@חסדי הים

@נחשון מהרחברון

@יו0י

@אריאל יוסף

בסיפור של משה. אולי לא צריך לצמצם את הגילוי של הכרת וכפיות טובה דווקא למשה אלא לכללות סיפור יצירת מצריים - למה זה מודגש דווקא פה?

אולי זאת הנקודה.

אסור להתעלם מטוב שאדם עשה. כי כל דרכיו משפט. חזק!

"מיום שברא הקב"ה את עולמו לא היה אדם שהודה להקב"ה עד שבאתה לאה והודתו שנאמר: הפעם אודה את ה" (ברכות ז, עמוד ב)

מדוייק. אין הבדל בין הודאה להכרת הטוב? כלומר, נראה לי שיש הפרש, הרי משה לא אומר תודה ליאור ולעפר אלא מכיר להם טובה..

הכרת טובה זה מה שקורה בראש.

מי שמודה גם מכיר טובה בראש לפני שהוא מודה

נקודות למחשבה. אתה בעצם אומר שזו חלק מהמהות של משה כענו מכל.

מעולם לא שמעתי את הדבר הזה... זה יהיה חידוש גדול בשבילי

שהקב"ה העמיד את פרעה מבין המתים (לא ע"י תחייה) כיוון שעשה תשובה. חבר הראה לי שהרב קרליבך אומר שמשה הציל אותו.

שיש כאן הנחת יסוד עקבית מאוד שלהיות איש משפחה אומר שאני כאינדיבידואל אוטומטית מת.. אני רואה את זה בין השורות.. זה לא המודל לחיקוי שאני רוצה להיות בשביל הילדים שלי

במחשבה שניה, ניראלי קצת הגזמתי בפרשנות, וגם לא ירדתם לסוף דעתי. השאלה היתה בעצם, האם נכון לפעמים לוותר על שאיפות מסוימות לטובת אפשרות ממשית מול העיניים לזוגיות טובה? 

אני לא רואה סיבה לקבל שכל דבר שהוא אמר או עשה יש לו מקור.

לפעמים זה הבנה אישית, או זיכרון מטושטש מאיפשהו 

זה לא מוריד מהכוונות הטובות שהיו לו אז לא רואה בזה חוסר כבוד.

אני מתייחס אליו כמו לכל אדם שיגיד לי חידוש מהתורה שלא שמעתי מעולם

והוא כתב את נפש החיים ורוח החיים... ומה לעניין הנצי"ב והרב קוק?

הוא כתוב עליו שהיה עילוי בצעירותו...

(חוץ מזה שהם ידועים כלא רק גאונים אלא גם בנאמנות וחתירה לאמת)

פירוש חסידי זה יכול להיות רעיון על פסוק שאולי לא לזה התכוונו, אבל הרעיון נכון

כי לפעמים נזרקה רוח הקודש במי שאמר

אבל לספר משהו שלא קרה זה כבר מנוגד לחסידות ובכלל לתורה

הרי כל הסיפורים על מעשים של צדיקים באים כדי ללמוד מהם..

אם אתה מספר משהו שלא היה אתה גם לומד משהו לא נכון

דווקא הזוהר (שהחסידות כל כך הולכת לפיו) כותב שלעומת חידושים אמיתיים שמורידים שפע

חידושי תורה של שווא גורמים ההפך.

אבל דווקא החסד של אברהם כלול מזה, וגם יותר עמוק מזה. שהרי בחסד ההשפעה היא אפילו למי שאין לי שום שייכות איתו..

ובעניין משה, מי שנבחר להנהיג את העם, ובא נאמר שהוא לא הגיע מבית של ת"ח, צריך להתייחד באיזה תכונות מיוחדות ומידות טובות בצורה יוצאת מן הכלל כדי לזכות להיות שליחו של קב"ה, ולהנהיג את עמו.

אז אולי נכון יותר שהשאלה תהיה לא 'למה דווקא משה?', אלא למה דווקא התכונה הזאת היתה צריכה להיות במי שהנהיג את העם ביציאה מהגלות לגאולה.

וזכור לי שמדובר על זה, אבל אין לי בשליפה, צריך לעיין..

בין הודאה על טוב לבין הודאה על חטא לבין הכרת הטוב לא?

?

@הרמוניה - אה, הבנתי.

אהרן הוא הוד ומשה הוא נצח (למרות שלפעמים הם מתחלפים).

אבל אני חושב שהיא נכונה.

הגמ' אומרת שעיקם הכתוב 9 אותיות כדי לא לכתוב טמאה (לגבי נוח ואת החיה אשר איננה טהורה)

ואז מקשה על עצמה הרי כתוב בהרבה מאד מקומות בתורה את המילה טמא טמאה טומאה וכו... למה לא עיקמו בכל מקום - אלא שלימדנו אותך פעם אחת ולא צריך כל פעם מחדש

(כן ראינו בגמ' שאומרת על אדה''ר שהתכסה בעלי תאנה שזה בגלל שעץ הדעת היה עץ תאנה ובמה שחטאו ניתקנו... שזה עיקרון דומה אך לא זהה)

אז התורה נותנת לנו דוגמא שתיים וזהו. תלמד להבא 

(הדוגמא השניה יותר מפורשת... עם אבימלך ופיכול ואברהם כחסד אשר עשיתי עימך תעשה עימדי  - אברהם לא נוקם להיפך כורת ברית ומתפלל וכו')

ועוד שרש"י ותוס' נחלקו עם הסיפור של עלי תאנה, ואין שם הכרת הטוב, אז ההקשר לא כ"כ מובן. כריתת ברית היא לא בדיוק הכרת טובה (דווקא הפוך, זו דרישה להכרת טובה, לכוף את השני לעשות כן [גם אם זה בהסכמתו, זו לא בחירתו הגמורה]), והדרישה באה מאבימלך ולא להיפך. (מחמת שאני חולק עליך בזה אני לא מוצא דוגמא ראשונית לכך, ועוד כנ"ל בכותרת).

משה הוא הדוגמא היחידה שבא ללמדנו על הכלל

נכון הוא פעל ככה מספר פעמים אבל הוא דוגמא אחת

אז משה בא ללמד אותנו - למה דווקא הוא?

מעניין . שמעתי מרבי שמשה הוא חיצוני לאומה, הוא גדל בבית פרעה ולומד הרבה מיתרו, ומתחתן עם מדינית. הוא צריך להיות חיצוני בגלל שאין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים. זה ההשתתפות של האומות(ואם תרצה גם של הטבע) בגאולה .

אבל להגיד שזו השתתפות האומות (דייקא מצד משה)? לא שמעתי. זה דורש מקור לענ"ד.

עולה לי הסיפור של אשכול וענר (וממרא) - נראה שאומרים שם שהם עזרו במלחמה ואברהם הכיר להם טובה. לא סגור על זה, צריך לבדוק. 

אבל ברמת העיקרון, גם אם לא כוב שמישהו עשה להם טובה כדי שהם יכירו לו טובה עליה - זה מראה על נקודה מהותית, התורה חכתה מלהביא את הנקודה המוסרית והיסודית הזו עד משה רבנו, למה? אולי באמת יש עניין נוסף שהאבות לא זקוקים לאף אחד, הם כ"כ "יסודיים" ושורשיים (כאבות ויסודות) כך שלא שייך שמישהו יגמול עימהם טובה מלבד הקב"ה.

אבל אקח את הנקודה המרכזית בעיני - כפיות הטובה של פרעה+היסוד, עניינה של גאולה היא ההכרה העולמית שהכל מנוהל ע"י ה', הטוב והרע, החיים והמוות. זו גאולה וכן יסודה בהכרה בכלל ובהכרת הטוב בפרט (מעניין לראות שבסוף ימיו של דוד המלך, כשהוא מצוות את שלמה להתנקם ביואב ושמעי בן גרא, יש כאן בעצם את ההפך, הכרת הרע. ובן דוד הוא גואלנו).

במדרש פרקי דרבי אליעזר (פמ"ג) מסופר שפרעה ניצל מים סוף. הרב שלמה קרליבך בספרו "אבן שלמה" כותב שמשה הוא מצילו של פרעה[1], ולמה? הכרת הטוב. העניין של הכרת הטוב חוזר פעמים רבות אצל משה, במכת דם, במכת צפרדעים ובמכת כינים. ניתן לומר שבמידה כזו או אחרת זו כל מהותו של משה [והיא ניכרת אף בשמו – מקובל לומר שניתן למשה שם אחר ע"י אימו אולם התורה בחרה להשאיר לו את השם משה, השם שנתנה לו בתיה בת פרעה. למה? הכרת הטוב על כך שהצילה אותו מן היאור]. למה התורה בחרה ללמד אותנו את המושג הזה של הכרת הטוב דווקא דרך משה? במבט ראשון, הכרת הטוב של משה באה מתוך ניגודיות לחסרון הכרת הטוב של פרעה מלך מצרים "אשר לא ידע את יוסף". יוסף העצים את ממלכת מצרים והתורה מציינת שפרעה "שכח" את כל הטוב שגמל יוסף עם האומה המצרית.

אולם נראה שיש כאן נקודה עמוקה יותר. משה הוא המנהיג הראשון של עם ישראל, מנהיג ראשון ושכמותו לא יהיה ומכל מקום – לכל מנהיג ישנן תכונות נדרשות, אחת מהן – כך נראה להסיק – היא הכרת הטוב. למה? ניתן לומר שזו חלק מהענווה של משה, שנדרשת מכל מנהיג לפי רמתו ועניינו. מנהיג יכול להפוך להיות רודן ועריץ ולשלוט בכוחנות. הכרת הטוב היא הדרך הראשונה להכנע תחת יד ה', לצאת מבחינת "כוחי ועוצם ידי". אומר הזהר הקדוש – "מלכות, לית לה מגרמה  כלום", על האוחז במידה זו של המלכות, עליו לדעת ולהכיר שזה כל יסודו – על אף שהוא במקום עליון של שררה ושלטון – באמת אין לו שום דבר שעצמי לו, ש"שלו".

עיקרון דומה מצאנו ביהודה, שהודה ואמר "צדקה ממני" כאשר תמר שולחת לו את טבעתו, מטהו ופתיליו. ובאמת שביחס ליהודה הדברים עתיקים, שכן גם לאה בעת הולדתו פתחה ואמר "הפעם אודה את ה'". גם בדוד המלך מצאנו את אותו העיקרון ואפ' בצורה הפוכה. ראשית ראיתי בדוד שהקים עולה של תשובה, ומהות התשובה – וידוי, ההכרה שחטאתי לישות שגדולה ממני וגמלתיה רעה תחת טובה. בסוף ימיו של דוד הוא מצווה את בנו שלמה לגמול רעה את יואב בן צרויה ושמעי בן גרא, דוד לא שוכח את הרעה שגמלוהו ומשיב להם רעה תחת רעה.

מ"מ במשה מצאנו את שלימות מציאות הכרת הטוב, ומגלה לנו הרב שלמה קרליבך, שלימות כ"כ גדולה שמשה מוצא מקום להוכיר טובה גם לרשעים – פרעה מלך מצרים, על שגידלו בביתו והקנה את שאר התכונות של ההנהגה וגינוני המלכות.

מתייג: הסתכלו בתגובת "תוצאה".

@מישהו איתי

@נחשון מהרחברון

@הרמוניה

@יו0י

@advfb

@חסדי הים

@צהרים

@הפי

אני אוהב שיש דבר מוגמר - וזה... קיצר זה לא רק שלי.

אבל אני מניח שיש גם מדרשים על אנשים שלפני,

תחפש בטח בספר "הכרת הטוב" של הרב יואל שוורץ בו הוא מלקט עוד מדרשים על כאלה שלפני. אבל באמת זה נשמע יותר מהרגיל.

חוץמזה, לשיטתך מה עניין הכרת הטוב בעצים ובאבנים?

ושנית, כמה מתוך המכירי טובה הקודמים מצינו שהיו צריכים לבצע מכות?...

אבל לא יודע מה העניין. אני יכול סתם להעלות השראות שזה בחינה של גואל או שליחות.

האישיות שלי היא פלסטיק שעולה 3₪ מax

יום הרווקים. הרווקו תגם?

אבל יאללה, לקחתי. למה לא

במהות הוא מצד אחד חג אבל מצד שני יום חול שאפשר לבחור את התוכן שלו.

לעצור

לעשות חשבון נפש

לקבל החלטות חדשות

לחיות בלי שכל 🙈

היום צעקתי על בתי כך ששמעתי את דלתות השכנים נסגרות בדיסקרטיות.

(גם החלונות). הפצתי המון המון חושך. ניסיתי להדליק נר אבל לא הצלחתי כי הידיים שלי

רעדו מרוב כעס ועצבים..... הכי נורא שהיא לא היתה אשמה, המסכנה. זו היתה פשוט

הצטברות של דברים שנחתו עליה פתאום בלי הכנה מוקדמת (אני תמיד עושה דברים

בלי הכנה מוקדמת, זה היחודיות שלי.....)

אנחנו בני אדם ולא מלאכים

ראש השנה לאמונה ולאוןמה הישראלית (לפחות כך הנתיבות שלום ראה את זה)

הזה שונה ואני יכולה להגר אליו במהירות האפשרית.

בעברי חורבן,

בהווה בנייה, תיקון והתחדשות

הכנות, קניות, הוצאות כספיות, טרחה רבה?

עם הכל ולא להספיק הכל. שינוי מהשגרה וכו' וכו' וכו'.....

ראש השנה נורא מלחיץ אותי. כבד. שלא אכוון מה שצריך לכוון

שלא ארגיש מה שצריך להרגיש. שהתפילה תהיה חיצונית ולא אמיתית.

ביום כיפור אני יותר רגועה וזה ה כ י מלחיץ אותי!

כולן בבית הכנסת מתייפחות נוראות ואני בבחינת

היוצא מהכלל המאשר את הכלל.....nada!

חייבת לספר לכם איך נפתרה הבעיה....

משום מה, לקראת סוף מוסף (אם אני זוכרת נכון) עלה בי

מן הרהור מבעית שאולי בנעליים שלי יש שמץ של עור...

אלו נעליים נחמדות שקניתי לפני כשנתיים לא בהרבה

כסף (מאה +), הן תוצרת איטליה ולכן כנראה הן מחזיקות

מעמד יפה למרות שאינן עשויות מעור...כלומר...

ומשום מה, כפי שכתבתי, פתאום חשבתי באמצע התפילה

שעצם העובדה שהן עדיין נראות כל

כך טוב כמעט כמו ביום הקנייה, אז

אז... אמא'לה!... אולי...?!

קצת ניחמתי את עצמי שבתור אדם עם נרווים וגם היסטרי

לא קטן - אז די מתאים לי לחשוב כך...

קצת שכחתי מזה, ונזכרתי שוב לפני נעילה (תפילת נעילה

הכוונה.....). התיישבתי ובדקתי את הנעליים

ולמרבה הזוועה, מצאתי רצועת עור (כך זה נראה) צרה ומשובחת, בחלק

העליון של הנעל. מבפנים...

הרגשתי שאני או טו טו לפני התקפת לב,

אירוע מוחי או משהו דומה...

(למזלי (סד"ש?), הבן שהיה בבית השאיר את נעלי

הבית הסינתטיות שלו וכך יכלתי לדדות לבית הכנסת.

(האפשרות האחרת היתה להגיע לבית הכנסת יחפה,

או בכלל לא...).

ובכיתי. אוהו בכיתי. כל הדרך....

עד עכשיו לא התאוששתי מזה.

"משל לעבד שהגיש לאדונו קיתון מים

והוא שפך לו את זה חזרה בפניו...."

אבל אצלי זה הוקדם קצת.....

אולי היה בזה חסד; רצית דמעות?...

בבקשה!

אף פעם אף פעם לא קרה לי דבר כזה.

וזה, יחד עם המתח של יום כיפור, אי היכולת

להתחבר ממש לתפילה כפי שרציתי וכו', הצטרף לדברים נוספים

שהצטברו, וגרם לכך שאת המים האלה

שנשפכו עלי חזרה מלמעלה, שפכתי על בתי

המסכנה.... הייתי חייבת שעוד מישהו ישתתף

אתי בקטסטרופה!

לא אספר לכם לאן היא ברחה, למה שהפורום

הזה הוא כל כך לאומי אדוק...

רמז קטן: לא לצפת.

סליחה על האריכות. עדיין מזועזעת.

חג סוכות שמח לכולכם!!!

באמת.

תודה שהקשבתם.

וכולם ביחד מזכירים לי קיץ, ואני בכלל איש של חורף

אבל את שבועות אני אוהבת בגלל עוגות הגבינה שאיני יכולה לעמוד בפניהן

(ואחרי שסיימתי כמה כאלו, גם לשבת לא.....)

שהיו זוכים לתגובות מזועזעות.....

אחד מבני המשפחה אמר לי את זה ודי נחרדתי. לא כי

זה למעלה מהשגתי אלא שאני רוצה לעצמי ולהם שהכל

ילך פיקס! יורגש פיקס! יוחגג פיקס! וכו' וכו'....

שמחה, נתינה, ביחדנס

אני אוהבת אנשים ואוהבת לתת

ששילמת מחיר גבוה על זה.

אין מה לעשות, ככה נפש האדם עובדת (למרות שיש מקרים שבהם אפילו אדם יודע שזה פלצבו זה משפיע עליו, במיוחד אם יש כבר התניה פבלובית לפני)

במחקרים רפואיים, הנסיינים לא צריכים לשלם על לקיחת התכשיר, ובכל זאת גם חברי קבוצת הביקורת מגיבים לפלצבו.

כך גם ילד שמקבל תכשיר מהוריו, בלי שהוא שילם עליו דבר. או יולדת שמקבלת דיקור בבית החולים בחינם, והדוגמאות עוד רבות.

אתה צודק שאם נגיד לאדם שהכדור יקר יותר, תהיה לו ציפייה גדולה יותר ולכן האפקט יכול להיות משמעותי יותר.

יקרה רק מקבלים בחינם. אבל עצם המחשבה שתרופה יקרה, בין אם שילמתי או לא, יוצרת אפקט פסיכולוגי שהתרופה שווה מבחינה רפואית

למשל- פרוצדורה ניתוחית בבי"ח היא פלצבו יותר חזק מכדורים שרופא נותן, או מסשן לא חודרני קצר של משהו.

Fasting can be challenging, especially when someone is experiencing weakness or other symptoms. I think it’s important to be careful with advice involving pills or medication and to rely on safe, medically appropriate guidance rather than unverified instructions.

אז לא חסכתי כלום 😂

של שיטה שבגדול הרעיון שלה זה לא לאכול. אלא "לאכול מהאוויר".

טוב, מסתבר שהגוף מאמין לזה. לא יודע אם לימים שלמים אבל זה מספיק בשביל השלוש שעות של סוף הצום.

הידיעה שעוד מעט יהיה מותר לאכול,

היא הפלצבו הטוב בעולם...

היה נוטה לקרוס סביב 16:00-17:00.

אמורא אחד נחלש ביום כיפור עד שהוצרך לאכול. ברגע שהתירו לו, התחזק וכבר לא נצרך

חושבים שהוא התרופה האמיתית.

אבל האמת שלעיתים גם אם יודעים שזה פלצבו זה עוזר פסיכולוגי

בפיתו בסלו האמת היא מה שעוזר.

שמיים וארץ.

ויאמרו לו שמותר לו לאכול זה יעשה אותו אפקט, כל עוד הוא חושב שזה אמיתי

חשוב לקחת את הכדור הנ"ל עם 2 כוסות מים כל שעה עגולה (חשוב להיות מדוייקים!)

וכוס מים נוספת כל חצי שעה עגולה

למשך 5-6 שעות לפני כניסת הצום.

סגולה בדוקה ומנוסה

גם השתדלתי לשתות כ2 ליטר מים לאורך היום, וגם נשנשתי כמה צימוקים מידי פעם, וגם לקחתי צומקל ליתר ביטחון ולסגולה להצלחה

הפלצבו הזה עוזר לי, אז למי אכפת...

35 שקל "חיסכון" זה לא מה שיעשה אותי עשיר יותר. לעבור צום בקלות, לעומת זאת, שווה לי יותר.

זה הצריכה של אדם בוגר במזגן (אפילו מינימלית)

צריך לשתות יותר כדי שהגוף יגיע רווי לגמרי בנוזלים.

לא להעמיס יותר מדי.

אבל לדעתי לפחות 3-4 ליטר מים

אני שותה יותר...

כי 1.5×1.5, ועוד כוסות מחוץ לבקבוקים, ועוד צלחת מרק

90% מהקושי בצום זה חוסר בנוזלים.

בבית הכנסת וזה לא כל כך נעים.....

ונגועים. מאז אנו לא משתמשים למרות שאנו מאוד אוהבים אותם.

במידה וכן משתמשים בהם, הוא מסביר איך לבדוק. זה קצת בדיעבד נדמה לי.

אני סומכת עליו.

כאילו שאסור לי לחיות בלי שאני עושה משהו?

לא הלכתי אגב

(פעם היה לי פה שרשור של התמודדות עם אתגרי שינה, אבל היום אני כבר לא עומד מאחוריו עד הסוף)

מעניין, חוששני אבל שפה זה לא העניין, אין לי שום בעיה ללכת לישון או להרדם..

בכל מקרה, אני מאוד אוהבת את הלילה, אז אם לא צריכה לקום מוקדם למחרת לא ממהרת לישון.

מה בעצם את אוהבת בלילה מאוחר?

אני יודע להגיד קצת על הרקע שלי מתי אהבתי לילות ומתי בקרים. וזה היה מאוד קשור למסגרות שפעלתי בהן.

אוהבת את השקט, את העולם הרדום, הרוגע שיש.

אבל מסכימה שהלילה שייך למביני עניין בלבד.

אני פשוט סידרתי את הלוז שלי כך שיתאים לי לאופי הזה. אפילו העבודה שלי היא בין היתר בלילה.

אני יכול להגיד שמתישהו הגוף התהפך ואהב את הבקרים. אבל זה בעיקר בגלל סיפורי עבודה וזה שנגמרו המסגרות שתופסות את הבוקר.

כשיש שגרה שלא מאפשרת אז אין ברירה. השאלה מהי ברירת המחדל של ההעדפות.

איזה עבודה עם נוער יש שהשיא שלה בלילה?

אבל זו רעה חולה במובן זה שמאוד קשה לקום בבוקר, כמובן.

ומפסידים הרבה. גם לא מתפללים בזמן. זה לא טוב.

אלה המהודרים; מהערב עד הבוקר. נטו.

תודה.

בלי אור לבן אחרי 20:00 בערב

בלי סוכר וקפאין (והמהדרין בלי אוכל בכלל) אחרי 21:00

כל המחשבות הטורנדיות כתובות עם תאריך יעד למחר

מינימום שנ"צ

בתור התחלה.

(שמחתי לראות אותך)

אנשים היו כותבים פסוקים וציטוטים אהובים על הבוקסות שלהם.

אני כתבתי על הבוקסה שלי "את הכבש האחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים".

המשפט הזה משפיע עלי עד היום.

מתוך הפיוט סוכה ולולב לעם סגולה

את השלט הראשון תלוי בסוכה. דיסוננס לא קטן

סוכת חירות, מהבחירות

איזה כיף שהשנה סוכות בשבת

אני חושב שאם זה אפשרי אז לעשות המחשות יותר מעביר את המסר.

נניח לעשות משהו יפה של עננים ושמיים ואופק בצבע מתאים ולכתוב באמצע "שכינה".

אפשר גם לעשות שני כלים שבורים בהתאמה (או אולי לא שבורים), ולכתוב על אחד "ויהי בשלם סוכו" ועל השני "ומעונתו בציון" (ככה זה ממחיש את החיבור ביניהם)

ועל אחד השברים כתוב: הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת.

ויש עננים - לענני הכבוד

ויש לויתן גדול

ויש עוד מלאאא קישוטים מיוחדים ב''ה😊

אבל אני אף פעם לא שבעה...

חשבתי עכשיו על לעשות אותיות גדולות כאלו בנפרד ולכתוב "בשעה שמלך המשיח בא", אבל לא יודע אם זה ישים.

אולי אפשר לשים אותם על מסגרת עם רקע של צהוב ואור (ראו באורי שזורח)

(המדרש הקצר הזה הוא תמצית העבודה שלנו בדור הזה של טרום המקדש: שעובדים בשביל המקדש ולא מחכים שיצנח, ומאידך מבינים שהשלמות שלו - הגג- השראת השכינה בו, לא תלויה בנו, וזו ענווה אמיתית ושלמה ולכן אנחנו נקראים "ענווים ענווים". ויש רצון כל כך גדול עד שקשה להאמין שהדבר העצום הזה, תכלית כל הבריאה, מתממש, ואז ההארה שזורחת)

אך אם כבר כותבים, אפשר

יֵשְׁבוּ בַסֻּכָּה לְמוֹ־אָרֶב - עם של אריות!

(הפסוק הקודם הוא "הֲתָצוּד לְלָבִיא טָרֶף וְחַיַּת כְּפִירִים תְּמַלֵּא")

איוב לח, לט - מ

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

על דבר כזה? זו לא פגיעה מינית. וזה ללא שם. אז מדוע?

מי ומה עלולים להיות מנצלים/מנוצלים כאן?

אנשים רעים שמחפשים טרף קל

הרבה פעמים אנשים עם קושי או חולשה מסויימת עלולים להיות כאלה. ואז זה מתחיל בהזדהות ורצון לעזור ויכול להמשיך למחוזות לא רצויים

אף פעם אנחנו לא באמת יודעים אם מי שמולנו זה באמת מי שהוא אומר שהוא והאם מה שהוא מספר על עצמו אמיתי וכמה מזה.

אז פשוט צריך להיות זהירים, ולחשוב פעמיים לפני שמשתפים דברים אישיים באינטרנט, זה הכל;)

כמובן גם אם יודעים מי נמצא בצד השני, צריך להיזהר שלא ינצלו אותנו, זה יכול לקרות עדיין.

שיתוף בנקודה מאוד רגישה יכול לסייע לנצל חולשות עבור אנשים רעים ולכן כדאי מאוד להיזהר בפרסום חולשות שלנו, אפשר דרך הניק לפגוע בבן אדם בסוף.

יש חוק שקובע את המינימום,

ויש חוזי העסקה שיכולים להיות יותר טובים מהמינימום הקבוע בחוק.

זה נכון לשכר, הפרשות סוציאליות, צבירת חופשה, ולכל נושא אחר...

אז כן, לפי החוק מותר למעסיק למחוק ימי חופשה. האם זה קורה בפועל? תלוי בהסכם שלך מול המעסיק.

אבל באופן כללי החוקים נועדו לעודד אותך לנצל את ימי החופשה ולא לפדות אותם בכסף. אגב, גם חברות גדולות לא אוהבות את זה.

לפעמים בתקופות של משבר כלכלי או אין עבודה מסיבות אחרות (סטייל מה שקרה באינטל לפני שנתיים) נותנים הוראה מהכספים לכל העובדים לשרוף את ימי החופשה שלהם כדי להקטין את החובות במאזן.