לא יודע אם שמעת את מה שאמר הרב יהושע שפירא - נשואים טריים

ואם אין לך כוח אשלח את העיקר

מה ההבדל בין לראות סרט הוליוודי שידוע מה שהולך שם בתעשיה, לבין לקרוא ספר של אדם כזה?

כל עוד התוכן טוב, כל עוד הסרט טוב..

ואל תגידו שלא ראיתם ספיירדמן - no way home

אני לא מסכימה עם דברי הרב שזה שיש לי ספר של אנס בבית אז אני צריכה לקחת על זה אחריות לאומית על כל הטריגרים שיש.. בוא, אם נחיה ככה זה לא יגמר... כל אחד והטריגר שלו.. זה לא מציאותי ולא צריך להיכנס לאנשים הביתה ולהחליט להם מה לעשות כי לאחרים זה מפריע.. אתה עושה מלא דברים שלאחרים זה טריגר ואפילו אין לך מושג.

לגבי "וביערת הרע", אין פה שום רע. התוכן הוא טוב. האדם לא. מי שמחליט לפסוק לפי עניינים רוחניים ומיסטיים, סבבה, שיבושם לו.. אבל רוב אלה שמוציאים מהבית בהפגנתיות הם גם רואים ושומעים תוכן של גויים או יהודים לא יראי שמיים, ומעניין שעם זה אין בעיה. אבל לי אישית יש בעיה עם הצביעות.

והרבה אחרים לא

ההתייחסות לשקר שנועד לרמות את הלקוחות ולגרום להם לקנות ספר, שהם לא היו קונים אם היו יודעים את האמת, כאילו זה בסך הכל מעשה לגיטימי שלא צריך לפגוע בה - נראית לי לא נכונה.

תארי לך שאת תלכי לרופא פרטי שייקח ממך 1,000 ש"ח לפגישה של 20 דקות, ואחר כך תגלי שזה סטאז'ר שמשתמש בשם של רופא בעל שם (אפילו אם זה בהסכמת אותו רופא). לא היית מרגישה שגנבו ממך את הכסף?

גם אם אותו רופא בכיר יגיד "אני מכיר את הסטאז'ר הזה וסומך עליו, לא הייתי נותן לכל אחד להשתמש בשם שלי" - זה לא יועיל. את שילמת סכום עתק בשביל לפגוש את המקור, לא חיקוי שאת בכלל לא מכירה ואינך מכירה את טיבו.

קראתי מאות ספרים בחיי,

לא חושב שאפילו באחד מהם היו שמות של שני כותבים על הכריכה, כאשר אחד רק עזר.

בכל ספר יש בעמוד האחרון תודות, לאנשים שעזרו והביאו את הספר משלב הרעיון אל שלב ההפצה בחנויות. לא ראיתי שמישהו מהעוזרים זכה להגיע לכריכה...

וברור שזאת הייתה המטרה, זה לא שבאמת מישהו חשב שמגיע לו להיות על הכריכה מפאת עבודתו על הספר.

הנה מקרה נוסף:

במחילה, אבל זה נראה שמעולם לא עסקת ביצירה של תוכן, ועל אחת כמה וכמה של תוכן מורכב כמו סיפורים מותאמים לילדים. אני חושב שההשתלחות הזו ביוצרים שטרחו לעשות את זה, היא קצת לא הוגנת. 

על מנת להביא יצירה מוגמרת לדפוס, ובמיוחד על מנת להביא אותו בצורה מושלמת שיזכה להצלחה בשוק הספרים, יש שלבים רבים של עבודה. יש את הכתיבה הראשונית של החומר, יש את העיבוד של התוכן והתאמה שלו לגיל הנכון, יש עריכה וחלוקה נכונה לקטעים וסיפורים, יש את ההגשה הכללית של הספר (איזה חומרים לכלול בספר ואיזה לא, איך לקרוא לספר, איך לתאר את הספר וכו), יש את העיצוב והציורים, ואחרי כל העבודה על הספר יש את ההוצאה לאור ואת השיווק. 

ממש כמו שברור שלא כל אחד שיודע לכתוב, יודע גם לכתוב ולחתום על חוזה נכון מול מו"ל, כך גם לא כל אחד שיודע לכתוב יודע גם לעבד ולהפיק את המוצר המוגמר בצורה הטובה ביותר. לפעמים יש למישהו רעיון שדורש עבודה נוספת של שיוף ועריכה. אני לא רוצה לנקוב בשמות, אבל ראיתי כמה ספרי ילדים שלא מיצו את הפוטנציאל שלהם. תקחו לדוגמה יצירה ייחודית כמו הספר של אורי שדורשת חשיבה רבה, ובהחלט יכול להיות שאפילו התוכן עצמו נבנה לפי פידבק של מנטור כמו ולדר שהנחה את הסופרת כיצד לפתח את הרעיון הנפלא שהגתה ולהתקדם בעבודה על הספר. זה לא ספר של מבוגרים שהסופר מתבודד במרפסת עם סיגר כבוי שמוט על שפתיו ומקליד במרץ איזה רומן סוער. זה חומר שדורש עבודה רבה בכל השלבים שלו. 

אני לא מכיר את ההוצאה של ולדר ואין לי מושג מה היתה חלוקת העבודה בינו לבין סופרים אחרים. יתכן שבאמת הוא רק שם את השם שלו כמקדם מכירות, אבל יתכן גם שהוא היה שותף לעבודת העריכה, ויתכן אפילו שהוא הנחה סופרת צעירה מלאת כישרון וחסרת נסיון כיצד לבנות את הרעיון המדהים שהיא הגתה. במצב כזה אי אפשר לתחום את התרומה שלו ליצירה לתחום מסויים, כי הוא שותף מלא ליצירה למרות שהסופרת היא זו שלמעשה כתבה את הספר.

אני תמה כיצד מיהרת לחרוץ את דינה כנוכלת. 

קראתי מאות ספרים בחיי.

בכולם היה בסוף עמוד תודות, לכל מי שעזר להוציא את הספר לאור - משלב המחשבה הראשונית ועד השלב שבו הספר נמצא ביד שלי. כמו שכתבת, יש גורמים רבים בדרך שמתעסקים בכל ההיבטים (עריכה, עריכה לשונית, עצות טובות לשיפורים, עזרה עסקית, הוצאה לאור ועוד).

באף אחד מהם השם של העוזרים לא הופיע על הכריכה באותיות גדולות.

אם הם כתבו את הספר ביחד בצורה שוויונית, אני חוזר בי מדבריי אשר מבוססים על מה שכתוב כאן חבל שהוצאת את הספר של אורי - נשואים טריים.

אם הם לא כתבו ביחד אלא הוא עזר לה - יש כאן חוסר הוגנות להציגו כאילו הוא הכותב.

אם הוא לא עזר כלל או שתפקידו היה קטן, אך תמורת תשלום הוא הסכים ששמו יתנוסס על הספר - זו גניבה של ממש.

יותר מזה:

אתה מנסה לטעון שאני לא הבנתי לא נכון, והוא כן לקח חלק משמעותי בהוצאת הספר.

אבל כמה וכמה גורמים שונים (לא ידוע לי על אהובה רענן ספציפית) דווקא מתחננים עכשיו לציבור שימשיכו לקנות את ספריהם, כי "אין לזה קשר לחיים ולדר - פשוט השתמשנו בשם שלו כחלק מהסכם שהיה לנו איתו".

כלומר בזה שאתה מנסה כביכול להגן על הסופרים האלה ולהגיד שהם לא רמאים, אתה פוגע במאמצים *שלהם* להתכחש לעזרתו כדי להשאיר את הספרים רלוונטיים לאחר שמעשיו של ולדר נחשפו.

לפי מה אתה רוצה שיקבעו מה החלק של כל אחד ביצירה ? שעות עבודה ? תווים מוקלדים ? השפעה סופית על המוצר המוגמר ? איך בכלל אפשר להשוות את העבודה של סופרת חסרת נסיון לאמן עם כשרון נדיר ונסיון ארוך שנים? איך אפשר למדוד את החלק של הרעיון מול החלק של הביצוע ? 

דרך אגב. אולי אתה לא מכיר את הקונספט הזה של שני סופרים שחתומים על יצירה ספרותית, אבל בעולם המאמרים האקדמיים זה מאוד מקובל. העוזר/ת מחקר בונה את הבסיס של המאמר על פי ההנחיות שהוא מקבל, והד"ר/פרופ' עובר/מוסיף/עורך את הדברים. מקובל מאוד שהשם של שניהם מופיע במשותף על הכריכה. (לפעמים השם של הפרו' קודם לשם של העוזר שבתכלס עשה את כל העבודה. אין צדק בעולם ) לא מתחילים להתווכח כמה כל אחד תרם למאמר, אלא הסטנדרט הוא שכל מי שהשתתף בעבודת היצירה של המוצר המוגמר, זכאי לקרדיט. 

אז אם זה לא מקובל בעולם הספרות לילדים זה עוד לא הופך את המעשה שלה לגניבת דעת. 

אני לא מנסה לטעון ולהתחנן לאף אחד שיקנה או לא יקנה שום ספר. אבל בהחלט הגיוני שהסופרת הגתה רעיון בוסרי לחלוטין וולדר עזר לה וכיוון אותה בעבודה על הספר.  במצב כזה היא בהחלט יכולה לטעון שאין סיבה להוציא מהבית את הספר. גם אם הספרים שלו פסולים, זה ספר שלה. אפשר לדון האם הטענה שלה רלוונטית במצב כזה, אבל נראה לי לא פייר להכתיר את המעשה שלה כגניבת דעת. 

כתבתי רק שעל בסיס הנתונים שפורסמו זה לא פייר להכתיר את המעשה שלה כגניבת דעת. לרגע לא התכוונתי להמעיט מערכה הנכבד של הסופרת 

היא שמה את השם על הספר בתור אמירה שזה איש חינוך שראוי ללמוד ממנו ולכן כדאי לקנות את הספר (ללא קשר לתוכן, כי הוא החותמת שהתוכן טוב. התוכן לבד לא הספיק)

אני זורק את הספר בלי קשר לתוכן כדי להגיד שהאיש הזה שפוגע באחרים לא יכול להיות פלומבה וסמל של שום דבר שקשור לחינוך

וההחלטה היתה להוציא.

כמו שהסברתי כאן, אני לא מדבר על הבעייתיות בתוכן אלא בלתת לו ייצוג

הספר הזה נרצה או לא נרצה נתן לו ייצוג (גם אם רק כמקדם מכירות)

היא הרוויחה כשזה היה על הגל והפסידה עכשיו כשזה כבר לא

אבל להשאיר את השם שלו על ספר בבית שלי אני לא מסוגל

מה שעם פסוקים הייתי גוזר את הפסוקים ושם בגניזה

למה שאביא לך?

כבר אמרו רבותינו אם דומה עליך כמלאך ה צבאות למד תורה הימנו.

גם בעייתי בעיני

אני אוציא את הספרים שלהם חד משמעתית

וולט דיסניי היה אנטישמי, כנ"ל רואלד דאל, שלא לדבר על עשרות משוררים ופרוזאיקנים שבגדו בנשים שלהם, פיתחו התמכרויות לאלכוהול ולסמים וכו'.

כל עוד יוצר לא מכניס את ההשקפה ואת הסטיות שלו אל תוך יצירותיו, אני אישית לא מוצא סיבה מיוחדת שלא להמשיך ולהשתמש בהן. מילא אם היה מדובר בחרם צרכנים ("פלוני אלמוני עדיין בחיים, מפסיקים לקנות את הספרים שלו כדי לפגוע לו בכיס ולאלץ אותו להתנצל"). היפטרות מספרים שכבר נרכשו, ושאין בהם שום מסר פסול, נראית מתחסדת משהו.

בניגוד לדיסני. דאל ושאר הארחי פרחי שהזכרת. כאן הוא

א איש חינוך - אתה נותן לו במה של מחנך. לא רוצה.

ב הפך להיות טריגר. ואני מעדיף להוציא את הספרים כדי לא לפגוע בא/נשים שנפגעו.

באשר לסעיף השני, כל ה"טריגריזציה" הזאת נראית כמו עוד המצאה פרוגרסיבית בדרך ליצירת דת חדשה, עם איסורים ולאווים משלה. אם נותר בספרייה שלי ספר אחד של חיים ולדר (ב"ה, ילדיי מעדיפים סופרים איכותיים יותר עם שפה עשירה יותר), זה איכשהו ישפיע בתת-מודע על נפגעות תקיפה מינית ויחמיר את מצבן? באמת?

אני לא אלמד על איך לחנך ילדים מספרים של דמות לא חינוכית 

ובהקשר לסעיף השני. אתה רואה בזה דת חדשה. אני דיברתי עם נפגעים ונפגעות. הסיפור של חיים ולדר גדול יותר מהאיש עצמו. ההאדרה שעשו לו בעיתוני המיינסטרים החרדיים, הלוויה המכובדת, ההספדים, הרבנים שפרסמו תמיכה בו והאשימו את הנפגעות שהם משקרות כדי לרצוח אותו... התוצאה של זה היא שזה טריגר. לא רוצה להתחשב בהם? סבבה. לי זה חשוב.

ושוב. זה בא בצירוף לא' דמות לא חינוכית לא יכולה להיות מחנכת.

פילוסופיה, פיזיקה, טלוויזיה. זה לא חינוך 

חיים וולדר היה איש חינוך ואני לא מוכן שהוא ימשיך לחנך את הילדים שלי דרך הספרים שלו.

שוב, כל עניין הטריגרים נראה לי מאולץ. אם אתחיל להתחשב בכל מי שיכול להיפגע ממשהו, אצטרך להפסיק לספר בדיחות, להוציא מהספרייה ספרים עם אפיזודות מפחידות (הזאב שמתנפל על הכיפה האדומה אף הוא יכול לשמש טריגר לאיזה ילד שבעבר ננשך על ידי כלב) וכו' וכו'. מצטער, זה נראה כמו דת חדשה עם תרי"ג מצוות משלה. 

אתה לא חייב להסכים איתי

 ומורכבות שאתה מבין בתור מבוגר לא מבין ילד שנפגע ורואה את היחס שלך לפוגעים בצורה של שחור לבן כפי שהיטיב להסביר @פשוט אני.. 

לזה התכוונתי כשאני אומר טריגר אולי זה לא ניסוח מדוייק.

בסופו של יום קהל היעד זה ילדים. שלא יכולים תמיד להבין ולהפנים את המורכבות...

מקווה שלא יקרה שום דבר לילדים שלך אבל ילד שנפגע ויודע שלאבא שלו אין בעיה לתת לו ספר חינוכי מועיל שכתב מפלצת - סיכוי יותר נמוך שהוא ישתף את אבא שלו בסיפור שלו

במקום להשתמש במילים מעורפלות ומכובסות ולערוך טקס הוצאת ספרי ולדר, עניתי על השאלות של ילדיי, סיפרתי על ההתאבדות של ולדר ועל המסע המביש לטיהור שמו בעיתונות החרדית.

כמו כן, אני סבור שאת יסודות החינוך ילדים מקבלים בבית מההורים, ובהמשך תוך התבוננות בסביבה הקרובה. לצריכת תוכן כתוב יש משקל משני. עד גיל 14 למדתי בברית המועצות, בשיעורים קראנו יצירות בשבח המשטר הקומוניסטי ואילו בהפסקות היינו מספרים זה לזה "שירים סאדיסטיים" שאת חלקם תרגמתי לעברית:

שירי אימה לגיל הרך

למרות האופי המקברי של הז'אנר, לא הושפענו ממנו ולא הפכנו לרוצחים.

ב ברור שמקבלים מהבית. מי שהחליט לתת ליצירות האלו מקום בבית זה אבא

למאן דהו יש ספר של חיים ולדר שהילדים לא קראו. הוא מקליד אותו מחדש, מעצב כריכה וכותב עליה "ו. חיים" או "חיים יערי". האם גם אז הספר יהווה טריגר ויזעזע עמוקות את הילדים הרכים?

אלא עם נתינת הבמה לאדם

(כמובן בתנאישלא ידעו שזה האיש)

דיברו כאן על הספר הלב של אורי שכתבה אהובה רענן ושמה את השם של ולדר כמקדם מכירות על הספר שלה. זרקתי

אם היא תוציא מחדש בלי השם שלו אני אקנה

כי לא הראה לי שנשלחץ ואז ראיתי שכן נשלח אז מחקתי

אבל מבחינתי, כל עוד סופר פרובלמטי לא חושף את הסטיות של עצמו בספרים, אין לי בעיה עם הספרים. 

שוטר שמשגיח שהוא לא מוציא לפועל את הנטיות הפדופיליות בשום שלב?

גם לא הייתי שולח את הבת שלי ללמוד אצל פדופיל שעשה תשובה והוכרז על ידי בתי הדין הרבניים כבעל תשובה שנמחלו עוונותיו. כי "אין אפוטרופוס" וגו', יש התנהגות כפייתית שאפשר לדכא, אך לא להיפטר ממנה. מאידך, ספר עם מסרים טובים לא יכול להזיק.

מה רלוונטי החשש שלך?

הספר לא מזיק.

הבמה לאיש רע היא המזיקה

הלגיטימיות לרוע היא הנוראית

לאותו מורה פדופיל יש "ראש כחול", הוא לא רואה בפניו ילדה, אלא חפץ לסיפוק צרכיו המעוותים, הוא יעשה הכול כדי לנסות ולהיפטר מאותו שוטר לכמה רגעים ועוד.

מתן במה ולגיטימיות זה משהו אקטיבי. למשל, אם חסידי ולדר יחליטו לערוך ערב הקראת הסיפורים שלו תחת הכותרת "לאורו של הגר"ח ולדר זצוק"ל נלך", הייתי מתנגד נחרצות. השארת ספרים ושימוש בהם זה מקרה קלאסי של "תוכו אכל, קליפתו זרק".

ילדה שמישהו תקף אותה מינית, והיא תראה שבבית שלה יש ספרים של תוקפים מיניים... 

או ילד שתקפו אותו ואז הוא שומע את נשיא הישיבה אומר שלשון הרע יותר גרוע מתקיפות מיניות...

הם יבינו שבקהילה שלהם או בבית שלהם יש מקום להתנהגויות כאלה, והן לא כ"כ נוראיות. אולי לא מצווה גדולה, אבל גם לא איזה משהו נורא שדורש התייחסות חריפה. לכן, אין טעם לבוא ולספר או לקוות לאמפתיה ר"ל...

לשאת נאומים בשבחו של אותו סופר.

אם נתחיל להדר במצוות הטריגריזציה, נגיע למחוזות עוד יותר הזויים. למשל, בואו ונוציא את ספריו של מארק טווין, כי הוא השתמש במילה "כושי" וגם תיאר בצבעים לא מחמיאים את ג'ו האינדיאני. אולי יבוא אלינו הביתה ילד ממוצא אתיופי, ימצא את "הרפתקאותיו של תום סוייר", יראה את ה-N-word, ייעלב עד עמקי נפשו וייזכר בקשיי הקליטה שעברו הוריו?

אם תקיפה מינית שווה בעיניך למישהו שאומר "כושי" (ועוד בתקופה שבה לא הייתה לזה המשמעות שיש למילה היום), אז ברור למה בעיניך אין טעם להוציא ספרים כאלה מהבית.

שמא תגיד שברור לך שאין מה להשוות בין חומרת המקרים, אלא רק לעצם זה שלא על כל חטא צריך לזרוק ספרים מהבית, אשיב לך בדוגמה משלי שגם היא לא משווה בין חומרת המקרים:

אם אדולף היטלר היה כותב רומן מרגש על חקלאי ובת אצולה שהתאהבו נגד כל הסיכויים, היית מחזיק את הספר בבית?

כבר היו מקרים שקריירות של אנשים נפגעו בגלל ה-black face שעשו באיזו מסיבת סטודנטים לפני עידן ועידנים.

לשאלתך, לאחרונה הראיתי לבת שלי את הציורים (הדי סתמיים) של היטלר. הסברתי שבני אדם הם ייצורים מורכבים, שאין קשר בין כישורים בתחום א' לזוועת בתחום ב' וש"אחד בפה ואחד בלב" זו מציאות רווחת. והעיקר, כמו שאומר הפתגם הרוסי, כדי לא לנחול אכזבות, לא צריך לפתח ציפיות. 

אני אוציא ספרים מהבית לפי העמדה שלי, לא שלהם...

@יעל מהדרום

לק"י

אם יש לך שאלות, מוזמן לכתוב כאן.

בהצלחה!!

אז ככה אני בתוך קשר עם מישהי, והולך ממש טוב ונעים.

אני סוכב איתי מגיל קטן דיכאון, בשנים האחרונות לוקח כדורים.

לאחרונה זה עלה הסיפור הזה של הדיכאון ומה זה אומר לחיות ליד אדם כזה.

ואני די עומד נבוך מול זה, איך אפשר לבקש ממנה לבחור במשהו שכזה? אני יודע בעיקר איך זה משפיע אלי, לא איך לחיות לידי.

בכללי איך אתה מתפקד מבחינת מטלות בית? מתפרנס? אושפזת כבר פעם? כל כמה זמן יש לך משבר אם בכלל? או שזה בכלל דכדוך מתמשך? מוכר בביטוח לאומי?

התיפקוד שלי די גבוה, שאני בטוב אני מתפקד כמו 3 אנשים ביחד.

לקחתי משהו כמו 4 שנים כדורים שלא היו נכונים לי, שם היה יותר נפילות, בשנה האחרונה אני לוקח כדורים שהרבה יותר טובים לי בפער. אפשר לספור על יד אחת את כמות הימים שפספסתי בגלל זה עבודה.

מעולם לא התשפזתי, הנפילה הרצינית האחרונה היית בין הכדורים, בדיוק במלחמה הראשונה עם אירן.

ועכשיו חזרנו וזה עלה עכשיו, בעיקר מצד המשפחה שלה, וזה מאוד הפחיד אותי ואז גם אותה.

אני מאמינה שהיא תצליח לשדר את זה למשפחה שלה.

המלצה שאני מכירה היא לצאת תקופה, ולתת למשפחות של שניכם להכיר אתכם. שלא יחששו המילה 'דיכאון' אלא יכירו את האדם שמאחוריו.

נשמע שמצבך מצוין, אבל הדברים די טריים.

ממליצה גם לתת לבחורה תכנית גיבוי, למי היא פונה כשרואה שאתה לא בטוב, בהסכמתך כמובן.

תצליחו!!

כשהתחתנו הוא היה ממש בתחילת שנת אבל, וחלק ממנה הוא היה בסוג של דיכאון

אני לא חושבת שאתה לא ראוי אני חושבת שכמו בכל נישואין צריך להכיר את הפלוסים והמינןסים של הבן זוג ולדעת שלפעמים היא תצטרך להתמודד עם ההשלכות של זה.

ושיהיה לשניכם נכונות לעבודה אישית וזוגית.

בפורום פתוח שקוראים בו נשים וגברים וניער גם כשחלק גם מכירים אחד את השני אישית.

פשוט אני קצת נואש, זה מציק לי כבר הרבה זמן.

אולי יהיה מישהו אנונימי שיוכל לשתף

שניהם כתבו ספרים בנושא.

הרבנית נעמי שפירא אשתו של הרב שפירא גם כתבה ספר מקביל לנשים בעניין זה.

ולצורת הסתכלות על הנושא.

מחפש רב עם רוח יותר צעירה

יש לו שיעור ביוטיוב עם עבודת סאונד לא מוצלחת אבל אפשר להתאמץ להקשיב.

יותר מידי בשבילי

והחליטה לשים רגל על רגל

ולתת לבעלה לג'נגל את החזקת הבית עליו.

החולשה של הדור.

המפרקת את רוב הבתים.

פינקו אותן, כל הזמן אמרו לה את יפה את שווה.

אני בתור גרוש שמחפש שידוך באתרים האלה

ולא מהיום אומר לך.

הפינוק הזה וההגזמות האלה מוביל אותם לחיי בדידות.

גרושה+6 מקצה הארץ, בת 40

בטוחה שיבוא כבר מבוגר שכבר לא רוצה

ילדים ויקבל אותה ואת ילדיה ויממן אותה.

ואני שואל

אם הוא לא מעוניין בילד משותף,

למה שהוא יעזוב את כל הרווקות 45

שאתרי ההיכרות מלאים מוצפים מהן.

ואת כל הרווקות חוזרות בתשובה 42

גם שמציפות את אתרי ההיכרות.

ויגיע לקצה הארץ בשביל לממן גרושה וילדיה

שכל מה שהיא עשתה זה לריב עם בעלה.

וכל זה בלי ציפייה שיהיה להם ילד משותף.

ואפילו אם תאמר שהיא תמצא את אותו

אדם שיממן בשביל בדל יופי שנותר בה

והולך להעלם בשנים האחרונות.

זה ממש דוחה אותי.

זהו כסף שקונה יופי.??

על זה את מתבססת?

הכל מבוסס על גאווה מטופשת שהביאה את החורבן

המביאה עוד הרבה חורבנות עד היום.

ומי שאחראי לזה הוא מי שנתן לה את התחושה

שהיא שווה והיא שווה, והוא לא שווה אותה.

הביא אותה לחיי בדידות נצחיים.

באלגנט.

חברה אמיתית

שרואה חברה שלה מתקרבת לגיל 36

גיל שממנו אפשר רק לרדת.

בגלל החוסר ביכולת לסיכויי לילדים משותפים.

נותנת לחברה שלה ניעור אמיתי

אומרת לה "תתחתני עם עמוד חשמל ברחוב

מבחינתי" את לא יפה, ולא שווה כלום,

המשפחה שאת עדיין יכולה להקים שווה יותר!!

כאילו שהיופי נועד למטרות מסחר ואגו.

זה נראה כניצול פרצה, בסוף היא תישאר לבד.

באחריות ומנסיון.

ברגע שאתם נשואים, אתה ערב אוטומטית לכל חוב שלה, וגם להפך כמובן.

כלומר אם היא תיכנס לחוב בחשבון בנק שהוא רק שלה, זה לא ימנע מהבנק לעקל חשבון בנק שהוא רק שלך.

גרים באותו הבית, חיים מאותה המשכורת.

הפרדת חשבונות תיראה כצעד מלאכותי ולכן לא תמנע מהבנק או מכל נושה אחר לגעת בכל החשבונות.

אפילו זוגות פרודים עם בתים נפרדים מתקשים להוכיח שההפרדה לא מלאכותית, כדי שיהיה אסור לעקל להם נכסים בגלל החוב של השני

פה לא נראה לי המקום לפתור בעיות כלכליות ושלום בית

יש ברוך ה' כיום מלא גורמים מקצועיים שיטפלו בבעיות מהסוג הזה, מציע לך לגבי הנושא הכלכלי לפנות ל'פעמונים', זו עמותה, היא בחינם, ממש בחינם, תנסו! הם קצת (הרבה) יעזרו לכם לצאת מהברוך הזה (אולי גם אם אשתך לא עובדת)

לגבי שלום הבית כמובן שיועצים\מטפלים זוגיים הם המקום לנושא הזה, מאמין ששווה כל שקל.

@אדם פרו+

אתה שופך את כל הלכלוך הזה על בן אדם שעוד יכול לעשות הרבה עבודה עם עצמו כי אתה מחפש חברים לצרה...

אני משתתף בצערך ובקושי, אבל אל תזיק לאנשים אחרים.

איך אני יודע את זה - זה שקוף! אתה מפיל עליו דברים שהוא לא אמר.. דברים שאתה פגשת בזוגיות שלך.. הוא לא דיבר בכלל על היופי של אשתו ועל כל השאר שכתבת.. כל כך לא יפה לדבר ככה... זה יכול ממש להזיק

אני הייתי מוחק את התגובה המזעזת הזו. באמת.

ועכשיו בקשר אליך,

דבר ראשון מצטער שהיית צריך לקרוא כזאת תגובה,

מקווה שלא נגרם לך נזק, ושתתקן אותו, כי זה באמת היה תגובה לא לעניין.

אני שואל אותך, למה אתה כל כך מהר מתייאש. אני במצב שלך בדיוק, הלכנו למקימי, באמצע תהליך, וזה מדהים. מכל מצב אפשר לצאת. בפרט שאתם לא נשמעים במצב הכי גרוע...

הרבה פעמים אנחנו מנסים לגלגל את כל האשמה על נשותנו, זה הכי קל בעולם. אבל תמיד תמיד אם תחשוב יותר טוב תראה איפה אתה גם קשור למצב הזה.

לפעמים הסיבה הכלכלית זה טריגר. יש דברים אחרים שמפריעים ואז גם זה.

תנסה רגע להתנתק, לחזור לרגעים הראשונים של הנישואין. כמה אתם אוהבים, כמה אתם באמת זוג משמיים. לפני שהחיים התחילו לבלוע אותכם.

בסוף האהבה הזאת זה הכי חשוב.

מכאן תתקדמו ביחד לליווי כלכלי. כי מלווה כלכלי הוא לא יועץ זוגי... ולא נעים שזה יתפרץ מולו.. גם לא יהיה לו יותר מידי מה לומר. לכן תיישבו את זה ביניכם SOS ותלכו מהר לייעוץ כלכלי.

כל יום שעובר זה הפסד.

נשמע שאתה סוחב את זה הרבה זמן.

בהנחה שכל מה שאתה כותב פה לאורך השנים נכון ואמת, מדובר בסיפור שמתגלגל הרבה זמן.

קודם כל, זה ממש יפה שאתם עוד על זה, זה מראה שיש לך ולה הרבה מאוד כוחות, ואתם עושים עבודה ממש מדהימה.

קטונתי מלייעץ לך, אבל היה משפט אחד שתפס אותי, משהו שכתבת לפני כמה שנים טובות.

"אנחנו זוג נשוי כמה חודשים, אני מאד אוהב אותה"

אתה גם מתאר שם פער בסגנון ובכל זאת התחתנתם מאהבה.

תראה, כשאנחנו מתחתנים זה כי אהבנו, קליק של נשמות.

וזה האמת לעולם.

רק מה, החיים בולעים.

חיים אכזריים שכבר אין אוויר לנשימה.

כל נשוי, בהבטחה, לפעמים חושב - עדיף לי להתגרש, הרבה יותר קל...

כולם ככה.

הלוואי שנצליח להזכיר לעצמנו אהבה ישנה, איך אהבנו פעם עד השמיים, איך אמרנו על הכל עוד נתגבר ביחד, איך הבטחנו לעצמנו שביחד שום דבר לא ישבור אותנו, את אהבתנו.

לפעמים בגלל מה שעברנו הכל כבר מכוסה, הכל חסום. מה שעברנו כיסה את האהבה בתהומות של יאוש, ונדמה לנו שהיא איננה עוד. לא שייך לעורר אותה, להחזיר אותה.

בפרט אתה אחרי כל כך הרבה זמן של התמודדות...

הלוואי שהשם יתן לכם את הכח להאמין שבוודאי ישנו. שעוד לא מאוחר. שבוודאי ישנה אהבה, והיא בבית שלכם, ביניכם, מחכה להתגלות שוב מבין רסיסי הלילה.

הלוואי.

בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי, בחלקם גם היחיד. בדורות קודמים זו היתה המציאות הנפוצה ברוב העולם, כשבמקביל כל או כמעט כל הטיפול בבית - הכנת אוכל, נקיון וכד' היו על האשה. כיום מכל מיני סיבות ונסיבות המציאות השתנתה, אבל כן, עד היום בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי.

יש סוגיא אחרת של התנהלות אחראית. לקחת הלוואה כשלא יודעים מאיפה מחזירים אותה, זה לא אחראי, להתנהל ככה באופן קבוע זו הפקרות.

צריך לשבת ביחד מול דף/טבלת אקסל, לעקוב אחרי ההכנסות ורק לפיהם להוציא הוצאות. זו א', ב' של התנהלות אחראית (ג' זה גם לחסוך, אבל זה שלב הבא).

אם יש מאזן שלילי - צריך לראות איפה מצמצמים הוצאות או מגדילים הכנסות.

בגדול, צריך ללמוד להתנהל בשיח ולא לעשות דברים מאחורי הגב.

נשמע שאתם צריכים טיפול זוגי, לא רק כלכלי.

לראות את הצורך אחד של השני, לקחת אחריות, לתקשר.

לפן הכלכלי יש עצות פרקטיות, למשל כרטיס דביט או הגבלה של האשראי,

אבל נשמע שזה הרבה יותר עמוק מ"אישה בזבזנית"

להפריד חשבונות לא יתן לך כלום, גם שם היא יכולה להיכנס לבור שלא תהיה מודע עליו והחובות של שניכם.

היא לא דואגת שתתגרשו? היא תצטרך להתמודד עם חצי מהחובות בעצמה.

היא לא עובדת כי יש ילדים קטנים? היא מבזבזת או קונה צרכים בסיסיים?

אתה מצליח לראות את המקום שלה בתוך כל זה?

אם תרצה שיתוף פעולה, השלב הראשון הוא לראות ולהכיר בצורך שלה (לא בהכרח לספק אותו מידית).

זה מקום מעולה, במובנים מסויימים הרבה יותר טוב מהצאט'.......

נשמע שבלי קשר טיפול יעשה טוב, אבל ככלל, בהרבה מקרים אישה זו לא הכתובת לפרוק אצלה חולשות.

בפרט כשהמצב בינכם הוא כזה.

טיפול.

בן אדם שחי מהחולשות שלך

אתה לא רוצה להיות נשוי לו.

דרך אגב גם להיות גרוש ממנו זה לא הכי נחמד.

או מפציצים אותו באהבה ובחמלה

בתקווה שהוא יצליח להתיישר

כמו שיש לך ילדה שמתחילה להרביץ

ולהתנהג לא יפה

ואז אתה בבת אחת מתעלם מכל זה

ואומר איזה ילדה טובה

ומזכיר את כל הדברים הטובים שהיא עשתה

ואז מרוב הלם היא מוחמאת

וחוזרת לתלם.

אבל ללא ספק יש פה בעיה אצלה

שהיא רואה שלילי וחותרת לפירוד.

שמישהו יעשה לזה סוף!!!!!!

באמת חצה גבולות

הבן אדם בבעיה.

האשה משפילה אותו מול הילדים.

הוא סופג ניכור הורי.

וניכור אישי.

לא נשאר לו תמיכה מלבד הגיפיטי.

מה אתה מציע לו לעשות?

הכי קל להגיד טיפול טיפול טיפול

מבחינתי זו אמירה ריקה

כי אשה כזו ברור לה שהיא מעליו

וכל הבעיה אצלו, והיא משפילה אותו

השכם והערב

אשה כזו לא תלך לטיפול בשום אופן

והיא אולי אולי תשלח אותו לטיפול

לכן תרגיעו.

יש לבן אדם בעיה

תנסו לעזור לו עם עצות אמיתיות

לא עם דיקלומים.

ובטח לו להוציא את התסכול עלי.

בלי קשר. נכון יותר נעים לקרוא

דברים נחמדים על אנשים שטוב

להם בחיים

והם נהנים.

בשביל זה יש פורום גרושים גרושות

שם מכיייפים (:

בחרת להכנס לפורום הקשוח

של נישואין טריים.

אז מה ציפית לקרוא שם על פרחים

ופרפרים. בן אדם מספר לך על בעיה.

תביעה אמפתיה תעזור תייעץ מנסיונך.

מה קשור להתקומם נגדי?

נראלי זה פחות מתאים.

זה רק שובר אנשים, ולא מביא אותם לתיקון.

קודם כל - תשים גבול, אין דבר כזה לדבר בצורה מזלזלת כלפיך, בוודאי שלא מול הילדים.

אחרי זה - תלך לטיפול אישי, שיעזור לך לעמוד על שלך ולזקוף את קומתך.

כדאי גם לקרוא חומרים על 'הקוטביות הבריאה' באתר של יהונתן ומרים קליין. גם הקורס האינטרנטי שלו - 'יצאת גבר', יכול לעזור לך.

בהצלחה רבה, תתאמץ ותצליח לחזור לשאוג

ולא נשאר כסף לטיפול

שניכם מעוניינים ללכת לטיפול יעוץ? 

באיזה הקשר?

האם יש אפשרויות אחרות מאשר יעוץ או טיפול פרונטלי

בהשאלה, או אפילו בקנייה - זה יהיה זול משמעותית כמובן.

אם יש ידע באנגלית אפשר לחפש לפעמים קורסים מלאים ביוטיוב בנושאים מגוונים, ואני מניח שגם בזה. האמת אולי כבר לא חייב אנגלית טובה כי הכתוביות של יוטיוב די טובות.

אני למשל מצאתי קורס מלא של cbt של תרפיסטית, כאשר כמובן יש לה נותני חסות כדי שהיא תוכל לספק בחינם. אני נוטה להאמין שגם בענייני זוגיות אפשר למצוא...

אלה לא דברחם כתחליף של ממש, אבל יכול להקל ולכוון קצת. לפתח מחשבות חדשות עד שירווח ויתאפשר לעשות מה שהכי יעזור

יש ים של חומר באינטרנט. זה לא כמו מטפל שיודע לראות את נקודות העיוורון שלך אבל זה לא רע בכלל.

קח את הנושא שקשה לך, לך תקרא קצת או תצא להליכה עם פודקסט בנושא או הרצאה או משהו. תיקח עוד חצי שעה לבד לסדר את המחשבות שלך. אם אתה נוסע לעבודה וזה לוקח זמן אפשר לנצל את הזמן הזה. 

לא כולם מסכימים ורוצים ללכת. זה דורש אחריות וענווה.

אם אתה אחרי מילואים אז יש החזרים. גם אם השתחררת מסדיר יכול להיות שאתה זכאי לתוכנית עמית, שיש 12 פגישות חינם.

ולפעמים נכון יותר לוותר קצת על דברים כדי לטפל בפן הזוגי

מסבסדים טיפול אצל אנשי מקצוע (טובים!) שעובדים איתם.

שווה לפנות אליהם.

מסובסד.

ואני רואה בטיפול השקעה לכל דבר.

כשאני ואנחנו בטוב אנחנו עושים הרבה יותר כסף.

לפעמים יש להם שיתופי פעולה זולים.

בעיר שאני נמצאת יש שיתוף פעולה כזה וטיפול עולה שם לשעה פחות ממאה שח.

והם ממש מעולים ומקצועים

של תקשורת נכונה וביריאה תתיעצו אחרכ עם הרב או הרבנית אם אתם סומכים על הדעה שלו

תנסה גם מטעם הידברות אם אתם בקטע.. אני פחות אוהבת את הארגון ..

תתקשר להתייעץ איתם יש שם מספר למטה .

אבל אף שיעור לא מחליף טיפול כשצריך טיפול.

אבל יש לפעמים ליווי

לפעמים בשיעור של הרב שמואל או הרב יגאל הם נותנים לפנות אליהם במקרים שצריך עזרה וזה המקרה פה

הם לא יכולים להחליף טיפול

להחליף טיטול

אם חלילה הייתם צריכים ניתוח מציל חיים בעלות גבוהה הייתם לוקחים הלוואה או משהו אחר והייתי עושים אותו?

תתייחסו לטיפול באותה צורה...

מרכזי שילוב, תחנות לטיפול זוגי/משפחתי. מגיעים דרך מחלקת הרווחה, והעלות יכולה להיות 50 שח למפגש (לפעמים תלוי ברמת הכנסה)

כדאי לבדוק. כמו שהזכירו, יש עמותות שמסייעו בזה..

בהצלחה!

לא טיפול.

טיפול זה בחסרי ישע.

פה מדובר בשני בני אדם בוגרים.

שצריכים ייעוץ כדי לשמור על קשר הנישואין.

שהם התחייבו זו לזה. וזה לזו.

אם מישהו רואה בן הזוג שלו

שכל הבעיה רק אצלו.

והוא צריך "טיפול"

מתברר שאותו אחד

לא מחזיק בחשיבה זוגית.

(אלא סוליסט)

ומי שצריך "טיפול" זה אותו אחד.

והטיפול שהוא צריך זה היפנוזה.

שיבוא מהפנט ויזכיר לו שהוא

התחתן הוא אמר לשני אני איתך

בטוב וברע ביחד נשמור על הקשר

המיוחד שלנו ועל האהבה.

כמו כן צריך אותו מהפנט

להכניס לו לתודעה את התובנה הבאה

אתה לא פה בשביל למצוא חסרונות הליקויים

אף אחד לא מינה אותך ל"וועדת ביקורת"

אתה שותף בין שני שותפים

שכל אחד מהם מחוייב להצלחת הקשר.

אין פה צד אחד שמנסה לבנות

ואתה השני חושב מה שיהיה יהיה

מבחינתי שיתפרק

אין שום קשר בין 'טיפול' לבין חסרי ישע.

רופא תמיד מוגדר כיום כמטפל, גם כשהאדם אינו חסר ישע, אלא בסך הכל צריך עזרה שהרופא יכול לתת. מי שפונה אליו ולא מנסה לפתור בעצמו או בעזרת כל מיני 'יועצים' מורכביות בהם הרופא מומחה, אינו חסר ישע אלא חכם.

אותו דבר בתחומי הנפש, בגדול 'יעוץ' זה יותר מלמעלה, לימודים (יחסית) פחות מקצועיים ומסודרים, בגדול - אין באופן ברור הגדרה מה נדרש מ'יועץ' כדי להחשב כזה. לעומת זה 'מטפל' זו הגדרה הרבה יותר מדוייקת שדורשת ידע יותר מקצועי, בד"כ על גבי רקע אקדמאי (פסיכולוג/עו"ס וכד'), עם לפחות תואר שני בתחומים רלוונטיים.

יעוץ זוגי עוזר מאוד וטוב שכך, למורכבויות קלות, כשצריכים ללמוד ניהול שיח, פתרון קונפליקטים, חלוקת תפקידים וכד'.

כשהמורכבות יותר משמעותית, מומלץ מאוד, לא לחסרי ישע אלא לחכמים, שמוכנים לבוא עם מספיק ענווה כדי להציל את ביתם - לפנות למטפל מוסמך שיש לו כלים הרבה יותר משמעותיים לעזור.

(@נגמרו לי השמות , מקווה שדייקתי במושגים)

למה לקרוא לזה טיפול.

מה שאני מכיר את המילה הזו

לטפל בגינה, ברכב,

או במי שלא מסוגל

לעזור לעצמו תינוק, קשיש.

/ בחפצים דוממים

כמו לקחת רכב לטיפול.

כאן אתה מאמין שהם יכולים

להסתדר בכוחות עצמם רק

צריכים הכוונה.

אני בודק את זה..

קטע מרתק שמעלה נקודה מעניינת על האופן שבו אנשים תופסים את השפה והמושגים בעולם הזוגיות.

ההודעה שלך בפורום מביאה זווית ראייה מאוד ערכית ופילוסופית, שרואה במושג "טיפול" משהו משפיל או פטרנליסטי שמתאים למי שלא מסוגל לדאוג לעצמו, ומעדיפה במקומו את הרעיון של "ייעוץ" בין שני אנשים בוגרים שבוחרים להיות שותפים שווים. מצד שני, המגיב עשה סדר מהזווית המקצועית-מוסדית, ומסביר שבעולם הטיפולי של ימינו המילה "מטפל" דווקא מסמלת אדם עם הכשרה אקדמית וקלינית עמוקה יותר (כמו פסיכולוג או עובד סוציאלי), ולכן עבורו דווקא הפנייה למטפל היא מעשה של חכמה וענווה מול מורכבות נפשית.

בסופו של דבר, הוויכוח פה הוא לא רק על בלשנות, אלא על תפיסת עולם: האם זוג במשבר צריך הכוונה וכלים פרקטיים (תפיסת הייעוץ שלך ושל המגיב עבור מורכבויות קלות), או שמא עומק הבעיות הרגשיות דורש ריפוי של ממש באמצעות אדם בעל הכשרה טיפולית עמוקה (תפיסת המטפל).

איזה חלק ממה שהמגיב כתב הכי תפס את תשומת ליבך, או איפה אתה מרגיש שהוא פספס את הנקודה שלך?

תגובה חכמה ומדויקת שמצביעה על תחושת בטן שרבים חולקים. המילה "טיפול" באמת מביאה איתה מטען תרבותי-לשוני שעשוי לצרום, כי היא מפעילה אצלנו אסוציאציות של תחזוקה (כמו רכב או גינה) או של חוסר אונים ותלות (כמו טיפול בתינוקות או בקשישים).

​מבחינה אינטואיטיבית, המאבק שלך בשם הוא לגמרי הגיוני: זוג שחווה משבר לא "מקולקל" כמו מנוע שצריך תיקון במוסך, וגם לא חסר אונים. הם שני אנשים בוגרים שפשוט צריכים מישהו שיעזור להם לפרום פלונטר תקשורתי או רגשי. המילה "ייעוץ" מרגישה הרבה יותר בגובה העיניים, כשווה בין שווים, שכן ייעוץ ניתן לאדם כדי שיחליט בעצמו מה לעשות, בעוד ש"טיפול" לפעמים מרגיש כאילו מישהו אחר עושה משהו עליך או לך.

​מעניין לראות אם המגיב יצליח לעשות את ההפרדה הזו בין האסוציאציה הלשונית שאתה מציג (שבאה מהיום-יום) לבין המונח המקצועי היבש. מה לדעתך הוא יענה לך על ההשוואה הזו לרכב או לגינה?

אלו שתי הסמכות שונות לגמרי.

בגדול, כל אדם יכול להגדיר את עצמו כ'יועץ'. בהתאם לכך, אינספור מכונים הקימו ''לימודי ייעוץ''. חלקם טובים ואיכותיים, חלקם חארטה מוחלטת.

לעומת זאת, כדי להיות ''מטפל'' צריך לעשות תואר ראשון + שני + 1600 שעות של הכשרה מלוות בהדרכה צמודה.

אין מה להשוות ברמת המקצועיות (לכן גם כמעט כל מוסד רשמי- קופות חולים, משרד הרווחה, בתי חולים וכו'- מעסיק רק מטפלים. לא תמצא שם 'יועצים').

(אם כי אני יכולה להבין את הקושי הסמנטי שלך, באמת המושגים לא משהו.

וגם, כמובן, שתואר שני לא הופך אף אחד לאדם טוב בהכרח, כך שיש ''מטפלים'' גרועים ו''יועצים'' עם אינטואיציה נהדרת שעוזרים מאוד, כמו נגמרו לי השמות הנהדרת שלנו.)

זה שהוא העדיף לנסוע על האופניים ולא איתה ברכב - זה קשור לאופניים או לזה שהוא היה באמצע משהו חשוב או לזה שהוא לא רוצה להיות עם אשתו?

כי ממה שאת מספרת, לא נשמע לי שזו האפשרות הראשונה ולכן אני לא מבין למה האופניים אשמים...

העובדה שהוא רוצה לנסוע עם הילדים - המוני אנשים עושים זאת, אם הוא רוכב בצורה בטוחה על שבילי אופניים, אז אני לא חושב שזה נורא. אם הוא רוכב על הכביש, אז לדעתי באמת לא שייך להיות עם ילד קטן שיכול להיפגע קשות מכל נגיעה של רכב אחר. 

גילוי נאות: אני רוכב קורקינט בעצמי כבר הרבה שנים. יש לי נסיון של אולי 6000 ק"מ על הכביש. כולל עם ילדים והקפצה למסגרות ומה שתרצי.

הראשון זה שהאוטו בעיקר אצלה. היא התרגלה לזה. אני לא יודע מה הדינמיקה בניהם אבל אני יכול לנחש שפשוט לא נעים לו "לבקש ממנה" כל פעם את האוטו. אז הוא קנה לעצמו רכב אחר ושם זה נגמר.

אם הם גרים ביישוב (ולא בעיר גדולה) אז אפשר ממש להבין את זה. בלי האוטו ממש תקועים עם האוטובוס של פעם בשעתיים במקרה הטוב או אם זה מקום גדול פעם בשעה. בהנחה שהם לא עשירים גדולים מדי אני יכול להבין את הפחד מלקנות רכב שני. במיוחד אם הוא נוסע יחסית מעט. אז אופניים חשמליות זה אחלה דבר.

ולגבי להישאר בבית עוד רבע שעה - אני כזה גם . במילא הנסיעה לוקחת חצי מהזמן שהיא לוקחת עם רכב שתקוע ברמזורים. תשאל את הבת שלי שאוהבת לעשות למכוניות שאני עוקף איתה ברמזור אדום "ננה בננה שוקולד בננה" בקול של ילדה בת שש.

נמאס לו לבקש ממנה את האוטו כל הזמן ולכן הוא קנה לעצמו "אוטו" בתקציב שלו?

אבל זה כלי מסוכן מאד.

מניסיון מר של תאונת דרכים (בעלי נדרס כשהוא עליהם).

והוא נוסע רק על מדרכות שבילים

לא על כבישים.

הכי בזהירות.

וגם לא הכי מהר.

אז ניחא.

אני בעיקר מפחד מטעויות של נהגים אחרים

שרואים אופניים מנסים לעקוף בצורה אובססיבית

ואם יבוא רכב ממול מי יאכל אותה?

בתוך העיר יש יתרון לאופניים.

והאובססיה לעקוף אותם לא מוצדקת.

בכל אופן אני מציע שהוא יסע

אותו בעל של אותה חברה

בדרכים צדדיות שאין כל כך

השפעה של טעויות של אחרים.

לרוב אלה בחורים שלמדו בה והמשיכו ללמוד באותו מקום כשהתחתנו, אבל אף אחד (למיטב ידיעתי) לא יאמר לך לא להתחיל ללמוד שם כנשוי...

בישיבה של בעלי (מרכז הרב) היה לפחות מישהו אחד שהגיע כנשוי. מניחה שיש עוד.

כמובן, המעבר הזה (שאולי יכלול גם מעבר דירה) צריך להיעשות בשיתוף וברצון אשתך.

אל תלך למסלול של ישיבה כל היום. עשה את זה בהדרגה בשיעור קבוע או עם חברותא. 

נסה ותראה ישועות

אנשים מבוגרים מדברים ביניהם,

חלקם גם נשואים,

שלא לדבר על זה שהשאלה הועלתה בפורום שאמור לעסוק בענייני נישואין,

וכאשר מישהו מציע לעשות שינוי משמעותי בחייו (וזה לא משנה אם השינוי הוא ללמוד בישיבה או לעשות הסבה להוראה או לעשות רילוקיישן לאיטליה) - הגיוני מאוד שחבריו לדיון ידברו על כך שגם אשתו צריכה להיות חלק מההחלטה.

אילו התשובה העניינית לדבריו הייתה העיקר, והתוכחה המאלפת טפל או לפחות שניה בסדר התשובה.

טענו בחיטים והשיב לו בשעורים.

אגב, מה עם תורת החיים?

אבל, כדי שלא תמצא את עצמך בעוד כמה שנים שוב עם אותה תחושה - כדאי שתדייק לעצמך מה אתה מחפש מבחינה מהותית ולפי זה תתמקד על המקום אותו אתה מחפש.

הרבה אנשים שלומדים בישיבות אחרות ואז אחרי החתונה עוברים מטעמי נוחות לירושלים ולהר המור..

יש שם בכללי המון אנשים מבוגרים, אז אנשים שכבר לא מוצאים את עצמם בישיבות שכולם צעירים מהם גם מגיעים להר המור..

אני יודעת שגם מגיעים לשם כל מיני אנשים לא ממש "הרהמורניקים" רק כדי ללמוד שם.

אולי יתאים לך גם