בעודי כותב הומה ליבי הלוך והלום
על תחושותי
חששותי
ורגעי מכאובי אשר הביאוני כאן היום
על אודות עלם אשר זכרו נעלם
שמו לא הושם על לב וגם לא נשלם
ותכונותיו ומפעליו נמחו במי מרים מאררים
על אשר לא שירת עדיין בצבא אחינו העברים
ומה נעימים המה המילים הרקות
על טובו ורוב חסדו אשר בתמימות נאמרות
אבל היו תהיה לו לרועץ
שנה אחת אשר את חובו חימץ
על זאת אשיב ושבו שמעו
כי הבחור הנ"ל אשר תכונותיו בעינכם נתפארו
לא קיבל אותם בירושה או בעזרת זרים
כי אם בעבודת נפש אשר אותה לבד כנס הרים
ולא בשונתיו הרבות בישיבה
אלא בשנה אחת אותה הקדיש בדד לעבודה
ועל כן בקשתי מכן גברות ונשים
הסתכלו פנימה אל הנפש הלא היא נפש אבירים
ראו זוך אדם ונקיות עמלו ויגיע כפו
רוב טובו מעשיו ותורתו
הלא המה ישארו לאורך ימים ושנים
לחיי עולם הזה ולחיי שאר עולמים.
(בחיבור זה הכותב מביא את כאבו על כך שהוא נשפט בגלל שהוא לא היה בצבא על אף שלפי האמור יש לו את התכונות הטובות והוא מתאים ולכך הוא משיב שדווקא בגלל השנה הבודדה שהוא נשאר כשכולם הלכו לצבא הוא הצליח להיות אדם יותר טוב אדם שלם יותר עם עצמו עם הזולת ועם הקב"ה). חחחחחחחחח תודה רבה לכם ;)



