חייבת לשאול משהו שלא הצלחתי להביןאממאא!
אולי אם יסבירו לי מנקודת מבט אחרת אצליח.
ובכן, למה יש הדרדרות בענייני צניעות במגזר? ז"א, לא שמעתי שההלכות השתנו, או שמא כן ולא שמעתי? אז מה כן השתנה?
למה אני הולכת לבקר באולפנה ואין שם אף אחת עם שרוול עד המרפק ואף אחת עם חצאית עד הברך? למה הרבה מהחברות שלי הנשואות עם ילדים, עברו לחצאיות קצרצרות, לחצי כיסוי ראש או בלי בכלל, למחשופים שה' ישמור ולחולצות שבקושי מכסות את הכתף אפילו? לא מעיזה לשאול אותן. לכן שואלת פה באנונימיות.
מה קורה פה שאני לא מצליחה לקלוט?
למה פתאום לראות סרטים וסדרות שיש בהם חוסר צניעות בולט זה בסדר ואף ממליצים עליהם בין אחת לשניה? למה הבנות שלי נראות יותר דוסיות מהמחנכת שלהן בבי"ס שאמורה להוות דוגמא אישית? למה מורה עושה סלפי עם תלמידות כדי לשלוח לכל העולם באיזשהו קונספט כזה או אחר? מה זה המוחצנות הזאת?
יש פה דברים שלא מצליחה להסביר לעצמי אז בטח לא לבנות שלי, אשמח לעזרה. ממש רוצה להסתכל על נשים מסביבי בעין חיובית, כי באמת מבחינה אישית, מידות וכו', רובן נפלאות. אבל כלכך קשה להתעלם מהצד החיצוני שמשדר זלזול בהלכה. כלכך קשה לי לשבת לשיעור תורני מפי אישה עם חצי כיסוי ראש ורבע חצאית שפשוט הפסקתי ללכת לשיעורים כאלה. לא מבינה איך אפשר ללמוד תורה ולזלזל בהלכה.
נשים יקרות, )או גברים) אנא עיזרו לי להאיר את עיני.
אין מה לעשות...יהודה224
שיעור לא הייתי לומד מאנשים שכאלו...
אבל לעניין האנשים עצמם אני מבין שהירידה נמצאית בכל המגזרים לצערינו... חילונים מתפשטים כמעט לגמרי דתיים לייט פחות, חרדלים וחרדים פחות אבל כולםם מתפשטים יותר
ירידת הדורותהעני ממעש
תרצי או לא תרצי, כמה שינסו לשדר לך ש"התורה לא תשתנה"די שרוט
ו"ההלכה היא נצחית וככה היא תשאר", אז כנראה שבמבחן המציאות זה לא עומד ואנשים פחות מתרגשים מהחמרות קודמות בזמן.

עצה שלי, כמו שאמרת באמצע, תתרכזי במידות של האנשים ולא בבגדים שלהם.
אוליבת 30
כי בכל המגזרים וגם בכלל בעולם הכל נהיה פרוץ יותר. גם אצל הגויים לובשים בגדים שלפני עשרים שנה לא לבשו.
למה?
מן הסתם זה נובע משילוב של כמה סיבות
בוודאי. הסיבה היא טיפה היסטורית.די שרוט
הסיבה היא שהעולם עד לפני 200 שנה נשלט באופן מוחלט על ידי דת.
בין אם זו דת נוצרית, מוסלמית, יהודית או הינדואית. (היהדות לא כל כך שלטה בעולם, אבל במושגים הפנימיים שלנו, הדת היהודית שלטה)

כל מערכת המוסר, החוקים, הפוליטיקה והכלכלה הוכתבו בראש ובראשונה על ידי שליטי הכנסיה, המסגדים, בתי המדרש והמקדשים השונים.

ואז העולם עבר תהליך מהיר של חילון עם המהפכה התעשייתית והמדעית והתחיל להשתחרר מהכבלים הדתיים ששלטו עד אז בעולם.
זו סיבה אחתבת 30
חוברות לה התרבות המאוד חיצונית שיש היום, בגיבוי פייסבוק וכד'.
ומצד שני תרבות ששמה דגש על הפנימיות ולא על התיאום בין חיצוניות לפנימיות.
שיח של ''חיבור'' מאוד רחב, בניגוד לשיח מצומצם מאוד על ''קבלת עול''.
בקיצור, שלל סיבות שבסוף מניבות חצאית קצרה מידי ויותר מידי שיער מחוץ לכיסוי...
נכון, אבל הכל זה המשך ישיר לחילון שעבר העולם.די שרוט
בעיני החילון עצמו שהעולם עבר הוא דבר חיובי.
אבל כמו כל דבר, יש דברים חיוביים ויש דברים פחות חיוביים.
אני חושב שהאשם העיקרי הוא פרוידזוזיק העכבר
המוסכמות החברתיות בתקופה הוויקטוריאנית באנגליה היו מאד צנועות במדינה שכבר היתה לא כל כך דתית. השינוי הגדול התחיל בערך בשנות ה60 כחלחול של הבנת נזקים שנגרמו מהדחקות של צרכים מיניים ודברים כאלו.
במקביל לזה התפתחו תפיסות פוסטמודרניות שבסופו של דבר אין באמת מוסר מלבד לא להזיק לזולת. אני מעריך שכמה מוסכמות של מוסר שנשארו כמו עירום במרחב הציבורי וגילוי עריות לא יחזיקו מעמד עוד הרבה זמן בתרבות המערב.
גם זה וגם זה לא מחזיקיהודה224
הכל מתפורר
שיעבוד מצריים.הולך לאיבוד
אחד הסכרים המרכזיים בעניין הצניעות נפרץ כשנשים החלו להלך ברחובות העיר עם בגדיי ספורט בדמות הלבשה תחתונה.
כל אחת בוחרת להראות את מרכולתה ומזמן חרגו ביגדיי הספורט מפעילות שכזו.
על מנת להישאר אטרקטיבית כל אישה שניה בוחרת להצטרף למחול השדים המטורף הזה.

אותי מעניין לדעת מה יגידו אותם אירגוני זכויות הנשים באם יתחילו הגברים ללבוש טייץ וגדקסים כמו רקדניי חוג מחול עם חשיפה מוגברת לאזור המוצנע.
ברור לכולם שאף אישה לא תרצה לשבת לצד גבר כזה באוטובוס או מושב בקולנוע או בעבודה או במכולת קל וחומר שאף אישה לא היתה רוצה לחשוב שהבת שלה תפגוש אחד כזה ברחוב...
אבל...
מה שמותר לרבי אסור לתלמיד ומה שמותר לנשים אסור לגברים.

ברגע שהסכר נפרץ המים זורמים כבר מכל כיוון בעוצמות שאין לתאר.
מי שמגדיר את זה ירידת הדורות טועה ובגדול שכן בידיינו לעצור את הדבר.
זו ממש לא זכותה של אישה ללבוש (או לא ללבוש) מה שהיא רוצה במרחב הציבורי ולחשוב שאנו הגברים נחזק את כושר האיפוק והתגובה בדיוק כמו שאף אחת לא היתה מעזה לנופף עם בד אדום למול שור בזירה...

מה הכוונה? שכשאתה רואה מישהי לא צנועה אתה אונס אותה?​​​​​​​דריה פלג

מבולבל​​​​​​​

חס ושלוםהולך לאיבוד
אבל וכאן האבל...
נשים היום מתלבשות כסטנדרט בדיוק כמו שיצאניות קדושות היו מתלבשות לפני פחות מ 30 שנים.
וההבדל הוא שהיום הן הולכות ככה ברחוב לעיניי כל בזמן שלפני 30 שנים היה ניתן לראות אותן בלבושן (או חוסר לבושן) במקומות נידחים ומוצנעים.

ושוב...
היום זה אני ומחר אלו הילדים שלכן.

מעניין איך אתם כנשים צנועות מרגישות כשהבעל או הבן מסבים את תשומת הלב ולו לרגע לאישה חשופה ולו לרגע קט...
מסתייגת מאוד מהפסקה האחרונה שלך!!Lia

במילים אחרות אתה אומר שלאישה אין זכות להחליט על עצמה ושאם היא תתגרה יותר מידי ביצר הגברי, שלא תתלונן אחר כך שאנסו אותה.

 

אז בוקר טוב - אישה יכולה לעשות מה שבא לה וללכת איך שבא לה בדיוק כמו כל גבר. לא אתה ולא שום גבר/אישה יגיד לאף אחד איך ללכת ומה לעשות. כל אחד אחראי על החיים שלו והבחירות שלו.

 

גם אם אישה תלך ערומה אין לאף אחד, אבל לאף אחד רשות לגעת בה! ואם היא נאנסה או הוטרדה מינית בגלל לבוש כזה או אחר - זה לא אשמתה!!!! זה אשמת החלאת אדם שאפילו הקללה הזו יותר מידי טובה לו כי בן אדם הוא לא. 

 

ומסר קטן לכל הנשים היקרות בעולם שהוטרדו מינית:

 

אתן לא אשמות בשום חוסר שליטה של בן אדם אחר. ולעולם אל תתנו לאף אחד להגיד לכן אחרת.

את מציגה את הצד השני בצורה קיצוניתבת 30
ממש לא לענין שכל אחד יתלבש איך שבא לו, לא גברים ולא נשים. יש איזשהוא רף של כבוד אישי וכבוד לאחרים שראוי שישמר במרחב ציבורי.
אישה שעולה לאוטובוס לבושה כאילו היא בחוף הים זה לא מתאים.
גבר שהולך ברחוב עם בגד ים מינימלי וצמוד זה לא מתאים.
שניהם מביכים, שניהם לא מכבדים, לא את עצמם ולא את הסביבה.
במקרים של הטרדה או אונס זה בכלל לא קשור. חסרות נשים צנועות שהוטרדו?
מה שכן קשור, זו התרבות שקיימת היום, של חשיפה מוגזמת ותמידית. ומה לעשות, שמי שרגיש לזה יותר אלו גברים. ולהיות היום גבר שמנסה אפילו קצת לשמור על עיניו, זה לא פשוט. כי הפריצות פשוט בכל מקום

כל האמירות האלה ''כל אחד אחראי על חייו ובחירותיו'' הן אמירות , לדעתי, מאוד פוסטמודרניות, בצורה מזיקה.
כי בשם הבחירות שלי אני יכולה גם לרמוס אחרים על ימין ועל שמאל.
אז לא.
כל אחד אחראי על חייו, אבל לכל אחד יש גם מידה של אחריות על סביבתו.
ומי שהולכת בצורה שמושכת מבטים , שלא תבכה שמסתכלים עליה.
א''א להאשים רק את המסתכלים...
את אישה להערצההולך לאיבוד
למה גבר שיגלה את עצמו יעצר באשמת הטרדת ציבוריהודה224
וכו וכו...
ואשה תלך עם שמלה שקופה וזה יחשב מעשה פמיניסטי ראוי לשמו ויותר מזה זה יחשב אופנתי
בדיוק כמוLia

שגבר יכול ללכת ברחוב בלי חולצה ולאף אחד אין בעיה עם זה.

הבעיה היא שזה לא ללא חולצהיהודה224
זה גם ללא עוד פריטים...
בכל מקרה גם גבר שילך בלי חולצה מטומטם בעיניי... זה לא שבגלל שהוא גבר יש הנחות...
אבל לרוב גברים הולכים הרבה יותר צנוע מנשים בדורינו
אם נשים היו מתלבשות כמו גבריםאור וחיים

אף אחד לא היה פותח שרשור על זה. לרוב גברים הולכים הרבה יותר צנוע מנשים. 

חפשי בגוגלהולך לאיבוד
איברים מוצנעים ואני משוכנע שבהגדרה זו לא נכלל חזה גברי אלא אם הוא לובש גוזייה כמובן...

ליה את פמניסטית מוקצנת שחייבת לבדוק את התשובות שלך ואת הנקודות שזה יושב אצלך עליהן...

לא הזמנתי לאונס חס ושלום אף אחת פשוט הדיון הזה על מה מותר לאישה ומה מותר לגבר הוא בגדר הקצנה פסיכית ולא יותר.

אישה יכולה ללכת ערומה לחלוטין בעוד שגבר שיעשה כך יעצר מייד וישלח להסתכלות פסיכיאטרית.

ליה, או שאת אישיות מיוחדת בדרכך שלך או שאת סתם נער בן 13 שקיבל מחשב במקום אירוע באולם אחרת אין דרך להסביר את ההתנגחות האין סופית שלך כאן בפורום
ואתה שוביניסט שמצדיק אונסLia
פשוט בן אדם הזוי.
אין לי בעיה עם הדעות החשוכות שלכם וגם לא הגבתי לאף אחד שכתב כמוך. היחיד שהגבתי לו זה אתה כי המסקנה שלך הייתה להצדיק את חוסר השליטה הגברית ולהאשים את האישה, על זה אני לא אשתוק.

אולי אתה גם מאלה שאומרים "רק אל תעצבני אותי אז לא תקבלי מכות".

עכשיו אני רואה בפוסט שפתחת שאשתך התלוננה עליך על אלימות ולמה אני לא מופתעת...

בחיי שאת הזוייההולך לאיבוד
באיזה פוסט בדיוק עודדתי לאונס ?
באיזה שורה הבנת שאני תומך ברצח ?
מה ממה שכתבתי חרה לך עד מאוד ???
ואולי - את בכלל פרודתי (או אחרת מטעמה) שבאה לכאן להגיב על מנת לנסות ולהוציא אותי מכליי ???
דעי לך כי אופן התגובות שלך הן אלימות והן אלו המחייבות טיפול בהבנה שלא כולם חייבים להסכים כמותך.

כל חטאי היה שהעלתי את הנתון שהיום בנות מתלבשות "לספורט" כמו לאירועים בסיגנון שנערות עובדות היו מתלבשות לפני פחות מ 30 שנה ועל כך אינני מצר.
תקראי שוב ושוב את כל התגובות שלי ואולי גם תגלי שיש מעט הגיון בדבריי לנוכח המיתרנות הבלתי פוסקת שלך.

אין לי בעיה עם העצמה נשית אבל לא כשזה פוגע גם בבנים שלנו וגם בבנות שלנו בשיא העוצמה.
הבנים שכבר מתרגלים לראות עירום מחפשים ריגוש מעבר והבנות שלנו הופכות לתלותיות לייקים וצומי ומוכרות את עצמן בשקל תשעים...

תשאלי פסיכולוגים ואנשי חינוך מה דעתם בנושא ורק אז תגיבי כמו שאת מגיבה.

את נשמעת כמו לודמילה ממחלקת בשר בסופר.

אני שוב משוכנע שיש לך משהו שיושב על נקודות ספציפיות אבל אני לא מוסמך ולכן תאלצי לסיים את האבחנה במידה ותרצי לטפל בזה אצל מטפל מוסמך ולא אצל "גבר אלים" אנונימי שכמוני כאן בפורום.

באותה הנשימה אשמח לציין כי אין לי בעיה למרות ההלכה עם קהילת הלהטבים אולם כל המצעדים שהם עושים והפרובוקציות שהם בוחרים זה לא משהו שהייתי רוצה שילדיי יחשפו לו בשנותיהם הרכות ואם זה משהו שיתעורר אצלהם חלילה באופן עצמאי זה משהו שאאלץ לקבל ולהתמודד איתו אבל לא מתוך הרצון של הילדים לנסות לטרוף את העולם כמו סיגריות ואלכוהול.

תאמיני לי שאת ממש לא בכיוון כשאת לוחצת ככה על הגז
לא הגבתי פה עד עכשיו אבל רוצה רק לומר משהופה לקצת
אני לא מסכימה איתה לאורך השרשור וגם לא עם הדרך שבה נאמרו הדברים אבל כשקראתי את התגובה הראשונה שלך ואחכ את שלה הסכמתי איתה.
הפסקה האחרונה שלך בהחלט נשמעת כמצדיקה אונס.
עשית שם השוואה בין גבר לשור.
השור לא שולט בעצמו כשרואה בד אדום אז גם אל תצפו שגבר ישלוט בעצמו כשרואה בחורה ערומה.
והיא צודקת, לא משנה איך האישה לבושה (או לא לבושה) אין לאף אחד זכות לגעת בה בלי רשותה.


אני גרה בעיר חוף, תמיד מזדעזעת לגלות בסופר נשים בתחתון וחזייה כי הן בדרך לים או מהים.
אבל מעולם לא חשבתי לעצמי שבכזאת צורת לבוש ברור שגברים יאנסו אותם.
גם אם הן היו מוותרות על הלבוש המינימלי הזה אין לאף אחד זכות לגעת בהן.
שוב דבריי מוצאים מהקשרםהולך לאיבוד
אין לי בעיה עם עירום מכל סוג שהוא למעט הורים סבא וסבתא...
ועכשיו ברצינות.
אם את גרה בסמוך לחוף הים אזיי שזה טבעי ומקובל שם ומי שמנסה לשמור על העיניים מראש לא ימצא את עצמו באזורים שכאלה...
אבל אם אותה אישה עולה כך לאוטובוס זה בהחלט לא דבר שיעלה על הדעת וזה סתם להתגרות באנשים שאולי מנסים לשמור על עצמם יותר...
אין באמירותי וגם לעולם לא יהיו הזמנות לאונס או אלימות מכל סוג אבל זה שהבנות מתלבשות כך מחוץ לחדריי כושר ובכך "פולשות" למרחב הציבורי זה לא פחות מאלימות שלהן כלפיי מי שמנסה להמנע מכך.

אולי ארשם סוף סוף לחוג בלט קלאסי ואלך עם התלבושת ברחובות הערים המרכזיים בארץ לאתעד את תגובת הנשים סביבי.
זה בהחלט רעיון לפרוייקט.
אם לא יאשפזו אותי בכפייה אחזור לספר איך היה ולהעלות את הממצאים לרשת
יש לך בעיה בהבנת הנקרא?!Lia

איפה כתבתי שפתחת פוסט שמעודד אונס/רצח?

כתבתי שאני לא מופתעת שאשתך מאשימה אותך באלימות בפוסט שפתחת על זה. 

 

כבר בתגובה הראשונה שלך כתבתי שאני מסתייגת מהפסקה האחרונה שלך (שזה אומר במילים אחרות: לא מסכימה בעליל, שזה אומר - לא מסכימה כלל וכלל. פסקה = החלק האחרון בתגובה שלך). אז איך אתה לא יודע על מה אני מדברת?

 

ולא, לא רק העלת נתון. כתבת ואני מצטטת:

 

"זו ממש לא זכותה של אישה ללבוש (או לא ללבוש) מה שהיא רוצה במרחב הציבורי ולחשוב שאנו הגברים נחזק את כושר האיפוק והתגובה בדיוק כמו שאף אחת לא היתה מעזה לנופף עם בד אדום למול שור בזירה..."

 

והוכחה שלא רק אני הבנתי את הרמז שלך היא התגובה הראשונה לתגובה שלך "מה הכוונה? שכשאתה רואה מישהי לא צנועה אתה אונס אותה?"

 

ולמי שכל כך כואב לראות אחרים שחיים את החיים שלהם איך שהם רוצים אז כנראה שאצלם יש בעיה וזה יושב אצלם על נקודות ספציפיות.

 

ואם תקרא טוב טוב את התגובות (במיוחד שלך) תראה שאתה זה שתוקף אישית ויורד לפסים אישיים, קורא בשמות ונותן חוות דעת פסיכולוגיות רק בגלל שלא הסכמתי עם התגובה שלך. 

 

אז מי פה עם התגובות האלימות?! אתה.

 

תלמד לענות עניינית לתוכן הדיון ולא לקרוא בשמות לאנשים. גם אני יכלתי להגיב לך ישר עם כינויי גנאי. גם אני יודעת לקלל. מקווה שהפעם כתבתי מספיק ברור ולא תגיב לי בשטויות שכתבת עד עכשיו. 

 

וזה בסדר, מותר לך להתנצל בפני הנשים שאותן האשמת. לא צריך כל הזמן להתגונן. תלמד לומר 'סליחה לא התכוונתי' ותערוך את הפסקה האחרונה המזעזעת שלך.

 

 

 

 

 
אני אשהאני123
ואני לא מצדיקה אונס אשה שהולכת עירומה ברחוב מבחירה.
אבל אני כן מבקרת את הנשים שבוחרות ללכת עירומות ברחוב
ואני כן שואלת את עצמי: מה הן רוצות מהגברים?
איך לא יטרידו אותן?
ואני לא מעודדת הטרדות!!!!

אבל כשאשה לבושה חשופה כל כך
איזו אפשרות היא משאירה למי שמסתכל עליה

מי שמתלבשת כמו בהמה שלא תתפלא שמסתכלים עליה כאילו היא בהמה.

סליחה על המילים החריפות
אבל נמאס מיפי הנפש שאומרים: לאשה מותר ללכת עירומה אבל לאף אחד אסור להטריד אותה.
די עם הקשקוש הזה כבר!
אשה ערומה ברחוב מזמינה הטרדה נקודה!
זה כמו להגידבוריס
שמי שמסתובב באיזורי פשע ללא הגנה שלא יתפלא שהוא נדקר.
אמירה כזאת היא לא הזמנה לרצח וזכותו של אדם להסתובב בלי לחשוש לדקירה.
אבל יש מציאות שאנחנו חיים בה
זה לא אותו דבראני123
גוף האשה הוא פרטי שלה
אם היא הולכת ערומה
אם היא מתנהגת בניגוד לנורמה החברתית
שלא תצפה לתגובות בנורמה החברתית.
כמו שאנחנו אומרים על להטב - אתם הולכים בגאווה ומשוויצים במעשים שלכם?
אז תקבלו ביקורת ציבורית!
את הולכת בניגוד לנורמה החברתית?
אז תצפי לתגובות בהתאם.

אם לאשה מותר להתלבש איך שבא לה אבל לסביבה אסור להגיב
זה כמו שמישהו ימכור חמץ בפסח ויגיד: אני אוכל חמץ לעצמי. אני לא פוגע בסביבה.

אבל הוא כן פוגע בסביבה.

בתוך חברה צריך להתנהג על פי הנורמות המקובלות!

אי אפשר לעשות מה שבא לנו ולהגיד: אני עושה חור בחדר בספינה שלי.
אתה מטביע את כולם!
את הולכת ערומה ברחוב?
את תקבלי תגובות!

את הולכת ערומה בבית שלך?
בעיה שלך!!!!!!!!

לא יודעת אם כל המשלים קשורים לנושא אבל זה פשוט התייפיפות להגיד:
אני עושה מעשה. והוא לא משפיע על אחרים
אז אני לא מסכימה עם המשפט האחרון שכתבתLia

כי מי שאומר את זה בעצם נותן הצדקה לאונס אם הוא רוצה או לא. 

את לא יכולה לומר לבוש = זימון הטרדה ואחר כך לומר "אבל שום דבר לא מצדיק אונס"..

 

זה לתת 2 מסרים סותרים ועובדה שכל האנסים משתמשים בתירוץ הזה. 

 

ואף אישה לא הולכת ערומה. דיי. ללכת עם מכנסיים זה לא להיות ערומה. ללכת עם חולצה ושרוולים קצרים זה לא להיות ערומה. מי קבע מה נכון ללבוש ומה לא? איפה הגבול? רק ביהדות ורק ליהודים ומוסלמים זה מפריע. בשום מקום אחר בעולם אין בכלל דיונים כאלה.. כפו אתכם לחשוב בצורה מסויימת ואתם פשוט עיוורים למציאות, בטוחים שרק אתם צודקים.

ליהאני123אחרונה
תיארת לבוש מאוד צנוע-
מכנסיים וחולצה קצרה

אני מדברת על לבוש שכמעט ולא משאיר מקום לדמיון
תגובה מגעילההגיבן מנוטרדהם
זה נקודה רגישה אצלו מאוד ואת בעצמך יורדת לפסים אישיים!
אבל הגננת, הוא התחיל..Lia


חחח 😂הגיבן מנוטרדהם
שניכם נו נו נו אז 😝
לא רק מגעילה זאת תגובה אלימה זה ממש לנעוץ את הסכין ולסובבבוריס
לא מאחל לך להיות במקומו.
בשביל הכבוד העצמי שלך תערכי את התגובה הזאת
שרשרתי לא נכוןבוריס
די לצביעותLia

קראת מה הוא כתב לי לפני?

אני לא רואה אף אחד שאמר שהתגובה שלו מגעילה כשהוא יורד לפסים אישיים

 

מי שמדבר ככה לאחרים שלא יצפה שידברו אליו יפה.

אף אדם לא יכול להסתובב איך שבא לונפטון 8
לפעמים נראה כאילו שיש לאנשים פשוט קלטת שמופעלת כל פעם שמישהו מזכיר הטרדה.

מאיפה מגיעה הגישה ההזויה שכל בנאדם יכול להסתובב איך שבא לו?? אנחנו חברה ומכבדים את החברה בכל דבר שעושים כולל לא להסתובב עירומים וכנספח גם לא להבליט את האיזורים המיניים שלנו בצורה בוטה, כי זה עושה חוסר נעימות לסביבה. זה דבר שפעם היה מובן לכל בר דעת.
עכשיו מי קבוע את הנורמה? הייתי מוכן לקבל שאכן מה שמקובל זה מה שיקבע כי בסופו של דבר צריך נורמה מסויימת. אממה שאני לא יכול לסמוך על זה אם אני רואה שהאנשים ה"נורמלים" האלה חושבים שכעיקרון הם יכולים להסתובב איך שהם רוצים בהפקרות מוחלטת ואף אחד לא יכול להעיר להם. אם אני רואה גיהש כזאת מעוותת אז זה גורם לי לפקפק השיקול דעת הלקוי שלהם, ולכן אני קודם כל אבדוק אצל אנשים מאוזנים מה הם קודי לבוש הגיוניים ולא אצל אנשים מופרעים משולחי כל רסן בשם הפמיניזם
נכון מאדיהודה224
מה שקורה היום זה טמטום מוחלט
אין סוף לטמטום
מה קשור פמיניזם?!?!!Lia

מצידי שגם גברים ילכו איך שבא להם וזו זכותם.

 

אין לי כוח להתווכח אתכם על האידיאלוגיות שלכם, זכותכם לחשוב מה שאתם רוצים וללכת איך שאתם רוצים.
בינתיים המציאות מראה שאנשים מתלבשים איך שבא להם איפה שבא להם והם ימשיכו להתלבש איך שבא להם ואתם רק יכולים לצעוק ולהתעצבן מאחורי המקלדת.

 

אם הוא לא היה רומז שגבר לא חייב לשמור על איפוק שלא לאנוס מישהי לא צנועה כי זו אשמתה לא הייתי מגיבה בכלל לנושא הלבוש כנושא בפני עצמו. בינתיים האנשים ה"מאוזנים" האלה שמדברים כמוך גם מצדיקים אונס ברמז. שיקול דעת "מהמם".

אין לי מושגנפטון 8
המציאות היא דבעיקר מהארגונים הפמניסטיים אפשר לשמוע משפטים הזויים כאלה, שלכל בנאדם מותר להסתובב איך שבא לו בלי לתת מינימום כבוד לסביבה.

אז לא אני לא חושב שלגבר מותר להסתובב כשהוא מבליט את ה*** שלו כי זה לא נעים לסביבה. וכל בנאדם אמור לחשוב גם על החברה בדברים שהוא עושה במרחב הציבורי

וזה לא נכון שכל אחד מסתובב איך שבא לו, יש נורמות מסויימות וגם חוקים. אבל כשאני רואה את מצעד השרמוטות ורואה איך שארגונים פמיניסטיים מסוגלים להצדיק אנשים שמסתובבים ככה, אני מבין שאין להם שום גבול, ולכן הם באמת לא מפעילים שום שיקול דעת. המשפט היחיד שיש להם בראש הוא "אסור לאנוס בשום מצב" שזה כמובן נכון, אבל איך לעזעזל זה תגובה לביקורת מוצדקת על איבוד כל נורמה ומוסר הגיוניים.
זו התגובה לביקורתLia
כיוון שאחרי הביקורת הייתה אמירה או רמיזה יותר נכון שהמסקנה המתבקשת ש"לא יתלוננו אחר כך למה גבר לא הצליח לשלוט בעצמו". וכמו שכתבתי, אם לא הייתה הרמיזה הזו תאמין לי שלא הייתי מגיבה בכלל. אני כנראה לא מדברת עברית ברור כי אני חוזרת על עצמי שוב ושוב
אז שגם לא יתלוננו על גברנפטון 8
שהולך עם ה*** שלו בחוץ
שוב, בפעם האחרונה אני מסבירהLia

ה"תלונות" שעליהם יצאתי נגד, אלו לא התלונות כלפי לבוש האישה. או הגבר. אני בכלל לא דנה אם מותר לבן אדם ללכת איך שהוא רוצה. אמרתי את דעתי ואתם  את דעתכם וזה בכלל לא הדיון.

 

הוא כתב "שלא יתלוננו אחר כך למה גבר לא מצליח לשלוט בעצמו". שזה אומר תלונות על אונס. 

 

אז או שאתה משווה בין תלונות לאונס לתלונות על לבוש (שאין בניהם קשר) או שלא הבנת אותי נכון.

בסדרנפטון 8
אני בסך הכל התלוננתי על זה שבשם המשפט הזה של "אין לאף אחד זכות לאנוס בשום מצב" מצדיקים כל צורת לבוש שהיא. וזה מעצבן.
להפךLia

אמרתי שאין שום הצדקה לאונס, בטח שלא בגלל לבוש.

 

אכן אמרתי את דעתי שכל אדם רשאי ללבוש ולחיות את החיים שלו כפי שהוא רוצה ואני עומדת מאחורי הדברים. אבל זו דעתי האישית, ולא הצדקתי לבוש מסויים בגלל אונס. הצדקתי לבוש מסויים כי זו דעתי האישית.

 

בבקשה תצטט אותי איפה אמרתי מה שאתה חושב.

אני רוצה להסביר נקודה מסויימת.יהודה224
הרבה מהאנסים אינם גברים נורמטיביים...
יש להם מאפיינים מאד ספציפיים..
גם עם על אונס יהיה עונש מוות עדיין זה יקרה
למה? ככה. כי יש אנשים חולים בנקודה הספציפית הזו..
ואישה שמסתובבת בלבוש חשוף גורמת להם בהחלט להשתגע.
לא מצדיק אונס.
לא מאשים נשים באונס...
רק מסביר נקודה פשוטה יש סתומים בעולם
אז בגלל כמה משוגעים אני צריכה להפסיק להתלבש איך שאני רוצה?Lia

אז התשובה היא לא. 

 

בגלל שיש תאונות נפסיק לנהוג? לא.

 

הרי כל העניין של הלבוש (בלי קשר לאונס. אלא לדיון עצמו איך ראוי להתלבש ואיך לא) זה דבר שקשור אך ורק ליהדות. ולאסלאם.

 

הרי מי קבע מה הנורמה? למה רק לדתיים יש בעיה עם זה? כי זו ההלכה.

 

באף מקום בעולם לא מתלוננים שאישה הולכת עם גופיה לצורך העניין.

רק בישראל. בשם הדת. (ואצל המוסלמים..)

אם לא היה צריך לשמור עיניים ואם לא היו חוקי צניעות, אף אחד לא היה מעלה בדעתו שיש עם זה בעיה.

 

אז כמו שאתם לא מעירים לבן אדם שהחליט לא להניח תפילין או לקיים מצוות סוכה, אל תעירו למי שהחליט להתלבש בתירוצים כאילו זו בעיה עולמית. לא, זו בעיה דתית. (ושוב, בלי קשר לאונס, רק לעניין דיון הלבוש והתגובות של "אני לא מבין איך אפשר ללכת ככה" וכו'.)

 

לעניין האונס שוב, אין מבחינתי קשר.. הרי גם נשים צנועות נאנסות. מגרה יותר מגרה פחות לא משחק אצלי תפקיד בהחלטה איך להתלבש. אני לא חיה על איך אחרים רואים אותי או מה ההלכה אומרת, אלא איך שנוח לי וכיף לי להתלבש ומי שיש לו בעיה שיתמודד, אין לי פתרונות קסם. סורי.

ללכת עירומה זה עבירה על החוקהגיבן מנוטרדהם
יש רשות לאוכפי החוק לגעת בה😝
וואו אני מה זה מזדהה עם התחושות שלך!מטילדה
מעניין אם יהיו כאן תובנות מעניינות

כי תחבולות היצרshaulreznik

"כך אומנותו של יצר הרע, היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו עשה כך, עד שאומר לו עבוד עבודה זרה". כך זה היה תמיד, בכל התקופות ובכל המגזרים.

....פרצוף כרית
מבינה אותך מאד
ומסכימה אכן שצניעות זו הבסיס, ואם לא -במה אתם שומרים תורה ומצוות?! זה זלזול גדול מדי....
בעיה בציבור הזה... כמובן תלוי - לא כולם.....
אצל חרדים שמים לבנות דגש שהעיקר זה צניעות, אז זה אחרת התוצאות, כך נראה
חרדים או דתיים אין הבדלאני123
איך אני אוהבת שחרדים מתנשאים וחושבים שהם יותר צנועים מהמזרוחניקים
זה לא מהתנשאותלמה לא123

זו עובדה

ברר שיש חרדיות פחות צנועות מדתיות

אבל הרוב המכריע צנוע יותר

 

לא כל דבר מגיע מהתנשאות

יש חולשות בכל מיגזר, ויש מצב שזו חולשה במיגזר הדתי, שאני מכירה מקרוב ממש.

יש מצוות אחרות שהדתיים יותר חזקים בהם מהחרדים.

תלוי על איזה חרדים את מדברתאני123
ותלוי על איזה דתיים את מדברת
לעשות הכללה זו עזות וחוצפה
ותאמת...
זה כבר כל כך לא מודרני הדיון הזה.
חרדים הם לא יותר צנועים מדתיים.
שוב אם את מעמידה חרדית אחת מול דתייה אחת אז יכול להיות שהחרדית תהיה יותר צנועה.
אבל אותו דבר גם הפוך-
אם תעמידי דתייה אחת מול חרדית אחת הדתייה הזו יכולה להיות צנועה יותר מהחרדית
מה זה אומר?
שהדתיים בהכרח יותר צנועים מהחרדים?
לא.
את לא יכולה להסיק מסקנות כאלה
זה כבר מזמן מזמן לא דיכוטומי כזה.

קודם כל לא הכללתילמה לא123

כתבתי במפורש שיש ויש

ואת יודעת מה? באתי לכתוב משהו ארוך, 

בסוף החלטתי לא להוציא לעז על אף ציבור

הקב"ה מעדיף אחדות ואהבה ועין טובה בין בניו ובנותיו, יותר מכל חצאית ארוכה ופלאפון כשר.

 

יום טוב

 

את צודקתאני123
אבל את התחלת להשוות בין ציבורים!
אבל היא צודקת ואין צורך להכחיש...יהודה224
זה המצב...
לרוב הדתיים לאומיים החצאיות קצרות ואין מטפחות אלא איזה שביסון קטן....
אצל חרדיות החצאית ארוכה יותר ויש פאה שממש לא צנועה כך שלכל ציבור יש את החסרונות שלו
יש חרדיות עם חצאיות יותר קצרות מהדתיותאני123
אני לא מבינה איך אפשר להכליל
ברור שישפרצוף כרית
אבל בתור סטטיסטיקה כללית, החולצה סגורה אצל חרדיות למשל
תמיד תהיה סטייה קלה מהתקן בכל מגזר
פחות....יהודה224
לצערי מכיר מקרוב....
אצל כל ציבור יש חוסר צניעות אבל אצל הלייטים המצב חמור
ועוד משהואני123
טלפון כשר וחצאית ארוכה
הם לא הדברים היחידים שצניעות נמדדת בהם.
ענווה זה גם סוג של צניעות
ולשפוט אחרים זה בוודאי לא צניעות
שכל אחד יתעסק במצוות שלו
לא כתוב שצריך לפשפש במעשיו של השכן
ברור טלפון כשרלמה לא123

וחצאית ארוכה, הם לא הדברים היחידים, אבל הם חלק ממכלול.. זו סתם היתה דוגמא

 

זה נראה כאילו ניק אחד עונה לעצמו.די שרוט
חחחחחחחחחאני123
מה אתן מעתיקות חח? 😁😁פרצוף כרית
וגם באמת הניקים דומים
מה עםבת 30
טלפון כשר וחצאית קצרה?
או סמארטפון וחצאית ארוכה?
מבלבל...
מי באמת צנועה?

נכתב בציניות כמובן...
התנשאות ועובדה לא חייבות לסתורחולת שוקולד
גם לא כל עובדה זו התנשאות...יהודה224
יש פה ציון מציאות מסויימת לא נאמר בתור התנשאות
נכון, לא אמרתי שזאת היתה התנשאותחולת שוקולד
אני האחרונה שמתנשאתפרצוף כרית
אני פשוט מכירה מהציבור הדתי לאומי אנשים
וגם מהחרדי
ואכן הלבוש הוא אחר

יש המון דברים שהדתי לאומי מצטיינים על פני החרדים
אין מגזר מושלם, אבל בקטע של הצניעות - עובדה...
נכון כל מגזר מצטיין במשהו אחראני123
אבל לגבי צניעות זה לא חד משמעי
יתכן שאני טועה, מקבלתפרצוף כרית
רצינית?בת 30
אני מסתובבת לא מעט ברחובות עיר חרדית, די נדהמת כל פעם מחדש...
זה שיש גרביים לא אומר כלום.
מחילה אבל אני והבנות שלי צנועות יותר משלושים אחוז לפחות מהנערות והנשים החרדיות.
צניעות זה לא תלוי מגזר בכלל.
זו טעות לחשוב ככה.
צניעות זה תלוי באישה עצמה
מעניין שאני רואה ההיפך..למה לא123

גרביים זה חלק מצניעות וכן סרטים וסדרות ופלאפון פרוץ..

נכון, ברור!פרצוף כרית
ברור שיש דתיות לאומיות ממש ממש צנועות
לא הכללתי

פשוט באופן גורף וכללי כזה... נניח סגירת חולצה זה משהו שב''ה חזק אצל החרדים

שוב, אני אוהבת מאד בדתי לאומי את אהבת ישראל שלהם והקלילות
פשוט פתחו פה שרשור ספציפית על הצניעות... אז עניתי בנוגע לנושא הזה
צניעות לדעתי זה קודם כל להבין שיש בי רובד עמוק יותר מהמראה האיציק613
את אומרת שמים דגש על צניעותאני123
א. השאלה היא אם זה מחזיק גם כשהן מתבגרות ומתחתנות.
זה ששמים דגש בבתי ספר זה לא אומר שהם ממשיכות להתלבש צנוע בהמשך.

ב. חוץ מצניעות יש עוד מצוות
על כולן את מקפידה?

צניעות זה משהו שמדברים עליו כי רואים אותו כלפי חוץ.
אבל מה עם כיבוד הורים?
ומה עם מידה של צניעות?
למשל- לא לחשוב שאני יותר טובה ממישהו בצניעות?
תודה על התשובותאממאא!
עדיין מעניין אותי לשמוע מהצד הנשי, מה גורם לחולשה הזאת? מה מניע אישה שלבשה צנוע להוריד פתאום את רמת הלבוש?
כי זה יותר יפה, יותר מושך, יותר מסובב ראשים,קול געגועים
והיא רואה שכולם עושים ככה אז היא מצטרפת..לא הבנתי מה הפילוסופיה בשקל שעונים לך פה.
פעם לא העיזו..השאלה מה קרה בשנים האחרונותאור123456
מלא מורידות כיסוי ראש ןעוברות למכנסיים..
גם דתיות וגם חרדיות
אין אישה אחת בעולם שמגדירה עצמה חרדיתנפטון 8
שהולכת בלי כיסוי ראש או עם מכנסיים
היא יצאה מהציבור החרדי..היום אין לי מושג איך היא מגדירה את עאור123456
אני חושבתבת 30
שדןוקא פעם היה הרבה יותר נפוץ לראות נשים בלי כיסוי ראש ובמכנסיים.
זה היה מקובל בקיבוצים הדתיים של פעם , למשל.
נראה לי שיש הרבה נשים שלו היו חיות לפני שלושים שנה, לא היו מכסות את הראש, והיום דווקא כן, לפחות משהו חלקי.
יצר הרעפה לקצת
כן, זה מפתה ללבוש לא צנוע.
לשחרר קצת את כל ההקפדות וללבוש מה שבאלי בלי לחשוב פעמיים.
ניסיון קשה לכל אישה ויש כאלה שעומדות בו בהצלחה ויש כאלה שעומדות בו בהצלחה רבה.
פשוט. יצר הרע. זה דבר מופשט שאת לא יכולה למששהמקורית
היום יש הרבה טרנדים של יופי והתעסקות בחיצוניות ומכיוון שאנחנו מאוד מעורים עם הבריות אז זה קורה.
יכולים לעטוף לך את זה בהרבה עטיפות יפות של ׳זה מנהג המקום׳ ו׳ככה אני צנועה בדרכי׳ ועוד ועוד.. אבל איך שלא נסובב את זה- זה אחד מתחבולות היצר
ועדיין לא ברור לי למה צריך להתעסק בקטרוג על עם ישראל. לא יוצאת נגדך באופן אישי אלא שיוצא לי להתקל בשאלות האלה די הרבה לאחרונה מכל מיני אנשים שאני מכירה ותכלס אין תכלית לתשובה והיא גם לא רלוונטית. אם זו לא את שמתמודדת עם קושי ומחפשת עצות להתחזק - עדיף להתעסק בטוב שבאנשים או יותר נכון בנשים ובמעלותיהן מאשר לחפש ולהאיר את הפגם.
לאחרונה אני חושבת (כי זה באמת נראה שהעולם בטרפת)כתבתנו
אם המגמה הזו היא עוד שחרור מחטא ועונש אדם וחוה..
אנחנו לא מוציאים בזעת אפנו לחם מן האדמה, או לפחות רוב מוחלט של העולם המערבי,
יולדות פחות בצער,
האיש פחות מושל באישה,
אז אולי אולי אולי גם חוזרים למציאות של ערומים ולא יתבוששו.
זה לא שאני אוהבת את מה שאני רואה, להיפך. בפרט שזו מגמה שמגיעה מהמקום הכי פחות פנימי, הכי פחות קדוש ונעלה, מי שמוריד ומוריד מהלבושים הם לא האנשים היותר ישרים שפיהם וליבם שוים, מי שכבר תיקנו את שאר חלקי העונש והחטא- והם אלה שאולי יכולים להגיע למדרגת אדם וחוה בגן עדן שלפני החטא.

אני מדגישה, העולם עוד יצטרך להתברך בהרבה הרבה תחומים באופן מקיף ועמוק מאוד! לפני שנגיע לשלב של גן עדן שלפני החטא. ומי יודע מה אורך התהליך הזה, ומה הוא ידרוש, וכמה חללים יפלו בדרך. אבל אולי...

והלואי שנזכה לראות את הימים ההם בעיננו.
אהבתי את הפרשנות המקורית די שרוט
רק מעיראור וחיים

שאנחנו לא אמורים לחזור להיות ערומים לעתיד לבוא. הבגדים יישארו. ככה זכור לי שקראתי בלא מעט מקומות, אך אני לא זוכר עכשיו כדי לצטט. 

יש שיר כזה. "חבל שאי אפשר ללכת ערומים"די שרוט
לבגדזוזיק העכבר
יש מימד של הסתרה אבל יש גם מימד של גילוי.
אפשר ללבוש בגדים שמבטאים באופן יפה ואצילי את הפנימיות של האדם ומחוברים אליה. לא הייתי רוצה לוותר על בגדים בלי קשר לענייני צניעות
כבר כתב אדמו''ר מפיאצ'נה זי''עמופאסה

אז בתור הולכת עם מכנסיים וכיסוי ראש חלקי, מנסה לענות לךסופי123
הסיבה שאני לבושה כמו שאני לבושה היא שאני חושבת שאני צנועה ככה. אולי לא צמודה להלכות כפי שנכתבו (ועל זה לדעתי צריכה לתת דין בחשבון רק ליושב במרומים), אבל אני צנועה. הבגדים שלי לא מבליטים, לא חושפים, ובאופן כללי נטמעים במרחב. אני די בטוחה שכשאני עוברת ברחוב עם השיער החום המעוך שלי מתחת לכיסוי החלקי אני מושכת הרבה פחות תשומת לב מאישה שהולכת עם כיסוי מלא שהוא מגדל של בובו וזהב וטורקיז או אישה שהולכת עם פאה מהממת באלפי שקלים.
ואני יודעת שהעניין הזה הוא תלוי מקום ונורמות ונתון לפרשנות ולכן אני מציעה שכל אחד ואחת תתמקד בצניעות שלה או שלו וביכולת שלו להתמודד עם נשים שלבושות בכל מיני אופנים בלי לאבד את זה.
היי עוד מישהי עם 123 (:אני123
תודה על התגובה הזובת 30
לזה התכוונתי כשכתבתי ש''אז מה אם יש גרביים''.
ואני תמיד עם חצאית ארוכה לכיסוי מלא והכל ''בסדר''. אבל מזדהה מאוד עם מה שכתבת.
נכון מאדפרצוף כרית
תודה על התשובהאממאא!
חושבת על זה...
פעם היתה לי חברהבת 30
מה זה צנועה. חבל על הזמן. מותק של בחורה.
היא לבשה מכנסיים כל הזמן.
והיתה סופר צנועה.
..ביבוש

הצניעות היא לא איזו הרגשה פנימית שהכל בסדר איתי זה מה שההלכה קובעת 

אם כל אחד יתחיל ל"הרגיש " כל מיני הרגשות זה בעיה

וזה לא קשור שכל אחד יתמקד בעצמו, זה עניין כללי. 

אני ממש לא מסכימה איתך.סופי123
הצניעות היא קודם כל הרגשה פנימית, ולקיחת אחריות של כל אחד ואחת על עצמו עצמה. אני לא חושבת שאברך שמסתכל על אישה ולא שולט במחשבות שלו הוא צנוע יותר מהאישה שהוא מסתכל עליה, לא משנה מה היא לובשת. זה עיוות לחשוב ככה לדעתי. השרשור הזה מדגים היטב איך במסגרת ההלכה אפשר להיות מאד לא צנועים.
סבתא שלי עליה השלום, אישה שכל יום מימי חייה היתה מסיימת בעפ ספר תהילים ובאה ממשפחת רבנים מעולם לא לבשה כיסוי ראש מלבד מטפחת תחרה מצחיקה בבית כנסת... כשהבנות שלה התחילו לשים כיסוי מלא כשהתחתנו היא הסתכלה על זה בפליאה כמו על שיגעון של צעירות... יש כל מיני מסורות וכל מיני זוויות להלכות צניעות. להסתכל רק עליהן זה להסתכל רק בגוף, לא בנפש. וזה לא צנוע
..ביבוש

מאיפה את מביאה את זה שזה כן תלוי בהרגשות? מעניין אותי

יש לך מקור?

ממש לא נכנסתי למה אברך חושב או מה בא לו זה לא הנושא בכלל וודאי שכל אחד צריך לשמור על עצמו בלי קשר להלכות וכל אישה תשמור על עצמה בלי קשר

אבל צניעות בודאי שיש לה הלכות, זה כמו להגיד הלכות שבת אני עושה איך שבא לי לפי ההרגשה הפנימית שלי

צניעות זה קודם כל מידה בנפשאור וחיים

הצניעות היא לא קודם כל הרגשה פנימית, אלא היא קודם כל מידה בנפש. וככל שהמידה הזאת שלמה יותר בנפש, כך היא גם תבוא לידי ביטוי בלבוש. 

 

החוסר צניעות של הדור הרבה פעמים מתבטא גם בחוסר במידת הצניעות. התרבות מעודדת הרבה מאוד החצנה, לא רק של הגוף, אלא גם של האישיות. כל אחד רוצה להראות את עצמו כמה שיותר. ואולי התרבות הזאת היא הגורמת לחוסר צניעות בלבוש. 

 

ואכן גם לגברים יכול להיות התמודדות עם נושאים של צניעות. אך אף פעם לא שמעתי מישהו שאומר על זה שזה בסדר. ואין תחרות מי יותר צנוע, אותו גבר או אותה אישה. מה זה משנה? שניהם לא בסדר. 

 

ואכן הייתה בעיה במצוות כיסוי ראש גם בדורות קודמים. כיסוי ראש זה חובה. אלא שכבר בדורות קודמים הייתה התרופפות בשמירה על המצווה הזאת, בעיקר במדינות אשכנז, בערך במאה חמישים שנים האחרונות. עד שזה הגיע לרמה שאולי סבתא שלך לא ידעה שיש חובה לשים. כפי שאפשר לראות בספרי הפוסקים של אותם דורות שמלינים על כך.

תודה!!! בדיוקמטבע הדברים
רוצות להרגיש יפותאור וחיים

הסיבה שמתלבשות ככה זה כדי להרגיש יפות. וזה מרגיש יותר יפה כי זה מושך את העין. 

 

יש ירידה בצניעות אצל כולם.

 

החילוניות רק הולכות וחושפות יותר, עם בגדים יותר ויותר צמודים שמבליטים את הגוף. כל פעם אני מופתע מחדש לאיזה רמה זה מגיע. פעם יצא לי לשאול אישה חילונית שהולכת בצורה מאוד חשופה ובולטת (שהיום זה כבר כמעט נורמה אצלן). והיא ענתה לי שהיא רוצה שיסתכלו עליה, היא רוצה לבלוט, היא רוצה להרגיש יפה.

 

הדתיות זה מאוד מגוון, אך גם אני רואה את מה שכתבת. יש הרגשה של ירידה כללית. מכיר לא מעט שבעבר שמו כיסוי ראש מלא, ועכשיו הן עם חצי. וכאלה שהקפידו ללכת עם שרוול ארוך, ועכשיו הן עם קצר. ואורך החצאית בכלל התקצרה, היא הרבה הרבה מעל הברך, שכבר עדיף שישימו מכנסים ארוכות במקום. חולצה שלא מכסה עד הצוואר, ולפעמים חושפת בצורה מוגזמת. אבל לא כל הדתיות ככה, ברור שעדיין יש בנות שהולכות צנוע, ויש כאלה שהולכות יותר צנוע מחרדיות אפילו. בציבור הדתי יש בנות לכל אורך רצף הצניעות. אך יש הרגשה של ירידה כללית, והקצה הקצין יותר מידי בחוסר צניעות. 

 

חרדיות של היום זה לא חרדיות של פעם. הלבוש הרבה יותר בולט ומושך את העין, גם אם הוא עונה על הגדרים ההלכתיים היבשים. לא אומר האם זה טוב או לא, אך זה עדיין מראה על הרצון להבליט את המראה כדי להרגיש יפה. וזה יושב על אותו רצון, רק שהוא שומר על גבולות ההלכה. וזה גם ככה לפעמים אצל דתיות דוסיות שהולכות לפי ההלכה, אך שמות בגדים בולטים שמושכים את העין (וכיסויי ראש נוצצים שרואים ממרחק של קילומטרים). כמובן שיש גם חרדיות ודתיות שמתלבשות מאוד מאוד צנוע. אך הרצון להרגיש יפה ולהבליט את המראה, קיים אצל כולן.

בנוסףאור וחיים

גם יש ירידה במחויבות להלכה. לכן מרשות לעצמן ללכת אחר נטיית הלב, גם כשזה לא נכנס לגבולות ההלכה.

 

ומוזר מה שהפותחת כתבה בסוף - "שיעור תורני מפי אישה עם חצי כיסוי ראש ורבע חצאית". מוזר איך מישהי שמשדרת חוסר מחויבות להלכה, מעבירה שיעור תורה. בדרך כלל מי שמעביר שיעור תורה הם כאלה שקצת יותר צדיקים מרוב הציבור (רב, רבנית או הדוס של הבית כנסת...). אף פעם לא נתקלתי במצב הפוך. 

ככה זה באיזור שאני גרה בואממאא!
יש נשים שאוהבות ללמוד תורה וללמד אבל לא נראות ככה מבחוץ. ויש לילדים שלי מורות שמתמצאות פי אלף ממני בתנ"ך, במשנה וכו' והן מורות מעולות. אבל הדוגמה האישית שהן נותנות בלבושן, על הפנים.
האמת שזה לא חדש, גם בילדותי ראיתי נשים שרצות לכל שיעור תורני אבל מבחוץ את לא רואה הבדל בינן לבין בחורה חילונית. כאילו לימוד תורה זה משהו רוחני כזה, שלא צריך דווקא לרדת לחיי המעשה.
אני דווקא חושבת שלומדים לראות שלהלכה יש מספר פניםנתחילמחדש
למשל, אני הולכת מצעירותי עם גרביים, כי כך ראיתי בפסיקת ההלכה שאנו הולכים על פיה.
אבל בעלי, לא מבין מה הצורך בזה, ולדבריו יש פסיקות אחרות, ודת יהודית, ומנהג המקום וכו'וכו'.
אז, הוא לא פחות "דוס" או "צדיק" ממני. אבל הוא מכיר מנהג הלכתי אחר, שלחלוטין יש על מה לסמוך.

הוא שונא את הגרביים שלי. האם מציאת חן של אישה בעיני בעלה זה לא חשוב גם? (בהנחה שאכן אני לא אעבור על ההלכה אם אפסיק לגרוב גרביים..)

או למשל, ראיתי פסיקה של הרב פיינשטיין זצ"ל, שכיסוי הראש הוא לא כיסוי שיער, אלא כיסוי ראש, כלומר השיער שיוצא לא באיזור הראש (השיער הארוך) לא חייב להיות מכוסה. כך שעל פניו מי שמכסה בכובע והשיער בולט קצת בקארה מאחורה,, מכסה את ראשה לפי הרב פיינשטיין.

ויש עוד ועוד.


הנקודה שלי היא, שאם ההלכה מתירה ומאפשרת, אז אני לא חושבת שאפשר להגיד שהנשים האלה ירדו ברמתן, ושפחות מקפידים היום...
היא לא כתבה על מה שאת מדברתאור וחיים

היא כתבה על דברים שאין אף אחד שיתיר.

אני עדיין חושבתנתחילמחדש
שבחלק מהדברים אנחנו רואים התדרדרות, אבל יש על מה לסמוך הלכתית....
מסכימה איתך שעל הרבה אין איך להתיר.
אבל בטוחה שחלק כן.

בכל מקרה, ביקשה עזרה להסתכל בעין טובה, אז ניסיתי
תודהאממאא!
נדמה לי שדברי הרב פיינשטיין המובאים כאן קצת הוצאו מהקשרם.הָיוֹ הָיָה
לא למדתי את תשובתו המלאה בפנים, אבל במה שכן ראיתי הוא מדבר על הוצאת שיער קצר מקדימה.
לטעון שהדין הוא בכיסוי ראש ולא כיסוי שיער לא מסתדר עם הדין המפורש של ''שיער באשה''.
לא קראתי הכל אבלבסדר גמור
זה דור של כיפלי וביסלי ואני ואני ואני
אז גם אני מחליט על הלכות צניעות איך שניראה לי ואיך שאני רואה את היהדות כי ככה אני מתחבר לשורשים ולמסורת
וואיזוזיק העכבר
כמה זמן לא שמעתי את הדיבור הזה.
פעם הכל היה קרעפלך וקנידעלך והכל בשביל האחר והיום הכל כיפלי וביסלי.
חשבתי שהדבר תורה הזה נכחד...
זה מחזיר לי תמונות של מקומות ישנים שאהבתי כמו שריח מזכיר
כואב מאוד מאוד.חצילוש
בעיני תוצאה שלילית של תהליך שהדור עובר שיש לו כיוון חיובי. התהליך הוא ששמים יותר דגש על אהבה מיראה, שה' אוהב אותנו לא משנה מה נהיה או נעשה, כיוון שבדור הקודם שמו יותר דגש על יראה.. אני חושבת שצריך את האיזון הזה, והרבה במגזר קצת פחות בקטע של ההלכה היבשה ובעצם היראה, כי הם חושבים שה' רוצה שיעבדו אותו בדרכם ורק יהיו שמחים, והעיקר שהם אוהבים את ה' ומתמקדים במצוות שגורמות להם יותר לרגש, לכן זה לא מתנגש לכאורה עם העברת שיעורי תורה, או להיות בת במדרשה שמתלבשת ממש חשוף.. כואב. צריך להתפלל שהאיזון בין האהבה ליראה בוא יבוא..
וואו. אני הסתכלתי על זה אחרת לגמרי...פצלשונת לרגע
במיוחד אחרי דיבור עם חברה טובה (וחזקה מבחינה דתית) שעברה לחצי כיסוי ולשרוול קצת יותר קצר, שגרם לי לחשוב.

אני חושבת שבאיזשהו מקום היחס כלפי הקשר לקב"ה השתנה. הבקשה של הקשר עם הקב"ה היא אחרת בדור הזה. אם בחינוך בביה"ס בדור שלי (שאותי מאוד תפס בזמנו) שמים דגש על הקפדה על הלכות (במיוחד על צניעות! כמה זה מאוס שראש אולפנה מעיר על אורך החצאית של בת), על מה עושים נכון ומה לא, על מצוות לעומת עבירות (כמו ספירת חיובים וזיכויים בחשבון הבנק) - אזי בדיעבד אני חושבת שלא שמו מספיק דגש על הקשר הראשוני, החזק ביותר שלנו עם הקב"ה. שהנפש תבקש אותו. שיהיה חיבור אותנטי ואמיתי.
ואז כשההקפדה על המצוות לא באה מתוך חיבור - הפעם זה כבר לא עובד. אולי בדורות קודמים, אולי הדורות הקודמים היו מחוברים יותר מכל מיני סיבות (באמת אנחנו דור של שפע חומרי ושפע זמן, וריבונות בא"י, אין ספק שזה משפיע). ויש משהו שמבקש את הקשר עם הקב"ה בתוך מה שאני נמצא בו היום - חוסר השלמות. האם זה עושה לקב"ה נחת? על פי ההלכה היבשה כנראה לא, על פי המבט הרחב - אי אפשר לדעת.
נדמה לי שזה כמו תנועת מטוטלת שזזה מצד לצד, בהתחלה היא קיצונית יותר ולאט לאט מתמתנת אל האיזון שבאמצע.

אגב, בדור של הסבתות שלי ובדור של חמותי בכלל לא הלכו עם כיסוי ראש. לפי זה, בדורות שלנו יש בכלל החמרה.
אם היא עברה לחצי כיסוי ושרוול קצרחצילוש
זה קצת מצחיק לומר שהיא חזקה מבחינה דתית..
מכירה אותה כמה שנים טובותפצלשונת לרגע
זה קרה לאחרונה. זה כן מעיד על תהליך שהיא עוברת, אבל אני מכירה אותה מבסיס אחר וחזק.
יש דברים שלגבי ציבור קל יותר וחשוב לשפוט, כלפי האדם היחיד קשה יותר ולפעמים גם לא נכון לשפוט...
ואז להסביריהודה224
את מה הקב"ה רוצה ממנו...
בכל מיני פלפולים...
הקבה בסך הכל מאד ברור...
הדברים נוגעים לשני המינים...
זה כמו שמישו יבגוד באשתו ואחר כך יסביר לה שהוא בכלל נאמן לה כי מה חסר לה.. אוכל? יש, ביגוד? יש.. וכו
הגבת לי? חצילוש
לא הגבתי...יהודה224
הוספתי עוד מה אני חושב
חוץ ממה שכתבת
אהה.. לא הבנתי חחחצילוש
שכוייח
לגבי ההערה בסוףאור וחיים
עבר עריכה על ידי אור וחיים בתאריך כ' בחשון תשפ"ב 16:55

כיסוי ראש זה חובה. אלא שכבר בדורות קודמים הייתה התרופפות בשמירה על המצווה הזאת, בעיקר במדינות אשכנז, בערך במאה חמישים שנה האחרונות.

 

זה שבדור של סבתא שלך לא הלכו עם כיסוי ראש, זה לא בגלל שזה היה מותר, אלא בגלל שכבר אז הייתה בעיה בנושא הזה. כפי שאפשר לראות בספרי הפוסקים של אותם דורות שמלינים על כך. בעיקר כאלה שהגיעו מאירופה, אבל לא רק. 

אדרבהפצלשונת לרגע
אז לפי זה דווקא בדורנו יש עליה בנושא, לא?

(ולא חשבתי שבעבר היה מותר. ממש לא. אני רק רומרת שיש פה תהליך שמורכב מתתי תהליכים שהם יותר מאשר "התרופפות" בלבד)
המבט הרחב לא יכול לסתור את ההלכה ה''יבשה''הָיוֹ הָיָה
אדם שעובר על ההלכה - זה לא משמח את הקב''ה. נקודה.
ההלכה היא לא המלצה, ולקב''ה אין פיצול אישיות.
זה נכון שמבט רחב מזהה את השורש הטוב של הדברים, אבל לא שניתן לומר שהקב''ה מקבל נחת רוח מעצם המעשה של עבירה על ההלכה. חצילוש היטיבה לעמוד על העדינות של הדיוק הזה בתגובתה הזו כואב מאוד מאוד. - נשואים טריים
מצער ממשביבוש

באמת מצער מאד שהדור שלנו נראה ככה

אבל בזרם המזרחי באמת רואים את זה יותר. אנמם רואים בכל המגזרים הידרדרות אבל יש כללים שנשמרים במגזרים אחרים וזה נושא מורכב מאד

אני חושבמופאסה
שאין תשובה אחת וגם אין תועלת לניתוח סוציולוגית.

אני מסביר לילדים שדבר ה' היא ההלכה. זה מה שה' רוצה.
במסגרת ההלכה אפשר ללכת למינימום ואפשר להחמיר אבל יש מסגרת.
כל ההרגשות (אני מרגיש שאני יותר צנוע כך)
כל החיבורים ( שאני מתחבר יותר לה' בצורה כזו)
תקפים רק כשהם בתוך המסגרת.
כשהילדים גדלים כך אז אין כ''כ שאלות, אין כ''כ קושיות של ''אבל כולן הולכות עם חצאיות קצרות''
בכלל אני בעד לחנך אותם לעצמאות מחשבתית/השקפתית מגיל קטן ואז הם מושפעים פחות מהחברה ומהשפעתה.
וואי ממש אהבתי את ההגדרה שלךמיואשת******
כל ההרגשות תקפים רק כשהם בתוך המסגרת ההלכתית.
לגמרי. גזור ושמור
מסכימה מאודבת 30
כתבת יפה
עליית הדורותסוסה אדומה
יש עוד מצוות לשמור עליהן.
וכולם מתעסקים בטפל כי הכי קל בעולם למדוד עבודת ה' בנתונים חיצוניים.

העולם הולך לעבר עבודת ה' פנימית שתקרין החוצה בסוף, אבל לא תימדד באופן חיצוני על הפנים.

העולם תמיד לעבר הגאולה השלמה, ירידת הדורות היא רק בעיניים שיטחיות.
באמת, כל הדור הזה כולו זכאי.
לפעמים הדרך לשם כואבת..
איזה יופי של מילים. חולה על גישות אופטימיותדי שרוט
...אור וחיים

גם אם יש צד טוב בתהליך במבט רחב, זה לא אומר שאי אפשר לבקר ולכאוב את הצדדים הפחות טובים. 

 

צניעות זה לא רק דבר חיצוני. החוסר צניעות של הדור הרבה פעמים מתבטא גם בחוסר במידת הצניעות. התרבות מעודדת הרבה מאוד החצנה, לא רק של הגוף, אלא גם של האישיות. כל אחד רוצה להראות את עצמו כמה שיותר. ואולי התרבות הזאת היא הגורמת לחוסר צניעות בלבוש. 

אף אחד לא אמר לא לכאובסוסה אדומה
אפשר לכאוב לצד זה שזוכרים מה הטפל ומה העיקר... שזוכרים שזה לא הדבר היחיד שמגדיר אותנו.
אנחנו אין סופיים, מלאים מצוות כרימון. לא יתכן שנוגדר רק על ידי מצווה אחת.

אם כבר, מאוד מאוד צורם לי, יותר מהכל...
דתיים שכביכול שומרים על המנהג היבש ברמה החיצונית אבל עוברים את כל רוח ההלכה.
למשל, מקפידים על לבוש חצאית, אבל היא צמודה ברמה שמכנסיים רחבות לא יהיו צמודות.

צניעות זה לא רק דבר חיצוני, זה בעיקר וקודם כל פנימי שמתבטא החוצה.
זה שזה הפוך זה בגלל עיוות שנעשה במהלך הגלות.
ב"ה אנחנו מתקדמים. גם כשנראה הפוך...
בעינייפרצוף כרית
זה לא סותר

את צודקת שלא מוגדרים רק ע''י מצוות הצניעות, שצריך גם לב, שצריך גם חסד, שצריך גם להיות בנאדם טוב וכו'

אבל.... גם צריך צניעות....

צריך גם וגם וגם וגם, מצופה מאיתנו הרבה 😁😁

ומי שבעלת חסד עצומה -זה עדיין לא פוטר אותה מצניעות... !!!!
מצד שני ברור שמצוות החסד שלה נשארות לנצח אף אם היא לא מקפידה על צניעות...

אף אחד לא אומר שלא צריךסוסה אדומה
רק שלדעתי עושים עסק גדול מידי מנושא שהוא טפל ביחס לשאר ולא מאפשרים לאדם לברר את עבודת ה' שלו באופן לא שיפוטי וחיצוני.
זה לא כזה חיצוני'פרצוף כרית
מכיון שאם כל הנשים יתלבשו פרוץ חלילה הן מכשילות כל הגברים בדור


כלומר להכשיל גבר זה משהו פנימי שדומה קצת ל...במידה מועטת ל.... חוצפה/ עזות... זה משהו פנימי


ואם מקובל חברתית - מבינה את הקושי כמובן.....


עניתי עניינית על הנושא של הצניעות, זה כמובן לא סותר שאני אוהבת ומכבדת את כל המגזרים, מבינה שכולנו לא מושלמים
כל איפה שהעולם הזה הולך זה עליית הדורות??יהודה224
ניאוף.
גזל.
גניבת דעת...
רציחות..
אשת איש..
כשרות..
עליית הדורות.... לאן עולים...??
וכל אלה לא היו בדורות קודמים?פצלשונת לרגע
לנו פשוט יש תקשורת שתיידע אותנו בסקופים.
תאר לעצמך כמה היו בדורות קודמים והושתקו...
תראייהודה224


תראי אם זה קצת מוכיח את מה שאני אומר
חטאי ישראלמופאסה
לעתיד לבוא יתגלה שכל חטאי ישראל לא היו לשם חטאים כי אם לשם תשובה והתקרבות לה'
זה לא היה בעבר?כלכלן

זה נושא שלם, שאצל אנשים גדולים ממני צריך לברר.

 

אבל אולי אפשר לומר:

 

יש מגמה של בעקבתא דמשיחא החוצפא יסגי וכו', הרבה תופעות קשות שלא היו לפני כן.

ומצד שני, יש עליית הדורות. נשמות גדולות יותר, רוצות יותר קדושה. לא מסתפקות בקומה הרוחנית שהספיקה לדורות הקודמים. מתוך ההתמודדויות וכדי להתמודד איתן, צריך להצמיח כוחות קדושה גדולים יותר.

שני תהליכים מקבילים.

יש עליה מוסרית בעולם.די שרוט
פעם ילדה בת ג' ויום כבר הייתה נקנית בביאה. איך היום ישמע דבר כזה?

פעם מי שהיה מזיק לאישה, העונש שלו היה במישור של עבירות רכוש. כלומר אישה הייתה יכולה למצוא את עצמה מקודשת בניגוד לרצונה למי שאנס אותה. לא היו מענישים אונס של אישה במישור הפלילי כמו היום.


פעם היה מושג של עבדות. תהא הסיבה אשר תהא אפילו אם הייתה "מוצדקת" מבחינת התקופה, היום דברים כאלה קיימים רק במדינות עולם שלישי. וגם אם יש אי אילו תופעות של עבדות במדינות מודרניות, הם מקבלים זכויות סוציאליות נרחבות מאוד.


לדעתי הבעיה במה שנפוץ היום לומר זה מין תפיסה שהשתרשה שהיא מיניות פתוחה = פשעים פליליים שיובילו לרצח.

גם אם העולם "יתדרדר" לנישואין חד מיניים או למיניות חופשית ופתוחה שבו כולם משחילים את כולם, זה ממש אבל ממש לא ערובה לכך שסופו של העולם להיות מפוצץ ברצח, גזל, גניבה וכאלה.


ההיסטוריה די מוכיחה את ההפך.
רמת האלימות הפלילית היום, נמוכה לאין שיעור מרמת האלימות בימי הביניים או אפילו בתקופה הקדומה.
דפח"ח.צחקן


אין לי כוח לגגלדי שרוט
דברי פי חכם חן.צחקן


היום הכסר"ש יותר מקובל מבעבר,צחקן

וממילא -שגם מי שבעבר לא הלכה בכלל הולכת בו.


כמו"כ, יש יותר מודעות לגבולות ההלכה, ולכן יש בנות דוסיות שהולוכת יותר קרבו לגבולות ההלכה מאשר להחמרות. זה ממילא גורם למי שמסתכל עליהן ללכת מעט פחות מזה, כדי "להרגיש בסדר". בעבר האופנה של הדוסיות היתה מחמירה יותר, וממילא שמי שלא היתה כדי להרגיש בסדר עם עצמה היתה צריכה ללכת לפי עיקר הדין.

וכמובן, זה משתנה ממקום למקום -יש מי שנחלש ומי שהתחזק וכד' בכל מקום, והבחירה היא על מה להסתכל. אני משתדל להסתכל על המתחזקים מאשר על הלהיפך, וזה גם עוזר לעלות בהקפדה.

 

 

כשיש מורכבות בחיים ומחפשים לברוח ממנה...משה

שלמישהו יש מורכבות עם נושא מסויים בחיים שלו והוא חושב שאם הוא ישנה את המבט שלו, אז פתאום יקרה קסם והכל יסתדר.

זה לא עובד ככה. אם יש לנו משקפיים שיש עליהן לכלוך אנחנו נראה אותו בכל מקום.

זה קלאסי כשמדובר בבן זוג או בבת זוג. נורא קל להאשים אותם. והרבה פעמים גם יש באמת סיבה אמיתית. כלומר יש לגמרי תכונות שליליות בבן אדם השני שהן אמיתיות לגמרי. וקל מאוד להאשים אותם במה שהם באמת אשמים בו.

אבל הרבה פעמים זה לא באמת עוזר. כלומר אנחנו בחרנו את בת הזוג הספצייפת (נמאס לי לכתוב בן/בת, תתמודדו) בגלל המנגנון שלנו שמשך אותה עם התכונה הזו. סיכוי סביר שאם עכשיו נחליף אותה באחרת (כמו שניסו ביאוש כמה ניקים פה והעלו עליהם את חמת @נגמרו לי השמות), בעצם המצב שלהם לא ישתנה. אותם דפוסים שהפעילו אותם ימשיכו להפעיל אותם גם במקום החדש.

למשל כשיש מורכבות דכאונית, במיוחד בצד הגברי של העולם - זה לא דבר שמושך אישה. לא האישה שאתם נשואים לה (או מנסים לצאת איתה) והאמת שגם לא אחרת.

לרוב זה יגמר בתחושה של הטרדה מצד האישה (אני מדבר על אשתו, "עזוב אותי" וכאלה, וכמובן בגירסא שנכתבה פה בשרשור למטה). לפעמים כן יווצר קשר (תסלחי לי מנהלת, אני מייצג את המציאות, לא את האידיאל שלך). אבל במקרה הזה זה נהיה יותר קשר של אמא-בן. כלומר ה"אמא" מנסה להושיע את ה"בן". זה נחמד. אבל זה לא מקדם לא אותה ולא אותו.

בצד הנשי זה עובד קצת אחרת, אבל גם אז - אם היא מרוקנת אז היא תהיה מרוקנת בכל אינטראקציה ותרגיש מאוכזבת וכועסת. גם עם הבעל וגם עם חברות שפתאום יתרחקו ממנה כי ירגישו לא נעים לידה. אם אין יכולת "לספוג" אנרגיה אז נשארים ריקים ולא משנה כמה הסביבה תנסה להגיד שהכל טוב ובסדר.

יש גירסא איומה ונוראה של אמא פולניה שזה בערך מה שהיא מייצגת. כולם סביבה לא בסדר. כולנו מכירים את זה וכולנו משתדלים להתרחק מהאנרגיה הזו. אגב, זה גם פוגע בה. אנרגטית ורגשית.

זה עדיין לא אומר שאין מה לעשות. יש. יש הרבה. אבל פשוט רציתי לכתוב פה מה לא עובד. בתקווה שמי שזה מכוון אליו ופועל מתוך יאוש ומצוקה באמת יקרא.

אני לא מצליח לפענח את מה שכתבתאריק מהדרום

אני מתמודד עם דכאונות ואיכשהו אין לי מושג על מה אתה מדבר.

אתה מתמודד אבל לא זורק את זה על הסביבהמשה

(ויש הרבה אנשים בעולם שיכולים ללמוד אצלך איך מתפעלים מצבי רוח לא פשוטים בכלל).

למה אתה חושב כךאריק מהדרום

אתה חושב שכשאני מתמודד עם דיכאונות אני מתמודד איתם לבד? ברור שיש השלכות על האנשים סביבי לגבי מצבי הרוח שלי.

מכיוון שאתה מתמודד מולם בגדול הכי טוב שראיתימשה

יש שתי נקודות במה שכתבתנעמי28

הראשונה שאנשים תולים תקוות / אשמה במישהו אחר כי פוחדים להסתכל למציאות בעיניים ולקחת אחריות

ואין אף אחד שיציל אותנו, גם לא בזוגיות אוהבת וטובה.

כמו שרק אנחנו יכולים להוריד את עצמנו במשקל ולחזק את השרירים שלנו, ככה בתחום הנפש אף אחד לא יכול לעזור לנו יותר ממה שאנחנו יכולים לעזור לעצמנו.

אולי לתת נחמה רגעית וקצרה יותר ממה שחושבים, אבל הפיתרון הבלעדי תמיד אצלנו ורק אנחנו יכולים להציל אותנו.

והנקודה השניה שהזדקקות ונואשות כמו למשל בנקודה הראשונה, דוחה את בן / בת בזוג גם כאלה שאוהבים אותך, או יוצרת מערכת זוגית לא בריאה.

בקיצור תטפלו בעצמכם ותפסיקו לחפש תשובות אצל אנשים אחרים, כל הבעיות וכל הפתרונות אצלכם.

אין אישה יותר טובה, חכמה ויפה שתושיע אותך ואין אביר על סוס לבן שיושיע אותך.

נכוןמשה

(אבל בחדר כושר אפשר לקחת מאמן כדי לעזור, מצד שני, הוא לא ירים את המשקולות בשבילך).

לגבי אישה חכמה וטובה יותר- אולי יש. אבל כרגע אין לך כלים להתמודד איתה אם היא תופיע. משהו יקרה והיא תלך.

בדיוקנעמי28אחרונה

מאמן כושר על אותו המשקל מטפל רגשי

ולא בן הזוג.

יש נשים חכמות וטובות וגברים מדהימים

אבל הם לא יכולים להציל אף אחד.

בעוז קדימה בני עקיבא, אלא אם כן אתם שוניםפשוט אני..

עברו הרבה מאוד שנים, אבל זה עדיין צורב.

במיוחד סביב שבת ארגון.

כיתה י', אני מדריך בשנה הראשונה. נהנה מאוד מההדרכה, אוהב את החניכים ומקבל מהם המון הערכה.

מתישהו באביב אני מספר לקומונרית על האישיו שלי. התמודדות עם משיכה לבנים.

טיפש. הייתי בן 16 והיא 18, אבל היא היתה קומונרית אז חשבתי שהיא סגנית של אלוקים. תמיד דיברה כל כך יפה על ערכים, על הנפשות של החניכים, דקלמה ססמאות שנכנסו היישר לליבי.

במקום לקבל את מה שציפיתי, תמיכה או עידוד או אפילו עצה טובה, קיבלתי תנאי:

לך לפסיכולוג מסוים שאני אגיד לך, ואני גם אדאג למימון של הטיפול, אחרת תסולק מההדרכה.

המום, פגוע, אבל לא רוצה לאבד את ההדרכה - הלכתי אל הפסיכולוג.

נזק עצום, הורדת הביטחון, החדרת שנאה עצמית פתולוגית. זה מה שיצא לי מהפסיכולוג הזה.

עד היום אני לא יודע איך היא מימנה את הטיפולים, איך היא בכלל הגיעה אליו, ואיך היא גילתה שהפסקתי להגיע למפגשים איתו.

כשהיא הודיעה לי שאני מסולק מההדרכה, מתישהו בימי בין המצרים, ביקשתי שתתן לי לפחות להמשיך עד תשעה באב, כי כבר הכנתי מערך מדהים שמתאים לתקופה.

היא לא הסכימה. אמרה לי שאני צריך לעזוב מיד.

לפחות פעולת פרידה? התחננתי על נפשי.

לא, הגברת החליטה שאני אסולק מעכשיו לעכשיו. גם אסרה עלי להיפרד מהחניכים.

פשוט נעלמתי מחייהם ביום קיצי אחד.

והמערך שלא העברתי, כמה אירוני, דיבר על שנאת חינם.

🥺פצל"פ

גיל העשרה הוא באמת קשה בקטע הזה

הכל קיצוני

כואבשבורת,לב

ואני מבינה שזה פגע,

אבל יכול להיות שהיא התנהגה באחריות שתואמת את הגיל שלה והסיטואציה.

ותואם את החברה שגדלה בהמתנחל חייכן

ואת המחשבות של פעם על הנושא

בעיקר את ה"סכנות" שעלולות לקרות ממפגש כזה,

לצערי, אני בספק אם ההחלטה לא הופלה עליה מלמעלה

אולי היום בני עקיבא מקום יותר ליברלי פוסט מודרנישבורת,לב

ואולי גם קצת ווק.

אבל גם היום מסגרת דתית לא תיקח מדריך פנמיה גיי למשל.

ולא צריך שזה יהיה הרבה מלמעלה, סביר ופשוט שהרבה הורים לא היו רוצים את זה.

מדריך זו דמות מאוד משמעותית, דמות להערצה, ובודאי שילד בכיתה י' לא יכול להבין את זה.

היא לא היתה צריכה לשלוח לטיפול, זה לא עניין שלה אבל זה מה שידעו אז לעשות ובטח בגילה הצעיר. אני משערת שגם אם טעתה היא התכוונה לטוב ולעזור לפשוט אני.

אין ספק שהחוויה קשה ופוגעת 💔

אמתמתנחל חייכן

גם היום זה מאוד שונה, רק שבעבר ידעו פחות לאכול את זה , לא רק דברים כאלה היו מחוץ לסף ההתמודדות,

וליבי עם פשוט אני

היא פעלה מתוך שנאה, לא מתוך רצון לעזורפשוט אני..

והאיסור על פעולת פרידה הבהיר את זה היטב.

שמע, אתה נסיך. אני אוהב אותך. אבל תן לי להגיד לךדי שרוט

משהו שאתה צריך לשמוע ולא משהו שאתה רוצה לשמוע.

אין ספק שהאישיו הזה רודף אותך כל חייך. ניכר מהכתיבה שלך שאתה מלא זעם כלפי כל האנשים שעוללו לך את מה שעוללו לך כולל הקומונרית הזאת. זה קשוח, זה לא הוגן, זה מעצבן, זה מייאש לעיתים, זה כל הסופרלטיבים הרעים שאפשר לעלות על הדעת.

אבל, נראה לי (ואולי אני טועה, אז קח בע"מ) שאתה קצת שוקע ברחמים עצמיים. ואתה נותן משקל יתר למה שהחיצונים לחייך עוללו לך והביאוך עד הלום. ובצדק כן? באמת עוללו לך דברים רעים. אבל לדעתי הגיע הזמן שתפתח דף נקי ככל האפשר בחייך ולקבל את מי שאתה במנותק ממה שעוללו לך.

כי יש לך 2 אופציות: האחת היא להתפלש על העבר ולהכנס למצבים שמטרגרים אותך. השניה היא להבין ולקבל שמה שהיה היה. הבנת, קיבלת, הפנמת שאנשים חסרי בינה גרמו לך את מה שגרמו לך, עכשיו הגיע הזמן שתחיה את חייך עם מי שאתה ומה שאתה.

מצרף לך סרטון שורטס קצר שמדבר על רעיון דומה.

ותזכור, אתה אישר יקר ומקסים ואתה צריך לתת לעצמך קרדיט שאתה נמצא במקום טוב בחייך ולא צללת למצולות כמו שקורה לחלק ניכר מהאנשים שעברו פחות ממך.

משהאחרונה

איךתתעלמו ממני

עוזרים לבת/בן זוג שלא רוצים לעזור לעצמם?

קשה מאוד. כואב מאודהסטורי

לפעמים אפשר לזעזע, אבל הרבה פעמים המקסימום שאפשר לעשות - זה להיות נוכח כשצריך. שהיא/הוא ידעו שאם ירצו עזרה את/ה שם.

וכן, הבדידות במצב כזה היא נוראה, חשוב שגם לך תהיה תמיכה.

בהצלחה רבה

אי אפשר כל כך 😕נעמי28

משנים בעצמנו דינמיקות שתומכות בבעיה, הרבה פעמים יש כאלה

, ונותנים לו להרגיש שאנחנו איתו ושקיימת עזרה בחוץ.

הלוואי והייתי יודעתתעלמו ממני

מה אני יכול לשנות

לא בידיים שלנו בשום צורהמשה

אנחנו עושים מה שאנחנו יכולים. בצד שלנו. אם הם יצטרפו? מעולה. אם לא, לא בידיים שלנו.

אמoo

בנאדם מבוגר שלא רוצה עזרה

אי אפשר לתת לו אותה בכוח

ואולי הוא לא צריך את העזרה הספציפית שמציעים

אפשר לשאול אם אפשר לעזור בדרך כלשהי

ובעיקר לכבד את ההחלטה שלו

כי זה העזרה הראשונה שאנשים צריכים

הכלה

ואם יש מחיר להחלטות שלו

שישא אותו בעצמו

ולא יפיל על אחרים

היא רוצה עזרהתתעלמו ממני

אבל לא שום דבר ספיציפי

אנחנו נשואים

אני נושא בהשלכות גם אני ארצה וגם אם לא

היא רוצה עזרה.. אומשה

היא רוצה לרוקן אותך כדי שלא 'תפריע' לה לצנוח?

משפט מעניין, אתה חושב שיש כאלו ש"נופלים" על השנימתוך סקרנות

רק כדי לרוקן אותו?

יכול לחדד קצת?

זה לא נעשה בצורה מודעתנעמי28

למשל אדם עם דפוס קורבני שואב את האנרגיה והכוח שלו מה"אשמים".

ואני לא יודעת אם זה המצב, אבל אדם קורבני דוחה לפעמים כל עזרה בטענות שונות כי יותר נוח להישאר בעמדה הקורבנית שבה אין אחריות, רק הטחת אשמה, וכל האחריות בידי ה"אשם".

משה

והרבה פעמים בקשת עזרה זה שינוי רדיקלי בחיים.

רוצה עזרהתתעלמו ממני

שאלה אחת, שורה אחת, שטומנת בתוכה כ"כ כ"כ הרבה כאבנגמרו לי השמות

וגם השם של הניק ממש כואב

אז קודם כל - אנחנו לא מתעלמים ממך!

אנחנו רואים אותך ❤️

והכאב שלך נראה. וקיים. ונוכח.

גם הכאב אל מול בן/בת הזוג שחווים את הקושי

וגם הכאב שלך לאור כל ההשלכות של זה עלייך ועל המשפחה כולה.

זה אכן קשה מאוד מאוד.

כמו שכתבו בחוכמה לפניי, אדם צריך לרצות לעזור לעצמו בראש ובראשונה, שזה יבוא ממנו, וכל דבר אחר חיצוני לו פחות אפקטיבי.

אבל מה שכן אפשר לעשות מהצד שלך (כותבת בלשון נקבה כי לא יודעת אם את אישה או גבר, אז אם אתה איש פשוט להפוך את זה) - הוא להנכיח ולהניח את הצד שלך. את הכאב שלך. את הקושי שלך. ואת כל הלב שלך אל מול זה.

כן, ממש לומר את הגבול האנושי שלך. בצורה שמתמקדת בך ובמה שאת חווה. ובמה שאת צריכה שם, ובמה שלך כואב שם.

חשוב כן להציב את הצד הזה. לא להתעלם ממנו. כי הוא לא שקוף, כי את לא שקופה, וכי את עוברת הרבה.

ולהיפך, עצם ההנכחה הזו יכולה הרבה פעמים לתרום (אפילו אם רק חלקית) לכיוון הנעה של הגלגל קדימה אצל הצד המתמודד. כי הוא מבין ורואה וזה מונכח מה שעובר בן/בת הזוג האהוב/ה שלו. כי הוא מבין את ההשלכות. וכי זה יכול לתרום למוטיבציה גם לשינוי, גם אם בינו לבין עצמו אין כוח לזה, זה יכול לעזור למצוא את הכוח. אפילו בצורה התחלתית.

לכן הכיוון של כן לתת ניראות לכל מה שאת חווה

גם בינך לבין עצמך

וגם להנכיח לבעלך בצורה שמתמקדת בך היא חשובה.

מעבר לזה אפשר כמובן להתפלל, הכוח של התפילה הוא עצום.

אפשר גם למצוא קבוצת תמיכה של נשים למתמודדים (או גברים שנשואים למתמודדות) שקיימת ולקבל משם כוח.

אפשר גם לקבל ליווי ותמיכה מקצועית עבורך כדי לעבור את זה עם יותר כוחות ועיטוף וליווי והחזקה וכמובן לתת *מקום* לכל המתחולל בך.

אפשר גם להקל מעצמך בכל מה שקשור למיקור חוץ, הורדת הסטנדרטים, עזרה כלשהי בכל תחום שהוא, וכמה שיותר להתאוורר בעצמך.

ואפשר גם להגיד ש*לך* ו*עבורך* כן חשוב שהוא ילך לטיפול מותאם ומקצועי, רק כי כ"כ קשה לך בצורה הזו. זה כמובן תלוי בו אבל לפחות להניח ולהנכיח את זה.

שולחת חיבוק גדול גדול

ואומרת פרק תהילים לישועה שלמה ב"ה

(ואם תרצי שאצרף תגובה ארוכה שכתבתי בעבר על הנושא הזה שבו אחד מבני הזוג מתמודד עם בן/בת זוג שבקושי אישי - כתבי לי ואנסה לחפש אותה ב"ה ולצרף)

שיהיו רק בשורות טובות ב"ה 🙏🌷

תודה על המיליםתתעלמו ממני

מעריך

אני גבר וכתבתי על אשתי

אממ הייתי שמח לשאול אותך על מה שכתבת

אבל פחות פה על גבי הפורום

ואני לא יודע אם זה בסדר לך לפנות אלייך במסר

אחרי השרשור שמעליךנגמרו לי השמות

וכל מה שהיה בו (השרשור עם הכותרת "חבוט") אני בכנות כבר לא יודעת מה לענות לך על השאלה ששאלת.

בדיוק הגבתי עכשיו לפותח השרשור ההוא, ואני עדיין עם כל הרושם של מה שעשה השרשור ההוא ומה שהוא פנה ככה בפרטי לעוד ועוד נשים,

אז חוששת פשוט לכתוב שכן אפשר.

אני כן אגיד, למקרה שאתה לא קשור אליו בכלל (זה פשוט שהמילים שלכם יצאו דומות. אולי במקרה. אבל גם הוא כתב תודה ומעריך וגם הוא היה במצוקה וגם הוא פנה בפרטי (ולא עניתי) אז כבר לא יודעת מה לחשוב.

עכשיו שיהיה ברור - אני לא אומרת שאתה והוא זה אותו אחד, בכלל לא.

אני כן אומרת שאחרי שנכווים שוב ושוב ושוב אז באמת "כל הנכווה ברותחין נזהר בצוננים".

וזה בדיוק מה שכתבתי לו בשרשור ההוא - שמה שמעשה כמו שעשה גורם זה לתת פחות אמון באחרים וזה פשוט לא פייר כלפי מי שבאמת זקוק לעזרה אמיתית, ולמי שכל כוונותיו טהורות, ולמי שבאמת כן צריך לתת בו או בה אמון. זה עושה להם עוול כי כבר יותר קל לחשוד, כבר נכוו, כבר יש פחות אמון מטבע הדברים, ופחות רצון להשקיע אנרגיה ומחשבה וכו' ובסוף מסתבר שזה למטרות רעות.

אז אם המטרה בפנייה במסר היא למשהו נקודתי וענייני שאני יכולה איכשהו לעזור בו - זה בסדר. וגם זה רק בגבולות הגזרה של מה שבהתמחותי וביכולתי ורק מה ששייך ומתאים ונכון ולא בכל התייעצות שהיא זה יהיה נכון כלל.

אבל כל דבר שהוא לא כזה, כל דבר שבא לפתח שיח כלשהו בפרטי, או כל דבר שאני בכלל לא כתובת לעזור בו, או כל דבר דומה לכל אלו - אז לא. ואומרת זאת מראש. אני לא עונה על הודעות כאלה, וגם כשכן כי עוד לא הבנתי ונתתי אמון בטוב של האדם באשר הוא אדם - אם יש איזושהי הרגשה של חשד שעולה בהמשך אני לא עונה יותר. ובכובע של המנהלת אם נשים נוספות כותבות לי בפרטי אני גם חוסמת או מעבירה הלאה או מה שאפשר לעשות. אז מראש כותבת את זה כאן גם לכל מי שקורא באופן כללי.

אז אם כל זה לא קשור אליך מתנצלת מראש שכל זה "נפל עליך", זה פשוט קורה בדיוק אחרי כל מה שהיה בשרשור ההוא. וכן כדאי להזכיר זאת באופן כללי, אז אל תיקח אישית אליך אם זה לא שייך לך, אלא רק כהזדמנות להזכיר זאת לכולנו.

ובכל מקרה שיהיו רק בשורות טובות והצלחה רבה בהכל.

הכל בסדרתתעלמו ממני

מובן

אפשר לעזורshindov

לקחת יעוץ לבד, היועץ יוכל לתת עזרה בנושא הזה. במקרה הצורך יפנה לטיפול.

מתפללים, אמפתיה והכלהשוקו.

ומנסים להפעיל בעדינות מעגלי השפעה משפחה חברים וכו שיסייעו לו לפנות לטיפול ועזרה מקצועית בתחום הרלוונטי לו

כנראה שמה שצריךתתעלמו ממני

אצלנו

זה פשוט להפסיק לנסות לעזור ופשוט להיות איתה בכאב

כמה זה ברור לי בראש וכמה זה נשמע קל

וכמה זה פשוט לא קורה במציאות

זה מפחיד להיכנס למקומות האלה בנפש ביחד

אתה מפחד שלא יהיה אף אחד שיחזיק

אבל בפועל מה שקורה זה שהיא נשארת לבד

יש לך עבודה פנימית על מובחנותמשהאחרונה

אני זה לא היא, אני נמצא פה אבל הכאב שלה נשאר אצלה.

אני "בסדר" גם כשכואב לה (ולכן אפשר לעזור לה ולא להיות עסוק בכאב הפנימי שלי על זה שאני "אשם" שכואב לה) ועוד כאלה

בעלי נהיה ירוק משוגעאנוני.מית

אנחנו משפחה רגילה לגמרי. זוג וכמה ילדים. בעלי לאחרונה נתפס לכל הסיפור הירוק והחליט שאוטו זה דבר מזהם ותופס מקום וכל זה. אמרתי לו שבשבילי זה קו אדום ואני זקוקה לרכב. אז הוא הפסיק ליסוע איתי.

בשבוע שעבר היה לנו מפגש עם הילד אצל איש מקצוע.

הבעל החליט להגיע עם הילד באופניים. עד כאן מתוק וחמוד. הגיעו רכבו על הכביש (אני רועדת מפחד שיקרה להם משהו), קשרו את האופניים. הגיעו בזמן.

אני בינתיים חיפשתי חניה. לא מצאתי. חניתי בסוף בחניון רחוק והגעתי באיחור. מבטים של "אמרתי לכם" ו"מגיע לך" רגילים.

בדרך חזרה אני מגלה ששכחתי כרטיס אשראי ואי אפשר לצאת מהחניון הזה בלעדיו. אני כותבת לבעלי שיבוא להוציא אותי מהחניון והוא שלח אותי להסתדר לבד ולנסות לשלם עם הפלאפון ושזה בעיה שלי שבכלל יצאתי עם רכב למקום שלא צריך. טוב, ניסיתי וזה עבד בסוף. אבל הרגשתי כל כך רע עם הסיטואציה. הייתי שם לבד ואף אחד לא בא לעזור לי רק בגלל ש"העזתי" לצאת עם רכב לארוע.

מאז שהבעל נתפס לאופניים הוא והילד הבכור חוגגים על זה. זה ממש נחמד שאבא ובן רוכבים, אבל שאר הדברים שקורים. הוא לא מוכן יותר לקחת את האוטו למוסך כי הוא "שלי" (מי בדיוק סוחב לו את הקניות?) וכל מיני דברים כאלה. אז כאילו הוא לא מפריע לי לנהוג אבל בפועל הוא משאיר אותי לבד עם הארוע, ועם להעביר טסט, וכל הדברים האלה.

אי אפשר לטייל כי צריך להביא את האופניים (אני לא יציבה וכבדה מכדי לרכב עליהן) ואחרת הם פשוט לא רוצים לבוא. אין לי כח להיסחב באוטובוסים או לחכות להם וללכת אליהם, פשוט לא רוצה.

אויש נשמע לא פשוט בכלל.קל"ת

מבינה מה את אומרת, הוא סוג של מפעיל עלייך מניפולציה.

זה כמו הרי שזוג נשוי 2 הצדדים מכבסים את הבגדים של שניהם, שוטפים כלים של שניהם ולא כל אחד כשלעצמו. כך גם לגבי הרכב..גם אם כביכול בשימוש הוא רק "שלך" הוא כן צריך לשתף פעולה בתחזוק שלו ולסייע לך כשאת עם הרכב.

ניסית לדבר איתו שיחה נינוחה וגלויה על העניין?

בלי להכנס לסוגיות, זה מעבר לג.ג רגיליםהעני ממעש

ממה נובע

מה עד כעת התול של הבית

והיחסים ביניכם ועם / מול הילדים

כדאי לעבוד בשני כיוונים:נגמרו לי השמות

הכיוון הראשון - בינך לבין עצמך פנימה.

לנסות לראות רגע את המעבר, את הבפנים של בעלך.

כיוון שנשמע שנוצר אצלך מעין ציור של הדבר עצמו "להיות ירוק" כמשהו שלילי או לפחות לא חיובי, והמוח מצמיד לכך את המילים "ירוק משוגע" / "הסיפור הירוק... וכל זה" כלומר יצירת משמעות של איזה משהו לא הכרחי במקרה הטוב ומעצבן, שטותי, מוגזם, "חופר", ומיותר במקרה הפחות טוב.

עצם הגישה והתפיסה שיש לנו במוח על הדברים יכולה להקרין גם פנימה באיך נחווה כל דבר שקשור לזה, וגם להקרין החוצה בפן הזוגי באיך בן/בת הזוג ירגישו שאנחנו חושבים על הנושא.

והכל כמובן קשור להכל.

לכן מיקוד רגע פנימה להבין - על איזה צורך פנימי זה יושב לבעלי?

איזה ערך הוא רואה בכך, בפנים של זה?

(למשל ערך של שמירה על הסביבה, של גדילה כאדם שלפתע דברים חשובים שלא ראיתי קודם או לא ייחסתי להם חשיבות קודם תופסים מקום, ואני כבןאדם משתנה ומתפתח בוחר רגע לעצור ולתת מקום לערכים האלה שבתוכי, וכן הלאה...)

איפה אני יכולה דווקא להעריך את הצעד הזה שלו, לראות בו שורש חיובי של ערך או אידיאל שהוא מנסה לממש כך?

וגם לעשות את אותו דבר על עצמך.

על הצרכים שלך כאן.

מיקוד פנימה ולראות - ואיפה כאן הצרכים שלי?

מהם כאן הערכים שלי?

מה כאן חשוב לי ויקר לי?

(למשל אם זה ערך של שותפות, ביחד משפחתי, יכולת לצאת בהרכב משפחתי בקלילות יותר כדי ליצור זמן וחוויות זוגיות ומשפחתיות, ערך של ניראות וכן הלאה...)

לאחר מציאת הצורך והערך הפנימי של כל אחד מכם ניתן להתקדם הלאה ביתר בהירות.

וכאן זה הכיוון השני: בינך לבין בעלך. כלומר בדינמיקה הזוגית.

כאן כדאי (שוב, לאחר שמבוררים ומעובדים עם עצמנו, כל אחד עם עצמו ועם הערכים והצרכים שלו, במובן היותר פנימי של הדברים) לפתוח בצורה מסודרת ובתקשורת מקדמת את הנושא הזה של "הירוק":

כלומר ממש ליצור מרחב שיחה רגוע, בפניות שלמה, ופשוט לשמוע ולהשמיע אחד לשנייה ואחד מהשנייה.

לשמוע, לעומק, להבין, לעומק, לתת ניראות לכל הבפנים הזה שבסעיף הראשון, לשמוע מבעלך למה (ל' בקמץ) זה בכלל חשוב לו? מה שם משמעותי עבורו? מה זה גורם לו להרגיש?

וחשוב שההבנה וכל השיחה תהיה אצל שניכם ממבט סקרן שבא להקשיב לשני/ה על מנת להקשיב, ולא להקשיב על מנת לענות ולא ממבט ביקורתי/מאשים.

וכמובן לאחר שאת שומעת זאת מבעלך - תאמרי גם את את כל הלמה שלך - את כל מה שזה גורם לך להרגיש, את כל מה שחשוב לך, את הלב שלך.

ובאמת לזכור שאנשים גדלים, משתנים, מתפתחים, וזה בסדר גמור שערך שלא היה עד עכשיו בקדמת הבמה אצלנו פתאום כן יהיה. זה לא משהו רע, אלא גדילה והתפתחות.

לכן לראות זאת ברובד היותר פנימי של מציאת המשמעות וכל הפנימיות של הדברים אצל בעלך יכול לעזור גם לך וגם לו וגם לכם כזוג.

ועל גבי זה ודאי גם למצוא את הערכים שלך ולתקשר אותם נכון.

ובצורה כזו, שאתם מתקשרים את הלב, בשפה של צרכים, בשפה של דיוק צרכים וערכים ומבט פנימה יותר ולא רק לרובד החיצוני - ניתן להגיע גם לפתרונות שיהיו טובים ונכונים *לשניכם*.

כלומר למצוא כאן את ה*גם וגם* ולא את ה"או או". למצוא איפה גם בעלך מרגיש שהערכים שלו יכולים להתקיים, וגם את מרגישה שהערכים שלך ומה שחשוב לך יכול להתקיים, יחד. ולא אחד על חשבון השני.

ב"הצלחה רבה יקרה

ומוסיפה דוגמא מהדברים שכתבתנגמרו לי השמות

לאיך זה יכול להיראות בפועל:

יש בדברים שכתבת הרבה מאוד תתי נושאים שכדאי לפתוח כל אחד מהם בצורה מסודרת.

גם העניין עם החניון.

גם העניין עם המוסך.

גם העניין עם הטסט.

גם העניין עם הטיולים.

גם העניין עם הנסיעות באופניים על הכביש שזה מפחיד אותך.

וגם העניין עם הנסיעות בכלל.

ממש לתת לכל אחד מהם מקום לעומק שבו שניכם מספרים מה חשוב לכם בכל דבר ואתם מוצאים את הפתרון שנכון לשניכם ולמשפחה כולה. שוב עם הרבה וניראות לצרכים של כל אחד ולמשמעות פנימה של הדברים כמו שפירטתי בהודעה הקודמת.

אז אם ניקח לדוגמא רק את עניין המוסך או הטסט,

כתבת: "הוא לא מוכן יותר לקחת את האוטו למוסך כי הוא "שלי" (מי בדיוק סוחב לו את הקניות?) וכל מיני דברים כאלה. אז כאילו הוא לא מפריע לי לנהוג אבל בפועל הוא משאיר אותי לבד עם הארוע, ועם להעביר טסט, וכל הדברים האלה."

אם נבודד רגע את הצרכים של כל אחד מכם:

את:

רוצה שותפות (כמו שהייתה לך עד עכשיו) עם לקיחת האוטו למוסף ולהעביר אותו טסט. אלו דברים שמאוד עוזרים לך שבעלך עושה ומוריד מעלייך ולא את צריכה לעשות אותם. יכולים להיות כאן עוד צרכים כמובן, אבל גם אם זה "רק" זה זה בסדר גמור. מותר לך להרגיש ככה ומותר לך לרצות עזרה ממנו בדברים האלה.

ובעלך:

יש משהו פנימי בתוכו שגרם לו לרצות להשתדל יותר בנושא השמירה על הסביבה והירוק, לכן מבחינתו לא כדאי אוטו, ומכיוון שאת רוצה עדיין את האוטו זה כמובן בסדר, אבל אולי הוא לא רוצה להיות "חלק" באוטו הזה שעבורו מסמל כרגע את האי-שמירה על הסביבה כמו שהיה רוצה לשאוף אליו. וזה גם בסדר גמור. מותר לו שיהיה לו ערך כזה ומחשבה כזו ורצון כזה.

אבל מה עושים כאשר זה מתנגש?

מה עושים שאם הוא לא לוקח את האוטו את נפגעת מזה ומרגישה לבד בודדה במערכה?

כאן באמת חשובה גם הניראות וגם התקשורת במציאת מה נכון לכם כאן.

אבל מתוך מקום שכן רואה ומכבד אחד את הצרכים של השני/ה. אחד את הערכים של השני/ה.

בעלך אותך ואת הצורך שלך בשותפות ולא להיות בודדה ולבד במערכה

ואת אותו ואת הצורך שלו להשתדל ככל יכולתו לשמור על הסביבה ועוד כל מה שיש שם בפנים, למצוא עוד את הערך שיש לו שם והמשמעות שיש לו שם.

כמו שקול פנימי בתוכך רוצה לומר לו: "בעלי היקר. אני מרגישה ככה כל כך לבד מאז שאתה לא רוצה את האוטו. ממש ממש לבד. בודדה במערכה ונשארת לבד ומאחור עם כל כך הרבה דברים ומקומות. עם האוטו, עם הטיולים, עם ההרגשה הזו שאני לבד. וזה מכאיב לי מאוד. אני לא רוצה להיות לבד, אני רוצה אותך איתי."

וקול פנימי בתוך בעלך שרוצה לומר לך: "אשתי היקרה. אני עובר כרגע דברים עם עצמי, וחלק מהתהליך שאני עובד חידד לי ערך או אידיאל שיש לי פנימה של לשמור על הסביבה וכל החשיבות והמשמעות של זה. זה כ"כ בוער בי כרגע ואני מנסה להשתדל כמה שאני יכול. נכון אני רק אדם אחד אבל ממש חשוב לי להשתדל כמה שאני יכול בשביל העולם שלנו, והעתיד של הילדים שלנו. ואולי יש לי שם עוד עומקים שמבקשים לצאת ולקבל ניראות והייתי רוצה לספר לך אותם, לספר לך את הלב שלי פנימה ומה עובר בתוכי פנימה והייתי רוצה שתראי את זה, שתראי אותי. ותמשיכי להעריך אותי גם אחרי שתדעי, כי חשובה לי ההערכה שלך אותי כאדם, זה מאוד יקר לי".

ואז על גבי הניראות הזו אפשר לחשוב יחד:

אולי אני הבעל כן אקח את האוטו למוסך, למרות שאני לא רוצה אוטו, אבל כן כדי לעזור לאשתי ולהקל מעליה ולתת לה את ההרגשה שהיא לא לבד כי זה משמעותי עבורה?

אולי אני האישה אשלם לאיזה אדם שמעביר את האוטו טסט (יש אנשים שממש עובדים בזה ויש לכל מוסך כמעט איזה מישהו כזה שמעביר את הרכבים טסטים) וכך גם אני לא אצרך להעביר וגם בעלי לא?

וכן הלאה לחשוב על פתרונות נוספים שיכולים להתאים לכם כאן.

תודה על זה !אנוני.מית

עכשיו כשאני מתייחסת לזה שוב אני חושבת שאולי זה נושא שהוא נפגע בו עד שהוא שינה כיוון ונהיה ירוק. כתבתי פה למטה. סחבתי הריונות קשים וכאלה והייתי זקוקה לאוטו בשביל פשוט לחיות. מדי פעם הוא היה לוקח את האוטו לסידורים אבל המשמעות של זה הייתה שהייתי תקועה יום שלם בבית ואף אחד מאיתנו לא אהב את זה.

אני אכן בודדה במערכה. לפני כן הרגשתי שהוא תומך בי ומחזק אותי ועוזר לי בזה שהוא מוותר על האוטו ועכשיו בעצם הוא פשוט ויתר עליו סופית ואז אני לבד "עם הרכב הזה שלך".

בשמחה, ואכן כדאינגמרו לי השמות

תמיד לצלול יותר לעומק של הדברים, כי בד"כ ההתנהגות או האמירה שאנו פוגשים ופוגשות מבחוץ זה רק "קצה הקרחון" ורק המעל לפני השטח של סיפור יותר רחב ויותר עמוק שנמצא שם מתחת לפני השטח.

וכאשר מצליחים לראות אותו בבהירות ובהבנה עמוקה זה עוזר גם להבנה עצמה כמובן, אבל גם לקירבה ואפילו גם לפתרונות.

לכן גם כאן, כדאי מאוד לשוחח בנינוחות עם בעלך על כל המקום הזה גם אצלו. ממש מההתחלה כמו שכתבת. ואיך הוא הרגיש, ואיך הוא מרגיש בהווה, ובכלל כל מה שיש בתוכו בנושא הזה, והמבט הסקרן והמשקיב הזה יכול לפתוח המון. ממש המון. וכמובן גם את לו

תגובה מהממת!יעל...

התגובה היחידה בעיניי בשירשור הזה, שבאמת מקדמת

ויכולה לתת כלים מעשיים לפותחת.

בניגוד לשאר התגובות, שרק מעצימות את הכעס והתסכול כלפי הבעל..

תודה רבה 🙏נגמרו לי השמות

סליחה שאני אומרפשוט אני..

אבל נשמע כאילו בעלך בן 16, הגיע לשלב שהוא צריך למרוד ולהרגיש מוסרי ונעלה, וכמו בן 16 טיפוסי - אין חשיבה על ההשלכות, הנפגעים והמציאות.

אולי הוא מזהם פחות את העולם, אבל אשתו עצובה ותקועה עם הרכב בחניון. באיזה עולם ערכי מעוות זה עדיף?

שמחה שיש קול שאומר את זהמישהי נשואה

יש נטייה כל הזמן לצייד את האשה ב:

תבדקי עם עצמך בלה בלה בלה....

ואולי לפעמים יש בעל שמתנהג לא בסדר?

בדיוק כמו שיש מצב שאשה מתנהגת לא בסדר?

ולא לא תמיד זה עניין של

בוא תבדוק עם עצמך איפה אתה צריך להשתנות

חוץ מהילד הזהנפשי תערוג
עבר עריכה על ידי נפשי תערוג בתאריך ג' בכסלו תשפ"ז 2:14

איך הוא "מזיז" את שאר הילדים ממקום למקום?

כי גם אוטובוס מאוד מזהם.

או שהוא ירוק ומתחסד על חשבונך ועל חשבון הילדים.

להעביר טסט,

תני למוסך לעשות את השירות הזה.

יעלה עוד כמה מאות שח אבל יהיה לך ראש שקט.

ותשלחי אותו לעשות קניות בסופר עם אופניים.

הוא מכבס את הבגדים?

הוא יודע איזה זיהום סבון הכביסה מייצר?

נכנס לשירותים? זה גם מזהם

גם לשטוף ידיים וכלים עם סבון.

אם ירוק, אז עד הסוף. לא?

מזון. גם אם הוא אורגני. ממש מזהם בתהליך היצור

עדיף ללכת ללקט עשבי בר.

אבל בתכלס,

כדי לא להתכנס רק בכעס עליו

תנסו יחד להבין מה מפעיל אותו לדבר הזה?

רצון בחופש?

רצון לשמור על הכדור?

להיות מוסרי יותר?

חיסכון כספי?

רק אחרי שתבינו את היסוד לכך,

תוכלו למצוא את עמק השווה בניכם

יש לי שאלה מעניינת לפנימשה

לפני כל הסיפור הירוק הזה - איך היו היחסים בניכם?

כלומר, יש לכם רכב אחד. אני מבין. אתם שניים. יש לכם ילדים. איך הייתה הדינמיקה שלכם?

איך הדינמיקה עם הילד?

הרכב היה בעיקר אצליאנוני.מית

הוא היה רוצה ליסוע איתו לעבודה ואני הייתי צריכה אותו כדי להקפיץ ילדים למסגרות ולחוגים. אז הוא נסע באוטובוסים ודי קיטר על זה.

מתישהו הוא עבר לאופניים והאמת שטוב לו. יוצא מוקדם בבוקר בבגדי ספורט ומתקלח בעבודה. ממש גילה את האור .

בתרגום לעברית פשוטהמשה

הירוק הוא ככל הנראה (בהסתייגות, בלי להכיר אותו) קשקוש שהוא מספר לעצמו כדי לא להודות שאין לו כח להתעמת איתך או שהוא הבין בשכל שאת זקוקה לרכב יותר ממנו ואין לו כח להתמודד עם זה.

כלומר לא איתך - הוא לא יכול לקחת לך את האוטו כי את (כמו שכתבת בעצמך פה למעלה) בהריון וסובלת. אז הוא מבזבז זמן ומתעצבן ובסוף זה מגיע לידי אין לי כח לאוטו הזה בכלל. אידיאליזציה למצב שהוא בקונפליקט פנימי מולו.

  1. הוא לא יבקש ממך את הרכב כי כל מה שהסברת פה שאת זקוקה לו. הוא יודע את זה .

  2. אבל הוא ימשיך לכעוס. הוא לא ויתר בלב שלם. הוא בעצם נכנע

הוא פשוט כועס בשקט וזה מתבטא ביחס שלו לכל הסיטואציה.

הוא רצה את האוטו, לא קיבל, אז הוא מצא לעצמו פיתרון אחר נפלא (שעושה לו גם בריאות ואושר בחיים, שעה רכיבה בבוקר זה בריאות ממש, טוב, חוץ מאוגוסט) ועכשיו הוא חוזר בתשובה שגילה את האור ואומר שאף אחד לא צריך מכוניות רק כדי שהוא לא יצטרך להתעמת עם הצורך והרצון שלו שהוא בעצמו לא מעיז להעלות.

ועכשיו הוא יתחיל למצוא לעצמו אימוני כושר ותחרויות אופניים רחוקות כדי לעשות אידיאליזציה מהסיטואציה. וזה נפלא כי הוא יהיה גבר בריא ואולי גם הבן שלך יצטרף אליו לזה.

מה מצב השיח ביניכם?shindov

לענ"ד, תפנו לרב בעל השכלה במדעי הטבעshaulreznik
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 1:35

למשל רב שיודע דבר או שניים על פיזיקה, זיהום אוויר וכיו"ב. אולי הוא יצליח לרסן את בעלך ולעזור להגיע לעמק השווה.

מה עניין להכניס ולערב רב?זמירות

במסגרת לימודי ההסמכה הסטנדרטיים לרבנות לא לומדים כלים טיפוליים או מקצועיים לפתרון סכסוכים זוגיים

הם צריכים ייעוץ זוגי מקצועי - ואכן ניתנה כאן (לעיל) התייחסות של יועצת מקצועית מנוסה מאוד

נכון, אבל יש כאן היבטים מדעייםshaulreznik

נניח שמראים לבעל ה"ירוק" באותות, במופתים, במחקרים ובגרפים, שהמכונית המסכנה שלו לא בדיוק תמיט שואה על כדור הארץ, ושאם הוא רוצה להיות עקבי, עליו לוותר על שימוש בחשמל ובשאר הטכנולוגיות?

שוב, מה הקשר להיות האדם שמוכיח זאת בעל סמיכהזמירות

לרבנות ונושא בתואר רב?

איך רב קשור לעניין?נפשי תערוג

גם שאתה הולך למוסך אתה מחפש מוסכניק שהוא רב?

גם רופא שהוא רב?

למה לא רופא שהוא מוסכניק?

אוליקל"ת

רק בגלל שהרבה פעמים דוסים יותר מחזיקים מדמויות רבניות.

לא שאני מצדיקה את הגישה או חושבת שזה נכון..

יש כאן ממד דתיshaulreznik

בבחינת "דייך מה שאסרה עליך התורה".🙂

מי אמר שהוא עושה את זה בגלל סיבה דתית?נפשי תערוג

זו התנהגות "דתית"דרור אלאחרונה

בלי להיכנס בכלל לדאלה מה היהדות אומרת על זה. אבל כשאדם נכנס לאיזה עניין וחושב שכולם צריכים כך לעשות, זו התנהגות "דתית". בין אם זה איכות הסביבה, צמחונות, התיישבות או לא לסמוך על העירוב בשבת.

כלל חשוב לנישואין:

אתה לא מתערב לבן / בת הזוג באמונות שלו.

כן, גם אתה חושב שהם טועים ועושים דברים לא נכונים.

אני למשל חושב שלא נכון למנוע הריון. ושהיא חייבת לצום גם בצומות הקלים. ושהיא חייבת לא לאכול קטניות כמוני.

אז אפשר לדבר על זה. אבל אין מצב שאני מכריח אותה. זה העסק שלה בלבד.

וכשאמרתי "מכריח" זה כולל לא רק בצורה פיזית, אלא גם מניפולציות (לא מרים את הקטניות שקנית לפסח, לא שוטף כלים ביום צום, אומר לה ש"מגיע לה" וכיוצא בזה).

א-ב של זוגיות

ואז הבנתי שהוא נגדי. 😵נגמרו לי השמות

הוא בעצם נגדי ולא בעדי כמו שחשבתי כל הזמן.

הוא מציג מצג שווא, תרתי משמע.

מציג ש"אני כאן בשביל להועיל, בשביל לעשות לך את החיים יותר טובים ומאושרים וקלים"

אבל הוא רוב הזמן משקר.

ואז אמרתי לעצמי רק להתבונן

להתבונן בו, ובי, ובהאם הוא באמת בעדי? האם הוא באמת גורם ליותר אושר?

והתחלתי רק להביט.

פעם אחת הבטתי וראיתי שבאמצע שיחה מאוד משמעותית עם הילד הוא הפריע לי. ותפס את מקומו של הילד. ובעצם בא על חשבונו. ועל חשבוני. ועל חשבון הערך שלי באימהות.

המשכתי להביט, מה היה לו כ"כ דחוף להפריע לי כך לקשר עם הילד? אז הוא ענה: "אה בטח שזה חשוב. הרי שמעת "ביפ!" של הודעה, או צילצול, או אפילו לא שמעת כלום רק ראית אותי - את הריבוע השחור הזה שאני. 

הטלפון שלך.

המסך.

המסיח.

שכל הזמן גורם לי להיסח.

באמת כששמו כן הוא אמרתי לו: "אתה מסיח. ואתה ממסך. אתה מסיח אותי מהחיים האמיתיים שלי. ואתה ממסך את כל מה שבאמת חשוב.

אתה הטלפון שלי.

אבל אני הבנתי אותך, אתה רק מתחפש שאתה בעדי בעוד רוב הזמן אתה ממש נגדי.

ונכון שיש לך גם בני משפחה אחרים בדמות מסכים אחרים, אבל אתה הראש. אתה הכי.

וכולכם באתם אליי לשם מה? 

איך אני אזכור איתך מה עיקר ומה תפל?

אני רוצה לזכור שקודם העיקר.

ורק אח"כ התפל, כשיש פנאי.

אבל אתה? אתה כל הזמן משקר לי אחרת.

פעם אתה אומר לי שהודעה באיזו קבוצה נידחת יותר חשובה מההתלהבות של הבת שלי כשמספרת לי משהו, ואני מקשיבה לך, והולכת אליך, ולא אליה. גם אם עצרת אותי באמצע. אני הולכת שבי אחריך.

אתה באמת שובה, אבל במובן הרע של המילה, אתה לוקח בשבי את הערכים ואת האידיאלים ואת מה שעיקר ואת המהות ואת מה שחשוב לי!"

ופעם אחרת אני מדברת עם חברה פנים מול פנים ואז אתה שוב עושה את זה. הפעם אצלה. והיא עונה או מתעסקת וגוללת עוד ועוד, ופעם אני, ואיפה השיחה פנים מול פנים שלנו נעלמה? למה אתה תמיד מקום ראשון בעצם? למה אתה תמיד בא על חשבון ההווה שלי והחיים האמיתיים שלי?

וכשאני ממשיכה להביט אני רואה שפעם אחרת אתה פשוט גונב לי את הזמן. כן. אתה לא רק מסיח ולא רק ממסך אתה גם גנב.

פעם רציתי לכתוב עליך פתק "גזלן זמן" וככה להשאיר אותך בצד, בפינה. עם השלט שראוי לך.

אתה יודע כמה זמן גזלת לי בחיים?

למשל יום שישי, שהוא כ"כ קצר, ומה אני צריכה את כל הגלילה האינסופית הזו בך ואז להגיע עם לשון בחוץ ולחץ אטומי לשבת?

ומוצאי שבת, ורק יצאה השבת וכבר אתה אומר לי: "הו תראי כל מה שהפסדת! מהר מהר תתעדכני ותמשכי ותגללי עד לפנות בוקר כי הרי יש כ"כ כ"כ הרבה מה..."

ואתה גוזל לי זמן עם המשפחה שלי. וזמן לזוגיות שלי. וזמן לילדים שלי. וזמן לעצמי. וזמן למחשבות. וזמן לעשייה.

כן, אתה גורם לי בעצם להיות צרכנית בלבד

ולא יצרנית

מי אתה? אתה באיזו תחבולה לעשות את כולנו צרכנים?

ואיפה כל היצרנים שבנו?

אנחנו כבר פחות ופחות יוצרים. מעצמנו. ורק צורכים. אותך. וממך.

נהיית המורה שלנו, הרב שלנו, המנהיג שלנו. אתה מחליט הכל, ואנחנו אחריך, כן, שבי אחריך...

אתה חושב שזה כל מה שראיתי בהתבוננות עליך? לא. מסתבר שיש לך עוד הרבה רע בשרוול, במסך. כזה ריבוע קטן אתה וכ"כ מזיק?

אתה יודע למה עוד אתה גורם לי?

אתה גורם לי לחיות במקטעים. הכל מקטעים ולא מסודר.

אתה משליך את הסדר והבהירות לפח וכל הזמן מורה לי לעבוד במקטעים.

"אוקיי אז תבשלי, בסדר, אני לא מונע ממך, בבקשה - תבשלי".

ואז אני מבשלת. אבל אז - אתה שם. על השולחן, או קרוב, ומצפצף, וגם שאתה על שקט אתה עדיין שם קורא לאצבעות ללחוץ עליך ולראות "מה פיספסתי בזמן שהכנתי את התבשיל הזה?"

ואז ככה במקטעים במקום לבשל רצוף - אני אומנם מבשלת - אבל כפול 2 מהזמן וכפול 10 בחוסר ריכוז ובחוסר פניות, והכל בגללך.

המקטעים הבלתי פוסקים האלה, בכל נושא שהוא ולא רק בבישול, כשאני באמצע עשייה אתה מגיע וקוטע.

והמקטעים האלה הם כ"כ מבלבלים

אין ריכוז

אין בהירות

אין פניות

אין צלילות הדעת

אין ישוב הדעת

יש הסחה

יש בילבול

יש מיסוך

מקטעים מקטעים כאלה שגם מבלבלים 

וגם מסיחים מהחיים עצמם

וגם טורדים כשכבר כן עושים משהו אחר

כי "מה עכשיו אני מפספסת"? 

אז תמיד יהיה הלחץ הזה להספיק ולא לפספס במסך שום דבר, בשום תחום

כאשר במהות בעצם מפוספסים החיים עצמם.

אז נכון, רציתי לכתוב עליך "גזלן זמן"

כי הבנתי והבנת גם אתה כבר שלא רק זמן אתה גוזל

אלא גם ריכוז, גם חיים, גם מהות, גם חשיבה, גם יצרנות ולא רק צרכנות, גם החלק הגבוה באדם, אדמה לאלוק, הרי כמה יצרתיות ועוצמות יש בנו כבני אדם!

אבל אתה כמו במזימה כלל עולמית לנתק אותנו בני האדם מעצמנו בכוח.

אבל בכוח מפתה שמתחפש לטוב.

ממש כמו עשיו אתה בפרשת השבוע. רק מתחפש לטוב. אבל אתה רע.

אז אולי עד שבאמת אכתוב עליך איזו מדבקה כזו של גזלן זמן (ואולי לא מדבקה אבל לפחות בראש שלי?), לא משנה, בינתיים החלטתי להתחיל בפועל:

קודם כל לזהות שאתה נגדי. רוב הזמן. ולא בעדי. ואתה לא תעבוד עליי יותר!

ואז כל יום לראות: מה יש לי להספיק היום?

ומה חשוב לי שאעשה ושיקרה היום?

ורק אחרי בירור כל הרצון

ורק אחרי בירור כל המהות של החיים עצמם

ורק אחרי כל ההספקים גם שכל מה שיש לי להספיק טכנית -

רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה.

אז לפחות להיום, אנסה את זה.

כי זה חשוב.

כי אני רוצה בעצם להיות בעדי

ולא נגדי.

כהתחלהנגמרו לי השמות

לקחתי לי 3 תחנות קטנות ביום.

א. לקחתי לי את ברכת המזון.

ממש לשים אותך בחדר אחר בזמן הזה, או מינימום לכסות אותך במגבת שלא אראה אותך - ולברך.

ב. בזמן עם הילדים כשחוזרים מהמסגרות לפחות - אתה או בחדר אחר או מכוסה במגבת. שלא רואים ולא שומעים אותך.

ג. בבוקר או לפני השינה להביט החוצה לשמים ופשוט לנשום את האוויר, להביט, ולהינות מיופי הבריאה, אפילו דקה אחת כזו. כשאתה לא נמצא ולא נוכח ולא בהישג יד ועין ואוזן בכלל.

ורחוק מהעין ורחוק מהאוזן ורחוק מהיד - רחוק מהלב.

כצעדים ראשונים זה עולם ומלואו לברך בפניות הזו, לדבר בפניות הזו, לנשום בפניות הזו, חיים!

איזה כיף לחיות באמת

את החיים עצמם 😊

ואפשר גםנגמרו לי השמות

לזכור בתוך סימן היכר עם הומור:

"צדיק, כבר הנחת?" (תפילין)

"צדיקה, כבר הנחת?" (את הטלפון בצד)

וככה נזכור בכל יום האם כבר "הנחנו"

המסך הוא מסךמשה

עוצמת ההתמכרות שלו היא בעיקר בגלל היכולת המטורפת שלו והעוצמה שלו. והתועלת שבו.

רק שעכשיו אני עושה משהו אחר.....

נכון,נגמרו לי השמות

כמו בהרבה דברים שיש להם פוטנציאל טוב גדול וגם פוטנציאל רע/פגיעה גדול ותלוי בנו בעצם לאן ניקח את זה.

ניסיתי להתייחס לנקודה הזו בפסקה שכתבתי בסוף: "ורק אחרי כל ההספקים... - רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה."

כלומר התייחסתי כאן לעצם הגזילה של הזמן שבאה *על חשבון* דברים אחרים וחשובים לנו, ערכים שחשובים לנו, מהות ומטרות והחיים עצמם, שהרבה פעמים המסך (ובעיקר הטלפון במקרה שעליו כתבתי אישית) פשוט שואב ושובה וגוזל את הזמן שלנו לחיים עצמם.

וברור שכשכן מקדישים זמן למסך (לטלפון במקרה הספציפי הזה) יש בו פוטנציאל טוב ופוטנציאל פחות טוב והכל תלוי בנו מה ואיך נשתמש בו ולא רק כמה.

כלומר אחרי הכמה שלא יבוא על חשבון החיים עצמם, אתקדם גם לאיך ולמה בתקווה ובהשתדלות שגם המה וגם האיך יהיו תמיד ממוקדים רק לטובה ב"ה.

(כמו בעצם הכתיבה כאן של הפוסט הזה שבו השתמשתי במסך, ובתקווה שלטובה, והמיקוד שלי מול עצמי שזה יהיה במקומות כאלה שהם לטובה ועם תועלת ולא במקומות חסרי טעם וחסרי תועלת של גלילה אינסופית במשהו לא מקדם ולא תורם או חלילה במקרים יותר גרועים של שימוש במרחב הזה לרעה חלילה או כל תחום אחר שבו ניתן להשתמש באותו טלפון או באותו מסך גם לטובה וגם לרעה חלילה).

כאשר המטרה המרכזית שהייתה לי בהתבוננות הזו היא ליצור מציאות שבה אני האדם שולט ומנהל את המסך (הטלפון כאן) ולא הוא מנהל אותי ולא הוא שולט בי ובזמן שלי.

וזה כמובן נכון גם למה ולאיך - כל עוד אני מנהלת ושולטת במה ובאיך והמה והאיך לא מנהלים אותי - מצוין.

פשוט לצערנו הרבה פעמים המסך, הטלפון, שואב גם זמן, גם מה וגם איך והוא בעצם מנהל אותנו ולא אנחנו אותו (בתחפושת כמובן שאנחנו כן, אבל זה רק מצג שווא כאמור כמו שניסיתי להעביר בכתיבה).

הייתה לי שיחה מעניינת על זה השבועמשה

לבחורה בצד שני של השיחה (אחות של שכן) יש ילד בגיל של הבן שלי. היא התחזקה וכתוצאה מזה מתעקשת שלבן שלה לא יהיה סמארטפון. מסיבות דתיות (לה עצמה יש).

אממה, הבחור חנון כבד. כמוני. לא מסתדר עם הכיתה שלו, לא מסתדר עם העולם. הפסיק ללכת לבית הספר כי ממש רע לו שם והמצב שלו התדרדר דרמטית.

סמארטפון עם רשת חברתית שמתאימה למצב שלו ועם חברים ברמה גבוהה היה משדרג לדעתי פלאים את החיים שלו. הוא לא היה צורך שם זבל בגלל תכונות הנפש שלו, הוא היה צורך שם תוכן שמעניין אותו וכל הקונפליקט עם בי"ס היה נעלם כשהיו לו חברים במקום אחר.

מבלי להתייחס למקרה הספציפי הזה,נגמרו לי השמות

(ורק כי אפשר לצלול שם לעוד המון עומקים ורבדים נוספים, מציאת איזונים, מציאת יתרונות נוספים, התאמה באמת לאותו ילד וכן הלאה),

זה בדיוק זה - ודאי שניתן להפיק גם הרבה מאוד טוב מהמרחב הזה. זה נתון ודאי ומאוד גדול ועוצמתי כמו שכתבת מבחינת התועלת שלו.

רק פשוט שנזכור (בכתיבה כאן כיוונתי לעצמי בראש ובראשונה, שאני אזכור) להגיע למציאות שאנחנו רואים את התמונה השלמה בבהירות, מבינים מה היתרונות וגם מה החסרונות של המרחב הזה, ומגיעים למצב שבו אנחנו מנהלים את זמן המסך ואת המסך עצמו ולא הוא אותנו. גם בכמה, גם במה, וגם באיך.

ובתוך זה כמובן דואגים שלא נפספס את החיים עצמם, את הערכים שלנו, את המשפחה שלנו, את הילדים, את עצמינו, את היצירתיות שלנו ולא רק הצרכנות וכן הלאה.

זה נכון כמובן גם לסמארטפון. להגיע לכך שנרוויח את התועלת מבלי להיפגע בדרך. לראות גם את המחירים, לעשות מה שניתן כדי להימנע מלשלם את המחירים (כמו סינון תוכן והגבלת זמן וכו') ואז בתוך מרחב בטוח אפשר יותר להינות גם מהתועלת שניתן להפיק.

רק שאם המרחב עצמו לא בטוח או גורם לי לגזל זמן או לפיספוס החיים עצמם - פעמים רבות יצא שכרי בהפסדי. וכדאי באמת לחתור ל"גם וגם" הזה - גם יצירת מרחב בטוח מכל הבחינות, גם יצירת מציאות שאני שולטת ומנהלת את הכמה והמה והאיך שלי, גם שהערכים שלי והחיים שלי עצמם לא מתפספסים, וגם שאני מגיעה לתועלת מהמסך.

וכאמור יש עוד הרבה מה להאריך

ועוד משהו על סמארטפוןמשה

מי שקורא את הפורום המקביל של הרגישים שמע אצלי ולא רק אצלי את המושג "הצפה".

במצב הצפה, הגוף סובל מאוד ממשהו ומוכן לעשות הכל כדי להפסיק את הסבל. הרבה מאוד פעמים "הכל" זה הסלולרי הזה.

כלומר, העניין זה בכלל לא הטלפון. הוא לא מעניין. הוא סתם. העניין זה שיש לי עכשיו הצפה ואני סובל. בשנות התשעים כשהיה לי רע בבי"ס הייתי מסתובב עם רדיו ושומע חדשות בהפסקה (כן החדשות של שנות אוסלו הארורות). אז המורה החרימה לי את הרדיו. זה לא פתר את הבעיה. הבעיה הייתה שהיה לי רע בהפסקה ושבכללי המקום הזה היה לי מקום לא בטוח. סביר להניח שאם הייתי היום ילד בבי"ס הייתי מסתובב עם סמארטפון גלוי או סמוי בשביל לברוח מאותה בעיה. ואז המורה הייתה מחרימה אותו. זה נחמד, זה לא היה פותר את הבעיה.

כמובן שמה שצריך לעשות במצב הזה (וזה במידה רבה המקצוע השני שלי) זה למצוא את שורש ההצפה. ולפרק אותה בעין אוהבת ולא ב"מלחמה עם המכשיר הנייד". הוא סתם מראה.

קפצתי לשאלה מהפורום השכן..פצלשן

איך יודעים מהי רמת המשיכה המספיקה בשביל להחליט להתחתן?

במשך מספר שנים שאני מחפש, הספקתי לפגוש כאלה שהיה ברור לי מהתחלה שיש לי אליהן משיכה חזקה.

לעומתן, היו כאלה שאהבתי אותן מבחינת אופי, וגם המראה היה אחלה, אבל לא הרגשתי משיכה חזקה אליהן (וכמובן לא היתה שום דחייה. כנראה, זה פשוט לא היה הסגנון שמדליק אותי באופן טבעי). כן היה לי רצון לתת חיבוק פה ושם, אבל לא היה לי רצון חזק להתקרב אליהן או לגעת בהן, גם אחרי חודשיים-שלושה. מישהו אמר לי שזו משיכה מספיקה בשביל להתחתן. כנראה שלדעתו המשיכה תתפתח אחרי החתונה, אחרת לא מבין איך זה מספיק. אבל מי אמר שהיא באמת תתפתח? ואולי היא לא?

ברור לי שעם אחת אני ארגיש משיכה חזקה ועוצמתית יותר ועם אחרת משיכה פחות חזקה. השאלה מה הרף הנדרש בשביל להחליט להתחתן?

ועוד שאלה בתור בעלי ניסיון.. ייתכן שלפני החתונה תיהיה משיכה חזקה ואחרי החתונה יתברר שאין באמת משיכה? ולהיפך גם ייתכן?

>>שימושית

לגבי השאלה האחרונה- משיכה זה דבר דינאמי ויכול להיות מצב שהיה משיכה לפני ואחרי החתונה לא ופחות מזה, וכמובן להיפך.

אם יש דחיה ואפילו אם פשוט אין משיכה אז לא חושבת שאפשר וראוי לבנות על אחרי החתונה אבל אם זה רק לא משיכה חזקה אני לא חושבת שזה נכון להוריד על זה.\

נסיוני האישי - שלא בהכרח משליך על מקרים אחריםהברדיצ'בר

אני רק יכול לשתף שהייתי באותה התלבטות כשיצאתי עם מי שהפכה לאשתי, ושההתלבטות האחרונה שנותרה לי לפני שהצעתי נישאוין היתה סביב השאלה האם רמת המשיכה כלפיה מספיקה. ובפועל - מהר מאד אחרי החתונה כל החששות התפוגגו. וגם כיום, אחרי סך שנים וסך לידות - אני לא יכול לדמיין משיכה חזקה יותר לאשתי. היא בעיניי יפיפייה ומושכת ברמה הגבוהה ביותר.

גם אצלי זה הדבר היחיד שאני מתלבט עליופצלשן

אז מה עזר לך להחליט שזה מספיק בשביל להתחתן?

כמה דברים עזרו ליהברדיצ'בר

קודם כל אני רוצה לענות על שתי שאלותיך האחרונות שהצגת בפתיחת השרשור:

כן, וכן.

לכן מה שעבד לי - לא בהכרח יעבוד לאחרים.

ובכן, מה עזר לי?

קודם כל הרבה תפילות וביטחון ב-ה'.

דבר שני - מוכנות נפשית לתת הכל ולבנות קשר של אהבה ונתינה והתמסרות גם על הצד שהמשיכה תתברר כקטנה ממה שאליו ציפיתי. וזה בנוגע גם לציפייה של המשיכה שלי כלפיה, וגם שלה כלפיי. ברוך ה', לא התאכזבתי.

ודבר שלישי - חישוב הסיכויים, האם במכלול העניינים/תכונות ושיקולים סביר להניח שאצליח למצוא מישהי אחרת טובה ממנה. ועבורי התשובה היתה ברורה שאין כמעט סיכוי לכך.

גם בכל דבר לא מושלם שראיתי אצלה - ערכתי השוואה בינה ובין דמות דמיונית של האשה המושלמת שאותה כיניתי - 'דמיונה' - וכל פעם הזכרתי לעצמי שדמיונה היא דמיונית והסחתי את דעתי מהנושא.

לא כל כך הבנתיפצלשן

החלטת להתחתן בידיעה שאולי לא תיהיה משיכה?

תפילות, מוכנות נפשית וחישוב סיכויים יכולים לעזור להתלבטות באופן כללי.

אבל אם יש נושא ספציפי שייתכן והוא חסר, איך הנ"ל עוזרים לפתור את ההתלבטות? צריך לתת לנושא מענה ספציפי..

היה ברור לי שתהיה משיכה,הברדיצ'בר

רק היה לי חשש שזו תהיה משיכה ברמה נמוכה, שאולי תהיה בבחינת 'פוחת והולך' עם הזמן.

ברוך ה' לא היה כך. אך אני מרגיש שהנכונות שלי להסתפק בפחות היתה מועילה לי במידה וחששותי היו מתממשים. אך חשוב לי להדגיש - אצלי זה לעולם לא הגיע למצב שהיה צריך לעמוד למבחן.

אם אתה מרגיש 'שיכות' אליה, זה בהחלט מספיקהסטורי

לא אומר להתחתן בלי רצון, בלי שמרגישים קשר נפשי. אבל לפעמים מרוב התבחבשות בכל מיני הגדרות סתם נתקעים ומסתבכים.

אם אתה מרגיש שיכות, חיבה, טוב לך איתה, יש לך צפיה לפגישות ולשיחות הטלפון - יש את זה. מעולם לא העסקתי את עצמי כרווק בשאלות הללו ויש משיכה, בהחלט.

כמובן, העבודה האמתית היא אחרי החתונה. כשיש מתחים, המשיכה יורדת וכשיש השלמה ושמחה הדדית - גם המשיכה עולה.

אתה חושב שהיא תישאר צעירה ונאה?אריק מהדרום

הבט על חמותך לעתיד, זו האידיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה בעוד 30 שנה.

הבט על אם חמותך לעתיד, זו האינדיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה עוד 60 שנה.

איך זה קשורנעמי28

כשאישתו תהיה בת 60 גם הוא יהיה בן 60 אחרי זוגיות ארוכה וקשר עמוק ואחר.

כרגע הוא מתחתן עם מה שהיא היום, והשאלה שלו סופר לגיטימית וחשובה.

זה באמת נושא שלוקחים עליו סיכון בעולם הדתי ומקווים לטוב.

יש משהו בדברייך, מצד 2 גם בקשר לקראת נישואין אפשרמתוך סקרנות

לנסות להתחבר למכלול של האישיות, ולראות אם זה מגביר משיכה.

אני כמובן לא המומחה הגדול, ואלו שאלות שגם אני שואל את עצמי, אבל מרגיש שיש לכל הפחות איזו שהיא בחירה גם בנושא זה...

מאוד אינדבדואלישבורת,לב

אני אישית לא הייתי מתחתנת ככה בשום אופן וגם לא הייתי מתקדמת.

אבל זה לא משנה מה כל אחד אחר מרגיש, משנה רק מה שאתה.

אם הייתי במקומך הייתי משקיעה בבירור עם מטפל לפני הכרעה כזאת גורלית.

צריך להיזהר עם מטפלים..קל"ת

לבדוק לפני ולפנים למי הולכים..יש כאלה שרק עושים נזק..

צודקת. ורק אעיר בהקשר זההברדיצ'בר

שגם מטפלים תותחים ומומחים עלולים לטעות לפעמים.

ובוודאי שאפשר גם לטעות ביישום של ההדרכות/ העצות שלהם.

דוגמה מהמקרה שלי:

התסביך אליו אני נקליתי כחודש לפני שבחרתי להתארס התעצם פי כמה בעקבות הרצאת זום בו אמרה מטפלת ותיקה ובעלת מוניטין דברים לא מדוייקים בנוגע להבדל בין משיכה אצל בנים ובנות: שאצל בנים זה כביכול ברור ודיכוטומי, ומתברר בצורה ברורה תוך פגישות ספורות. בעוד אצל בנות - זה נזיל ומשתנה וכדאי לתת צ'אנס וכיוצא בזה.

כמה סרטים אכלתי בגלל הדברים האלה, ממטפלת שלמען הסר ספק - אני עדיין מחזיק מאד ממנה וחושב שהיא תותחית על בתחום שלה. אגב גםם קיבלתי ממנה (לא באופן פרטני) הרבה מאד כלים טובים ותובנות חשובות בתקופה שיצאתי.

סקרנת אותי, פניתי אליך באישי ברשותך.מתוך סקרנות

מאוד להזהר. נכון.🍀שבורת,לב

זאת שאלה לגבריםנעמי28

אני מניחה שזה שונה מנשים

מהצד שלי הספיק לסמן וי על משיכה בדייטים,

לא הגדרתי כמה ומה החוזק שלה, לי זה עבד.

וזה לשני המינים- גם לזוגות אוהבים עם כימיה טובה המשיכה משנה צורה כל הזמן וצריכה תחזוק, שלב הפרפרים והצפת ההורמונים מוגדר בערך כ3-4 חודשים. לאחר מכן המשיכה תלויה באיכות הקשר מבחינה רגשית ופסיכולוגית

צודקת בהחלטהברדיצ'בר

משיכה היא נדבך חשובשוקולד פרה.

אבל לדעתי הנשית, היא לא הכל.

אולי אצל גברים המשיכה היא הלב של הקשר, אבל גם אז- מי ערב לך שהיא תאהב מגע? שהיא תרצה את אותה רמה של קשר פיזי כמוך?

זה מאוד מתסכל עבור חתן צעיר לגלות שיש משיכה, אפילו בעוצמה, אבל שהצד השני פחות בעניין של מגע.

לכן, השאלה צריכה להיות,

ואני אכתוב פה קצת חשוף, מקווה שהמנהלים לא ימחקו אותי-

היא האם היא סגורה בקשר למיניות, או יותר פתוחה ובקשר (עם עצמה) בנושא.

עד כמה היא נינוחה בקשר לזה. לא נבהלת או בורחת או פוערת עיניים.

זה משהו שאפשר להרגיש אותו, וזה משהו שבעיניי כן שווה לדבר עליו בשלבים מאוד מתקדמים של הקשר.

אני מכירה נשים שלא סובלות מגע.

זה משהו שהן לא יגידו אותו בפגישות, אבל זה קריטי ממש לחיי נישואין.

זה משהו שהופך אח"כ לפצע עמוק בזוגיות. כי באופן טבעי, כשמתרגלים אחד לשני והחידוש פג, מה שנשאר זו הנטייה הטבעית של הנפש.

ואם הנטייה הטבעית שלה זה לריחוק גופני- זה מתכון לתסכול של שנים...

מיניות ומשיכה הופכים אחר כך לסוג של תקשורת. זו תקשורת שמשלימה ומעמיקה את התקשורת הקיימת.

יש ביניכם צחוק, כיף, הומור, פתיחות, עניין זה בזו- זה הלב.

יש משיכה אבל מרחק וקצרים בתקשורת- הקשר ייטה יותר לכובד וכך גם ברובד הגופני.

מקווה שהועלתי

לא חושבת שבחורה בהכרח יכולה לדעת על עצמהפצלושון

לפני החתונה, כשהיא עוד לא הייתה בקשר זוגי

זה אפשרי, בוודאישוקולד פרה.

אפילו אפשר להרגיש בזה. אבל זו באמת שאלה של בשלות.

תכלס אתה לא מגנט והיא לא ברזל.שוקו.אחרונה

משיכה חזקה או חלשה היא בראש וחולפת. השאלה היא התאמה בסיסית ורצון לקשר ושותפות. במשך הזמן נבנית הערכה עמוקה האחד לשניה וממילא הרצון להתקרב.

אין הבטחות בתחום רק רצון אמיתי וכנה לעשות עבודה רצינית ולהשקיע בקשר עד גיל 99

חבוטנפש חבוטה

מרגיש כל כך חבוט

מכל הבחינות.

נפש

גוף.

ורוח.

זוגיות בסימן שאלה ענק

תפקוד בסימן שאלה ענק

איך קמים כל בוקר?

לא מרגיש אבא

לא מרגיש בן זוג

לא מרגיש.

פרקתי.

אחלהנפש חבוטה

זה שלך.

בהצלחה מנהלת

'ומחנכת".

צריכה עזרה עם סינון מחשב לילדיםירדנית

משהו פה לא עובד לי כמו שצריך

מדובר על גילאי 10-14, יש רימון.

הם צריכים את המחשב כדי לעבוד בטימס, לשמוע שירים ביוטיוב, לפעמים צריכים AI ללמוד למבחנים.

איך אני משגיחה על כל זה?

שיחות בטימס לפעמים הילדים ביניהם שולחים סרטונים, אין לי איך לעקוף את זה.

כנל יוטיוב, רוצים לשמוע שירים אבל לא מתאים לי שיסתובבו ביוטיוב, יש דברים (שלא לומר רוב הדברים) שלא מתאימים להם.

AI גם כן רואה שיחות שלא מתאימות..

אנחנו לא בקטע של צנזורה אבל מרגישה שבתקופה האחרונה זה יצא לי משליטה.

מחפשת פתרונות טכניים לפתור את זה, אשמח לשמוע איך זה אצלכם. שאהיה רגועה גם שהילדה נכנסת לחדר ללמוד עם חברה במחשב. כי היום זה היה ממש לא מוצלח

אני טכנופובית פלוס פלוס אז אם אפשר בהסבר למתקשיםירדנית

שום דבר רע בצנזורה במקרה הזהחושבת בקופסא

היית נותנת לאדם זר ברחוב לחלק לילדים שלך חוברות שאת לא יודעת מה כתוב בהן?

רק כדאי לדייק אם הכוונה לכל תוכן שהוא לא למידה וניצול זמן ממש, או תכנים בעייתיים בפני עצמם, כי אלו שני דברים שונים.

כי אם יש לכם רימון ברמה המתאימה, לא אמורים להיות בעיה מבחינת התוכן.

אבל אם רוצים שהמחשב ישמש ללמידה ולא לפנאי, (אני לא יודעת איך עושים את זה בפועל, אבל אני יודעת שזה קיים) אפשר דרך רימון או דרך תוכנה אחרת לחסום אתרים ספציפיים, או הפוך לעשות רשימה של אתרים מותרים בלבד, ואז לחסום גישה ליוטיוב ולai.

פתרון פחות קיצוני הוא להיכנס להגדרות בתוך האתרים האלו, ולחסום אותם כמה שיותר. לשים את חשבון היוטיוב ליוטיוב קידס (מגן מפני תכנים בוטים במפורש, אבל מתיר שטויות ממיסות מוח, שכנראה גם כן כדאי לא לראות)

בצ'אט מצאתי בטעות שיש בתוך ההגדרות שלו אפשרות למנוע ממנו לדבר על תכנים בוטים (ולא ברור לי למה זה לא מופעל כבררת מחדל).

והכי פשוט זה זה להגביר את החסימה ברימון או פלטפורמה חוסמת אחרת.

לגבי מה שחברים שולחים- אולי תמימה, אבל חברים לא ישלחו דברים גסים ממש, לפחות לא בפלטפורמה כזו שמיועדת ללימודים ובפיקוח המורה? עוד אין לי ילדים, אבל אני קצת מזדעזעת מהרעיון של לתת לילדים להמשיך להיות חברים של ילדים שחשודים ברצינות בדבר כזה, אם יש רצון, הם ימצאו דרך אחרת להראות את זה ועצם החברות נשמעת לי בעייתית.

שולחים שם שורטים וכל מיני שירים/זמרים/קליפיםירדנית

שאני לא מעוניינת שיחשפו לזה.

איך ישמעו שירים? לא התחברו לספוטיפיי לצערי.. אבל אולי אם אגיד שאין ברירה.

רימון ברמה בינונית לא חוסם את מה שאני רוצה שיחסום..

רימון ברמה הגבוהה יותר מצריך ממני לפתוח להם את מה שהם צריכים כל רגע.

בטימס אין לי ממש שליטה על מה קורה בקבוצות, וכבר לא מתאים להם שאני עוקבת אחרי השיחות שלהם, שזה סה"כ מובן

אם יש שירים ספציפיים שהם שומעיםהשם שלי

אפשר להוריד את השירים למחשב, ואז לחסום את היוטיוב.

באזור האישי ברימון אפשר לחסום\לפתוח אתרים מסוימיםפתית שלג

כרצונך

ואם החברים שולחים קישורים לסרטונים שהזכרת- ברמת סינון גבוהה כנראה שגם זה ייחסם.

אין כל כל פתרוןמסתתר

אין כ"כ פתרון, מה שכתבת נכון. זה או קצת מדי או יותר מדי. אולי ב"חזקים ברשת", ובארגון "לוקחים אחריות", יש להם פתרונות..

יש תוספים בחנות כרום לדפדפן במחשבנקדימון

שאפשר לחפש שם תוספים עם דירוג גבוה וכמות הורדות של עשרות אלפים (כדי שיהיה לזה אמינות, ואמינות ביצועית).

יש כל מיני תוספים שמסננים שורטס ורילסים ביוטיוב ורשתות חברתיות, תכנים למבוגרים או הימורים וכדומה, חוסמי פרסומות למיניהם. זה קצת התעסקות (אבל לא נוראית), אבל אולי חבר/ה טוב/ה יוכלו לעזור. או לחילופין, הדרכה טכנית את יכולה לבקש ממצב ai בחיפוש גוגל.

וכמו שגם אמרו, אם מדובר על אתרים יותר ספציפיים אז אפשר לחסום ברשימה אישית באזור האישי של רימון, או להעלות רמת סינון לאתרים המסויימים.

אגב, לגוגל יש אפשרות של בקרת הורים (לא ניסיתי אך ראיתי שקיים), ואז את יכולה לחבר את החשבונות של הילדים אלייך ולהגדיר כל מיני דברים. זה גם דבר ששווה לבדוק עליו, ואולי הוא יפתור חלק מהבעיה.

לגבי ai, אין ממש דרך היום לשלוט בזה. לכן נטפרי, למשל, חוסמים את זה גלובלית.

תודה, אנסה לשבת על זהירדנית

(הזדמנות טובה להכיר לך תודה שבזכותך נכנסו להכיר את עמיחי ונינו הי"ד וישבתי והראתי גם לילדים, מה שמראה לי כמה רחוק אפשר להגיע עם חינוך ילדים ולאן אני שואפת)

בשמחהנקדימון

לא הכרתי אותו לפני כן, אבל הנשמה המיוחדת הזו באמת מרימה את העיניים שלנו אל האינסוף.

אלוף אתהפתית שלג

בשביל שירים הייתי עושה ספוטיפיי וחוסמת את יוטיובמרגולאחרונה

ובמקרים שהמורים שולחים סרטון לימודי מיוטיוב- תפתחי לרגע, או תתני מהטלפון שלך נקודתית לזה.

ספוטיפיי יש גם פודקאסטים שעקרונית יכולים להיות לא ראויים אבל לא נראה לי שיש להם סבלנות לזה חחח.

שירים שיוצאים עולים תוך שניה לספוטיפיי. גם שירים חסידיים ושירי קודש יש שם.

ואם הילדים שולחים בטימס קישורים לסרטונים, אז אפשר לחסום אתרים אחרים (כמו טיקטוק, יוטיוב וכו), ואז הם לא יוכלו לצפות בהם.