ר"ח אלול - איך חוזרים בתשובה? (די ארוך - כולל שיתוף אישי)בארץ אהבתי
הרבה שנים עברתי אלול, ועוד אלול, ולמדתי על החשיבות והפוטנציאל של הימים האלו, ושמעתי שיעורים, וקראתי מקורות, והשתדלתי לחזור בתשובה כמה שהצלחתי.
אבל בסופו של דבר, לא הרגשתי שבאמת הצלחתי לעשות בעצמי שינוי אמיתי דווקא בימים האלו.
אני מאמינה שלאורך השנים כן התפתחתי והתבגרתי והשתניתי בעקבות דברים שעברתי בחיים. אבל לא ידעתי איך לנצל דווקא את הימים האלו לשינוי.

ובשנים שאחרי החתונה, כבר היה עוד יותר קשה להרגיש את אלול. כי כבר לא הייתי באולפנא, עם ערבי התעוררות ושיחות וכו', והיו עיסוקים אחרים ועניינים אחרים, וגם אם מצאתי זמן לשמוע איזה שיעור, לא באמת עשיתי עם עצמי משהו מעבר.


ולפני שנתיים וקצת, כשהייתי בחופשת לידה, הקב"ה גלגל שאני אעשה אימון אישי, בהתמקדות בעבודת ה' בהקשרים שונים בחיים.
ופתאום גיליתי שכשאני מפנה זמן לחשוב על עבודת ה' שלי, לעשות בירור עם עצמי, לקבוע מטרות, להבין לאן אני שואפת, לבחור דרכי פעולה מעשיים כדי להתקדם לשם, אז אני מצליחה באמת להשתנות.
מאז ניסיתי והשתדלתי להמשיך לתת לעצמי את הזמן הזה. לפנות בערב 10 דקות לפחות שאני עוצרת את הדברים האחרים, ומתבוננת על מה שהיה היום, איפה אני ביחס לשאיפות שלי, מה הצלחתי, מה עוד צריך לשפר, ואיזה שינוי אני רוצה לעשות מחר כדי להתקדם במשהו אחד.
לא כל הזמן אני מצליחה להתמיד. היו חודשים שהיו רק פעמים בודדות שהצלחתי לפנות זמן להתבוננות. היו יותר מידי פעמים שהיה מעניין מידי בפורום בשביל לעצור, או שהיו יותר מידי דברים אחרים חשובים לעשות.
אבל מה שב"ה הצלחתי כן להתמיד בו, היה לעשות התבוננות חודשית, פעם בחודש (בר"ח כמובן, ואם לא הספקתי - אז גם כמה ימים אחר כך) לעצור ולהסתכל על כל החודש, לקרוא את מה שכתבתי במהלך החודש, לקרוא שוב את מה שכתבתי על השאיפות שלי, ולהתפלל על זה שאני אצליח להתקדם יותר בחודש הקרוב.


ועכשיו, לכבוד ר"ח אלול, עצרתי והחלטתי שבחודש הזה. אני רוצה להשקיע בהתבוננות שמותאמת במיוחד בשבילו. לנצל אותו כמו שצריך לתשובה.
לשמוע שיעורים על תשובה, או לקרוא ספרים בנושא, זה גם חשוב מוסיף, ואם אני אצליח להכניס גם את זה - זה יהיה מצויין.
אבל אני יודעת שאם אני לא אקדיש זמן להעביר את הדברים אלי, לחשוב איפה אני רוצה לשנות ומה אני רוצה לעשות בשביל זה, אז הדברים ישתנו הרבה יותר לאט.

וחשבתי שזה גם יוסיף למחוייבות שלי, וגם אולי יוסיף לחלקכן, אם אני אשתף קצת בתהליך של החודש על גבי הפורום. כמובן לא בהתבוננות עצמה, כי היא אישית מידי. אבל בשאלות המנחות שאני כותבת לעצמי. (לכבוד חודש אלול חשבתי להתחיל שוב מהיסודות, לא להמשיך בשאלות הרגילות שאני משתמשת בהן כל השנה אלא לעשות קצת עבודה שמיוחדת לחודש הזה).
אז מי שמתאים לה, מוזמנת…
וכמובן - מי שרוצה להוסיף במחשבות נוספות, תובנות, שאלות, שיתופים, או כל דבר אחר, מוזמנת להוסיף...

(כל זה ההקדמה - בלנ"ד מחר אני אתחיל לכתוב על ההתבוננות עצמה...)
מהממתאבןישראל
עוקבת
עוקבת! מחכה כבר לקרוא אותך❤בתנועה מתמדת
איזו מדהימה את! ואיזה רעיון מדהים - וחיים מדהימים בזכותו!מתואמת
עוקבת, ומנסה ללמוד ממך. (ובינתיים מקווה שאצליח בלימוד הספר שלקחתי לעצמי השנה, ובכתיבה הספרותית בעקבותיו...)
אשמח מאוד לקרואריבוזום
תודה רבה!
עוקבת. תודה!הרפו ודעו..
את פשוט השראה!YNZS

עוקבת וממש מחכה כבר🙏

מקפיצה לי להמשךאורוש3
רעיון מהמם! עוקבת גם...שמש בשמיים
וואי אשרייך! ט אשמח ממש!אביול
וואו מדהימה!אני מאמין!

גם רוצה לעקוב ולעבור תהליך.
בעז"ה נתפלל שנצליח כולנו להתקדם

הגעת לי בזמן, עוקבת. תודה!~מרמלדה
איזה כיף על כל אחת שהגיבה! עוד הקדמה לפני שמתחילים -בארץ אהבתי
החלק הכי משמעותי בעיני בהתבוננות הוא כתיבת 'החלום' - לדמיין לאן אני רוצה להגיע, בלי לתת לשום דבר במציאות החיצונית או הפנימית שלי להגביל אותי.
בדמיון אפשר לחלום בלי גבולות, וזה מאפשר לנו להבין לאן עוד אנחנו רוצים בכלל להתקדם, בלי שיהיה לחץ להגיע לשם מיד.
אחד הדברים שהכי התחדשו לי באימון שעשיתי היה לגלות את החלומות שלי. למשל, פעם חשבתי שאני שואפת לכעוס פחות על הילדים, וכשאני כועסת אז לכעוס בצורה שהכי פחות פוגעת בהם. פתאום כשנתתי לעצמי לחלום בלי הגבולות של היכולת שלי, הבנתי שבאמת השאיפה שלי היא לא לכעוס בכלל, וכשצריך כעס מסיבה חינוכית אז לכעוס רק באופן חיצוני, 'כעס הפנים'. אולי ידעתי בתיאוריה גם לפני כן שזה הדבר הנכון באופן אידיאלי, אבל שחיברתי את השאיפה הזו אלי (גם אם אני יודעת שבמציאות אני לא אגיע לשם באמת, כי אני לא בדרגה כזו), זה עזר לי לברר הרבה דברים, להבין איך להתגבר יותר מהר אחרי שכבר כעסתי, לזהות תוך כדי שאני כועסת שאני כבר לא במקום חינוכי ולהבין שזה הזמן לעצור ולמצוא איך להירגע בעצמי, וכו'.

אז מי שמצליחה לפנות זמן רק פעם בשבוע, לדעתי כתיבת החלום זה החלק הכי חשוב ומשמעותי, והוא יכול להוסיף גם אם לא עונים על השאלות האחרות של השבוע.

אבל לחלום את כל החלומות שלנו בבת אחת זה יכול להיות קשה. לכן כדי לארגן את ההתבוננות חשבתי לחלק את העבודה לפי שבועות.
היו לי שני כיוונים איך אפשר לחלק, אני אכתוב את שניהם, ומזמינה כל אחת שמצטרפת לבחור את מה שנראה לה יותר. (כמובן אפשר גם ליצור חלוקה אחרת, או לשבת רק פעם אחת לכתוב חלום שכולל את כל המרחבים והדברים שרוצים להשתנות בהם, בלי לחלק לאורך השבועות).

1. החלוקה הראשונה היא לפי יסודות-
בכמה ספרים שמדברים על עבודת המידות, יש חלוקה של המידות לארבע היסודות - אש, מים, רוח ועפר. אני ראיתי שהחלוקה הזו מאוד טובה לי ועוזרת לי לשים לב לתחומים השונים ולתת לכל אחד מהם מקום.
בגלל שהחודש כולל 4 שבועות, זה בדיוק מסתדר ומתאים לחלק את החודש לפי ארבעת היסודות.
(מי שרוצה להרחיב על היסודות, מצאתי פה מקור שאפשר לקרוא בו, על פי התניא - 4 יסודות – תנועות שונות בנפש - פרק 5 ב"דרכו של הבינוני". - דעת - לימודי יהדות באור החסידות )
אני כותבת פה בקצרה את החלוקה ליסודות לפי איך שאני מבינה אותה -
- יסוד האש: גאווה וכעס. (המידות האלו קשורות אחת לשניה, כי בשורש, הכעס נובע מגאווה שלנו - מול אחרים או מול הקב"ה). פה נכנס כל הנושא של היחס מול הבעל, מול הילדים, מול המשפחה המורחבת, מול אנשים בעבודה וכו'.
- יסוד המים: מה שקשור למשיכה והתעסקות עם העולם הזה, תאוות, תענוגות, התמכרויות. פה נכנס כל הנושא של התמודדות עם ההתמכרות לפלאפון, אוכל, וכו'.
- יסוד הרוח: כל מה שקשור לתחום הדיבור (אני מכניסה פה גם את מה שקשור לקריאה וכתיבה, כי זה גם סוג של דיבור). פה אפשר להתייחס ללשון הרע, אמירת אמת, חנופה, תוכן הדיבור (דיבורים בטלים, ליצנות/ דיבורים בעלי תוכן חיובי) וכו'.
- יסוד העפר: מה שקשור לעצלות ועצבות (או בכיוון החיובי - זריזות ושמחה). אני מכניסה פה גם את קיום המצוות שלי (ברכות, תפילות וכו') - עד כמה אני עושה מתוך שמחה וכוונה, או בלי לשים לב יותר מידי, וכו'. וגם היחס למה שבגלל עובר עלי במשך היום - שמחה בטיפול בילדים, בעבודות הבית, בעבודה, וכו'.

2. החלוקה השניה היא לפי מעגלים בחיים -
- אני עם עצמי - דברים שקשורים לעצמי (קימה בבוקר, אכילה, ניצול זמן, פלאפון וכו')
- אני מול המשפחה (המצומצמת - בעל וילדים)
- אני והחוץ (משפחה מורחבת, עבודה, שכנים)
- אני מול הקב"ה (קיום מצוות, תפילה)


בהמשך החודש, בכל שבוע ניקח אחד מהתחומים (יסוד במידות, או מעגל בחיים, כל אחת לפי בחירתה), ונעבור לאורך השבוע על שאלות שונות שיעזרו בבירור.
מי שלא מספיקה לפנות לזה זמן כל יום, אפשר גם להצטרף חלקית. ממליצה בכל מקרה לעבור על השאלות לפי הסדר, גם אם זה לא בקצב שאני כותבת (וגם אם לא מגיעים לסוף - השאלה הראשונה, של כתיבת החלום היא משמעותית בפני עצמה, כמו שכבר כתבתי).
ואו מדהימה!!!לפניו ברננה!
תודה לך על זה שאני מתחילה להרגיש חודש אלול, ושאני מקווה בע"ה שבזכות זה אגיע קצת מוכנה לראש השנה.
רק היום הספקתי לפתוח לראשונה את ההודעות שלך, והיצר הרע ניסה לומר לי שמחר אתחיל...
לא הקשבתי לו ואני כל כך שמחה. ישבתי עכשיו שעה. נפגשתי עם עצמי ועם השאיפות שלי, ביררתי לעצמי וכתבתי המון (לא רגילה לזה.. כואבת לי היד )
ממש ממש תודה!! 💞💞💞
לא מצליחה להעביר את רגשי הכרת הטוב על זה!
מדהימה את שבאמת ישבת על זה ולא דחית...בארץ אהבתי
איזה כיף שהיה לך משמעותי!❤️
א' אלול - מתחילים!בארץ אהבתי
אז כמו שכתבתי קודם, השאלה הראשונה והכי משמעותית היא - איך אני חולמת להיות בנושא שבו בחרתי להתמקד?

אנחנו השבוע נתמקד באחת מהאפשרויות הבאות, לבחירתכן:
1. יסוד האש - כל מה שקשור לגאווה ולכעס.
2. במעגל של אני עם עצמי.

אני ממליצה לכתוב בזמן הווה, כאילו זה כבר קורה. ככה למדתי לעשות באימון ואני מרגישה שזה באמת עוזר, להרגיש את החלום יותר במציאות.
לפעמים זה עוזר לחשוב על אנשים שמאוד מעריכים בנושא הזה, ולשים לב מה/המידות שלהם אני גם שואפת שיהיה אצלי.
כדאי לפרט כמה שיותר, ממש לתאר דברים מציאותיים.

אני כותבת כמה דוגמאות, למי שרוצה, כדי שיהיה יותר ברור, אבל כמובן שכל אחת תיקח את זה למקום שנכון לה.

1. כשבעלי עושה משהו שמפריע לי, אני מבינה שזה ניסיון, אני זוכרת את כל מה שאני מעריכה בו וזוכרת שמה שקרה זה פרו קטן מתוך מכלול, אני מדברת אליו בהערכה ומתוך כך מצליחה לדבר איתו על מה שקרה, בלי כעס אישי ורק מתוך רצון לבנות ולתקן ביחד.
2. אני קמה בבוקר בזריזות ובלי להימרח. אני קובעת בערב שעה שבה אני צריכה לקום, מכוונת שעון מעורר ל-10 דקות לפני כדי להיות מוכנה, ועוד שעון שבו אני צריכה לקום בפועל. השעה שבה צריך לקום מגיעה, אני קמה מיד בלי עיכובים ובשמחה, ומתארגנת בזריזות.

(בכל אחד מהמישורים נתתי דוגמא לנושא מסויים בתוכו, כמובן שיש נושאים שונים ונוספים להתייחס אליהם, וגם בתוך הכתיבה אפשר להרחיב יותר, כל אחת לפי מה שנכון לה. אם בפעם אחת אתם לא מספיקות להתייחס לכל מה שרציתן, אפשר לפרוס את כתיבת החלום לאורך השבוע…)

בהצלחה רבה!
וואו, מדהים!מתואמת
את ממ מאמנת אישית לעבודת המידות!
הלוואי שאצליח לפעול לפי ההנחיות והעצות שלך...
וואו, תודה רבה!!חדקרן
גם אני פתחתי את החודש הזה בתהייה איך באמת להפוך אותו למשמעותי ולהצליח באמת להתמקד פנימה ולעשות שינוי.
אשמח מאוד מאוד לקרוא את הדברים שלך, תודה רבה!
עוקבת, תודה!דיאט ספרייט
ממש מודה לכל אחת ואחת שהגיבה!בארץ אהבתי
אני מקווה שהדברים יועילו ויוסיפו...

משתפת שעכשיו כתבתי לעצמי את החלום על יסוד האש, ולמרות שכבר היה לי חלום כתוב מפעם, הכתיבה מחדש היתה לי ממש טובה, גם בדברים שכבר היו כתובים, כי זה אחרת כשאני שוב חושבת על הדברים ומנסחת מחדש, וגם בדברים חדשים שנוספו הפעם והתחדשו לי.

כמה טיפים שעזרו לי בכתיבה -
לפני תחילת הכתיבה, עזר לי לעצום עיניים לכמה נשימות עמוקות, קצת להירגע מהשטף של החיים, להתחיל בתפילה קטנה לה' (להודות לה' על מה שהיה היום, ולהתפלל שאני אצליח להתמקד בכתיבה, ושאני אצליח לברר את הדברים בצורה נכונה וטובה).

בהצלחה!
ב' אלולבארץ אהבתי
בוקר טוב!

אז היום אנחנו ממשיכות בבירור של-
1. יסוד האש - כל מה שקשור לגאווה ולכעס.
או- 2. המעגל של אני עם עצמי.

מי שעדיין לא סיימה את כתיבת החלום יכולה להמשיך בכתיבה שלו או בהרחבה שלו.

ומי שרוצה להמשיך עוד קצת בבירור, מוזמנת לעבור לשלב הבא.
מתוך החלום שכתבתי, אני בוחרת מטרה או כמה מטרות ממוקדות שעליהן אני רוצה לעבוד, ומנסחת אותן במשפט. פה אפשר למקד יותר את המטרה למשהו שריאלי להגיע אליו בשנה הקרובה, ולא רק בחלום הרחוק.

אני נותנת דוגמאות, בהמשך לדוגמאות שכתבתי אתמול, כדי לתת כיוון-
1. אני מצליחה לעשות עבודה עצמית כהכנה לפני שיחות טעונות עם בעלי.
או 2. אני קמה בזריזות בבקרים, ומצליחה לעמוד בזמנים שתכננתי בערב.

אם רוצים להרחיב ויש זמן, אפשר גם להוסיף עוד שאלת בירור - למה זה חשוב לי?
וכאן לנסות לכתוב כמה שיותר. לא להסתפק בתשובה קצרה ופשוטה, אלא אחרי כל תשובה שעונים, לשאול 'למה עוד?' עד שכבר באמת הקפנו את הרצון מכל הכיוונים.

בהצלחה!
מקפיצה, למי שרוצה להספיק הערב...בארץ אהבתי
למי שמתאים, מוזמנות גם לשתף איך זה בשבילכן...
בארץ אהבתי יקרה כ"כ,נגמרו לי השמות

חייבת לכתוב לך שנגעת בי עמוק עמוק בלב.

 

קראתי את מה שכתבת אתמול, אבל לא היה לי מספיק זמן לסיים ולקרוא בישוב הדעת לצערי,

אבל היום סיימתי הכל.

וכ"כ חיכיתי לכמה דקות פנאי הללו להגיב לך ומרגישה שממש בוער לי קודם כל לכתוב לך תודה רבה רבה רבה!

 

אין לך מושג כמה טוב השפעת עליי בהודעה הזו שלך.

כאילו מצאת את הדרך הישירה ללב שלי,

דברים שאולי חשבתי אבל לא הצלחתי להביא לידי ביטוי בכתב או בע"פ, או לא הצלחתי להביא את עצמי לידי פעולה בשטח אלא רק לומר בראש "כן כן, ודאי שזה חשוב"

 

ופתאום את באת

 

עם הבהירות שלך

עם הלב הענק שלך

עם היכולת המדהימה שלך לפרק דברים ולעשות אותם זמינים

ויישימים

וטובים

ומאירים

 

ועם התובנות המדהימות שלך

 

ועם עבודת המידות המאלפת שלך

 

ועם האדם הכל כך טוב שאת -

 

ושפוט פגעת בול פגיעה בדיוק בדיוק למה שהיה נכון לי!

 

ובזכותך אחרי שנים ממש רבות שלא כתבתי במחברת (וואו, בעבר כ"כ אהבתי את זה! וזה היה חסר לי ואפילו לא ידעתי עד כמה) -

אחרי שקראתי אותך נתת לי כוח לא רק להבין

אלא לקום

ולשעות

וקמתי ועשיתי

וכתבתי 2 עמודים

שבתוכם יש הרבה יותר משני עמודים

יש בהם גם אמירה חזקה

ועשייה

וכוחות

ועוד הרבה הרבה יותר

 

וכתבתי לעצמי חלום

ומטרות

וממש כמו שכתבת

 

והרגשתי כ"כ טוב אחרי זה!

 

ואפילו יותר מחוברת לקב"ה

ולעצמי!

 

ומתוך כך לעולם

 

ואני ממש ממש מודה לך על כך זה וזוקפת זאת לזכותך

 

אז שוב תודה יקרה שאת

 

ורוצה להקפיץ שכל העולם יקרא את ההודעה הזו

היא פשוט זהב טהור לדעתי

וגם את  

את ממש מרגשת אותי❤️בארץ אהבתי
ממש תודה שכתבת לי, זה ממש משמח ומרגש אותי שבאמת הדברים שכתבתי הוסיפו לך.
ואת מדהימה שבאמת לקחת את זה, והשקעת בכתיבה והבירור. בעז"ה מקווה שזה באמת יעזור לך להמשיך ולהתקדם (את כל כך מדהימה כבר עכשיו, אבל תמיד יש עוד לאן להתקדם...).
ג' אלולבארץ אהבתי
בוקר טוב!

אחרי כתיבת החלום, התרגום שלו למטרות מעשיות יותר, והבירור למה כל זה חשוב לי, אנחנו עוברות לשלב הבא:

נבחר אחת מהמטרות שכתבנו בשלב הקודם, ננסה לדמיין את הסיטואציה שאליה מתייחסת המטרה (קושי מול הבעל, קושי לקום בבוקר בזריזות וכו'), ונענה על השאלה:
- מה יכול לעזור לי להצליח להגיע למטרה?

כדי לענות על השאלה הזו, אפשר לחשוב על פעמים שכן הצלחתי, אפילו חלקית, ולחשוב מה עזר לי אז. אפשר לחשוב על אנשים שאני רואה שמצליחים בזה ולנסות לחשוב מה עוזר להם (אפשר גם לשאול, אם שייך…).

באופן אישי, אני יודעת שאצלי אחת התשובות שתמיד נכונה בשאלה הזו, היא - לזהות שזה ניסיון ולהתפלל לה' שיעזור לי (וכמה שאני יודעת שתמיד התשובה הזו נכונה, לכל סיטואציה של קושי, עדיין זה ממש לא קורה בקלות, ולא תמיד אני זוכרת את זה…). אחר כך יש גם תשובות נוספות לכל סיטואציה בפני עצמה, אבל זה תשובה שאצלי אני רואה שהיא נכונה תמיד.

בהצלחה!
מצטרפת לכל הנ''ל- איזה שרשור מדהים!ציפצופית
וגם לי, איך לא, באת כל-כך בזמן! תודה!!
מברכת אותך ומתפללת שתזכי להמון הצלחה וס"ד בתהליך הזה ובחיים בכלל, בזכות כמויות הטוב שעשית איתי-איתנו בזה שפתחת את השרשור מבורך הזה 😍
איזה כיף שכתבת! ממש שמחה שזה מוסיף לך...בארץ אהבתי
תודה על הברכות!♥️
מקסים! אם אפשר שאלה טכנית~מרמלדה
מתי במשך היום את מצליחה להכניס את הכתיבה?
כי כשהילדים ערים אז זה לא כ"כ אפשרי, ובערב איכשהו זה תמיד נדחה ונדחה, ורק כשאני הולכת לישון אני נזכרת שלא הספקתי לכתוב היום..
שאלה טובה...בארץ אהבתי
זה באמת קשה למצוא את הזמן והפניות לזה...

כשעשיתי את האימון, קיבלתי במפגש הראשון שיעורי בית, משהו שצריך לכתוב כל יום. הנאמנות גם שאלה אותי - מתי את מתכוונת לעשות את זה (כי כשמתכננים אז זה באמת פחות מתמוסס). ניסיתי לחשוב מתי הכי יתאים לי, וראיתי שהכי נוח לי זה כשאני משכיבה את הילדים (ואז כתיבה במחברת לא מתאימה, אבל כתיבה בפלאפון אפשרית בהחלט - יש לי קבצים שאני פותחת בגוגל-דוקס, ושם אני כותבת).
לא יודעת אם זה יתאים גם לך. אבל אני חושבת שברגע שאת מבינה שחשוב לך לתת לעצמך את ה-10-15 דקות האלו, ואת שואלת את עצמך מתי את יכולה לעשות את זה, ומתכננת מתי להכניס את זה במשך היום, זה כבר מעלה את האפשרות והסיכויים להצליח לפנות לזה את הזמן.
תודה לך על זה!!אביול
זה מדהים!! ממש מה שהייתי צריכה
בשמחה! כיף שכתבת!בארץ אהבתי
מקפיצה, למי שרוצה להספיק בערב...בארץ אהבתי
ד' אלולבארץ אהבתי
בוקר טוב!

היום אנחנו מסכמות את השבוע הראשון! (את שישי ושבת נשאיר פנויים לדברים אחרים וחשובים…)

עד עכשיו, עבדנו על המישור הראשון, כל אחת לפי החלוקה שהיא בחרה-
1. יסוד האש
או 2. אני עם עצמי

עד עכשיו כתבנו חלום, מתוכו הגדרנו מטרה/מטרות, הבנו למה זה חשוב לנו, וחשבנו על דברים שיכולים לעזור לנו בסיטואציות בהן הקושי מופיע.

- היום נקבל קבלה טובה שקשורה לנושא שבחרנו לברר, צעד קטן בכיוון המטרה.
מה שהכי חשוב זה שהקבלה תהיה משהו שלא מאיים עלינו, משהו שאפשר בקלות להתחייב אליו, זה יכול להיות משהו ממש קטן, וזה יכול להיות גם משהו חד פעמי ולא משהו שמתחייבים מכאן ולהבא.
מה שחשוב זה שנחליט על משהו שיעזור לנו להתקדם בכיוון הנכון, ושבטוח נצליח לקיים אותו.

(זה נכון שכדי להמשיך להתקדם לכיוון המטרה, צעד קטן וחד פעמי הוא לא זה שיעשה את השינוי. אבל קודם כל, עצם ההחלטה וההתחלה של התנועה קדימה - כבר מושכת אותנו להמשיך ולעשות, גם בלי שהתחייבנו. וחוץ מזה - אני ממליצה מאוד להמשיך ולעצור להתבוננות, לפחות כל ר"ח, להיזכר ולקרוא את מה שכתבנו פה, ולבחור צעד נוסף…)

בהצלחה!
אלופה על עבודה פנימית שאת עושה!!אם_שמחה_הללויה
מעורר השראה!
תודה!♥️בארץ אהבתי
מקפיצה - למי שרוצה להספיק הערב...בארץ אהבתי
שבוע טוב! ז' אלולבארץ אהבתי
פותחים שבוע חדש במעבר למרחב הבא בחיים שלנו.
אני מזכירה שנתתי שתי הצעות לחלוקה החיים לארבעה מרחבים, כך שנוכל להקיף את כולם במהלך החודש.

אז המרחב הבא-
1. למי שבחרה בחלוקה לפי היסודות, אנחנו עוברים ליסוד המים-
יסוד המים: מה שקשור למשיכה והתעסקות עם העולם הזה, תאוות, תענוגות, התמכרויות.
פה נכנס כל הנושא של התמודדות עם ההתמכרות לפלאפון, אוכל, וכו'.
2. למי שבחרה בחלוקה לפי מעגלים בחיים, המעגל שלנו השבוע הוא-
אני והמשפחה (המצומצמת) - כל מה שקשור ביחס מול הבעל מול הילדים.
מי שרוצה יכולה להכניס פה גם את המשפחות המורחבת (הורים, גיסים, חמים, אחים וכו'), או חלק מהם, או להשאיר אותם למרחב הבא של 'אני והחוץ'.

והשאלה הראשונה והמרכזית ביותר היא -
- איך אני חולמת להיות בנושא שבו בחרתי להתמקד?

אני ממליצה לכתוב בזמן הווה, כאילו זה כבר קורה. ככה למדתי לעשות באימון ואני מרגישה שזה באמת עוזר, להרגיש את החלום יותר במציאות.
לפעמים זה עוזר לחשוב על אנשים שמאוד מעריכים בנושא הזה, ולשים לב מה/המידות שלהם אני גם שואפת שיהיה אצלי.
כדאי לפרט כמה שיותר, ממש לתאר דברים מציאותיים.

בהצלחה!
ח' אלולבארץ אהבתי
בוקר טוב!

אז היום אנחנו ממשיכות בבירור של-
1. יסוד המים - כל מה שקשור למשיכה והתעסקות עם העולם הזה.
או- 2. המעגל של אני והמשפחה.

מי שעדיין לא סיימה את כתיבת החלום יכולה להמשיך בכתיבה שלו או בהרחבה שלו.

ומי שרוצה להמשיך עוד קצת בבירור, מוזמנת לעבור לשלב הבא.
- מתוך החלום שכתבתי, אני בוחרת מטרה או כמה מטרות ממוקדות שעליהן אני רוצה לעבוד, ומנסחת אותן במשפט. פה אפשר למקד יותר את המטרה למשהו שריאלי להגיע אליו בשנה הקרובה, ולא רק בחלום הרחוק.

ומי שרוצה עוד, ממליצה לענות גם על השאלה:
- למה זה חשוב לי?
כאן כדאי לנסות לכתוב כמה שיותר. לא להסתפק בתשובה קצרה ופשוטה, אלא אחרי כל תשובה שעונים, לשאול 'למה עוד?' עד שכבר באמת הקפנו את הרצון מכל הכיוונים.

בהצלחה!
מקפיצה, למי שרוצה להספיק הערבבארץ אהבתי
ט' אלולבארץ אהבתי
בוקר טוב!

אחרי כתיבת החלום, התרגום שלו למטרות מעשיות יותר, והבירור למה כל זה חשוב לי, אנחנו עוברות לשלב הבא:

נבחר אחת מהמטרות שכתבנו בשלב הקודם (מומלץ לעשות לכל אחת מהמטרות, אם יש זמן וכוח), ננסה לדמיין את הסיטואציה שאליה מתייחסת המטרה, ונענה על השאלה:
- מה יכול לעזור לי להצליח להגיע למטרה?

כדי לענות על השאלה הזו, אפשר לחשוב על פעמים שכן הצלחתי, אפילו חלקית, ולחשוב מה עזר לי אז. אפשר לחשוב על אנשים שאני רואה שמצליחים בזה ולנסות לחשוב מה עוזר להם (אפשר גם לשאול, אם שייך…).

כמו שכתבתי בשבוע שעבר, באופן אישי, אני יודעת שאצלי אחת התשובות שתמיד נכונה בשאלה הזו, היא - לזהות שזה ניסיון ולהתפלל לה' שיעזור לי (וכמה שאני יודעת שתמיד התשובה הזו נכונה, לכל סיטואציה של קושי, עדיין זה ממש לא קורה בקלות, ולא תמיד אני זוכרת את זה…). אחר כך יש גם תשובות נוספות לכל סיטואציה בפני עצמה, אבל זה תשובה שאצלי אני רואה שהיא נכונה תמיד.

בהצלחה!
את מדהימה!!חדקרן
תודה רבה על ההתמדה בשליחה!
תודה רבה!😍 מקפיצה שוב למי שרוצה להספיק הערב...בארץ אהבתי
י' אלולבארץ אהבתי
בוקר טוב!

בשבוע שעבר, התחלנו ביום שני, אז השלב הבא (היום הרביעי של השבוע) היה השלב האחרון של בחירת הצעד הקטן שאיתו נתחיל להתקדם לכיוון המטרה.
אבל השבוע יש לנו יום נוסף, ולכן אני מוסיפה לנו עוד שלב לפני הצעד הקטן (אפשר כמובן גם להשלים ולעשות את השלב הזה על המטרות שכתבנו בשבוע שעבר, למי שיש זמן ומרגישה שזה משמעותי לה).

- אז היום, נכתוב תפילה אישית עבור המטרות שלנו (על מטרה אחת שרוצים להתמקד בה, או על כל אחת מהמטרות).

אני רוצה קצת להרחיב על המשמעות של השלב הזה -
אחד הקשיים בשינויים שאנחנו רוצים לעשות, הוא שיש פער מובנה בין השכל לבין הלב (הרב ראובן ששון מסביר שזה בעקבות חטא אדם הראשון, וזה מה שישתנה כשהקב"ה ימול את ערלת לבבנו, כמו שמובטח לנו בפרשת ניצבים - 'ומל ה' אלוקיך את לבבך…').
אז הבירור שאנחנו עושות עכשיו עוזר לנו להבין לאן אנחנו שואפות ורוצות להגיע, ולמה זה חשוב לנו וכו', וזה מאפשר לנו להתחיל לגלות את מה שהיה עד עכשיו נסתר איפשהו בשכל ובמחשבות שלנו, ולהפוך את זה לרצונות ברורים, עם דרכי פעולה צועדים ממשיים כדי לשנות.
אבל עדיין, השינוי לא מתרחש ברגע. גם כשהכל ברור יותר, ואנחנו יודעים לאן אנחנו שואפים, בסוף כשמגיעים למציאות, הלב שלנו עוד לא מחובר מספיק לרצונות האלו והוא מושך אותנו להתנהגות אחרת.
ואחת הדרכים שעוזרות לקרב את הרצונות שבשכל אל הלב - כדי שהם יובילו גם בשעת מעשה ויתגברו על הרצונות הצדדיים והמשניים וההרגלים שרוצים להוביל אותנו למה שהיה עד עכשיו, זה התפילה.
כתבתי את זה גם אתמול, שזה בעיני אחת הדרכים הכי משמעותיות להתגבר בשעת ניסיון - להבין שזה ניסיון ולהתפלל על זה.

לי מאוד עוזר כשיש לי תפילה כתובה, שכתבתי אותה כשהרצונות שלי ברורים לי, ולא בתוך סיטואציה שבה יש דברים אחרים שמבלבלים אותי. וכשהתפילה כתובה לי ונמצאת במקום זמין, אני יכולה לשלוף אותה ולהתפלל, וזה ממש עוזר להיזכר שוב במה שחשוב באמת, ולהתפלל לה' שיתן כוח לעשות את הדבר הנכון (גם לשלוף אותה זה לא תמיד קל, אבל אם היא כתובה מראש זה יותר קל מאשר להתחיל לחשוב תוך כדי מה להתפלל).
לפעמים גם יש מצבים שמתאים יותר לכתוב תפילה שמתפללים לפני הסיטואציה המאתגרת (למשל - אם אני יודעת שקשה לי כל ערב בהשכבה של הילדים ואני עלולה לכעוס עליהם, אני יכולה לכתוב תפילה קצרה להתפלל לפני ההשכבה, שעוזרת לי לזכור מה חשוב לי ומתוך איזה מקום אני רוצה להגיב).
זה יכול להיות גם תפילה קצרה, או אפילו פסוק/קטע קצר מהתפילה שאפשר להגיד בזמן הקושי ('וטהר ליבנו לעבדך באמת', 'משוך עבדך אל רצונך', 'ונפשי כעפר לכל תהיה' וכו').
ולפעמים גם עוזר למצוא מקום בתפילה שגם ככה מתפללים בבוקר (מי שמספיקה, ממה שהיא מספיקה), שמתחבר לי למטרה שאני רוצה לעבוד עליה, ולשים לב להתכוון בחלק הזה של התפילה על המטרה הזו (למשל - 'הנותן ליעף כוח' על הקימה בבוקר, 'אוזר ישראל בגבורה' - על משהו שאני צריכה בו יותר גבורה כדי להצליח, 'ותדביקני ביצר הטוב' - זה גם מתאים לכל נושא שעובדים עליו, ואפשר לבחור משהו מסויים להתכוון בו, וכו').

לסיכום - מוזמנות לחשוב מה יתאים לכם מהאפשרויות שהזכרתי פה (לכתוב תפילה ולשים במקום נגיש לזמן הניסיון, לכתוב תפילה להגיד מראש - לחשוב מתי מתאים להגיד אותה, לבחור פסוק או קטע מתאים מהתפילה שאפשר להגיד תוך כדי הניסיון, או למצוא איפה בתפילת שחרית להכניס את הכוונה המתאימה).

בהצלחה!
מקפיצה שוב, למי שרוצה להספיק הערבבארץ אהבתי
י"א אלולבארץ אהבתי
בוקר טוב!

אז היום הגענו לסיכום של השבוע השני.
עד עכשיו, עבדנו על המישור השני, כל אחת לפי החלוקה שהיא בחרה-
1. יסוד המים
או 2. אני והמשפחה

במהלך השבוע כתבנו חלום, מתוכו הגדרנו מטרה/מטרות, הבנו למה זה חשוב לנו, חשבנו על דברים שיכולים לעזור לנו בסיטואציות בהן הקושי מופיע, ובחרנו תפילה שיכולה לעזור בחיזוק הרצון והחיבור שלו ללב שלנו.

- היום נקבל קבלה טובה שקשורה לנושא שבחרנו לברר, צעד קטן בכיוון המטרה.
מה שהכי חשוב זה שהקבלה תהיה משהו שלא מאיים עלינו, משהו שאפשר בקלות להתחייב אליו, זה יכול להיות משהו ממש קטן, וזה יכול להיות גם משהו חד פעמי ולא משהו שמתחייבים מכאן ולהבא.
מה שחשוב זה שנחליט על משהו שיעזור לנו להתקדם בכיוון הנכון, ושבטוח נצליח לקיים אותו.

(וכמו שכתבתי בשבוע שעבר, הצעד הזה לא יעשה את כל השינוי, אבל דחיפה ראשונה בכיוון זה כבר משמעותי, ותמיד אפשר להמשיך בעוד צעדים נוספים לכיוון המטרה)

בהצלחה!
מקפיצה למי שרוצה להספיק הערבבארץ אהבתי
תודה רבה על השיתוף!אם_שמחה_הללויה
עוקבת...
שבוע טוב! י"ד אלולבארץ אהבתי
היום אנחנו פותחות את השבוע שלישי, במעבר למרחב הבא בחיים שלנו.
אני מזכירה שנתתי שתי הצעות לחלוקה החיים לארבעה מרחבים, כך שנוכל להקיף את כולם במהלך החודש.

אז המרחב הבא-
1. למי שבחרה בחלוקה לפי היסודות, אנחנו עוברים ליסוד הרוח -
יסוד הרוח: כל מה שקשור לתחום הדיבור (אני מכניסה פה גם את מה שקשור לקריאה וכתיבה, כי זה גם סוג של דיבור).
פה אפשר להתייחס ללשון הרע, אמירת אמת, חנופה, תוכן הדיבור (דיבורים בטלים, ליצנות/ דיבורים בעלי תוכן חיובי) וכו'.
2. למי שבחרה בחלוקה לפי מעגלים בחיים, המעגל שלנו השבוע הוא-
אני והחוץ (משפחה מורחבת, עבודה, שכנים וכו')

והשאלה הראשונה והמרכזית ביותר היא -
- איך אני חולמת להיות בנושא שבו בחרתי להתמקד?

אני ממליצה לכתוב בזמן הווה, כאילו זה כבר קורה. ככה למדתי לעשות באימון ואני מרגישה שזה באמת עוזר, להרגיש את החלום יותר במציאות.
לפעמים זה עוזר לחשוב על אנשים שמאוד מעריכים בנושא הזה, ולשים לב מה/המידות שלהם אני גם שואפת שיהיה אצלי.
כדאי לפרט כמה שיותר, ממש לתאר דברים מציאותיים.

בהצלחה!
מקפיצה, למי שרוצה להספיק הערבבארץ אהבתי
ט"ו אלולבארץ אהבתי
בוקר טוב!

אז היום אנחנו ממשיכות בבירור של-
1. יסוד הרוח - כל מה שקשור לתחום הדיבור
או- 2. המעגל של אני והחוץ.

מי שעדיין לא סיימה את כתיבת החלום יכולה להמשיך בכתיבה שלו או בהרחבה שלו.

ומי שרוצה להמשיך עוד קצת בבירור, מוזמנת לעבור לשלב הבא.
- מתוך החלום שכתבתי, אני בוחרת מטרה או כמה מטרות ממוקדות שעליהן אני רוצה לעבוד, ומנסחת אותן במשפט. פה אפשר למקד יותר את המטרה למשהו שריאלי להגיע אליו בשנה הקרובה, ולא רק בחלום הרחוק.

ומי שרוצה עוד, ממליצה לענות גם על השאלה:
- למה זה חשוב לי?
כאן כדאי לנסות לכתוב כמה שיותר. לא להסתפק בתשובה קצרה ופשוטה, אלא אחרי כל תשובה שעונים, לשאול 'למה עוד?' עד שכבר באמת הקפנו את הרצון מכל הכיוונים.
את החלק הזה אפשר לעשות באופן כללי על המטרות, אם יש ביניהן מכנה משותף, או לכתוב לכל מטרה בפני עצמה.

בהצלחה!
מקפיצה, למי שרוצה להספיק הערבבארץ אהבתי
ט"ז אלולבארץ אהבתי
בוקר טוב!

אחרי כתיבת החלום, התרגום שלו למטרות מעשיות יותר, והבירור למה כל זה חשוב לי, אנחנו עוברות לשלב הבא:

נבחר אחת מהמטרות שכתבנו בשלב הקודם (מומלץ לעשות לכל אחת מהמטרות, אם יש זמן וכוח), ננסה לדמיין את הסיטואציה שאליה מתייחסת המטרה, ונענה על השאלה:
- מה יכול לעזור לי להצליח להגיע למטרה?

כדי לענות על השאלה הזו, אפשר לחשוב על פעמים שכן הצלחתי, אפילו חלקית, ולחשוב מה עזר לי אז. אפשר לחשוב על אנשים שאני רואה שמצליחים בזה ולנסות לחשוב מה עוזר להם (אפשר גם לשאול, אם שייך…).

בהצלחה!
מקפיצה למי שרוצה להספיק הערבבארץ אהבתי
י"ז אלולבארץ אהבתי
בוקר טוב!

- היום נכתוב תפילה אישית עבור המטרות שלנו (על מטרה אחת שרוצים להתמקד בה, או על כל אחת מהמטרות).

בעיני אחת הדרכים הכי משמעותיות להתגבר בשעת ניסיון היא להבין שזה ניסיון ולהתפלל על זה.
לי מאוד עוזר כשיש לי תפילה כתובה, שכתבתי אותה כשהרצונות שלי ברורים לי, ולא בתוך סיטואציה שבה יש דברים אחרים שמבלבלים אותי. וכשהתפילה כתובה לי ונמצאת במקום זמין, אני יכולה לשלוף אותה ולהתפלל, וזה ממש עוזר להיזכר שוב במה שחשוב באמת, ולהתפלל לה' שיתן כוח לעשות את הדבר הנכון (גם לשלוף אותה זה לא תמיד קל, אבל אם היא כתובה מראש זה יותר קל מאשר להתחיל לחשוב תוך כדי מה להתפלל).
לפעמים גם יש מצבים שמתאים יותר לכתוב תפילה שמתפללים לפני הסיטואציה המאתגרת (למשל - אם אני יודעת שקשה לי כל ערב בהשכבה של הילדים ואני עלולה לכעוס עליהם, אני יכולה לכתוב תפילה קצרה להתפלל לפני ההשכבה, שעוזרת לי לזכור מה חשוב לי ומתוך איזה מקום אני רוצה להגיב).
זה יכול להיות גם תפילה קצרה, או אפילו פסוק/קטע קצר מהתפילה שאפשר להגיד בזמן הקושי ('וטהר ליבנו לעבדך באמת', 'משוך עבדך אל רצונך', 'ונפשי כעפר לכל תהיה' וכו').
ולפעמים גם עוזר למצוא מקום בתפילה שגם ככה מתפללים בבוקר (מי שמספיקה, ממה שהיא מספיקה), שמתחבר לי למטרה שאני רוצה לעבוד עליה, ולשים לב להתכוון בחלק הזה של התפילה על המטרה הזו (למשל - 'הנותן ליעף כוח' על הקימה בבוקר, 'אוזר ישראל בגבורה' - על משהו שאני צריכה בו יותר גבורה כדי להצליח, 'ותדביקני ביצר הטוב' - זה גם מתאים לכל נושא שעובדים עליו, ואפשר לבחור משהו מסויים להתכוון בו, וכו').

לסיכום - מוזמנות לחשוב מה יתאים לכם מהאפשרויות שהזכרתי פה (לכתוב תפילה ולשים במקום נגיש לזמן הניסיון, לכתוב תפילה להגיד מראש - לחשוב מתי מתאים להגיד אותה, לבחור פסוק או קטע מתאים מהתפילה שאפשר להגיד תוך כדי הניסיון, או למצוא איפה בתפילת שחרית להכניס את הכוונה המתאימה).

בהצלחה!
מקפיצה למי שרוצה להספיק הערבבארץ אהבתי
ח"י אלולבארץ אהבתי
אנחנו מסכמות היום את השבוע השלישי!
עד עכשיו, עבדנו על המישור השלישי, כל אחת לפי החלוקה שהיא בחרה-
1. יסוד הרוח
או 2. אני והחוץ

במהלך השבוע כתבנו חלום, מתוכו הגדרנו מטרה/מטרות, הבנו למה זה חשוב לנו, חשבנו על דברים שיכולים לעזור לנו בסיטואציות בהן הקושי מופיע, ובחרנו תפילה שיכולה לעזור בחיזוק הרצון והחיבור שלו ללב שלנו.

- היום נקבל קבלה טובה שקשורה לנושא שבחרנו לברר, צעד קטן בכיוון המטרה.
מה שהכי חשוב זה שהקבלה תהיה משהו שלא מאיים עלינו, משהו שאפשר בקלות להתחייב אליו, זה יכול להיות משהו ממש קטן, וזה יכול להיות גם משהו חד פעמי ולא משהו שמתחייבים מכאן ולהבא.
מה שחשוב זה שנחליט על משהו שיעזור לנו להתקדם בכיוון הנכון, ושבטוח נצליח לקיים אותו.

(וכמו שכתבתי בשבוע שעבר, הצעד הזה לא יעשה את כל השינוי, אבל דחיפה ראשונה בכיוון זה כבר משמעותי, ותמיד אפשר להמשיך בעוד צעדים נוספים לכיוון המטרה)

בהצלחה!
מקפיצה למי שרוצה להספיק הערבבארץ אהבתי
כל הכבוד לך!! איזה שרשור!! הלוואי שאספיק לקרוא הכל הערב,השם בשימוש כבר
ובעיקר ליישם..
כיף שאת פה, התגעגענו...❤️בארץ אהבתי
מקווה שיוסיף לך...
בטוח יוסיף!השם בשימוש כבר
🙂💞
כ"א אלולבארץ אהבתי
בוקר טוב ושבוע טוב!

היום אנחנו פותחות את השבוע הרביעי והאחרון, במעבר למרחב הבא בחיים שלנו.
אני מזכירה שנתתי שתי הצעות לחלוקה החיים לארבעה מרחבים, כך שנוכל להקיף את כולם במהלך החודש.

אז המרחב הבא-
1. למי שבחרה בחלוקה לפי היסודות, אנחנו עוברים ליסוד העפר-
יסוד העפר: מה שקשור לעצלות ועצבות (או בכיוון החיובי - זריזות ושמחה).
אני מכניסה פה גם את קיום המצוות שלי (ברכות, תפילות וכו') - עד כמה אני עושה מתוך שמחה וכוונה, או בלי לשים לב יותר מידי, וכו'. וגם היחס למה שבגלל עובר עלי במשך היום - שמחה בטיפול בילדים, בעבודות הבית, בעבודה, וכו'.
היסוד הזה ממש מתחבר לי עם הפסוק שקראנו בדיוק בפרשת השבוע - 'תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב'. חלק מרכזי בעבודת ה' היא שנעבוד אותו מתוך שמחה, ובזה נתמקד בהתייחסות ליסוד העפר.
2. למי שבחרה בחלוקה לפי מעגלים בחיים, המעגל שלנו השבוע הוא-
אני והקב"ה - קיום מצוות ותפילה

והשאלה הראשונה והמרכזית ביותר היא -
- איך אני חולמת להיות בנושא שבו בחרתי להתמקד?

אני ממליצה לכתוב בזמן הווה, כאילו זה כבר קורה. ככה למדתי לעשות באימון ואני מרגישה שזה באמת עוזר, להרגיש את החלום יותר במציאות.
לפעמים זה עוזר לחשוב על אנשים שמאוד מעריכים בנושא הזה, ולשים לב מה/המידות שלהם אני גם שואפת שיהיה אצלי.
כדאי לפרט כמה שיותר, ממש לתאר דברים מציאותיים.

בהצלחה!
מקפיצה למי שרוצה להספיק הערבבארץ אהבתי
תודה רבה לך יקרה ❤חדקרן
כ"ב אלולבארץ אהבתי
בוקר טוב!

אז היום אנחנו ממשיכות בבירור של-
1. יסוד העפר- מה שקשור לעצלות ועצבות (או בכיוון החיובי - זריזות ושמחה).
או- 2. המעגל של אני והקב"ה.

מי שעדיין לא סיימה את כתיבת החלום יכולה להמשיך בכתיבה שלו או בהרחבה שלו.

ומי שרוצה להמשיך עוד קצת בבירור, מוזמנת לעבור לשלב הבא.
- מתוך החלום שכתבתי, אני בוחרת מטרה או כמה מטרות ממוקדות שעליהן אני רוצה לעבוד, ומנסחת אותן במשפט. פה אפשר למקד יותר את המטרה למשהו שריאלי להגיע אליו בשנה הקרובה, ולא רק בחלום הרחוק.

ומי שרוצה עוד, ממליצה לענות גם על השאלה:
- למה זה חשוב לי?
כאן כדאי לנסות לכתוב כמה שיותר. לא להסתפק בתשובה קצרה ופשוטה, אלא אחרי כל תשובה שעונים, לשאול 'למה עוד?' עד שכבר באמת הקפנו את הרצון מכל הכיוונים.

בהצלחה!
מהמם!!!!!!! ומהממת...מקווה לטוב מאוד

ממש מתחברת, אבל רק היום ראיתי את זה. 

 

קצת מאוחר בחודש וממש קרוב לראש השנה אבל בכל זאת אחשוב איך להכנס לזה גם, 

זה בדיוק בסגנון שאני אוהבת, אבל לא ידעתי להוריד את זה למקום כל כך מעשי. 

 

צריכה להמשיך לקרוא... רק הייתי חייבת לעצור ולהגיב לך

איזה כיף שהגבת, תודה רבה! ובהצלחה...בארץ אהבתי
רק מנסה להבין למדת אימון אישי?מקווה לטוב מאוד


לא למדתי (אבל אולי בהמשך החיים בעז"ה...🙂)בארץ אהבתי
אבל כן עברתי אימון (חברה שלמדה ועשיתי אצלה אימון כשהיתה בסטאז'), והשאלות פה בהחלט לקוחות משם.
כ"ג אלולבארץ אהבתי
בוקר טוב!

אחרי כתיבת החלום, התרגום שלו למטרות מעשיות יותר, והבירור למה כל זה חשוב לי, אנחנו עוברות לשלב הבא:

נבחר אחת מהמטרות שכתבנו בשלב הקודם (מומלץ לעשות לכל אחת מהמטרות, אם יש זמן וכוח), ננסה לדמיין את הסיטואציה שאליה מתייחסת המטרה, ונענה על השאלה:
- מה יכול לעזור לי להצליח להגיע למטרה?

כדי לענות על השאלה הזו, אפשר לחשוב על פעמים שכן הצלחתי, אפילו חלקית, ולחשוב מה עזר לי אז. אפשר לחשוב על אנשים שאני רואה שמצליחים בזה ולנסות לחשוב מה עוזר להם (אפשר גם לשאול, אם שייך…).

בהצלחה!
מקפיצה למי שרוצה להספיק הערבבארץ אהבתי
תודה רבה!!חדקרן
לא מצליחה לצערי לעשות את התרגול בכל יום, אבל היום ישבתי לכתוב חלום!
תודה
מהממת!בארץ אהבתי
זה באמת קשה להתמיד כל יום (אפילו אני לא תמיד מצליחה, משתדלת להשלים מה שלא הספקתי...).
אלופה שבכל זאת ישבת על זה, גם חלום לבד יכול להיות ממש משמעותי...
כ"ד אלולבארץ אהבתי
בוקר טוב!

- היום נכתוב תפילה אישית עבור המטרות שלנו (על מטרה אחת שרוצים להתמקד בה, או על כל אחת מהמטרות).

כמו שכבר כתבתי, בעיני אחת הדרכים הכי משמעותיות להתגבר בשעת ניסיון היא להבין שזה ניסיון ולהתפלל על זה.
לי מאוד עוזר כשיש לי תפילה כתובה, שכתבתי אותה כשהרצונות שלי ברורים לי, ולא בתוך סיטואציה שבה יש דברים אחרים שמבלבלים אותי. וכשהתפילה כתובה לי ונמצאת במקום זמין, אני יכולה לשלוף אותה ולהתפלל, וזה ממש עוזר להיזכר שוב במה שחשוב באמת, ולהתפלל לה' שיתן כוח לעשות את הדבר הנכון (גם לשלוף אותה זה לא תמיד קל, אבל אם היא כתובה מראש זה יותר קל מאשר להתחיל לחשוב תוך כדי מה להתפלל).
לפעמים גם יש מצבים שמתאים יותר לכתוב תפילה שמתפללים לפני הסיטואציה המאתגרת (למשל - אם אני יודעת שקשה לי כל ערב בהשכבה של הילדים ואני עלולה לכעוס עליהם, אני יכולה לכתוב תפילה קצרה להתפלל לפני ההשכבה, שעוזרת לי לזכור מה חשוב לי ומתוך איזה מקום אני רוצה להגיב).
זה יכול להיות גם תפילה קצרה, או אפילו פסוק/קטע קצר מהתפילה שאפשר להגיד בזמן הקושי ('וטהר ליבנו לעבדך באמת', 'משוך עבדך אל רצונך', 'ונפשי כעפר לכל תהיה' וכו').
ולפעמים גם עוזר למצוא מקום בתפילה שגם ככה מתפללים בבוקר (מי שמספיקה, ממה שהיא מספיקה), שמתחבר לי למטרה שאני רוצה לעבוד עליה, ולשים לב להתכוון בחלק הזה של התפילה על המטרה הזו (למשל - 'הנותן ליעף כוח' על הקימה בבוקר, 'אוזר ישראל בגבורה' - על משהו שאני צריכה בו יותר גבורה כדי להצליח, 'ותדביקני ביצר הטוב' - זה גם מתאים לכל נושא שעובדים עליו, ואפשר לבחור משהו מסויים להתכוון בו, וכו').

לסיכום - מוזמנות לחשוב מה יתאים לכם מהאפשרויות שהזכרתי פה (לכתוב תפילה ולשים במקום נגיש לזמן הניסיון, לכתוב תפילה להגיד מראש - לחשוב מתי מתאים להגיד אותה, לבחור פסוק או קטע מתאים מהתפילה שאפשר להגיד תוך כדי הניסיון, או למצוא איפה בתפילת שחרית להכניס את הכוונה המתאימה).

בהצלחה!
מקפיצה למי שרוצה להספיק הערבבארץ אהבתי
כ"ה אלולבארץ אהבתי

בוקר טוב!

אנחנו בשלב האחרון של המרחב הרביעי והאחרון, כל הכבוד למי שהגיעה עד לפה!

עד עכשיו, עבדנו על המישור הרביעי, כל אחת לפי החלוקה שהיא בחרה-
1. יסוד העפר
או 2. אני והקב"ה

במהלך השבוע כתבנו חלום, מתוכו הגדרנו מטרה/מטרות, הבנו למה זה חשוב לנו, חשבנו על דברים שיכולים לעזור לנו בסיטואציות בהן הקושי מופיע, ובחרנו תפילה שיכולה לעזור בחיזוק הרצון והחיבור שלו ללב שלנו.

- היום נקבל קבלה טובה שקשורה לנושא שבחרנו לברר, צעד קטן בכיוון המטרה.
מה שהכי חשוב זה שהקבלה תהיה משהו שלא מאיים עלינו, משהו שאפשר בקלות להתחייב אליו, זה יכול להיות משהו ממש קטן, וזה יכול להיות גם משהו חד פעמי ולא משהו שמתחייבים מכאן ולהבא.
מה שחשוב זה שנחליט על משהו שיעזור לנו להתקדם בכיוון הנכון, ושבטוח נצליח לקיים אותו.

(וכמו שכתבתי בשבוע שעבר, הצעד הזה לא יעשה את כל השינוי, אבל דחיפה ראשונה בכיוון זה כבר משמעותי, ותמיד אפשר להמשיך בעוד צעדים נוספים לכיוון המטרה)

בהצלחה!

כ"ח אלול - סיכום חודש אלולבארץ אהבתי
בוקר טוב!

במשך ארבעת השבועות של חודש אלול, ביררנו את הרצון האמיתי שלנו, איפה אנחנו באמת רוצות להיות.
כרגע זה אמנם בגדר חלום, ובמציאות בהרבה מצבים ומקרים אנחנו לא מצליחות לחיות את החלום שלנו. אבל הבירור הזה בעצם מראה לנו ומזכיר לנו את הרצון האמיתי של הנשמה שלנו. ואם זה מה שאני רוצה להיות - אז זה מי שאני באמת, בעומק, גם אם במציאות יש רצונות אחרים שלפעמים מבלבלים אותי ומסיטים אותי וגורמים לי לעשות דברים שמנוגדים לזה.

אנחנו עומדים להיכנס השבוע לראש השנה, שאליו התכוננו כל החודש. ובראש השנה אנחנו לא מזכירים את החטאים שלנו, לא עסוקים בחרטה, אלא מתמקדים בחלום הגדול, בשאיפה הגדולה שאליה כל העולם שואף ומתקדם לעברה - המלכת הקב"ה על העולם.
וכל אחת מאיתנו שותפה לחלום הגדול הזה, עם הרצונות הפרטיים שלה, החלומות שלה להתקדם ולתקן במרחבים השונים בחיים.

אני רוצה להוסיף כאן שני ציטוטים, שלדעתי מוסיפים להבנת העומק של התשובה, ומתחברים לעבודה שעשינו (את שני המקורות לקחתי מתוך הספר ׳השיבני ואשובה׳ של הרב ראובן ששון) -

״ודבר מבואר מעצמו, שהמדרגה התכליתית אשר היא תהיה סוף כל עילוי האדם, היא הנקבעת ראשונה, כי מאז התאצל הנשמה ממקורה צריך שיהיה בחוקהּ השלמות היותר גדול שתוכל להגיע אליו בסוף הכל, אלא שיאמרו לה מלמעלה ׳לכי ומעטי את עצמך׳, עד אשר תשוב אל מקומה הראשון בהתעלותה לפי מעשיה.
אך לא שבריאתה מועטת בתחילתה ויהיה עילויה מרובה אחריה, כי אין כל חדש תחת השמש, אבל הסדר הוא הפך מזה - כי בכוחה הגדול מאז תתאצל, אחר - ימעטו לה, עד אשר תשוב לאיתנה…
על כן שלמות האדם הוא הנקבע ראשונה, ואחריו מיעוטו, לשוב במעלות אשר ירד בו להתעלות אל שלמותו כאשר הוחק לו מתחילה״.
(הרמח״ל, דעת תבונות, סעיף פ״ח וסעיף ע״ב, עמ׳ נח-נט)

״התשובה היא תמיד שרויה בלב, אפילו בעת החטא עצמו התשובה גנוזה היא בנשמה, והיא שולחת את קוויה, שהם מתגלים אחר כך בעת שבא הנוחם הקורא לתשובה.
בעומק ההוויה של החיים המציאותיים מונחת התשובה, מפני שהיא קדמה לעולם, וטרם שבא החטא כבר מוכנת התשובה ממנו.
על כן אין דבר בטוח בעולם כמו התשובה, וסוף הכל לשוב לתקון, וקל וחומר שישראל מובטחים ועומדים לעשות תשובה, להתקרב אל הרצון המקורי שלהם, להגשים בחיים את טבע נשמתם, למרות כל קירות הברזל העוצרים החוצצים בעד התגלותו של טבע איתן זה״
(הרב קוק, אורות התשובה ו, ב)

בעצם, משני המקורות האלו אנחנו לומדים שהרצון הפנימי שלנו, שמבטא את המקום השלם והמתוקן שאליו אנחנו שואפות להגיע, הוא המקור ממנו באנו, הוא כבר טבוע וגנוז בתוכנו, ומתוך כך יש לנו את היכולת לגדול ולהתקרב אליו בחזרה, לשוב בתשובה אל הקב״ה, ובכך למלא את התכלית שלנו בעולם.

בעז"ה אחרי ראש השנה אני אוסיף עוד קצת על עבודה התשובה של עשרת ימי תשובה כהכנה ליום כיפור.
מי שמתאים לה, מוזמנת להמשיך לעקוב…

שתהיה שנה טוב ומתוקה!
תודה לך על הדברים האלו וכל כל השרשור בכללאחתפלוס
שה' יברך אותך בשנה טובה מלאה בטוב ואושר
תודה רבה!הארת לי את התשובה באור מיוחד של אלולאם מאושרת
עזרת לי מאד החודש!!! לראות את הארת התשובה מהצד של "אורי".
(מחכה לראות את הצד של "ישעי".)
תבורכי!!! שנה טובה ומתוקה!
בשמחה! תודה שכתבת...❤️בארץ אהבתי
אני אישיתפרצוף כרית
אף פעם לא ממש התחברתי ל'אלול'
כאילו מלחיצים לחזור בתשובה דחוף דחוף
וכל השנה - מה? לא צריך?

לדעתי זה סתם גורם ללחץ מיותר

הקב''ה יחליט מה שיחליט,
משתדלים להשתפר בכל התחומים, כל השנה, לאו דווקא באלול,
וכנסים של חודש אלול או עשי''ת סתם בדיעבד שיתקו אותי והכניסו אותי ללחץ מיותר ללא עשיה בפועל.....

אני אישית משתדלת ליהנות מהחג, מהאוכל וכו' בלי לחץ

אולי אני נשמעת כופרת, אך כך אני מרגישה.....

שנה טובה לכולנו, אמן
אני מסכימה איתך שלא צריך להילחץ מאלולבארץ אהבתי
ההרגשה שלי באלול היא אחרת לגמרי.
מבחינתי אלול זה לא זמן של לחץ, אלא זמן שיש בו אפשרות מיוחדת לתשובה יותר מאשר בשאר השנה. וזו הזדמנות שכדאי לנצל אותה, לא כי זה מלחיץ אלא כי זה משהו טוב שמגדל אותי ועוזר לי להיות קרובה יותר לה' ולמלא יותר את התפקיד שלי בעולם.
זה לא שכל השנה לא צריך לחזור בתשובה. ברור שתמיד צריך. אבל בקלות אפשר להישאב לשגרה ולשכוח לעצור ולחשוב לאן עוד אפשר להתקדם. ואלול זה זמן שהקב"ה נתן לנו, שמזמין אותנו לעשות עצירה בכל שנה מחדש ולחשוב על המעשים שלנו, ולבדוק מה עוד צריך תיקון, ולחשוב איך ממשיכים להתקדם. לא מתוך פחד או לחץ, אלא כי זו הזדמנות.

באופן אישי, יותר מידי שנים הרגשתי שאני מפספסת את ההזדמנות הזאת יותר מידי בקלות. שאני אולי קוראת על החשיבות של חודש אלול, אבל בפועל לא באמת עושה שום דבר שונה מאשר כל השנה.
לכן ניסיתי לעשות השנה משהו אחר, ושיתפתי גם פה למי שיתאים לה. כמובן שזה לא אומר שרק ככה צריך לעבור את אלול. זה לא חובה, וכל אחת צריכה לראות מה נכון ומתאים בשבילה.

(אגב, חשבתי על זה שאלול קצת מזכיר לי את מה שעושים בעבודה שלי - בי"ס חינוך מיוחד. כל שנה בתחילת השנה עוצרים לחשוב על מה אנחנו רוצים לעבוד עם התלמידים, לאן אנחנו שואפים להגיע איתם, כותבים להם מטרות, ומתוך כך מתכננים את העבודה במשך השנה. גם עם תלמידים שכבר עובדים איתם במשך שנים, עדיין בכל שנה מחדש עוצרים כדי לכתוב מטרות. לפעמים ממשיכים עם אותן מטרות משנה שעברה, לפעמים משנים כיוון, לפעמים מתקדמים לשלב הבא, אבל בכל מקרה העצירה הזו כדי לחשוב היא חשובה. ונראה לי שזה קצת העניין של אלול - לעצור, להיזכר לאן אנחנו שואפים, ולחשוב על מה רוצים לעבוד ואיך...)
יפה, אשריךפרצוף כרית
ג' תשרי תשפ"בבארץ אהבתי
שנה טובה!

אנחנו נכנסות עכשיו לעשרת ימי תשובה, ורציתי לשתף במחשבות שלי על העבודה של הימים האלו.
עד עכשיו, עבדנו על צד החיוב - לחלום, לחשוב לאן אנחנו רוצות להתקדם, ובעצם להוסיף טוב, בלי להסתכל על מה שלא מתוקן.
באופן אישי אני מאוד מתחברת לעבודה כזו, שמחזקת את הטוב, מתמקדת ברצונות הטובים פועל כדי לחבר אותם יותר למציאות.
תמיד היה לי קשה יותר עם החלק של הסתכלות על החטאים. היה לי יותר קשה להתחבר לכל העבודה של יום כיפור, ששוב ושוב חוזרים ומתוודים על כל החטאים שעשינו. כן הבנתי שאם זו המצווה של היום, אז כנראה שזה חשוב, אבל היה לי קשה יותר להרגיש ולהבין את זה.

והשנה שמעתי שיעור של הרב ראובן ששון שממש ענה לי על ההרגשה הזו, ושינה לי הרבה בראייה של משמעות הווידוי. אז אני רוצה לשתף פה את סיכום הדברים (בתוספת דברים שקראתי בספר שלו, 'השיבני ואשובה' שמתחברים ומוסיפים עוד לדברים), כהקדמה לעשרת ימי תשובה, שמכינים אותנו ליום כיפור (אם מישהי רוצה, אני אחפש את הקישור לשיעור…).
קודם כל, צריך להבין מה בעצם קורה כשאנחנו חוטאים. בתניא אנחנו לומדים שהאדם מורכב משתי נפשות - נפש אלוקית ונפש בהמית. שתי הנפשות האלו קיימות בתוכינו ומושכות אותנו לכיוונים מנוגדים. לכן קיימים בתוכנו רצונות שונים שגורמים לנו לעשות לפעמים דברים טובים שתואמים את הרצון האלוקי, ולפעמים דברים שמנוגדים לרצון האלוקי.
בעצם, מבחינה מהותית, הנפש האלוקית היא הנשמה שלנו, והיא מי שאנחנו באמת. הנפש הבהמית היא הקליפה שמרחיקה אותנו מהקב"ה ומשקיעה אותנו בתאוות העולם הזה ובמידות רעות, כדי שנצטרך להתגבר ולבחור בעשיית רצון ה', דווקא מתוך הריחוק שהיא גורמת לנו.

בבירור שאנחנו עשינו בחודש אלול, ביררנו את הרצונות האמיתיים שלנו, הרצונות של הנשמה, של הנפש האלוקית שלנו.
אבל במציאות החיים שלנו, אנחנו עושים הרבה מעשים שלא תואמים את החלום, שמושפעים מהרצונות הצדדיים של הנפש הבהמית, ולא מהרצון האמיתי של הנפש האלוקית.
חלק מהתשובה היא לזהות שהמעשים האלו הם לא באמת חלק מהרצון שלנו, להבין ולהגיד שהרצון שלנו הוא אחר, שזה נבע מבלבול של אותו רגע, מהנפש הבהמית שמשכה אותנו, אבל זה לא באמת מה שרצינו לעשות.

הרב ראובן ששון הביא בשיעור משל שמאוד עוזר להמחיש ולהבין את העניין.
מעשה באורח שנכנס להתארח בבית החבר שלו. בזמן שהוא מחכה, מגיע אחד מהעובדים ומתחיל להשפיל אותו ולשפוך עליו מים.
ואז מגיע בעל הבית.
אם בעל הבית עכשיו לא יתייחס למה שהיה, גם אם יזמין אותו לארוחה ויתייחס אליו יפה, האורח יבין שבעל הבית לא מתנגד להשפלה שלו על ידי העובד, וזה בעצם על דעתו ורצונו.
אבל אם בעל הבית יכעס על העובד ויתנצל בפני האורח, האורח יבין שכל מה שהיה לא היה על דעת בעל הבית.

באותה מידה, כשאנחנו עושים מעשה שלא תואם לרצון האמיתי שלנו - אם אחר כך אנחנו ממשיכים כרגיל, זה כמו בעל הבית שלא התייחס למעשה הלא ראוי של העובד, וזה בעצם מקשר את המעשה אלינו, זה אומר שזה היה על דעתנו ורצוננו.
אבל בזה שאנחנו מתוודים, אנחנו בעצם אומרים - המעשה הזה לא היה על דעתי, זה רק רצון צדדי שהשתלט עלי, אבל זה לא הרצון האמיתי שלי, אני מתחרטת על המעשה ולא רוצה שהוא יהיה קשור אלי.

פעם ההרגשה שלי היתה שהוידוי זה כמו אמירה של 'כמה אני לא בסדר'. אבל ההסבר הזה עזר לי להבין שזה לא ככה. הווידוי הוא שלב של התשובה, והתפקיד שלו הוא להגיד - אני מתחרטת על המעשים האלו שעשיתי, אני רוצה להתנתק ולהתנקות מהם, כי הם לא באמת שייכים אלי. ובעצם האמירה הזו היא זו שמנקה אותי מהחטא ומנתקת אותי ממנו.


אז כהכנה ליום כיפור, חשבתי שיהיה נכון לעשות הכנה לוידוי. לא להישאר רק עם הווידוי הכללי של המחזור, אלא לכתוב לעצמי את הדברים שאני מתחרטת עליהם, שאני רוצה להגיד שהם לא באמת חלק ממני. שכשאני אגיד את הווידויים של יום כיפור, אני אוכל להתכוון לדברים ששייכים אלי, ולהתנקות מהם באמת.
וכמו בחודש אלול - כדי להצליח להקיף את כל מרחבי החיים, אני חושבת שזה יכול לעזור לחלק לפי ארבעת המרחבים, באחת משתי החלוקות שכתבתי (ארבעת היסודות של המידות, או ארבעת המעגלים בחיים).

אז היום, מי שרוצה לנסות להצטרף, מוזמנת לכתוב את הדברים שהיא רוצה להתוודות עליהם באחד מהמרחבים הבאים:
יסוד האש - כל מה שקשור לכעס ולגאווה.
אני עם עצמי
(לא חייבים להמשיך עם אותה חלוקה של אלול, אפשר גם לשנות, זה לא תלוי אחד בשני).

בהצלחה!
את מדהימה ומעוררת השראה!אביול
אשמח מאוד לקישור של השיעור.
תודה רבה!
בשמחה! מומלץ מאוד...בארץ אהבתי
מהמם!אבןישראל
וגם את מהממת!
תודה על החיזוק
ו' תשריבארץ אהבתי
בוקר טוב!

שיתוף אישי קטן -
אחרי כל הדברים הארוכים ששלחתי ביום חמישי, בסוף לא הצלחתי באמת לפנות את הזמן בעצמי כדי להתחיל בכתיבה של הוידוי שלי.
בחמישי בלילה (מתי שתכננתי לעשות את זה) לא הרגשתי טוב, כאב לי הראש אחרי יום מתיש, אז תכננתי לדחות למוצ"ש.
אבל במוצ"ש בזבזתי את הזמן שהיה לי על קריאה בפורום, ולא הצלחתי לעצור את עצמי ולעבור לכתיבה של הוידוי שלי.

נראה לי שאם לא הייתי משתפת וכותבת על זה כל יום בפורום, אלא רק עושה את זה לעצמי, כבר הייתי מתייאשת ומחליטה שהשנה כנראה זה לא מתאים.
אבל בגלל השיתוף פה, החלטתי שאני רוצה בכל זאת לפנות לזה כמה דקות, למרות שכבר מאוחר, וכדי לגייס את עצמי ולרצות באמת לעשות את זה, כתבתי לי תפילה שתעזור לי לזכור למה שזה חשוב לי.
אז משתפת פה את התפילה למי שרוצה גם…
(ובסוף - הכתיבה עצמה באמת לא לוקחת הרבה זמן, זה רק היצר הרע שמושך לדברים אחרים…)

אז הנה התפילה, מוזמנות גם להשתמש, וכמובן כל אחת יכולה לעשות שינויים והתאמות לפי מה שנכון לה.

ריבונו של עולם,
לפני יום כיפור, אני רוצה לנקות מעלי את החטאים שלי, אני רוצה להתוודות בפניך על הדברים שבהם אני נופלת, שאני לא מצליחה לקיים, ולא מצליחה לעשות את רצונך.
תעזור לי שהוידוי הזה יחבר אותי לרצון האמיתי שלי, ולרצון האלוקי שלך, ינקה אותי מכל מהנפילות שלי, ואני אזכה להתחיל את השנה נקיה מחטא ועוון.
ויהי רצון שבשנה הקרובה אני אצליח יותר לזכור את הרצון האמיתי שלי, להתגבר יותר על היצר הרע שמבלבל אותי, ולהתקרב אליך יותר.


עוד שתי נקודות שאני רוצה לשתף, בעקבות הכתיבה שלי -
1. כתבתי ביום חמישי שלא חייבים ללכת לפי החלוקה שבה השתמשנו במהלך החודש. אני ראיתי שלי זה כן עזר להשתמש באותה חלוקה, וגם לקרוא את החלום שלי לפני הכתיבה של הדברים שנפלתי בהם.
2. מבחינה הלכתית יש משמעות דווקא לוידוי בפה, כחלק משלבי התשובה (חרטה, עזיבת החטא, וידוי, קבלה לעתיד). לי נוח לחשוב על הדברים בכתיבה, אבל אחרי שכתבתי הכל, גם אמרתי בפה. ממליצה גם… (ומי שיותר נוח לה ישר להגיד בלי לכתוב, כמובן שזה גם מצויין…)

והיום אנחנו ממשיכות למרחב הבא בחיים, כל אחת לפי החלוקה שבה היא בחרה:
1. יסוד המים - מה שקשור למשיכה והתעסקות עם העולם הזה, תאוות, תענוגות, התמכרויות.
2. אני והמשפחה (המצומצמת)

בהצלחה!
ז' תשריבארץ אהבתי
בוקר טוב!

מי שעוד מצליחה להמשיך לעקוב, היום נמשיך בכתיבת וידוי אישי, ואנחנו עוברות למרחב הבא בחיים, כל אחת לפי החלוקה שהיא בחרה:
יסוד הרוח - כל מה שקשור לתחום הדיבור (אני מכניסה פה גם את מה שקשור לקריאה וכתיבה, כי זה גם סוג של דיבור).
אני והחוץ

אני רוצה להוסיף שגם מי שלא הצליחה לעקוב ולעשות את כל מה שהיה עד עכשיו, תמיד אפשר להצטרף גם חלקית, לפנות קצת זמן למחשבה/כתיבה/דיבור והתבודדות על הדברים שהיא רוצה לתקן, על הדברים הלא שלמים אצלה, שהיא רוצה להגיד שהם לא באמת לחלק ממנה, שהם נוגדים את הרצון האמיתי שלה.

בסוף כל ההכנה הזו, כשנגיד ביום כיפור "את שגלויים לנו כבר אמרנום לפניך… והודינו לך עליהם", נדע שלפחות ניסינו לומר ולהתוודות על החטאים שגלויים לנו ושאנחנו זוכרות, שבאמת השתדלנו לעשות מה שיכולנו כדי לנקות אותם מאיתנו.
ובעז"ה בזכות התשובה שעשינו, נזכה לכפרה שלמה…

בהצלחה!
ח' תשריבארץ אהבתי
בוקר טוב!

אנחנו מגיעות ליום האחרון לפני יותר כיפור.

היום נכתוב וידוי אישי בו נתייחס למרחב הרביעי בחיים שלנו, כל אחת לפי החלוקה שהיא בחרה:
1. יסוד העפר: מה שקשור לעצלות ועצבות (או בכיוון החיובי - זריזות ושמחה). אני מכניסה פה גם את קיום המצוות שלי (ברכות, תפילות וכו') - עד כמה אני עושה מתוך שמחה וכוונה, או בלי לשים לב יותר מידי, וכו'. וגם היחס למה שבכלל עובר עלי במשך היום - שמחה בטיפול בילדים, בעבודות הבית, בעבודה, וכו'.
2. אני והקב"ה


אם היה עוד יום, אז הייתי מוסיפה עוד שלב. אבל בגלל שירה יום כיפור עמוס גם ככה בהכנות אחרות וחשובות, ואני יודעת שאני לפחות מן הסתם לא אספיק למצוא בו זמן בשביל זה, אז אני כותבת פה, ולמי שיש זמן להשקיע גם בשביל הזה - מוזמנת (מקווה שגם אני אצליח…).

אחרי שכתבנו את הוידוי האישי, אנחנו עומדות להגיע ליום כיפור, ולהתוודות שוב ושוב (סה"כ יש 10 וידויים, כמובן כל אחת תגיד כמה שיתאפשר לה לפי המציאות שלה).
אני חושבת שאם בתוך הוידוי שאומרים נמצא אילו מהדברים מתחברים לדברים בוידוי האישי, ונתכוון אליהם בתוך התפילות, זה יוסיף לכוונה וגם לכפרה.
זה קצת קשה, כי לא תמיד הכל מובן לנו, ולא תמיד הכל מתאים, אבל בשנה שעברה שכבר ניסיתי לעשות משהו דומה, ראיתי שבהחלט אפשר למצוא הרבה מקומות שבהם אני יכולה להתכוון על החטאים שלי. בשנה שעברה כתבתי את הדברים בתוך המחזור שלי, וככה יכולתי להיזכר ולהתכוון תוך כדי. אפשר גם רק לסמן בחץ או להדגיש את הדברים שיותר שייכים. ואני חושבת שגם אם לא מספיקים לכתוב או לסמן, עצם זה שעוברים מראש וחושבים על הדברים גם יכול להוסיף המון.

אני מצרפת פה וידוי מבואר שאפשר להיעזר בו (בחלק של אשמנו-בגדנו זה לא רק ביאור המילים אלא גם תוספות של דברים נוספים שמתחילים באותה אות, וזה גם בסדר להוסיף שם - לא במילים אלא בכוונה ובמחשבה, את המחשבות על הדברים שלנו, לפי החלוקה של הא"ב).
וכמובן - אם יש שם דברים ששייכים אלינו אבל לא חשבנו עליהם כשכתבנו את הוידוי האישי, ברור שאפשר להוסיף ולסמן.

ובכל הדברים שב"ה לא שייכים אלינו - למדתי פעם שהוידוי נכתב בלשון רבים כי בעם ישראל יש ערבות הדדית, ולכן גם אם אני לא חטאתי במשהו מסויים, אני עדיין מתוודה עליו כי יש יהודים אחרים שחטאו בו וכולנו ערבים אליהם ולכן מתוודים גם בשבילם על החטא.

בהצלחה!
ושיהיה גמר חתימה טובה
20210914065737.pdf
תודה, תודה, תודהאחתפלוס
גמר חתימה טובה
אמן, גמר חתימה טובה לכולנו! ♥️בארץ אהבתי
כמה דברי סיכום (כל מי שהשתתפה אפילו חלקית - מוזמנת לקרוא..)בארץ אהבתי
אחרי כל התקופה הזו של אלול ועשרת ימי תשובה, אנחנו מגיעים לימי המעשה.
סוכות ושמחת תורה עוד לפנינו, אז אנחנו עוד לא ממש נכנסים לשגרה, אבל בכל מקרה, אנחנו עוברים מהשלב של התשובה לשלב של העשייה, של ההתקדמות בתוך החיים.

בכתיבה שעשינו בחודש אלול, עבדנו על חיבור לרצון הפנימי שלנו, על בירור של הרצון הנשמתי, העמוק, שלא תמיד שמים לב אליו ביומיום. גילינו לאן אנחנו חולמות להגיע ואת מה היינו רוצות לשנות, כדי להתקרב יותר לה'.

בעשרת ימי תשובה, ביררנו מה המעשים שלנו שאנחנו רוצים לנקות מאיתנו, להתוודות עליהם ולהגיד שהם לא באמת שלנו, שלא באמת רצינו אותם.
וביום כיפור - כולנו התחברנו לקדושת היום, מי שהצליחה להתפלל ולהגיד את הוידוי, וגם מי שלא יכלה - התנקתה על ידי 'עצמו של יום' שמכפר לכל מי ששב בתשובה. כולנו התנקינו מהחטאים שלנו, בחסד ה' שנתן לנו את היום הקדוש הזה בכל שנה כדי להתחיל מחדש.

אבל למרות שאנחנו מתחילים מחדש, כל ההרגלים שלנו עדיין איתנו, הנפש הבהמית שלנו עדיין מושכת אותנו לרצונות אחרים ומבלבלת אותנו, היצר הרע מושך אותנו לחטוא, והנפילות מתחילות לפעמים עוד לפני שהספקנו להרגיש נקיים…

אבל פה צריך לזכור ולהאמין, שזה מה שהקב"ה רצה. זו העבודה שלנו בעולם, וגם היצר הרע הוא בריאה של הקב"ה. ההתקרבות שלנו לה' צריכה להיות דווקא מתוך הקושי, מתוך החומר שמושך אותנו למטה.


אני מציעה להשתמש בחלומות שכתבנו כדי להמשיך בעבודה גם במשך השנה.
קודם כל - לדאוג שמה שכתבנו יהיה מאורגן בצורה נגישה, שאפשר לחזור ולקרוא את הדברים (אולי לא את הכל, לדעתי הכי חשוב זה החלום והמטרות, והתפילות שבהחלט כדאי שיהיו נגישות בזיכרון או בכתב לזמנים הרלוונטיים).
ולדעתי כדאי גם לחשוב מתי רוצים לחזור אל הדברים - כל אחת יכולה לחשוב מה יהיה נכון לה.
אני יכולה לשתף שבר"ח (או קצת אחריו, אם לא הספקתי) אני מקפידה לפנות לעצמי זמן להתבוננות על איפה אני עומדת. אני קוראת שוב את החלומות, מודה לה' על הדברים שעברו במהלך החודש, ובתוך זה גם על הדברים שהצלחתי להתקדם בהם, וגם חושבת מה עוד אני יכולה לעשות (יש לי כמה שאלות מנחות שעוזרות לי להתמקד. לאורך הזמן שיניתי כמה פעמים את השאלות לפי מה שהיה נכון לי באותו זמן).
אני משתדלת גם לתת לעצמי זמן לכתיבה/דיבור עם ה' כל יום. יש תקופות שאני מצליחה יחסית להתמיד, ויש תקופות שממש לא (כולל חודש שלם שבקושי הספקתי בו יומיים - לכן חשובה לי במיוחד העצירה בר"ח לאיפוס מחדש…). אני חושבת שמי שיכולה לנסות, אפילו רק 5-10 דקות ביום, זה יכול מאוד להוסיף.
אצלי זה זמן שבו אני מודה על הדברים שהיו היום, כולל הצלחות שהצלחתי (בכלל, ובדברים שקשורים למטרות שלי), וגם חושבת מה לא עשיתי מספיק טוב, מה הייתי רוצה לשנות, ואז אני בוחרת דבר אחד וחושבת מה אני יכולה לעשות כדי להצליח יותר בניסיון הבא בנושא הזה.
אפשר גם לחלק את ההתבוננות לפי המרחבים השונים שעבדנו עליהם. במקום כל פעם לעבור על כל החלומות והמטרות - בכל תקופת זמן (כל שבוע, כל שבועיים, כל חודש, מה שמתאים..) להתמקד במרחב אחד ולהתבונן עליו באופן ממוקד (לשים לב יותר להצלחות במרחב הזה, וגם לחשוב מה שם יותר קשה ומה יוכל לעזור עם זה).

וכמובן - גם מי שלא מתאים לה להמשיך עם זה, עצם העצירה שכבר עשית כדי לברר את החלומות שלך ולאן את רוצה להתקדם - זה כבר צעד ממש חשוב, שיש לו משמעות גדולה בפני עצמו.

מי שרוצה להוסיף מחשבות שלה, לשאול, וכו' כמובן מוזמנת.

ועוד בקשה קטנה -
למי שמתאים, אשמח לשמוע בפרטי איך היה לה. כמה הצליחה להשתתף בפועל, איזה חלוקה למרחבים בחיים התאימה לה יותר (או שעשתה אחרת מהאפשרויות שהצעתי), אם היו דברים לא ברורים, משהו שהיה אפשר לשנות, או כל דבר אחר שתרצו לכתוב בעניין…
(פשוט זה פעם ראשונה שאני משתפת אחרות בדבר כזה שבעצם בניתי לעצמי, והייתי שמחה לדעת איך זה גם בשביל אחרים, ולא רק בשבילי…)

תודה לכל מי שהשתתפה, ותודה לכל אחת שכתבה תוך כדי וככה הרגשתי אתכן איתי, זה ממש שימח אותי ונתן לי כוח להמשיך…

שבת שלום!
אפשר להגיד שאת מ-ד-ה-י-מ-ה?ציפצופית
לצערי הענק לא הצלחתי לעקוב וליישם אבל בא לי לנעוץ לי את השרשור ולחזור לזה ברגע שאצליח
וכמובן לחזור לזה כל שנה מחדש בחודש אלול

ותודה על ההודעה האחרונה שכתבת, אני ממש מקווה שזה כן אצליח להתמיד!

בגדול כתבת מהמם ומובן ועשית לי חשק לנסות גם ❤️
תודה רבה שכתבת!בארץ אהבתי
זה באמת קשה לעקוב וליישם, שמחה שבכל זאת היה לך משמעותי...
תודה רבה!אם מאושרת
היה מאד מאד מוצלח!
יש לך כשרון לפשט דברים גדולים לצעדים קטנים!
ישר כח!!!
תודה רבה!בארץ אהבתי
ממש משמח לשמוע שהיה לך מוצלח, איזה כיף!❤️
בארץ אהבתי היקרה!!חדקרן
רק עכשיו מגיעה לקרוא את דברי הסיכום שלך. לצערי לא הצלחתי לעקוב וליישם את התהליך, אבל הדברים שלך הדהדו לי בראש במהלך החודש, ובכל פעם שנכנסתי לפורום וראיתי בשרשור הודעה שלך זה היה כמו תזכורת בשבילי לעבודת הנפש שצריך לעשות.
תודה רבה רבה ששיתפת בכזה פירוט, דיוק ומקצועיות.
תודה לך על ההתמדה! זה מדהים בעיניי! שמדי יום ביומו השקעת והקפדת לשלוח הדרכה כלכך מפורטת ומעמיקה.
אהבתי מאוד את האופן שבו חילקת את הדברים (לארבעת היסודות / למישורים בחיים), ואת השלבים לעבודה בכל מישור.
יישר כח ענק!!
תודה רבה, תבורכי
מצטרפתאמאשוני
היה לי מפחיד מדי לעשות כזה תהליך חושפני מול עצמי, אבל נהניתי כ"כ לקרוא ולדעת שדבר כזה קיים,
מדהים!!
תודה רבה לך על החשיפה לזה
השפעת יותר ממה שהורגש דרך השרשור
מדהימה שאת! ⁦❤️⁩
תודה!❤️בארץ אהבתי
זה מעניין שאת כותבת שזה מרגיש לך תהליך חושפני ומפחיד, למרות שזה לגמרי רק מול עצמך.
כשאני התחלתי לברר את החלומות שלי תוך כדי האימון, זה היה בהחלט חושפני כי זה היה מול החברה המאמנת (שב"ה יש לנו קשר שכן אפשר לי להיחשף מולה, אבל זה כן דרש אומץ).
אבל אני יכולה להבין שאפילו לבד זה קצת חושפני, כי זה מגלה מקומות שלפעמים אנחנו בעומק רוצים להיות שם, אבל כרגע באמת מפחדים ולא ממש רוצים לגלות את הרצון הזה.
תודה ששיתפת גם ברגשות האלו...
תודה רבה שכתבת...בארץ אהבתי
ותודה גם על ההודעות שכתבת תוך כדי השרשור♥️
אגב, באחת מהן כתבת שכן עצרת לכתוב חלום. אז גם אם לא התמדת כל יום, אני חושבת שאפילו יום אחד של עצירה זה כבר פתח מהמם, וכל הכבוד שהצלחת לעשות את זה...
אני רוצה לכתוב על הקושי של פינוי הזמן להתבוננותבארץ אהבתי
בעקבות כמה נשים שכתבו לי (גם פה וגם בפרטי) שרצו לפנות זמן ולהצטרף, אבל לא הצליחו להגיע לזה, רציתי לכתוב על הנושא הזה.

גם אני מכירה את זה על עצמי - כי זה באמת קשה לפנות את הזמן להתבוננות. אפילו זמן קצר, ואפילו כשבעיקרון יש זמן ואין עומס וכו', עדיין הרבה פעמים יש יצר הרע שגורם להתעסק בדברים אחרים ולדחות את ההתבוננות הזאת, ובסוף לא מגיעים אליה.

אז קודם כל, לי מאוד עזר להבין שזה לא סתם קושי אישי שלי, אלא הקושי הזה מוזכר כבר במסילת ישרים.
בפרק ב' במסילת ישרים, הרמח"ל כותב על החשיבות לעשות עצירה להתבוננות על המעשים שלו, והוא ממש מפרט ומתאר איך אחת הדרכים של היצר הרע לגרום להישאר בחטא, זה שהוא מונע מאיתנו לעצור ולהתבונן על המעשים.

אני מעתיקה לכאן חלק מדבריו. קיצרתי חלק כדי שיהיה יותר קל לקריאה.
למי שרוצה, פה אפשר לקרוא את כל הפרק - מסילת ישרים ב – ויקיטקסט

"הנה ענין הזהירות הוא שיהיה האדם נזהר במעשיו ובעניניו, כלומר, מתבונן ומפקח על מעשיו ודרכיו, הטובים הם אם לא... ולא ילך במהלך הרגלו כעיוור באפלה.
... וההולך בעולמו בלי התבוננות אם טובה דרכו או רעה, הנה הוא כסומא ההולך על שפת הנהר אשר סכנתו ודאי עצומה ורעתו קרובה מהצלתו. …
והנה ירמיהו היה מתאונן על רוע בני דורו מפני היותם נגועים בנגע המדה הזאת, שהיו מעלימים עיניהם ממעשיהם בלי שישימו לב לראות מה הם: הלהעשות אם להעזב? ואמר עליהם (ירמיהו ח, ו): "אין איש נחם על רעתו לאמר וגו' כלה שב במרוצתם כסוס שוטף במלחמה." והיינו, שהיו רודפים והולכים במרוצת הרגלם ודרכיהם מבלי שיניחו זמן לעצמם לדקדק על המעשים והדרכים, ונמצא שהם נופלים ברעה בלי ראות אותה.

ואולם הנה זאת באמת אחת מתחבולות היצר הרע וערמתו להכביד עבודתו בתמידות על לבות בני האדם עד שלא ישאר להם ריווח להתבונן ולהסתכל באיזה דרך הם הולכים, כי יודע הוא שאלולי היו שמים לבם כמעט קט על דרכיהם, ודאי שמיד היו מתחילים להנחם ממעשיהם, והיתה החרטה הולכת ומתגברת בהם עד שהיו עוזבים החטא לגמרי. והרי זו מעין עצת פרעה הרשע שאמר (שמות ה, ט): תכבד העבודה על האנשים וגו', שהיה מתכוין שלא להניח להם ריווח כלל לבלתי יתנו לב או ישימו עצה נגדו, אלא היה משתדל להפריע לבם מכל התבוננות בכח התמדת העבודה הבלתי מפסקת כן היא עצת היצר הרע ממש על בני האדם, כי איש מלחמה הוא ומלמד בערמימות, ואי אפשר למלט ממנו אלא בחכמה רבה והשקפה גדולה.

הוא מה שהנביא צווח ואומר (חגי א, ה): שימו לבבכם על דרכיכם. ושלמה אמר בחכמתו (משלי ו, ד-ה): אל תתן שנה לעיניך ותנומה לעפעפיך, הנצל כצבי מיד וגו'. וחכמינו ז"ל אמרו (מועד קטן ה, א): כל השם ארחותיו בעולם הזה, זוכה ורואה בישועתו של הקדוש ברוך הוא. ופשוט הוא שאפילו אם יפקח האדם על עצמו, אין בכחו לינצל אלולי הקדוש ברוך הוא עוזרו, כי היצר הרע תקיף מאד... אך אם האדם מפקח על עצמו, אז הקדוש ברוך הוא עוזרו וניצול מן היצר הרע, אבל אם אינו מפקח הוא על עצמו, ודאי שהקדוש ברוך הוא לא יפקח עליו…"


מה בכל זאת יכול לעזור לעשות את העצירה הזו, ולהתגבר על היצר הרע שמנסה להילחם בנו ולמנוע אותנו מזה?
אני כותבת פה כמה כיוונים שעוזרים לי. כמו שכתבתי, גם אני ממש לא תמיד מצליחה, אז אין פה פתרון קסם, בסוף צריך לעבוד ולהתגבר על היצר הרע, אבל בכל זאת אולי הכיוונים האלו יוכלו לעזור.
- להקדיש קודם כל ערב לבירור החלום הזה - החלום של הרצון לעצור ולעשות התבוננות.
להשקיע זמן, חד פעמי, ולכתוב - איך זה יראה באידאל, איך אני רוצה לראות את זה במציאות - מטרה מעשית (כל יום? כל שבוע? כל חודש? כמה זמן כל פעם, וכו'), למה זה חשוב לי, מה יכול לעזור לי להתמיד, צעד קטן שאני יכולה להתחייב שיעזור לי להתחיל ולהתמיד.
וגם בהמשך - אם הצלחתי להתמיד איזושהי תקופה ואז כבר פחות, אז כשאני מצליחה לתפוס את עצמי ולעצור בכל זאת - כדאי שההתבוננות הראשונה תהיה שוב על החלום הזה, מה יכול לעזור לי עוד, מה אני צריכה לשנות כדי שיותר יתאים לי, ומה אני יכולה לעשות כדי לחזור ולהתמיד יותר.
- לכתוב תפילה על זה - כמו ששיתפתי בתהליך שעשינו בחודש אלול (בעיקרון הייתי יכולה להכניס את זה לסעיף הקודם כחלק מתהליך כתיבת החלום, אבל נראה לי שראוי שזה יקבל סעיף בפני עצמו…). ולהגיד אותה לקראת הזמן שבו אני רוצה לעצור להתבוננות - להתפלל שה' יעזור לי להתגבר על המניעות ועל היצר הרע ובאמת לעצור. (היצר הרע לפעמים גם מונע מלהתפלל את התפילה… אבל לפעמים יותר קל לעצור לתפילה קצרצרה, ואז היא כבר נותנת כוח לעצירה הארוכה יותר של ההתבוננות).
- לעגן את העצירה להתבוננות (ואולי גם את התפילה) לזמן מסויים ביום. לי נוח שזה בערב, בזמן ההשכבה של הילדים (שגם ככה לוקחת לי הרבה זמן). אפשר גם לקבוע בבוקר ולעשות התבוננות על היום הקודם (ואם ההתבוננות היא לא כל יום, אז בכל מקרה אין עניין לעשות דווקא בסוף היום).
- אפשר גם לתת לעצמי 'צ'ופר' אחרי ההתבוננות. אפשר גם להחליט למשל שאני לא נכנסת להתקלח עד שאני לא עושה את ההתבוננות, ואז גם אם דחיתי, בסוף כשאני רוצה להתקלח אני חייבת לעצור רגע לפני.
- אולי הכי חשוב - שההתבוננות תהיה חיובית. זה לא מספיק בולט במה שכתבתי בהודעה הקודמת אז אני רוצה להדגיש - לא להתמקד במה שצריך תיקון, אלא קודם כל להתחיל במה שהיה טוב היום. גם אם היה יום ממש קשה - לחפש איפה הצלחתי, איפה התגברתי, איפה הקב"ה עזר לי, על מה בכל זאת למרות הקושי אני יכולה להודות לה'. זה כל כך חשוב ונותן כוח, וגם ככה ההתבוננות היא משהו שכיף לעשות, ולא זמן של הלקאה עצמית, ויותר נעים לחזור ולעצור שוב בשבילה.

אני אסיים בשני משפטים שלדעתי מסכמים את מה שכתבנו פה -
"על העבר מותר להסתכל באמונה בלבד, שיש רק השם, שאין לי בחירה כלל. ככה השם רצה וזהו זה. ובבחירה משתמשים להבא - לעשות תשובה על מה שנכשל בעבר ולבקש מהשם שיקרב אותו ושיזכה לתקן את מה שצריך לתקן". (בגן החכמה, עמ' 146)

"על כן יקח לו האדם זמן להסתכל בנפשו מה הוא מבקש לשלמותו ובאיזה דרך יש לצייר הצלחתו, וכיוון שיעיין בזה יפתח לו השי"ת שערי אורה" (מוסר אביך, פרק ד' פסקה ג').

שיהיה חג שמח, והמשך שנה מבורכת!
תודה גדולה על זה!! ❤️לפניו ברננה!
מדהימהחדקרןאחרונה
שוב תודה על הפירוט ושיתוף המדוייק!
אשרייך.
לקחתי הרבה דברים מהשרשור הזה.
תודה לך
איך אתן מורידות חוםשירה_11

אני פחות בעד משככי כאבים ויותר בעד לתת לגוף לעבוד

אבל בלילה מלחיץ אותי לישון כשהחום עולה ואני לא בשליטה

ואני תוהה מה נכון לעשות 🤔


בחיים לא חשבתי על זה האמתמרגול

את מדברת עלייך או על ילד קטן?

אני לוקחת משככי כאבים, אבל בשביל הכאב, לא בשביל החום.


ותלוי גם כמה החום גבוה. 38.5 לא דומה ל40.5

בכללי הגוף צריך מנוחה. תקשיבי לגוף. אם את עייפה תלכי לנוח. אל תאכלי אם את לא רעבה (הרבה פעמים מערכת העיכול קצת מכבה את עצמה כדי שהגוף יתמקד במערכת החיסון)

גם אם את אוכלת - דברים קלילים. מרק, שייק, דברים כאלה. אני הייתי תמיד גם שותה תה.

תנסי כמה שיותר לנוח גם נפשית. עזבי אותך מהמיילים שצריך לענות להם וכו. תהיי במיטה תקראי ספר. כשתהיי עייפה תישני. כזה…


ונראה לי שהגוף מספיק חכם בשביל להעיר אותנו בעת מצוקה. לא מבטיחה. אבל כך נראה לי. 

התכוונתי לילדיםשירה_11
שמסוכן שהחום עולה ואני לא בשליטה לא?!


ותודה על התשובה המפורטת קראתי כל מילה וזה באמת מה שאני עושה עם עצמי כשאני לא מרגישה טוב

מגבת לחה על הראש/ מקלחתנפש חיה.
גם אם ביום אני מושכת, בלילה אני כן נותנתטארקו

בדיוק בגלל מה שכתבת למטה שזה מפחיד לתת לחום לעלות בלי להיות בבקרה.


אם לא, תביאי אותם אלייך למיטה


וגם

אני נותנת נורופן/אקמולי אם החום מעל 39

או אם החום נמוך יותר אבל הילד סובל


לא ממהרת לתת אבל גם לא נמנעת מלתת לילד כי גם לאפשר לגוף מנוחה ולא מלחמה מאפשר החלמה טובה יותר.

ממש ככהחנוקה

זו גם ההמלצה שאני מכירה

בלילה בפרט אצל תינוקות כן לתת כי את לא במעקב.

הבן שלי מתנגד לתרופות, אז לא רבה איתו אם זה לא חיוני (אנטיביוטיקה נניח)

אבל הוא כבר גדול יחסית, בלילה מעיר אותי אם לא מרגיש טוב.

 

בגיל קטן יותר נתתי לפני השינה

הסברתי שבלילה חייבים.

נכון זה מה שאני עושה בדרך כללשירה_11
ותהיתי באמת לכן שאלתי פה
שמה איתי במיטהעוגת גבינה.

מלבישה בגדים קלים.

לא מכסה בשמיכות.


בלילה לרוב אעדיף לתת. ואם לא אתן זה כבר שאראה שחיונית ובסוף חולי וכבר לא מעלה חום גבוה.

תמיד נותנת משכח כאבים בסביבוצ 23:00 כשאניזברה ירוקה

הולכת לישון

כדי לא לקום לילד קודח


הכןונה בגיל הקטן... אחרי גיל 5 לא

לא מורידה.... נותנת לישון כמה שיותר ולשתות מיםחילזון 123
ולא מלחיץ אותךשירה_11
שאת עולה לישון ויש מתב שהחום עולה ועולה בלי בקרה? 
לא... ברור שאני מציצה מדי פעם מה קורהחילזון 123אחרונה
לפעמים ישנה קרוב לילד, תלוי בגיל ובמצב
אני לא כל כך מבינה למה לתת לילד לסבול אם יש תרופה?תהילה 4

אין מחלוקת על זה שהאקמול לא באמת מטפל ב'מחלה'. אבל עצם זה שילד (וגם אני) לא סובלים. נותן לגוף את הכח להתמודד עם המחלה.

שינה טובה ובאופן כללי רוגע- שנכוף לא בסטרס של כאב בעיני הרבה יותר מקדמים את היכולת של הגוף להתרפא

אני איתך..כורסא ירוקה
נותנת נובימול ורואה איך הכל משתפר, למרות שזה לא אמור לרפא, אבל נותן להם כוח
כי החום הוא דרך של הגוף להתמודד עם המחלהמתיכון ועד מעון
גם שינה היא דרך של הגוף להתמודדפשוט אני..

וקשה לישון עם חום גבוה, צמרמורות, קור וכו'. בנוסף לפעמים שותים פחות, אוכלים פחות, ודווקא החום הגבוה בעקיפין מונע מהגוף את הדברים שהוא באמת צריך בשביל להחלים.


לא נמצא קשר בין לקיחת משככי כאבים ומורידי חום לבין התמשכות המחלה, אבל נמצא קשר ישיר בין אי לקיחת התרופות הנ''ל לבין סבל שאפשר למנוע בקלות.

אני לא אומר שצריך לקחת תרופה בכל פעם שיש 37.7 מעלות, אבל אם באופן כללי יש סבל ויש יום גבוה (או רק אחד מהם, תלוי בהקשר) - אין סיבה להמשיך לסבול בשם איזו מחשבה כאילו הגוף הוא מכונה משומנת שאף פעם לא טועה ולא צריכה עזרה מבחוץ.

הרחבה קטנהפשוט אני..
הרבה פעמים לגוף יש מנגנונים שמיועדים להגן עלינו, אבל בשימוש לא נכון או מוגזם שלהם או לא בהקשר הנכון - אותם המנגנונים ממש יכולים לגרום למוות.


הזעה היא מנגנון מבורך בשביל לקרר את הגוף, אבל במצבים קיצוניים היא גורמת למוות מהתייבשות או ממחסור במלחים.


שימוש לא נכון במערכת החיסונית הוא מה שגורם לאנשים אלרגיים לסבול ואף למות, כשהם נחשפים לחומר שאין בו כל סכנה אובייקטיבית.


חולי אסתמה וזאבת גם כן סובלים מאוד ואף עלולים למות בגלל תגובות מוגזמות של הגוף שלהם, שתוקף את עצמו במקום לתקוף פולשים אמיתיים.


הרפלקס שמחייב אותנו לנשום עלול לגרום לנו לטבוע, וניסיונות של הגוף למלא סידן במקומות מסוימים בעצמות בשביל לחזק אותן, גורם לנו לסבל מיותר ולדלקות כואבות.


כשאנחנו בלחץ המוח שולח אדרנלין בשביל שיהיה לנו יותר כוח, אבל ההורמון הזה יכול לגרום להתקף לב ולמוות מהיר במיוחד.


לכן, המחשבה כאילו אם הגוף מעלה חום אז זה בהכרח טוב לנו כי ''הגוף לא טועה'', לא נכונה.

אגבשירה_11

גם חוסר תאבון של הגוף בזמן מחלה זה חלק מהדרך להתמודד

לא צריך לדחוף אוכל בכח והגיוני שאוכלים פחות

מערכת העיכול עובדת פחות והגוף עסוק במה שצריך

גוף האדם הוא מאוד משוכלל ואני מאוד מאמינה שהתהליכים שקורים לו זה מחכמתו של השם ולא צריך לעקוב כל מה שלא נוח לנו

כי לא תמיד סובלים🤷‍♀️יעל מהדרום
כי התרופה לא מטפלת בשורש הבעיהשירה_11

התרופה מורדיה את החום ובמקרים מסוימים יכולה אפילו לעכב את ההחלמה.

אני שואלת כי אני יוצאת מנקודת הנחה שהחום הוא הדרך הנכונה של הגוף להילחם במחלה ואני לא רוצה לעקוף את זה או להרגיל את הגוף לנובימול וכאלה

רעיון מה אפשר לקנות לבחור ישיבה חרדי?ואז את תראי

בן 26

רווק

בגדול הכי נשמע לי זה ספר אבל לא יודעת איזה ולא ממש רוצה לשאול אותו...


יש לכן רעיון?

נגן מוזיקהכורסא ירוקה

שובר לגלידה שיכול לצאת עם חבר

אם הוא בקטע אז אולר

אם יש לו תחביבים אז משהו שקשור אליהם

יש סט ספרים בשם 'המשודך המתוסבך'התברזל!
סדרה קומית, דתית-חרדית, הרבה ממליצים - אני לא קראתי אבל מכירה חומרים אחרים של המחבר.
אפשר שובר לחנות ספריםמתואמת
אלא אם כן חשוב לך להביא משהו פיזי, ואז אפשר לבחור ספר גנרי כלשהו בחנות ספרים ששייכת לרשת ולצרף פתק החלפה.
אהממ פחות מהיכרותי ספר..חנוקה

אחים שלי עונים להגדרה הזו

מה ישמחו לקבל- וואו מלא.

משקפי שמש

ארנק

שובר ליציאה לאוכל (רק לשים לב שזה בכשרות המקובלת אבל בירושלים נניח יש המון מבחר)

פעם קנינו לאחים שלי מתנה כניסה לחדר בריחה הם נהנו ברמות! זה קצת יקר, לא כתבת תקציב..

אפשר שובר לאטרקציות שונות ומגוונות

אגב סוודר יפה גם יתקבל בברכה (אבל צריך להכיר גם את הטעם וגם את המקובלות)

בקבוק טרמוס איכותי (ששומר על חום באמת יותר משעה-שעתיים)

מקציף חלב לקפה.

חפתים (בחורים שאוהבים אלגנט מחזיקים קולקציה יורת גדולה מאוצר העגילים שלי)

עניבה

צעיף/כפפות

נעלי בית חמות

פיז'מה חמה

גאדג'טים לפי תחומי ענין, צריך להכיר את הבחור המדובר.

 

לידיעה- חרדים לא כל כך קונים ספרים.

ספרי לימוד- בחור ישיבה אז יש לו בישיבה

ספרי קריאה- לוקחים מספריה

ספרי עיון- זה יכול להיות שכן, אבל מאד אינדיווינדואלי כל אחד לפי טעמו מה יקנה.

מעניין מה שכתבת בסוף...מתואמת

אנחנו לא חרדים, אבל אפשר לומר שקרובים לשם (חרד"ל/דת"ל תורני), ואין דבר שישמח יותר את הבנים שלי מאשר ספרים חדשים (ספרי קודש, הכוונה, אבל גם ספרי קריאה) וגם את בעלי, בעיקרון, אבל הוא כבר למד למנן את עצמו, כי הספריות אצלנו מתפוצצות...

מה שכן, צריך לדעת מה בדיוק הם רוצים וצריכים. בעבר הייתי קונה לבעלי ספרים ולא קולעת לטעם שלו🙈 אז למדתי לתת לו לקנות לעצמו...

אבל אצל הבנים שלי - המתנות הכי שוות שקיבלו לבר מצווה היו שוברים לקנייה בחנות ספרים. הם התלבטו שעות אילו ספרים לבחור, כמו שנשים מתלבטות איזה בגד לקנות...

אצלנוoo

בעלי והילדים (חרדים) לא קונים כמעט ספרי קודש

יש להם מספיק ממה שקבלו/ קנו בעבר

יש לי ילד אחד שקונה ספרי קריאה וילד שני שלא אוהב לקרוא

אז לא יהיה לו מה לעשות עם שוברים לספרים


והמתנה הכי טובה בעיניי לבחור ישיבה חרדי היא כסף מזומן שיקנה מה שהוא רוצה

או שוברים שאפשר לקנות בהם הרבה סוגי דברים

כי זה גיל שהטעם האישי מאד ספציפי וגם אם מכירים אותו

לא בטוח שקולעים לטעם

אז זה באמת שונה מאצלנו...מתואמת

הבנים שלי ממשיכים לקנות אף שהמדפים שלהם מתפוצצים מספרים🤭

בכל אופן, הפתרון שהצעת בסוף הוא טוב לכל מי שלא יודעים מה לקנות לו🙂

יש הבדל גדול בין גיל ההתבגרות לגיל 261112
זה פשוט עניין אישי כנראה. לא קשור למגזריעל מהדרום
חח אני גם מאדדד אוהבת לקראחנוקה

וגם בילדות

אבל ספר זה מהדברים הלא שווים לחובבי קריאה

תמיד גמרתי את הספר ביום או בלילה שקניתי אותו.

 

כן היה לנו מנוי לכל ספריה אפשרית..

אני גם אוהבת לקרוא, ודוקא מעדיפה להחזיק בביתיעל מהדרום

לק"י


ספרים טובים. כאלה שאני קוראת הרבה.

חבל רק שאין הרבה כאלה...


(ואוהבים לקנות ספרים זה לא בהכרח כל חובבי הקריאה).

תלוי איזהחילזון 123אחרונה
יש ספרים שכיף שיש אותם קרוב ואפשר לקרוא בהם שוב ושוב
הוא לא כזה...ואז את תראי

לא יילך לחדר בריחה או מסעדות

מאוד למדן

לא יסתובב עם משקפי שמש

ארנק, עטשומשומ

חגורה, סוודר, מחברת, מנורת לילה  

גאדג'טים שקשורים לתחביבים שלי כמו ציור/ נגינה / קריאה 

אז משהו נחמד שקשור ללמידהמרגול

תלוי מה התקציב

אבל הייתי משקיעה בבקבוק תרמי טוב (בשביל שתיה קרה/חמה/גם וגם). אם תרצי אשלח לך המלצה.

תקני בצבע בנאלי. נגיד שחור.

משהו שלא מסובך גם לנקות.

כיף לקחת ללימודים, ולא צריך בשביל זה טעם אישי מי יודע מה.

את יודעת איזה כיף זה שהשתיה החמה לא מתקררת בגלל שהתרכזת שעה? ואפשר להביא מהבית קפה טעים ולא את הקפה-חדר-מורים שבישיבה.


או משהו אחר שקשור, לא מספיק יודעת מה מותאם לבחור ישיבה:

תיק ללימודים (צריך לדעת איזה גודל בערך הוא צריך)

סטנדר נוח ללמידה עצמה?

אם הוא מסכם/כותב לעצמו הערות אז מחברת מעולה עם עטים טובים.


בעצם, אם אוהב קפה או תה אז אפשר להביא מגוון של תה/קפה שווה. (משהו איכותי)

אויש זה ממש אינדוודואלי... אצלנו יש חולשה איומהאמהלה

לספרים.

אין מצב שיוצאים לקניות ולא חוזרים עם ספרים....

וזה ככה ברוב המשפחה שלי.

וזה בנוסף כמובן להשאלה מהספריה של 9 ספרים לשבוע

זה פשוט לא מספק אותנו...

אין  כמו ספר חדש טרי מהחנות

 

ולפותחת-

הכי טוב זה להביא סכום כסף או שובר מתנה כמו גיפטא

אם דווקא מתנה

אז:

ארנק

מברשת לכובע- אפשר לחרוט שם

עט עם חריטה

צעיף

אוזניות בלוטוס

 

אולי סטנדר שולחן?אביגיל ##
אני בהלם. לא יודעת איך להגיבמחי

שמעתי את הקטן שלי (בן שנתיים וחצי) בוכה, הלכתי לבדוק מה קורה כי אחד האחים מציק לו הרבה לאחרונה, אני מגלה אותו סגור בחדר והרגליים שלו קשורות. הלם!!

כעסתי מאוד על הילד (בן כמעט 7) ואמרתי לו שזה אסור ורק גויים רשעים עושים ככה, אבל תכלס אין לי מושג מה הייתי אמורה להגיב. רוצה לדבר איתו על זה מאוחר יותר לא מתוך כעס.

מצד אחד אני מבינה שזה מעשה שובבות ילדותי ולא משהו אכזרי כמו שזה נתפס בראש שלי, אבל אני בכל זאת מזועזעת מהרעיון 

אני פחות מופתעתoo

ילד בן 7 הוא עדיין קטן ושיקול הדעת שלו לא רחב במיוחד

הוא כנראה ראה בזה סוג של משחק

אין מה ממש לכעוס


הייתי אומרת בפשטות שאסור לסגור ילד אחר בחדר וכמובן שאסור לקשור אותו וזהו

הבעיה שזה לא עוזר כשרק אומרים לו שאסורמחי
הוא ממשיך לעשות דברים שאמרנו לו מלא פעמים שאסור
צריךoo

להשגיח עליו שלא יעשה

וגם להמשיך לומר מה מותר ומה אסור

בסוף זה אמור לחלחל


ילד בן שנתיים צריך השגחה מפני בן 7

זה הגיוני לגמרי 

כמובןמחי
אבל אפילו אמהות צריכות להתפנות לפעמים
הגיוני 😂oo
אם הוא היה ככה רק קצת זמן זה לא נעים אבל לא נורא
וואו באמת מלחיץכורסא ירוקה

לא יודעת מה הייתי אומרת לו אבל הייתי דואגת שאם שניהם בבית תמיד אחד מהם יהיה בטווח ראיה של מישהו בוגר.

יודעת שזה קשה על גבול הלא ישים, אבל ילד שמסוגל לעשות דבר כזה יכול לעשות גם משהו מסכן חיים שהוא לא מבין שזו המשמעות, ונראה לי שההשגחה פה מהותית.


סליחה אם אני מלחיצה


ואגב לדעתי ההתנהגות הזאת לא הכי תקינה לגיל. חוץ מההצקות לקטן הוא מתנהג בסדר? וההצקות הן ברמה הזאת? 

ההצקות בדרך כלל לא ברמה כזאתמחי

ודווקא עם דברים מסוכנים הוא ממש נזהר

כנראה שכאן הוא לא הבין את המשמעות של מה שהוא עושה 

לא ישיםחנוקה

אני חושבת שצריך להזהר לא להכניס כאלה רעיונות לראש של עצמינו

חברה אמרה לי שהיא לא הולכת לשירותים כשהיא לבד עם הילדים

וואלה לא נשמע לי תקין בעליל.

אמא היא גם בן אדם עם צרכים.

גם לי יש ילד שובב מאד מאד מאד

והוא קטן ולא מבין סכנה

ועדיין יותר הייתי חושבת איך למנוע מצבי סכנה לא עי השגחה מתמדת שלי

(אלא אם כן השגרה אצלכם זה ש2 ההורים בבית, ואפילו אז)

יש לי ילד בן 6. גם בת השלוש וחצי שלי מבינה מה הכוונה מסוכן

אז הייתי מסבירה שלקשור זה מסוכן.

מה שמסוכן הוא רק ברשות ובהשגחה של אמא. כמו לגזור, לחתוך, לקלף..

(אגב אצלינו יש מלא דברים מסוכנים באמת בגלל הקטן. גם מטריה זה מסוכן- כי בקלות משתחרר שם שפיץ דוקר. ועוד שלל דברים בסגנון. וגם גומיות קטנות זה מסוכן. ושקיות מכולת. ועוד ועוד.)

ואגב לשכב ככה 5 דקות ואפילו 10 זה לא כיף אבל לא מסוכן

אבל היא אמרה שהוא עושה גם מה שמסבירים לוכורסא ירוקה

ואני חושבת שיש פער בין לא ללכת חמש דקות לשירותים וכשאת יוצאת לוודא שאף אחד לא עשה משהו קיצוני לבין לתת להם להסתובב בבית חצי שעה-שעה ואז לגלות ילד כפות בחדר סגור.

וגם עם הפער, וואלה יש ילדים שאי אפשר ללכת איתם לשירותים. עם הגדול שלי ממש לא הבנתי למה אי אפשר להגיד לילד "שב פה רגע עם ספר אני תיכף חוזרת" בגיל שנה וחצי. וגם אני בזמנו חשבתי שהוא ילד ממש ממש שובב.

עם השניה שלי גיליתי מה זה שובב בקיצון (ואני אפילו לא יודעת אם באמת גיליתי איתה את הקיצון). בגיל גם יותר קטן וגם יותר גדול באמת פחדתי ללכת לשירותים, ולפעמים הרשיתי לעצמי ומצאתי אותה במצב מלחיץ. אז גם אם משהו נראה לא ישים, האלטרנטיבה היא לפעמים מחיר שאת לא רוצה לשלם  וכן יש מצבים וילדים שדורשים ממך למתוח את הגבול ואם צריך גם להביא בייביסיטר שתהיה איתך בבית.


את מצליחה להביא בייביסיטר שתהיה איתך כל היום בבית?חנוקה

השובב שלי הוא השלישי

וכן הוא מלמד אותי דברים שלא ידעתי..

על סיכונים וסכנות

ואנחנו ממגנים את הבית

אבל המחשבה שלי זה איך הבית יהיה בטיחותי ולא איך יהיה לי כל הזמן זוג עיניים עליו

אני באמת לא מתרחקת ממנו לחצי שעה.

בגדול שהילדים בבית אני איתם כל הזמן

אבל היא מדברת על ילד בן שבע! השובב שלי בן שנה וחצי ואכן אין שכל אין דאגות ויש צרות

(למשל, למדו בגן שאש חם ומסוכן0 אז הוא רוצה להכניס יד לאש לבדוק אם חם..)

בגיל 7 אמור להיות הבנה של סכנה.

ועם בן השש שלי, וגם בת השלוש וחצי- כן אני מצפה שדברים מסוכנים לא ייעשו.

דברים אסורים קורים מעת לעת.. 

 

פעם הם שחקו בשרוכים והכינו שרשראות וקשרו לצוואר

הסברתי שחוטים על גוף זה מסוכן

ואסור לקשור על יד על צוואר או על רגל.

וזה גם גרם לי להעלות את החוטים למקום לא נגיש לפעוט כי הוא לא מבין סכנות...

 

שימי לב שאמרה שעושה מה שאסור (סבבה לצערי גם שלי) אבל מה שמסוכן לא

לכן הדגשתי שאפשר להרחיב את מטריית הסכנות.

 

הזכרת לי שפעם אחים שלי קשרו אותי לכסאפאף

לא נרשמו נזקים לטווח הרחוק 😅

אחים עושים שטויות, לא הייתי הולכת ללא תואם גיל-אלא להבין מה קורה ביניהם, ולהעלים דברים מסוכנים.

(אקדח סיכות למשל, אני מכירה מישהו שהידק את אח שלו הקטן, והוא היה מעל גיל 7)

עשו לי משהו אחר, לא קשירה לכיסאכורסא ירוקה

לא יודעת אם זה גרוע יותר או פחות אבל בעיניי זה מזעזע. וממש יכול להישאר עם ילד לכל החיים.

אני גם חושבת שזה מאד תלוי מה הגיל של הילד שעשו לו את זה, כמה הוא מבין שזה בצחוק (וגם כמה זה באמת בצחוק), ואיך הקשר בין שני הצדדים - אם מדובר באחים שהם חברים ברגיל זה יעבור הרבה יותר בקלות מאשר אם כמו שהפותחת תיארה שהילד הקטן כבר רגיל שהגדול מציק לו.


ולגבי הסיכות, זה שזה קרה חא הופך את זה לנורמטיבי.. נשמע ששם זה נגמר בסדר ואני שמחה בשבילו, אבל הידוק יכול להיגמר ממש רע. זה ממש ממש מסוכן

ברור שהידוק זה רע!פאף

לכן אמרתי שצריך לדאוג שלא יהיו נגישים דברים מסוכנים ללא השגחה, כולל דברים כמו דלגית-שמעתי על אח שהחליט שאח שלו הקטן זה כלב וצריך להוציא אותו לטיול, בנס נגמר בטוב!

הקשר נורמטיבי בין אחים זה קשר שמציקים בו הרבה וגם משחקים ביחד.... וכשההפרש גדול-יותר מציקים😅

גם לילדים בני 7 אין יותר מדיי שיקול דעת...

יכול להיות שיש גם קושי אצל הילד, וצריך לדבר על הדברים, אבל גם לזכור שאחים מציקים ואין להם יותר מדיי שיקול דעת 

ברור שאחים מציקיםכורסא ירוקה

אבל בקשר נורמטיבי הם בגיל כזה כבר מבינים מה פוגע ומה לא.

גם אנחנו הלכנו מכות, אבל לעולם לא מכות כואבות. ואני מסכימה ששיקול הדעת מעורער אבל יש דברים שנראה לי צריכים להיות ברורים, לא מאליהם אלא כי ילדים נתקלים בסיטואציות ושומעים את התגובה של מבוגרים אליהם - ילדים מנסים להכנס לקופסאות/ארונות למשל, אז עד גיל 7 הם שומעים מספיק פעמים (בטח אם יש אחים קטנים) שזה מסוכן, וידעו שנגיד להכניס ילד למזוודה ולסגור זה דבר מסוכן, גם אם הם לא מבינים מה בדיוק הסכנה.

אותו דבר קשירה של ילד, בגפיים או בצוואר, נראה לי שעד גיל 7 ילד נתקל/מתנסה במספיק שטויות כדי לדעת שזה מסוכן ושזה משהו שלא ייעשה.


בחוויה שלי ההצקות הן יותר דווקא בין גילאים קרובים. אולי בגלל שזה מה שחוויתי זה מה שנראה לי נורמטיבי, לא יודעת.. כשאני קואה הצקות בהפרשי גיל גדולים זה נראה לי סימן לדינמיקה לא בריאה בכללי ולבעיה שמסתתרת תחת מעטה תמים ולא להצקות נורמליות

יש פה כמה דברים לא נכוניםoo
בקשר נורמטיבי לא בהכרח יודעים בגיל 7 מה פוגע ומה לא (וגם בגיל יותר גדול)


המכות שילדים הולכים הרבה פעמים כואבות


לא בהכרח שבגיל 7 יודעים שקשירה היא פגיעה


יש מלא הצקות בהפרשי גילאים כמו שיש חברויות בהפרש גילאים

עם חלק אני לא מסכימה, חלק לא הובנתיכורסא ירוקה
בקשר נורמטיבי לא בהכרח יודעים מה פוגע, אבל אם יודעים שמשהו פוגע לא עושים אותו (כשלא מדובר בריב נקודתי)


אישית אני מצפה מילד בן 7 להבין על דברים ספציפיים שהם פוגעים, אבל אולי במקרה קיצון באמת יש ילד שהגיע לגיל 7 בלי לשמוע מעולם שזה מסוכן  ואז הייתי בודקת טוב טוב מה גרם לו בגיל 7 להחליט לראשונה בחייו לקשור מישהו .


ילדים הולכים מכות כואבות. אמרתי שאצלנו בבית דאגנו לא להכאיב כשזה היה הצקות סתם. זה היה דוגמא לזה שאם ילד יודע שמשהו פוגע הוא *אמור* לדעת לא לעשות אותו


ברור שיש הצקות בהפרשי גילאים. הנקודה שלי היתה שהצקות כאלה, ברמה מסויימת ובטח אם הן סדרתיות, *לדעתי* מעידות על דינמיקה בעייתית

לדעתי (הלא מקצועית) זה תקין לגילדיאט ספרייט

זה נשמע מזעזע אבל הוא לא רואה את זה כמו שאת רואה.

הייתי מסבירה שלא תקין ובו זמנית מפקחת קצת יותר, כמה שאפשר כמובן. 

מבינה מאוד את הזעזוע שלך❤️מתואמת

נשמע לי שזה משהו שהוא שמע או ראה - מספיק שראה תמונה שמתארת את הגולים לבבל, וכבר הראש שלו חשב איך להמחיש את זה במציאות... ומי יותר טוב בשביל המחשה מאשר האח הקטן וחסר האונים?

בכל אופן, אמרת לו נכון, שזה משהו שגויים רשעים עושים, ולא אחים שאוהבים זה את זה.

נראה לי שבשיחה איתו תדגישי יותר את האהבה והאחווה שביניהם, וגם תנסי לנתב אותו שיסביר לך מה קורה לו לאחרונה, למה הוא מציק הרבה לאח הקטן. נשמע לי שבזה טמון הפתח לשיפור המצב, כך שלא יישנה מקרה כזה.

ואם את רואה שהוא לא מבין כשמסבירים לו דברים כגון אלה, אולי כדאי לבדוק לעומק אם ההתנהגות שלו תואמת גיל או לא...

ובינתיים כמובן כמה שאפשר להשגיח ולהגן על הקטן. (ומי כמוני יודעת כמה זה קשה, מאוד קשה......)

זה ממש לא כיף לגלות דבר כזהמדברה כעדן.
מזדהה עם התחושות שלך


אבל מה שעושים, מסבירים שזה אסור. ואם חלילה *זה חוזר* הייתי משתפת את הפסיכולוגית של הבית ספר... פעם אחת זה מעשה שטות... פעם שניה זה כנראה חיקוי וצריך להתערב יותר... נראה לי לפחות

עוד כיווןאיזמרגד1

אני חושבת שחשוב להסביר לו למה זה לא בסדר, חוץ מלהגיד לו שזה לא בסדר

לנסות לחשוב איתו ביחד מה אחיו הקטן הרגיש כשהוא היה סגור בחדר לבד ולא יכל לזוז 

תודה יקרות על כיווני המחשבהמחי

בעזרת ה' אדבר איתו על זה שוב ביישוב הדעת.

כמובן שעכשיו אני רגועה יותר ויכולה לחשוב על זה בצורה יותר שקולה

בעיני הנקודה החמורה היא1112אחרונה

שהוא ידע שהוא מציק לו.

ואסור בשום אופן להציק אח קטן

אפשר לפרוק? בתקווה שלא יהיה אווטינגאנונימית בהו"ל

יש לי גיס דתל"ש, בזוגיות עם קונסרבטיבית.

אנחנו דוסים מתנחלים.

היא טבעונית.

הם פציפסטים.


עד כאן רקע.

הם עשו חנוכת בית אצלם, כיבדנו

מפה לשם בעלי התבקש להגיע בלי האקדח. כיבדנו


אני אחרי שיחה קשוחה עם בעלי על מצבנו, אחרי התברברות בדרך כי שלחו לנו כתובת לא ברורה+ פקקים של המרכז

אני כבר עייפה, רעבה ועצבנית, אבל בשעה טובה הגענו.


נכנסים לריח של מרק טוב, שבושל בבית. אני נזכרת שהוא אמר שהוא אוכל גם טרפות. מבינה שאני צריכה לוותר על המרק.

רואה פיצה קנויה, נרגעת, מגלה שהוא מחמם אותה בתנור.

מישהי דתייה מהמשפחה מביאה לביבות, אני בונה על זה, מגלה שגם אותם הוא מחמם.

מסתכלת מאיזו פיצרייה הפיצה, בודקת עליה בגוגל, כתוב שהיא כשרה ללא תעודה. מבינה שגם עליה אני נאלצת לוותר.


נזכרת באירוע חלבי שעשינו לא מזמן, כמה השקעתי שיהיה מכל סוג גם משהו טבעוני...


בעלי מרים טלפון לפיצריה ומבין שיש תעודה, עוצר את גיסי מלחמם את שאירות המגש של חומם. אוכלת משולש פיצה קרה, עם תוספות שאני ממש לא אוהבת. וזהו, כי אכלו מהמגש הזה גם כאלה שלא אכפת להם מכשרות...


וככה אני מסיימת את הערב עם אכזבה גדולה, עייפות, רעב, עצבים

אהה ושיעמום מנושאי שיחה לא מעניינים.

לדעתי זה לא עדיףחילזון 123
אצלהם זה עיקרון שצריך לשנות את התורה. מבחינתם זה היהדות .


דתלש בד''כ יודע שיש תורה, הוא אישית לא מאמין, או מאמין בכלליות אבל אין לו כח להשקיע ולקיים...

תחושה של לא רצויים....ללכת?מולהבולה

חמי וחמותי עושים מחר מסיבת חנוכה בבית והם גרים מאוד רחוק

אנחנו בכללי לא נוסעים לשם הרבה כי קשוח לנסוע עם כל הילדים

ממש רציתי שיסייעו לשבת כי זה הכי נוח אבל לא הסתדר כי אח אחד לא יכול להגיע וחשוב להם

שיבוא

הקטע הוא שעלינו מקשים

אם אנחנו מגיעים למסיבה זה אחרי הדלקת נרות ונגיע רק באזור 8 וחצי בערב.כלמשנה אנחנו מגיעים שכולם בקינוח!!!

אז אמרתי לחמותי שבוע שעבר שממש קשה לנו להגיע אז היא הציעה שנישאר לישון

בעלי כל חייו בתפקיד הילד המרצה של הבית. והם מנצלים את זה!!!! לו היא אמרה שקשה לה שנישן אצלה כי גם האח השני נישאר לישון..

אני תוהה לעצמי למה אנחנו אף פעם לא בעדיפות אצלה? לא מעניין אותה שאולי פשוט נחליט לא לבוא?

זה כך גם בפורים תמיד כי לא רוצה שנישאר לישון והפסקנו ללכת והיא די מרוצה , לא מתלוננת על כך.

אגב גם בשבת שבע ברכות של גיסי היא אמרה לי שובל שלא אמרה לבת שלה להישאר לישון על. (הבת גרה רבע שעה מהאולם שאכלנו בו)

מי שזוכרת היא לא הסכימה שנישן כולנו אצלה עם הילדים וגם לבת שלה יש ילדים!!! אז למה דוקא אנחנו לא????

אני כרגע תוהה האם ללכת בכללי קשוח לי ממש הנסיעה ועוד בפקקים של חנוכה עם תינוק וילדים קטנים

ועוד ביקשו שלא נבוא בידיים ריקות, זה מצחיק אותי להביא אוכל לסוף האוכל.... העיקר לומר שהבאנו

לי באופן אישי בא לא להגיע ולא לענות אם יתקשרו...למה אנחנו צריכים תמיד להגיע במסירות ייראה שלא אכפת להם בכלל

הכל זו תחושה שלי.... בעלי כמובן חושב אחרת כי הוא אוהב לרצות אתם

רק לגבי הנקודה הזוטארקו

בכללי בעלי מגיע מבית כמו שאת מתארת

הידור מצווה קודם להכל

ומאוד מאוד מקפידים על הלכתחילה ולא להסתמך על היתרים גם אם יש.

זה מתבטא בכל דבר. פסח, סוכות, נר חנוכה, שבת, כשרות...

זה מגיע בעיקר מחמי.


אבל, כשבעלי אמר לאבא שלו שרק אם הגשם ממש מרטיב לו את המצעים הוא נכנס הביתה

או שהוא נכנס ויצא שוב

אבא שלו ממש גער בו שזה לא הידור מצווה וזה אסור לפגוע בעצמו או בשינה שלו ברמה כזו בשביל השינה בסוכה. ושזה כבר גובל בלעשות את התורה קרדום לחפור בה...


וזה אנשים שגם שנצ רק בסוכה ומשתדלים אפילו שהכל בסוכה ובכללי תשבו מעין תדורו לחיות בסוכה כל החג.


לא אומרת שום דבר אישי על אבא שלך, אולי בו זה לא פוגע וזה בסדר

כן היה חשוב לי להניח את זה פה בשביל שאר המשתתפות בפורום שקוראות את זה.

תוך כמה זמן ורמוקס אמור להשפיע?שמש בשמיים

הגיוני שהילד קיבל ורמוקס ביום שישי ועדיין מתעורר מסכן בלילות?

היו לו תולעים, ראיתי אותם. שמנו לו וזלין בפי הטבעת וזה עזר. ביום שישי נתנו לו ורמוקס ולא ראיתי שיפור משמעותי, עכשיו הוא התעורר בוכה ומסכן ולא ידע מה הוא רוצה והיה נראה בבירור שמשהו מציק לו, לא הסכים לי למרוח לו וזלין וחזר לישון ככה.

 

יש פעמיםתקומה

שמנה אחת לא מספיקה, ואז ממליצים לתת שני לילות ברצף.

כמובן אני לא גורם רפואי

אבל זה מה שנאמר לנו

תודה! אז לשאול את הרופא ילדים?שמש בשמיים

או שאפשר לתת על דעת עצמי עוד מנה?

זה שלךתקומה

אני נותנת חופשי עוד מנה

אבל לא לוקחת כאן אחריות

תודה על התגובה!שמש בשמיים
הרופאה שלנו אומרת לתת 3 ימים ברצף ואז שוב ביום ה10תודה לה''

הרופאה השנייה שלנו אומרת מנהגים אחת ואז אחרי שבועיים עוד מנה


זה פשוט הבדלים בין רופאים


יש כאלה שנותנים טיפול משפחתי ויש כאלה שרק למי שסובל...

ואיך אני יכולה לדעת אם נדבקתי ממנו?שמש בשמיים

אתמול בלילה הייתה לי תחושה ממש מציקה בפי הטבעת, אז הרהרתי שאולי נדבקתי, אבל איך אפשר לדעת על עצמי?

בדרך כללתקומה

אם ממש רואים את התולעים, ההמלצה היא לתת טיפול לכל המשפחה, בגלל שזה באמת מאוד מדבק. אבל בשביל זה באמת תצטרכי לבקש מהרופא

ולהחליף מצעים ומגבות, לכבס הכל ב60 מעלות.

שאלתי את הרופא והוא אמר לתת רק לושמש בשמיים

הוא לא בגישה של לתת לכולם כי לאחד יש (סה"כ הגיוני, השני עדיין עם טיטול אז נראה לי פחות מדבק ככה ואנחנו מבוגרים אז גם פחות יש לנו ממי להידבק והילד בטח נדבק בגן)

אולי לאור העובדה שמציק לי אז כן כדאי שגם אני אקח, צריכה לבדוק אם מותר בהריון והנקה...

אסור בהריון לפי מה שאני זוכרתתודה לה''
זה לא לגמריתקומה

נכון

נגיד באתר של כללית, כתוב שמחודש רביעי היא נחשבת בטוחה לשימוש

בחודשים לפני כן, פשוט אין מספיק מחקרים אז צריך להתייעץ עם רופא לפני שימוש.


זו תרופה שיש לה שם רע משום מה, אבל מכמה רופאים ששאלתי, היא דווקא נחשבת בטוחה לשימוש. (ושוב, לא לוקחת אחריות על התשובות שלי בפורום, רק משתפת מידע)

אם את מחליטה לקחתטארקו

תבקשי מרשם לכדורים!

שלא תצטרכי לקחת את הסירופ המגעיל🤢


ורק אומרת שלפעמים לטחורים יש תחושה שמזכירה תולעים.


וגם אצלנו הרופא לא ממליץ על טיפול משפחתי.

כןתקומה

אני באמת יודעת שזה גישות שונות, צודקת

אבל אם מציק אולי כן כדאי לברר

קרה שנדבקתי מהילדיםיראת גאולהאחרונה

לא לקחתי כלום.

התולעים חיות זמן מה ואז מתות.

הבעיה אצל ילדים שהם מגרדים, ואז הביצים נדבקות לציפורניים ומשם לפה 🤢

מבוגרים שומרים על היגיינה, ולכן לא ממשיכים את ההדבקה.

וגם, למבוגרים התולעים פחות מציקות לעומת ילדים. גם אצל ילדים - יש כאלו שהתולעים פשוט לא מפריעות להם. בד"כ במשפחות אפשר לראות שאלו אותם ילדים שנדבקים שוב ושוב... האחרים גם עשויים להידבק אבל זה לא מציק להם והם לא מגרדים ולא ממשיכים את מעגל ההדבקה.

משאפים לאסטמה ועצבנות ועייפות - קשור?אמא טובה---דיה!

הרופא אמר שלילד (בן 4) יש כנראה אסטמה, ונתן טיפול במשאפים לחודשיים - 

כל יום פעמיים, ובכל פעם 2 לחיצות מהכחול ו-2 מהכתום.

 

התחלנו לפני כמה ימים, והילד התחרפן. הוא עצבני בטירוף וישן המון המון.

 

יכול להיות שזה קשור למשאפים?

 

ובכלל קראתי את תופעות הלוואי בעלון ונלחצתי.

המינון שהוא לוקח נחשב גבוה?

יכול להיות שזה מהמשאפיםshiran30005

בהמשך שהגוף יתרגל כבר לא יהיה ככה אל תדאגי.

זה לא נחשב מינון גבוה הוא כבר גדול

אבל איך גיליתם רק עכשיו? מה היה בשנים קודמות?

הוא רגיל למשאפים בכללי?

הבן שלי מקבל מינון הרבה יותר גבוה (בן 3 עוד מעט) ואין לו תופעות כי הוא כל הזמן על זה 

העצבנות קשורה בהחלטגלסגולכהה

לגבי השינה אני לא מכירה תופעת לוואי כזאת.

תודה לכן על התגובות. מבאס. הוא ממש מסכן מזה.אמא טובה---דיה!

יודעות בערך תוך כמה זמן עוברות תופעות הלוואי?

וזה נכון שזה ממכר ושאחר כך אי אפשר להפסיק?

זה ממש תלוי בילד עצמו ובמצב.גלסגולכהה

סטרואידים זה לא ממכר, אבל יש תופעות לוואי ידועות. לצערנו אם יש מחלה שדורשת טיפול לפעמים זה הטיפול היחיד המתאים והוא מציל חיים.

אם את חוששת אפשר לקבוע תור לרופא ריאות לילדים

תודה רבה. היינו אצל מומחה ריאות, זה מה שהוא אמר.אמא טובה---דיה!

איזה תופעות לוואי?

הבת שלי מטופלת במשאפים לפי תקופות^כיסופים^

לא ראינו אצלה עצבנות במהלך השימוש במשאפים


ובטוחה שהרופא אמר לקח 2 לחיצות המכחול פעמיים ביום?

בעיקרון הכחול עד כמה שידוע לי הוא רק לזמן התקף..

לבת שלי היו התקפים חמורים שהיא הכחילה ונסענו איתה כמה פעמים למיון והכי הרבה אמרו לנו פעמיים לחיצה אחת מהכתום, ובזמן התקף פעם או פעמיים מהכחול

עכשיו נזכרת שלפעמים גם סטרואידים^כיסופים^
המינון יכול להתאים, זה לא חריגshiran30005

אולי זה מינון גבוה אם רק עכשיו התחילו לתת משאפים כי בדכ מתחילים עם 2 ליחצות מהכתום בלי הכחול/אפור.

אנחנו לקחנו תקופה ארוכה 4 לחיצות מהכתום ומהכחול יותר -בילד קטן יותר אז המינון לא חריג.

אבל- כן כדאי להתייעץ עם רופא ריאות טוב!! לא סתם רופא ריאות , לצערי יש לי ניסון מר עם רופאים סנדלרים...

זה לא נשמע לי מינון חריגטארקו

גם אצלנו זה המינון שניתן כבר פעמיים

ובזמן התקף אפשר משאף כחול בלי הגבלה.


פעם אחת קיבלנו גם 3 פעמים ביום מינון כזה.


עונה לכולן. אין לו בכלל התקפים.אמא טובה---דיה!

פשוט יש לו כל הזמן צפצופים מהריאות (בסטטוסקופ, לא בנשימה),

והמון דלקות ריאות חוזרות.

ברור, זה סטרואידים.. ממש משפיעאמא לאוצר❤

לגבי העצבנות בוודאי

לגבי השינה דווקא הרבה פעמים זה עושה הפרעות בשינה אבל בטח גם קשור לפחות בעקיפין

זה לא מהמשאףחנוקה

אבל אם הוא מקבל סטרואידים אז חד משמעית

זה משפיע מאד.

לא מכירה בשביל להציע תחליף, אבל זה תרופה חזקה ביותר

למה, משאף כתום נחשב חזק מאוד?shiran30005

אם כן איך נותנים אותו בחופשיות ככה?

לנו נתנו הנחיה לתת חודשיים 4 לחיצות ערב , 4 בוקר למנוע התקפים וזה לא עזר

אם זה כזה חזק איך נותנים ככ הרבה והיד קלה על ההדק? 

המשאף הכתום הוא סטרואידיםקטנה67אחרונה
סטרואידים בשאיפה משפיעים הרבה פחות מסטרואידים שניתנים בצורה סיסטמית (כלומר בכדור), זאת תרופה יעילה מאוד ויש לה את ההשפעות שלה אבל הן הרבה יותר מאוזנות והגיוניות מאשר טיפול פומי בסטרואידים ולכן גם נותנים אותה הרבה יותר בקלות. חשוב להבין שלקוצר נשימה יש השפעות מאוד משמעותיות בפני עצמו ולכן בחישוב של סיכון מול תועלת, מומלץ לקחת טיפול מניעתי עם התופעות שלו ולהימנע מהסיכונים של קוצר נשימה
עקירת שן בינה - איך מרגישים אחרי?מחי
קבעתי מזמן לעקור שן בינה ביום חמישי, וגם קבעתי יום הולדת לבן שלי עם כמה חברים ביום ראשון, ולא שמתי לב שזה יוצא 3 ימים אחרי העקירה. אני לא רוצה לבטל, אבל חוששת מאוד... מישהי יכולה לשתף מניסיונה אם אחרי 3 ימים כבר אמורים לחזור לתפקוד? יש כאבים עדיין?
אחרי שלשה ימים זה עדיין לא קלEliana a

לוקח זמן להתאושש

תלוי אם שן היה תחתונה או עליונה

תחתונה זה יותר זמן להתאושש

אם זו עקירה רגילה ולא כירורגיתנשימה עמוקה
יום יומיים גג להתאושש.. לפחות כך היה אצלי ועקרתי את כולן. חלק היה יותר קשה והייתי צריכה משככי כאבים יום יומיים חלק היה קליל וכבר באותו יום הרגשתי יותר טוב.
מאד אינדיבידואלי.. איך את בדכ כשכואב לך?כורסא ירוקה

אני לרוב סבבה במחלות/כאבים, וגם אחרי העקירות (כירורגיות) תוך יום יומיים הייתי בסדר.

בעלי חולה הרבה יותר בקלות וכל כאב חמור יותר אצלו ולדעתי לקח לו שבוע פלוס אחרי עקירה כזאת.

אני עקרתי לא מזמןחנוקה

מאד הזהירו אותי אבל תכלס עבר בשלום.

עם משככי כאבים לא הרגשתי כלום.


הרופא אמר לי שזה נורא משתנה משן אחת לשניה, תלוי מה י ש מתחת לשורש. לפעמים עובר שם משהו חשוב.

בנוסף מה זכן משמעותי אולי זה שי שהרבה הגבלה באכילה, ולפעמים נוטלים אנטיביוטיקה שזה בעצמו מחליש.

זה ממש תלוי מיקום ומיומנות של רופא וכו'אמהלה

בעקירה אחת לקחתי משכך כאבים שחזרתי הביתה וממחרת לא הרגשתי כלום

בעיקרה אחרת, אצל אותו רופא, היו ביומיים הראשונים כאבים חזקים שהצריכו משככי כאבים ועוד כשבוע+ כאבים שהסתדרתי בלי משכך.

 

מאוד משתנה. תלוי איך השן יושבת בתוך הפהואילו פינו

תלוי איפה השן..

ממליצה להיערך עם מלא משככי כאבים, אוכל קר ורך..

אחרי 3 ימים בדרכ הרגשתי יותר טוב.. לבעלי השן הייתה באלכסון ולקח המון זמן לעקור אותה וההתאוששות הייתה ממש קשה.. 

תלוי מאוד באופי העקירהכבת שבעים

לי היתה עקירה ממש פשוטה, יצאתי מהעבודה, הלכתי לעקירה וחזרתי מיד לעבוד... לדעתי אפילו לא לקחתי שום משכך כאבים

וואי שרשור בול בשבילימאמינה-בטוב
תכף יש לי תור לעקירה שן תחתונה כירורגית, מקווה ממש שיהיה סביל
מנצלשתשמעונה
אשמח להמלצה על רופא מומחה או פרטי לעקירת שיני בינה (שגדלה לרוחב)
פרופסור שלמה קלדרון. מצויןאנונימית בהו"ל
איזה אזור?מאמינה-בטוב
אני עקרתי במרפאה בירושלים (בבעלז)בארץ אהבתי

על פי המלצה של רופא שיניים מצוין שאני סומכת עליו.

הלכתי לשם פרטי, עלה לא מעט, אבל הרופא שיניים ששלח אותי לשם אמר שהמחירים שם יחסית זולים ביחס לפרטי.

יכולה לתת מספר בפרטי.

אני עקרתי אצל ד"ר אגטשטייןסטודנטית אלופה

גם שן שגדלה לרוחב והייתה קרובה מאוד לעצב והייתי סופר מרוצה.

מה שכן המחיר…

https://www.google.com/search?q=jerusalem+oral+surgery&rlz=1C9BKJA_enIL1144IL1144&oq=jerusalem+oral+&hl=he&sourceid=chrome-mobile&ie=UTF-8#ebo=0

תודה בנותמחי

זו שן עליונה, והיא לגמרי בחוץ אז מקווה שזה יעבור בטוב 🙏

לא אכפת לי לקחת משככי כאבים, אני פשוט זוכרת את עצמי אחרי פעם אחרת שעקרתי שהגעתי הביתה וישנתי שעות. אבל אני לא זוכרת איך הרגשתי בימים שאחרי 🙃

מתארגנת על אוכל רך וקר בעזרת ה'.

חוששת איך אסתדר עם הילדים... לא להרים בן שנתיים וחצי זה קצת קשוח 

לא לדבר ולא לצעוק עוד יותר קשוח עם ילדים בחופש 😆

קחי בחשבון שיכול להיות שעדיין לא תוכלי לאכול נורמלמרגול

וואי וואי חייתי שבוע על אוכל של תינוקות בגדול חחח

אבל זאת היתה עקירה כירורגית של 2 שיניים כלואות… גם בשני צדדים


מבחינת הכאב, אחרי 3 ימים אם שמרת שלא יזדהם, אמור להיות בסדר, בטח אם את עם משככי כאבים. 

אוי זה נשמע נוראמחי

ממה שהבנתי עקירה של שן כלואה זו החלמה קשה יותר.

ובשני צדדים, זה באמת חוסר יכולת לאכול...

הרופא רצה להוציא לי 2, אבל כרגע רק אחת מציקה אז העדפתי לעשות צד אחד כדי שתהיה לי אפשרות לאכול בצד השני

האמת טוב שעקרתי את שתיהן יחדמרגול

אין סיכוי שהייתי חוזרת לשם חחחחחח

אז כבר עשיתי כל מה שצריך

אותה שאלה-על טיפול שורש? איך ההתאוששות אחרי?בורות המים

כמה אפשרי לקחת אקמול ולהסתדר ?

בעל במילואים וכו..

לי כאב מאוד ביום הראשוןמחי
בימים הבאים תפקדתי כרגיל, עם משכך כאבים 
אני עקרתי שן בינה מורכבת מאודסטודנטית אלופה
תחתונה, ששכבה לרוחב וב"ה אחרי יומיים כבר הרגשתי הרבה יותר טוב.
ב"ה! מעודד!!מחי
מאד תלוי בשןזברה ירוקהאחרונה

יש שיניים מורכבות ושיניים קלות.

בכל אופן, לי עקרו שן מורכבת מאד  

באותו יום הרגשתי זוועה

למחרת הרבה הרבה יותר טוב, 

 

ופעם אחרת עקרו לי שן בינה בקלות, והרגשתי מעולה, אפילן בלי משככחים, חזרתי לעבודה באותן בוקר

אולי יעניין אותך