קצת קשה לי להבין בדיוק על מה את מדברת. אבל אני למשל, משתתף - אם כי לא פעיל כל כך - באתרי יצירה. אני יודע, וכולם יודעים, שמבחינתי זאת סתם הידחפות לא קשורה ו"שליחות יד בפיקדון" (סליחה על הבייני"שיות). אבל מי שמדבר איתי שם, סביר שהוא שמע שלדעתי יש דברים שראויים להיכתב, ודברים שאינם ראויים להיכתב. מה שאתה שמח שהוא קיים - שאתה רוצה לתת לו לגיטימציה - תכתוב עליו. מה שאינך רוצה שיהיה - אל תקיים אותו בכוח... אני די מתנגד לכל מיני סוגים של שירים מודרניים שהתפקיד שלהם הוא "לסחוט דמעות". כי יש מספיק דמעות בעולם. למה אתם צריכים להוסיף עוד??

יש פסוק שאומר "זמותי - בל יעבור פי". כלומר, אם עולה במישהו מחשבה רעה, העיקר שלא יעביר אותה אל המעשה, לא יתן לה לגיטימציה. כי במחשבות יש כל מיני דברים חסרי קשר, אבל להעביר אותם למעשים נותן להם את האחיזה הזאת במציאות.

...

בקיצור - כמו שאמרתי קודם, אני לא מצליח להבין בדיוק על מה את מדברת, אבל לפחות כתבתי כמה מחשבות שלי, כך שאם אני צריך להתנצל על משהו זה רק על הנצלו"ש. ואם כך...

כל טוב ושנה טובה.

אלעזר

ודבר שני- צודק, הייתי צריכה אולי להסביר יותר..

אני מדברת על להגיע לעוצמות של כאב (נפשי/פיזי) שמפחידות אותי..

אני כותבת עליו, אני חיה אותו, אני- הוא.

אני לא יודעת איך להימנע מזה.. וכל מי שאני מדברת איתו על זה, אפילו קצת, חושב שאני לא נורמאלית ומתיחס אלי ככה. לא כיף לי

בבקשה תענו לי..

אז דבר ראשון מה שכתבתי קודם לא לגמרי לא קשור, וזה אומר שאם תקראי אותו קצת, יש בו כמה עצות...
(אני נזהר לא לומר "עצות טובות", כי אני לא סומך על העצות שלי... )

(אגב- שמת לב שזה כבר נעשה שיחה ולא סתם שירשור? כולם בלימודים..)

ואני לא יכולה לא לכתוב על זה- זה חזק ממני.. והרבה פעמים אני גם לא שולטת על זה-

מה שאומר שאני בבעיה כי אני כבר מפחדת מעצמי..

אחחחחח, החייים

ככל שתרבי להתמקד בו זה יעצים אותו

הפחד הרי הוא שקר ואם נותנים לו לגיטימציה הוא מתממש

לכן צריך תחבולות והעצמת הטוב ואפילו לראות מה טוב בפחד..

מומלץ לראות\לקרוא את "הסוד"

אני אתן דוג' שישר עלתה לי - שכול.

את כותבת: "אני מדברת על להגיע לעוצמות של כאב (נפשי/פיזי) שמפחידות אותי..אני כותבת עליו, אני חיה אותו, אני- הוא."

זה נראה לי די דומה..

אנשים שפגע בהם משו [כדוג' השכול שאמרתי] מגיעים לפעמים לעוצמות של כאב אדירות,אדירות..וכמוך - לפעמים לא שולטים בזה..משתגעים כמעט,בכוכים פתאום בטירוף/היסטריה/דיכאון/רחמים עצמיים או כל סוג בכי אחר ופתאומי..

מה שבטוח זה שממש לא צריך,כדברייך: "כל מי שאני מדברת איתו על זה, אפילו קצת, חושב שאני לא נורמאלית ומתיחס אלי ככה..".

זה עיוות.מה לא נורמאלי? אנשים לא יכולים להגיע לעוצמות כאב כמעט מטריפות?

וברור שזה יכול להפחיד את מי שזה קורה לו,כי הוא מרגיש חוסר שליטה בעצמו..זה די מפחיד..

בקיצור - לא רואה בעיה בך.את נורמאלית לגמרי.אולי רק האנשים שמתייחסים אלייך כלא כזאת כאלו..

אז אם נדפקנו, נדפקנו ביחד..=]

בס"ד

לי נשמע יותר שאת מפוחדת....

מתוקה, תעיפי לעצמך תדימיונות ותמחשבות הרעות מהראש, ה' מחליט מה קורה בעולם, והוא מסובב את הכוולל שיהיה לטובה, אין מה לפחד....

(שלא תביני לא נכון-כולנו פוחדים וכולנו אומרים לעצמנו את זה...)

בהתחלה חשבתי שאת מדברת על מחשבות שמבהילות אותך כי הם לא שפויות-כבר חשבתי שיש לי שותפה |מבואס|

אני פוגעת בעצמי, פיזית..

לכן אנשים מסתכלים עלי מוזר, כאילו- מי שאני מספרת לו. הם אומרים שגם אם יש כאב בלב- אני מתנהגת לא נורמאלי...

זה פשוט לנסות, לא יודעת, אולי לפרוק קצת מהכאב על הגוף שלי..

מה שאני מתכוונת, זה שאני אחרי מעשה מסתכלת אחורה ומגלה או שאני מבוהלת מעצמי נורא או שזה לא מזיז לי- ואז אני מבוהלת מזה שזה לא מזיז לי..

הבהרתי את עצמי?

אני עומדת לעשות גם איזה משהו, ש-, אני לא יודעת- בחיי שאני כבר לא יודעת מה לחשוב עלי. 

זה שזה מדאיג אותך שזה לא מדאיג אותך זה אומר שזה מדאיג אותך..

ומתוקה ..בבקשה,אל תפגעי בעצמך פיזית!! זה ממש לא טוב..

ומה שכתבת ממש נגע לי כי זה מה שקרה לי אמנם מסיבה אחרת אבל קרה...

אז אם באלך באישי..

בהצלוחהה..!

אני גם מפחידה את עצמי הרבה פעמים וגם משהו אצלי נדפק שם בפנים.. אבל לא נראלי שזה כ"כ קשוראחד לשני.. לפחות לא אצלי..,

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...