@חסדי הים

@נחשון מהרחברון

@יו0י

@אריאל יוסף

בסיפור של משה. אולי לא צריך לצמצם את הגילוי של הכרת וכפיות טובה דווקא למשה אלא לכללות סיפור יצירת מצריים - למה זה מודגש דווקא פה?

אולי זאת הנקודה.

אסור להתעלם מטוב שאדם עשה. כי כל דרכיו משפט. חזק!

"מיום שברא הקב"ה את עולמו לא היה אדם שהודה להקב"ה עד שבאתה לאה והודתו שנאמר: הפעם אודה את ה" (ברכות ז, עמוד ב)

מדוייק. אין הבדל בין הודאה להכרת הטוב? כלומר, נראה לי שיש הפרש, הרי משה לא אומר תודה ליאור ולעפר אלא מכיר להם טובה..

הכרת טובה זה מה שקורה בראש.

מי שמודה גם מכיר טובה בראש לפני שהוא מודה

נקודות למחשבה. אתה בעצם אומר שזו חלק מהמהות של משה כענו מכל.

מעולם לא שמעתי את הדבר הזה... זה יהיה חידוש גדול בשבילי

שהקב"ה העמיד את פרעה מבין המתים (לא ע"י תחייה) כיוון שעשה תשובה. חבר הראה לי שהרב קרליבך אומר שמשה הציל אותו.

איך אפשר לדון על משהו למה משה רבינו עשה אותו אם אנחנו לא יודעים אם בכלל זה כתוב 

ואני רואה פה את כולם דנים כאילו זה ידוע.. לא ברור לי העניין 

אני לא רואה סיבה לקבל שכל דבר שהוא אמר או עשה יש לו מקור.

לפעמים זה הבנה אישית, או זיכרון מטושטש מאיפשהו 

זה לא מוריד מהכוונות הטובות שהיו לו אז לא רואה בזה חוסר כבוד.

אני מתייחס אליו כמו לכל אדם שיגיד לי חידוש מהתורה שלא שמעתי מעולם

והוא כתב את נפש החיים ורוח החיים... ומה לעניין הנצי"ב והרב קוק?

הוא כתוב עליו שהיה עילוי בצעירותו...

(חוץ מזה שהם ידועים כלא רק גאונים אלא גם בנאמנות וחתירה לאמת)

פירוש חסידי זה יכול להיות רעיון על פסוק שאולי לא לזה התכוונו, אבל הרעיון נכון

כי לפעמים נזרקה רוח הקודש במי שאמר

אבל לספר משהו שלא קרה זה כבר מנוגד לחסידות ובכלל לתורה

הרי כל הסיפורים על מעשים של צדיקים באים כדי ללמוד מהם..

אם אתה מספר משהו שלא היה אתה גם לומד משהו לא נכון

דווקא הזוהר (שהחסידות כל כך הולכת לפיו) כותב שלעומת חידושים אמיתיים שמורידים שפע

חידושי תורה של שווא גורמים ההפך.

אבל דווקא החסד של אברהם כלול מזה, וגם יותר עמוק מזה. שהרי בחסד ההשפעה היא אפילו למי שאין לי שום שייכות איתו..

ובעניין משה, מי שנבחר להנהיג את העם, ובא נאמר שהוא לא הגיע מבית של ת"ח, צריך להתייחד באיזה תכונות מיוחדות ומידות טובות בצורה יוצאת מן הכלל כדי לזכות להיות שליחו של קב"ה, ולהנהיג את עמו.

אז אולי נכון יותר שהשאלה תהיה לא 'למה דווקא משה?', אלא למה דווקא התכונה הזאת היתה צריכה להיות במי שהנהיג את העם ביציאה מהגלות לגאולה.

וזכור לי שמדובר על זה, אבל אין לי בשליפה, צריך לעיין..

בין הודאה על טוב לבין הודאה על חטא לבין הכרת הטוב לא?

?

@הרמוניה - אה, הבנתי.

אהרן הוא הוד ומשה הוא נצח (למרות שלפעמים הם מתחלפים).

אבל אני חושב שהיא נכונה.

הגמ' אומרת שעיקם הכתוב 9 אותיות כדי לא לכתוב טמאה (לגבי נוח ואת החיה אשר איננה טהורה)

ואז מקשה על עצמה הרי כתוב בהרבה מאד מקומות בתורה את המילה טמא טמאה טומאה וכו... למה לא עיקמו בכל מקום - אלא שלימדנו אותך פעם אחת ולא צריך כל פעם מחדש

(כן ראינו בגמ' שאומרת על אדה''ר שהתכסה בעלי תאנה שזה בגלל שעץ הדעת היה עץ תאנה ובמה שחטאו ניתקנו... שזה עיקרון דומה אך לא זהה)

אז התורה נותנת לנו דוגמא שתיים וזהו. תלמד להבא 

(הדוגמא השניה יותר מפורשת... עם אבימלך ופיכול ואברהם כחסד אשר עשיתי עימך תעשה עימדי  - אברהם לא נוקם להיפך כורת ברית ומתפלל וכו')

ועוד שרש"י ותוס' נחלקו עם הסיפור של עלי תאנה, ואין שם הכרת הטוב, אז ההקשר לא כ"כ מובן. כריתת ברית היא לא בדיוק הכרת טובה (דווקא הפוך, זו דרישה להכרת טובה, לכוף את השני לעשות כן [גם אם זה בהסכמתו, זו לא בחירתו הגמורה]), והדרישה באה מאבימלך ולא להיפך. (מחמת שאני חולק עליך בזה אני לא מוצא דוגמא ראשונית לכך, ועוד כנ"ל בכותרת).

משה הוא הדוגמא היחידה שבא ללמדנו על הכלל

נכון הוא פעל ככה מספר פעמים אבל הוא דוגמא אחת

אז משה בא ללמד אותנו - למה דווקא הוא?

מעניין . שמעתי מרבי שמשה הוא חיצוני לאומה, הוא גדל בבית פרעה ולומד הרבה מיתרו, ומתחתן עם מדינית. הוא צריך להיות חיצוני בגלל שאין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים. זה ההשתתפות של האומות(ואם תרצה גם של הטבע) בגאולה .

אבל להגיד שזו השתתפות האומות (דייקא מצד משה)? לא שמעתי. זה דורש מקור לענ"ד.

עולה לי הסיפור של אשכול וענר (וממרא) - נראה שאומרים שם שהם עזרו במלחמה ואברהם הכיר להם טובה. לא סגור על זה, צריך לבדוק. 

אבל ברמת העיקרון, גם אם לא כוב שמישהו עשה להם טובה כדי שהם יכירו לו טובה עליה - זה מראה על נקודה מהותית, התורה חכתה מלהביא את הנקודה המוסרית והיסודית הזו עד משה רבנו, למה? אולי באמת יש עניין נוסף שהאבות לא זקוקים לאף אחד, הם כ"כ "יסודיים" ושורשיים (כאבות ויסודות) כך שלא שייך שמישהו יגמול עימהם טובה מלבד הקב"ה.

אבל אקח את הנקודה המרכזית בעיני - כפיות הטובה של פרעה+היסוד, עניינה של גאולה היא ההכרה העולמית שהכל מנוהל ע"י ה', הטוב והרע, החיים והמוות. זו גאולה וכן יסודה בהכרה בכלל ובהכרת הטוב בפרט (מעניין לראות שבסוף ימיו של דוד המלך, כשהוא מצוות את שלמה להתנקם ביואב ושמעי בן גרא, יש כאן בעצם את ההפך, הכרת הרע. ובן דוד הוא גואלנו).

במדרש פרקי דרבי אליעזר (פמ"ג) מסופר שפרעה ניצל מים סוף. הרב שלמה קרליבך בספרו "אבן שלמה" כותב שמשה הוא מצילו של פרעה[1], ולמה? הכרת הטוב. העניין של הכרת הטוב חוזר פעמים רבות אצל משה, במכת דם, במכת צפרדעים ובמכת כינים. ניתן לומר שבמידה כזו או אחרת זו כל מהותו של משה [והיא ניכרת אף בשמו – מקובל לומר שניתן למשה שם אחר ע"י אימו אולם התורה בחרה להשאיר לו את השם משה, השם שנתנה לו בתיה בת פרעה. למה? הכרת הטוב על כך שהצילה אותו מן היאור]. למה התורה בחרה ללמד אותנו את המושג הזה של הכרת הטוב דווקא דרך משה? במבט ראשון, הכרת הטוב של משה באה מתוך ניגודיות לחסרון הכרת הטוב של פרעה מלך מצרים "אשר לא ידע את יוסף". יוסף העצים את ממלכת מצרים והתורה מציינת שפרעה "שכח" את כל הטוב שגמל יוסף עם האומה המצרית.

אולם נראה שיש כאן נקודה עמוקה יותר. משה הוא המנהיג הראשון של עם ישראל, מנהיג ראשון ושכמותו לא יהיה ומכל מקום – לכל מנהיג ישנן תכונות נדרשות, אחת מהן – כך נראה להסיק – היא הכרת הטוב. למה? ניתן לומר שזו חלק מהענווה של משה, שנדרשת מכל מנהיג לפי רמתו ועניינו. מנהיג יכול להפוך להיות רודן ועריץ ולשלוט בכוחנות. הכרת הטוב היא הדרך הראשונה להכנע תחת יד ה', לצאת מבחינת "כוחי ועוצם ידי". אומר הזהר הקדוש – "מלכות, לית לה מגרמה  כלום", על האוחז במידה זו של המלכות, עליו לדעת ולהכיר שזה כל יסודו – על אף שהוא במקום עליון של שררה ושלטון – באמת אין לו שום דבר שעצמי לו, ש"שלו".

עיקרון דומה מצאנו ביהודה, שהודה ואמר "צדקה ממני" כאשר תמר שולחת לו את טבעתו, מטהו ופתיליו. ובאמת שביחס ליהודה הדברים עתיקים, שכן גם לאה בעת הולדתו פתחה ואמר "הפעם אודה את ה'". גם בדוד המלך מצאנו את אותו העיקרון ואפ' בצורה הפוכה. ראשית ראיתי בדוד שהקים עולה של תשובה, ומהות התשובה – וידוי, ההכרה שחטאתי לישות שגדולה ממני וגמלתיה רעה תחת טובה. בסוף ימיו של דוד הוא מצווה את בנו שלמה לגמול רעה את יואב בן צרויה ושמעי בן גרא, דוד לא שוכח את הרעה שגמלוהו ומשיב להם רעה תחת רעה.

מ"מ במשה מצאנו את שלימות מציאות הכרת הטוב, ומגלה לנו הרב שלמה קרליבך, שלימות כ"כ גדולה שמשה מוצא מקום להוכיר טובה גם לרשעים – פרעה מלך מצרים, על שגידלו בביתו והקנה את שאר התכונות של ההנהגה וגינוני המלכות.

מתייג: הסתכלו בתגובת "תוצאה".

@מישהו איתי

@נחשון מהרחברון

@הרמוניה

@יו0י

@advfb

@חסדי הים

@צהרים

@הפי

אני אוהב שיש דבר מוגמר - וזה... קיצר זה לא רק שלי.

אבל אני מניח שיש גם מדרשים על אנשים שלפני,

תחפש בטח בספר "הכרת הטוב" של הרב יואל שוורץ בו הוא מלקט עוד מדרשים על כאלה שלפני. אבל באמת זה נשמע יותר מהרגיל.

חוץמזה, לשיטתך מה עניין הכרת הטוב בעצים ובאבנים?

ושנית, כמה מתוך המכירי טובה הקודמים מצינו שהיו צריכים לבצע מכות?...

אבל לא יודע מה העניין. אני יכול סתם להעלות השראות שזה בחינה של גואל או שליחות.

והלוואי שיתעוררו מחשבות

אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.

היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.

זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.

סיימנו תיכון לפני 3 שנים

ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים

אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם

יכול להיות שכעת אין לו קשר עם אף אחד מהישיבה התיכונית ולכן מיותר מבחינתו להזמין משם

כלומר בלי גטאות ומחנות השמדה?

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)

ונועד להיות כזה.

אני לא מסוגל להיות בהם. הרעש הורג אותי.

אבל כשאני צריכה כמה דברים מכמה חנויות אז זה המקום המתאים. פשוט להיות ממוקדת, להגדיר מראש מה אני צריכה

נתתי את ההקבלה כי יש על הקניון פרק של חיות כיס אאלט. וזה אחד המאפיינים שהם מונים שם

אני מבין שלאנשים נוירו-טיפיקלים המקום הזה הוא מקום בילוי.

אצלנו באמת יש חנות לבעלי חיים, עם בעלי חיים מקסימים וזה משמח להיכנס לשם,

לדבר עם התוכונים , להנות מהארנבות הגמדיות הפרוותיות והרכות, מהאוגרים הסיביריים

הרצים כמטורפים על הגלגלת....

ואאלט זה "אם אני לא טועה".

התכוונתי לומר שבפודקאסט חיות כיס יש פרק על קניונים ועל המחשבה שעומדת מאחוריהם, אם אני לא טועה במה שאני זוכרת.

בני אדם לא כל כך שונים מזה כפי שלפעמים חושבים...

סביב life style, סטיילינג, אופנה, שופינג, טיפוח

מנשים מצפים יותר

ומכאן הקניון כמודל אופנה וסטייל וכמקום שבו "הופכים" אישה להיות "אישה לפי הציפיות" עם כל מה שפ.א כתב

אני מבין בין המילים שאת לא בדיוק מנסה להיצמד אליהן.

(גם אני לא, בצד הגברי של העניין).

מה יש באינטרנט שגורם לך לשרוף זמן ?

(אלא אם כן התכוונת אינסטגרם טיקטוק וכזה ואזיותר מובן)

– המוח האנושי לא אוהב להתמקד כל־כך במשהו אחד לאורך זמן רב. זה מאוד קשה לשבת במשך כמה שעות ולהתעסק במשהו רצוף כמו ציור או כתיבה, למי שלא רגיל לזה. באינטרנט יש הרבה גירויים קצרים והמוח שלנו מת על זה (זפזופ בין אתרים, חדשות).

פעם הייתי אוהב לשחק במשחק מחשב מסוים אבל זה היה קשה לשבת עליו הרבה זמן בלי הפסקות של דברים אחרים (כמו קריאת מאמר).

– אני חושב שהאור במסך מרגיע/ממכר. המחשב/אינטרנט/UI בנוי בצורה מאוד מאוד כיפית ונוחה לעין והמוח די נרגע מזה.

– אתה תמיד יכול לעבור לטלפון בלי דפדפן או למחוק את הדפדפן מהטלפון שלך (אפשר לחפש מדריך), אם הבעיה שם.

להגביר שליטה ע"י

צמצום טריגרים

(לשים את הטלפון בחדר אחר/ לצאת החוצה בלי טלפון)

מציאת חלופות

(תחביבים/ לדבר עם אנשים/ לצאת לטייל)

אימון

(לשים יעד ריאלי ולהוסיף עליו כשמצליחים להשיג אותו)

אגב זה לא קשור רק לגלישה אלא לכל שליטה עצמית אחרת

(אוכל/ כעסים/ זמנים/ תקשורת תקינה/ גבולות)

כשמשפרים שליטה בנושא אחד

הוא יכול להשפיע על עוד נושאים

אבל להערכתי בגלישה באינטרנט דרושה הרבה הרבה יותר שליטה עצמית, לא יודעת לפעמים דברים גשמייח יותר קל. וקל גם כשיש איסור חיצוני - למשל שבת, לחכות בין בשר לחלב

אחרת היו לך עיסוקים אחרים שהיו יותר חשובים לך, מעניינים אותך, התחייבת לעשות אותם כי אחרת תיפגע…

והוא קשוח בעיקר בגלל שהתוכן שיש בו הוא תוכן באיכות טובה ממש. כלומר, אני יכול לצרוך זבל (ואז לי אישית יותר קל להפסיק, רילס למינהם).

ואז מגיע איזה מישהו שאני מעריך עם סרטון שיש בו חכמה שאולי אני צריך לחיים שלי. ועוד אחד. ועוד פוסט עם טקסט מעניין, ועוד שרשור בפורום רגישים שאני מתעניין בו כי הוא באמת מקדם אותי בחיים.

והופס, עברו שעתיים.

אם אני לא אצרוך שעה ביום מדיה חברתית אני אבוד והמקצוע שלי מת ובעוד 3 שנים לא יהיה לי במה לפרנס משפחה.

אם אני נכנס לטוויטר כדי לקרוא חדשות AI כי זה מקור המידע הנכון אני נסחף לרעל של החדשות הרגילות ומבזבז עליהן את הזמן.

שעה טוויטר צריך.

שעתיים?

שלוש שעות?

ארבע?

אולי בשעה השלישית או הרביעית אני אמצא כתבה שתשנה לי את החיים (קרה במוצ"ש לפני שבועיים, עם Laguna AI)?

ובדורות קודמים, וגם היום למי שרלוונטי, יש הרבה שמבלים זמנים מאוד ממושכים בספריות וארכיונים לצרכי עבודתם.

גם בצורה הזו הרבה מהזמן "מתבזבז" עד להגעה למידע הרלוונטי.

שכחת לכבות את האור יערית, ונרדמת עם הספר ביד יערית...

ובכל זאת, ממכר פחות מאשר הדבר הויזואלי

רק לקריאה.

להגדיר זמן מסך ואז הוא יכול להגביל אותך בזמן.

אפשר גם להגדיר מצב ריכוז בשעות מסוימות שתצטרך אקטיבית ללחוץ על פסק זמן כדי להיכנס והוא יעיף אותך אחרי זמן קצוב.

תהיני בכייף משעות הפנאי שלך.

אני מכיר רק בפלאפון.

תחפשי איכות חיים או זמן מסך או ריכוז בהגדרות במחשב, אולי יש.