אצלי זה או מקסימום תורה, או מקסימום צבא מתוך תורה גדולה.

זאת בכל אופן השאיפה, אם הקב"ה סבור אחרת... הנני, עשה בי כרצונך!

יותר משנה ה -"למה"

השאלה היא מהי הסיבה.

אם הבחור רואה לנכון לשבת כמה שנים בישיבה כדי לבנות את עצמו/ להתחזק,

ואז להתגייס לשירות מלא בצבא מתוך אידאל-

אז זה עניין אחר..

אני כן בישיבה, אבל אני מתגייס בקרוב(בי"ח אדר) לשלוש שנים...

זה די חשוב הפרט הזה לא?...(שאני הולך לצבא עוד 7 חודשים..)

על זה נאמר- (ברכות דף ז.) 'אמר רבי אבין ואיתימא רבי אבינא: רגע כמימריה' כרגע אני בישיבה... אני תזזיתי מדי בשביל שיגידו עלי את המשפט הזה...

ותהיה כל כולך בלימוד.. שיספיג אותך טוב לקראת הצבא!!

ואני מכירה עוד מלא חברות שדווקא כן מחפשות כזה..

בכול אופן שיהיה ב"הצלחה!

קל מאוד להגיד כן ולנפח את זה באידיאלים גדולים,

אבל בנות יקרות ואהובות- בעל בצבא זה לא פשוט בכלל!!!

ועוד 3 שנים?

קרבי זה נשמע טוב והכל, אבל...

זה יכול להיות יציאות הבייתה כל 3 שבועות

זה יכול להיות שיחת טלפון אחת ביום(ואפילו לא...)

זה דאגה ופחד שאני לא מאחלת לאף אחת

זה לישון לבד במיטה יום אחרי יום...

זה לאכול לבד 3 ארוחות ביום...

זה קושי עצום בבניית זוגיות!!!

שבתות...ילדים...???

אני לא אומרת...צבא זה חשוב מאוד!!!

אבל צריך לחשוב גם על הפרטים הקטנים של החיים שלנו...

על ההשלכות של החלטות שלנו...

פשוט תחשבו על זה

יש הרבה אמת במה שנכתב, מנגד, יש בחורות שמסוגלות לעמוד בזה, ויש כאלה שזה אף עשה להם טוב, קשר בצורה כזו דורש המון, אני מכיר מישהו שהתחתן והיום הוא מ"פ, האם היה לו פשוט? סביר להניח שלא,אך הוא ואשתו הלכו על זה מראש, וידעו שזה מה שהם הולכים לקראתו, וזה מתאים להם, האם זה מתאים לכל אחד? ח"ו כמו נישואים בגיל צעיר, וכמו עוד הרבה דברים...

שיש הרבה הרבה בנות שאומרות כן,

חושבות שהן מסוגלות להכל,

ולא מודעות לכל ההשלכות של בעל בקרבי, 

ואז נכנסות לסיטואציות קשות ביותר!

זה מתאים לבודדות ביותר!

אני מכירה כמה זוגות שהוא היה בצבא או רצה קרבי ובסוף זה נגמר בג'וב...

אני חושבת שהכי חכם זה להתייעץ עם בעלי ניסיון

הכנסת את האידיאלים לפרופורציות.

אני חושבת שעד שלא מנסים, לא באמת יודעים מה זה.

כלומר, בהחלט יש מקום לחשוב על האידיאל שבדבר, כי בלעדיו באמת שאין טעם ליצור זוגיות בכזה מצב.

רק להראות מציאות אפשרית

כאילו - נפגשתי עם הרבה כאלו אבל לא למטרת חתונה

וברצינות, יש הבדל גדול בין השלב של טירונות ואימון מתקדם לכל מה שאח"כ.

גם אם אתה מוצא מישהי שמוכנה למסור את הנפש עבור עמ"י ולהתחתן עם חייל קרבי כדאי שהחתונה לא תהיה לפני סוף האימון המתקדם.

בכל מקרה, זה לא קל בעיקר לאישה אז כדאי שהיא באמת תהיה מודעת למצב שהיא מכניסה את עצמה אליו.

בטקס של סיום האימון מתקדם אצלנו המ"פ חילק סיכת לוחם לכל מי שנשארה חברה של אחד הלוחמים מלפני הגיוס ועד לשלב ההוא כאות הערכה. אני חושב שזה היה צעד מאוד חשוב במיוחד כשמדובר בכאלו שלא שומרים מצוות.

לא מזמן נסעתי באוטובוס עם חברה שלי -ואז הילדון שלה (בערך בן חצי שנה) התחיל לייבב...

לא הצליחה להרגיע אותו

בדיוק בעלה התקשר- מהצבא.. (כן כן 3 שנים קרבי. ב"ה. צדיקים)

אז היא אמרה לו- אולי תגיד לילד משו?

היה מגניב לראות שהילדון- באמת הבין! מה זה טלפון, שהוא זיהה את הקול של מי שדיבר אליו

[זה היה אנקדוטה- רוצים חיים כאלו?]

גושניק-

כרגע בחיים הסדר עדיפויות שלך זה ללכת לקרבי 3 שנים.

וזה נהדר

כשמתחתנים- משו בסדרי עדיפויות בחיים משתנה. דברים מקבלים משקל אחר וחלוקת-משאבי-חיים אחרת.

לכן הגיוני וגם טוב שבחור שמתעתד להיות קרבי- אבל בזכות הבחורה והבית- יעבור להיות ג'ובניק....

(אותו היגיון יכול להיות גם בנושאים של מה ללמוד ואיפה וכמה- למשל)

דבר רשון, אחי קיבל חניך מופת, בסיום הטירונות שלו, ואחד המפקדים נתן גם לאשתו של אחי(הוא היה נשוי +1) סיכה של החניך מופת או משהו כזה, בכל אופן אחרי האימון מתקדם, אחי ירד לג'וב.

אחי השני היה מאורס, זה היה בתנאי שהנישואים לא יפריעו לשירותו הקרבי, בסוף הוא ביטל אירוסין, לא יודע אם בגלל זה, הוא לא סיפר לי, אני יודע שהיו גם בעיות אחרות...(היום אחי חילוני)

אני מכיר אנשים שהיו נשואים בצבא, וכו' ואני יודע שזה לא מתאים לכל אחד/אחת, אני יודע שזה קשה, אני יודע שזה מאוד מאוד מורכב, ושיש הרבה שזה לא היה להם טוב.

מצד שני, אנחנו בורחים מקשיים? אם זה הדבר הנכון לעשות(בהנחה שזה הדבר הנכון) אז בגלל שזה קשה לא נעשה את זה? קשה לי לשבת על הישבן כל היום וללמוד תורה, אני לא היפר אקטיבי, אבל אני צריך לזוז לעשות, אני לא מסוגל להצטמצם ללימוד, האם בגלל זה אני יוותר על לימוד בישיבה? לא! אני אחפש דרכי התמודדות!

קשה להיות נשוי בצבא, אז נברח מזה? (שוב בהנחה שזה הדבר הנכון) נמצא דרכי התמודדות, נמצא ביחד עם האישה(לא, אין לי) איך אנחנו מתגברים על זה? איך אנחנו מוצאים איזה שהם תחליפים? בקיצור- לא בשמיים היא, זה קשה, אבל לא מתים מזה...

נקי יהיה ..

אח"כ ירחם ה'.

ומי שהצטרף אליה

כמובן חוץ מבודדות יחידות סגולה וכו...(לא בזילזול אלא בהערכה)

אבל השאלה היא למה לא לחכות עם זה?

למה לצאת לפני הצבא אם מחליטים מראש להתמסר לצבא?

הייתם מתחילים תואר באוניברסיטה הפתוחה לפני צבא 3 שנים?

התשובה של רובינו היא לא!

כמובן שיש יוצאי דופן יחדי סגולה וכו...

אבל למה לפתוח 2 חזיתות בבת אחת?

(לא מופנה ישירות לגושניק)

אם בוער לך

חכה עד אחרי ההכשרה הראשונית ותתחיל לחפש

אם בוער בך יותר להתחתן אז תתחיל לחשב מחדש סדרי עדיפויות וריכוזי כוחות

כדאי לך לצאת אחרי 3 שנים צבא ...בגלל שזה ממש קשה להתחיל ככה קשר וגם צריך להשקיע המון...

צבא גם מאוד מעייף , בייחוד קרבי....לדעתי כדאי לך לצאת לקראת סוף הצבא או אחרי צבא...

אל תעשו את זה.

אל תפגשו עם מישהו לפני גיוס, למה?

כי לא לך ולו לא אין מושג איך נראה צבא, וצבא לא יודעים עד שאתה נכנס פנימה.

כי באמת אין לאף אחד מושג לאן תיפול ולאן תתגלגל ותאמינו לבעלי ניסיון שאין לכם מושג לאן תגיעו..

חכה, תתגייס, תסיים טירונות, תראה איך זה לדבר פעם ביום עם אבאמא ואח"כ תראה מה זה לדבר פעם ביום עם האישה..

קודם תראה מה זה צבא אח"כ תתחיל לצאת עם בנות..

לאן אתם ממהרים? יש לזה מחיר מאוד מאוד כבד, שלדעתי מאוד לא שווה לשלם אותו.

יציאות טובות משכורת יותר טובה עזרה בשכר דירה יש יתרונות וחסרונות השאלה כמה מכנים להקריב 

לא הייתי מוכן לזה...

לשמוע את אשתך בוכה לך בטלפון כל ערב?

להצטער על כך שאישה נשואה במקום להנות אחרי יום קשה עם בעלה, 3 שנים רואה סרטים במחשב בלילה משעמום?

במיוחד שהבית ריק ועדיין אין ילדים?

לא נראה לי שאתם כ"כ יודעים על מה אתם מדברים ומה המחיר של זה.

אני מכיר לא מעט שהתחתנו לפני השירות ובמהלכו ולא קרה כלום....

אבל אני מסכימה איתך שיש כאלו שמסוגלות לעבור יפה את התקופה הזו.

אין פה על מה להתווכח כי יש כאלו שיכולות להתמודד ויש כאלו שלא.

זה כמו שרוב הבנות לא מסוגלות להיות אברכיות. זו שליחות לא פשוטה.

והיא לא תדע עד שלא תתחתן,

לא סתם חז"ל אמרו נקי יהיה לביתו שנה אחת...

לא יודעת אם כתבת מניסיון חיים או מהתרשמות מהסביבה...

יש בנות שטוב להן להזמין חברה הביתה כמעט כל ערב

יש בנות שטוב להין להיות קרובות לבית של ההורים

יש בנות שיכולות לדבר עם הבעל בלי לבכות כל ערב.... גם לשמח

יש זוגות שמתברכים בילדים מהר- ואז הבית לא ריק כ"כ....

החיים זה דבר זורם, גמיש, משתנה

לכל בית יש את הדבר שמניע, שחשוב, האידאל שעובדים כדי להגשים אותו.

זה ממש מעודד לחבק כרטיס אשראי בלילה...

חיילים נשואים עושים בדיוק אותו דבר כמו הרווקים, ולא תמיד יש יותר תשמ"ש [תשלומי משפחות] ולדבר עם האשה זה לא בהכרח אפילו פעם ביום, יכול להיות גם פעם בשבוע לדקה אחת. זה אומר גם לא להיות שבתות וחגים ביחד, זה אומר גם שאין חופשות כשרוצים...

זה מאד מאד לא פשוט!!!

אני נשואה לחייל קרבי ולענ"ד מי שחושב לעשות את זה צריך לדבר הרבה הרבה עם מי שנמצא בסטואציה הזאת, ולא עם מי שרק מדבר אידיאלים ולא חי את זה. כי זה קשה. מאד.

אבל... יש להם הרבה הקלות איתי במחלקה היו 3 נשואים והם היו יוצאים הרבה יותר לסופשי"ם והיו יוצאים יותר מוקדם לבית 

יש לי גם חבר ששירת בנצח והוא היה מביא את אשתו לשבתות בבסיס.

בסופו של דבר יש הקלות ואפשר להסתדר צבא זה לא הדבר היחיד שבשבילו צריך להקריב יש לא מעט עבודות אזרחיות שגם הם דרושות הקרבה משני בני הזוג וצריך לדעת להסתדר..

ולא תמיד יש הקלות לנשואים. אי אפשר לסמוך על זה מראש. זה תלוי במפקד ובמצב הרוח שלו הרבה פעמים. ולא תמיד הוא מבין

קודם כל הכבוד על ההחלטה משמח מאוד באמת..

וכן ההיתי נפגשת .. ברור שכן אפילו מעדיפה יש לי אידיולוגיה ואני מאמינה שצריך לפעול למען האידיולגיה ולא להגיד שאחרים יעשו את העבודה !!!

וכן אני מודעת היטב לקשיים יש לי כמה במשפחה.. ואני מעריצה שלהם

בהצלחה גדולה ושוב כל הכבוד.. 

כתבתי לך תגובה באופן אישי בבקשה כנס לכרטיס אישי שלך..

כשהוא יראה את ההודעה הזו - הוא גם יראה את ההודעה ההיא.

אני חושבת שזו אומללות!! איך אפשר לבנות כך זוגיות? מה גם שאני ושבת שהפגישות כרגע לא תהיינה עם מספיק מחשבה, ויתכן אף מלחץ, וההחלטה שתתקבל יכולה להיות פזיזה, הן לכן והן ללא..

נקודה נוספת שראויה למחשבה: אם אתה לא מתכוון להיות קרבי עד הפנסיה, אז בינתיים האישה תתרגל שאת החוזר הביתה רק בסופי שבוע, ותסתדר מצוין בצורה זו,, כי תתרגל לחיים כאלו, ואז, שתשתחרר מהקרבי בעז"ה בעוד שלוש שנים, ונקווה שקודם, כי תהיה גאולה שלימה, מה אז תעשה בבית? יתכן מצב בו האישה תרגיש שאתה מיותר, או מסתובב לה בין הרגליים, או לוקח את מקומה- בקיצור- מצב רגיש ומסוכן, שאפשר בקלות לפרק תחבילה..

אז בהצלחה ובשורות טובות..

שמעתי כבר מכמה מקורות מקרוב שהבן אדם השתנה לגמרי אחרי הצבא-

הוא לא נשאר אותו אדם ואותו אופי של קודם.

נהיה יותר קשוח, קרבי גם בבית, מרים קול (ככה התרגלו בצבא)

פוקד...

וכו'.

לא פשוט.

תני לו לעבור את התקופה הנ"ל לבד, זו תקופה לא פשוטה לבנאדם.

תני לו לעבור את השינויים ואז תחליטי אם את אוהבת את השינוי אצלו או פתאום מחפשת את מה שהוא היה בגלגולו הקודם...

הצלחות!

אני רואה בשרות הצבאי שליחות עצומה!!! ואם אתה באמת רואה בשרותך שליחות, אז טוב מאוד שתחסוך מעצמך פגישות מיותרות !!! 

יש לא מעט בחורות שחושבות כמוני... עם כל המורכבות שבנישואים עם חייל/קצין/איש קבע!!!

ותזכור... אתה בעצמך לא היית רוצה לצאת עם מישהי שלא רואה בשירות הצבאי שליחות. וכן, זו מסירות עצומה וחיי זוגיות לא פשוטים בכלל!!!

אבל האם אתה מחפש חיים קלים???

בהצלחה רבה בצה"ל!!!

נ.ב. נכון לא כולם יכולים להיות כמו אהרון הקצין למופת ואישתו צביה!!! אז צריך להיות כנים עם עצמנו... ומי שיכול להיות שליח ה' אמיתי - בצבא, שלא יהסס!!! ברכת ה' איתך!!!

המ"פ שלי (דתי) התגייס נשוי +ילד ל3 שנים והיום הוא מ"פ. אבל קודם תסיים טירונות אימון מתקדם, ואז תחשוב פעם נוספת. אל תהיה לחוץ להחליט עכשיו, החלטות לא צריכות להגיע מלחץ אלא מבטחון.

מה שאתה כותב כאן הרבה שמקושי לא בורחים- זה לא סיבה להכניס אותו בכח לחיים שלנו- אם הוא ירצה הוא יכנס לבד... שמבינים שהולכים לעשות משהו קשה צריך לחשוב האם כדאי לחכות קצת כדי להקל את הקושי (יכול להיות שלא כדאי לחכות, אבל הגיוני מאוד שכן), זה לא בושה...

בנוסף- אתה עכשיו בישיבה, אין לך עוד הרבה זמן להיות שם (7 חודשים לישיבה זה מעט מאוד!) תנקה את הראש מכל דבר אחר ותכנס כולך לישיבה!

בקיצור חכה לסוף אימון מתקדם. עד אז תלמד הכי טוב שאתה יכול, ותהיה החייל הכי טוב שאתה יכול! בהצלחה!

א-אתה רוצה להתקדם בצבא?להיות קצין וכו'?אם כן אז זה באמת הולך להיות החיים שלך ואתה צריך למצוא בתזוג שתלך איתך בדרך הזו. אם לא אז אולי אם אתה  מוכן לחתונה שווה לשקול עוד פעם את עניין ה3 שנים/קרבי.ההקרבה בלהיות נשוי בצבא היא עצומה, וזה קשה מאד.אם הצבא זה לא העניין שלך בחיים לא הייתי ממליץ על כזה דבר.

ב-צריך להיות מודע-זה קשה מאד מאד.זה לסנן את אשתך 12 שעות ביממה בערך, לראות אותה גג יום בשבוע. גם מתי שהיא ממש צריכה אותך פתאום אתה לא תמיד תוכל להיות שם לידה. בקיצור זה סיכון לבעיות בשלום בית מההתחלה.אתה רוצה להיכנס מראש לענייני שלום בית רק כי"אנחנו לא בורחים מקשיים"??

ד.א גם אם האשה תומכת בעניין זה לא אומר שבהמשך הכל יילך חלק. אין מה לעשות,אשתך תרצה להרגיש נשואה אחרי שהיא תתחתן, הצבא,בעיקר בהתחלה, דיי יפריע לה להרגיש ככה.

(אני עכשיו בצבא,מפקד של חיילים נשואים,עושה 3 שנים.)

אני לא חושב שאני אקיף את כל התגובות, אנסה להגיב על מה שנחרט בזכרוני..

לגבי השאלה לכמה זמן אני הולך להיות בצבא, אני לא חושב שזה משהו שאפשר לדעת, אני מכיר מקרוב בחור שהלך לצבא, התגייס קרבי+ היה הולך ליותר קרבי אם היה יכול, והיום הוא במשהו חצי קרבי, כבר חמש שנים בצבא, אחרי קורס קצינים, לא נראלי שהוא יודע מתי הוא יעזוב את הצבא, הוא כנראה הולך לחתום עכשיו על 'חוזה לטווח ארוך', אני לא יודע לכמה זמן הוא חשב שהוא הולך להכנס מראש.

האם אני יודע לכמה זמן אני הולך? לא, אני עוד לא יודע לאן, אבל אני מעריך שקורס קצינים יהיה באופציות שלי, הלאה? אין לי מושג...

מי שזה באמת חשוב לאו מוכן להקריב הרבה, אתן דוגמא שונה אז לא לקפוץ עליי...

מדריך חוץ בסניף, זה דורש המון, אחי היה, אני לא ממש יודע כמה זה פגע לו בלימודים בישיבה, אני בטוח שזה גרם לפגיעה בקשר עם ההורים, מן הסתם כמו כל הדרכה, זה גרם  לחיכוכים עם הצוות החינוכי בישיבה, ולהורים שלי בטח לא היה קל עם זה, אני בטוח שגם לאחי זה לא היה קל לוותר על הזמן בבית, ואיפה שהוא היה זה אמר מן הסתם שיצא לו חודש וחצי לא לראות הבית. אז נכון שקשר של ילד מתבגר זה שונה מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מקשר של בעל ואשה, אך גם לילד זה קשה לעזוב את הבית, זה דורש ממנו המון.

האם זה פוגע בהדרכה שלו? האם זה מונע? כן, יש כאלה שלא ילכו לזה, אבל מיש זה באמת חשוב לו, ילך על זה עם כל הקשיים! לי ממש לא פשוט לשבת וללמוד, אני ילד של בית, ילד של מיטה, מצידי לישון המון, האם זה אומר שאני לא נלחם, לא מקריב? האם לא נוצרים מתחים ביני לבין אנשים אחרים בגלל מעשים שלי? נוצרים הרבה, על כל צעד ושעל יש לי אנשים שאני 'מתחכך איתם'  אבל אני מאמין/בוטח בצדקת דרכי ואני ממשיך, משתדל לא להזיק למי שסביבי, לא לפגוע, אך זה לא פוגע בכך שאני יעשה מה שאני עושה כמה שיותר!

צבא חשוב לי, להקים בית חשוב לי, יש לי עוד לא מעט דברים שאני חושב שהם חשובים, ואני מוכן להקריב בשבילם, אני לא חושש להרים שני דגלים ויותר, אני מודע לקשיים אבל אני לא נחלש מההחלטות שלי, החכמה היא לא להרים דגל אחד ולמסור את הנפש עליו, החכמה היא להרים שני דגלים ולמסור את הנפש על שניהם!!

כל הכבוד!! תמשיך להאמין בדרכך מסכימה עם כל מילה

ושהתגובות פה לא יחלישו אותך..

זה ממש לא אידיאל וזה ממש לא רצוי.

מי שכבר נמצא בקשר מלפני כן ואין ברירה - ברור שצריך לחזק אותו ואותה כלפי המערכה הזאת שהם ניצבים לפניה.

אבל מלכתחילה?

התורה כבר אמרה 'שנה יהיה לביתו', זה האידיאל האמיתי. שבעל ישמח את אשתו ויהיה בבית כל יום שנה מהנישואים כדי לבנות קשר טוב עמוק ויציב, ולזה צריך וחובה לשאוף.

יש המון בעיות מאוד משמעותיות בזוג טרי נשוי שהבעל בצבא ואסור לטאטא אותם.

ובאמת חכם עיניו בראשו למנוע כזה מצב, לא להיכנס אליו מלכתחילה.

הדיון כבר מתארך, אבל, אני עדיין חושב שזה הדבר הנכון, זה לא אידאל להתחתן ולהיות חייל, אך שני הדברים בפני עצמם הם אידאלים(ומצוות בלי קשר) כך שזה שהם ביחד זה אילוץ, אך האילוץ לא דוחה את אף אחד מהם.

אנחנו נגיד לד"ר תול לעשות הסמכה מיוחדת לתואר שני לחפרנים כמוך...

2 דגלים או 3 זה אחלה!

(גם בית גם ילדים גם המשפחות גם לימודים גם עבודה גם התנדבות גם שכנים גם תורה גם.... 100 דגלים לכל בית בלי מאמץ!)

אבל-

יש דגלים שבהכרח!! עולים אחד על השני

בית מבוסס על קשר על נוכחות על להיות ביחד באותו מקום (=בית) לא מעט

נישואין מבוססים על טוטאליות- אני שלך ואת שלי ושנינו של השם ואין עוד מלבדנו!

שירות בצבא- מבוסס על נוחות אינטנסיבית בצבא, על שעות פנויות מינימאליות- בשביל להקדיש לבית

מבוסס על הטוטאליות- אתה שייך לצבא, חייל הוא רכוש צהל ואתה נשוי לנשק שלך!

וזה מתנגש

במחשבה

ובמעשה

אפשר לשרוד קשיים- נכון- אבל  למה להכנס אליהם בלי צורך???

קראתי את רב התגובות כאן ואני מסכימה עם הגישה שכמו שלהיות אשת אברך זה לא פשוט (מבחינת הפרנסה, גידול הילדים וכו') גם להיות אשת קבע זה לא פשוט- אבל, האמונה באידיאל ובדרך שבה אני רואים את החיים נותנת את הכוחות להתמודדות עם המשברים.

גושניק, מסכימה איתך! ושכוייח על הרצון הטוב לשרת 3 שנים!

אל תיתן לתגובות השונות פה לשנות את דעתך.

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך.

ונשמע לי טריוויאלי שמה שהיא כתבה נאמר בקונטקסט לא רגיש.

וכן, אם אני רווק אני רוצה שיהיו רגישים כלפי.

וכן, בלי קשר לנושא של רווקות אני חושב שרגישות זה דבר שנכון טוב במידה הנכונה.

אז איך שנים? וגם אם היא אמרה  זה סבבה. אין לי בעיה לשמוע ולפרגן. אבל כל עוד זה לא שכל מילה שנייה זה “תראי מה הוא קנה”, “תראי מה הוא הביא לי”, “תראי מה הוא אמר”, “תראי את התמונות של ההריון”...

גם בזה אין לי בעיה כל עוד זה דרך אגב, פשוט כשזה כל הזמן זה כבר חופר קצת. שיחה של שעתיים רק עליה.. מרגיש שהיא שכחה שיש בה עוד רבדים חוץ מזה.

למרות שזה חמוד לפעמים 

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!


 

עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;

המתיני מעט עד יעבור זעם......

בעז"ה שיהיה בקרוב טוב גלוי ומתוק

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:

א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.

ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.

ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?

מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.

האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.

חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה. 

ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.

מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -

למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.

מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.

איזה סגנון חיים אתה מצפה?

איך תממן את זה?

איך ואיפה תראה המשפחה שלך?

נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.

באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.

אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.

שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.  

להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.  

כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק.  נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום  בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.  

גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.  

הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.  

בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים.  וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך.   פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך.  לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.  

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.

אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.

אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.

אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.

אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.

אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.