לא יודע אם שמעת את מה שאמר הרב יהושע שפירא - נשואים טריים

ואם אין לך כוח אשלח את העיקר

מה ההבדל בין לראות סרט הוליוודי שידוע מה שהולך שם בתעשיה, לבין לקרוא ספר של אדם כזה?

כל עוד התוכן טוב, כל עוד הסרט טוב..

ואל תגידו שלא ראיתם ספיירדמן - no way home

אני לא מסכימה עם דברי הרב שזה שיש לי ספר של אנס בבית אז אני צריכה לקחת על זה אחריות לאומית על כל הטריגרים שיש.. בוא, אם נחיה ככה זה לא יגמר... כל אחד והטריגר שלו.. זה לא מציאותי ולא צריך להיכנס לאנשים הביתה ולהחליט להם מה לעשות כי לאחרים זה מפריע.. אתה עושה מלא דברים שלאחרים זה טריגר ואפילו אין לך מושג.

לגבי "וביערת הרע", אין פה שום רע. התוכן הוא טוב. האדם לא. מי שמחליט לפסוק לפי עניינים רוחניים ומיסטיים, סבבה, שיבושם לו.. אבל רוב אלה שמוציאים מהבית בהפגנתיות הם גם רואים ושומעים תוכן של גויים או יהודים לא יראי שמיים, ומעניין שעם זה אין בעיה. אבל לי אישית יש בעיה עם הצביעות.

והרבה אחרים לא

ההתייחסות לשקר שנועד לרמות את הלקוחות ולגרום להם לקנות ספר, שהם לא היו קונים אם היו יודעים את האמת, כאילו זה בסך הכל מעשה לגיטימי שלא צריך לפגוע בה - נראית לי לא נכונה.

תארי לך שאת תלכי לרופא פרטי שייקח ממך 1,000 ש"ח לפגישה של 20 דקות, ואחר כך תגלי שזה סטאז'ר שמשתמש בשם של רופא בעל שם (אפילו אם זה בהסכמת אותו רופא). לא היית מרגישה שגנבו ממך את הכסף?

גם אם אותו רופא בכיר יגיד "אני מכיר את הסטאז'ר הזה וסומך עליו, לא הייתי נותן לכל אחד להשתמש בשם שלי" - זה לא יועיל. את שילמת סכום עתק בשביל לפגוש את המקור, לא חיקוי שאת בכלל לא מכירה ואינך מכירה את טיבו.

קראתי מאות ספרים בחיי,

לא חושב שאפילו באחד מהם היו שמות של שני כותבים על הכריכה, כאשר אחד רק עזר.

בכל ספר יש בעמוד האחרון תודות, לאנשים שעזרו והביאו את הספר משלב הרעיון אל שלב ההפצה בחנויות. לא ראיתי שמישהו מהעוזרים זכה להגיע לכריכה...

וברור שזאת הייתה המטרה, זה לא שבאמת מישהו חשב שמגיע לו להיות על הכריכה מפאת עבודתו על הספר.

הנה מקרה נוסף:

במחילה, אבל זה נראה שמעולם לא עסקת ביצירה של תוכן, ועל אחת כמה וכמה של תוכן מורכב כמו סיפורים מותאמים לילדים. אני חושב שההשתלחות הזו ביוצרים שטרחו לעשות את זה, היא קצת לא הוגנת. 

על מנת להביא יצירה מוגמרת לדפוס, ובמיוחד על מנת להביא אותו בצורה מושלמת שיזכה להצלחה בשוק הספרים, יש שלבים רבים של עבודה. יש את הכתיבה הראשונית של החומר, יש את העיבוד של התוכן והתאמה שלו לגיל הנכון, יש עריכה וחלוקה נכונה לקטעים וסיפורים, יש את ההגשה הכללית של הספר (איזה חומרים לכלול בספר ואיזה לא, איך לקרוא לספר, איך לתאר את הספר וכו), יש את העיצוב והציורים, ואחרי כל העבודה על הספר יש את ההוצאה לאור ואת השיווק. 

ממש כמו שברור שלא כל אחד שיודע לכתוב, יודע גם לכתוב ולחתום על חוזה נכון מול מו"ל, כך גם לא כל אחד שיודע לכתוב יודע גם לעבד ולהפיק את המוצר המוגמר בצורה הטובה ביותר. לפעמים יש למישהו רעיון שדורש עבודה נוספת של שיוף ועריכה. אני לא רוצה לנקוב בשמות, אבל ראיתי כמה ספרי ילדים שלא מיצו את הפוטנציאל שלהם. תקחו לדוגמה יצירה ייחודית כמו הספר של אורי שדורשת חשיבה רבה, ובהחלט יכול להיות שאפילו התוכן עצמו נבנה לפי פידבק של מנטור כמו ולדר שהנחה את הסופרת כיצד לפתח את הרעיון הנפלא שהגתה ולהתקדם בעבודה על הספר. זה לא ספר של מבוגרים שהסופר מתבודד במרפסת עם סיגר כבוי שמוט על שפתיו ומקליד במרץ איזה רומן סוער. זה חומר שדורש עבודה רבה בכל השלבים שלו. 

אני לא מכיר את ההוצאה של ולדר ואין לי מושג מה היתה חלוקת העבודה בינו לבין סופרים אחרים. יתכן שבאמת הוא רק שם את השם שלו כמקדם מכירות, אבל יתכן גם שהוא היה שותף לעבודת העריכה, ויתכן אפילו שהוא הנחה סופרת צעירה מלאת כישרון וחסרת נסיון כיצד לבנות את הרעיון המדהים שהיא הגתה. במצב כזה אי אפשר לתחום את התרומה שלו ליצירה לתחום מסויים, כי הוא שותף מלא ליצירה למרות שהסופרת היא זו שלמעשה כתבה את הספר.

אני תמה כיצד מיהרת לחרוץ את דינה כנוכלת. 

קראתי מאות ספרים בחיי.

בכולם היה בסוף עמוד תודות, לכל מי שעזר להוציא את הספר לאור - משלב המחשבה הראשונית ועד השלב שבו הספר נמצא ביד שלי. כמו שכתבת, יש גורמים רבים בדרך שמתעסקים בכל ההיבטים (עריכה, עריכה לשונית, עצות טובות לשיפורים, עזרה עסקית, הוצאה לאור ועוד).

באף אחד מהם השם של העוזרים לא הופיע על הכריכה באותיות גדולות.

אם הם כתבו את הספר ביחד בצורה שוויונית, אני חוזר בי מדבריי אשר מבוססים על מה שכתוב כאן חבל שהוצאת את הספר של אורי - נשואים טריים.

אם הם לא כתבו ביחד אלא הוא עזר לה - יש כאן חוסר הוגנות להציגו כאילו הוא הכותב.

אם הוא לא עזר כלל או שתפקידו היה קטן, אך תמורת תשלום הוא הסכים ששמו יתנוסס על הספר - זו גניבה של ממש.

יותר מזה:

אתה מנסה לטעון שאני לא הבנתי לא נכון, והוא כן לקח חלק משמעותי בהוצאת הספר.

אבל כמה וכמה גורמים שונים (לא ידוע לי על אהובה רענן ספציפית) דווקא מתחננים עכשיו לציבור שימשיכו לקנות את ספריהם, כי "אין לזה קשר לחיים ולדר - פשוט השתמשנו בשם שלו כחלק מהסכם שהיה לנו איתו".

כלומר בזה שאתה מנסה כביכול להגן על הסופרים האלה ולהגיד שהם לא רמאים, אתה פוגע במאמצים *שלהם* להתכחש לעזרתו כדי להשאיר את הספרים רלוונטיים לאחר שמעשיו של ולדר נחשפו.

לפי מה אתה רוצה שיקבעו מה החלק של כל אחד ביצירה ? שעות עבודה ? תווים מוקלדים ? השפעה סופית על המוצר המוגמר ? איך בכלל אפשר להשוות את העבודה של סופרת חסרת נסיון לאמן עם כשרון נדיר ונסיון ארוך שנים? איך אפשר למדוד את החלק של הרעיון מול החלק של הביצוע ? 

דרך אגב. אולי אתה לא מכיר את הקונספט הזה של שני סופרים שחתומים על יצירה ספרותית, אבל בעולם המאמרים האקדמיים זה מאוד מקובל. העוזר/ת מחקר בונה את הבסיס של המאמר על פי ההנחיות שהוא מקבל, והד"ר/פרופ' עובר/מוסיף/עורך את הדברים. מקובל מאוד שהשם של שניהם מופיע במשותף על הכריכה. (לפעמים השם של הפרו' קודם לשם של העוזר שבתכלס עשה את כל העבודה. אין צדק בעולם ) לא מתחילים להתווכח כמה כל אחד תרם למאמר, אלא הסטנדרט הוא שכל מי שהשתתף בעבודת היצירה של המוצר המוגמר, זכאי לקרדיט. 

אז אם זה לא מקובל בעולם הספרות לילדים זה עוד לא הופך את המעשה שלה לגניבת דעת. 

אני לא מנסה לטעון ולהתחנן לאף אחד שיקנה או לא יקנה שום ספר. אבל בהחלט הגיוני שהסופרת הגתה רעיון בוסרי לחלוטין וולדר עזר לה וכיוון אותה בעבודה על הספר.  במצב כזה היא בהחלט יכולה לטעון שאין סיבה להוציא מהבית את הספר. גם אם הספרים שלו פסולים, זה ספר שלה. אפשר לדון האם הטענה שלה רלוונטית במצב כזה, אבל נראה לי לא פייר להכתיר את המעשה שלה כגניבת דעת. 

כתבתי רק שעל בסיס הנתונים שפורסמו זה לא פייר להכתיר את המעשה שלה כגניבת דעת. לרגע לא התכוונתי להמעיט מערכה הנכבד של הסופרת 

היא שמה את השם על הספר בתור אמירה שזה איש חינוך שראוי ללמוד ממנו ולכן כדאי לקנות את הספר (ללא קשר לתוכן, כי הוא החותמת שהתוכן טוב. התוכן לבד לא הספיק)

אני זורק את הספר בלי קשר לתוכן כדי להגיד שהאיש הזה שפוגע באחרים לא יכול להיות פלומבה וסמל של שום דבר שקשור לחינוך

וההחלטה היתה להוציא.

כמו שהסברתי כאן, אני לא מדבר על הבעייתיות בתוכן אלא בלתת לו ייצוג

הספר הזה נרצה או לא נרצה נתן לו ייצוג (גם אם רק כמקדם מכירות)

היא הרוויחה כשזה היה על הגל והפסידה עכשיו כשזה כבר לא

אבל להשאיר את השם שלו על ספר בבית שלי אני לא מסוגל

מה שעם פסוקים הייתי גוזר את הפסוקים ושם בגניזה

למה שאביא לך?

כבר אמרו רבותינו אם דומה עליך כמלאך ה צבאות למד תורה הימנו.

גם בעייתי בעיני

אני אוציא את הספרים שלהם חד משמעתית

וולט דיסניי היה אנטישמי, כנ"ל רואלד דאל, שלא לדבר על עשרות משוררים ופרוזאיקנים שבגדו בנשים שלהם, פיתחו התמכרויות לאלכוהול ולסמים וכו'.

כל עוד יוצר לא מכניס את ההשקפה ואת הסטיות שלו אל תוך יצירותיו, אני אישית לא מוצא סיבה מיוחדת שלא להמשיך ולהשתמש בהן. מילא אם היה מדובר בחרם צרכנים ("פלוני אלמוני עדיין בחיים, מפסיקים לקנות את הספרים שלו כדי לפגוע לו בכיס ולאלץ אותו להתנצל"). היפטרות מספרים שכבר נרכשו, ושאין בהם שום מסר פסול, נראית מתחסדת משהו.

בניגוד לדיסני. דאל ושאר הארחי פרחי שהזכרת. כאן הוא

א איש חינוך - אתה נותן לו במה של מחנך. לא רוצה.

ב הפך להיות טריגר. ואני מעדיף להוציא את הספרים כדי לא לפגוע בא/נשים שנפגעו.

באשר לסעיף השני, כל ה"טריגריזציה" הזאת נראית כמו עוד המצאה פרוגרסיבית בדרך ליצירת דת חדשה, עם איסורים ולאווים משלה. אם נותר בספרייה שלי ספר אחד של חיים ולדר (ב"ה, ילדיי מעדיפים סופרים איכותיים יותר עם שפה עשירה יותר), זה איכשהו ישפיע בתת-מודע על נפגעות תקיפה מינית ויחמיר את מצבן? באמת?

אני לא אלמד על איך לחנך ילדים מספרים של דמות לא חינוכית 

ובהקשר לסעיף השני. אתה רואה בזה דת חדשה. אני דיברתי עם נפגעים ונפגעות. הסיפור של חיים ולדר גדול יותר מהאיש עצמו. ההאדרה שעשו לו בעיתוני המיינסטרים החרדיים, הלוויה המכובדת, ההספדים, הרבנים שפרסמו תמיכה בו והאשימו את הנפגעות שהם משקרות כדי לרצוח אותו... התוצאה של זה היא שזה טריגר. לא רוצה להתחשב בהם? סבבה. לי זה חשוב.

ושוב. זה בא בצירוף לא' דמות לא חינוכית לא יכולה להיות מחנכת.

פילוסופיה, פיזיקה, טלוויזיה. זה לא חינוך 

חיים וולדר היה איש חינוך ואני לא מוכן שהוא ימשיך לחנך את הילדים שלי דרך הספרים שלו.

שוב, כל עניין הטריגרים נראה לי מאולץ. אם אתחיל להתחשב בכל מי שיכול להיפגע ממשהו, אצטרך להפסיק לספר בדיחות, להוציא מהספרייה ספרים עם אפיזודות מפחידות (הזאב שמתנפל על הכיפה האדומה אף הוא יכול לשמש טריגר לאיזה ילד שבעבר ננשך על ידי כלב) וכו' וכו'. מצטער, זה נראה כמו דת חדשה עם תרי"ג מצוות משלה. 

אתה לא חייב להסכים איתי

 ומורכבות שאתה מבין בתור מבוגר לא מבין ילד שנפגע ורואה את היחס שלך לפוגעים בצורה של שחור לבן כפי שהיטיב להסביר @פשוט אני.. 

לזה התכוונתי כשאני אומר טריגר אולי זה לא ניסוח מדוייק.

בסופו של יום קהל היעד זה ילדים. שלא יכולים תמיד להבין ולהפנים את המורכבות...

מקווה שלא יקרה שום דבר לילדים שלך אבל ילד שנפגע ויודע שלאבא שלו אין בעיה לתת לו ספר חינוכי מועיל שכתב מפלצת - סיכוי יותר נמוך שהוא ישתף את אבא שלו בסיפור שלו

במקום להשתמש במילים מעורפלות ומכובסות ולערוך טקס הוצאת ספרי ולדר, עניתי על השאלות של ילדיי, סיפרתי על ההתאבדות של ולדר ועל המסע המביש לטיהור שמו בעיתונות החרדית.

כמו כן, אני סבור שאת יסודות החינוך ילדים מקבלים בבית מההורים, ובהמשך תוך התבוננות בסביבה הקרובה. לצריכת תוכן כתוב יש משקל משני. עד גיל 14 למדתי בברית המועצות, בשיעורים קראנו יצירות בשבח המשטר הקומוניסטי ואילו בהפסקות היינו מספרים זה לזה "שירים סאדיסטיים" שאת חלקם תרגמתי לעברית:

שירי אימה לגיל הרך

למרות האופי המקברי של הז'אנר, לא הושפענו ממנו ולא הפכנו לרוצחים.

ב ברור שמקבלים מהבית. מי שהחליט לתת ליצירות האלו מקום בבית זה אבא

למאן דהו יש ספר של חיים ולדר שהילדים לא קראו. הוא מקליד אותו מחדש, מעצב כריכה וכותב עליה "ו. חיים" או "חיים יערי". האם גם אז הספר יהווה טריגר ויזעזע עמוקות את הילדים הרכים?

אלא עם נתינת הבמה לאדם

(כמובן בתנאישלא ידעו שזה האיש)

דיברו כאן על הספר הלב של אורי שכתבה אהובה רענן ושמה את השם של ולדר כמקדם מכירות על הספר שלה. זרקתי

אם היא תוציא מחדש בלי השם שלו אני אקנה

כי לא הראה לי שנשלחץ ואז ראיתי שכן נשלח אז מחקתי

אבל מבחינתי, כל עוד סופר פרובלמטי לא חושף את הסטיות של עצמו בספרים, אין לי בעיה עם הספרים. 

שוטר שמשגיח שהוא לא מוציא לפועל את הנטיות הפדופיליות בשום שלב?

גם לא הייתי שולח את הבת שלי ללמוד אצל פדופיל שעשה תשובה והוכרז על ידי בתי הדין הרבניים כבעל תשובה שנמחלו עוונותיו. כי "אין אפוטרופוס" וגו', יש התנהגות כפייתית שאפשר לדכא, אך לא להיפטר ממנה. מאידך, ספר עם מסרים טובים לא יכול להזיק.

מה רלוונטי החשש שלך?

הספר לא מזיק.

הבמה לאיש רע היא המזיקה

הלגיטימיות לרוע היא הנוראית

לאותו מורה פדופיל יש "ראש כחול", הוא לא רואה בפניו ילדה, אלא חפץ לסיפוק צרכיו המעוותים, הוא יעשה הכול כדי לנסות ולהיפטר מאותו שוטר לכמה רגעים ועוד.

מתן במה ולגיטימיות זה משהו אקטיבי. למשל, אם חסידי ולדר יחליטו לערוך ערב הקראת הסיפורים שלו תחת הכותרת "לאורו של הגר"ח ולדר זצוק"ל נלך", הייתי מתנגד נחרצות. השארת ספרים ושימוש בהם זה מקרה קלאסי של "תוכו אכל, קליפתו זרק".

ילדה שמישהו תקף אותה מינית, והיא תראה שבבית שלה יש ספרים של תוקפים מיניים... 

או ילד שתקפו אותו ואז הוא שומע את נשיא הישיבה אומר שלשון הרע יותר גרוע מתקיפות מיניות...

הם יבינו שבקהילה שלהם או בבית שלהם יש מקום להתנהגויות כאלה, והן לא כ"כ נוראיות. אולי לא מצווה גדולה, אבל גם לא איזה משהו נורא שדורש התייחסות חריפה. לכן, אין טעם לבוא ולספר או לקוות לאמפתיה ר"ל...

לשאת נאומים בשבחו של אותו סופר.

אם נתחיל להדר במצוות הטריגריזציה, נגיע למחוזות עוד יותר הזויים. למשל, בואו ונוציא את ספריו של מארק טווין, כי הוא השתמש במילה "כושי" וגם תיאר בצבעים לא מחמיאים את ג'ו האינדיאני. אולי יבוא אלינו הביתה ילד ממוצא אתיופי, ימצא את "הרפתקאותיו של תום סוייר", יראה את ה-N-word, ייעלב עד עמקי נפשו וייזכר בקשיי הקליטה שעברו הוריו?

אם תקיפה מינית שווה בעיניך למישהו שאומר "כושי" (ועוד בתקופה שבה לא הייתה לזה המשמעות שיש למילה היום), אז ברור למה בעיניך אין טעם להוציא ספרים כאלה מהבית.

שמא תגיד שברור לך שאין מה להשוות בין חומרת המקרים, אלא רק לעצם זה שלא על כל חטא צריך לזרוק ספרים מהבית, אשיב לך בדוגמה משלי שגם היא לא משווה בין חומרת המקרים:

אם אדולף היטלר היה כותב רומן מרגש על חקלאי ובת אצולה שהתאהבו נגד כל הסיכויים, היית מחזיק את הספר בבית?

כבר היו מקרים שקריירות של אנשים נפגעו בגלל ה-black face שעשו באיזו מסיבת סטודנטים לפני עידן ועידנים.

לשאלתך, לאחרונה הראיתי לבת שלי את הציורים (הדי סתמיים) של היטלר. הסברתי שבני אדם הם ייצורים מורכבים, שאין קשר בין כישורים בתחום א' לזוועת בתחום ב' וש"אחד בפה ואחד בלב" זו מציאות רווחת. והעיקר, כמו שאומר הפתגם הרוסי, כדי לא לנחול אכזבות, לא צריך לפתח ציפיות. 

אני אוציא ספרים מהבית לפי העמדה שלי, לא שלהם...

לרוב אלה בחורים שלמדו בה והמשיכו ללמוד באותו מקום כשהתחתנו, אבל אף אחד (למיטב ידיעתי) לא יאמר לך לא להתחיל ללמוד שם כנשוי...

בישיבה של בעלי (מרכז הרב) היה לפחות מישהו אחד שהגיע כנשוי. מניחה שיש עוד.

כמובן, המעבר הזה (שאולי יכלול גם מעבר דירה) צריך להיעשות בשיתוף וברצון אשתך.

אל תלך למסלול של ישיבה כל היום. עשה את זה בהדרגה בשיעור קבוע או עם חברותא. 

נסה ותראה ישועות

אנשים מבוגרים מדברים ביניהם,

חלקם גם נשואים,

שלא לדבר על זה שהשאלה הועלתה בפורום שאמור לעסוק בענייני נישואין,

וכאשר מישהו מציע לעשות שינוי משמעותי בחייו (וזה לא משנה אם השינוי הוא ללמוד בישיבה או לעשות הסבה להוראה או לעשות רילוקיישן לאיטליה) - הגיוני מאוד שחבריו לדיון ידברו על כך שגם אשתו צריכה להיות חלק מההחלטה.

אילו התשובה העניינית לדבריו הייתה העיקר, והתוכחה המאלפת טפל או לפחות שניה בסדר התשובה.

טענו בחיטים והשיב לו בשעורים.

אגב, מה עם תורת החיים?

אבל, כדי שלא תמצא את עצמך בעוד כמה שנים שוב עם אותה תחושה - כדאי שתדייק לעצמך מה אתה מחפש מבחינה מהותית ולפי זה תתמקד על המקום אותו אתה מחפש.

הרבה אנשים שלומדים בישיבות אחרות ואז אחרי החתונה עוברים מטעמי נוחות לירושלים ולהר המור..

יש שם בכללי המון אנשים מבוגרים, אז אנשים שכבר לא מוצאים את עצמם בישיבות שכולם צעירים מהם גם מגיעים להר המור..

אני יודעת שגם מגיעים לשם כל מיני אנשים לא ממש "הרהמורניקים" רק כדי ללמוד שם.

אולי יתאים לך גם

ולא נשאר כסף לטיפול

שניכם מעוניינים ללכת לטיפול יעוץ? 

באיזה הקשר?

האם יש אפשרויות אחרות מאשר יעוץ או טיפול פרונטלי

בהשאלה, או אפילו בקנייה - זה יהיה זול משמעותית כמובן.

אם יש ידע באנגלית אפשר לחפש לפעמים קורסים מלאים ביוטיוב בנושאים מגוונים, ואני מניח שגם בזה. האמת אולי כבר לא חייב אנגלית טובה כי הכתוביות של יוטיוב די טובות.

אני למשל מצאתי קורס מלא של cbt של תרפיסטית, כאשר כמובן יש לה נותני חסות כדי שהיא תוכל לספק בחינם. אני נוטה להאמין שגם בענייני זוגיות אפשר למצוא...

אלה לא דברחם כתחליף של ממש, אבל יכול להקל ולכוון קצת. לפתח מחשבות חדשות עד שירווח ויתאפשר לעשות מה שהכי יעזור

יש ים של חומר באינטרנט. זה לא כמו מטפל שיודע לראות את נקודות העיוורון שלך אבל זה לא רע בכלל.

קח את הנושא שקשה לך, לך תקרא קצת או תצא להליכה עם פודקסט בנושא או הרצאה או משהו. תיקח עוד חצי שעה לבד לסדר את המחשבות שלך. אם אתה נוסע לעבודה וזה לוקח זמן אפשר לנצל את הזמן הזה. 

לא כולם מסכימים ורוצים ללכת. זה דורש אחריות וענווה.

אם אתה אחרי מילואים אז יש החזרים. גם אם השתחררת מסדיר יכול להיות שאתה זכאי לתוכנית עמית, שיש 12 פגישות חינם.

ולפעמים נכון יותר לוותר קצת על דברים כדי לטפל בפן הזוגי

מסבסדים טיפול אצל אנשי מקצוע (טובים!) שעובדים איתם.

שווה לפנות אליהם.

מסובסד.

ואני רואה בטיפול השקעה לכל דבר.

כשאני ואנחנו בטוב אנחנו עושים הרבה יותר כסף.

לפעמים יש להם שיתופי פעולה זולים.

בעיר שאני נמצאת יש שיתוף פעולה כזה וטיפול עולה שם לשעה פחות ממאה שח.

והם ממש מעולים ומקצועים

של תקשורת נכונה וביריאה תתיעצו אחרכ עם הרב או הרבנית אם אתם סומכים על הדעה שלו

תנסה גם מטעם הידברות אם אתם בקטע.. אני פחות אוהבת את הארגון ..

תתקשר להתייעץ איתם יש שם מספר למטה .

אבל אף שיעור לא מחליף טיפול כשצריך טיפול.

אבל יש לפעמים ליווי

לפעמים בשיעור של הרב שמואל או הרב יגאל הם נותנים לפנות אליהם במקרים שצריך עזרה וזה המקרה פה

הם לא יכולים להחליף טיפול

להחליף טיטול

יש גם גברים שחווים אלימות.

יש אפשרות לפנות לעזרה.

ונניח שתדע שזה זה

מהם דרכי הפעולה שבשליטה שלך ואתה יכול לנקוט בהם כבר מעכשיו??

ההבדל זה בעיקר בתוצאות.

ההבדל בין אלימות של גבר לאלימות של אישה זה בעיקר היכולת והתוצאות. לא הרצון.

(זה מעבר לזה שנשים הרבה פעמים משתמשות בגברים אחרים כדי לפגוע, כמו הרצח בנחלאות השבוע שהוזמן על ידי האקסית).

אז האקסית שלו לא אשכנזית במיוחד.

הכרתי כל כל מיני עם סיומות "יץ' שהן פחד אלהים.

ברקוביץ'

איצקוביץ'

ישראלוביץ'

או ביץ'. אלה הכי מפחידות.

בכמה זה מדובר וכמה יאמינו לגבר כשהוא גבוה וחזק והיא נראית רונה וחמודה אבל מתעללת רגשית ואפילו פיזית.

וגם הבושה לדבר על זה.

לענ"ד הציפייה (המוסרית-הלכתית) לשתוק למרות החֲרָפוֹת ולהיות מהנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים שעליהם הכתוב אומר "וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ" גבוהה יותר ביחס לגבר לעומת האשה.

גם בדינמיקה הזוגית זה הרבה פעמים ככה. יש דברים לא נעימים שהאשה יכולה לומר לאיש וזה לא ייחשב חמור במיוחד, אך אם האיש יאמר את אותם הדברים כלפי אשתו - זה יוליד משבר נורא.

אני חושב שזה טבעי, אם כי לא אידאלי, כמובן, ואוחי משקף משהו שורשי בהבדלים בין איש ואשה והקשר בינם.

אבל 

1. יש גברים רגישים יותר שיקחו ללב. וגם אם הם לא יביעו את זה בפועל זה יובע בדרכים אחרות כמו ריחוק רגשי כדי להתגונן או אפילו חיפוש עצמם במקומות אחרים.

2. גם נשים צריכות לעשות עבודה רגשית לא להעליב. זה שהוא צריך להתגבר זה לא אומר שהיא בסדר. היא לא.

מהי אלימות רגשית ומילולית

בתור אחת שעבדה ועדיין עובדת על עצמה לשמור על הפה שלי כשאני כועסת.

זה פוגע מאוד לכל גבר

הוא לא צריך להיות "רגיש" בשביל זה
 

לנשים יש כוח במילים להפוך את הגבר שלהם לסמרטוט ואפס או להרים אותו.

וגבר ניזון מהערכה.

אין הקלות לא לגברים ולא לנשים

אין שום ציפייה מגבר לספוג

יש ציפייה מכל אחד לעבוד על עצמו.

הבעיה שזה הפך להיות בעיה של גברים. כי לרוב יש מודעות לזה

אבל נשים יכולות להיות הרבה יותר "אלימות" במילים מגברים, רק שאם זה קורה, מניחים שהיא עברה המון ובעלה הביא אותה לקצה לכן היא מתנהגת כך בשונה מאצל גבר

אלימות רגשית ומילולית יותר נפוצה בקרב נשים כלפי גברים. כי הצד המילולי/רגשי יותר מפותח אצל נשים לכן קל להן יותר להשתמש בו

(בדומה לכך שהצד הפיזי יותר מפותח אצל גברים ולכן הם נוטים יותר להשתמש בו- אלימות פיזית)

ואיך תדע אם אתה חווה את זה?

אתה מורגש מושפל על ידה?

היא מקטינה אותך?

מזלזלת בך?

וכו'

תמיד אני חושב שאצל כולם זה ככה

וזה בעיה שלי

איזו מין תקשורת תיבנה מזלזול?

גם אם יש חוסר הסכמה זלזול והקטנה הוא לא הדרך לפתור אותו.

אני לא אומרת שבחיים לא יצא לי לפגוע בבעלי (או לו בי) אבל זה אף פעם לא היה לגיטימי בעינינו, ותמיד מתנצלים ומתקנים מייד.

בסוף לשנינו יש מטרה משותפת שהבית הזה יהיה המקום הכי בטוח ונעים לשנינו ולילדים.

לזלזול /הקטנה אין מקום.. 

מצביע כנראה על כך שאתה עובר אלימות מסוג כלשהו...

אני חושבת שכדאי ללכת לטיפול אישי, גם כדי לאבחן במה מדובר וגם כדי לחזק את עצמך.

זה לא נחשבת אלימות אולי יותר מצוקה שלה, כי היא אלימה בגלל חוסר יחס, זלזול מצידך וכו

כשגבר מזלזל זה הכי ברור שזה מצד האופי שלו 

כזה שמעלה את האייקיו.

לא? 

זה גם מה שהיא אומרת לי.

אבל אני פשוט לא מצליח להבין אותה.

מרגיש שהיא הלכה רחוק מידי.

אישה לא אמורה לזלזל בבעלה

אלא להעריך ולכבד אותו

חשוב להתייעץ,ולא לסחוב לבד..

ממליצה ללכת לטיפול אישי או זוגי עם גורם מקצועי (עם הסמכה רצינית)

הנתונים הלא מוכרים של אלימות נשית במשפחה

האם הספר הצד השני של הכאב מסמן את שינוי תפיסה? | אבות למען צדק

זו אלימות.

היא יכולה יכולה להגיד מה מפריע לה גם בלי להפחיד

אם היא מקבלת התפרצויות זעם שבגללן אתה הולך על ביצים איתה, הכי חשוב זה שתיידע מישהו קרוב. רב. הכי טוב איש מקצוע. אל תצטער על הכסף זה לבנות את הבית. אבל אל תלך לרב שאומר לך להבליג ולשתוק אם הנפש שלך סובלת.

היא אמורה לגרום לאווירה נעימה ואם היא מפחידה אותך זה סימן ברור לאלימות

בסד

כל אלימות- גם אלימות פיזית וגם אלימות מילולית או כלכלית וכו יכולה להיות מכל צד.

יש גברים אלימיםצויש נשים אלימות.

לא כתבת מה אתה עובר אבל אם אתה מרגיש לא טוב ושאולי אתה עובר אלימות בהחלט כדאי לפנות לעזרה (מוקד לאלימות במשפחה/מטפל זוגי שייעץ לך איך לנהוג וכו.

אל תישאר עם זה לבד!!

אלימות במשפחה היא תופעה קשה ומסוכנת ויש לטפל בה. פנו למוקד 118 לקבלת סיוע.

תעשה את השאלון

במספר 1203 יש קו סיוע לגברים.

בקישור שצירפתי יש גם מספר לקו סיוע לגברים דתיים אם תעדיף.

מצטערת לשמוע על תחושותיך.

בהחלט קיימת אלימות במשפחה מצד נשים, ובהחלט מגיע לך לחיות בבית ללא אלימות.

תתחיל שם, תנסה להבין אם זו אלימות

אח"כ תפנה לעזרה מקצועית, גם אם זו לא אלימות

שתחיה במרחב נעים ולא מפחיד.

בהצלחה!

זה שהוא העדיף לנסוע על האופניים ולא איתה ברכב - זה קשור לאופניים או לזה שהוא היה באמצע משהו חשוב או לזה שהוא לא רוצה להיות עם אשתו?

כי ממה שאת מספרת, לא נשמע לי שזו האפשרות הראשונה ולכן אני לא מבין למה האופניים אשמים...

העובדה שהוא רוצה לנסוע עם הילדים - המוני אנשים עושים זאת, אם הוא רוכב בצורה בטוחה על שבילי אופניים, אז אני לא חושב שזה נורא. אם הוא רוכב על הכביש, אז לדעתי באמת לא שייך להיות עם ילד קטן שיכול להיפגע קשות מכל נגיעה של רכב אחר. 

גילוי נאות: אני רוכב קורקינט בעצמי כבר הרבה שנים. יש לי נסיון של אולי 6000 ק"מ על הכביש. כולל עם ילדים והקפצה למסגרות ומה שתרצי.

הראשון זה שהאוטו בעיקר אצלה. היא התרגלה לזה. אני לא יודע מה הדינמיקה בניהם אבל אני יכול לנחש שפשוט לא נעים לו "לבקש ממנה" כל פעם את האוטו. אז הוא קנה לעצמו רכב אחר ושם זה נגמר.

אם הם גרים ביישוב (ולא בעיר גדולה) אז אפשר ממש להבין את זה. בלי האוטו ממש תקועים עם האוטובוס של פעם בשעתיים במקרה הטוב או אם זה מקום גדול פעם בשעה. בהנחה שהם לא עשירים גדולים מדי אני יכול להבין את הפחד מלקנות רכב שני. במיוחד אם הוא נוסע יחסית מעט. אז אופניים חשמליות זה אחלה דבר.

ולגבי להישאר בבית עוד רבע שעה - אני כזה גם . במילא הנסיעה לוקחת חצי מהזמן שהיא לוקחת עם רכב שתקוע ברמזורים. תשאל את הבת שלי שאוהבת לעשות למכוניות שאני עוקף איתה ברמזור אדום "ננה בננה שוקולד בננה" בקול של ילדה בת שש.

נמאס לו לבקש ממנה את האוטו כל הזמן ולכן הוא קנה לעצמו "אוטו" בתקציב שלו?

אבל זה כלי מסוכן מאד.

מניסיון מר של תאונת דרכים (בעלי נדרס כשהוא עליהם).

אוי לנו כי חטאנו! שוד ושבר בחוצות הפורום!

​הנה כי כן, הגיעה השמועה המרעישה והמטלטלת את כל קירות הוול, כי הבחור החשוב והמופלג, עמוד התווך של השרשורים וראש ישיבת הניקים, החתן היקר למזל טוב ארעא דשעקלעד בלע"ז, אשר ישב בדד שנים רבות באוהלה של תורה ובאפליקציית "שליש גן עדן"-נלכד.

ואתם הרווקים זעקו זעקה גדולה ומרה כזעקת מרדכי היהודי למען לא תיכחד נפשכם בריתחא דהשכינה, "נמות ולא נתחתן!". די לנו במוסד השמד המלא מרעין בישין הרוצים להשמידנו בכל דור ודור על ידי הבאת איש ואישה ביחד כמעשה צבא השמד לישראוייל בטנקים! רצונו של הקודויש בורכו בהפרדה מוחלטת בין ז' לנ' ואסור בתכלית האיסור לבוא בקהל מוסד הנישואין תק' פרסה על תק' פרסה!

ואתה ארעא דשעקעלד, שהשם ירבה לכם מטל השמיים ומשמני הוולט ושהברכה והאהבה תשרה תדיר בינכם ושהמריבות לא יהיו תדיר שנאמר תדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם.

​

אמן וגם לך ומשפחתך, תודה רבה
 

כרגיל, נהניתי לקרוא, הראיתי לארוסתי והיא נהנתה מאוד מדבריך

תמסור לה שכתוב באבחון הפסיכודיאגנוסטי שלי שאני נורמלי.

תוהה אם היא תשתכנע

זה בעיות כלכליות 😬
 

למרות שכאן לא מדברים על בעיות כלכליות ישירות אלא על קשיים נפשיים בעקבות בעיות כלכליות, אז אולי זה כן יתאים... 

וממילא זה נכתב בחצי הומור...

אם זה מייצר בעיות התנהגות, כעסים, מריבות בין בני הזוג, קמצנות מוגזמת על עצמך וכדומה, אז אולי כן שווה לשקול פניה לאיש מקצוע.

עם הכי הרבה משקעים, כמעט לכולנו, גם לאלה שגדלו עם הרבה כסף.

רוצה לשנות את זה, לך לטיפול.

זה יותר עניין של תפיסה והסתכלות מאשר של חומר.

יש כאלה שגדלו באושר עם מעט ויש כאלה שלהיפך.

המון אנשים לא מקבלים מההורים עזרה כלכלית. הרבה מהם בקשר מצויין עם ההורים כי הם מקבלים מהם דברים חשובים יותר מכסף. השאלה אם את הדברים החשובים לבניית אישיות טובה ומוסרית ושמחה כן קיבלת? כי אם ללכת לטיפול, הייתי הולכת על חסכים באהבה וקבלה, לא על חסכים בכסף. כדאי מאוד לחשוב בראש האם 'הורי לא נותנים לי כי לא אכפת להם ממני/לא אוהבים אותי, או ש- הורי היו רוצים לקנות לי כל מה שאני צריך. אבל לא יכולים.'

יש בתים שחוסר ממון יוצר בהם לחץ ודאגה רבה וזה עובר לילדים או שממש מחנכים אותם ללחץ הזה. ויש בתים שלמרות שאין כסף, זה לא משהו לדבר עליו. גודלים בהרגשה שיש לי כל מה שאני צריך. יש שמחה בבית.

אם גדלת בבית מהסוג הראשון צריך לעבוד על עצמך לא להעביר זאת לדור הבא. יש מקום לטיפול ויש מקום גם לעבודה עצמית, לבניית האמונה ולהשתדלות בצד המעשי.

ויש גם אנשים שירשו כסף אבל עכשיו אין להם הורים... אז מה עדיף?

לא יכלתי לצפות לתשובה טובה מזו.

היחס שלנו לכסף מאד חשוב בהרבה מאד מובנים,

ולכן צריך לבנות יחס נכון בעצמך וגם לחנך את הילדים שלך

ואין יכולת תמיכה מהההורים.

או שעצם הרעיון שיש כאלה הורים שתומכים ואצלך לא, גרם לך להצפה.

עוד נקודה 

האם היה חסר לכם משו בסיסי בבית?

יש משפחות שיש להם כסף, אין מחסור,אבל ההתנהלות היא חסכנית

 והדיבור בבית תמיד הוא על זה שאין ושהמדינה רשויות בסופר הכול יקר

איך זה היה אצלך?

מים קרים על נפש עייפה ב"ה