מרגיש שנכתב במיוחד בשבילי..

מעדיפים להיות עם לב עמוס, פצוע, 

רק כדי לא להרגיש את החלל הזה שבו.

העיקר שהוא ירגיש מלא.

העיקר שיהיה שם משהו.

וגם. יש משהו בלשחרר אהבה ישנה, שמרגיש כאילו זה מוחק הכל, שאין למה שהיה יותר אחיזה בעולם.

לפעמים אנחנו עוברים תקופות משמעותיות עם אנשים מסויימים. וכאילו ההחזקה הזאת אצלנו חזק בלב, משאירה עוד קצת את הנוכחות של זה. כי אנחנו לא יודעים אם האדם השני עדיין מחזיק. ובינינו זה בטוח לא קיים יותר.

ואם אנחנו נשחרר, כאילו אין לזה קיום יותר בשום מקום כבר.

אבל באמת כמו שכתבת

הנקיון הזה של הלב

לרוקן אותו ממשקעים

הופך הכל לסטרילי יותר. יותר קליל

זה ממש מפחיד. וזו עבודה קשה קשה קשה

אבל זה ככ שווה אתזה.

רוצה להשאיר לזה קיום בעולם.

ולא מסכים.

הרבה פעמים אהבה ישנה היא נכונה וטובה ובכל זאת לא הצליחה וצריך לוותר עליה

וזה לא יהיה נכון למלא את הלב בזפת שחור של "היא בכלל איכסה". לא, היא היתה טובה, אבל נכשלנו בלהבשיל את הקשר לקו הסיום.

ואלה אנחנו שנכשלנו?
עדיף מבחינתי לקבל את זה שהאהבה הזאת לא הצליחה ואת זה שכנראה יש סיבה שהיא לא לא הצליחה כי היא לא האהבה שנכונה לי...
ואולי זה שנכשלנו בלהבשיל זה בעצמו אומר משהו על האהבה הזאת, כי היא לא הצליחה לרומם אותנו למקום של התקדמות ובניה ביחד

כי אם באמת היה שם משהו, אז זאת תחושה חזקה של יש.

ואם אני מתכחש ומלכלך על זה, אז זאת תחושה חזקה של אין, או של יש איכסה. ואנחנו לא רוצים לחיות בתחושה הזאת.

ובעיני זה גם הרגל רע, להתרגל לחשוב רע על אדם שאהבנו באמת.

הפתרון הנכון בעיני הוא ההפנמה באופן מוחלט ש"זה לא שלי", זה עוזר הרבה

בעיני יש זוגיות טובה ויש רעה. אלה שתי האפשרויות.

כמו שאמרת יכולה להיות אהבה שהיא טובה והיא לא הצליחה להתפתח למקום של בניה ביחד, אז אולי היא הייתה טובה אבל היא לא הייתה מספיקה ולכן לא הכי מתאימה למי שאנחנו ולמה שאנחנו צריכים בחיים...
כי בסופו של דבר זוגיות זה לא רק אהבה, זאת במידה רבה גם היכולת לבנות ולהתקדם ביחד

יש כמה דברים שלא מאפשרים לקשר להבנות על אף האהבה המתאימה או נכונה כביכול:

1. מידות לא טובות של אחד מבני הזוג

2. שאין התאמה בפרמטרים אחרים: יכול להיות שתהיה התאמה ברגש האהבה, בכימיית האהבה, אבל לא יתאימו דברים אחרים שיעיבו על הקשר כמו תקשורת, זרימה, אולי מטרות ושאיפות בחיים, פערים כלשהם וכו'. אהבה זה לא הכל הרי...

כרגע זה מה שעולה לי מאמינה שיש עוד... 

במיוחד כשאחד הצדדים מחליט לחתוך בגלל אינטואיציה והצד השני בכלל לא מבין מה היה חסר

אבל גם כשמחליטים שאי אפשר להוציא לפועל בגלל נקודה שהיא חיצונית או טכנית

הוא הרגיש שיש כאן משהו שמפריע, משהו שהוא לא נכון

זה לא משנה שזה רק לאחד הצדדים.

מספיק צד אחד כדי שהאהבה תחשב ככה.

כי האהבה זה משהו הדדי.

הגיוני שאתה תחשוב שאולי היא טועה.

אגב אינטואציות בד"כ לא טועות. אלא שלפעמים לוקח זמן לשני הצדדים לעכל או להבין מה באמת היתה כוונת המשורר... 

ולגבי הנקודה השניה, כן. שמשהו טכני או חיצוני מונע מזה לקרות זה באמת כואב...  ובטח שיהיה יותר קשה לשחרר...

אבל אני מאמינה שבכל מקרה זה אפשרי! 

וכתבתי כאן שרשור באלו דרכים אפשר לעשות את זה.

לחיות עם לב מלא באהבה שלא ניתנת למימוש זה סבל. וחייב לשחרר את הרגש הזה, אחרי שנותנים לכאב מקום.

לפעמים היא מבוססת על עיבוד לא נכון של המציאות

ברגע שאתה משתמש במילה עיבוד זה כבר מחשבה ושכל.

אינטואציה זה משהו מלמעלה, משהו רוחני... 

קול פנימי, לא משנה איך תרצה לקרוא לזה.

זה יכול ועשוי להשפיע על החלטות שכליות שלנו או על רגש.

אבל זה לא עיבוד של מציאות. 

כשמפטרים אותך מהעבודה, זה לא משנה אם היתה טעות כתיב בתאריך של מכתב הפיטורין

מה שאת בעצם אומרת זה ש"אינטואיציה נשית זאת התחושה הפנימית שאת צודקת, בין אם את אכן צודקת ובין אם אינך צודקת"

זה די מוציא את כל המשמעות מזה

ואיך זה משפיע עליך

ברור שמבחינתך הכותרת לא משנה

אבל לבחורה זה כן משנה,

כי באמת קשה לעשות הפרדה בין רגש שכל ואינטואציה ובד"כ מה שמרגישים זה שילוב של כל השלושה... 

ומשם לוקחים החלטה... 

וסליחה אם זה מזכיר לך משהו לא נעים... מבינה שזה בעצם יכול להיות ממש כואב.

חוויתי את זה גם. בתקופה שלא הייתי כזה מחוברת לעצמי שמישהו חתך אותי שהייתי בטוחה שזה הכי מתאים בעולם. ולקחתי את זה קשה... ועברה תקופה ולאט לאט הבנתי דברים. והוא באמת צדק! 

תודה באמת שזה משנה לה, אולי באמת זאת היתה מצידה מחשבה ולא אינטואיציה?

לכן מבחינתי זה לא אומר שום דבר

ולכן מבחינתי אין הבדל בין אינטואיציה למחשבה, גם אם נניח שאת צודקת ואינטואיציה תמיד צודקת

ועל הנושא הזה אני חושב שכבר התווכחנו פעם ממש מזמן

ולגבי העניין הנוסף שציינת

ברגע שתתחיל להשתמש באינטואציות שלך תאמין לי שזה יהיה לך מאוד משנה אם זה זה או מחשבה...

אתה תגלה עולם.

אבל זה כבר נושא לדיון אחר

להחליט שאני צודק ואז יש לי אינטואיציה

מהלב אני כותבת-

1.שקודם כל כדאי להוריד את התחושה של "הן חיות בסרט, מדומיינות, לא מחוברות לקרקע, חושבות שיש להן רוה"ק, מפילות דייטים על שטויות, לא נותנות צ'אנס" ושאר תלונות.

זאת גישה שממש לא מקדמת ולא מאפשרת להבין את הצד השני לעומק. 

2. כל עוד לא חווית מזה הרגשה שאין לה הסבר, אני חושבת שלא תוכל להבין את הצד השני בנק הזאת. והדעה שלך לגטימית כמובן, אבל זה פשוט לא העניין...

3. תעשה הפרדה בין רגש, שכל, ותחושה לא מוסברת (אינטואציה)

שורה תחתונה בסוף זה שילוב של הכל. 

בחורה יכולה להרגיש שהיא לא מפתחת רגש

בנוסף בשכל היא מעדיפה בחור שהוא לדו' יותר דוס

ובנוסף יש לה תחושה שזה לא יעבוד.

ומהשקלול של כל זה היא מחליטה שלא להמשיך. (פשוט לא בהכרח שהיא תשתף בכל השיקולים. אולי היא בוחרת להציג רק צד אחד, שהוא נשמע באמת לא מספיק כדי להוריד)

זה נשמע לך פזיז, מדומיין, לא נותן צ'אנס? 

לי זה נשמע לגיטימי ואחראי מאוד ואפילו מכבד את הצד השני ומתחשב בו.

בפירוש כתבתי שלא מדובר על סמך תחושה רגעית בלבד אלא שקלול של כמה דברים...

ושניה, בוא נצא רגע ממלחמת בנות- בנים.

כולם רוצים לאהוב, כולם רוצים להרגיש חיבור, כולם רוצים להמשיך קשר מתוך רצון.

השאלה רק באיזה שלב מגיעים להחלטה. יכול להיות שמי שמחובר לעצמו יודע להגיד מהר יותר מה הרצון שלו, ויש אחד שייקח לו כמה דייטים. 

צריך להבין שהקצב שלי לא תמיד תואם לקצב של השני.

אבל במידה ומישהי מתוך ההיכרות שלה עם עצמה ועם מה שמרגישה מחליטה שלא להמשיך,

צריך לגמרי לכבד ולהבין שזה מה שנכון לה. לפחות כרגע. 

ואני אגיד לך שזה לא נכון להתייאש וללכת על השכל ולא להרגיש.

כי בסוף זה מתנקם בך מתישהו. אולי אפילו בנישואים עצמם.

צריך להרגיש, צריך רצון, צריך חיבור.

וצריך הרבה סבלנות. וביטחון ללכת עם האמת שלך.

זה לשני המינים, לא רק לבנים או בנות דווקא.

ושוב- כל הדעה שלך בעניין היא בגלל שבאופן מסוים אתה מרגיש שאינטואציה פוגעת בך.

כלומר, שחווית את זה כמשהו שאתה לא מבין מהו, שהוא לא הגיוני, שהוא לא נכון, שהוא סתם דמיון, שהוא סתם משהו רגעי, כל החוויה שלך מזה שזה משהו שלא נכון להשתמש בו.

שורה תחתונה זה כנראה פגע בך.

אבל בעצם, אתה לא באמת יודע מה ההרגשה (שזה גם לא נכון, גם לך יש אינטואציות, אולי אתה לא מקשיב להן, אולי אתה חושב שהן רגש או שכל וכו') וכמה היא משמעותית לאדם וכמה שהיא עוזרת.

וחוץ מזה, בסוף בסוף לא קובעים על סמך זה. אני מכירה הרבה בנות שהרגישו משהו מסוים אבל נתנו לזמן לברר את ההרגשה הזאת. אף אחד לא חותך יאלה הרגשתי חותכים. זה לא עובד ככה.

אינטואציה זה משהו מאוד עדין ודק. צריך לו ביסוסים ברגש ובשכל בד"כ. וזה באמת מגיע בסוף.

לגבי הסוף- הלכת רחוק ממש ממש. לא מסכימה בכלל.

במקום מסוים זה אפילו מעט פוגע בי בתור אחת שמאוד מחוברת לאינטואציות שלי

כואב לי שחושבים שזה משהו מדומיין.

אין לי יותר מדיי מה להוסיף, צריך לחוות.

תבקש מה' שייתן לך להרגיש מזה אינטואציות.

ולא הבנתי באיזה הקשר כתבת את זה.

זה לא מה שאמרתי.

כתבתי בפירוש נראה לי כבר פעם שלישית שזה שקלול של רגש, שכל ואינטואציה. 

(חוץ מזה שזה גם לא כולם. לא כל הבנות מחוברות לאינטואציה שלהן...)

ואתה בונה תיאוריות על גבי תיאוריות במשהו שלא ברור לך בדיוק מהו.

מחילה, אני לא באה לזלזל. אבל איך בכלל אפשר לדון במשהו שלא חוו אותו, שלא מבינים מהו בעצם?

ומה הקשר תרבות מערבית. וואי. אתה מערבב כאן דברים. מחילה.

הפוך, אינטואציות זה הכי רחוק מתרבות מערבית שמקדשת את החיצוניות.

אינטואציה זה משהו פנימי, משהו שמגיע מחיבור לעצמי. 

את זה. מתנצלת. באמת שלא ראיתי... 

וזאת דעה שלך לגבי אינטואציה. מהניסיון שלי זה פשוט מתקשר הרבה פעמים לרגש. אבל לא בהכרח בכלל. ויש לי גם דוג' בשפע לזה. 

1. בחורה מרגישה רגש חזק של אהבה לבחור, אבל יש לה אינטואציה שהוא אדם לא אמין. היא לא תחתוך עכשיו על זה. אבל תקח את זה לתשומת ליבה, ותשים לב יותר בפגישות לעניין הזה.

2. בחורה מרגישה רגיל בפגישה, לא אהבה מיוחדת וגם לא סלידה. באינטואציה שלה היא מרגישה שאין קשר בינהם. היא תברר אם זה באמת עניין של הרגשה בלבד או שזה דברים נוספים וכו'

(סיפורים אמיתיים)

תרבות חיצונית לא מקדשת רגש היא מקדשת ריגוש! יש הבדל עצום.

ריגוש זה משהו חולף. זה משהו שטחי יותר.

רגש זה משהו שהוא חשוב, הוא נבנה, הוא בגלים, הוא עשוי להשתנות. אבל הוא חשוב מאוד.

שכל גם יכול להיות קשור לרגש. הוא לא נקי לגמרי. כי בשכל שלנו אנחנו מבינים שאנחנו רוצים מישהו שנאהב אותו, אז הוא ירצה להגן עלינו שלא ניקח מישהו שאנחנו נתחרט על כך בהמשך.

אני חושבת שאדם שעובד על הפנימיות שלו אז אוטומאטית כל הכלים שלו: רגש, שכל, אינטואציה הם יותר פנימיים ומדויקים. וכנל הפוך.

פשוט נושא של אינטואיציה הוא אחד הנושאים שמרתקים אותי ביותר אז הייתי חייבת להגיב.

אני חושבת שעל מנת לדון צריך להגדיר בשלב ראשון מהי אינטואיציה.

ובכן, אינטואיציה היא תחושה הנוצרת מאוסף של חלקיקי מידע שהתת ממודע שלנו קולט דרך החושים.

לעיתים קרובות אנשים אינם יודעים להבחין באותם חלקיקי מידע שגרמו להם להרגש כך, ולכן לרב אינטואיציה תישאר "בלתי מוסברת".

אנשים עם רמת מודעות או ניתוח יותר גבוהים, יוכלו לעיתים קרובות לשחזר את הסיטואציה ולהבחין באוסף הדברים שגרמו להיווצרות התחושה שבראשיתה היתה בלתי מוסברת.

בכל אופן: אינטואיציה היא בהחלט לא נוצרת סתם. נכון שלא תמיד יודעים להסביר אותה, אבל תמיד יש לה בסיס שמקורו בסיטואציה שהיתה.

ניתן לדון ולהתווכח האם מה שהחושים שלנו קלטו נכון או שגוי,

אבל זה לפעם אחרת.

לילה טוב.

@לב אוהב @מיס פטל

יש לי המון מה לומר על זה.

אבל בכל זאת.

תודה על מה שכתבת!

המרחק הזה לא חריג… נפגשים באמצע, נפגשים פעם פה ופעם שם.

ואם הקשר מצליח ומתקדם, המרחק כבר בכלל לא יהיה גורם בשיקולים…

אני נקבית. מספיק אני מתאמצת בכך שאני מקבלת."

סתם

אם יש מרחק משמעותי והזמן יקר, זה די מתבקש להפגש באמצע ברוב הפעמים.

חיזור מצד הגבר יכול להתבצע באופנים נוספים וזה לא צריך להיות כל כך טוטאלי.

אני מאמינה שיש יופי בדינמיקה שבה הגבר נמצא יותר באנרגיה הזכרית, יוזם, מחזר, מוביל ונותן, והאישה באנרגיה הנקבית, מקבלת, נענית, נוכחת ומאפשרת לו להעניק, תוך שהיא מעריכה את המאמץ.

זה לא נובע מחוסר יכולת של האישה, אלא מבחירה בדינמיקה שיוצרת בעיניי ביטחון, הערכה ומשיכה. לכן, באופן אישי, אני פחות מתחברת למצב שבו הגבר מצפה שהאישה תגיע אליו או שמתחילים לחשב תורות. זו פשוט תפיסת הזוגיות שאני מאמינה בה.

אני חושבת שלפעמים יש גברים שמפספסים את הנקודה הזו. לא כי האישה לא מסוגלת לנסוע, ברור שהיא יכולה, אלא כי עבור הרבה נשים, החיזור עצמו הוא שפה של אהבה. כשגבר אומר "הפעם תבואי את", הוא אולי מתכוון לחלוקה הוגנת, אבל יש נשים שחוות את זה כוויתור על המקום המחזר והיוזם שלו.

אני תמיד אומרת לגברים שמתייעצים איתי הבחורה שלכם היא האדם האחרון שכדאי להתחשבן איתו. תנו מכל הלב. אישה מרגישה היטב מתי גבר נותן מתוך רצון ואהבה, ומתי זו רק חלוקה טכנית או סימון וי. בעיניי, דווקא הנתינה החופשית היא זו שבונה ביטחון, הערכה ומשיכה לאורך זמן.

תבחר נכון או ..

אבל החשש הזה לא בא ממני, אלא מהצד השני- הבחורה.

שלדעתי חבל לא לנסות אפילו, וצריך לראות אם בכלל יש בסיס

ואם צריך פתרונות אז נמצא בעתיד..

שורה תחתונה- ממנה הבנתי שזה יותר מרתיע אותה.

מקווה שזה לא היה נשמע אצלה נואש מידי, אבל הבנתי שגם ככה בנות אוהבות חיזור במידה מסויימת

אח"כ רואים איך מתפתח הקשר והדינמיק, הזמינות של כל צד

אל תתייחס לאישה כמו לחבר שלך

לפעמים גברים היו מצפים שאני אחזור ב11 בערב לבד זה לא נעים וברור שזה הוריד לי חשק

לא נעים לדעתי..

ועוד יותר ברור ומובן מאליו שבחורה לא חוזרת לבד הביתה בשעת לילה.

תחשבי שהגבר תמיד צריך להגיע לאיפה שהבחורה גרה. אם מדובר בחצי שעה נסיעה זה באמת לא נורא. אפילו שעה.

אבל לנסוע שעתיים כל כיוון כדי לפגוש מישהי זה לשלם מחיר מטורף על כל דייט. תלוי מי, תלוי בסיטואציה, אבל להרבה אנשים נסיעה שעתיים לכל כיוון זה קנס רציני.

וזה אומר שאם הקשר דורש סבלנות, לתת לה את הזמן שלה להבשיל בקשר, לתת לקשר עצמו להבשיל, לתת את עצמך - אז באיזשהו שלב, אם לא ממש ממש כיף לך בקשר, נמאס לך לשלם את המחיר. יכול להיות שתגיע לפגישות מותש, ולפחות התשובה לשאלה של "האם אני רוצה לפגוש אותה שוב" יהפוך להיות שוב ושוב "לא בטוח", או "היה יכול להיות נחמד אבל אני לא יכול לעמוד בזה". ואם יש ספקות - אז זה קשר הרבה יותר שביר, כי בשביל מישהי שאני גם ככה לא בטוח, כנראה המוטיבציה שלי להשקיע השקעה רצינית תהיה פחותה יותר

ונכון שחיזור הוא חשוב, וזאת בדיוק הסיבה שצריך למצוא דרך שהבחורה תבין שכאן זה כבר לא חיזור, זה הקרבה, וצריך למצוא דרך לשמור על החיזור ועדיין להקל קצת את העול הזה.

ואז אם צריך להחליט בין לא לפגוש מי שגרה במרחק כזה, לבין האפשרות לחלוק את העול של הנסיעות - אני חושב שהאפשרות של לחלוק היא קצת יותר טובה

מספר פעמים.

מצד הבחורה לפחות.

אם היא תהיה חשובה לך, ומתאימה לך, ותתאהב בה,

אתה תרחף מחיפה עד אליה.

בסה"כ רצועת חוף קטנה בינכם.

יש שיר כזה- גם לי מגיע להיות מאושר, אל תשאיר אותי מאחור...תן לי מחסה מהקור.. עד שיקלו המים עד שנגיע אל החוף.

רחוק. מה זה כמה שעות לנסיעות כדי לא לפספס את הזדמנות חייך?

אצלנו בקהילה יש הרבה אנגלוסקסיים. זוגות שהמרחקים בין הערים מהם באו פי כמה יותר רחוקים - לונדון ומנצ'סטר למשל, בוסטון וצפון ניו ג'רזי…

באופן כללי מאוד אין סיבה שזה לא יעבוד. יש אנשים גמישים והתחבורה מפה לשם לא כזאת מטורפת אפשר גם להיפגש באמצע.

מי שממש רוצה להרגיש חיזור כאילו אנחנו לטאות בג'ונגל ושה"גבר" שלה יסע אחריה שעתיים אחרי העבודה ויחזור הביתה בשתיים בלילה אחרי כל פגישה, לבריאות.

אישית אני רואה בזה משהו קצת מטומטם כי למה שתחזר אחרי מישהי שאתה בכלל לא מכיר? לך תבין. אבל לא משנה.

תעשה מה שכיף וטוב לך. אם אתה מרגיש שסבבה לך לנסוע רחוק או אפילו לנסוע עד אליה ואתה רואה בזה משהו מגניב ורומנטי ומעניק אז אחלה. אם זה מתיש אותך ואתה קם למחרת הפוך והפגישות הופכות לחתיכת קאדר אז אין בזה שום טעם. לשניכם אמור להיות נחמד וכיף.

האמת יש מדרש רבה כזה – לכל המפקפקים והמפקפקות.

רַבִּי אַבָּהוּ פָּתַח: בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת, רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּהוּ, מָצִינוּ בַּתּוֹרָה בַּנְבִיאִים וּבַכְּתוּבִים שֶׁאֵין זִוּוּגוֹ שֶׁל אִישׁ אֶלָּא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בַּתּוֹרָה מִנַּיִן: וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵה' יָצָא הַדָּבָר. בַּנְּבִיאִים: וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵה' הִיא. בַּכְּתוּבִים הַיְנוּ דִּכְתִיב: וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת. יֵשׁ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ וְיֵשׁ שֶׁזִּוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ, יִצְחָק זִוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ: וַיַּרְא וְהִנֵּה גְּמַלִּים בָּאִים. יַעֲקֹב הָלַךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ, דִּכְתִיב: וַיֵּצֵא יַעֲקֹב.

אחד בשביל השניה

קצת מוגזם להגביל גם אזור מגורים בתוך הארץ הקטנה.

מדובר בקשר למטרות חתונה ולא קשר אחר..

ובהתחלה כמחווה אני כן רואה את זה יפה לבוא יותר לאזור שלה, בהמשך אפשר להציע במרכז.

הכירו בזמן שהוא למד בישיבה בדרום והיא למדה בתל חי. וגם בתי ההורים במרחק של מעל שעתיים נסיעה.

ובכל זאת- התאמצו, נפגשו, היום כבר עם חמישה ילדים.

אני ובעלי מרחק שעה וחצי נסיעה

פעמיים ראשונות הוא בא, אחרי זה גמני נסעתי

זה לעניין הדייטים

בעלי הניח על השולחן מהרגע הראשון את העובדה שהוא רוצה להישאר לגור בעיר שלו, ועברתי לגור בעיר מגוריו. מתרגלים להכל ואני לא מצטערת על ההחלטה

כדאי לדבר על זה

על פקטור של מרחק

אם תתחתנו תיהיו קרובים נכון? כלומר תגורו באותו בית

לתקופת הדייטים תיפגשו בנקודות אמצע ומניחה שגם לפעמים אתה תיסע אליה וההפך

חברה טובה שלי נשואה +8 ילדים בזוגיות מדהימה

היא מרחובות בעלה מרמת הגולן..

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה