ע''ז, גילוי עריות, ושפיכות דמים.

 

בס"ד

 

החטא החמור ביותר ביטול תורה

 

ביטול תורה כנגד כולם חז"ל אומרים "מיצונו שוויתר הקב"ה על עבודת כוכבים ועל גלוי עריות ועל שפיכות דמים ולא ויתר על מאסה של תורה"

 

בכל יום ויום יוצאת בת קול מהר חורב ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה (אבות פ"ו מ"ב)

 

--

 

עכשיו תגיד לי שאישה לא חייבת בלימוד תורה יוצא מכך שאין לה את החטא של ביטול תורה

אבל האישה התפקיד שלה לעודד את האיש ללכת וללמוד להעריך את התורה ולקיים אותה ואם היא מזלזלת בה גם הרי אוי גם לה מעלבונה של תורה..

 

צדקתי?

לשון הרע.

שקול כנגד שלושת העברות החמורות (גילוי עריות, שפיכות דמים ועבודה זרה).

 

אתה באמת חושב שאם מכריחים אותך לחלל שבת או להגיד לשון הרע עדיף לחלל שבת?

יש בו צד חמור, אבל זה לא נחשב לחטא הכי חמור.

(ביטול מצוות עשה הוא דבר די משונה וחסר הגדרה. לדוגמה: לא נהרגים עליו בשעת השמד (אפילו קרבן פסח שהוא שמי שמבטל אותו חייב כרת), אפילו שעל מנהגים כן צריך להיהרג).

לאיזה סוג הכוונה?

בס"ד

 

 

הסבר:עמ"י חטאו במדבר הרבה פעמים החטא הראשון שלהם היה חטא העגל ואמרו "אלה אלהיך ישראל" מתוך כך הקב"ה ביקש לכלותם ומשה התפלל וכלל ישראל ניצל מכליה ע"י תפילתו.

 

החטא השני חטא המרגלים הקב"ה רצה לכלותם ושוב משה ביקש רחמים על עמ"י וה' קיבל את תפילתו

גם במחלוקת של קורח ועדתו ה' רצה לכלותם ברגע ואהרון הכהן תפס את מלאך המוות ורובם נצלו.

 

והיה חטא אחד ויחיד שבו נגזרה על עמ"י כליה בשעה שהם חטאו בבנות מואב,ופנחס בא והרג את זמרי ואז נאמר בפסוק "פנחס בין אלעזר בן אהרון הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כליתי את בני ישראלבקנאתי" פנחס קינא את קנאת הקב"ה ווללא זה הקב"ה היה מכלה מיד את כלל ישראל בלי שום שהייה ובלי אפשרות לדבר

 

מה חמור בחטא הזה?כשחטאים כמו מרגלים קורח ועדתו חטא העגל זה חטאים בתוך עמ"י עצמו למרות שזה היה עבירות חמורות ה' סלח ולעומת זאת החטא של בנות מואב זה חטא חמור ביותר כי זה יציאה מתוך הבית היהודי והקודשה של העם שלו ולהתערב עם הגויים

 

זה יותר חמור אצל הבנים כי אם הם מתערבבים עם הגויים אז ברגע שהם נשואים לגויה אז הם קוטעים את המורשת ואת דור ההמשך כי הילידים האלה היו יכולים להיות יהודים והם גויים ואצל נשים עוד יש מקום לתקן כי הילדים יהודים...

 

צדקתי?

בכל המקומות העוברים עצמם מתו (המרגלים, קורח, דתן ואבירם ומאתים חמישים אנשים מבני ישראל, שלושת אלפים עובדי העגל, עשרים וארבעה אלף בני ישראל שהלכו אחרי בעל פעור). לא כל עם ישראל היה מת (משה עצמו ציווה על הכילוי ("הרגו איש אנשים הנצמדים לבעל פעור"), לא נראה לי שהוא התכוון להרוג את כולם).

בס"ד

 

בסדר אבל פה היה רצון לכליה על כלל ישראל ולא רק על החוטאים!

וע"י התפילה הקב"ה סלח

בחטא מואב לא..

(חילול שבת חמור יותר מאכילת חֵלֶב)

בס"ד

 

איך סקילה יכולה להיות חמורה יותר?

 

זה לא חוכמה להגיד חילול ה' כי חילול ה'זה מילה גדולה להכל גם ע"ז זה חילול ה' גלוי עריות וכו'

 

השאלה איזה חילול ה' אתה מתכוון?

יש כמה סוגים של כרת, לפי רמת האדם שעבר את העבירה. אם מישהו עשה עבירה שחייבים עליה כרת וקיבל עליה מלקות - הוא נפטר מכרת. אין דרך להיפטר ממיתת בית דין. (אפשר להגיד שאין דרך לא להיפטר ממיתת בית דין )

את רוצמה להגיד שמה שרצח פחות חמור? נו באמת...

אבל אני לא מצליחה להזכר בתשובה.

זה היה משו ממש לא צפוי כזה, שנראה לנו כביכול 'קל'..

חשבתי שזה יגיע הרבה יותר מוקדם.

לכפור בעיקר? ברכת ד'?

ברכת ה' - לא.

זה די קרוב.

יש דעה שלומדת קל וחומר מרצח לעבירה הזו.

מסית לע"ז???

פגיעה בברית?

עבודה זרה.

(טעיתי, הלימוד הוא דין רודף בק"ו מגילוי עריות. זה לא נפסק להלכה, אבל לא כי זה פחות חמור אלא כי זה רק לפי הדעה שעונשין מן הדין, ולהלכה אין עונשין מן הדין. זה החטא היחיד שנלמד בק"ו מגילוי עריות. רצח נלמד בהיקש מג"ע וחילול שבת נלמד בג"ש מע"ז.)

ו\או גם עדים זוממים שזממו על עבודה זרה או קללת ה' 

שאסור לשקול מצוות אחת כנגד השניה - כי אנחנו לא יודעים מה העונש והכל, לא??...

יעני שאסור לשקול מצווה מול מצווה..

יש משנה כזו בפרקי אבות...

 

הרי רצח נלמד מסברה (מאי חזית דדמא דידך סומיק טפי מדמא דחברך?) שיהרג ואל יעבור וע"ז וגילוי עריות צריכים לימוד ממש מהפסוקים.

זה לא ע"ז, שבת, א"י ששקולות נגד כל המצוות שבתורה?

א. כי ככה היה נראה לי.

ב. כי את זה שעבירה זו היא ביהרג ואל יעבור לומדים מסברא וכל השאר היה צריך ללמוד במפורש מהתורה.

אלא כי זה פשוט אותו דבר: בכל מקרה אחד ימות, עדיף שלא תעשה כלום.

ב. 'מצות עבודת כוכבים כנגד המצות כולן היא שנאמר וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות וגו' ומפי השמועה למדו שבעבודת כוכבים הכתוב מדבר, הא למדת שכל המודה בעבודת כוכבים כופר בכל התורה כולה ובכל הנביאים ובכל מה שנצטוו הנביאים מאדם ועד סוף העולם שנאמר מן היום אשר צוה ה' והלאה לדורותיכם, וכל הכופר בעבודת כוכבים מודה בכל התורה כולה ובכל הנביאים ובכל מה שנצטוו הנביאים מאדם ועד סוף העולם והוא עיקר כל המצות כולן.'

(רמב"ם ע"ז פ"ב ה"ד)

פגיעה בברית לא?
[ז"ל]

איזה אנשים מלומדים..

אגב, בן אבויה, סתם סקרנות - מאיפה לקחת את זה??

כתוב בקצרה...

שזו העבירה החמורה ביותר.

יש עוד מקורות שמורים על עבירות אחרות ששקולות כנגד כל המצוות.

(רק לדוג':

-"ותלמוד תורה כנגד כולם" [כמו שרעות אמרה]

-בית המקדש הראשון נחרב על שלוש עברות-שאתה אומר שאחת מהן היא העבירה הכי חמורה-ובית המקדש השני על שנאת חינם בלבד.ואולי מכאן שהיא שקולה כנגד שלושתן.

-אולי גם המקלל את ה',אם זה אותו עונש כמו בע"ז [ובכלל-עוד לא הבנתי למה סקילה חמורה מכרת.בכרת אתה יוצא לגמרי מעמ"י]

ויש עוד הרבה).

בס"ד

 

עיצבון יתומים

יש עבירות - כמו חילול שבת - שמסמלות מרד בקב"ה. עבודה זרה לא מסמלת מרד בקב"ה, העבודה עצמה היא מרד בקב"ה. (ברכת ה' באמת דומה מאוד לעבודה זרה, גם במרד וגם בעונש התליה שלהלכה קיים רק בהם. אבל כל הצורה של 'יכה יוסי את יוסי' היא די מוזרה..)

זה נכון שיש בכרת צד חמור, אבל מה אעשה שהוא נחשב למיתה הכי קלה. אולי זה מפני שבכרת תשובה יכולה להועיל, שלא כמו במיתת בית דין. בכל מקרה, עובד עבודה זרה שייך במובן מסויים בשניהם:

'ישראל שעבד עבודת כוכבים הרי הוא כעובד כוכבים לכל דבריו, ואינו כישראל שעובר עבירה שיש בה סקילה [עובד עבודה זרה מקבל יחס של גוי, בניגוד לאדם ש(לדוגמה)בא על נערה מאורסה והתחייב סקילה, שמקבל יחס של יהודי]... וכן האפיקורסים מישראל אינן כישראל לדבר מן הדברים ואין מקבלים אותם בתשובה לעולם שנאמר כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים... ואסור לספר עמהן ולהשיב עליהן תשובה כלל שנאמר ואל תקרב אל פתח ביתה...'

לפי מה שהבנתי, מי שחוזר בתשובה מע"ז מת מיד. אז אם הוא עדיין חי הוא לא שב.

עד כמה שידוע לי אין דבר כזה עבירה שאי אפשר לחזור עליה בתשובה.

'וכן האפיקורסים מישראל אינם כישראל וכו'. בפ"ק דע"ז (דף י"ח) אמרו כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים וכי מאחר שלא שבו היכן ישיגו הכי קאמר ואם ישובו לא ישיגו ארחות חיים למימרא דכל דפריש ממינות מיית וכו' משמע מהתם דאפשר להם לשוב אלא שמי שהוא שב מת מחמת כפיית יצרו וצרת לבו וכן רבינו בפ"ג מהלכות תשובה אחרי שכתב (מה שהובא) בגמ' וכל הנזכרים באותו הפרק כתב בד"א שכל אחד מאלו אין להם חלק לעולם הבא כשמת בלא תשובה אבל שב מרשעו כו' משמע שאפשר לו לשוב וא"כ קשה מה שכתב ואין מקבלין אותו. ונראה דכונתו לומר שאנו לא נקבל אותם לפי שהוא דבר קשה שיחזור שמי שחוזר הוא מת מחמת כפיית יצרו וזה שלא מת ודאי שלא שב כהוגן כדאמרינן בגמרא גבי ההיא איתתא דלא מתה משום דלא הדרא שפיר ולכך ודאי אין מקבלין אותו ומחזיקין אותו ששב דודאי לא שב דאם היה שב היה מת אבל ודאי שאפשר לו לשוב ואם שב יש לו חלק לעוה"ב. וזהו שכתב בהלכות תשובה שאם שב האדם מרשעתו שתשובתו מתקבלת כלומר האל יתברך היודע ששב בלב שלם מקבל תשובתו:'

כתוב שאפילו על חילול השם שעליו אומרים שרק המיתה מכפרת אפשר לחזור בתשובה(משהו עם לימוד תורה בליילה אני חושב). וכמו כן הוא מזכיר שם את העבירות חייבים עליהם אבע מיתות בית דין ועד כמה שזכור לי לא ראיתי שם דבר כזה.

בס''ד

 

נכשל בזה הרבה ומרגיש רוצח? או שאתה מאשים את מי שגרמ(ה)???

 

צדקתי?

 

בס''ד

 

שאלתי ואמרו לי ש'שבע יפול צדיק וקם' ועל הכל יש מחילה בשמיים.

אמרו לי שישנה עבירה ( ואליה אני מתכוונת) שהיא קרובה מאד לרצח, והיא נגרמת ע''י שאחרים מכשילים, והרי אנו בסה''כ בני אדם ונכשלים, אבל אפשר להתגבר, וזה קשה., וגם עליו יש מחילה

ובעבירה זו שותף גם מי שהכשיל ואם הכשיל בן אדם את עצמו אז עבירה שלו בעצמו.

 

אבל זוהי כבר חידה חדשה, ועדיף לא להכנס אליה.