גסות רוח בוודאות רואים

מידות רעות חושבת שרואים

תמימות רואים

טוהר רואים

אבל יש תמימות וטוהר שנובעים מחוסר חשיפה,

כלומר לא ממקום של עבודה...

מאמינה שאפשר להשיג בזה יותר אם מזדככים...

1. חושבת שאפשר, לפעמים יותר מתרכזים שזה בתמונה...(אני ממש נזהרת לא להיות נחרצת במילים שלי...)

2. אני חושבת שזה לא עניין של טעות כמו מה עולה.. נגיד אם יש דברים מסוימים שיש הרגשה וודאית עליהם אז זה בוודאות נכון... אבל יכול להיות מקרים שלא יעלו דברים. לא תמיד החושים פועלים. אני חושבת שיש סיבה לזה.

לפעמים משהו בנו לא מעוניין לדעת, ולפעמים עולים הרבה דברים כי כנראה כן יש סיבה לדעת... זה בגדול.

וברצינות רגע- אני ממש מופתע ועצוב מהתגובות שלך.

באמת?? "אם יש דברים מסוימים שיש הרגשה וודאית עליהם אז זה בוודאות נכון"??? את רצינית???

זה הזוי..

בדיוק כמו ש 'לפעמים משהו בנו לא מעונין לדעת', כך לפעמים 'משהו בנו כן רוצה "לדעת" ' ולהמציא דברים, ואז כשיש הרגשה כזאת לגבי התמונה של הבחור המסכן זה הופך את הדברים לנכונים בוודאות??...

יש כאן אנשים חכמים יותר שאולי ידעו להסביר יותר טוב ממני, אבל הבלבול בין דמיון והרגשות לבין מציאות זועק כאן. וזה גם בלט בשרשור שלך על חיבורי נשמות ובשרשורים לגבי גברים שמחוברים לעצמם שהיה כאן בעבר.

אני מתנצל שאני כותב ככה, אבל באמת שזה מאכפתיות וכאב ולא מזלזול.

אתה לא מכיר את העולם הפנימי שלי ומה אני מרגישה שם

ומה עברתי בחיים ואיך הגעתי למקום שאני יכולה להעיד על עצמי שאם זה וודאי אז זה וודאי

ועברתי הרבה, כדי להיות במקום בטוח ככ

אתה יכול לא להסכים, להזדעזע, שומו שמיים וכו'...

אבל זאת המציאות.

ה' נותן מתנה, אתה רוצה להשתמש בה- תשתמש.

אתה רוצה להתכחש אליה, לשים כיסוי לעיניים ולהגיד אני לא רואה ולא רוצה לראות- בבקשה.

כל אחד ובחירותיו.

וזה בסדר גמור, בטוחה שאתה לא כותב בזלזול, וגם אם תכתוב בזלזול לא ממש משנה לי.

אני הולכת עם האמת שלי. גם אם היא מוזרה בעיניי אנשים מסוימים.

ומה קשור בחור מסכן? למה זה נשמע כאילו עולים רק דברים רעים?

ואם עלה שהוא אדם קסום, מדהים, ירא שמיים בתכלית... עם לב ענק

או שסתם עלו דברים נטרליים לגבי האופי שלו,

למה ישר לקחת את זה למקום שלילי שבגלל זה אני פוסלת אנשים...??

נכון, אני לא מכיר את העולם הפנימי שלך ואני לא יודע מה עברת.

ובסוף כמובן את זאת שמחליטה מה לעשות ואיך לנהוג.

אבל אני מנסה לשקף איך זה נראה מבחוץ, ואולי תקחי את הדברים לתשומת לבך ותנסי לחשוב עליהם קצת יותר ואולי תגיעי לתובנות חדשות.

ה' נותן מתנות, נכון.

והוא גם מעמיד בנסיונות.

ולפעמים הנסיון הוא בדיוק זה- לראות אם האדם יכול ללכת עם המוח והשכל ולהתבסס על עובדות. ולא לברוח לרגשות לב ודמיונות חסרי בסיס, ולהיות בטוחים שיש לי איזה יכולת אלוקית שקבלתי במתנה מהקב"ה נתן לי.

בטח, תלכי אם האמת שלך. אבל אולי תצליחי להסביר על מה האמת הזאת מבוססת? כי כמו שכתבת קל מאוד לכסות את העינים ולהיות בטוח שכל האחרים טועים.

על הברקס שנתתי. עכשיו כשאני יותר בנחת, אין לי בעיה לענות. 

וגם אסביר את עצמי, לא רק לך, אלא גם לעוד ניקים שנכנסו לעניין הזה, (תייגתי גם ניקים שבכללי השתתפו בדיון)

מה שכתבתי בשרשור על תמימות וכו' לא היה מתוך איזה מקום רוחני, זה היה בסה"כ מהתבוננות

בקרובי משפחה מתוקים שלי, שההורים שלהם ממש מוסרים נפש על החינוך בבית ובאמת יש להם פנים טהורות ומתוקות- ילדים. וזה סתם גרם לי לחשוב בנידון

זה בסה"כ היה העניין. תמימות וטוהר של ילדים מול התחספסות שמגיעה עם השנים.

גם על השאלות ששאלת לא עניתי ממקום שמתיימר לראות על אנשים אם הם קדושים או טהורים או חלילה הפוך, בסה"כ אם כבר מדברים על זה, זה אפשרות שכל אחד יכול להגיע אליה של להתבונן על פרצוף ו"לדלות" ממנו מידע שעולה באופן אינטואטיבי. לפעמים לא עולה כלום, וזה נשאר סתם פרצוף נחמד עלום, ולפעמים עולים דברים מעניינים. זה הכל!!!!! הלכו כאן רחוק.... 

לגבי התגובה הספציפית שכתבת- התחברתי מאוד למה שבת 30 כתבה לגבי חוכמת/תבונת הלב. מי שחווה את זה יודע שזה לא בשמיים, זה בסה"כ סוג של רגש עדין שיש בו אמת. ואפשר לבדוק את זה גם אם יש בזה אמת. זה הכל. (ויש בזה רמות וסוגים שונים כמובן) הרגשות העדינים האלו, אצלי לפחות, מגיעים בשילוב של שכל ועובדות. 
וכמו שיש אדם שיש לו שמיעה מוזיקלית, הוא ניגש לפסנתר ויודע לנגן מוזיקה מסוימת, ואתה יכול להתבונן מהצד וזה ייראה לך פלא, חוכמה אלוקית. כי זה באמת מתנה משמיים. אבל זה לא איזה דבר מוזר. אז כך גם העניין הזה.
 

רוחניות זה כח שקיים בעולם, יש אנשים שמחוברים לשם יותר, ויש כאלו שפחות, ויש כאלו שמתחברים לשם עם הזמן בעקבות כל מיני חוויות ואירועים, ויש שדרך עבודת ה' שלהם בשילוב עם האופי שלהם נמצאים שם ברמה כזאת או אחרת. שורה תחתונה- זה יכול להשמע מוזר והזוי. ואגב זאת אחת הנקודות שבאמת קשות גם לאנשים רוחניים- הפחד הזה שאולי אני מדמיין. לכן זה נגע בי כ"כ וגרם לי להפגע, כי זה מקום כל כך רגיש ופגיע, הפחד הזה שיחשבו עליך שאתה מדומיין, שאתה הוזה, שאתה מוזר, וגם להכיל את עצמך בתוך כל הסיטואציה, להכיל את עצמך שיש לך שכל שאומר לך "שמעי את מוזרה" אבל גם לחוות משהו רוחני שמרגיש בוודאות כאמת.
וחוץ מזה- מה זה יהודי? נשמה בתוך גוף, זה לא הזוי? לחיות מציאות של חומר ורוח, זה לא הזוי? בואו, העולם הזה הזוי. אם נכנסים לעומק של העולם הזה, אז באמת מבינים שהכל זה רק עטיפה של משהו הרבה הרבה יותר עמוק ונסתר ונעלם מאיתנו. ויש אנשים שיותר מחוברים לפנימיות של מתחת לעטיפה, מי יותר מי פחות. יש הרבה אנשים שנמשכים לשם לא כי הם השיגו איזה דרגות נשגבות של צדיקים, אלא כי באמת בפנימיות הם קשורים ושייכים לשם והנשמה שלהם משתוקקת לדעת קצת מעבר למה שרואים. בקיצור, עד כאן נאומנו להיום. 

ולגבי כל העניין שהתפתח כאן בשרשור, אני לא מתכוונת לפתוח את זה. רק חושבת שאפשר להביע עמדה מבלי לשדר זלזול גם אם באמת מרגישים זלזול בפנים.
לא תמיד שמרגישים זלזול זה אומר שמצווה לבזות ולזלזל ולהשפיל. וברגע שמתחיל איזשהו שיח שמוביל, אפילו רק מוביל לכיוון- החלטתי עם עצמי שאני לא מגיבה לו. כי אני לא אתן יד לשיח שיש בו זלזול וירידה לפסים אישיים.
בעיניי, ברגע שמגיבים לזה- נותנים לזה מקום ובמה ומאפשרים לזה לקרות. לכן, בפשטות מה שנכון לעשות זה לא לתת לזה לקרות. כנ"ל כאן, אם מישהו יגיב שוב בזלזול, אני לא מתכוונת לענות. אפילו לא בתגובה של "לא מגיבה לך".
 

@advfb 
@בת 30
@נשמה כללית
@ד.6542
@מבקש אמונה

@פשוט אני..

אכן, בהחלט עדיף בצורה הזאת כדי שנוכל להתמקד בנושא ולהתייחס לגופם של דברים.

לאדם יש שכל ויש רגש.

השכל הוא לוגי לגמרי. הוא מחושב, מוסבר, וכל ארוע מורכב מסיבה ותוצאה.

הרגש הוא חופשי. הוא לא מחויב למציאות, הוא לא כבול לכלום, והוא יכול להשתולל.

בין הרגש והשכל מתקיימים יחסי גומלין. האדם יכול להשליט את השכל על הרגש, ואז כשהוא מבין שדבר מסוים אינו טוב לו הוא יכול לגרום לרגש להפנים ולקבל את זה. 

וגם להפך, כשאדם מרגיש דברים וחווה תחושות זה משפיע על השכל. ואז יתכנו 2 סיטואציות:

לפעמים התחושה מצליחה 'לבלבל' את השכל שלו ולגרום לו לקבל החלטה מוטעית.

ולפעמים אדרבא, התחושה 'מלמדת' את השכל. כשהשכל הקר לא הבחין בכלום אבל התחושה של האדם אמרה לו שיש פה משהו, וזה מוביל אותו להתבונן יותר לעומק עד שהוא קולט בשכל שאכן היה פה משהו שהוא לא שיקלל.

אני לגמרי מאמין ברגשות, וזה דבר מפורסם שנשים ניחנו באינטואיציה מפותחת. אבל בעיני ברור שזה לא יכול להסתיים בהרגשה בלבד, ושהרגש לבדו לא יכול להיות אחראי לשום החלטה שהיא. 

כשהרגש אומר לאדם משהו, הוא חייב לבחון בשכל מה יש כאן. ואז כשהוא מבין מה הסיפור הוא יכול להחליט בצורה מודעת ושקולה.

במצב שתיארתי - שהרגש משמש ככלי ביד השכל - לדמיון אין יכולת להשפיע על האדם.

אבל אם מישהו חושב לא כך, וסובר שאדם יכול לסמוך על רגשותיו לבד - גם במצב שכשהוא מתבונן ובוחן עוד ועוד הוא לא מבין מה מפריע - עולה וצועקת השאלה ששאלת: איך הוא יכול לדעת שהוא לא מדומיין?

נכון, יש לו תחושה חזקה והוא לגמרי "מרגיש שזה אמת". אבל אולי מדובר בדמיון???

יש

שכל

רגש

אינטואציה

ברגע שנותנים מקום לשכל, לרגש ולאינטואציה ונוצרת הרמוניה ביניהם, אז קבלת ההחלטה מגיעה ממקום משולב. אפשר לזהות מה דומיננטי, אבל לרוב בגלל ההכלה שנותנים לכל צד יש פחות הרגשה של דיסוננס.

אבל צריך לעבור תהליך של בירור פנימי מה הקול של השכל/רגש/אינטואציה, ואפשר שם לטעות או להתבלבל... 

וזה בסדר.

צריך המון כנות שם ואמת פנימית, והרבה התבוננות, אחרת אפשר ללכת לאיבוד...

אתן דוג' למה צריך כנות שם:

נגיד בדייט, בחורה נפגשת עם בחור שלא בהכרח מתאים לה, אבל היא יכולה לחשוב שהיא מרגישה שהוא בעלה, שלמעשה היא פשוט מאוד רוצה אותו בשכל או שיש לו איזה תכונה שכבשה אותה, או שהיא פשוט חווה התאהבות, אבל בפועל באמת אם היא תהיה קשובה יותר היא הייתה מרגישה שהוא *לא* מתאים, היא רק הייתה רוצה שהוא יתאים. 

צריך לדעת לתת כותרות נכונות להרגשות/מחשבות. לדעת מאיפה נובע מה, ומה כל קול באמת אומר.  

(זה התהליך שלי, יכול להיות שיש כאלה שזה בא להם יותר בפשטות או שהם לא נכנסים לקטגוריות וכותרות.. ופשוט אומרים מה שחושבים/מרגישים)

זה אף פעם לא- "החלטתי כי עלתה לי הרגשה מסוימת." החיים הרבה יותר מורכבים מזה.

צריך לעבור תקופה של להרגיש אינטואציה כדי לבחון אותה, לראות אם יש דיוק שם. ולא סומכים עליה ישר. ממש לא. ברור שבהתחלה מבטלים אותה או לפעמים אפילו לא שמים לב אליה שהיא עולה ורק בדיעבד קולטים שהיא תמיד היתה שם.

ורוחניות זה לא בהכרח תכונה נשית. זה כמו כישרון במוזיקה, לגברים ונשים. זאת דעתי.

אינטואציה זה אולי שייך יותר לנשים. תחושות זה יותר נשים באמת.

אבל מקום רוחני. לחלוטין גם גברים, באותה מידה. והכרתי כמה... 

כלומר יש הרבה נשים שהן לא רוחניות כל כך אבל יש להן באמת תחושות לב ואינטואציות

אבל גבר שהוא רוחני יש לו לחלוטין אינטואציות מפותחות במודע או שלא.

וכולם יכולים לפתח אינטואציות ואת המקום הרוחני שלהם. זה עניין של תרגול

לא יודע כמה זה אמין אחד לאחד (אצלי לפחות), אבל אני חושב אפשר לשים לב.

ואני בעצמי שמתי לב על עצמי שזיהיתי כמה פעמים.

(היה גם מקרה שראיתי אחד שהייתי בטוח שהוא כנראה הרס לי את הסטטיסטיקה, ובסוף כשהוא פתח את הפה התברר שצדקתי)

אני אגיד לך מה שאני מרגיש,

מידות רעות גורמות לפנים של האדם להיות סוג של כבויות, לעומת מישהו עם מידות טובות.

קצת קשה להסביר אבל זה מה שאני מרגיש.

והיה איזה משהו שהבאת מר' נחמן, שקראתי את זה אז אמרתי ואי היה שווה לפתוח את השרשור אפילו רק בשביל זה...

אז תודה

ומזדהה

זה אחרת שגדלים לזה מגיל קטן, נראה לי שהרבה יותר קל ומצד שני גם יכול להיות יותר מסוכן...

תלוי כנראה הרבה בהורים גם... 

היא מציאות עם הרבה סיבוכים והייתי רוצה לתת לזה מקום בבית הגידול שלי.

אמנם ילד הוא טהור ממש וצריך לשמור עליו ככה אבל אני רואה את זה בחיוב שעם שנים נפגשים עם דברים שיוצאים עם גדר המציאות.

אבל באמת באמת יש איזו נקודת טוהר שאני מרגיש אע"פ כל החיספוס הקיים היא נשמרת. היא בחיים לא מטשטשת.

לפעמים נתכסה ולא רואים אותה אבל היא שם. אני מרגיש שהמטרה היא לגלות אותה ולתת לה לבוא לידי ביטוי. לפעמים יש דברים שמעוררים אותה. ומתוכה להתייחס לכל הסיבוכים של החיים. אם אדם מרגיש שנקודת התמימות שלו לא יכולה להפגש עם הסיבוכים אולי אפשר לומר שהיא דורשת יותר גילוי.

גם ביחס לחינוך ילדים - יש עלינו חובה לחנך את ילדנו להתמודדות בפערים בין הפנים לחוץ.

לדוגמא - לא להתייחס לחילונים כ'גויים'. לא לפחד מתרבות חיצונית וגם לא לתת לה לנהל אותנו.

בגיל ההתבגרות חשוב לתת מקום לפערים הללו במיוחד.

ילדים - חובה לשמור עליהם טהורים.

גישה של תמימות אמתית, היא לא נרתעת מהסיבוכים אלא מתייחסת אליהם כחלק ממהלך א-להי יותר כולל. מתוך כך אפשר גם ממש להתייחס לטפל בסיבוכים ולהשאר במידת מה טהור

של לגלות את הטהרה הזאת כי היא קיימת בפנים.

ושיש דברים שמעוררים אותה, ואי זה ככ נכון.

וגם על החלק של חינוך ילדים. מסכימה מאוד עם הרעיון. שאלה באמת איך מיישמים את זה בפועל

נראה לי גם צריך לתת לו מקום כלשהו

כאילו הרעיון שהמגע עם הדברים המורכבים שבפוגשים בחיים בא מתוך נקודה טהורה אז הוא נראה אחרת אבל הוא עדיין מכיר בצדדים המחוספסים של החיים.

ודווקא מאוד פשוט הקטע של חינוך ילדים לא? מה כל כך מסובך פה?

אבל בסופו של יום לא תמיד יש שליטה על התוצאות

ויש גם הרבה תחומים אפורים שלא הכי ברור או שקשה לדעת איך להתייחס אליהם

והעניין של החספוס, זאת שאלה באמת... נראה לי מאוד תלוי באופי של הילד/נער

יש הורים, אחים, מורים, חברים של הילד, הרחוב, שלטי חוצות וכולי וכולי

באמת חלק מהתפקיד שההורה יכול לקחת על עצמו זה לקחת בחשבון את כל הגורמים שמשפיעים על הילד ולנסות ליצור לו נוכחות בסביבה שטובה עבורו. גם חציצות מפני השפעות חיצוניות יכולות להשפיע ולכן גם זה משתכלל בחשבון.

לגבי החספוס - מאמין שבאמת האתגר המרכזי הוא לפתח רגישות למורכבויות של החיים בצורה הדרגתית וגישה נכונה ועדינה. פה ממש נמצא 'ה-אתגר' של החינוך. זאת נראה לי נקודה שממנה יוצאים הרבה דברים.

הביטוי "תם" כמנוגד ל"חכם" מבוסס בדברי חז"ל (כנגד ארבעה בנים דיברה תורה), בדברי רבותינו (רש"י - "מי שאינו חריף לרמות קרוי תם", בהקשר של יעקב אבינו) ועוד. אין בזה חטא.

נכון שקיים גם ההיבט של השלמות, ויש גם קשר ביניהם - התם השואל "מה זאת" הוא שלם ואיננו מסוגל לעבד מורכבות, ולכן השלמות היא הנגדה למורכבות ולא לפגם, במקרה זה ובמקרים אחרים.

הפריע לי הטיעון "חטא עשה מי ש..." ולזה הגבתי.

נכון, העלית גם טיעונים ענייניים, ושם לא נכנסתי לדיון, לא בעד ולא נגד, כי לי אין דעה סדורה מספיק בנושא. אני כן מתעניין במה שכתוב וכך ראיתי את השורה המדוברת שהפריעה לי.

ומאד מפריעה לי הגלישה לטיעונים עובדתיים או סמנטיים במקום שבעצם הטיעון הוא מהותי. זה כשל מאד נפוץ והנזק שבו רב על התועלת (כי בהינטל היסוד נעקר הבנין)

לגבי "מי עשה את זה" - אני מניח שהשימוש התדיר בלשון הקודש הבדיל בין "תמימות", "תום", ו"שלמות" ואולי ביטויים נוספים שכולם כלולים בביטוי "תם" המקראי.

לא חושב שזה נעשה בכוונה או במעשה אקטיבי ולכן לא שייך לדבר על חטא.

דווקא התלבטתי אם לענות לך כי אולי תפרש את זה כהתקפה אישית.

לשאלתך - אף אחד לא משלם לי עדיין, אבל אשמח להגיע להסדר כלשהו בנושא

את הרצון שלנו לחיות בעולם שלם יותר? נראה זה גם תהליך של ההורה עם עצמו

וכמובן שגם לכיוון ההפוך זה עובד.

מתערב איתך שאם אני אשלח 6 תמונות, 3 של עברייני מין ו-3 של מחנכים נערצים בישיבות, לא יהיה לך מושג מי זה מי.

הדיון הוא לא זיהוי פנים של בן אדם.

והוא גם לא על היכולת שלי אם היא קיימת או לא, זה לא עניין של אף אחד, מחילה.

זה משהו שלי עם עצמי, אם אני מדייקת או צודקת שם- לא עניינו של אף אדם. וזה לא נושא השרשור

(מי שמכבד ורוצה לשאול על זה, אשמח לענות, מי שמחפש לזלזל/להקניט- אני לא מתכוונת לשתף עם זה פעולה)

חשודים גם הם...

(הרס התמימות...ואיי כמה צינית אני יכולה להיות)

אצלי נחתה ההבנה שאין הרבה זמן לעבוד על הדברים האלו

כי חתונה, ילדים, ולפעמים אין זמן לעבוד על הנקודות האלו

ועכשיו דווקא בתור רווקים יש זמן אז חבל

מסכים, זה חשוב. 

אני חושב שהגבול הוא קודם כל לא להסתכל ולשמוע משהו שאסור או עם מסר רע

או משהו שחז"ל אמרו - נניח, לא להסתכל בפני אדם רשע.

יצא לי פעם לראות ראיון עם איזה אדם רע בתכנית מצחיקה, והוא דיבר וקשקש בלי קשר לדעות שלו.

ושמתי לב שפתאום נהיה איזה הרגשה שהוא סך הכל סבבה.  מאז החלטתי להשתדל לא להסתכל יותר 

ומסכימה..

נראלי שהקושי מתחיל באמת במקומות שהם לא איסור אבל גם לא טהרה ואמת...

עד כמה זה מעסיק ביום יום המקום של לשמור על אווירה/סביבה/השפעה טובה

ועד איפה הגבול בזה

נשמע כמו משהו שמצריך ביאור והרחבה

מה זאת אומרת יבוא בטבעי, לאו דווקא בגלל שזה הסביבה שלי?

אני מאמינה שקשה מאוד להחדיר חשיבות של טהרה ורגישות וסלידה מדברים לא טהורים אם זאת לא הסביבה,

מעצם החשיפה הנפש מתחספסת (אם אגור בתל אביב ליד חוף הים, אני יכולה להסביר לילדים כמה זה לא צנוע ומכובד להסתובב בצורה הזאת וכמה לא קדוש, אבל בכל זאת רוב הסיכויים שאם הם יחשפו באופן יומיומי למראות כאלו בסופו של דבר הרגישות תרד וזה לא באמת יזיז להם משהו בלב לראות מראות לא צנועים)

שלילד יהיה רצון לקדושה וטהרה לא רק כי זה מה שהוא רגיל

ושככה מקובל בסביבה שלו

ובדיוק!.. אפשר לדבר כל היום על קדושה וטהרה אבל צריך גם להשמר. וזה החלק הקשה, כי לא תמיד יש שליטה על זה... 

הוא פצל"ש? של מי?

כמו ההודעה הזאת?

בעצם אם מותר לנצל את השרשור אז איפה עובר הגבול?

מה המטרה של שרשור?

לריב מריבות מיותרות?

אם כך - אולי נפתח שרשורים ייחודיים לכך?

למה לבקש סליחה אם אפשר לעשות פה סדר?

ובכלל את לא עשית שום דבר רע ל @לב אוהב...

כאילו אם פיצלת מקודם לשני שרשורים אז למה לא פה?

מה כל כך בעייתי בכך?

מה זה עוזר כל ההודעות חסרות תוחלת הללו (שחלקם שלי)?

זה לא פשוט ששרשור צריך למלא רק את הייעוד שלשמו הוא נפתח?

מתנצל ממש

אבל אם עושים דבר שהוא אסור על פי החוקים אז למה לא למחוק? לנעול? לחסוןם?

במיוחד שזה קורה שוב ושוב?

לא דיברתי על זה שאתם לא מגיבים בזמן, דיברתי על זה שעברו פה על חוקי הפורום וזה נראה כאילו כלום.

גם אם תעשו את זה עוד מחרותיים זה סבבה, אבל נראה שאין תגובה מצידכם ושזה סבבה.

אתם גם לא חייבים לי הסברים..

אני אומר את דעתי, כחלק ממה שכבר התפתח פה וזכותכם גם לא להגיב לי.

חשוב לי לומר את זה.

אין לי כאן מטרה להתנגח או לצאת נגד מישהו אלא רק שיהיה פה נעים.

וסליחה 

של ניסוי וטעיה

עד שמגיעים לאיזה נקודה של יציבות וביטחון בגבולות שהצבתי לעצמי.

אבל היו כמה דברים שהיו קו אדום וזה עזר לי להתחזק יותר עם הזמן....

שבאמת אם לא היה לי אותם אז היה לוקח לי מלא זמן להגיע לנקודה שאני מרוצה ממנה יחסית.

ומלא תפילות לה'. ועדיין... 

אממ

כשאני ברפיון אז לאט לאט סוג של מגיע תחושה של ריקנות ואיכס פנימי...

שכאילו מחייב לעשות משהו. מחייב נקיות. יותר טהרה.

ואז נדנדה כי כששומרים על אווירה נקיה לתקופה אז לפעמים רוצים קצת "להתאוורר" כי לוקח זמן לקנות כלים יציבים של קדושה וטהרה..

קיצר, הרבה עבודה חח

רק תפילות!... משהו קורה אחרי התפילות, רואים במוחש. פשוט משהו קורה.

זה מחייב. במיוחד בתפילות על עבודת ה'.וגם יש הרבה כללים בעבודת ה' כזה

כמו אחרי ירידה מגיעה עליה. אחרי שבר גדול קונים משהו חדש.

בירידה אתה כבר מתכנן את העליה... 

ואיך עולים? לקבל איזה קבלה לתקופה קצרה של לשמור יותר על גבולות שלפני אולי פחות היו... 

עריכה - לא קראתי בכלל את כל השרשור ואפילו לא את ההודעה הראשונה עד הסוף, רק קראתי טיפה (10-15שניות) וכתבתי, אז אולי זה לא מדוייק למה שנשאל ומה שמדברים עליו.

איך אפשר לדעת לפי הפנים?

תראו את הפנים של עזרא שיינברג

מוטי אלון

ברלנד

פינטו

מצגר עם ה-10 מיליון שקל

ועוד

אפשר לראות על הפנים שלהם את מי שהם?

אפשר לחפש ביוטיוב ולמצוא ראיונות עם רוצחים - חלק מהם נראים "טהורים"

לא הייתי במקום לענות על זה אז, את מצטערת 

(בקשר למה שדנתם מקודם, באמת יש אנשים שאפשר לראות טהרה על הפנים שלהם, להיפך קשה יותר לראות. אצל יהודים. אצל האויבים שרומסים את ארצנו הרבה פעמים הגסות הזאת ניכרת בפנים)

תרבות זה לא עניין של מותרות. היא נמצאת בכל מקום ויש לה תפקיד חשוב ומשמעותי.

יותר פשוט להתחיל להתחבר לתרבות של קדושה, מאשר להתנתק מאחת רעה.

אפשר לראות קהילות (לרוב נוטות לחסידות) ברחבי הארץ, בדר"כ סביב ישיבה או בית מדרש, שבאמת חיים חיים כאלה. חיי התרבות שלהם כ"כ מלאים והומים, והם לא נזקקים 'לגייר' שום דבר. 

ובאופן כללי, ילדים הם חדים, הם יודעים להבחין איפה העיניים של אבא ואמא נוצצות, ואיפה פחות..

אני חושבת שקודם כול צריך להפריד בין הקושי שמייצרות הנסיבות לבין קושי שנובע מהקשר עצמו.

חודשיים שבהם נפגשים פעם בשבועיים הם לא חודשיים של היכרות כמו בקשר שבו נפגשים פעמיים בשבוע.

קשר בתנאים מורכבים מצריך יצירתיות וגמישות משני הצדדים. אפשר לייצר חוויות משותפות גם מרחוק, בשיחות וידאו, משחקים משותפים, ואולי גם למצוא הזדמנויות לנסוע אליו ולהיפגש מעבר ליציאות הרגילות.

חשוב גם לשים לב שההתקדמות הרגשית ( וגם הטכנית) לא נשענת בעיקר על שיחות טלפון, כי קרבה שנוצרת משיחות ארוכות לא תמיד משקפת את עומק ההיכרות במציאות.

וכשכבר נפגשים, צריך להבין את המגבלות של שני הצדדים. הוא מגיע מותש פיזית ונפשית מהצבא, אבל גם עבורה ההמתנה וההתמודדות עם המרחק אינן פשוטות. כדאי להתאים את הציפיות מהמפגשים למציאות הזו.

לא כל מחשבה, חשש או התלבטות צריכים להפוך לשיחה זוגית. בשביל זה כדאי שיהיו אנשים נוספים שאפשר להתייעץ איתם, שאפשר לעבד איתם מחשבות בלי להעמיס הכול על הצד השני.

ובעיקר, לא כל שיחה צריכה להיות עמוקה ולא כל דייט צריך להסתיים במסקנות. צריך להשאיר מקום גם לצחוק, ליהנות ופשוט להיות יחד. בטח באינטנסיביות כזו של קשר.

ביטחון בקשר לא מחייב ודאות לגבי סופו וגם לא ממש אפשר להיות מושקעים כל כולך בקשר אם סדר הפעולות מתהפך. הוא יכול להיבנות גם מתוך התחושה שיש מספיק טוב כדי לרצות להמשיך להכיר. לא צריך לצפות שהקשר יהיה כולו שמחה ונטול ספקות, אבל כן חשוב שהספקות לא יתפסו את רוב המקום. כי אם כל הזמן עסוקים בלברר האם טוב לנו יחד, לא משאירים מספיק מקום לחוויות שיאפשרו לנו באמת לדעת את זה. חלק משמעותי מהבירור הוא לא רק לדבר על הקשר, אלא גם לחוות אותו.

בהצלחה לזוג ושיחזור לשלום בעזרת ד'.

אעביר להם.

אשמח לעוד תגובות...

עם מישהו או מישהי שמתעסקים בל'קראת זוגיות',

לא כל כך יודעת איך זה נקרא היום,

אבל זוכרת שיש הדרכה לקראת, לייעוץ והכוונה וכל זה.

תודה 🩷

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

סיפורים כאלו לדעתי בעיקר מחלישים. על רוב מקרים שבהם הסגולות לא עובדות, לא כותבים סיפורים מרגשים, ואז אנשים תולים תקוות ונופלים לייאוש יותר חזק.

גם לא אהבתי את המסגור שאסור שהבת הצעירה תתחתן לפני הגדולות. כידוע, במקורות מי שהקפיד על זה במיוחד היה לבן הארמי. לא בדיוק דמות להערצה. מקרים של נישואי אח צעיר לפני הבכור הם מורכבים וצריכים להתנהל ברגישות, אבל אין עניין שהצעיר יסבול רק כי האח הגדול עוד לא מצא.

(ומסכן הבא בסיפור הזה, שכיאה לציבור החרדי, צריך לממן 4 חתונות במחירי עתק כולל דירה ומחייה לשנה לכל בת. היה עדיף לבקש מהחתן המהולל להתפלל ברווחים גדולים יותר כדי שהאבא יוכל לחסוך...)

במיוחד שאצל כל אחד יש קושי אחר.

כל הסגולות הן גורנישט, נאדה, כלום ושום דבר. כל סיפורי המופתים מתבססים על חומר פלצבו שבמקרה עזר, פעם אחת מתוך טריליון, ואז הכריזו עליו כעל תרופת פלא. להבדיל, גם לנוצרים ולמוסלמים יש סגולות, קמעות, קברי צדיקים ושאר האמצעים למשוך לקב"ה בזקן שאין לו.

אך נימת הזלזול שלך בעניינים שרבים מחכמי ישראל ייחסו להם משמעות גם אם שולית, מקוממת ויש בה טעם לפגם. חוץ מזה, אתה בהחלט מוזמן להחזיק בעמדתך, אך דע לך שאין כמעט דרך לחקור בכלים אמפיריים את אמיתות הצלחת סגולות ואמיתות מופתים, וכנראה שגם לו היתה כזו, רובן לא מעולם לא נחקרו וכנראה שלעולם לא ייחקרו.

אתה יכול לטעון שאין שום סיבה להאמין שדברים כאלה עובדים, אך קביעה נחרצת שהכל שקר ושטויות היא לא מדעית, לא רצינית, ולדעת רבים וחכמים - גם לא נכונה.

וזה הולך ככה:

אם גדולי ישראל הם כאלה גדולים, ובעלי המופתים מחוללים ניסים בסיטונות, והסגולות עובדות, אז איך זה שבעיתות משבר עם ישראל אוכל אותה? איך זה שאותם ה"גדוילים" על עצותיהם וסגולותיהם לא היו מסוגלים להתמודד לא עם תנועת ההשכלה, לא עם עזיבת הדת, לא עם המשטר הסובייטי ולא, להבדיל, עם "גזירת הגיוס"? איפה אסטרטגיות מבריקות (חוץ מהפגנות חד-גוניות ועצרות משמימות), איפה פולסא דנורא, איפה פיטום הקטורת שפועל את פעולתו, מה עם קמעות, לחשים וקברי צדיקים? מה יש לרבי נחמן לומר על המלחמה באוקראינה (כשבוע לפני הפלישה אורגן אירוע רב-משתתפים על הציון שלו באומן)? האם רבי מגור ביטל את הקורונה כפי שהאדמו"ר מוויז'ניץ ביקש ממנו?

אם מישהו טוען שהוא ברווז, אך בשעת השי"ן מתברר שהוא לא יודע לשחות כמו ברווז ולגעגע כמוהו, ברווזיותו מוטלת בספק רב.

אני מראש מתנצל על התקיפוּת, אני לא אוהב להתבטא כפי שאתבטא כאן, אך הזלזול שלך בחכמי ישראל חייב לקבל תגובה הולמת, אל נא תעלב:

טענתך משולה לטענה שחץ וקשת הוא כלי נשק דמיוני שלא עובד, מכח העובדה שהתברר שמישהו ירה חץ פעם לכיוון מטרה ולא היה פיצוץ בקנה מידה של נשק גרעיני. וכמו כן, התברר שפעם מישהו ירה והחטיא.

אפילו המופתים הכי עוצמתיים, כמו ירידות האש של אליהו הנביא - לא היתה לגביהן וודאות ברמה שאפילו צדיק כמותו היה יכול לסמוך עליהן, ולכן אליהו נס על נפשו מפני איזבל.

"וַיַּעֲנֶ֣ה אֵלִיָּ֗הוּ וַיְדַבֵּר֮ אֶל־שַׂ֣ר הַחֲמִשִּׁים֒ וְאִם־אִ֤ישׁ אֱלֹהִים֙ אָ֔נִי תֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וְתֹאכַ֥ל אֹתְךָ֖ וְאֶת־חֲמִשֶּׁ֑יךָ וַתֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַתֹּ֥אכַל אֹת֖וֹ וְאֶת־חֲמִשָּֽׁיו"׃ - מלכים ב, פרק א

"וַתִּשְׁלַ֤ח אִיזֶ֙בֶל֙ מַלְאָ֔ךְ אֶל־אֵלִיָּ֖הוּ לֵאמֹ֑ר כֹּֽה־יַעֲשׂ֤וּן אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יֽוֹסִפ֔וּן כִּֽי־כָעֵ֤ת מָחָר֙ אָשִׂ֣ים אֶֽת־נַפְשְׁךָ֔ כְּנֶ֖פֶשׁ אַחַ֥ד מֵהֶֽם׃ וַיַּ֗רְא וַיָּ֙קׇם֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־נַפְשׁ֔וֹ" - מלכים א, פרק יט.

כמובן שאין בכלל מה להשוות בין נסי הנביאים לסגולות של אדמו"רים, אך קל וחומר בריבוע - יש כאן.

גם הדוגלים בסגולות מבינים שאין הבטחה שהן תעבודנה, וגם כשעובדות - השפעתן מוגבלת ומצומצמת מאד. אבל למה לנו לדבר על סגולות, הרי ברור (לי לפחות) שתפילות יש להן פעולה חזקה הרבה יותר מאשר סגולות, וגם התפילות הכי עמוקות ונשגבות אין לגביהן שום וודאות שתישאנה פירות כפי שהמתפלל קיווה.

בקיצור, ה"הוכחה האמפירית שלך על דרך השלילה" לא פחות ממגוחכת, לא הוכחה ולא אמפירית, אך שלילה של הנחת מוצא שיש לך הבנה כלשהי בנדון - בהחלט יש כאן.

יאללה, שאדמו"רים והבאבות יגזרו על שופטי בג"ץ להפסיק את המרדף אחרי החרדים. כל כך פשוט, לא?

היא הנותנת: בתנ"ך הניסים היו גלויים, עוצמתיים, ובמשורה, ואילו בחומש הסגולה היחידה היא נחש הנחושת. החל מתקופת הגמרא התחיל מעין פס ייצור של ניסים וסגולות.

לחשוב שצדיק גוזר והקב"ה מקיים זה איזהו חוק פיזיקלי, שפשוט עובד כך, זו הבנה שגויה מאד שהופכת את יחס העובד והנעבד ביהדות למעין עבודה זרה. ה' ירחם. לא לזאת היתה כוונת חז"ל.

תיארת מקרים שבהם אדם עשה מעשה (סגולות עם מקור מאוחר מאוד-אם בכלל יש לזה מקור- לא מצוות של ממש) ומיד מה שהוא רצה קורה בדיוק ברגע הנכון, מקסימום עם טיפה שינוי. ממש כספומט ברור שלוחצים על כפתור, ומיד הקב"ה עובד אצלך ונותן לך תוצאה ברורה.

מעבר לכך שזה ממש לא מציאותי, זה גם לא נכון מבחינה רעיונית.

וגם כן חולקת על כך שזוגיות זו איזו סגולה רוחנית שנופלת על מי שצדיק, ולא קשר אנושי שדורש עבודה והשתדלות מעשית, שיש לו ערך רוחני בשמיים. יש המון אנשים לא צדיקים בלי מידות ובלי כלום שנשואים. זה הכל שאלה האם מצאת מישהו שמוכן לקחת אותך ואתה מוכן לקחת אותו. כמובן שמידות טובות וכו מעלות את הסיכוי ומשפרות את איכות הקשר. אבל בתכלס, שני טיפוסים בעייתים בכל הבחינות, כל הם מחליטים שמתאים להם ביחד, יכולים לקיים חיי נשואים ארוכים יציבים. אין לזה קשר לסגולות.

אני לא מבין איך הסקת את שהסקת מתוך דבריי, אך נניח לכך.

כאמור, אני רחוק מלחבב סגולות, וחושב שגם לקיים מצוות של ממש מתוך גישה של 'כספומט' כפי שתיארת, זה בעייתי מאד, וסגולות לא שונות מזה.

בעיניי, סגולות לגיטימיות הן כאלה שעומדות ב3 תנאים, (הגיוני שיש עוד תנאים שטרם חשבתי עליהם):

• שהן נכנסות תחת קטגוריה רחבה של 'מעשים טובים', כגון עניינים שיש בהם חיבוב מצווה או כיו"ב.

• שהאדם יעשה זאת שלא מתוך מחשבה בעייתית שיש באפשרותו 'להפעיל' את הקב"ה בסגולה שהוא עושה.

• שהעיסוק בסגולה או באכזבה כשהיא לא פועלת כפי הרצוי לא גורם לזלזול או פקפוק ביסודות האמונה, ולא מביאים את האדם להרהר אחר מידותיו של הקב"ה.

אני חושב שקיימת גישה לפיה הסגולות פועלות לפי חוקי טבע רוחניים, ולכן גם שימוש בסגולות בתור דבר מנותק לחלוטין מעבודת ה' הוא דבר לגיטימי, כי זו כמו השתדלות טבעית, פשוט במישור המטא-פיזי. ייתכן שיש גם מחכמי ישראל שנקטו כך, אינני בטוח. בין כך ובין כך - אני מסתייג מאד מגישה זו. וסבור שיש בכך חשש 'דרכי האמורי'.

ראשית, התורה מבטיחה עושר, אושר וביטחון לעם ישראל כולו בתור קולקטיב, בתמורה לקיום מצוות קולקטיבי. השכר האישי שמור לעולם הבא. מאז ומעולם לא היו חסרים צדיקים שרע להם, ולא רק צדיקים.

שנית, אנחנו חיים בתקופה של היעדר הנבואה ושל העלם והסתר. אמפירית, זוג של הומואים הייטקיסטים אוכלי שרצים יהיה עשיר ומאושר הרבה מאברך משי, אשתו הגננת ושבעת ילדיו.

ככה יש רוחניקים, א-רוחניקים, ואנטי-רוחניקים. התגובה הפבלובית נגד כל אמירה רוחנית היא לא א-רוחניקית אלא אנטי-רוחניקית. נוקשות שאינה רציונלית אלא רציונליסטית. שלילה מראש מבלי לבדוק או לאפשר בדיקה.

לפני עלייתם של מדעי המוח זילזלו בכל מיני טכניקות מנטליות כפסיכוחוגיה בגרוש או פסאודו-מדע, והיום "פסיכולוגיה חיובית" למשל מתגלה כדבר מאוד ממשי, למרות שבשמיעה ראשונה זה נשמע כמו הבלים ניו-אייג'יים.

אתה מתגנדר במשפט "מתאם אינו סיבתיות" אבל אתה מתכוון לומר "אין שום סיכוי בעולם שיצליחו לגלות בכלל איזו סיבתיות". אמר בליבו ולא הוציא בשפתיו.

במבחן התוצאה, התרופה עדיפה. לפסיכולוגיה חיובית יש השפעה קטנה מאוד. העולם שלנו מאוד, אבל מאוד חומרי וגשמי.

לא, אין שום סיבתיות בין חזרה על טקסט/טקס בואכה הפרשת חלה כלשהו לרצונו של ה' להיעתר או לא להיעתר לבקשה. אחרת המגזר החרדי היה המצליח, הבריא והעשיר ביותר בין כל המגזרים, והוא לא, בלשון המעטה.

תרופה היא אלמנט תומך בלבד, בהקשר הנפשי. פיגום, או קביים, אם תרצה. טכניקות מנטליות, כאשר מבוצעות נאון ובהתמדה, משיגות אפקטים יציבים יותר. יותר מזה, יש פעולות שאדם יכול לעשות ששוות בערכן, מבחינה מחקרית נכון להיום, לתרופות ברמות מסויימות - כמו כושר ברמת מאמץ בינונית באופן קבוע. אפילו אכילה מודעת, כלומר ללא טלפונים ועם מעט דיבורים ועם ניסיון להרגיש את תהליך האכילה בשרירים וכו', התגלתה כאירוע/טכניקה שמחזק מערכות מוחיות. זה שמעתי מד"ר טרייסי מרקס.

והפיסקה השנייה שלך נהדרת, היא הודאה מפורשת בכך שאתה אנטי-רוחני. אתה שולל מראש ומניח שאין היתכנות לקשר כזה, גם אם קשר מורכב. יש תרופות שעוזרות ב40% ועדיין אתה תקבל אותן, אבל סגולה של 40% אתה תטען שזה רק מתאם מקרי. זה לא היגיון, לא רציונליות, ולא כלום. זה אמונה הפוכה; דוגמטיזם מהצד השני.

לאירוע בעל אופי רוחני בהחלט תיתכן השפעה משמעותית (נניח, לפלוני היה דייט מדהים שבעקבותיו הוא לא הצליח להירדם, קיבל אנרגיות והשלים את העבודה הסמינריונית שהיה צריך להגיש מזמן). מאידך, אם פלמוני יטען שדייטים הם סגולה להגשת עבודות סמינריוניות, זאת הכללה והטעיה.

אזי הייתי מייחס אפילו לסגולות המפוקפקות ביותר סיכוי גדול יותר להביא לריפוי על פני התרופות הנ"ל לאחר ניכוי אפקט הפלצבו...

כמובן שאם מדד היעילות הוא לא יעילות בריפוי, אלא יעילות בתחומים אחרים, למשל בגרימת תופעות לוואי - התרופות לוקחות ללא ספק.

*הבהרה - אני לא טוען שלא תיתכן השפעה חיובית לתרופות הנ"ל, אך לא בתור גורם ישיר לריפוי. (כמובן שמדבור בתחום רחב ויש הבדלים גדולים בין סוגי ההפרעות וסוגי התרופות, ואין לראות בדברים ייעוץ רפואי וכו'...)

"וְרֵאשִׁית עֲרִסוֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַכֹּהֵן לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ" - יחזקאל מד, ל

שואף לאפס, לא מחזקים אף אחד, רק גורמים לאנשים לפקפק בסיפורים אמתיים ופחות גרנדיוזיים על השגחת ה'.

לפני שבוע חבר קרוב שלי התארס, הבחור הכי מבוגר בישיבה כמעט. שאלתי אותו במה הוא תולה שפתאום השידוך הצליח?

הוא אמר שארוסתו הלכה 40 יום לכותל. ביום ה-41 הם נפגשו, ובפגישה השביעית הם סגרו.

אנחנו יהודים מאמינים. כפי המצוות והעברות - כך יהיה לנו טוב או רע בחיים (גם אם יש דיליי בעונש או בשכר). מי שלא מאמין בזה, חסר לו יסוד עצום בעבודת ה'. זה העיקר ה-11 ביג' עיקרים.

כנראה אתם חושבים שמועיל לשידוך זה להתקשר לעוד שדכנים ואתרים ולשפר מיומנות תקשרות. "כוחי ועוצם ידי". לא. לשידוך צריך זכויות רוחניות. ההשתדלות זה לצאת ידי חובה.

וכן, יש מצוות מסויימות שמועילות לשפע כזה או אחר ספציפי. והצדיקים מגלים זאת.

ואם זה מחליש - זו הסתכלות לא נכונה, אנחנו לא מכריחים את ה' לתת לנו כמו כספומט. צריך לבוא בענווה ולתת את המתנה הזו לה', ואם יהיה טוב בעיניו, הוא יתן לנו את מבוקשנו. ואם לא, העבודה הרוחנית שלנו תישאר לזכותנו לנצח בכל מקרה. "האומר סלע זו תהא לצדקה בשביל שיחיה בני, הרי זה צדיק גמור". (פסחים)

ומה שאמרו במסכת אבות [א ג] "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס", דהיינו, באופן שהוא מתחרט על הצדקה שעשה, אם לא יקבל את השכר שהוא מצפה לו. אבל אם הוא מתכוין רק שהצדקה תועיל לו, ואם לא תועיל, גם לא יתחרט על הצדקה, הרי זה צדיק גמור. (תוספות)

מאיפה הבאת את זה? מה הקשר?

וכי יש לנו איזו שהיא הבטחה לקשר ישיר כזה?

או שהכותב מעולם לא למד אף מקור תורני שעוסק בשאלות 'צדיק ורע לו, רשע וטוב לו', שהתנ"ך, דברי חז"ל, הראושנים, והאחרונים כל כך גדושים בהם.

"חייבים אנחנו לקבוע בדעתנו שאם יחטא שמעון ילקה ויעני וימותו בניו וכיוצא בזה. ואם שב ראובן ותקן דרכיו וחפש במעשיו והלך בדרך ישרה, יעשיר ויצליח בכל דרכיו ויראה זרע ויאריך ימים זה הוא עיקר הדת.

ואל יאמר אדם והרי רבים עשו כן ולא הצליחו? אין זה ראיה כי היה להם עון הגורם או יסורים לנחול דבר שהוא טוב מזה. כללו של דבר אין דעתנו משגת דיני הבורא ית' בבני אדם היאך הם בזה העולם ובעולם הבא".

תקרא אותה להרחבה.

"צדיק ורע לו, רשע וטוב לו" ומסביר: "ואל יאמר אדם והרי רבים עשו כן ולא הצליחו – אין זה ראיה, כי היה להם עוון הגורם, או ייסורים לנחול דבר שהוא טוב מזה". כלומר, העובדה שאיננו רואים תמיד צדק גלוי בעין אינה סותרת את העיקרון, שכן "אין דעתנו משגת דיני הבורא".

ולכן, כפי שכולנו יודעים ורואים וחשופים יום יום הן בחדשות ואירועים אקטואליים והן באירועים היסטוריים מהעבר הלא רחוק, מהתקופות של הורינו והסבים והסבתות, לא רואים שום קשר ישיר בין קיום מצוות ושכר ועונש.

לא אומר שלא מאמינים ב'תועלת עבודה רוחנית לזוגיות' כלשונך. (ולמען האמת, לא רק לזוגיות, אלא לכל עניין).

לסיעתא דשמיא למציאת זיווג.

לזה התכוונתי אתם לא מאמינים בתועלת עבודה רוחנית.

אתם בגדול מאמינים שיש שכר על מצוות, אבל שאי אפשר להקדיש אותו.

אחרת לא הייתם מזלזלים בדבריי.

וזה טעות, "הנותן צדקה כדי שיחיה בנו הר''ז צדיק גמור" (גמרא)

לפיו יש להאמין שהקדשת שיר השירים מועילה למציאת זוגיות. בניגוד למה שכתוב בגמרא לגבי צדקה עליה נאמר במשלי: "וּ֝צְדָקָ֗ה תַּצִּ֥יל מִמָּֽוֶת".

עם זאת, אני לא שולל את האפשרות הזו. וגם לא זלזלתי בדבריך.

חייבת לשתף. שלפני כמה שנים קראנו 3 חברות 40 יום שיר השירים על חברה, לאו דווקא אחרי חצות, כל אחת מתי שהסתדר לה, וביום ה40 היא התארסה והיינו בהלם...

ועוד דבר לפני 3 שנים החלטתי לסיים 40 יום תהילים ופרק פד כל יום למציאת דירה וביום ה40 חתמנו אצל העורך דין.. בחסדי ה'

אם X אנשים במשך Y ימים יקראו טקסט כלשהו, בין אם מדובר במזמורי תהילים, בשיר השירים או בטורים של יאיר יעקבי, למישהו מהם יקרה משהו חיובי.

זה לא סותר את זה שמי שחווה 'על בשרו', צירוף מקרים משמעותי שבעקבותיו לתחושתו קיבל את בקשתו, או לחילופין נענש, עשוי מאד לזכות לתובנות בעניין השגחה פרטית. בוודאי כשאדם גם ככה מאמין בהשגחה פרטית, והחוייה רק ממחישה לו את אותה האמונה. ומחזקת אותה בליבו, ולא רק בשכלו.

אני למשל חוויתי נסים מטורפים כשהכרתי את אשתי. ה אם אני מודע לכך שאפשר להסביר את הדברים בכל מיני אופים ולצנן בכך את ההתרגשות - בהחלט כן.

האם אני בכל זאת מתחזקת אצלי בלב תודעת האמונה בכל פעם שאני חושב על הסיפור שלי? גם כן. אין סתירה.

כמו שהידיעה שקיימת היתכנות סטטיסטית להיפגע מברק (לא פגיעה ישירה) ולשרוד עם פציעות קלות בלבד לא תאפיל על התפעלותו של השורד (המאמין) מה'נס' שקרה לו.

מקור: ילקוט יוסף, הלכות פסח, כרך ג, עמ' תשמז — מובא שם בשם יש אומרים שקריאת שיר השירים ארבעים יום היא סגולה לזיווג. (מביא שברוקח כתוב שעל ים סוף המלאכים אמרו את שיר השירים. וזיווג דומה לקריעת ים סוף)

ו40 יום ע"פ הגמ' שכותבת "יש תפילה שנענית לאחר 40 יום". וכן משה שהתפלל 40 יום לאחר חטא העגל ונענה.

והסברה: כשאתה מעורר את האהבה הזוגית בינך לבין ה' יתברך, שזו מהות שיר השירים, מידה כנגד מידה ה' יתן לך לחוות אהבה זוגית על אשתך אי''ה.

בפרט שאחרי הקריאה מתפללים ישירות על הזווג.

מעתיקה - לקראת נישואין וזוגיות

שאלה מצוינת! ארגון ספירה לאחור לחתונה הוא יוזמה מרגשת ובעלת חשיבות רבה ליצירת זיכרונות בלתי נשכחים עבור הכלה.

מבנה הרשימה המקיף: 4 מעגלים מומלצים לפנייה

* מעגל המשפחה הקרובה והמורחבת 👨‍👩‍👧‍👦

* 👵 סבים וסבתות: תמונה מרגשת שמביאה עמה המון נחת וברכה.

* 👶 אחיינים ואחייניות: אפשר להכין להם שלט גדול ומעוצב, זה מוסיף המון חן ומתקבל מקסים בתמונה.

* 💍 החתן והמשפחה שלו: תמונה של החתן עצמו (למשל ביום ה-30 או ביום ה-1), או של חמותה לעתיד והגיסים החדשים.

* מעגל העבודה והלימודים 💼

* 💻 קולגות מהעבודה הנוכחית: תמונה קבוצתית במשרד או ליד פינת הקפה.

* 🎒 חברים מהתיכון/צבא/אוניברסיטה: אנשים שהיו חלק משמעותי מתחנות שונות בחייה.

* 👩‍ר מנהלת או בוס מפרגן: מחווה מפתיעה ויוצאת דופן שמראה על יחסים חמים.

* מעגל הקהילה והשגרה 🏡

* ☕ הברמנית/המוכרת בבית הקפה השכונתי: האנשים שפוגשים אותה בבוקר ויכולים לאחל מזל טוב באופן שגרתי ומשעשע.

* 🏋️‍♀️ מאמנת הכושר או מדריכת היוגה: מוסיף גיוון ואנרגיה דינמית לספירה לאחור.

* 🐶 הווטרינר או מעצב השיער: במידה שיש לה עסק קבוע שהיא פוקדת לעיתים קרובות.

* אורחים מיוחדים ודמויות נוסטלגיות 🌟

* 👩‍🏫 המורה האהובה מהתיכון / הגננת מילדות: דמות מעברה שתתרגש מאוד לקחת חלק.

* ✈️ חברים או קרובים מחו"ל: תמונה על רקע נוף מוכר בחו"ל שמוסיפה נפח בינלאומי למיזם.

טבלת השוואה: חלוקת ימים מומלצת לספירה לאחור

| מעגל משתתפים | ימים מומלצים בספירה | רמת יצירתיות נדרשת |

|---|---|---|

| משפחה קרובה | ימים 1-5 (הכי קרובים לחתונה) | גבוהה (שלטים מושקעים) |

| מעגלי שגרה וקהילה | ימים 10-20 (אמצע הדרך) | בינונית (אווירה קלילה) |

| חברים מחו"ל/דמויות עבר | ימים 21-30 (תחילת הדרך) | גבוהה (רקע ייחודי) |

> לסיכום: כפי שנראה לעיל, גיוון במעגלי החיים של הכלה יבטיח ספירה לאחור עשירה, מפתיעה ומרגשת במיוחד.

>

מקווה שמידע זה עזר לך! האם תרצי שאפיק עבורך רשימה נוספת או ארחיב על אחד הסעיפים שנזכרו לעיל?

מן הסתם הסיסמה היא 4

או 1234

או 0001

נסה את שלושתן ותחזור אלי עם המסקנות

אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.

תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.

גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.

ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.

תיקח את החברים או המשפחה תחלק אותם כל אחד או 2 ביום אחר.

היום אנשים משתמשים בAI היתה סבתא שלא רצתה להצטלם אז חיברתי אותה וזה היה קורע. והם אהבו ממש

א. אם הייתי מאמין שזה מתאים ונכון וכדאי ויעיל בסיטואציה, בוודאי. אם זה יפגע בהתקדמות הקשר או לא יועיל, לא

ב. אם הוא קוהרנטי ואני מסוגל להבין מה הוא חושב, זה ישנה מעט מאד. הגיוני שלאדם אחר יש ערכים שונים ממני

ג. לגלות שהערכים של אדם אחר מנוגדים משלי יוצר מתח וממילא משפיע על הקשר. לא לדבר על תוכניות לעתיד משותף

ד. אם זה יגרום לפרידה - עדיף לדעת מההתחלה

ה. תלוי באיזה תחום:

• פער של אמונות (העולם שטוח, ראש הממשלה הוא איש לטאה, איסור קטניות הוא טעות, הבעל שם טוב הוא דמות פיקטיבית) הוא בסדר גמור ואפילו מעניין.

  • כל עוד לא מדובר בדבר שבעיני הוא כפירה, שזה כבר פער ערכי

• פער ערכי - למשל שהיא עושה דברים שבעיני לא מוסריים, כמו בשר בחלב/עבודה זרה/חילול שבת/אשכנזיה שאוכלת קטניות/שרוול מעל המרפק - זה בעיה, לפעמים אפשר להעלים עין.

• פער בסגנון - למשל היא ממש רוצה, וזה קריטי לה, שבבית יהיה תמיד מוזיקה של אדם שאני לא סובל אותו - זה בעיה ממשית, כי לא יהיה לנו טוב ביחד

א. לא, לא אוהב להתווכח

ב. עד גבול מסוים, מותר שתהיינה דעות ולא אוהב לריב סביב זה

ג. לא ממש, ב' וג' בתנאי שזה לא משהו שתופש אצלם את כל היום והשיח

ד. לא מעניין אותי כל־כך

ה. כל פער שלא נוגע למרחב הבין־אישי, או למרחב ההלכתי, לא רלוונטי. בשני אלה, כל עניין לגופו.

הבעיה היא כאן - "וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו." זה צועק לי באוזן "אני דעתנית" ולכן זה לא יגיע לשלב הסעיפים בכלל.

והשואלת שייכת למחנה הימין (ליכוד-ציונות דתית-עוצמה יהודית).

האם לצאת איתו? אם הוא מצביע למפלגת שמאל-על-מלא (הדמוקרטים, הרשימה המשותפת), פערי ההשקפה ביניכם יהיו גדולים מדי. אם הוא "ימין ערכי" ונאיבי שמעדיף את בנט, ליברמןף איזנקוט-הביטחוניסט-כמו-רבין, מוטי לייטנר, אפשר לצאת איתו ולתהות על קנקנו. כלל לא כדאי לנהל ויכוח פוליטי בדייט הראשון, זה בטוח, זה לא יעזור ויעכיר את הקשר. אם הוא מצביע ג', ש"ס או נעם, אפשר לצאת, אך לחשוש לפערי מנטליות.

א. אין שום טעם ועניין בלשנות את דעתו מבחינה זוגית, אם לא רלוונטי כבר הקשר וחשוב לך מבחינה פוליטית ערכית אז למה לא.

ב. נראה לי שברגע שאנחנו שומעים משהו כזה נרצה או לא דעתנו משתנה יכול להיות שזה לא בצורה שאנחנו שמים לב במודע ויכול להיות שזה לא מפריע לנו אבל עדיין משנה את איך שאנחנו תופסים את מי שמולנו כמו שנגלה שמישהו צמחוני גם אם זה לא מטריד אותנו התפישה אותו מושפעת מזה.

ג. זה עשוי בשלב שאתה צריך לבחור האם לקשור את החיים שלך כמו שכתבו כאן יש הבדל משמעותי בין לבחור בין מפלגות עם בסיס ערכי דומה או לא רחוק בצורה קיצונית לבין מפלגות עם בסיס ערכים שלא מתאים לחלוטין לתפישת עולם שלנו זה מצביע שאולי הערכים שלו שונים מאלה שאנחנו רוצים להקים אליהם בית וצריך לדבר על זה ממקום של להבין את הערכים האלה לא מתוך שיפוטיות למה אתה בוחר בזה.

אפשר לגשר על הרבה פערים אם יש רצון מספיק וחיבור השאלה האם מלכתחילה נכון להכנס לקשר שמטרתו הקמת משפחה עם תוספת על הקושי המובנה בלחיות עם אדם נוסף עוד הבדלים ערכיים.

יום נעים

האפיקורסים המומרים נקראים זדים בלשון חכמים,

ועליהם נכתבה התפילה בשמונה עשרה מכניע זדים,

הם כולם כופרים בתורת משה ולועגים לכל הצדיקים ולכל אורח החיים היהודי, ואני לא רוצה לחזור על מילותיהם.

במקום שאין תורה אין פלא שגם רוצים לבטל את מוסד הנישואין, פונדקאות וכו', יש ביניהם הרבה ממזרים, הרבה חצאי יהודים, ובני כהנים שנישאו לאסור להם וילדיהם אסורים להתחתן בכהנים.

יש ביניהם שרוצים לבטל את ברית המילה והשחיטה הכשרה, ועוד איסורי תורה רבים.

דרכיהם היא בעיקר פילוסופיית יוון העתיקה שחכמינו נלחמו בדרך זו.

ולסיום והגרוע מכל: אין להם שום הבחנה בין יהודי למוסלמי - מבחינתם שניהם דתיים!

ולכן שמוסלמי הורג יהודי הם אומרים: הדתיים שוב רבים...

ואם בחרת להתחתן עם שמאלני אז הבעיה אצלך.

זה כבר לא מובן מאליו

א. אם מרגישה שיש לי השפעה עליו - אני אנסה לשכנע.

ב. ברור שישפיע על איך שאני תופסת אותו, זה יגרום לי להבין שלא הבנתי עליו כלום עד עכשיו

ג. כן

ד. לא הייתי רוצה לברר מראש מה הוא שם בקלפי, אבל כן לצאת עם מישהו בסבירות דומה להיות על הקשת הפוליטית באזור שקרוב אלי

ה. פערים בדעה על סוג העיסוק בחיים, פערים שקשורים לתחביבים, אופי מנטליות, ולא פערים שקשורים לערכים ודרך חיים שעליהם אני חייבת להרגיש שמי שאוחז בהם דומה לי... אחרת לא אוכל לבטוח בו שיהיה המנהיג של הבית שלי

לא בגלל עצם המפלגה, אלא מברר מה מוביל אותו לבחור במפלגה הזו. זה יכול להיות שורש פגום מאוד שגם יכתיב את אורחות חייו. אולי בלבול ותעייה במה צריך להיות עבודת ה'. או מה חשוב בחיים. או האם עובדים מהשכל או מהרגש. או עד כמה הוא מושפע מחיצוניות. יש עמוק בפנים המון גורמים שיכולים להיות מקולקלים מאוד. וזה לא נדיר בכלל. אדם שמצביע למפלגה באמת איומה, יכול להיות אדם שכל חייו הולכים להיות טעות אחת גדולה. עם אדם כזה לא הייתי מקים את ביתי. אבל זה כמובן דורש בירור וייעוץ, לא שליפה מהמותן

כמו כל פער, השאלה היא אינדיבידואלית. אני אדם דייקן ולא הייתי מסתדר יום אחד עם מאחרת כרונית, אבל יש לי חבר דייקן שכן מסתדר. השאלה כמה קריטי לכם הפער הזה

ר' שרשור תובנות:

תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות

וזה פחות או יותר מה שרציתי להגיד כאן.

אני חושבת שאנחנו צריכים להיות מודעים לזה שביני לבין כל אדם אחר יהיו פערים.

פער פוליטי ייתכן, אבל גם סביר להניח שיהיו דברים שאולי פחות מדוברים, ואפשר לחשוב על מיליון דברים יומיומיים ופשוטים כמו מה שהדגמת, וגם על דברים גדולים יותר, כמו גישות רוחניות והלכתיות.

והשאלה היא איך אנחנו - הכוונה היא למי שיוצאים איתו כרגע - מתמודדים עם פערים.

האם אני מסוגלת לכבד את דעתו של האחר, לא להסכים איתה, ובכל זאת לרצות בזוגיות הזאת?

מתי כן ומתי לא? האם אני מרגישה את ההפך - כאשר הוא לא מסכים איתי, הוא הוא מסוגל להבין\להעריך\לכבד ולא להסכים ולרצות להמשיך?

איך הוא מציג את הטיעונים שלו, ואיך הוא מתייחס לשלי?

האם הוא מנסה לכפות עליי את דעתו?

האם זה משהו שיש לו השלכות גם על חינוך ילדים?

מה שאני מנסה להגיד -

בכל קשר יהיו פערים.

כדאי לדעתי לא לברוח מהם, אלא להתמודד איתם, ולראות איך אתם מבחינה זוגית מתמודדים איתם.

הכוונה היא לא לחפש מישהו ששונה ממך במאה אחוז, לא לחפש דווקא את השוני, אלא מתוך הנחה שיצאתם עם מישהו שיש בינכם פוטנציאל כלשהו שבגללו הסכמתם לצאת - גם שם יהיו פערים.

בחיים לא הייתי יוצאת עם מישהו שמאלני קיצוני ..

אמרת 180

אבל אם הוא מצביע לבנט בסדר שיהיה מה נעשה

זה יצור הרבה התנגשויות בחינוך הילדים ובערכים שעליהם מקימים את הבית

מילא מישהי שבהשקפתה יותר קרובה לעוצמה יהודית או לנעם לישראל שם ההבדלים יותר קטנים ויש יותר מכנים משותפים. אבל שהיא מגיעה לגמרי מגישה אחרת? ממש לא אין הרבה מכנים משותפים. ויהיו יכולות להווצר הרבה מחלוקות

אתה רואה את זה בתור אידיאה כללית שמתפרטת למעשה בצורה מאוד מסויימת.

הרבה אוהבים את ארץ ישראל באופן כללי, ופחות רואים איך האהבה שלהם מתפרטת ביחס לערכים אחרים.

גם הרב עובדיה זצ"ל אהב את ארץ ישראל לא פחות ומסר שיעור במרכז הרב על כך שעקרונית על פי דין תורה אפשר למסור חלקים מא"י תמורת שלום.

לכן כל הדיון הפוליטי הוא לא בהכרח ערכי במובן הכללי אלא במובן יותר פרטני שהרבה מאוד אנשים פשוטים שלא גדלו ביו"ש או שכן גדלו ביו"ש רואים את זה.

עד פה..

מי שרוצה לחלק שטחים לא נסתדר

אני דווקא כן אסתדר, אבל זה בסדר גמור, כל אחד הגבולות האדומים שלו.

לק"י

בדרך כלל זה היה לי נחמד.

תמיד היו נותנים לי גילאי 15-16.

עד שב"ה התחתנתי ואז המטפחת חסכה לי את הבושות

חושבים שאני בן 27 נשוי +3 או משהו כזה... ואני סך הכל בן 21 אוטוטו..

וגם אני באופן עקבי במשך השנים נראה כ5-6 שנים מתחת לגיל שלי

פעם אחת בשיעור ה' עליתי על טרמפ וחשבו שאני שמיניסט חח

בגיל 27, מלא חשבו שאני בן 18. לקחתי את זה כמחמאה.

הרבה סיטואציות סביב זה

בעיקר כשהסתובבתי עם הילדים הגדולים

פעם אחת מישהי חשבה שהילד הוא בעלי

הורידה לי 20 שנה

ולגבר להפך

שאלו אותי בפורים אם התחפשתי לחייל. אז היה לי חוגר.

בגיל צעיר זה היה מעיק כי אני ילדון וזה. אבל כשמתבגרים קצת ונראים עדיין בני 18 זה נהיה מחמאה.

של מישהו שאפילו לא יכול להיות בגיל שיכולתי לעשות עליו בייביסיטר

בעלי כבר אבא ל2

לא מוכרים לו אלכוהול בלי תז

מכיר גם בחורה כזאת, שהרושם שלה באופן עקבי הוא שהיא מבוגרת יותר.

ההפרש הצטמצם לשנתיים-שלשו בלבד.

המטפחת עוזרת, אבל אני עדיין נראית כמו ילדה מחוצ'קנת לצערי.

גם בעלי שחוגג השבוע 28 נראה בכיף שיעור ג' או פחות. לפחות עם זקן יש גבול כמה נמוך אפשר לרדת עם הערכת הגיל. (כנראה שגם עם מטפחת? למרות שאולי המדובר באיזו כת שמחתנת קטינות, ואז שום דבר לא מחייב...)

אני לא חושבת שזו מחמאה להיות צעיר מידי, ולא מבינה את הרדיפה האינסופית הזו אחרי "אנטי אייג'ינג" וכל זה.

שמעתי שיש כאלו שרוצות להסתובב עם הבת שלהן בת ה15 ושאנשים יחשבו שהן אחיות. לי זה נשמע מפדח ומוזר.

כשאני אהיה בת 30, אין לי שום בעיה להראות בת 30. כנ"ל 40, 50 וכולי. לא מבינה גם את הפאדיחה לספר שאתה בגילאים האלו.

זה נראה כאילו תרבות הפרסומות (/המערב? לא יודעת איך לקרוא לזה) רוצה שכולן יראו כמו תלמידות קולג' בנות 22 שהולכות למסיבות כל היום. בגלל זה יש לחץ על נערות אפילו בגיל 13-14 להיראות סופר מטופחות ומאופרות, ועל מבוגרות בנות 40 לקנות את כל הקרמים והשטויות של הטיפוח המוגזם גם כן.

..

וזה לא ממש מתחשב שאתה כותב בצורה כזו בפורום של רווקים לדפוק על הלב שלהם.

אז למה זה יפגע בו?

הרי זה הוא בעצמו עשה את זה.

אני מאמין שכולנו קיבלנו הצעות טובות מאוד,

אפילו בנות שמוכנות לעשות שינוי גדול בחייהן,

וויתרנו מהר מדיי.

בגלל כל מיני סיבות (משתנות): משפחה וקהילה, יופי חיצוני, משקל, אישיות, דעות וכו'.

ומיד אחרי חתונה תמיד מתחיל השינוי,

ללמוד לחיות מחדש ולהתרגל למציאות חדשה.

ועוד הרבה שינויים.

לפסול מראש זה דבר טבעי לחלוטין...

אבל אם כבר לוקחים את הדברים ברצינות אז צריך ללכת על זה עד הסוף ולא להתחרט באמצע,

ואז להישאר עם בילבולים וחרטות אם עשיתי טוב או טעיתי.

לא כולנו מקבלים הצעות מעולות. לא כולנו מקבלים מספיק הצעות.

נכון, יש גם הרבה שמקבלים הרבה הצעות ואולי מרגישים בזכות השפע שהם צריכים לחפש תמיד משהו "טוב יותר", אבל יש הרבה אנשים שלא מקבלים את מה שהם ראויים לו וצריכים להיפך - ללמוד לומר "לא" ולהאמין שיהיה טוב יותר אפילו שעל פניו בשטח לא ברור מאיפה יגיע טוב יותר.

זה כמו "אין לי פירות במקרר כי לא רציתי את הפירות שהיה ורציתי פירות שלא היה".

זה תמיד תמיד נכון.

גם אם ארצה את כ-ו-ל-ן, יכול להיות שכ-ו-ל-ן לא ירצו אותי.

וגם אם כולן ירצו אותי יכול להיות שלא ארצה אף אחת.

אבל יש גם אחרות, כמו חוסר מוכנות רגשית / כלכלית / אחר, היעדר טוטלי של הצעות ועוד

שלא הולכים לאימון לזוגיות, ונשארים מקובעים בדפוסים שטותיים

פעם הבאה אעדכן את הבחורה, שכדאי לה להתפשר!

האחד בא לעיר וישפוט שפוט.

שנשמה אחת שהתפצלה לשניים זה רק לשון ציורית ומשלית, ושבאמת לכל אחד ולכל אחת יכולים להתאים יותר מאדם ספציפי אחד אז ייקל עליהם לחפש מה מתאים.

אדם צריך למצוא את מי שמתאימה לו וזה יכול להיות אלף אפשרויות. אחר כך בדיעבד כשיתחתן הוא יגלה שה' זימן לו את החצי השני כפשוטו. אבל זה מיסטיקה, ולא מערבים מיסטיקה בפסיכולוגיה.

פסיכולוגית -שאדם ידע שיש הרבה אפשרויות, כמו דבריך שכתבת, וכך באמת צריך לתנהל המציאות היומיומית (ובאמת לא לנסות לחפש את ה"אחת" מתוך מליון, אלא את מי שהוא רוצה להתחתן איתה פשוט)

לפני שיכולתי לומר מילה על זה, הרגשתי שצריך לקרוא במקור ולהבין את ההקשר. אז הלכתי לקרוא את כל הסיפור כולו, מתחילה ועד סוף, וגם את אחד הפירושים עליו, והאמת, שראיתי שם משהו אחר.

השמטתי מכאן את ההרחבה בעיון, כי עולות לי מחשבות לפרסם את זה במקום אחר.

אם יעניין מישהו/י, תשלחו בקשה באישי ואשתף בשמחה.

השורה התחתונה-

אם אני לומדת ממכלול הסיפור שצריך להתפשר?

לא בטוחה.

לבקש רפואה, כן.

לעשות עבודה של דיוק פנימי, כן.

ללכת עם אמונה בלתי מתפשרת שהאבידה תמצא בבוא היום, ושתהיה הרגשת שייכות וחיבור אמיתי, כן.