עבר עריכה על ידי אני ירושלמית בתאריך ד' אייר תשע"א 16:57
בתור הקדמה אני הולך להזהיר אותך שזה עומד להיות ארוך. ככה זה כשמדובר בנושא שחשוב לי. ראי הוזהרת...
טוב, אז ככה: דבר ראשון, מעולם לא אמרתי שאני מתייחס לספר רק על פי מדד הנקיות שלו. אם מצאת שאמרתי את זה, אשמח אם תכתבי לי באישי (זה לא עניין לפורום...).
אבל - וזה אבל גדול - כשאני פותח פרויקט כזה, בו אני רוצה לרכז ספרים שנקראים נקיים מבחינתי, ולדעתי מבחינת בנים ובנות רבים, כפי שיעיד השירשור הזה עצמו, והתגובות החמות - זה אומר שהפרמטר הזה כן, הוא מאוד חשוב וקריטי לרבים מבני הציונות הדתית, ובכלל.
לא אמרתי שצריך להמליץ על ספר שמבחינתך גם אם הוא נקי הוא כתוב גרוע, אבל כן ביקשתי שלשירשור יכנסו ספרים שיכנסו להגדרות אותם כתבתי, מתוך רצון ליצור רשימה שתשרת בנים ובנות אשר מעדיפים לקרוא ספרים ללא חשש, בדיוק כמוני וכמו עוד רבים אחרים.
ובעניין זה. תרשי לי לשאול אותך שאלה: זה שאהבה מעסיקה אנשים, זה אמיתי ונכון, ונראה לי שאין כמעט אנשים שלא יסכימו בעניין זה, ומי שלא מסכים, יש לי מספר שעוסק בדיוק בבעיות שלו. האם זה אומר שזה צריך להיכנס לתרבות שלנו? האם זה אומר שבשביל לקרוא ספרות טובה ומעניינת, אני חייב מידי פעם להיכנס קצת לביצה הזאת כי מה לעשות, הדרך להרבה מעיינות יפים עוברת בסביבה דוחה ומגעילה? לא נראה לי.
יותר מזה - אני חושב שבתור בני הציונות הדתית, אנחנו צריכים להיות גאים בעצמנו ובדרישות שלנו, ולא לוותר לעצמנו רק בגלל שאם לא נוותר, נפסיד דברים יפים. את יודעת כמה מקומות יפים יש בעולם שהייתי מת לבקר בהם? הרבה - ובכל זאת, ארץ ישראל קדושה בשבילי ואני יודע שאם אין הכרח דחוף לצאת מהארץ על פי קריטריונים הלכתיים ברורים, לא אצא ממנה, וגם לא לטיול, אף שיש מי שיחלוק עלי בזה, אני נשמע לרבנים שלי.
ובעניין התרבות זה אפילו יותר מוקצן, בהלכה, לצד החיובי כלומר - אם לטיול בחו"ל עוד ניתן למצוא היתרים שונים, ורבנים שונים שיתירו - הרי שאיני רואה אפילו רב אחד שאחרי שיקרא מיני ספרים שונים שאת מגדירה "טובים גם אם קצת מלוכלכים מסביב", שיתיר לקרוא אותו ספר. כן, אנחנו מיוחדים ויש לזה מחיר. לא ברור לך שזה שאנו יהודים מחייב אותנו להתנהג שונה מרוב העולם? ואם ניקח את זה צעד קדימה - נניח ש"נרשה" לך לקרוא ספרים כאלו להגדרתך - מי ערב לך שבהמשך את לא תמשיכי לספרים שפחות ופחות נקיים, רק מפני שהכתיבה, הרעיון והאידיאל מאחוריהם הוא יפה?
קוראים לזה - שחיקה. כן כן, לא פחות ולא יותר, "שחיקה" - הדבר הזה שקורה כאשר אתה משתמש בסכין יותר מידי פעמים עד שהחודים שלה כבר נשחקים, מתקהים, וכבר לא חותכים. אותו דבר קורה לנפש של האדם, כאשר היא נפגשת עם יותר מידי דברים מחוספסים - ואל תטעי, זה מתחיל אפילו מדברים קטנים שנראים לנו זניחים - לאט לאט היא מאבדת מהעדינות שלה, עד שתרשי לי להניח שכיום כאשר את הולכת ברחוב ליד בת עם חולצת בטן ומכנסי מיני, זה לא מזיז לך כמו שזה אמור להזיז לנפש יהודיה צנועה, כי את כבר רגילה לזה. כנ"ל בעניין ספרים - כאשר בשביל האיכות את מוותרת לעצמך ו"מרשה" לעצמך לקרוא משהו קצת לא נקי, הרי שהנפש שלך נשחקה, מעט, ואז עוד קצת, ועוד...עד שכעבור זמן הנפש שלך כבר לא תתרגש גם אם תפגוש בספר אקט מיני ברור. מבטיח לך.
לזה את רוצה להגיע? לשלב בו כבר את לא תצליחי לבד, בעזרת המצפון, התום והתמימות הטבועים בך משחר ילדותך, להבין מה ראוי ומה לא ראוי.
אז אני לא רוצה להגיע לזה, ומה שכבר קראתי ונפגעתי, לא הייתי רוצה שאחרים יקראו אותו גם אם הוא "איכותי". כי לאיכות שלי, כן, מתווסף גם הפרמטר של "נקי". זה איכותי מבחינתי, ספר שמצליח להיות איכותי בלי לכלוך. ותעשי לי טובה, יש ספרים כאלו. בוודאות. ולא, לא רק חרדיים, או משעממים - יש סופרים מקסימים שיודעים לגעת בנפש האדם ללא טיפת לכלוך אחת, בגלל שהם אמנים בנפש האדם ויודעים על אילו מיתרים צריך לפרוט כדי להרעיד אותה. והם יודעים לפרוט טוב, באמונה, רק שהם ביודעין מוותרים על מיתר אחד, מטונף ומסואב שנקרא "מין".
וברשותך, עוד מילה על הנשא - האם למה שאת רואה בספרים רבים את קוראת "אהבה"?
אני מזמין אותך ללכת פעם לזוג מאוהב, אבל באמת - בעצם, את יכולה ללכת לסבא וסבתא שלך, או שלי - לכל זוג שהגיע לשנות ה60/70 שלהם, ביחד, באהבה, ולשאול אותם האם למה שיש בספרים הללו קוראים "אהבה". רוצה לדעת מה הם יענו לך? תחשבי על זה...
כי אהבה זה משהו אינטימי, משהו פרטי ופנימי, משהו כל כך ההרבה יותר גבוה ממילה כתובה, ואפילו מאלף מילים, שכל ניסיון להוריד אותו אל הכתב, יגרע מערכו, ויהפוך למשהו שגם אם לא ניתן לקרוא לו "זול", אי אפשר לקרוא לו אהבה. וקראתי אלפי ספרים בחיים שלי, מסוגות שונות, ז'אנרים שונים, לטווח גילאים מאוד מאוד רחב - ו(כמעט ש)לא נתקלתי בספרים כאלה שמעבירים אהבה. פשוט כי זה לא אפשרי.
אז במקום זה, סופרים שזה באמת מעסיק אותם, לוקחים את זה למקומות שקל להתעסק בהם - להתאהבות, שאותה לא באמת צריך להסביר, כי אין הסבר אמיתי - או ליצרים מיניים ודחפים שפלים שהם והם בלבד ה"אהבה" שעליה את מדברת.
ותסלחי לי, אבל האם שמעת שדרשתי מכל הספרים להיות נקיים, ולא לעסוק ברומנטיקה? אני בן אדם צנוע, ומסתפק במה שיש ובמה שמביאים לי (על זה עוד קטע אחד בסוף), וספר שלא רוצה להיות צנוע, אני לא אדרוש ממנו להיות כזה. אני פשוט לא אכניס אותו למדף הספרים בבית שלי. נקודה. לכן יש את הפרויקט, כדי ליצור אלטרנטיבה לעשרות אם לא מאות אנשים שגולשים בפורומים השונים באתר מידי יום (כמה בדיוק? אלוקים ואדמין יודעים), שיוכלו להיעזר ברשימה זאת של ספרים בפעם הבאה שילכו לספרייה וירצו להחליף ספר נקי, שלא ישאיר להם כתם בלב שמאות ליטרים של סנו פרש לא יורידו...
ובנוגע לפרט מסוים שאמרת - ההגדרות שלי אני מקווה היו מספיק טובות, אבל כמובן שאת וכל אחד יכולים להציע הגדרות יותר טובות או שיפור של ההגדרות - ובנוגע לספר הספציפי שתיארת ("קיץ אחד ביחד". ותרשי לי להוסיף "מעורב ירושלמי") - הרי שבספר זה אני מסכים איתך שהוא לא מתאים להגדרה הרביעית והחמישית.
ואם לא הובן מהגדרותיי שהוא מתחת לרמות אלו, הרי שאני מוכן להוסיף את רמה 3.5 - רמה של ספרים שאומנם לא מתארים באופן מיני גס תיאורים שונים, ואין בהם אזכורים בוטים של נושאים צנועים, אך כל הספר סובב סביב סוגיות מעין אלו - חברויות, התאהבויות, אהבה וכו', של ילדים, בני נוער ולא משנה איזה גיל - גם ספרים כאלו, אף שכל העיסוק סביב הנושא הזה הוא באופן ילדותי, שבאופן שלא מדגיש דווקא את הצדדים הגסים, הם לא ראויים מבחינתי לקריאה. (וצר לי על ליאת רוטנר, שעוד הספקתי לקרוא כתבות שלה כשהייתה כתבת צעירה באותיות וזכרתי אותה דווקא לטובה, אך כיום היא מרשה לעצמה לכתוב ספרים שכאלו שעוסקים בנושאים גבוליים לציבורנו, אף שהיא מגדירה את עצמה דתייה. נקווה שכעורכת החדשה של אותיות לילדים היא תשתפר בכתיבתה. הספר הנקי היחיד שלה שנפגשתי איתו היה דווקא ספרה הראשון בסוגת הפנטזיה - מאלדאר).
וכמו שאמרתי, הגעתי לסוף, בו אני מרשה לעצמי להוסיף משהו קצרצר מהלב, בשבילך ובשביל כל אחד שאוהב ספרים, ויותר מזה, שאוהב לכתוב. אני, באופן אישי, כמו שאמרתי, כואב על זה שאין הרבה ספרים נקיים - אבל אני מודע לכך שסיבה מרכזית לכך היא העדר מספיק ספרים טובים שנכתבו על ידי בוגרי הציונות הדתית. מה אני מדבר, לא רק שאין מספיק, אין בכלל. את הסרים הטובים שיצאו מהציבור שלנו אפשר למנות תוך פחות מדקה - נסי ותיווכחי. הגורם לכך? מן הסתם, ראייה בכתיבה עיסוק לא ראוי לבוגרי ישיבות. לבוגרות אולפנה. מיקוד האידאלים בעיקר בתחום החינוך, ההתיישבות, הקירוב מבחוץ - והזנחת הקירוב מבפנים, התרבות באישית. זה נכון בכל תחומי האומנות. מוזיקה יהודית התחילה להתפתח רק בשנים האחרונות ממש (יחסית לזמן קיומה של מדינת ישראל), וכן גם קולנוע. תיאטרון. ובעצם כמעט כל אומנות שתרצי. וזה כולל גם את תחום הכתיבה, כאמור.
לכן, במקביל להתפתחותנו בשאר תחומי החיים, עלינו לדעת לממש את עצמנו גם בחומי התרבות תוך הבאת עולמנו הפנימי, הצנוע והאישי, המושפע מן התורה ומהליכה בדרכיה, כך שלאחר תהליך ארוך וממושך, נוכל ליצור תרבות אלטרנטיבית.
ומה אני הקטן, מתכנן בנידון. קודם כל, לכתוב. ובכלל, כל מי שאוהב לכתוב, ומרגיש שהוא יכול להתמקצע בזה, ולהביא את עולמו האישי ה"כשר למהדרין" (או בהשגחת רבנות, גם זה טוב...) לעולם הספרות בפרט והאמנות בכלל, נקרא אל הדגל. לאחר מכן, להעיז. למה אני מתכוון? זה די פשוט, למען האמת - דתיים רבים אוהבים לכתוב. וגם כותבים. ואפילו מוכשרים בכך. אם את רוצה לראות בעיניים שזה כך, את יותר ממוזמנת לקפוץ עוד פעם לביקור בפסיפס, ממש במרחק לחיצה מכאן, או ב"ביכורים", במרחק כמה לחיצות ("ביכורים" בגוגל", או מתוך אתר כיפה...) - ותראי שיש ברוך ה' אנשים כישרוניים בציבור שלנו.
אז למה זה לא יוצא אל הפועל? למה אנחנו לא רואים אותם כמעט בכלל על מדפי סטימצקי?צומת ספרים? ושאר חנויות הספרים המובחרות? (קטע מפרסומות ספרים רבות ברדיו...) - התשובה מתחלקת ל2 0-1. הכותבים הדתיים מגיעים עם רגשי נחיתות מלכתחילה, ולכן אף לא חושבים לעצמם על אפשרות לשלוח 2 עותקים של כתב היד שלהם אל מוציאים לאור. הם פשוט משוכנעים בכך שספרות מסוג זה, שונה מבדרך כלל, לא תתפוס, לא תתאים לתפיסת עולמם החברתית והכלכלית של בעלי חברות ההוצאה לאור.
אבל זה לא רק זה - 2. גם חברות ההוצאה לאור אשמות. מצד אחד, בגלל שאינן לוקחות ברצינות את הפוטנציאל /של הציבור הדת"ל, אינן מתאימות עצמן לקלוט גם סופרים מוכשרים מקרב המחנה הזה, ואינן מעוניינות לתת צ'אנס פעמים רבות, לספרים שנראים שונים בתרבות הישראלית כיום, אך יכולים לתפוס חזק. מצד שני, זה גם בגלל התהליך הארוך, המסובך, והיקר שצריך לעבור עד שספריך בוהקים לאחר צאתם מהדפוס. דתי לאומי ממוצע מוצא את עצמו עם אישה ושני ילדים עוד לפני שהתחיל להתפנות לו מעט זמן בשביל להוציא מעצמו ולכתוב - כך שהתהליך הזה מסובך מידי בשבילו, יקר לו מידי ומסוכן מאוד (וגם אם הוא כבר מצליח, התמורה היא קטנטנה. בדיוק כך. קטנטנה), עד שהוא מעדיף כבר להפוך למחנך או לכל בעל מקצוע אחר ובלבד שלא לדחוף את ראשו אל הסכנות והתסבוכות הכרוכות בכך.
מה בכל זאת ניתן לעשות? ליצור גם חברות הוצאה לאור אלטרנטיביות, כמו שהחרדים עשו כבר מזמן (בן דודו של אבי הוא בעל הוצאת ספרים חרדית בירושלים, ועושה רושם שהולך לו מצוין ברוך ה'), וגם הדתיים לאומיים התחילו, עם הוצאת הספרים "ספריית בית אל" והיד עוד נטויה. זה צריך להיות הצעד הבא של הציבור - יצירת מסגרות אלטרנטיביות לאמנות, ולעידוד אמנות בקרב הציבור הדתי - בדיוק כמו שנוצרו בית הספר מעלה, בית הספר מזמור, תיאטרון אספקלריא, וסליחה ממי ששכחתי, כך גם בתוחם הכתיבה על הציבור שלנו לעודד פיתוח והגשמה עצמית במסגרת זו, על ידי הקמת בתי ספר מקצועיים לכתיבה, על ידי הקמת עוד ועוד הוצאות לאור לציבור הדתי לאומי, שיתמקדו בעידוד הכתיבה בציבור, אם על ידי תחרויות כתיבה ושליפת הכותבים המצטיינים ומיקצועם, ואם על ידי "ציידי כישרונות" שיצודו בנים ובנות מבטיחים בתחום זה, ויעזרו להם לקחת את התחביב הנחמד צעד קדימה, עם מענקים, ואפילו הוצאת ספרם לאור בחינם. רק ככה העסק יתחיל להתגלגל (כמובן שצריך הרבה תרומות לזה, ואני מבטיח לך שאם יהיה הרצון, גם יהיה היהודי בארצות הברית, קנדה או אפילו ישראל, שישמח להירתם לעניין ולתת מהונו למען תרבות יהודית אלטרנטיבית), וכותבים מוכשרים יצוצו כמו פטריות לאחר הגשם – בדיוק כמו שקרה בתחום המוזיקה היהודית. רק צריך להאמין.
אז זה החלום שלי – ליצור מסגרת תומכת נוער דתי לאומי מוכשר בכתיבה, שתעזור לו להגשים את חלומו, ועל ידי החלומות של עוד ועוד נערים ונערות, בשורה חדשה תצא לעולם התרבות והספרות – העם ההודי קם על רגליו, וללא חשש מתחיל להראות עצמו בכל תחום, לרבות הספרות! (גם להקים הוצאה לאור שזה יהיה השאיפה שלה, מתאים לי, ועם הרבה רצון, הרבה סיעתא דישמייא ומעט מאוד פחדים וחששות, זה יכול אפילו להצליח!).
אז זהו, אם הצלחת לשרוד עד לכאן, זה כבר מרשים!
המשך שבוע מעולה לכולם!
)
התפלאתי שאף אחד לא כתב את זה עדיין..
