לא יודע אם שמעת את מה שאמר הרב יהושע שפירא - נשואים טריים

ואם אין לך כוח אשלח את העיקר

מה ההבדל בין לראות סרט הוליוודי שידוע מה שהולך שם בתעשיה, לבין לקרוא ספר של אדם כזה?

כל עוד התוכן טוב, כל עוד הסרט טוב..

ואל תגידו שלא ראיתם ספיירדמן - no way home

אני לא מסכימה עם דברי הרב שזה שיש לי ספר של אנס בבית אז אני צריכה לקחת על זה אחריות לאומית על כל הטריגרים שיש.. בוא, אם נחיה ככה זה לא יגמר... כל אחד והטריגר שלו.. זה לא מציאותי ולא צריך להיכנס לאנשים הביתה ולהחליט להם מה לעשות כי לאחרים זה מפריע.. אתה עושה מלא דברים שלאחרים זה טריגר ואפילו אין לך מושג.

לגבי "וביערת הרע", אין פה שום רע. התוכן הוא טוב. האדם לא. מי שמחליט לפסוק לפי עניינים רוחניים ומיסטיים, סבבה, שיבושם לו.. אבל רוב אלה שמוציאים מהבית בהפגנתיות הם גם רואים ושומעים תוכן של גויים או יהודים לא יראי שמיים, ומעניין שעם זה אין בעיה. אבל לי אישית יש בעיה עם הצביעות.

והרבה אחרים לא

ההתייחסות לשקר שנועד לרמות את הלקוחות ולגרום להם לקנות ספר, שהם לא היו קונים אם היו יודעים את האמת, כאילו זה בסך הכל מעשה לגיטימי שלא צריך לפגוע בה - נראית לי לא נכונה.

תארי לך שאת תלכי לרופא פרטי שייקח ממך 1,000 ש"ח לפגישה של 20 דקות, ואחר כך תגלי שזה סטאז'ר שמשתמש בשם של רופא בעל שם (אפילו אם זה בהסכמת אותו רופא). לא היית מרגישה שגנבו ממך את הכסף?

גם אם אותו רופא בכיר יגיד "אני מכיר את הסטאז'ר הזה וסומך עליו, לא הייתי נותן לכל אחד להשתמש בשם שלי" - זה לא יועיל. את שילמת סכום עתק בשביל לפגוש את המקור, לא חיקוי שאת בכלל לא מכירה ואינך מכירה את טיבו.

קראתי מאות ספרים בחיי,

לא חושב שאפילו באחד מהם היו שמות של שני כותבים על הכריכה, כאשר אחד רק עזר.

בכל ספר יש בעמוד האחרון תודות, לאנשים שעזרו והביאו את הספר משלב הרעיון אל שלב ההפצה בחנויות. לא ראיתי שמישהו מהעוזרים זכה להגיע לכריכה...

וברור שזאת הייתה המטרה, זה לא שבאמת מישהו חשב שמגיע לו להיות על הכריכה מפאת עבודתו על הספר.

הנה מקרה נוסף:

במחילה, אבל זה נראה שמעולם לא עסקת ביצירה של תוכן, ועל אחת כמה וכמה של תוכן מורכב כמו סיפורים מותאמים לילדים. אני חושב שההשתלחות הזו ביוצרים שטרחו לעשות את זה, היא קצת לא הוגנת. 

על מנת להביא יצירה מוגמרת לדפוס, ובמיוחד על מנת להביא אותו בצורה מושלמת שיזכה להצלחה בשוק הספרים, יש שלבים רבים של עבודה. יש את הכתיבה הראשונית של החומר, יש את העיבוד של התוכן והתאמה שלו לגיל הנכון, יש עריכה וחלוקה נכונה לקטעים וסיפורים, יש את ההגשה הכללית של הספר (איזה חומרים לכלול בספר ואיזה לא, איך לקרוא לספר, איך לתאר את הספר וכו), יש את העיצוב והציורים, ואחרי כל העבודה על הספר יש את ההוצאה לאור ואת השיווק. 

ממש כמו שברור שלא כל אחד שיודע לכתוב, יודע גם לכתוב ולחתום על חוזה נכון מול מו"ל, כך גם לא כל אחד שיודע לכתוב יודע גם לעבד ולהפיק את המוצר המוגמר בצורה הטובה ביותר. לפעמים יש למישהו רעיון שדורש עבודה נוספת של שיוף ועריכה. אני לא רוצה לנקוב בשמות, אבל ראיתי כמה ספרי ילדים שלא מיצו את הפוטנציאל שלהם. תקחו לדוגמה יצירה ייחודית כמו הספר של אורי שדורשת חשיבה רבה, ובהחלט יכול להיות שאפילו התוכן עצמו נבנה לפי פידבק של מנטור כמו ולדר שהנחה את הסופרת כיצד לפתח את הרעיון הנפלא שהגתה ולהתקדם בעבודה על הספר. זה לא ספר של מבוגרים שהסופר מתבודד במרפסת עם סיגר כבוי שמוט על שפתיו ומקליד במרץ איזה רומן סוער. זה חומר שדורש עבודה רבה בכל השלבים שלו. 

אני לא מכיר את ההוצאה של ולדר ואין לי מושג מה היתה חלוקת העבודה בינו לבין סופרים אחרים. יתכן שבאמת הוא רק שם את השם שלו כמקדם מכירות, אבל יתכן גם שהוא היה שותף לעבודת העריכה, ויתכן אפילו שהוא הנחה סופרת צעירה מלאת כישרון וחסרת נסיון כיצד לבנות את הרעיון המדהים שהיא הגתה. במצב כזה אי אפשר לתחום את התרומה שלו ליצירה לתחום מסויים, כי הוא שותף מלא ליצירה למרות שהסופרת היא זו שלמעשה כתבה את הספר.

אני תמה כיצד מיהרת לחרוץ את דינה כנוכלת. 

קראתי מאות ספרים בחיי.

בכולם היה בסוף עמוד תודות, לכל מי שעזר להוציא את הספר לאור - משלב המחשבה הראשונית ועד השלב שבו הספר נמצא ביד שלי. כמו שכתבת, יש גורמים רבים בדרך שמתעסקים בכל ההיבטים (עריכה, עריכה לשונית, עצות טובות לשיפורים, עזרה עסקית, הוצאה לאור ועוד).

באף אחד מהם השם של העוזרים לא הופיע על הכריכה באותיות גדולות.

אם הם כתבו את הספר ביחד בצורה שוויונית, אני חוזר בי מדבריי אשר מבוססים על מה שכתוב כאן חבל שהוצאת את הספר של אורי - נשואים טריים.

אם הם לא כתבו ביחד אלא הוא עזר לה - יש כאן חוסר הוגנות להציגו כאילו הוא הכותב.

אם הוא לא עזר כלל או שתפקידו היה קטן, אך תמורת תשלום הוא הסכים ששמו יתנוסס על הספר - זו גניבה של ממש.

יותר מזה:

אתה מנסה לטעון שאני לא הבנתי לא נכון, והוא כן לקח חלק משמעותי בהוצאת הספר.

אבל כמה וכמה גורמים שונים (לא ידוע לי על אהובה רענן ספציפית) דווקא מתחננים עכשיו לציבור שימשיכו לקנות את ספריהם, כי "אין לזה קשר לחיים ולדר - פשוט השתמשנו בשם שלו כחלק מהסכם שהיה לנו איתו".

כלומר בזה שאתה מנסה כביכול להגן על הסופרים האלה ולהגיד שהם לא רמאים, אתה פוגע במאמצים *שלהם* להתכחש לעזרתו כדי להשאיר את הספרים רלוונטיים לאחר שמעשיו של ולדר נחשפו.

לפי מה אתה רוצה שיקבעו מה החלק של כל אחד ביצירה ? שעות עבודה ? תווים מוקלדים ? השפעה סופית על המוצר המוגמר ? איך בכלל אפשר להשוות את העבודה של סופרת חסרת נסיון לאמן עם כשרון נדיר ונסיון ארוך שנים? איך אפשר למדוד את החלק של הרעיון מול החלק של הביצוע ? 

דרך אגב. אולי אתה לא מכיר את הקונספט הזה של שני סופרים שחתומים על יצירה ספרותית, אבל בעולם המאמרים האקדמיים זה מאוד מקובל. העוזר/ת מחקר בונה את הבסיס של המאמר על פי ההנחיות שהוא מקבל, והד"ר/פרופ' עובר/מוסיף/עורך את הדברים. מקובל מאוד שהשם של שניהם מופיע במשותף על הכריכה. (לפעמים השם של הפרו' קודם לשם של העוזר שבתכלס עשה את כל העבודה. אין צדק בעולם ) לא מתחילים להתווכח כמה כל אחד תרם למאמר, אלא הסטנדרט הוא שכל מי שהשתתף בעבודת היצירה של המוצר המוגמר, זכאי לקרדיט. 

אז אם זה לא מקובל בעולם הספרות לילדים זה עוד לא הופך את המעשה שלה לגניבת דעת. 

אני לא מנסה לטעון ולהתחנן לאף אחד שיקנה או לא יקנה שום ספר. אבל בהחלט הגיוני שהסופרת הגתה רעיון בוסרי לחלוטין וולדר עזר לה וכיוון אותה בעבודה על הספר.  במצב כזה היא בהחלט יכולה לטעון שאין סיבה להוציא מהבית את הספר. גם אם הספרים שלו פסולים, זה ספר שלה. אפשר לדון האם הטענה שלה רלוונטית במצב כזה, אבל נראה לי לא פייר להכתיר את המעשה שלה כגניבת דעת. 

כתבתי רק שעל בסיס הנתונים שפורסמו זה לא פייר להכתיר את המעשה שלה כגניבת דעת. לרגע לא התכוונתי להמעיט מערכה הנכבד של הסופרת 

היא שמה את השם על הספר בתור אמירה שזה איש חינוך שראוי ללמוד ממנו ולכן כדאי לקנות את הספר (ללא קשר לתוכן, כי הוא החותמת שהתוכן טוב. התוכן לבד לא הספיק)

אני זורק את הספר בלי קשר לתוכן כדי להגיד שהאיש הזה שפוגע באחרים לא יכול להיות פלומבה וסמל של שום דבר שקשור לחינוך

וההחלטה היתה להוציא.

כמו שהסברתי כאן, אני לא מדבר על הבעייתיות בתוכן אלא בלתת לו ייצוג

הספר הזה נרצה או לא נרצה נתן לו ייצוג (גם אם רק כמקדם מכירות)

היא הרוויחה כשזה היה על הגל והפסידה עכשיו כשזה כבר לא

אבל להשאיר את השם שלו על ספר בבית שלי אני לא מסוגל

מה שעם פסוקים הייתי גוזר את הפסוקים ושם בגניזה

למה שאביא לך?

כבר אמרו רבותינו אם דומה עליך כמלאך ה צבאות למד תורה הימנו.

גם בעייתי בעיני

אני אוציא את הספרים שלהם חד משמעתית

וולט דיסניי היה אנטישמי, כנ"ל רואלד דאל, שלא לדבר על עשרות משוררים ופרוזאיקנים שבגדו בנשים שלהם, פיתחו התמכרויות לאלכוהול ולסמים וכו'.

כל עוד יוצר לא מכניס את ההשקפה ואת הסטיות שלו אל תוך יצירותיו, אני אישית לא מוצא סיבה מיוחדת שלא להמשיך ולהשתמש בהן. מילא אם היה מדובר בחרם צרכנים ("פלוני אלמוני עדיין בחיים, מפסיקים לקנות את הספרים שלו כדי לפגוע לו בכיס ולאלץ אותו להתנצל"). היפטרות מספרים שכבר נרכשו, ושאין בהם שום מסר פסול, נראית מתחסדת משהו.

בניגוד לדיסני. דאל ושאר הארחי פרחי שהזכרת. כאן הוא

א איש חינוך - אתה נותן לו במה של מחנך. לא רוצה.

ב הפך להיות טריגר. ואני מעדיף להוציא את הספרים כדי לא לפגוע בא/נשים שנפגעו.

באשר לסעיף השני, כל ה"טריגריזציה" הזאת נראית כמו עוד המצאה פרוגרסיבית בדרך ליצירת דת חדשה, עם איסורים ולאווים משלה. אם נותר בספרייה שלי ספר אחד של חיים ולדר (ב"ה, ילדיי מעדיפים סופרים איכותיים יותר עם שפה עשירה יותר), זה איכשהו ישפיע בתת-מודע על נפגעות תקיפה מינית ויחמיר את מצבן? באמת?

אני לא אלמד על איך לחנך ילדים מספרים של דמות לא חינוכית 

ובהקשר לסעיף השני. אתה רואה בזה דת חדשה. אני דיברתי עם נפגעים ונפגעות. הסיפור של חיים ולדר גדול יותר מהאיש עצמו. ההאדרה שעשו לו בעיתוני המיינסטרים החרדיים, הלוויה המכובדת, ההספדים, הרבנים שפרסמו תמיכה בו והאשימו את הנפגעות שהם משקרות כדי לרצוח אותו... התוצאה של זה היא שזה טריגר. לא רוצה להתחשב בהם? סבבה. לי זה חשוב.

ושוב. זה בא בצירוף לא' דמות לא חינוכית לא יכולה להיות מחנכת.

פילוסופיה, פיזיקה, טלוויזיה. זה לא חינוך 

חיים וולדר היה איש חינוך ואני לא מוכן שהוא ימשיך לחנך את הילדים שלי דרך הספרים שלו.

שוב, כל עניין הטריגרים נראה לי מאולץ. אם אתחיל להתחשב בכל מי שיכול להיפגע ממשהו, אצטרך להפסיק לספר בדיחות, להוציא מהספרייה ספרים עם אפיזודות מפחידות (הזאב שמתנפל על הכיפה האדומה אף הוא יכול לשמש טריגר לאיזה ילד שבעבר ננשך על ידי כלב) וכו' וכו'. מצטער, זה נראה כמו דת חדשה עם תרי"ג מצוות משלה. 

אתה לא חייב להסכים איתי

 ומורכבות שאתה מבין בתור מבוגר לא מבין ילד שנפגע ורואה את היחס שלך לפוגעים בצורה של שחור לבן כפי שהיטיב להסביר @פשוט אני.. 

לזה התכוונתי כשאני אומר טריגר אולי זה לא ניסוח מדוייק.

בסופו של יום קהל היעד זה ילדים. שלא יכולים תמיד להבין ולהפנים את המורכבות...

מקווה שלא יקרה שום דבר לילדים שלך אבל ילד שנפגע ויודע שלאבא שלו אין בעיה לתת לו ספר חינוכי מועיל שכתב מפלצת - סיכוי יותר נמוך שהוא ישתף את אבא שלו בסיפור שלו

במקום להשתמש במילים מעורפלות ומכובסות ולערוך טקס הוצאת ספרי ולדר, עניתי על השאלות של ילדיי, סיפרתי על ההתאבדות של ולדר ועל המסע המביש לטיהור שמו בעיתונות החרדית.

כמו כן, אני סבור שאת יסודות החינוך ילדים מקבלים בבית מההורים, ובהמשך תוך התבוננות בסביבה הקרובה. לצריכת תוכן כתוב יש משקל משני. עד גיל 14 למדתי בברית המועצות, בשיעורים קראנו יצירות בשבח המשטר הקומוניסטי ואילו בהפסקות היינו מספרים זה לזה "שירים סאדיסטיים" שאת חלקם תרגמתי לעברית:

שירי אימה לגיל הרך

למרות האופי המקברי של הז'אנר, לא הושפענו ממנו ולא הפכנו לרוצחים.

ב ברור שמקבלים מהבית. מי שהחליט לתת ליצירות האלו מקום בבית זה אבא

למאן דהו יש ספר של חיים ולדר שהילדים לא קראו. הוא מקליד אותו מחדש, מעצב כריכה וכותב עליה "ו. חיים" או "חיים יערי". האם גם אז הספר יהווה טריגר ויזעזע עמוקות את הילדים הרכים?

אלא עם נתינת הבמה לאדם

(כמובן בתנאישלא ידעו שזה האיש)

דיברו כאן על הספר הלב של אורי שכתבה אהובה רענן ושמה את השם של ולדר כמקדם מכירות על הספר שלה. זרקתי

אם היא תוציא מחדש בלי השם שלו אני אקנה

כי לא הראה לי שנשלחץ ואז ראיתי שכן נשלח אז מחקתי

אבל מבחינתי, כל עוד סופר פרובלמטי לא חושף את הסטיות של עצמו בספרים, אין לי בעיה עם הספרים. 

שוטר שמשגיח שהוא לא מוציא לפועל את הנטיות הפדופיליות בשום שלב?

גם לא הייתי שולח את הבת שלי ללמוד אצל פדופיל שעשה תשובה והוכרז על ידי בתי הדין הרבניים כבעל תשובה שנמחלו עוונותיו. כי "אין אפוטרופוס" וגו', יש התנהגות כפייתית שאפשר לדכא, אך לא להיפטר ממנה. מאידך, ספר עם מסרים טובים לא יכול להזיק.

מה רלוונטי החשש שלך?

הספר לא מזיק.

הבמה לאיש רע היא המזיקה

הלגיטימיות לרוע היא הנוראית

לאותו מורה פדופיל יש "ראש כחול", הוא לא רואה בפניו ילדה, אלא חפץ לסיפוק צרכיו המעוותים, הוא יעשה הכול כדי לנסות ולהיפטר מאותו שוטר לכמה רגעים ועוד.

מתן במה ולגיטימיות זה משהו אקטיבי. למשל, אם חסידי ולדר יחליטו לערוך ערב הקראת הסיפורים שלו תחת הכותרת "לאורו של הגר"ח ולדר זצוק"ל נלך", הייתי מתנגד נחרצות. השארת ספרים ושימוש בהם זה מקרה קלאסי של "תוכו אכל, קליפתו זרק".

ילדה שמישהו תקף אותה מינית, והיא תראה שבבית שלה יש ספרים של תוקפים מיניים... 

או ילד שתקפו אותו ואז הוא שומע את נשיא הישיבה אומר שלשון הרע יותר גרוע מתקיפות מיניות...

הם יבינו שבקהילה שלהם או בבית שלהם יש מקום להתנהגויות כאלה, והן לא כ"כ נוראיות. אולי לא מצווה גדולה, אבל גם לא איזה משהו נורא שדורש התייחסות חריפה. לכן, אין טעם לבוא ולספר או לקוות לאמפתיה ר"ל...

לשאת נאומים בשבחו של אותו סופר.

אם נתחיל להדר במצוות הטריגריזציה, נגיע למחוזות עוד יותר הזויים. למשל, בואו ונוציא את ספריו של מארק טווין, כי הוא השתמש במילה "כושי" וגם תיאר בצבעים לא מחמיאים את ג'ו האינדיאני. אולי יבוא אלינו הביתה ילד ממוצא אתיופי, ימצא את "הרפתקאותיו של תום סוייר", יראה את ה-N-word, ייעלב עד עמקי נפשו וייזכר בקשיי הקליטה שעברו הוריו?

אם תקיפה מינית שווה בעיניך למישהו שאומר "כושי" (ועוד בתקופה שבה לא הייתה לזה המשמעות שיש למילה היום), אז ברור למה בעיניך אין טעם להוציא ספרים כאלה מהבית.

שמא תגיד שברור לך שאין מה להשוות בין חומרת המקרים, אלא רק לעצם זה שלא על כל חטא צריך לזרוק ספרים מהבית, אשיב לך בדוגמה משלי שגם היא לא משווה בין חומרת המקרים:

אם אדולף היטלר היה כותב רומן מרגש על חקלאי ובת אצולה שהתאהבו נגד כל הסיכויים, היית מחזיק את הספר בבית?

כבר היו מקרים שקריירות של אנשים נפגעו בגלל ה-black face שעשו באיזו מסיבת סטודנטים לפני עידן ועידנים.

לשאלתך, לאחרונה הראיתי לבת שלי את הציורים (הדי סתמיים) של היטלר. הסברתי שבני אדם הם ייצורים מורכבים, שאין קשר בין כישורים בתחום א' לזוועת בתחום ב' וש"אחד בפה ואחד בלב" זו מציאות רווחת. והעיקר, כמו שאומר הפתגם הרוסי, כדי לא לנחול אכזבות, לא צריך לפתח ציפיות. 

אני אוציא ספרים מהבית לפי העמדה שלי, לא שלהם...

לא זוכרת אותך ובטח לא הייתי אז כאן בכלל.

אבל מה שכתבת ומה שעשית- וואו!

אישה מלכה!

תודה שנתת פה השראה לאומץ!

הלוואי שתצליחי בכל מכל כל!

כך שאף אחד לא היה כאן כדי לחזק...

(סליחה שאני מעלה את זה בזהירות, אבל יש סיכוי שאנחנו מתרגשים מיצירה לא מאוד משובחת של ai)

התוכן עצמו גם מעלה כמה חשדות. 

בבקשה, תבוא הכותבת ותבדה אותנו.

אבל כן

קראתי שוב

ואכן יש מצב שזה בינה מלאכותית.

והסיכום: תהיי חזקה

תאמיני בעצמך.

קצת לא קשור לכל הטקסט הקודם.

אם המטרה היתה לחזק מישהי

אז למה רק בסוף?

כל הפוסט מדבר על להגיד תודה

ואז בסוף

תהיי חזקה

תאמיני בעצמך

אז למי דיברו ופנו בפוסט הזה?

לאלה שעזרו?

או למי שרוצה לעשות צעד?

(ולעניין: שוב, אולי מבוסס על סיפור אמיתי, ונעזר בבינה מלאכותית, 

וכן כמו שאמר שם, דרושה זהירות. אבל גם מצידנו כסתם אנשים בעולם המשוגע הזה דרושה זהירות. ואצ"ל בפורום אנונימי וכו'.

תבוא הכותבת עם תגובתה והערותיה.)

אלא בן אדם אמפתי באופן כללי, לכן זה מיד נגע בך.

אבל בתוכן הדברים יש סתירות 180 בין הרישא והסיפא.

מה זה?

ובכלל למה שאנשים ימציאו סיפור?

מה יצא להם מזה? 

כמובן שיכול להיות שמדובר גם במישהי אמיתית שנתנה לai לשפץ לה את הכתיבה. 

אין לי מושג על הסיפור הספציפי, אבל הדיון הזה שאתם מנהלים כאן, עלול להחליש את הקוראת הסמויה שעכשיו מנסה לאזור כחות ולקום ולצאת.

ובין אם לא.

הכי חשוב שמי שקוראת תדע שנוכל להוות עבורה כאן מרחב ביטחון אישי ונשמח לתת לה כוחות. 

מאחלת לך רק טוב!!🫂❤️

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

"הפנטזיות של כבודו"

זה לא מכובד.

אני רוצה למחות

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

לשאול אותו

אם הפוך הוא היה מסכים שתשבי עם סטודנט

זה בהחלט יצירתי, אבל אם מדובר בזוג צעיר, עדיף כמה שפחות להתבחבש בזה. כל העיסוק בזה רק מעלה רעיונות ויוצר טינות., ולצערי מדברים שאני מכיר, אנשים (בעיקר נשים!!!) מצטלקים מזה מאוד קשה, ונישואים מאוד יפים יכולים להיהרס על ידי שיחות על "אהה נהנית לגבר איתה", "מה יש לה שאין לי", "וואלה בטח בדקה וחצי שיש לך בערב אתה בטח מגשים איתה פנטזיות". זה פשוט חבל ומסוכן (גם אם זה לא גורם ח"ו לגירושין, זה גורם לפירוד בלב וטינות וכאב).

שפשוט תגיד לו שלהבא אם רוצים אז או עם גבר או בבית שלהם כשהיא נמצאת.

יכול ליצור יותר מידי התעסקות בעניין

אם זה באמת לא עניין גדול

אז שלא ייפגש עם הסטודנטית.

זה יכולה להיות שיחה קצרה

שאשתו פשוט תגיד לו

תשמע זה מפריע לי....

אני ממש אשמח אם תמצא סטודנט ללמוד איתו במקומה.

אם זה מקובל על בעלה אז הכל סבבה

שוב כל אחד והסטנדרטים שלו

אני מכירה מישהו שכן למד עם סטודנטיות כי לא היתה ברירה בפקולטה הספציפית שבה הוא למד

אולי לא היו מספיק סטודנטים...

פשוט להגעד לא, או לתת גבולות כלשהם שמקובלים עליה.

אבל חהתחיל לדון איתו איך הוא היה מרגיש ומה דעתו אם וכאשר ולמה ושמה, זה מתכון למשבר בזוגיות.

יכול להיות שאני שטחי ופרימיטיבי אבל אגיד לך בכנות:

אם היא בחורה יפה - יש לך על מה להיות מוטרד.

אם היא מכוערת, אין מה לדאוג.

לק"י

ואני גם לא מסכימה איתך.

גם מכוערות מתחתנות,

גם מכוערות נמצאות בזוגיות מאושרת,

גם מכוערות יכולות לבגוד,

גם מכוערות יכולות להיות מאהבות...

במצב של חוסר בבית

לא מדברת על זאת שפתחה את השרשור

חלילה

כי היא אמרה שיש להם זוגיות יפה ברוך ה'

אבל במצב שחסר בבית

בקלות אפשר להיסחף

וכן, פעם היית מאוד מצחיק 😝

אבל גם היום ❤️

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..

תלוי מי הקבוצה, כל אחת לוקחת הביתה או משהו שיוצר קולז

לרב זה על קנווס, עם מדבקה צובעים ומסירחם את המדבקה אז יוצא לכולן יפה ..

אפשר להזמין דברים ספציפיים.

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

לכי לאיזו גבעה  או מקום דומה. מעניין אותך?

אם אין לך דרכון, אז את יכולה לטוס מקסימום לאילת

או לעשות דרכון זמני בנתב"ג, אבל הוא עולה המון ובתוקף רק לחצי שנה.

אם יש לך דרכון, אז אפשר לטוס להמון מדינות גם בלי ויזה:

למדינות האיחוד האירופי ושנגן - פשוט עולים על טיסה עם דרכון ישראלי.

כנ"ל לאיחוד האמירויות.

לבריטניה וארצות הברית - צריך להוציא אישור ESTA מהאינטרנט, תהליך של כמה דקות ועוד יום-יומיים לקבלת תשובה. עדיף לעשות אותו ולקבל תשובה חיובית *לפני* רכישת הכרטיסים כדי למנוע עוגמת נפש.

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

קיצור זה טוב בשביל להבין על מה כתבת. אבל זה לא מעביר את התוכן באמת.

וכתבת כל כך מהמם וחזק שהיה לי שווה לקרוא הכל...❤️❤️

אני באמת חושבת שללב ולהבעה של כל אדם ישנה חשיבות ולא תמיד ניתן להעבירה בהכרח בקיצור או בתימצות או בבינה מלאכותית, 

וכי יש מקום לזרימה, לעומק, למהות ולכוונת הלב שבאים מתוך האדם כפי שהם באותו רגע.

וגם מבינה לגמרי מהצד השני שקשה לקרוא אורך ולא אפשרי פעמים רבות מבחינת זמן, פניות, כוח וכו'

לכן בהחלט טוב שכל אחד יעשה כפי ראות עיניו והעדפותיו

ושוב תודה יקרה על הפידבק והמילים הטובות, מחמם את הלב לשמוע שהדברים נגעו בך 🙏❤️