גסות רוח בוודאות רואים

מידות רעות חושבת שרואים

תמימות רואים

טוהר רואים

אבל יש תמימות וטוהר שנובעים מחוסר חשיפה,

כלומר לא ממקום של עבודה...

מאמינה שאפשר להשיג בזה יותר אם מזדככים...

1. חושבת שאפשר, לפעמים יותר מתרכזים שזה בתמונה...(אני ממש נזהרת לא להיות נחרצת במילים שלי...)

2. אני חושבת שזה לא עניין של טעות כמו מה עולה.. נגיד אם יש דברים מסוימים שיש הרגשה וודאית עליהם אז זה בוודאות נכון... אבל יכול להיות מקרים שלא יעלו דברים. לא תמיד החושים פועלים. אני חושבת שיש סיבה לזה.

לפעמים משהו בנו לא מעוניין לדעת, ולפעמים עולים הרבה דברים כי כנראה כן יש סיבה לדעת... זה בגדול.

וברצינות רגע- אני ממש מופתע ועצוב מהתגובות שלך.

באמת?? "אם יש דברים מסוימים שיש הרגשה וודאית עליהם אז זה בוודאות נכון"??? את רצינית???

זה הזוי..

בדיוק כמו ש 'לפעמים משהו בנו לא מעונין לדעת', כך לפעמים 'משהו בנו כן רוצה "לדעת" ' ולהמציא דברים, ואז כשיש הרגשה כזאת לגבי התמונה של הבחור המסכן זה הופך את הדברים לנכונים בוודאות??...

יש כאן אנשים חכמים יותר שאולי ידעו להסביר יותר טוב ממני, אבל הבלבול בין דמיון והרגשות לבין מציאות זועק כאן. וזה גם בלט בשרשור שלך על חיבורי נשמות ובשרשורים לגבי גברים שמחוברים לעצמם שהיה כאן בעבר.

אני מתנצל שאני כותב ככה, אבל באמת שזה מאכפתיות וכאב ולא מזלזול.

אתה לא מכיר את העולם הפנימי שלי ומה אני מרגישה שם

ומה עברתי בחיים ואיך הגעתי למקום שאני יכולה להעיד על עצמי שאם זה וודאי אז זה וודאי

ועברתי הרבה, כדי להיות במקום בטוח ככ

אתה יכול לא להסכים, להזדעזע, שומו שמיים וכו'...

אבל זאת המציאות.

ה' נותן מתנה, אתה רוצה להשתמש בה- תשתמש.

אתה רוצה להתכחש אליה, לשים כיסוי לעיניים ולהגיד אני לא רואה ולא רוצה לראות- בבקשה.

כל אחד ובחירותיו.

וזה בסדר גמור, בטוחה שאתה לא כותב בזלזול, וגם אם תכתוב בזלזול לא ממש משנה לי.

אני הולכת עם האמת שלי. גם אם היא מוזרה בעיניי אנשים מסוימים.

ומה קשור בחור מסכן? למה זה נשמע כאילו עולים רק דברים רעים?

ואם עלה שהוא אדם קסום, מדהים, ירא שמיים בתכלית... עם לב ענק

או שסתם עלו דברים נטרליים לגבי האופי שלו,

למה ישר לקחת את זה למקום שלילי שבגלל זה אני פוסלת אנשים...??

נכון, אני לא מכיר את העולם הפנימי שלך ואני לא יודע מה עברת.

ובסוף כמובן את זאת שמחליטה מה לעשות ואיך לנהוג.

אבל אני מנסה לשקף איך זה נראה מבחוץ, ואולי תקחי את הדברים לתשומת לבך ותנסי לחשוב עליהם קצת יותר ואולי תגיעי לתובנות חדשות.

ה' נותן מתנות, נכון.

והוא גם מעמיד בנסיונות.

ולפעמים הנסיון הוא בדיוק זה- לראות אם האדם יכול ללכת עם המוח והשכל ולהתבסס על עובדות. ולא לברוח לרגשות לב ודמיונות חסרי בסיס, ולהיות בטוחים שיש לי איזה יכולת אלוקית שקבלתי במתנה מהקב"ה נתן לי.

בטח, תלכי אם האמת שלך. אבל אולי תצליחי להסביר על מה האמת הזאת מבוססת? כי כמו שכתבת קל מאוד לכסות את העינים ולהיות בטוח שכל האחרים טועים.

על הברקס שנתתי. עכשיו כשאני יותר בנחת, אין לי בעיה לענות. 

וגם אסביר את עצמי, לא רק לך, אלא גם לעוד ניקים שנכנסו לעניין הזה, (תייגתי גם ניקים שבכללי השתתפו בדיון)

מה שכתבתי בשרשור על תמימות וכו' לא היה מתוך איזה מקום רוחני, זה היה בסה"כ מהתבוננות

בקרובי משפחה מתוקים שלי, שההורים שלהם ממש מוסרים נפש על החינוך בבית ובאמת יש להם פנים טהורות ומתוקות- ילדים. וזה סתם גרם לי לחשוב בנידון

זה בסה"כ היה העניין. תמימות וטוהר של ילדים מול התחספסות שמגיעה עם השנים.

גם על השאלות ששאלת לא עניתי ממקום שמתיימר לראות על אנשים אם הם קדושים או טהורים או חלילה הפוך, בסה"כ אם כבר מדברים על זה, זה אפשרות שכל אחד יכול להגיע אליה של להתבונן על פרצוף ו"לדלות" ממנו מידע שעולה באופן אינטואטיבי. לפעמים לא עולה כלום, וזה נשאר סתם פרצוף נחמד עלום, ולפעמים עולים דברים מעניינים. זה הכל!!!!! הלכו כאן רחוק.... 

לגבי התגובה הספציפית שכתבת- התחברתי מאוד למה שבת 30 כתבה לגבי חוכמת/תבונת הלב. מי שחווה את זה יודע שזה לא בשמיים, זה בסה"כ סוג של רגש עדין שיש בו אמת. ואפשר לבדוק את זה גם אם יש בזה אמת. זה הכל. (ויש בזה רמות וסוגים שונים כמובן) הרגשות העדינים האלו, אצלי לפחות, מגיעים בשילוב של שכל ועובדות. 
וכמו שיש אדם שיש לו שמיעה מוזיקלית, הוא ניגש לפסנתר ויודע לנגן מוזיקה מסוימת, ואתה יכול להתבונן מהצד וזה ייראה לך פלא, חוכמה אלוקית. כי זה באמת מתנה משמיים. אבל זה לא איזה דבר מוזר. אז כך גם העניין הזה.
 

רוחניות זה כח שקיים בעולם, יש אנשים שמחוברים לשם יותר, ויש כאלו שפחות, ויש כאלו שמתחברים לשם עם הזמן בעקבות כל מיני חוויות ואירועים, ויש שדרך עבודת ה' שלהם בשילוב עם האופי שלהם נמצאים שם ברמה כזאת או אחרת. שורה תחתונה- זה יכול להשמע מוזר והזוי. ואגב זאת אחת הנקודות שבאמת קשות גם לאנשים רוחניים- הפחד הזה שאולי אני מדמיין. לכן זה נגע בי כ"כ וגרם לי להפגע, כי זה מקום כל כך רגיש ופגיע, הפחד הזה שיחשבו עליך שאתה מדומיין, שאתה הוזה, שאתה מוזר, וגם להכיל את עצמך בתוך כל הסיטואציה, להכיל את עצמך שיש לך שכל שאומר לך "שמעי את מוזרה" אבל גם לחוות משהו רוחני שמרגיש בוודאות כאמת.
וחוץ מזה- מה זה יהודי? נשמה בתוך גוף, זה לא הזוי? לחיות מציאות של חומר ורוח, זה לא הזוי? בואו, העולם הזה הזוי. אם נכנסים לעומק של העולם הזה, אז באמת מבינים שהכל זה רק עטיפה של משהו הרבה הרבה יותר עמוק ונסתר ונעלם מאיתנו. ויש אנשים שיותר מחוברים לפנימיות של מתחת לעטיפה, מי יותר מי פחות. יש הרבה אנשים שנמשכים לשם לא כי הם השיגו איזה דרגות נשגבות של צדיקים, אלא כי באמת בפנימיות הם קשורים ושייכים לשם והנשמה שלהם משתוקקת לדעת קצת מעבר למה שרואים. בקיצור, עד כאן נאומנו להיום. 

ולגבי כל העניין שהתפתח כאן בשרשור, אני לא מתכוונת לפתוח את זה. רק חושבת שאפשר להביע עמדה מבלי לשדר זלזול גם אם באמת מרגישים זלזול בפנים.
לא תמיד שמרגישים זלזול זה אומר שמצווה לבזות ולזלזל ולהשפיל. וברגע שמתחיל איזשהו שיח שמוביל, אפילו רק מוביל לכיוון- החלטתי עם עצמי שאני לא מגיבה לו. כי אני לא אתן יד לשיח שיש בו זלזול וירידה לפסים אישיים.
בעיניי, ברגע שמגיבים לזה- נותנים לזה מקום ובמה ומאפשרים לזה לקרות. לכן, בפשטות מה שנכון לעשות זה לא לתת לזה לקרות. כנ"ל כאן, אם מישהו יגיב שוב בזלזול, אני לא מתכוונת לענות. אפילו לא בתגובה של "לא מגיבה לך".
 

@advfb 
@בת 30
@נשמה כללית
@ד.6542
@מבקש אמונה

@פשוט אני..

אכן, בהחלט עדיף בצורה הזאת כדי שנוכל להתמקד בנושא ולהתייחס לגופם של דברים.

לאדם יש שכל ויש רגש.

השכל הוא לוגי לגמרי. הוא מחושב, מוסבר, וכל ארוע מורכב מסיבה ותוצאה.

הרגש הוא חופשי. הוא לא מחויב למציאות, הוא לא כבול לכלום, והוא יכול להשתולל.

בין הרגש והשכל מתקיימים יחסי גומלין. האדם יכול להשליט את השכל על הרגש, ואז כשהוא מבין שדבר מסוים אינו טוב לו הוא יכול לגרום לרגש להפנים ולקבל את זה. 

וגם להפך, כשאדם מרגיש דברים וחווה תחושות זה משפיע על השכל. ואז יתכנו 2 סיטואציות:

לפעמים התחושה מצליחה 'לבלבל' את השכל שלו ולגרום לו לקבל החלטה מוטעית.

ולפעמים אדרבא, התחושה 'מלמדת' את השכל. כשהשכל הקר לא הבחין בכלום אבל התחושה של האדם אמרה לו שיש פה משהו, וזה מוביל אותו להתבונן יותר לעומק עד שהוא קולט בשכל שאכן היה פה משהו שהוא לא שיקלל.

אני לגמרי מאמין ברגשות, וזה דבר מפורסם שנשים ניחנו באינטואיציה מפותחת. אבל בעיני ברור שזה לא יכול להסתיים בהרגשה בלבד, ושהרגש לבדו לא יכול להיות אחראי לשום החלטה שהיא. 

כשהרגש אומר לאדם משהו, הוא חייב לבחון בשכל מה יש כאן. ואז כשהוא מבין מה הסיפור הוא יכול להחליט בצורה מודעת ושקולה.

במצב שתיארתי - שהרגש משמש ככלי ביד השכל - לדמיון אין יכולת להשפיע על האדם.

אבל אם מישהו חושב לא כך, וסובר שאדם יכול לסמוך על רגשותיו לבד - גם במצב שכשהוא מתבונן ובוחן עוד ועוד הוא לא מבין מה מפריע - עולה וצועקת השאלה ששאלת: איך הוא יכול לדעת שהוא לא מדומיין?

נכון, יש לו תחושה חזקה והוא לגמרי "מרגיש שזה אמת". אבל אולי מדובר בדמיון???

יש

שכל

רגש

אינטואציה

ברגע שנותנים מקום לשכל, לרגש ולאינטואציה ונוצרת הרמוניה ביניהם, אז קבלת ההחלטה מגיעה ממקום משולב. אפשר לזהות מה דומיננטי, אבל לרוב בגלל ההכלה שנותנים לכל צד יש פחות הרגשה של דיסוננס.

אבל צריך לעבור תהליך של בירור פנימי מה הקול של השכל/רגש/אינטואציה, ואפשר שם לטעות או להתבלבל... 

וזה בסדר.

צריך המון כנות שם ואמת פנימית, והרבה התבוננות, אחרת אפשר ללכת לאיבוד...

אתן דוג' למה צריך כנות שם:

נגיד בדייט, בחורה נפגשת עם בחור שלא בהכרח מתאים לה, אבל היא יכולה לחשוב שהיא מרגישה שהוא בעלה, שלמעשה היא פשוט מאוד רוצה אותו בשכל או שיש לו איזה תכונה שכבשה אותה, או שהיא פשוט חווה התאהבות, אבל בפועל באמת אם היא תהיה קשובה יותר היא הייתה מרגישה שהוא *לא* מתאים, היא רק הייתה רוצה שהוא יתאים. 

צריך לדעת לתת כותרות נכונות להרגשות/מחשבות. לדעת מאיפה נובע מה, ומה כל קול באמת אומר.  

(זה התהליך שלי, יכול להיות שיש כאלה שזה בא להם יותר בפשטות או שהם לא נכנסים לקטגוריות וכותרות.. ופשוט אומרים מה שחושבים/מרגישים)

זה אף פעם לא- "החלטתי כי עלתה לי הרגשה מסוימת." החיים הרבה יותר מורכבים מזה.

צריך לעבור תקופה של להרגיש אינטואציה כדי לבחון אותה, לראות אם יש דיוק שם. ולא סומכים עליה ישר. ממש לא. ברור שבהתחלה מבטלים אותה או לפעמים אפילו לא שמים לב אליה שהיא עולה ורק בדיעבד קולטים שהיא תמיד היתה שם.

ורוחניות זה לא בהכרח תכונה נשית. זה כמו כישרון במוזיקה, לגברים ונשים. זאת דעתי.

אינטואציה זה אולי שייך יותר לנשים. תחושות זה יותר נשים באמת.

אבל מקום רוחני. לחלוטין גם גברים, באותה מידה. והכרתי כמה... 

כלומר יש הרבה נשים שהן לא רוחניות כל כך אבל יש להן באמת תחושות לב ואינטואציות

אבל גבר שהוא רוחני יש לו לחלוטין אינטואציות מפותחות במודע או שלא.

וכולם יכולים לפתח אינטואציות ואת המקום הרוחני שלהם. זה עניין של תרגול

לא יודע כמה זה אמין אחד לאחד (אצלי לפחות), אבל אני חושב אפשר לשים לב.

ואני בעצמי שמתי לב על עצמי שזיהיתי כמה פעמים.

(היה גם מקרה שראיתי אחד שהייתי בטוח שהוא כנראה הרס לי את הסטטיסטיקה, ובסוף כשהוא פתח את הפה התברר שצדקתי)

אני אגיד לך מה שאני מרגיש,

מידות רעות גורמות לפנים של האדם להיות סוג של כבויות, לעומת מישהו עם מידות טובות.

קצת קשה להסביר אבל זה מה שאני מרגיש.

והיה איזה משהו שהבאת מר' נחמן, שקראתי את זה אז אמרתי ואי היה שווה לפתוח את השרשור אפילו רק בשביל זה...

אז תודה

ומזדהה

זה אחרת שגדלים לזה מגיל קטן, נראה לי שהרבה יותר קל ומצד שני גם יכול להיות יותר מסוכן...

תלוי כנראה הרבה בהורים גם... 

היא מציאות עם הרבה סיבוכים והייתי רוצה לתת לזה מקום בבית הגידול שלי.

אמנם ילד הוא טהור ממש וצריך לשמור עליו ככה אבל אני רואה את זה בחיוב שעם שנים נפגשים עם דברים שיוצאים עם גדר המציאות.

אבל באמת באמת יש איזו נקודת טוהר שאני מרגיש אע"פ כל החיספוס הקיים היא נשמרת. היא בחיים לא מטשטשת.

לפעמים נתכסה ולא רואים אותה אבל היא שם. אני מרגיש שהמטרה היא לגלות אותה ולתת לה לבוא לידי ביטוי. לפעמים יש דברים שמעוררים אותה. ומתוכה להתייחס לכל הסיבוכים של החיים. אם אדם מרגיש שנקודת התמימות שלו לא יכולה להפגש עם הסיבוכים אולי אפשר לומר שהיא דורשת יותר גילוי.

גם ביחס לחינוך ילדים - יש עלינו חובה לחנך את ילדנו להתמודדות בפערים בין הפנים לחוץ.

לדוגמא - לא להתייחס לחילונים כ'גויים'. לא לפחד מתרבות חיצונית וגם לא לתת לה לנהל אותנו.

בגיל ההתבגרות חשוב לתת מקום לפערים הללו במיוחד.

ילדים - חובה לשמור עליהם טהורים.

גישה של תמימות אמתית, היא לא נרתעת מהסיבוכים אלא מתייחסת אליהם כחלק ממהלך א-להי יותר כולל. מתוך כך אפשר גם ממש להתייחס לטפל בסיבוכים ולהשאר במידת מה טהור

של לגלות את הטהרה הזאת כי היא קיימת בפנים.

ושיש דברים שמעוררים אותה, ואי זה ככ נכון.

וגם על החלק של חינוך ילדים. מסכימה מאוד עם הרעיון. שאלה באמת איך מיישמים את זה בפועל

נראה לי גם צריך לתת לו מקום כלשהו

כאילו הרעיון שהמגע עם הדברים המורכבים שבפוגשים בחיים בא מתוך נקודה טהורה אז הוא נראה אחרת אבל הוא עדיין מכיר בצדדים המחוספסים של החיים.

ודווקא מאוד פשוט הקטע של חינוך ילדים לא? מה כל כך מסובך פה?

אבל בסופו של יום לא תמיד יש שליטה על התוצאות

ויש גם הרבה תחומים אפורים שלא הכי ברור או שקשה לדעת איך להתייחס אליהם

והעניין של החספוס, זאת שאלה באמת... נראה לי מאוד תלוי באופי של הילד/נער

יש הורים, אחים, מורים, חברים של הילד, הרחוב, שלטי חוצות וכולי וכולי

באמת חלק מהתפקיד שההורה יכול לקחת על עצמו זה לקחת בחשבון את כל הגורמים שמשפיעים על הילד ולנסות ליצור לו נוכחות בסביבה שטובה עבורו. גם חציצות מפני השפעות חיצוניות יכולות להשפיע ולכן גם זה משתכלל בחשבון.

לגבי החספוס - מאמין שבאמת האתגר המרכזי הוא לפתח רגישות למורכבויות של החיים בצורה הדרגתית וגישה נכונה ועדינה. פה ממש נמצא 'ה-אתגר' של החינוך. זאת נראה לי נקודה שממנה יוצאים הרבה דברים.

הביטוי "תם" כמנוגד ל"חכם" מבוסס בדברי חז"ל (כנגד ארבעה בנים דיברה תורה), בדברי רבותינו (רש"י - "מי שאינו חריף לרמות קרוי תם", בהקשר של יעקב אבינו) ועוד. אין בזה חטא.

נכון שקיים גם ההיבט של השלמות, ויש גם קשר ביניהם - התם השואל "מה זאת" הוא שלם ואיננו מסוגל לעבד מורכבות, ולכן השלמות היא הנגדה למורכבות ולא לפגם, במקרה זה ובמקרים אחרים.

הפריע לי הטיעון "חטא עשה מי ש..." ולזה הגבתי.

נכון, העלית גם טיעונים ענייניים, ושם לא נכנסתי לדיון, לא בעד ולא נגד, כי לי אין דעה סדורה מספיק בנושא. אני כן מתעניין במה שכתוב וכך ראיתי את השורה המדוברת שהפריעה לי.

ומאד מפריעה לי הגלישה לטיעונים עובדתיים או סמנטיים במקום שבעצם הטיעון הוא מהותי. זה כשל מאד נפוץ והנזק שבו רב על התועלת (כי בהינטל היסוד נעקר הבנין)

לגבי "מי עשה את זה" - אני מניח שהשימוש התדיר בלשון הקודש הבדיל בין "תמימות", "תום", ו"שלמות" ואולי ביטויים נוספים שכולם כלולים בביטוי "תם" המקראי.

לא חושב שזה נעשה בכוונה או במעשה אקטיבי ולכן לא שייך לדבר על חטא.

דווקא התלבטתי אם לענות לך כי אולי תפרש את זה כהתקפה אישית.

לשאלתך - אף אחד לא משלם לי עדיין, אבל אשמח להגיע להסדר כלשהו בנושא

את הרצון שלנו לחיות בעולם שלם יותר? נראה זה גם תהליך של ההורה עם עצמו

וכמובן שגם לכיוון ההפוך זה עובד.

מתערב איתך שאם אני אשלח 6 תמונות, 3 של עברייני מין ו-3 של מחנכים נערצים בישיבות, לא יהיה לך מושג מי זה מי.

הדיון הוא לא זיהוי פנים של בן אדם.

והוא גם לא על היכולת שלי אם היא קיימת או לא, זה לא עניין של אף אחד, מחילה.

זה משהו שלי עם עצמי, אם אני מדייקת או צודקת שם- לא עניינו של אף אדם. וזה לא נושא השרשור

(מי שמכבד ורוצה לשאול על זה, אשמח לענות, מי שמחפש לזלזל/להקניט- אני לא מתכוונת לשתף עם זה פעולה)

חשודים גם הם...

(הרס התמימות...ואיי כמה צינית אני יכולה להיות)

אצלי נחתה ההבנה שאין הרבה זמן לעבוד על הדברים האלו

כי חתונה, ילדים, ולפעמים אין זמן לעבוד על הנקודות האלו

ועכשיו דווקא בתור רווקים יש זמן אז חבל

מסכים, זה חשוב. 

אני חושב שהגבול הוא קודם כל לא להסתכל ולשמוע משהו שאסור או עם מסר רע

או משהו שחז"ל אמרו - נניח, לא להסתכל בפני אדם רשע.

יצא לי פעם לראות ראיון עם איזה אדם רע בתכנית מצחיקה, והוא דיבר וקשקש בלי קשר לדעות שלו.

ושמתי לב שפתאום נהיה איזה הרגשה שהוא סך הכל סבבה.  מאז החלטתי להשתדל לא להסתכל יותר 

ומסכימה..

נראלי שהקושי מתחיל באמת במקומות שהם לא איסור אבל גם לא טהרה ואמת...

עד כמה זה מעסיק ביום יום המקום של לשמור על אווירה/סביבה/השפעה טובה

ועד איפה הגבול בזה

נשמע כמו משהו שמצריך ביאור והרחבה

מה זאת אומרת יבוא בטבעי, לאו דווקא בגלל שזה הסביבה שלי?

אני מאמינה שקשה מאוד להחדיר חשיבות של טהרה ורגישות וסלידה מדברים לא טהורים אם זאת לא הסביבה,

מעצם החשיפה הנפש מתחספסת (אם אגור בתל אביב ליד חוף הים, אני יכולה להסביר לילדים כמה זה לא צנוע ומכובד להסתובב בצורה הזאת וכמה לא קדוש, אבל בכל זאת רוב הסיכויים שאם הם יחשפו באופן יומיומי למראות כאלו בסופו של דבר הרגישות תרד וזה לא באמת יזיז להם משהו בלב לראות מראות לא צנועים)

שלילד יהיה רצון לקדושה וטהרה לא רק כי זה מה שהוא רגיל

ושככה מקובל בסביבה שלו

ובדיוק!.. אפשר לדבר כל היום על קדושה וטהרה אבל צריך גם להשמר. וזה החלק הקשה, כי לא תמיד יש שליטה על זה... 

הוא פצל"ש? של מי?

כמו ההודעה הזאת?

בעצם אם מותר לנצל את השרשור אז איפה עובר הגבול?

מה המטרה של שרשור?

לריב מריבות מיותרות?

אם כך - אולי נפתח שרשורים ייחודיים לכך?

למה לבקש סליחה אם אפשר לעשות פה סדר?

ובכלל את לא עשית שום דבר רע ל @לב אוהב...

כאילו אם פיצלת מקודם לשני שרשורים אז למה לא פה?

מה כל כך בעייתי בכך?

מה זה עוזר כל ההודעות חסרות תוחלת הללו (שחלקם שלי)?

זה לא פשוט ששרשור צריך למלא רק את הייעוד שלשמו הוא נפתח?

מתנצל ממש

אבל אם עושים דבר שהוא אסור על פי החוקים אז למה לא למחוק? לנעול? לחסוןם?

במיוחד שזה קורה שוב ושוב?

לא דיברתי על זה שאתם לא מגיבים בזמן, דיברתי על זה שעברו פה על חוקי הפורום וזה נראה כאילו כלום.

גם אם תעשו את זה עוד מחרותיים זה סבבה, אבל נראה שאין תגובה מצידכם ושזה סבבה.

אתם גם לא חייבים לי הסברים..

אני אומר את דעתי, כחלק ממה שכבר התפתח פה וזכותכם גם לא להגיב לי.

חשוב לי לומר את זה.

אין לי כאן מטרה להתנגח או לצאת נגד מישהו אלא רק שיהיה פה נעים.

וסליחה 

של ניסוי וטעיה

עד שמגיעים לאיזה נקודה של יציבות וביטחון בגבולות שהצבתי לעצמי.

אבל היו כמה דברים שהיו קו אדום וזה עזר לי להתחזק יותר עם הזמן....

שבאמת אם לא היה לי אותם אז היה לוקח לי מלא זמן להגיע לנקודה שאני מרוצה ממנה יחסית.

ומלא תפילות לה'. ועדיין... 

אממ

כשאני ברפיון אז לאט לאט סוג של מגיע תחושה של ריקנות ואיכס פנימי...

שכאילו מחייב לעשות משהו. מחייב נקיות. יותר טהרה.

ואז נדנדה כי כששומרים על אווירה נקיה לתקופה אז לפעמים רוצים קצת "להתאוורר" כי לוקח זמן לקנות כלים יציבים של קדושה וטהרה..

קיצר, הרבה עבודה חח

רק תפילות!... משהו קורה אחרי התפילות, רואים במוחש. פשוט משהו קורה.

זה מחייב. במיוחד בתפילות על עבודת ה'.וגם יש הרבה כללים בעבודת ה' כזה

כמו אחרי ירידה מגיעה עליה. אחרי שבר גדול קונים משהו חדש.

בירידה אתה כבר מתכנן את העליה... 

ואיך עולים? לקבל איזה קבלה לתקופה קצרה של לשמור יותר על גבולות שלפני אולי פחות היו... 

עריכה - לא קראתי בכלל את כל השרשור ואפילו לא את ההודעה הראשונה עד הסוף, רק קראתי טיפה (10-15שניות) וכתבתי, אז אולי זה לא מדוייק למה שנשאל ומה שמדברים עליו.

איך אפשר לדעת לפי הפנים?

תראו את הפנים של עזרא שיינברג

מוטי אלון

ברלנד

פינטו

מצגר עם ה-10 מיליון שקל

ועוד

אפשר לראות על הפנים שלהם את מי שהם?

אפשר לחפש ביוטיוב ולמצוא ראיונות עם רוצחים - חלק מהם נראים "טהורים"

לא הייתי במקום לענות על זה אז, את מצטערת 

(בקשר למה שדנתם מקודם, באמת יש אנשים שאפשר לראות טהרה על הפנים שלהם, להיפך קשה יותר לראות. אצל יהודים. אצל האויבים שרומסים את ארצנו הרבה פעמים הגסות הזאת ניכרת בפנים)

תרבות זה לא עניין של מותרות. היא נמצאת בכל מקום ויש לה תפקיד חשוב ומשמעותי.

יותר פשוט להתחיל להתחבר לתרבות של קדושה, מאשר להתנתק מאחת רעה.

אפשר לראות קהילות (לרוב נוטות לחסידות) ברחבי הארץ, בדר"כ סביב ישיבה או בית מדרש, שבאמת חיים חיים כאלה. חיי התרבות שלהם כ"כ מלאים והומים, והם לא נזקקים 'לגייר' שום דבר. 

ובאופן כללי, ילדים הם חדים, הם יודעים להבחין איפה העיניים של אבא ואמא נוצצות, ואיפה פחות..

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

-דעתי-.

המילה "עיקר" מבלבלת כאן..
אבל הכוונה הבסיס. קודם שיהיה את זה. בלי זה, אין על מה לדבר. אין בכלל מה לנסות.

ניקח את שוק הרכב.

אם אין בלמים שעובדים חלק,
ואין מנוע שפועל חלק,

אין בכלל מה להסתכל על הצבע והצורה וכמה אנשים הוא מסוגל להכיל בתוכו.

עכשיו נניח שיש בסיס.
זה אומר שכל רכב מתאים לך ? לא.
יש כאלה מעדיפים רכב קטן, גדול, בטוח, מהיר, נמוך, גבוה. טוב לשטח, טוב לעיר.

אבל קודם הבסיס.

ככה אני מבין את זה.
כלומר, זה שיש למישהו "לב טוב, והוא מקסים" זה רק -תחילת- הסיפור. לא סוף הסיפור.

במה הוא עובד ? 
מה הוא למד ?
איך הוא מתנהג כשדברים לא מסתדרים כמו שהוא רוצה ? איך הוא עומד בלחץ ?
האם הוא דברן ? שקט ? 

כל אחד והפרמטרים שחשובים לו, ממש כמו בבחירת רכב. כמובן, כל אחד והתקציב שלו (מה שיש לו להציע)

בהצלחה.

אני לא מסתכל מהצד של האדם שיש לו מידות טובות או לב טוב..המשפט הזה בדרך כלל נאמר לאנשים כאיזה משהו להתמקד בו ופחות בחיצוניות(אגב הוא נאמר בעיקר לגברים ממה שאני מכיר) אף פעם לר באמת האמנתי בו כל כך, נכון, יש בו מן האמת אבל בדור הזה להגיד לבחור "העיקר לב טוב ומידות טובות" אם הוא לא צדיק נסתר בנם של קדושים בעיניי זה פחות רלוונטי לנסות למכור לו את זה, והאמת עכשיו כשאני חושב על זה, אני חושב שהרבה שדכנים נופלים שם(גילוי נאות אף פעם לא הלכתי לשדכן/ית) ומרגיש לי שהם לא באמת מתעניינים במה אתה מחפש/ת אלא פשוט לחתן בלי הרבה מאמץ ואז מגיע המשפט " העיקר לב טוב"

חנוכה מלבלב מלא בלבלובי שמחה וכו🦝🔥

"אלה לא בנות חרדיות, החמודות האלה שייכות למגזר הדתי-לאומי (גוש עציון)"....ואם הן היו חרדיות אז? היה אסור להן לעצור שניה ולהוריד את הדברים?

ואני לא מתפלא שזה מה שלקחת מהפורום הנ"ל..זה אומר המון על משתתפיו.

שקראתי את זה  

בפורום הטרור הזה

אני רוצה "בחלום אדבר בו". תשובות לכל השאלות העמוקות שלי.

אני מתפלל על זה וכלום בחלום. אני שואל את ה' שהדוד רבא שלי הרב פנחס מפרנקפורט בעל ההפלאה יתגלה אלי וכלום. אין תשובות.

אבל אז כשאני קם, אגב העיון הרגיל שלי בתורה בסדרים הרגילים, אני מגיע ל'הפלאה' ו'לפנים יפות' ומבול של תשובות והדרכות לחיים העכשוויים שלי.

כן. זאת התגלות השכינה דרך ספרי הצדיקים.

תשובות. תשובות. תשובות.

"קול דודי דופק פתחי לי אחותי רעיתי". כמו ששמעתי בילדותי מר' אברום שפירא זצ"ל, הספר דופק לפתוח אותו ועם זה השכינה הקדושה.

אל תחכה למשהו מבחוץ, בחורה שלא רודפת אחריך תעזוב אותה. זה לא שווה את הזמן שלך. תתרכז בלהתענג על ה' וימלא משאלות לבך. תנדב את לבך ל-ה' ולעם ישראל. תתן תתן תתן, אל תצפה לקבל כלום. בסוף, הכל יסתדר. "יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ וְנַחַל עֲדָנֶיךָ תַשְׁקֵם. כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר. מְשֹׁךְ חַסְדְּךָ לְיֹדְעֶיךָ וְצִדְקָתְךָ לְיִשְׁרֵי לֵב."

מאוד מזדהה עם מה שאתה כותב.

הצפייה תלויה לפי תקופות בחיים. תקופות שונות בכל התקופה המתמשכת של הדייט וגם איך קמתי היום..

לגמרי רגישות צריכה להיות בנושא הזה. מסכים מאוד מאוד וליבי איתך.

עם זאת, בלי קשר לצד השני שצריך להיות רגיש - חשוב לשמור על איזון. 

אם כל דבר קטן מטלטל אותי, כדאי להתבונן למה זה קורה.

מה דפוסי המחשבה שמניעים אותי?

מה החששות, פחדים, דחפים, רצונות שקיימים בתוכי והאם אני מנהל אותם או שהם מנהלים אותי. ואם אני מנהל אותם - איך אני בוחר לעשות את זה.

וזה מפחיד גם לשאול את השאלות האלה, כי זה לא כיף לגלות שאני במקום שלא רציתי להיות בו, אך בד בבד, זה אנושי וזה קורה. אפילו אפשר לומר שאין אפשרות שזה לא יקרה.

ומאזן את מה שאני כתבתי הרגע - זה בסדר להיות לחוץ. בסדר גמור. רק כדאי לשים לב לזה.

ולא לתת להצעה להתמרח ככה

חושבת שזה נכון בכללי לכל מי שאומר כן להצעה, וכשאני אומרת 'אומר כן להצעה' הכוונה ששמעו שיש הצעה, קיבלו מספר לבירורים ויודעים שיש מישהו בצד השני שמחכה.

ולא משנה אם מי שמחכה זה מי ששידך או המשודך.

ברשותך, פונה לצד השני:

דרך ארץ בסיסית...

גם אם עסוקים כל כך ברמה שאין זמן לברר תהיו הגונים ותגידו.

''אין לי פניות לברר'', ותשלחו מישהו שסומכים עליו שיעשה את זה.

''אין פניות ברמה שאין זמן לנשום, אז לברר?", סליחה ששואלת... אבל איפה תכניסו גם פגישות? אם יש זמן לפגישות יש זמן לברר, במיוחד אם זה ימשיך או יקרה בהמשך, זה הרושם שאתם משאירים.

לא עונים לכם בצד שמבררים איתו? תעדכנו בהקדם את מי ששידך שיוכל לעדכן את הצד הממתין. וגם לברר מה קורה שם... יכול להיות שהתקשרו ולא ענה החבר, או שמשהו בקליטה לא עבד או כל סיבה שהיא.

התחרטתם מכל סיבה שהיא? זכותכם... רק תודיעו.

ולך שמחכה -

תברר עם המשדכים, בפרק זמן שמרגיש שזה מספיק זמן לבירור, מה קורה עם הצד השני.

הלוואי ודברים יתוקנו בשורשם ונהיה טובים.

ובאמת מבאס כשקורה רצף כזה.

אבל לא יפה להוציא שם רע על כל הבנות..

[וקרה לי גם הפוך - מישהו פנה אלי באתר, ביקש לברר, ולקח לו כמה ימים. שאלתי את החברה שלי אם הוא דיבר איתה, ואמרה שלא. שאלתי מה קורה, ועדיין לקח לו כמה ימים..]

אני רוצה להגיד שבאופן אישי - 

לפעמים הבירורים לוקחים זמן. שולחים הודעה לחבר, הוא לא זמין, מחפשים אולי מישהו אחר שמכיר, והוא בדיוק במילואים וכו וכו'.

מעדיפה לקחת עוד יום בבירורים מאשר לצאת עם מישהו ולהתבאס שזה יכל להיות ברור מהטלפון שלא שייך.

אבל אם זה מתעכב - נראה לי נימוסי להגיד משהו כמו - אני בתקופה עמוסה, צריכה עוד זמן, סליחה.

ועוד משהו קטן - כמעט תמיד, אם קיבלתי הצעה ביום מסוים, וכבר באותו יום ביררתי - לא נתתי תשובה באותו היום. רציתי לישון על זה לילה.