נאבק
בכל כוחי
מעלה אבק
בתוך מוחי
אשר שטוף זוהמה
מלא בזבל
סופו לרימה
הכל הבל
כך מתגלה
במעשינו הקטנים
אך האדם מלא
ולא חסר אונים
מלא הוא במצוות
כוחות נפש גדולים
שכבות על גבי שכבות
אשר צפים ועולים
ונותנים לאדם אדרנלין
הרגשה עילאית ונפלאה
להיות חלק מקדישין עילאין
זה יתרון ומעלה
אך הרבה פעמים האדם נרדם
נותן לעיניו תנומה
הופך להיות פאסיבי, נדם
מול היצר העושה מלחמה
ולא מתגבר כארי
לא מבין שחוטף אש
הופך להיות בשר טרי
כי הוא מראש מתייאש
צריך להרגיז יצר טוב
כמו שריש לקיש אומר
לא להיות רטוב
מהבוץ של החומר
לברוח כמו משריפה
מהחטא המאיים עלינו
כמו דרקון עם נשיפה
המגיע ועומד מולנו
אפשר להיות פחדן
ולתת לו להפחיד אותנו
ואז ל"ע נהיה לו למעדן
ובכך לא עמדנו בתפקידנו
אנחנו גיבורים אדירים
עומדים ביד עם תיל
אך כמו שאומרים
קשת גיבורים חתים ונכשלים אזרו חיל
כי הכל תלוי בריבונו של עולם
הוא הנותן כוח לאדם
להתמודד עם הרשעים ולעמוד מולם
להתמודד עם כידונם וחודם
והוא אמר פתחו לי פתח
שאוכל למלא בו עוצמה
ואז אותו הפצע, החתך
הופך את האדם לזקוף קומה
ושלא נתמלא מזריקות סטרואידים
ניקח את כוחנו מקליפות הטומאה
שבשמים יהיו נגד האדם עדים
על החולשה ורפיסות הקומה
ושלא יתפס האדם בקלקלתו
יהיה בוש לעולם הבא
לנצח יהיה גלוי חטאו
ולא יוכל להיות נחבא
ואם ישפשף עצמו
יתקן פגמים וחתכים
שמוציאים את דמו
ולא מגלידים ומתאחים
כי אנחנו צריכים
להבין שיש לנו יכולת
ולא להיות חסרי יכולת, נכים
או חסרי אונים וחסרי תוחלת
לרדת לעומקה של הבעיה
לתחוב את הסכין לבפנים
לשים מעל את הרטיה
לא להיות תמים
כי כשאנחנו אחוזים דמיונות
חושבים שאנו מושלמים
בעיות נוצרות ונהיות
חסרונות צצים וקמים
אך אם בבשר נחתוך
למרות שזה קצת כואב
דווקא שם, מהכאב,מתוך
יבוא המזור ע"י האוהב
ע"י לב נשבר
התעוררות והשתוקקות
לב צמא כמדבר
מליחות שהופכת למתיקות
ע"י שנשליך את העץ המר
אל תוך המים בלי לחשוש
מרירות תהפוך למתיקות תמר
התרופה והמזור יהיו מהמחוש
תתפשט בגופנו רגיעה
הקלה גדולה
וטיהר את הנגע
אל הקב"ה העלה
כי כשאנו בתוך רוחשים
נותנים לפצע בתוך לפשות
אנחנו בוראים נחשים
ולא יכולים לשתוק ולחשות
המום בסופו של דבר יתגלה
יוצג לעיני כל פגמינו
אלא אם כן נתעלה
ננקה ונעשה שטיפה בתוכינו
התורה היא הרטיה
שלנו הקב"ה נתן
ונותנת מזור לכל נטיה
הכל הופך לקטן
כשעומד מול התורה הקדושה
דיבורו של האינסוף
הכל גמד נעשה
הכל ים התורה יאסוף
היא מרפאת ומרגיעה
נותנת לאדם את החיבור
אך זה עמל ויגיעה
אי אפשר להיות שבור
כי כששמים תחבושת
הפצע כואב כשמחלים
הפגם, הנזק והבושת
בנו מהתלים
אך באמת נותנת היא את התרופה השלימה
החיבור האמיתי וההשתוקקות
לנו ולנפשינו היא מתאימה
החיבור בריבונו של עולם, הדבקות
והיא מחזירה אותנו אל עצמינו
נותנת לנו מחסה ומסתור
טהורים ונקיים עודנו
כל החיצוניות רק קיטור
אשר עולה למעלה
ואד יעלה מן הארץ
זה רק חיצוני, מחלה
שקץ ושרץ
והוא מוחל עוונות
מקבל אותנו איך שאנחנו
משלים לנו החסרונות
מכפר לנו חטאינו
כל הרשעה עתידה להיעלם
תפרח כעשן מן העולם
פשוט צריך להתעלם
צועקים הם לפני שידם קולם
לא להגדיל ולנפח
כמו שארס הנחש עושה
צריך לשים קרח
וכך הארס לא פושה
כי כשאנו מתייאשים
לא מאמינים בכוחנו הגדול
בוקעים עוד נחשים
גורמים לנו מהטוב לחדול
אך אנו צריכים להתחזק
לתפוס את עצמינו מהר
שלא יהיה חלילה עוד נזק
להיות עזים כנמר
אך לא להשלות עצמינו
לדעת שעשן יכול להזיק
במיוחד שורף הוא את עינינו
מכבה את המאור והזיק
ואחרי שניצחנו בקרב
לטפל בתוצאות המלחמה
פן ביתנו יחרב
האור יתעמעם, של הנשמה
היא הולכת ובוערת
אף פעם לא כבה
כנהר ניגרת
זרם תמידי של חיילי צבא
אך יכולה להישאר כגחלת
להיות מעומעמת ומכוסה
בלי הרבה יכולת
להיות מעורבת, נשארת כמוסה
אך כאשר הפנימיות מתגלה
בתוך ליבו של האדם
ולא נשארת בתוך מחסה ומחילה
זורמת היא בדם
מגעת היא לכל קצוות האדם
נותנת היא חיות ומאירה
וכל תא מת נאדם
היא את הרדומים מעירה
האדם מגלה כוחות שלא חשב
לא ידע בקיומם בתוכו
ורק אחרי שנתן לנשמה להתגלות, עכשיו
זורמת היא ללב ולמוחו
מחזירה את החמצן הא-לוקי
את הבריאות הטבעית
ואז האדם את הרוע מקיא
כל עיוות אותו מבעית
וחוזר הוא לתיקונו השלם
מגלה את עצמו באמת
עומד יציב כחומה וכתלם
ולא כבר מטלטל כמת
הוא נושם, חי
אין רעל בנשימתו
באר לחי
ממנה שואב עמידתו
מים חיים זורמים
מעלימים את הפצעים
וכל מכשולים שקמים
אותנו לא מפתיעים
יכולים אנו להרוג
את הדוב ואת הארי
אלא אם כן זה יחרוג
מהמצב הבריא
ואז נתכונן ונהיה ערים
לא נהיה פתים
כי המים הקרים מעוררים
ולא נלך בדרך חתחתים
נהלך בדרך המלך
ללא חשש ופחד
שיזרקו עלינו איזה פלך
ולא יאחזנו רעד
כי לפני הרגל מתקנים את הדרכים
סוללים ובונים אותם
ואז פוסעים כבני מלכים
עלינו מתנוסס החותם
שאומר שאנו חזקים
עשויים כברזל
אך גם לה' זועקים
ליבנו עדיין נוזל
ולא מוצק כאבן
יודע הוא להרגיש ולחוש
לא מלא בקש ותבן
אלא הוא במטרה נחוש
תורה לו לתפארת
שזורה לו ככתר על ראשו מונחת
היא לו עטרת
מתהלך הוא בנחת
כי הוא מלא בביטחון
בריבונו של עולם, קונה שמים וארץ
וכל המציאות היא רק קצה הקרחון
עד שיגיע גואל, זרע פרץ
ויפרוץ את הגדרות המכסות
יסיר את המחיצות בינינו לבין השכינה
יסלול את הדרכים שמפלסות
את הדרך לטהרה, לשמחה ולרינה
וכך נהיה קשורים אליו באמת
לא נצטרך דברים חיצוניים
כי הפנימיות תהיה מותאמת
גם כלפי חוץ, איך שהדברים נראים
וכך נוכל להסתכל אל הנשמה
לראות את האור הגנוז הנעלם
הכל יהיה רק השתוקקות וצמא
והחוטא יהיה בוש ונכלם
שהיה עיוור ולא ראה
טמן פניו באדמה כיען
לא התבונן במראה
סירב להקשיב, מאן
ועכשיו כשאין הסתר
כשמציאות הבורא גלויה
כבר לא יכול להורות היתר
כבר לא יכול להיות כחיה
נשמתו הנעצבת מתגלה בצעקות
אשר אותה השתיק במשך השנים
לא נתן לה לדבר, נתן לה מכות
כיבה גחלתה במים גנובים
וכשקרני השמש הופיעו
שפכו אור ה' על העולם
את נוכחות הרשע הוקיעו
הכל לפני השם, הכל מצולם
עין צופה במעשינו
הכל כותבת
את צעקתינו
אשר את נפשינו מעצבת
לא משלימה עם הרשע
לא נותנת לו מקום לשכון
זה רע, זה פשע...!!
משהו לא בסדר, זה לא נכון
וכשיש דופק בלב
שומעים את רחשיו
כשיש רוח אחרת כמו לכלב
אשר לא השלים עם הרקב
אז הקב"ה נותן לנו הלם
חשמל שמעורר אותנו אליו
מתגלה בנו אותו הצלם
כשהוא עם הקודש משולב
חקוקות בנו אותיות קדושות
כתוב בשמים שאנו צדיקים
נשמותינו מקודש מתרגשות
כעל סעיפי סלע, נקיקים
אל הבורא מחכות
לגאולה שלימה
שיתגלה במהרה בלי עכבות
שתזרח עלינו החמה
שאור הלבנה יושלם
יתאחדו האינסוף והסוף
ואז יחגגו כולם
ה', את זרועך חשוף....!!
!!
, כן...
גם כשמנסים שוב ושוב ושוב.