באמת כמו שאת אומרת כחברה נכשלנו בזה.. ואני חושב שעם כל המדיה המצב יהפוך להיות עוד יותר גרוע..

אנשים מאבדים צלם אנוש, מה גם שהמדיה מציפה אותנו כל הזמן בחדשות עצובות אז אנשים מפתחים לעצמם אדישות כזאת

וממשיכים על סדר היום שלהם כרגיל

השינוי יגיע רק אחרי שהיחס של כל אחד מאיתנו לשני ישתנה ואשכרה יהיה אכפת לנו מהשני 

לצערי אנחנו עדיין רחוקים מזה ולכן כאמור המצב הנורא הזה נמשך..

עוד משהו שחשוב לי לציין, יש מעשים שלנו הם נראים ממש קטנים וזניחים אבל בתכלס זה עולם ומלואו

אני זוכר שהיה לי פעם יום זוועה בצבא, והלכתי לי ברחובות ויצמן רצוץ לגמרי, ואז איזה בחור קלט שאני כנראה עצוב כזה

אז הוא סתם זרק לי איזה משפט חיובי לא זוכר מה בדיוק והמשיך, וזה ממש שינה לי את המצברוח (וזה היה 2 שניות)

באונוברסיטה אני גם מזהה הרבה אנשים מדוכאים או סתם אנשים שלא כ"כ שמים לב אליהם כמו מנקים וזה

מספיק מילה קטנה בישביל לעשות להם את היום זה חשוב ממש

הילדה ההיא ששמה קץ לחייה התקשרה למשטרה כי היא הייתה צריכה איזו מילה.. 

היא לא דמיינה שדווקא מהמקום שאמור להיות הכי בטוח ומוגן ייצא כ"כ הרבה רוע

מזעזע.. 

ולגבי מה ששאלת בסוף

-השם מזווג זיווגים בחכמה אם הנושא הזה כל כך נוגע לך ללב אז כנראה שהשם יגלגל שתמצאי מישהו שדומה לך בזה

שובר לי את הלב
כן מעודד הסיפור של הרב יוני לביא על כך שהיה ילד דחוי כי גמגם ובכל זאת התגבר והצליח להיות שמח בחיים. אבל זה גם כואב

ואז כיתה שלמה מתעללת בשמן/מגמגם/החלש וזה שובר לי את הלב

זה נושא בהחלט כאוב

אבל אני חושב שלפני השאלה איזה מן אד אנחנו מחפשים צריך לשאול איזה מן אנשים אנחנו....

כמה לי אכפת? כמה אני עושה בשביל זה?

הפרטנר שנבחר קשור בהכרח לשאלה מי אנחנו. בהקשר הזה ובהקשרי נוספים.

שמי שיש לה מספיק אכפתיות, גם יהיה לה מהותי מישהו עם אכפתיות.

ומי שפחות, כנראה פחות.

ואגב אכפתיות באה לידי ביטוי בתחומים שונים ובאופנים שונים.

לא בטוח שלמישהי אכפתית בנושא X יהיה חשוב מישהו שאכפת לו באותה מידה מאותו עניין אלא מישהו שבאון כללי מגלה אכפתיות כלפי אנשים / תופעות

יש מעורבות כאשר אתה למשל מלמד בכיתה, לשים לב גם לתשובה של הילד הדחוי בכיתה

כלומר, כאשר אני באינטראקציה עם קבוצה, לתת הזדמנות שווה

יש מעורבות של לפנות לאנשים בקהילה ולדבר איתם

יש מעורבות של להיות חבר של אנשים

יש מעורבות של להתעסק מחוץ לקהילה שלי

ויש מעורבות של להלחם ברמה הארצית

אני לא חושב שאדם שמרגיש ביישן מדי כדי להיות בדרגות הכי גבוהות - האחרונות שפירטתי - הוא "לא בסדר". יש לו פונקציות אחרות בקהילה. לא כל אדם חייב להיות הכל. הוא יכול להיות נהדר בתור בן זוג והורה, אפילו בתור שכן... אבל הוא לא יטפל בדברים בסביבה הרחוקה שלו.

אם אני ביישן, הסיכוי שאלך לחפש ולעזור לכל הנדכאים הוא קטן יותר, כי גם ככה אני מדבר עם שניים וחצי אנשים

אם אני יותר אדם שנוטה לפעילות ציבורית, אז הדרישה להתייחס גם לאנשים דחויים קיימת, כי אם אני מדבר עם מאות אנשים, אז ראוי להתייחס גם לאנשים שבשוליים

ברמה הטכנית, וברמה המהותית

ביחס לרמה הטכנית -
קודם כל אני חושב שיש רמות בביישנות. אבל נגיד אם לא מדובר במקרה קיצוני, הגיוני שאני פחות מוקף כל הזמן באנשים סביבי. וזה דווקא עוזר לי לראות את המציאות המוחלשת סביבי הרבה יותר טוב. הרבה יותר אשים אליהם לב.

דבר נוסף, ביישנות ממוצעת לא אומרת שאתה לא מסוגל ליצור קשר עם אנשים. אני חושב שאנשים ביישנים הרבה יותר טובים באחד על אחד, וכשמדובר באנשים שנמצאים בשולי החברה - הם צריכים בדיוק אנשים כאלה. להבדיל מאנשים שנוטים לפעילות ציבורית ולעשייה - אבל באחד על אחד לא בטוח שהם יותר טובים... בדרך כלל אני רואה שזה אחרת.

ביחס לרמה המהותית -

אדם ביישן יודע מה אדם דחוי חברתית עובר, יותר טוב מאשר אדם שלא טעם טעם של בדידות אמיתית מימיו. כן, כולנו בודדים לפעמים, אבל השאלה מה הרף שלך.
ומכיוון שכך, אדם ביישן ישים לב הרבה יותר לאנשים בודדים בסביבתו. לעומת אדם פעלתן יותר שיש יותר מצב שהוא די לא ישים לב ויחשוב שהכל בסדר כי למה שלא יהיה בסדר?...

ככה שלדעתי אדם ביישן הוא בעל פוטנציאל גדול יותר לרגישות חברתית.

גם על אני חושב להאיר שני דברים - לקראת נישואין וזוגיות

אני מסכים שלביישנים יכולה להיות יותר נגישות לאנשים דחויים חברתית, אבל מצד שני הם יפנו רק לאנשים מהמעגל שהם לא מתביישים ממנו.

בקיצור, הנקודה שאני מנסה להדגיש זה שהשאלה היא פחות עד כמה האדם שם לב לאנשים המסכנים סביבו, אלא כמה אנרגיה הוא משקיע בזה. יש בן אדם שזורם, ובשבילו לפנות לאדם זר בחיוך זה דורש אפס אנרגיה, וממנו הייתי מצפה להרבה יותר מאשר אדם שכל דיבור עם זרים דורש ממנו אנרגיה רבה

לדעתי אין לו יותר יכולת מאשר אדם שיש לו את כל זה, ומה שהוא צריך להתגבר עליו זאת יכולת טכנית לפנות לאדם ולעשות את הצעד הראשון

@היום הוא היום מה אתה חושב בנושא?

כך או כך, הנקודה היא שהרבה אנשים באמת רוצים לעזור לאנשים דחויים, אבל אין להם את היכולת או הכוחות

כמו השאלה כמה אדם נותן צדקה - זה ממש תלוי בשאלה כמה כסף יש לו וכמה הוא מרוויח

לאנשים שנמצאים בצד מבחינה חברתית? או ההיפך?

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

לא הייתי חושש מזה לשניה

מהסיבה הפשוטה שאיני אוהב לנהל שיחות.

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

אוקי,

למשל אם בן אדם "מתאים את עצמו לסיטואציה" ולמעשה נרצה או לא, צבוע כלפי הצד השני,

איך נדע שהוא לא עושה את זה איתנו ?

כי אצל הבן אדם הישיר, עם כולם, נדע שמה שהוא אומר, זה מה שהוא חושב

ואם הוא רוצה "להתאים את עצמו לסיטואציה", הוא לא מחרטט הוא פשוט שותק.

ואם הוא אוהב את הצד השני הוא מחייך לו ואם הוא לא אוהב הוא לא מחייך. הכל ברור. בלי לעגל פינות. בלי צביעות.

אחרי ההבהרה הזו,

איזה אופי תעדיפו יותר ?

גם אני מעדיף בחורה יפה וגם שמאוד אוהבת את המטבח וגם אוהבת מאוד לגדל ולחנך ילדים (ממש אוהבת, נהנית מזה)

אבל מה אני מעדיף יותר ? שתאהב לגדל ולחנך ילדים.

אין לי בעיה שהיא לא תהיה יפה ושלא תאהב את המטבח, למרות שגם אלה דברים חשובים, אבל אם צריך לבחור, בחרתי. ויתרתי.

רואה ? עניתי על התשובה.

עכשיו תורכם (פנייה לנשים וגברים)

מה חשוב לכם יותר ? ישיר כלפי כולם (סותם במקרה שלא רוצה לפגוע אבל לא מחייך ולא מספר סיפורי סבתא)

או...מעגל פינות ? זורם ? ונרצה או לא מחרטט קלות. או זה או זה.

זו השאלה.

שאלה שיש לה תשובה ברורה מאוד וניתן לענות עליה בצורה החלטית,

גם אם זה פחות נח, אבל זה פורום אנונימי, אז אני מאמין שזה אפשרי.

זכיה ב 20 מיליון שקל בשנה הקרובה , לעונים.

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב

רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

קשה לדעת.