אצלי זה או מקסימום תורה, או מקסימום צבא מתוך תורה גדולה.

זאת בכל אופן השאיפה, אם הקב"ה סבור אחרת... הנני, עשה בי כרצונך!

יותר משנה ה -"למה"

השאלה היא מהי הסיבה.

אם הבחור רואה לנכון לשבת כמה שנים בישיבה כדי לבנות את עצמו/ להתחזק,

ואז להתגייס לשירות מלא בצבא מתוך אידאל-

אז זה עניין אחר..

אני כן בישיבה, אבל אני מתגייס בקרוב(בי"ח אדר) לשלוש שנים...

זה די חשוב הפרט הזה לא?...(שאני הולך לצבא עוד 7 חודשים..)

על זה נאמר- (ברכות דף ז.) 'אמר רבי אבין ואיתימא רבי אבינא: רגע כמימריה' כרגע אני בישיבה... אני תזזיתי מדי בשביל שיגידו עלי את המשפט הזה...

ותהיה כל כולך בלימוד.. שיספיג אותך טוב לקראת הצבא!!

ואני מכירה עוד מלא חברות שדווקא כן מחפשות כזה..

בכול אופן שיהיה ב"הצלחה!

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

יש הרבה אמת במה שנכתב, מנגד, יש בחורות שמסוגלות לעמוד בזה, ויש כאלה שזה אף עשה להם טוב, קשר בצורה כזו דורש המון, אני מכיר מישהו שהתחתן והיום הוא מ"פ, האם היה לו פשוט? סביר להניח שלא,אך הוא ואשתו הלכו על זה מראש, וידעו שזה מה שהם הולכים לקראתו, וזה מתאים להם, האם זה מתאים לכל אחד? ח"ו כמו נישואים בגיל צעיר, וכמו עוד הרבה דברים...

שיש הרבה הרבה בנות שאומרות כן,

חושבות שהן מסוגלות להכל,

ולא מודעות לכל ההשלכות של בעל בקרבי, 

ואז נכנסות לסיטואציות קשות ביותר!

זה מתאים לבודדות ביותר!

אני מכירה כמה זוגות שהוא היה בצבא או רצה קרבי ובסוף זה נגמר בג'וב...

אני חושבת שהכי חכם זה להתייעץ עם בעלי ניסיון

הכנסת את האידיאלים לפרופורציות.

אני חושבת שעד שלא מנסים, לא באמת יודעים מה זה.

כלומר, בהחלט יש מקום לחשוב על האידיאל שבדבר, כי בלעדיו באמת שאין טעם ליצור זוגיות בכזה מצב.

רק להראות מציאות אפשרית

כאילו - נפגשתי עם הרבה כאלו אבל לא למטרת חתונה

וברצינות, יש הבדל גדול בין השלב של טירונות ואימון מתקדם לכל מה שאח"כ.

גם אם אתה מוצא מישהי שמוכנה למסור את הנפש עבור עמ"י ולהתחתן עם חייל קרבי כדאי שהחתונה לא תהיה לפני סוף האימון המתקדם.

בכל מקרה, זה לא קל בעיקר לאישה אז כדאי שהיא באמת תהיה מודעת למצב שהיא מכניסה את עצמה אליו.

בטקס של סיום האימון מתקדם אצלנו המ"פ חילק סיכת לוחם לכל מי שנשארה חברה של אחד הלוחמים מלפני הגיוס ועד לשלב ההוא כאות הערכה. אני חושב שזה היה צעד מאוד חשוב במיוחד כשמדובר בכאלו שלא שומרים מצוות.

לא מזמן נסעתי באוטובוס עם חברה שלי -ואז הילדון שלה (בערך בן חצי שנה) התחיל לייבב...

לא הצליחה להרגיע אותו

בדיוק בעלה התקשר- מהצבא.. (כן כן 3 שנים קרבי. ב"ה. צדיקים)

אז היא אמרה לו- אולי תגיד לילד משו?

היה מגניב לראות שהילדון- באמת הבין! מה זה טלפון, שהוא זיהה את הקול של מי שדיבר אליו

[זה היה אנקדוטה- רוצים חיים כאלו?]

גושניק-

כרגע בחיים הסדר עדיפויות שלך זה ללכת לקרבי 3 שנים.

וזה נהדר

כשמתחתנים- משו בסדרי עדיפויות בחיים משתנה. דברים מקבלים משקל אחר וחלוקת-משאבי-חיים אחרת.

לכן הגיוני וגם טוב שבחור שמתעתד להיות קרבי- אבל בזכות הבחורה והבית- יעבור להיות ג'ובניק....

(אותו היגיון יכול להיות גם בנושאים של מה ללמוד ואיפה וכמה- למשל)

דבר רשון, אחי קיבל חניך מופת, בסיום הטירונות שלו, ואחד המפקדים נתן גם לאשתו של אחי(הוא היה נשוי +1) סיכה של החניך מופת או משהו כזה, בכל אופן אחרי האימון מתקדם, אחי ירד לג'וב.

אחי השני היה מאורס, זה היה בתנאי שהנישואים לא יפריעו לשירותו הקרבי, בסוף הוא ביטל אירוסין, לא יודע אם בגלל זה, הוא לא סיפר לי, אני יודע שהיו גם בעיות אחרות...(היום אחי חילוני)

אני מכיר אנשים שהיו נשואים בצבא, וכו' ואני יודע שזה לא מתאים לכל אחד/אחת, אני יודע שזה קשה, אני יודע שזה מאוד מאוד מורכב, ושיש הרבה שזה לא היה להם טוב.

מצד שני, אנחנו בורחים מקשיים? אם זה הדבר הנכון לעשות(בהנחה שזה הדבר הנכון) אז בגלל שזה קשה לא נעשה את זה? קשה לי לשבת על הישבן כל היום וללמוד תורה, אני לא היפר אקטיבי, אבל אני צריך לזוז לעשות, אני לא מסוגל להצטמצם ללימוד, האם בגלל זה אני יוותר על לימוד בישיבה? לא! אני אחפש דרכי התמודדות!

קשה להיות נשוי בצבא, אז נברח מזה? (שוב בהנחה שזה הדבר הנכון) נמצא דרכי התמודדות, נמצא ביחד עם האישה(לא, אין לי) איך אנחנו מתגברים על זה? איך אנחנו מוצאים איזה שהם תחליפים? בקיצור- לא בשמיים היא, זה קשה, אבל לא מתים מזה...

נקי יהיה ..

אח"כ ירחם ה'.

ומי שהצטרף אליה

כמובן חוץ מבודדות יחידות סגולה וכו...(לא בזילזול אלא בהערכה)

אבל השאלה היא למה לא לחכות עם זה?

למה לצאת לפני הצבא אם מחליטים מראש להתמסר לצבא?

הייתם מתחילים תואר באוניברסיטה הפתוחה לפני צבא 3 שנים?

התשובה של רובינו היא לא!

כמובן שיש יוצאי דופן יחדי סגולה וכו...

אבל למה לפתוח 2 חזיתות בבת אחת?

(לא מופנה ישירות לגושניק)

אם בוער לך

חכה עד אחרי ההכשרה הראשונית ותתחיל לחפש

אם בוער בך יותר להתחתן אז תתחיל לחשב מחדש סדרי עדיפויות וריכוזי כוחות

כדאי לך לצאת אחרי 3 שנים צבא ...בגלל שזה ממש קשה להתחיל ככה קשר וגם צריך להשקיע המון...

צבא גם מאוד מעייף , בייחוד קרבי....לדעתי כדאי לך לצאת לקראת סוף הצבא או אחרי צבא...

אל תעשו את זה.

אל תפגשו עם מישהו לפני גיוס, למה?

כי לא לך ולו לא אין מושג איך נראה צבא, וצבא לא יודעים עד שאתה נכנס פנימה.

כי באמת אין לאף אחד מושג לאן תיפול ולאן תתגלגל ותאמינו לבעלי ניסיון שאין לכם מושג לאן תגיעו..

חכה, תתגייס, תסיים טירונות, תראה איך זה לדבר פעם ביום עם אבאמא ואח"כ תראה מה זה לדבר פעם ביום עם האישה..

קודם תראה מה זה צבא אח"כ תתחיל לצאת עם בנות..

לאן אתם ממהרים? יש לזה מחיר מאוד מאוד כבד, שלדעתי מאוד לא שווה לשלם אותו.

יציאות טובות משכורת יותר טובה עזרה בשכר דירה יש יתרונות וחסרונות השאלה כמה מכנים להקריב 

לא הייתי מוכן לזה...

לשמוע את אשתך בוכה לך בטלפון כל ערב?

להצטער על כך שאישה נשואה במקום להנות אחרי יום קשה עם בעלה, 3 שנים רואה סרטים במחשב בלילה משעמום?

במיוחד שהבית ריק ועדיין אין ילדים?

לא נראה לי שאתם כ"כ יודעים על מה אתם מדברים ומה המחיר של זה.

אני מכיר לא מעט שהתחתנו לפני השירות ובמהלכו ולא קרה כלום....

אבל אני מסכימה איתך שיש כאלו שמסוגלות לעבור יפה את התקופה הזו.

אין פה על מה להתווכח כי יש כאלו שיכולות להתמודד ויש כאלו שלא.

זה כמו שרוב הבנות לא מסוגלות להיות אברכיות. זו שליחות לא פשוטה.

והיא לא תדע עד שלא תתחתן,

לא סתם חז"ל אמרו נקי יהיה לביתו שנה אחת...

לא יודעת אם כתבת מניסיון חיים או מהתרשמות מהסביבה...

יש בנות שטוב להן להזמין חברה הביתה כמעט כל ערב

יש בנות שטוב להין להיות קרובות לבית של ההורים

יש בנות שיכולות לדבר עם הבעל בלי לבכות כל ערב.... גם לשמח

יש זוגות שמתברכים בילדים מהר- ואז הבית לא ריק כ"כ....

החיים זה דבר זורם, גמיש, משתנה

לכל בית יש את הדבר שמניע, שחשוב, האידאל שעובדים כדי להגשים אותו.

זה ממש מעודד לחבק כרטיס אשראי בלילה...

חיילים נשואים עושים בדיוק אותו דבר כמו הרווקים, ולא תמיד יש יותר תשמ"ש [תשלומי משפחות] ולדבר עם האשה זה לא בהכרח אפילו פעם ביום, יכול להיות גם פעם בשבוע לדקה אחת. זה אומר גם לא להיות שבתות וחגים ביחד, זה אומר גם שאין חופשות כשרוצים...

זה מאד מאד לא פשוט!!!

אני נשואה לחייל קרבי ולענ"ד מי שחושב לעשות את זה צריך לדבר הרבה הרבה עם מי שנמצא בסטואציה הזאת, ולא עם מי שרק מדבר אידיאלים ולא חי את זה. כי זה קשה. מאד.

אבל... יש להם הרבה הקלות איתי במחלקה היו 3 נשואים והם היו יוצאים הרבה יותר לסופשי"ם והיו יוצאים יותר מוקדם לבית 

יש לי גם חבר ששירת בנצח והוא היה מביא את אשתו לשבתות בבסיס.

בסופו של דבר יש הקלות ואפשר להסתדר צבא זה לא הדבר היחיד שבשבילו צריך להקריב יש לא מעט עבודות אזרחיות שגם הם דרושות הקרבה משני בני הזוג וצריך לדעת להסתדר..

ולא תמיד יש הקלות לנשואים. אי אפשר לסמוך על זה מראש. זה תלוי במפקד ובמצב הרוח שלו הרבה פעמים. ולא תמיד הוא מבין

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

כתבתי לך תגובה באופן אישי בבקשה כנס לכרטיס אישי שלך..

כשהוא יראה את ההודעה הזו - הוא גם יראה את ההודעה ההיא.

אני חושבת שזו אומללות!! איך אפשר לבנות כך זוגיות? מה גם שאני ושבת שהפגישות כרגע לא תהיינה עם מספיק מחשבה, ויתכן אף מלחץ, וההחלטה שתתקבל יכולה להיות פזיזה, הן לכן והן ללא..

נקודה נוספת שראויה למחשבה: אם אתה לא מתכוון להיות קרבי עד הפנסיה, אז בינתיים האישה תתרגל שאת החוזר הביתה רק בסופי שבוע, ותסתדר מצוין בצורה זו,, כי תתרגל לחיים כאלו, ואז, שתשתחרר מהקרבי בעז"ה בעוד שלוש שנים, ונקווה שקודם, כי תהיה גאולה שלימה, מה אז תעשה בבית? יתכן מצב בו האישה תרגיש שאתה מיותר, או מסתובב לה בין הרגליים, או לוקח את מקומה- בקיצור- מצב רגיש ומסוכן, שאפשר בקלות לפרק תחבילה..

אז בהצלחה ובשורות טובות..

שמעתי כבר מכמה מקורות מקרוב שהבן אדם השתנה לגמרי אחרי הצבא-

הוא לא נשאר אותו אדם ואותו אופי של קודם.

נהיה יותר קשוח, קרבי גם בבית, מרים קול (ככה התרגלו בצבא)

פוקד...

וכו'.

לא פשוט.

תני לו לעבור את התקופה הנ"ל לבד, זו תקופה לא פשוטה לבנאדם.

תני לו לעבור את השינויים ואז תחליטי אם את אוהבת את השינוי אצלו או פתאום מחפשת את מה שהוא היה בגלגולו הקודם...

הצלחות!

אני רואה בשרות הצבאי שליחות עצומה!!! ואם אתה באמת רואה בשרותך שליחות, אז טוב מאוד שתחסוך מעצמך פגישות מיותרות !!! 

יש לא מעט בחורות שחושבות כמוני... עם כל המורכבות שבנישואים עם חייל/קצין/איש קבע!!!

ותזכור... אתה בעצמך לא היית רוצה לצאת עם מישהי שלא רואה בשירות הצבאי שליחות. וכן, זו מסירות עצומה וחיי זוגיות לא פשוטים בכלל!!!

אבל האם אתה מחפש חיים קלים???

בהצלחה רבה בצה"ל!!!

נ.ב. נכון לא כולם יכולים להיות כמו אהרון הקצין למופת ואישתו צביה!!! אז צריך להיות כנים עם עצמנו... ומי שיכול להיות שליח ה' אמיתי - בצבא, שלא יהסס!!! ברכת ה' איתך!!!

המ"פ שלי (דתי) התגייס נשוי +ילד ל3 שנים והיום הוא מ"פ. אבל קודם תסיים טירונות אימון מתקדם, ואז תחשוב פעם נוספת. אל תהיה לחוץ להחליט עכשיו, החלטות לא צריכות להגיע מלחץ אלא מבטחון.

מה שאתה כותב כאן הרבה שמקושי לא בורחים- זה לא סיבה להכניס אותו בכח לחיים שלנו- אם הוא ירצה הוא יכנס לבד... שמבינים שהולכים לעשות משהו קשה צריך לחשוב האם כדאי לחכות קצת כדי להקל את הקושי (יכול להיות שלא כדאי לחכות, אבל הגיוני מאוד שכן), זה לא בושה...

בנוסף- אתה עכשיו בישיבה, אין לך עוד הרבה זמן להיות שם (7 חודשים לישיבה זה מעט מאוד!) תנקה את הראש מכל דבר אחר ותכנס כולך לישיבה!

בקיצור חכה לסוף אימון מתקדם. עד אז תלמד הכי טוב שאתה יכול, ותהיה החייל הכי טוב שאתה יכול! בהצלחה!

א-אתה רוצה להתקדם בצבא?להיות קצין וכו'?אם כן אז זה באמת הולך להיות החיים שלך ואתה צריך למצוא בתזוג שתלך איתך בדרך הזו. אם לא אז אולי אם אתה  מוכן לחתונה שווה לשקול עוד פעם את עניין ה3 שנים/קרבי.ההקרבה בלהיות נשוי בצבא היא עצומה, וזה קשה מאד.אם הצבא זה לא העניין שלך בחיים לא הייתי ממליץ על כזה דבר.

ב-צריך להיות מודע-זה קשה מאד מאד.זה לסנן את אשתך 12 שעות ביממה בערך, לראות אותה גג יום בשבוע. גם מתי שהיא ממש צריכה אותך פתאום אתה לא תמיד תוכל להיות שם לידה. בקיצור זה סיכון לבעיות בשלום בית מההתחלה.אתה רוצה להיכנס מראש לענייני שלום בית רק כי"אנחנו לא בורחים מקשיים"??

ד.א גם אם האשה תומכת בעניין זה לא אומר שבהמשך הכל יילך חלק. אין מה לעשות,אשתך תרצה להרגיש נשואה אחרי שהיא תתחתן, הצבא,בעיקר בהתחלה, דיי יפריע לה להרגיש ככה.

(אני עכשיו בצבא,מפקד של חיילים נשואים,עושה 3 שנים.)

אני לא חושב שאני אקיף את כל התגובות, אנסה להגיב על מה שנחרט בזכרוני..

לגבי השאלה לכמה זמן אני הולך להיות בצבא, אני לא חושב שזה משהו שאפשר לדעת, אני מכיר מקרוב בחור שהלך לצבא, התגייס קרבי+ היה הולך ליותר קרבי אם היה יכול, והיום הוא במשהו חצי קרבי, כבר חמש שנים בצבא, אחרי קורס קצינים, לא נראלי שהוא יודע מתי הוא יעזוב את הצבא, הוא כנראה הולך לחתום עכשיו על 'חוזה לטווח ארוך', אני לא יודע לכמה זמן הוא חשב שהוא הולך להכנס מראש.

האם אני יודע לכמה זמן אני הולך? לא, אני עוד לא יודע לאן, אבל אני מעריך שקורס קצינים יהיה באופציות שלי, הלאה? אין לי מושג...

מי שזה באמת חשוב לאו מוכן להקריב הרבה, אתן דוגמא שונה אז לא לקפוץ עליי...

מדריך חוץ בסניף, זה דורש המון, אחי היה, אני לא ממש יודע כמה זה פגע לו בלימודים בישיבה, אני בטוח שזה גרם לפגיעה בקשר עם ההורים, מן הסתם כמו כל הדרכה, זה גרם  לחיכוכים עם הצוות החינוכי בישיבה, ולהורים שלי בטח לא היה קל עם זה, אני בטוח שגם לאחי זה לא היה קל לוותר על הזמן בבית, ואיפה שהוא היה זה אמר מן הסתם שיצא לו חודש וחצי לא לראות הבית. אז נכון שקשר של ילד מתבגר זה שונה מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מקשר של בעל ואשה, אך גם לילד זה קשה לעזוב את הבית, זה דורש ממנו המון.

האם זה פוגע בהדרכה שלו? האם זה מונע? כן, יש כאלה שלא ילכו לזה, אבל מיש זה באמת חשוב לו, ילך על זה עם כל הקשיים! לי ממש לא פשוט לשבת וללמוד, אני ילד של בית, ילד של מיטה, מצידי לישון המון, האם זה אומר שאני לא נלחם, לא מקריב? האם לא נוצרים מתחים ביני לבין אנשים אחרים בגלל מעשים שלי? נוצרים הרבה, על כל צעד ושעל יש לי אנשים שאני 'מתחכך איתם'  אבל אני מאמין/בוטח בצדקת דרכי ואני ממשיך, משתדל לא להזיק למי שסביבי, לא לפגוע, אך זה לא פוגע בכך שאני יעשה מה שאני עושה כמה שיותר!

צבא חשוב לי, להקים בית חשוב לי, יש לי עוד לא מעט דברים שאני חושב שהם חשובים, ואני מוכן להקריב בשבילם, אני לא חושש להרים שני דגלים ויותר, אני מודע לקשיים אבל אני לא נחלש מההחלטות שלי, החכמה היא לא להרים דגל אחד ולמסור את הנפש עליו, החכמה היא להרים שני דגלים ולמסור את הנפש על שניהם!!

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

זה ממש לא אידיאל וזה ממש לא רצוי.

מי שכבר נמצא בקשר מלפני כן ואין ברירה - ברור שצריך לחזק אותו ואותה כלפי המערכה הזאת שהם ניצבים לפניה.

אבל מלכתחילה?

התורה כבר אמרה 'שנה יהיה לביתו', זה האידיאל האמיתי. שבעל ישמח את אשתו ויהיה בבית כל יום שנה מהנישואים כדי לבנות קשר טוב עמוק ויציב, ולזה צריך וחובה לשאוף.

יש המון בעיות מאוד משמעותיות בזוג טרי נשוי שהבעל בצבא ואסור לטאטא אותם.

ובאמת חכם עיניו בראשו למנוע כזה מצב, לא להיכנס אליו מלכתחילה.

הדיון כבר מתארך, אבל, אני עדיין חושב שזה הדבר הנכון, זה לא אידאל להתחתן ולהיות חייל, אך שני הדברים בפני עצמם הם אידאלים(ומצוות בלי קשר) כך שזה שהם ביחד זה אילוץ, אך האילוץ לא דוחה את אף אחד מהם.

אנחנו נגיד לד"ר תול לעשות הסמכה מיוחדת לתואר שני לחפרנים כמוך...

2 דגלים או 3 זה אחלה!

(גם בית גם ילדים גם המשפחות גם לימודים גם עבודה גם התנדבות גם שכנים גם תורה גם.... 100 דגלים לכל בית בלי מאמץ!)

אבל-

יש דגלים שבהכרח!! עולים אחד על השני

בית מבוסס על קשר על נוכחות על להיות ביחד באותו מקום (=בית) לא מעט

נישואין מבוססים על טוטאליות- אני שלך ואת שלי ושנינו של השם ואין עוד מלבדנו!

שירות בצבא- מבוסס על נוחות אינטנסיבית בצבא, על שעות פנויות מינימאליות- בשביל להקדיש לבית

מבוסס על הטוטאליות- אתה שייך לצבא, חייל הוא רכוש צהל ואתה נשוי לנשק שלך!

וזה מתנגש

במחשבה

ובמעשה

אפשר לשרוד קשיים- נכון- אבל  למה להכנס אליהם בלי צורך???

קראתי את רב התגובות כאן ואני מסכימה עם הגישה שכמו שלהיות אשת אברך זה לא פשוט (מבחינת הפרנסה, גידול הילדים וכו') גם להיות אשת קבע זה לא פשוט- אבל, האמונה באידיאל ובדרך שבה אני רואים את החיים נותנת את הכוחות להתמודדות עם המשברים.

גושניק, מסכימה איתך! ושכוייח על הרצון הטוב לשרת 3 שנים!

אל תיתן לתגובות השונות פה לשנות את דעתך.

סיפורים כאלו לדעתי בעיקר מחלישים. על רוב מקרים שבהם הסגולות לא עובדות, לא כותבים סיפורים מרגשים, ואז אנשים תולים תקוות ונופלים לייאוש יותר חזק.

גם לא אהבתי את המסגור שאסור שהבת הצעירה תתחתן לפני הגדולות. כידוע, במקורות מי שהקפיד על זה במיוחד היה לבן הארמי. לא בדיוק דמות להערצה. מקרים של נישואי אח צעיר לפני הבכור הם מורכבים וצריכים להתנהל ברגישות, אבל אין עניין שהצעיר יסבול רק כי האח הגדול עוד לא מצא.

(ומסכן הבא בסיפור הזה, שכיאה לציבור החרדי, צריך לממן 4 חתונות במחירי עתק כולל דירה ומחייה לשנה לכל בת. היה עדיף לבקש מהחתן המהולל להתפלל ברווחים גדולים יותר כדי שהאבא יוכל לחסוך...)

במיוחד שאצל כל אחד יש קושי אחר.

כל הסגולות הן גורנישט, נאדה, כלום ושום דבר. כל סיפורי המופתים מתבססים על חומר פלצבו שבמקרה עזר, פעם אחת מתוך טריליון, ואז הכריזו עליו כעל תרופת פלא. להבדיל, גם לנוצרים ולמוסלמים יש סגולות, קמעות, קברי צדיקים ושאר האמצעים למשוך לקב"ה בזקן שאין לו.

אך נימת הזלזול שלך בעניינים שרבים מחכמי ישראל ייחסו להם משמעות גם אם שולית, מקוממת ויש בה טעם לפגם. חוץ מזה, אתה בהחלט מוזמן להחזיק בעמדתך, אך דע לך שאין כמעט דרך לחקור בכלים אמפיריים את אמיתות הצלחת סגולות ואמיתות מופתים, וכנראה שגם לו היתה כזו, רובן לא מעולם לא נחקרו וכנראה שלעולם לא ייחקרו.

אתה יכול לטעון שאין שום סיבה להאמין שדברים כאלה עובדים, אך קביעה נחרצת שהכל שקר ושטויות היא לא מדעית, לא רצינית, ולדעת רבים וחכמים - גם לא נכונה.

וזה הולך ככה:

אם גדולי ישראל הם כאלה גדולים, ובעלי המופתים מחוללים ניסים בסיטונות, והסגולות עובדות, אז איך זה שבעיתות משבר עם ישראל אוכל אותה? איך זה שאותם ה"גדוילים" על עצותיהם וסגולותיהם לא היו מסוגלים להתמודד לא עם תנועת ההשכלה, לא עם עזיבת הדת, לא עם המשטר הסובייטי ולא, להבדיל, עם "גזירת הגיוס"? איפה אסטרטגיות מבריקות (חוץ מהפגנות חד-גוניות ועצרות משמימות), איפה פולסא דנורא, איפה פיטום הקטורת שפועל את פעולתו, מה עם קמעות, לחשים וקברי צדיקים? מה יש לרבי נחמן לומר על המלחמה באוקראינה (כשבוע לפני הפלישה אורגן אירוע רב-משתתפים על הציון שלו באומן)? האם רבי מגור ביטל את הקורונה כפי שהאדמו"ר מוויז'ניץ ביקש ממנו?

אם מישהו טוען שהוא ברווז, אך בשעת השי"ן מתברר שהוא לא יודע לשחות כמו ברווז ולגעגע כמוהו, ברווזיותו מוטלת בספק רב.

אני מראש מתנצל על התקיפוּת, אני לא אוהב להתבטא כפי שאתבטא כאן, אך הזלזול שלך בחכמי ישראל חייב לקבל תגובה הולמת, אל נא תעלב:

טענתך משולה לטענה שחץ וקשת הוא כלי נשק דמיוני שלא עובד, מכח העובדה שהתברר שמישהו ירה חץ פעם לכיוון מטרה ולא היה פיצוץ בקנה מידה של נשק גרעיני. וכמו כן, התברר שפעם מישהו ירה והחטיא.

אפילו המופתים הכי עוצמתיים, כמו ירידות האש של אליהו הנביא - לא היתה לגביהן וודאות ברמה שאפילו צדיק כמותו היה יכול לסמוך עליהן, ולכן אליהו נס על נפשו מפני איזבל.

"וַיַּעֲנֶ֣ה אֵלִיָּ֗הוּ וַיְדַבֵּר֮ אֶל־שַׂ֣ר הַחֲמִשִּׁים֒ וְאִם־אִ֤ישׁ אֱלֹהִים֙ אָ֔נִי תֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וְתֹאכַ֥ל אֹתְךָ֖ וְאֶת־חֲמִשֶּׁ֑יךָ וַתֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַתֹּ֥אכַל אֹת֖וֹ וְאֶת־חֲמִשָּֽׁיו"׃ - מלכים ב, פרק א

"וַתִּשְׁלַ֤ח אִיזֶ֙בֶל֙ מַלְאָ֔ךְ אֶל־אֵלִיָּ֖הוּ לֵאמֹ֑ר כֹּֽה־יַעֲשׂ֤וּן אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יֽוֹסִפ֔וּן כִּֽי־כָעֵ֤ת מָחָר֙ אָשִׂ֣ים אֶֽת־נַפְשְׁךָ֔ כְּנֶ֖פֶשׁ אַחַ֥ד מֵהֶֽם׃ וַיַּ֗רְא וַיָּ֙קׇם֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־נַפְשׁ֔וֹ" - מלכים א, פרק יט.

כמובן שאין בכלל מה להשוות בין נסי הנביאים לסגולות של אדמו"רים, אך קל וחומר בריבוע - יש כאן.

גם הדוגלים בסגולות מבינים שאין הבטחה שהן תעבודנה, וגם כשעובדות - השפעתן מוגבלת ומצומצמת מאד. אבל למה לנו לדבר על סגולות, הרי ברור (לי לפחות) שתפילות יש להן פעולה חזקה הרבה יותר מאשר סגולות, וגם התפילות הכי עמוקות ונשגבות אין לגביהן שום וודאות שתישאנה פירות כפי שהמתפלל קיווה.

בקיצור, ה"הוכחה האמפירית שלך על דרך השלילה" לא פחות ממגוחכת, לא הוכחה ולא אמפירית, אך שלילה של הנחת מוצא שיש לך הבנה כלשהי בנדון - בהחלט יש כאן.

יאללה, שאדמו"רים והבאבות יגזרו על שופטי בג"ץ להפסיק את המרדף אחרי החרדים. כל כך פשוט, לא?

היא הנותנת: בתנ"ך הניסים היו גלויים, עוצמתיים, ובמשורה, ואילו בחומש הסגולה היחידה היא נחש הנחושת. החל מתקופת הגמרא התחיל מעין פס ייצור של ניסים וסגולות.

לחשוב שצדיק גוזר והקב"ה מקיים זה איזהו חוק פיזיקלי, שפשוט עובד כך, זו הבנה שגויה מאד שהופכת את יחס העובד והנעבד ביהדות למעין עבודה זרה. ה' ירחם. לא לזאת היתה כוונת חז"ל.

תיארת מקרים שבהם אדם עשה מעשה (סגולות עם מקור מאוחר מאוד-אם בכלל יש לזה מקור- לא מצוות של ממש) ומיד מה שהוא רצה קורה בדיוק ברגע הנכון, מקסימום עם טיפה שינוי. ממש כספומט ברור שלוחצים על כפתור, ומיד הקב"ה עובד אצלך ונותן לך תוצאה ברורה.

מעבר לכך שזה ממש לא מציאותי, זה גם לא נכון מבחינה רעיונית.

וגם כן חולקת על כך שזוגיות זו איזו סגולה רוחנית שנופלת על מי שצדיק, ולא קשר אנושי שדורש עבודה והשתדלות מעשית, שיש לו ערך רוחני בשמיים. יש המון אנשים לא צדיקים בלי מידות ובלי כלום שנשואים. זה הכל שאלה האם מצאת מישהו שמוכן לקחת אותך ואתה מוכן לקחת אותו. כמובן שמידות טובות וכו מעלות את הסיכוי ומשפרות את איכות הקשר. אבל בתכלס, שני טיפוסים בעייתים בכל הבחינות, כל הם מחליטים שמתאים להם ביחד, יכולים לקיים חיי נשואים ארוכים יציבים. אין לזה קשר לסגולות.

אני לא מבין איך הסקת את שהסקת מתוך דבריי, אך נניח לכך.

כאמור, אני רחוק מלחבב סגולות, וחושב שגם לקיים מצוות של ממש מתוך גישה של 'כספומט' כפי שתיארת, זה בעייתי מאד, וסגולות לא שונות מזה.

בעיניי, סגולות לגיטימיות הן כאלה שעומדות ב3 תנאים, (הגיוני שיש עוד תנאים שטרם חשבתי עליהם):

• שהן נכנסות תחת קטגוריה רחבה של 'מעשים טובים', כגון עניינים שיש בהם חיבוב מצווה או כיו"ב.

• שהאדם יעשה זאת שלא מתוך מחשבה בעייתית שיש באפשרותו 'להפעיל' את הקב"ה בסגולה שהוא עושה.

• שהעיסוק בסגולה או באכזבה כשהיא לא פועלת כפי הרצוי לא גורם לזלזול או פקפוק ביסודות האמונה, ולא מביאים את האדם להרהר אחר מידותיו של הקב"ה.

אני חושב שקיימת גישה לפיה הסגולות פועלות לפי חוקי טבע רוחניים, ולכן גם שימוש בסגולות בתור דבר מנותק לחלוטין מעבודת ה' הוא דבר לגיטימי, כי זו כמו השתדלות טבעית, פשוט במישור המטא-פיזי. ייתכן שיש גם מחכמי ישראל שנקטו כך, אינני בטוח. בין כך ובין כך - אני מסתייג מאד מגישה זו. וסבור שיש בכך חשש 'דרכי האמורי'.

ראשית, התורה מבטיחה עושר, אושר וביטחון לעם ישראל כולו בתור קולקטיב, בתמורה לקיום מצוות קולקטיבי. השכר האישי שמור לעולם הבא. מאז ומעולם לא היו חסרים צדיקים שרע להם, ולא רק צדיקים.

שנית, אנחנו חיים בתקופה של היעדר הנבואה ושל העלם והסתר. אמפירית, זוג של הומואים הייטקיסטים אוכלי שרצים יהיה עשיר ומאושר הרבה מאברך משי, אשתו הגננת ושבעת ילדיו.

ככה יש רוחניקים, א-רוחניקים, ואנטי-רוחניקים. התגובה הפבלובית נגד כל אמירה רוחנית היא לא א-רוחניקית אלא אנטי-רוחניקית. נוקשות שאינה רציונלית אלא רציונליסטית. שלילה מראש מבלי לבדוק או לאפשר בדיקה.

לפני עלייתם של מדעי המוח זילזלו בכל מיני טכניקות מנטליות כפסיכוחוגיה בגרוש או פסאודו-מדע, והיום "פסיכולוגיה חיובית" למשל מתגלה כדבר מאוד ממשי, למרות שבשמיעה ראשונה זה נשמע כמו הבלים ניו-אייג'יים.

אתה מתגנדר במשפט "מתאם אינו סיבתיות" אבל אתה מתכוון לומר "אין שום סיכוי בעולם שיצליחו לגלות בכלל איזו סיבתיות". אמר בליבו ולא הוציא בשפתיו.

שואף לאפס, לא מחזקים אף אחד, רק גורמים לאנשים לפקפק בסיפורים אמתיים ופחות גרנדיוזיים על השגחת ה'.

לפני שבוע חבר קרוב שלי התארס, הבחור הכי מבוגר בישיבה כמעט. שאלתי אותו במה הוא תולה שפתאום השידוך הצליח?

הוא אמר שארוסתו הלכה 40 יום לכותל. ביום ה-41 הם נפגשו, ובפגישה השביעית הם סגרו.

אנחנו יהודים מאמינים. כפי המצוות והעברות - כך יהיה לנו טוב או רע בחיים (גם אם יש דיליי בעונש או בשכר). מי שלא מאמין בזה, חסר לו יסוד עצום בעבודת ה'. זה העיקר ה-11 ביג' עיקרים.

כנראה אתם חושבים שמועיל לשידוך זה להתקשר לעוד שדכנים ואתרים ולשפר מיומנות תקשרות. "כוחי ועוצם ידי". לא. לשידוך צריך זכויות רוחניות. ההשתדלות זה לצאת ידי חובה.

וכן, יש מצוות מסויימות שמועילות לשפע כזה או אחר ספציפי. והצדיקים מגלים זאת.

ואם זה מחליש - זו הסתכלות לא נכונה, אנחנו לא מכריחים את ה' לתת לנו כמו כספומט. צריך לבוא בענווה ולתת את המתנה הזו לה', ואם יהיה טוב בעיניו, הוא יתן לנו את מבוקשנו. ואם לא, העבודה הרוחנית שלנו תישאר לזכותנו לנצח בכל מקרה. "האומר סלע זו תהא לצדקה בשביל שיחיה בני, הרי זה צדיק גמור". (פסחים)

ומה שאמרו במסכת אבות [א ג] "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס", דהיינו, באופן שהוא מתחרט על הצדקה שעשה, אם לא יקבל את השכר שהוא מצפה לו. אבל אם הוא מתכוין רק שהצדקה תועיל לו, ואם לא תועיל, גם לא יתחרט על הצדקה, הרי זה צדיק גמור. (תוספות)

מאיפה הבאת את זה? מה הקשר?

וכי יש לנו איזו שהיא הבטחה לקשר ישיר כזה?

או שהכותב מעולם לא למד אף מקור תורני שעוסק בשאלות 'צדיק ורע לו, רשע וטוב לו', שהתנ"ך, דברי חז"ל, הראושנים, והאחרונים כל כך גדושים בהם.

לא אומר שלא מאמינים ב'תועלת עבודה רוחנית לזוגיות' כלשונך. (ולמען האמת, לא רק לזוגיות, אלא לכל עניין).

חייבת לשתף. שלפני כמה שנים קראנו 3 חברות 40 יום שיר השירים על חברה, לאו דווקא אחרי חצות, כל אחת מתי שהסתדר לה, וביום ה40 היא התארסה והיינו בהלם...

ועוד דבר לפני 3 שנים החלטתי לסיים 40 יום תהילים ופרק פד כל יום למציאת דירה וביום ה40 חתמנו אצל העורך דין.. בחסדי ה'

אם X אנשים במשך Y ימים יקראו טקסט כלשהו, בין אם מדובר במזמורי תהילים, בשיר השירים או בטורים של יאיר יעקבי, למישהו מהם יקרה משהו חיובי.

זה לא סותר את זה שמי שחווה 'על בשרו', צירוף מקרים משמעותי שבעקבותיו לתחושתו קיבל את בקשתו, או לחילופין נענש, עשוי מאד לזכות לתובנות בעניין השגחה פרטית. בוודאי כשאדם גם ככה מאמין בהשגחה פרטית, והחוייה רק ממחישה לו את אותה האמונה. ומחזקת אותה בליבו, ולא רק בשכלו.

אני למשל חוויתי נסים מטורפים כשהכרתי את אשתי. ה אם אני מודע לכך שאפשר להסביר את הדברים בכל מיני אופים ולצנן בכך את ההתרגשות - בהחלט כן.

האם אני בכל זאת מתחזקת אצלי בלב תודעת האמונה בכל פעם שאני חושב על הסיפור שלי? גם כן. אין סתירה.

כמו שהידיעה שקיימת היתכנות סטטיסטית להיפגע מברק (לא פגיעה ישירה) ולשרוד עם פציעות קלות בלבד לא תאפיל על התפעלותו של השורד (המאמין) מה'נס' שקרה לו.

א. אם הייתי מאמין שזה מתאים ונכון וכדאי ויעיל בסיטואציה, בוודאי. אם זה יפגע בהתקדמות הקשר או לא יועיל, לא

ב. אם הוא קוהרנטי ואני מסוגל להבין מה הוא חושב, זה ישנה מעט מאד. הגיוני שלאדם אחר יש ערכים שונים ממני

ג. לגלות שהערכים של אדם אחר מנוגדים משלי יוצר מתח וממילא משפיע על הקשר. לא לדבר על תוכניות לעתיד משותף

ד. אם זה יגרום לפרידה - עדיף לדעת מההתחלה

ה. תלוי באיזה תחום:

• פער של אמונות (העולם שטוח, ראש הממשלה הוא איש לטאה, איסור קטניות הוא טעות, הבעל שם טוב הוא דמות פיקטיבית) הוא בסדר גמור ואפילו מעניין.

  • כל עוד לא מדובר בדבר שבעיני הוא כפירה, שזה כבר פער ערכי

• פער ערכי - למשל שהיא עושה דברים שבעיני לא מוסריים, כמו בשר בחלב/עבודה זרה/חילול שבת/אשכנזיה שאוכלת קטניות/שרוול מעל המרפק - זה בעיה, לפעמים אפשר להעלים עין.

• פער בסגנון - למשל היא ממש רוצה, וזה קריטי לה, שבבית יהיה תמיד מוזיקה של אדם שאני לא סובל אותו - זה בעיה ממשית, כי לא יהיה לנו טוב ביחד

א. לא, לא אוהב להתווכח

ב. עד גבול מסוים, מותר שתהיינה דעות ולא אוהב לריב סביב זה

ג. לא ממש, ב' וג' בתנאי שזה לא משהו שתופש אצלם את כל היום והשיח

ד. לא מעניין אותי כל־כך

ה. כל פער שלא נוגע למרחב הבין־אישי, או למרחב ההלכתי, לא רלוונטי. בשני אלה, כל עניין לגופו.

הבעיה היא כאן - "וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו." זה צועק לי באוזן "אני דעתנית" ולכן זה לא יגיע לשלב הסעיפים בכלל.

והשואלת שייכת למחנה הימין (ליכוד-ציונות דתית-עוצמה יהודית).

האם לצאת איתו? אם הוא מצביע למפלגת שמאל-על-מלא (הדמוקרטים, הרשימה המשותפת), פערי ההשקפה ביניכם יהיו גדולים מדי. אם הוא "ימין ערכי" ונאיבי שמעדיף את בנט, ליברמןף איזנקוט-הביטחוניסט-כמו-רבין, מוטי לייטנר, אפשר לצאת איתו ולתהות על קנקנו. כלל לא כדאי לנהל ויכוח פוליטי בדייט הראשון, זה בטוח, זה לא יעזור ויעכיר את הקשר. אם הוא מצביע ג', ש"ס או נעם, אפשר לצאת, אך לחשוש לפערי מנטליות.

א. אין שום טעם ועניין בלשנות את דעתו מבחינה זוגית, אם לא רלוונטי כבר הקשר וחשוב לך מבחינה פוליטית ערכית אז למה לא.

ב. נראה לי שברגע שאנחנו שומעים משהו כזה נרצה או לא דעתנו משתנה יכול להיות שזה לא בצורה שאנחנו שמים לב במודע ויכול להיות שזה לא מפריע לנו אבל עדיין משנה את איך שאנחנו תופסים את מי שמולנו כמו שנגלה שמישהו צמחוני גם אם זה לא מטריד אותנו התפישה אותו מושפעת מזה.

ג. זה עשוי בשלב שאתה צריך לבחור האם לקשור את החיים שלך כמו שכתבו כאן יש הבדל משמעותי בין לבחור בין מפלגות עם בסיס ערכי דומה או לא רחוק בצורה קיצונית לבין מפלגות עם בסיס ערכים שלא מתאים לחלוטין לתפישת עולם שלנו זה מצביע שאולי הערכים שלו שונים מאלה שאנחנו רוצים להקים אליהם בית וצריך לדבר על זה ממקום של להבין את הערכים האלה לא מתוך שיפוטיות למה אתה בוחר בזה.

אפשר לגשר על הרבה פערים אם יש רצון מספיק וחיבור השאלה האם מלכתחילה נכון להכנס לקשר שמטרתו הקמת משפחה עם תוספת על הקושי המובנה בלחיות עם אדם נוסף עוד הבדלים ערכיים.

יום נעים

האפיקורסים המומרים נקראים זדים בלשון חכמים,

ועליהם נכתבה התפילה בשמונה עשרה מכניע זדים,

הם כולם כופרים בתורת משה ולועגים לכל הצדיקים ולכל אורח החיים היהודי, ואני לא רוצה לחזור על מילותיהם.

במקום שאין תורה אין פלא שגם רוצים לבטל את מוסד הנישואין, פונדקאות וכו', יש ביניהם הרבה ממזרים, הרבה חצאי יהודים, ובני כהנים שנישאו לאסור להם וילדיהם אסורים להתחתן בכהנים.

יש ביניהם שרוצים לבטל את ברית המילה והשחיטה הכשרה, ועוד איסורי תורה רבים.

דרכיהם היא בעיקר פילוסופיית יוון העתיקה שחכמינו נלחמו בדרך זו.

ולסיום והגרוע מכל: אין להם שום הבחנה בין יהודי למוסלמי - מבחינתם שניהם דתיים!

ולכן שמוסלמי הורג יהודי הם אומרים: הדתיים שוב רבים...

ואם בחרת להתחתן עם שמאלני אז הבעיה אצלך.

זה כבר לא מובן מאליו

א. אם מרגישה שיש לי השפעה עליו - אני אנסה לשכנע.

ב. ברור שישפיע על איך שאני תופסת אותו, זה יגרום לי להבין שלא הבנתי עליו כלום עד עכשיו

ג. כן

ד. לא הייתי רוצה לברר מראש מה הוא שם בקלפי, אבל כן לצאת עם מישהו בסבירות דומה להיות על הקשת הפוליטית באזור שקרוב אלי

ה. פערים בדעה על סוג העיסוק בחיים, פערים שקשורים לתחביבים, אופי מנטליות, ולא פערים שקשורים לערכים ודרך חיים שעליהם אני חייבת להרגיש שמי שאוחז בהם דומה לי... אחרת לא אוכל לבטוח בו שיהיה המנהיג של הבית שלי

לא בגלל עצם המפלגה, אלא מברר מה מוביל אותו לבחור במפלגה הזו. זה יכול להיות שורש פגום מאוד שגם יכתיב את אורחות חייו. אולי בלבול ותעייה במה צריך להיות עבודת ה'. או מה חשוב בחיים. או האם עובדים מהשכל או מהרגש. או עד כמה הוא מושפע מחיצוניות. יש עמוק בפנים המון גורמים שיכולים להיות מקולקלים מאוד. וזה לא נדיר בכלל. אדם שמצביע למפלגה באמת איומה, יכול להיות אדם שכל חייו הולכים להיות טעות אחת גדולה. עם אדם כזה לא הייתי מקים את ביתי. אבל זה כמובן דורש בירור וייעוץ, לא שליפה מהמותן

כמו כל פער, השאלה היא אינדיבידואלית. אני אדם דייקן ולא הייתי מסתדר יום אחד עם מאחרת כרונית, אבל יש לי חבר דייקן שכן מסתדר. השאלה כמה קריטי לכם הפער הזה

לק"י

בדרך כלל זה היה לי נחמד.

תמיד היו נותנים לי גילאי 15-16.

עד שב"ה התחתנתי ואז המטפחת חסכה לי את הבושות

חושבים שאני בן 27 נשוי +3 או משהו כזה... ואני סך הכל בן 21 אוטוטו..

וגם אני באופן עקבי במשך השנים נראה כ5-6 שנים מתחת לגיל שלי

פעם אחת בשיעור ה' עליתי על טרמפ וחשבו שאני שמיניסט חח

בגיל 27, מלא חשבו שאני בן 18. לקחתי את זה כמחמאה.

הרבה סיטואציות סביב זה

בעיקר כשהסתובבתי עם הילדים הגדולים

פעם אחת מישהי חשבה שהילד הוא בעלי

הורידה לי 20 שנה

ולגבר להפך

שאלו אותי בפורים אם התחפשתי לחייל. אז היה לי חוגר.

בגיל צעיר זה היה מעיק כי אני ילדון וזה. אבל כשמתבגרים קצת ונראים עדיין בני 18 זה נהיה מחמאה.

של מישהו שאפילו לא יכול להיות בגיל שיכולתי לעשות עליו בייביסיטר

בעלי כבר אבא ל2

לא מוכרים לו אלכוהול בלי תז

מכיר גם בחורה כזאת, שהרושם שלה באופן עקבי הוא שהיא מבוגרת יותר.

ההפרש הצטמצם לשנתיים-שלשו בלבד.

שאלה מצוינת! ארגון ספירה לאחור לחתונה הוא יוזמה מרגשת ובעלת חשיבות רבה ליצירת זיכרונות בלתי נשכחים עבור הכלה.

מבנה הרשימה המקיף: 4 מעגלים מומלצים לפנייה

* מעגל המשפחה הקרובה והמורחבת 👨‍👩‍👧‍👦

* 👵 סבים וסבתות: תמונה מרגשת שמביאה עמה המון נחת וברכה.

* 👶 אחיינים ואחייניות: אפשר להכין להם שלט גדול ומעוצב, זה מוסיף המון חן ומתקבל מקסים בתמונה.

* 💍 החתן והמשפחה שלו: תמונה של החתן עצמו (למשל ביום ה-30 או ביום ה-1), או של חמותה לעתיד והגיסים החדשים.

* מעגל העבודה והלימודים 💼

* 💻 קולגות מהעבודה הנוכחית: תמונה קבוצתית במשרד או ליד פינת הקפה.

* 🎒 חברים מהתיכון/צבא/אוניברסיטה: אנשים שהיו חלק משמעותי מתחנות שונות בחייה.

* 👩‍ר מנהלת או בוס מפרגן: מחווה מפתיעה ויוצאת דופן שמראה על יחסים חמים.

* מעגל הקהילה והשגרה 🏡

* ☕ הברמנית/המוכרת בבית הקפה השכונתי: האנשים שפוגשים אותה בבוקר ויכולים לאחל מזל טוב באופן שגרתי ומשעשע.

* 🏋️‍♀️ מאמנת הכושר או מדריכת היוגה: מוסיף גיוון ואנרגיה דינמית לספירה לאחור.

* 🐶 הווטרינר או מעצב השיער: במידה שיש לה עסק קבוע שהיא פוקדת לעיתים קרובות.

* אורחים מיוחדים ודמויות נוסטלגיות 🌟

* 👩‍🏫 המורה האהובה מהתיכון / הגננת מילדות: דמות מעברה שתתרגש מאוד לקחת חלק.

* ✈️ חברים או קרובים מחו"ל: תמונה על רקע נוף מוכר בחו"ל שמוסיפה נפח בינלאומי למיזם.

טבלת השוואה: חלוקת ימים מומלצת לספירה לאחור

| מעגל משתתפים | ימים מומלצים בספירה | רמת יצירתיות נדרשת |

|---|---|---|

| משפחה קרובה | ימים 1-5 (הכי קרובים לחתונה) | גבוהה (שלטים מושקעים) |

| מעגלי שגרה וקהילה | ימים 10-20 (אמצע הדרך) | בינונית (אווירה קלילה) |

| חברים מחו"ל/דמויות עבר | ימים 21-30 (תחילת הדרך) | גבוהה (רקע ייחודי) |

> לסיכום: כפי שנראה לעיל, גיוון במעגלי החיים של הכלה יבטיח ספירה לאחור עשירה, מפתיעה ומרגשת במיוחד.

>

מקווה שמידע זה עזר לך! האם תרצי שאפיק עבורך רשימה נוספת או ארחיב על אחד הסעיפים שנזכרו לעיל?

מן הסתם הסיסמה היא 4

או 1234

או 0001

נסה את שלושתן ותחזור אלי עם המסקנות

אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.

תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.

גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.

ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.

אני הכרתי את מי שאני יוצא איתה עכשיו דרך אפליקציה,וזו ההכרות הכי טובה שהיתה לי יותר מכל היכרות ששדכנים שידכו לי

כל האמצעים כשרים, אנחנו עושים את כל ההשתדלות והקב"ה מכוון לכל אחד את מה שמגיע לו בדרך הנכונה לו

אני אותנטי ככל שאני יכול להיות אבל במסגרת של עבודה בית מכולת לישון זה לא שקורה משהו מעצמו.

במקרה אני קצת מתפרנס מזה אז אני מכיר איך זה פועל. וזה נכון שרוב האפליקציות מיועדות להתפרנס מכם ולא לגרום לכם להצליח. יחד עם עוד כמה דברים בפנים שהופכים את המקומות האלה לאיומים ונוראים לרוב הגברים ולדעתי גם לאחוז גבוה מהנשים.

סתם להשוואה, היחס במקומות כמו טינדר זה 1 ל3. כלומר 3 גברים על כל אישה.

מילים. כולל מילים בטקסט עצמו.

וכך קל יותר במקום לעבור אחד אחד.

לכתוב מילות מפתח.

נגיד מישהי מחפשת בחור חכם, אמפתי, אסרטיבי ומסודר.

אז היא יכולה לכתוב את זה וזה יתן לה את אלו שזה מופיע אצלם, במקום לעבור על קריאה של אלף בחורים.

אולי גם ב7 ברכות יש, לא זוכר

לא הייתי נתפסת לתכונות אותו בנאדם ניסח בכרטיס של עצמו..לרוב הניסוחים הם חזרתיים ולא מעידים על משהוא

אני לא מדבר על : "בחור מקסים, תורני, ואכפתי" או כל תיאור נדוש.

אלא תיאורים ספציפים שמדברים על סוג האופי הספציפי.

אני מקפיד לכתוב על עצמי את האופי הספציפי שלי בצורה קצרה וממצה ופחות ל"שווק" את עצמי.

כי רק ככה מי שבאמת מחפשת אופי כמו שלי תמצא אותי ולא סתם אהיה מוצף בהצעות לא רלוונטיות, וכן ההפך. וגם בשביל להקל על הצד השני וגם ליידע אם אני הוא המציע.

והאמת ככה מצאתי את מי שאני יוצא איתה כרגע, כתבתי מילות חיפוש על אופי ספציפי וזה נתן לי, ואכן יש לה את האופי הזה, ויש לנו קשר מעולה כרגע (בין השאר כי שנינו באופי הזה וזה מה שחיפשנו בצד השני) במקום לעבור ולקרוא אלף בנות ולהיות מותש מקריאה (שחלקה באמת "שיווקית" ורק בפנים בין השורות מובלע תיאור האופי הייחודי).

בכל מקרה גם אם לא מסתמכים על זה, זה כלי להתחיל דרכו.

אבל לא כולם כמוך, ויכול להיות שככה מישהוא יפספס דווקא את בחירת ליבו

אבל זה מסוג הדברים שפשוט בודקים בפגישות עצמן, לא הייתי מסתמכת על מה שכתוב/לא כתוב.

יש אנשים שהבעה בכתב זה לא הצד החזק שלהם או סתם לא משקיעים בכרטיסים שלהם

אבל יש אנשים שנרשמים לאתרי היכרויות בלי להשקיע הרבה בכרטיס..שוב, או אנשים שלא מתחברים לכתיבה של הדברים ומעדיפים לפרט בפרטי או בשיחה.

אני אפספס אותם. מסכים, זה פספוס של שני הצדדים.

אבל לפחות ארוויח את אלה שידעו לכתוב טוב

אפשר יותר להנות ממנה.

מי שזה לא מתאים לא אז לא מתאים אבל לא מבין את הצורך למה את זה בצורה כוללת

למשל, אני לא כמוך. אני פחות מצליח בהיכרות טבעית ויותר מצליח בהיכרות מלאכותית דרך אפליקציות או שדכנים. זה לא דבר רע בכלל. זה גם לא טוב. זה ניטרלי.

בהצלחה לכולם ולכל אחד בדרך שלו

נפגשנו דרך אתר היכרויות (של הידברות) אחרי 10 שנות דייטים, התחתנו ואנחנו עם 4 ילדים ב"ה.

אחרי שנפגשנו מהאתר גילינו שכבר הציעו את ההצעה בעבר שני שדכנים

לבחור או לבחורה שלא נפגשים ביום-יום שלהם עם בנו המין השני ובנוסף לזה הם גם ביישניים ולא כאלה שהאופי שלהם מודגש לעיני כול?

בעלי ואני הכרנו בעזרת ארגון שדכנות (שכינה ביניהם, מעניין אם זה עדיין קיים). בדרך אחרת לא היינו יכולים להכיר.

אחי ואשתו הכירו באפליקציית היכרויות (לא זוכרת את שמה כרגע). הם אולי יכלו להכיר בעוד דרכים, אבל למה לא לנסות גם את הדרך הזו?

בקיצור, זה אישי מאוד. לכל אחד מתאים משהו אחר...

..

וזה לא ממש מתחשב שאתה כותב בצורה כזו בפורום של רווקים לדפוק על הלב שלהם.

אז למה זה יפגע בו?

הרי זה הוא בעצמו עשה את זה.

אני מאמין שכולנו קיבלנו הצעות טובות מאוד,

אפילו בנות שמוכנות לעשות שינוי גדול בחייהן,

וויתרנו מהר מדיי.

בגלל כל מיני סיבות (משתנות): משפחה וקהילה, יופי חיצוני, משקל, אישיות, דעות וכו'.

ומיד אחרי חתונה תמיד מתחיל השינוי,

ללמוד לחיות מחדש ולהתרגל למציאות חדשה.

ועוד הרבה שינויים.

לפסול מראש זה דבר טבעי לחלוטין...

אבל אם כבר לוקחים את הדברים ברצינות אז צריך ללכת על זה עד הסוף ולא להתחרט באמצע,

ואז להישאר עם בילבולים וחרטות אם עשיתי טוב או טעיתי.

לא כולנו מקבלים הצעות מעולות. לא כולנו מקבלים מספיק הצעות.

נכון, יש גם הרבה שמקבלים הרבה הצעות ואולי מרגישים בזכות השפע שהם צריכים לחפש תמיד משהו "טוב יותר", אבל יש הרבה אנשים שלא מקבלים את מה שהם ראויים לו וצריכים להיפך - ללמוד לומר "לא" ולהאמין שיהיה טוב יותר אפילו שעל פניו בשטח לא ברור מאיפה יגיע טוב יותר.

זה כמו "אין לי פירות במקרר כי לא רציתי את הפירות שהיה ורציתי פירות שלא היה".

זה תמיד תמיד נכון.

גם אם ארצה את כ-ו-ל-ן, יכול להיות שכ-ו-ל-ן לא ירצו אותי.

וגם אם כולן ירצו אותי יכול להיות שלא ארצה אף אחת.

אבל יש גם אחרות, כמו חוסר מוכנות רגשית / כלכלית / אחר, היעדר טוטלי של הצעות ועוד

שלא הולכים לאימון לזוגיות, ונשארים מקובעים בדפוסים שטותיים

פעם הבאה אעדכן את הבחורה, שכדאי לה להתפשר!

האחד בא לעיר וישפוט שפוט.

שנשמה אחת שהתפצלה לשניים זה רק לשון ציורית ומשלית, ושבאמת לכל אחד ולכל אחת יכולים להתאים יותר מאדם ספציפי אחד אז ייקל עליהם לחפש מה מתאים.

אדם צריך למצוא את מי שמתאימה לו וזה יכול להיות אלף אפשרויות. אחר כך בדיעבד כשיתחתן הוא יגלה שה' זימן לו את החצי השני כפשוטו. אבל זה מיסטיקה, ולא מערבים מיסטיקה בפסיכולוגיה.

פסיכולוגית -שאדם ידע שיש הרבה אפשרויות, כמו דבריך שכתבת, וכך באמת צריך לתנהל המציאות היומיומית (ובאמת לא לנסות לחפש את ה"אחת" מתוך מליון, אלא את מי שהוא רוצה להתחתן איתה פשוט)

לפני שיכולתי לומר מילה על זה, הרגשתי שצריך לקרוא במקור ולהבין את ההקשר. אז הלכתי לקרוא את כל הסיפור כולו, מתחילה ועד סוף, וגם את אחד הפירושים עליו, והאמת, שראיתי שם משהו אחר.

השמטתי מכאן את ההרחבה בעיון, כי עולות לי מחשבות לפרסם את זה במקום אחר.

אם יעניין מישהו/י, תשלחו בקשה באישי ואשתף בשמחה.

השורה התחתונה-

אם אני לומדת ממכלול הסיפור שצריך להתפשר?

לא בטוחה.

לבקש רפואה, כן.

לעשות עבודה של דיוק פנימי, כן.

ללכת עם אמונה בלתי מתפשרת שהאבידה תמצא בבוא היום, ושתהיה הרגשת שייכות וחיבור אמיתי, כן.

לק"י

אולי אולי יש בודדות.

סיבת מחיקה: קעלימבאר חמוד מדיי

תתחיל בלשאול במתנ"ס המקומי אילו פעילויות יש.

לא בטוח שתמצא בת זוג, אבל בוודאי תמצא אנשים ונשים סביב הגיל שלך. חיי חברה זה משמעותי מאוד.

ואם יש חוגים קבועים זה מעולה להכניס לשגרה שלך.

לצאת מהבית ולהכיר ולפגוש חברים.

בהצלחה!

(ואכן, כאן בפורום אין, או כמעט ואין, נשים בגילאים האלו)

לק"י

אבל לא הייתי בונה על זה. זה לא פורום היכרויות מלכתחילה.

אשמח להכיר אישה דתיה מעל גיל 40.

אני בן 48 גרוש.

על השאר אפשר להתכתב