בס"ד

ואל תהיי על המחשב בשעות מאוחרות בלילה, ולא כשמשעמם לך, ולא לבדך. 

תשבי על המחשב רק כשאת צריכה משהו ספציפי ובקצרה.

הייתי מפנה אותך לשירשורים בפורום 'שלא עשני אשה'...

אבל מכיוון שאת בת...

אז מה בכל זאת אפשר לעשות???

תאמרי לעצמך (תגידי בפה ממש) פעם אחת ויחידה "הפעם אני לא עושה את זה".

עבד לך? שחקי אותה סיבוב נוסף.

לא הלך? נסי שנית.

לא הלך? שלישית, רביעית, חמישית וכו'. כמה זמן שזה ייקח. והזמן שייקח עד שתצליחי פעם אחת ממש לא משנה. המאמץ והרצון משנה. ואדם שעושה כך מובטח לו שיסייעו לו משמיים. 

"הבא ליטהר-מסייעין בידו".  

המון בהצלחה!

וכמובן אני באישי...

כלים > אפשרויות אינטרנט > לשונית תוכן

יש לך שם יועץ התוכן, תבקשי ממישהו שיכתוב סיסמא (או שתקשקשי) ותוסיפי (בלשונית "אתרים מאושרים") כתובות של אתרים שאת רוצה שהוא יחסום.

(לא לשכוח לסמן בלשונית כללי "משתמשים יכולים לראות אתרי אינטרנט ללא דירוג")

ואם אין - פשוט לא נכנסים לאינטרנט.

גם לא לשמוע שיעור תורה או לבדוק מייל.

הייתי אומר גם לזרוק את המחשב מהחלון - או אפשר גם להוציא מהדלת,

אבל בואי נשאיר את זה - המסך בכל זאת של ההורים...

כמובן, לא באמת להוציא, רק אני רק רוצה להדגיש כמה זה חמור.

מה שכן? אני בעד לנתק את התקע של המחשב. ואז כל פעם אם מישהו

רוצה להדליק אותו, שיחבר את התקע. אבל לפחות את  שתבואי להדליק,

תזכרי, שאת הורסת לעצמך כל חלקיק טוב בשנמה.

אם מישהו פה חושב שאני ציני, או רוצה להגיד ש -

"היהדות לא נגד משהו, אלא צריך להתמודד",

די! מספיק, אנשים אח"כ יתחרטו על זה כל החיים.

ואם הייתם שואלים את הרב אליהו זצ"ל מה לעשות, זה מה שהוא היה אומר.

כי עם אש, לא מתעסקים, ואנחנו מבקשים כל יום מחדש -

"אל תביאנו לידי ניסיון". לא! לא! לא!

אז אתה או את שבאים להגיב ולהגיד לה -

"תכנסי ותתגברי", תדעו שאתם ממש קרובים לשפיכות דמים.

הדמים שלה, הנשמה שלה - אתם לוקחים אחריות?!..

אם לא, אז אל תגידו לה כלום. ואם כן - אתם פושעים.

תשמעי צדיקה. הלב שלך רגיש מאוד, קולט כל משהו זז.

התמונות האלה? ישארו לך צרובים בתוך הנשמה. אח"כ,

את תבכי, תתחנני, תדפקי ת'ראש בקיר להוציא אותם -

ואין, פשוט אי אפשר למחוק אותם. אל תוסיפי עוד לכלוך,

אל הגיע הזמן להטהרות, ויש דרך, שבעז"ה תלכי בה.

תהי חזקה, ואל תשמעי ליצר הרע שיגיד לך להכנס ולהתמווד,

אם לכאלה שבאו להציג את עצת יצר הרע, פשוט -

אל תכנסי. כי הנשמה שלך, אי, הנשמה שלך.

צדיקה, הנשמה שלך.

היא שרוטה, היא חבולה, היא צועקת שאל תתני לה תועבה.

אז בבקשה, אחות יקרה, אל תהרסי אותה. זה הזמן לדבר איתה,

לראות בדיוק איך אנחנו מרפאים אותה.

כי - "אתה יכול להוציא את הבנאדם מהגועל אבל אתה לא יכול להוציא את הגועל מהבנאדם".

זה קשה, זה כמעט...

בלתי אפשרי. התמונות, אי כמה שהתמונות כואבת, אי את לא מבינה.

וזה נשאר, ואז שרוצים להתקרב לאבאל'ה, הכל צף, הכל צף, והדמעות לא מפסיקות.

אני צריך ללכת, אבל אני לא יכול להשאיר אותך ככה מול הנסיון.

אני רוצה להגיד לך עוד כמה דברים, כי אני יודע כמה שאת רוצה, כמה שאת מבקשת,

קדושה. אבל לצערינו, יצר הרע עובד שעות נוספות, וישר שתסיימי את התגובה שאני כותב

עכשיו, הוא יראה אותך בפינה, ידחוק אותך הצידה, ויגיד לך - "פססט, עזבי ת'אח.. הפאנט הזה,

יאלה, אין מה לעשות, ההורים לא מסכימים, ואת הרי צריכה את הנט, אז נו, כאפרה"...

אבל את לא. את לא רוצה להיות כזו, וזה הרצון שלך האמיתי.

דברנו על 'עבד ה' הוא לבדו חופשי', ותלחצי פה, תראי כמה יצר הרע קושר אותך.

אי, ואנחנו מכירים אותו. כמה הוא נבל, שקרן, נוכל ורמאי. הוא יגיד לך - "נו, רק להכנס

לערוץ 7", ואז את תגידי - "טוב, מותר לשם", אבל הרגשות בבטן יתחילו להשתולל,

להתעצבן, אז שתמצאי את עצמך כותבת בגוגל לחיפוש...

את יודעת מה הכי כואב? שאני שומע עכשיו את כל הצאצאים שלך, זועקים -

"אמא! אל תפלי! אנחנו רוצים אמא טהורה, אנחנו רוצים אמא שלא עברה בחיים צלקות,

בבקשה אמא, אנחנו", בבכייה, מתחחנים אלייך צדיקה, שתתני להם לקבל אמא קדושה.

אז לבקש מההורים, לספר להם שבטעות נכנסת לוואלה, וראית שם תמונה לא צנועה...

ואת פשוט לא מוכנה לגלוש בכזה מקום! פעם דברתי עם אמא של בחור שאני מכיר,

והיא? תמימה. "הבן שלי צדיק, לא יכנס לכאלה מקומות". עצבה אותי בטירוף שהיא נותנת

לבן שלה כאלה נסיונות. עזבי שהיום הבן שלה אחד המסכנים ביותר ולא יודע לפתוח גמרא,

אבל אז אמרתי לה חד משמעית - היית מכניסה תמונה של אשה חצי ערומה לסלון?! למה לא?

אז תדעי, שאלו התמונות ה - 'צנועות' שיש באינטרנט...

היא חטפה ש-ו-ק של החיים שלה. היא כמעט בכתה לי שם ותוך שניות התהפכה והתחננה,

פשוט התחננה אלי שאדבר עם הבן שלה בנושא. אמרתי לה - "בלי שאת שמה רימון, לא יעזור

שום דבר. יצר הרע יותר חזק מהדיבורים שלי"...

היום אמרתי לך איפה הילד שלה, כאחד המסכנים נפל מצוק ענק. אין לי שום ספק למה זה,

בגלל אותו דיבור שאמרתי לאמא, אז. 

את יודעת כמה אומץ צריך בשביל לעמוד חזקה?! ווא ווא, את לא מבינה כמה.

מול ההורים. שאני אבקש מהם? הרי הם לא מכירים אותי כצדיקה כזו, ו...

אוווף! מעצבן אחד! אני לא יכולה! אני לא יכולה להתחנן אליהם!...

אבל תדעי, שאיזהו גיבור? הכובש את יצרו. והיצר בוער? אז תכבשי אותו. תהי גיבורה

של החיים, כי צדיקה, את בת מלך קדושה והקב"ה מסתכל עלייך בכל רגע ומבקש.

מבקש. מבקש. מ-ב-ק-ש. תהי גיבורה, תהי חזקה. אני מבקש מכם, תגידי להם,

אני לא רוצה לגדול בתוך כזו תועבה. הרב אמר שזה אסור הלכתית, ואם אין רימון -

תגידי להם - אם אין רימון, אני לא נכנסת בעז"ה לאינטרנט, ותחשבו גם על האחים שלי,

כמה הרס וארס הכלי הזה נותע בהם.

צדיקה, אני בדמעות, אני נשארתי פה עוד כמה דקות ואם תרצי אשאר לכתוב

גם עוד כמה שעות, בשביל הנשמה הטהורה שלך. תעשי את זה, תהי גיבורה,

בשבילנו, בשבילך במיוחד, בשביל עם ישראל, בשביל הקב"ה, ובשביל הנשמות של 

הצאצאים שלך, שאני שומע אותם, אני פשוט חש אותם זועקים - "אמא, בבקשה"..

תזהרי. יצר הרע מחכה לך בפינה.

אני נשבע לך שהכל נכתב רק מאהבת ישראל, שיהיה לך טוב.

אל תאמיני לו, אל תלכי אחריו, כי הוא רוצה לראות אותם בשלולית של דם,

אבל אנחנו? נהיה חזקים, נהיה ברורים - אנחנו רוצים קדושה. נ-ק-ו-ד-ה.

לבקש רימון, להתחנן כי גם יש עוד אנשים בבית, שלא יפלו -

ואם לא מסכימים, צדיקה של אבאל'ה, את לא נכנסת לטומאה, גם לא לשיעור תורה.

בבקשה, תהי חזקה, תתפסי בציפורניים, תנשכי את השפתיים,

אבל אל תכנסי בשום פנים ואופן - במיוחד לא לבד או בשעות מאוחרות -

למחשב. אף פעם, עד, שיגיע הרימון. ואם לא יגיע, את לא נכנסת.

אם על כסף אנשים עושים שביתה, אז באמת שאנחנו על נשמה קדושה שנתת לנו

בורא עולם, טהורה היא, אנחנו מוכנים, חייבים ונעשה בעז"ה שביתה,

עד דם. עד המוות.



'היה שווה הכל לראות את הפנים שלו 
מתעגלות בתדהמה, 
חלשה דעתו
נחתתי עליו בלי רחמים 
כל כלב בא היום שלו 
הנה בא היום שלו 
ניחמתי את עצמי
פה תהא קבורתו 
ככה זה כשנלחמים על החיים 
אני דיברתי הוא הקשיב 
יכולתי לשמוע את הראש שלו רעות חושב
כל כך רציתי להכאיב
שלחתי לו את השורה הזאת מכל הלב

אמרתי לו
אני בן מלך שעשוי מאבנים טובות
אתה שומע
מכף רגל ועד ראש מרגליות
אתה שומע

טוב הייתי קצת תמים קצת תמים לחשוב
שבזה זה יגמר
כמעט פרחה נשמתי עת חזר לו הצבע לפנים 
הזכיר לי מה שרק אני והוא יודעים עלי
כמה אני חסר
פה תהא קבורתי
זה לא צחוק זאת מלחמה על החיים
אני שתקתי הוא דיבר
תמיד ידע אותי בכחש לערבב
נזכרתי בעצת קדושים
שלחתי לו את השורה הזאת מעומק הלב

אמרתי לו
אני בן מלך שעשוי מאבנים טובות 
אתה שומע
מכף רגל ועד ראש מרגליות
אתה שומע

היה ממש מפחיד לראות את הפנים שלו
מתכרכמות במשטמה
נטרפה דעתו 
השורה הזאת הילכה עליו אימים
נשך בעט ירק שרט עשה
כל מה שביכולתו
זקן שכמותו
כל כך עלוב בלי מסכה על הפנים
אני שתקתי
הוא הכאיב, או הו, איך הוא הכאיב
על נשמתי הוא חג ליחידתי אורב
בכוחותי האחרונים
שלחתי לו את השורה הזאת לתוך הלב

אני בן מלך שעשוי מאבנים טובות 
אתה שומע
מכף רגל ועד ראש מרגליות
אתה שומע 
מרגליות
אתה שומע
מרגליות



בבקשה, תהי גיבורה.
כי את בת מלך, טהורה.



אם יש משהו להרחיב או שאלות, בשמחה.

בעז"ה שתזכי להצליח, להקים בית טהור, רק עם קדושה.

שבת שלום ומלאת שמחה בעז"ה לכל עם ישראל, אמן!

אח.. מפציץ בתשובה...

ולך- אני דווקא קצת חולקת על אח..- את צריכה לחשוב מה מתאים לך אבל יש כן מקום להתמודדות, ללהיכנס למחשב ולהתמודד ולעצור את עצמך.

ההתמודדות ביית היא כדי שתדעי איך להתמודד בחוץ. את חייבת להתמודד!!! לא לברוח!!!!!!!!!

אם תתמודדי- תדעי שניצחת, תדעי שהתגברת. תהיה לך בנפש מידת ההתגברות.

תלמדי, תקראי, תביני מה התמונות והמילים והדברים האלה עושיים לנשמה שלך (דרך אגב, הקטעים של אח.. מומלצים ממש.. ואם יש לך פייסבוק- 'מתוק מדבש' ;) ואז כשתשבי על המחשב לא תרצי בכלל להיכנס למקומות האלה..

ב"הצלחה חברה!!

אם היית יודעת כמה הדבר הזה ריסק בחורים ובחורות,

את היית בוכה. אני מבטיח לך שהיה כואב לך בלב..

ו - פה הסכנה. אין מקום, אנחנו פחדנים במקרה הזה,

חד משמעית. הקב"ה לא רוצה שנכנס לנסיון כזה.

אני יכול להוכיח לך את זה מכמה עשרות מקורות, אבל אסתפק

בנתיים במציאות. היצר מושך, כ"כ מושך, כ"כ...

"אשרי אדם מפחד תמיד".

כשלומדים על נושא הבחירה בחיים, 

רואים, שגם על הכניסה על נסיון - מקבלים עונש.

גם אם לא חטאת, עצם זה שהכנסת את עצמך לנסיון -

אתה מקבל עונש. "תכלית הבחירה, היא לבטל את הבחירה",

אומר אחד מגדולי בעלי המוסר בדורות האחרונים.

א-י א-פ-ש-ר שיהיה לך אינטרנט עם כל התועבות בעולם,

ולא תכנסי למקומות אסורים. כי גם 'סתם מייל' בוואלה, רק לבדוק,

התמונות קופצות. אבל עזבי את זה, היצר מושך ב-ט-י-ר-ו-ף...

וגם אם בחור או בחורה אחד למליון מצליחים - או לפחות טוענים

שהם מצליחים, כי אני ממש לא בטוח - אז גם הם יקבלו עונש,

על זה שהם נכנסו לנסיון הזה. כך לימדוני רבותי.

תל-אביבית, הזכרת ש - "לא לברוח". אני רק רוצה שתחשבי על זה.

את לוקחת אחריות? הקב"ה רוצה שהיא תכנס? אז הוא,

שגם אם היא תעמוד בנסיון, הקב"ה לא רוצה שתכנס אליו בכלל.

את לוקחת אחריות?! אני רוצה שתחשבי על זה, ואז תבואי ותגידי

את מה שהסקנת לפתרון. ובבקשה, תחשבי עם דמעות ואחריות על 

כל נשמה מעם ישראל. כי תגובה, לפעמים יכולה לרצוח, נשמה.

----

ולך, מתמודדת, אחות יקרה לקב"ה בראשונה,

תברחי. תפחדי. אל תכנסי. כלום כלום כלום!

זה מה שהקב"ה דורש ממך. זה מה שהרב אליהו זצ"ל היה אומר

לך לעשות. זה מה שאת צריכה, חייבת - לטובתך - לעשות.

כלום כלום כלום אחרת. שום התמודדות, שום כניסה,

שום נפילה, רק ל-ב-ר-ו-ח.

"אשרי אדם, מ-פ-ח-ד תמיד".

כי עבירה, זו שריפה בנשמה. ושום אדם נורמלי,

לא יגיד לך - "תכנסי, מקסימום תשרפי, תנסי שוב".

ואם הוא אומר לך את זה, אז תזרקי אותו לאש, כי הוא רוצה

להרוג אותך. או במילים אחרות - את זה אומר יצר הרע.

"תכנסי, ותזהרי לא להכוות", שמדובר ב - 2000 מעלות, 

אז מי שיגיד את זה, אז גם, אל תקשבי לעיצה הזו, כי את לא לוקחת 

סיכונים בחיים, כי הרי מספיק יש לנו נסיונות אחרים...

כל מי שיגיד לך -

"אל תכנסי, תעשי עיקוף. זה אש ששורפת כל חלקה טובה,

אין שום עניין להתמודד איתה. תבקשי מבורא העולם שיעזור לך",

תשמעי לו. כי הוא רוצה שתחיי, שתהי טהורה, קדושה.

לא רק רוצה, אלא גם מיישם את המחשבה הזו, בפועל, בעיצה מעשית.

-----

יצר הרע רוקד לידך.

תלחמי איתו, כי הוא לא יתן לך שקט בנושא.

עד הסוף, עד שתצאי והוא מפרפר בין שינייך!

את אולי צודקת שיש גם התמודדות בחוץ

אבל אנחנו לא צריכים לתת לנשמה שלנו להתמודד סתם,

כאילו אם זה לא עובדה אז אין בזה צורך...

אני מסכימה הפעם עם אח.. ולא איתך... לא צריך להתמודד שלא צריך, אם יש פתרון אחר יותר טוב....

נכון צריך ללמדו להתמודד אבל לנסיון הזה לא כדי להכנס!!

זה ממש נזק בנשמה

יש אנשים (מזוכסטים)שחותכים את עצמם בכל מיני מקומות

ויש אנשים שמסתכלים בדברים לא ראוים ועושים לעצמם נזק בנשמה....

בס"ד

זה חשוב.

תלחצי על ההורים שלך!

תחפרי להם עד שימאס!!!

אצלנו בבית אין רימון!(ואנחנו משפחה דוסית למדי)

ואני יכולה להגיד בפה מלא שמעולם לא ניכנסתי לאתרים אסורים . 

הורי חינכו אותי לדעת מה צריך סינון ושקופצות פרסומות אני יודעת לסגור!

זאת התמודדות , אבל לעניות דעתי חיבים לעבור אותה .

מה יקרה אם תלכו ברחוב ותהיה פרסומת ענקית של מישהי לא צנועה ?

איך תדעו לא להסתכל ?

האינטרנט זאת אחת הדריכים ללמד אותנו .  

אם אין רימון אז אסור לגלוש במחשב ?! יצר האדם הוא לנסות לפרוץ מה שחסום .

אז אם הרימון חוסם יהיה בך רצון לראות למה הוא חוסם .. (למה כולם מנסים לפרוץ את הרימון ? להוריד דרגות וכדו.)

אני מעריכה את מי שיש לו רימון, אבל אי אפשר להגיד שזה חובה ! 

גם לי בבית אין רימון ואני כן יושבת על המחשב לבד רוב הפעמים (כמו עכשיו) ולא אני לא נכנסת לאתרים לא צנועים וגם אם אני נכנסת לוואלה למשל וקופצת לי פרסומת אני מיד יוצאת עוד לפני שהתמונה עולה כי אני מבינה למה ואני לא רוצה שזה יכנס לי לנשמה!

ואח.. תתפלא יש אנשים שמסוגלים לעצור את עצמם!!!!

ובקשר לאינטרנט רימון אני מאוד מסכימה עם טובי כי אני יודעת שכשחוסמים אותך ממשהו אתה דווקא רוצה לראות. כשהייתי בכיתה ו' חברות שלי נכנסו לאינטרנט בבית שלי ונכנסו לדברים לא יפים.

אז דבר ראשון אינטרנט רימון לא תמיד עוזר

ודבר שני כשחוסמים אותך ולוחצים אותך אתה רוצה דווקא, תאמינו לי, זה קרה לי היישוב שלנו למשל הוא מאוד נפרד עד כדי כך שאני לא אומרת שלום לבנים ברחוב אלא אם כן הם אומרים לי אבל דווקא בגלל זה הגעתי למצב שרציתי לדעת מה זה היצור הזה שנקרא בן ואני חייבת לציין שלא תמיד זה הביא למקומות טובים

פשוט באמת הרגיז אותי מה שכתבת.

דבר ראשון עד שהתמונה עולה אני מספיקה לסגור

דבר שני אתה לא מכיר אותי, אתה לא מכיר את הילדה שדיברה על המשפחה שלה ובטח שאתה לא מכיר את המשפחה שלה אז נא לא להסיק מסקנות.

בקשר למשפט האחרון שרובם לא יודעים לעקוף את אינטרנט רימון נראה לי שלא קראת את מה שרשמתי עושים את זה במקומות בלי אינטרנט רימון וזאת לא בעיה למצוא מקומות כאלה.

וכן אני חוזרת ואומרת תתפלא אני מצליחה לא לראות את הפרסומות ולא להסתכל על התמונות ואני גם מצליחה! זה שאתה כל כך קטן אמונה בעניין הזה זאת בעיה שלך! 

מהרבה גורמים שלא כלכך חשוב לבררם באשכול הנ"ל.

בס"ד

זה לא התפקיד שלנו לקבוע עם מה נתמודד ועם מה לא, זה התפקיד של הקב"ה להפיל עלינו ניסיונות. ואם יש לנו דרך להתרחק מאפשרות  לחטוא אז אנחנו צריכים לעשות את זה.

"אַשְׁרֵי הָאִישׁ-- אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ, בַּעֲצַת רְשָׁעִים; וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים, לֹא עָמָד,  וּבְמוֹשַׁב לֵצִים, לֹא יָשָׁב."

אשרי לא רק מי שלא עושה מעשים רעים, אלא גם מי שלא מתקרב אליהם ולעושיהם, ולאופציות ולדרכים שיקרבו אותו לחטוא, לא רק שהוא לא לומד מההתנהגות של הרשעים, אלא הוא אפילולא מסתובב בחברתם ולא מתקרב למקומות שהם נמצאים שם, ואפילו לא עומד איפה שהם עומדים..

אינטרנט לא חסום זה בהחלט מקום שבו רשעים נמצאים ויכולים להשפיע על האדם.

אסור לנו להגיד, טוב נפתח פתח בשביל שיהיה לנו עם מה להתמודד. כי אנחנו לא יודעים עם מה נצליח להתמודד ועם מה לא, רק ה' יודע באיזה ניסון האדם יכול לעמוד.

(אני מדגיש שהדברים לא נאמרים עלייך, אלא בכללי.) 

ללחוץ על 'איקסים' שעולה תמונה זה חשוב,

אבל --- לא מספיק. כי אנחנו לא רוצים בכלל איקסים,

וממילא, שלא נצטרך בכלל ללחוץ עליהם....

תעשי טובה, תחשבי לרגע, ותבדקי האם מה שאמרת יוצא
משכל טהור, או מדמיון שיצר הרע מכניס בך.

ו - עכשיו, רציני. תאמיני לי שאין לי כח עכשיו לכתוב הרבה,

כי הנושא הזה פשוט למדי, ואין שום רב שמתיר אינטרנט בלי רימון,

אז אל תגידי 'אי אפשר להגיד שזה חובה',

אי אפשר להגיד את מה שאמרת. את זה אי אפשר להגיד,

אבל חובה?! כ-ל הרבנים מסכימים שזה 'חובה'.

----

אני לא אכנס לדיון אם 'אני יכולה להגיד בפה מלא שלא נכנסתי',

כי האמת, קשה לי להאמין לאנשים שיש להם 'כל טוב התאווה'

בלחיצת כפתור, והם לא נפלו לפחות פעם אחת [לא אמרתי שאני לא מאמין

לך, לך אני מאמין, אבל זה לא משנה לדיון] - ואני גם לא מצפה

שתגידי 'נפלתי', אז בואי נסגור את הנושא הזה של - 'אפשר בלי ליפול או לא',

כי אמרתי כבר, שגם אם את אחת מהמליון האלה שבחיים לא נפלו -

עצם הכניסה לנסיון, הוא נפילה. עייני בכל ספרי המוסר.

עוד משהו, אמרת שאת יודעת ללחוץ על כפתור לסגור?

ומה ע-ד שאת לוחצת? הא? הרי את צריכה לראות איפה הכפתור, לא?!..

האאא, הבנתי, את מכסה את התמונה הלא צנועה ביד,

אבל מאיפה את יודעת עד איפה היא מגיעה? ו...

נו, אני ממש מרגיש שאני לא צריך לדון על זה.

את רואה תמונות לא צנועות - ראית תמונות לא צנועות -

כי הרי גם בשביל לסגור אותן צריך שניה אחת - גם אם את אחת

שמשתדלת לא לראות, ראית - ואת תמשיכי לראות, אם לא תשימי חסימה טובה.

ו - הנה, יצר הרע העלה לך ת'פיוז למוח,

ואת רוצה עוד שנייה לתת לי מכות. אבל בואי רגע, תרגעי, תנשמי עמוק -

ועכשיו, אם משהו אחד ממה שכתבתי לא נכון, אשמח לשמוע.

====

את, בעתיד, תתמודדי עם כל הזבל שיש לך בראש,

ויש. כי הרי היית צריכה ללחוץ 'איקס'.

התורה מצווה אותנו --->

אל תלחץ על איקסים ואל תפתח אותם.

מספיק [!] יש לך התמודדות ברחוב.

אמרת איך נתגבר אם נראה בחורה לא צנועה ברחוב?

אני אוריד את הראש, כי למדתי בשיעור. אבל מה שבטוח,

אני לא אלמד להוריד את הראש מ - 'אינטנרנט פתוח',

אלא שם אני אלמד רק...

ה' יצילנו.

----

תסלחי לי, אבל אתם לא משפחה 'דוסית למדי',

אולי נקראים כך, אולי נראים כך, אבל..

ואולי כן - אבל אתם בנפילה גדולה. ענקית.

[שוב - לא אישית נגדך, אלא עם סוג המשפחה שיש להם 'חופשי' אינטרנט בלי חסימה.
ו - 'אולי כן' = אולי אתם כן משפחה דוסית, אבל...]

ובעצם, למה לי להתווכח, תשאלי את כל הרבנים -

חוץ מהרפורמים - מה דעת ההלכה בנושא.

או לסיכום? אני לא מקנא בך, וגם לא בבעלך, האמת.

הוא יצטרך להתמודד עם כל ה - 'איקסים', שסגרת. גם הם,

הילדים שלך, יצטרכו להתמודד עם אמא שסגרה איקסים...

אבל תמיד יש דרך לחזור בתשובה.

והשלב הראשון בתשובה הוא - להכיר בחטא.

ל-ה-כ-י-ר ב-ח-ט-א.

====

רובם לא יודעים לעקוף את אינטרנט רימון, וגם יש לנו כלל בעריות -

"מרעיבו - משביעו. משביעו - מרעיבו".

מומלץ ללמוד בתחום, לפי הסתכלות התורה.

אם נכנסים לאתרים חילוניים יש באמת בעיה של פרסומות לא צנועות. אבל הפיתרון הוא לא להסתובב במקום שלא מכבדים אותך, ולא להסתובב שם עם רימון כדי שיסנן את הפרסומות.

האמור מכוון לכלל האתרים שאני לא מסתובב בהם כמו Ynet, NRG, וואלה ושאר השמאלנים והאנטישמים.

זה לא בשליטתינו אבל באמת (אי אפשר להגיד חובה אבל...)

הכי טוב לנו  לא להגיע לנסיון זה מביא אנשים למקומות לא טובים

אני מבינה שברוך ה' רוב האנשים פה לא התנסו בכאלה דברים

אבל במקרה הזה אסןר ממש להכנס לנסיון....

גם את וגם תל אביבית!!!

להכניס את עצמך לניסיון בשביל להתמודד זה עצת היצר הרע, שתמיד מצליח לעבוד על אנשים אידיוטים (לא אומר שעלי לא)

ההגיון בזה הוא שאם האדם לא עמד בניסיון לא להעמיד את עצמו לניסיון - 100% שלא יצליח להוציא עצמו מהניסיון שכבר נכנס אליו (בגלל שהיה לו יותר קל לא להיכנס אליו מלכתחילה, ואם לא עמד בזה, בוודאי שלא יעמוד בדבר עצמו שקשה בהרבה) כך אנשים שאומרים: "אחשף קצת ואז אפסיק" זה בורות ענקית!!! אין כזה דבר אני אכנס ואנסה להתמודד!!! איך בנאדם ככה מצליח לעבוד על עצמו!?! ובחיים - אבל בחיים הוא לא יצא ככה עד שיבין בשכלו המטומטם שרק אם יוכיח שלא רוצה לחטוא ע"י שלא יכנס לניסיון - יוכל להראות את רצונו להטהר באמת וכך יטהר!!! אז אני אומר לך - אם יש לך עזות דקדושא ורצונך לאמת -  אם ההורים שלך לא מסכימים בשום אופן על רימון - תשפכי מים על המחשב באמצע הלילה- שיתקלקל!!! כל פעם שהינסיון מגיע לא להיכנס אליו לשנייה!!! לא לחשוב על להיכנס אליו!!! ישר להתפלל!!! ישר לעסוק בקדושה!!! ישר להסיח את הדעת מהגועל נפש הזה!!! (המסקנה שלי בחיים זה שהדבר הכי חשוב הוא לא להכניס את עצמך לניסיון מתלכתחילה - הכי חשוב מהכל!!! ואם בכל זאת נכנסת לניסיון אז לימוד תורה וק"ש וזכירת יום המיתה כאמור במס' ברכות)

ועל הטענה המטופשת של הפרסומת בעיר כבר אמרו חכמים : "משביעו רעב ומרעיבו שבע" ככל שבנאדם לא מכניס עצמו לניסיון כך יותר יהיה קל לו להסתדר עם ניסיונות ברחוב. ככל שהוא נפל יותר - כך בניסיון הבא לא יצליח לצאת.

האנטרנט והרחוב זה שני דברים ממש שונים:

באנטרנט אתה יכול להגיע לדברים הרבה יותר חמורים ואתה סתם נכנס ופתאום קופצת לך פרסומת וז את כבר נכנס וממשיך.

לא כולם יכולים לעשות את מה שאת עושה יש כאלה שלא מסוגלים להתמודד.

זה מונע ממך להגיע להרבה דברים מפחד ..

לפחות בזמן שיש אנשים

לדוגמא -

אם אנחנו רואים חילוני שנוסע ברכב בשבת,

ואז עוד חילוני שנוסע, ועוד ועוד..

יש כאלה שידונו כף זכות -

זה > בטח אשתו יולדת.

זה > גם בטח אשתו יולדת.

זה > ...

ווואוו! כמה יולדות יש היום!
 

הכף זכות הזו, לא בדיוק אמיתית.

מה כן כף זכות שאנחנו אמורים לדון את החילנוים שנוסעים בשבת?

שהם קבלו חינוך לא נכון וכו' שאנחנו לא מצליחים לתת 'תורה מאירה' וכו' וכו'.

זו, כף זכות 'אמיתי', אם אפשר להגיד את זה.
 

===
 

אותך אני דן לכף זכות (אולי חשבת שמותר בלי רימון, אולי זה תלוי בהורים וכו' וכו'),
ולא אמרתי שנכנסת לאתרים האלה, אלא אמרתי שאני לא רוצה לדון בנושא הזה 'אני לא נכנסת',

כי קשה לי להאמין שלא נכנסים. וכתבתי במפורש [!] שגם אם את

לא נכנסת, זה אסור. וגם אז קופצת תמונה וכו' וכו'.

בדיוק מהסיבה שהעלת, לא רציתי לפתוח את הנושא של 'אני לא נכנסית',

ולכן סגרתי אותו בזה שקשה לי להאמין, וגם אם את צודקת,

זה לא משנה כעת לדיון, כי עצם הכניסה, זו בעיה.
 

*****
 

אמרתי -

שהמשפחה שלך לא יכולה להכנס ב - 'דתית מאוד', כי הרי חסימה לאינטרנט,

זה א' א' שהרבנים דורשים. ותראי מה כתבתי בהמשך, ציטוט:
"ואולי כן - אבל אתם בנפילה גדולה. ענקית".

[אולי כן = אולי אתם באמת כן משפחה דתית מאוד, אבל...]

 

אני כן חד משמעית, ממילא שולל כל 'אינטרנט פתוח'.

אלא אם כן, תביאי ראיות לדברייך, או תסבירי אותם עם הקושייות,

אשמח מאוד לשמוע. אבל בואי לא נוריד את זה לויכוח אישי,

כי ממש לא באתי פה לקטלג אנשים ואני לא מכיר אותך.
 

אז בחזרה לדיון -

אמרת 'כדי להתמודד', ועם זה בדיוק אני מתכווח,

שהקב"ה לא רוצה שנכנס, ולא שנתמודד.

[ויודעת מה? מעניין, תשאלי את אבא שלך בנושא, שישאל את הרב שלו.]
 

====

ורימון לא קשור רק לבנים, אלא גם לבנות כמו שרואים בתחילת השרשור,

גם הן נופלות, וגם סתם ככה בכל בית יש אבא, בקיצור? חובה שיהיה.

אגב, בכל השרשור הזה לא רציתי להעיר לאף אחד שום הערות,

אלא רק להגיד לאותה בחורה מה לעשות, מה שלמדתי מרבותי.

אבל מה? המצב הוא שאנשים באו והוכיחו שהם ככה וככה..

אז בשביל לדון איתם, צריכים גם להתייחס לאותם האנשים.
 

בכל מקרה, אני מבקש סליחה אמיתית אם פגעתי.

שבת שלום ומבורכת בעז"ה לכל עם ישראל!
 

ואני אשמח אם תענה לי על מה ששלחתי

לשים רימון/ לא לשים רימון..

אני לא נכנסת למה יותר טוב ולמה פחות.. זה פשוט בחירה של איך

איך לחנך, לפי מה ובאיזו דרך..

ויש כאלה שאומרים אני רוצה שהילדים שלי ידעו להתמודד!!!

ויש אחר שיגיד אני לא אתן לילדים שלי נסיונות נוספים...

סה"כ אני גם בעד לשים רימון (אין לי רימון לצערי , ב"ה אני לא גולשת במקומות לא ראויים... אבל בכל זאת... מדי פעם קופצות הפרסומות וכאילו זה פשוט לא טוב... אני לא הולכת לשגע ת'הורים שלי לשים רימון, אמרתי פעם פעמיים אבא שלי אמר לא אני לא יכול ואני לא באה להתווכח יותר מדי על כך...)

בכל זאת לדעתי עדיף רימון, כאילו מה לעשות, האינטרנט ממש ממש פרוץ, וכאילו סורי... 

אם מחר כל אחד שאין לו רימון בבית, כותב דברים בגוגל וזה מביא לו דברים לא ראויים, זה בעצם כבר כזה מגרה תסקרנות, כי יש לנו יצר... 

זה לא קל!! זה לתת לנו להתמודד עם דברים שאפשר להקטין תהתמודדות שלהם...

לא מדברת ספציפית על הנא' לעיל..

אבל "חנוך לנער על פי דרכו" בואו לא נשכח את זה.

דרכי חינוך.. גישות שונות, אין לשלול אותם.

אז ראיתי זוג (נשוי) שנוסע על אופנוע אבל וואי זה לא צנוע..

אבל וואי אתה יודע שהם שאלו ת'רב והוא התיר להם?

והקשיים של הפרנסה גוברים ואין אוטו, הם חייבים על האופנוע?

אבל.. אבל אבל.. חשבונות של אחרים.. אבל בלי לשלול אחרים.. לא בקטע של 'לדון לכף זכות' כמו ש..

לדעת שיש עוד דרכים, אולי יראו לנו קצת מעוותים אבל יש להם בייס..

אני אמרתי את דעתי, לא בתור לשלול דרך כלשהי....

בכללית..

החילונים - יסכימו שהילדים שלהם יהיו מול זה.

התורה, לא מסכימה, חד משמעית.

ו - אנחנו, ע"פ התורה בלבד.

כי ת'כלס, היא גם באמת מחנכת.

שאר השיטות? יותר 'אילוף' מאשר 'חינוך'.

השכל הישר, השכל הבריא שאין בו נגיעות אישיות,

זו דרך התורה. רק היא, שאמרה את דבריה חד משמעית.

לפעמים יש עוד שיקולים...

כאילו לא יודעת איזה,

אבל יכולהיות עוד שיקולים,

אז עכשיו תשאל איזה שיקולים יש עוד חוץ מהתורה?

אני לא יודעת לענות לך, אבל אולי יש?

כאילו מה אנחנו כבר יודעים....

דבר ראשון( פעם ראשונה שאני כותבת  אני פשוט מתפדחת אבל אני חושבת שזה חשוב לשתף כדי שאחרים יתרחקו מזה)

דבר שני 

מעוד קשה לי לראות את התגובות של אנשים פהרואים שהם לא מודעים לבעיה(ברוך ה')אבל התגובות שלהם מסוגלות להכשיל אחרים....

אני יודעת כי אני עברתי את זה עברתי את הנסיון הזה ונשארתי אם מלא צלקות מהתקופה הזאת היה בי יצר הרע עצום הייתי מחכה להזדמניות שאף אחד לא בבית ונמצאת במחשב (חשוב להדגיש שכבר היה לנו רימון וזה לא עזר הצלחתי להכנס בכל מקרה למקומות לא צנועים)הייתי ממש מחפשת את זה אנשים שלא חוו את זה לא יודעים אבל כשנכנסים לזה מעוד קשה לצאת הייתי נופלת למשך תקופות מפסיקה ואחרי כמה זמן חוזרת לזה שוב ממש עשתי לעצמי רע הייתי משהי שונה מבחוץ הכל היה הכל בסדר ממש הדוסה של הכיתה ואני רצנית ומבפנים הכל היה רקוב הרגשתי שאני עושה שקר אם כל העולם ואם עצמי הרגשתי מגעילה כמעט והייתי בדיכאון ואז אספתי את  עצמי ויצאתי מזה זה היה קשה אבל הצלחתי הדבר הראשון שעשתי היה לספר לחברה שלי היא אמרה לי  להתקשר עליה כל פעם שאני מרגישה שאני עומדת ליפול להורים שלי לא סיפרתי (כשעוד עשתי את זה הייתי מוחקת את זה מההסטוריה...)שנה סחבתי את זה הרגשתי שאני לא רואויה לאהבה שאם היו יודעים מה עשתי לא היו אוהבים אותי אבל בסוף ספרתי לאמא שלי והיא קיבלה את זה וערה לי לצאת מזה סופית היום אני מרגישה שאני לא יכנס לזה שוב לעולם ובכל זאת אני יותר מקפידה.......

עוד משהו קטן כל הסיפור הזה התחיל רק מהקטע של מחשבות לא מתאימות חשבתי שזה לא יזיק ובסוף זהמה שגרר אתוי לסיפור שעשה לי רע במשך 3 שנים

אז ממש כדי להתרחק ולא להתקרב לניסיון.....

גם לנו אין רימון לצערי כי אנחנו קולטים אינטרנט מהמחשב נייד אז זה אינטרנט

של שכנים שלנו-ולהם אין מוגן!!!

אבל אני לא נכנסת לכככככלללללללללללללווווווווום חוץ מהאימייל וערוץ 7  ואחים שלי פשוט לא מסתכלים

באינטרנט הם אומרים לבנות של המשפחה לכתוב להם מה שהם צריכים

אני רוצה לדעת -האם זה בסדר???????

האם השכנים מתירים לכם להשתמש באינטרנט שלהם ?

שיש המון דעות? יש המון רבנים שכל אחד אומר משהו אחר? א"א להגיד הכל חד משמעי כי יש מקרים יוצאי דופן וזה כל מקרה לגופו ולא אני ולא אתם יכולים לקבוע מה נכון ומה לא אנחנו יכולים להגיד את דעתנו אבל לא לקבוע דברים

אמרתי שאני מדברת בכלליות בלי קשר לפה אבל אם כבר קישרת אז..

שום דבר לא מצדיק לומר למישהי פה שהבית שלה לא דוסי למדי.. אין מישהי אמרה פה?

אין כזה דבר 'דוסימטר'

לא אני ולא אתה האנשים שיחליטו מי דוס או לא, מי מחנך הכי נכון ומי לא..

לפעמים גם בדרכי התורה השיטות לא נכונות כי לא יודעים איך להגיש אותם נכון..

ואז בשרשור שאנא-קל הגיב בו זה העיניין העיקרי שהדגשתי!

לומדים תורה אבל לפעמים לא יודעים באמת איך להגיש אותה, איך להשתמש בה.. לא מדברת ספציפית לאף אחד.

הכל כללי וכל אחד צריך להסיק מזה את הנכונות לגביו.

מצטערת (או שלא) פשוט הייתי חייבת להגיד את זה.

דברים מועילים בהרבה,אינטרנט הוא כלי אם אי אפשר לשלוט בדברים הרעים שהוא מביא צריך לוותר עליו..

"הוא נחש הוא תופס מהצדדים הוא עושה תחבולות" הכל נכון.. יצר הרע.. הכל נכון שכך הוא עובד.

אי אפשר לבוא להניח את שלך פה בפורומים ולברוח..

כל אחד עובר מה שעובר ולא לחינם. אי אפשר למנוע דבר, רק להזהיר.

לא למנוע.. אבל אין טעם להתפס לקיצוניות הזאת של 'למנוע' שאח"כ גורמת לנוער לשבת בחוץ ב'שיא השיעמום' ולהשתבב. (בנות בנים עיניינים)

רוב הפעמים שנמנעו דברים זה לאחר חציית גבולות מסוימים או לאחר תובנות שבאו מאהבה.

לא מתוך "אסור אסור אסור"

לפעמים אנחנו חושבים שהגישה שלנו הכי נכונה.. גם אני חשבתי הרבה דברים

יש תפיסות שונות ודרכים שונות בעולם.

באתי מהמקום המברר.. ראיתי כמה עולמות בחיי וגיליתי שגם המסקנות שלי יכולות להיות נכונות..

בטח לא כשיש Wireless פתוח מהשכנים או אפשרויות גישה אחרות, ובטח שלא בעולם הפרוץ של היום.

זאת כמובן גם ובעיקר לאור העובדה שרימון גם מסננים דברים שנחוצים לאנשים מסויימים לצרכי פעילותם/עבודתם.

אז מה כן אפשר לעשות?

דבר ראשון - כתבתי פה בעבר, קובץ hosts יכול לחסום אתר שבו נכשלת בעבר:

/Forum/Forum.aspx/t24080#330350

דבר שני - וזה לא נכתב פה וחבל: תנהלו את הזמן שלכם. אדם שמבזבז/מורח את הזמן נוטה לעשות שטויות ולעשות נזקים לעצמו ולאחרים.

על הדרך - במקום ליפול לתהום או להיתקע בגדר שתעצור אותכם מליפול לשם (או לפרוץ אותה), תלכו לעשות משהו יעיל, תקדמו את עצמכם ואת העולם כולו.

השאלה מה רמת הצניעות שבך. לחזור בתשובה מהתמכרות זה קשה ,הכל תלוי בכח הרצון שלך,אפשרי בהתחלה לצמצם את האתרים שאת מסתובבת בהם,וללמוד  איך לצנזר את התמונות והפרסומות שמופיעות  .(לא חובה לעבור לרימון).ושוב כח רצון זו הסיסמה.ברכה והצלחה.

"איןם אפוטרופוס לעריות", לא? כל דבר אפשר להצדיק כ"דרך חינוכית". אבל בינינו- נותנים לחתול לשמור על השמנת... אפילו אם זה רק פרסומות. אל תרמו את עצמכם.

חז''ל אומרים לנו: אחורה פנה!!!!!כמו שכבר ציינו כאן ''אין אפוטרופוס לעריות''זה כמו ששמעתי פעם אחת שאמרה נגד הקווים של החרדים הקווים הניפרדים למה? בטענה שזה לא אשמתה שהוא לא יודע לישמור על העניים שלו!!האם זה באמת הדרך של התורה או שהדרך שלה היא לעשות גדרים על גבי גדרים שאולי בטעות לא יהיה לאותו אדם איזה הירהור עברה? ''נתאי הארבלי אומר הרחק משכן רע ,ואל תיתחבר לרשע''אומר לנו רבי עובדיה מיברטנורא כך אמרו חכמים כל המדבק עצמו לרשעים אפילו שלא עושה כמוהם  נוטל שכר כיוצא בהם למה הדבר דומה לבורסקאי (מעבד עורות שזה ריח ביכלל לא נעים)שמי שניכנס לבית שלו אפילו שלא נגע בכלום הריח הרע נידבק בו'',ז''א שחז''ל אמרו אל תיתקרב אפילו בלי תירוטצים של אני חזק אני חלש אני מודע לעצמי זה יפה ונחמד אבל אין אפטרופוס לעריות!!!וכמו שאמר האח הקדוש בנינו אפילו שהתמונה קפצה בטעות ואתה כיסיתה וסגרתה אותה ,אתה כבר ראיתה וזה ניכנס אליך וזה פוגע בנשמה חזק מאד!!! כתוב בספר שערי תשובה ''עזיבת החטא כי יעזוב דרכיו הרעים ויגמור בכל לבבו ולא יוסיף עוד......שנאמר (ישעיה ,נה)''יעזב רשע דרכו'' וכו' הוא מאריך שם ממש יפה מי שרוצה ספר שערי תשובה שער ראשון פיסקה יא העיקר השני,חברה אשרינו שניזכה לעזוב את כל הבלי העולם הזה וניזכור שהכל הבל הבלים !!!ולדעת ששום תמונה ושום שטות לא יביא לנו את ה''אושר'' כי הוא לא נימצא שם כתוב בסמכת מגילה ''הדעה החכמה והשימחה ניתנה למרדכי היהודי'' יאאלה בהצלחה צדיקים וצדיקות !!

אוקי. דבר ראשון נתחיל מזה שלמי שפתחה את השירשור- באמת אם את יכולה לא להתקרב למחשב בכלל- עדיף שלא תעשי את זה (אל תביאני לידי נסיון, וזה נסיון ע-נ-ק!!!).  וכמו שהרמב"ם מדריך שאם נמצאים בקיצוניות אחת צריך ללכת לשניה ואז באמת אל תכנסי למחשב בכלל)

ועכשיו לאח..

כתבת:

"אני לא אכנס לדיון אם 'אני יכולה להגיד בפה מלא שלא נכנסתי',

כי האמת, קשה לי להאמין לאנשים שיש להם 'כל טוב התאווה'

בלחיצת כפתור, והם לא נפלו לפחות פעם אחת [לא אמרתי שאני לא מאמין

לך, לך אני מאמין, אבל זה לא משנה לדיון] - ואני גם לא מצפה

שתגידי 'נפלתי', אז בואי נסגור את הנושא הזה של - 'אפשר בלי ליפול או לא'"

אז אני מבשרת  לך שיש כ"כ אבל כ"כ הרבה שלא נפלו שאתה לא מדמיין לעצמך.

אם היא הייתה נופלת היא לא היתה כותבת פה שהיא לא נופלת (היא פשוט לא היתה כותבת כלום..)

וכן, גם אני ב"ה  ב"ה ברוך-השם לא "נפלתי". ועוד רבים וטובים לא נפלו. באמת שב"ה הדברים האלה לא מושכים אותי, לא מעניינים אותי וכאמור- יש עוד. (ובסוד אני אגלה לך- גם חילונים..)

וסיפור קטן שקרה לי בכיתה: יש לנו רב מחנך ויום אחד סתם הוא אמר לנו משהו על זה שכולם נופלים באינטרנט והוא יודע שגם אנחנו, ווכו.. ואחרי שהוא הלך היו מספיק בנות ש'התעצבנו' ואמרו- מה נראה לו שאנחנו? למה הוא חושב שכולם נופלים? זה ממש לא ככה! וכו... (כן, היו גם בנות שלא אמרו כלום..)

ובקשר למה שכתבת:

"תסלחי לי, אבל אתם לא משפחה 'דוסית למדי',

אולי נקראים כך, אולי נראים כך, אבל..

ואולי כן - אבל אתם בנפילה גדולה. ענקית."

תשמע, אתה פשוט לא יודע על מה אתה מדבר. המשפט הזה פשוט קומם אותי.

גם לנו אין חסימה ותתפלא! אנחנו ממש אבל ממש לא בנפילה.

די. פשוט די. די!

לא כולם צריכים חסימה. לא!

לפני 6 שנים שעוד לא היה אינטרנט רימון משפחות גדולות וחשובות וצדיקות באמת היו עם אינטרנט פתוח! אתה בטח בשוק חייך עכשיו איך יש כזאת מציאות של להיות צדיק, ועובד ה' וצנוע בלי חסימה!

איך אתה יכול להחליט שמי שאין לו רימון הוא בנפילה ענקית???? איך למען ה'???

לא נראה לך מצב הרבה יותר בריא שאין לי חסימות וכבלים ובכל זאת אני לא נכנסת למקומות שלא שייכים?

ואל תחליט על משפחה שהיא בנפילה ענקית. תודה. אולי תה בייניש חכם ומלומד שכבר חצי שנה לומד בישיבה אבל, לא יודעת, יש לי תחושת בטן מוזרה שאבא שלי עבר קצת יותר בחיים ומבין בהרבה דברים (ובעיקר בדברים כאלה לאור עברו האישי המהמם...) אז יש לי תחושה שאולי יש הורים ומשפחות שהחליטו שלא יהיה להם רימון במודע! זה דורש הרבה, הרבה מאוד.

זה דורש חינוך להתמודדות, לקדושה, אבל יש בזה יסוד מאוד גדול!

(יכול להיות שנשים רימון שאחים שלי קצת יגדלו ואני לא אומרת שאין בזה גם דברים נכונים..)

ודבר אחרון-

לא. לא צריך לחיות בפחד. יצאנו מהגלות.

צריך חופש, שחרור, גאולה.

חופש של קדושה, של טהרה.

חופש אמיתי, לא לשים את עצמי בתוך סורגים שארגיש כבול. צריך מתוך בחירה טבעית ואמיתית לא להכנס לדברים כאלה.

לילה טוב..

ואני לא מתנצלת על זה שכתבתי הרבהף אני דוגלת בזה שמי שלא חופר לא מגיע עמוק ויש לכל אדם זכות לומר את מה שהוא חושב גם אם זה לא ייכנס לו בסטטוס...

י

אחותי, בתור אחת שהיתה שם, וב"ה אחרי שנים רבות הצלחתי להפסיק..יש תקווה דרך קשה מאוד, אבל זה אפשרי.

אני אגיד לך דוגרי, לא היה לי כוח לקרוא את כל התגובות שכתבו לך, אבל אני מצרפת משהו שכתבתי [ופרסמתי כאן בעבר..] מקווה שיעזור לך. בשמחה בשמחה בשמחה, נמשיך לדבר בפרטי,לא כאן

המון בהצלחה. והמון אמונה בך.בכוחות שלך.ובה' שיעזור לך.כי הוא עוזר.למרות שאת מרגישה עכשיו הכי נמוך שבעולם.

לך,חברה יקרה,

את לא מכירה אותי, וגם אני לא מכירה אותך, ובכל זאת היה מאוד חשוב לי לכתוב  לך את המכתב הזה.

אני רוצה לשתף אותך במצוקה שלי,בכאב גדול מאוד שאני חווה, ואולי לנסות ולהציל אותך מליפול לאותם מקומות נוראים שאני הגעתי אליהם.

מכיתה ד' אני זוכרת את עצמי מחפשת לראות דברים לא צנועים. כשהבית ריק מתחילה החגיגה.

בהתחלה זה היה בקטנה,סתם אהבה מעבר לפינה וכדומה. אבל עם השנים הדברים שסיפקו אותי לא נגמרו בנשיקות. כל פעם חיפשתי את הדבר המסעיר הבא, וזה הגיע עד לסרטים פורנוגראפיים.  ולא הפריע לי שהייתי כך,אני כולה רואה. מאז כבר יותר מידי שנים שאני בבוץ הזה.

רק בשנה-שנתיים האחרונות התחיל להפריע לי שאני רואה. אבל עדין זה לא היה חזק מספיק כדי לעצור אותי. להיפך, רק "השתכללתי" על הזמן.

בשלב מסוים הבנתי שזה גומר אותי. הפריע לי שהראש שלי כל הזמן חושב על זה,רוצה להמשיך לראות. לא בגלל שזה אסור,אלא הרגשה פנימית מגעילה שאתה מת להפטר ממנה.

זה בוץ מטורף שלא רוצה לתת לך כ"כ בקלות לצאת ממנו.

זה לא רק לצפות וזהו. ממש ממש לא. זה הולך איתך כל היום. המחשבות שלך בזה, משחזרות את הסרט שרק אתמול ראיתי,ובנוסף את העשרים שראיתי לפניו. יש דברים שאני  זוכרת מכיתה ד', ומאז עבר כבר המון זמן. זה רודף אותך כל הזמן, גם כשמדברים עם חברות,רואים סתם אנשים ברחוב,בתפילה ואפילו לחלומות זה הצליח להיכנס

וגם את הייתי אומרת לעצמי-יאללה, תפסיקי כבר לחשוב על הזבל הזה כל הזמן, זה לא בדיוק עזר.

הייתה שנה אחד שדי הפסקתי עם זה,וזאת הייתה שנה מדהימה. אבל אז חזרתי, וזה הוציא לי את כל האושר שחייתי בתוכו. זה ריסק אותי. במובן מסוים זה גם הוציא ממני את עצמי..גרם לי לעשות דברים שלא מתאימים לאופי שלי, כי זה קילקל אותי בכל הממדים. זה דבר שממש לא נשאר חיצוני אליך- זה נכנס לכל תא במוח.

סף הרגישות יורד,ודברים שעד לפני שניה חיפשתי לראות אותם, עכשיו כבר לא עושים לי כלום,לא מרגשים אותי. הדברים [הכמעט] נמוכים ביותר כבר לא מזיזים לי.

אני אומנם הגעתי לזה כי חיפשתי,אבל את יודעת טוב מאוד שלא מסובך בכלל  להגיע לזה. עיתונים,ספרים,תוכניות וסרטים יובילו אותך לזה בקלות מטורפת,ולפעמים גם בלי שתשימי לב. בלי שזה יפריע לך. אנחנו כבר כ"כ מחוספסים נגד המראות והמילים האלה..

לא צריך להגיע עד סרטים פורנוגראפיים כדי לטמא את עצמך.לפעמים מלל גס זה הרבה יותר נורא. יש דברים שקראתי שהרבה יותר מזעזעים אותי מדברים שראיתי.

מה גם, שאולי את סתם רואה סרט ויש בו קטע ואת רואה גם אותו, כי יאללה מה זה כבר יעשה לי. אבל זה יכול להיגמר לא בקטע אחד. כי זה מושך,ומסקרן.

ולכן חשוב לי לכתוב לך את המכתב הזה, כי אם נכנסים לתהום הזה, כ"כ קשה לצאת מזה לצערי. אל תתני לעצמך לראות קטעים לא משו, גם את זה נראה לך בקטנה. בבקשה ממך-אל תעשי את זה לעצמך. ממליצה לך בחום להתרחק מזה, כדי לא לעבור את הדרך הקשה מאוד כדי לצאת. את לא מתארת לעצמך כמה קשה. כמה בכיתי על זה,כמה התחננתי לה' שיעזור לי לצאת מזה, כמה זמן הייתי פשוט מיואשת מעצמי. כמה זה מכאיב לי שאני ככה, ואני יודעת שגם כשאפסיק לראות, הדרך לעזוב את זה לא תיגמר, זה יהיה רק שלב א', שאחריו יבוא שלב ב', שאולי הוא יותר קשה. לטהר את עצמי מזה, לשכוח. לחזור להיות אמיתית. לחזור להיות עצמי. לנתק את עצמי טוטאלית מהזבל הזה.

למה להרוס את עצמך,לתת לגוף שלך לשלוט עליך??? לא חבל עליך...? תשארי תמימה, תשארי נקיה.

אני אומרת לך את הדברים האלה באמת מכאב. אם זה לא היה כ"כ חשוב לי, לא הייתי חושפת את זה בפניך.

אני כבר חצי שנה נלחמת בזה, ועדין לא הצלחתי להפסיק.

עוד דבר-חתונה. מגעיל אותי לחשוב שאני אהיה נשואה ואחשוב על זה. באמת שאני לא יודעת איך אני אתחתן אם אני אמשיך להיות ככה [ואני לא בלחית! J ].

אחות.. ואם את כן שם, אני יודעת שנשמעתי די מיאשת.  אבל אפשר,אפשר לצאת מזה. אם הצלחנו להגיע הכי למטה,אנחנו יכולות גם להגיע בחזרה ללמעלה. אומרים שה' לא מעמיד אדם בנסיון שהוא לא יכול לעמוד בו. להכל יש תיקון.

אז מה אפשר לעשות?

• לרצות. וואלה,איזה גאונה אני. אבל לא. אם באמת רוצים לצאת, צריך לרצות את זה עד הסוף. כשאני ניסיתי להתרחק וחזרתי,זה בעיקר בגלל שלא באמת,שלא עד הסוף רציתי.

תזכירי לעצמך כל הזמן איזה רע זה עושה לך,תעשי עם עצמך רשימה של מה זה עושה לך. למה את רוצה להפסיק. ותקראי את זה הרבה. יהיה קשה להפסיק אם עדין יש צד בשכל שלך שלא רוצה. ברור שיהיה קשה להחדיר את זה גם לרגש, והוא ילחם בך כל הזמן,אבל שלפחות בשכל יהיה את כל הסיבות למה להפסיק.

• להאמין בעצמך. בלי סוף להאמין לעצמך. אז מה אם הגעת לפה – את יכולה לצאת מזה!! תאמיני בעצמך כי ה' מאמין בך. הראיה לכך? הוא החיה אותך גם היום,למרות שאולי אתמול אכזבת אותו.  תאמיני בו,ותאמיני בך.
• לעזור לעצמך טכנית- אם את יודעת למשל שבבייביסיטר את נופלת כי אז אפחד לא רואה, תגידי לעצמך שנשמה שלך יותר חשובה מעוד כסף.. להימנע מסיטואציות "מועדות לפורענות" J
• אם את רואה בבית, ויש לך אומץ-תגידי את זה להורים שלך. אני בטוחה שהם יעשו כל מה שהם יכולים כדי שתפסיקי. לי אישית אין את האומץ לעשולת את זה,אבל אם הייתי עושה,זה מזה היה עוזר לי..
• אם אין חסימה למחשב- אפשר לבקש מההורים לשים חסימה ב ל י להגיד את הסיבה! אפשר פשוט להגיד שככה מתאים לבית דתי.
• יש הרבה דברים שאנחנו עושים כדי למלא צורך מסויים, ואנחנו הרבה פעמים לא יודעים את זה. למשל- יש ילדה שנעלבת מכל דבר שאומרים לה. אבל זה לא בגלל שיש לה רגישות יתר, היא פשוט צריכה את מה שקורה אח"כ – שכולם באות אליה,ומנסות לנחם אותה ולעשות לה קוצ'י מוצ'י. היא צריכה את היחס מהחברה, לא באמת את ההעלבות. אז אם היא תבין שהסיבה שהיא נעלבת נגרמת בגלל זה – היא יכולה לנסות ולהשיג את היחס מהחברה באמצעים אחרים!!  העלבות מספקת לה בעצם אהבה.

אותו עיקרון גם פה, אולי אני רואה כי זה מספק לי איזשהו צורך. אני מתארת לעצמי שאת עכשיו יושבת ואומרת "מה?! למה נראה לך שאני צריכה את זה???", אבל כן. אצלי לפחות..לקח לי הרבה זמן להבין למה, ומצאתי. לפחות חלק מהסיבות ללמה אני רואה.

• להתפלל לה'. במילים הכי פשוטות. להגיד לו כמה את רוצה לצאת מזה. כמה את מצטערת במצב שאת נמצאת בו עכשיו.
• למלא את הזמן... לנסות כמה שפחות להגיע למצבי שיעמום..
• להזכיר לעצמך כמה את אדם טוב.  אם נצליח להזכיר לעצמנו כל הזמן שאנחנו באמת טובות, כמה דברים מדהימים יש בנו, יהיה לנו הרבה יותר קשה לחטוא. כי אם אני טובה – איך הזבל הזה קשור אלי בכלל?!

את יכולה לעשות לעצמך מין "יומן טוב" כזה, שתכתבי כל לילה דבר שניים טוב שעשית היום\תכונה טובה בך. זה יחזק את האמונה בעצמך.

• בעיניי כדאי לדבר על זה עם אדם מבוגר יותר. כל העצות הנ"ל הם מהמורה שלי. אני לא יודעת איפה הייתי היום בלעדיה. כדאי למצוא אדם שאתה בטוח בו, ולשתף אותו בזה.  לי זה ממש עזר. פדיחה קצת בהתחלה- אבל שווה את זה.

       זה גם המקום להגיד לה תודה, אם היא רואה את זה J

נשמה, אפשר לצאת מזה. אפשר להתנקות. זה דורש  ה מ ו ן  מאמץ. המון אמונה בך ובה'. זה עבודה ארוכה, שלא נגמרת בחודש. אבל אם את הולכת על זה – תעשי את זה עד הסוף. ותנסי לא להתייאש. בהתחלה יהיה מאוד קשה, אין מה לעשות, לצוות על הרגש זה מסובך בטירוף. להתנגד ליצר הרע שיודע להפיל אותנו זה קשה. אבל הכל אפשרי.  וגם את הפסקת לזמן שבשבילך היה טוב, ונפלת שוב- אז מה. זה חלק מהדרך יציאה. זה הנסיון שלנו. לכל אחד יש פה נסיונות, ואנחנו צריכות להתגבר על הנסיון הזה. ככה זה החיים, לא הכל ורוד ויפה! J

תאמיני. זה העיקר.

שיהיה מלא בהצלחה!!!!

קרה לי מקרה דומה (רשמתי למעלה)

חבל שלא ראיתי את זה כשהייתי באמצע הנסיון

את צודקת כמה שלא מנסים לשכוח את זה ,זה עולה כל הזמן בכל סיתואציה אפילו כשאנשים סתם מתחבקים.

הכי חשוב לדעתי זה לספר למשהו ברגע שמספרים למשהו ,מכירים סופית בזה שזה רע ,ברגע שמספרים למשהו יהי מי שיעזור וצריך מישהו שיעזור כי נסיון כזה לפעמים קשה לשרוד בלי עזרה....

דבר ראשון, וכן,זה בסיסי: צריך רימון. פשוט צריך. וככה זה אצל רוב האנשים - אולי לא כולם חייבים, אבל יש כל כך הרבה שהדבר הזה מציל אותם שמה שלא תגידו, שום דבר לא יבטל את חשיבותה של החסימה בכלל, ושל חסימת רימון בפרט - ולכל מי שהגיב נגד רימון, תעשו לי טובה, בחייכם, לפחות אל תנסו לתרץ בתירוצים כלושים, ואני מצטט : "כי אני יודעת שכשחוסמים אותך ממשהו אתה דווקא רוצה לראות" - קודם כל, הרי אם מדובר במישהו/מישהי שמ-ב-ק-ש-י-ם מההורים שלהם רימון, זה אומר שהם מודעים לכך שזה טוב להם ושזה יעצור אותם, לא? וגם, זה ממש לא נכון להגיד שדווקא כשעוצרים אותך אתה רוצה לראות, כי אם אתה יודע שזה לא טוב אז זה יגביל אותך,לעומת זאת, אם הרצון קיים בך בכל זאת, אז היית רואה ומסתכל גם אם לא היה לך רימון - משמע שזה לא משנה אם יש לך או אין לך, אז עדיף שיהיה לך כי אז לפחות זה מציב בפניך מכשולים, שיכולים בנתיים לעורר את היצר הטוב שלך...

ו"חינוך להתמודדות", אוי, כמה שאני שונא את הצמד מילים הללו, ולכל מי שאומר אותם אני אומר: "אז חבר, למה ההורים שלך לא מכניסים לבית סיגריות, נרגילות, אקדח טעון מתחת למיטה שלך וכמה ספרים מלאים בפורנוגרפיה רק כדי לחנך אותך להתמודדות, שהרי ככה אתה תלמד לא לגעת בסיגריות, בנרגילות, באקדח הטעון ובספרי הפורנוגרפיה...

תעשו לי טובה, אני בטוח שהתמודדות התמודדות, אבל לכל דבר יש גבול, והגבול בבית דתי לאומי צריך להיות - תועבה לא נכנסת אלי הבייתה. ויודעים מה? כשאני מכניס אינטרנט פרוץ הבייתה, אני בדיוק עובר את הגבול - מכניס את כל התועבה, הזוהמה, הליכלוך והטינופת במרוכז הבייתה, ובנגישות שלא הייתה מעולם! הרי להגיע לדברים האלה לא צריך להתאמץ, ואפילו לא צריך להתכוון לכך. ואם אתם רוצים, תעשו ניסוי קטן: תבדקו באינטרנט פרוץ לגמרי בגוגל מה יתן לכם חיפוש תמים לגמרי של מילים שונות ("בננה", "בית", וכל מילה תמימה שאתם רוצים) - במקרים רבים תופתעו לגלות שתוצאות - אפילו בעמוד הראשון - יכולות להיות הרסניות, אפילו בלי שהתכוונתם. תבינו, כמה שלא תחנך להתמודדות, מספיק פעם אחת שהקלקת למקום לא נכון, שפתחת קישור לא מתאים - ואתה יכול להיות עמוק בבוץ, ואז יהיה לך קשה מאוד להשתחרר, ובמקרה כזה האינטרנט הפרוץ בוודאי לא ישרת את מתרתך להיות טהור וקדוש.

ועניין נוסף - ברוך ה' התקדמנו היום, והמערכת של רימון הולכת ומשתכללת יותר ויותר עם השנים, כך שהיא יודעת להתמקד על הדברים הלא טובים ולהסיר אותם כך שפעמים רבות האתר נפתח, ופשוט מוסרים ממני התכנים השליליים. עכשיו, אני רוצה להבין - מה הבעיה בחסימה של רימון, אם ממילא הוא חוסם דברים שאתה לא רוצה לראות? לך זה לא מפריע, ולמישהו שיכול בטעות ליפול זה רק עוזר...

מצד שני, אם אתה רוצה לראות את התכנים הללו, זה בעייתי, וזה אומר שגם לולי הרימון היית רוצה לראות אותם...

מבינים? זה כל כך פשוט, הרי מה שנחסם זה מה שאתה או ההורים שלך חושבים שלא ראוי שתראה, אז למה שתהיה הווא אמינא בכלל שכדאי לא לחסום? את מה כדאי לא לחסום, את מה שהם לא רוצים שתראה? מה ההיגיון בכך?

ואם והיה חס וחלילה מקרה שרימון - אוי ואבוי -חסם משהו שנראה לכם תמים לגמרי ומתאים - בדיוק בשביל זה יש את מערת הפניות שלהם שתוך זמן קצר אתה יכול לקבל מייל מפורט מבודק אנושי שסקר את האתר ומדווח לך מה הבעייה, ובמקרה שאין בעייה אף משחרר את האתר מחסימתו - זה בדוק!.

זה בנוגע לרימון...

דבר שני - אחרי כל מה שאמרתי, הדרך הכי טובה להמנע מכניסות לאתרים לא רצויים, היא פשוט לנסות כמה שיותר להמנע מכניסות למחשב בכלל, ובשעות מאוחרות וכשאין איש בבית בפרט. תמצאי דברים שמעניינים אותך, תפתחי את התחביבים שלך, תשמעי מוזיקהף תכתבי, תרכיבי פאזל עם 20 אלף חתיכות, תתנדבי במד"א, תלכי לבנ"ע, תצאי לטיול, לשופינג עם החברות, סתם לדבר עם חברה בטלפון, לקרוא משהו, להכין ארוחת ערב לאחים הקטנים, לעזור להורים בבית, לעבוד בערבים בביביסיטינג (זה טוב, גם מרוויחים כסף בדרך...) - יש כל כך הרבהמה לעשות לא על המחשב, בכל שעות היום, כך שבלילה את תהיי מספיק עייפה כדי לישון ולא ליפול - תנסי, מה את יכולה להפסיד...

ודבר אחרון - אחרי כל העצות נותר לי רק לחזק אותך אחותי היקרה, לחזק אותך ולומר לך שבסופו של יום את עדיין בת של מלך, והכי חשוב לא ליפול לייאוש כי זה מה שהורס אותך בסופו של יום, לא הנפילה, אלא היאוש שבא בעקבותיה והנפילה הבאה - כי יש כךל כך הרבה עדויות של נערים ונערות שנפלו, הפסיקו ליפול, וחזרו רק מפני שהיו מיואשים מעצמם. אז אל תתני לעצמך להתיישא, וטיפ מפתיע - תנסי מייד לאחר שאת נופלת להגיד את מזמור שיר למעלות מאין יבוא עזרי, או שיר למעלות אשא עיניי אל ההרים - אפשר גם את שניהם ביחד - אפילו אם את מרגישה טמאה ובזויה, תגידי אותם, זה ישפר לך את המצב רוח וייתן לך כוחות לעמוד מול היצר החמקמק הזה בפעם שלאחר מכן...

בהצחלה אחות יקרה, תהיי חזקה, ותעברי את כל המכשולים!!!

ולכן ההורים מתנגדים לשים רימון. הם זקוקים לאינטרנט לפרנסתם.

רימון לא מתאים כמעט לכל סוג של בעל מקצוע שעושה שימוש מקצועי באינטרנט.

לי בבית למשל, למותר לציין - אין רימון

לרימון יש אפשרות גם ליצור רשימה לבנה באמצעות סיסמא, שתפתח בשבילך כל אתר שתרצה כל עוד הגדרת מראש שאתה מעוניין באפשרות הזאת, ושהקלדת את הסיסמא (מן הסתם...), כך שאם אתה מסדר איתם את זה מראש, אתה יכול לשים רימון, אפילו בדרגה הכי נמוכה, ואז במקרה שהוא עדיין חוסם לך משהו שממש קריטי לך, אתה פשוט שם אותו ברשימה הלבנה והופ הוא נפתח...

ולגגופו של עניין - דבר ראשון, יש הרבה הורים שלא שמים חסימה לא בגלל שהם בעלי מקצוע שחייבים את האינטרנט, ודבר שני, אם חשובים להם הילדים שלהם, הם ימצאו דרך לתמרן, כמו למשל להגדיר את רימון שיפעל בעשות שהילדים במחשב, וכשאתה במחשב הוא יפסיק וכו'... וןת'אמת, הדרך הכי טובה היא פשוט שלך יהיה מחשב פרטי שבו תוכל לגלוש ללא חסימה, והוא יהיה עם סיסמא כך שלילדיך לא תהיה גישה אליו, אלא רק למחשב שלהם שיהיה חסום עם רימון...

זה אולי מפריע, אבל מצד שני אני בטוח ששום הורה לא רוצה שהילד שלו יוכל בטעות לפתוח מגזין פלייבוי באינטרנט, או בטעות להחשף לכמות מידע עצומה שיכולה להזיק לו ולשבש לו את כל החיים. בחירה שלך. (בעצם, יש לך עוד כמה שנים עד שזה יהיה רלוונטי לגביך ולגבי משפחתך... בנתיים אין לך את ההתלבטויות שיש לכל כך הרבה הורים מודאגים).

כמו בכל דבר בחיים אדם צריך להחליט מה חשוב לא יותר, המשפחה או העבודה...

לפתוח כינוי חדש ומשם תדברי באישי עם אנשים...פה זה הופך להיות דיון יותר מדי כללי...

אם את רוצה,אני תמיד שם כדי לעזור..יום טוב!

פעמים שנראה דברים לא צנועים\ נשמע (פרסומות, שירים לא טובים (בטרמפים כמובן..),) ואנחנו צריכים לדעת לעבוד על המידות שלנו.. אין ספק שזו עבודה יומיומית מתמדת!!!!!!!!!!

שאפשר להיסתכל בהיסטוריה ואני לא רוצה שההורים שלי יראו אז הפסקתי...

אל תתחילי מדברים הכי לא צנועים ואם את מצליחה תמשיכי ליותר קשה...

ב"הצלחה מתוקה!

הכי לא צנועים ואז תמשיכי

דברים כאלה לא עושים בהדרגה אלה בבת אחת למרות שזה קשה...אחרת לא מצליחים להפסיק...

וד''א אני יפנק אותכם בנתון מזעזע!!!!!הרב יהושוע שפירא אומר ש 95% מהציבור הדתי לאומי נופל באינטרנט אז חאלס להגיד לכולם שאפשר להיתמודד וכו' מספיק אתם רק פוגעים באנשים תמימים שעלולים להאמין לכם!!!צריך להפסיק בפעם אחת וזהו!!!!

זה לא כזה פשוט להפסיק וזהו!

 אם עושים בהדרגתיות אז מוותרים ומוותרים ובסוף חוזרים לאותו דבר....

זה לש"ע על ציבור שלם.

לדעתי זה לא דבר נכון לעשות את זה.

כל אחד שיהיה מודע לבעיה שלו.. זה באמת חשוב ואז כבר אפשר לחשוב מה לעשות.

ב. בכל מקרה.. 'בונייך' לא התכוון לדבר לשה"ר על הציבור.. הוא דיבר מכאב ורצון לתקן 

בואו נשים לב מה אנחנו אומרים ג"כ.

הפתרון הוא אישי לכל אדם.. ובשביל פתרונות קודם כל צריך כל אחד להכיר ת'צמו ואז להתאים לעצמו

את הפתרון הכי נכון עפ"י דרך התורה.

כאשר אדם שיודע שיש לו בעיה והוא נמשך להכנס לאתרים לא צנועים ויש לו אינטרנט ללא חסימה זו מציאות קשה ביותר ,למה הדבר דומה ? לשופט שצריך לפסוק פסק הדין במשרדו. בא שליח ושם על שולחנו צרורות של כסף כשוחד להטיית המשפט . אותו שופט לא מקבל את השוחד באופן אוטמטי ומנסה להתמודד עם המחשבה של עשיית צדק מול קבלת שוחד בעוד שהשוחד מרצד לנגד עניו ,כך קורה בכל משפט ומשפט .לבסוף גם אם השופט אדם גדול סביר שבמשפט אחד הוא יפול יויטה את המשפט (תוך הצתדקות עקומה שמספק יצר הרע) ויקח את הכסף. האם לא היה הגיוני אילו השופט היה מסלק את הכסף או מצניע אותו שלא ירצד נגד עניו בעוד שהוא יודע שהוא מתאווה לו ? בשביל מה להעמיד את עצמו בנסיון מסוכן שכזה ?.

אני מקווה שהמשל טוב מספיק וחסר כשלים אנלוגיים
 

כאילו איך אתה יכול להגיד למישהו שמבקש עזרה תפסיק וזהו? זה לא נורמלי

אם באמת ?רוצים אפשר!

כמו כמו שאחת אחת כתבה!

אם רוצים להפסיק צריך באמת לרצות!!ואז למרות הקושי והכל עושים את זה...

יאווו יצאתי חננה שמגיבה על כל תגובה...לא נורא...תסלחו לי!)

רימון לא חוסם הכל!!!!

ברור שהוא עוזר במידה מסויימת

אבל נגיד לפעמים אני נכנסת  סתם לפרפר אנדקסט(למי שמכיר )

ואפילו שם יש דברים

שרימון לא חוסם וחבל שכך...

קראתי חלקים גדולים מהדיון ואם יורשה לי לומר אתם פשוט מבלבלים את המוח!

אנחנו צריכים עזרה לא כמה עצות של חיים אידיאליים. יש לי חסימה חלקית בבית ואתרים שלא הצלחתי לפתוח בבית פתחתי במקומות אחרים. בכלל אני מוצא את עצמי מתעניין בדברים נורא חומריים ומביישים בבנות.

בקשתי היא לדוגמא להעלות פה לינקים עם אתרים שיוכלו לעזור לנו, להוסיף פה דבריי אמונה.

הדרישות של חייב וכו' לא עוזרות הם רק מוכיחות שלא מבינים אותנו.

שכל אחד ישאל את עצמו האם הוא מסוגל לפנות להוריו ולהתבדות מצטער אני לא מסוגל.

אז בשם כל מי שנימצא בצרה זאת אני מבקש תעזרו לנו באמת כי בפורום כזה אתם כותבים בעצם שאין לנו שפה משותפת ומצטער אבל אותי זה מרתיע מלדבר על זה.

לילה טוב!

ומקווה שיהיו פה פיתרונות רלוונטיים כי זאת פעם ראשונה שאני פותח את הנושא.

(וזה נימשך אצלי מספר רב של שנים)

במיוחד כשכולם מטרתם אחת,לעזור,גם אם הם כביכול לא מילאו את אותה מטרה..

יש לי כמה הצעות: בתקופה הקרובה לא להכנס לאינטרנט לבד זאת אומרת כמו הלכות איחוד ככה גם לגבי המחשב.

[עם חושבים על זה במשך היום כל פעם שעולה מחשבה להתחיל לשיר אפשר גם בקול].

כדאי לשמוע שיעורים מחזקים. {המלצה שלי ערוץ הדברות הרב יצחק פנגר}

לנגן ,לשיר.. והרבה הרבה תפילות מנסיון זה עוזר. לא להתייאש ,{עם מתייאשים אז מספקים את המשכורת לייצר הרע ככה שלא להתייאש} בהצלחה ומנסיון אפשר לצאת מזה זה עבודה לא קורה בשנייה אבל זה קורה ,ההתמודדות קיימת.

שנזכה לתקן ולחזור תמיד אל הקב"ה. הנפש זועקת אבל לא מתייאשת נפתח פתח כפתחו של מחט ויפתח לנו פתח כפתחו של אולם!!!!!!

שבעז"ה ובהשתדלותינו  תבוא הגאולה והשקט. מה נותר עוד לאחל שיבוא הגואל. ושוב בהצלחה ולא להתיאש!

תיחלה העבירי את המחשב למקום מרכזי בבית שבו כולם! נמצאים לא לסגור עליכם את הדלת הלכות ייחוד.אולי לפני בני המשפחה תתביישי לגלוש למקומות לא ראויים.

ב- לכי  לספריה תביא ספר טוב צאי עם חברות אמיתיות לא וירטואליות. ובהדרגה צמצמי את שעות השהיה מול המחשב. נסי לשמוע מוזיקה טובה.

בהצלחה

עם דרגות חסימה שונות ואם הורייך לא מסכימים אולי לזה הם יסכימו מסלול עם דרגות חסימה שונות.

סורי שני עושה את זה פה,אין לי זדך אחרת. אם שלחת לי הודעה,אז לא  ראיתי[כאילו קיבלתי משו וזה נעלם..],, קיצ שלחי שוב אם בא לך לדבר(:

אני לא חושבת שרימון זה הפיתרון..ואני יודעת את זה מניסיון אישי.

כל פעם שאני פותחת את המחשב יש לי נסיון כל פעם מחדש,אם להיכנס לאתרים שמטמאים לי את הנפש.

אולי ישמע קצת חופרני-אבל תמיד שיש לי בעיה,אני חושבת מה הגורם לבעיה,כי בתכל'ס הבעיה עצמה היא לא בעיה אלא תוצאה של משהו אחר.אז במקה הזה,כמו שאמרתי אני מדברת מניסיון.אז אני חשבתי למה!למה אני זקוקה למידע הזה שיש באיטרנט,זה יכול להוביל משיעמום,איך שהוא זה נפתח לי,מחברות,וכו'

אני חושבת לפחות מה שאני חושבת שזה הסיבה שלי,מרצון לדעת מעבר למה שהחיים שלי מכתיבים,שאני מסתכלת על האתרים האלה אני נמצאת בעולם אחר,בלי גבולות,חוקים,אני פשוט מתנתקת מהעולם הזה.

ולאט לאט אני פשוט מתמכרת לזה,רוב הדברים שמתמכרים אליהם,זאת אומרת הסיבה להתמכרות,זה רצון להתנתק מהעולם הזה,לעולם אחר דמיוני,מרגש,בלי איסורים והגבלות.

תמיד אחרי שהסתכלתי באתרים הרגשתי הרגשה כזאת בלב,משהו ששורף כזה,שצועק אלי מבפנים,מה את עושה?ככה את מבזבזת את החיים שהקב"ה נתן לך?ככה את מטמאה את הנשמה שה' נתן לך?ככה?

אני מרגישה תסכול,עצב,אבל אני בבעיה אני מכורה!

אז דבר ראשון-נכון שהסתכלתי באתרים הרגשתי הנאה כזאת,ריגוש..אבל שאני לא שם אני מרגישה נורא,ולכן בתת-מודע חושבים ששם זה אני מרגישה טוב,ולכן אין שליטה וקשה להתגבר לא להיכנס.

והרבה פעמים השכל מסביר את בתור סקרנות,יצר הרע וכו'..

אני חושבת שהפיתרון הוא מאוד קשה.זאת עבודה ענקית שצריך לעשות בשביל להתגבר על זה פשוט ככה.

לכן יש הרבה פתרונות שעוזרים-חסימת רימון,לעשות דברים מועילים,לא להיכנס לאיטרנט,כללי יחוד,ועוד הרבה פתרונות.

אבל הפיתרונות האלה יכולים לעזור בהתמודדות של זמן קצר,ברגע זה,היום,לעוד שעה עד שאבא ואמא ילכו לישון,וכו'

ולכן הפיתרון היחיד שעוזר באמת ולא רק בנושא של מחשב,איטרנט אלא גם בעוד יצרים.

זה דבר ראשון להבין את הסיבה שלך למה את נכנסת לאתרים האלה-וחייב להיות סיבה יותר עמוקה!

והפיתרון שהוא נשמע ברור מאוד אבל במחשבה שזה לא יעזור וזה-לשלוט!

אני בחיים שלי שהבנתי ששליטה על עצמי יכולה לפתור הרבה בעיות,התחלתי לעבוד על זה.אם תשאלו את המורות שלי ביסודי הם עבדו איתי על זה באמת הרבה זמן,ואני מדברת מכיתה א'.

אני ממליצה להתחיל לעבוד על התמודדות בשליטה בצורה קטנה,את רוצה להיכנס למחשב?לא משנה לאיזה מטרה,תאמרי לעצמך,אני לא נכנסת עכשיו אני נכנסת עוד 5 דקות.מצידי פשוט תשבי ותסתכלי על המחשב.

אחר כך,את אומרת לעצמך עוד 5 דקות אני נכנסת לאתר הזה(אתר שאת מגדירה אותו כלא ראוי)

ככה לאט לאט,שאת תשלטי על הרגש שלך,לדחוף יצרים.כי היצר הרע פועל זמן קצר כי הוא מתייאש מאוד מהר-ואחרי הזמן הזה הדחף יעלם.אחרי שאת שולטת בזה,תנסי מין לחנך את הלב שלך,מה מותר להיכנס ומה מסוכן.זה כמו שלא תיכנסי למדורה,כי את יודעת שאת תמותי.תביני שזה לא טוב לך,תנסי להוציא את החשק שלך מהדבר הזה.פשוט תחשבי בינך לבין עצמך,שזה לא כדאי.

אני או רימון או אבא ואמא,לא יעזרו לך בזה.רק את יכולה לעזור לעצמך!

והסביבה בשבילך רק לעודד אותך ולחזק אותך!

ואם הגעתי לנושא הזה,אז,בכל דבר!אף אחד לא יכול לעזור לך חוץ ממך.

כי העבודה היא שלך,כי הלב והרגש ורצון והיצר שייכים לך,במידה שלך,זה מי שאת.

וכל ניסיון וניסיון שעומד מולך,כל פעם שאת רוצה להיכנס לאתר לא ראוי,תלחמי בזה,אוקי לא הצלחת מצאת סיבות כן להיכנס.

לא נורא פעם הבאה זה יצליח,אי אפשר להצליח בפעם הראשונה צריך להלחם!

לנסות ולנסות עד שתצליחי.כל החיים אנחנו עומדים בנסיונות,וכל נסיון גורם לנו להתקדם.

אז אני מאחלת לך הרבה בהצלחה!

מאחד שעובר את הדברים האלה. (כתבתי פה בשם משתמש זה)

אני נורא שמח שיש משהוא שמבין למה אני מתכוון

כשאני אומר שרימון או פחד מההורים ממש לא עוזר לי.

אז שוב תודה רבה,

ואם יש לכם עוד דרכים להתמודדות או סתם דיברי חיזוק תיכתבו כאן אני אקרא

ומודה לכם כבר מראש.

שתדעו שזה נורא מועיל (לדוגמה עכשיו אני לא מתפתה וזה בזכות מה שקראתי)

היא שמה פתק גדול על המחשב שכתוב בענק "אבאא אני לא רוצה לראות את זה!!!!!!!!!"

וזה מטורף עד כמה זה עוזר...בטח זה נשמע לך מעאפן כזה אבל תנסי..מה את יכולה להפסיד?

ותתפללי לה' שיציל אותך..כי זה נורא!!!

בהצלחה אחותי,את צדיקה!!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...