נגיד אני לא חושבת שכשתהי בכיתה יב (ואפילו ליפני) אז ההורים שלך יגידו לך אם באיזה שעה לישון (לפחות שלי לא יגידו לי)

קיצור אי אפשר לתת על זה דוגמא של האולפנה אבל נגיד את בפנימיה שם כן יכולים להגיד לי מתי לישון או לכבות תאור!!!

(אני לא בפנימיה אבל עדיין זה מה שהבנתי מאחיות שלי שכן בפנימיה...)

קיצור אני כן חושבת שיש כאן משהו שההורים שלי לא ''חונקים'' אותי כמו האולפנה והם גם לא חונקים אותי בכללי

כי אני חושבת ואני  רואה את זה על חברות שלי וכאלה שברגע שיש הורים שחונקים תילדים שלהם אז אחר כך יש פיצוצים מריבות וכו...

ההורים בהחלט לא חונקים אותי וממש לא אומרים לי מתי לישון.

כשאמרת איך להתנהל, חשבתי שאת מתכוונת לאורח חיים באופן כללי...

וההורים שלי הם אלה שחינכו אותי ומחנכים אותי...

כשבפנימייה את מקשיבה לנהלים זה נטו כי זה הכללים. אבל ההורים הם אלה שמתווים את דרך החיים.

אופס

סתם יש משהו במה שאת אומרת

אנחנו יותר עצמאיים וההורים והאולפנה פחות מעירים. כמובן שבנושאים חשובים הם יעירו לי אבל בגדול אני אחראית על עצמי.

בדרכ הם והאולפנה יהיו באותו ראש אז הם יסכימו אחד עם השני

אבל מצד שני צריך לכבד גם את מה שהאולפנה אומרת כמובן, קיצר שניהם ואם הם סותרים אז הלכה לפני הכל

הי.

זאת שאלה ממש מצוינת!

הרבה פעמים אנחנו יכולים להרגיש שהאולפנא וההורים זה אותו הדבר: שניהם מציבים לנו גבולות ונותנים לנו הוראות. וזה נכון במידה מסוימת. אבל האמת היא שהקשר עם ההורים הוא הרבה יותר מזה! יש שם אהבה, שייכות, היכרות עמוקה, ועוד המון דברים. האולפנא היא מסגרת זמנית. יש למסגרת הזאת כללים, ויש בה אנשים שתפקידם לדאוג לנו ולכוון אותנו. אבל בהמשך יהיו לנו עוד מסגרות, עם אנשים אחרים ועם כללים אחרים. ההורים תמיד יהיו איתנו! 

ולכן מומלץ לנסות לקיים עם ההורים קשר שהוא יותר מאשר "כן אמא לא אמא". קשר שיש בו שיחות על כל מיני נושאים, בילוי של זמן משותף, וגם קצת צחוקים ושיגועים. כי זה מחבר, כי זה מזכיר לנו עד כמה עמוק הקשר שלנו למשפחה. ככל שההיכרות והחיבור יהיו חזקים יותר, ההורים גם יבינו יותר את הצד שלנו, ואז יהיו פחות התנגשויות. 

לסיכום: ככל שהקשר והאמון חזקים יותר, יש פחות "פקודות" ויותר עבודה משותפת בין הילדים להורים. וזה יכול להיות ככה גם באולפנא, אם האולפנא עובדת נכון ויוצרת קירבה. 

שייגמר מהר הבידוד, ואל תפסיקי לחפור! 

יש לאחותי איזה חברה שהיא בכיתה י''ב עכשיו (בתיכון חילוני) ויש לה איזה מורה שהייתה מחנכת שלה בכיתה ז' ח' וחצי ט' והיא בקשר איתה היא חולה על המורה הזאת היא כל הזמן מדברת עליה קיצור אני בטוחה שהקשר שלה ושל המורה יותר טוב...

אז מעניין אותי מה אתם אומרים על דברים כאלה...

(והגיוני שזה מקרה חורג כי ההורים שלה גרושים והיא לא בקשר אם אבא שלה אז אולי זה קשור...)

ואני בעקרון יצאתי מבידוד ביום שני  ואז אתמול גילתי שחברה שלי מאומתת אז אני לא יצאתי מהבית והיום נפגשתי אם חברה מחלימה למרות שלא בטוח שאני צריכה בידוד אבל עדיין כל החברות שלי בבידוד אז אין לי אם מי להפגש חוץ מהזאת שניפגשתי איתה היום ואולי אני כן אצתרך בידוד אבל לבנתיים לא אז אני מתפללת שימשיך ככה...חחח

חוץ מזה שזה ממש מעצבן כי צריך לפורומים אינטרנט הגנה (רימון) אז אני פחות נכנסת כי אני לא יודעת את הסיסמא (אני גם לא רוצה) אז זה תלוי מתי אמא שלי בבית וזה בגלל זה אני פחות חופרת

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....