לאורך ההיסטוריה התפקידים החברתיים של גברים ונשים התפתחו מכל מיני גורמים ביולוגיים וסביבתיים.
עובדות פשוטות כמו העובדה שאישה הייתה מושבתת לשבוע פעם בחודש, או שגבר פיזית יותר חזק ויכול לסחוב דברים, הובילו לכל מיני נורמות חברתיות ותפקידים מוגדרים.
ברור שהתפקידים האלו הגבילו מאוד את מה שאדם יכול לעשות והרבה כישרונות ויכולות לא באו לידי ביטוי, אבל זאת ממש לא שיום אחד באו חבורת גברים לבנים מרושעים לישיבה וקבעו מה אסור לנשים לעשות.
היו המון הגבלות הדדיות שקשורות למין, אבל בעיקר גם למעמד כלכלי ולהתפתחות טכנולוגית שלא הייתה קיימת באותו הזמן. (אי אפשר לממש את הכישורים שלך בתור מתכנתת אם עדיין לא גילו את החשמל)
ברור שיש דבר כזה שוביניזם ומתוך המגבלות של המציאות נוצרו דעות ממש מעוותות ושנאה כלפי קבוצות שונות שלא בצדק. אבל אי אפשר לומר ש"המערכת" עצמה נגועה בדעות האלו כי זה ממש לא כזה פשוט.
ככל שעבר הזמן התפתחויות טכנולוגיות הפכו תפקידים שכאלו למיותרים. כבר לא צריך לכבס יום שלם בנהר, רמת החיים הממוצעת כבר לא יכולה להתבסס על משכורת אחת, ורמת ההשכלה עלתה אז זאת בכלל אפשרות שאישה תצא לעבוד.
הפמיניזם מהגל הראשון (שנות ה40 של המאה ה19) נוצר כדי שאנשים יכירו באפשרות הזאת, וייתנו לנשים זכויות הכרחיות בהתאם למצב. הן לא דיברו על דיכוי, כי כולם ידעו שאף אחד לא היה "נגד נשים" בסיפור הזה, רק הבנה שונה של המציאות.
הייתה התנגדות שנשים ילמדו באוניברסיטה כי עד אז נשים בקושי ידעו לקרוא וכתוב בגלל שזה לא היה נצרך, אז התפיסה הפכה שזה לא ראוי שאישה תהיה משכילה. מה שהפמיניסטיות האלו עשו זה הסתרת הסטיגמה ושינוי התפיסה, הן לא ניסו למרוד נגד "מערכת מרושעת".
הגל הזה הסתיים בשנת 1920 כשנשים קיבלו רשמית את זכות ההצבעה והשיגו את המטרה הזאת.
בשנות השישים כחלק משינוי חברתי כללי של התקופה הזאת קם הגל השני של הפמיניזם. הגל הזה שינה את התרבות עצמה: בעיקר ערער את החשיבות של מוסד המשפחה.
חוקי הגירושים הפכו למקלים והיה יותר אישור חברתי להתגרש, ניתנה לגיטימציה למיניות בלי מסגרת הנישואים, וחינוך הילדים נחשב לאחריות של המוסד בו הוא לומד- כלומר של המדינה, ולא של המשפחה שלו.
ברור שיש בכך צדדים חיוביים, אבל באמת שיש כאן הרבה יותר נזק מתועלת. למשל אצל השחורים בארה"ב כ70% מהילדים גדלים למשפחות חד הוריות ופשוט לא יודעים מי זה אבא שלהם. הם חיים בעוני, והתופעות הפסיכולוגיות של חוסר בדמות אב מובילות ע"פ המחקרים לסיכוי גדול יותר ליפול לנשירה מהלימודים, הצטרפות לכנופיות פשע, וכניסה להריון מחוץ לנישואין שמתחילה את כל המעגל הזה מחדש.
הגל השלישי של הפמיניזם התחיל בשנות ה90 ונקרא פמיניזם רדיקאלי מלשון radix שזה בלטינית שורש, כי הוא רוצה לשנות את מבנה החברה מהשורש.
הפמיניזם הרדיקלי מדבר על דיכוי במקום על אפליה יותר על שחרור מאשר על שוויון זכויות, ודרש מהפכה במקום רפורמה.
כבר עבר מספיק זמן כדי לשכוח את הניואנסים והאילוצים שגרמו למה שהיה פעם, והמושגים התפשטו ל"נשים מדוכאות ע"י ה"פטריארכיה" מונח מעורפל מספיק כדי שתמיד ימשיך להתקיים ויהיו קורבנות מסכנים שלו שאפשר להציל ולהמשיך להיות אקטיביסטיות לנצח.
נשים הן הקורבנות והגברים הרעים מדכאים אותן. צריך להנמיך את הגברים ולהשליט את הנשים. עשו מעגל שלם והן שמות בפה של האויב הלא ממשי שלהן את מה שהן רוצות בעצמן, שמין אחד יהיה מעל האחר. יופי של שוויון.
אז בנושא הזה, הנרטיב הוא שאלימות במשפחה היא שהגברים המרושעים מדכאים את הנשים המסכנות ואסור לחשוב אחרת. ברור שלחזק את התפיסה הזאת ולא לתת לעובדות לבלבל אותנו לגמרי ייפתור את הבעיה.
