מי עוד לא שולחת למסגרות? (קורונה)ריבוזום
יש מגמה של שיפור אבל הקצב כל כך איטי! חשבתי שכבר נהיה במצב הרבה יותר טוב. אומנם יש לי אפשרות טכנית להשאיר בבית, אבל אני כן סופגת גם מחיר שאני תוהה אם הוא לא עלול להעשות גבוה מדי ככל שזה יתמשך. גם קצת צובט לי הלב שהילדים מפסידים את הגנים, למרות שטוב להם גם בבית... אפילו הקטן (שנתיים וחצי) התחיל להזכיר את הגן לאחרונה (מעצמו...)
ומנגד, עד עכשיו נשארנו אז עכשיו כשמשתפר נחזיר (ולא נחכה את ה"עוד קצת")?
ועוד שיקולים לצד הזה ולצד השני...
אוף, בלבול.
ולא מכירה אישית עוד אמהות שלא שולחות, אז אני מרגישה קצת עוף מוזר.
אז אם אתן אתי בזה והשארתן בבית עד עכשיו, אנא השמיעו קול
מה הסיבה שאת לא שולחת וכמה זמן זה כבר?בתי 123
אנחנו כבר החזרנובארץ אהבתי
כשהרגשנו שזה מתחיל להיות קשה מידי בבית.
ובאותו שבוע הבן שלי נדבק...🤷
אני שלמה עם מה שעשינו. חושבת שלא היה נכון להשאיר בבית אם המחיר שזה גובה מאיתנו גבוה מידי. ומאמינה שאם נדבקנו בסוף אז זה מה שה' רצה..
אבל באמת לא יודעת מה להגיד לך.
כל הכבוד שהחזקתם עד עכשיו, ובהצלחה בכל החלטה..❤️
ממש מבינה אותך! ומדהימה את על האמונה החזקה הזאת♡אוהבת את השבת
אלופים שעשיתם מה שיכולתם, וזה באמת ממש קשה בבית ועוד כששניכם עובדים! אני לא עובדת.. ויש לנו גם עוד משפחה שלא שולחת אז הילדים משחקים הרבה ביחד בחוץ, בלי זה נראלי שהייתי שולחת כי היו משתגעים...
יכול להיותבת 30
שיסתבר שכל מי שחלה באומיקרון מחוסן יחסית לזנים הבאים. ואז תדעי שזה היה משתלם...
ויכול להיות שלא, כמובן.
אולי...בארץ אהבתי
כרגע אין לנו מספיק מידע, ועל סמך האפשרות הזו לא הייתי בוחרת בכוונה להידבק.
אבל בהחלט שמחה שנדבקנו רק בגל הזה ולא בקודמים, וגם אחרי שרובנו התחסנו.
ואולי בהמשך נגלה שזה באמת משתלם גם מהבחינה הזו...
בינתיים מה שכן יודעים כבר - חולי אומיקרון בסיכון גבוה יחסיתמיקי מאוס
לפיתוח לונג קוביד (לא בהשוואה לדלתא אבל כן ביחס לזנים אחרים) פשוט עם תסמינים אופיניים קצת שונים
ובאשפוזי ילדים דווקא

הוא "חלש" רק בתמותה ואשפוזי מחוסנים

אה,ושהוא לא מחסן הרמטית אפילו מפני התת זן שלו BA.2 שעכשיו הופך להיות הדומיננטי לאט לאט בעולם
כך שכנראה אפילו החסינות היחסית שיש היא לא בגלל הדמיון בין הזנים אלא בגלל שחולי אומיקרון המקורי הם מחלימים טריים מספיק ..

מסכימה איתך שהכל יכול להתברר, ויש סיכוי לכל תרחיש
בשנתיים האחרונות למדנו להיות פחות מופתעים מהמדע (ולצערי בעיקר בכיוון השלילי)
אבל בואי נגיד שהסבירות היא שנגלה שזה לא היה משתלם
לא יודעת מה הסבירות לרמת החיסוניותבת 30
אני בוודאות יודעת שהסבירות לנזקים אדירים בנפש היא גבוהה מאוד. 😔
ואם הקורונה תהפוך למחלה קלה דמוית שפעת או צינון, שאחוז מסוים וקטן מהחולים יסבלו מסיבוך כלשהו, אז זה כבר לא יהיה מגיפה, וכבר זה הופך להיות מחלה ככל המחלות.
ואם משרד הבריאות הנחמד יועיל לאשר את תרופת ''אמור 18", אז בכלל זה יחסוך לנו הרבה חיי אדם ויפה שעה אחת קודם
כמובן שיש עוד שיקולים מסביב, רק התיחסתי לנקודה הזומיקי מאוס
יכולה לומר לך שכל עוד לא כולכם בביתסמיילי12
ולפחות אחד מכם יוצא החוצה, אתם לא מוגנים מספיק.
חברה שלי השאירה את כל הילדים בבית ורק בעלה יצא לעבוד כי צריך פרנסה. נזהר מאד מאד ובכל זאת הביא את זה איתו וכל הבית נדבק.

גם אצלי, הקורונה הגיעה אלינו הביתה מבעלי ככל הנראה.
ממתי את בבית איתם?רות א

אני דווקא מרגישה שיש מגמת שיפור גבוהה.. לפחות במקום בו אני גרה.

 

אני גם חושבת שיש איזה שינוי בנושא בידודים אם מזה את חוששת. (הבנתי שבודקים את הילדים פעמיים בשבוע ואז הם לא צריכים בידוד, לא?)

 

בכל מקרה אני גם לא חושבת שהקורונה תעלם בבת אחת, אז אני כן הייתי כבר שולחת... במקרה הכי גרוע הם ידבקו ויעברו את זה כמו כולם

 

(גם אני מאמינה שהם נפגשים עם חברים, ואתם כן נוסעים לאירועים, למשפחה..)

 

בהצלחה!

תודה לכולכן!ריבוזום
האמת שאנחנו כן די מבודדים. (בעלי עובד מהבית. לא הולכים לחברים או לאירועים. משפחה פגשנו פעם אחת חריגה בבית, חוץ מזה בחוץ.)
יש הרבה שיקולים לכאן ולכאן...
בעיקר רציתי להרגיש פחות לבד בזה...
תודה
וואוו! שווה לכם לשלם את המחיר של כל זהקופצת
מאשר לשלם את מחיר ההידבקות?

באמת שואלת.
וואלה איך אפשר לחיות ככה??ביבוש
באמת שואלת
מה הילדים עוישם כל היום?
היינו ככה בהתחלה. מבינה אותך אבלאורוש3
בגלל שזו מחלה מתמשכת ותקופה ארוכה, המחירים של זה אם אין סיכון מיוחד, בעיני עולים על החששות.
אני כן רואה איפה שאני גרה ירידה משמעותית ודי חזרה לשגרה. אולי זה כבר כן הזמן לשחרר. לפני הגל הבא.
לדעתי זה ממש טעות להשאיררינת 23
א. אני כבר לא שומעת על חולים במסגרות פה אצלנו.
ב. זה לא כזה זן נוראי ומסוכן (יש בבית מישהו בסיכון ממש ממש גבוה?)
ג. יש מחיר נפשי, רגשי וחברתי לבידוד הזה.
רק לגבי הזן- לילדים הזן הזה מסוכן מאודמיקי מאוס
ביחס לזנים אחרים של קורונה (אולי מלבד דלתא) אשפוזי ילדים ולונג קוביד הם באחוזים גבוהים מאוד. אולי לא תמותה אבל מוות זה לא הסיכון היחיד שאנחנו מתגוננים מפניו

תוסיפי את ההדבקה הגבוהה שלו לעומת זנים אחרים

אז חד משמעית- הוא מסוכן יותר לילדים מרוב הזנים אחרים
ובמיוחד כאלה עד גיל 5 שלא זכו להתחסן

אני לא אומרת שיש כאן מסקנה אחת נכונה, יש הרבה שיקולים להכניס והאחוזים עדיין נמוכים ב"ה
אבל לפחות תשקלי את הנתונים הנכונים
כמה ילדים מאושפזים היום בגלל קורונה?רינת 23
המספרים שמצאתי מדברים רק על מאושפזים במצב קשהמיקי מאוס
כרגע 14, בשיא הגל גם היו מעל 30 *קשה*
מעניין אם זה כולל מאובחני PIMS
ההערכה היתה גבוהה יותר כשראינו מה עשה אומיקרון בארה"ב ומדינות אחרות, ב"ה הקב"ה שומר על ילדי ישראל כי אין ממש מישהו אחר שיעשה את זה..

עדיין הסיכון לילדים בטווח הגלוי הוא נמוך אבל השאלה ביחס למה את משווה

ביחס לזנים אחרים ובאחוזים זה יותר מסוכן
וגם לונג קוביד שמתבטא לפעמים אפילו כמחלות כרוניות כמו סכרת ח"ו ודומיו הם סיכון שצריך לקחת בחשבון ולא רק מאושפז/חולה קשה

אני לא באה לומר שעכשיו ילדים הם בסיכון מוגבר ח"ו אבל ההרגעות לגבי אומיקרון כאילו הוא קל הופרכו והתהפכו, הסיכון בשבילם דווקא גדל בגל הנוכחי (אולי מלבד ביחס לדלתא שלפחות הדביק פחות)

בכנות -אותי אישית יותר מהכל מדאיג מה ימצאו בעשור הקרוב. רוב מחלות הילדים שאנחנו מחסנים מפניהם הן מחלות ילדים קלות שההשפעה המזיקה שלהם מתפתחת מאוחר יותר. ויש סיבות טובות לחשוש גם מקורונה. והלוואי הלוואי שאתבדה
את לא שומעת כי המתווה עכשיו הוא מתווה של בודקים ולומדיםלפניו ברננה!
תיאורטית צריך לעדכן על כל מגע ואם התלמידים לא נבדקו - הם צריכים להיכנס לבידוד. בפועל לא עושים ככה..
🤷🏼‍♀️
הבן שלי היה חיובי השבוע, (בטוח נדבק בגן) לא אמרו להורים של הגן שמי שלא נבדק שיכנס לבידוד.
מניחה שהרוב נבדקים אבל לא כולם..
רפואה שלימה♡♡ שיעבור לכם מהר ובקלות!אוהבת את השבת
אמן, תודה!!לפניו ברננה!
בכל אופן יש ירידהבת 30
5000 מאומתים ביום לעומת 70 אלף בשיא.
אצלינו אני כבר כמעט חודש לא שומעת על אף חולה.
נכון צודקת שיש ירידה.לפניו ברננה!
אבל זה שאת לא שומעת לא אומר שאין חולים בגנים של הילדים וכזה.. רק אומר שהמשפחה והשכנים הקרובים (החברות הטובות ..) יצא שלא היו חולים..
אפילו אם זאת משפחה של מחלימים למישהו חלה פעם נוספת זה בדיוק כמו כל מחלת חורף אחרת...
השאלה מה קורה במקומות אחריםיעל מהדרום
לק"י

אצלינו במסגרות של הילדים כן עדכנו כמה פעמים, ולא רוצה לפתוח פה לשטן, אבל לאחרונה ב"ה כמעט ולא קיבלנו הודעות מופלאות שכאלה.

גם אצלינו בעבודה ב"ה נרגע המצב.
אצלנו בהתחלה עידכנו ושלחו תזכורות לעשות את הבדיקותלפניו ברננה!
כי עוד מתגלים מאומתים
ועכשיו חזרו לשגרה, אין תזכורות ואין אמירה שיש מאומתים בגן.. 🤷🏼‍♀️
אז אולי אין (חוץ מהבן שלך😅)יעל מהדרום
לק"י

האמת שאני מעדיפה שלא יעדכנו.
שנרגיש שהקורונה נעלמה
😁לפניו ברננה!
אולי
אבל גם עליו לא עידכנו

ואם לא עושים בדיקות - לא מתגלים כמאומתים.. 😕
ומוסיפהלפניו ברננה!
שהיה לי די משבר שפתאום היינו מאומתים אחרי שלכאורה חזרנו לשגרה.
וחברה שלי אמרה לי - מה, חשבתי שכבר נגמר.. כשאני על סף דמעות ביום שבו נכנסנו לבידוד..
ממש ממש מבעס.....יעל מהדרום
ממש מבאס אבל תשמחי שעכשיו ולא בפורים!סמיילי12
מה יותר מבאס מזה שהילד מםספס מסיבת תחפושות?
רק המחשבה הזו עטשה לי צער.
אנחנו השתחררנו מבידוד ביום ראשון האחרון.
ואמרתי חעצמי אם כבר להידבק אז רגע לפני פורים ופסח
ואי צודקת!! ב"ה!!לפניו ברננה!
לק"י
אבל הקטנה מתעקשת להישאר שלילית 😒
בואו נתחיל בזה שיש לה תורים שאני צריכה לדחות שבוע הבא, ואם לא תצא חיובית גם בשבוע שאחריו.. ואז כבר פורים אז אם פתאום תצא חיובית בסוף הבידוד אחרי שבעלי משתחרר זה כבר על פורים 😥
אולי נדבקה בעבר ולא עליתם על זהסמיילי12
זה לא מופרך..הבנות של חברה שלי ללא שום תסמין.
ברמה שאם היא לא היתה חיובית לא היתה יודעצ עליהן.
היא בת 3 חודשים ונמצאת איתי כל הזמן..לפניו ברננה!
מה שיוצר הגיוני לי זה שעברו אליה נוגדנים מהחיסון בהריון ועכשיו דרך החלב שלי..
יכול להיות!סמיילי12
אם זה רק בעלך, אז אולי אפשר להפריד?מוריה
הבית שלנו פיצי.לפניו ברננה!
אבל זה רעיון ששווה מחשבה. סך הכל אומר שהיא צריכה להיות רחוקה ממנו... 🤔
בהצלחה!מוריה
על הבן שלי עדכנו. 🤷‍♀️סמיילי12
כנראה תלוי בגננת..על הבן במעון לא עדכנו כי הוא נדבק תוך כדי שהות בבית בבידוד.
מי שלא נבדק לא צריך בידוד-רק בדיקה מוסדיתויקרא שמי..?
ורק אם חיובי כמובן נכנס לבידוד

החוק כבר השתנה
כן? לא טרחו לעדכן אותנו?יעל מהדרום
מאיפה המידע הזה?מוריה
זה פשוט לא נכון.

פורטל הורים
שאלתי את הגננת וגם עוד מישהי אמרה😦ויקרא שמי..?
זה התשובה שאמרו לי מפורש- שמי שלא נבדק יצטרך פשוט בדיקה מוסדית במקרה של מטומת
ואם יצא שלילי-לא יצטרך בידוד

אבל אנסה שוב לברר...
לא מכירה דבר כזה.מוריה
אני יודעת שמי שעם תו ירוק בתוקף לא נכנס לבידוד אם לא נבדק.

ובתיכונים ביטלו את המתווה.
לא ראיתי ששינו את ההנחיות מאז...בתאל1
נראה לי שזה לא נכון...
אבל אצלנו בכלל לא בודקים מי עשה בדיקה ומי לא...
יש מידע שלא קשור למתווהרינת 23
אני יודעת כמה אנשים היו חולים בעבודה שלי ובמשפחה שלי בשיא הגל (כמה עשרות) וכמה היום (שניים).
רק לגבי אאביול
לא שומעים כי לא מדברים על זה. אבל כן יש הדבקות. פשוט הממשלה מדחיקה
אני מדברת על היכרות אישיתרינת 23
לפני חודש אנחנו וכל המכרים שלנו כמעט היו חולים. עכשיו בודדים.
אבל היכרןת אישית זה לא מדדאביול
כי באותה מידה יכול להיות שעכשיו במקום טחר משפחה וכל המכרים שלה חולים.
הבעיה במתווה עכשיו זה שכוחם מסתובבים חופשי בלי להיבדק אז לא יודעים על חולים
לא, זה לא יכול להיותרינת 23
תסתכלי על המספרים של החולים הקשים (זה נתון שלא תלוי בבדיקות) ותראי שהם צנחו.

אגב, בימים האחרונים ה-R עלה. יכול להיות שמתחיל גל חדש (עוד מוקדם לדעת). אז מה התכנית לטווח הארוך? להשאר כל החיים בבית?
בסוףסליל
המדד הכי טוב זה חולים קשה בבית חולים, את זה אי אפשר להסתיר.
וזה בוודאות בירידה בחודש האחרון
השאלה מאיזה סיבה זה בירידה. אם החלימו או חלילה נפטרו.מוריה
בכל מקרה רואים ירידהבארץ אהבתי
בשיא הגל היו המון נפטרים אבל כל הזמן היו מאושפזים חדשים. עכשיו יש ירידה גם בחולים הקשים וגם בנפטרים, ב"ה.
זה לא משנה (לנקודה שאני רוצה להעביר)סליל
רואים מגלים קודמים, שכל עוד היה מספק גבוה של מאומתים בארץ היה גם מספר גבוה של חולים קשה (כי ממשיכים לחלות וממשיכים לחלות קשה)

אם זה אכן בגלל שהם נפטרו, ועדיין יש הרבה מאומתים היינו צריכות לכל הפחות לראות התייצבות במספר החולים קשה

עצם זה שיש ירידה, מוכיח שיש גם ירידה במספר המאומתים הכללי
אנחנו לא שלחנושחרית*
והחזרנו כשנכנס המתווה החדש (לפני 3 שבועות בערך).
בדיעבד אני חושבת שהיתה טעות להשאיר אותם.
בעיקר כי לא היה להם טוב בבית פרק הזמן הארוך הזה, ושני הורים עובדים ולא פנויים. הם רבו המון והציקו אחד לשני בכוונה ואנחנו פשוט השתגענו.
כשהחזרנו למסגרות ראינו איך זה היה חסר להם- המפגש עם החברים, החוגים, הרענון קצת מהבית. ואנחנו מאוד שמחים על ההחלטה להחזיר.
בעיני כן הגל הנוכחי נרגע יחסית.
היי! אנחנו לא שלחנו ועדיין לא שולחים..אוהבת את השבת
האמת שהם כן מתגעגעים ומזכירים מדי פעם אבל בגדול מרגישה שהתקופה הזאת ממש טובה להם בסוף יש הרבה יתרונות למסגרת אבל גם יש הרבה יתרונות לרוגע של הבית אם אתם בכוחות לזה...
אני מקווה להחזיר רק עוד חודש ומשהו ,בתקווה שעד אז יאשרו את החיסונים לעד 5 (מדברים על אפריל)..

בכל מקרה אם הייתם עד עכשיו והצלחתם להחזיק נראלי עדיף לחכות עוד איזה שבוע לפחות שהתחלואה תצטמצם עוד קצת..
ממליצה להתחבר לטלגרם של מאיר רובין הוא נותן תמונה טובה של המצב ויש לך כלים לדעת מה קורה...

ואות הצטיינות ממני !! זה לא קל להיות שונים מכולם.. ♡♡
אנחנו לא שלחנו אבל חלינו אז שולחים בינתייםמיקי מאוס
אם לא היינו חולים לא הייתי שולחת
המספרים עדיין גבוהים בטירוף, סתם התרגלנו לעשרות אלפים אז זה מרגיש סביר😵
אבל בעיקר המספרים לא מייצגים בגלל מדיניות הבדיקות המפגרת
אז בפועל יש הרבה יותר חולים ללא תסמינים או "מחלימים" אבל מדבקים

אז כמובן שבכל רגע אפשר לשקול את השיקולים מחדש ולנהל סיכונים. ואפשר להחליט שכבר לא שווה להפסיד את פורים בשביל זה (מצד שני מסיבות זה מגע אינטנסיבי שמעלה מאוד את הסיכון)

אבל מבחינת המצב של הקורונה- הסיכון להדבק עכשיו יחסית גבוה בין היתר בגלל מדיניות הטאטוא מתחת לשטיח שגם לא מאפשרת לך לדעת מה המצב...

עוד שיקול שצריך להכניס- אם יש לך מידע על המצב בגנים/כיתות.
אם היו שם המון הדבקות עד עכשיו יכול להיות שכבר כולם או רובם מחלימים במסגרות שלכם ספציפית.
זה מוריד את הסיכון קצת...
(כמובן לא מאפס אותו אבל אי אפשר לחיות עם סיכון אפס)
חליתם בדלתא?סמיילי12
או עכשיו באומיקרון?


כי אם השארתם ילדים בבית אז איך נדבקתם?

אני שואלת בכוונה כדי שהפותחת תבין שכל עוד לא כולם סגורים בבית יש עדיין פתח לקורונה להיכנס.

אנחנו גם נדבקנו.
ועדיין, אין מצב שהייתי משאירה את הילדים סגורים בבית. המחיר הנפשי שזה גבה מהם היה גבוה מאד.
הקטן שלי התחיל לגמגם בבידוד האחרון שלנו.
והגדול ממש הרגיש חוסר של החברים והשגרה.
לא לכל הילדים זה גובה מחיר נפשיבארץ אהבתי
אמא שלי השאירה את הילדים בבית עד גיל 4-5 בלי קשר לקורונה. ב"ה כולנו גדלנו בבריאות נפשית מצויינת.
ברור שצריך לשקול את המחירים. אבל אי אפשר לקבוע שתמיד יש מחיר נפשי.
יכול להיות שאצלכם זה באמת היה מורכב יותר, אבל זה לא אומר שככה זה גם לאחרים. (אגב, ממש לא בטוח שהגמגום קשור לזה. בגיל צעיר גמגום מאוד נפוץ ולרוב לא על רקע של קושי או לחץ נפשי)
רשמתי במחיר הנפשי שזה גבה *מהם*סמיילי12
כלומר מהילדים שלי.
בעלי ואני אנשים עובדים.
זה לא שאני בבית מגדלת אותם. מניחה שאם הייתי בבית היה פשוט יותר במידה והייתי רוצה להשאיר וגם הייתי נערכת אחרת. והיה הולך מצויין כמו אצל אמא שלך.
אבל זה לא המצב.
ואצל הרבה נשים זה לא המצב.
אז כל אחת צריכה לעשות את השיקולים שקשורים למשפחתה.
אבל הפחד שזורעים בנו, חלקו אולי נכון, אבל הממדים שזה הגיע אליהם הם לא הגיוניים. ולכן צריך לשים את השיקול הנפשי מול הסיכון לחלות. ולא לעצום עיניים ולגבות מחיר מהילדים רק בשם הפחד.

ולגבי הגמגום גם הגדול שלי גמגם באיזור הגיל הזה.
ואצל שניהם היה טריגר.
אז אני לא יכולה לשייך רק לגיל.
אצל הגדול זה היה בסגר שבדיוק שחררו.
והקטן עכשיו בבידוד האחרון. זה מתווסף להתנהגויות נוספות שהיו לו בתקופה הזו שחריגות.


ועורכת- לגבי הפחד. כשאני נדבקתי בקורונה, ואני בכמה וכמה קבוצות סיכון (סכרת היריונית, עודף משקל והיריון) אני נתקפתי חרדה והרגשתי שאני לא נושמת. כשבפועל התסמינים שלי היו כאבי ראש וחולשה.
באמת יש יציאה מפרופורציה..אני עושה השתדלות ואני ובעלי מחוסנים ב3 חיסונים (הילדים לא בגיל) ובאמת מרגישה שהפחד שזרעו בנו הוא נורא.
כן צריך להיזהר.
אבל גם לשמור על פרופורציה.
ובנוסף, ברגע שאחד מבני הזוג יוצא החוצהסמיילי12
הוא יכול להביא את זה הביתה.
אצלנו רוב ככל המשפחות נדבקו מאחד המבוגרים.
כלומר מבוגר הביא מהעבודה והשאר נדבקו. לא מהמסגרות.

חברה שלי סגרה את כולם בבית כי הם בקבוצת סיכון משמעותית. רק הבעל יצא כי חייב לפרנס, בכל זאת יש כמה וכמה ילדים. הקפיד מאד! במיוחד כי משפחתו בסיכוו ועדיין, זה הגיע אליהם הביתה. וכולם נדבקו.

צריך לקחת את הכל בחשבון.🤷‍♀️
לא באה לשכנע אף אחת כמובן. כל אחת תעשה מה שנכון לה ולמשפחתה.
אבל לעשות את זה מתוך שיקול הגיוני ונכון תוך כדי שלוקחים בחשבון את הכל.

בגדול אני ממש מסכימה עם מה שכתבתבארץ אהבתי
לגבי להישאר בבית - ברור שיש הבדל בין אמא עובדת לאמא שפנויה באמת להיות עם הילדים.
ויש הבדל בין משפחות שונות לדרכי התמודדות שונים.
ואני מאוד מסכימה שצריך לשקול מה המחיר של הזהירות, ולא להשאיר בבית בכל מחיר. זה גם מה שאנחנו עשינו, השארנו כל עוד הרגשנו שהמחיר לא גבוה מידי. כשהרגשנו שזה מתחיל להיות קשה מידי - שיחררנו שולחנו למסגרות. לא מתחרטת על הזמן שהיו בבית, זה נתן להם הרבה.

ולגבי זה שאי אפשר להתנגן באמת אם יש מישהו שיוצא - ברור שברגע שמישהו אחד יוצא אז עדיין יש סיכון להידבק.
אבל אני לא חושבת שכל פי זה צריך לקבל החלטות.
בעיני צריך להיזהר לפי רמת היכולת של כל אחד. גם אצלנו אני יצאתי לעבודה, אבל היכולת שלי להיזהר היא הרבה יותר מהילדים ובאמת אני לא נדבקתי (למרות שנחשפתי להמון חולים, בלי מסכות ובלי שמירה על היגיינה מצידם).
עם הילדים ידענו שהסיכון יותר גבוה, כי היכולת שלהם להקפיד על מסכה הרבה יותר נמוכה. אז כל עוד יכולנו השארנו אותם, כשהמחיר התחיל להיות גבוה מידי - שלחנו, ונדבקנו.
בסוף יש מקום גם לאמונה שאם נדבקנו למרות שנזהרנו, זה מה שה' רצה שיקרה. לא הכל בידיים שלנו. אבל זה אחרי שעשינו מה שיכולנו מצידנו.

ומסכימה גם שלא צריך לצאת מפרופורציה מבחינת הפחד.
אבל אני לא חושבת שלהיזהר אומר לצאת מפרופורציה.
כשאנחנו נדבקנו, ממש לא לקחנו את זה קשה נפשית. דווקא זה שנזהרנו עזר לי לקבל את זה יותר באמונה.
ברור שאם מתייחסים לאפשרות להידבק בתור הדבר הגרוע מכל, אז יש פה משהו לא בריא.
אבל כל עוד הזהירות היא בגדר השתדלות סבירה, מותאמת ליכולת של המשפחה, אני לא חושבת שזו יציאה מפרופורציות.
מסכימה איתך לחלוטין.סמיילי12
בסופו של דבר אנחנו משתדלים והקב"ה מחליט.
כל אחד ברמת ההשתדלות שמתאימה לו ולמשפחתו.

ולגבי הפחד- התקשורת זרעה פחד אימים. זו לא רק אני אומרת.
תיזכרי בסגרים הראשונים שאפילו לחניה לא יצאנו כן?
ומכירה מישהו שממש נפגע בצורה נפשית קשה מאד מזה. חלה בקורונה ונשאר עם כדורים פסיכאטרים
אז כן, יש פה משהו שיצא מפרופורציה. ברמה התקשורתית.

אני עצמי פחדתי נורא בגלל כל הקבוצות סיכון שלי.
חברה שלי פחדה מאד והמון בכי בגלל הקבוצות סיכון שלהם.
ברול השם אנחנו לא היינו צריכות טיפול נפשי אחכ
אבל יש לי מכר שכן.
אז אני לא שלחתי ונדבקנו ולא חווה מאית ממה שאת מתארתמיקי מאוס
אני לא מתייחסת לשלב הסגרים כשבאמת הכל היה חדש ולא ברור ולא היו חיסונים, זה משהו אחר ועשו שם גם הרבה טעויות

אבל לא מרגישה שהפחידו אותנו בשנה האחרונה, להיפך לגמרי! עסקו רק בלהרדים לנו את החששות הנכונים שאיש לא נותן להם מענה
ושהתבררו כנכונים בדיעבד בחלקם הגדול

ההבחנה בין פחד לחשש היא קריטית. לא פחדנו מקורונה וכשהיא הגיעה לא נכנסתי להתקף חרדה, כן חששתי ובאופן רציונלי לגמרי קיבלתי החלטות. וכשנדבקנו ברור שהתבאסתי ואפילו כעסתי מאוד על מקבלי ההחלטות (כאילו שלא כעסתי לפני ) אבל לא על מי שהדביק אותנו למשל

ההתנהלות האישית של כל אחד באה פה לידי ביטוי. מי שיש לו נטיה לחרדה היא תצוף גם בכל נסיעה ברכב או בדיקת הריון שגרתית
מי שיודע להתנהל ביציבות נפשית יודע להתמודד גם עם "הפחדות" התקשורת
רובנו נמצאים איפשהו באמצע הסקאלה וכל אחת צריך לבדוק על עצמו למה כדאי לו להחשף ומה לשמוע ואיך להתנהל עם זה
ובוודאי שנעשו טעויות עם זה כולנו כאן נסכים בכיף

נראה לי מה שהכי חשוב ושתמיד איכשהו נזנח בדיוני קורונה זה שאהעולם הוא לא שחור ולבן, הוא לא הכל או לא כלום, וברפואה ומדיניות ציבורית זה אפילו יותר מאשר בהרבה נושאים אחרים
תמיד יישאר מרווח של אי וודאות.
תמיד יש טווח של החלטות הגיוניות ונכונות

ההבנה הזו מאפשרת התנהלות ושיח יותר הגיוניים וזה משפיע על כל התחומים
בשנה האחרונה התחילו לזרוק מה שנקראסמיילי12
ואז הדיסוננס בין שנה שעברה לשנה הזו העצים את הפחד שבעצם לא יודעים להתמודד עם זה.

מפחיד שאף אחד לא מנהיג כמו שצריך.

אגב לא כעסתי על אף אחד שנדבקנו.
אפילו היתה בי הקלה שפורים ופסח נהיה עם המשפחה ברוגע. ובע"ה גם לקראת הלידה שלי.

היה עומס מכיוון התקשורת. זריעת פחד.
(סתם כדוגמא, רגע לפני חיסוני ילדים פתאום המון כתבות על ילדים שנפגעו קשה. כדוגמא)
בהתחלה יותר.עכשיו כשהפייבוריט שלהם נבחר אז הם שותקים ,באופן יחסי, וההתנהלות הבזיונית שקורית פה ושתכלס כל אחד עושה מה שבראש שלו זה מייצר חשש וכאוס.

אבל זה באמת לא הדיון.
יש פה מנעד רחב של אפשרויות שכל משפחה תחליט מה טוב לה.
אני לא מסכימה איתךלפניו ברננה!
לק"י
אני לא בן אדם חרדתי בכלל
והקורונה (או מה שעשו ממנה) שיבשה לי את המוח
ברמה שחששתי לקחת איתי את הטלפון כשיצאתי מאומתת לעשות בדיקות לילדים שעדיין היו שליליים...

חושש לצאת למכולת מיד אחרי שיצאתי שלילית בבדיקה כי אני ההורה המלווה (אז זה ההנחיות, נכון, אבל יש גם מקום לשיקול דעת הגיוני. הרי בעלי לא יכל להישאר בנפרד מכולנו בבית הקטן שלנו, אז מה ההבדל בינינו? רק זה שהוא הלך לעבודה אחרי בדיקות שליליות ואני לא)
אבל החששות האלה לא ממש מבוססים..אין כבר איכוני טלפוניםמיקי מאוס
אלא אם כן אישרת שיאכנו

שוב- אני לא מדברת על הגלים הראשונים.
אז היה פחד,ובצדק. אף אחד לא ידע מה יהיה ומה קורה ולא היו חיסונים
וכמובן גם נעשו לא מעט טעויות במדיניות המחמירה אני מסכימה
זה העניין חששות לא מבוססים. לאור חוויות עברלפניו ברננה!
לא יעזור לדבר בהיגיון.. זה בדיוק מה שאמרתי.
וחוץ מזה, צר לי, אני לא תמימה. ברור לי שיכולים לאכן אותי גם אם לא אישרתי. כמו שתוכנת פגעסוס איכשהו הגיעה לכל מיני מכשירי טלפונים. ואיכון זה לא דבר שדורש מהם להוריד תוכנה אח הטלפון שלי או משהו כזה.
לו רק היה אכפת למישהו מספיק ממפרי בידוד ;)מיקי מאוס
הלוואי...
אבל צודקת לפעמים ההגיון לא עוזר
מניחה שלא הייתם בבית כל היום בלי לפגוש אף אחד ובלי לצאתיעל מהדרום
נכון, אבל גם בקורונה להיזהר לא מחייב לא לפגוש אף אחדבארץ אהבתי
אם המחיר הנפשי/חברתי של לא לפגוש אף אחד הוא גדול מידי, אז זה בהחלט לא נכון בעיני להסתגר בבית באופן מוחלט.
אבל אפשר לבחור כמה חברים קבועים שאיתם נפגשים, להשתדל להיפגש בחוץ כשאפשר, וכו'. זה כן רמה מסויימת של סיכון להידבק, אבל הרבה יותר נמוכה מאשר לשלוח לגן עם חשיפה יומיומית של כמה עשרות ילדים.

בקיצור, אני מסכימה עם זה שצריך לשים לב שהזהירות לא גובה מחיר מהילדים (וגם לא מחיר גבוה מידי מההורים).
ובהחלט יכול להיות מצב שנזהרים ברמה שלא פוגשים אף אחד, והמחיר הוא גבוה מידי.
אבל עצם ההשראה בבית בלי לשלוח למסגרות לא בהכרח גובה מחיר נפשי, ויכולה להיות טובה מאוד לילדים, אם התנאים מתאימים.
נראה לי שאנחנו מסכימות..בארץ אהבתי
אבל ההרגשה שלי היתה שיש טענה כאילו להשאיר בבית עד עכשיו בהכרח תגרום לנזק נפשי וחברתי לילדים. ועל זה עניתי.

ברור שלהשאיר שנתיים כמו בסגר הראשון בלי לפגוש בכלל אף אחד זה הרבה יותר מורכב וקשה ועם הרבה יותר מחירים מאשר כן להיפגש עם אנשים, רק בצורה זהירה.
וברור שכשמחליטים על האיזון הנכון למשפחה מבחינת מפגשים עם אנשים נוספים, צריך לקחת בחשבון גם את הסיכונים שעלולים להיות לילדים במישור החברתי והנפשי.
אבל עצם הבחירה להשאיר בבית יכולה להיות בחלק מהמשפחות בחירה מאוד טובה לילדים, בלי שהם ישלמו מחירים חברתיים או נפשיים. וזה מה שרציתי להגיד...
אז אנחנו מסכימות בגדוליעל מהדרוםאחרונה
כמובן שעכשיו, מי שחלה בדלתא יכול חופשי לחלות שובמיקי מאוס
ואמנם עדיין יש סיכון גם למחלימים מאומיקרון אבל הסיכון הזה נמוך מספיק בשבילנו (לצערנו הנגיף כבר מקנן אצלם, זה הדבר העיקרי שרצינו למנוע)

לא חושבת שמישהו מנסה להגיע לסיכון של אפס. בשביל זה צריך גם המון מוטיבציה וגם יכולת טכנית שכמעט לאף אחד אין, זה אומר לא לשלוח גם כשרגוע ולא לפגוש אף אחד אף פעם מלבד מבודדים קיצוניים כמוך, ברמה שלא ללכת לרופא

המטרה היא לבחור סיכון שמוכנים לקחת וכזה שלא

ידענו שיש סיכון להדבק גם כשלא שולחים. ידענו בהחלט גם כמה מקורות אפשריים המשכנו ללכת לעבודה ומאוד נזהרנו בעצמנו (ובאמת בעבודה לא נדבקנו)
ואני לא מתחרטת לשניה
אני יודעת שלקחתי סיכון נמוך ויצא שנפלנו בו.
אבל לשלוח למסגרות בגל הנוכחי זה לקחת סיכון גבוה מאוד, כמעט ודאי, בטח כשיש כמה ילדים...
גם בגלל המספרים הלא נורמלים
גם בגלל רמת ההדבקה שבאמת קשה לברוח מלהידבק ברגע שיש מפגש כלשהו עם מאומת
וגם בגלל המדיניות שבכלל לא ניסתה לצמצם הדבקה

גם ילדים שחגורים בחגורת בטיחות יכולים להפגע קשה בתאונה חס ושלום(ואפילו לא תמיד החגורה היא זו שמגנה לפעמים היה עדיף בלעדיה) ועדיין ברור שתמיד אחגור בגלל שמבחינת ניהול סיכונים אני מבינה שזה נותן סיכון נמוך יותר להפגע

אז באותו אופן בחרנו את מה שמקטין את הסיכון למשהו ששאנחנו מוכנים לקחת. וזה שבסוף "לא עבד לנו" לא גורם לי לקחת החלטות אחרת הייתי עושה בדיוק את אותו דבר כי מה שלא בשליטתי- לא בשליטתי. ומה שכן- יש לי אחריות עליו

ושוב- לכל משפחה ניהול סיכונים משלה! אני לא כותבת כביקורת למי ששולחת. אבל מעודדת את מי שבוחרת כמוני לא להשתכנע בגלל סיפור כזה או אחר או טיעונים של "הכל או לא כלום"
לכל אחד יש מחיר אחר להישארות בבית, ומחיר אחר למחלה, זה תלוי במצב משפחתי באופי בגיל ובמצב הכלכלי ועוד
ובעיקר יש הרבה אי ודאות שפשוט צריך לקבל החלטה ממה חוששים יותר
אני החזרתי לפני כמעט שבועייםחגהבגה
ברוך ה' רוב החולים כבר היו אצלנו וזה נגמר תול 3 שבונו כזה...
תראיבת 30
אני בעמדה שונה לחלוטין משלך.
ואכן כולנו נדבקנו פעמיים ולכולנו שלום, ב''ה.
בכל זאת אני מבינה עד כמה זה חשוב לך.
אני רק חושבת שאם תחכי עד שיהיו פחות ממאה מאומתים ליום, נניח, זה יקח עוד זמן, ועד שנגיע לזה, כבר יגיע הגל הבא...
כי כבר הבנו שככה הקורונה עובדת, זה בא בגלים כל כמה חודשים.
כמובן שכולם מקווים שלא יהיה עוד גל, אבל לא כדאי לבנות על זה.
כמובן שכולם מקווים שהגל הבא יהיה אפילו פחות מסוכן מהאומיקרון. אבל אף אחד לא באמת יודע.
אבל הענין הוא- עד מתי?
הרי א''א לבודד את עצמכם לעוד שנתיים.
אז נראה לי שעיקר השאלה זה מה הגבול שלך.

.
סליחה על הכנות אבל בעיני זאת הגזמה פראיתויקרא שמי..?
עד מתי אפשר לעצור את החיים

גם ה' מנהל את העולם.. לא צריך לקחת את מידת ההשתדלות ולהקצין אותה כל כך
ובעיני זה הגזמה פראית לשלוח ילד למסגרת שבה כמעט בוודאות ידבקמיקי מאוס
לא באמת...
אני מבינה גם מי שבוחר אחרת ממני

אבל כמו שלא נעים לך לשמוע את זה גם לנו לא נעים לשמוע כזו התנשאות. אנשים חושבים ולומדים ומתיעצים לפני שמקבלים החלטות כאלה.... אמירה כמו שלך מזלזלת בשיקול הדעת וזה מעליב (לא אותי אישית)

ויש לי בהחלט מה לענות לטענה שלך לגבי מידת ההשתדלות (וזה גם נכתב כאן בשרשור) אבל לא נשמע שמעניין אותך לשמוע
אני באמת לא התיעצתי וביקשתי לשמוע דעות שונותויקרא שמי..?
הדעה שלי מאוד ברורה לי

הפותחת כן ביקשה לשמוע

וקבלה כל מיני תגובות..
ואני באמת עניתי בכנות את דעתי. .ובטון מאוד רגוע.
אני לא ניסיתי לשכנע..ולא מתכננת להכנס לויכוחי סרק האלה.. ולכן כתבתי במשפט אחד או שניים.

אבל מותר לכתוב גם דעה שונה.
ואפשר לעבור הלאה

לא התכוונתי לפגוע.
ובאמת מקבלת שיכלתי להתנסח יותר בעדינות בכותרת.


הפותחת ביקשה לשמוע עוד אימהות שמשאירות בתקופה הזו בבית.בארץ אהבתי
אז אפשר גם להשמיע דעה אחרת.
אבל כשהיא ביקשה להתייעץ דווקא עם אלו שבדעה שלה, אז מי שרוצה להציע דעה אחרת, צריכה להתנסח בהרבה יותר עדינות לדעתי.
זו לא רק הכותרת ששופטת. זה גם התוכן. לכתוב 'עש מתי...', 'לא צריך..' זה לשפוט את מה שהיא עושה ולהגיד לה מה היא צריכה לעשות.
אני בטוחה שלא התכוונת, ואני מבינה שבעינייך זה היה עדין ובאמת לא בכוונה לפגוע.
אבל בעיני צריך הרבה יותר זהירות כשכותבים הודעה כזאת. את יכולה לכתוב מה את עושה ולמה. בלי להתייחס אליה. היא כבר תבחר מה ואם לקחת...
אוקיי..מקבלת את ההערה על הניסוח. ומתנצלת !!ויקרא שמי..?
כמובן דיברתי רק על הניסוח.. זכותך לחשוב ככה מיקי מאוס
ואולי ההשתדלות זה להישאר בבית?מוריה
המחלה הזו איומה.
וגם התופעות לוואי שלה.

לא מצליחה להבין אנשים שמזלזלים בזה.
השארנו בבית כבר שנתייםאנונימית בהו"ל
ביקשת לשמוע צד שני-
אז משמיעה את הצד הזה.
אבל אין לי דעה על הדבקה כי לא נדרשנו לסוגיית ההדבקה,
אחרי הסגרים הראשונים ראינו שהם פרחו בבית,
אז המשכנו את זה הלאה...ועברנו לחינוך ביתי.
בניגוד לאלו שכתבו שהילדים נפגעו בלהישאר בבית,
לילדים שלנו זה עשה טוב.
אבל שוב, הם כל היום בבית? לא יוצאים? לא רואים אנשים?יעל מהדרום
לק"י

בואו נגיד שבתחילת הקורונה נראה לי שרובינו רעדנו רק מלראות אף של שכן מציץ מקצה הרחוב (הגזמתי, כן?😅).
כך שהפירוש של להיות בבית היה להיות כל היום בבית לבד עם המשפחה.

גם אצלינו הסגרים לא היו כה נוראיים. ב"ה הילדים שלי בסדר. אבל לו סגרנו אותם בבית שנתיים בלי שיראו אף נפש חיה, מניחה שהיה להם רע עם זה.
בשביל להגן מהדבקה לא צריך לא לראות אנשיםמיקי מאוס
בשביל הגנה של 100 אחוז אז כן אבל לא נראה לי שזה הכוונה של רוב האנשים פה...
גם כל מי שנוסע ברכב או חוצה כביש לוקח סיכון
אבל הדיון הוא בד"כ לא אם לנסוע אלא איך ועם איזה הגנות ומגבלות שיצמצמו את הסיכון להגיוני

עצם זה שמצמצים מפגשים במקום מסגרת של ~25 (במקרה הטוב) ילדים + אנשי צוות מתחלפים, כל זה כפול מספר הילדים במסגרות והסעות וכו
במקום זה פוגשים נניח 10 אנשים
כבר זה צמצום אדיר של הסיכון

וזה עוד בלי להתייחס לסוג האנשים(אנשים מוכרים, נזהרים, מחוסנים,מסתובבים עם מסכות וכו לעומת ילדים בגן שאת לא יודעת וחלקם אולי אפילו שולחים ילדים חולים בלי למצמץ, לצערנו גם כאלה יש)

אצלנו היה להם כיף בבית, היחס הצפוף של המבוגרים מאוד פיתח אותם
את המחיר הכבד (מילולית בעיקר😅) שילמנו אנחנו בבייביסיטרים , הפסד עבודה, נסיעות
אין תחליף לחברה זה ברור, אבל לתקופות זמן בחיים וכמובן גם תלוי בגילאים זה לא בהכרח רע

אין ספק שזה שיקול משמעותי מאוד בהחלטה אם להשאיר בבית...
נכון, מי שמדברת על נזק לילדים לא מדברת על מפגשים בחוץיעל מהדרום
לק"י

או על מפגשים מצומצמים מן הסתם.
אלה על התקופה שבה להסתגר בבית היה להסתגר.
ולכן חינוך ביתי זה לא המצב שיגרום נזק לילדים כמו שמדובר פה.
וואו, את אלופה!בוקר אור
אני אישית בכלל לא יכולתי גם אם הייתי רוצה, אבל מתפעלת ממש מההשקעה!
ממתי הם בבית?אביול
האמת שכבר לא מדברים על זה כל כך הרבה וזה כבר נראה די מאחרינו. ממה את מפחדת?
אני השארתי בבית עדאני זה א
אחרי פסח של שנה שעברה כי הייתי בסיכון מוגבר.אחכ שלחתי ובתחילת השנה הנוכחית כל הילדים חלו מלבד בעלי התינוקת ואני.. עכשיו לא מזמן חלינו אנחנו( מי שלא חלה הילדים לא נדבקו ממנו) ואצלי היה מצד אחד טוב בבית מצד שני כן לקח להם אחכ זמן להשתלב חזרה בחברה.
חשבתי לעבור לחינוך ביתי אבל אז אני גוזרת עליהם בידוד חברתי מסיבות שאני לא יכולה לפרט מהן( ואני יודעת שחינוך ביתי לא אומר בידוד חברתי אבל אצלנו זו תהיה התוצאה) אז ירדנו מהרעיון אבל בהחלט עד שחלו צמצמנו מאוד מםגשים שלא נצרכו ואחרי שחחו מודה ששחררתי יותר
שחלות פוליציסטיות ונרמול!אהבת חינם1

שלום לכולם

אני בת 22 (עוד מעט 23), נשואה כמעט 10 חודשים לבעל מתוק ומקסים!

ברוך השם אנחנו מאושרים, ומאוד רוצים ילדים!

יש לי שחלות פוליציסטיות שמאובחנות מגיל 18 בערך, מאופיינות במחזורים ארוכים של חודשיים שלושה. בשנה וחצי האחרונות לקחתי מדבקות למניעת הריון כדי להסדיר את המחזור. ב4 חודשים הראשונים של הנישואים מנענו הריון מסיבה אישית. וכרגע מנסים להיכנס להריון ללא הצלחה..

ז"א שאנחנו מנסים בערך 6 חודשים.

קיבלתי מחזור (3 פעמים) בתקופה הזו בערך כל 38-39 יום עד למחזור האחרון שעוד לא הגיע ואני כבר ביום ה55.

ולא, זה לא הריון..

הרופאת נשים בלבלה לי את השכל ואמרה לי לנסות חצי שנה ואז להגיע אליה, ועכשיו פשוט שלחה אותי לרופאת פריון שאני מקווה מאוד מאוד שתעזור.

כולם מסביבי בהריון , גם כאלה שהתחתנו אחרי ובאמת קשה לנו ברמות!

אנחנו כל הזמן מדברים על זה, כל הזמן עצובים וגם מקבלים הערות מההורים על זה מה שמגביר את המתח בינינו ואת הלחץ והעצב סביב הנושא הזה..

אני יודעת שאנחנו נשואים יחסית קצת זמן וניסינו יחסית מעט אבל עדיין הלחץ והמתח סביב הנושא הזה וסביב הדרך שעוד מחכה לנו לא מרפה..

מחפשת עצות טובות של נשים מניסיון, הרגעה, או נרמול שאנחנו בסדר וזה יגיע לנו בקרוב.

יודעת שזה הזמן לפתח את הזוגיות אבל מרגישים ככ מוכנים ורוצים את זה ובטח שמתחילה כנראה טיפולים אצל הרופאת פריון אז זה לא שאפשר פשוט להתעלם מהנושא..

אם יש לכן דברים חכמים להגיד מאוד יעזור ❤️

תודה וחג שמח לכולן!

אין לי משהו חכםניק חדש2

רק ש10 חודשים זה עוד בטווח זמן הסביר.

אני פוליציסטית עם מחזורים ארוכים והצלחתי להיכנס עם 3 ילדים תודה להשם.

אז בע"ה בקרוב אצלכם בשמחה ובידיים מלאות!


ולהתעלם מרעשי רקע בהול.

זה מתחיל בילד וממשיך הלאה.

להתעלם.

תבררי על שיטת אביבהנפש חיה.
שיטה טבעית של התעמלות שמזרימה דם לאברי הרבייה וגורמת להם לפעול בע"ה , כסדר.

התמדה בהתעמלות בשיטה הזאת יכולה להביא לקיצור מחזור ולהסדרת הווסתות


@אפונה

בהחלט יעיל מאדאפונה

ממש ממליצה.


במקביל כמו שכתבו לעשות עבודה על ה"עוד לא"

להרפות בתוך החסר, להסכים לקבל את ההמתנה.

לגבי שיטת אביבהאהבת חינם1

האם צריך לשלם כסף וללכת לקורס מסודר אן שאפשר ללמוד את זה באינטרנט?

אני לא במצב כלכלי שמאפשר לי כרגע להוציא אלפי שקלים על קורסים..

אני לא יודעת כמה עולה אבלמשתדלתלהיותאני
אני א יודעת כמה עולה אבל בטוח זה יהיה יותר זול מטיפולים
רק מעירה שטיפולים עד ילד שנישמעונה
ממומנים על ידי המדינה... או מסובסדים
זה עולהאפונה

600 ₪ לפגישה (ארוכה)

וצריך בין פגישה אחת ל3.

אני שילמתי באופן חד פעמי 600₪ עבור ההדרכה הראשוניתנפש חיה.

שהיא בעצם פגישה שכוללת

תשאול ושיח סביב נושא של פוריות , ווסתות וכו'

הסבר קצר על השיטה

ותרגול

לפי הצורך המדריכה נותנת לך תרגילים לעשות

היא מלמדת אותך אותם ובעצם המטרה היא לוודא שאת יודעת לתרגל טוב את ההתעמלות  הזאת

כדי שבבית תוכלי להפיק תועלת ולהמשיך את התרגול.

פגישה שנייה זה גם כדי להשלים חלק מהתרגילים אם לא הספקתם בפעם הראשונה

וגם כדי לחזור שוב על כל התירגול בצורה נכונה

אם צריך.

זה מה שאני יודעת


באינטרנט יש תרגילים אבל אני לא יודעת לומר אם זה תרגול מסודר כמו בשיטה עצמה שלומדים מהמדריכה. 

היו לכם רק 3 חודשי ניסיוןעדיין טרייה

לגמרי הגיוני לא להיקלט במיוחד שקשה לאתר את הביוץ במחזורים כל כך ארוכים. אתם מצליחים לאתר את הביוץ ולתזמן יחסים לפי זה?

אגב מתי פעם אחרונה בדקת הריון?

הצלחנו כמה פעמיםאהבת חינם1
בפעמיים הראשונות הצלחנו לאתר ביוץ עם בדיקות.. והפעם שום בדיקת ביוץ לא יצאה חיובית ועשיתי בדיקת הריון ביתית ולמחרת בדיקת דם ויצא שלילי
בדקת ביוץ לאורך כל התקופה?עדיין טרייה
אפשר גם לנסות לשלב חום השחר שיותר זול לבדוק איתו תקופות ארוכות (למרות שהוא נותן אינדיקציה רק אחרי הביוץ). מתי עשית בדיקת הריון לפני כמה זמן?
בדקתיאהבת חינם1

עשיתי בדיקת הריון שבוע שעבר ובדקתי ביוץ בעיקר סביב הזמן שהיה אמור להיות הביוץ ויצא שלילי..

בביוצים הקודמים (שנדמה לי שהיו ביוץ) היו לי תסמינים כמו רגישות בפטמות, קצת כאבי בטן.. ובפעם הזאת גם היה לי את זה כמה ימים אבל לא קיבלתי מחזור עד עכשיו ונכון לשבוע שעבר אני גם לא בהריון

אז יש מצב שפספסתעדיין טרייה
את הזמן שהיה ביוץ או שהוא עוד לא היה. אם תלכי לרופא הוא ידע להגיד לך אם את אחרי ביוץ. בכל מקרה לא הייתי בלחץ מכל כך מעט נסיונות. בהצלחה!
עם שחלות פוליציסטיותנעמי28

לא הייתי ממליצה לנסות לבדוק ביוץ לבד בבית.

זה לא מקרה רגיל, אין סדר, זה סתם לעשות מלא בדיקות לחינם.

דבר שנינפש חיה.

שחלות פוליציסטיות זאת תופעה שקורית ל 15% מהאוכלוסיה

סה לא אומר שום דבר על סיכויי הקליטה להריון תקין בע"ה

בפרט שאת צעירה ובריאה ב" ה.

יש כאלה שנקלטו באופן טבעי למרות האבחנה הרפואית הזאת.

האבלנה - רק אבחנה 

הקב"ה איתך תמיד, והוא מסדר הכל לטובתך!

 

מעבר לזה

בכל שלב בחיים - תזכרי 

שהכל בהשגחה פרטית

הכל משמיים

והכל לטובה.


 

אל תלחצי משום דבר ואל תתבלבלי מאנשים!


 

לאנשים תמיד יהיה מה לומר

בכל שלב

אם אין ילדים- למה אין

אם יש- מה עם עוד

אם יש כבר כמות ילדים- למה להביא עוד


 

מי שקובע זה את ובעלך והקב"ה. 

ממליצה בחום ומניסיון אישי על דיקור סינימצפה88
ואם יש אפשרות גם לעבור לתזונה כמה שיותר מותאמת לשחלות פוליציסטיות (להפחית סוכר ומזון מעובד), עוד יותר טוב
מה הכוונה תזונהאהבת חינם1
האם צריך ממש לחתוך סוכר? אני ממש אוהבת ואין לי כוח עכשיו להישאב לדיאטת כסאח שאולי לא אראה ממנה תוצאות..
ברור שתראי תוצאותאפונה

התוצאות הן שבע"ה לא תחלי בסוכרת סוג 2 ואם כן אז בגיל מאוחר יותר.

וסיכוי גבוה שגם בטווח הקצר תהיה השפעה לליוב על המחזור.

לא דיאטת כסאח אבל תזונה כמה שיותר לא מעובדתמצפה88
ופחות פחמימות פשוטות וסוכרים. כמה שאפשר כמובן
היי יקרהמחכה להריון

קודם כל חיבוק על הציפייה לילד אפילו שזה באמת לא הרבה זמן אבל כל חודש זה כמו נצח שכלכך רוצים!

ממה שאני יודעת את יכולה לקחת תמצית שיח אברהם זה מאוד עוזר לאיזון הורמונלי וקליטה להריון

וכמו שכבר רשמו דיקור שיטת אביבה דברים טבעיים..הבנתי שזו הבעיית פוריות שהכי קל לפתור אותה יש גם כדורים שנותנים..ושיהיה בהצלחה תבשרי פה בשורות טובות בקרוב🙏

רק לגבי שיח אברהם- כדאי לשאול את הרוקח לפני כןנפש חיה.

אם לוקחים לבד בלי הכוונה

לפעמים הטיפות יכולות לעשות בלגן... 

לא בטוחה שרוקח הוא הכתובת, אולי הומיאופתהמקורית
אתםשירה_11

נשואים עשרה חודשים

מנעתם בהתחלה

והיו לך רק 3 מחזורים עד כה

זה אומר שהיו ממש מעט נסיונות אז זה מעודד זה עוד לא מראה על בעיה


כמובן שזה לא אומר שההמתנה לא קשה ומתישה, לא צריך לחכות 5 שנים כדי שזה יהיה "מוצדק"


מנסיוני אני יודעת שלרופאה הולכים אחרי כשנה

וטוב שלרופאת פריון ולא לרופאת נשים רגילה


הייתי מתחילה מלברר על דרכים טבעיות לשחלות כי זה באמת נושא שיכול לעכב


אני פוליצסטית והתחלנו גם לבדוק אחרי כשנה

עד כה ב"ה 2 ילדים מטיפולים

ויכול להיות שיהיה גם טבעי בע"ה אני לא מונעת


יודעת שיש הרבה גם פוליצסטיות שנכנסות טבעי

מציעה מלהתחיל לעקוב אחרי הביוץאולי בקרוב

אני עם שחלות פוליציסטיות ולא היה לי ביוץ הרבה יותר מחודשיים שלושה.. אז אומנם אני הגעתי לטיפולים אבל כנראה לא רק בגלל זה..

בכל אופן, במצב כזה ממש קשה לדעת מתי הביוץ אז ממש ממליצה פשוט להתחיל ממעקבי זקיקים, שרופא ילווה אותכם הזה ואז בשילוב אולטרסאונד ובדיקות דם תדעו במדיוק מתי הביוץ.

חוץ מזה מצטרפת והרבה דברים שנאמרו פה- סה"כ ניסיתם 3 פעמים.. זה ממש כלום גם כשהכל תקין!80% מהזוגות נכנסים להריון תוך שנה-שנה וחצי, ז"א 12-18 ביוצים ונסיונות.. אז זה גם לגמרי בתווך התקין! וגם שחלות פוליציסטיות זה באמת אחד הדברים הכי פשוטים לטפל בהם.. גם לי המליצו על שיטת אביבה (ובסוף בפעם היחידה שניסיתי זה היה כשנכנסתי להריון עם הבת שלי אבל אני לא יכולה להגיד שזה מה שעשה את זה כי היו עוד דברים בסבב הזה) וגם על תזונה שמעתי שיכול לעזור ולהשפיע, לא ניסיתי עד הסוף להתמיד בזה.. ובכל מקרה, זאת באמת יכולה להיות תקופה כיפיית שאפשר להיות ספונטניים ולעשות בתור זוג כל מיני דברים

הי יקרהכובע לבן

3 מחזורים

זה אומר 3 ביוצים (בהנחה שהגוף ישר חזר לבייץ אחרי גלולות. הרבה פעמיפ זה לא ככה ולוקח לגוף זמן להתאזן. )

והסטטיסטיקה הפשוטה של ההריונות. זה 1 ל5, כאשר מקיימים יחסים בביוץ.


במחזורים ארוכים, יש בכלל מצב שלא הייתם ביחד בימי הפורחות, ואז זה אפילו לא נספר.... 

הטיפול הוא "די"פשוטנעמי28

יש כדורים במרשם לעידוד ביוץ איקקלומין/לטרזול.

נוטלים חמישה ימים ברצף בשילוב של מעקב זקיקים.


ואם אין בעיית פוריות נוספת, זה פותר את הבעיה.


השאלה אם את רוצה להיכנס לתוך זה, או לתת לעצמך זמן באופן טבעי.


ולשחרר את הלחץ זה תרגול בלי קשר לאירוע, החיים כל הזמן יציפו אותנו בשיבושי תוכניות ולחץ חברתי, זה עניין שצריך לעבוד עליו בפנים.

ממש להשתיק רעשי רקע, לא לקחת ללב, ולנשום❤️

כמה דבריםמתיכון ועד מעון

דבר ראשון, לי אין שחלות פוליצסטיות, לפחות לא שידוע לי והיו לי במשך תקופות ארוכות מחזורים של 39 ימים, וב"ה יש לי ילדים.

מעבר לזה, אם את מרגישה שהמתח נכנס ופוגע יש למכון פוע"ה שרות של תמיכה סביב פוריות, אולי שווה לשקול את זה.

מעבר לזה, מסכימה עם מה שנאמר שבאמת לא מדובר בהרבה זמן ונכון להציב גם להורים גבול להתערבות שזה לא מקומם להיכנס בניכם. ובאופן כללי 10 חודשים זה עדיין ממש זמן שבונים זוגיות והוא מורכב גם אם לא מכניסים נושא של פוריות

רוצה להדגישאהבת חינם1
שהמחזורים של ה38-39 יום זה רק ב3 חודשים אחרי שהפסקתי מניעה.. לפני היה הרבה יותר ארוכים והחודש המחזור כבר חוזר לסורו..
מצטרפת לקודמותיישלומית.

אתם מנסים לא הרבה זמן. ומחזורים של 38-39 יום זה ממש ממש בסדר. בגלל שאת פוליציסטית לא יודעת אם כולם כללו ביוץ אבל בהנחה וכן אז באמת את במצב ממש ממש טוב!

דרך אגב, אני לא פוליציסטית והמחזור שלי מאוד לא סדיר (50+-30 ימים) וב"ה נכנסתי בקלות להריונות...)

ממליצה להוריד לחץ, להבהיר למשפחה שזה לא עניינם ושאתם מבטיחים להזמין לברית כשתהיה בע"ה. עד אז אין מה לשאול שאלות ולהמליץ המלצות.

עם כמה שזה קשה, ואני לא מזלזלת בכלל, קחו נשימה ותחיו את הרגע. בע"ה יהיו לכם עוד הרבה שנים טובות ושמחות עם ילדים 

עונהנויה12345

גם עם שחלות פוליצסטיות

לא ממליצה על מקלוני ביוץ לא עובד עלינו כל כך.

לי לקח בהריון השני גם בערך 7 חודשים ללא מניעה אבל אין כל כך ביוצים אצל פוליצסטיות ככה שקשה להיכנס להריון

לי עזר לעשות שינוי באורח החיים, לשתות הרבה מים, פחות קפאין, לאכול טוב ומאוזן ולהקפיד על שעות שינה.

זה ממש עזר לי.

יש מישהי שיש לה פודקסט על הנושא ממליצה לשמוע קוראים לה מירי לאב.

בהצלחה!!!

רק רוצה לשים דגש על משהוהביתמתפורר

הרבה פעמיים בשחלות פולציסטיות אין ביוץ בכלל, ומתישהו הרירית פשוט נושרת בלי ביוץ ולכן יש מחזור.

אם עובר זמן וכל הזמן המקלון ביוץ מראה קצת חיובי ולא חיובי מוחלט ייתכן ואת לא מבייצת ובגלל זה באמת כדאי לברר את זה עם רופאת פריון.

היה לי חשוב לציין את זה כי גם אני עם שחלות פוליצסטיות ואחרי כמה חודשים שניסיתי להבין מה לא בסדר איתי שאני לא מצליחה לברר מתי הביוץ (בכל השיטות, בפרט עם חום השחר) הבנתי שזה לא שאני פשוט לא מספיק  דויקת זה שפשוט אין כזה.

אז הדבר הכי חשוב זה להבין אם יש ביוץ וזה אני מאמינה שהדבר הראשון שרופאת פוריות תעשה.


ועוד דבר קטן, קחו נשימה. אתם בתחילת החיים ובגלל זה זה ככ מציף אבל אתם תראו ככ שהזמן יעבור שכולם סביבכם תמיד יהיו דברים שלכם אין או שאתם מצפים.

כל אחד והמסלול המדויק לו, בעז"ה זה יגיע לכם בזמן המדויק!!.

ותשמחו מזה שכבר מנסים לעזור לכם בשלב מוקדם ואתם לא סתם נמרחים חודשים בלי ביוץ בכלל.

בהמשך למה שכתבואפונה

ממש חשוב לעבד את המרכיב של הלחץ

כי אם אפשר לנטרל אותו, תהיה לכם אפשרות ללכת בדרך הרבה יותר נעימה ומועילה לטווח הארוך.

תוכלי למשל לנסות שיטת אביבה כדי להסדיר את המחזורים, ובמקביל ללמוד שיטת המודעות לפוריות כדי לעקוב בעצמך אחרי הביוץ שלך אם יש ומתי, וכמובן לתזמן יחסים.

שתי השיטות האלה הן כלים מאד אפקטיביים שתוכלי להשתמש בהם כל החיים, בתרחישים כאלה ואחרים.

תוכלי גם ללמוד לאזן את עצמך באמצעות תזונה או דיקור סיני, שישפיעו על הבריאות שלך (יש לתסמונת השלכות נוספות לטווח הארוך, היא קשורה להתפתחות של תנגודת לאינסולין).


הדרך הקצרה לעומת זאת, היא באמת לפנות לרופאת פריון, שתשלח אותך למעקב זקיקים - תהליך מתיש ומייגע שכולל אולטרסאונד מוקדם בבוקר מספר פעמים בחודש עם בדיקת שם, תלות באחות זמינה יותר או פחות שתספר לך מה התוצאות, התערבות תרופתית כדי לגרום לביוץ - שיש לה גם תופעות לוואי.

אנשים נוספים שמעורבים בחדר המיטות שלכם, וברור שהדרך הזאת כוללת גם עליה במרכיב הלחץ.


זו אפשרות כמובן, אבל בעיני פחות טובה.

כשרוצים משהו מאוד קשה להרגיע, ובכל זאתמשתדלתלהיותאני

אני מבינה אותכם מאוד, כשרוצים ילדים מאוד קשה להרגיע ולהיוץ בנחת

במיוחד שסביבכם לכולם כבר יש

במיוחד שההורים לוחצים

ובכל זאת, קודם כל באמת לא ניסיתם הרבה בכלל, זה ממש ממש ממש נורמלי לא להכנס להריון כל כך מהר.


כשחיים בסביבה שכולם ילדים מאוד מהר, אז מי שלא 'עומד בקצב' הרבה פעמים בטעות נכנס ללחץ, אבל אם תסתכלי סביבך על אנשים מבוגרים יותר, תראי שלכל אחד יש את הסיפור שלו. יש את מי שהלך בקלות ואחר כך כבר לא, יש את מי שהלך בקלות אבל גידול הילדים היה מאתגר, יש אנשים שהסיפור שלהם זה פרנסה ויש שזוגיות, לכל אחד את האתגרים שלו בעולם, והדרך לצלוח היא רק להסתכל פנימה ולעבוד על השמחה שלנו. במיוחד כשעדין אין אצלכם בעיה, ניסיתם זמן מועט ואתם נכנסים ללחץ סתם. ואני לא אומרת שהקושי לא מובן לי! כשרוצים כל חודש נראה המון. אז אני לא אומרת שצריך לשמוח בזה, אבל כן זה המציאות שה' זימן לכם, תנסו לצמוח מזה ולנצל את הדברים החיוביים שבזה, תנצלו את התקופה הזאת, זה זמן שלא יחזור

תהנו מהזוגיות

תעשו רשימה של דברים שבא לכם לעשות ומאתגר עם ילדים וכל חודש תעשו משהו

תנסו לשחרר. אני לא אומרת להפסיק לרצות או לא להתבאס כשלא עובד, אבל תנסו במקביל להנות,

אני לא אומרת שזה קל, יכול להיות שבהתחלה זה יהיה בכח, אבל יש לנו יכולת לבחור בחיים שלנו על מה לשים את הדגש

אם לא מצליחים לשחרר בכלל- לכו לטיפול.


ורוצה להוסיף שהיום ברוך ה' יש לרפואה הרבה כלים ושאני מסתכלת סביבי גם זוגות שהתקשו בכניסה להריון, בטווח של כמה שנים לכולם יש ילדים, עוד יהיה לכם בעזרת ה', במיוחד כש'הבעיה' היא שחלות פובלסיצטיות שהיום מטפלים בזה מאוד בקלות.


מבחינת ההשתדלות- בגלל הגיל הצעיר והזמן הקצר שאתם מנסים, לדעתי הכי טוב לפני שנכנסים לסיפור של טיפולים לנסות שיטת אביבה ודיקור סיני, אבל אם לא מתאים לכם אתם יכולים גם ללכת ישר לטיפולים, רק לכו על זה בשמחה שיש היום לרפואה כלים לעזור לכם, ולא במסכנות ועצבות.


וכל האנשים סביבכם שמעירים - קודם כל סליחה שאני אומרת את זה ככה אבל הם מטומטמים, אתם נשואים כולה 10 חודשים, אפילו בעיה אין עדין

וגם אם הייתם נשואים יותר וכן היתה בעיה- זה לא העסק שלהם

דיקור סיני עושה פלאיםאנונימית בהו"ל

בתור מישהי שיש לה מחזורים לא סדירים


 

ואחרי ניסיונות להכנס להריון של שנה וחצי


 

הלכתי לדיקור (זה סדרה של טיפולים, יקר אבל שווה כל שקל)


 

המחזור התחיל לדפוק כל חודש כמו שלא היה לי בחיים

ועכשיו ברוך ה' בהריון.


 

השקעה ששווה כל שקל.

אם תכתבי מאיזה איזור את, אולי אני אוכל להמליץ לך.

אבל חשוב לקחת מישהי מומלצת ולא מהקופה...


 

וכן חשוב לדעת זה לא נחשב הרבה זמן לנסות...

בדכ ההנחיה היא להתחיל בירור רק אחרי שנה של ניסיונות.. וגם לפעמים לגוף לוקח זמן להתאושש ממניעה (שאגב גם בזה דיקור יכול לעזור(

 

חיבוק 🫂


 

 

אם דיקור אז ממליצה על יניב אברהם, מקבל בכפר חבדאוהבת את השבת
ובצפון
אין לי שחלות פוליציסטיותמקקהאחרונה

כלומר, אין את המראה האופייני בא"ס

אבל יש לי מחזורים ארוכים מאוד וחלקם ללא ביוץ

נכנסתי להריון טבעי 4 פעמים, ופעם אחת נעזרתי באיקקלומין, בילד השלישי

זה ממש ממש לא נורא

שאלות על טבעת נוברינג/דיאפרגמהפרח חדש

אני יודעת שזה שני דברים שונים מאוד

אני פשוט בשלב של התלבטויות והסתבכתי עם עצמי


לגבי טבעת-

כמה זה מעצבן ההתעסקות עם ההוצאה והכנסה לבדיקות טהרה וטבילה? אני יודעת שזה רק להפסק ראשון ושביעי וטבילה.


ולגבי הדיאפרגמה

יש פה בנות שהצליחו למנוע אותם ממש רציני? הכוונה לקיים יחסים בזמן ביוץ באמת ולא להיקלט? כי החשש שלי שאצטרך במילא להימנע בימים הפוריים ואז כבר עדיף להישאר בלי כלום.. למרות שזה לא רעיון טוב בכלל

עונה..הריון ולידה

לגבי טבעת- לר השתמשתי הרבה זמן לדעתי מספר חודשים אם אני זוכרת

מבחינת הכנסה הוצאה היה לי סבבה אבל פעם אחת אחרי שטבלתי וכבר הגעתי הביתה נזכרתי ששכחתי להוציא לטבילה וחזרתי לטבול שוב באותו ערב🤥


לגבי דיאפרגמה- השתמשתי כשנתיים וחצי ברציפות, אסייג ואגיד ששמתי כל קיום יחסים חוץ ממקרים בודדים ממש, שהייתי בטוחה ב100% שהתרחקתי מהביוץ. 

וואו איזה באסה לטבול שוב!רוני 1234
קרה לי גם שטבלתי שוב אבל עוד הייתי במקווה.

בדקתי עכשיו בגוגל ואני רואה שבדיעבד הטבעת לא מעכבת (אולי זה לא לכל הדעות אבל כדאי לדעת שזו אופציה).

עם דיאפרגמהoo

אפשר למנוע שנים ארוכות

זה סיליקון שחוסם פיזית + קוטל לשיפור החסימה

האחוזים יורדים כי נשים שוכחות/ לא מיומנות וזה זז/ חושבות שאפשר בלי/ לא שמות קוטל

השאלה אם אין חשש שלא ימנע פיזיתפרח חדש

אולי תנוחה מסויימת שאישה תעשה או משהו כזה

מספיק שכמה זרעים בודדים יעברו ואשה תיקלט להריון

מלחיץ ממש

ומבחינתי אין סיכוי להפלה במקרה כזה ואאלץ להתמודד עם ההריון

אוף אין לי כבר כח למחשבות והתלבטויות של זה

אפשרoo

לבדוק אם היא זזה בזמנים בטוחים

היא לא אמורה לזוז

(לקאיה יש מין דפנות שמונעות את התזוזה)

והקוטל מוסיף שכבת הגנה בפני עצמו


אני רואה את זה כמניעה בטוחה

דיאפרגמהאנונימית בהו"ל

מונעת עם זה לסירוגין כבר כמה שנים

הקפדתי ללכת למתאמת

בלי ג'ל (חוץ מתקופה מסוימת)

אף פעם לא בודקת ביוץ, פשוט שמה כל החודש.

בין הראשון לשני מנע לי מעולה

בין השני לשלישי נכנסתי עם זה להיריון

אחרי הרביעי הייתה תקופה שהייתי חייבת למנוע רפואית אז הייתי עם ג'ל עד שנמאס לי

ובסוף נכנסתי להיריון ביום שלא שמנו כנראה חח

אז מבחינתי זה מונע, והג'ל מעלה אחוזים ובחרתי לא להשתמש בו, וקרה שלא מנע לי, אבל מקרים כאלה קורים גם עם אמצעים שנחשבים יותר בטוחים…

מניחה שאחרי הלידה אחזור לזה כי האמצעים האחרים לא ככ באים בחשבון

הטבעת לא מעצבנת כל כךרוני 1234

בטוח שזה פחות טירחה מדיאפרגמה.

עונהשאלה גנים

הטבעת הייתה לי אחלה להוציא ולהכניס

התרגלתי די בקלות

לא הכרתי שמוציאים לבדיקות או הפסק, רק למקווה


לגבי דיאפרגמה-

מונעת איתה כבר כמעט ארבע שנים, ברגע שהפסקתי נכנסתי להריון ככה שאני מניחה שהיא מונעת לי מעולה

משתמשת תמיד בג'ל

מנסה לעקוב אחרי ביוץ ולא שמה אותה ב3-4 ימים שלפני המחזור שאז כבר בטוח לא צריך


לגבי דיאפרגמה - כמו שכבר כתבו כאן -

חשוב ללכת למתאמת אחרי לידה / אחרי שינוי משמעותי במשקל (5 ק''ג נראלי) כדי לוודא שהיא עדיין מתאימה + לוודא שאת שמה נכון

להקפיד להוציא לא לפני שש שעות

לשים ג'ל

וכמובן כמו תמיד - להתפלל...

בשבילי זו המניעה האחרונה והיחידה שאני יכולה (מלבד לא לקיים יחסים...) אז לומדת להסתדר עם מה שיש 😅


בהצלחה בהחלטות!!

אני עם הדיאפרגמה כבר 3 שנים בערךהמקורית

אולי יותר

בהתחלה הייתי נמנעת בזמן ביוץ באמת, עכשיו כבר לא. אבל זה ממש לא משתווה לטבעת ובטח שלא אומר שלא לשים כלום (את אותה למנוע לא? מה הקשר לא לשים כלום?). עם קוטל זרע זזה עובד אצלי ב"ה (לא מתקמצנת עליו) ואם יש מחזורים קבועים בערך - כחמישה ימים/ שבוע  לפני העונה הבינונית  ואחרי שזיהיתי ביוץ ועברו כמה ימים אני כבר לא משתמשת בה בכלל וזה בעיניי יתרון מטורף

גמני משתמשת בקאיה

עונה ממה שמכירהאוזן הפיל
טבעת - מוציאה ומכניסה בקלי קלות, אחרי 4 לידות🤷‍♀️, ואני כן מוציאה לכל בדיקה, רק כי יותר נח לי ככה, אפילו שלא צריך. יותר קל וזריז מלסדר את העד על האצבע.

יש לי אחות בזכות דיאפרגמה, אז מבחינתי זאת לא אופציה

דיאפרגמהרק לרגע9
מונעת איתה כבר יותר מעשר שנים. ב"ה אף פעם לא נכנסתי להריון איתה... וכשאני מפסיקה למנוע ב"ה ישר נקלט הריון, אז מניחה שזה עובד טוב. כמובן צריך להקפיד על שימוש נכון, עם קוטל, לא להוציא שש שעות אחרי. למדתי שמפ אז אני לא משתמשת כל החודש, רק בימים הפוריים.
בינתיים החלטתי לנסות חודש אחדפרח חדש

את הנוברינג לפני שאני שוללת לגמרי גם את זה

אם לא יהיה טוב אז לא נותר אלא דיאפרגמה


אני כותבת פה כי רוצה שזה יהיה כתוב ושאני לא ישנה את דעתי עוד מעט שוב ותיכף כבר אי אפשר להתחיל החודש נוברינג 🙃😶

מנענו עם דיאפרגמה בלי קוטל כמה שנים במצטבראוהבת את השבתאחרונה

כן התאמתי אצל מישהי תותחית..

דיאפרגמה שהרגישה לי יותר הרמטית מהסוג הקודם שהשתמשתי..

אצל לי מילר אם אני לא מתבלבלת..

סקר התקן לא הורמונליהריון ולידה

1. איזה התקן שמת?

2. האריך והכביד לך את הווסת?

3. היו לך דימומים/כתמים בין וסתיים? אם כן,קיבלת פסיקה מיוחדת ל7 נקיים?

4. היית מרוצה מהמניעה הזו?


בונוס

אשמח להמלצה לרופא.ה להתקנה במאוחדת באיזור השרון. 

ברור שלא כולן יסבלו מזהעם ישראל חי🇮🇱

אבל חשוב להכיר

ושיתפתי מה אני עברתי כדי שאם מישהי מרגישה משהו דומה, שתדע .

חג שמח

מניעה ואישה מיואשתאנונימית בהו"ל

ניסיתי כמה סוגי גלולות. רגילות, משולבות.

ניסיתי טבעת.

היה גם התקן ואיתו דלקות וסיבוכים.

וזהו, הגעתי לקצה.

אני רוצה את החיים שלי בחזרה.

ההורמונים האלו הרסו אותי. מרגישה שאני פשוט לא אני.

אני עכשיו אחרי דימום שהתחיל עם גלולות, החלטתי להפסיק והודעתי לבעלי שאני לא לוקחת יותר כלום. נמאס לי.

נמאס לי מהעצבים, מהדיכאונות, מניסוי וטעייה, מחוסר חשק.

אבל אני ממש לא רוצה עכשיו הריון והוא בכלל נחרד מהרעיון.

אמרתי לו שלא מעניין אותי.

שייקח על זה הוא אחריות.

לא יודעת איך.

אם גם הוא לא יודע אז לא יהיו יחסים וזהו.

מסכן

אבל נשבר לי

וואי ממש מובן. מציעה:ממתקית

ללמוד שיטת הפוריות הטבעית- כיצד לא להרות באופן טבעי...יודעת שיש דבר כזה.
מניעה בנרות, דיאפגרמה, שקפים...- אין הורמונים...

חברה אמריקאית שיתפה אותי במניעה מעולה שיש שם, אולי יש גם בארץ? אני לא נתקלתי. מעניין אם מישהי פה מכירה
שבב כזה קטן שמחדרים לתוך העור בזרוע- נשמע מפחיד, אבל מונע נהדר ובלי השפעת הורמונים ככה אני מבינה ממנה. אולי שווה לך לברר?

רק אומרת שזה חייב להיות הורמונלי אם זה בזרוע...שש וארגמן
שבב שמונע דרך הזרוע בלי הורמוניםאפונה
נשמע טוב בערך כמו לאכול עוגת קצפת בלי להשמין.
זה שבב שמפריש פרוגסטרון,וזה הורמונליעל הנסאחרונה
מבינה אותךבעלת תשובה

גם אני סבלתי מסוגים שונים של מניעה הורמונלית

בסוף ויתרתי והשתמשתי בנרות. יש גם שקפים ועוד אפשרויות. נכון, אחוזי ההצלחה יותר נמוכים ,אבל הם גם די גבוהים. חושבת שבאיזור80% (לא זוכרת בדיוק)

אז זאת גם אופציה


דיאפרגמהרוני 1234
דיאפרגמהאפונה
ואם את ממש חרדה אז יחסים רק אחרי ביוץ.
תלמדי מודעות לפוריותהריון ולידה

נכון זה גם מורכב אבל זה בטח ובטח עדיף מההצעה שלך של לא לקיים יחסים בכלל.

מקסימום בהמשך כשתדעי להשתמש בה טוב תוסיפי דיאפרגמה רק בימים הבעייתיים.


לא הייתי מתחילה עם שקפים ונרות שזה לא נחשב בטוח בכלל בכלל

מסכימההמקורית
אני רק חיבוק, מזדהה מאוד מאוד ❤️❤️שאלה גנים
דיאפרגמה. הורמונים זה באמת נוראאוהבת את השבת

ותכלס הזוי להשתמש בזה כאילו זה כלום

יש לזה השפעות ככ מטורפות על הגוף.... והנפש..

דיון שהיה לנו ואשמח לשמוע אתכןאנונימית בהו"ל

ראש ממשלה ספרדי, אקדמיות ופרופסורים ודוקטורים ספרדים,מרוקאים, תימנים, פרסים וכו' וכו', משהו שיקרה בטווח זמן הקרוב?

היו כאלו שטענו שכן ויש בשלות לעם

והיו כאלה שטענו שזה עוד רחוק בגלל כל החברה המקיפה..

מרגישה על חברות מוכשרות שלי שככ רוצה שיהיה להן תארים מתקדמים אבל נראה שהכל מוקף באשכנזים/אירופאים כמוני😢 הלוואי ויהיה שינוי! 

אנחנו נאלצות לנעול את השרשוריעל מהדרום
מאחר ואם אין תרבות דיון ויש מחיקה כזו של דעות שונות בצורה לא מכבדת, אין מקום לדיון בפורום.

ואין שום הצדקה לאנונימי.

לאן הולכות לטייל בחול המועד?אוויר לנשימה

בדרך כלל אנחנו מטיילים מלא

עכשיו ממש מתלבטים מה לעשות… 

בדיוקטארקו

זה לא לא מטופל, אבל המציאות פה מורכבת מה לעשות..


וגם, לעצור בצד בזמן אזעקה ולקרוא לחיילים לאבטח, נניח שכן היו מספיק חיילים-אבל זה לסכן אותם מעבר למה שצריך...

(לחיילים יש עמדות שממוגנות חלקית.. ברור שאם יש צורך גם אם יש אזעקה הם בפעילות! אבל צריך לא ליצור צורך כזה סתם(

נסיעה מהמרכז לירושלים במצב הבטחוני הנוכחיאנונימית בהו"ל

הי בנות,

בעלי מאוד רוצה לסוע כולם לירושלים לבקר את המשפחה שלו ואני מפחדת שתתפוס אותנו אזעקה בדרך ורוצה להמנע, הוא אומר שאני מגזימה וכולם נוסעים...

מרגישה רע שאומרת לא אבל באמת מפחדת, מה אתן חושבות? אני מגזימה?

אני נסעתיoo

מירושלים למרכז ובחזרה

הרבה פעמים במלחמה הזו

אני לא מפחדת

אבל הרבה אנשים כנראה כן מפחדים

כי הכבישים יחסית ריקים


מה שחשוב אם נוסעים

זה להחליט על אסטרטגיה מראש

מה עושים בזמן התראה/ אזעקה

כדי לא להיכנס ללחץ

(אני ממשיכה לנסוע

זה מרגיש לי הכי בטוח)

היום יש כמות גדולה של אזעקות ואני הייתי נמנעתהמקורית

אני למעשה נמנעת מתחילת המלחמה לנסוע להורים שלי כי אזעקות ואין אצלם ממד, כי נהגים הרבה פעמים מגיבים בחוסר פרופורציה וזה יכול לגרום לתאונות

ולדעתי זה משו שיכול לחכות לימים רגועים יותר

אני נסעתי הרבה פעמיםבוקר אור

בעלי במילואים והמשפחה שלי במרכז

נסעתי אליהם כל שבת הלוך וחזור עם הילדים

וואלה לא כל כך מפחיד אותי,  לא יודעת. אגב בירושלים יש הרבה פחות אזעקות מבמרכז

לא הייתי נוסעת, אבל מאפשרת לו אם הוא מרגיש בנוחכורסא ירוקה
נסענו הרבה פעמים בהרכבים שונים..שומשומ
אי אפשר לעצור את החיים ולהיות סגורים בבית כל היום. לדעתי. 
כנללומדת כעת

מצד שני אני ממש מבינה את מי שמפחדת

הייתה לנו אזעקה בדרך והיינו באמצע שומקום. היה מאוד מפחיד...

אבל אין מה לעשות. חייבים להמשיך בחיים וחייבים להפסיק לפחד. וכשיש התרעה מוקדמת לחפש בוויז מקלט...

אני נוסעת חופשישלומית.

לא מסוגלת לתקוע את החיים שלי ברמה כזו.

אבל למרכז לא מגיעה בכלל ( בלי קשר למלחמה, פשוט אין לי מה לעשות שם)

לא יודעת מה באמת "נכון"

נסענו כמה פעמים...אורי8
האמת, נוסעים לאן שצריך/ רוצים. קרה לנו שהיתה אזעקה בדרך. כבר בהתראה התחלנו לחפש מקום מוגן. בהרבה תחנות דלק יש מרחב מוגן ונכנסו לשם. ( בדרך כלל בתוך החנות של התחנה). אולי אם יש הרבה קטנטנים זה יותר מורכב. מסכימה שיכול להיות בזה סיכון מסוים, אם לא תמצאו מרחב מוגן תצטרכו לעצור , ולצאת מהרכב . היום הינו במעין והיתה אזעקה, לא נעים, ואני בדרך כלל ממש נשמעת להנחיות. ברור שיש פה סיכון מסוים. אבל גם בסתם נסיעה בלי מלחמה יש סיכון מסוים ואנחנו נוסעות. אז כל אחת מנהלת את הסיכונים שלה ... 
אנחנו נוסעיםשומשומונית

ההורים שם...

אין לי משפחה במרכז אז לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתי צריכה. אבל בירושלים אין המון אזעקות, בערך כמו אצלינו, אולי אפילו קצת פחות. אז משפחה - זו משפחה

אנחנו נסענורקאני
השאלה מה מרחק הנסיעהחילזון 123

אם זה להגיע מרחוק לדעתי את לא מגזימה

ממש לא נעים להתקע בדרך עם ילדים קטנים

אם זה לשבת שלמה אולי הייצי טורחת

אבל בשהיל ביקור קצר לא בטוחה שהייתי יוצאת

נסענו והיה ממש בסדרצוצקהלה

הבאנו איתנו גם מזרוני יוגה כדי שאם נצטרך לשכב יהיה נעים יותר.

בעיני הכי חשוב זה להיות באמת רגועים ולא לשדר לחץ לילדים ולהפוך את זה לחוויה (זה באמת מצב לא נעים אבל לחץ לא עוזר), בפועל כשהייתה התראה בדקנו בוויז איפה יש מרחב מוגן קרוב והספקנו להגיע ולהתמקם בנחת...

אני לא הייתי נוסעת.רותי7

אנחנו ממש רוצים לנסוע להורים, אבל אני מפחדת שתהיה אזעקה בדרך - אז אנחנו לא נוסעים..

אולי בעלי יסע לבד כדי לבקר אותם.

אני מבינה אותךתקומה

ממש שאת מפחדת

אבל מבינה גם את בעלך

אנחנו כן נוסעים

לא אצא לטיול במרכז או בהרי ירושלים, זה נראה לי פחות אחראי.

אבל נסיעה סטנדרטית שמאפשרת לפגוש משפחה ולשמור על איזושהי שגרה, זה חשוב ורצוי שווה את זה.

אנחנו נוסעיםקפצתי לבקר

גרים קרוב למרכז, עם המון אזעקות. בכל האיזור הקרוב יחסית למדנו איפה כל המיגוניות והמקלטים, וכשיש התרעה נוסעים למרחב מוגן הקרוב. כמו שאמרו במחסומים המון פעמים יש מיגוניות, בתחנות דלק.. כך שיש מקטעים יחסית לא ארוכים שאם תתקבל התרעה לא יהיה לי מקום בטוח לעצור בו.

כן עושים השתדלות לשמור על ההנחיות אבל בהחלט נוסעים.

היום הגיעו אלינו משפחה ממש מכל הארץ, ב"ה גם מי שהיה בדרך ידעתי לומר להם בהתרעה לאן ללכת וב"ה הספיקו להגיע למרחב מוגן

אנחנו נוסעיםאר
ונסענו כמה פעמים את הדרך הזו
מקווה שלא תפסה אתכם אזעקה בדרךבתאל1אחרונה
כי במרכז היו הרבה היום
לא קשור לפסח, התייעצות קרעים בלידהכנה שנטעה
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך י"ט בניסן תשפ"ו 0:09

לא היה לי רעיון אחר לכותרת חחח

נקרעתי בלידה הראשונה ותפרו אותי כמה תפרים, עד היום אני ממש מרגישה את התפר של החתך ותפר של קרע אחד (שנה וכמעט וחצי אחרי).

הייתי אצל פיזיותרפיסטית והיא נתנה לי תרגילי קיגל (ככה קוראים לזה?) ואמרה לי לעשות עיסוי פרינאום כזה באזור התפרים. את התרגילים אני משתדלת לעשות, לא חשה שיפור (אולי קצת מבחינת רצפת אגן שגם היא לא במצב וואו), אבל את העיסוי אני לא מעיזהההה פשוט לא מסוגלת לעשות לעצמי, לגעת שם. עושה לי חלחלה וצמרמורת ביחד..

עכשיו ב''ה בהריון שני ומלבד חוסר הנוחות הרגיל אני גם די לחוצה שאקרע שוב בלידה וח''ו יהיה כמו אז אם לא גרוע יותר..

אשמח לשמוע מנסיונכן האם נקרעתן שוב בלידות חוזרות? חוויתן כאב שוב בתפרים ישנים? ורצפת אגן חזרה לכן מתישהו לתפקוד נורמלי? ואולי יש לכן טיפים להרגעה של הצלקות מהתפרים שלא יכאבו כבר?

סורי על באריכות תודה לעונות!

אני נקרעתי קצת רק בלידה 1 ב"ה. בשלוש שאחריה לאיעל מהדרום
יואו🤦‍♀️ הוספתי לך בכותרת את המילה "בלידה"יעל מהדרום
לק"י

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

במחילה, את צריכה פזיו אחרתממשיכה לחלום

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

נקרעתי פעמייםהמקורית

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

אצלימקקה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

לי היו תפרים בלידה שלישית שהרגשתי המון זמן אחרישאלה גנים

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.


מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...


בהצלחה ורק בריאות 🥰

היה לי ככה בלידה הראשונהגפן36

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

 

החלטתי לחכות. 

 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.


 

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

האמת הייתי הולכת להתייעץ עם רופאשלומית.

מומחה לנושא.

אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.

יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...

לידה ראשונה חתך יזום אבלדיאט ספרייט

תפירה גרועה מאוד

לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.

לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.

לידות לאחר מכן ללא קרעים.

גם לי היתהשיפור
ממש רתיעה מהמגע בצלקת, הפיזיותרפיסטית עשתה איתי תהליך של התרגלות הדרגתית, אחרי הלידה השניה היה מספיק עם מאמנים, אחרי הלידה השלישית הייתי צריכה עם היד. זה היה לא פשוט, אבל שווה, כשהתמדתי הכאבים עברו לגמרי
חמש לידות,שגרה ברוכה

ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים  אבל לא עמוקים מאוד)

התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.

לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה


תרגישי טוב❤️

עונהעם ישראל חי🇮🇱

לידה ראשונה תפרים כי חתכו

לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו

מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.

אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה

יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה

יש כאלה שכל לידה

יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..

ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...

בהצלחה !!

לידה ראשונהאנונימית בהו"ל

קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.

ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.

ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.

אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.

אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!

ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.


*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי

זיהום בתפרים נשמע נוראלומדת כעת
הוי,מקלדתי פתח

היו לי מלא תפרים בלידה ראשונה. אחרי חצי שנה הגעתי למרפאה ייעודית בשערי צדק יש שם כירורגית שבודקת את זה, אצלי אכן היה משהו לתקן (בדקה ובמקום טיפלה, כל הסיפור היה 10 דקות בערך ...) רק אז התחלתי להתאושש. ומהר.

אולי שווה גם בזמן הריון ללכת לודא שהכל תקין. (רק כדי לא לסבול, לא בקטע של דחוף)

החלק המעודד שבלידה שניה היתה לי פתרונות קטנה ושירים מהיר, ובשלישית לא היו כאבים כבר אחרי שבוע.

שיהיה בקלות חוויה מתקנת! 

תודה לכולן על התגובות!כנה שנטעה

מבינה שאין כלל, או שיעבור בלידה בע''ה אמן או שאקרע שוב ח''ו.. לגבי התגובות להחליף פיזיותרפיסטית, אני הולכת דרך הקופה אז מניחה שהמענה יהיה זהה בכל מכון, לא?

לא חושבת שהתפרים לא טובים כי תפרו אותי צוות שלם עם פלסטיקאי ומלא רופאים 🫣..

בע''ה מקווה שיעבור ובלי קרעים בלידה.

שוב תודה לעונות ❤️

היה לך קרע בדרגהאישהואימא

גבוהה?(3 ומעלה)

כי לפי איך שאת מתארת שתפר אותך פלסטיקאי ועוד מלא רופאים, ככה זה נשמע

לבעיות מורכבות בקרעים ותפרים בפרינאום יש את דר' רויטל ארבל בשערי צדק.

גם אם את הולכת דרך הקופהממשיכה לחלום

פיזיותרפיסטיות שונות עובדות לעיתים בגישות מעט שונות. הם יכולות ללכת לקורסים שונים (כמובן אחרי ההתמחות בפזיותרפיה של רצפת האגן) וזה משנה את דרך העבודה שלהן.

ממליצה ממש לנסות

יש הרבה דרכים למנוע קרעים בלידהגלי מטר

הדבר הכי חשוב הוא היכולת להניע את הגוף בחופשיות במהלך הלידה וביציאת הראש בפרט ולבחור את תנוחת הלידה לפי מה שהגוף שלך מבקש, מה שאומר ללדת בלי אפידורל.

זה גם מאפשר לך ללחוץ רק מתי שאת באמת מרגישה שזה נחוץ ולא מתי שהמיילדת אומרת, מה ששומר מאוד על הפרינאום. ואפשר גם ללדת בלי ללחוץ בכלל, ילדתי כך פעמיים. תקראי על רפלקס פליטת התינוק.

וגם עם אפידורל יש דברים שאפשר לעשות כדי למזער נזקים, ממליצה מאוד לקרוא על כך בספר לידה פעילה.

חשוב לי להגיב על זהשלומית.

שאמנם יש הרבה דרכים להפחית סיכון לקרעים, אבל לא כל הסיבות לקרעים קשורות להתנהגות של היולדת. יש סיבות שקשורות גם למבנה הגוף, למנח של התינוק ועוד.

אני ב''ה ילדתי ב3 לידות טבעיות מהממות ונקרעתי בכולן, כך שחשוב לי שמי שנקרעת בלידה לא תרגיש אשמה.

מסכימה- ילדתי בשכיבה על הגב, לידה אחת עם אפידוראל,יעל מהדרום

לק"י


כולל לחיצות. וב"ה יצאתי בלי קרעים.

(אז לא שוללת את מה שגלי מטר כתבה, אבל לא הייתי שוללת אפידוראל רק בגלל זה או בונה על זה שאם אעשה משהו מסויים, אז בטוח שאצא בלי קרעים).


גם אניכורסא ירוקה

כמה וכמה לידות, כולן על הגב, עם אפידורל או משככים אחרים ולא נקרעתי באף אחת. יותר משמעותי להבנתי זה שמן שקדים.

 

ודרך אגב, באחת הלידות המיילדת רצתה להציע לי תנוחות אחרות וזה גרם להאטה רצינית בדופק של העובר, שהסתדרה כשחזרתי לשכב, אז כדאי להכיר שגם זה עלול לקרות

הפסקה השניה- גם אצלי זה קרה😅יעל מהדרום

לק"י


כשעמדתי (או נראה לי שאפילו כששכבתי על הצד) זה גרם לירידות בדופק.

מצטרפת להמלצות ללכת לפיזיו' אחרתשש וארגמן

שהיא תעשה לך את העיסוי!

לא רק לתת הדרכה וזהו. זה לא מספיק.

גם בזה יש בחינה של לא נעים... אבל אולי יהיה לך יותר כל מאשר את בעצמך, וגם אפשר לחשוב על זה שזה מעין ללכת לאימון קשה אבל מחזק. קשה כי כואב וגם לע הכי נעים נפשית, אבל מרפא את הגוף.

אמאלה… הייתי נזהרת עם זהרוני 1234
זה לא סתם אזור בגוף ויכולות להיות לזה השלכות רגשיות. אני לא שוללת ב 100% אבל צריך לחשוב על זה טוב טוב…
נכוןשירה_11אחרונה
רק מחחשוב על זה נהיה לי חרדה

אולי יעניין אותך