ב"ה סוף סוף חזרתי לעבודה (אחרי כמה שבועות של קורונה במשפחה…), והצלחתי לשמוע שיעור מהמם של הרב ראובן ששון על פורים.
האמת שיש עוד המון שיעורים, אם אספיק לשמוע עוד ולכתוב את עיקרי הדברים, אשתדל לשתף פה.
אבל בינתיים משתפת בדברים שאני לקחתי מהשיעור, בתוספות מחשבות ותובנות שלי…
רק אומרת שזה ממש לא סיכום מסודר, וממש לא כולל את כל הדברים שדוברו בשיעור. מי שנהנית מהדברים, מוזמנת לשמוע את השיעור המקורי, מומלץ… -
אז האמת שאחרי השרשור של @בת 30, ומה שדובר שם על נקודת העומק של פורים ואיך מגיעים אליה, הרגשתי שהדברים מצריכים בירור.
כי יש הרבה דברים שלומדים על העומק של פורים שקשור ב'עד-דלא-ידע', בשכרות, באיבוד הדעת. והרבה שיעורים שלמדתי על פורים לאורך השנים התמקדו בנקודה הזו.
אבל למעשה זה אפילו לא אחת ממצוות החג באופן מובהק (נכון שכתוב 'חייב איניש לבסומי', אבל יש בזה מחלוקות לגבי רמת החיוב, ולכל הדעות נשים לא חייבות, ולפי הרבה דעות אפילו לא ראוי שנשים ישתכרו).
ולכן הרגשתי שצריך להבין יותר מה מהות החג והעומק שלו שמתבטאים במצוות החג עצמן.
אז בשיעור של הרב ראובן ששון הוא מסביר שהעומק והמהות של החג זה מחיית עמלק.
ובעצם בכל שנה קליפת עמלק מתחזקת סביב פורים, ובתענית אסתר, ואחר כך במצוות פורים, אנחנו מוחים עוד קצת מעמלק, וזה חלק מ"מלחמה לה' בעמלק מדור דור".
זה ממש תמצית הדברים, ועכשיו אני אנסה לשחזר גם את כל המהלך שמוביל לזה, שיש בתוכו עוד הרבה חידושים מתוקים.
בשיעור הרב דן בהבדל בין הערים הפרוזות לערים המוקפות חומה בעניין היום שונה בו חוגגים את החג, שזה מאוד יותר דופן ותמוה מהרבה היבטים.
הרב מסביר את דבריו על בסיס דברי הרמב"ן (בחידושים למסכת מגילה - מצאתי פה ציטוט של המקור למי שרוצה לראות בפנים -
https://www.google.com/url?sa=t&source=web&rct=j&url=https://www.sefaria.org.il/Chiddushei_Ramban_on_Megillah.2a&ved=2ahUKEwiwhLm4kMT2AhXHPsAKHQo7BMIQFnoECAQQAQ&usg=AOvVaw1zFDPjIWsP_A2kNHvdVSXH
וכך הסבר השתלשלות הדברים, על פי דברי הרמב"ן ועוד תוספות של הרב ראובן ששון ממקורות נוספים (לא זוכרת לצטט את כל המקורות):
בעצם הניצחון על המן, שכולל את הסיפור המרכזי של המגילה עם הצום של עם ישראל, המשתאות של אסתר, ובסוף תליית המן - הכל קרה בכלל בפסח.
אבל עיקר הנס לא היה אז. כי גם אחרי שהוא נתלה, הגזירה שלו לא התבטלה, לא היה ניתן לבטל את האיגרות הראשונות, בהן נגזר שכל העם היהודי יושמד בי"ג באדר.
כל מה שמרדכי ואסתר יכלו לעשות היה לכתוב איגרות נוספות, בו מתירים ליהודים להיקהל ולעמוד על נפשם - להילחם נגד אלו שינסו להרוג אותם.
אם נסתכל על מה שקרה אז בארץ ישראל (שגם היתה אחת מ-127 המדינות שהיו תחת מלכות אחשוורוש) - היה הבדל גדול בין מי שישב בעיר מוקפת חומה, לבין מי שיש בעיר פרוזה. הערים המוקפות חומה היו הרבה יותר בטוחות, היתה לתושבים שלהן הגנה. אבל הערים הפרוזות היו בסכנה אמיתית מגויי הסביבה. וכך כותב הרמב"ן - 'וכשצוה אחשורוש להשמיד להרוג ולאבד היו הפרזים והעיירות שאין להם חומה סביב בספק וסכנה גדולה שלא יעלו עליהם אויבים יותר מן המוקפין'.
ואז הגיע יום הגזירה, יום י"ג באדר, ובו קרה הנס האמיתי - "וּבִשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר יוֹם בּוֹ … בַּיּוֹם אֲשֶׁר שִׂבְּרוּ אֹיְבֵי הַיְּהוּדִים לִשְׁלוֹט בָּהֶם וְנַהֲפוֹךְ הוּא … נִקְהֲלוּ הַיְּהוּדִים בְּעָרֵיהֶם … לִשְׁלֹחַ יָד בִּמְבַקְשֵׁי רָעָתָם **וְאִישׁ לֹא עָמַד לִפְנֵיהֶם כִּי נָפַל פַּחְדָּם עַל כָּל הָעַמִּים**". במקום שתהיה מלחמה שהגויים מנסים להרוג את כל היהודים והיהודים ינסו להציל את נפשם, הגויים לא העיזו לעמוד בפני היהודים.
ולמחרת, ביום י"ד באדר, כל היהודים בכל הממלכה, גם הפרזים וגם המוקפים, חגגו את נס ההצלה.
אבל בשושן היה עוד יום נוסף, שאסתר ביקשה להוסיף. למה היום הנוסף הזה היה כך כך חשוב? כי שם היה עמלק. שם היו עשרת בני המן, שהיה צורך לתלות, ולהדגיש שהניצחון הוא לא סתם על העמים שנלחמים בנו, אלא שיש פה מלחמה מהותית מול עמלק, ואותו ניצחנו.
ולכן בשושן באותה שנה חגגו בט"ו באדר, אחרי שהצליחו להשמיד את שאר שונאי ישראל שהיו שם, ולתלות את בני המן.
מכאן הרמב"ן ממשיך ומפרט את השתלשלות הדברים עד שנקבע חג פורים, על פי פסוקי המגילה.
בשנה לאחר הנס, היהודים בערים המוקפות לא חשבו שזה משהו שצריך להמשיך לחגוג. הם מלכתחילה לא הרגישו בסכנה גדולה מידי. אבל היהודים שבערי הפרזות מעצמם חגגו שוב בי"ד - "עַל כֵּן הַיְּהוּדִים הַפְּרָזִים… עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר שִׂמְחָה וּמִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ".
הפסוק הזה הוא עוד לפני שמרדכי ואסתר תיקנו את החג. ומדובר בו רק על היהודים היושבים בערי הפרזות.
אבל בשלב הבא, כותב הרמב"ן- 'לאחר שהאיר הקב"ה עיניהם ומצאו סמך מן התורה עמד מרדכי ובית דינו וראו דבריהם של פרזים שראוי הנס הזה לעשות לו זכר לדורות וקבעו אותו על כל ישראל שכולן היו בספק'.
מרדכי ובית דינו, מצאו מן התורה סמך לפורים (לא נכנסת להסברים, זה קשור לדיונים בגמרא), ואז הסכימו עם מה שכבר עשו אנשי הפרזים, וקבעו את פורים כחג לכולם. אבל הפרידו בין יושבי הפרזים שהתחילו לחגוג ראשונים, שהם יחגגו בי"ד, וליושבי המוקפים קבעו את החג בט"ו.
כמו שכתוב בפסוקים - "וַיִּכְתֹּב מָרְדֳּכַי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל כָּל הַיְּהוּדִים … לְקַיֵּם עֲלֵיהֶם לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר וְאֵת יוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה"
ומשמעות החג שהם קבעו, קשורה דווקא להצלה מהמן האגגי, מעמלק, שהוא צורר *כל* היהודים - ובעצם גם אנשי הערים המוקפות חומה לא היו באמת בטוחים מפניו. זה לא סתם סכסוך מול הגויים השכנים. עמלק הוא זה שמוביל את הגויים נגד עם ישראל, והמטרה שלו היא למגר ולכלות את עם ישראל באופן מוחלט. ולכן החג שייך לכל עם ישראל.
כמו שרואים בפסוק - "וְקִבֵּל הַיְּהוּדִים אֵת אֲשֶׁר הֵחֵלּוּ לַעֲשׂוֹת וְאֵת אֲשֶׁר כָּתַב מָרְדֳּכַי אֲלֵיהֶם. כִּי הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי צֹרֵר כָּל הַיְּהוּדִים חָשַׁב עַל הַיְּהוּדִים לְאַבְּדָם וְהִפִּל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל לְהֻמָּם וּלְאַבְּדָם" - עם ישראל קיבל עליו את מה שיושבי הפרזים כבר החלו לעשות, ואת מה שהוסיף וכתב עליהם מרדכי - את חגיגת הפורים בי"ד וגם בט"ו, והסיבה היא בגלל שהמן האגגי (העמלקי) צורר כל היהודים רצה להרוג אותם על ידי הפור. ולכן גם קוראים לחג על שם הפור - כי זה מבטא את עניינו של החג.
יש עוד המשך לשיעור, שהרב מקשר בין ערי הפרזים וערי המוקפים לגלות וגאולה, ומסביר על רבדים שונים בחלוקה בין י"ד לט"ו. אבל כבר מאוחר ואני גם לא זוכרת את הדברים בצורה מספיק טובה, אז אני אעצור פה כרגע…
ואני רוצה לסכם עם הדברים שאני לקחתי מזה-
קודם כל, התחדשה לי ההבנה שכוחו של עמלק מתגבר דווקא בימים האלו, ותענית אסתר יחד עם קריאת המגילה ומצוות הפורים הם הדרך שלנו לנצח אותו ולהוריד מכוחו בכל שנה ושנה.
אני שמחתי גם לגלות שתענית אסתר היא חלק מהעניין הזה, כי תמיד זה יום שאני מרגישה שאני די מפספסת. גם אני לא צמה, וגם אני לא מספיק יודעת איך להתחבר אליו בלי לצום, כי אף פעם לא הבנתי עד הסוף את המשמעות שלו.
ואני חושבת שזה דווקא נותן משמעות לכל המורכבויות שעולות סביב פורים, שאולי כולם הם דווקא חלק מקליפת עמלק שמתחזקת בתקופה הזו. ודווקא ההתגברויות הקטנות שלנו, והמאמץ של כל אחד ואחת לקיים את מצוות החג בשמחה, ולהתפלל לה' ביום המיוחד הזה (ודווקא מתוך קושי לפעמים יש יותר על מה להתפלל), זה החיבור למהות האמיתית והעמוקה של החג.
מקווה שמישהי שרדה עד הסוף…🤭
)
