פסק הלכה: אסור לאדם עם נטיות אובדניות לומר 'אשמנו בגדנו'
רגע לפני הימים הנוראים וחגי תשרי, הוציא הרב יוני רוזנצוויג חוברת הלכתית יוצאת דופן שעוסקת באנשים שמתמודדים עם בעיות נפשיות | הוא מסביר האם מותר לאדם הסובל מאנורקסיה לצום, על איזה קטעים מתמודדים עם דיכאון יכולים לדלג, ולמה עולם ההלכה לא עסק בתחום הזה עד עכשיו?
ישי אלמקייס, חדשות כיפה
הכתבה המלאה בכיפה פסק הלכה: אסור לאדם עם נטיות אובדניות לומר
חגי תשרי והימים הנוראים בפתח, איתם ההכנות הרבות שכבר החלו החל מקניית הסימנים לראש השנה והסכך לסוכות ועד עריכת חשבון נפש לעשרת ימי תשובה ויום כיפור. אך יש קהל שההכנות לימים אלו מורכבות עבורו במיוחד.
חוברת הדרכה הלכתית שיוצאת במיוחד לקראת הימים הנוראים, עוסקת במפגש בין הסובלים מבריאות נפשית לקויה לחגים, לתפילות ולצומות. החוברת נכתבה בידי הרב יוני רוזנצוויג ממכון "מעגלי נפש" וכוללת התייחסות לאנשים עם ADHD ("יכולים להתפלל עמידה בראש השנה בתזוזה"), לאנשים שסובלים מהתקפי חרדה ("יכולים לשתות מים במקביל לתרופה ביום כיפור") ולאנשים עם דכאון קליני ("להתייעץ עם המטפל, ייתכן ולא יצומו"). יחד עם זאת, המחבר טוען כי היא נועדה גם לציבור: "שיוכלו להבין קצת יותר לעומק את הקשיים והצרכים הקיימים".
"לפני 4 שנים הגיעו אליי כמה שאלות בנוגע להלכה ובריאות הנפש, חיפשתי בכל ספרות ההלכה ולא מצאתי תשובות. לגבי בריאות הנפש לא נכתב כמעט כלום וזה היה מוזר, אז החלטתי ללמוד את הנושא". הוא קבע חברותא עם חבר פסיכיאטר שנמשכה למעלה משנתיים והתוצאה של זה היא ספר מקיף שיצא בעוד חודשיים.
איך מגשרים על הפער בין הרצון לשמירת מצוות ובין שמירה על אותם מתמודדים?
"תמיד אפשר לתת היתר או להוריד קטעים שונים רק בגלל חשבונות טכניים ולומר להם: 'אתם פטורים'", אומר הרב רוזנצוויג ומסביר: "הצד השני הוא שהאנשים האלה רוצים להיות חלק. אם נפטור אותם מהצומות ומהתפילות, איזה קשר ותוכן רוחני יישאר? איזה משמעות תישאר? הם יהיו ריקים. כמה שאנחנו מתלוננים על האורך של התפילות בראש השנה, מי שבאמת לא מסוגל לזה נשאר בסוף בלי כלום, והוא אפילו מרגיש אשם בשל כך. אז האתגר כאן הוא כפול. צריך באמת לומר להם - אתם פטורים מ-א', ב' וג', אבל צריך ליצוק תוכן חדש ולהדגיש: תעשו את זה ואת זה. אני יכול להמציא דברים אבל כדאי וצריך למצוא את זה במקורות כי זה מרגיש יותר אותנטי. נכון שהתרגלנו שאת ראש השנה ויום כיפור חווים בדרכים מסוימות, אבל הם לא חייבים לחוות את זה דווקא ככה, יש עוד דרכים. אז הנה מדרש, הנה סיפור ומקור חסידי ורעיון שיכול לתת את התוכן בלי להביא אותם למקום שבו הם סובלים וחס ושלום גם מתדרדרים בעקבות התפילות".
לפי הרב רוזנצוויג, החשבון ההלכתי הוא פשוט יחסית: "אם מצוות 'עשה' גורמת לחולי אז אפשר לוותר עליה, אבל אם אנחנו מדברים על איסורים ומצוות 'לא תעשה', אז זה כבר דבר אחר". הוא אומר וטוען, "האם אגיד לאדם אובדני שלא לומר 'אשמנו בגדנו' אם זה יפגע במצבו? בוודאי".
הרב רוזנצוויג מספר כי יום אחד פנה אליו אדם שקרוב משפחתו מתגורר בחו"ל וסובל מדמנציה. הוא סיפר כי הם בדרך כלל מדברים לפני שבת ובצאתה כדי לראות שהכל אכן כשורה, ושאל האם מותר לו להתקשר גם במהלך ראש השנה כדי לבדוק את מצבו של הקרוב. "כאן זה לא עניין של ביטול 'עשה' ואני חייב להבין מה קורה עם הדמנציה הזאת ומה ההשלכות של זה", אומר הרב רוזנצוויג ומספר כי הוא בירר באיזה שלב של הדמנציה הוא נמצא ומסתבר שבעקבות הקורונה מצבו חמור יותר ממה שקורה בפועל, ולפעמים אפילו שוכח לאכול ולדאוג לעצמו, והבין שזה גובל בפיקוח נפש, לכן התיר להם להתקשר במהלך החג.
"האמנם נרצה שאדם שסובל מדיכאון קליני, יאמר: 'עכשיו שנוצרתי, כאילו לא נוצרתי... הרי אני לפניך ככלי מלא בושה וכלימה'?", שואל הרב רוזנצוויג בהקדמה לחוברת ההדרכה, "האם אישה שסובלת, חס ושלום ממחשבות אובדניות, נכון שתעסיק את מחשבתה בתפילת נעילה באמירת 'מה אנו, מה חיינו... כי הכל הבל'? אווירת הקדושה של הימים הנוראים יכולה, כשהיא מונגשת בצורה לא אחראית, להביא להידרדרות שאחריתה מי ישורנה", שאלות כאלה ועוד רבות אחרות הביאו את הרב רוזנצוויג להיות הראשון שנוגע בחוויותיהם של מתמודדים עם בעיות נפשיות אל מול עולם ההלכה בכלל והימים הנוראים בפרט.
למה עולם ההלכה לא נגע בתחום הזה עד היום?
זאת לא אשמתו של עולם ההלכה, לא התעצלנו, פשוט כל העולם לא נגע בזה עד עכשיו. הניואנסים בתחום בריאות הנפש היו פחות ידועים לרוב האנשים בעולם. אם אתה חוזר 2,000 שנה אחורה ואתה רואה במשנה ובגמרא: "חרש שוטה וקטן", מה זה ה"שוטה"? ברור שמדובר במקרים הקיצוניים, בפסיכוזות, אבל אף אחד לא שם לב למישהו שקצת בדיכאון. זה תחום אפור שלא אבחנו אותו. לפני 50-40 שנה העולם התחיל לדבר יותר במושגים האלה והתפתחה הבנה של דקויות שלא הייתה לפני כן ובעולם ההלכה לא התעדכנו בזמן. אם תלמיד ישיבה שאחרי תפילת שחרית במקום ללכת לארוחת בוקר היה אומר קריאת שמע בפעם ה-50 כי הוא רוצה לדייק את הכוונה, אז פעם הרב היה אומר שהוא צדיק, והיום אנחנו יודעים שהוא מסכן, יש לו OCD והוא סובל.
https://www.kipa.co.il/userFiles/files/fd1f3df98ee36479dba82e69a531d821.pdf
האידיאל הוא שכל ספר הלכה יכיל פרק בנושא בריאות הנפש או שזה יהיה ספר בפני עצמו?
מצד אחד כדאי שזה יהיה בנחלת הכלל ושכולם יכירו את זה אבל מצד שני זה בלתי אפשרי. כל פעם ששאלתי מישהו מתחום בריאות הנפש שאלה בנושא, הם תמיד ענו: "זה תלוי במקרה". אף אחד לא יסכים להתחייב לתת פסיקה גורפת. צריך להכיר את ההיסטוריה, את רמת הפעילות שלו ואת חוות הדעת של המטפל בשביל להכיר את המקרה. בתחום כזה קשה לתת הדרכות כלליות כמו שנותנים בתחומים אחרים. זה דורש התמקצעות מסוימת מצד הרב שפוסק.
הכתבה המלאה בכיפה פסק הלכה: אסור לאדם עם נטיות אובדניות לומר
רגע לפני הימים הנוראים וחגי תשרי, הוציא הרב יוני רוזנצוויג חוברת הלכתית יוצאת דופן שעוסקת באנשים שמתמודדים עם בעיות נפשיות | הוא מסביר האם מותר לאדם הסובל מאנורקסיה לצום, על איזה קטעים מתמודדים עם דיכאון יכולים לדלג, ולמה עולם ההלכה לא עסק בתחום הזה עד עכשיו?
ישי אלמקייס, חדשות כיפה
הכתבה המלאה בכיפה פסק הלכה: אסור לאדם עם נטיות אובדניות לומר
חגי תשרי והימים הנוראים בפתח, איתם ההכנות הרבות שכבר החלו החל מקניית הסימנים לראש השנה והסכך לסוכות ועד עריכת חשבון נפש לעשרת ימי תשובה ויום כיפור. אך יש קהל שההכנות לימים אלו מורכבות עבורו במיוחד.
חוברת הדרכה הלכתית שיוצאת במיוחד לקראת הימים הנוראים, עוסקת במפגש בין הסובלים מבריאות נפשית לקויה לחגים, לתפילות ולצומות. החוברת נכתבה בידי הרב יוני רוזנצוויג ממכון "מעגלי נפש" וכוללת התייחסות לאנשים עם ADHD ("יכולים להתפלל עמידה בראש השנה בתזוזה"), לאנשים שסובלים מהתקפי חרדה ("יכולים לשתות מים במקביל לתרופה ביום כיפור") ולאנשים עם דכאון קליני ("להתייעץ עם המטפל, ייתכן ולא יצומו"). יחד עם זאת, המחבר טוען כי היא נועדה גם לציבור: "שיוכלו להבין קצת יותר לעומק את הקשיים והצרכים הקיימים".
"לפני 4 שנים הגיעו אליי כמה שאלות בנוגע להלכה ובריאות הנפש, חיפשתי בכל ספרות ההלכה ולא מצאתי תשובות. לגבי בריאות הנפש לא נכתב כמעט כלום וזה היה מוזר, אז החלטתי ללמוד את הנושא". הוא קבע חברותא עם חבר פסיכיאטר שנמשכה למעלה משנתיים והתוצאה של זה היא ספר מקיף שיצא בעוד חודשיים.
איך מגשרים על הפער בין הרצון לשמירת מצוות ובין שמירה על אותם מתמודדים?
"תמיד אפשר לתת היתר או להוריד קטעים שונים רק בגלל חשבונות טכניים ולומר להם: 'אתם פטורים'", אומר הרב רוזנצוויג ומסביר: "הצד השני הוא שהאנשים האלה רוצים להיות חלק. אם נפטור אותם מהצומות ומהתפילות, איזה קשר ותוכן רוחני יישאר? איזה משמעות תישאר? הם יהיו ריקים. כמה שאנחנו מתלוננים על האורך של התפילות בראש השנה, מי שבאמת לא מסוגל לזה נשאר בסוף בלי כלום, והוא אפילו מרגיש אשם בשל כך. אז האתגר כאן הוא כפול. צריך באמת לומר להם - אתם פטורים מ-א', ב' וג', אבל צריך ליצוק תוכן חדש ולהדגיש: תעשו את זה ואת זה. אני יכול להמציא דברים אבל כדאי וצריך למצוא את זה במקורות כי זה מרגיש יותר אותנטי. נכון שהתרגלנו שאת ראש השנה ויום כיפור חווים בדרכים מסוימות, אבל הם לא חייבים לחוות את זה דווקא ככה, יש עוד דרכים. אז הנה מדרש, הנה סיפור ומקור חסידי ורעיון שיכול לתת את התוכן בלי להביא אותם למקום שבו הם סובלים וחס ושלום גם מתדרדרים בעקבות התפילות".
לפי הרב רוזנצוויג, החשבון ההלכתי הוא פשוט יחסית: "אם מצוות 'עשה' גורמת לחולי אז אפשר לוותר עליה, אבל אם אנחנו מדברים על איסורים ומצוות 'לא תעשה', אז זה כבר דבר אחר". הוא אומר וטוען, "האם אגיד לאדם אובדני שלא לומר 'אשמנו בגדנו' אם זה יפגע במצבו? בוודאי".
הרב רוזנצוויג מספר כי יום אחד פנה אליו אדם שקרוב משפחתו מתגורר בחו"ל וסובל מדמנציה. הוא סיפר כי הם בדרך כלל מדברים לפני שבת ובצאתה כדי לראות שהכל אכן כשורה, ושאל האם מותר לו להתקשר גם במהלך ראש השנה כדי לבדוק את מצבו של הקרוב. "כאן זה לא עניין של ביטול 'עשה' ואני חייב להבין מה קורה עם הדמנציה הזאת ומה ההשלכות של זה", אומר הרב רוזנצוויג ומספר כי הוא בירר באיזה שלב של הדמנציה הוא נמצא ומסתבר שבעקבות הקורונה מצבו חמור יותר ממה שקורה בפועל, ולפעמים אפילו שוכח לאכול ולדאוג לעצמו, והבין שזה גובל בפיקוח נפש, לכן התיר להם להתקשר במהלך החג.
"האמנם נרצה שאדם שסובל מדיכאון קליני, יאמר: 'עכשיו שנוצרתי, כאילו לא נוצרתי... הרי אני לפניך ככלי מלא בושה וכלימה'?", שואל הרב רוזנצוויג בהקדמה לחוברת ההדרכה, "האם אישה שסובלת, חס ושלום ממחשבות אובדניות, נכון שתעסיק את מחשבתה בתפילת נעילה באמירת 'מה אנו, מה חיינו... כי הכל הבל'? אווירת הקדושה של הימים הנוראים יכולה, כשהיא מונגשת בצורה לא אחראית, להביא להידרדרות שאחריתה מי ישורנה", שאלות כאלה ועוד רבות אחרות הביאו את הרב רוזנצוויג להיות הראשון שנוגע בחוויותיהם של מתמודדים עם בעיות נפשיות אל מול עולם ההלכה בכלל והימים הנוראים בפרט.
למה עולם ההלכה לא נגע בתחום הזה עד היום?
זאת לא אשמתו של עולם ההלכה, לא התעצלנו, פשוט כל העולם לא נגע בזה עד עכשיו. הניואנסים בתחום בריאות הנפש היו פחות ידועים לרוב האנשים בעולם. אם אתה חוזר 2,000 שנה אחורה ואתה רואה במשנה ובגמרא: "חרש שוטה וקטן", מה זה ה"שוטה"? ברור שמדובר במקרים הקיצוניים, בפסיכוזות, אבל אף אחד לא שם לב למישהו שקצת בדיכאון. זה תחום אפור שלא אבחנו אותו. לפני 50-40 שנה העולם התחיל לדבר יותר במושגים האלה והתפתחה הבנה של דקויות שלא הייתה לפני כן ובעולם ההלכה לא התעדכנו בזמן. אם תלמיד ישיבה שאחרי תפילת שחרית במקום ללכת לארוחת בוקר היה אומר קריאת שמע בפעם ה-50 כי הוא רוצה לדייק את הכוונה, אז פעם הרב היה אומר שהוא צדיק, והיום אנחנו יודעים שהוא מסכן, יש לו OCD והוא סובל.
https://www.kipa.co.il/userFiles/files/fd1f3df98ee36479dba82e69a531d821.pdf
האידיאל הוא שכל ספר הלכה יכיל פרק בנושא בריאות הנפש או שזה יהיה ספר בפני עצמו?
מצד אחד כדאי שזה יהיה בנחלת הכלל ושכולם יכירו את זה אבל מצד שני זה בלתי אפשרי. כל פעם ששאלתי מישהו מתחום בריאות הנפש שאלה בנושא, הם תמיד ענו: "זה תלוי במקרה". אף אחד לא יסכים להתחייב לתת פסיקה גורפת. צריך להכיר את ההיסטוריה, את רמת הפעילות שלו ואת חוות הדעת של המטפל בשביל להכיר את המקרה. בתחום כזה קשה לתת הדרכות כלליות כמו שנותנים בתחומים אחרים. זה דורש התמקצעות מסוימת מצד הרב שפוסק.
הכתבה המלאה בכיפה פסק הלכה: אסור לאדם עם נטיות אובדניות לומר
