חייבת לשאול משהו שלא הצלחתי להביןאממאא!
אולי אם יסבירו לי מנקודת מבט אחרת אצליח.
ובכן, למה יש הדרדרות בענייני צניעות במגזר? ז"א, לא שמעתי שההלכות השתנו, או שמא כן ולא שמעתי? אז מה כן השתנה?
למה אני הולכת לבקר באולפנה ואין שם אף אחת עם שרוול עד המרפק ואף אחת עם חצאית עד הברך? למה הרבה מהחברות שלי הנשואות עם ילדים, עברו לחצאיות קצרצרות, לחצי כיסוי ראש או בלי בכלל, למחשופים שה' ישמור ולחולצות שבקושי מכסות את הכתף אפילו? לא מעיזה לשאול אותן. לכן שואלת פה באנונימיות.
מה קורה פה שאני לא מצליחה לקלוט?
למה פתאום לראות סרטים וסדרות שיש בהם חוסר צניעות בולט זה בסדר ואף ממליצים עליהם בין אחת לשניה? למה הבנות שלי נראות יותר דוסיות מהמחנכת שלהן בבי"ס שאמורה להוות דוגמא אישית? למה מורה עושה סלפי עם תלמידות כדי לשלוח לכל העולם באיזשהו קונספט כזה או אחר? מה זה המוחצנות הזאת?
יש פה דברים שלא מצליחה להסביר לעצמי אז בטח לא לבנות שלי, אשמח לעזרה. ממש רוצה להסתכל על נשים מסביבי בעין חיובית, כי באמת מבחינה אישית, מידות וכו', רובן נפלאות. אבל כלכך קשה להתעלם מהצד החיצוני שמשדר זלזול בהלכה. כלכך קשה לי לשבת לשיעור תורני מפי אישה עם חצי כיסוי ראש ורבע חצאית שפשוט הפסקתי ללכת לשיעורים כאלה. לא מבינה איך אפשר ללמוד תורה ולזלזל בהלכה.
נשים יקרות, )או גברים) אנא עיזרו לי להאיר את עיני.
אין מה לעשות...יהודה224
שיעור לא הייתי לומד מאנשים שכאלו...
אבל לעניין האנשים עצמם אני מבין שהירידה נמצאית בכל המגזרים לצערינו... חילונים מתפשטים כמעט לגמרי דתיים לייט פחות, חרדלים וחרדים פחות אבל כולםם מתפשטים יותר
ירידת הדורותהעני ממעש
תרצי או לא תרצי, כמה שינסו לשדר לך ש"התורה לא תשתנה"די שרוט
ו"ההלכה היא נצחית וככה היא תשאר", אז כנראה שבמבחן המציאות זה לא עומד ואנשים פחות מתרגשים מהחמרות קודמות בזמן.

עצה שלי, כמו שאמרת באמצע, תתרכזי במידות של האנשים ולא בבגדים שלהם.
אוליבת 30
כי בכל המגזרים וגם בכלל בעולם הכל נהיה פרוץ יותר. גם אצל הגויים לובשים בגדים שלפני עשרים שנה לא לבשו.
למה?
מן הסתם זה נובע משילוב של כמה סיבות
בוודאי. הסיבה היא טיפה היסטורית.די שרוט
הסיבה היא שהעולם עד לפני 200 שנה נשלט באופן מוחלט על ידי דת.
בין אם זו דת נוצרית, מוסלמית, יהודית או הינדואית. (היהדות לא כל כך שלטה בעולם, אבל במושגים הפנימיים שלנו, הדת היהודית שלטה)

כל מערכת המוסר, החוקים, הפוליטיקה והכלכלה הוכתבו בראש ובראשונה על ידי שליטי הכנסיה, המסגדים, בתי המדרש והמקדשים השונים.

ואז העולם עבר תהליך מהיר של חילון עם המהפכה התעשייתית והמדעית והתחיל להשתחרר מהכבלים הדתיים ששלטו עד אז בעולם.
זו סיבה אחתבת 30
חוברות לה התרבות המאוד חיצונית שיש היום, בגיבוי פייסבוק וכד'.
ומצד שני תרבות ששמה דגש על הפנימיות ולא על התיאום בין חיצוניות לפנימיות.
שיח של ''חיבור'' מאוד רחב, בניגוד לשיח מצומצם מאוד על ''קבלת עול''.
בקיצור, שלל סיבות שבסוף מניבות חצאית קצרה מידי ויותר מידי שיער מחוץ לכיסוי...
נכון, אבל הכל זה המשך ישיר לחילון שעבר העולם.די שרוט
בעיני החילון עצמו שהעולם עבר הוא דבר חיובי.
אבל כמו כל דבר, יש דברים חיוביים ויש דברים פחות חיוביים.
אני חושב שהאשם העיקרי הוא פרוידזוזיק העכבר
המוסכמות החברתיות בתקופה הוויקטוריאנית באנגליה היו מאד צנועות במדינה שכבר היתה לא כל כך דתית. השינוי הגדול התחיל בערך בשנות ה60 כחלחול של הבנת נזקים שנגרמו מהדחקות של צרכים מיניים ודברים כאלו.
במקביל לזה התפתחו תפיסות פוסטמודרניות שבסופו של דבר אין באמת מוסר מלבד לא להזיק לזולת. אני מעריך שכמה מוסכמות של מוסר שנשארו כמו עירום במרחב הציבורי וגילוי עריות לא יחזיקו מעמד עוד הרבה זמן בתרבות המערב.
גם זה וגם זה לא מחזיקיהודה224
הכל מתפורר
שיעבוד מצריים.הולך לאיבוד
אחד הסכרים המרכזיים בעניין הצניעות נפרץ כשנשים החלו להלך ברחובות העיר עם בגדיי ספורט בדמות הלבשה תחתונה.
כל אחת בוחרת להראות את מרכולתה ומזמן חרגו ביגדיי הספורט מפעילות שכזו.
על מנת להישאר אטרקטיבית כל אישה שניה בוחרת להצטרף למחול השדים המטורף הזה.

אותי מעניין לדעת מה יגידו אותם אירגוני זכויות הנשים באם יתחילו הגברים ללבוש טייץ וגדקסים כמו רקדניי חוג מחול עם חשיפה מוגברת לאזור המוצנע.
ברור לכולם שאף אישה לא תרצה לשבת לצד גבר כזה באוטובוס או מושב בקולנוע או בעבודה או במכולת קל וחומר שאף אישה לא היתה רוצה לחשוב שהבת שלה תפגוש אחד כזה ברחוב...
אבל...
מה שמותר לרבי אסור לתלמיד ומה שמותר לנשים אסור לגברים.

ברגע שהסכר נפרץ המים זורמים כבר מכל כיוון בעוצמות שאין לתאר.
מי שמגדיר את זה ירידת הדורות טועה ובגדול שכן בידיינו לעצור את הדבר.
זו ממש לא זכותה של אישה ללבוש (או לא ללבוש) מה שהיא רוצה במרחב הציבורי ולחשוב שאנו הגברים נחזק את כושר האיפוק והתגובה בדיוק כמו שאף אחת לא היתה מעזה לנופף עם בד אדום למול שור בזירה...

מה הכוונה? שכשאתה רואה מישהי לא צנועה אתה אונס אותה?​​​​​​​דריה פלג

מבולבל​​​​​​​

חס ושלוםהולך לאיבוד
אבל וכאן האבל...
נשים היום מתלבשות כסטנדרט בדיוק כמו שיצאניות קדושות היו מתלבשות לפני פחות מ 30 שנים.
וההבדל הוא שהיום הן הולכות ככה ברחוב לעיניי כל בזמן שלפני 30 שנים היה ניתן לראות אותן בלבושן (או חוסר לבושן) במקומות נידחים ומוצנעים.

ושוב...
היום זה אני ומחר אלו הילדים שלכן.

מעניין איך אתם כנשים צנועות מרגישות כשהבעל או הבן מסבים את תשומת הלב ולו לרגע לאישה חשופה ולו לרגע קט...
מסתייגת מאוד מהפסקה האחרונה שלך!!Lia

במילים אחרות אתה אומר שלאישה אין זכות להחליט על עצמה ושאם היא תתגרה יותר מידי ביצר הגברי, שלא תתלונן אחר כך שאנסו אותה.

 

אז בוקר טוב - אישה יכולה לעשות מה שבא לה וללכת איך שבא לה בדיוק כמו כל גבר. לא אתה ולא שום גבר/אישה יגיד לאף אחד איך ללכת ומה לעשות. כל אחד אחראי על החיים שלו והבחירות שלו.

 

גם אם אישה תלך ערומה אין לאף אחד, אבל לאף אחד רשות לגעת בה! ואם היא נאנסה או הוטרדה מינית בגלל לבוש כזה או אחר - זה לא אשמתה!!!! זה אשמת החלאת אדם שאפילו הקללה הזו יותר מידי טובה לו כי בן אדם הוא לא. 

 

ומסר קטן לכל הנשים היקרות בעולם שהוטרדו מינית:

 

אתן לא אשמות בשום חוסר שליטה של בן אדם אחר. ולעולם אל תתנו לאף אחד להגיד לכן אחרת.

את מציגה את הצד השני בצורה קיצוניתבת 30
ממש לא לענין שכל אחד יתלבש איך שבא לו, לא גברים ולא נשים. יש איזשהוא רף של כבוד אישי וכבוד לאחרים שראוי שישמר במרחב ציבורי.
אישה שעולה לאוטובוס לבושה כאילו היא בחוף הים זה לא מתאים.
גבר שהולך ברחוב עם בגד ים מינימלי וצמוד זה לא מתאים.
שניהם מביכים, שניהם לא מכבדים, לא את עצמם ולא את הסביבה.
במקרים של הטרדה או אונס זה בכלל לא קשור. חסרות נשים צנועות שהוטרדו?
מה שכן קשור, זו התרבות שקיימת היום, של חשיפה מוגזמת ותמידית. ומה לעשות, שמי שרגיש לזה יותר אלו גברים. ולהיות היום גבר שמנסה אפילו קצת לשמור על עיניו, זה לא פשוט. כי הפריצות פשוט בכל מקום

כל האמירות האלה ''כל אחד אחראי על חייו ובחירותיו'' הן אמירות , לדעתי, מאוד פוסטמודרניות, בצורה מזיקה.
כי בשם הבחירות שלי אני יכולה גם לרמוס אחרים על ימין ועל שמאל.
אז לא.
כל אחד אחראי על חייו, אבל לכל אחד יש גם מידה של אחריות על סביבתו.
ומי שהולכת בצורה שמושכת מבטים , שלא תבכה שמסתכלים עליה.
א''א להאשים רק את המסתכלים...
את אישה להערצההולך לאיבוד
למה גבר שיגלה את עצמו יעצר באשמת הטרדת ציבוריהודה224
וכו וכו...
ואשה תלך עם שמלה שקופה וזה יחשב מעשה פמיניסטי ראוי לשמו ויותר מזה זה יחשב אופנתי
בדיוק כמוLia

שגבר יכול ללכת ברחוב בלי חולצה ולאף אחד אין בעיה עם זה.

הבעיה היא שזה לא ללא חולצהיהודה224
זה גם ללא עוד פריטים...
בכל מקרה גם גבר שילך בלי חולצה מטומטם בעיניי... זה לא שבגלל שהוא גבר יש הנחות...
אבל לרוב גברים הולכים הרבה יותר צנוע מנשים בדורינו
אם נשים היו מתלבשות כמו גבריםאור וחיים

אף אחד לא היה פותח שרשור על זה. לרוב גברים הולכים הרבה יותר צנוע מנשים. 

חפשי בגוגלהולך לאיבוד
איברים מוצנעים ואני משוכנע שבהגדרה זו לא נכלל חזה גברי אלא אם הוא לובש גוזייה כמובן...

ליה את פמניסטית מוקצנת שחייבת לבדוק את התשובות שלך ואת הנקודות שזה יושב אצלך עליהן...

לא הזמנתי לאונס חס ושלום אף אחת פשוט הדיון הזה על מה מותר לאישה ומה מותר לגבר הוא בגדר הקצנה פסיכית ולא יותר.

אישה יכולה ללכת ערומה לחלוטין בעוד שגבר שיעשה כך יעצר מייד וישלח להסתכלות פסיכיאטרית.

ליה, או שאת אישיות מיוחדת בדרכך שלך או שאת סתם נער בן 13 שקיבל מחשב במקום אירוע באולם אחרת אין דרך להסביר את ההתנגחות האין סופית שלך כאן בפורום
ואתה שוביניסט שמצדיק אונסLia
פשוט בן אדם הזוי.
אין לי בעיה עם הדעות החשוכות שלכם וגם לא הגבתי לאף אחד שכתב כמוך. היחיד שהגבתי לו זה אתה כי המסקנה שלך הייתה להצדיק את חוסר השליטה הגברית ולהאשים את האישה, על זה אני לא אשתוק.

אולי אתה גם מאלה שאומרים "רק אל תעצבני אותי אז לא תקבלי מכות".

עכשיו אני רואה בפוסט שפתחת שאשתך התלוננה עליך על אלימות ולמה אני לא מופתעת...

בחיי שאת הזוייההולך לאיבוד
באיזה פוסט בדיוק עודדתי לאונס ?
באיזה שורה הבנת שאני תומך ברצח ?
מה ממה שכתבתי חרה לך עד מאוד ???
ואולי - את בכלל פרודתי (או אחרת מטעמה) שבאה לכאן להגיב על מנת לנסות ולהוציא אותי מכליי ???
דעי לך כי אופן התגובות שלך הן אלימות והן אלו המחייבות טיפול בהבנה שלא כולם חייבים להסכים כמותך.

כל חטאי היה שהעלתי את הנתון שהיום בנות מתלבשות "לספורט" כמו לאירועים בסיגנון שנערות עובדות היו מתלבשות לפני פחות מ 30 שנה ועל כך אינני מצר.
תקראי שוב ושוב את כל התגובות שלי ואולי גם תגלי שיש מעט הגיון בדבריי לנוכח המיתרנות הבלתי פוסקת שלך.

אין לי בעיה עם העצמה נשית אבל לא כשזה פוגע גם בבנים שלנו וגם בבנות שלנו בשיא העוצמה.
הבנים שכבר מתרגלים לראות עירום מחפשים ריגוש מעבר והבנות שלנו הופכות לתלותיות לייקים וצומי ומוכרות את עצמן בשקל תשעים...

תשאלי פסיכולוגים ואנשי חינוך מה דעתם בנושא ורק אז תגיבי כמו שאת מגיבה.

את נשמעת כמו לודמילה ממחלקת בשר בסופר.

אני שוב משוכנע שיש לך משהו שיושב על נקודות ספציפיות אבל אני לא מוסמך ולכן תאלצי לסיים את האבחנה במידה ותרצי לטפל בזה אצל מטפל מוסמך ולא אצל "גבר אלים" אנונימי שכמוני כאן בפורום.

באותה הנשימה אשמח לציין כי אין לי בעיה למרות ההלכה עם קהילת הלהטבים אולם כל המצעדים שהם עושים והפרובוקציות שהם בוחרים זה לא משהו שהייתי רוצה שילדיי יחשפו לו בשנותיהם הרכות ואם זה משהו שיתעורר אצלהם חלילה באופן עצמאי זה משהו שאאלץ לקבל ולהתמודד איתו אבל לא מתוך הרצון של הילדים לנסות לטרוף את העולם כמו סיגריות ואלכוהול.

תאמיני לי שאת ממש לא בכיוון כשאת לוחצת ככה על הגז
לא הגבתי פה עד עכשיו אבל רוצה רק לומר משהופה לקצת
אני לא מסכימה איתה לאורך השרשור וגם לא עם הדרך שבה נאמרו הדברים אבל כשקראתי את התגובה הראשונה שלך ואחכ את שלה הסכמתי איתה.
הפסקה האחרונה שלך בהחלט נשמעת כמצדיקה אונס.
עשית שם השוואה בין גבר לשור.
השור לא שולט בעצמו כשרואה בד אדום אז גם אל תצפו שגבר ישלוט בעצמו כשרואה בחורה ערומה.
והיא צודקת, לא משנה איך האישה לבושה (או לא לבושה) אין לאף אחד זכות לגעת בה בלי רשותה.


אני גרה בעיר חוף, תמיד מזדעזעת לגלות בסופר נשים בתחתון וחזייה כי הן בדרך לים או מהים.
אבל מעולם לא חשבתי לעצמי שבכזאת צורת לבוש ברור שגברים יאנסו אותם.
גם אם הן היו מוותרות על הלבוש המינימלי הזה אין לאף אחד זכות לגעת בהן.
שוב דבריי מוצאים מהקשרםהולך לאיבוד
אין לי בעיה עם עירום מכל סוג שהוא למעט הורים סבא וסבתא...
ועכשיו ברצינות.
אם את גרה בסמוך לחוף הים אזיי שזה טבעי ומקובל שם ומי שמנסה לשמור על העיניים מראש לא ימצא את עצמו באזורים שכאלה...
אבל אם אותה אישה עולה כך לאוטובוס זה בהחלט לא דבר שיעלה על הדעת וזה סתם להתגרות באנשים שאולי מנסים לשמור על עצמם יותר...
אין באמירותי וגם לעולם לא יהיו הזמנות לאונס או אלימות מכל סוג אבל זה שהבנות מתלבשות כך מחוץ לחדריי כושר ובכך "פולשות" למרחב הציבורי זה לא פחות מאלימות שלהן כלפיי מי שמנסה להמנע מכך.

אולי ארשם סוף סוף לחוג בלט קלאסי ואלך עם התלבושת ברחובות הערים המרכזיים בארץ לאתעד את תגובת הנשים סביבי.
זה בהחלט רעיון לפרוייקט.
אם לא יאשפזו אותי בכפייה אחזור לספר איך היה ולהעלות את הממצאים לרשת
יש לך בעיה בהבנת הנקרא?!Lia

איפה כתבתי שפתחת פוסט שמעודד אונס/רצח?

כתבתי שאני לא מופתעת שאשתך מאשימה אותך באלימות בפוסט שפתחת על זה. 

 

כבר בתגובה הראשונה שלך כתבתי שאני מסתייגת מהפסקה האחרונה שלך (שזה אומר במילים אחרות: לא מסכימה בעליל, שזה אומר - לא מסכימה כלל וכלל. פסקה = החלק האחרון בתגובה שלך). אז איך אתה לא יודע על מה אני מדברת?

 

ולא, לא רק העלת נתון. כתבת ואני מצטטת:

 

"זו ממש לא זכותה של אישה ללבוש (או לא ללבוש) מה שהיא רוצה במרחב הציבורי ולחשוב שאנו הגברים נחזק את כושר האיפוק והתגובה בדיוק כמו שאף אחת לא היתה מעזה לנופף עם בד אדום למול שור בזירה..."

 

והוכחה שלא רק אני הבנתי את הרמז שלך היא התגובה הראשונה לתגובה שלך "מה הכוונה? שכשאתה רואה מישהי לא צנועה אתה אונס אותה?"

 

ולמי שכל כך כואב לראות אחרים שחיים את החיים שלהם איך שהם רוצים אז כנראה שאצלם יש בעיה וזה יושב אצלם על נקודות ספציפיות.

 

ואם תקרא טוב טוב את התגובות (במיוחד שלך) תראה שאתה זה שתוקף אישית ויורד לפסים אישיים, קורא בשמות ונותן חוות דעת פסיכולוגיות רק בגלל שלא הסכמתי עם התגובה שלך. 

 

אז מי פה עם התגובות האלימות?! אתה.

 

תלמד לענות עניינית לתוכן הדיון ולא לקרוא בשמות לאנשים. גם אני יכלתי להגיב לך ישר עם כינויי גנאי. גם אני יודעת לקלל. מקווה שהפעם כתבתי מספיק ברור ולא תגיב לי בשטויות שכתבת עד עכשיו. 

 

וזה בסדר, מותר לך להתנצל בפני הנשים שאותן האשמת. לא צריך כל הזמן להתגונן. תלמד לומר 'סליחה לא התכוונתי' ותערוך את הפסקה האחרונה המזעזעת שלך.

 

 

 

 

 
אני אשהאני123
ואני לא מצדיקה אונס אשה שהולכת עירומה ברחוב מבחירה.
אבל אני כן מבקרת את הנשים שבוחרות ללכת עירומות ברחוב
ואני כן שואלת את עצמי: מה הן רוצות מהגברים?
איך לא יטרידו אותן?
ואני לא מעודדת הטרדות!!!!

אבל כשאשה לבושה חשופה כל כך
איזו אפשרות היא משאירה למי שמסתכל עליה

מי שמתלבשת כמו בהמה שלא תתפלא שמסתכלים עליה כאילו היא בהמה.

סליחה על המילים החריפות
אבל נמאס מיפי הנפש שאומרים: לאשה מותר ללכת עירומה אבל לאף אחד אסור להטריד אותה.
די עם הקשקוש הזה כבר!
אשה ערומה ברחוב מזמינה הטרדה נקודה!
זה כמו להגידבוריס
שמי שמסתובב באיזורי פשע ללא הגנה שלא יתפלא שהוא נדקר.
אמירה כזאת היא לא הזמנה לרצח וזכותו של אדם להסתובב בלי לחשוש לדקירה.
אבל יש מציאות שאנחנו חיים בה
זה לא אותו דבראני123
גוף האשה הוא פרטי שלה
אם היא הולכת ערומה
אם היא מתנהגת בניגוד לנורמה החברתית
שלא תצפה לתגובות בנורמה החברתית.
כמו שאנחנו אומרים על להטב - אתם הולכים בגאווה ומשוויצים במעשים שלכם?
אז תקבלו ביקורת ציבורית!
את הולכת בניגוד לנורמה החברתית?
אז תצפי לתגובות בהתאם.

אם לאשה מותר להתלבש איך שבא לה אבל לסביבה אסור להגיב
זה כמו שמישהו ימכור חמץ בפסח ויגיד: אני אוכל חמץ לעצמי. אני לא פוגע בסביבה.

אבל הוא כן פוגע בסביבה.

בתוך חברה צריך להתנהג על פי הנורמות המקובלות!

אי אפשר לעשות מה שבא לנו ולהגיד: אני עושה חור בחדר בספינה שלי.
אתה מטביע את כולם!
את הולכת ערומה ברחוב?
את תקבלי תגובות!

את הולכת ערומה בבית שלך?
בעיה שלך!!!!!!!!

לא יודעת אם כל המשלים קשורים לנושא אבל זה פשוט התייפיפות להגיד:
אני עושה מעשה. והוא לא משפיע על אחרים
אז אני לא מסכימה עם המשפט האחרון שכתבתLia

כי מי שאומר את זה בעצם נותן הצדקה לאונס אם הוא רוצה או לא. 

את לא יכולה לומר לבוש = זימון הטרדה ואחר כך לומר "אבל שום דבר לא מצדיק אונס"..

 

זה לתת 2 מסרים סותרים ועובדה שכל האנסים משתמשים בתירוץ הזה. 

 

ואף אישה לא הולכת ערומה. דיי. ללכת עם מכנסיים זה לא להיות ערומה. ללכת עם חולצה ושרוולים קצרים זה לא להיות ערומה. מי קבע מה נכון ללבוש ומה לא? איפה הגבול? רק ביהדות ורק ליהודים ומוסלמים זה מפריע. בשום מקום אחר בעולם אין בכלל דיונים כאלה.. כפו אתכם לחשוב בצורה מסויימת ואתם פשוט עיוורים למציאות, בטוחים שרק אתם צודקים.

ליהאני123אחרונה
תיארת לבוש מאוד צנוע-
מכנסיים וחולצה קצרה

אני מדברת על לבוש שכמעט ולא משאיר מקום לדמיון
תגובה מגעילההגיבן מנוטרדהם
זה נקודה רגישה אצלו מאוד ואת בעצמך יורדת לפסים אישיים!
אבל הגננת, הוא התחיל..Lia


חחח 😂הגיבן מנוטרדהם
שניכם נו נו נו אז 😝
לא רק מגעילה זאת תגובה אלימה זה ממש לנעוץ את הסכין ולסובבבוריס
לא מאחל לך להיות במקומו.
בשביל הכבוד העצמי שלך תערכי את התגובה הזאת
שרשרתי לא נכוןבוריס
די לצביעותLia

קראת מה הוא כתב לי לפני?

אני לא רואה אף אחד שאמר שהתגובה שלו מגעילה כשהוא יורד לפסים אישיים

 

מי שמדבר ככה לאחרים שלא יצפה שידברו אליו יפה.

אף אדם לא יכול להסתובב איך שבא לונפטון 8
לפעמים נראה כאילו שיש לאנשים פשוט קלטת שמופעלת כל פעם שמישהו מזכיר הטרדה.

מאיפה מגיעה הגישה ההזויה שכל בנאדם יכול להסתובב איך שבא לו?? אנחנו חברה ומכבדים את החברה בכל דבר שעושים כולל לא להסתובב עירומים וכנספח גם לא להבליט את האיזורים המיניים שלנו בצורה בוטה, כי זה עושה חוסר נעימות לסביבה. זה דבר שפעם היה מובן לכל בר דעת.
עכשיו מי קבוע את הנורמה? הייתי מוכן לקבל שאכן מה שמקובל זה מה שיקבע כי בסופו של דבר צריך נורמה מסויימת. אממה שאני לא יכול לסמוך על זה אם אני רואה שהאנשים ה"נורמלים" האלה חושבים שכעיקרון הם יכולים להסתובב איך שהם רוצים בהפקרות מוחלטת ואף אחד לא יכול להעיר להם. אם אני רואה גיהש כזאת מעוותת אז זה גורם לי לפקפק השיקול דעת הלקוי שלהם, ולכן אני קודם כל אבדוק אצל אנשים מאוזנים מה הם קודי לבוש הגיוניים ולא אצל אנשים מופרעים משולחי כל רסן בשם הפמיניזם
נכון מאדיהודה224
מה שקורה היום זה טמטום מוחלט
אין סוף לטמטום
מה קשור פמיניזם?!?!!Lia

מצידי שגם גברים ילכו איך שבא להם וזו זכותם.

 

אין לי כוח להתווכח אתכם על האידיאלוגיות שלכם, זכותכם לחשוב מה שאתם רוצים וללכת איך שאתם רוצים.
בינתיים המציאות מראה שאנשים מתלבשים איך שבא להם איפה שבא להם והם ימשיכו להתלבש איך שבא להם ואתם רק יכולים לצעוק ולהתעצבן מאחורי המקלדת.

 

אם הוא לא היה רומז שגבר לא חייב לשמור על איפוק שלא לאנוס מישהי לא צנועה כי זו אשמתה לא הייתי מגיבה בכלל לנושא הלבוש כנושא בפני עצמו. בינתיים האנשים ה"מאוזנים" האלה שמדברים כמוך גם מצדיקים אונס ברמז. שיקול דעת "מהמם".

אין לי מושגנפטון 8
המציאות היא דבעיקר מהארגונים הפמניסטיים אפשר לשמוע משפטים הזויים כאלה, שלכל בנאדם מותר להסתובב איך שבא לו בלי לתת מינימום כבוד לסביבה.

אז לא אני לא חושב שלגבר מותר להסתובב כשהוא מבליט את ה*** שלו כי זה לא נעים לסביבה. וכל בנאדם אמור לחשוב גם על החברה בדברים שהוא עושה במרחב הציבורי

וזה לא נכון שכל אחד מסתובב איך שבא לו, יש נורמות מסויימות וגם חוקים. אבל כשאני רואה את מצעד השרמוטות ורואה איך שארגונים פמיניסטיים מסוגלים להצדיק אנשים שמסתובבים ככה, אני מבין שאין להם שום גבול, ולכן הם באמת לא מפעילים שום שיקול דעת. המשפט היחיד שיש להם בראש הוא "אסור לאנוס בשום מצב" שזה כמובן נכון, אבל איך לעזעזל זה תגובה לביקורת מוצדקת על איבוד כל נורמה ומוסר הגיוניים.
זו התגובה לביקורתLia
כיוון שאחרי הביקורת הייתה אמירה או רמיזה יותר נכון שהמסקנה המתבקשת ש"לא יתלוננו אחר כך למה גבר לא הצליח לשלוט בעצמו". וכמו שכתבתי, אם לא הייתה הרמיזה הזו תאמין לי שלא הייתי מגיבה בכלל. אני כנראה לא מדברת עברית ברור כי אני חוזרת על עצמי שוב ושוב
אז שגם לא יתלוננו על גברנפטון 8
שהולך עם ה*** שלו בחוץ
שוב, בפעם האחרונה אני מסבירהLia

ה"תלונות" שעליהם יצאתי נגד, אלו לא התלונות כלפי לבוש האישה. או הגבר. אני בכלל לא דנה אם מותר לבן אדם ללכת איך שהוא רוצה. אמרתי את דעתי ואתם  את דעתכם וזה בכלל לא הדיון.

 

הוא כתב "שלא יתלוננו אחר כך למה גבר לא מצליח לשלוט בעצמו". שזה אומר תלונות על אונס. 

 

אז או שאתה משווה בין תלונות לאונס לתלונות על לבוש (שאין בניהם קשר) או שלא הבנת אותי נכון.

בסדרנפטון 8
אני בסך הכל התלוננתי על זה שבשם המשפט הזה של "אין לאף אחד זכות לאנוס בשום מצב" מצדיקים כל צורת לבוש שהיא. וזה מעצבן.
להפךLia

אמרתי שאין שום הצדקה לאונס, בטח שלא בגלל לבוש.

 

אכן אמרתי את דעתי שכל אדם רשאי ללבוש ולחיות את החיים שלו כפי שהוא רוצה ואני עומדת מאחורי הדברים. אבל זו דעתי האישית, ולא הצדקתי לבוש מסויים בגלל אונס. הצדקתי לבוש מסויים כי זו דעתי האישית.

 

בבקשה תצטט אותי איפה אמרתי מה שאתה חושב.

אני רוצה להסביר נקודה מסויימת.יהודה224
הרבה מהאנסים אינם גברים נורמטיביים...
יש להם מאפיינים מאד ספציפיים..
גם עם על אונס יהיה עונש מוות עדיין זה יקרה
למה? ככה. כי יש אנשים חולים בנקודה הספציפית הזו..
ואישה שמסתובבת בלבוש חשוף גורמת להם בהחלט להשתגע.
לא מצדיק אונס.
לא מאשים נשים באונס...
רק מסביר נקודה פשוטה יש סתומים בעולם
אז בגלל כמה משוגעים אני צריכה להפסיק להתלבש איך שאני רוצה?Lia

אז התשובה היא לא. 

 

בגלל שיש תאונות נפסיק לנהוג? לא.

 

הרי כל העניין של הלבוש (בלי קשר לאונס. אלא לדיון עצמו איך ראוי להתלבש ואיך לא) זה דבר שקשור אך ורק ליהדות. ולאסלאם.

 

הרי מי קבע מה הנורמה? למה רק לדתיים יש בעיה עם זה? כי זו ההלכה.

 

באף מקום בעולם לא מתלוננים שאישה הולכת עם גופיה לצורך העניין.

רק בישראל. בשם הדת. (ואצל המוסלמים..)

אם לא היה צריך לשמור עיניים ואם לא היו חוקי צניעות, אף אחד לא היה מעלה בדעתו שיש עם זה בעיה.

 

אז כמו שאתם לא מעירים לבן אדם שהחליט לא להניח תפילין או לקיים מצוות סוכה, אל תעירו למי שהחליט להתלבש בתירוצים כאילו זו בעיה עולמית. לא, זו בעיה דתית. (ושוב, בלי קשר לאונס, רק לעניין דיון הלבוש והתגובות של "אני לא מבין איך אפשר ללכת ככה" וכו'.)

 

לעניין האונס שוב, אין מבחינתי קשר.. הרי גם נשים צנועות נאנסות. מגרה יותר מגרה פחות לא משחק אצלי תפקיד בהחלטה איך להתלבש. אני לא חיה על איך אחרים רואים אותי או מה ההלכה אומרת, אלא איך שנוח לי וכיף לי להתלבש ומי שיש לו בעיה שיתמודד, אין לי פתרונות קסם. סורי.

ללכת עירומה זה עבירה על החוקהגיבן מנוטרדהם
יש רשות לאוכפי החוק לגעת בה😝
וואו אני מה זה מזדהה עם התחושות שלך!מטילדה
מעניין אם יהיו כאן תובנות מעניינות

כי תחבולות היצרshaulreznik

"כך אומנותו של יצר הרע, היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו עשה כך, עד שאומר לו עבוד עבודה זרה". כך זה היה תמיד, בכל התקופות ובכל המגזרים.

....פרצוף כרית
מבינה אותך מאד
ומסכימה אכן שצניעות זו הבסיס, ואם לא -במה אתם שומרים תורה ומצוות?! זה זלזול גדול מדי....
בעיה בציבור הזה... כמובן תלוי - לא כולם.....
אצל חרדים שמים לבנות דגש שהעיקר זה צניעות, אז זה אחרת התוצאות, כך נראה
חרדים או דתיים אין הבדלאני123
איך אני אוהבת שחרדים מתנשאים וחושבים שהם יותר צנועים מהמזרוחניקים
זה לא מהתנשאותלמה לא123

זו עובדה

ברר שיש חרדיות פחות צנועות מדתיות

אבל הרוב המכריע צנוע יותר

 

לא כל דבר מגיע מהתנשאות

יש חולשות בכל מיגזר, ויש מצב שזו חולשה במיגזר הדתי, שאני מכירה מקרוב ממש.

יש מצוות אחרות שהדתיים יותר חזקים בהם מהחרדים.

תלוי על איזה חרדים את מדברתאני123
ותלוי על איזה דתיים את מדברת
לעשות הכללה זו עזות וחוצפה
ותאמת...
זה כבר כל כך לא מודרני הדיון הזה.
חרדים הם לא יותר צנועים מדתיים.
שוב אם את מעמידה חרדית אחת מול דתייה אחת אז יכול להיות שהחרדית תהיה יותר צנועה.
אבל אותו דבר גם הפוך-
אם תעמידי דתייה אחת מול חרדית אחת הדתייה הזו יכולה להיות צנועה יותר מהחרדית
מה זה אומר?
שהדתיים בהכרח יותר צנועים מהחרדים?
לא.
את לא יכולה להסיק מסקנות כאלה
זה כבר מזמן מזמן לא דיכוטומי כזה.

קודם כל לא הכללתילמה לא123

כתבתי במפורש שיש ויש

ואת יודעת מה? באתי לכתוב משהו ארוך, 

בסוף החלטתי לא להוציא לעז על אף ציבור

הקב"ה מעדיף אחדות ואהבה ועין טובה בין בניו ובנותיו, יותר מכל חצאית ארוכה ופלאפון כשר.

 

יום טוב

 

את צודקתאני123
אבל את התחלת להשוות בין ציבורים!
אבל היא צודקת ואין צורך להכחיש...יהודה224
זה המצב...
לרוב הדתיים לאומיים החצאיות קצרות ואין מטפחות אלא איזה שביסון קטן....
אצל חרדיות החצאית ארוכה יותר ויש פאה שממש לא צנועה כך שלכל ציבור יש את החסרונות שלו
יש חרדיות עם חצאיות יותר קצרות מהדתיותאני123
אני לא מבינה איך אפשר להכליל
ברור שישפרצוף כרית
אבל בתור סטטיסטיקה כללית, החולצה סגורה אצל חרדיות למשל
תמיד תהיה סטייה קלה מהתקן בכל מגזר
פחות....יהודה224
לצערי מכיר מקרוב....
אצל כל ציבור יש חוסר צניעות אבל אצל הלייטים המצב חמור
ועוד משהואני123
טלפון כשר וחצאית ארוכה
הם לא הדברים היחידים שצניעות נמדדת בהם.
ענווה זה גם סוג של צניעות
ולשפוט אחרים זה בוודאי לא צניעות
שכל אחד יתעסק במצוות שלו
לא כתוב שצריך לפשפש במעשיו של השכן
ברור טלפון כשרלמה לא123

וחצאית ארוכה, הם לא הדברים היחידים, אבל הם חלק ממכלול.. זו סתם היתה דוגמא

 

זה נראה כאילו ניק אחד עונה לעצמו.די שרוט
חחחחחחחחחאני123
מה אתן מעתיקות חח? 😁😁פרצוף כרית
וגם באמת הניקים דומים
מה עםבת 30
טלפון כשר וחצאית קצרה?
או סמארטפון וחצאית ארוכה?
מבלבל...
מי באמת צנועה?

נכתב בציניות כמובן...
התנשאות ועובדה לא חייבות לסתורחולת שוקולד
גם לא כל עובדה זו התנשאות...יהודה224
יש פה ציון מציאות מסויימת לא נאמר בתור התנשאות
נכון, לא אמרתי שזאת היתה התנשאותחולת שוקולד
אני האחרונה שמתנשאתפרצוף כרית
אני פשוט מכירה מהציבור הדתי לאומי אנשים
וגם מהחרדי
ואכן הלבוש הוא אחר

יש המון דברים שהדתי לאומי מצטיינים על פני החרדים
אין מגזר מושלם, אבל בקטע של הצניעות - עובדה...
נכון כל מגזר מצטיין במשהו אחראני123
אבל לגבי צניעות זה לא חד משמעי
יתכן שאני טועה, מקבלתפרצוף כרית
רצינית?בת 30
אני מסתובבת לא מעט ברחובות עיר חרדית, די נדהמת כל פעם מחדש...
זה שיש גרביים לא אומר כלום.
מחילה אבל אני והבנות שלי צנועות יותר משלושים אחוז לפחות מהנערות והנשים החרדיות.
צניעות זה לא תלוי מגזר בכלל.
זו טעות לחשוב ככה.
צניעות זה תלוי באישה עצמה
מעניין שאני רואה ההיפך..למה לא123

גרביים זה חלק מצניעות וכן סרטים וסדרות ופלאפון פרוץ..

נכון, ברור!פרצוף כרית
ברור שיש דתיות לאומיות ממש ממש צנועות
לא הכללתי

פשוט באופן גורף וכללי כזה... נניח סגירת חולצה זה משהו שב''ה חזק אצל החרדים

שוב, אני אוהבת מאד בדתי לאומי את אהבת ישראל שלהם והקלילות
פשוט פתחו פה שרשור ספציפית על הצניעות... אז עניתי בנוגע לנושא הזה
צניעות לדעתי זה קודם כל להבין שיש בי רובד עמוק יותר מהמראה האיציק613
את אומרת שמים דגש על צניעותאני123
א. השאלה היא אם זה מחזיק גם כשהן מתבגרות ומתחתנות.
זה ששמים דגש בבתי ספר זה לא אומר שהם ממשיכות להתלבש צנוע בהמשך.

ב. חוץ מצניעות יש עוד מצוות
על כולן את מקפידה?

צניעות זה משהו שמדברים עליו כי רואים אותו כלפי חוץ.
אבל מה עם כיבוד הורים?
ומה עם מידה של צניעות?
למשל- לא לחשוב שאני יותר טובה ממישהו בצניעות?
תודה על התשובותאממאא!
עדיין מעניין אותי לשמוע מהצד הנשי, מה גורם לחולשה הזאת? מה מניע אישה שלבשה צנוע להוריד פתאום את רמת הלבוש?
כי זה יותר יפה, יותר מושך, יותר מסובב ראשים,קול געגועים
והיא רואה שכולם עושים ככה אז היא מצטרפת..לא הבנתי מה הפילוסופיה בשקל שעונים לך פה.
פעם לא העיזו..השאלה מה קרה בשנים האחרונותאור123456
מלא מורידות כיסוי ראש ןעוברות למכנסיים..
גם דתיות וגם חרדיות
אין אישה אחת בעולם שמגדירה עצמה חרדיתנפטון 8
שהולכת בלי כיסוי ראש או עם מכנסיים
היא יצאה מהציבור החרדי..היום אין לי מושג איך היא מגדירה את עאור123456
אני חושבתבת 30
שדןוקא פעם היה הרבה יותר נפוץ לראות נשים בלי כיסוי ראש ובמכנסיים.
זה היה מקובל בקיבוצים הדתיים של פעם , למשל.
נראה לי שיש הרבה נשים שלו היו חיות לפני שלושים שנה, לא היו מכסות את הראש, והיום דווקא כן, לפחות משהו חלקי.
יצר הרעפה לקצת
כן, זה מפתה ללבוש לא צנוע.
לשחרר קצת את כל ההקפדות וללבוש מה שבאלי בלי לחשוב פעמיים.
ניסיון קשה לכל אישה ויש כאלה שעומדות בו בהצלחה ויש כאלה שעומדות בו בהצלחה רבה.
פשוט. יצר הרע. זה דבר מופשט שאת לא יכולה למששהמקורית
היום יש הרבה טרנדים של יופי והתעסקות בחיצוניות ומכיוון שאנחנו מאוד מעורים עם הבריות אז זה קורה.
יכולים לעטוף לך את זה בהרבה עטיפות יפות של ׳זה מנהג המקום׳ ו׳ככה אני צנועה בדרכי׳ ועוד ועוד.. אבל איך שלא נסובב את זה- זה אחד מתחבולות היצר
ועדיין לא ברור לי למה צריך להתעסק בקטרוג על עם ישראל. לא יוצאת נגדך באופן אישי אלא שיוצא לי להתקל בשאלות האלה די הרבה לאחרונה מכל מיני אנשים שאני מכירה ותכלס אין תכלית לתשובה והיא גם לא רלוונטית. אם זו לא את שמתמודדת עם קושי ומחפשת עצות להתחזק - עדיף להתעסק בטוב שבאנשים או יותר נכון בנשים ובמעלותיהן מאשר לחפש ולהאיר את הפגם.
לאחרונה אני חושבת (כי זה באמת נראה שהעולם בטרפת)כתבתנו
אם המגמה הזו היא עוד שחרור מחטא ועונש אדם וחוה..
אנחנו לא מוציאים בזעת אפנו לחם מן האדמה, או לפחות רוב מוחלט של העולם המערבי,
יולדות פחות בצער,
האיש פחות מושל באישה,
אז אולי אולי אולי גם חוזרים למציאות של ערומים ולא יתבוששו.
זה לא שאני אוהבת את מה שאני רואה, להיפך. בפרט שזו מגמה שמגיעה מהמקום הכי פחות פנימי, הכי פחות קדוש ונעלה, מי שמוריד ומוריד מהלבושים הם לא האנשים היותר ישרים שפיהם וליבם שוים, מי שכבר תיקנו את שאר חלקי העונש והחטא- והם אלה שאולי יכולים להגיע למדרגת אדם וחוה בגן עדן שלפני החטא.

אני מדגישה, העולם עוד יצטרך להתברך בהרבה הרבה תחומים באופן מקיף ועמוק מאוד! לפני שנגיע לשלב של גן עדן שלפני החטא. ומי יודע מה אורך התהליך הזה, ומה הוא ידרוש, וכמה חללים יפלו בדרך. אבל אולי...

והלואי שנזכה לראות את הימים ההם בעיננו.
אהבתי את הפרשנות המקורית די שרוט
רק מעיראור וחיים

שאנחנו לא אמורים לחזור להיות ערומים לעתיד לבוא. הבגדים יישארו. ככה זכור לי שקראתי בלא מעט מקומות, אך אני לא זוכר עכשיו כדי לצטט. 

יש שיר כזה. "חבל שאי אפשר ללכת ערומים"די שרוט
לבגדזוזיק העכבר
יש מימד של הסתרה אבל יש גם מימד של גילוי.
אפשר ללבוש בגדים שמבטאים באופן יפה ואצילי את הפנימיות של האדם ומחוברים אליה. לא הייתי רוצה לוותר על בגדים בלי קשר לענייני צניעות
כבר כתב אדמו''ר מפיאצ'נה זי''עמופאסה

אז בתור הולכת עם מכנסיים וכיסוי ראש חלקי, מנסה לענות לךסופי123
הסיבה שאני לבושה כמו שאני לבושה היא שאני חושבת שאני צנועה ככה. אולי לא צמודה להלכות כפי שנכתבו (ועל זה לדעתי צריכה לתת דין בחשבון רק ליושב במרומים), אבל אני צנועה. הבגדים שלי לא מבליטים, לא חושפים, ובאופן כללי נטמעים במרחב. אני די בטוחה שכשאני עוברת ברחוב עם השיער החום המעוך שלי מתחת לכיסוי החלקי אני מושכת הרבה פחות תשומת לב מאישה שהולכת עם כיסוי מלא שהוא מגדל של בובו וזהב וטורקיז או אישה שהולכת עם פאה מהממת באלפי שקלים.
ואני יודעת שהעניין הזה הוא תלוי מקום ונורמות ונתון לפרשנות ולכן אני מציעה שכל אחד ואחת תתמקד בצניעות שלה או שלו וביכולת שלו להתמודד עם נשים שלבושות בכל מיני אופנים בלי לאבד את זה.
היי עוד מישהי עם 123 (:אני123
תודה על התגובה הזובת 30
לזה התכוונתי כשכתבתי ש''אז מה אם יש גרביים''.
ואני תמיד עם חצאית ארוכה לכיסוי מלא והכל ''בסדר''. אבל מזדהה מאוד עם מה שכתבת.
נכון מאדפרצוף כרית
תודה על התשובהאממאא!
חושבת על זה...
פעם היתה לי חברהבת 30
מה זה צנועה. חבל על הזמן. מותק של בחורה.
היא לבשה מכנסיים כל הזמן.
והיתה סופר צנועה.
..ביבוש

הצניעות היא לא איזו הרגשה פנימית שהכל בסדר איתי זה מה שההלכה קובעת 

אם כל אחד יתחיל ל"הרגיש " כל מיני הרגשות זה בעיה

וזה לא קשור שכל אחד יתמקד בעצמו, זה עניין כללי. 

אני ממש לא מסכימה איתך.סופי123
הצניעות היא קודם כל הרגשה פנימית, ולקיחת אחריות של כל אחד ואחת על עצמו עצמה. אני לא חושבת שאברך שמסתכל על אישה ולא שולט במחשבות שלו הוא צנוע יותר מהאישה שהוא מסתכל עליה, לא משנה מה היא לובשת. זה עיוות לחשוב ככה לדעתי. השרשור הזה מדגים היטב איך במסגרת ההלכה אפשר להיות מאד לא צנועים.
סבתא שלי עליה השלום, אישה שכל יום מימי חייה היתה מסיימת בעפ ספר תהילים ובאה ממשפחת רבנים מעולם לא לבשה כיסוי ראש מלבד מטפחת תחרה מצחיקה בבית כנסת... כשהבנות שלה התחילו לשים כיסוי מלא כשהתחתנו היא הסתכלה על זה בפליאה כמו על שיגעון של צעירות... יש כל מיני מסורות וכל מיני זוויות להלכות צניעות. להסתכל רק עליהן זה להסתכל רק בגוף, לא בנפש. וזה לא צנוע
..ביבוש

מאיפה את מביאה את זה שזה כן תלוי בהרגשות? מעניין אותי

יש לך מקור?

ממש לא נכנסתי למה אברך חושב או מה בא לו זה לא הנושא בכלל וודאי שכל אחד צריך לשמור על עצמו בלי קשר להלכות וכל אישה תשמור על עצמה בלי קשר

אבל צניעות בודאי שיש לה הלכות, זה כמו להגיד הלכות שבת אני עושה איך שבא לי לפי ההרגשה הפנימית שלי

צניעות זה קודם כל מידה בנפשאור וחיים

הצניעות היא לא קודם כל הרגשה פנימית, אלא היא קודם כל מידה בנפש. וככל שהמידה הזאת שלמה יותר בנפש, כך היא גם תבוא לידי ביטוי בלבוש. 

 

החוסר צניעות של הדור הרבה פעמים מתבטא גם בחוסר במידת הצניעות. התרבות מעודדת הרבה מאוד החצנה, לא רק של הגוף, אלא גם של האישיות. כל אחד רוצה להראות את עצמו כמה שיותר. ואולי התרבות הזאת היא הגורמת לחוסר צניעות בלבוש. 

 

ואכן גם לגברים יכול להיות התמודדות עם נושאים של צניעות. אך אף פעם לא שמעתי מישהו שאומר על זה שזה בסדר. ואין תחרות מי יותר צנוע, אותו גבר או אותה אישה. מה זה משנה? שניהם לא בסדר. 

 

ואכן הייתה בעיה במצוות כיסוי ראש גם בדורות קודמים. כיסוי ראש זה חובה. אלא שכבר בדורות קודמים הייתה התרופפות בשמירה על המצווה הזאת, בעיקר במדינות אשכנז, בערך במאה חמישים שנים האחרונות. עד שזה הגיע לרמה שאולי סבתא שלך לא ידעה שיש חובה לשים. כפי שאפשר לראות בספרי הפוסקים של אותם דורות שמלינים על כך.

תודה!!! בדיוקמטבע הדברים
רוצות להרגיש יפותאור וחיים

הסיבה שמתלבשות ככה זה כדי להרגיש יפות. וזה מרגיש יותר יפה כי זה מושך את העין. 

 

יש ירידה בצניעות אצל כולם.

 

החילוניות רק הולכות וחושפות יותר, עם בגדים יותר ויותר צמודים שמבליטים את הגוף. כל פעם אני מופתע מחדש לאיזה רמה זה מגיע. פעם יצא לי לשאול אישה חילונית שהולכת בצורה מאוד חשופה ובולטת (שהיום זה כבר כמעט נורמה אצלן). והיא ענתה לי שהיא רוצה שיסתכלו עליה, היא רוצה לבלוט, היא רוצה להרגיש יפה.

 

הדתיות זה מאוד מגוון, אך גם אני רואה את מה שכתבת. יש הרגשה של ירידה כללית. מכיר לא מעט שבעבר שמו כיסוי ראש מלא, ועכשיו הן עם חצי. וכאלה שהקפידו ללכת עם שרוול ארוך, ועכשיו הן עם קצר. ואורך החצאית בכלל התקצרה, היא הרבה הרבה מעל הברך, שכבר עדיף שישימו מכנסים ארוכות במקום. חולצה שלא מכסה עד הצוואר, ולפעמים חושפת בצורה מוגזמת. אבל לא כל הדתיות ככה, ברור שעדיין יש בנות שהולכות צנוע, ויש כאלה שהולכות יותר צנוע מחרדיות אפילו. בציבור הדתי יש בנות לכל אורך רצף הצניעות. אך יש הרגשה של ירידה כללית, והקצה הקצין יותר מידי בחוסר צניעות. 

 

חרדיות של היום זה לא חרדיות של פעם. הלבוש הרבה יותר בולט ומושך את העין, גם אם הוא עונה על הגדרים ההלכתיים היבשים. לא אומר האם זה טוב או לא, אך זה עדיין מראה על הרצון להבליט את המראה כדי להרגיש יפה. וזה יושב על אותו רצון, רק שהוא שומר על גבולות ההלכה. וזה גם ככה לפעמים אצל דתיות דוסיות שהולכות לפי ההלכה, אך שמות בגדים בולטים שמושכים את העין (וכיסויי ראש נוצצים שרואים ממרחק של קילומטרים). כמובן שיש גם חרדיות ודתיות שמתלבשות מאוד מאוד צנוע. אך הרצון להרגיש יפה ולהבליט את המראה, קיים אצל כולן.

בנוסףאור וחיים

גם יש ירידה במחויבות להלכה. לכן מרשות לעצמן ללכת אחר נטיית הלב, גם כשזה לא נכנס לגבולות ההלכה.

 

ומוזר מה שהפותחת כתבה בסוף - "שיעור תורני מפי אישה עם חצי כיסוי ראש ורבע חצאית". מוזר איך מישהי שמשדרת חוסר מחויבות להלכה, מעבירה שיעור תורה. בדרך כלל מי שמעביר שיעור תורה הם כאלה שקצת יותר צדיקים מרוב הציבור (רב, רבנית או הדוס של הבית כנסת...). אף פעם לא נתקלתי במצב הפוך. 

ככה זה באיזור שאני גרה בואממאא!
יש נשים שאוהבות ללמוד תורה וללמד אבל לא נראות ככה מבחוץ. ויש לילדים שלי מורות שמתמצאות פי אלף ממני בתנ"ך, במשנה וכו' והן מורות מעולות. אבל הדוגמה האישית שהן נותנות בלבושן, על הפנים.
האמת שזה לא חדש, גם בילדותי ראיתי נשים שרצות לכל שיעור תורני אבל מבחוץ את לא רואה הבדל בינן לבין בחורה חילונית. כאילו לימוד תורה זה משהו רוחני כזה, שלא צריך דווקא לרדת לחיי המעשה.
אני דווקא חושבת שלומדים לראות שלהלכה יש מספר פניםנתחילמחדש
למשל, אני הולכת מצעירותי עם גרביים, כי כך ראיתי בפסיקת ההלכה שאנו הולכים על פיה.
אבל בעלי, לא מבין מה הצורך בזה, ולדבריו יש פסיקות אחרות, ודת יהודית, ומנהג המקום וכו'וכו'.
אז, הוא לא פחות "דוס" או "צדיק" ממני. אבל הוא מכיר מנהג הלכתי אחר, שלחלוטין יש על מה לסמוך.

הוא שונא את הגרביים שלי. האם מציאת חן של אישה בעיני בעלה זה לא חשוב גם? (בהנחה שאכן אני לא אעבור על ההלכה אם אפסיק לגרוב גרביים..)

או למשל, ראיתי פסיקה של הרב פיינשטיין זצ"ל, שכיסוי הראש הוא לא כיסוי שיער, אלא כיסוי ראש, כלומר השיער שיוצא לא באיזור הראש (השיער הארוך) לא חייב להיות מכוסה. כך שעל פניו מי שמכסה בכובע והשיער בולט קצת בקארה מאחורה,, מכסה את ראשה לפי הרב פיינשטיין.

ויש עוד ועוד.


הנקודה שלי היא, שאם ההלכה מתירה ומאפשרת, אז אני לא חושבת שאפשר להגיד שהנשים האלה ירדו ברמתן, ושפחות מקפידים היום...
היא לא כתבה על מה שאת מדברתאור וחיים

היא כתבה על דברים שאין אף אחד שיתיר.

אני עדיין חושבתנתחילמחדש
שבחלק מהדברים אנחנו רואים התדרדרות, אבל יש על מה לסמוך הלכתית....
מסכימה איתך שעל הרבה אין איך להתיר.
אבל בטוחה שחלק כן.

בכל מקרה, ביקשה עזרה להסתכל בעין טובה, אז ניסיתי
תודהאממאא!
נדמה לי שדברי הרב פיינשטיין המובאים כאן קצת הוצאו מהקשרם.הָיוֹ הָיָה
לא למדתי את תשובתו המלאה בפנים, אבל במה שכן ראיתי הוא מדבר על הוצאת שיער קצר מקדימה.
לטעון שהדין הוא בכיסוי ראש ולא כיסוי שיער לא מסתדר עם הדין המפורש של ''שיער באשה''.
לא קראתי הכל אבלבסדר גמור
זה דור של כיפלי וביסלי ואני ואני ואני
אז גם אני מחליט על הלכות צניעות איך שניראה לי ואיך שאני רואה את היהדות כי ככה אני מתחבר לשורשים ולמסורת
וואיזוזיק העכבר
כמה זמן לא שמעתי את הדיבור הזה.
פעם הכל היה קרעפלך וקנידעלך והכל בשביל האחר והיום הכל כיפלי וביסלי.
חשבתי שהדבר תורה הזה נכחד...
זה מחזיר לי תמונות של מקומות ישנים שאהבתי כמו שריח מזכיר
כואב מאוד מאוד.חצילוש
בעיני תוצאה שלילית של תהליך שהדור עובר שיש לו כיוון חיובי. התהליך הוא ששמים יותר דגש על אהבה מיראה, שה' אוהב אותנו לא משנה מה נהיה או נעשה, כיוון שבדור הקודם שמו יותר דגש על יראה.. אני חושבת שצריך את האיזון הזה, והרבה במגזר קצת פחות בקטע של ההלכה היבשה ובעצם היראה, כי הם חושבים שה' רוצה שיעבדו אותו בדרכם ורק יהיו שמחים, והעיקר שהם אוהבים את ה' ומתמקדים במצוות שגורמות להם יותר לרגש, לכן זה לא מתנגש לכאורה עם העברת שיעורי תורה, או להיות בת במדרשה שמתלבשת ממש חשוף.. כואב. צריך להתפלל שהאיזון בין האהבה ליראה בוא יבוא..
וואו. אני הסתכלתי על זה אחרת לגמרי...פצלשונת לרגע
במיוחד אחרי דיבור עם חברה טובה (וחזקה מבחינה דתית) שעברה לחצי כיסוי ולשרוול קצת יותר קצר, שגרם לי לחשוב.

אני חושבת שבאיזשהו מקום היחס כלפי הקשר לקב"ה השתנה. הבקשה של הקשר עם הקב"ה היא אחרת בדור הזה. אם בחינוך בביה"ס בדור שלי (שאותי מאוד תפס בזמנו) שמים דגש על הקפדה על הלכות (במיוחד על צניעות! כמה זה מאוס שראש אולפנה מעיר על אורך החצאית של בת), על מה עושים נכון ומה לא, על מצוות לעומת עבירות (כמו ספירת חיובים וזיכויים בחשבון הבנק) - אזי בדיעבד אני חושבת שלא שמו מספיק דגש על הקשר הראשוני, החזק ביותר שלנו עם הקב"ה. שהנפש תבקש אותו. שיהיה חיבור אותנטי ואמיתי.
ואז כשההקפדה על המצוות לא באה מתוך חיבור - הפעם זה כבר לא עובד. אולי בדורות קודמים, אולי הדורות הקודמים היו מחוברים יותר מכל מיני סיבות (באמת אנחנו דור של שפע חומרי ושפע זמן, וריבונות בא"י, אין ספק שזה משפיע). ויש משהו שמבקש את הקשר עם הקב"ה בתוך מה שאני נמצא בו היום - חוסר השלמות. האם זה עושה לקב"ה נחת? על פי ההלכה היבשה כנראה לא, על פי המבט הרחב - אי אפשר לדעת.
נדמה לי שזה כמו תנועת מטוטלת שזזה מצד לצד, בהתחלה היא קיצונית יותר ולאט לאט מתמתנת אל האיזון שבאמצע.

אגב, בדור של הסבתות שלי ובדור של חמותי בכלל לא הלכו עם כיסוי ראש. לפי זה, בדורות שלנו יש בכלל החמרה.
אם היא עברה לחצי כיסוי ושרוול קצרחצילוש
זה קצת מצחיק לומר שהיא חזקה מבחינה דתית..
מכירה אותה כמה שנים טובותפצלשונת לרגע
זה קרה לאחרונה. זה כן מעיד על תהליך שהיא עוברת, אבל אני מכירה אותה מבסיס אחר וחזק.
יש דברים שלגבי ציבור קל יותר וחשוב לשפוט, כלפי האדם היחיד קשה יותר ולפעמים גם לא נכון לשפוט...
ואז להסביריהודה224
את מה הקב"ה רוצה ממנו...
בכל מיני פלפולים...
הקבה בסך הכל מאד ברור...
הדברים נוגעים לשני המינים...
זה כמו שמישו יבגוד באשתו ואחר כך יסביר לה שהוא בכלל נאמן לה כי מה חסר לה.. אוכל? יש, ביגוד? יש.. וכו
הגבת לי? חצילוש
לא הגבתי...יהודה224
הוספתי עוד מה אני חושב
חוץ ממה שכתבת
אהה.. לא הבנתי חחחצילוש
שכוייח
לגבי ההערה בסוףאור וחיים
עבר עריכה על ידי אור וחיים בתאריך כ' בחשון תשפ"ב 16:55

כיסוי ראש זה חובה. אלא שכבר בדורות קודמים הייתה התרופפות בשמירה על המצווה הזאת, בעיקר במדינות אשכנז, בערך במאה חמישים שנה האחרונות.

 

זה שבדור של סבתא שלך לא הלכו עם כיסוי ראש, זה לא בגלל שזה היה מותר, אלא בגלל שכבר אז הייתה בעיה בנושא הזה. כפי שאפשר לראות בספרי הפוסקים של אותם דורות שמלינים על כך. בעיקר כאלה שהגיעו מאירופה, אבל לא רק. 

אדרבהפצלשונת לרגע
אז לפי זה דווקא בדורנו יש עליה בנושא, לא?

(ולא חשבתי שבעבר היה מותר. ממש לא. אני רק רומרת שיש פה תהליך שמורכב מתתי תהליכים שהם יותר מאשר "התרופפות" בלבד)
המבט הרחב לא יכול לסתור את ההלכה ה''יבשה''הָיוֹ הָיָה
אדם שעובר על ההלכה - זה לא משמח את הקב''ה. נקודה.
ההלכה היא לא המלצה, ולקב''ה אין פיצול אישיות.
זה נכון שמבט רחב מזהה את השורש הטוב של הדברים, אבל לא שניתן לומר שהקב''ה מקבל נחת רוח מעצם המעשה של עבירה על ההלכה. חצילוש היטיבה לעמוד על העדינות של הדיוק הזה בתגובתה הזו כואב מאוד מאוד. - נשואים טריים
מצער ממשביבוש

באמת מצער מאד שהדור שלנו נראה ככה

אבל בזרם המזרחי באמת רואים את זה יותר. אנמם רואים בכל המגזרים הידרדרות אבל יש כללים שנשמרים במגזרים אחרים וזה נושא מורכב מאד

אני חושבמופאסה
שאין תשובה אחת וגם אין תועלת לניתוח סוציולוגית.

אני מסביר לילדים שדבר ה' היא ההלכה. זה מה שה' רוצה.
במסגרת ההלכה אפשר ללכת למינימום ואפשר להחמיר אבל יש מסגרת.
כל ההרגשות (אני מרגיש שאני יותר צנוע כך)
כל החיבורים ( שאני מתחבר יותר לה' בצורה כזו)
תקפים רק כשהם בתוך המסגרת.
כשהילדים גדלים כך אז אין כ''כ שאלות, אין כ''כ קושיות של ''אבל כולן הולכות עם חצאיות קצרות''
בכלל אני בעד לחנך אותם לעצמאות מחשבתית/השקפתית מגיל קטן ואז הם מושפעים פחות מהחברה ומהשפעתה.
וואי ממש אהבתי את ההגדרה שלךמיואשת******
כל ההרגשות תקפים רק כשהם בתוך המסגרת ההלכתית.
לגמרי. גזור ושמור
מסכימה מאודבת 30
כתבת יפה
עליית הדורותסוסה אדומה
יש עוד מצוות לשמור עליהן.
וכולם מתעסקים בטפל כי הכי קל בעולם למדוד עבודת ה' בנתונים חיצוניים.

העולם הולך לעבר עבודת ה' פנימית שתקרין החוצה בסוף, אבל לא תימדד באופן חיצוני על הפנים.

העולם תמיד לעבר הגאולה השלמה, ירידת הדורות היא רק בעיניים שיטחיות.
באמת, כל הדור הזה כולו זכאי.
לפעמים הדרך לשם כואבת..
איזה יופי של מילים. חולה על גישות אופטימיותדי שרוט
...אור וחיים

גם אם יש צד טוב בתהליך במבט רחב, זה לא אומר שאי אפשר לבקר ולכאוב את הצדדים הפחות טובים. 

 

צניעות זה לא רק דבר חיצוני. החוסר צניעות של הדור הרבה פעמים מתבטא גם בחוסר במידת הצניעות. התרבות מעודדת הרבה מאוד החצנה, לא רק של הגוף, אלא גם של האישיות. כל אחד רוצה להראות את עצמו כמה שיותר. ואולי התרבות הזאת היא הגורמת לחוסר צניעות בלבוש. 

אף אחד לא אמר לא לכאובסוסה אדומה
אפשר לכאוב לצד זה שזוכרים מה הטפל ומה העיקר... שזוכרים שזה לא הדבר היחיד שמגדיר אותנו.
אנחנו אין סופיים, מלאים מצוות כרימון. לא יתכן שנוגדר רק על ידי מצווה אחת.

אם כבר, מאוד מאוד צורם לי, יותר מהכל...
דתיים שכביכול שומרים על המנהג היבש ברמה החיצונית אבל עוברים את כל רוח ההלכה.
למשל, מקפידים על לבוש חצאית, אבל היא צמודה ברמה שמכנסיים רחבות לא יהיו צמודות.

צניעות זה לא רק דבר חיצוני, זה בעיקר וקודם כל פנימי שמתבטא החוצה.
זה שזה הפוך זה בגלל עיוות שנעשה במהלך הגלות.
ב"ה אנחנו מתקדמים. גם כשנראה הפוך...
בעינייפרצוף כרית
זה לא סותר

את צודקת שלא מוגדרים רק ע''י מצוות הצניעות, שצריך גם לב, שצריך גם חסד, שצריך גם להיות בנאדם טוב וכו'

אבל.... גם צריך צניעות....

צריך גם וגם וגם וגם, מצופה מאיתנו הרבה 😁😁

ומי שבעלת חסד עצומה -זה עדיין לא פוטר אותה מצניעות... !!!!
מצד שני ברור שמצוות החסד שלה נשארות לנצח אף אם היא לא מקפידה על צניעות...

אף אחד לא אומר שלא צריךסוסה אדומה
רק שלדעתי עושים עסק גדול מידי מנושא שהוא טפל ביחס לשאר ולא מאפשרים לאדם לברר את עבודת ה' שלו באופן לא שיפוטי וחיצוני.
זה לא כזה חיצוני'פרצוף כרית
מכיון שאם כל הנשים יתלבשו פרוץ חלילה הן מכשילות כל הגברים בדור


כלומר להכשיל גבר זה משהו פנימי שדומה קצת ל...במידה מועטת ל.... חוצפה/ עזות... זה משהו פנימי


ואם מקובל חברתית - מבינה את הקושי כמובן.....


עניתי עניינית על הנושא של הצניעות, זה כמובן לא סותר שאני אוהבת ומכבדת את כל המגזרים, מבינה שכולנו לא מושלמים
כל איפה שהעולם הזה הולך זה עליית הדורות??יהודה224
ניאוף.
גזל.
גניבת דעת...
רציחות..
אשת איש..
כשרות..
עליית הדורות.... לאן עולים...??
וכל אלה לא היו בדורות קודמים?פצלשונת לרגע
לנו פשוט יש תקשורת שתיידע אותנו בסקופים.
תאר לעצמך כמה היו בדורות קודמים והושתקו...
תראייהודה224


תראי אם זה קצת מוכיח את מה שאני אומר
חטאי ישראלמופאסה
לעתיד לבוא יתגלה שכל חטאי ישראל לא היו לשם חטאים כי אם לשם תשובה והתקרבות לה'
זה לא היה בעבר?כלכלן

זה נושא שלם, שאצל אנשים גדולים ממני צריך לברר.

 

אבל אולי אפשר לומר:

 

יש מגמה של בעקבתא דמשיחא החוצפא יסגי וכו', הרבה תופעות קשות שלא היו לפני כן.

ומצד שני, יש עליית הדורות. נשמות גדולות יותר, רוצות יותר קדושה. לא מסתפקות בקומה הרוחנית שהספיקה לדורות הקודמים. מתוך ההתמודדויות וכדי להתמודד איתן, צריך להצמיח כוחות קדושה גדולים יותר.

שני תהליכים מקבילים.

יש עליה מוסרית בעולם.די שרוט
פעם ילדה בת ג' ויום כבר הייתה נקנית בביאה. איך היום ישמע דבר כזה?

פעם מי שהיה מזיק לאישה, העונש שלו היה במישור של עבירות רכוש. כלומר אישה הייתה יכולה למצוא את עצמה מקודשת בניגוד לרצונה למי שאנס אותה. לא היו מענישים אונס של אישה במישור הפלילי כמו היום.


פעם היה מושג של עבדות. תהא הסיבה אשר תהא אפילו אם הייתה "מוצדקת" מבחינת התקופה, היום דברים כאלה קיימים רק במדינות עולם שלישי. וגם אם יש אי אילו תופעות של עבדות במדינות מודרניות, הם מקבלים זכויות סוציאליות נרחבות מאוד.


לדעתי הבעיה במה שנפוץ היום לומר זה מין תפיסה שהשתרשה שהיא מיניות פתוחה = פשעים פליליים שיובילו לרצח.

גם אם העולם "יתדרדר" לנישואין חד מיניים או למיניות חופשית ופתוחה שבו כולם משחילים את כולם, זה ממש אבל ממש לא ערובה לכך שסופו של העולם להיות מפוצץ ברצח, גזל, גניבה וכאלה.


ההיסטוריה די מוכיחה את ההפך.
רמת האלימות הפלילית היום, נמוכה לאין שיעור מרמת האלימות בימי הביניים או אפילו בתקופה הקדומה.
דפח"ח.צחקן


אין לי כוח לגגלדי שרוט
דברי פי חכם חן.צחקן


היום הכסר"ש יותר מקובל מבעבר,צחקן

וממילא -שגם מי שבעבר לא הלכה בכלל הולכת בו.


כמו"כ, יש יותר מודעות לגבולות ההלכה, ולכן יש בנות דוסיות שהולוכת יותר קרבו לגבולות ההלכה מאשר להחמרות. זה ממילא גורם למי שמסתכל עליהן ללכת מעט פחות מזה, כדי "להרגיש בסדר". בעבר האופנה של הדוסיות היתה מחמירה יותר, וממילא שמי שלא היתה כדי להרגיש בסדר עם עצמה היתה צריכה ללכת לפי עיקר הדין.

וכמובן, זה משתנה ממקום למקום -יש מי שנחלש ומי שהתחזק וכד' בכל מקום, והבחירה היא על מה להסתכל. אני משתדל להסתכל על המתחזקים מאשר על הלהיפך, וזה גם עוזר לעלות בהקפדה.

 

 

נפילות ברשת אחרי החתונהמחפש את עצמי!

אני היחיד?

לא, אבל מה זה רלוונטי?פשוט אני..

אם אתה לא מרוצה מזה, אז זה שיש עוד כמוך לא אמור לגרום לך לוותר

אתה ממש לא היחיד. זה אמור לעזור לך?לאחדשה

זה לא אמור לנרמל את המצב (ואני לא אומרת בטון ביקורתי בכלל..)
אם אתה מחפש עזרה או עצות זה משהו אחד.
אם הכלה הבנה והזדהות זה משהו אחר.

כן. אתה היחיד בעולם שעשה את זה.חתול זמני

עד רגע זה, אף־אחד, מעולם, לאורך כל ההיסטוריה של האנושות, לא הגיע לכך.

ברכותיי.

(או קללותיי, לא יודע מה אומרים במצב כזה.)

נראה לי שמה שעומד מאחורי השאלה שלך, אינו אם באמתהסטורי

אתה היחיד, אלא כאב עצום שקיווית שהחתונה תמנע ממך את הנפילות ואתה מגלה שלא רק שהיא לא מונעת - אלא על ייסרי המצפון על הנפילות, נוסף מצפון על הפגיעה באשתך.


אז לא - חתונה היא טובה, היא חשובה, היא נותנת מקום להביע את הביקושים הגופניים בדרך היתר ומצווה - אבל היא לא מונעת נפילות.


הדרך למנוע נפילות אחרי החתונה, בדיוק כמו לפניה, היא בסור מרע ועשה טוב -

סור מרע - לא להחזיק שום מכשיר לא מוגן ולא להתקרב לזה, אם זה לא מספיק - ללכת לטיפול אצל מטפל מוסמך שמומחה בגמילה מנפילות כאלו.

עשה טוב - למלא את זמנך בעיסוקים חיוביים.

למה אתם כאלה לא מבינים..מחפש את עצמי!

הסטורי דיבר לעניין.

אשמח אם תרחיב יותר מניסיון [ברמה שנקי לדבר]

וגם תקשר אותי למטפלים כאלו

אגב, לדעתך זה טיפול? יעני אני בעייתי? חולה?

לא אומר את זה כדי להתגאותהסטורי
אבל לי לא היו הסוג הזה של הנפילות, ככה שלא שייך לכתוב מנסיון (אל תדאג, כל אחד ו'התיק' שהוא סוחב, יש לי מספיק מורכבויות אחרות...). בכלל, כנראה שכשהייתי בגילך - האינטרט היה הרבה פחות משמעותי, בוודאי בסביבה בה אני הייתי.

השאלה אינה איזה 'טייטל' נלביש עליך. כשיש קושי, גם אם הוא לא 'מחלה', כדאי לטפל בו. לא צריך להיות חולה, בשביל להתגבר על קשיים. כן יכול להגיד מנסיוני, בהקשר אחר לגמרי - שהייתי צריך תמיכה/טיפול והיה לי מאוד קשה לקבל את זה (במיוחד שלא אני גרמתי, אז למה אני ה'חולה' שצריך טיפול,), חבל שלקח לי זמן להסכים.


איני יודע אישית, יודע שהיו כל מיני פרסומים. אין לי מושג מי באמת מוצלח, אפשר לברר. הרב יוני לביא עוסק בזה כבר למעלה מחצי יובל - אולי הוא יוכל להפנות.

אתה לא בעייתי ולא חולהשוקו.

אתה מתמודד עם מעידות שקשורות לגלישה ברשת. איפה כמה למה ומה חומרת הבעיה את זה במידת הצורך ובמידה ותחליט ללכת לטיפול,יקבע המטפל. עד אז תשמח על עצם השאלה שמעידה שאתה נמצא במקום שאתה לא רוצה להיות בו, וזו ברכה ונקודה שמאפשרת תיקון וחזרה לסדר. ישנם ארגונים שבצורה אנונימית מסייעים בתחומים אלו כמו חברים מקשיבים ועוד. תתייעץ איתם,זה יתן לך פרופורציות ובהירות על המקום שאתה נמצא בו ואפשרות לקחת אחריות ולצאת מהמקום שאתה נמצא בו.

 

בהצלחה אחי.

וכמו בכול דבר תתפלל על זה, אל תוותר ואל תתייאש וההפך - תשמח, תיקון הכללי טבילת מקווה תהילים כל יום

 

בשליפההעני ממעש

נפוץ


יש דמיון שנישואין זה תעודת ביטוח מתאוות מין

זה לא בהחלט נכון


כל עוד לא חריג איני יודע אם מצריך טיפול

שמות של מטפליםקינסא

קודם כל חשוב לי להגיד שאתה לא היחיד אבל כמו שאמרו לעיל -  זה לא אמור לנרמל את העניין..

אנחנו בדור מלא פריצות בתחום הזה בכל פינה, והדרך הנכונה זה לגדור פרצות ואם אתה מרגיש שגם זה לא עוזר, להיעזר באיש מקצוע.

אני אישית גם מתמודד בתחום ונעזרתי בעבר בטיפול.

לא יודע אם יתאים לכל אחד..זו הייתה מטפלת חילונייה.

לדעתי עדיף דתי,

יש לי כמה שמות:

אלישע אזר 054-7600080

שי אורים 0586886579

מומלץ בחום דר יניב אפרתישוקו.אחרונה

אומנם הוא מתעסק בתחום ההתמכרויות אבל במכון שהוא הקים יידעו אולי להכווין אותך ולתת כלים ודרך

אני משתגעת ממנו!אנוני.מית

נסעתי היום לסידורים. בעלי היה על הילדים. כנראה קם בבוקר והמקרר התקלקל.  ניתק אותו מהחשמל שיפשיר, שלח את הילדים למסגרות ונסע לעבודה.

 

 

אני חוזרת הביתה. פותחת את המקרר ומגלה שהתרופות פוריות נשארו שם. הוא לא טיפל בהן ולא הוציא אותן משם. הן התקלקלו. זה אלפי שקלים וכאב לב פסיכי.

התקשרתי אליו לדבר איתו. הוא ניתק עליי את השיחה וכתב לי אחר כך "לא לצעוק עליי" בווטסאפ. התקשרתי שוב. הוא התעלם.

אני משתגעת. כל כך הרבה כסף וכל כך מעט התייחסות.

 

מה לעשות איתו?

הוא בטוח לא עשה זאת בכוונהפשוט אני..
ואם את צעקת עליו כאילו הוא ילד קטן, אז מן הסתם השיחה לא מועילה אלא רק גורמת לו לרצות להתרחק ולהתגונן.

האם היית כועסת עליו אם הוא היה שובר צלחת בטעות? הרי זה אותו דבר. הוא בטח מיהר בבוקר, ועם ארגון ופיזור הילדים וגילוי התקלה זה התפספס.

הצעקותoo

לא יתקנו את הטעות

וגם לא יעזרו לכעס ולתסכול


הפסד כספי זה כאב לב

חוסר לגיטימציה לטעות זה גם כאב לב

כנראה גדול יותר


מה לעשות?

ללמוד לנהל כעסים בצורה טובה יותר

להכניס למודעות שבני אדם יכולים לטעות

לא להתקשר כדי לצעוק

ואם מנתקים לכבד את הספייס של הבנאדם 

יפה מאוד!נחלת
אני מבין את המקום שלךחתול זמני

וזה באמת מלחיץ ומטלטל,

 

איני טוב בניסוחים אך אגיד את דעתי האובייקטיבית נוקבת ככל שתהיה.

 

אבל

 

– לא רוצה להטיף מוסר דתי אבל זה באמת מסוג הדברים שהם ניסיון באמונה. הנזק כבר נעשה אין פה כבר מה לתקן. גם מפתח הפרנסה וגם מפתחות החיים נתונים בידי הקב"ה ברצונו נתן וברצונו לקח כי הנה כהגה ביד המלח. או שאנחנו אומרים את זה ומאמינים בזה או שאנחנו אומרים את זה ולא מאמינים בזה. זה ניסיון מטורף אבל זאת ההשקפה שאנחנו צריכים לגבש לעצמנו בסופו־של־דבר. ואחת הסיבות שאנחנו מצווים באמונה הזאת היא כדי שלא נאשים את האנשים מסביבנו. איני מאמין שהדבר נעשה בכוונת מכוון הרי זה כסף (ואינטרס) משותף לשניכם. אני מניח שגם הוא בעצמו החוויר כששמע את זה, ויודע כמה זה חשוב לך אישית.

 

– איך את היית רוצה שיתנהגו אלייך אם היית עושה טעות כזאת? אם היית נניח קמה עם כאב ראש פיצוצים ושוכחת לעשות משהו מרוב שמיהרת? ואז מתקשרים לצעוק עלייך בטלפון? שיחות בטלפון לא נועדו כדי לספוג צעקות (וגם שיחות בכלל). אם מתקשרים לצעוק אז עדיף שלא להתקשר בכלל ולצעוק אל הקיר, זאת דעתי. מה בדיוק מרוויחים מזה? הרי, אם הוא מבין את חומרת העניין וכמה זה חשוב לך, אז גם ככה הוא מבין ויתמוך בך כשיחזור מהעבודה. אם זה לא מזיז לו, אז מה טוב בכך ש"תכריחי" אותו ש"יזיז" לו?

 

– בית בסופו־של־דבר הוא מקום המבטח של האדם, המצודה היחידה שלו בעולם רועש גועש ועוין, ספינה בלב ים. בערך כל האנשים סופגים דברים לא נעימים בעבודה, ומה לעשות סופגים כי על זה (בין השאר) משלמים. בית לא יכול להפוך למקום לא בטוח, גם אם קורות פשלות וטעויות. הוא אמור להיות רשת שתופשת את המקומות האלה והפוך מקנה ביטחון. טוב, לא לתת לו פרס על פיזור הדעת שלו... אבל העיקרון מובן. אין שום עניין להפוך את הבית לשדה קרב נוסף בשם הצדק.

נפלא חתול זמני. אם אתה נאה דורש ונאה מקיים,נחלת

תהיה בעל נהדר! בעזרת השם!

נעחתול זמני

ראשית אינני אלא חתול זמני. תרתי לגריעותא.

שנית נקודת החוזקה שלי שהיא דעותיי האובייקטיביות היא גם נקודת התורפה כי אנשים לא אוהבים אותן.

 

הן מצוינות ומאלפותנחלת

אלא שבתחילה אומרים שצריך להכיל את הרגש של הזולת

לא משנה כמה הוא רואה/לא רואה את האמת ואחר כך,

כשהוא נרגע אפשר וכדאי לאמר לו את דעתנו.

 

גם הח"ח מדבר על כך (שלפעמים מותר לשמוע

לשון הרע מהזולת אם זה מרגיע אותו, בבחינת

"דאגה בליבו ...)

 

אם אתה יכול להתחבר לרגש הראשוני

של המשיח ולנסות להכיל את מצוקתו

זה מצויין.

 

אובייקטיביות זה דבר נפלא!

כיוונת לדעתי האובייקטיביתחתול זמני

תיכננתי להתחיל את תגובתי בכך שהייתי צריך להתחיל את תגובתי בהכלה הבנה וכו' וכו'.

אלא שאין לי סבלנות לזה כלל וכלל, מי שרוצה לקנות את סחורתי האובייקטיבית והצנועה מוזמן גם בלי זה.

תודה.אנוני.מית

בעיקר המשפט האחרון. עזר קצת להבין מה קורה.

באסהנתקה

איזה באסה 

פלא יועץ : סימן "דאגה"

איזה נסיון!שוקולד לבן

קודם כל קבלי חיבוק ממני

זה ממש ממש מחרפן

אלפי שקלים או יותר שהלכו לפח כבר מוציא מהדעת,

להוסיף לזה את הצורך להשיג שוב, ואת כל עוגמת הנפש שיוצאת מזה זה באמת מוציא מהדעת

ממש הגיוני שהגבת ככה


העניין הוא שזה קרה. ואין מה לעשות עם זה.

ובעלך לא עשה את זה בכוונה, כי למרבה הצער הגברים לא באמת חווים את הטיפולים, כמה שזה מתסכל.

לא הם אלו שצריכים להשכים לבדיקות ולאחר לעבודה, לא הם אלו שצריכים לקחת מיליון תרופות ולהזריק לעצמם, לא הם אלו שעוברים את החשיפה לפרטיות והם לא אלו שצריכים להיות זמינים לטלפון של האחיות בזמן הכי תקוע שיש. לכן הם לא מספיק מודעים בד"כ ולא מספיק חושבים על זה.

העניין הוא שעכשיו הוא כבר מבין את ההשלכות אוכל את הלב על מה שהוא עשה, ואז הצעקות (ההכי הגיוניות בעולם!) מחסלות אותו סופית..

הוא פשוט לא מסוגל להתמודד עם זה שהוא גרם לכל זה.


אז ממש כדאי לך לנסות להוציא את העצבים (הסופר מוצדקים) במקום אחר, ולחוס על בעלך שסה"כ מניחה שאת אוהבת אותו ורוצה בטובתו ולא רוצה להוסיף על יסורי המצפון שהוא עשה לעצמו.

מניחה שהוא למד את הלקח ולא יעשה את זה שוב..


(ואת עוגמת הנפש קחי לתפילות שהטיפולים יצליחו, בסוף כל הזריקות האלו יכלו גם להיזרק כי הטיפול לא צלח, לא כל הטיפולים הרי מצליחים למרבה הצער, תפילות הכי נצרך)

יישר כויח גדול, שוקולד לבן!נחלת
קודם כל הוא לא גרם לכל זהמשה

מי שגרם לכל זה הייתה התקלה במקרר. סביר להניח שבעת הגילוי שלה (סביר להניח - בוקר לחוץ שנוגעים באוכל במקרר והוא לא קר) התרופות כבר היו מקולקלות.

 

השאר. נכון.

 

אגב, אני חושב שנכון שהוא הגיב "לא צועקים עליי" כהצבת גבול. לא בטוח שנכון היה לנתק את השיחה. גם במצב של התפרקות רגשית זה לא סיבה להתנפל על בן זוג. זה גם לא מקדם שום דבר. אנשים שמגיבים לצעקות (גם אם הם עושים מה שמבקשים מהם) מתייחסים לבית כאל מקום-לא-בטוח וממילא הלב שלהם ישאר בחוץ כדי להתגונן.

הגיוני שאתה צודקשוקולד לבן

באמת במצב כזה אולי בכל מקרה לא היה כדאי להשתמש בתרופות

ובכל מקרה התסכול שלה מובן מאד, זה אפילו לא על הבעל אלא על המצב.

ומסכימה שזה לא סותר שנכון להציב גבול. רק שלא הגבתי לבעל אלא לאשה

להבנתי את המציאות (ואולי אני טועה)משה

התרופות לא התקלקלו בגלל "הבעל". כשהבעל פתח את המקרר בבוקר התרופות כבר היו (לכאורה?) מקולקלות. לבוא אליו בטענות זה קודם כל לא מחובר למציאות.

 

(וכתבת פה תגובה רגישה ומכבדת)

כמו שהגבתי סביר להניח שאתה צודקשוקולד לבן

יחד עם זה התסכול שלה מאד מובן והגיוני שהוא יצא בצורה לא טובה, כי זו עוגמת נפש נוראית. רק שעכשיו כדאי לתקן כי בפועל בין אם זה אשמתו ובין אם לא זה כבר היה וחבל להעכיר את המצב, זה לא יעזור אז לפחות שיהיה שלום בית ובעז"ה עצם השלום-בית יעזור ותהיה להם ברכה

 

תודה 

מצופה מגבר לא להתפרק ככה בטלפון .העני ממעש
לא נעים לי, אבל גם אני עשיתי כזה דבר,נחלת

ממש בלי כוונה. נכון שלגבי הקוטג', הייתי מגלה יותר רגישות

אבל מה לעשות שלא רגילה לתרופות פוריות בפריג'ידר?.......

חביבתי. עוד משהו. הוא פיזר את הילדים!נחלת

הוא לא אמר: עזבי אותי במנוחה אין לי כוח  לזה....

 

ואולי האיפוק שלנו הוא שיגרום לברכה שתבוא ותשרה? אולי זה הנסיון?

קשה. בטח. אבל אולי שווה?

וגם שם לב שהמקרר התקלקל וגם ניתק את החשמלנחלת

לא כל אחד היה שם לב לדבר כזה!

 

כמה צריך ללמד זכות. להשתדל לראות את מחצית הכוס המלאה, להבין.....וכמה זה קשה לפעמים.

חיבוק גדוללאחדשה

לא חוויתי טיפולי פוריות והאמת שלא מכירה מקרוב, אז אולי אין לי זכות להתייחס ספציפית לעניין הזה.
בכל זאת נשמע כואב וקשוח ממש!
מבלי להקטין את הכאב של הסיטואציה שלך, מציעה להסתכל על העניין ב"נפרדות"-
להבין מה הוא חווה ואיך פעל, בלי קשר לאיך שזה גורם לך להרגיש.
הוא וודאי לא עשה בכוונה,
וודאי מצטער מהעניין, גם אם פחות ממך.
השאלה החותמת שלך בפוסט דיי מסכמת את הגישה שלך- מה לעשות איתו?
מה זה דייסון מקולקל? סליחה שאני מציגה את זה בכזו חריפות זה פשוט ממש בלט לי.
זה בעלך, את לא אמורה "לעשות" איתו כלום.
גם אם הגבת מרגש ומקום כואב- כמו שהתגובה שלך כבר נעשתה ואין להשיב למה שהיא גרמה כך גם מה שקרה לו- בבוקר קם לכאוס (ארגון ילדים ומקרר מקולקל) ונסע לעבודה לבד, ואח"כ קיבל מטר צרחות מאשתו (כנראה שלא שמת לב כמה זה מפריע לו, כתבת התקשרתי לדבר איתו. כשבעצם כנראה צעקת והתעצבנת- וזה ממש מובן אגב! אבל זה היה המצב..)


עכשיו לאחר מעשה, אי אפשר להחזיר את התרופות,
ולא את הצעקות שלך עליו.
אפשר לנשום, להתאכזב, ולהרגיש את הצער והכאב.
לדבר איתו, ולתווך לו מה הרגשת וכמה זה מתסכל תוך הבהרה שאת יודעת שהוא לא שם במצב, לא עשה בכוונה זה בטוח...

שוב חיבוק❤️

תודה אנוני.מית

עזרת לסדר את הראש.

וואו איזה מפח נפש נגמרו לי השמות

דבר ראשון רוצה לשלוח חיבוק גדול

גם על עצם המציאות שמצריכה תרופות פוריות

וגם על האובדן שלהן

ובכלל על כל הסיטואציה

נשמע כ"כ מתסכל, וטבעי מאוד להרגיש את מפח הנפש הזה. זה באמת מאוד כואב.

 

כתבו לך מקסים ומצטרפת לדברים החכמים מעליי,

בעלך היקר בטוח לא התכוון שהתרופות יתקלקלו וכל הכסף והמאמץ ירדו לטימיון, אלא הוא בן אדם בשר ודם ואנושי וטעה כאן אבל באמת טעות אנושית ובלי כוונה רעה חלילה.

בטוחה שגם לו מאוד עצוב שהתרופות התקלקלו.

והוא ניסה מה שהוא יכל באותו רגע נתון, עם כל העומס והלחץ של הבוקר, אירגון הילדים החמודים, הפיזור שלהם, דאגה למקרר, לרוץ לעבודה, כל זה בתוך הימים הבודדים בהפסקת האש לאחר המלחמה שגם ככה המוח של כולנו די פירה בגלל כל המצב ולהסתגל אפילו להגיד משפט קוהרנטי בריכוז באמת לוקח זמן...

אז הכל ביחד גרם לטעות אנוש של לשכוח את התרופות.

ונכון, זה הכי הכי הכי מתסכל וכואב שיש! בטח המשמעות שלהן בכמיהה לעוד ילד, וגם עניין העלות הגבוהה וכל המאמץ בפני עצמו. זה באמת הרבה מאוד לאבד ומותר בהחלט לתת לעצמך את הזמן והמקום והליגיטימציה לאכזבה, לתסכול, לכאב, לאובדן של זה.

ויחד עם החמלה וההבנה שלך כלפי עצמך, לנסות לראות גם את ההבנה והחמלה כלפי בעלך (והוא כלפייך כמובן) באופן של טעות האנוש שבאמת נעשתה בלי כוונה ורק מתוך לחץ עומס ובעיקר אנושיות ❤️

אז מותר לטעות.

ומותר להתאכזב.

ומותר שיכאב.

והלוואי וב"ה מעז יצא מתוק

ודווקא מתוך הכאב הזה תזכו לישועה שלמה בקרוב ממש,

זה ממש הזכיר לי את הסיפור על הזוג מצידון שבאו לרבי שמעון בר יוחאי, והאישה שלקחה את בעלה כחפץ שהכי יקר לה יותר מכל ובסוף נפקדו ב"ה...  כלומר המהות הזו שהכי חשוב זה את ובעלך. האהבה ביניכם.

 

אתם בהחלט יכולים להתאכזב ביחד על אובדן התרופות

ובהחלט יכולים להבין יחד ולתת חמלה ומרחב גם לטעויות.

ויכולים גם ללמוד עוד על מצבי קושי שנוצרים בעקבות האנושיות שלנו (בין אם זה מצב הקושי בצעקות שצעקת מהכאב שלך, ובין אם זה מצב הקושי של בעלך ששכח את התרופות בגלל העומס וכו', ובין אם זה מצב הקושי שבעלך לא יכל לשאת צעקות וביקש לא לצעוק עליו וניתק את הטלפון וכן הלאה...) - כל מצבי הקושי הללו מולידים אצלנו הפעלה של מנגנון הגנה שהוא זה שעכשיו בקדמת הבמה ולא ה"אני האמיתי והמיושב" שלנו.

זה מה שקרה לך כשצעקת

זה מה שקרה לו כשניתק את הטלפון

נכון שזה לא אידיאלי, אבל זה בהחלט קורה ולטובים ביותר.

אז הכל בסדר,

לקחת נשימה עמוקה

להבין את עצמי

להבין את בעלי

להבין את הכאב שלי ולתת לו חיבוק ולגיטימציה

להבין את האנושיות של בעלי ולתת גם לטעות האנוש חמלה והבנה

להבין אצל בעלך את המקום שבו שהרגיש מכווץ מצעקות עליו + תחושת אשמה קשה גם כלפי אשתו שבגללו התרופות ירדו לטימיון וגם כלפי עצמו כי וודאי שזו מטרה גם שלו הכמיהה לעוד ילד... אז הכל יחד יצר אצלו את התגובה שזעקה ממנו: אני לא יכול שצועקים עליי. בבקשה לא לצעוק עליי. ואולי גם ניתוק הטלפון כדי לא לשמוע שצועקים עליו, את ה"הוכחה" הזו עבורו עד כמה הוא אשם ולא בסדר. עד כמה הוא איכזב. עד כמה זה בגללו. עד כמה בגללו אין גם לאשתו וגם לו את התרופות עכשיו על כל המשתמע מכך.

אז זה גם הצעקות עצמן שלא נעימות וגם מה שמסתתר מאחוריהן שזו בעצם תחושת אכזבה עצומה ממנו והוא לא יכל להכיל את זה כנראה. גם בפני עצמו ובטח אם זה יושב אצלו על פצעי ילדות קודמים של מקומות בהם הרגיש שהוא לא בסדר או אשם או שצועקים עליו או שצועקים בסביבתו הקרובה וכל מה שזה עושה, ופיתח רגישות או יותר נכון "אלרגיה" לצעקות ומאוד קשה לו לשאת אותן.

לכן זו דווקא הזדמנות אחרי שהכל נרגע

ואחרי שנותנים מקום להכל כנ"ל

ללבן עוד את המקומות הכואבים שלנו

את הפצעים שלנו

את הקושי שמולו עמדנו

את מול הקושי שלך באובדן התרופות

והוא מול הקושי שלו באכזבה ממנו ובצעקות עליו

ולנסות לראות שם עוד לעומק איזה מפתחות אפשר לקחת משם, 

איך אפשר ללמוד עוד להבא, 

איך אפשר להגיב בצורה שגם תיתן מקום לקושי וגם לא תפגע בשני/ה וכן הלאה.

 

ובעזרת ה' שהקב"ה שבידו הכל, והוא אמר גם לחומץ לדלוק ובידו להושיע אתכם בכל מציאות שהיא, גם אם אבדו התרופות כרגע, ישלח לכם ישועה שלמה וזרע של קיימא במהרה, בשמחה, בנחת ובאהבה 🙏❤️

וואי וואי....שלג דאשתקד

טירגרת אותי מהתקופה שלנו עם תרופות הפוריות. זה באמת הון תועפות (וגם משפיע מאוד על מצב הרוח, כך שממש אני לא מתפלא אם רצית לרצוח אותו 😅).

ממש תקופה מאתגרת, גם הורמונלית וכלכלית וגם המוןן בלבול מוח לתאם את הכל (וגם כל העניינים של ההזרעות וכו', לא חוויה מי יודע מה...). פשוט מבין אותך ומסכים איתך.

כדי לנחם ולהרגיע אותך (אם זה אפשרי 😉), אומר לך שקורה לכולנו, גברים ונשים וצ'רקסים, שאנחנו שוכחים דברים, גם אם אלו דברים חשובים מאוד. ולמה הוא ככה היה עצבני עלייך? כי יכול להיות שהוא כבר סובל בשקט הרבה זמן...


והכי חשוב יקרה, שה' יעזור לכם, שהתקופה הזו תביא לכם טובה ושמחה וברכה, בכי וצחוק ואושר ויופי והנאה!

כשזה מגיע, אין יותר יפה מזה..

כואב ממשהסטורי
תודה לכולם (ולכולן)אנוני.מית

קמתי בבוקר, זרקתי את המקולקל לפח. קניתי מה שצריך באושרעד. הכל רגוע עכשיו.

מדהים!שלג דאשתקדאחרונה
מלא הצלחה בהכל!!
מישו מחפש איפה לגור?מחפש את עצמי!

יש פה עוד זוגות צעירים, וגם לא, שעוד לא מצאו מקום לגור בו שהם מתחברים אליו, והם עדיין מחפשים?

אם אפשר לשתף גם מה הסיבה שעוד לא מצאתם?

ומה אתם מחפשים.

[מי שרוצה כמובן]

 

כןניק חדש2אחרונה

לא מצאנו מקום שעונה על מכלול הדרישות- בעיקר שלי.

שהן

חינוך מספיק איכותי לילדים

קרבה יחסית להורים שלי

מקום עם תחושת ביטחון פיזית

קהילה חמה ואיכותית.

מחירים הגיוניים.


כרגע אנחנו גרים במקום שכמעט עונה על הכל.

אבל המחיר פה בשמיים. לא יודעים אם נוכל לעמוד בזה לטווח הרחוק.

וגם החינוך הוא לא בדיוק מה שרצינו. 

עזרה בתקשורתצופה אנונימי

שלום לכולם

נשואים טריים ב"ה

אני בצבא, חוזר בעיקר סופ"שים

היא בלימודים מאוד אינטנסיביים (עכשיו תקופת מבחנים אז בכלל)

התקשורת שלנו מתבססת בעיקר על שיחות טלפון (ממש מקפידים פעם ביום בד"כ בערב)

והודעות בווצאפ

העניין הוא שאני יחסית מאוד זמין בהודעות והיא בכלל לא

כלומר אני בד"כ מגיב כמה דקות אחרי שהיא שולחת

ואצלה זה גם יכול לקחת כמה שעות

מה שזה גורם הרבה פעמים זו למין הרגשה של לבד פה בזוגיות

לא ספציפית כי היא לא עונה אלא כי זו הדרך תקשורת היחידה שלנו וכשאנחנו לא מדברים הרבה שעות זה מרגיש רחוק

דיברנו על זה ושני דברים באמת עלו מהשיחה:

א. אולי באמת זו איזו מין תלותיות לא טובה בקשר

ב. אני מאוד מאוד אוהב אותה ואין הרבה דברים שאני אוהב כמו להיות איתה ולדבר איתה אז ברור שאני רוצה מזה הרבה יותר (אני נניח יושב לעשות משהו שאני פחות אוהב ופתאום רואה הודעה ממנה, ברור שאני ישר אפתח ואענה)

רעיונות שלכם מה לעשות?

אם זו תלותיות איך באמת אפשר לפתור את זה?

אם זה עניין של פשוט מאוד אוהב לדבר איתה עדיין איך אפשר להתמודד גם כשאני עושה דברים שפחות אני אוהב?

יש לציין שמבחינתה הודעות זה ממש לא כמו שיחה וזה משמעותית גרוע יותר כי אי אפשר לדעת בדיוק מה השני מתכוון

ומבחינתי זה פחות האלמנט של ההודעות

אלא זו ההרגשה שאני חושב עליה מלאא במהלך היום ואצלי זה מתבטא בהודעות ולעומת זאת כשאני רואה שהיא שולחת לי הודעות בשלוש נקודות זה גורם להרגיש שהיא חושבת עליי בשלוש נקודות במהלך היום

מה דעתכם?

תודה למשיבים

שניכם צודקיםהעני ממעש

זה תקופה מאתגרת

תזכרו שלא לנצח יהיה כך

הבהרת יפה את ההבדלים ביניכם,  בין כהבדלי המינים,  בין כנגזרת של הבתים בהם גדלתם, או סיבה אחרת

ממש כואב להרגיש ככהשבורת,לב

לא פשוט להתחיל בתוך צבא.

הקשר חשוב לך, הלב שלך לגמרי שם וזה מקסים.

טבעי שאתה רוצה להרגיש שגם היא מתגעגעת.

מה קורה בהודעות וכשכן מדברים? היא חמה? מביעה רגש?

ההודעות שלהצופה אנונימי

בדרך כלל יותר טכניות אבל מידי פעם יש הודעה חמה וזה ממש יפה

אני חושב שאני יותר חם בהודעות אבל בסוף אני מבין ורואה שזה לא אותו דבר כמו לדבר

כשאנחנו כן מדברים אז הכול בסדר 

מורכב, אבל זו המציאותהסטורי
המצב התקין הוא שזוג נפגש כל ערב, וודאי זוג צעיר. לבנות התחלה של חיים על בסיס שיחות והודעות - זה מאוד לא פשוט.

אשריך שאתה משרת ומגן עלינו, למלחמת מצווה יש השלכות רבות. המציאות היא שאתה צריך קצת לשחרר, אי אפשר בלימודים אינטנסיביים להיות זמינים כל הזמן.

מרגיש לימשה

שאתה מפתח תלות לא בריאה בהתכתבויות ובשיחות. וזה לא קשור אליך. זה שלך לגמרי. היא שם והיא נשואה לך גם כשהיא לא מגיבה כשהיא עמוסה. זה שאתה מרגיש רחוק זה כי אתה מרגיש רחוק.

שווה לבודד איפה אתה מול דברים אחרים מהבחינה הזו. יש לך עוד אובססיות? דברים שממש שואבים לך את המוח בלי קשר אליה?

 

זה לא במקום קשר זוגי תקין. זה רק קריאה לראות עוד זווית על ההתנהגות שלך.  רק שלך. והשחרור משם יהיה לך גן עדן.

עוד אובססיותצופה אנונימי

ממש שואב אותי לקרוא או ללמוד משהו שאני אוהב או לשמוע שירים

לא הבנתי את המשפט האחרון מה במקום קשר זוגי תקין?

ומה לדעתך הדרך הנכונה לטפל באובססיה הזו אם בכלל?

תודה

אז אתה בהיפר פוקוס.משה

קודם כל תדע שזה מאוד נפוץ אצל כמה סוגי אנשים. תקרא על זה קצת. זה תופעה שכל המוח ממוקד במשהו אחד והוא "הכי חשוב" ואין בלתו.  כשזה בעבודה למשל זה ממש עוזר. כשזה על משהו משני אז פחות.

 

שב תקרא קצת. 

עוד שאלה - אתה אדם יחסית רגיש?

 

עוד לפני  לטפל. קודם כל לדעת שזה קיים. וזה בסדר. לדעת שאני קצת נמשך לשם וזה לא "האמת". כלומר האמת זה לא המחשבה שרצה לי בראש שהיא לא הגיבה לי כמה שעות ולכן אנחנו נפרדים או משהו אחר שאתה מרגיש שם  בגלל הפצע שלך ולא מעיז להגיד. וזה בסדר להרגיש הכל. כלומר, אל תרגיש לא בסדר עם הרגשות שלך. רק להתייחס אליהם כאל מה שהם: רגשות. אמצעי תקשורת בין המערכת התת מודעת למודע בחוץ.

 

 

"לא במקום קשר זוגי תקין" - היחס  למנגנון שלך שנשאב לשם ומרגיש לא טוב כשאין קשר.

חושבת שזה נורא טבעינחלת

מה שאתה מרגיש. שמתי לב שיש אנשים/נשים שפחות אוהבים לשוחח בטלפון ומגיבים מאוד טכנית.

עובדה שבשיחות הכל בסדר.

 

לא לשכוח שהמצב בו אתה נמצא גם יוצר מתח ואולי חרדה ואתה נכסף לקשר חם וטוב ומכיל.

 

ויתכן גם שהיא אדם פחות רגשי ממך. זה בסדר גמור. זה טוב לאיזון!

 

למה שלא תאמר לה מה אתה מרגיש? שאתה מרגיש כמו.....?

אולי היא תבין ותעשה מאמץ.

 

כל כך כיף לשמוע על אהבה וכמיהה כמו שלך. זה נותן תקווה. באמת!

 

המון אושר ביניכם. עד 120, בעזרת השם!

בדקתי על היפר פוקוסצופה אנונימי

לא נשמע ממש כמו מה שיש לי

אני לא מאוד ננעל לחלוטין ולא רואה כלום

אני כן אדם יחסית רגיש

תודה על השאר, נשמע נכון להתמקד בלתת מקום לרגשות האלה ולא לחשוב שהם האמת 

זה בסדר שמשהו לא מדוייק לךמשהאחרונה

בגדול מותר להרגיש ולחיות בתוך הרגש שלנו. זה רק רגש. לא כל היום או כל הזמן אבל מותר לפנות את הזמן להרגיש ולרצות דברים גם כשהם לא הגיוניים.

קודם כל זה נפלא שאתם מדברים על הדבריםנגמרו לי השמות

כבר הגעתם יחד להבנות ותובנות.

ממליצה להמשיך לפתוח ולדבר ביניכם על הדברים.

וכך כל פעם תוכלו לגלות עוד רובד ולהגיע לעוד איזה דיוק.

 

אז הנתונים בינתיים שאתם כבר במודעות אליהם ולוקחים אותם בחשבון:

- גם נשואים טריים ב"ה - והידיעה שצריך כמה שניתן להשקיע בבסיס היציב הזה של הביחד שלכם, על כל המשתמע מכך.

- גם אתה בצבא וחוזר בעיקר סופ"שים - כלומר להבין את המורכבות המובנית כאן ולמצוא עוגנים במהלך השבוע שיהיו מותאמים ונכונים לכל אחד מכם ובסופי השבוע לחזק עוד ועוד את הביחד.

- גם אשתך בלימודים מאוד אינטנסיביים ועוד בתקופת מבחנים - כנ"ל, להבין את המורכבות המובנית שיוצרת פחות פניות וליצור לעצמכם כמה שיותר עוגנים בשיגרה הנוכחית + חיזוק הטוב והקשר בזמנים שכן אפשר.

ובתוך כל זה -

מה שיוצא בפועל שהתקשורת לא יכולה להיות פנים מול פנים כל ערב. נכון שזה הכי עדיף והכי אפקטיבי ומקדם, אבל המציאות מורכבת ולא מאפשרת זאת.

כל זמן שכן תוכלו - תעמיקו וכן תדברו פנים מול פנים.

ומתי שלא - אתם כבר יודעים ששיחות טלפון, בהן לפחות שומעים את הטון וכו' הן יותר אפקטיביות, ואתם שומרים על כל ערב לשוחח שזה חשוב.

 

לגבי ההודעות - כאן יש גם סוג תקשורת פחות אפקטיבי כי גם לא רואים וגם לא שומעים אחד את השנייה, אז נלקחו לכם כבר שני חושים כאן,

אז קודם כל להבין זאת, 

ואז גם לקחת בחשבון שוב את המציאות המורכבת של לימודים אינטנסיביים + תקופת מבחנים + צבא רוב השבוע = יצא פחות ופחות פניות,

ואז גם לקחת בחשבון את ההבדלים ביניכם בתור בני אדם שונים, "כשם שפרצופיהם שונים כן דעותיהם שונות", והכוונה כאן באיך כל אחד מתייחס להודעות בוואטסאפ,

מאוד יכול להיות שלאשתך אין צורך בהודעות רבות ותכופות ואילו לך יש. הכל בסדר. זה לא אומר עליכם שום דבר רע, אלא רק שאתם שני בני אדם שונים, איזה כיף שלא התחתנת עם עצמך

ובתוך הדיוק הזה של ההודעות (שהוא כבר מחולק ל3 הבנות - שאין כאן ראייה ושמיעה + שיש מציאות נוכחית מורכבת ומובנית עם פחות פניות + שיש הבדלים ביניכם שם והכל בסדר) -

יש דיוק נוסף אפילו שכבר הגעתם אליו - שבו אמרת שלא מפריע לך ספציפית שהיא לא עונה אלא כי זו הדרך תקשורת היחידה שלכם וכאשר אתם לא מדברים הרבה שעות זה מרגיש לך רחוק, ויוצר הרגשה של בדידות.

אז קודם כל זה הכי טבעי והגיוני ואנושי שיש שאתה מחכה לדבר עם אשתך!

וזה אפילו מרגש ונפלא עד כמה אתה אוהב את אשתך, עד כמה אתה רוצה בקרבתה, עד כמה הביחד שלכם יקר לך, עד כמה אתה חושב עליה במהלך היום ואוהב לדבר איתה, זה פשוט מרחיב את הלב לקרוא אותך, זכות עצומה ב"ה!

ממש את הלב הזה שלך, את המילים הללו שלך, תאמר לאשתך היקרה. ככה בפשטות ומכל הלב.

דרך כך תגיעו לעוד יותר הבנות ודיוקים ותיצרו את המתכון הייחודי והמותאם לכם ספציפית גם למצב הנוכחי והאינטנסיבי.

תוכלו למשל עוד לדייק:

* בעיקר כדאי לשנות אצלך בראש את המשוואה שאומרת "אם אשתי לא זמינה כמוני סימן שפחות אכפת לה" או מילים דומות כאלה,

ולשנות את המשוואה ל- "אשתי פחות זמינה כי היא בלימודים אינטנסיביים ותקופת מבחנים. + מאוד יכול להיות שעבורה הודעות הן לא כ"כ אפקטיביות להרגשת הקירבה לכן לא רואה בהם חשיבות עליונה מדי + ברור ברור לי שהיא אוהבת אותי ואכפת לה ממני כ"כ! זה שהיא פחות זמינה לא סותר את זה כלל וכלל אלא רק אומר שהיא כאמור פחות זמינה עכשיו"

* שזה אף פעם לא אני נגדך אשתי או אני נגדך בעלי, וזה אף פעם כי אנחנו לא אוהבים או לא אכפת, אלא זה רק כי המציאות אינטנסיבית ולא מאפשרת את הפניות שהיינו רוצים. השורש הוא תמיד האהבה והביחד שלנו. משם יוצאים ולשם חוזרים. זה הבסיס. ולא לשכוח זאת.

* לחשוב ולמצוא יחד עוד דרכים בהם ניתן להרגיש את הקירבה ולא הריחוק גם בתקופה הזו.

בין אם בשיחות והודעות, בין אם זה להסתכל בתמונות שלכם יחד כשהשני לא זמין כרגע, לשמוע שיר מקרב שמזכיר, לחשוב אחד על השניה עם חיוך ונשימה עמוקה כמה טוב שיש אותו/ה, להחביא פתקים בתחילת השבוע לכל השבוע אחד לשניה, אפילו פתק קטן של "אני אוהב אותך" ואז לקרוא גם בזמנים שאי אפשר לדבר עכשיו, להחביא כנ"ל הפתעות קטנות כמו שוקולד, תמונה, חפץ שמזכיר וכו', לחשוב על תיאום זמנים תחומים כמו תחנות יציבות ביום בהם יודעים שיש פניות וניתן לשוחח/להתכתב ואז אפשר לחכות להם ויש למה לצפות וכן הלאה.

ובעיקר - להשמיע לאשתך את הלב שלך. ולתת לה לשמוע אותו לעומק.

ולה להשמיע את הלב שלה ומה היא מרגישה וחושבת בנושא.

ויחד כאמור למצוא את מה שהכי מדויק לכם.

 

עורכת לעוד כמה נקודות ששכחתי לכתוב:

* לא הייתי ממהרת להדביק כותרת והגדרה של "תלותיות בקשר".

כי על פניו נשמע שמדובר כאן פשוט באיש שאוהב כ"כ את אשתו

ואין בכך שום פשע, להיפך זה כ"כ מדהים לקרוא את זה!

איך שכתבת "אני מאוד מאוד אוהב אותה

ואין הרבה דברים שאני אוהב כמו להיות איתה

ולדבר איתה

אז ברור שאני רוצה מזה הרבה יותר"

נכון!

ככה פשוט!

לא תלותיות ולא נעליים מה שנקרא אלא רק אהבה גדולה ושלמה וזכות עצומה!

התחנת עם אשת בריתך, אהבת חייך, אתם נשואים טריים ואתה פשוט רוצה לאהוב אותה ולהיות כמה שיותר קרוב אליה!

אין יותר טבעי, מקסים ומרגש מזה

 

(כל זה כאמור רק בצורה שטחית ומקריאה של הודעה ולא בא כמובן להחליף היכרות מעמיקה ולא בא להחליף איבחון כזה או אחר.

ואם כן יש עניין של תלותיות שיבוא לידי ביטוי בדברים נוספים, רבים ועמוקים, עכשיו או בהמשך, אפשר לבחון זאת בנפרד וללמוד ולעבוד על נפרדות בתוך הביחד, על מובחנות, על עצמאות רגשית גם בתוך קשר וכן הלאה.

וזה לימוד בפני עצמו שחשוב לכל איש ולכל אישה באשר הם במערכת זוגית.

אז אם יש או יהיה צורך - מצוין. אפשר ללמוד את זה. (וגם בלי תלותיות בקשר חשוב לכולנו ללמוד את זה).

אבל שוב לא הייתי ממהרת להדביק תוויות על עצמך ולהכניס אותך למשבצת של "תלותיות בקשר", בעוד אתה בסה"כ איש יקר שאוהב את אשתו היקרה...)

 

* כתבת בהודעתך שמבחינת אשתך "הודעות זה ממש לא כמו שיחה אלא משמעותית גרוע יותר כי אי אפשר לדעת בדיוק מה השני מתכוון"

בהמשך למה שכתבתי בתחילת ההודעה, כדאי גם כאן להעמיק יחד ולראות עוד מה זה ההודעות עבור אשתך.

כי אם מבחינתה אי אפשר לדעת למה השני, אתה, מתכוון בהודעות, יכול להיות שזה זולל לה אנרגיות שאין לה כרגע עם כל האינטנסיביות והמבחנים וכו' והיא רק רוצה לדבר נורמלי עם בעלה האהוב פנים מול פנים או לפחות בטלפון ולשמוע אותו...

ואז כל ההלבשה של החששות של המוח שאומר "הנה היא לא אוהבת אותי. לפחות לא כמוני. היא שולחת 3 נקודות אז זה מה שהיא חושבת עליי רק 3 נקודות" - כל הפרשנות הזו כלל לא רלוונטית ולא נכונה ואפשר ממש לשחרר אותה ולהיות בנחת הזו שאשתי אוהבת אותי! מאוד! וחושבת עליי ולא רק 3 נקודות, אלא פשוט היא לא מסתדרת עם הפלטפורמה של ההודעות בוואסאפ כ"כ, היא לא כ"כ מצליחה להבין מתוך התכתבות, היא צריכה ישירות, תקשורת ישירה, טון, מילים, הקול שלי, אני. היא צריכה אותי! והודעות זה רק חלק פצפון של מילים שאני מקליד לה בלי הקול שלי, בלי הטון שלי, בלי החיוך שלי וכו' אז היא פחות מצליחה להבין ככה ולכן, בתוספת האינטנסיביות הגדולה שהיא נמצאית בה, היא פחות שולחת הודעות וגם כשכן זה יותר בקצרה.

אבל הכל בסדר כי אני יודע עד כמה היא אוהבת אותי ואדרבא, עד כמה אני כאדם, כאני, כמכלול, יקר לה שהיא רוצה את הדבר האמיתי ולא הקלדה יבשה של מילים בלי הקול שלי שהיא שומעת.

 

עד כאן מה שעלה לי מהקריאה.

איזו נחת אתם!

תמשיכו ככה

לבנות את בניין עדי עד שלכם 

והמון המון ברכה והצלחה בכל ב"ה

וכמובן תודה רבה מכל העם שלנו על שירותך בצבא 🙏💪

וואו הרבה נקודות מעניינותצופה אנונימי
תודה רבה!
זה ממש מתוק..לאחדשה

לפני הכל לומר שאני קוראת אותך וזו ממש מתיקות, ההתרגשות הזו מבן הזוג.
אני רוצה להתייחס לשני דברים עיקריים בתגובה:
1. עצם קיום הקשר שלכם
2. אופן התקשורת בינכם

בעיה מורכבת מאוד בציבור שלנו, שכשרוצים זוגיות מלאה על כל המשתמע מכך, אהבה, אינטימיות רגשית ופיזית, מתחתנים. למה זו בעיה?
בגלל שהחיים איך שהם מתנהלים הרבה פעמים לא מאפשרים בניה יציבה ורצופה של הקשר הזוגי- חברה דתיים בגיל של חתונה לומדים לימודים תובעניים ומתגייסים לפעמים במקביל.
ואז מה שקורה שצריך להשקיע בכמה "פרוייקטים" גדולים בו זמנית וזה מתנגש. כי ברגש- רוצים להיות אחד עם השניה, להשקיע זמן קריטי חשוב וטוב בבניה זוגית, אבל החיים קורים מסביב באינטנסיביות. הרבה פעמים תוך תקופה קצרה נכנסים להריון ואז בכלל החגיגה מכופלת.
אז קודם כל להבין את המורכבות שאתם נמצאים בה- הריחוק הפיזי שלכם במהלך השבוע, אתם לא נפגשים בסוף כל יום, לא ישנים יחד, זה לא טבעי בבניית זוגיות, בטח שלא בהתחלה. זה מייצר נדבח של קושי.
מה שאני רוצה לחדד פה זה גם אם שניכם הייתם זמינים אחת לשניה ימים שלמים- תקשורת דיגיטלית זה עדיין לא האידיאל, לכן הקושי מורגש.
מכאן מגיעה לנקודה השניה-
2. אופן התקשורת. אנחנו שונים. גברים ונשים, חייל וסטודנטית ועוד אינספור הבדלים. שפת תקשורת זה משהו שלומדים, הרבה זמן, משתנים ומשתדרגים.
השלב הראשון זה להבין- שאם אנחנו מתקשרים שונה זה לא אומר שיש בעיה ביננו. ברגע שאתה מקבל את עצם העובדה הזו אפשר להתקדם לשלב הבא- לא להסיק מסקנות על מה שהיא מרגישה כלפייך והרצון שלה. עכשיו כאן זה טריקי בגלל שבמערכת יחסית מרגישים הרבה פעמים דרך המעשים הרבה יותר מהמילים שאומרים, אבל כאן בגלל המוגבלות של המרחק חשוב לזכור, ממש לשנן מנטרה מודגשת בראש- היא אוהבת אותי וחושבת עליי גם אם היא לא עונה על כל הודעה מיד!
זה יכול להיות שבאמת יש אצלה עומס, ויכול להיות שהיא מרגישה שהיא לא מצליחה לתקשר נורמלי בהודעות ויכול להיות עוד מליון דבריפ אחרים. אבל זה לא שבגלל זה משהו לא תקין בינכם.
זה שאתה כ"כ משתוקק אליה, זה מרחיב את הלב, באמת. אבל בשבילך- על מנת לא לכאוב ולהתאכזב, כדאי לתרגל התנהלות וציפיות שונות ממה שאתה רגיל.
מה למשל?
זמנים שאתה לא ליד הטלפון בכלל- גם אם אתה ממש רוצה. אין ציפיה= אין אכזבה. (דרך אגב, אולי היא יותר נונשלנטית כי היא יודעת שלא משנה מתי היא תכתוב לך אתה תענה? אולי כדאי לייצר אצלה ציפיה? לא בכוונה אלא איזון בריא במערכת התקשורתית..)
אני מבינה שעיקר התקשורת הוא בהודעות אז אולי להוריד בכמות ולהעלות באיכות? לא כל פיפס לרשום בשניה שעולה, לרכז הכל פעם בכמה שעות?
אולי לנסות להבין מתי יותר נוח לה להתכתב? נגיד בבוקר היא רעננה ללמידה והודעות מוציאות אותה מריכוז, אז אולי בזמנים שהיא עושה הפסקה או מנוחה?

אולי למצוא עוד זמן ביום  לשיחת טלפון של כמה דקות ששומעים אחד את השניה?

ואם הצלחת לשרוד את כל האורך עד לכאן, מחזקת אתכם, בניה של בית זה הדבר הכי מתוק ומרגש שקיים במישור הפרטי, וודאי מקרב את הגאולה בפן הלאומי. עם זאת, לא להתרגש ולהיכנס לטלטלה, לוקח זמן להכיר אחד את השניה, לטוב ולמוטב, יש לכם בע"ה עד 120.
העיקר שיהיה בבריאות, בשמחה, בנחת ואהבה!
 

שאלה שמטרידה אותי ביותרצדיק יסוד עלום

(איני נשוי)

מדי פעם אני קורא קצת שרשורים בפורום הזה ומקבל רשמים שבתוך הזוגיות ובתוך מרחבים אינטימיים יש רגשות קשים, מועקות, שתיקות, הסתרות, חשדות זה כלפי זה. המון פוסטים כאן בפורום מתארים סיטואציות מאוד קשות ומלחיצות ורעות בין בני זוג.


האם בעיני גולשי הפורום המקרים המתוארים כאן הם מיעוט? האם רוב הזוגות הנורמליים מתמודדים מדי פעם גם עם קשיים מסוג זה? או שאולי אלה סיפורי קצה והרוב המוחלט חי חיי זוגיות נעימים בהרבה, נאמנים בהרבה ורגועים בהרבה? האם בעיניכם קונפליקטים מהסוג שתיארתי הם "נוראיים", או שהם דווקא לא כל כך נוראיים בתוך הקשר ונבלעים בסך הכולל של החוויה החיובית של זוגיות


תודה!

באופן כלליפשוט אני..

אף אחד לא נכנס לפורום כדי לכתוב ''איזה יום נפלא היה לי היום, אשתי האהובה נתנה לי חיבוק נעים, אני בישלתי עבורה את האוכל האהוב עליה, והלכנו לישון כשאנחנו מחזיקים ידיים''.
 

האמת היא שהסיטואציה *הזאת* מאוד מאוד שכיחה, אבל מי יכתוב עליה בפורום?


 

מי שכותב כאן זה מי שצריך עזרה, ייעוץ, לפרוק... אז ממילא אתה לא מקבל כאן מדגם מייצג של זוגיות אלא מדגם של אנשים שצריכים עזרה.

 

הטעות הזאת נקראת ''הטיית דגימה'', אתה יכול לגגל על זה.
 

 

ענית ולא עניתצדיק יסוד עלום

אני רוצה להתחתן וחושב שזוגיות היא דבר טוב, וברור לי שעיקר הזוגיות הוא הקשר וההדדיות.


שאלתי לגבי שכיחות הדברים הרעים והמצוקות, שעולים פה המון ובווליום גבוה.

1) האמנם הם כל כך שכיחים [= שכל זוג עובר דברים כאלה / = בתדירות כזו או אחרת]

2) האמנם הם כל כך רעים [להיות בריב או באי הבנה או בהסתרה מבן / בת הזוג]

הייתי מפרידהרוני 1234
יש מועקות, כעסים, שתיקות, ריבים - שכיח מאד ואפילו חלק בלתי נפרד מכל מערכת יחסים. לא כ"כ נורא לדעתי אם יודעים איך לריב בצורה "מכובדת"  ובתוך גבולות הגזרה.

חשדות והסתרות זה שונה בעיני ומראה על בעיה עמוקה בקשר. מאמינה שזה הרבה יותר נדיר.

אז לשאלותיךאריק מהדרום
1. תלוי באופי של הזוג, יש אנשים עם נטיות לריב ולבגוד ויש אנשים בלי, צריך לעמוד היטב על האופי של הפרטנרית שלך לפני החתונה.

2. כן, הם רעים, הם יכולים להרוס לך את החיים שלך, של משפחתך וגם של הפרטנרית עצמה, מצד שני נישואים מוצלחים יביאו אותך לחיים של אושר, יש אחוז גבוה של גירושין אני לא זוכר נתונים נדמה לי כשליש, שזה לא המון בכלל ביחס למדינה מערבית אבל צריך לקחת את הנתון הזה ברצינות כדי להיות רציני בבחירה הכי חשובה בחייך.


(אגב זוכר לפני כמה חודשים פרצתי ללנ"ו והתפוצצת עלי בעניין זה? לא נורא, דיברנו באישי מאז)


הצד המרגיע בכל הסיפור הזה הוא שבין כך ובין כך בדרך כלל יש מה לעבוד והאינטרס לגרום אושר אחד לשני ולא לאמלל אחד את השני היא משותפת כך שאם לא נפלת על פרטנרית מטומטמת/ מרשעת אז אפשר יהיה לפתור בעיות ביחד, יש אינספור סוגים של מטפלים ומחיר הטיפול שלהם (לרוב) זול מאוד ביחס לתמורה.


ותשובה ותפילה וצדקה מעבירים את רוע הגזירה.


בהצלחה.

בתור מי שבסטטוס שלךadvfb

זה שיש דברים קשים במערכות יחסים זה לא מעיד את זה שמערכת יחסים זה לא דבר טוב.

אדרבה, להיפך, בגלל שזה מרחב כל חשוב אז כל דבר שקורה בו הוא משמעותי שהוא יכול ממש לפגוע ויכול ממש להעלות.

והחיים הם קשים, זה לא אומרים שהם לא טובים, החיים קשים וטובים ;)

כמה יפה!נחלת

אומרים שרק נישואין הוא הקרקע הנכונה ו האמיתית לתיקון המידות...שלנו.

 

שני אנשים שונים: הוא איש היא אשה. מנטליות שונה, הרגלים שונים.....

 

הרי גם עם חברים לחדר יכולים להיות "תקלים". אלא שבמסגרת של נישואין

זה יכול להיות הרבה יותר נוגע וחריף; לטוב  ולמוטב.

 

אם לא טועה, נדמה לי שהאור החיים הקדוש אומר שהטוב ביותר

שאדם ישא את בת עירו: מנטליות דומה, הרגלים דו מים, זכרונות

דומים - פחות הרגלים שונים.....

 

שמעתי פעם: כל אחד הוא חצי. אבל החצי הזה צריך  להיות...שלם.

וזו עבודה בפני עצמה; חושבת שככל האדם יותר שלם עם עצמו

בשלום עם עצמו, חי את עצמו באמת - הוא יותר רגוע ואז יש פחות

קונפליקטים פנימיים שעלולים להקשות על ראייה אובייקטיבית.

 

יש שיעורים רבים ביוטיוב על יחסי זוגיות: הרב אבנר קוואס למשל,

ומי שמבין אנגלית: הרב מניס פרידמן. ועוד.

אבל לא שאלתי על הדברים הטובים, ברור לי שהם קיימיםצדיק יסוד עלום
ושהם העיקר.

שאלתי על שכיחות ודרמטיות הדברים הרעים...

אתה מסתכל על זה בצורה חיצוניתadvfb

ולכן אתה יכול להפריד בין רע לטוב

אבל אם מסתכלים על נישואין כמכלול זה הכל מעורבב ביחד וגם הדברים הקשים יכולים להתרש אח"כ לטובה.

מריבה ומשילימים ומגיעים לרמה יותר גבוה אח"כ, הכל תהליך אחד.

 

אתה יודע הלך החשיבה שלנו הפוך בקטע הזה.חתול זמני
מרוב אימה אני כבר לא חושב רק חושש וחושדצדיק יסוד עלום
ריב ואי הבנהרקאני

שונה מאוד מאוד מהסתרות וחשדות

 

ריבים ואי הבנה זה שכיח 

זה חלק מהעבודה בזוגיות

ואם יש תקשורת טובה אז הכל בסדר

 

הסתרות וחשדות זה פחות שכיח

אני אישית לא חווויתי דברים כאלה ב"ה 

לא יודעת מה קורה אצל אחרים

אבל כשיש תקשורת טובה אז גם כשקשה הכל בסדר זה לא מועקות בלתי נסבלות והסתרות ודברים כאלה

נכון. נכון מאוד.נחלת

זה הדבר הכי חשוב ששכחתי  לציין:

 

תקשורת פתוחה. לא לברוח מדיון, משיחה משמעותית.

שיעופו צלחות אבל שתהיה התייחסות וכובד ראש לכל

ויכוח....

 

שמעתי בשיעור שחייבת להיות  מריבה כדי להגיע לשלום בית אמיתי.....

 

לא לצפות לנישואין נוסח הוליבוד. זה תעתוע ושקר ודמיון....

אף אחד כמובן לא יודע מה קורה עמוק בתוך הזוגיות שלזמירות

אחרים, של חברים, שכנים - אבל בהחלט נורמלי שיש לכל זוג אירועים של ויכוחים קשים, מועקות ומריבות.  

זה קורה ונפוץ בשנה הראשונה לנישואים - כאשר כל צד מביא את ההרגלים והחינוך והאופי, את היחס לכסף ולחיסכון ולהוצאות כספיות, וזה מתנגש עם השקפה וראייה והתייחסות אחרת לגמרי של הצד השני.

על התנהלות כלכלית יכולים להיות בתחילת הדרך הרבה מריבות קשות, עד שלומדים להכיל ולהסתגל ולהתפשר.

 

טריגר אחר למשברים בתחילת הנישואים - הולדת הילד הראשון. העייפות הקיצונית של האישה בשבועות הראשונים אחרי הלידה, תופעות של דיכאון אחרי לידה, צורך לסגל חלוקת אחריות חדשה בין בין הזוג בהתנהלות היומיומית, התנגשות בין צרכי הבית וקריירה ועבודה.

יפה.נחלת
שרשור שעולה כאן מידי פעםהסטורי
כבר שאלו זאת כמה פעמים. בגדול היום הפורום הרבה פחות פעיל, אבל גם כשהיה הרבה יותר פעיל, חלק גדול מהשרשורים היו על מורכבויות ולא - זה ממש לא משקף את חיי הנישואין.

חלק מהותי בזוגיות, באינטימיות - זה שהקשר, הקירבה היא סוד רק של בני הזוג. ממילא, בד"כ אנשים לא ישתפו מציאויות נעימות וטובות, שבהתנהלות נכונה היא ההתנהלות רוב הזמן. אגב, בעיני גם מאוד עצוב כשמשתפים יותר מידי אפילו בדברים שאינם עניינים צנועים כלעצמם - אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין.


ממילא, רוב ההתיעצויות כאן יהיו כשכלים הקיצים. ממילא, גם כשמישהו מתייעץ, בד"כ לא יענו לו "אנחנו עושים כך וכך", אלא בצורה הרבה יותר כללית, מה שמביא לתחושה מוטעית - שכל ה'סיפורים' הם מורכבים.

חייבת להגיד שכנשואהאונמר

פחות שנים מהיום היו תקופות שקצב שירשורי חוסר האמון פה בין בני זוג הכניסו בי חרדות והזיות על בעלי האהוב.

כמו שאתה מתאר שזה מפחיד אותך, אז לי כשאני בזוגיות.

התבדתי והבנתי ב"ה שאכן המקרים האלה הם שכיחים והם צפים פה יותר מהרגיל בחיים מהסיבות שפירטו מעלי.

 

בנוסף,

לא אומרת שלא היו לי כל מיני התמודדויות מול בעלי או לו מולי, אבל זה אחר לגמרי בחיים מאיך שזה נראה פה,

ואם השאלה שלך היא האם זה פחות מפחיד או נורא אז לדעתי האישית כן.

 

ודבר נוסף, תסמוך על הקב"ה. שיודע מה טוב לך ועוקב אחרי כל פיפס שאתה או כל אחד אחר שכתב פה עובר בחיים.

 

מתוקה! שיהיה לך רק טוב ועוד יותר טוב ועוד יותר טובנחלת
תשובה נהדרת ונפלאה! תודה רבה!צדיק יסוד עלום
ברור שהקיצון נכתב פהנעמי28

מכל מה שכתבת, ההסתרות, חשדות, חוסר האמון הם הכי בעייתיים, את זה ממש לא כל זוג חווה.

או שמישהו מהצדדים מגיע עם פצעי ילדות של אמון, או שהצד השני עשה מעשים שפגעו באמון.


שאר הדברים כל זוג חווה, עליות ומורדות, מועקות, ריחוק, זה כן יותר נפוץ, אבל אם בוגרים מספיק כדי לטפל בזה באמת באמת שגדולים להיות זוג טוב יותר.


כתבת שני סוגיםרקלתשוהנ

רגשות קשים, מועקה, ריבים, קונפליקטים - 

קיימים ומוכרחים להיות קיימים במערכת זוגית אמיתית. אני מניחה שלאורך כל החיים, אבל עם הזמן לגמרי לומדים להתנהל עם זה, ומקביל יש גם רגשות טובים ומשמחים כמו אהבה, הערכה, אמון, שמחה, צחוק, התפתחות.
במקרים רגילים, הקושי הוא ממש המפתח להתפתחות, ההתנגשות מלמדת אותנו לחיות בהרמוניה אמיתית, בהתחשבות, בשותפות תוך כדי הפרדה. כמובן שיש מקרים שהם כבר לא נורמטיביים, אם המערכת הזוגית הופכת להיות סיוט של מריבות והתנגשויות.

 

חשדות, חוסר אמון, הסתרות - 

לא אמור להיות בזוגיות כי זוגיות חייבת להיות מבוססת על אמון.

מניחה שבכל זאת זה קיים גם אצל זוגות נורמטיביים בזוגיות טובה, אבל במינון מאד מאד קטן, והזוג שמים לב לכך שיש משהו לא תקין ומטפלים בדרך כלשהי.

יפה. תודה.נחלת
דרך האמצעלאחדשה

יש מקרי קיצון הזויים מוגזמים.

זה לא אומר שכל זוגיות כזו חלילה, ולא אומר שכל זוג ייתקל המשברים כ"כ עמוקים במהלך חייו.

עם זאת כדאי להגיע לנישואין עם הבנה של מורכבויות, מוכנות לאתגרים, קבלה של קשיים מאוד לא נעימים שמרגישים כל אחד עם עצמו ועם בחיר/ת ליבו מול צמתים שדורשים מהם לשאול שאלות כואבות, לגעת העצבים חשופים ולהתמודד מול מציאות לא פשוטה.

זה לא חייב להיות דרמטי, טרגי נוראי,

זו כן עבודה, יש מורכבות. כשמתחתנים תמיד מגלים דברים חדשים על בני הזוג שלנו על עצמו ועל הדינמיקה שלנו.

זוגיות בנישואין הם עבודה עצמית גדולה.

יש לה הרבה פולסים,

יש הרבה דברים נעימים, נפלאים ונהדרים, ובע"ה הם הרוב המכריע.

בנוסף למה שנאמרהעני ממעש

אתה תבנה בית אחד ותשקיע בו

מה משנה לך מה קורה אצל שכניך

השאלה שלו באה ממקום אמיתי, מרצון טבעי להבין מהזמירות
 קורה בחיי הנישואים בין זוגות רגילים ונורמליים

לא ממקום של סקרנות, אלא מרצון להכיר גם את הדברים, שמדברים עליהם בפורומים, שמציגים אירועים פחות נעימים בחיי הנישואים.  לומר "מה זה משנה מה קורה אצל שכניך" מתעלם ממציאות החיים. 

השאלה שלי באה ממקום חטטני, מרצון מאולץ לחקור מהצדיק יסוד עלום
סתם.

הנימה שלך היתה מעצבנת יקירי, אני אופטימי לגבי הבית שיהיה לי בעתיד אבל בהחלט קיבלתי רשמים רבים מקרוב ומרחוק לכך שיש התמודדויות לא פשוטות מאוד ושכיחות מאוד בזוגיות, ותהיתי האם אני הוזה או מטפח הדהוד סלקטיבי של המגרעות לשם העצמת החרדה, או שאני דווקא התרשמתי נכון בנוגע לנושאים הלא פשוטים ועדיין הם מתכללים בצורה טובה בתוך הקשר.


קיבלתי תשובות טובות, ואני נעזר בזה בתור רושם כללי.

נאמנות בעיני זה א,בחיוך2019
רגשות קשים בטח שעולים במערכת אינטימית כי זה המקום לעבד אותם. וגם מריבות, זה כדי לאזן ולפתור דברים
גם אני איני נשוי אבל תראה:חתול זמני

עובדות:

 

– בישראל אנו עומדים על 40% גירושין בערך (פחות מזה במגזר הדתי אך גם לא מבוטל בכלל)

– מתוך אלה שאינם מתגרשים אני מניח שיש המון שפשוט סוחבים את זה מכל־מיני סיבות

– רוב הגירושים נגרמים בגלל: בגידות, בעיות כסף, אלכוהוליזם/שימוש בסמים, התעללות (רגשית או פיזית)

 

מחשבותיי:

 

– רוב הזוגות שראיתי או גרושים או גרועים

– אבל גם רוב האנשים שראיתי הם מטומטמים למדי (בלי להעליב)

– כמעט לכל האנשים החכמים (לא בידע כללי אלא חכמת החיים) שראיתי זוגיות מצוינת 

 

דעותיי האובייקטיביות:

 

– תאר לעצמך חניון תת־קרקעי גדול וסבוך עם הרבה קומות ועמודים. עכשיו תאר לעצמך שתי מכוניות שצריכות לצאת משם. בתוך שתי המכוניות האלה תאר לעצמך נהג ונהגת. עכשיו אומרים לך שהנהג והנהגת האלה מעולם לא למדו נהיגה, אין לזה מושג מה זה רכב, בנוסף לזה העיניים שלהם קשורות במטפחת עבה, ויש להם אובססיה גלויה להתנגש בדברים. אה, ויש גם מכוניות אחרות שנוסעות בחופשיות, וכל־מיני חלקים נעים ושערים נפתחים ונסגרים אוטומטית. זאת לדעתי נקודת המוצא של זוג נשוי בימינו, סבבה לאורך המטר הראשון, איזה כיף אני נוסע באוטו! .......

 

– עכשיו במקום זה, תאר לעצמך שכל־אחד מהם למד קצת נהיגה. תיאוריה לפחות. ותאר לעצמך שאמנם העיניים שלהם עדיין קשורות, אבל יש להם חבר שעוזר להם קצת ואומר להם קדימה קדימה אחורה אחורה סטופ. או, תאר לעצמך שהעיניים שלהם לא קשורות, אבל הראייה שלהם בערך -8 ואין להם משקפיים. אז הם רואים קצת אבל הרוב מטושטש מאוד. עכשיו תאר לעצמך שהם מרכיבים משקפיים, רואים גם אחד את המכונית של השני, ומשתדלים לא להתנגש.

 

=> אם יודעים מה עושים, יוצאים מנקודת מוצא של אמונה למידה שיפור סבלנות מתייעצים הרבה עם רב קרוב כו' כו' כו' אין שום סיבה שזה יהיה כל־כך גרוע.

 

=> אם עושים מה רוצים ומחזיקים בהשקפות גרועות (מגיע לי / אני מצפה / תאוות / חוסר אחריות / חוסר אמונה) אין מה להתפלא. השתייכות למגזר מסוים אינה אינדיקציה לכך שמחזיקים בכל הקלפים.

 

=> כן יכולות להיות התנגשויות שריטות שאלות ובעיות אבל יש הבדל בין מי שנע בעדינות ואחריות לבין מי שחושב שהוא מכייף במסלול מכוניות מתנגשות (למרבה הצער רוב האנושות. אבל: רבים בני שוממה מבני בעולה דלא ילדה בנים לגיהנם כוותייכו. רוב העולם צועד על עיוור ונתקל בפחים ופחתות מי שתורה בידו נר בידו).

 

=> לפעמים יש מקרי קיצון beyond our control כמו מחלות קשות כיו"ב זה באמת אין מה לעשות אבל באותה מידה יכול היה לקרות אם היית לבד בבית. אם הקב"ה רוצה שתסבול אל תדאג אתה תסבול.

מאיפה הנתון של 40%? חשבתי שפחותברגוע
לא זוכר מהיכן הנתון ייתכן שקצת פחות אבל גם אם 25%חתול זמני

זה אותו עיקרון

יכול להיות גם שפשוט פחות מקובל תרבותית להתגרש לאו דווקא שהנישואין יותר מאושרים

או כאמור, הסיבות המרכזיות לגירושין פחות נפוצות בקרב הציבור הדתי/חרדי וזה מאזן

מזה מעודד.....נחלת
העידוד הוא בזה שאין ללמוד מן השוטיםחתול זמני

ורובו המוחלט של העולם לא כולל יראי ה' נחשבים לשוטים

אתה מכיר מישהו שהוא עצמו תמיד נחמד וכיף לו?מרגול

מישהו שאף פעם אין לו תקופות קשות/מאתגרות?


אני לא מכירה. כי החיים, באופן טבעי, מזמנים קשיים שונים והתמודדויות שונות.

בנישואים, שבע"ה מחזיקים עד 120, זה מאוד אינטנסיבי. אתה חי עם אישה ובעצם בוחר לחיות את חייך איתה.

אז כפי שבכללי בחיים יש קשיים, כך גם בזוגיות. השאלה היא האם כמכלול היחסים טובים או שכמכלול הם רצופים מריבות והסתרות.


אמרו לפניי ביושר, יש הבדל גדול בין ויכוחים ותקופות של ריחוק, ובין הסתרות וחוסר אמון.

תקופות מאתגרות ומבאסות מניחה שלכל זוג יש.

חוסר אמון והסתרות זה כבר שונה לגמרי. וזה לא קיים אצל כל הזוגות, אבל כמובן לא יודעת להגיד לך סטטיסטיקה. מניחה שיותר נפוץ אמון ופתיחות, אבל לא עשיתי מחקר אמפירי בנושא

כתבו לך יפהגפן36

באמת הפורום לא משקף את שכיחות המקרים בזוגיות נורמלית.


יש קשרים זוגיים שיש בהם יותר קושי ויש שפחות.

לכן חשוב מאוד לשים לב מראש במי אתה בוחר, ואיך אתה בונה בעצמך יכולת לעבוד על מידותיך.


אני חושבת שהדבר שיותר משקף הוא מבט למציאות סביבך.

אתה מכיר זוגות, נכון?

לפעמים קשה, לפעמים קל, לחלק קשה בתדירות גבוהה יותר, ולחלק פחות.


יכולה לומר ממקום אישי- אני כמעט ולא כותבת כאן בפורום. את כמות הפעמים שהיה לנו קשה אחד עם השניה בשנות נישואינו אפשר לספור על יד אחת.


כשקשה אז קשה, אין ספק.

אבל זה זניח ממש לעומת כמות הכח והעוצמה שזה נותן, גם מול התמודדויות מורכבות מול המציאות. והיכולת ליצור יחד ולהתקדם יחד ולהשתפר כל הזמן היא ממש מתנה.


לצורך העניין- גם עם אחים יש לפעמים ריבים ועצבים, ועדיין הם עוגן מאוד משמעותי בחיים.


ככה זה יחסים קרובים בין אנשים. 

הכי חשובנגמרו לי השמותאחרונה

שנזכור ונזכיר לעצמינו כל הזמן שזוגיות היא לימוד. כמו כל דבר.

באמת באמת שאף אחד מאיתנו בני האדם לא נולד יודע זוגיות.

תורה היא ולימוד היא צריכה.

וככל שיותר נעמיק בלימוד הזה, זה ישפיע עלינו ויקדם אותנו גם במצבי חיכוך וקונפליקט.

וזה באמת כ"כ חשוב לזכור זאת ולחזק את עצמינו שזה לא שמשהו בנו או בשני/ה "דפוק" ו"למה כולם מצליחים ואנחנו לא", אלא שאנחנו פשוט צריכים ללמוד ולהתקדם.

 

ריבים או ויכוחים / חילוקי דעות / קונפליקטים / רגשות קשים / מועקות / מנגנוני הגנה שפועלים וכן הלאה הם נחלתם של כל הזוגות באשר הם.

הרי כולנו בני אדם, ובכל מערכת יחסים שהיא, אפילו אדם עם עצמו, לא יתכן לעבור חיים שלמים ללא חיכוך.

קרה לך לפחות פעם אחת בחייך שאתה עם עצמך לא היית בשלווה ושלום?

עם הוריך?

עם אחיך?

עם חברך?

ודאי.

אין שום מערכת סטרילית לחלטין כיוון שאנו כאן בעולם להשתלמות, לגדול, לצמוח.

ובמערכת הנישואין הקב"ה יצר באמת פלא עצום שדרך כולה בכלל ודרך חילוקי הדעות והקונפליקטים בפרט נוכל להתקדם בתנועה שתוביל אותנו גם לעומק וגם למעלה וקדימה, 

עוד לגדול בעצמינו, באדם שאנחנו, וגם בזוג שאנחנו

ועוד לצמוח ולהתפתח.

ובאמת השמים הם הגבול.

אז לא רק שלא צריך להיבהל ולפחד מהריבים, אלא להבין ששורשם עם פוטנציאל עצום לגדילה אישית וזוגית,

וללמוד איך "לריב נכון", 

ללמוד את השורש של הדברים. מה מניע אותנו, מה מטרגט אותנו, מה מכאיב ופוצע אותנו, איך אנחנו פועלים, למה זה הכאיב לנו, איך עוד אנחנו מחווטים, איך פועלים מנגנוני ההגנה שלנו, מהם הצרכים שלנו, מהם הקשיים שלנו, איפה זה פוגש את השני/ה, וכל השאלות הללו כנ"ל גם לצד השני ובעיקר בנקודת המפגש בין שנינו.

אז בעיקר ללמוד את עצמינו לעומק

וללמוד את בן הזוג שלנו לעומק

וללמוד את הזוגיות שלנו לעומק

ואת ניהול הקונפליקטים לעומק

ללמוד מה זה בכלל קשר ואיך עושים קשר טוב ואיך שומרים על קשר ואיך מעמיקים בקשר.

ובתוך הדבר הזה, ממש כמו ספירלה, ניתן לעלות ולהעמיק עוד ועוד.

גם להינות ולשמוח בכל הטוב הגדול שבביחד ב"ה, וגם לצמוח מהאתגרים.

ואותם אתגרים יכולים להיות מגוונים, כתבו לך נפלא כאן, שלרוב מה שאתה פוגש בפורום הם מקרי קצה ולא בהכרח מייצגים.

ונכון גם שיש חלוקה בין אתגרים שכיחים לבין אתגרים פחות שכיחים כדוגמת חוסר אמון והסתרות,

אבל שוב חשוב לזכור שכך או כך יש לנו מה לעשות עם זה, זה המון בידיים שלנו ובלימוד שלנו של הזוגיות.

אפשר להגיע לקירבה גדולה גם לאחר ריחוק גדול, אפשר להגיע לריפוי ב"ה, לתיקון ולצמיחה גם במקרים קשים.

וכמובן שבכל האתגרים השכיחים ניתן לגדול מהם, להתקדם, להעצים את מה שיש לנו.

 

אז מה בתכל'ס?

לדייק בחיפוש בן//בת הזוג בעיקר את הלב הטוב, המידות הטובות, האישיות והאדם שנמצא מולנו. שיהיה אדם טוב.

בנוסף, לצאת יחד שנינו מנקודת מוצא שזוגיות היא לימוד ואנחנו כאן כדי ללמוד אותה ולא לקחת אותה לעולם כמובן מאליו או כמשהו ש"או שיש לנו או שאין לנו", כי כמו כל דבר בטבע זה לא עובד ככה בלי השקעת אנרגיה אקטיבית במשהו שרוצים שיצא ממנו פירות.

וכמובן להשקיע ספציפית בלימוד ניהול נכון של קונפליקטים / ריבים / חילוקי דעות וגם בתקשורת מקרבת.

ואז כרגע יש איש ואישה שהלב שלהם במקום הנכון, אוהבים ומכבדים אחד את השנייה, לא לוקחים כמובן מאליו גם לא לאחר שנים רבות, לומדים זוגיות, עם רצון ומוכנות ללמוד ולהשקיע אקטיבית, לומדים גם על חיכוכים וחילוקי דעות ונמצאים כל הזמן בתנועה מתמדת של צמיחה והתפתחות.

להציע לחבר?נתקה

זה פיד בחורה שלי פה גולש לא ממזמן (מזל טוב )

 

רציתי לשאול.. 

אני רוצה לשדך לחבר מישהי..

עכשיו הוא בחור באמת חביב וטוב אבל.. המשפחה שלו גם סה"כ בסדר אבל.. אבא שלו קצט בעייתי

ז"א הוא ממש גס רוח ברמה אחרת.. אשמח לפרט אבל לא עכשיו.. אני ממש חושש שתיווצר בעייה..

 

1) בכל מקרה האם לדעתכם הורה כזה או אחר או התנהלות תרבותית מסויימת של משפחה זה מעקב בלהציע?

2) האם הבחור יצטרך לעבור למקום אחר תרם הנישואים בשביל להוכיח שהוא מתנתק מהתלות בהורים (במידה וזה קיצוני?)

3) במידה וכבר עכשיו מאוד קשה לו עם המשפחה האם 1 ו 2?

 

הוא לא פסול חיתון בגלל אבא שלואריק מהדרום

אם הוא עצמו עם מידות טובות מה הבעיה?

אם האבא סובל מתסמונת טורט עם  קופרולליה זה אולי צריך לשקול להזהיר כי יש גם מרכיב של נטיה תורשתית, לא בטוח שצריך להזהיר בשלב ההצעה.

החבר בסדר? זה מה שחשובהסטורי
הוא לא אבא שלו.

סביר שעל רוב החברים (אם הם לא מהשכונה הקרובה) אינך יודע איך אבא שלהם מתנהג.

לא מסכים עם הנאמר בתגובות. יש להתייחס בכובד ראש להעני ממעש
סקרנתנתקה

מה זה אומר 

לפערים יוצאי דופן במשפחה איתה מתחתניםהעני ממעש
מסכים שצריך להתייחס בכובד ראשהסטורי
לא מסכים עם הכיוונים של הפותח
לדעתי אבא זו בעיה רציניתשלג דאשתקד

מצד שני מותר לבחור הזה להתחתן.

אישית לא הייתי מציע בחור כזה אם הוא צעיר ובקשר רציף עם בית הוריו. מצד שני אם אתה יכול לחשוב איך לתווך דברים שיהיה ברור, אולי כן אםשר להציע ושהבחורה תבחן בעצמה את הדברים.

סביר להניח שהיא תגלה את אופי האבא מתישהו (תמיד יש שכנים וחברים או מגיעים לביקור וכדו)

בחורה שלךחתול זמני

1) אבא של אברהם היה תרח... ואבא של רחל ולאה היה לבן... אם יש בחורה רגישה שזה יכול להפריע לה אולי כדאי להציף את זה. או לבדוק מ־1 עד 10 כמה הבן יכול להתמודד עם זה מבחינת להתרחק מהאווירה הזאת או להיות קונטרה/מגן משמעותי מספיק כדי להגן על אשתו.

 

2) לא אבל זה יכול לשמש כאינדיקציה הוא צריך בעצמו לדעת מה הוא רוצה ומה הוא יכול או לא יכול לעשות.

יכולים להיות הורים קשים אבל יכולים להיות גם ילדים חזקים שפשוט פחות בקשר או יודעים להציב גבולות ברורים מאוד (או כאלה שלא מזיז להם).

 

3) שילמד להתמודד איתם או להתרחק מהם לא חושב שזה רעיון טוב להכניס בחורה לתוך קושי.

אם הבחור מודע שזה בעייתירקאני

אז אני לא רואה בעיה לשדך לו

אם הוא עמוק בתוך הקשר בלי מודעות אז זו קצת בעיה

אולי כדאי לדבר איתו על זה שישתף את הבחורה בנושא הזה

 

לא מבינה מה הקשר לאבא שלו. העיקר הבחור. שהוא לאנחלת

יהיה גס רוח ובוטה....כל אחד מאיתנו מכיר לפני ולפנים את ההורים של הצד השני?! תמהני.

תודה לכםנתקהאחרונה

תודה על התגובות המחכימות

אמת

מסכים שהוא זה לא משפחתו

ומצד שני מסכים שכל אחד מקבל מה את ההתמודדויות שלו 

ועם זה הוא צריך לעבוד ולפעמים מגלים שלא כמו שחשבנו

 

פשוט מעניין אותימה לדעתכם הגבול בתרבות גסה

והאם למשל יש בחורות שלא להציע כלל או משו כזה שזה לא ממש יתאים להם

והאם זה אומר עליהם טוב או רע? שהם לא מוכנות למצוא את הטוב ברע?

 

טוב זה ממש כללי אז אחרי זה נראה לי שאפשר לסגור את הפיד

תודה לכם

אלימות בזוגיותנחלת

זה מתחיל לפעמים כל כך דק, עדין והולך והולך ומחריף, אם אנו מניחים רגל

במלכודת הדבש הזו.

 

ספר קשה. מאוד. לדעתי, חובה:

"הכל עניין של פיקסלים". תמר.

הערת שוליים - גם תמר, מתארת בקצרה את תקופת השידוכים  והאירושין עם אותו אדם, שלבסוף נישאה לו. אתר "בין הזמנים".

 

גם באתר הידברות יש ראיון של מורן קורס בנושא.

 

בחוברת "המקום" יש כתבה גדולה על כך.

 

 

 

את מקבלת כסף על ההפצה המקיפה הזו?נקדימון
אני לא יודע אם יש פורום שלא הספמת עם זה.
נניח שכןשלג דאשתקד
מה אכפת לך? אולי היא מפיצה חומר טוב ומעניין?!
בכלל לא נראה לי קשור לכסף. אלא חכמת חייםקעלעברימבאר

@נחלת  אני צודק?

(אני בדרך כלל לא קורא פה. זה פשוט קפץ לי בראשי)קעלעברימבאראחרונה
קראתי חלקמישהי נשואה

המפרקים שהיה אפשר באינטרנט.


לא הבנתי - למה היא מתארת כאילו זו בעיה

שהיא ניקתה את הבית / הפעילה מכונות כביסה וכו'?


זה מתואר כאילו זה בעייתי

וזה שהיא משתפת את בעלה במה שהיא עשתה בבית

מה הבעיה בזה?


הספר הזה חשוד שיש בו בעצם רעיון וניסיון לפרק בתים.


לתת לאשה תחושה שהיא אוכלת  אותה בגלל שהיא עקרת בית.

בגלל שהיא עושה את התפקידים של אמא.

מנקה מסדרת מבשלת מכבסת.

מה הבעיה בזה?


דרך אגב אם כבר רוצים לעזור לדמות בסיפור

הבעיה העיקרית היא- זה שהיא מרצה

היא מפחדת

היא מרצה.

אם היא לא היתה מרצה

גם הבעל שלה לא היה משתלט עליה כמו שמתואר


** ואני מסייגת שלא קראתי הכל.


רק מה שהיה אפשר באינטרנט.


אז אני ממליצה למי שהשתכנע מהספר הזה

לעקוב דווקא אחרי מישהי בשם:

חני בצון


---------------------


תמר כותבת לעצמה בהערות שוליים

שמותר לה גם לתת מקום לעצמה

כל פעם במילים אחרות

ברור שזה מרכיב מאוד משמעותי בקשר שלה עם בעלה

ועם כל הסביבה שלה


לאותה תמר (כן אני יודעת שזו דמות מספר)

הייתי ממליצה ללכת לטיפול רגשי

שיעזור לה לעמוד על שלה

לתת לעצמה מקום.

וממילא היא היתה מקבלת גם יותר מקום מהסביבה.


ואל תשכחו- זה עוד ניסיון להסביר לנשים כמה זה לא טוב להיות עקרת בית. להיות בתפקיד האשה.


כן זה לא פסול שהיא ניקתה וסידרה ושוב ניקתה חשוב הפעילה מייבש.

מאוד הפריע לי האופן שבו מתואר שהיא הפעילה שוב חשוב מיבש!


זו הדיעה שלי אני בטוחה שיש לכם דיעות משלכם

מוזמנים להגיב. (יהונתן גרובר עיין שם שם)


וגם ממליצה לצפות קצת במיכל לויטין


מסכים איתך חלקיתשלג דאשתקד

האמת, חוברות כמו "המקום", חשודות בעיניי באופן מיידי בדברים שאת אומרת. מדובר בביטאון של חרדים סופר מודרניים, מניח שאחוסי הגירושין שם גדולים מאוד וכמעט כל הנשים שמעורבות בפרוייקטים האלה לא נשואות.

הטענה היא תמיד, שמצד שני זה גם פותח את העיניים לאלו שען נמצאים במצב של אלימות וסכנה (לצערי הכרתי לא מעט גברים - בעיקר חרדיים - שנמצאים במקום הזה. גבר חרדי שמתחתן הוא מאוד נאיבי וחסר ניסיון. יש נשים, בעיקר אלימות או מטורפות, שמנצלות את זה והגבר לרוב לא יגיב וינסה לרצות. אצל גברים המודעות נמוכה מאוד, ולהיפך החינוך הוא תמיד ל"מכבדה כגופו" וכו וכו, וכאנשים חסרי ניסיון וגםחסרי השכלה ומשענת כלכלית, הם מאוד בקלות נכנסים ללופ הזה של ריצוי וכניעה. יש לי כמה חברים שהתגרשו אחרי שנים רבות, ומהסיפורים שלהם אין לי מושג איך החזיקו יום אחד. אחד מהם היה נשוי לחולת נפש רשמית, שאפילו את העובדה הזו היא הצליחה החליק לו ולגרום לו להתחתן איתה).


אז מה טוב, קשה להגיד. ככלל זה תלוי באיזו אוכלוסייה אני נמצא/ת. אם אני נערה שמוקפת בפמיניסטיות קלאפטעס, עדיף לקחת איזון עם ספרי בגן השלום. אם אני מנשות השאלים, כדאי לקרוא המקום.

והעי חשוב זה לקוות ולהתפלל שיהיו לנו עיניים טובות וחדות, לראות כל הזמן את מה שטוב, ולדעת אם זה באמת טוב

כתבת יפה ונכון!מישהי נשואה

מדוייק

ושיהיה ברור שלא תקין לא אשה מוכה ולא גבר מוכה


שאלת המאורסים החופרת😅אוי טאטע!

רעיונות למקומות באזור המרכז המורחב שיש בהם קהילה דתית תורנית עם זוגות טריים גם, ושהשכירות שם לא מאוד יקרה עד כמה שאפשר במרכז?

בלוד יש כמה קהילות שיכולות להתאיםפשוט אני..
אתה יכול לפרט טיפה?אוי טאטע!

השמות של הקהילות?

באיזה שכונות בערך?

לודז'חתול זמני

הידועה בשם הפחות פופולרי לוד

מזל טובהסטורי
איפה שיש ערבים, זה מועיל לשכר הדירהמשה
למשל,לוד.
קולולוש - נחלת יצחק?נתקהאחרונה

אם תשאלי אותי

נחלת יצחק

רמה גבוהה אומר מראש

אבל גן עדן בשנה הראשונה

לדעתי

אולי יעניין אותך