נאבק

בכל כוחי

מעלה אבק

בתוך מוחי

אשר שטוף זוהמה

מלא בזבל

סופו לרימה

הכל הבל

כך מתגלה

במעשינו הקטנים

אך האדם מלא

ולא חסר אונים

מלא הוא במצוות

כוחות נפש גדולים

שכבות על גבי שכבות

אשר צפים ועולים

ונותנים לאדם אדרנלין

הרגשה עילאית ונפלאה

להיות חלק מקדישין עילאין

זה יתרון ומעלה

אך הרבה פעמים האדם נרדם

נותן לעיניו תנומה

הופך להיות פאסיבי, נדם

מול היצר העושה מלחמה

ולא מתגבר כארי

לא מבין שחוטף אש

הופך להיות בשר טרי

כי הוא מראש מתייאש

צריך להרגיז יצר טוב

כמו שריש לקיש אומר

לא להיות רטוב

מהבוץ של החומר

לברוח כמו משריפה

מהחטא המאיים עלינו

כמו דרקון עם נשיפה

המגיע ועומד מולנו

אפשר להיות פחדן

ולתת לו להפחיד אותנו

ואז ל"ע נהיה לו למעדן

ובכך לא עמדנו בתפקידנו

אנחנו גיבורים אדירים

עומדים ביד עם תיל

אך כמו שאומרים

קשת גיבורים חתים ונכשלים אזרו חיל

כי הכל תלוי בריבונו של עולם

הוא הנותן כוח לאדם

להתמודד עם הרשעים ולעמוד מולם

להתמודד עם כידונם וחודם

והוא אמר פתחו לי פתח

שאוכל למלא בו עוצמה

ואז אותו הפצע, החתך

הופך את האדם לזקוף קומה

ושלא נתמלא מזריקות סטרואידים

ניקח את כוחנו מקליפות הטומאה

שבשמים יהיו נגד האדם עדים

על החולשה ורפיסות הקומה

ושלא יתפס האדם בקלקלתו

יהיה בוש לעולם הבא

לנצח יהיה גלוי חטאו

ולא יוכל להיות נחבא

ואם ישפשף עצמו

יתקן פגמים וחתכים

שמוציאים את דמו

ולא מגלידים ומתאחים

כי אנחנו צריכים

להבין שיש לנו יכולת

ולא להיות חסרי יכולת, נכים

או חסרי אונים וחסרי תוחלת

לרדת לעומקה של הבעיה

לתחוב את הסכין לבפנים

לשים מעל את הרטיה

לא להיות תמים

כי כשאנחנו אחוזים דמיונות

חושבים שאנו מושלמים

בעיות נוצרות ונהיות

חסרונות צצים וקמים

אך אם בבשר נחתוך

למרות שזה קצת כואב

דווקא שם, מהכאב,מתוך

יבוא המזור ע"י האוהב

ע"י לב נשבר

התעוררות והשתוקקות

לב צמא כמדבר

מליחות שהופכת למתיקות

ע"י שנשליך את העץ המר

אל תוך המים בלי לחשוש

מרירות תהפוך למתיקות תמר

התרופה והמזור יהיו מהמחוש

תתפשט בגופנו רגיעה

הקלה גדולה

וטיהר את הנגע

אל הקב"ה העלה

כי כשאנו בתוך רוחשים

נותנים לפצע בתוך לפשות

אנחנו בוראים נחשים

ולא יכולים לשתוק ולחשות

המום בסופו של דבר יתגלה

יוצג לעיני כל פגמינו

אלא אם כן נתעלה

ננקה ונעשה שטיפה בתוכינו

התורה היא הרטיה

שלנו הקב"ה נתן

ונותנת מזור לכל נטיה

הכל הופך לקטן

כשעומד מול התורה הקדושה

דיבורו של האינסוף

הכל גמד נעשה

הכל ים התורה יאסוף

היא מרפאת ומרגיעה

נותנת לאדם את החיבור

אך זה עמל ויגיעה

אי אפשר להיות שבור

כי כששמים תחבושת

הפצע כואב כשמחלים

הפגם, הנזק והבושת

בנו מהתלים

אך באמת נותנת היא את התרופה השלימה

החיבור האמיתי וההשתוקקות

לנו ולנפשינו היא מתאימה

החיבור בריבונו של עולם, הדבקות

והיא מחזירה אותנו אל עצמינו

נותנת לנו מחסה ומסתור

טהורים ונקיים עודנו

כל החיצוניות רק קיטור

אשר עולה למעלה

ואד יעלה מן הארץ

זה רק חיצוני, מחלה

שקץ ושרץ

והוא מוחל עוונות

מקבל אותנו איך שאנחנו

משלים לנו החסרונות

מכפר לנו חטאינו

כל הרשעה עתידה להיעלם

תפרח כעשן מן העולם

פשוט צריך להתעלם

צועקים הם לפני שידם קולם

לא להגדיל ולנפח

כמו שארס הנחש עושה

צריך לשים קרח

וכך הארס לא פושה

כי כשאנו מתייאשים

לא מאמינים בכוחנו הגדול

בוקעים עוד נחשים

גורמים לנו מהטוב לחדול

אך אנו צריכים להתחזק

לתפוס את עצמינו מהר

שלא יהיה חלילה עוד נזק

להיות עזים כנמר

אך לא להשלות עצמינו

לדעת שעשן יכול להזיק

במיוחד שורף הוא את עינינו

מכבה את המאור והזיק

ואחרי שניצחנו בקרב

לטפל בתוצאות המלחמה

פן ביתנו יחרב

האור יתעמעם, של הנשמה

היא הולכת ובוערת

אף פעם לא כבה

כנהר ניגרת

זרם תמידי של חיילי צבא

אך יכולה להישאר כגחלת

להיות מעומעמת ומכוסה

בלי הרבה יכולת

להיות מעורבת, נשארת כמוסה

אך כאשר הפנימיות מתגלה

בתוך ליבו של האדם

ולא נשארת בתוך מחסה ומחילה

זורמת היא בדם

מגעת היא לכל קצוות האדם

נותנת היא חיות ומאירה

וכל תא מת נאדם

היא את הרדומים מעירה

האדם מגלה כוחות שלא חשב

לא ידע בקיומם בתוכו

ורק אחרי שנתן לנשמה להתגלות, עכשיו

זורמת היא ללב ולמוחו

מחזירה את החמצן הא-לוקי

את הבריאות הטבעית

ואז האדם את הרוע מקיא

כל עיוות אותו מבעית

וחוזר הוא לתיקונו השלם

מגלה את עצמו באמת

עומד יציב כחומה וכתלם

ולא כבר מטלטל כמת

הוא נושם, חי

אין רעל בנשימתו

באר לחי

ממנה שואב עמידתו

מים חיים זורמים

מעלימים את הפצעים

וכל מכשולים שקמים

אותנו לא מפתיעים

יכולים אנו להרוג

את הדוב ואת הארי

אלא אם כן זה יחרוג

מהמצב הבריא

ואז נתכונן ונהיה ערים

לא נהיה פתים

כי המים הקרים מעוררים

ולא נלך בדרך חתחתים

נהלך בדרך המלך

ללא חשש ופחד

שיזרקו עלינו איזה פלך

ולא יאחזנו רעד

כי לפני הרגל מתקנים את הדרכים

סוללים ובונים אותם

ואז פוסעים כבני מלכים

עלינו מתנוסס החותם

שאומר שאנו חזקים

עשויים כברזל

אך גם לה' זועקים

ליבנו עדיין נוזל

ולא מוצק כאבן

יודע הוא להרגיש ולחוש

לא מלא בקש ותבן

אלא הוא במטרה נחוש

תורה לו לתפארת

שזורה לו ככתר על ראשו מונחת

היא לו עטרת

מתהלך הוא בנחת

כי הוא מלא בביטחון

בריבונו של עולם, קונה שמים וארץ

וכל המציאות היא רק קצה הקרחון

עד שיגיע גואל, זרע פרץ

ויפרוץ את הגדרות המכסות

יסיר את המחיצות בינינו לבין השכינה

יסלול את הדרכים שמפלסות

את הדרך לטהרה, לשמחה ולרינה

וכך נהיה קשורים אליו באמת

לא נצטרך דברים חיצוניים

כי הפנימיות תהיה מותאמת

גם כלפי חוץ, איך שהדברים נראים

וכך נוכל להסתכל אל הנשמה

לראות את האור הגנוז הנעלם

הכל יהיה רק השתוקקות וצמא

והחוטא יהיה בוש ונכלם

שהיה עיוור ולא ראה

טמן פניו באדמה כיען

לא התבונן במראה

סירב להקשיב, מאן

ועכשיו כשאין הסתר

כשמציאות הבורא גלויה

כבר לא יכול להורות היתר

כבר לא יכול להיות כחיה

נשמתו הנעצבת מתגלה בצעקות

אשר אותה השתיק במשך השנים

לא נתן לה לדבר, נתן לה מכות

כיבה גחלתה במים גנובים

וכשקרני השמש הופיעו

שפכו אור ה' על העולם

את נוכחות הרשע הוקיעו

הכל לפני השם, הכל מצולם

עין צופה במעשינו

הכל כותבת

את צעקתינו

אשר את נפשינו מעצבת

לא משלימה עם הרשע

לא נותנת לו מקום לשכון

זה רע, זה פשע...!!

משהו לא בסדר, זה לא נכון

וכשיש דופק בלב

שומעים את רחשיו

כשיש רוח אחרת כמו לכלב

אשר לא השלים עם הרקב

אז הקב"ה נותן לנו הלם

חשמל שמעורר אותנו אליו

מתגלה בנו אותו הצלם

כשהוא עם הקודש משולב

חקוקות בנו אותיות קדושות

כתוב בשמים שאנו צדיקים

נשמותינו מקודש מתרגשות

כעל סעיפי סלע, נקיקים

אל הבורא מחכות

לגאולה שלימה

שיתגלה במהרה בלי עכבות

שתזרח עלינו החמה

שאור הלבנה יושלם

יתאחדו האינסוף והסוף

ואז יחגגו כולם

ה', את זרועך חשוף....!!

נשימות מתגברות

מתנשפות

מבשרות את הדבר ההוא שעוד מעט יגיע

הדבר שממנו אני מפחד

מנסה לעצור את כדור שכבר נורה

להסדיר נשימה

כמה פשוט זה נשמע

רק להירגע

לשחרר

תשחרר אמר לי פעם פסיכולוג בתהליך קבלה לאיזו משרה נחשבת

אתה 10 מ10 אמר בשפה לא כל כך טיפולית

אתה צריך פשוט לשחרר

פשוט לשחרר

לעגתי לו בקרבי

פסיכולוג עאלק

אם היה פשוט לשחרר

פשוט לא הייתה לך פרנסה

ודווקא הנשימה

זאת שנכנסת ויוצאת מאיליה

מכניסה ומוציאה אוויר

דווקא היא מבשרת לי בדרכה

ששוב זה מגיע

שוב, הגב אל הקיר

תהומות

תהומות שבי עולים מעלה

פורצים שוב נתיב חשוך ואין דרך שאוכל לעוצרם

רק להתכנס אל עצמי

ולמנוע פגיעה ואוהבי

אין לי מנוחה

כָּל מוֹדָעָה שֶׁתָּלִית

עַל לוּחַ לִבִּי

וְחָלְפָה לָהּ,

הוֹתִירָה אַחֲרֶיהָ נָעַץ

וְחוֹר

חָרוּת עַל הַלּוּחוֹת

ואמרו סביבי שאינו קיים עוד, ושאעזוב. נזדעקתי שוודאי שהוא ישנו, אני עוד שבה אליו פעם בפעם וקוראת את החדשים. כעת מששבתי הפורום עוררתם בי המון חמלה, חשתי באוירת תהוכנות(תוהו וכנות), שהפשטות שלה יש בה משהו שובה לב.

יש אמת בזעקת השיר, משהו בלתי אמצעי, זה לא מובן מאליו שאתם כאן, תורמים דמכם ומיישבים את המקום, בכלל לאחרונה אני מבינה שמדובר בסוג של שליחות, לא ברור לי עדיין מה מהותה אך אין ספק שהשירה היא דבר שלוכד בו נצח, שזו מעין נבואה.

@אשר ברא @רחל יהודייה בדם @זכרושיצאנולרקוד @שובי מלכות (שברת אותי) @טאבי @מוריה.

@עיניים טובות ו @אנונימי17 זיקקתם הכל כבר לפני בשרשור שלכם. עפתי על לשירתגובה

@ימח שם ערפאת @צדיק יסוד עלום @סופר צעיר @אברהם יאיר שטרן @חתול זמני אתם מצד הסיפורת! מודה שטרם העמקתי בכתבכם אבל על דבריי אני עדיין עומדת! מקווה לשוב אליהם

וכל המגיבים!! @זיויק @משה ואני באמת לא מספיק מתמצאת בשביל לקרוא לכולם. אבל בקיצור! היה חשוב לבטא! חזקו ואמצו

גור חתולים נביא אמר לי שמעתה הכל ילך ויסתבך.

שומע? הכל יסתבך. הכל יהיה נורא נורא מסובך.

זה אומר שיהיה רע?

אני נביא, לא פילוסוף. רע זה מושג פילוסופי. אני יודע רק שיהיה מסובך. זאת הנבואה שלי.

זהו? זאת כל הנבואה?

לא. בעצם כן. אפשר להרחיב ולפרט, אבל זה יהיה מסובך יותר.

וזה יסתבך בהדרגה? או בבת־אחת?

גם וגם. הכל יקרה וימשיך לקרות כל הזמן. הכל יסתבך במקביל. הכל ילך ויסתבך עד לרמת הסיבוך המוחלטת, האולטימטיבית. רמת הסיבוך האינסופית שהעולם שואף אליה מבריאתו.

כמו פקעת צמר?

כמו פקעת צמר.

כמו אוזניות בכיס?

כן. כמו אוזניות בכיס. כפי שאתה רואה, העולם שואף לסיבוכיות.

ואני אבין משהו בסופו־של־דבר?

לא, לא תבין דבר. לא יהיה שום היגיון בשום־דבר. ככל שיחלוף הזמן תבין פחות ופחות. וככל שתנסה להבין – או להיפך, תנסה לא להבין וללכת יד ביד עם הגורל – ככל שתבחר, אין לכך שום משמעות. הכל יסתבך בעל־כרחך.

ובמה זה יבוא לידי ביטוי?

בכלום. אתה תקום בבוקר כרגיל. אתה תחטא ותחזור בתשובה. אתה תתפלל, תאהב, תתאכזב ותתחרט. הכל כפי שעשית עד עצם היום הזה. אלא שמיום זה והלאה, כל־זה ייעשה מסובך לאין־שיעור.

נשמע מסובך.

כן. זה כבר התחיל.

ריאות אשי נושפות שחורן ואשי שוחקת,

בחלום מלוכים שליחיי להלהיבך לחום

אבְניי נוקשות, לשוני כובלה לבור;

חבולה, על פניו נאנחת,

רפואה.. רפוה.. ותנו כסות לנוכחת.

כי בראותה, רעועה, שריקת תם

כנשימת מלאך המוות בבואו לאור,

בראשי-תבות בואכה דמעתי קודחת

ברקעי מזמור המלח אֲמֹסס את סדום

כ חשון, מתוך שיר כל יום

עצרת להתפלל,

והמילים לא יצאו.

הסתכלת על אמא וסבתא ואיך המילים שלהן משנות את העולם.

נר לשבת קודש.

והלכת ברחוב.

וניסית לעצור ולהתפלל.

ה' אתה שומע אותי?

והרגשת שהוא לא שומע.

אז עצרת אנשים.

סליחה..

היי..

תוכלי להתפלל עליי

אשר ברא בת ששון ושמחה.

והם אמרו שיתפללו,

אבל לא הרגשת שינוי.

זה לא מספיק.

צריך עצרת.

אז טיפסת וטיפסת,

והגעת לגג העולם.

וצעקת:

כולם להתפלל עכשיו על

'אשר ברא בת ששון ושמחה'.

וכולם התפללו.

אבל גם אז שום דבר לא השתנה.

ויצא בת קול ואמרה:

אשר ברא בת ששון ושמחה,

תתפללי על עצמך. יש לך כוח.

והבכי יצא ואיתו מילה ראשונה.

או טאטע, טאטע. אב הרחמן.

המרחם, רחם נא עלינו.

ותן לי לב להבין, להשכיל, לשמוע, ללמוד וללמד באהבה.

תן לי לב, אמרתי.

ושוב טיפסתי והגעתי לגג העולם ובשנית צעקתי:

אנא תתפללו בשבילי!!

'אשר ברא בת ששון ושמחה'

והם שאלו, על מה להתפלל?

ובקול מתבייש עניתי,

שיתן לי לב להבין.

אני יודעת.

הגלים חונקים. את נחנקת.

הנה הקינוח האחרון.

הסעודה האחרונה.

בואי. התכבדי נא.

הכבוד כבד.

מיותר.

לא רוצה אותו יותר.

רוצה חופש.

התכבדי.

יש לחם על שם המלחמות שלא צלחו.

ל.ח.מ כמו לעג לרש.

יש מים. מי ים. מי יבשה.

את לא ים , הגעש שבך יבש. יצורים לא היו שורדים בך.

את לא יבשה.

אם נוגעים בך, את רטובה.