אצלי זה או מקסימום תורה, או מקסימום צבא מתוך תורה גדולה.

זאת בכל אופן השאיפה, אם הקב"ה סבור אחרת... הנני, עשה בי כרצונך!

יותר משנה ה -"למה"

השאלה היא מהי הסיבה.

אם הבחור רואה לנכון לשבת כמה שנים בישיבה כדי לבנות את עצמו/ להתחזק,

ואז להתגייס לשירות מלא בצבא מתוך אידאל-

אז זה עניין אחר..

אני כן בישיבה, אבל אני מתגייס בקרוב(בי"ח אדר) לשלוש שנים...

זה די חשוב הפרט הזה לא?...(שאני הולך לצבא עוד 7 חודשים..)

על זה נאמר- (ברכות דף ז.) 'אמר רבי אבין ואיתימא רבי אבינא: רגע כמימריה' כרגע אני בישיבה... אני תזזיתי מדי בשביל שיגידו עלי את המשפט הזה...

ותהיה כל כולך בלימוד.. שיספיג אותך טוב לקראת הצבא!!

ואני מכירה עוד מלא חברות שדווקא כן מחפשות כזה..

בכול אופן שיהיה ב"הצלחה!

קל מאוד להגיד כן ולנפח את זה באידיאלים גדולים,

אבל בנות יקרות ואהובות- בעל בצבא זה לא פשוט בכלל!!!

ועוד 3 שנים?

קרבי זה נשמע טוב והכל, אבל...

זה יכול להיות יציאות הבייתה כל 3 שבועות

זה יכול להיות שיחת טלפון אחת ביום(ואפילו לא...)

זה דאגה ופחד שאני לא מאחלת לאף אחת

זה לישון לבד במיטה יום אחרי יום...

זה לאכול לבד 3 ארוחות ביום...

זה קושי עצום בבניית זוגיות!!!

שבתות...ילדים...???

אני לא אומרת...צבא זה חשוב מאוד!!!

אבל צריך לחשוב גם על הפרטים הקטנים של החיים שלנו...

על ההשלכות של החלטות שלנו...

פשוט תחשבו על זה

יש הרבה אמת במה שנכתב, מנגד, יש בחורות שמסוגלות לעמוד בזה, ויש כאלה שזה אף עשה להם טוב, קשר בצורה כזו דורש המון, אני מכיר מישהו שהתחתן והיום הוא מ"פ, האם היה לו פשוט? סביר להניח שלא,אך הוא ואשתו הלכו על זה מראש, וידעו שזה מה שהם הולכים לקראתו, וזה מתאים להם, האם זה מתאים לכל אחד? ח"ו כמו נישואים בגיל צעיר, וכמו עוד הרבה דברים...

שיש הרבה הרבה בנות שאומרות כן,

חושבות שהן מסוגלות להכל,

ולא מודעות לכל ההשלכות של בעל בקרבי, 

ואז נכנסות לסיטואציות קשות ביותר!

זה מתאים לבודדות ביותר!

אני מכירה כמה זוגות שהוא היה בצבא או רצה קרבי ובסוף זה נגמר בג'וב...

אני חושבת שהכי חכם זה להתייעץ עם בעלי ניסיון

הכנסת את האידיאלים לפרופורציות.

אני חושבת שעד שלא מנסים, לא באמת יודעים מה זה.

כלומר, בהחלט יש מקום לחשוב על האידיאל שבדבר, כי בלעדיו באמת שאין טעם ליצור זוגיות בכזה מצב.

רק להראות מציאות אפשרית

כאילו - נפגשתי עם הרבה כאלו אבל לא למטרת חתונה

וברצינות, יש הבדל גדול בין השלב של טירונות ואימון מתקדם לכל מה שאח"כ.

גם אם אתה מוצא מישהי שמוכנה למסור את הנפש עבור עמ"י ולהתחתן עם חייל קרבי כדאי שהחתונה לא תהיה לפני סוף האימון המתקדם.

בכל מקרה, זה לא קל בעיקר לאישה אז כדאי שהיא באמת תהיה מודעת למצב שהיא מכניסה את עצמה אליו.

בטקס של סיום האימון מתקדם אצלנו המ"פ חילק סיכת לוחם לכל מי שנשארה חברה של אחד הלוחמים מלפני הגיוס ועד לשלב ההוא כאות הערכה. אני חושב שזה היה צעד מאוד חשוב במיוחד כשמדובר בכאלו שלא שומרים מצוות.

לא מזמן נסעתי באוטובוס עם חברה שלי -ואז הילדון שלה (בערך בן חצי שנה) התחיל לייבב...

לא הצליחה להרגיע אותו

בדיוק בעלה התקשר- מהצבא.. (כן כן 3 שנים קרבי. ב"ה. צדיקים)

אז היא אמרה לו- אולי תגיד לילד משו?

היה מגניב לראות שהילדון- באמת הבין! מה זה טלפון, שהוא זיהה את הקול של מי שדיבר אליו

[זה היה אנקדוטה- רוצים חיים כאלו?]

גושניק-

כרגע בחיים הסדר עדיפויות שלך זה ללכת לקרבי 3 שנים.

וזה נהדר

כשמתחתנים- משו בסדרי עדיפויות בחיים משתנה. דברים מקבלים משקל אחר וחלוקת-משאבי-חיים אחרת.

לכן הגיוני וגם טוב שבחור שמתעתד להיות קרבי- אבל בזכות הבחורה והבית- יעבור להיות ג'ובניק....

(אותו היגיון יכול להיות גם בנושאים של מה ללמוד ואיפה וכמה- למשל)

דבר רשון, אחי קיבל חניך מופת, בסיום הטירונות שלו, ואחד המפקדים נתן גם לאשתו של אחי(הוא היה נשוי +1) סיכה של החניך מופת או משהו כזה, בכל אופן אחרי האימון מתקדם, אחי ירד לג'וב.

אחי השני היה מאורס, זה היה בתנאי שהנישואים לא יפריעו לשירותו הקרבי, בסוף הוא ביטל אירוסין, לא יודע אם בגלל זה, הוא לא סיפר לי, אני יודע שהיו גם בעיות אחרות...(היום אחי חילוני)

אני מכיר אנשים שהיו נשואים בצבא, וכו' ואני יודע שזה לא מתאים לכל אחד/אחת, אני יודע שזה קשה, אני יודע שזה מאוד מאוד מורכב, ושיש הרבה שזה לא היה להם טוב.

מצד שני, אנחנו בורחים מקשיים? אם זה הדבר הנכון לעשות(בהנחה שזה הדבר הנכון) אז בגלל שזה קשה לא נעשה את זה? קשה לי לשבת על הישבן כל היום וללמוד תורה, אני לא היפר אקטיבי, אבל אני צריך לזוז לעשות, אני לא מסוגל להצטמצם ללימוד, האם בגלל זה אני יוותר על לימוד בישיבה? לא! אני אחפש דרכי התמודדות!

קשה להיות נשוי בצבא, אז נברח מזה? (שוב בהנחה שזה הדבר הנכון) נמצא דרכי התמודדות, נמצא ביחד עם האישה(לא, אין לי) איך אנחנו מתגברים על זה? איך אנחנו מוצאים איזה שהם תחליפים? בקיצור- לא בשמיים היא, זה קשה, אבל לא מתים מזה...

נקי יהיה ..

אח"כ ירחם ה'.

ומי שהצטרף אליה

כמובן חוץ מבודדות יחידות סגולה וכו...(לא בזילזול אלא בהערכה)

אבל השאלה היא למה לא לחכות עם זה?

למה לצאת לפני הצבא אם מחליטים מראש להתמסר לצבא?

הייתם מתחילים תואר באוניברסיטה הפתוחה לפני צבא 3 שנים?

התשובה של רובינו היא לא!

כמובן שיש יוצאי דופן יחדי סגולה וכו...

אבל למה לפתוח 2 חזיתות בבת אחת?

(לא מופנה ישירות לגושניק)

אם בוער לך

חכה עד אחרי ההכשרה הראשונית ותתחיל לחפש

אם בוער בך יותר להתחתן אז תתחיל לחשב מחדש סדרי עדיפויות וריכוזי כוחות

כדאי לך לצאת אחרי 3 שנים צבא ...בגלל שזה ממש קשה להתחיל ככה קשר וגם צריך להשקיע המון...

צבא גם מאוד מעייף , בייחוד קרבי....לדעתי כדאי לך לצאת לקראת סוף הצבא או אחרי צבא...

אל תעשו את זה.

אל תפגשו עם מישהו לפני גיוס, למה?

כי לא לך ולו לא אין מושג איך נראה צבא, וצבא לא יודעים עד שאתה נכנס פנימה.

כי באמת אין לאף אחד מושג לאן תיפול ולאן תתגלגל ותאמינו לבעלי ניסיון שאין לכם מושג לאן תגיעו..

חכה, תתגייס, תסיים טירונות, תראה איך זה לדבר פעם ביום עם אבאמא ואח"כ תראה מה זה לדבר פעם ביום עם האישה..

קודם תראה מה זה צבא אח"כ תתחיל לצאת עם בנות..

לאן אתם ממהרים? יש לזה מחיר מאוד מאוד כבד, שלדעתי מאוד לא שווה לשלם אותו.

יציאות טובות משכורת יותר טובה עזרה בשכר דירה יש יתרונות וחסרונות השאלה כמה מכנים להקריב 

לא הייתי מוכן לזה...

לשמוע את אשתך בוכה לך בטלפון כל ערב?

להצטער על כך שאישה נשואה במקום להנות אחרי יום קשה עם בעלה, 3 שנים רואה סרטים במחשב בלילה משעמום?

במיוחד שהבית ריק ועדיין אין ילדים?

לא נראה לי שאתם כ"כ יודעים על מה אתם מדברים ומה המחיר של זה.

אני מכיר לא מעט שהתחתנו לפני השירות ובמהלכו ולא קרה כלום....

אבל אני מסכימה איתך שיש כאלו שמסוגלות לעבור יפה את התקופה הזו.

אין פה על מה להתווכח כי יש כאלו שיכולות להתמודד ויש כאלו שלא.

זה כמו שרוב הבנות לא מסוגלות להיות אברכיות. זו שליחות לא פשוטה.

והיא לא תדע עד שלא תתחתן,

לא סתם חז"ל אמרו נקי יהיה לביתו שנה אחת...

לא יודעת אם כתבת מניסיון חיים או מהתרשמות מהסביבה...

יש בנות שטוב להן להזמין חברה הביתה כמעט כל ערב

יש בנות שטוב להין להיות קרובות לבית של ההורים

יש בנות שיכולות לדבר עם הבעל בלי לבכות כל ערב.... גם לשמח

יש זוגות שמתברכים בילדים מהר- ואז הבית לא ריק כ"כ....

החיים זה דבר זורם, גמיש, משתנה

לכל בית יש את הדבר שמניע, שחשוב, האידאל שעובדים כדי להגשים אותו.

זה ממש מעודד לחבק כרטיס אשראי בלילה...

חיילים נשואים עושים בדיוק אותו דבר כמו הרווקים, ולא תמיד יש יותר תשמ"ש [תשלומי משפחות] ולדבר עם האשה זה לא בהכרח אפילו פעם ביום, יכול להיות גם פעם בשבוע לדקה אחת. זה אומר גם לא להיות שבתות וחגים ביחד, זה אומר גם שאין חופשות כשרוצים...

זה מאד מאד לא פשוט!!!

אני נשואה לחייל קרבי ולענ"ד מי שחושב לעשות את זה צריך לדבר הרבה הרבה עם מי שנמצא בסטואציה הזאת, ולא עם מי שרק מדבר אידיאלים ולא חי את זה. כי זה קשה. מאד.

אבל... יש להם הרבה הקלות איתי במחלקה היו 3 נשואים והם היו יוצאים הרבה יותר לסופשי"ם והיו יוצאים יותר מוקדם לבית 

יש לי גם חבר ששירת בנצח והוא היה מביא את אשתו לשבתות בבסיס.

בסופו של דבר יש הקלות ואפשר להסתדר צבא זה לא הדבר היחיד שבשבילו צריך להקריב יש לא מעט עבודות אזרחיות שגם הם דרושות הקרבה משני בני הזוג וצריך לדעת להסתדר..

ולא תמיד יש הקלות לנשואים. אי אפשר לסמוך על זה מראש. זה תלוי במפקד ובמצב הרוח שלו הרבה פעמים. ולא תמיד הוא מבין

קודם כל הכבוד על ההחלטה משמח מאוד באמת..

וכן ההיתי נפגשת .. ברור שכן אפילו מעדיפה יש לי אידיולוגיה ואני מאמינה שצריך לפעול למען האידיולגיה ולא להגיד שאחרים יעשו את העבודה !!!

וכן אני מודעת היטב לקשיים יש לי כמה במשפחה.. ואני מעריצה שלהם

בהצלחה גדולה ושוב כל הכבוד.. 

כתבתי לך תגובה באופן אישי בבקשה כנס לכרטיס אישי שלך..

כשהוא יראה את ההודעה הזו - הוא גם יראה את ההודעה ההיא.

אני חושבת שזו אומללות!! איך אפשר לבנות כך זוגיות? מה גם שאני ושבת שהפגישות כרגע לא תהיינה עם מספיק מחשבה, ויתכן אף מלחץ, וההחלטה שתתקבל יכולה להיות פזיזה, הן לכן והן ללא..

נקודה נוספת שראויה למחשבה: אם אתה לא מתכוון להיות קרבי עד הפנסיה, אז בינתיים האישה תתרגל שאת החוזר הביתה רק בסופי שבוע, ותסתדר מצוין בצורה זו,, כי תתרגל לחיים כאלו, ואז, שתשתחרר מהקרבי בעז"ה בעוד שלוש שנים, ונקווה שקודם, כי תהיה גאולה שלימה, מה אז תעשה בבית? יתכן מצב בו האישה תרגיש שאתה מיותר, או מסתובב לה בין הרגליים, או לוקח את מקומה- בקיצור- מצב רגיש ומסוכן, שאפשר בקלות לפרק תחבילה..

אז בהצלחה ובשורות טובות..

שמעתי כבר מכמה מקורות מקרוב שהבן אדם השתנה לגמרי אחרי הצבא-

הוא לא נשאר אותו אדם ואותו אופי של קודם.

נהיה יותר קשוח, קרבי גם בבית, מרים קול (ככה התרגלו בצבא)

פוקד...

וכו'.

לא פשוט.

תני לו לעבור את התקופה הנ"ל לבד, זו תקופה לא פשוטה לבנאדם.

תני לו לעבור את השינויים ואז תחליטי אם את אוהבת את השינוי אצלו או פתאום מחפשת את מה שהוא היה בגלגולו הקודם...

הצלחות!

אני רואה בשרות הצבאי שליחות עצומה!!! ואם אתה באמת רואה בשרותך שליחות, אז טוב מאוד שתחסוך מעצמך פגישות מיותרות !!! 

יש לא מעט בחורות שחושבות כמוני... עם כל המורכבות שבנישואים עם חייל/קצין/איש קבע!!!

ותזכור... אתה בעצמך לא היית רוצה לצאת עם מישהי שלא רואה בשירות הצבאי שליחות. וכן, זו מסירות עצומה וחיי זוגיות לא פשוטים בכלל!!!

אבל האם אתה מחפש חיים קלים???

בהצלחה רבה בצה"ל!!!

נ.ב. נכון לא כולם יכולים להיות כמו אהרון הקצין למופת ואישתו צביה!!! אז צריך להיות כנים עם עצמנו... ומי שיכול להיות שליח ה' אמיתי - בצבא, שלא יהסס!!! ברכת ה' איתך!!!

המ"פ שלי (דתי) התגייס נשוי +ילד ל3 שנים והיום הוא מ"פ. אבל קודם תסיים טירונות אימון מתקדם, ואז תחשוב פעם נוספת. אל תהיה לחוץ להחליט עכשיו, החלטות לא צריכות להגיע מלחץ אלא מבטחון.

מה שאתה כותב כאן הרבה שמקושי לא בורחים- זה לא סיבה להכניס אותו בכח לחיים שלנו- אם הוא ירצה הוא יכנס לבד... שמבינים שהולכים לעשות משהו קשה צריך לחשוב האם כדאי לחכות קצת כדי להקל את הקושי (יכול להיות שלא כדאי לחכות, אבל הגיוני מאוד שכן), זה לא בושה...

בנוסף- אתה עכשיו בישיבה, אין לך עוד הרבה זמן להיות שם (7 חודשים לישיבה זה מעט מאוד!) תנקה את הראש מכל דבר אחר ותכנס כולך לישיבה!

בקיצור חכה לסוף אימון מתקדם. עד אז תלמד הכי טוב שאתה יכול, ותהיה החייל הכי טוב שאתה יכול! בהצלחה!

א-אתה רוצה להתקדם בצבא?להיות קצין וכו'?אם כן אז זה באמת הולך להיות החיים שלך ואתה צריך למצוא בתזוג שתלך איתך בדרך הזו. אם לא אז אולי אם אתה  מוכן לחתונה שווה לשקול עוד פעם את עניין ה3 שנים/קרבי.ההקרבה בלהיות נשוי בצבא היא עצומה, וזה קשה מאד.אם הצבא זה לא העניין שלך בחיים לא הייתי ממליץ על כזה דבר.

ב-צריך להיות מודע-זה קשה מאד מאד.זה לסנן את אשתך 12 שעות ביממה בערך, לראות אותה גג יום בשבוע. גם מתי שהיא ממש צריכה אותך פתאום אתה לא תמיד תוכל להיות שם לידה. בקיצור זה סיכון לבעיות בשלום בית מההתחלה.אתה רוצה להיכנס מראש לענייני שלום בית רק כי"אנחנו לא בורחים מקשיים"??

ד.א גם אם האשה תומכת בעניין זה לא אומר שבהמשך הכל יילך חלק. אין מה לעשות,אשתך תרצה להרגיש נשואה אחרי שהיא תתחתן, הצבא,בעיקר בהתחלה, דיי יפריע לה להרגיש ככה.

(אני עכשיו בצבא,מפקד של חיילים נשואים,עושה 3 שנים.)

אני לא חושב שאני אקיף את כל התגובות, אנסה להגיב על מה שנחרט בזכרוני..

לגבי השאלה לכמה זמן אני הולך להיות בצבא, אני לא חושב שזה משהו שאפשר לדעת, אני מכיר מקרוב בחור שהלך לצבא, התגייס קרבי+ היה הולך ליותר קרבי אם היה יכול, והיום הוא במשהו חצי קרבי, כבר חמש שנים בצבא, אחרי קורס קצינים, לא נראלי שהוא יודע מתי הוא יעזוב את הצבא, הוא כנראה הולך לחתום עכשיו על 'חוזה לטווח ארוך', אני לא יודע לכמה זמן הוא חשב שהוא הולך להכנס מראש.

האם אני יודע לכמה זמן אני הולך? לא, אני עוד לא יודע לאן, אבל אני מעריך שקורס קצינים יהיה באופציות שלי, הלאה? אין לי מושג...

מי שזה באמת חשוב לאו מוכן להקריב הרבה, אתן דוגמא שונה אז לא לקפוץ עליי...

מדריך חוץ בסניף, זה דורש המון, אחי היה, אני לא ממש יודע כמה זה פגע לו בלימודים בישיבה, אני בטוח שזה גרם לפגיעה בקשר עם ההורים, מן הסתם כמו כל הדרכה, זה גרם  לחיכוכים עם הצוות החינוכי בישיבה, ולהורים שלי בטח לא היה קל עם זה, אני בטוח שגם לאחי זה לא היה קל לוותר על הזמן בבית, ואיפה שהוא היה זה אמר מן הסתם שיצא לו חודש וחצי לא לראות הבית. אז נכון שקשר של ילד מתבגר זה שונה מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מקשר של בעל ואשה, אך גם לילד זה קשה לעזוב את הבית, זה דורש ממנו המון.

האם זה פוגע בהדרכה שלו? האם זה מונע? כן, יש כאלה שלא ילכו לזה, אבל מיש זה באמת חשוב לו, ילך על זה עם כל הקשיים! לי ממש לא פשוט לשבת וללמוד, אני ילד של בית, ילד של מיטה, מצידי לישון המון, האם זה אומר שאני לא נלחם, לא מקריב? האם לא נוצרים מתחים ביני לבין אנשים אחרים בגלל מעשים שלי? נוצרים הרבה, על כל צעד ושעל יש לי אנשים שאני 'מתחכך איתם'  אבל אני מאמין/בוטח בצדקת דרכי ואני ממשיך, משתדל לא להזיק למי שסביבי, לא לפגוע, אך זה לא פוגע בכך שאני יעשה מה שאני עושה כמה שיותר!

צבא חשוב לי, להקים בית חשוב לי, יש לי עוד לא מעט דברים שאני חושב שהם חשובים, ואני מוכן להקריב בשבילם, אני לא חושש להרים שני דגלים ויותר, אני מודע לקשיים אבל אני לא נחלש מההחלטות שלי, החכמה היא לא להרים דגל אחד ולמסור את הנפש עליו, החכמה היא להרים שני דגלים ולמסור את הנפש על שניהם!!

כל הכבוד!! תמשיך להאמין בדרכך מסכימה עם כל מילה

ושהתגובות פה לא יחלישו אותך..

זה ממש לא אידיאל וזה ממש לא רצוי.

מי שכבר נמצא בקשר מלפני כן ואין ברירה - ברור שצריך לחזק אותו ואותה כלפי המערכה הזאת שהם ניצבים לפניה.

אבל מלכתחילה?

התורה כבר אמרה 'שנה יהיה לביתו', זה האידיאל האמיתי. שבעל ישמח את אשתו ויהיה בבית כל יום שנה מהנישואים כדי לבנות קשר טוב עמוק ויציב, ולזה צריך וחובה לשאוף.

יש המון בעיות מאוד משמעותיות בזוג טרי נשוי שהבעל בצבא ואסור לטאטא אותם.

ובאמת חכם עיניו בראשו למנוע כזה מצב, לא להיכנס אליו מלכתחילה.

הדיון כבר מתארך, אבל, אני עדיין חושב שזה הדבר הנכון, זה לא אידאל להתחתן ולהיות חייל, אך שני הדברים בפני עצמם הם אידאלים(ומצוות בלי קשר) כך שזה שהם ביחד זה אילוץ, אך האילוץ לא דוחה את אף אחד מהם.

אנחנו נגיד לד"ר תול לעשות הסמכה מיוחדת לתואר שני לחפרנים כמוך...

2 דגלים או 3 זה אחלה!

(גם בית גם ילדים גם המשפחות גם לימודים גם עבודה גם התנדבות גם שכנים גם תורה גם.... 100 דגלים לכל בית בלי מאמץ!)

אבל-

יש דגלים שבהכרח!! עולים אחד על השני

בית מבוסס על קשר על נוכחות על להיות ביחד באותו מקום (=בית) לא מעט

נישואין מבוססים על טוטאליות- אני שלך ואת שלי ושנינו של השם ואין עוד מלבדנו!

שירות בצבא- מבוסס על נוחות אינטנסיבית בצבא, על שעות פנויות מינימאליות- בשביל להקדיש לבית

מבוסס על הטוטאליות- אתה שייך לצבא, חייל הוא רכוש צהל ואתה נשוי לנשק שלך!

וזה מתנגש

במחשבה

ובמעשה

אפשר לשרוד קשיים- נכון- אבל  למה להכנס אליהם בלי צורך???

קראתי את רב התגובות כאן ואני מסכימה עם הגישה שכמו שלהיות אשת אברך זה לא פשוט (מבחינת הפרנסה, גידול הילדים וכו') גם להיות אשת קבע זה לא פשוט- אבל, האמונה באידיאל ובדרך שבה אני רואים את החיים נותנת את הכוחות להתמודדות עם המשברים.

גושניק, מסכימה איתך! ושכוייח על הרצון הטוב לשרת 3 שנים!

אל תיתן לתגובות השונות פה לשנות את דעתך.

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.

תודה

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

פעם התעניינתי בעניין הגובה, וזה מה שאני יודעת להגיד:

יש תכונות שאפשר לבדוק בדנ"א של אדם, ולהעריך כיצד זה יבוא לידי ביטוי. לגבי גובה, אפשר לקבל הערכה, אבל טווח סטיית התקן הוא עצום, כך שההערכה הזאת מאבדת הרבה מיכולת המימוש שלה.

למה זה קורה? כי יש תכונות שתלויות רק בגן אחד או גנים בודדים, אבל גובה תלוי בעשרות אלפי נקודות שונות בדנ"א. (מקור)

אם זה משהו שמטריד אותך ברמה רצינית - לך תקבע תור אצל יועץ גנטי, ותברר.

מכירה הרבה זוגות בהם אחד מבני הזוג יותר גבוה, ומבחינת ילדים - לפעמים כולם בגובה דומה, לפעמים יש מנעד של גבהים.

אבל השאלה הגדולה היא:

האם אתה מחפש תשובה גנטית, או שאתה מחפש להשפיע על התפיסה שלך? האם אתה רוצה להשתחרר מהתפיסה הזאת?

בפער מהממוצע זה הכי כיף.

אז קח בחשבון שיתכן שגם בשביל הבחורה יש כאן התפשרות מסויימת, ושאולי בזכותה הילדים דווקא יהיו מאוזנים..

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

שיחקת אותה.

יפה.

מוזמן להמשיך לתרום ולקבל בפורום (אף שזכית ואין לך הרבה נסיון😀).

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בשורות טובות אמן!

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.