פס"ד מעניין. מה דעתכם/ן?תורם דם
פסק הלכה: אסור לאדם עם נטיות אובדניות לומר 'אשמנו בגדנו'
רגע לפני הימים הנוראים וחגי תשרי, הוציא הרב יוני רוזנצוויג חוברת הלכתית יוצאת דופן שעוסקת באנשים שמתמודדים עם בעיות נפשיות | הוא מסביר האם מותר לאדם הסובל מאנורקסיה לצום, על איזה קטעים מתמודדים עם דיכאון יכולים לדלג, ולמה עולם ההלכה לא עסק בתחום הזה עד עכשיו?
ישי אלמקייס, חדשות כיפה

הכתבה המלאה בכיפה פסק הלכה: אסור לאדם עם נטיות אובדניות לומר

חגי תשרי והימים הנוראים בפתח, איתם ההכנות הרבות שכבר החלו החל מקניית הסימנים לראש השנה והסכך לסוכות ועד עריכת חשבון נפש לעשרת ימי תשובה ויום כיפור. אך יש קהל שההכנות לימים אלו מורכבות עבורו במיוחד.

חוברת הדרכה הלכתית שיוצאת במיוחד לקראת הימים הנוראים, עוסקת במפגש בין הסובלים מבריאות נפשית לקויה לחגים, לתפילות ולצומות. החוברת נכתבה בידי הרב יוני רוזנצוויג ממכון "מעגלי נפש" וכוללת התייחסות לאנשים עם ADHD ("יכולים להתפלל עמידה בראש השנה בתזוזה"), לאנשים שסובלים מהתקפי חרדה ("יכולים לשתות מים במקביל לתרופה ביום כיפור") ולאנשים עם דכאון קליני ("להתייעץ עם המטפל, ייתכן ולא יצומו"). יחד עם זאת, המחבר טוען כי היא נועדה גם לציבור: "שיוכלו להבין קצת יותר לעומק את הקשיים והצרכים הקיימים".

"לפני 4 שנים הגיעו אליי כמה שאלות בנוגע להלכה ובריאות הנפש, חיפשתי בכל ספרות ההלכה ולא מצאתי תשובות. לגבי בריאות הנפש לא נכתב כמעט כלום וזה היה מוזר, אז החלטתי ללמוד את הנושא". הוא קבע חברותא עם חבר פסיכיאטר שנמשכה למעלה משנתיים והתוצאה של זה היא ספר מקיף שיצא בעוד חודשיים.

איך מגשרים על הפער בין הרצון לשמירת מצוות ובין שמירה על אותם מתמודדים?

"תמיד אפשר לתת היתר או להוריד קטעים שונים רק בגלל חשבונות טכניים ולומר להם: 'אתם פטורים'", אומר הרב רוזנצוויג ומסביר: "הצד השני הוא שהאנשים האלה רוצים להיות חלק. אם נפטור אותם מהצומות ומהתפילות, איזה קשר ותוכן רוחני יישאר? איזה משמעות תישאר? הם יהיו ריקים. כמה שאנחנו מתלוננים על האורך של התפילות בראש השנה, מי שבאמת לא מסוגל לזה נשאר בסוף בלי כלום, והוא אפילו מרגיש אשם בשל כך. אז האתגר כאן הוא כפול. צריך באמת לומר להם - אתם פטורים מ-א', ב' וג', אבל צריך ליצוק תוכן חדש ולהדגיש: תעשו את זה ואת זה. אני יכול להמציא דברים אבל כדאי וצריך למצוא את זה במקורות כי זה מרגיש יותר אותנטי. נכון שהתרגלנו שאת ראש השנה ויום כיפור חווים בדרכים מסוימות, אבל הם לא חייבים לחוות את זה דווקא ככה, יש עוד דרכים. אז הנה מדרש, הנה סיפור ומקור חסידי ורעיון שיכול לתת את התוכן בלי להביא אותם למקום שבו הם סובלים וחס ושלום גם מתדרדרים בעקבות התפילות".



לפי הרב רוזנצוויג, החשבון ההלכתי הוא פשוט יחסית: "אם מצוות 'עשה' גורמת לחולי אז אפשר לוותר עליה, אבל אם אנחנו מדברים על איסורים ומצוות 'לא תעשה', אז זה כבר דבר אחר". הוא אומר וטוען, "האם אגיד לאדם אובדני שלא לומר 'אשמנו בגדנו' אם זה יפגע במצבו? בוודאי".

הרב רוזנצוויג מספר כי יום אחד פנה אליו אדם שקרוב משפחתו מתגורר בחו"ל וסובל מדמנציה. הוא סיפר כי הם בדרך כלל מדברים לפני שבת ובצאתה כדי לראות שהכל אכן כשורה, ושאל האם מותר לו להתקשר גם במהלך ראש השנה כדי לבדוק את מצבו של הקרוב. "כאן זה לא עניין של ביטול 'עשה' ואני חייב להבין מה קורה עם הדמנציה הזאת ומה ההשלכות של זה", אומר הרב רוזנצוויג ומספר כי הוא בירר באיזה שלב של הדמנציה הוא נמצא ומסתבר שבעקבות הקורונה מצבו חמור יותר ממה שקורה בפועל, ולפעמים אפילו שוכח לאכול ולדאוג לעצמו, והבין שזה גובל בפיקוח נפש, לכן התיר להם להתקשר במהלך החג.

"האמנם נרצה שאדם שסובל מדיכאון קליני, יאמר: 'עכשיו שנוצרתי, כאילו לא נוצרתי... הרי אני לפניך ככלי מלא בושה וכלימה'?", שואל הרב רוזנצוויג בהקדמה לחוברת ההדרכה, "האם אישה שסובלת, חס ושלום ממחשבות אובדניות, נכון שתעסיק את מחשבתה בתפילת נעילה באמירת 'מה אנו, מה חיינו... כי הכל הבל'? אווירת הקדושה של הימים הנוראים יכולה, כשהיא מונגשת בצורה לא אחראית, להביא להידרדרות שאחריתה מי ישורנה", שאלות כאלה ועוד רבות אחרות הביאו את הרב רוזנצוויג להיות הראשון שנוגע בחוויותיהם של מתמודדים עם בעיות נפשיות אל מול עולם ההלכה בכלל והימים הנוראים בפרט.

למה עולם ההלכה לא נגע בתחום הזה עד היום?

זאת לא אשמתו של עולם ההלכה, לא התעצלנו, פשוט כל העולם לא נגע בזה עד עכשיו. הניואנסים בתחום בריאות הנפש היו פחות ידועים לרוב האנשים בעולם. אם אתה חוזר 2,000 שנה אחורה ואתה רואה במשנה ובגמרא: "חרש שוטה וקטן", מה זה ה"שוטה"? ברור שמדובר במקרים הקיצוניים, בפסיכוזות, אבל אף אחד לא שם לב למישהו שקצת בדיכאון. זה תחום אפור שלא אבחנו אותו. לפני 50-40 שנה העולם התחיל לדבר יותר במושגים האלה והתפתחה הבנה של דקויות שלא הייתה לפני כן ובעולם ההלכה לא התעדכנו בזמן. אם תלמיד ישיבה שאחרי תפילת שחרית במקום ללכת לארוחת בוקר היה אומר קריאת שמע בפעם ה-50 כי הוא רוצה לדייק את הכוונה, אז פעם הרב היה אומר שהוא צדיק, והיום אנחנו יודעים שהוא מסכן, יש לו OCD והוא סובל.

https://www.kipa.co.il/userFiles/files/fd1f3df98ee36479dba82e69a531d821.pdf

האידיאל הוא שכל ספר הלכה יכיל פרק בנושא בריאות הנפש או שזה יהיה ספר בפני עצמו?

מצד אחד כדאי שזה יהיה בנחלת הכלל ושכולם יכירו את זה אבל מצד שני זה בלתי אפשרי. כל פעם ששאלתי מישהו מתחום בריאות הנפש שאלה בנושא, הם תמיד ענו: "זה תלוי במקרה". אף אחד לא יסכים להתחייב לתת פסיקה גורפת. צריך להכיר את ההיסטוריה, את רמת הפעילות שלו ואת חוות הדעת של המטפל בשביל להכיר את המקרה. בתחום כזה קשה לתת הדרכות כלליות כמו שנותנים בתחומים אחרים. זה דורש התמקצעות מסוימת מצד הרב שפוסק.




הכתבה המלאה בכיפה פסק הלכה: אסור לאדם עם נטיות אובדניות לומר
אויש נונשמה-כללית


איזו סמכות יש לו לאשר לבעלי חרדה לשתות ביום כיפור?חושבת בקופסא

ומאיפה הקביעה הגורפת שאנשים עם כל סוגי המחלות הנפשיות לא יכולים להתמודד עם קטעים בתפילה?

הוא ישב ודיבר עם כל אותם אנשים וקבע לגבי כולם מסקנה אחידה?

וגם נאמר שהספר נכתב בעזרת חברותא עם פסיכולוג, מה עם פוסק בעל כתפיים רחבות שלו יש באמת סמכות לפסוק בעיני כרת?

 

זה ממש לא נראה לי מבוסס.

 

(אה, ובבקשה אל תשמש במקפים התקועים האלו שרק מקשים על הקריאה ולא באמת עושים משהו בשביל בנות.

אם כ"כ חשוב לך לפנות בצורה מיותרת לנשים תכתוב "מה דעתם ומה דעתכן" זה לפחות קצת יותר תקין לשונית)

מודה שלא קראתי הכל. אבל כן חושב שיש כאן חידוש עצוםתורם דם
בעצם ההתייחסות לנושא.
אנשים בריאים לרוב לא מסוגלים להבין
מה באמת עובר על תשושי נפש, ולכן מגיבים ממקום
מקום רציונאלי ורגשי בלי באמת להבין.

למשל אדם שסובל מדיכאון זקוק לימי חופש
מהעבודה גם אם "כלפי חוץ" הוא נראה בריא לגמרי.

לגבי הסיומת- ככה נוח לי. אני לא מתכוון להאריך את
כתיבתי סתם ללא צורך, וכמובן שלא אשתמש בנקודה מגדרית.
זה לא חידוש בכללנשמה-כללית

כבר ישבו על המדוכה הזו לפני שנים (ר' שלמה זלמן, הציץ אליעזר, ועוד)

החידוש הוא באנשים שמנסים לעשות קצת יח"צ על ידי הטרלות פומביות שונות.

יש באמת דבר כזה לפטור בעלי מחלות נפשיות מקטעים בתפילה?חושבת בקופסא


הוא כתב "חידוש בעצם ההתייחסות לנושא". על זה נסובים דבריי.נשמה-כללית


בוודאי. והרבה יותר מכך.תורם דם
מחלה נפשית היא מחלה לכל דבר ועניין.
נו ואז?נשמה-כללית

חולה פטור מן המצוות ולא עידכנו אותי? הדוסים האלה...

השלד של התפילה הוא מעט יחסיתultracrepidam

חלק גדול מאד ממה שאנחנו קוראים תפילה הוא דברים שאפשר לשנות. כמובן צריך לדעת מה מותר לשנות ואיך, וכמובן שמשנים רק במידה ויש צורך ממשי. אבל בהחלט *אם* לאדם יכול להגרם נזק מתפילה מסוימת, הרבה פעמים ניתן לשנות.

דעתי היא שלא רלוונטי לדבר על זה בפסק ציבורי פשוט כי ההבדלים דקים כל כך שזה לא באמת מעשי.

הוידוי הוא מדאורייתא... עוד יותר חמור מכל התפילה.נשמה-כללית

לא שזה עניין את כותב המאמר, שעסוק בלמצב את עצמו כרב נאור, ליברלי ומתחשב, ש"מסלק את הבעיות שיוצרת הדת" כלשונו עפ"ל. 

הרי תדמיתית זה יוצא טוב, רגיש, חכם.. עם ערכים שכולם אוהבים ושכיף לשמוע עליהם.. לא מהאלו הפאנטים שתקועים עם תורה מיושנת ואכזרית....

 

 

(וזו לא פעם ראשונה שלו, אגב. 

טוב נו, מכירים כבר את הסוגה הזו, בבא-בא-לי)

נוסח הוידוי לאultracrepidam

וידוי הוא מדאורייתא חלק ממצוות תשובה

אה, הוא מציע לומר וידוי בנוסח אחר?נשמה-כללית

יש לו בעיה דווקא עם ה"אשמנו"?

נו בחייאת

(אני חושב שזה חלק מספר שיצא בשלמות בהמשךטיפות של אור

עם המקורות וההסכמות. כשבמהלך הכתיבה הוא התייעץ עם פוסקים מחד ובעלי מקצוע מאידך

אבל אני לא בטוח. בכל אופן הנה ההסכמות לשות קודם שלו)

כל כך מוזר שלא באמת מצדיק התייחסותultracrepidam

זה אמירות ברמה של כתבות ממומנות.

 

להוציא פסק גורף שאסור לבן אדם עם דיכאון להגיד "אשמנו"? אי אפשר פשוט להסביר לו שהבחור לידו אומר בדיוק את אותו טקסט, וגם הרב אומר את אותו טקסט? *להגיד* את הטקסטים האלה זה מה שיפיל אותו?הרי הטקסטים קיימים, לא משנה מה הוא יעשה. והוא יודע יפה מאד למצוא מגוון טקסטים אחרים (אם הוא הגיע לרב הזה, כנראה גם אינטרנט יש לו). אז לקרוא שני טקסטים זאת הבעיה? מדובר בשילוב של כמה מחשבות מודרניות ומוזרות -

1 "כל מי שסובל מבעיה מסוימת, אסור לומר לידו משהו שעלול להזכיר לו את זה". זה נכון אולי בשלב מסוים של הטיפול, אבל אם לא הצליחו תוך זמן קצר להגיע ליציבו שלא תעורער מאזכור של חצי משפט, אז לא באמת הועלנו, כי זה יגיע בסופו של דבר.

2 "הדת היא מקור טיפוסי לבעיות ותפקידו של הרב ה"רגיש" הוא לסלק את הרכיבים הדתיים הבעייתיים מצאן מרעיתו". ברור שיש אתגרים תלויי דת, אבל לנסות לפתור לאנשים בעיות לא יכול להתמקד בבעיות השולויות והזניחות שנגרמות בבית הכנסת.

וואו. מרגש אותי לקרוא את זה למרות שלא יודעת מה הוקף ההלכתיהיא יושבה בחלון
בכלופן ראש השנה לפני שנתיים התמודדתי כמה חודשים עם דיכאון וחרדות. ובדיוק כמו שהוא כותב: 'אווירת הקדושה של הימים הנוראים יכולה, כשהיא מונגשת בצורה לא אחראית, להביא להידרדרות שאחריתה מי ישורנה'
חרדת יום הדין, התפילות והכל גרמו לי להצפה של הדיכאון והחרדות ממש במהלך החג. לא יכולתי להגיד את מילות התפילה. בסוף היום השני פשוט הרפתי, והרגשתי נורא. זה בהחלט עלול להוות טריגר למחשבות קשות. יש אנשים שחיים את חרדת יום הדין כל השנה, ושחושבים מחשבות של 'מי אני ומה חיי' כל יום וזה לא הכי בריא
זה בהחלט נושא שלא התייחסו אליו מספיק עד היום
תודה על התגובה הזאת.תורם דם
לצערי אנשים שמעולם לא התמודדו עם דברים
מראים את בורותם וחוסר רגישותם ברבים.

עצוב שהשנה היא 2021 ועדיין אין הכלה למורכבות
של מתמודדי נפש.
אני דווקא כן מרגישה הכלה.אולי פשוט צריך להעלות יותר למודעותהיא יושבה בחלון
אנחנו ב5781 וצועדים לקראת 5782ekselion

אתה חיי בעבר 

אגיב כי אני חושב שיש נזק מסוים בדברים שלךultracrepidam

כאילו שמי שלא מסכים איתך, זה מתוך בורות או אי-רגישות.

הסיבה שזה יכול לגרום נזק, זה כי אותו אחד שרוצה שאנשים יבינו אותו, יראה תגובות מהסוג שאתה יוצא נגדן, יבין - לפי השיפוט שלך - שמדובר באנשים שלא מבינים אותו, בורים חסרי רגישות, והמסקנה שלו תהיה שיש המון אנשים שלא מבינים אותו ולא מוכנים להתחשב בצרכים שלו. והוא יסבול לשווא.

כל זה בזמן שבפועל, מה שכתבתי היה שפרסום פסק פופוליסטי ש"אנשים עם דיכאון פטורים מלהגיד תחנון" זה לא מקדם אף אחד אלא מכניס אנשים לתבניות שמסבכות אותם.

 

זה שאנשים מראים אמפתיה בדרך שונה משלך

מתייחסים להלכה אחרת ממך

מגיעים למסקנות שונות ממך

זה לא אומר שהם בורים חסרי רגישות. זה בך הכל אומר שהם חושבים אחרת.

כואב לשמוע מה שעברתנשמה-כללית

אבל אני מוכרח לציין: התייחסו, אוהו התייחסו. 

הנקודה היא שעשו את זה באופן מושכל, פרטני, חכם. ולא בפרסומים המוניים..

כמו שטיפול פסיכולוגי עושים מול פסיכולוג, ולא בשחרור מאמרים מתנשאים לעיתון....

 

הפרסום הזה לא הולך להועיל לנושא ולמי שסובל. הוא רק מקרר ביידישקייט.

כולי תקווה שכל מי שעובר קשיים כואבים כאלו - יידע לפנות למי שצריך לפנות ולהתייעץ, ואני מאחל לו את כל הטוב שבעולם.

 

@תורם דם, בוא נתחיל מזה שאתה לא החכם היחיד בעולם. תתפלא לשמוע שעוד אנשים מכירים כאן מצבים ולא רק אתה. מלתרום דם לא הופכים לפסיכיאטר מוסמך.

זה שאנשים מראים את נאמנותם להלכה ולתורה זה לא בורות ולא חוסר רגישות. זה פשוט אנשים קצת פחות רדודים מכותב המאמר וממך, שמבינים שלדברים יש קצת יותר מורכבות מכמה מילים מפוצצות ופסאודו-הומאניות, שהם בסך הכל כיסוי ללא-כלום. זה שבמקום להתמודד עניינית עם הטיעונים אתה קורא להם "בורות וחוסר רגישות" לא מוציא אותך חכם ורגיש, אלא כולה אדם שאין לו יראת שמים. 

שמחתי לעזור.

מעניין אותי מה אנשים כמו למשל הרב רפי פויירשטיין יגידו על זהוהוא ישמיענואחרונה
האמת, אני לא בטוח בכלל שהוא היה מתלהב מהרעיון מכל מיני בחינות
וידוי של עריק...מחפש אהבה

ישבתי אתמול, מאוחר בלילה, עם חבר.

שנינו עריקים (אני מאתמול.. מזל טוב!), שנינו עובדים ולומדים כמה שעות בערב.

סיפרתי לו שהציעו לי מסלול מיוחד לחרדים. משהו תקדימי שעוד לא היה.

לא רוצה להרחיב בפרטים, רק אומר שלכאורה אין שום מניע דתי לסרב לו. זה אפילו יותר טוב רוחנית מהעבודה שלי היום.

אמרתי לו: "יוסף, אתה בא?"

זה לקח כמה דקות, כמה שתיקות.

ואז זה השפריץ ממנו החוצה:

"לא רוצה ללכת למקום שלא אוהבים אותי שם",

"לא רוצה ללכת למקום שרוצים שאשתנה"

"מקום שיאהבו אותי רק אם אהיה כמו כולם".

פתאום הבנתי, המסלול שאני הולך להתגייס אליו, לא יתרום כלום לצבא. הוא סוג של מסלול מומצא כדי לגייס אותי בכל מחיר.

אתם פשוט מנסים לשנות אותי.

 

גלית דיסטל, במה זכית שיצאו מפיך המילים האלו: "רוצים שהחרדים יתגייסו? ... זה לא יבוא בקללות. זה לא יבוא בכפייה. ... זה יבוא כשנקשיב למצוקה שלהם. ... אפשר לפתור את זה. אפילו בקלות. אם רק נעצור רגע להקשיב להם"

"אני רוצה שתדעו אחיי החרדים, אתם לא לבד, ספינת הדגל של הימין מאחוריכם במאה אחוז ולא כנדבה ולא כתרומה אלא כי אתם סיירת המטכ"ל של הזהות היהודית במדינה הזו''.

היא תקפה בחריפות את הקואליציה: "מה שקורה עכשיו הוא בלתי נסבל. על לפיד אמרה: "מרכז בור ונבער שמי שעומד בראשו אין לו אפילו תעודת בגרות ושהיהודי הקדוש בעיניו הוא ישו, ובזכות שמאל קיצוני, לב המדינה הזו נדחק לשוליים".

היא הזהירה: "אתם יושבים כאן זחוחים ולא מבינים איזו רעידת אדמה תתרגש עליכם, אנחנו על סיפו של הר געש, אני כרגע עומדת על הלבה ומתריעה - לא יימשך יותר מצב שבו רוב יהודי ציוני יהיה מדוכא, לא יימשך! אנחנו מילימטר מלהבעיר את האדמה הזאת, אתם לא מבינים? כמה אפשר לדכא?''

"אני ממש לא אופטימית, אלא מודאגת מאוד מפני העתיד, כי ברור לי שגם אם החרדים יתגייסו זה לא ירגיע את הרוחות, כי תמיד ימשיכו להיות נגדם טענות: 'למה מפרידים בין גברים ונשים?' 'למה משקיעים כל כך הרבה כסף בהתאמת חטיבות לאורח חיים חרדי?' ועוד, אבל אני גם מאמינה בלב שלם שהקב"ה הוא זה שמנהל אותנו ורוצה שנגיע לימים טובים יותר. אז כן, עוד יהיה טוב, ועד שזה יקרה אני מבטיחה להמשיך לפעול"

"הדבר שפועם בי יותר מכל הוא לא תחושת הביטחון, אלא דווקא תחושת החופש. חופש כערך עליון חופש מקסימלי בכל תחום אפשרי. החופש שלי כיהודייה לבנות בית על אדמת אבותיי כי זוהי האדמה שלי ושל בני עמי. החופש של יזמים ישראלים צעירים חרוצים ומלאי מוטיבציה לבנות עסק משגשג מבלי לשאת את עולו של המגזר הציבורי ואני יודעת כמה עול זה מכביד, סחבתי אותו על כתפיי במשך שנים לא מעטות".

 

"החופש של בני האדם להיות בטוחים בכל מקום. החופש של נשים ערביות לזכות בלילה אחד שקט ונטול חרדה מבלי להתהפך במיטה ולתהות האם בנם יהיה קורבן לאלימות. החופש של נשים חרדיות לבחור במחיצה ציבורית כי זהו צו מצפונם וזוהי בחירתן החופשית הלגיטימית והמלאה. החופש של כל הורה לבחור את חינוך ילדיו על פי תפיסת עולמו גם כשמדובר בהורה חרדי".

 

"החופש הנפלא להתבטא ולהחליף רעיונות מבלי לחשוש מהענישה המצמררת ואכזרית של משטרת התקינות הפוליטית. החופש של הציבור לצרוך רעיונות ולגבש מחשבות מתוך היצע של תקשורת חופשית. כי שוק חופשי הוא מחשב חופשית. החופש של נבחרי הציבור שיושבים בכנסת הזאת לממש את רצון העם מבלי לחשוש מאיום השוט הבלתי נראה אך קיים תמידית של מערכת אכיפת החוק, שלא תמיד חקר האמת הוא נר לרגליה ולא תמיד רדיפת הצדק הוא המנוע שמניע אותה".

בתחילת דבריה סיפרה ח"כ דיסטל על הוריה שלא הורשו לגעת בירקות בשוק באיראן על מנת שלא "יטמאו" אותן ביהדותם, ובהמשך הדברים אמרה: "המערכת הפוליטית כמו שילבה הידיים מימין ומשמאל כדי ליצור אחדות, אלה שהאחדות הזאת איננה כוללת את אבי ואת אמי. הם נדרשים כעת אחר כבוד פשוט לזוז הצידה. הוריי אמנם אינם טמאים עוד, הם רק המחלה שבגללה קם לו גוש הריפוי, הם רק הפגם שבגללו קם לו גוש השינוי, הם רק אבן בנעל של ישראל הראשונה שבגללה קם לו גוש האיחוי. אבי ואימי ולמעלה משני מיליון בני אדם חרדים, דתיים, מזרחים ומסורתיים הפכו שקופים או נלעגים או מוחרמים או נרדפים והכל בשם איזו אחדות מזויפת שבאה להסתיר שיסוי עמוק מאוד ושנאה עמוקה ביותר".

 

בהצלחה בחופש שלך בכלא הצבאיאריק מהדרום

ובסנקציות הכלכליות האישיות.
 

גם סתם חיילים לא שואלים אותם מה הם רוצים להם אפילו לא מציעים מסלולים מותאמים לאורח חייהם.

יש לך לב רע. שחורמחפש אהבה
🖤🖤🖤🖤🖤אריק מהדרום
מסכימה לגמרי.נחלת
מסכימה עם מחפש אהבה. לחלוטין. רקנחלת

צריך להיזהר לפעמים מחופש מוגזם. ולנהייה אחרי מה שהעם אומר.

 

מבחינה בטחונית (אולי לא כל כך שייך אבל ממליצה לשמוע את ד"ר

מרדכי קידר בנושא "איך איראן קיבלה הסכם כל כך טוב?)

 

כמעט שבת שלום לכולם!

לא הבנתם. עד למטה הם דברי גלית דיסטלמחפש אהבה
לי אף אחד לא אמר "בוא תתגייס, אתה תשאר תתרןדי שרוט
אל תדאג. הצבא לא ישנה אותך. מכילים פה תתרנים".

אף אחד לא הכין אותי למפגש עם הלוף. וככה הצבא שינה אותי. יצאתי היפרוסמי. די שרוט נהייתי מאירועים שונים לחלוטין.

אולי הם מנסים לשנותoo

ואולי לא

זה לא באמת משנה


מה שמשנה זה מי אתה/ מה אתה רוצה/ בוחר לעשות עם החיים שלך

אם סביבה עלולה לשנות אותך

סימן שגם היום הסביבה מגדירה אותך/ מחליטה בשבילך


לא משנה איפה תהיה

אתה זה שאחראי לעצמך

אף אחד לא באמת משנה אותך

אלא אתה בוחר/ מאפשר את זה

זו תובנה חזקה גם בשבילנונקדימון
ניסחת יפה אז צילמתי מסך. תודה
תודה 🙂oo
אני מניח שאתה רוצה לשמוע את דעתינונקדימון

אז ככה:


א. אנחנו מתגייסים לצבא כי זה מה שנכון לעשות. זו מצווה. והארגון צריך חיילים במגוון סוגים ותחומים.


ב. זו הכללה פזיזה וחפוזה להסתכל על הצבא ולא על האנשים שמרכיבים אותו. יש אנשים שירצו שתשתנה ויש אנשים שלא. יש מקומות שיותר ויש מקומות שפחות. ככל שאתה יותר "נמוך" בהיררכיה שם אתה דווקא פוגש יחס אחר וטוב. אני יכול לומר שאצלי רוב מוחלט מקבל אותנו הדתיים באהבה אדירה, ויש אפילו כמה שקצת התקרבו (אפילו רק בדעות) בעקבות המפגש איתנו. בנוסף, בטירונות שלי (לא קרבי) הייתה לידי מחלקה של ביינישים מבוגרים, ומפקד המחלקה שלהם ביקש במיוחד לקבל מחלקה כזו כי הוא מרגיש שזה מפרה אותו.

כלומר, הרבה תלוי בך. לא רק להאשים ולהסתכל בעוינות על אחרים. תדאגו להצדיק את האהבה שאתם רוצים, ואם לא אהבה אז לפחות כבוד. תדאג להיות מי שמקדש שם שמיים בהתנהגות שלך (יש אצלנו אנשים שבמפורש אומרים שהם לא מקללים בשיחה איתי. לא כולם אך בהחלט יש. זה לא פלא?).


ג. אם אתה בא דרך מסלול מסודר אז יש לך גב חזק מאחוריך. ככה זה למשל בישיבות ההסדר ולכן המסלולים פורחים והבחורים יוצאים באותה רמה רוחנית כמו שנכנסו (ולפעמים אפילו יותר, עד כמה שזה נשמע מוזר לאוזן החרדית).


ד. בגלל שהמבט, בסופו של דבר, הוא לא רק שלך עליך אלא של התמונה הגדולה אזי אפילו מסלול שאולי הוא לא הכי תורם שבעולם (ואני בטוח שלא מדובר על משקי ממטרות) עדיין מועיל לטווח הארוך. אם הציבור החרדי, כמכלול, יצטרף לצרכי הצבא אזי ייפתחו מסלולים, אפשרויות ואפיקים נוספים וגם הצבא יהיה מוכרח להתאים את עצמו יותר לצרכים של האדם הדתי והחרדי. אבנים שחקו מים.


ה. לא מעט מההסתכלות על החרדים היא דבר שהם הביאו על עצמם. בעבר הם התגאו בזה, ועכשיו לצערם המחיר מתחיל להיפרע. לא מאוחר לתקן, וזה בהחלט אפשרי.


ו. לא נדבר על גלית דיסטל עצמה כי היא לא הענין, אבל גם עלינו בציונות הדתית יש כל הזמן טענות ויש כל הזמן מאבקים למרות שאנחנו מתגייסים הכי קרבי, עובדים ועמלים, לומדים ותורמים ומהווים חלק אינטגרלי מהציבור. אבל אנחנו לא עושים את זה כי "הם רוצים" אלא כי זה מה שנכון. ואנחנו מתאמצים לדאוג למה שאנחנו צריכים בתוך המסגרות השונות. ובסופו של דבר, השמאל הקיצוני הוא פחות מחמי מעם ישראל. הסיכויים שתיפול בחברה טובה הם דווקא גבוהים. כמובן תמיד יהיו בורים וטיפשים, ואפילו רשעים - אבל כמו שאמרתי, פעמים רבות אתה בעצם ההתנהגות שלך והיראת שמיים שלך תוכל לשנות את המבט. (וכן, לפעמים גם קצת ויכוחים ודיונים עם אחרים).


ז. השתדלתי מאוד לשמור על שפה ושיח אחר בתגובה הזו, ללא אמוציות. אני מקווה שזה ניכר. הפעמים הקודמות התדרדרו מהר וחבל. אני מצידי משתדל, אנא גם אתה (ואתם).

דיון פילוסופי נחמד שלא אמור להשפיע על הגיוס עצמןמרגולאחרונה

צבא זה לא תכנית לפי בקשתך

והשיבוץ לצבא לרובנו פשוטי העם הוא לפי צרכי צבא


אפשר להתדיין על כמה התפקיד הספציפי משמעותי, או על היחס והאם מנסה לשנות או לא. וכמובן כדאי לעשות צעדים בשביל לשפר את המצב בצבא והיחס לחרדים, חיילים וכו.


אבל כל זה לא מוריד מהחובה החוקית (והמוסרית, לעניות דעתי) להתגייס ולקחת חלק.

מילא היית אומר את מה שאומר ושבגלל זה אתה מנסה לשנות שיבוץ

אבל להשתמט? להוציא עצמך מכלל ישראל? לעבור על החוק ולהגיד "מזל טוב" תוך שאתה יורק על ציבור המשרתים במעשיך?


לא ולא. שום לגיטימציה. 

הזמר שהכי נגע לכם בלב...מחפש אהבה

מי זה?

יש כמה, אני חושב שאצלי זה שירים ספיציפיםל המשוגע היחידי

וגם תלוי בזמנים.

לאחרונה נגע בי השיר "שווים"

יש מלאShandy

יש לי מלא שירים וזמרים

כל שיר כמעט ונוגע בי לא משנה באיזה שפה..

אבל יש זמר שאני ממש אוהבת

זה רון בוחניק

המסתערבמיפ
זמרים הם הרופאים הכי טובים שיש למדע להציעאנימהאחרונה
הוכתר כמשפט האווילי ביותר בתולדות המוזיקה העברית בעת החדשה
מה שלומכם אנשים? משיח נאו בפומ!
חיים נושמים יומיום ב"הל המשוגע היחידי

אני מבין שאת מהוותיקות פה

חסדיזיויקאחרונה
אוח... ימים סוערים...מחפש אהבה

במיוחד!

היי בונבוןמיפ
בא לפו הרבה?
תגובה מוזרה בעליל - אני חייב לומר..מחפש אהבהאחרונה
לגמריל המשוגע היחידי

כולם פתאום עוברים שינויים ביחד

יאוש - זה בלקסיקון שלכם?זיויק
אני מתלבט בקשר לנושא מסוים אם זה שם
משבר שקט עם אחותי הגדולה שמכאיב לי.אוריאנה

משהו שיושב לי על הלב תקופה ואני לא רוצה

לפתוח עם המשפחה

כי זה יכול להעכיר אווירה וזה לא מה שאני רוצה שיקרה.

אחותי הגדולה ואני לא תמיד היינו החברות הכי טובות.

קשר סבבה היו שנים יותר, היו שנים פחות.

היא התחתנה כמה שנים לפניי

והכל ממש בסדר,

אני נשואה עם המשפחה שלי,

היא נשואה עם המשפחה שלה.

באופן כללי היא בקשר הרבה יותר טוב עם המשפחה של בעלה מאשר המשפחה שלנו.

שם היא מרגישה ממש ממש חלק.

היא מגיעה לכל האירועים, הם נמצאים אצלם המון,

היא בקשר ממש טוב עם האחיות שלו.

ממש חלק מהמשפחה לגמרי.

בדיוק הפוך מאיך שהיא מרגישה איתי.

לאירועים שלי היא אפילו לא תמיד באה.

לכל מיני דברים שאני מזמינה היא די מתחמקת.

והשבת,

מישהי מהמשפחה

הייתה אצלה עם בעלה והילדים,

ופתאום הבנתי משהו,

שאני אף פעם לא הייתי אצלה בבית.

היא מעולם לא הזמינה אותי, או מישהו מהילדים שלי,

או את בעלי.

אין שום שיח כזה.

איזה פעמיים כשעברנו קרוב לעיר שהיא גרה בה,

אפילו הזמנתי את עצמי,

ופעם אחת היא פשוט לא ענתה כל היום,

ופעם השנייה היא התנצלה שהיא לא בבית.

אבל היא אף פעם לא אמרה,

אבל תבואו ביום אחר, בואו ננסה פעם אחרת.

אף פעם לא הזמינה מיוזמתה

אותנו אליה.

אני לא יודעת אם הבעיה היא אצלי או אצלה.

אולי זו פשוט תחושה כללית.

אני מרגישה שלפתוח את זה ייצור אווירה עוד יותר כבדה וממש ריב.

אני יושבת עם עצמי, ודי מתוסכלת.

לא כי אכפת לי מביקור כזה או אחר,

מעוד פעם לבוא אליה או שהיא תבוא אליי,

אלא פשוט

כי האווירה במשפחה לא כל כך

זורמת מאוחדת ומגובשת, והם פשוט

לא מרגישים חלק מאיתנו.

אין לך שליטה על הצד שלה. רק על שלךמשה

את יכולה להרגיש. קודם כל.

אפשר להציע/להזמין. אפשר לעשות את 'העבודה' בצד שלך. אבל בצד שלה,  אם היא לא רוצה אין באמת משהו שאת יכולה לעשות. זה שלה.

נכון. אבל יושב עלייאוריאנה
'אוריאנה שזה יושב עליי'משה
תנסי לכתוב קצת ולגשש בנפש מה באמת כואב לך. מרגיש לי כמו  משהו משפחתי או אחריות שלקחת על מישהו אחר.

לכתוב. שוטף. בלי הפסקה. לפחות 5 פסקאות.

לא רוצה להכניס לך רעיונות לראששלג דאשתקד

אבל לצערי שמעתי על כמה סיפורים כאלה, שהמקור שלהם היה איזו חוויה לא נעימה מלפני הרבה שנים. אולי בעלך החמוד עשה משהו ששידר משהו... (לפעמים זה איזה תת מודע מדברים מהילדות, שמעוררחם אצלה קנאה או כאב כלשהו. כל עוד את הקטנה, יש יותר סיכוי שאת לא זוכרת/מודעת להכל).

את יודעת מה פער הגילים ומה הגיוני וכדו'.


בכל מקרה, אין המון מה לעשות עם הדברים האלה. נשמע שאתן חיות בטןב למרות הקרירות הזו, אז אולי אפשר להניח לזה ככה...

כן כנראה. אין איזה טראומה מהעבר.אוריאנה
פשוט לא היינו הכי קרובות, עכשיו כשהילדים ממש בגילאים קרובים זה מציק.
פשוט כואב...ארץ השוקולד

יכול להיות חוויה ישנה, אבל יכול להיות יותר אופי שמשהו באופי שם נח לה יותר מהאופי במשפחה.

היי מכיר קצת מקרוב.. עובר משהו מאוד דומה..אבי שם

לא רוצה לפרט אבל מישהו מהמשפחה- שאני מאוד מאוד אוהב ורוצה קשר חי- לא כל כך קשור אליי בלשון המעטה, בשלב כלשהו פתאום קלטתי שמאז שהתחתן כשמגיע אלינו שבתות לא היה אומר לי שלום ישיר/נותן איזה חיבוק/ אפילו לא מיישיר מבט. לאחים אחרים כן.

אותו דבר כשהיה הולך, כואב לי מאוד. ברור לי שלא ממקום רע.

פתאום גם קלטתי שהמון דברים שאני עובר לאחרונה הוא אפילו לא מודע אליהם. אפילו ברמה הטכנית ובטח שלא בקטע ריגשי.

הוא גם מאוד מאוד מחובר למשפחה של הצד השני ומרגיש שם בבית (כל הכלות והחתנים שלהם זה ככה)..

אבל יש כמה דברים שדי ברורים לי לוידע למה אבל נראלי אין היגיון בלא להסכים עם זה.

כמובן הכל רק לדעתי והרגשתי..

א- לומשנה כמה הוא מרגיש טוב עם המשפחה של הצד השני, ברור שכמו שהוא חסר לי ככה אני חסר לו, אין תחליף למשפחה, אח או אחות, לכן, אם אנחנו מדברים על חוסר אמיתי, שהוא לא רק דמיון בראש שלי ברור שגם הצד השני סובל מהמציאות הזו ורוצה משהו אחר..

ב- בחיים בחיים אני לא אסכים עם אמירה של לא נורא תוותרי ותמשיכי ככה, סך הכל אין מריבות.. (לפעמים חוסר קשר כואב וקשה הרבה יותר ממריבה, וגם אם לא), ברגע שיש תביעה (דו צדדית, ושוב, כנראה שיש) לקשר עמוק, אם לא נרווה את זה, זה לעולם לא סתם 'יירגע'.. זה יעני תביעה בנפש שתישאר..

ג- אז לעצמי אני אומר.. קודם כל לא להתייאש מהקשר. ואז גם לא לכעוס על הצד השני.

ד- אולי לאט לאט לפתח איתה קשר. אבל ממש לאט בהדרגה, לשלוח הודעה, להגיד שלום. ומתישהו אפילו לדבר על עצם הניתוק. לצערי בשלב די עוד אין לי ניסיון..

בהצלחה ממש!

האמת, סורי אבל נחמד לדעת שיש עוד איתך בסירה..

סורי אם כתבתי בביטחון מדי..אבי שם

פשוט הרגשתי הזדהות ממש חזקה עם המון פרטים שכתבת. וכמה תגובות, סליחה, אבל נראות לי ממש מוטעות שיובילו לעוד כאב וחיים פחות בריאים..

ממש מקווה להצלחתך

טוב מאד שאת רגישה לענייןזיויק

זה נראה כאילו תוצאה של מה שהיה בבית ההורים קודם.

זה מאד מוערך שאת מרגישה את החוסר ואת זה שצריך אחרת.

האם לדעתך אפשר לבנות קשר חדש?

את רוצה בזה?

קשה מאוד מאוד מאוד!!!מחפש אהבה

דווקא אחרי הנישואין מגלים כמה אנחנו צריכים את האחים שלנו הרבה יותר מאי פעם..

❤️❤️❤️אנוני.מיתאחרונה
אוף! מחפש מישהו אחד בעולם שיבין אותי...שבור לרסיסים
למישהו יש קישור לסרט סיפור אחר של אבי נשר? פליזזאבי שם

אולי יעניין אותך