מרגיש שנכתב במיוחד בשבילי..

מעדיפים להיות עם לב עמוס, פצוע, 

רק כדי לא להרגיש את החלל הזה שבו.

העיקר שהוא ירגיש מלא.

העיקר שיהיה שם משהו.

וגם. יש משהו בלשחרר אהבה ישנה, שמרגיש כאילו זה מוחק הכל, שאין למה שהיה יותר אחיזה בעולם.

לפעמים אנחנו עוברים תקופות משמעותיות עם אנשים מסויימים. וכאילו ההחזקה הזאת אצלנו חזק בלב, משאירה עוד קצת את הנוכחות של זה. כי אנחנו לא יודעים אם האדם השני עדיין מחזיק. ובינינו זה בטוח לא קיים יותר.

ואם אנחנו נשחרר, כאילו אין לזה קיום יותר בשום מקום כבר.

אבל באמת כמו שכתבת

הנקיון הזה של הלב

לרוקן אותו ממשקעים

הופך הכל לסטרילי יותר. יותר קליל

זה ממש מפחיד. וזו עבודה קשה קשה קשה

אבל זה ככ שווה אתזה.

רוצה להשאיר לזה קיום בעולם.

ולא מסכים.

הרבה פעמים אהבה ישנה היא נכונה וטובה ובכל זאת לא הצליחה וצריך לוותר עליה

וזה לא יהיה נכון למלא את הלב בזפת שחור של "היא בכלל איכסה". לא, היא היתה טובה, אבל נכשלנו בלהבשיל את הקשר לקו הסיום.

ואלה אנחנו שנכשלנו?
עדיף מבחינתי לקבל את זה שהאהבה הזאת לא הצליחה ואת זה שכנראה יש סיבה שהיא לא לא הצליחה כי היא לא האהבה שנכונה לי...
ואולי זה שנכשלנו בלהבשיל זה בעצמו אומר משהו על האהבה הזאת, כי היא לא הצליחה לרומם אותנו למקום של התקדמות ובניה ביחד

כי אם באמת היה שם משהו, אז זאת תחושה חזקה של יש.

ואם אני מתכחש ומלכלך על זה, אז זאת תחושה חזקה של אין, או של יש איכסה. ואנחנו לא רוצים לחיות בתחושה הזאת.

ובעיני זה גם הרגל רע, להתרגל לחשוב רע על אדם שאהבנו באמת.

הפתרון הנכון בעיני הוא ההפנמה באופן מוחלט ש"זה לא שלי", זה עוזר הרבה

בעיני יש זוגיות טובה ויש רעה. אלה שתי האפשרויות.

כמו שאמרת יכולה להיות אהבה שהיא טובה והיא לא הצליחה להתפתח למקום של בניה ביחד, אז אולי היא הייתה טובה אבל היא לא הייתה מספיקה ולכן לא הכי מתאימה למי שאנחנו ולמה שאנחנו צריכים בחיים...
כי בסופו של דבר זוגיות זה לא רק אהבה, זאת במידה רבה גם היכולת לבנות ולהתקדם ביחד

יש כמה דברים שלא מאפשרים לקשר להבנות על אף האהבה המתאימה או נכונה כביכול:

1. מידות לא טובות של אחד מבני הזוג

2. שאין התאמה בפרמטרים אחרים: יכול להיות שתהיה התאמה ברגש האהבה, בכימיית האהבה, אבל לא יתאימו דברים אחרים שיעיבו על הקשר כמו תקשורת, זרימה, אולי מטרות ושאיפות בחיים, פערים כלשהם וכו'. אהבה זה לא הכל הרי...

כרגע זה מה שעולה לי מאמינה שיש עוד... 

במיוחד כשאחד הצדדים מחליט לחתוך בגלל אינטואיציה והצד השני בכלל לא מבין מה היה חסר

אבל גם כשמחליטים שאי אפשר להוציא לפועל בגלל נקודה שהיא חיצונית או טכנית

הוא הרגיש שיש כאן משהו שמפריע, משהו שהוא לא נכון

זה לא משנה שזה רק לאחד הצדדים.

מספיק צד אחד כדי שהאהבה תחשב ככה.

כי האהבה זה משהו הדדי.

הגיוני שאתה תחשוב שאולי היא טועה.

אגב אינטואציות בד"כ לא טועות. אלא שלפעמים לוקח זמן לשני הצדדים לעכל או להבין מה באמת היתה כוונת המשורר... 

ולגבי הנקודה השניה, כן. שמשהו טכני או חיצוני מונע מזה לקרות זה באמת כואב...  ובטח שיהיה יותר קשה לשחרר...

אבל אני מאמינה שבכל מקרה זה אפשרי! 

וכתבתי כאן שרשור באלו דרכים אפשר לעשות את זה.

לחיות עם לב מלא באהבה שלא ניתנת למימוש זה סבל. וחייב לשחרר את הרגש הזה, אחרי שנותנים לכאב מקום.

לפעמים היא מבוססת על עיבוד לא נכון של המציאות

ברגע שאתה משתמש במילה עיבוד זה כבר מחשבה ושכל.

אינטואציה זה משהו מלמעלה, משהו רוחני... 

קול פנימי, לא משנה איך תרצה לקרוא לזה.

זה יכול ועשוי להשפיע על החלטות שכליות שלנו או על רגש.

אבל זה לא עיבוד של מציאות. 

כשמפטרים אותך מהעבודה, זה לא משנה אם היתה טעות כתיב בתאריך של מכתב הפיטורין

מה שאת בעצם אומרת זה ש"אינטואיציה נשית זאת התחושה הפנימית שאת צודקת, בין אם את אכן צודקת ובין אם אינך צודקת"

זה די מוציא את כל המשמעות מזה

ואיך זה משפיע עליך

ברור שמבחינתך הכותרת לא משנה

אבל לבחורה זה כן משנה,

כי באמת קשה לעשות הפרדה בין רגש שכל ואינטואציה ובד"כ מה שמרגישים זה שילוב של כל השלושה... 

ומשם לוקחים החלטה... 

וסליחה אם זה מזכיר לך משהו לא נעים... מבינה שזה בעצם יכול להיות ממש כואב.

חוויתי את זה גם. בתקופה שלא הייתי כזה מחוברת לעצמי שמישהו חתך אותי שהייתי בטוחה שזה הכי מתאים בעולם. ולקחתי את זה קשה... ועברה תקופה ולאט לאט הבנתי דברים. והוא באמת צדק! 

תודה באמת שזה משנה לה, אולי באמת זאת היתה מצידה מחשבה ולא אינטואיציה?

לכן מבחינתי זה לא אומר שום דבר

ולכן מבחינתי אין הבדל בין אינטואיציה למחשבה, גם אם נניח שאת צודקת ואינטואיציה תמיד צודקת

ועל הנושא הזה אני חושב שכבר התווכחנו פעם ממש מזמן

ולגבי העניין הנוסף שציינת

ברגע שתתחיל להשתמש באינטואציות שלך תאמין לי שזה יהיה לך מאוד משנה אם זה זה או מחשבה...

אתה תגלה עולם.

אבל זה כבר נושא לדיון אחר

להחליט שאני צודק ואז יש לי אינטואיציה

מהלב אני כותבת-

1.שקודם כל כדאי להוריד את התחושה של "הן חיות בסרט, מדומיינות, לא מחוברות לקרקע, חושבות שיש להן רוה"ק, מפילות דייטים על שטויות, לא נותנות צ'אנס" ושאר תלונות.

זאת גישה שממש לא מקדמת ולא מאפשרת להבין את הצד השני לעומק. 

2. כל עוד לא חווית מזה הרגשה שאין לה הסבר, אני חושבת שלא תוכל להבין את הצד השני בנק הזאת. והדעה שלך לגטימית כמובן, אבל זה פשוט לא העניין...

3. תעשה הפרדה בין רגש, שכל, ותחושה לא מוסברת (אינטואציה)

שורה תחתונה בסוף זה שילוב של הכל. 

בחורה יכולה להרגיש שהיא לא מפתחת רגש

בנוסף בשכל היא מעדיפה בחור שהוא לדו' יותר דוס

ובנוסף יש לה תחושה שזה לא יעבוד.

ומהשקלול של כל זה היא מחליטה שלא להמשיך. (פשוט לא בהכרח שהיא תשתף בכל השיקולים. אולי היא בוחרת להציג רק צד אחד, שהוא נשמע באמת לא מספיק כדי להוריד)

זה נשמע לך פזיז, מדומיין, לא נותן צ'אנס? 

לי זה נשמע לגיטימי ואחראי מאוד ואפילו מכבד את הצד השני ומתחשב בו.

בפירוש כתבתי שלא מדובר על סמך תחושה רגעית בלבד אלא שקלול של כמה דברים...

ושניה, בוא נצא רגע ממלחמת בנות- בנים.

כולם רוצים לאהוב, כולם רוצים להרגיש חיבור, כולם רוצים להמשיך קשר מתוך רצון.

השאלה רק באיזה שלב מגיעים להחלטה. יכול להיות שמי שמחובר לעצמו יודע להגיד מהר יותר מה הרצון שלו, ויש אחד שייקח לו כמה דייטים. 

צריך להבין שהקצב שלי לא תמיד תואם לקצב של השני.

אבל במידה ומישהי מתוך ההיכרות שלה עם עצמה ועם מה שמרגישה מחליטה שלא להמשיך,

צריך לגמרי לכבד ולהבין שזה מה שנכון לה. לפחות כרגע. 

ואני אגיד לך שזה לא נכון להתייאש וללכת על השכל ולא להרגיש.

כי בסוף זה מתנקם בך מתישהו. אולי אפילו בנישואים עצמם.

צריך להרגיש, צריך רצון, צריך חיבור.

וצריך הרבה סבלנות. וביטחון ללכת עם האמת שלך.

זה לשני המינים, לא רק לבנים או בנות דווקא.

ושוב- כל הדעה שלך בעניין היא בגלל שבאופן מסוים אתה מרגיש שאינטואציה פוגעת בך.

כלומר, שחווית את זה כמשהו שאתה לא מבין מהו, שהוא לא הגיוני, שהוא לא נכון, שהוא סתם דמיון, שהוא סתם משהו רגעי, כל החוויה שלך מזה שזה משהו שלא נכון להשתמש בו.

שורה תחתונה זה כנראה פגע בך.

אבל בעצם, אתה לא באמת יודע מה ההרגשה (שזה גם לא נכון, גם לך יש אינטואציות, אולי אתה לא מקשיב להן, אולי אתה חושב שהן רגש או שכל וכו') וכמה היא משמעותית לאדם וכמה שהיא עוזרת.

וחוץ מזה, בסוף בסוף לא קובעים על סמך זה. אני מכירה הרבה בנות שהרגישו משהו מסוים אבל נתנו לזמן לברר את ההרגשה הזאת. אף אחד לא חותך יאלה הרגשתי חותכים. זה לא עובד ככה.

אינטואציה זה משהו מאוד עדין ודק. צריך לו ביסוסים ברגש ובשכל בד"כ. וזה באמת מגיע בסוף.

לגבי הסוף- הלכת רחוק ממש ממש. לא מסכימה בכלל.

במקום מסוים זה אפילו מעט פוגע בי בתור אחת שמאוד מחוברת לאינטואציות שלי

כואב לי שחושבים שזה משהו מדומיין.

אין לי יותר מדיי מה להוסיף, צריך לחוות.

תבקש מה' שייתן לך להרגיש מזה אינטואציות.

ולא הבנתי באיזה הקשר כתבת את זה.

זה לא מה שאמרתי.

כתבתי בפירוש נראה לי כבר פעם שלישית שזה שקלול של רגש, שכל ואינטואציה. 

(חוץ מזה שזה גם לא כולם. לא כל הבנות מחוברות לאינטואציה שלהן...)

ואתה בונה תיאוריות על גבי תיאוריות במשהו שלא ברור לך בדיוק מהו.

מחילה, אני לא באה לזלזל. אבל איך בכלל אפשר לדון במשהו שלא חוו אותו, שלא מבינים מהו בעצם?

ומה הקשר תרבות מערבית. וואי. אתה מערבב כאן דברים. מחילה.

הפוך, אינטואציות זה הכי רחוק מתרבות מערבית שמקדשת את החיצוניות.

אינטואציה זה משהו פנימי, משהו שמגיע מחיבור לעצמי. 

את זה. מתנצלת. באמת שלא ראיתי... 

וזאת דעה שלך לגבי אינטואציה. מהניסיון שלי זה פשוט מתקשר הרבה פעמים לרגש. אבל לא בהכרח בכלל. ויש לי גם דוג' בשפע לזה. 

1. בחורה מרגישה רגש חזק של אהבה לבחור, אבל יש לה אינטואציה שהוא אדם לא אמין. היא לא תחתוך עכשיו על זה. אבל תקח את זה לתשומת ליבה, ותשים לב יותר בפגישות לעניין הזה.

2. בחורה מרגישה רגיל בפגישה, לא אהבה מיוחדת וגם לא סלידה. באינטואציה שלה היא מרגישה שאין קשר בינהם. היא תברר אם זה באמת עניין של הרגשה בלבד או שזה דברים נוספים וכו'

(סיפורים אמיתיים)

תרבות חיצונית לא מקדשת רגש היא מקדשת ריגוש! יש הבדל עצום.

ריגוש זה משהו חולף. זה משהו שטחי יותר.

רגש זה משהו שהוא חשוב, הוא נבנה, הוא בגלים, הוא עשוי להשתנות. אבל הוא חשוב מאוד.

שכל גם יכול להיות קשור לרגש. הוא לא נקי לגמרי. כי בשכל שלנו אנחנו מבינים שאנחנו רוצים מישהו שנאהב אותו, אז הוא ירצה להגן עלינו שלא ניקח מישהו שאנחנו נתחרט על כך בהמשך.

אני חושבת שאדם שעובד על הפנימיות שלו אז אוטומאטית כל הכלים שלו: רגש, שכל, אינטואציה הם יותר פנימיים ומדויקים. וכנל הפוך.

פשוט נושא של אינטואיציה הוא אחד הנושאים שמרתקים אותי ביותר אז הייתי חייבת להגיב.

אני חושבת שעל מנת לדון צריך להגדיר בשלב ראשון מהי אינטואיציה.

ובכן, אינטואיציה היא תחושה הנוצרת מאוסף של חלקיקי מידע שהתת ממודע שלנו קולט דרך החושים.

לעיתים קרובות אנשים אינם יודעים להבחין באותם חלקיקי מידע שגרמו להם להרגש כך, ולכן לרב אינטואיציה תישאר "בלתי מוסברת".

אנשים עם רמת מודעות או ניתוח יותר גבוהים, יוכלו לעיתים קרובות לשחזר את הסיטואציה ולהבחין באוסף הדברים שגרמו להיווצרות התחושה שבראשיתה היתה בלתי מוסברת.

בכל אופן: אינטואיציה היא בהחלט לא נוצרת סתם. נכון שלא תמיד יודעים להסביר אותה, אבל תמיד יש לה בסיס שמקורו בסיטואציה שהיתה.

ניתן לדון ולהתווכח האם מה שהחושים שלנו קלטו נכון או שגוי,

אבל זה לפעם אחרת.

לילה טוב.

@לב אוהב @מיס פטל

יש לי המון מה לומר על זה.

אבל בכל זאת.

תודה על מה שכתבת!

בהחלט חשוב תמונה מושקעת שמציגה אותנו בטוב, וגם אני מביא כזאת.

אבל חייב גם שתהיה משקפת ומציאותית.. לא פילטרים ומשחקים עם זוויות וכאלה.

זה עלול לגרום הרבה תסכול מדייטים ראשונים מביכים בו סתם מחכים לברוח ברגע שמנומס מספיק. (לא שזה מעלה גדולה לגבר כזה, אבל כך עובד העולם)

הצד השני מצפה לרחל כמו בתמונה ואז מגיעה לאה..

שידכתי לחבר של בעלי מישי ובפגישה הגיעה מישהי מאוד מאוד מלאה

ממש לא ראו את זה בתמונה שהעבירה

החבר הזה נסע שעה נסיעה כדי להפגש איתה ובסוף זה היה ברור שהפגישה הלכה לפח כי זה נפל כבר על זה

הוא כמובן כיבד ונשאר עד סוף הפגישה

אבל חייב להעביר תמונה תואמת מציאות..חבל על שניכם

או יפסיקו לבקש תמונות אז דבריי יהיו מיותרים.

עד אז אני גאה להגיד לבנות- דאגו לאינטרסים שלכן,שיהיו לכן הצעות.

(אני לא שדכנית.אני מדברת כחברה שמנסה לעזור)

גברים. לא ככה האידיאל להתחתן.

אני לא אומר מה לעשות מבחינה פרקטית.

כל הקטע הזה של תמונות יכול להיות מורכב ומסובך.

לא כולם מרגישים שיש להם בכלל תמונה וואו.

לא כולם רוצים בכלל לשתף תמונה שלהם.

בכנות, את חושבת שיש מישהי שמשתפת תמונה ואומרת - הנה אני ביודעין ומתוך כוונה ברורה משתפת תמונה מכוערת שלי?

האם נראה לך שמי שבוחרת תמונה, אומרת לא אכפת לי מהתמונה, זאת פשוט התמונה האחרונה שלי?

האם נכון לשתף דווקא תמונה מאירוע, או אולי יש שיקולים אחרים שבעקבותיהם בוחרים דווקא תמונה מחיי היום יום?

האם את, כשדכנית, מסוגלת לכבד בחירה כזאת?

מחפש תמונה עדכנית יחסית ושולח. אין לי כח לכל ההתעסקות הזו.

ובאמת שהגיע הזמן להפסיק עם כל מחול השדים סביב התמונות. 

אני לא שדכנית אלא חברה שמנסה לעזור לחברות שלה ולא התחתנתי צעירה בכלל וגם אני שנאתי כל כך את זה

אבל

כש'עברתי צד' והתחלתי לשדך פשוט הזדעזעתי מכמה בנים פוסלים על תמונה. בחורות שהן זכיה בלוטו פשוט נפסלות בחור אחר בחור והן לא יודעות את זה כי זה עוד לא הגיע לשלב שאני מציעה להן והן מתייבשות תקופות

ונשרף לי הלב

אז אני כותבת כאן כדי שיגיע לכמה שיותר בנות מהממות- תעשו הכל כדי לצאת הכי טוב שלכן!!

ומי שכתב פה שקר החן- בא לי להגיד אנחנו פועלים בתוך הכללים של העולם הזה שיש בו גם מקום לשקר החן.

ואין לי דעה מגובשת בנושא

אבל פעם אחת ביקשו סתם עוד תמונה יותר טובה וזה עצבן אותי אז חברה שלי צילמה אותי מחזיקה דף שמסתיר את הפנים וכתוב עליו

"והיו עיניך רואות את מוריך (ישעיהו ל, כ)"

יש לי חברות הרבה מעל היופי הממוצע

דווקא שהן שולחות תמונות מאירועים/ צילום מקצועי לגברים יש תחושה של איום

לעומת זאת שהן מחייכות למצלמה בסלפי חמודי או שמצלמים אותן שותות קפה בבוקר או בטבע מתי שרואים את היופי הטבעי זה הכי כובש

בהנחה והן נראות טוב בלי איפור

. בלי אודם בלי תסרוקות בלי שטויות ..הכי פשוט

הכי אומרים כן..

ותתפלאו לנשים יפות הרבה יותר מאתגר למצוא

הרבה פעמים הצעתי לגברים והן דווקא פסלו על שטויות כמו על מקום וכו' .. ( וזה היה נראה לי קטנוני אבל לא התערבתי ) ובדיעבד הם ספרו לי שלא היה להם אומץ להגיד להצעה כזו טובה ( כי גם הפרטים שלהן טובים) כן.

אז גברים אומרים הרבה יותר מהר כן להצעה לבחורה שנראת ממוצעת - חמודה  מאשר בחורה יפיפיה .

זה לא שהם לא רוצים אותה .. הם מרגישים איום או בדייט מקטלגים אותה כסנובית

לא יודעת אם שמעת אבל תשאלי חברה שלך הכי יפה שאת מכירה תשאלי אותה מה קורה אצלה בדייטים

ותבני ששם זה הכי כואב

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

לא בהכרח שינוי אבל כן דיוק ועיסוק בערכים חשובים ומשמעותיים שהיו נראים לי פשוטים מובנים מאילהם ופתאום כשלצד השני ברור כל כך משהו שלי לא כזה סגור זה פתח להתבוננות והתעמקות בנושא

וממילא נראה לי שגם שינויים קלים מתרחשים בהתעצבות הכללית שלי כאדם אחרי כל פעם שהיתה לי התבוננות כזאת

חוצמזה שאני נורא מנסה לקחת משהו טוב מכל הפגישות שהיו לי מתוך אמונה שה' שלח אותם בשבילי אם לא להתחתן אז כדי להשתפר וללמוד משהו 

לאחרונה יצאתי עם בחורה שהרגשנו פערים מסויימים בהשקפה הדתית (עניין יותר של ניואנסים, לא הכי גרונדזים)

מרגיש שזה נתן הפרייה מסויימת, זה אתגר אותי וזה זה הוסיף טוב בהקשר הזה, בהחלט למדתי מזה על עצמי.

מצד שני, שנינו אנשים שאוהבים לדבר על השקפה ויצא שלא מצאנו את זה בתור נושא משותף בגלל השוני בעניין ולשנינו זה היה בסדר גמור.

בהחלט יצא לי בעבר להתרם בעניין הזה, אפילו קניתי ספר שמישהי ספרה לי שהיא קוראת אותו... אבל לא זוכר הרבה פעמים כאלה.

ספרים שהמדוייטים המליצו, או שחקרתי תחום או נושא מסויים שעניין אותן.

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

זה נכון מאוד, לאו דווקא בהקשר הזה. כמובן שבכל דבר שקשור לזוגיות.

זה מעגל יחסית חיצוני.. אבל כמובן חשוב לתת עליו את הדעת.

לא מבין למה ענית בהקשר הזה, הרי השואל אמר שהוא דווקא דחה הצעה על רקע משפחתי. משמע, הוא מבין שזה נושא רגיש שיכול להיות משמעותי.

נראה לי שיותר מועיל להגיד מה כן ולא מה לא בהקשר הזה.

לכן השאלות הללו שהבאת הן נועדו רק כדי להבין שזה יכול מורכב.

כמו שאת בעצמך אמרת, קשה מאוד לענות על השאלות האלה, אם בכלל אפשרי לענות עליהם..

לכן, נראה לי שיש צורך בשאלות בירור ביחס למקום החשיבות של השואל ביחד לנושא.

שאלות שיעוררו להבין מה היחס שלו לזה וה המקום אותו הוא צריך לתת לנושא.

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

שהתחתנה עם בעל תשובה - המשפחה לא קשורה לרמת הרוחניות של האישה. בכלל. מה שקשור זה ההחלטה שלה איפה להיות וכמה היא נחושה להישאר שם ולא להיות מושפעת.

הקשר היחיד למשפחה, זה כמה הם גמישים ביכולת להכיל את השוני ואם לא אזמה היא חושבת לעשות עם זה. ואת זה כדאי לבדוק ולברר כי אם זה בכיוון טוב ויש פתיחות - זה מעולה.

המשפחה שלי אפילו לא שומרים שבת חוץ מאחות אחת (ואנחנו משפחה גדולה) ואף אחד לא היה מהמר בחוץ שאני לא נראית דתייה מבית

נכון, זה אומר שעושים החלטות שהרבה פעמים הן לא פוטוגניות מבחוץ כזוג אבל הן כן תואמות את אורח החיים שבחרנו.

ואגב,גם בתוך משפחות דתיות ודוסיות יש הבדלים בהרבה דברים שצריך להכיל. אזלא בטוחה שיש לך איך לברוח מזה

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

אבל לפחות לי עדיין לא ברור איפה אתה נמצא.

התרבות החילונית טובה לדעתך? רק לדתיים יש אהבת חינם וחיבור בין אנשים? רק חרדים הולכים לפי ההלכה?

בדברים שאינם הלכתיים, למשל מצב נפשי, תפנה לרב לפני שתפנה לפסיכולוג?

אולי יהיה יותר נח להגדיר לאיזה רבנים אתה הולך? איזה ישיבות מתאימות לתפסית עולמך? עם מי אתה מתייעץ? לפי איזו השקפת עולם הלכתית אתה הולך?

איך אתה מחליט מה מהתרבות החילונית אתה לוקח ומה לא?

במה מתבטאת הפתיחות שלך?

בעיני לא צריך לענות על זה כאן, רק שמדברך אין לי מושג איפה אתה נמצא על הציר הדתי.

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!