הכי טוב לפנות לצד שלישי שיוכל לתווך ביניכם. כמובן להשתמש בשכל בריא בשביל להחליט את מי לערב. 

זה יכול להיות רב, שכן, חבר\ה, קרוב משפחה וכל אדם אחר.

אני פחות ממליץ על פנייה ישירה, אך כמובן שזה גם אפשרי.  

אין לך מה להתפדח או להתבייש - זה שיא הנורמאלי וטבעי.

ובעיקר אל תפלי לדעות קדומות כאילו שזה תפקיד הגבר, או דברים כאלו. 

אם יש לך משהו טוב שאת רוצה- תעשי מה שביכולתך בכדי להשיג את זה. אין חוקים חברתיים, וכל עוד זה ברוח ההלכה, שיהיה לך המון המון בהצלחה!

דרך גורם שלישי,ואם יש לה אומץ - לפנות ישר לבחור.

לה"ו

... וזה בדיוק מה שעשיתי אחרי שמחת תורה חחחח

                            !wish me luck          

נחת רוח הצליח משהו?

לי מלא שנראים לי פוטנציאלים ואני ל-א י-ו-ד-ע-ת מלעשות?במיוחד שזה נראה שהם קלטו אותי וכמו שאומרים אם הם רוצים הם יכולים לפנות....אבל הם לא עושים זאת אז מי אמר שהם רוצים?

תנסי ותבדקי.

לא יוצא מזה כלום. 

ואילו כאשר היא פונה לצד שלישי, או פונה בעצמה- הסיכויים גדלים לאין ערוך שיצא מזה משהו.

אני ממליץ לך, שאם את רוצה שיצא מזה משהו- תעשי עם זה משהו, קצת השתדלות, קצת התעוררותא דלתתא.  

יש כאלה שזורקות פתק עם מס' טלפון

כאילו, פייסבוק, מייל... , SMS

לכי על זה !

הייתי במצב דומה..ובהתחלה כל הזמן ביקשתי שישאלו אותו אם הוא בקטע לצאת עכשו..

והוא אמר שלא. והוא לא ידע שזאת אני.

עד שבסוף הוספתי אותו בפייסבוק וזה כבר הרבה יותר קל..

שיהיה בהצלחה בע"ה!תתפללי על זה..

פעם ניסיתי דוקא משהוא שחשבתי שזה הדדי..לכן היה לי תאומץ..אבל התשובה היתה שלילית....

אז כבר קצת מיואשת..

נו, ואני יצאתי לפגישה והחלטנו לותר- אז לא יוצאים יותר?

כמובן שיהיו תשובות שליליות, וכמובן שיהיו אכזבות ודברים מעצבנים וכו - אבל את לא יכולה לתת להם להשתלט על החיים שלך, ולמנוע ממך להשיג את מה שבאמת חשוב לך ואת רוצה. מקסימום שרשור פריקה בערוץ, אבל הלו?

ובכל מקרה, ב"ה שזה לא הסתדר- אם את עשית את ההשתדלות שלך, באמת ניסית, עשית מה שיש לעשות ולא הלך, אז קבלי את זה שכנראה הקב"ה מתכנן בשבילך משהו אחר- מתאים יותר. 

זהו עולמו של הקב"ה, הוא מחליט מה יהיה בשבילנו, והוא יודע הכי טוב, אז מה אנחנו דואגים.

אנחנו נעשה את ההשתדלות שלנו, וכל מה שבידיים שלנו נעשה, והקב"ה כבר ידאג לקחת אותנו לאן שאנחנו צריכים להגיע.

זה שיא הטבעי וצודק להתבאס ולהתייאש, וטוב לתת לזה מקום, ולחשוב על הדברים טוב טוב כאשר משהו לא מצליח. אבל צריך לצאת מזה, במחשבה בריאה, באחזקה, ואפילו במעשים שפשוט מהנים וכייפים בשבילך. 

שיהיה לך המון המון בהצלחה!!

ולדעתי ממש לא מומלץ. תחשבי שאחרי הכל יש גם את האופציה שהוא פשוט יאמר לך לא, ואם זה בחור שיוצא לך לראות אותו בכל מיני נסיבות, את עלולה להצטער על זה.

תנסי דרך מישהו, ורק אם ממש אין דרך אחרת- תפני אליו בעצמך.

אבל בגדול- אין בעיה שאת תהי היוזמת של הקשר ולא הוא...

בהצלחה!!!!!!!

ולכן,כדי לחסוך את כל הבעיות-גורם שלישי,ניטראלי,ובעל טאקט,אם אפשר..(:

הפעם אני שואלת באמת (באמת כדי לברר וללמוד- לא כדי לקנטר או למחות על דוסיות וכל מיני כאלו...)

-  ואני מבקשת פירוט הסבר ונימוק-

מה לא צנוע פה?

אני גם לא רואה פה בעיה של צניעות.

כמובן צריך לעשות את זה נחמד ולא בוטה, אבל נראה לי שרוב הבנות הדתיות יודעות מה לא לעשות.

חשוב לשים לב אם זה באמת רגש טהור פנימי, או התאהבות חולפת.

ולכן, ראית בחור נחמד בבי"כ ולא יכולת להוריד ממנו את העיניים (במילים גסות..)?

תזכרי איך הוא נראה (צבע כיפה.. ), תחזרי הביתה, תשני על זה לילה או שניים-

ואם זה עדיין בוער, תזיזי עניינים.

לא מומלץ להפגש עם כל בחור שנראה מתאים מראיה שטחית חד פעמית.

זה סתם שוחק. ולא רציני.

לה"ו

דייט שכבר מראייה ראשונה את רואה שזה מ-מ-ש לא זה!

זה שראיתי מישהו ואני פונה דרך צד שלישי ,זה גם כדי לברר...

למה עוד לא דיברנו? כי זה בברורים...

לפי הבנתי השאלה היתה אם בכלל לפעול בנושא... אז לדעתי כן!

יותר גרוע מבליינד דייט לא מוצלח - זה לא יכול להיות...

אמממ ובנוגע לרגש פנימי טהור - זה לרוב גם לא קורה בדייטים!

וממש לא התאהבתי-זה פשוט היה נראה לי קשור...

ואיך שהמורה שלי אומרת - את צריכה לפעול! לא להיות רק פסיבית! (כמובן בגבולות הצניעות...)

להתבאס שאין הצעות ולטבוע במרות שחורות למיניהן זה לא מוליד כלום !

פעולה-כן!

קיצר-הרבה הצלחה, שבת שלום ואגיטע ווינטר (אם ככה כותבים את זה)

 והוא אמר שמותר לעשות את זה,אם אין אדם שלישי,לעשות את זה דרכו.

בהצלחה!

ליזום קשר כך שהבחור לא ירגיש שזה בא מהבחורה. הכי טוב, אם היא יכולה להסתובב במקומות שהוא מסתובב, ולדאוג לזה שהוא יראה אותה ויתרשם. אח"כ - הכדור בידיים שלו...

נכון שהגבר הוא זה שצריך ליזום ולפתח את הקשר, כי הוא אמור לחזר אחר אבדתו,

אבל פה שהיא ראתה אותו והיא חושבת שזה מתאים,

למה לחכות שהוא גם יחשוב...

תבררי עליו יותר (מידות,תכונות,אופי וכו'), ותריצי עיניניים (עדיף דרך אדם שלישי).

דיטיים זה לא מלחמה ולא ספר חוקים אפשר גם לזרום טיפה ולקחת את זה בשמחה ובקלות (מניסיון זה יותר כיף מאשר דייטים בלחץ של האם זה החוק או לא).

בהצלחה רבה

שברגע שהבחור הבין שהיוזמה הגיעה מהבחורה - זה הוריד את ערכה בעיניו. ואז, או שהיא לא תענין אותו יותר, או שאולי כן יווצר קשר, אבל במהלכו הוא יזכיר לה את זה יותר מדי (שהיא יזמה את הקשר)

אז נכון שדייטים זו לא מלחמה, אבל ליפול על מישהו שכן לוקח את זה כך זה גם לא נעים.

ולחלקלקה - אם הבנתי אותך נכון, את אומרת שלא תמיד שהבחור רואה בחורה שנראית לו הוא יעשה משהו?

לדעתי, כמה שזה כואב, זה ענין של אמונה. אם במצב כזה הוא לא עושה כלום - כנראה שלא צריך להיות ועוברים הלאה.

אגב, לכל מי שהמליץ על צד שלישי - אני בהחלט בעד, בתנאי שאותו אחד מהימן מספיק להציג את זה כאילו זו יוזמה אישית שלו. (גם כאן צריך להיזהר לבחור מישהו הוא מספיק מהימן וגם שחקן טוב).

אם היא עושה את מתוך צניעות, למטרה קדושה מה הבעיה בזה??

ועוד פעם נכון שזה לא הדבר הרגיל אבל לא חייבים להיות מוקבעים ולכו אם היא עושה את זה מתוך צניעות וקדושה אני אישית ההיתי מעריך אותה מאוד.

מה לדעתך זה בצניעות וקדושה?

לדוגמה. (אם אין גורם שלישי, אז לשאול שאלות ענייניות ולבקש מס' של מכרים.)

ומטרה קדושה זה אומר שיש לך הרגשה שיכולה להיות התאמה. ולכן את רוצה ליצור איתו קשר.

לא סתם כי בא לך לדבר עם בן.

הבנתי נכון, "תמיד טוב"?

הבעייה שלא כולם כאלה....

שגבר יעריך בחורה ש"מתחילה" איתו.. לא יפה, לא מקובל, לא מכובד. בחורה צריכה להיות מחוזרת ולא מחזרת ואם קרה ובחור מצא חן בעיניה אז רצוי מאד שתשתף גורם שלישי ורצוי גם שיהיה ניטרלי ותשמור על הכבוד שלה!!

הרבה יותר מאשר בחורה שתראה אותי,אמצא חן בעיניה (מה הסיכויים...) ולא תעשה עם זה כלום.

אחריות אישית והשתדלות - אלו תכונות מוערכות. 

ובמיוחד אם עשו את זה נכון, מתוך חשיבה, ובבחירה של הדרך הטובה. אז עוד מידות מצטרפים לחבילה, והיא זוכה להמון הערכה. 

כבר שנה וחצי אמא שלי וחברה שלה חופרות לי שהבן של החברה "בדיוק בשבילי"!

אחרי כמה בירורים-

הפלא ופלא, הוא באמת מתאים ל"דרישות" אחת לאחת!

ה-ב-ע-י-ה:

1. הוא לא מוכן לשמוע הצעות מאמא שלו!

2. הוא ממש לא בעניין של בליינדייט, הוא החליט שהוא יתחיל עם הבחורה שנראית לו מתאימה.

3. הוא בצבא (לקראת סיום), ככה שלא ברור מתי אפשר למצוא אותו..

אז זו התוכנית:

אמא שלו תודיע לנו איזה שבת הוא בבית

אני הולכת ללון אצל אחד הזוגות שאני מכירה באיזור מגוריו..

בערב שבת אני הולכת אליהם הבייתה כדי להעביר לאמא שלו משהו מאמא שלי

(במילים בוטות גם  "דופקת הופעה")

מקשקשת שם כמה דקות בנושאים שאני יודעת שמשותפים לשנינו (ז"א הכל!)

ובעז"ה משם הכדור אצלו...

בנות! גם אנחנו צריכות לעשות השתדלות!

הם צריכים לחפש, אנחנו צריכות להימצא!

ליזום זה לפנות לבחור ולהתחיל לדבר איתו

להראות טוב ולגרום לו להסתכל זה להיות חכמה וערמומית!

כן ירבו!

לז'אנר ספרים של וודהאוס...

ספרים מעולים כד"א, הסופר היחיד שאני מכיר, שכותב משעשע. 

בעיקרון זה תלוי הרבה בנורמות חברתיות. ויש חוקים חברתיים בעניינים האלו. לא בכל מקום הבחורה יכולה לגשת ולדבר עם הבחור, ואפילו לשלוח לו מסר דרך אמצעי תקשורת כזה או אחר. כך שכל אחד יעשה מה שנהוג במחוזותיו. 

צד שלישי זה תמיד הצד המועדף מכל הבחינות. (לדעתי). 

תשתמשו בראש, ותשוו גם למקרים אחרים.  נגיד ורציתם להשיג עבודה או לקנות משהו, או להשיג אוטובוס, ותשימו לב כמה אכפת לכם מאותו דבר שאתם רוצים להשיג, וכמה אתם מוכנים להשקיע בלהשיג אותו. זה יעזור לכם להבין מה התפקיד שאתם צריכים למלא בנושא הזה. 

נשים הם מיניפולטיביות! - כל החכמה היא:

ליזום משהו ולתת לבחור לחשוב שהוא היוזם והמגניב!

בחורים לא אוהבים לגלות שהבחורה רצתה אותם...כבר נכתב פה למעלה..

אז זה תפקידנו!

הבחורים לא טענו כך..

לי אין שום בעיה עם זה שמישהי תתחיל איתי ותוציא אותי, איך אמרת, לא מגניב.

ד"א, זה גם קרה והיה לי איתה קשר מצוין שלא הלך מסיבות מסיבות שונות.

מה שאני רוצה לומר זה, אל תפחדו להתחיל וליזום קשרים.

ואלירז... אל תסמכי על זה שאנחנו נבין את המניפולטיביות שלכן. השכל שלנו לא מורכב מספיק בשביל לקלוט רמזים כאלה. אם את רוצה שהוא ישים לב אליך, אז גם תגידי כמה פעמים שאת פנויה ומחפשת מישהו. עדיף תוך כדי מבט ישיר לעיניים של הבחור.

אלירז כבר אמרתי עלייך פעם שאת "אחלה גבר!!" :

לה"ו

מזוזות

בחורים

בלאגנים...

הרבה הצלחה!!!

על הפסוק אסורים ידיה.

שבאמצע שאת מתקשקשת עם אמא שלו וטווה סביבו את הרשת, יש סיכוי שהוא מסנן מהצד "יאללה אלירז על מי את עושה פה עוואנטות".    ואז את מגלה שהוא איזה ניק פה בפורום..

האנשים שאני מחפשת, לא יושבים כמעט על האינטרנט..

הם עסוקים בבוץ וביטון..

וגם כמה עיזים...

חחחח! אבל נקרעתי פה מצחוק!!

בניגוד לדברים שמישהי כתבה למעלה, זה בכלל לא נכון שגברים "מזלזלים" בבנות שפונות אליהם, בין אם באופן אישי ובין אם דרך האינטרנט.

זה למעשה חלומם של הרבה מאד בחורים דתיים, שהביישנות מונעת מהם לעשות את הצעד הראשון המתבקש, והם מקווים מאד שהבחורה תעשה את הצעד הזה.

לכן, אל תחששי ליצור קשר, בדרך צנועה ודיסקרטית כמובן. תאמיני לי שרק תרוויחי בגדול.

ועוד סוד אני אגלה לכן: זה מעלה את האגו של הבחור עד לשמיים, והוא יהיה אסיר תודה על כך.

כשאני, לדוגמא, מקבל פניה מבחורה כלשהי באתר שידוכים להיפגש איתי, זה מאד מאד מחמיא לי, ואני מעריך את הבחורה הזאת מאד על תושיתה ועל אומץ ליבה. זה מוסיף לה המון נקודות אצלי, ואני מאמין שאצל עוד הרבה בנים.

אם לא זכור לכם, אשתו של שאול המלך, שהיה ביישן גדול כידוע, נאלצה "לחטוף" אותו, במקום שהוא "יחטוף" אותה, בשעה שהיא וחברותיה חוללו בכרם, בכדי שהגברים שנשארו משבט בנימין יוכלו לקחת אותן לנשים.

א.למה בחייאת ראבק אתם מתבישייייייםםםםםםםםםם?............זה מעצבן!

ב.בנים בואו נעשה הסכם .אם אנחנו מתעמצות בניגוד לטבענו אתם צריכים ממש לקחת את העניין הזה ליידים ברצינות!

בהצלחה!

וכן! דרכו של איש לכבוש! מה שאין דרכה של אישה!

והאיש הוא זה שצריך לחזר אחר אבידתו!

תפקידינו הוא להיות מצויות!

זה תמיד נורא נחמד שמישהו עושה את התפקיד בשבילנו!

אייאייאיי! מוחין דקטנות!

כך הכרתי את אשתי.

אני מבין איך יתכן שערכה של המציעה ירד בעיני הבחור אם יבין שממנה ההצעה,

אך אם זה המצב ערכו של הבחור יורד פלאים גם-כן.

דרך-אגב, גם אחותי פגשה כך את בעלה...

אך זה לא מחפה על הפגיעה....

ותחשוב על מצב שזה כן מביא לחתונה, אבל הבחור מחזיק את זה כנשק לעת הצורך.

(מוזמן לראות את המפרשים על דברי שאול ליהונתן "בן נעוות המרדות" בהפטרה של שבת ערב ראש חודש)

ואם הוא לא פנה אלייך- אז כנראה שהוא לא מעוניין!!

זה חוק בין גברים לנשים ואין מה להתווכח. עדיף שלא תיזמי כלום כי חבל לך סתם להתאכזב...

תקראי את ספר הכללים של הלן פיין, זה יסביר לך את תורת הכללים בין הגברים לנשים

בהצלחה רבה!!

בהחלט ייתכן שהבחור נרתע מדחיה/מתבייש.

אני רק מעדכנת אותו...

(ומשתדלת ללמוד מיהודים על כללי זוגיות ולא מגויים...)

בכל אופן- תודה רבה מאיה!

הנורמות החברתיות והסביבה, הינם דברים מלאכותיים שאנחנו כחברה יוצרים, והם הופכים להיות ברמה מסויימת מערכת החוקים והערכים הכלליים שלנו.

ישנם דברים שנהוגים, וישנם דברים שלא נהוגים. ואדם שיעבור על החוקים הלא כתובים, עלול אף להרגיש כחוטא ופושע, למרות שכולם יגידו לו זה בסדר. 

בציבור הדתי לאומי- בקרב ציבור בני הישיבות או הציבור התורני יותר- עניין השידוכים נהפך לקשה יותר. פעמים יש צורך בבירורים נוקבים, בצדדים מתווכים, בהמלצות, ובשיתוף פעולה עם רבנים והורים. כל זאת כנגד היכולת לגשת לאדם בחברה החילונית ולעשות את המעשה בעצמך. 

כמובן שניתן שלא להסכים, ולפסול, ואפילו לייעץ אחרת (כפי שהרבנים באמת מייעצים), אולם זה לא מספיק בכדי לכלוא אנשים רבים בתוך בתי אסורים פרטיים כמו שהרב מגנס אוהב להגיד. 

על לשון המליצה, עם רוב האמת שבה, בעל האבידה אינו הבחור אלא השדכן, והוא צריך לשבור את ראשו בין הבחורה לבחור- ששניהם מתגלים כאנשים בעייתיים פעמים רבות. 

מי שלא מכיר על מה אני מדבר- שיהיה מבסוט. 

ומי שמכיר, שימשיך שמאמציו לתיקון העולם. 

אלירז את זוועתית

תמשיכי כך!

הוא מ'זה רוצה...

למה??-הוא ביישן

לא נעים 

מה יגידו ההורים על הדרך הנ"ל?

אולי היא לא תסכים או תפוסה?

וכו'...

[כל מיני מחשבות שאדם יוצר לעצמו ומעצמו(גם/בעיקר דימיונות)בעיקר אם הוא לא רגיל למציאות של פתיחות בין בנים לבנות-"דוס"]

שורה אחרונה-עדיף צד שלישי ובד"כ יש בנמצא, אבל אפשר בצניעות בעת הצורך...

 נ.ב אם נראה שכן עדיף לנסות מאשר לאכול את הלב מהצד...

אחרת איך הוא יתאים לי!?

אבל בעיקרון נכון שכדאי לפנות לצד שלישי ולא לסמוך על תעצומות הנפש של הבחורצ'יק!

אני, בתור בחורה, חושבת שזה לא ממש מכובד ליזום קשר ישיר עם גבר, גם אם הוא מוצא חן..

אני ממליצה לשתף צד שלישי שיציע לו את ההתקשרות עימך (זה לא ממש מסובך, פשוט תשרייני איזה חברה או אפילו בן משפחה שישדך ביניכם) וככה תרוויחי משני הכיוונים..

שיהיה בהצלחה ובשמחות!

תראי אני מניח לעצמי שכל־אחד נמשך ומתחבר למשהו אחר.

לכן אין טעם להביא מישהי שהיא לא את.

אין טעם לזייף התלהבות אם את לא מתלהבת.

מה בכל זאת מדליק אותי, זה נחמד כשבחורה באה עם חיוך ומביאה הרבה מעצמה, מדברת מספרת אבל האמת גם זה לא חובה. אפשר גם לשתוק קצת בוייב רגוע ונחמד. להיות בתחושה של ביטחון, לא שבאנו להרשים או משהו. כמו חברים שנפגשים לדבר לשחנ"ש ולבלות.

לנתב את הפגישה למקום שטוב לך ונחמד לך נניח הוא בייניש שוקיסט ומזמין אותך לפלאפל סעדון ולא בא לך. תגידי האמת פחות זורם לי אוכל שומני וזה אולי נלך למקום אחר. לא להיגרר למצב שהאווירה נעשית מאולצת או משהו.

מה אוניברסלית גרוע לדעתי (האובייקטיבית): לשחק בטלפון בזמן הפגישה, לא "לנכוח" בפגישה (איך להסביר את זה... כאילו את מנותקת ומשדרת שהדבר שהיית הכי רוצה זה להתחפף... אבל אם זה באמת ככה, אז עדיף כבר לשדר את זה...),

המדינה ברשות גברים והנשים מושלות בגבריהם - שריטות ליליות

1. להשקיע גם בקשר, יכול להיות בהבעת עניין בהודעות בין הפגישות, בהגעה בחלק מהדייטים לאזור שלו, בחלק מהתשלום,  הצעת רעיונות, ויכול להיות באופן אחר.

מקובל שהגבר מגיע בהתחלה אל האישה, אבל כדי שהקשר יעבוד לדעתי, צריך עבודה משותפת, תדאגי שהוא לא ירגיש שרק הוא דוחף בקשר.

2. לא לצפות שהוא יבין רמזים בהתחלה, אם משהו עולה שמפריע לך או את רוצה משהו תשתפי, אתם בונים יחד קשר, הוא עדיין לא מכיר אותך וממילא יהיה לו קשה להבין אותך ברמיזות.

3. דברים שהיית רוצה שהוא ישתף, תשתפי גם.

4. תהיי עצמך, אל תנסי ליצור תדמית שונה ממי שאת.

5. לתת תחושה טובה, חשוב שיהיה כיף.

6. טעויות יהיו לכל אדם מדי פעם, אם זה דברים לא משמעותיים תקבלי את הטעויות בהבנה ורוגע.

בהצלחה רבה

@הפי 

1. להשקיע מאיזה פגישה? על מנת עדיין לשמור על דינמיקה נכונה.

והוא לא מוגזם, ולא תובעני, ולא בשמיים. רק דבר אחד בלבד:

א ד י ב ו ת.

זה כל כך קל וכל כך נשי וכל כך מרים לגבר כשהאישה אדיבה.

אדיבות פירושה: ההפך מסנוביות. כשגבר מרגיש שאישה היא חתולה משועממת שמולה הוא צריך ללהטט בלי לקבל רמז האם היא נהנית או מתעניינת או אותנטית - זו חוויה מסרסת ומתישה שמוציאה את הנשמה.

גם ככה אתן משקיעות שמונה שעות בבחירת שמלה והתאפרות והסתרקות, תקדישו עוד חצי שעה להתכוננות איך לבוא ולהיות נעימה, נוכחת ומביאה את עצמי במפגש.

בחורה סנובית, מאופקת, לא הדדית, לא מרימה, אדישה להתלהבות גברית, מגיבה בסיוג, עונה באיחור להודעות, מבליטה ספקות ולבטים, משתעממת, חותכת מוקדם - כל הדברים האלה הם פשוט מעפנים ומוציאים את המיץ מהחשק לצאת לדייטים, והופך אנשים לשחוקים ומשועממים ומסוייגים...

סיוגים:

*זו החוויה האישית הרעה שלי מבנות משועממות ולא אדיבות שחותכות מוקדם, לא חייבים/חייבות להסכים

**הגיוני שזה משתנה פר מגזר ופר סגנון יציאה לדייטים (חרדי / דת"ל / לייטי)

***להיות אדיבה אין פירושו להיות "מחוייבת" - אפשר להיות אדיבה ועדיין לחתוך אחרי דייט ראשון

****להיות אדיבה אין פירושו להיות "מזוייפת" - לא צריך לצחוק מבדיחה לא מצחיקה ולא צריך לזייף התעניינות בסיפור לא מעניין. אדיבות היא פשוט ההפך מאטימות, היא רפלקטיביות והדדיות והנכחה עצמית.

יילחמו עם דובים

יפתחו שימורים

ויושיטו ידם למדפים הגבוהים

אתה רוצה שאמנה את הדברים שנשים עושות?

נשים מתאפרות

מול הארון שעות מתלבטות

רק דבר אחד אינן מבינות

כך או כך הן מספיק חמודות.

לוקחת כמה דברים לתשומת ליבי..

זה מעניין..אבל זה באמת ככה?

אני מרגישה שבנות יודעות יותר להציף קשיים ופערים ובנים יודעים יותר לטאטא ולהסתכל בעיקר.

לחייך × מיליון.. גברים אוהבים שאישה מתנהגת באצילות חיוך לא להיות מנחוסית/ קרה

הכרת תודה : על הכל .. על הזמן על הידיעה אפילו על המים / מיץ/ התעניינות / חוכמה  ( אבל שזה יהיה אמיתי לא סתם להגיד תודה)

להקשיב לו באמת.. ( לדבר על רצונות שלו / פחות רגשות לא מרגישים בנוח כמונו)

להיות באנרגיה נשית תשאירי לו את הזכרי

גם אם הוא לא מתאים .  תהיי דבש

קארמה is a...

זהו  כל השאר מלמעלה

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:

א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.

ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.

ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?

מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.

האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.

חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה. 

ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.

מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -

למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.

מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.

איזה סגנון חיים אתה מצפה?

איך תממן את זה?

איך ואיפה תראה המשפחה שלך?

נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.

באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.

אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.

שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.  

להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.  

כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק.  נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום  בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.  

גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.  

הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.  

בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים.  וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך.   פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך.  לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.  

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.

אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.

אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.

אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.

אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.

אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.  

אם זה חסר טאקט זה שלה אבל כנראה היא רצתה ממש לשתף... 

היא כותבת לכן את זה דווקא בתור בנות שמבינות את הכאב ואת גודל הנס!!

אני בטוחה שהיא מתפללת עליכן!! ואולי היא חושבת שזה שקרה לה כזה נס יכול לעודד אתכן שבקרוב גם לכן זה יקרה!

זה לא טוב המבט הזה ששם במרכז את הכאבים של עצמו, לכולם יש כאבים... אז נשתף רק בדברים עצובים?? 

אומרים שיותר מלהשתתף בצער הזולת קשה להשתתף בשמחתו...  

מובן שיש קושי ומותר קצת להתמסכן אבל זה לא צריך להיות הלך הרוח שלנו אנחנו צריכים לחזק אחד את השני! 

אני לא שופטת אותך באופן אישי בטוחה שהיה כואב לקרוא דבר כזה... אבל זה ציבורי ואני חייבת להביע את התנגדותי כלפי המגמה והאוירה הזאת אצל רווקים... זה משגע אותי😟

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

מכיר את הספר ועמך כולם צדיקים? אני ממליץ עליו מאוד. הוא מלמד הסתכלות אחרת על כל ענייני הנפילות.

הנטיה להלל כל רגע של נפילה כאילו הוא עיקר הסיפור פה- זאת מלכודת! מלכודת שגורמת להיות כלוא יותר חזק בדמיונות של היצר הרע. ויותר מזה- היצר הרע יכול לגרום לך לחשוב שזה עיקר מי שאתה.

יש בך מלא כוחות אדירים שצריך לתת להם הרבה יותר מקום בחיים שלך, דרך המון עשייה חיובית, ויעדים גדולים בקדושה.

אשריך💪

כאילו, זה כל הרעיון של בריאת האדם והעולם. אם זה לא היה ככה, היה זה מדאיג.

מזכיר לי סיפור: בחור ובחורה עמדו להתחתן ונכנסו לקבל את ברכתו ועצתו של הרב. אמר להם, עצה טובה לשלום בית, כאשר הבעל חוזר מהכולל והיה לו יום גרוע, לפני שייכנס הביתה יהפוך את הכובע, ככה האישה תדע שעבר עליו יום גרוע ולא "תתנפל" עליו ישר כשהוא מגיע אלא תתייחס אליו בעדינות. והפוך, אם לאישה היה יום קשה, שתהפוך את המטפחת (לא עובד עם פאה נכרית) וככה כשהבעל נכנס יידע מיד שהיא עצובה ולא יתחיל להקשות עליה קושיות מיותרות אלא גם ינחם אותה. טוב יפה, התחתנו בשעה טובה, אחרי כמה ימים חוזר הבעל עם כובע הפוך, האישה רואה מיד מכינה לו כוס תה שב תנוח תירגע קח את הזמן יופי. אחרי כמה ימים, הבעל חוזר רואה את האישה עם מטפחת, אומר לה וואי שבי תנוחי תשתי תה בינתיים מה את צריכה אני אעזור לך.

אחרי כמה ימים, חוזר הבעל, דואג לשים כובע הפוך, אלא שכשהוא פותח את הדלת, גם היא עם מטפחת הפוכה. על מקרה כזה הרב עוד לא דיבר! טוב, אובדי עצות החליטו ללכת לרב לשאול אותו. דופקים בדלת והוא פותח להם עם כובע הפוך לראשו...

///

בקיצור זאת עובדת החיים.

אני יוצא מנקודת הנחה שאתה מדבר על ניסיונות בתחום הידוע אבל הדברים תקפים פחות או יותר לכל דבר שתרצה.

ברמה המעשית (כי אם יש משהו שיצה"ר לא אוהב, זה מעשים, לעומת דיבורים):

– להחליף לטלפון מוגן ברגע זה, יש דגמים טובים, לא יקר בכלל, כל האפלקציות שתרצה

– להתקין סינון אם לא קיים (לא מבין גדול בסוגים)

– לצאת הרבה מהבית

– ללמוד הרבה תורה בין בשיעורים בין בעצמך זה מהדברים היחידים שעושים את ההבדל

– להרחיב קצת את מעגל החברים ברגע שאתה מרגיש שאתה עם אנשים ויש לך תמיכה זה מוסיף

– אם כבר נופלים ידועים דברי חז"ל "אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא." אפשר לנפול חזק ואפשר לנפול פחות חזק. במקום לאמץ תחושה של הותרה הרצועה להבין שאפילו בתוך החטא עצמו יש מנעד עצום ונידונים על כל רגע ורגע הן לחיוב והן לשלילה ("האם יכולת לפחות לצמצם?"). ולא די שיש צד זכות במניעת נפילה יותר גרועה (חוץ מזה שמראה בעצמו שאינו חפץ בעבירה) אלא אף אם רק דוחה מעט את הנפילה אף בזה יש צד זכות.

– "כשהביאו בפני רבנו [חידושי הרי"ם מגור] ספרים בהם עצות נגד תחבולות היצר נענה ואמר: ליצר ערימות של עצות נגד העצות הללו, גם לו סגולות ועצות נגד עצות בני־אדם." בקיצור עושים מה שיכולים וה' יעזור

ברמה הרעיונית:

– קלישאה אבל אל תתן לנפילות להגדיר אותך. אם כבר הזכרנו את חידושי הרי"ם, "אמר השכחה טובה מאוד כי אלמלא לא נבראה השכחה היה אדם זוכר תמיד עכל עבירות שעשה ולא היה יכול להחזיק מעמד לכן העבירה הידועה גורמת לשכחה כדאיתא בספרים הקדושים".

– הזכרנו את "ילבש שחורים ויתעטף שחורים". לפי ראשונים רבים, אין זאת עצה איך לבצע את העבירה, אלא איך אדם יכול להתגבר על יצרו. ולכאורה, קשים דברי הגמרא שנייה לאחר מכן, "הא דמצי כייף ליה ליצריה, הא דלא מצי כייף ליה"? אם בסוף הוא לא עובר עבירה, אז מה זה משנה אם הוא ילבש שחורים? ולמה הותר לו ללבשם רק אם הוא לא מצליח לכפות את יצרו?

שאלה נוספת: "א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה."

=> אם משמע שהולכים מהנשק הקל לתותחים הכבדים, למה לא להתחיל מראש ביום המיתה? תשובה שראיתי, כי זה מעציב, הקב"ה לא רוצה שנהיה עצובים ונתעסק בדברים מעציבים. אותה תשובה לגבי לבישת שחורים. לכן, אל תרגיל לראות את עצמך בעין רעה ושיפוטית אין בזה שום תועלת.

גם קראתי פעם שעשיית חסד (התנדבויות וכד') מסייעים לזה. זה הצד השני של חסד = מים. אם אני לא טועה. כדאי ל ברר.

יש ספר שאולי יכול להועיל: על חטא ותשובה - מאיר גרוזמן.

מאמינה שהרב ארז דורון, הרב פנגר ורבנים ברסלבים 

ועוד, מדברים על כך. אתה לא היחיד.

ולבקש על זה מהשם. קודם כל. אלא מה?!

"כל עוד האדם חי, אפשר לתקן!"

הכלב שבך לא שב על קיאו. יש שם חוסר וזו הדרך למלא אותו. במקום מלחמה ריקה כדאי לחפש מה מביא אותך לשם.

מה הצורך שלא מתמלא?

איפה בלו''ז?

לך תעשה ספורט בגינת כושר, לך לעשות יוגה (יתן לך זמן גוף חיובי!). אל תתעסק בכלל בדבר הזה. גם לא כשאתה נחשף אליו. פשוט לעסוק בחיובי.

סליחה על הפלישה כאישה שאנוכי (שמן הסתם לא חוותה את האתגר הזה).

אם לא הייתה הלכה, נניח אם תקח גוי, האם מעשה כזה הופך אותו לאדם רע ומלוכלך? חלילה.

כמובן אנחנו כיהודים יש לנו הלכה ותורה, שאוסרת עלינו. ויש לשמור על המצוות וכו'. אבל אני מרגישה שבמצווה הזו, עושים לה יח"צ של גועל נפש ולכלוך, כשבפועל זה איסור. כמו שאסור להתניע את הרכב ולנסוע לים בשבת.

אסור? כן.

לא מוסרי ומלוכלך? לא. 

אני גם לפעמים מנסה להתבונן בזה כך. אובייקטיבית וגלובלית כל אדם רוחני מרגיש בבירור כמה הנפילה היא שפלה, גסה, מכוערת וחייתית. הרצון להשוות אותה לעבירה סתמית ושגרתית על רצון ה' היא מלאכותית. הכאב והבושה הם אינהרנטיים לנפילה ועצמיים לה, וכל אדם עדין מרגיש את זה.

זה מעשה לא מוסרי נקודה.
 

האדם שעושה אותו כמובן לא רע. זה לא כמו גנב או רוצח. אבל המעשה של צפיה בתכנים ברשת מאוד לא מוסרי ומלוכלך מאוד מוסרית.

הדור שלנו מושפע בטעות מהתרבות.החילונית בה "כל דבר שאני רוצה מותר כל עוד זה לא פוגע באחר" וזה לא נכון גם מוסרית לא רק הלכתית

מדובר בתעשייה נוראית.

אפשר מהדמיון והתחושה. מדברת על פיזית מה קורה.

בעבר אגב, התחתנו בערך כשהגיעו לבגרות מינית. וגם גברים נשאו יותר מאישה אחת אז אפילו נידה פחות השפיעה על הגבר.

המעשה הפיזי, אסור הלכתית כמובן. אבל אני לא רואה בו מלוכלך או לא מוסרי.

אגב, על נשים יש פסיקות שונות החל מאסור לגמרי ועד מותר לגמרי

רק הלכתית.

זה פוגם באהבה המוקדשת רק לאדם אחד.

ופגימה בערך האהבה היא מעשה לא מוסרי.

כשהוא במסגרת נישואין הוא קדוש וטהור כמובן.

כרגע.

האם זה פוגם?

גם האם זה אהבה כשזה עם עצמו? לא חושבת.

וכמובן שאם זה הופך למשהו שמנהל לאדם את החיים, ספק התמכרות, אז גם בעייתי.

אבל באמת לא חושבת שזה לא מוסרי. 

זה גורם לאדם להפנות את כוח האהבה שלו לעצמו במקום לזולת. גם לפני מתן תורה ער ואונן היו רעים בעיני ה'.

לעניין גישה חינוכית זו כבר שאלה אחרת

ממה שאת מניחה שהוא מדמיין, ולכן את חושבת שאין בזה בעיה מוסרית

(עקרונית אני חושב שבכל דמיון בעניינים האלו יש בעיה מוסרית ברמה מסויימת, זה מנעד)

בחידושי הרי"ם "אמר לחתן ביום חפתו כדברים האלה: אויב עס איז איידיל איז נישט דא קיין איידעלערס, און אויב עס איז גראב איז נישט דא קיין גרעבערס".

ובגרמנית מודרנית אם זה באופן אצילי אין אצילי מזה ואם זה באופן גס אין גס מזה.

איסורי עריות לא סתם נקראים תועבה, לא הקפיד על עבודה זרה והקפיד על גילוי עריות", "אלהיהם של אלה שונא זימה" כו'.

הסיבה לזה, למיטב הבנתי, היא ש"במקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע". העולם בנוי מניגודים ובמקום שבו נמצאים העניינים הכי גדולים (אהבה חברוּת הדדיוּת כו') נמצאים גם הניגודים הכי גדולים (תאווה אנוכיות זימה כו').

ההרגשה הפנימית שהעיוות הוא בזוי ומאוס מעיד על אנינות הדעת (במובן החיובי) ואצילות הנפש, זאת דעתי האובייקטיבית.

המחשבה שמעשה כזה מוסרי רק אסור הלכתית, נובעת מהשפעת הדור שלנו מהפוסטמודרניזם החילוני.

גם זימה לגויים נחשבת מעשה רע בתנך.

ואין הבדל בין גבר לאשה פה

אינו דומה x ל־y

יש כאלה שעושים את זה (לא ראיות אסורות) נטו בשביל לפרוק לחץ או להירדם מהר אפילו בלי התאווה שבדבר

ביסודו של דבר האיסור כשלעצמו בעיקר קשור לעניין של טומאה יש פשוט עניין מהתורה לא להיטמא בטומאה הספציפית הזאת כמו שלכהנים אסור להיכנס לבית קברות (וזה די מקביל כי את הכהנים זה מגביל ממחנה שכינה ואילו טומאת קרי מגבילה מכל הר הבית)

הצד המוסרי הוא קשור באופן הדוק אך לא לגמרי חופף

פגם הברית ובאיזה מצבים. ואין כאן המקום להאריך. לכן אמרתי שאני לא מדבר מהבחינה החינוכית פה.

אין קשר לטומאה. הרי טומאה הלכתית נוצרת גם אחרי קשר פיסי בין איש לאשה. ואין איסור להטמא לישראל למת וכדומה.   הצד המוסרי לא קשור כי ער ואונן היו לפני מתן תורה.  הבעיה המוסרית פה היא שאדם מפנה את כוח האהבה וכוחות החיים לעצמו במקום לזולתו, וזה יוצר פגם בנפש (שניתן לתקן כמובן) , כי יצר העיריות עומד בבסיס נפש האדם, לטוב ולמוטב 

יש מגנט שמושך אותך להרגיש אישה. בגלל שאין לך את זה באופן הנורמלי, זה מתבטא בצורה לא טובה. בפרט שהקושי הרגשי של הבדידות מתערבב עם זה.

כמו שצריך לדעת איך לקום, צריך גם לדעת איך ליפול.

כשאתה לא מצליח להתגבר, לפחות תיפול חכם. אל תיפול על מראות ודמיונות של יצר בלי אהבה כי זו נפילה שמעוותת את המוח ואת החשיבה, ויכולה לדרדר אותך למטה.

תיפול לדברים שמדמים את המציאות האמיתית.

אמרו חזל שאין אפוטרופוס לעריות.
 

וזה לא אומר שאתה אדם לא רגיש.

זה יצר חיובי מאוד שפשוט מופנה למקומות טמאים. אבל היצר הזה שלך חיובי מאוד ומעיד על אדם צדיק שרוצה אהבה אמיתית.

קשר כזה בין איש ואשתו נשואים, מאהבה, הוא קדוש וטהור.

פשוט כשהוא מופנה למקומות שהם לא כאלה זה הרס היצר הקדוש הזה ולכן טומאה.

אתה לא צריך להלקות את עצמך. נפילה באינטרנט היא תופעה מאוד נפוצה לצערינו גם אצל דתיים. 

זה סתם פחד לא מוצדק ,שזה יביא אותך למקומות יותר רחוקים מנפילה באינטרנט. באינטרנט היד קלה על המקלדת ומאוד קל להגחע למקומות כאלו ודו התמודדות לא פשוטה.

צריך אינטרנט מסונן וייעוץ אצל איש מקצוע במקרה של התמכרות קשה.

הכוונה ביוזמה- החברים המהממים האלו שמתקשרים או מציעים להיפגש באופן יחסית תדיר. יש לי חברה שיש לה רשימה וכל שישי עושה סבב, כמה שמספיקה, וממשיכה בשישי הבא מאיפה שהפסיקה.

זה לא רק קומץ החברות הכי טובות (למרות שגם זה משמח)

שלוקחים דברים בקלילות. שאם משהו התחרבש, אז OK אופס לא נורא. מאוד קשה לי עם אנשים בלי התכונה הזאת.

שליטה עצמית, נימוס גם must.

אופק רחב בונוס גדול.

ובכן א' זה מהסיבה שאני ככה. אני לא יכול לחיות כל הזמן ליד בן־אדם שחי בתדר רגשי אחר, כלומר מגיב באופן מאוד דרמטי / קטסטרופלי לכל עניין בעוצמות רגשיות גבוהות, כי איני מספיק דרמטי כדי להיכנס איתו לחוויה "עמו אנכי בצרה" אבל גם לא סטואי מספיק כדי לא להיות מושפע כלל. מתח רגשי גבוה מתיש אותי, קשור לסף גירוי רגשי או משהו כזה.

שליטה עצמית כנ"ל אני מצפה מאנשים את מה שאני מצפה מעצמי.

נימוס כי אני מחזיק מזה ערך רוחני גדול אולי הייתי ייקי בגלגול כלשהו.

אופק רחב בונוס כי אני מתעניין בכל־מיני נושאים שבעולם ונחמד אם אפשר למצוא עניינים להפוך גם אם זמנית למצע משותף לשיחה וכיו"ב, אבל זה לא ממש ממש מהותי.

(סתם)

אני מעריכה עין טובה, אכפתיות ואומץ, ואני לא יכולה עם אנשים לחוצים

מעריך חכמה, כנות ומודעות אישית וסביבתית.

בכותרת זה הערכה שהיא הכרחית, בתוך ההודעה זה דברים שאני מתחבר אליהם במיוחד. על גב הדברים הבסיסיים.

כמובן "תנא ושייר"

1. אנשים שמניעים את החיים שלהם ולא החיים מנהלים אותם

(עושים קריירה/ כסף/ עבודה אישית/ תהליכים/ פרויקטים)

2. אנשים שמתקשרים בפתיחות כנות וקלילות

3. אנשים עם תכונות מרשימות:

שליטה עצמית/ רוגע/ מודעות עצמית וכללית/ אכפתיות ואנושיות/ בטחון ואהבה עצמית

לשני הכיוונים 

שלהם זה טוב.

ואנשים ש"חיים" את החיים שלהם באמת. (לא דווקא אנשים קלילים שרק מחפשים כיף, אלא אנשים שלא נופלים לייאוש, דיכאון ויודעים ליהנות מהרגע...

חחח חלאס לרדת עלי

לא מעריכה יופי כתכונה כמו שלא מעריכה עושר כתכונה.

ויופי יכול להיות סימן לטיפוח גם קומה זקופה סימן לביטחון

גוף מחוטב סימן לאחריות והערכת הגוף שהקב"ה נתן לנו

ולבוש נאה סימן לנימוס ואצילות אם נובע ממקורות טהורים

בונוס גם שלך קשה עדיין למצוא את הזמן להכיל את השני

נחישות

ויציבות

ביחד עם עדינות

חיוך מתוק וקסם אישי

יש למעלה שרשור נעוץ בשם "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו", תפתחי אותי ותלחצי על "רשימת שדכנים מתעדכנת"

קישור לשרשור עליה דיברה הרמוניה:

מדריך עדכני לפורום שלנ"ו - לקראת נישואין וזוגיות

אקרא, תודה !