קצת קשה לי להבין בדיוק על מה את מדברת. אבל אני למשל, משתתף - אם כי לא פעיל כל כך - באתרי יצירה. אני יודע, וכולם יודעים, שמבחינתי זאת סתם הידחפות לא קשורה ו"שליחות יד בפיקדון" (סליחה על הבייני"שיות). אבל מי שמדבר איתי שם, סביר שהוא שמע שלדעתי יש דברים שראויים להיכתב, ודברים שאינם ראויים להיכתב. מה שאתה שמח שהוא קיים - שאתה רוצה לתת לו לגיטימציה - תכתוב עליו. מה שאינך רוצה שיהיה - אל תקיים אותו בכוח... אני די מתנגד לכל מיני סוגים של שירים מודרניים שהתפקיד שלהם הוא "לסחוט דמעות". כי יש מספיק דמעות בעולם. למה אתם צריכים להוסיף עוד??

יש פסוק שאומר "זמותי - בל יעבור פי". כלומר, אם עולה במישהו מחשבה רעה, העיקר שלא יעביר אותה אל המעשה, לא יתן לה לגיטימציה. כי במחשבות יש כל מיני דברים חסרי קשר, אבל להעביר אותם למעשים נותן להם את האחיזה הזאת במציאות.

...

בקיצור - כמו שאמרתי קודם, אני לא מצליח להבין בדיוק על מה את מדברת, אבל לפחות כתבתי כמה מחשבות שלי, כך שאם אני צריך להתנצל על משהו זה רק על הנצלו"ש. ואם כך...

כל טוב ושנה טובה.

אלעזר

ודבר שני- צודק, הייתי צריכה אולי להסביר יותר..

אני מדברת על להגיע לעוצמות של כאב (נפשי/פיזי) שמפחידות אותי..

אני כותבת עליו, אני חיה אותו, אני- הוא.

אני לא יודעת איך להימנע מזה.. וכל מי שאני מדברת איתו על זה, אפילו קצת, חושב שאני לא נורמאלית ומתיחס אלי ככה. לא כיף לי

בבקשה תענו לי..

אז דבר ראשון מה שכתבתי קודם לא לגמרי לא קשור, וזה אומר שאם תקראי אותו קצת, יש בו כמה עצות...
(אני נזהר לא לומר "עצות טובות", כי אני לא סומך על העצות שלי... )

(אגב- שמת לב שזה כבר נעשה שיחה ולא סתם שירשור? כולם בלימודים..)

ואני לא יכולה לא לכתוב על זה- זה חזק ממני.. והרבה פעמים אני גם לא שולטת על זה-

מה שאומר שאני בבעיה כי אני כבר מפחדת מעצמי..

אחחחחח, החייים

ככל שתרבי להתמקד בו זה יעצים אותו

הפחד הרי הוא שקר ואם נותנים לו לגיטימציה הוא מתממש

לכן צריך תחבולות והעצמת הטוב ואפילו לראות מה טוב בפחד..

מומלץ לראות\לקרוא את "הסוד"

אני אתן דוג' שישר עלתה לי - שכול.

את כותבת: "אני מדברת על להגיע לעוצמות של כאב (נפשי/פיזי) שמפחידות אותי..אני כותבת עליו, אני חיה אותו, אני- הוא."

זה נראה לי די דומה..

אנשים שפגע בהם משו [כדוג' השכול שאמרתי] מגיעים לפעמים לעוצמות של כאב אדירות,אדירות..וכמוך - לפעמים לא שולטים בזה..משתגעים כמעט,בכוכים פתאום בטירוף/היסטריה/דיכאון/רחמים עצמיים או כל סוג בכי אחר ופתאומי..

מה שבטוח זה שממש לא צריך,כדברייך: "כל מי שאני מדברת איתו על זה, אפילו קצת, חושב שאני לא נורמאלית ומתיחס אלי ככה..".

זה עיוות.מה לא נורמאלי? אנשים לא יכולים להגיע לעוצמות כאב כמעט מטריפות?

וברור שזה יכול להפחיד את מי שזה קורה לו,כי הוא מרגיש חוסר שליטה בעצמו..זה די מפחיד..

בקיצור - לא רואה בעיה בך.את נורמאלית לגמרי.אולי רק האנשים שמתייחסים אלייך כלא כזאת כאלו..

אז אם נדפקנו, נדפקנו ביחד..=]

בס"ד

לי נשמע יותר שאת מפוחדת....

מתוקה, תעיפי לעצמך תדימיונות ותמחשבות הרעות מהראש, ה' מחליט מה קורה בעולם, והוא מסובב את הכוולל שיהיה לטובה, אין מה לפחד....

(שלא תביני לא נכון-כולנו פוחדים וכולנו אומרים לעצמנו את זה...)

בהתחלה חשבתי שאת מדברת על מחשבות שמבהילות אותך כי הם לא שפויות-כבר חשבתי שיש לי שותפה |מבואס|

אני פוגעת בעצמי, פיזית..

לכן אנשים מסתכלים עלי מוזר, כאילו- מי שאני מספרת לו. הם אומרים שגם אם יש כאב בלב- אני מתנהגת לא נורמאלי...

זה פשוט לנסות, לא יודעת, אולי לפרוק קצת מהכאב על הגוף שלי..

מה שאני מתכוונת, זה שאני אחרי מעשה מסתכלת אחורה ומגלה או שאני מבוהלת מעצמי נורא או שזה לא מזיז לי- ואז אני מבוהלת מזה שזה לא מזיז לי..

הבהרתי את עצמי?

אני עומדת לעשות גם איזה משהו, ש-, אני לא יודעת- בחיי שאני כבר לא יודעת מה לחשוב עלי. 

זה שזה מדאיג אותך שזה לא מדאיג אותך זה אומר שזה מדאיג אותך..

ומתוקה ..בבקשה,אל תפגעי בעצמך פיזית!! זה ממש לא טוב..

ומה שכתבת ממש נגע לי כי זה מה שקרה לי אמנם מסיבה אחרת אבל קרה...

אז אם באלך באישי..

בהצלוחהה..!

אני גם מפחידה את עצמי הרבה פעמים וגם משהו אצלי נדפק שם בפנים.. אבל לא נראלי שזה כ"כ קשוראחד לשני.. לפחות לא אצלי..,

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....