מהשיטחיות בהצמדות לטייטל של 'עשה צבא'.

במקום להצמד לעיקר, מסתכלים על המסביב...

מי שמסתכל ככה על החיים גם לא יודע מה זה באמת הערך של הצבא.

נ.ב -

במידה וזה ה'פסילה' היא לא עקרונית אני מבטל את דברי. יש טענות יותר נכונות למה לא לצאת עם מישהו שלא עשה צבא או מישהו לפני צבא. מי שלפני קרבי זה באמת לא פשוט ומובן ממש.

הישרות הזאת, לא להתגייס עם כולם כי אתה חושב שלך תעשה טוב עוד שנה בישיבה, רק אמורה להוסיף נקודות..

אבל אין ספק שאשה שנשואה לחייל היא גם קצת נשואה לצה"ל, אז אני מבין גם אותן

ובכלל לרוב האנשים צבא זה לא מקום ולא מקום מתאים.

נראה לי שהוא התכוון שצבא זה לא מקום שמלכתחילה כל אדם כדאי לו לעבור אותו כדי להשיג תכונות ואיכויות כלשהם

המחשבה שמי שלא עשה צבא חסר לו משהו מהותי בנפש.

ומכך לגזור "מה זה אומר על מי שלא עשה צבא"... זה נשמע לי מנותק לגמרי.

מי שלא חווה טירונות קרבית לא חווה סבל רב מימיו (לצורך העניין) - וזה אחלה דבר

להיפך - נראה לי שמי שעשה צבא יוצא עם משהו לא סגור חחחח

וידוי - כותב שורות אלו חפ"ש ניצחי חח

לא פחות מלהיות חייל קרבי..

ולכן מי שמרגיש את המשמעות של מה שהוא עושה זה פחות משנה באיזו מסגרת הוא עושה את זה.

שמי שלא עשה צבא אין בו פסול וזה עניין אמיתי

מה שאתה אומר לא מעלה ולא מוריד את זה.

בגלל העובדה הפשוטה שמסגרת כשלעצמה לא גורמת לאדם להתקדם אלא התהליך האישי שהוא עובר בתוכה...

יכול להיות שאדם היה בשירות לאומי או בישיבה ועבר תהליך יותר משמעותי מאשר אדם שהיה בצבא כי הוא היה מחובר למה שהוא עשה. אפילו זה יותר מתבקש מבחינתי.

מתפתחים פחות מבנים שעושים צבא?

מה שאני רוצה לומר - הצבא הוא בטח לא בלעדי להתקדמות ובכלל לא קצה של קרחון לסימן של זה.

ביחס לעזרה לזולת. לפעמים העניין המנטלי הרבה יותר מאתגר מהעזרה הפיזית.

"אני לא אומר שחסר משהו בנפש למי שלא היה בצבא. מכיר המון אנשים כאלה. אני כן חושב שיש קומה מסוימת שנבנתה אצל מי שהיה בצבא."

אני מסכים עם זה, אבל זה לא אומר במאומה למי שלא היה בצבא.

וגם לגבי פתיחות לעולם/חילונים/כל מי שלא אתה - יש עוד המון הזדמנויות - גם בשירות לאומי וגם באקדמיה.

ולגבי הישיבה בחיים לחיים שמחוץ אליה - החיים שמחוץ זה ממש לא רק צבא. וגם אז נראה לי שהישיבה היא יחידת חיים בפני עצמה והיא לא משמשת כהכנה דווקא.

אני קצת בשוק מהתגובות. 

יש לחץ חברתי חיובי אצל הדתיים לכל מה שקשור לצבא.. וזה טוב מאוד כי זה גורמים למאמץ ולחבר'ה להוציא מעצמם יותר.

אבל יש משהו שחייבים להבין והוא שאין אבל אין שום קשר בין בעל טוב ואבא טוב לבין מה הוא עשה בשרותו!! אני מגדיל לחשוב שההפך הוא הנכון מי שעובר מה שעובר במקומות רבים בצבא צריכים לבדוק אם הלב שלו עוד מרגיש משהו.

המחשבה הזאת של הצבא ומלחמה זה "אידיאל" היא מחשבה פשוט לא נכונה. 

בנות יקרות נכון מי שלא הולך לצבא בדרך כלל יש כנראה מציאות יותר מורכבת להתמודד איתה.

אבל אתן (ואני כותב אותן רק כי יש נתון טכני והוא שלא חוויתם טירונות) לא יודעת מה זה מצב של מלחמה! מה שבטוח זה לא מצב בריא וכן הוא לא אידיאלי. 

בודאי אם 'פוסלים' אתכם על דברים שאתם לא מסכימים איתם מבחינה ערכית

עובדתית, רוב המקרים שבהם לא רוצים לפגוש מישהו, יש בזה אמירה שממעיטה בערכו של האדם.

יש מקרים נדירים ומועטים שבהם הצד המסרב מרגיש שהצד השני "גדול עליו" - ועדיין זה מתסכל כי אני לא רוצה שיחליטו בשבילי. אם את לא מתחתנת איתי מתוך כבוד, אני עדיין רווק.

ויש מקרים של באמת אי-התאמה. אבל גם עם "לא מתאימים" אנחנו הרי מוכנים לפעמים להמר על קשר כאשר אנחנו חושבים שיש מעלות אחרות שמחפות על זה.

כאשר הנימוק הוא לא קשור לפונקציונליות של חיי נישואין, בדרך כלל מדובר בהמעטת ערך.

אם מישהי לא יפה בעיני - אז זה לא "לא מתאים", זה המעטת ערך

אם את לא רוצה מישהו כי הוא לא עשה צבא - אז זה חד משמעית המעטת ערך, כי הרי מישהו שעשה צבא הוא לא בן זוג טוב יותר כתוצאה מזה

כאן מדובר במישהו שלא עשה ולא יעשה. אז להיפך, הוא לא יצא למילואים... מבחינה פונקציונלית מדובר בהקלה. ולכן בהכרח הסיבה היא כי מניחים שהוא בן זוג פחות טוב באופן כללי (אלא אם זאת מישהי שבשביל להיות בזוגיות איתה צריך נסיון קרבי. אם זה המצב, אני חושב שהיא צריכה לעדכן מראש)

אז כן, לא לרצות לצאת עם מישהו שעומד לפני גיוס זה ממש הגיוני ולא פוגע בכלל ולא אישי בכלל.

אתה לא ברשות עצמך, אז זה אחרת.

תגיד לה שעכשיו מעלים את שכר החיילים אז כדאי לה

וכמה משמעות מייחסים לפידבקים אחרים בחיים

והיחס ביניהם.

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"