חשבתי פעם על כך שגבולות הם מה שיוצר הגדרה.

ההבדל בין שמיים לארץ, בין גבר לאישה, בין שולחן לכיסא, בין כל דבר לכל דבר אחר, הוא רק מהעובדה שיש דברים שנכנסים לקטגוריה ויש כאלה שלא.

יש גבול.

הגדרה מילונית בהכרח מדירה דבר אחד ומכלילה אחר.

אם כולם מתקבלים בשוויון אין שום דבר שיוצא מההגדרה, ולכן שום דבר לא באמת יכול להיכנס,

ואין גבול.

גבול תוחם את מה שמותר ואת מה שאסור, את מה שרצוי ואת מה שמצוי.

את מה שאפשר ואת מה שצריך, את מה שכדאי ואת מה שכדאי שלא.

ואם אין שום גבול, אין שום דרך להפריד ולהגדיר ולהבדיל בין מושגים.

אם אנחנו רוצים שמשהו באמת יתקיים חייב להיות גבול.

יוצא מגבולות הקופסא.

אני, זו אני החמודה

וחברתי, במידה אחרת מדודה

אני אופטימית שמחה וורודה 

לעיתים, קצת שטחית ורדודה 

וההיא כבדה ועמוקה

בדעותיה המוצקות אדוקה

עומדת בדיוק בזמני האורלוגין

אין טעם רגשות להפגין

ארוחות מתקתקת בטעם משובח

נקיון מבריק כבלפסח מצוחצח

אבל מה........

יש גבול

אין צורך להיות כבול

כל אחד צריך להיות הוא בעצמו - בול

וכך יהיה שמח ו"קול"  

לא צריכה להיות כמו .....

כל אחד - שיהיה הוא בכבודו ובעצמו  

בתכונותיי  הנני מצטיינת 

שמחה לבבית ועל הטוב מתבוננת

סבלנות לילדיי - אינסופית..כמעט

מקשיבה ומאזינה להם, מצחיקה לא מעט

אמנם לא תמיד הכל מושלם

הבית לא נקי כמו של כולם

אך זו אני

ואין לי תחליף - - - - הנני !!!!

אם אני כאן - הכל כאן

ולא תחליף אותי אף מושלמת אחרת, כמובן  

גבול

מסמן את השטח

הקיים,

את התחום המצומצם.

מציב שיא חדש

ומעודד אותי

לשבור אותו שוב..

גבול

נמצא על מנת

שנעבור אותו,

הוא רק תזכורת

ליופי שמחכה לנו

בצד השני

גבול

שומר על העולם מפניי

שומר על פניי

מליבי.

למושג גבול... חולק על חלק מהמסרים (ושמח שהם כאן).

רעיון יפיפה - גבול הוא קו וכשהוא קצר מידי כנראה שיש בו קשרים (צריך לפתוח אותם והוא שוב יתפרש כמו שצריך).

היא הייתה ילדה קטנה, עם שיער זהוב ועיני דבש חולמניות. ילדה שכל אחד היה רוצה, או כמו שההורים קראו לה "ילדת החלומות שלנו", ולא סתם. כי מלבד שהייתה מתוקה ומשובבת לב, חולמנית הייתה, ובכל עת בה יכלה הייתה מתיישבת על בשטיח ברגליים מקופלות ובוהה. "מה את עושה??" שאלוה בתמיהה, ובמתיקות כובשת היא הייתה עונה: "חולמת".

אך היום נראה היה כי מהפך מתחולל בקרבה. רגליה רצו ממקום למקום בסערה, וידיה נעו במהירות למקומות שונים. מבטה כבר לא היה חולמני. הוא היה ממוקד, חדור מטרה ונע למקומות שונים מעת לעת. מדי פעם עצרה והתבוננה בנקודה מסוימת בדקדוק ולאחר מכן המשיכה לנוע בתזזיות. נראה היה כי דבר מה מטריד את מנוחתה. שמיים תכולים נפרשו מעליה והמים שצפו סביבה בגעש. הנוף שסבב אותה עמד רגוע ושליו כרוצה להדגיש את הניגודיות במצב רוחה של 'ילדת החלומות', אך נראה כי לעת עתה הילדה כלל לא שמה לב לניגודיות, וכל ישותה זעקה חוסר נוחות.

היא רצה בלהט לעבר הים ורצה לאורכו הלוך ושוב מסמנת דבר מה במקל ארוך, פיה היה קפוץ בחוזקה, ועיניה רצו הלוך ושוב לעבר נק' נעלמה. לאחר מס' דק היא פנתה לעבר נק' נוספת ומבטה שוטט למקומות שונים. לא היה ברור מה היא מחפשת, אבל לא קשה היה לקלוט כי היא מוטרדת.

לפתע נשמע קול קורא בחלל האוויר "הי! ילדה!" היא נעצרה לרגע מבוהלת, אך כאשר לא ראתה אף אחד סביבה המשיכה לתור סביב. לאחר מס' דק' נשמע הקול בשנית "ילדונת! מה את מחפשת?" עתה, היא כבר לא עצרה לראות מי הוא הקורא, אך לאחר הישנות והשלשות הקריאה נראתה הילדה עוצרת ומתנשפת במהירות. היא התבוננה סביבה במבט סוקר ולא ראתה איש. אך הקריאה חזרה בפעם הרביעית, ואז כבר לא יכלה הילדה להמשיך לשתוק. "גבולות... אני מחפשת גבולות" היא אמרה, ושבה להתבונן סביבה מוטרדת. היא הסתכלה בשנית על המים הגועשים ועל החול הרך שתחתם. גלי הים קיפצו בשובבות עזה והתיזו טיפות על פניה הלוהטות, אך היא כלל לא שתה ליבה לכך. בשפתיים קפוצות לקחה מקל מחוספס וסימנה בעזרתו את קו הגבול שאליו הגיעו המים ולאחר מכן נסוגו אחור. "הנה!" צהלה, "מצאתי את הגבול בין הים לחוף!" אך עוד בטרם הספיקה לסגור פיה שטף אותו גל נועז שהפריך את תגליתה. מים מלוחים מילאו את פיה, וטעמם, כטעם הכישלון היה. שערה המתבדר ברוח נע ביתר חופשיות, וקצוות שיער חצופה נחתה על פניה כצוחקת, כרוצה להתריס בפניה: 'את הגבולות לא תמצאי לעולם!'.

נעליה סגו אחור והיא התיישבה על החוף מתוסכלת. החול הרך חדר בין אצבעותיה והשרה בה מעט רוגע וטיפה נוספת של תקווה. מבטה נע לעבר השמיים והיא התבוננה בהם כמהופנטת. עת שקיעה הייתה זו והשמיים נצבעו בארגמן לוהט, ובים למטה השתקפו אותם מראות מחזירים פניהם לשלום באלפי נצנוצים. המחזה היה מרהיב, אבל גם שם היא לא הצליחה להבין היכן נמצא הגבול בין הים לשמיים. בדמיונה מתחה לעצמה קו דקיק בין המים לשמים, אך רק דמיון היה זה, לא מציאות מוחלטת. דמעה נוצצת זלגה מעיניה בחופשיות וקרני שמש אחרונות ליטפו את פניה בסלחנות. 'הם כל כך דקים ומבלבלים' אמרה לעצמה, בעוד עיניה נעצמות בעייפות, ושניה לפני שהספיקה לשקוע בשינה עמוקה עוד הספיקה להפריח את שאלתה: "אם הם כל כך דקים ולא ברורים, אפשר בכלל למצוא אותם?? איך אפשר למצוא את אותם גבולות??"

גם לי ישר התחבר הנושא ל גְּבוּל שַׂמְתָּ בַּל יַעֲבֹרוּן בַּל יְשׁוּבוּן לְכַסּוֹת הָאָרֶץ.

נהנתי מאוד, תיאורים יפים וחדים, מרגישים את המתיקות, את הסערה - את השאלה ואת הפתרון (הראשון והשני). נהנתי מאוד ואשמח לקרוא עוד כאלה!

בֵּין הַגְבוּלוֹת
אֵיזוֹר בֵּינַיִים 
לִגְבוּלֵךְ אַנִי 
לוֹטֵשׁ עֵינַיִים 
הַאוּכַל לִחְיוֹת
בֵּין הַחוֹמוֹת
הַאִם יִתְאַחֲדוּ 
שְׁנֵי עוֹלָמוֹת 
מַהוּ הַקַו 
שֶׁאוֹתוֹ לֹא תַחֲצִי 
מְעַנְיֵין 
כָּךְ הַמִנְהָג בְּאַרְצִי 
אוּלַי נְבַטֵל 
אֶת אֵיזוֹר הַבֵּינַיִים 
נְאַחֵד כּוֹחוֹת 
לִבְנִיָיה בִּשְׁנַיִים

יש קצת חוסר ברירות אבל יש לי תחושה שזה מה שרצית להשיג. יהיה ממש מהנה לקבל על זה פירוש, לכל שורה. אל תטריח את עצמך.

על אף הויתור על החריזה המדוקדקת.

אז תודה לך

כי מי אני שלא אודה

על כל הטוב הזה

על העבר והווה

ועל העתיד אין מה להגיד

אבל אני בטוח

שזה יסתדר

ודבר אחד

דבר אחד רציתי

להגיד לך

כי כל חיי תהיתי

גם כשהבנתי

ש"עד היכן" זה "למה"

לא ידעתי שמהות ה"למה" "כמה".

אז אני אסביר, זה נראה קצת מסובך

ובאמת, אפשר בקל ליפול בפח

אחרי הכל זה סודו של ה"מדוע"

תחשבו על זה, תגלגלו את זה שבוע

הכל נוצר בתבונה בתוך גבולות

אלקים רצה שנשאל ת'שאלות

הוא ציצמצם, תיחם בקו בין יסודות

את עצמו, כדי שקצת נוכל לראות

את השאר - אני משאיר פתוח

הזמן קצר - חולף כמו הרוח

אז מי שחשקה נפשו בדעת אלקים

יפתח בשער ג' ב"נפש החיים".

ואני... אני הנני כאינני.

היתה רק נקודה שהפריעה לי - היא מדברת במבט נוצץ, מה שמעיד על ערנות מסוימת, ואז כבר עם עיניים עצומות ונרדמת. ניגודי ומתהפך במהירות מידי לדעתי.

מלבד זאת - הגה"ה: 'ראשו לראשה' ולא "ראשה לראשה".

על המסר יש מקום לדון

קצת התקשתי לעמוד על התוכן הפנימי של הכתוב. בכללי מזכיר את תחילת הסיפור של 'הקוסם מארץ עוץ'. בהתחלה נשמע מין קונטקסט של פינוי התנחלויות, שדי מהר נאבד. 

יש משהו אבסורדי באי-הריאליסטיקה בזה. טרקטור שלוקח איתו בית לנצח, אדם שגר בביתו ולא יוצא החוצה.

ניכרת מין תחושה של הסכמה מאורע, להרגשת שותפות עם הטרקטור (ונהגו, שבתחילה לא מוזכר כלל, רק מתייחסים לטרקטור, ופתאום בסוף ניכר ש"הוא הנהג" [קצת באופן.. מוזר. כאילו, היה אפשר לטעות שהטרקטור הוא הנהג, מין האנשה שכזו], שישנו מין מכוון).

את הסיומת לא הבנתי.  

בגדול לא ממש אוהבת להסביר את הכתיבה שלי, אבל אנסה..

מה שניסיתי לתאר פה זו חוויה פנימית של חיפוש בית שליו וטוב, ואחרי שהבית נמצא, פתאום משהו בו מתערער ומיטלטל, ואיפשהו מגיעה ההבנה שאני צריכה לסמוך על הנהג (בנמשל- הקב''ה) ולדעת שהסוף הטוב יגיע.

הנהג מגיע בסוף בכוונה, כי לוקח זמן להסכים לשחרר שליטה ולומר שיש פה נהג, ועוד יותר לוקח זמן להסכים לבטוח בו..

יותר מובן?

(אני מקווה שהיה מובן שהבסיס לקטע זה הסיפור 'הבית של יעל')

(לטיפשים)

את האדמה הזאת, כן, כאן

עם האנשים האלה, הקמוטים

מחשבות יתבטאו במילים

רצונות כמוסים ייתגלו במבוכה

למאוויים הגדולים תוצמד שפלות

תאווה ערמומית וחולה תלווה לכל אצילות

תאהבו את האדמה הזאת

תצדיקו אותה, תשבחו אותה, כן

תירקבו מבדידות אם תוותרו עליה

היא שלכם ובשבילכם

אם תתגעגעו אל הכוכבים

אם נשמתכם תתפקע מרוב כאב

אם האנושי יהרוג בכם את הנשגב

אתן בכם את אותותי מכותיי ומופתיי

לחזור לשורה!

ומשיח בן יוסף (מדינת ישראל) הוא יסוד וכנה ובסיס למלכות בית דוד. "וכנה אשר נטעה ימינך" זה משיח בן יוסף כבתחילת המזמור "לפני אפרים ובנימין ומנשה". כנה זה בסיס לגפן.

לכן ב"כסא דוד עבדך מהרה לתוכה *תכין*" כלומר תבסס, כותבים המקובלים שיכוונו בברכה זו על משיח בן יוסף שיחיה.

לכן כתבתי במדויק "יסדת כסאך" כלומר בנית יסוד לכסא, אבל הכסא עצמו עדיין לא

לא תהיה גלות נוספת (לא נכנס לדיון) אז מלכות בית דוד תמלוך על העם שיושב פה בארץ עם כל הארגון הפוליטי והתשתיות הפוליטיות, הכלכליות, הבטחוניות, ההתיישבותיות, והתרבותיות הקיימות כבר בימינו. כך שיוצא שאפילו לדעת סטמר מדינת ישראל תהיה בסיס למלכות בית דוד

האברבנאל מסכים עם דבריי.

ב. באתי מכיוון אחר, יסוד כסא ה' עולה לי בראש כמקדש ולא כמדינה יהודית.

תהיה (אמונה בחזרת מלכות בית דוד זה אחד מי"ג עיקרים וגם בנביאים מפורש). ומבחינה סמלית תמלוך על מדינת ישראל שתהפוך ל"ממלכת ישראל בראשות הוד מלכותו המלך" כמו בריטניה לשיטתך.

האברבנאל לא כותב לזכרוני באף מקום שמלכות בית דוד העתידית תהיה סמלית ולא אמיתית.

(כבר דיברנו על זה פעם ולכן לא מאריך פה).

ב. הדגש הוא "יסדת". מדינה יהודית היא יסוד ובסיס למקדש שישרה בתוכה. ולא זכור לי פסוק שה' מייסד את המקדש עם הפועל יסד, אלא בונה מקדש (אולי אני טועה). אלא הרבה פסוקים שהוא מייסד את ציון, בדגש על הפועל יסד. כלומר הפועל ייסוד תמיד מוסב על העם והמלכות, כי היא יסוד ובסיס למקדש

האברבנאל סובר שמלכות היא רעה, אין תועלת בסמל למהות רעה.

ב. מעניין.

אגב האם אתה לא מזכיר בתפילה בברכת בונה ירושלים וצמח דוד בקשה לשיבת מלכות דוד?

ב. האברבנל מעולם לא טען שהנביאים טעו כשניבאו על חזרה ניצחית של מלכות בית דוד.

כמובן ייתכן שאתה טוען שראש הממשלה יהיה מבית דוד (נזכרתי שנראה לי שאמרת זאת). אז גם לפי זה - המדינה הנוכחית היא בסיס למדינה העתידית בראשה יעמוד ראש ממשלה נבחר ל4 שנים מבית דוד.

בכל מקרה המדינה הנוכחית היא במילא בסיס,למדינה האידאלית עם מקדש סנהדרין ומנהיג שנחה עליו רוח ה'

האם מהתנך מלכות זה מוסד חיובי?

זה לא בדיוק התחושה מספר מלכים ושמואל.

מזכיר, אבל מתכוון לשלטון שלנו.

ב. האם זה מחייב דווקא כשושלת?

הפסוקים וחז"ל מפורשים על למשל מינוי יהודי למלכות ורק גבר.

האם זה אומר שאסור להצביע מן התורה למפלגה בה יש מישהו לא יהודי ברשימה?

ומה לגבי מפלגה עם נשים?

אלא שאנחנו סוברים אחרת כיום כמפורש במגוון תשובות בנושא, וממילא באותו אופן אפשר לומר לגבי התפיסה של השלטון ומי שם.

מהתנך מלכות זה לא מוסד חיובי,למעט מלכות בית דוד הנזכרת כמוסד חיובי. שנכרתה איתו ברית עולם.

אני לא מבין בי"ג עיקרים. אבל אם אתה סובר שתמיד יבחר ראש ממשלה מתוך צאצאי בית דוד ל4 שנים ויתחלף. אולי זה כלול באמונה בחזרת מלכות בית דוד.

מה אתה מכוון ב"כסא דוד עבדך" וב"את צמח דוד" וב"שמחינו במלכות בית דוד"?

האיסור למנות אשה זה רק למנוי למלך, לא למושל כמו השופטים. לגבי מושל יש פוסקים שאומרים שאם האשה יותר טובה מהגבר , מותר למנותה. ובוודאי שח"כ אינו מלך. אבל נראה שיש איסור למנות ראש ממשלה גוי

לא כל כך הבנתי. יש נבואות מפורשות על הברית עולם עם בית דוד ונבואות שיחזור להיות מלך בישראל מבית דוד לנצח. אם אתה מפרש מלך בתור ראש ממשלה אז יכול להיות.

אין חיוב דווקא לשושלת. השאלה אם מינוי ל4 שנים זה מלך

מכוון לשלטון יהודי עצמאי ולא לפרטים.

ראש ממשלה הוא לא מלך וזה היתרון הגדול.

זה לא רק דין בראש ממשלה אלא כל מינוי על הציבור כמפורש ברמב"ם.

(ח)ירות (ז)קפת (ק)ומת כנה,

ופדיתם מבני בצרה.

ירשת ארצך לכוננה,

מחצת מחלת באף עברה.

קיבצת עמך במהרה,

יסדת כסאך בקריה בחורה.

שמך נודה, לך נאה,

בהלל לשוררה

כל הקטעים בסגנון הזה הם משלים.

אנסה אסביר את הנמשל ומשם אני מקווה שתוכלו להשליך ולהבין לבד את המשל כפי הצורך. 

עם ישראל חוזר מן הגלות, מתוך העמים שמכונים בחז"ל "המים הזידונים" (זדון - כוונה), אל ארץ ישראל. הוא מתיר את כבלי הארץ, החומר, אבל נותר כלוא בכבלי הרוח, ברעיונות זרים, אותם הוא מחשיב ערכיים ומתקשה לפשוט אותם מעצמו. עמ"י חש שישנם ערכים שעליו להתחמם לאורם, להתחיות ולהתרגש, מתוך הארץ וקדושתה, ועדיין מסרב לפשוט את הגלותיות המחשבתית. הוא חש איזה ריחוק מה', שמחכה להשפיע אורות בכלים, לגלות את עצמו יותר עד כדי הייחוד השלם.

(בניגוד למוסיקה המודרנית שם: אהבה=מה שגורם לי ולשני שמחה. שזה גם נכון אבל רק חלק מהאהבה)

האמת שעלה לי קטע לראש, אבל לא מצאתי אותו. (בגדול הרעיון שלו זה שאהבה זאת אמת. שני אנשים שיודעים שיש ביניהם רק אמת ומרחב בטוח בשבילה)

מצאתי כמה דברים אחרים ששמרתי.

אצרף שניים מהם.

ועוד אחד, יותר במציאות (זה לא נותן לי להעלות אז אתמלל):

זוגיות | עידית ברק

כל הזמן הולכים

זה לקראת זו.

ישנם ימים שנפגשים

ישנם ימים שלא.