לא יודע אם שמעת את מה שאמר הרב יהושע שפירא - נשואים טריים

ואם אין לך כוח אשלח את העיקר

מה ההבדל בין לראות סרט הוליוודי שידוע מה שהולך שם בתעשיה, לבין לקרוא ספר של אדם כזה?

כל עוד התוכן טוב, כל עוד הסרט טוב..

ואל תגידו שלא ראיתם ספיירדמן - no way home

אני לא מסכימה עם דברי הרב שזה שיש לי ספר של אנס בבית אז אני צריכה לקחת על זה אחריות לאומית על כל הטריגרים שיש.. בוא, אם נחיה ככה זה לא יגמר... כל אחד והטריגר שלו.. זה לא מציאותי ולא צריך להיכנס לאנשים הביתה ולהחליט להם מה לעשות כי לאחרים זה מפריע.. אתה עושה מלא דברים שלאחרים זה טריגר ואפילו אין לך מושג.

לגבי "וביערת הרע", אין פה שום רע. התוכן הוא טוב. האדם לא. מי שמחליט לפסוק לפי עניינים רוחניים ומיסטיים, סבבה, שיבושם לו.. אבל רוב אלה שמוציאים מהבית בהפגנתיות הם גם רואים ושומעים תוכן של גויים או יהודים לא יראי שמיים, ומעניין שעם זה אין בעיה. אבל לי אישית יש בעיה עם הצביעות.

והרבה אחרים לא

ההתייחסות לשקר שנועד לרמות את הלקוחות ולגרום להם לקנות ספר, שהם לא היו קונים אם היו יודעים את האמת, כאילו זה בסך הכל מעשה לגיטימי שלא צריך לפגוע בה - נראית לי לא נכונה.

תארי לך שאת תלכי לרופא פרטי שייקח ממך 1,000 ש"ח לפגישה של 20 דקות, ואחר כך תגלי שזה סטאז'ר שמשתמש בשם של רופא בעל שם (אפילו אם זה בהסכמת אותו רופא). לא היית מרגישה שגנבו ממך את הכסף?

גם אם אותו רופא בכיר יגיד "אני מכיר את הסטאז'ר הזה וסומך עליו, לא הייתי נותן לכל אחד להשתמש בשם שלי" - זה לא יועיל. את שילמת סכום עתק בשביל לפגוש את המקור, לא חיקוי שאת בכלל לא מכירה ואינך מכירה את טיבו.

קראתי מאות ספרים בחיי,

לא חושב שאפילו באחד מהם היו שמות של שני כותבים על הכריכה, כאשר אחד רק עזר.

בכל ספר יש בעמוד האחרון תודות, לאנשים שעזרו והביאו את הספר משלב הרעיון אל שלב ההפצה בחנויות. לא ראיתי שמישהו מהעוזרים זכה להגיע לכריכה...

וברור שזאת הייתה המטרה, זה לא שבאמת מישהו חשב שמגיע לו להיות על הכריכה מפאת עבודתו על הספר.

הנה מקרה נוסף:

במחילה, אבל זה נראה שמעולם לא עסקת ביצירה של תוכן, ועל אחת כמה וכמה של תוכן מורכב כמו סיפורים מותאמים לילדים. אני חושב שההשתלחות הזו ביוצרים שטרחו לעשות את זה, היא קצת לא הוגנת. 

על מנת להביא יצירה מוגמרת לדפוס, ובמיוחד על מנת להביא אותו בצורה מושלמת שיזכה להצלחה בשוק הספרים, יש שלבים רבים של עבודה. יש את הכתיבה הראשונית של החומר, יש את העיבוד של התוכן והתאמה שלו לגיל הנכון, יש עריכה וחלוקה נכונה לקטעים וסיפורים, יש את ההגשה הכללית של הספר (איזה חומרים לכלול בספר ואיזה לא, איך לקרוא לספר, איך לתאר את הספר וכו), יש את העיצוב והציורים, ואחרי כל העבודה על הספר יש את ההוצאה לאור ואת השיווק. 

ממש כמו שברור שלא כל אחד שיודע לכתוב, יודע גם לכתוב ולחתום על חוזה נכון מול מו"ל, כך גם לא כל אחד שיודע לכתוב יודע גם לעבד ולהפיק את המוצר המוגמר בצורה הטובה ביותר. לפעמים יש למישהו רעיון שדורש עבודה נוספת של שיוף ועריכה. אני לא רוצה לנקוב בשמות, אבל ראיתי כמה ספרי ילדים שלא מיצו את הפוטנציאל שלהם. תקחו לדוגמה יצירה ייחודית כמו הספר של אורי שדורשת חשיבה רבה, ובהחלט יכול להיות שאפילו התוכן עצמו נבנה לפי פידבק של מנטור כמו ולדר שהנחה את הסופרת כיצד לפתח את הרעיון הנפלא שהגתה ולהתקדם בעבודה על הספר. זה לא ספר של מבוגרים שהסופר מתבודד במרפסת עם סיגר כבוי שמוט על שפתיו ומקליד במרץ איזה רומן סוער. זה חומר שדורש עבודה רבה בכל השלבים שלו. 

אני לא מכיר את ההוצאה של ולדר ואין לי מושג מה היתה חלוקת העבודה בינו לבין סופרים אחרים. יתכן שבאמת הוא רק שם את השם שלו כמקדם מכירות, אבל יתכן גם שהוא היה שותף לעבודת העריכה, ויתכן אפילו שהוא הנחה סופרת צעירה מלאת כישרון וחסרת נסיון כיצד לבנות את הרעיון המדהים שהיא הגתה. במצב כזה אי אפשר לתחום את התרומה שלו ליצירה לתחום מסויים, כי הוא שותף מלא ליצירה למרות שהסופרת היא זו שלמעשה כתבה את הספר.

אני תמה כיצד מיהרת לחרוץ את דינה כנוכלת. 

קראתי מאות ספרים בחיי.

בכולם היה בסוף עמוד תודות, לכל מי שעזר להוציא את הספר לאור - משלב המחשבה הראשונית ועד השלב שבו הספר נמצא ביד שלי. כמו שכתבת, יש גורמים רבים בדרך שמתעסקים בכל ההיבטים (עריכה, עריכה לשונית, עצות טובות לשיפורים, עזרה עסקית, הוצאה לאור ועוד).

באף אחד מהם השם של העוזרים לא הופיע על הכריכה באותיות גדולות.

אם הם כתבו את הספר ביחד בצורה שוויונית, אני חוזר בי מדבריי אשר מבוססים על מה שכתוב כאן חבל שהוצאת את הספר של אורי - נשואים טריים.

אם הם לא כתבו ביחד אלא הוא עזר לה - יש כאן חוסר הוגנות להציגו כאילו הוא הכותב.

אם הוא לא עזר כלל או שתפקידו היה קטן, אך תמורת תשלום הוא הסכים ששמו יתנוסס על הספר - זו גניבה של ממש.

יותר מזה:

אתה מנסה לטעון שאני לא הבנתי לא נכון, והוא כן לקח חלק משמעותי בהוצאת הספר.

אבל כמה וכמה גורמים שונים (לא ידוע לי על אהובה רענן ספציפית) דווקא מתחננים עכשיו לציבור שימשיכו לקנות את ספריהם, כי "אין לזה קשר לחיים ולדר - פשוט השתמשנו בשם שלו כחלק מהסכם שהיה לנו איתו".

כלומר בזה שאתה מנסה כביכול להגן על הסופרים האלה ולהגיד שהם לא רמאים, אתה פוגע במאמצים *שלהם* להתכחש לעזרתו כדי להשאיר את הספרים רלוונטיים לאחר שמעשיו של ולדר נחשפו.

לפי מה אתה רוצה שיקבעו מה החלק של כל אחד ביצירה ? שעות עבודה ? תווים מוקלדים ? השפעה סופית על המוצר המוגמר ? איך בכלל אפשר להשוות את העבודה של סופרת חסרת נסיון לאמן עם כשרון נדיר ונסיון ארוך שנים? איך אפשר למדוד את החלק של הרעיון מול החלק של הביצוע ? 

דרך אגב. אולי אתה לא מכיר את הקונספט הזה של שני סופרים שחתומים על יצירה ספרותית, אבל בעולם המאמרים האקדמיים זה מאוד מקובל. העוזר/ת מחקר בונה את הבסיס של המאמר על פי ההנחיות שהוא מקבל, והד"ר/פרופ' עובר/מוסיף/עורך את הדברים. מקובל מאוד שהשם של שניהם מופיע במשותף על הכריכה. (לפעמים השם של הפרו' קודם לשם של העוזר שבתכלס עשה את כל העבודה. אין צדק בעולם ) לא מתחילים להתווכח כמה כל אחד תרם למאמר, אלא הסטנדרט הוא שכל מי שהשתתף בעבודת היצירה של המוצר המוגמר, זכאי לקרדיט. 

אז אם זה לא מקובל בעולם הספרות לילדים זה עוד לא הופך את המעשה שלה לגניבת דעת. 

אני לא מנסה לטעון ולהתחנן לאף אחד שיקנה או לא יקנה שום ספר. אבל בהחלט הגיוני שהסופרת הגתה רעיון בוסרי לחלוטין וולדר עזר לה וכיוון אותה בעבודה על הספר.  במצב כזה היא בהחלט יכולה לטעון שאין סיבה להוציא מהבית את הספר. גם אם הספרים שלו פסולים, זה ספר שלה. אפשר לדון האם הטענה שלה רלוונטית במצב כזה, אבל נראה לי לא פייר להכתיר את המעשה שלה כגניבת דעת. 

כתבתי רק שעל בסיס הנתונים שפורסמו זה לא פייר להכתיר את המעשה שלה כגניבת דעת. לרגע לא התכוונתי להמעיט מערכה הנכבד של הסופרת 

היא שמה את השם על הספר בתור אמירה שזה איש חינוך שראוי ללמוד ממנו ולכן כדאי לקנות את הספר (ללא קשר לתוכן, כי הוא החותמת שהתוכן טוב. התוכן לבד לא הספיק)

אני זורק את הספר בלי קשר לתוכן כדי להגיד שהאיש הזה שפוגע באחרים לא יכול להיות פלומבה וסמל של שום דבר שקשור לחינוך

וההחלטה היתה להוציא.

כמו שהסברתי כאן, אני לא מדבר על הבעייתיות בתוכן אלא בלתת לו ייצוג

הספר הזה נרצה או לא נרצה נתן לו ייצוג (גם אם רק כמקדם מכירות)

היא הרוויחה כשזה היה על הגל והפסידה עכשיו כשזה כבר לא

אבל להשאיר את השם שלו על ספר בבית שלי אני לא מסוגל

מה שעם פסוקים הייתי גוזר את הפסוקים ושם בגניזה

למה שאביא לך?

כבר אמרו רבותינו אם דומה עליך כמלאך ה צבאות למד תורה הימנו.

גם בעייתי בעיני

אני אוציא את הספרים שלהם חד משמעתית

וולט דיסניי היה אנטישמי, כנ"ל רואלד דאל, שלא לדבר על עשרות משוררים ופרוזאיקנים שבגדו בנשים שלהם, פיתחו התמכרויות לאלכוהול ולסמים וכו'.

כל עוד יוצר לא מכניס את ההשקפה ואת הסטיות שלו אל תוך יצירותיו, אני אישית לא מוצא סיבה מיוחדת שלא להמשיך ולהשתמש בהן. מילא אם היה מדובר בחרם צרכנים ("פלוני אלמוני עדיין בחיים, מפסיקים לקנות את הספרים שלו כדי לפגוע לו בכיס ולאלץ אותו להתנצל"). היפטרות מספרים שכבר נרכשו, ושאין בהם שום מסר פסול, נראית מתחסדת משהו.

בניגוד לדיסני. דאל ושאר הארחי פרחי שהזכרת. כאן הוא

א איש חינוך - אתה נותן לו במה של מחנך. לא רוצה.

ב הפך להיות טריגר. ואני מעדיף להוציא את הספרים כדי לא לפגוע בא/נשים שנפגעו.

באשר לסעיף השני, כל ה"טריגריזציה" הזאת נראית כמו עוד המצאה פרוגרסיבית בדרך ליצירת דת חדשה, עם איסורים ולאווים משלה. אם נותר בספרייה שלי ספר אחד של חיים ולדר (ב"ה, ילדיי מעדיפים סופרים איכותיים יותר עם שפה עשירה יותר), זה איכשהו ישפיע בתת-מודע על נפגעות תקיפה מינית ויחמיר את מצבן? באמת?

אני לא אלמד על איך לחנך ילדים מספרים של דמות לא חינוכית 

ובהקשר לסעיף השני. אתה רואה בזה דת חדשה. אני דיברתי עם נפגעים ונפגעות. הסיפור של חיים ולדר גדול יותר מהאיש עצמו. ההאדרה שעשו לו בעיתוני המיינסטרים החרדיים, הלוויה המכובדת, ההספדים, הרבנים שפרסמו תמיכה בו והאשימו את הנפגעות שהם משקרות כדי לרצוח אותו... התוצאה של זה היא שזה טריגר. לא רוצה להתחשב בהם? סבבה. לי זה חשוב.

ושוב. זה בא בצירוף לא' דמות לא חינוכית לא יכולה להיות מחנכת.

פילוסופיה, פיזיקה, טלוויזיה. זה לא חינוך 

חיים וולדר היה איש חינוך ואני לא מוכן שהוא ימשיך לחנך את הילדים שלי דרך הספרים שלו.

שוב, כל עניין הטריגרים נראה לי מאולץ. אם אתחיל להתחשב בכל מי שיכול להיפגע ממשהו, אצטרך להפסיק לספר בדיחות, להוציא מהספרייה ספרים עם אפיזודות מפחידות (הזאב שמתנפל על הכיפה האדומה אף הוא יכול לשמש טריגר לאיזה ילד שבעבר ננשך על ידי כלב) וכו' וכו'. מצטער, זה נראה כמו דת חדשה עם תרי"ג מצוות משלה. 

אתה לא חייב להסכים איתי

 ומורכבות שאתה מבין בתור מבוגר לא מבין ילד שנפגע ורואה את היחס שלך לפוגעים בצורה של שחור לבן כפי שהיטיב להסביר @פשוט אני.. 

לזה התכוונתי כשאני אומר טריגר אולי זה לא ניסוח מדוייק.

בסופו של יום קהל היעד זה ילדים. שלא יכולים תמיד להבין ולהפנים את המורכבות...

מקווה שלא יקרה שום דבר לילדים שלך אבל ילד שנפגע ויודע שלאבא שלו אין בעיה לתת לו ספר חינוכי מועיל שכתב מפלצת - סיכוי יותר נמוך שהוא ישתף את אבא שלו בסיפור שלו

במקום להשתמש במילים מעורפלות ומכובסות ולערוך טקס הוצאת ספרי ולדר, עניתי על השאלות של ילדיי, סיפרתי על ההתאבדות של ולדר ועל המסע המביש לטיהור שמו בעיתונות החרדית.

כמו כן, אני סבור שאת יסודות החינוך ילדים מקבלים בבית מההורים, ובהמשך תוך התבוננות בסביבה הקרובה. לצריכת תוכן כתוב יש משקל משני. עד גיל 14 למדתי בברית המועצות, בשיעורים קראנו יצירות בשבח המשטר הקומוניסטי ואילו בהפסקות היינו מספרים זה לזה "שירים סאדיסטיים" שאת חלקם תרגמתי לעברית:

שירי אימה לגיל הרך

למרות האופי המקברי של הז'אנר, לא הושפענו ממנו ולא הפכנו לרוצחים.

ב ברור שמקבלים מהבית. מי שהחליט לתת ליצירות האלו מקום בבית זה אבא

למאן דהו יש ספר של חיים ולדר שהילדים לא קראו. הוא מקליד אותו מחדש, מעצב כריכה וכותב עליה "ו. חיים" או "חיים יערי". האם גם אז הספר יהווה טריגר ויזעזע עמוקות את הילדים הרכים?

אלא עם נתינת הבמה לאדם

(כמובן בתנאישלא ידעו שזה האיש)

דיברו כאן על הספר הלב של אורי שכתבה אהובה רענן ושמה את השם של ולדר כמקדם מכירות על הספר שלה. זרקתי

אם היא תוציא מחדש בלי השם שלו אני אקנה

כי לא הראה לי שנשלחץ ואז ראיתי שכן נשלח אז מחקתי

אבל מבחינתי, כל עוד סופר פרובלמטי לא חושף את הסטיות של עצמו בספרים, אין לי בעיה עם הספרים. 

שוטר שמשגיח שהוא לא מוציא לפועל את הנטיות הפדופיליות בשום שלב?

גם לא הייתי שולח את הבת שלי ללמוד אצל פדופיל שעשה תשובה והוכרז על ידי בתי הדין הרבניים כבעל תשובה שנמחלו עוונותיו. כי "אין אפוטרופוס" וגו', יש התנהגות כפייתית שאפשר לדכא, אך לא להיפטר ממנה. מאידך, ספר עם מסרים טובים לא יכול להזיק.

מה רלוונטי החשש שלך?

הספר לא מזיק.

הבמה לאיש רע היא המזיקה

הלגיטימיות לרוע היא הנוראית

לאותו מורה פדופיל יש "ראש כחול", הוא לא רואה בפניו ילדה, אלא חפץ לסיפוק צרכיו המעוותים, הוא יעשה הכול כדי לנסות ולהיפטר מאותו שוטר לכמה רגעים ועוד.

מתן במה ולגיטימיות זה משהו אקטיבי. למשל, אם חסידי ולדר יחליטו לערוך ערב הקראת הסיפורים שלו תחת הכותרת "לאורו של הגר"ח ולדר זצוק"ל נלך", הייתי מתנגד נחרצות. השארת ספרים ושימוש בהם זה מקרה קלאסי של "תוכו אכל, קליפתו זרק".

ילדה שמישהו תקף אותה מינית, והיא תראה שבבית שלה יש ספרים של תוקפים מיניים... 

או ילד שתקפו אותו ואז הוא שומע את נשיא הישיבה אומר שלשון הרע יותר גרוע מתקיפות מיניות...

הם יבינו שבקהילה שלהם או בבית שלהם יש מקום להתנהגויות כאלה, והן לא כ"כ נוראיות. אולי לא מצווה גדולה, אבל גם לא איזה משהו נורא שדורש התייחסות חריפה. לכן, אין טעם לבוא ולספר או לקוות לאמפתיה ר"ל...

לשאת נאומים בשבחו של אותו סופר.

אם נתחיל להדר במצוות הטריגריזציה, נגיע למחוזות עוד יותר הזויים. למשל, בואו ונוציא את ספריו של מארק טווין, כי הוא השתמש במילה "כושי" וגם תיאר בצבעים לא מחמיאים את ג'ו האינדיאני. אולי יבוא אלינו הביתה ילד ממוצא אתיופי, ימצא את "הרפתקאותיו של תום סוייר", יראה את ה-N-word, ייעלב עד עמקי נפשו וייזכר בקשיי הקליטה שעברו הוריו?

אם תקיפה מינית שווה בעיניך למישהו שאומר "כושי" (ועוד בתקופה שבה לא הייתה לזה המשמעות שיש למילה היום), אז ברור למה בעיניך אין טעם להוציא ספרים כאלה מהבית.

שמא תגיד שברור לך שאין מה להשוות בין חומרת המקרים, אלא רק לעצם זה שלא על כל חטא צריך לזרוק ספרים מהבית, אשיב לך בדוגמה משלי שגם היא לא משווה בין חומרת המקרים:

אם אדולף היטלר היה כותב רומן מרגש על חקלאי ובת אצולה שהתאהבו נגד כל הסיכויים, היית מחזיק את הספר בבית?

כבר היו מקרים שקריירות של אנשים נפגעו בגלל ה-black face שעשו באיזו מסיבת סטודנטים לפני עידן ועידנים.

לשאלתך, לאחרונה הראיתי לבת שלי את הציורים (הדי סתמיים) של היטלר. הסברתי שבני אדם הם ייצורים מורכבים, שאין קשר בין כישורים בתחום א' לזוועת בתחום ב' וש"אחד בפה ואחד בלב" זו מציאות רווחת. והעיקר, כמו שאומר הפתגם הרוסי, כדי לא לנחול אכזבות, לא צריך לפתח ציפיות. 

אני אוציא ספרים מהבית לפי העמדה שלי, לא שלהם...

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

הכלבים שניהם בלי שבב, בסבירות גבוהה, ברחו מאיזה כפר ערבי.

עברו להסגר, לוודא שלא חולים בכלבת.

בתקווה שיהיה אפשר לאמץ אותם לאחר מכן

אבל בלי תעודות, הם לא שווים יותר מסתם כלב.

ולכלב משוטט אין תעודות בדר"כ.

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?

כל אחד שמח במשהו אחר, אבל כדי לדעת מה משמח את השני דרושה הקשבה הדדית ופתיחות להגיד מה באמת משמח.

יש כאלה שישמח אותם מתנה ויש כאלה שזה יעצבן אותם (כי בזבוז כסף/ כי אני לא צריך את זה/ כי מיותר בעיני...) יש כאלה שימחו לקבל כוס קפה (למיטה?) ויש כאלה ששונאים קפה או  אוהבים רק את זה שהם מכינים וכו'...

לכן א'. לא להקיש שאם חבר קנה לאישתו תכשיט חדש והיא היתה בעננים זה אומר שגם אישתך תשמח בכזה דבר.

ב'. מה שמשמח אותך לקבל או לתת, לא בהכרח משמח גם את השני/ה.

אנשים שונים אוהבים וצריכים דברים שונים. ע"ע 5 שפות האהבה.

ג. הייתי מחלקת בין מטלות בבית וטיפול בילדים שבהן מתחלקים כל אחד לפי מה שמתאים לבין חיזור ונתינה מעבר לרגיל כדי להוסיף אהבה. לדעתי הבלבול בין הדברים גורם להרבה מתחים של: אבל עשיתי כל כך הרבה (שטפתי/ קמתי/ סידרתי/כיבסתי...) איך זה שהיא עדיין לא שמחה איתי/ כועסת עלי/ מרוחקת ממני?... אולי כי אין בעיניה (או בעיניו) קשר בין דברים שצריך לעשות לבין אהבה. (שזה גם קצת נכנס לעניין שפות האהבה, אבל לא בהכרח.)

בהצלחה רבה. כיף שמחפשים מה משמח את השני. אבל לא צריך לחפש רחוק. לדעתי, אפשר פשוט לשאול ולדבר על זה כמה וכמה פעמים בחיים. זה דברים שמשתנים כל הזמן.

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏