@חסדי הים

@נחשון מהרחברון

@יו0י

@אריאל יוסף

בסיפור של משה. אולי לא צריך לצמצם את הגילוי של הכרת וכפיות טובה דווקא למשה אלא לכללות סיפור יצירת מצריים - למה זה מודגש דווקא פה?

אולי זאת הנקודה.

אסור להתעלם מטוב שאדם עשה. כי כל דרכיו משפט. חזק!

"מיום שברא הקב"ה את עולמו לא היה אדם שהודה להקב"ה עד שבאתה לאה והודתו שנאמר: הפעם אודה את ה" (ברכות ז, עמוד ב)

מדוייק. אין הבדל בין הודאה להכרת הטוב? כלומר, נראה לי שיש הפרש, הרי משה לא אומר תודה ליאור ולעפר אלא מכיר להם טובה..

הכרת טובה זה מה שקורה בראש.

מי שמודה גם מכיר טובה בראש לפני שהוא מודה

נקודות למחשבה. אתה בעצם אומר שזו חלק מהמהות של משה כענו מכל.

מעולם לא שמעתי את הדבר הזה... זה יהיה חידוש גדול בשבילי

שהקב"ה העמיד את פרעה מבין המתים (לא ע"י תחייה) כיוון שעשה תשובה. חבר הראה לי שהרב קרליבך אומר שמשה הציל אותו.

איך אפשר לדון על משהו למה משה רבינו עשה אותו אם אנחנו לא יודעים אם בכלל זה כתוב 

ואני רואה פה את כולם דנים כאילו זה ידוע.. לא ברור לי העניין 

אני לא רואה סיבה לקבל שכל דבר שהוא אמר או עשה יש לו מקור.

לפעמים זה הבנה אישית, או זיכרון מטושטש מאיפשהו 

זה לא מוריד מהכוונות הטובות שהיו לו אז לא רואה בזה חוסר כבוד.

אני מתייחס אליו כמו לכל אדם שיגיד לי חידוש מהתורה שלא שמעתי מעולם

והוא כתב את נפש החיים ורוח החיים... ומה לעניין הנצי"ב והרב קוק?

הוא כתוב עליו שהיה עילוי בצעירותו...

(חוץ מזה שהם ידועים כלא רק גאונים אלא גם בנאמנות וחתירה לאמת)

פירוש חסידי זה יכול להיות רעיון על פסוק שאולי לא לזה התכוונו, אבל הרעיון נכון

כי לפעמים נזרקה רוח הקודש במי שאמר

אבל לספר משהו שלא קרה זה כבר מנוגד לחסידות ובכלל לתורה

הרי כל הסיפורים על מעשים של צדיקים באים כדי ללמוד מהם..

אם אתה מספר משהו שלא היה אתה גם לומד משהו לא נכון

דווקא הזוהר (שהחסידות כל כך הולכת לפיו) כותב שלעומת חידושים אמיתיים שמורידים שפע

חידושי תורה של שווא גורמים ההפך.

אבל דווקא החסד של אברהם כלול מזה, וגם יותר עמוק מזה. שהרי בחסד ההשפעה היא אפילו למי שאין לי שום שייכות איתו..

ובעניין משה, מי שנבחר להנהיג את העם, ובא נאמר שהוא לא הגיע מבית של ת"ח, צריך להתייחד באיזה תכונות מיוחדות ומידות טובות בצורה יוצאת מן הכלל כדי לזכות להיות שליחו של קב"ה, ולהנהיג את עמו.

אז אולי נכון יותר שהשאלה תהיה לא 'למה דווקא משה?', אלא למה דווקא התכונה הזאת היתה צריכה להיות במי שהנהיג את העם ביציאה מהגלות לגאולה.

וזכור לי שמדובר על זה, אבל אין לי בשליפה, צריך לעיין..

בין הודאה על טוב לבין הודאה על חטא לבין הכרת הטוב לא?

?

@הרמוניה - אה, הבנתי.

אהרן הוא הוד ומשה הוא נצח (למרות שלפעמים הם מתחלפים).

אבל אני חושב שהיא נכונה.

הגמ' אומרת שעיקם הכתוב 9 אותיות כדי לא לכתוב טמאה (לגבי נוח ואת החיה אשר איננה טהורה)

ואז מקשה על עצמה הרי כתוב בהרבה מאד מקומות בתורה את המילה טמא טמאה טומאה וכו... למה לא עיקמו בכל מקום - אלא שלימדנו אותך פעם אחת ולא צריך כל פעם מחדש

(כן ראינו בגמ' שאומרת על אדה''ר שהתכסה בעלי תאנה שזה בגלל שעץ הדעת היה עץ תאנה ובמה שחטאו ניתקנו... שזה עיקרון דומה אך לא זהה)

אז התורה נותנת לנו דוגמא שתיים וזהו. תלמד להבא 

(הדוגמא השניה יותר מפורשת... עם אבימלך ופיכול ואברהם כחסד אשר עשיתי עימך תעשה עימדי  - אברהם לא נוקם להיפך כורת ברית ומתפלל וכו')

ועוד שרש"י ותוס' נחלקו עם הסיפור של עלי תאנה, ואין שם הכרת הטוב, אז ההקשר לא כ"כ מובן. כריתת ברית היא לא בדיוק הכרת טובה (דווקא הפוך, זו דרישה להכרת טובה, לכוף את השני לעשות כן [גם אם זה בהסכמתו, זו לא בחירתו הגמורה]), והדרישה באה מאבימלך ולא להיפך. (מחמת שאני חולק עליך בזה אני לא מוצא דוגמא ראשונית לכך, ועוד כנ"ל בכותרת).

משה הוא הדוגמא היחידה שבא ללמדנו על הכלל

נכון הוא פעל ככה מספר פעמים אבל הוא דוגמא אחת

אז משה בא ללמד אותנו - למה דווקא הוא?

מעניין . שמעתי מרבי שמשה הוא חיצוני לאומה, הוא גדל בבית פרעה ולומד הרבה מיתרו, ומתחתן עם מדינית. הוא צריך להיות חיצוני בגלל שאין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים. זה ההשתתפות של האומות(ואם תרצה גם של הטבע) בגאולה .

אבל להגיד שזו השתתפות האומות (דייקא מצד משה)? לא שמעתי. זה דורש מקור לענ"ד.

עולה לי הסיפור של אשכול וענר (וממרא) - נראה שאומרים שם שהם עזרו במלחמה ואברהם הכיר להם טובה. לא סגור על זה, צריך לבדוק. 

אבל ברמת העיקרון, גם אם לא כוב שמישהו עשה להם טובה כדי שהם יכירו לו טובה עליה - זה מראה על נקודה מהותית, התורה חכתה מלהביא את הנקודה המוסרית והיסודית הזו עד משה רבנו, למה? אולי באמת יש עניין נוסף שהאבות לא זקוקים לאף אחד, הם כ"כ "יסודיים" ושורשיים (כאבות ויסודות) כך שלא שייך שמישהו יגמול עימהם טובה מלבד הקב"ה.

אבל אקח את הנקודה המרכזית בעיני - כפיות הטובה של פרעה+היסוד, עניינה של גאולה היא ההכרה העולמית שהכל מנוהל ע"י ה', הטוב והרע, החיים והמוות. זו גאולה וכן יסודה בהכרה בכלל ובהכרת הטוב בפרט (מעניין לראות שבסוף ימיו של דוד המלך, כשהוא מצוות את שלמה להתנקם ביואב ושמעי בן גרא, יש כאן בעצם את ההפך, הכרת הרע. ובן דוד הוא גואלנו).

במדרש פרקי דרבי אליעזר (פמ"ג) מסופר שפרעה ניצל מים סוף. הרב שלמה קרליבך בספרו "אבן שלמה" כותב שמשה הוא מצילו של פרעה[1], ולמה? הכרת הטוב. העניין של הכרת הטוב חוזר פעמים רבות אצל משה, במכת דם, במכת צפרדעים ובמכת כינים. ניתן לומר שבמידה כזו או אחרת זו כל מהותו של משה [והיא ניכרת אף בשמו – מקובל לומר שניתן למשה שם אחר ע"י אימו אולם התורה בחרה להשאיר לו את השם משה, השם שנתנה לו בתיה בת פרעה. למה? הכרת הטוב על כך שהצילה אותו מן היאור]. למה התורה בחרה ללמד אותנו את המושג הזה של הכרת הטוב דווקא דרך משה? במבט ראשון, הכרת הטוב של משה באה מתוך ניגודיות לחסרון הכרת הטוב של פרעה מלך מצרים "אשר לא ידע את יוסף". יוסף העצים את ממלכת מצרים והתורה מציינת שפרעה "שכח" את כל הטוב שגמל יוסף עם האומה המצרית.

אולם נראה שיש כאן נקודה עמוקה יותר. משה הוא המנהיג הראשון של עם ישראל, מנהיג ראשון ושכמותו לא יהיה ומכל מקום – לכל מנהיג ישנן תכונות נדרשות, אחת מהן – כך נראה להסיק – היא הכרת הטוב. למה? ניתן לומר שזו חלק מהענווה של משה, שנדרשת מכל מנהיג לפי רמתו ועניינו. מנהיג יכול להפוך להיות רודן ועריץ ולשלוט בכוחנות. הכרת הטוב היא הדרך הראשונה להכנע תחת יד ה', לצאת מבחינת "כוחי ועוצם ידי". אומר הזהר הקדוש – "מלכות, לית לה מגרמה  כלום", על האוחז במידה זו של המלכות, עליו לדעת ולהכיר שזה כל יסודו – על אף שהוא במקום עליון של שררה ושלטון – באמת אין לו שום דבר שעצמי לו, ש"שלו".

עיקרון דומה מצאנו ביהודה, שהודה ואמר "צדקה ממני" כאשר תמר שולחת לו את טבעתו, מטהו ופתיליו. ובאמת שביחס ליהודה הדברים עתיקים, שכן גם לאה בעת הולדתו פתחה ואמר "הפעם אודה את ה'". גם בדוד המלך מצאנו את אותו העיקרון ואפ' בצורה הפוכה. ראשית ראיתי בדוד שהקים עולה של תשובה, ומהות התשובה – וידוי, ההכרה שחטאתי לישות שגדולה ממני וגמלתיה רעה תחת טובה. בסוף ימיו של דוד הוא מצווה את בנו שלמה לגמול רעה את יואב בן צרויה ושמעי בן גרא, דוד לא שוכח את הרעה שגמלוהו ומשיב להם רעה תחת רעה.

מ"מ במשה מצאנו את שלימות מציאות הכרת הטוב, ומגלה לנו הרב שלמה קרליבך, שלימות כ"כ גדולה שמשה מוצא מקום להוכיר טובה גם לרשעים – פרעה מלך מצרים, על שגידלו בביתו והקנה את שאר התכונות של ההנהגה וגינוני המלכות.

מתייג: הסתכלו בתגובת "תוצאה".

@מישהו איתי

@נחשון מהרחברון

@הרמוניה

@יו0י

@advfb

@חסדי הים

@צהרים

@הפי

אני אוהב שיש דבר מוגמר - וזה... קיצר זה לא רק שלי.

אבל אני מניח שיש גם מדרשים על אנשים שלפני,

תחפש בטח בספר "הכרת הטוב" של הרב יואל שוורץ בו הוא מלקט עוד מדרשים על כאלה שלפני. אבל באמת זה נשמע יותר מהרגיל.

חוץמזה, לשיטתך מה עניין הכרת הטוב בעצים ובאבנים?

ושנית, כמה מתוך המכירי טובה הקודמים מצינו שהיו צריכים לבצע מכות?...

אבל לא יודע מה העניין. אני יכול סתם להעלות השראות שזה בחינה של גואל או שליחות.

אולי היום בניגוד לילדות אני אצליח לטפל בו ויגדל לו קצת שיער

נעשה לו קוקיות, שיהיה בת

איך אומרים ראש דשא או ראשת?😉

"ראש אולפנה או ראשת אולפנה?" 

"ראש עיר או ראשת עיר?"

כן ראשת זה חארטה..

מחבבת שגרה

היא לא חייבת להיות משעממת

בשבט יש יומולדת לעץ שלנו בגינה

שגדל בספונטניות מתוך דשא סינתטי

לא שזכרתי את זה

אבל האייפון בחר להציג תמונה שלו הראשונה להיום 

יש הזדמנות לעשות סעודה רביעית, להוסיף אלפא ביתא פסוקי ברכה ופיוטים וכו'. הלוואי שאזכה לחצי ממה שאני מדבר בחצי מהפעמים. אבל לפחות יש משמעותית יותר זמן ויותר נחת לזה מאשר בקיץ. (וגם בקיץ זה ברכה כי יש הזדמנות יותר בנחת משמעותית בשישי להשלים שמו"ת ושיר השירים וכו' וכולי האי הלוואי )

שהעברת נושא. זה מאוד חכם. יישר כוח!

חודש טוב!

לגבי מה עושים במוצ"ש ארוך. זה היה כמו מים קרים על נפש עייפה  אחרי הדיונים של חרדים -דת"ל.

בעבר הייתי עונה בוודאי

היום אני מסתכלת אחרת

קשיי העבר (וגם ההווה) עזרו (ועוזרים) לי לבנות דברים שאני מאד מרוצה מהם

וכנראה לא הייתי מגיעה אליהם לולא הקשיים

זה מצד אחד

מהצד השני הייתי שמחה לחיים נטולי קשיים או מופחתי קשיים מורכבות החיים..

כלומר, זה משהו שמתנגד לנו כדי שנשים לב אליו, קצת כמו "כאב" במובן הפיזי.

כמה התנגדות צריך בדרך כדי להתפתח

לא שמישהו שאל אותי קודם

אבל אולי יום אחד אני אבין שזה היה נצרך כמו שהבנתי על קשיים מהעבר

אני חושב שבשלב מסויים לומדים שצריך ללמוד יותר "להכיל" ופחות להתנגד.

זה עוזר לשנות את המציאות בטווח הרחוק, בעיקר. אבל בטווח הקצר עוזר לי לחיות טוב ולישון טוב ולא להיות במקום שבו "קשה" לי במובן של להרגיש שקשה.

הגדרה טובה

כשההתנגדות יורדת

גם הציפייה יותר מותאמת

קושי צפוי הוא יותר קל

איך את מגדירה את זה?

זה קושי שחוזר על עצמו

אז אני יודעת (או לומדת לדעת) מראש מה או מי הגורם/ים

ויודעת (או לומדת לדעת) להתייחס בהתאם

אם זה קושי חדש

זה הזמן לניסוי וטעייה עד להגדרת הגורמים ולהתוויית הדרך המתאימה ביותר 

אי אז בגיל 30 וקצת.

זה את היכולת "להגדיר" (הנה יצא ממני המתכנת) קשיים כדי להתחיל לעבוד איתם.

זה אומר שקורה לך משהו שאתה לא נהנה ממנו אבל אתה לא חסר אונים כלפיו וגם יודע לדחות אותו למחר או לשים לב להתקדמות.

Stand a little taller

Doesn't mean I'm lonely when I'm alone

What doesn't kill you makes a fighter

Footsteps even lighter

Doesn't mean I'm over cause you're gone

מה שלא הורג אותך - מחשל אותך.

מה שהורג אותך - מחשל את אמא שלך.

מה שהורג את אמא שלך - נותן לך שבוע "מיוחדת"...

נ.ב. הומור שחור זה מנגנון הישרדות אנושי.

יש כאלה שהייתי מוותרת

ומאמינה שהייתי נבנית גם בלעדיהם

עברתי כל מיני דברים בחיים. והייתי במקומות שלא ברור לי כיום איך יצאתי מהם…

כשאני מסתכלת אחורה, אני רואה איך זה חלק ממה שגרם לי להיות מי שאני כיום. אבל לא הייתי מזמינה שום דבר כזה, גם אם הייתי יודעת איך אצא מזה. משתדלים לראות את הטוב מהמצב הנתון, אבל זה לא אומר שהייתי בוחרת בזה. ואני עדיין מצולקת מדברים שעברתי. אבל משתדלת כל יום לגדול מזה ולהתקדם הלאה.

כל קושי שעוברים, עלול להשאיר משקעים. ויש את הפחד להתעורר יום אחד ולחזור אחורה, להרגיש שוב שם בקושי הזה ולא להיות עם כוחות להתמודד. 

לכתחילא כן

כיון שאם חלק מהקשיים לא היו קיימים בחיי

הייתי חוסכת הרבה סבל (וזבל)

בדיעבד חלקם לא

כיון שזה  חשף אותי להבנות עמוקות כלפי עצמי

והביא אותי למי שאני כיום

על החלקים ה"עצובים" או המורכבים בחיים (שגרמו לי בדיעבד לבזבוז כוחות והרבה עצב)

הייתי מוותרת

בבחינת "לא הם ולא שכרם"

אבל

בדיעבד, בגלל שהמורכבויות לימדו אותי הרבה

ובזכותם אני מי שאני

אז הם 'עזרו' לי ללמוד מהם איך להמשיך הלאה.

ואפשר להעמיק ב"תורת מנחם", תשמ"ד חלק ד', שבת מסעי סעיף י"ב-

בקצרה הרבי מילובביץ' מסביר על עניין המסעות ממדרגה למדרגה [כפי שידוע שהבעש"ט עסק במסעות שיש בנפש האדם].

בדיעבד אני באמונה שלמה בהקב"ה ובראייה של הטוב של מה זה בנה בתוכי.

אני? לכתחילה? הייתי מוותר.

אבל איזה מזל שהקב"ה מנהל את המציאות...!

אבל אני מניחה שזה כי עוד לא מיציתי את הטוב מהם. התועלת שהיתה בהם עוד לא נגלתה לי. מקווה שמתישהו בהמשך אבין שלא הייתי מוותרת עליהם.

מסופר כי לאחר מאסרו המפורסם בשנת תרפ"ז (שלזכרו נקבע חג הגאולה יב-יג תמוז), שאלו את הרבי הריי"ץ לתחושתו לאחר כל מסכת הייסורים שעברו עליו, והשיב:

"אם יציע לי מישהו למכור לי במיליארד, רגע אחד של ייסורים בעתיד – לא אקנה. ואם ירצה מישהו לקנות אצלי עבור מיליארד, רגע מייסוריי בעבר – לא אמכור".

אני חושבת שהקשיים הפכו אותי לאישה טובה יותר, עם יותר איכפתיות ותשומת לב לאחרים ולקשיים שלהם.

אבל, אני חייבת לציין שהקשיים שלי לא היו קשים כמו שהיו יכולים להיות בנסיבות אחרות, והייתי עם הרבה תמיכה מסביב.

אפשר להגיב שם אנונימי. כאילו, מה? תהיו טבעונים, תמהונים,  מתנגדי חיסונים, זה לא משנה, יש לך אמת? לך איתה. אבל למה להבנות שרפואה טבעית זה דבר להתבייש בו חחח

(כן מבין זה לא למעיישה ופורום מת וכו' והכל כאן בדיחה שאני בכוונה לא מתייחס אליה. תהיות לאור ההצפה של הנושא והדיון)

עם כמויות הספאם שם באמת צריך ניהול 

ויסיר מהם כל מחלה, וירפא לכל גופם, ויסלח לכל עוונם,

וישלח ברכה והצלחה בכל מעשי ידיהם עם כל ישראל אחיהם, ונאמר אמן

ונהנה לריב עם עצמו בפינה שכוחת "אל" כדי לפרוק עצבים 😂😂😂

אבל בטח זה דוגמא קלאסית למה שנקרא להאכיל את הטרולים

משתעממים מספרים סיפורים זה לא דוקטורט אבל אם כבר מעניין אם כך למה הוא מגיב מאנונימיי? או שהוא מגיב מאנונימי רק בקללות חח ואז אני מבין אותו