נגיד אני לא חושבת שכשתהי בכיתה יב (ואפילו ליפני) אז ההורים שלך יגידו לך אם באיזה שעה לישון (לפחות שלי לא יגידו לי)

קיצור אי אפשר לתת על זה דוגמא של האולפנה אבל נגיד את בפנימיה שם כן יכולים להגיד לי מתי לישון או לכבות תאור!!!

(אני לא בפנימיה אבל עדיין זה מה שהבנתי מאחיות שלי שכן בפנימיה...)

קיצור אני כן חושבת שיש כאן משהו שההורים שלי לא ''חונקים'' אותי כמו האולפנה והם גם לא חונקים אותי בכללי

כי אני חושבת ואני  רואה את זה על חברות שלי וכאלה שברגע שיש הורים שחונקים תילדים שלהם אז אחר כך יש פיצוצים מריבות וכו...

ההורים בהחלט לא חונקים אותי וממש לא אומרים לי מתי לישון.

כשאמרת איך להתנהל, חשבתי שאת מתכוונת לאורח חיים באופן כללי...

וההורים שלי הם אלה שחינכו אותי ומחנכים אותי...

כשבפנימייה את מקשיבה לנהלים זה נטו כי זה הכללים. אבל ההורים הם אלה שמתווים את דרך החיים.

אופס

סתם יש משהו במה שאת אומרת

אנחנו יותר עצמאיים וההורים והאולפנה פחות מעירים. כמובן שבנושאים חשובים הם יעירו לי אבל בגדול אני אחראית על עצמי.

בדרכ הם והאולפנה יהיו באותו ראש אז הם יסכימו אחד עם השני

אבל מצד שני צריך לכבד גם את מה שהאולפנה אומרת כמובן, קיצר שניהם ואם הם סותרים אז הלכה לפני הכל

הי.

זאת שאלה ממש מצוינת!

הרבה פעמים אנחנו יכולים להרגיש שהאולפנא וההורים זה אותו הדבר: שניהם מציבים לנו גבולות ונותנים לנו הוראות. וזה נכון במידה מסוימת. אבל האמת היא שהקשר עם ההורים הוא הרבה יותר מזה! יש שם אהבה, שייכות, היכרות עמוקה, ועוד המון דברים. האולפנא היא מסגרת זמנית. יש למסגרת הזאת כללים, ויש בה אנשים שתפקידם לדאוג לנו ולכוון אותנו. אבל בהמשך יהיו לנו עוד מסגרות, עם אנשים אחרים ועם כללים אחרים. ההורים תמיד יהיו איתנו! 

ולכן מומלץ לנסות לקיים עם ההורים קשר שהוא יותר מאשר "כן אמא לא אמא". קשר שיש בו שיחות על כל מיני נושאים, בילוי של זמן משותף, וגם קצת צחוקים ושיגועים. כי זה מחבר, כי זה מזכיר לנו עד כמה עמוק הקשר שלנו למשפחה. ככל שההיכרות והחיבור יהיו חזקים יותר, ההורים גם יבינו יותר את הצד שלנו, ואז יהיו פחות התנגשויות. 

לסיכום: ככל שהקשר והאמון חזקים יותר, יש פחות "פקודות" ויותר עבודה משותפת בין הילדים להורים. וזה יכול להיות ככה גם באולפנא, אם האולפנא עובדת נכון ויוצרת קירבה. 

שייגמר מהר הבידוד, ואל תפסיקי לחפור! 

יש לאחותי איזה חברה שהיא בכיתה י''ב עכשיו (בתיכון חילוני) ויש לה איזה מורה שהייתה מחנכת שלה בכיתה ז' ח' וחצי ט' והיא בקשר איתה היא חולה על המורה הזאת היא כל הזמן מדברת עליה קיצור אני בטוחה שהקשר שלה ושל המורה יותר טוב...

אז מעניין אותי מה אתם אומרים על דברים כאלה...

(והגיוני שזה מקרה חורג כי ההורים שלה גרושים והיא לא בקשר אם אבא שלה אז אולי זה קשור...)

ואני בעקרון יצאתי מבידוד ביום שני  ואז אתמול גילתי שחברה שלי מאומתת אז אני לא יצאתי מהבית והיום נפגשתי אם חברה מחלימה למרות שלא בטוח שאני צריכה בידוד אבל עדיין כל החברות שלי בבידוד אז אין לי אם מי להפגש חוץ מהזאת שניפגשתי איתה היום ואולי אני כן אצתרך בידוד אבל לבנתיים לא אז אני מתפללת שימשיך ככה...חחח

חוץ מזה שזה ממש מעצבן כי צריך לפורומים אינטרנט הגנה (רימון) אז אני פחות נכנסת כי אני לא יודעת את הסיסמא (אני גם לא רוצה) אז זה תלוי מתי אמא שלי בבית וזה בגלל זה אני פחות חופרת

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...