

כי זה גם ככה מחנך מהדלת האחורית... אז צריך לראות שזה עונה גם על זה 

וזה מסובך, לכן הפיתרון הוא כמו שכתב @פ.א. 

סרט זו חוויה חזקה ולכן זה כלי שאפשר לרתום אותו לקדושה את לא חושבת?

לשעתיים מטרדות היום יום, מלחצים ודאגות.

הולכים לקולנוע או צופים בבית בסרט, יוצאים להצגה,  כדי להכנס לזמן קצר לעולם אחר.  ההפוגה הזו מעניקה למוח "מנוחה" מרעשי הרקע של המציאות.

לפעמים אנחנו נהנים אפילו מסרטים שגורמים לנו לפחד או לבכות. זה קורה כי המוח שלנו יודע שזה "רק סרט" 🙃

מי מחפש לקבל שעת חינוך בצפייה בסרט?

לשם כך יש שיעורים ולימודים.

סרט הרבה מחצין דברים ומציג אותם בדו מימד ולפעמים תלת מימד חזותי

יש נושאים יפים וחשובים שמעבירים אותם בסרט,

עדיין הדיבור ןהעומק שבשיח או לימוד אמיתי מתוך ספר, נותן מימד אחר שא"א להעביר בצורה שטחית וצבעונית

נראלי שמסר או תוכן אמיתי או רעיון זה דבר שצריך עיבוד או שיח עמוק, לא דרך רדודה

שתעביר אותו

או תתיימר לחנך איתו  

בסרט יש יתרון שאין בלימוד מספר וכן להיפך.

זה כמו סיפור רק בצורה משודרגת וחיה יותר. בעיניי אין רע בלשלב... כל עוד הסרט חיובי.

ולאו דווקא בתור שעת לימוד, גם בשביל העשרה.

בין אם תרצה ובין אם לא הסרט מעביר מסרים, ובצורה הכי חזקה שיש... שאגב המטרה שאתה מתאר לענ"ד לא אידאלית בכלל. זה לברוח מהמציאות. אבל אם כבר, אז לפחות שיהיה משהו יחסית מועיל ולא מזיק. (מסייגת שאין בעיה בעיניי שיציאה לסרט תהיה שעת בילוי מדי פעם, אבל שוב שזה יהיה סרט חיובי)

בניגוד למדיום ויזואלי שבו הכל מוגש לנו "מוכן", הקריאה דורשת מאיתנו להיות שותפים ליצירה. כששוקעים בספר טוב ומעניין, אנחנו בונים בדמיון שלנו את הדמויות, את תיאור המקומות, המוח שלנו הוא זה שמפיק את הסרט מהמילים הכתובות. וממש נכנסים למציאות המתרחשת בספר, ומתנתקים זמנית מהמציאות סביבי בזמן שאני שקוע בספר.  

וכשעוצרים באמצע קריאת ספר וחוזרים אליו כעבור יום/יומיים, שוב צריך להכנס למציאות המדומיינת של העלילה. 

סרט יכול למלא בהשראה, להעשיר וללמד כמו ספר, אבל אם המטרה היא להסיח את הדעת מהמציאות אז משהו במציאות לא תקין. אלו שתי מטרות שונות. לא קוראים או צופים רק בשביל להפעיל את הרגש ולכבות את השכל... מסכים?

וככה גם מספר טוב.

נראה לי מרחיק לכת להגדיר יציאה לסרט שנהנים ממנו, ובעקבות כך התנתקות לשעה/שעתיים, כבריחה מן המציאות. 

כי המטרה מוגדרת, כמו שמכניסים מנוחה בלו"ז אבל זה לא מה שהיה נשמע שאמרת. חוץ מזה גם בילויים צריכים להיות כשרים, ותאמין לי שאין בזה אמצע בד"כ... או שזה חיובי וממלא, או שזה מוריד.

אכן אפשר היה להבין ממני משהו אחר ממה שהתכוונתי

אז אני בא להדגיש שאני מדבר על יציאה לבילוי מידי פעם כדי להינות מהפנאי ולא כדי לברוח ממציאות חיים, מצרות ובעיות. 

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים 

בסוף, זה תלוי במינון של כמה אתה צורך. כי אם תגזים אתה בסוף תמצא את עצמך בחמש לפנות בוקר מתעורר ליד פח זבל עם גרביים שהם לא שלך.

ככה זה בחיים. צריך לקבל אותם כמו שהם. כל ניסיון להתכחש להם נועד לכישלון. כי מה הם החיים אם לא צבר אירועים שמפריעים לנו לישון?

אבל בסוף מה יקרה איתי בפועל זה רק ה' יודע ומוביל

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים