אצלי זה או מקסימום תורה, או מקסימום צבא מתוך תורה גדולה.

זאת בכל אופן השאיפה, אם הקב"ה סבור אחרת... הנני, עשה בי כרצונך!

יותר משנה ה -"למה"

השאלה היא מהי הסיבה.

אם הבחור רואה לנכון לשבת כמה שנים בישיבה כדי לבנות את עצמו/ להתחזק,

ואז להתגייס לשירות מלא בצבא מתוך אידאל-

אז זה עניין אחר..

אני כן בישיבה, אבל אני מתגייס בקרוב(בי"ח אדר) לשלוש שנים...

זה די חשוב הפרט הזה לא?...(שאני הולך לצבא עוד 7 חודשים..)

על זה נאמר- (ברכות דף ז.) 'אמר רבי אבין ואיתימא רבי אבינא: רגע כמימריה' כרגע אני בישיבה... אני תזזיתי מדי בשביל שיגידו עלי את המשפט הזה...

ותהיה כל כולך בלימוד.. שיספיג אותך טוב לקראת הצבא!!

ואני מכירה עוד מלא חברות שדווקא כן מחפשות כזה..

בכול אופן שיהיה ב"הצלחה!

קל מאוד להגיד כן ולנפח את זה באידיאלים גדולים,

אבל בנות יקרות ואהובות- בעל בצבא זה לא פשוט בכלל!!!

ועוד 3 שנים?

קרבי זה נשמע טוב והכל, אבל...

זה יכול להיות יציאות הבייתה כל 3 שבועות

זה יכול להיות שיחת טלפון אחת ביום(ואפילו לא...)

זה דאגה ופחד שאני לא מאחלת לאף אחת

זה לישון לבד במיטה יום אחרי יום...

זה לאכול לבד 3 ארוחות ביום...

זה קושי עצום בבניית זוגיות!!!

שבתות...ילדים...???

אני לא אומרת...צבא זה חשוב מאוד!!!

אבל צריך לחשוב גם על הפרטים הקטנים של החיים שלנו...

על ההשלכות של החלטות שלנו...

פשוט תחשבו על זה

יש הרבה אמת במה שנכתב, מנגד, יש בחורות שמסוגלות לעמוד בזה, ויש כאלה שזה אף עשה להם טוב, קשר בצורה כזו דורש המון, אני מכיר מישהו שהתחתן והיום הוא מ"פ, האם היה לו פשוט? סביר להניח שלא,אך הוא ואשתו הלכו על זה מראש, וידעו שזה מה שהם הולכים לקראתו, וזה מתאים להם, האם זה מתאים לכל אחד? ח"ו כמו נישואים בגיל צעיר, וכמו עוד הרבה דברים...

שיש הרבה הרבה בנות שאומרות כן,

חושבות שהן מסוגלות להכל,

ולא מודעות לכל ההשלכות של בעל בקרבי, 

ואז נכנסות לסיטואציות קשות ביותר!

זה מתאים לבודדות ביותר!

אני מכירה כמה זוגות שהוא היה בצבא או רצה קרבי ובסוף זה נגמר בג'וב...

אני חושבת שהכי חכם זה להתייעץ עם בעלי ניסיון

הכנסת את האידיאלים לפרופורציות.

אני חושבת שעד שלא מנסים, לא באמת יודעים מה זה.

כלומר, בהחלט יש מקום לחשוב על האידיאל שבדבר, כי בלעדיו באמת שאין טעם ליצור זוגיות בכזה מצב.

רק להראות מציאות אפשרית

כאילו - נפגשתי עם הרבה כאלו אבל לא למטרת חתונה

וברצינות, יש הבדל גדול בין השלב של טירונות ואימון מתקדם לכל מה שאח"כ.

גם אם אתה מוצא מישהי שמוכנה למסור את הנפש עבור עמ"י ולהתחתן עם חייל קרבי כדאי שהחתונה לא תהיה לפני סוף האימון המתקדם.

בכל מקרה, זה לא קל בעיקר לאישה אז כדאי שהיא באמת תהיה מודעת למצב שהיא מכניסה את עצמה אליו.

בטקס של סיום האימון מתקדם אצלנו המ"פ חילק סיכת לוחם לכל מי שנשארה חברה של אחד הלוחמים מלפני הגיוס ועד לשלב ההוא כאות הערכה. אני חושב שזה היה צעד מאוד חשוב במיוחד כשמדובר בכאלו שלא שומרים מצוות.

לא מזמן נסעתי באוטובוס עם חברה שלי -ואז הילדון שלה (בערך בן חצי שנה) התחיל לייבב...

לא הצליחה להרגיע אותו

בדיוק בעלה התקשר- מהצבא.. (כן כן 3 שנים קרבי. ב"ה. צדיקים)

אז היא אמרה לו- אולי תגיד לילד משו?

היה מגניב לראות שהילדון- באמת הבין! מה זה טלפון, שהוא זיהה את הקול של מי שדיבר אליו

[זה היה אנקדוטה- רוצים חיים כאלו?]

גושניק-

כרגע בחיים הסדר עדיפויות שלך זה ללכת לקרבי 3 שנים.

וזה נהדר

כשמתחתנים- משו בסדרי עדיפויות בחיים משתנה. דברים מקבלים משקל אחר וחלוקת-משאבי-חיים אחרת.

לכן הגיוני וגם טוב שבחור שמתעתד להיות קרבי- אבל בזכות הבחורה והבית- יעבור להיות ג'ובניק....

(אותו היגיון יכול להיות גם בנושאים של מה ללמוד ואיפה וכמה- למשל)

דבר רשון, אחי קיבל חניך מופת, בסיום הטירונות שלו, ואחד המפקדים נתן גם לאשתו של אחי(הוא היה נשוי +1) סיכה של החניך מופת או משהו כזה, בכל אופן אחרי האימון מתקדם, אחי ירד לג'וב.

אחי השני היה מאורס, זה היה בתנאי שהנישואים לא יפריעו לשירותו הקרבי, בסוף הוא ביטל אירוסין, לא יודע אם בגלל זה, הוא לא סיפר לי, אני יודע שהיו גם בעיות אחרות...(היום אחי חילוני)

אני מכיר אנשים שהיו נשואים בצבא, וכו' ואני יודע שזה לא מתאים לכל אחד/אחת, אני יודע שזה קשה, אני יודע שזה מאוד מאוד מורכב, ושיש הרבה שזה לא היה להם טוב.

מצד שני, אנחנו בורחים מקשיים? אם זה הדבר הנכון לעשות(בהנחה שזה הדבר הנכון) אז בגלל שזה קשה לא נעשה את זה? קשה לי לשבת על הישבן כל היום וללמוד תורה, אני לא היפר אקטיבי, אבל אני צריך לזוז לעשות, אני לא מסוגל להצטמצם ללימוד, האם בגלל זה אני יוותר על לימוד בישיבה? לא! אני אחפש דרכי התמודדות!

קשה להיות נשוי בצבא, אז נברח מזה? (שוב בהנחה שזה הדבר הנכון) נמצא דרכי התמודדות, נמצא ביחד עם האישה(לא, אין לי) איך אנחנו מתגברים על זה? איך אנחנו מוצאים איזה שהם תחליפים? בקיצור- לא בשמיים היא, זה קשה, אבל לא מתים מזה...

נקי יהיה ..

אח"כ ירחם ה'.

ומי שהצטרף אליה

כמובן חוץ מבודדות יחידות סגולה וכו...(לא בזילזול אלא בהערכה)

אבל השאלה היא למה לא לחכות עם זה?

למה לצאת לפני הצבא אם מחליטים מראש להתמסר לצבא?

הייתם מתחילים תואר באוניברסיטה הפתוחה לפני צבא 3 שנים?

התשובה של רובינו היא לא!

כמובן שיש יוצאי דופן יחדי סגולה וכו...

אבל למה לפתוח 2 חזיתות בבת אחת?

(לא מופנה ישירות לגושניק)

אם בוער לך

חכה עד אחרי ההכשרה הראשונית ותתחיל לחפש

אם בוער בך יותר להתחתן אז תתחיל לחשב מחדש סדרי עדיפויות וריכוזי כוחות

כדאי לך לצאת אחרי 3 שנים צבא ...בגלל שזה ממש קשה להתחיל ככה קשר וגם צריך להשקיע המון...

צבא גם מאוד מעייף , בייחוד קרבי....לדעתי כדאי לך לצאת לקראת סוף הצבא או אחרי צבא...

אל תעשו את זה.

אל תפגשו עם מישהו לפני גיוס, למה?

כי לא לך ולו לא אין מושג איך נראה צבא, וצבא לא יודעים עד שאתה נכנס פנימה.

כי באמת אין לאף אחד מושג לאן תיפול ולאן תתגלגל ותאמינו לבעלי ניסיון שאין לכם מושג לאן תגיעו..

חכה, תתגייס, תסיים טירונות, תראה איך זה לדבר פעם ביום עם אבאמא ואח"כ תראה מה זה לדבר פעם ביום עם האישה..

קודם תראה מה זה צבא אח"כ תתחיל לצאת עם בנות..

לאן אתם ממהרים? יש לזה מחיר מאוד מאוד כבד, שלדעתי מאוד לא שווה לשלם אותו.

יציאות טובות משכורת יותר טובה עזרה בשכר דירה יש יתרונות וחסרונות השאלה כמה מכנים להקריב 

לא הייתי מוכן לזה...

לשמוע את אשתך בוכה לך בטלפון כל ערב?

להצטער על כך שאישה נשואה במקום להנות אחרי יום קשה עם בעלה, 3 שנים רואה סרטים במחשב בלילה משעמום?

במיוחד שהבית ריק ועדיין אין ילדים?

לא נראה לי שאתם כ"כ יודעים על מה אתם מדברים ומה המחיר של זה.

אני מכיר לא מעט שהתחתנו לפני השירות ובמהלכו ולא קרה כלום....

אבל אני מסכימה איתך שיש כאלו שמסוגלות לעבור יפה את התקופה הזו.

אין פה על מה להתווכח כי יש כאלו שיכולות להתמודד ויש כאלו שלא.

זה כמו שרוב הבנות לא מסוגלות להיות אברכיות. זו שליחות לא פשוטה.

והיא לא תדע עד שלא תתחתן,

לא סתם חז"ל אמרו נקי יהיה לביתו שנה אחת...

לא יודעת אם כתבת מניסיון חיים או מהתרשמות מהסביבה...

יש בנות שטוב להן להזמין חברה הביתה כמעט כל ערב

יש בנות שטוב להין להיות קרובות לבית של ההורים

יש בנות שיכולות לדבר עם הבעל בלי לבכות כל ערב.... גם לשמח

יש זוגות שמתברכים בילדים מהר- ואז הבית לא ריק כ"כ....

החיים זה דבר זורם, גמיש, משתנה

לכל בית יש את הדבר שמניע, שחשוב, האידאל שעובדים כדי להגשים אותו.

זה ממש מעודד לחבק כרטיס אשראי בלילה...

חיילים נשואים עושים בדיוק אותו דבר כמו הרווקים, ולא תמיד יש יותר תשמ"ש [תשלומי משפחות] ולדבר עם האשה זה לא בהכרח אפילו פעם ביום, יכול להיות גם פעם בשבוע לדקה אחת. זה אומר גם לא להיות שבתות וחגים ביחד, זה אומר גם שאין חופשות כשרוצים...

זה מאד מאד לא פשוט!!!

אני נשואה לחייל קרבי ולענ"ד מי שחושב לעשות את זה צריך לדבר הרבה הרבה עם מי שנמצא בסטואציה הזאת, ולא עם מי שרק מדבר אידיאלים ולא חי את זה. כי זה קשה. מאד.

אבל... יש להם הרבה הקלות איתי במחלקה היו 3 נשואים והם היו יוצאים הרבה יותר לסופשי"ם והיו יוצאים יותר מוקדם לבית 

יש לי גם חבר ששירת בנצח והוא היה מביא את אשתו לשבתות בבסיס.

בסופו של דבר יש הקלות ואפשר להסתדר צבא זה לא הדבר היחיד שבשבילו צריך להקריב יש לא מעט עבודות אזרחיות שגם הם דרושות הקרבה משני בני הזוג וצריך לדעת להסתדר..

ולא תמיד יש הקלות לנשואים. אי אפשר לסמוך על זה מראש. זה תלוי במפקד ובמצב הרוח שלו הרבה פעמים. ולא תמיד הוא מבין

קודם כל הכבוד על ההחלטה משמח מאוד באמת..

וכן ההיתי נפגשת .. ברור שכן אפילו מעדיפה יש לי אידיולוגיה ואני מאמינה שצריך לפעול למען האידיולגיה ולא להגיד שאחרים יעשו את העבודה !!!

וכן אני מודעת היטב לקשיים יש לי כמה במשפחה.. ואני מעריצה שלהם

בהצלחה גדולה ושוב כל הכבוד.. 

כתבתי לך תגובה באופן אישי בבקשה כנס לכרטיס אישי שלך..

כשהוא יראה את ההודעה הזו - הוא גם יראה את ההודעה ההיא.

אני חושבת שזו אומללות!! איך אפשר לבנות כך זוגיות? מה גם שאני ושבת שהפגישות כרגע לא תהיינה עם מספיק מחשבה, ויתכן אף מלחץ, וההחלטה שתתקבל יכולה להיות פזיזה, הן לכן והן ללא..

נקודה נוספת שראויה למחשבה: אם אתה לא מתכוון להיות קרבי עד הפנסיה, אז בינתיים האישה תתרגל שאת החוזר הביתה רק בסופי שבוע, ותסתדר מצוין בצורה זו,, כי תתרגל לחיים כאלו, ואז, שתשתחרר מהקרבי בעז"ה בעוד שלוש שנים, ונקווה שקודם, כי תהיה גאולה שלימה, מה אז תעשה בבית? יתכן מצב בו האישה תרגיש שאתה מיותר, או מסתובב לה בין הרגליים, או לוקח את מקומה- בקיצור- מצב רגיש ומסוכן, שאפשר בקלות לפרק תחבילה..

אז בהצלחה ובשורות טובות..

שמעתי כבר מכמה מקורות מקרוב שהבן אדם השתנה לגמרי אחרי הצבא-

הוא לא נשאר אותו אדם ואותו אופי של קודם.

נהיה יותר קשוח, קרבי גם בבית, מרים קול (ככה התרגלו בצבא)

פוקד...

וכו'.

לא פשוט.

תני לו לעבור את התקופה הנ"ל לבד, זו תקופה לא פשוטה לבנאדם.

תני לו לעבור את השינויים ואז תחליטי אם את אוהבת את השינוי אצלו או פתאום מחפשת את מה שהוא היה בגלגולו הקודם...

הצלחות!

אני רואה בשרות הצבאי שליחות עצומה!!! ואם אתה באמת רואה בשרותך שליחות, אז טוב מאוד שתחסוך מעצמך פגישות מיותרות !!! 

יש לא מעט בחורות שחושבות כמוני... עם כל המורכבות שבנישואים עם חייל/קצין/איש קבע!!!

ותזכור... אתה בעצמך לא היית רוצה לצאת עם מישהי שלא רואה בשירות הצבאי שליחות. וכן, זו מסירות עצומה וחיי זוגיות לא פשוטים בכלל!!!

אבל האם אתה מחפש חיים קלים???

בהצלחה רבה בצה"ל!!!

נ.ב. נכון לא כולם יכולים להיות כמו אהרון הקצין למופת ואישתו צביה!!! אז צריך להיות כנים עם עצמנו... ומי שיכול להיות שליח ה' אמיתי - בצבא, שלא יהסס!!! ברכת ה' איתך!!!

המ"פ שלי (דתי) התגייס נשוי +ילד ל3 שנים והיום הוא מ"פ. אבל קודם תסיים טירונות אימון מתקדם, ואז תחשוב פעם נוספת. אל תהיה לחוץ להחליט עכשיו, החלטות לא צריכות להגיע מלחץ אלא מבטחון.

מה שאתה כותב כאן הרבה שמקושי לא בורחים- זה לא סיבה להכניס אותו בכח לחיים שלנו- אם הוא ירצה הוא יכנס לבד... שמבינים שהולכים לעשות משהו קשה צריך לחשוב האם כדאי לחכות קצת כדי להקל את הקושי (יכול להיות שלא כדאי לחכות, אבל הגיוני מאוד שכן), זה לא בושה...

בנוסף- אתה עכשיו בישיבה, אין לך עוד הרבה זמן להיות שם (7 חודשים לישיבה זה מעט מאוד!) תנקה את הראש מכל דבר אחר ותכנס כולך לישיבה!

בקיצור חכה לסוף אימון מתקדם. עד אז תלמד הכי טוב שאתה יכול, ותהיה החייל הכי טוב שאתה יכול! בהצלחה!

א-אתה רוצה להתקדם בצבא?להיות קצין וכו'?אם כן אז זה באמת הולך להיות החיים שלך ואתה צריך למצוא בתזוג שתלך איתך בדרך הזו. אם לא אז אולי אם אתה  מוכן לחתונה שווה לשקול עוד פעם את עניין ה3 שנים/קרבי.ההקרבה בלהיות נשוי בצבא היא עצומה, וזה קשה מאד.אם הצבא זה לא העניין שלך בחיים לא הייתי ממליץ על כזה דבר.

ב-צריך להיות מודע-זה קשה מאד מאד.זה לסנן את אשתך 12 שעות ביממה בערך, לראות אותה גג יום בשבוע. גם מתי שהיא ממש צריכה אותך פתאום אתה לא תמיד תוכל להיות שם לידה. בקיצור זה סיכון לבעיות בשלום בית מההתחלה.אתה רוצה להיכנס מראש לענייני שלום בית רק כי"אנחנו לא בורחים מקשיים"??

ד.א גם אם האשה תומכת בעניין זה לא אומר שבהמשך הכל יילך חלק. אין מה לעשות,אשתך תרצה להרגיש נשואה אחרי שהיא תתחתן, הצבא,בעיקר בהתחלה, דיי יפריע לה להרגיש ככה.

(אני עכשיו בצבא,מפקד של חיילים נשואים,עושה 3 שנים.)

אני לא חושב שאני אקיף את כל התגובות, אנסה להגיב על מה שנחרט בזכרוני..

לגבי השאלה לכמה זמן אני הולך להיות בצבא, אני לא חושב שזה משהו שאפשר לדעת, אני מכיר מקרוב בחור שהלך לצבא, התגייס קרבי+ היה הולך ליותר קרבי אם היה יכול, והיום הוא במשהו חצי קרבי, כבר חמש שנים בצבא, אחרי קורס קצינים, לא נראלי שהוא יודע מתי הוא יעזוב את הצבא, הוא כנראה הולך לחתום עכשיו על 'חוזה לטווח ארוך', אני לא יודע לכמה זמן הוא חשב שהוא הולך להכנס מראש.

האם אני יודע לכמה זמן אני הולך? לא, אני עוד לא יודע לאן, אבל אני מעריך שקורס קצינים יהיה באופציות שלי, הלאה? אין לי מושג...

מי שזה באמת חשוב לאו מוכן להקריב הרבה, אתן דוגמא שונה אז לא לקפוץ עליי...

מדריך חוץ בסניף, זה דורש המון, אחי היה, אני לא ממש יודע כמה זה פגע לו בלימודים בישיבה, אני בטוח שזה גרם לפגיעה בקשר עם ההורים, מן הסתם כמו כל הדרכה, זה גרם  לחיכוכים עם הצוות החינוכי בישיבה, ולהורים שלי בטח לא היה קל עם זה, אני בטוח שגם לאחי זה לא היה קל לוותר על הזמן בבית, ואיפה שהוא היה זה אמר מן הסתם שיצא לו חודש וחצי לא לראות הבית. אז נכון שקשר של ילד מתבגר זה שונה מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מקשר של בעל ואשה, אך גם לילד זה קשה לעזוב את הבית, זה דורש ממנו המון.

האם זה פוגע בהדרכה שלו? האם זה מונע? כן, יש כאלה שלא ילכו לזה, אבל מיש זה באמת חשוב לו, ילך על זה עם כל הקשיים! לי ממש לא פשוט לשבת וללמוד, אני ילד של בית, ילד של מיטה, מצידי לישון המון, האם זה אומר שאני לא נלחם, לא מקריב? האם לא נוצרים מתחים ביני לבין אנשים אחרים בגלל מעשים שלי? נוצרים הרבה, על כל צעד ושעל יש לי אנשים שאני 'מתחכך איתם'  אבל אני מאמין/בוטח בצדקת דרכי ואני ממשיך, משתדל לא להזיק למי שסביבי, לא לפגוע, אך זה לא פוגע בכך שאני יעשה מה שאני עושה כמה שיותר!

צבא חשוב לי, להקים בית חשוב לי, יש לי עוד לא מעט דברים שאני חושב שהם חשובים, ואני מוכן להקריב בשבילם, אני לא חושש להרים שני דגלים ויותר, אני מודע לקשיים אבל אני לא נחלש מההחלטות שלי, החכמה היא לא להרים דגל אחד ולמסור את הנפש עליו, החכמה היא להרים שני דגלים ולמסור את הנפש על שניהם!!

כל הכבוד!! תמשיך להאמין בדרכך מסכימה עם כל מילה

ושהתגובות פה לא יחלישו אותך..

זה ממש לא אידיאל וזה ממש לא רצוי.

מי שכבר נמצא בקשר מלפני כן ואין ברירה - ברור שצריך לחזק אותו ואותה כלפי המערכה הזאת שהם ניצבים לפניה.

אבל מלכתחילה?

התורה כבר אמרה 'שנה יהיה לביתו', זה האידיאל האמיתי. שבעל ישמח את אשתו ויהיה בבית כל יום שנה מהנישואים כדי לבנות קשר טוב עמוק ויציב, ולזה צריך וחובה לשאוף.

יש המון בעיות מאוד משמעותיות בזוג טרי נשוי שהבעל בצבא ואסור לטאטא אותם.

ובאמת חכם עיניו בראשו למנוע כזה מצב, לא להיכנס אליו מלכתחילה.

הדיון כבר מתארך, אבל, אני עדיין חושב שזה הדבר הנכון, זה לא אידאל להתחתן ולהיות חייל, אך שני הדברים בפני עצמם הם אידאלים(ומצוות בלי קשר) כך שזה שהם ביחד זה אילוץ, אך האילוץ לא דוחה את אף אחד מהם.

אנחנו נגיד לד"ר תול לעשות הסמכה מיוחדת לתואר שני לחפרנים כמוך...

2 דגלים או 3 זה אחלה!

(גם בית גם ילדים גם המשפחות גם לימודים גם עבודה גם התנדבות גם שכנים גם תורה גם.... 100 דגלים לכל בית בלי מאמץ!)

אבל-

יש דגלים שבהכרח!! עולים אחד על השני

בית מבוסס על קשר על נוכחות על להיות ביחד באותו מקום (=בית) לא מעט

נישואין מבוססים על טוטאליות- אני שלך ואת שלי ושנינו של השם ואין עוד מלבדנו!

שירות בצבא- מבוסס על נוחות אינטנסיבית בצבא, על שעות פנויות מינימאליות- בשביל להקדיש לבית

מבוסס על הטוטאליות- אתה שייך לצבא, חייל הוא רכוש צהל ואתה נשוי לנשק שלך!

וזה מתנגש

במחשבה

ובמעשה

אפשר לשרוד קשיים- נכון- אבל  למה להכנס אליהם בלי צורך???

קראתי את רב התגובות כאן ואני מסכימה עם הגישה שכמו שלהיות אשת אברך זה לא פשוט (מבחינת הפרנסה, גידול הילדים וכו') גם להיות אשת קבע זה לא פשוט- אבל, האמונה באידיאל ובדרך שבה אני רואים את החיים נותנת את הכוחות להתמודדות עם המשברים.

גושניק, מסכימה איתך! ושכוייח על הרצון הטוב לשרת 3 שנים!

אל תיתן לתגובות השונות פה לשנות את דעתך.

זה לא חוסר נשיות ולא חוסר טיפוח

זה סגנון שאוהב את הטבעי והפשוט

(גם אני לא מתאפרת/ לק/ ביגוד פשוט/ לא עוקבת אחרי כל שערה בפנים)

לא חושבת שזה בר שינוי משמעותי

וגם אם היא תעשה שינוי

זה כנראה יהיה עם מחיר אישי גבוה

כמובן לא חייבים להתחבר לסגנון הזה

עניין של טעם 

מידי.  

משיכה ואסתטיקה הן חלק בלתי נפרד ממערכת יחסים, ובטח כשהמטרה היא קשר רציני ("שאישתי תהיה מטופחת").

בהמשך, כאשר הקשר יתהדק מאוד, ויהיו שיחות נפש עמוקות ושיתוף דברים מאוד אישיים, גם על דברים לא נעימים וכשלונות שהיו לכל אחד באופן טבעי בחיים, תוכל להעלות את הרצון שלך ליותר טיפוח מצידה. 
 

לא שזה יכול לשנות אופי, אבל לנסות אפשר - גם אשתי לא מתאפרת, וציפורניים עושה רק עם לק רגיל (שמחזיק בקושי יומיים…) ולא ג'ל, באירועים מיוחדים.

סגנון לבוש זה גם עניין של אופי, אבל גם עניין של מודעות.  ליתר דיוק - ייתכן ומדובר בחוסר מודעות. בגלל המקום והסביבה בו היא גדלה והתבגרה, סביבה מאוד שונה מזו שלך.  

כאן אני יכול להעיד על עצמי, שנישואים הביאו לשינוי ושיפור בסגנון הלבוש שלי, בזכות אשתי.  באנו כל אחד מסביבה שונה מאוד - היא עירונית, אני מהמושב, בן להורים פשוטים, אבא חקלאי, אמא מורה, באתי מבית מאוד מאוד פשוט . 

זה נושא רגיש בעיניי, לא כדאי לגעת, רק אחרי נישואים\ קרוב לחתונה

אם זה חשוב לך.

ההרגשה שלך לגיטימית.

אבל אם אתה רוצה לסדר את המחשבות שלת בנושא, כדאי שתחשוב על הנקודות הבאות:

איך נראות הנשים במשפחה שלך וככה תופס כנורמלי?

מה זה בשבילך "נשיות"?

עד כמה זה תחום רחב, או שאתה מצפה למראה מאוד ספציפי כל השאר בקטוגריית "מוזנח"?

אתה מודע לצדדים השלילים בהתעסקות במראה חיצוני ותחזוק מראה קבוע של בגדים מעוצבים, לק ג'ל ואיפור? (כמות הזמן, הכסף והאנרגיה המוחית זה דורש בהחלט יכולה להתבטא באופי ובסדר העדיפויות של בנות מסוימות.)

קראת לזה "פער" בינכם, אתה בעצמך משקיע בנראות שלך ברמה דומה למה שאתה מצפה ממנה?

בסופו של דבר, זה נושא שבהחלט יכול לפגוע בקשר עד פרדה.

אם תציף את זה מולה יכולות לקרות שתי תגובות קצה: א- היא תרגיש חוסר ביטחון עצמי ורצון לרצות אותך שלא טבעי לה ולא באמת יחזיק הרבה בטווח הרחוק. ב- היא תיעלב ותיפגע מעצם ההערה כי זה נושא מאוד אישי.

אתה מכיר אותה ויודע לאיזה צד היא עלולה לנטות. לפני שאתה פונה אליה כדאי שתברר את הנושא אצלך.

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

הרמב"ם שם רק אומר שהתורה ציוותה את עם ישראל לעלות עוד דרגה ולהתקדש (תרתי משמע), ולא לבטא צרכים גופניים בלי להתקדש ולהינשא גם כשהם פנויים ואין בגידה.

(גם איתו אני לא מסכים כי אמנם הגויים לא חייבים בגדרי צניעות הלכתיים כמונו אבל זה לא אומר שזו גזירת מלך. זו קריאת כיוון, ומי שחכם יקח אותה).

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

כמעט כל התגובות הם או ברור שכן או ברור שלא..

חוויה שתיצור סיטואציות לדבר ולשתף?

אבל.

א. זו יכולת תקשורתית שלדעתי היא די בסיסית, והייתי רוצה לרכוש אותה.

ב. כבר מדייט שני? מרגיש לי שהתקדמות כלשהי ברמת השיח (לא רק זרימה בקשקושים, אלא שיח גבוה/עמוק יותר, להגדרתך, ברמה מסויימת) מתבקשת כבר שם.

הבאתי פעם כרטיסים לדייט שני. כרטיסים שרובם מעלים נושאים לפטפוט ולא לשיח אמיתי, כי זה לא היה כדי להעלות את רמת השיח אלא כדי לאפשר שיח בסיסי, כי היה מפגש רווי שתיקות, לא התחבר לשנינו לפטפט ונושאים מוצו במהירות. הוצאתי את זה באמצע והיה די מביך (וגם נגמר אחרי הפגישה הזו, אבל כנראה שזה היה למרות ולא בגלל הכרטיסים...).

תסתכל על ההצעות שלי כגשר זמני ולא כפלסטר

נראה לי ש'מקפצות' כאלו (מסכים עם הגדרתך 'גשרים') לא שייך להתחיל בשלב מאד מוקדם, הבעיה היא שקשה להתקדם מאותו מצב מאד מוקדם אם לא נוצרת התקדמות כלשהי בקשר.

השאלה כללית, אבל ספיציפית הקשר שגרם לי לכתוב את הדברים נגמר, להבנתי על הרקע הזה. 

אין אמת אחת

יתכן שאחרי תרגיש בנוח אחרי הפטפוטים לאט לאט זה יעלה?

אפשר לשים בראש איזה נושא אחד שבא לך לברר בדייט הנוכחי, לשים עבורו כוונה בתוכך וככה ברגע המתאים להעלות אותו ולנסות להקיף אותו לעומק. אבל רק נושא אחד בנחת.. להנכיח אותו בעדינות. לא בגלל שחייב שיהיה קשר, אלא כי אתה רוצה לברר את הנושא הזה וזה מעניין

אני מרגישה שככה זה אצלי, כשאני כותבת אחרי הדייט דברים שהייתי רוצה להכיר לעומק יותר, עצם הכוונה והמחשבה 'מזמנים' את הרגע הזה... זה אחרי שאני מגיעה מתוך מקום יותר פתוח ופחות לחוץ 

יכולה להגיד לך אמיתי שמאוד קל לי לדבר עם כל העולם.. אבל בפועל בדייט לא באלי וזה מפחיד כבר להיפתח סתם ..

זו התחושה שאין ברירה שצריך לנסות

תחושה לעיתים פיכסית כאילו לפעמים בכוח

זה לא פשוט לבחורה בכלל להיפתח לבחור שהיא לא בטוחה לגביו / לא יודעת אם הוא מעוניין בכלל

הרבה יותר קל לי להיפתח לבחור שאומר לי שהוא בעניין/זה מקל על התהליך אם אתה סקרן לגביה אמיתי תבהיר לה זה מקל ..

לי לפעמים עובר בראש מזה למה קשה לי להיפתח והלב עונה :למה שתבזבזי אנרגיה על בחור ותפתחי שאת לא יודעת .. אם הוא יהיה פה דייט הבא? מפחיד

ועוד אני כותבת לך את זה בתור בחורה שאוהבת לדבר וזה קל לה .

אחד מהדייטים האחרונים שלי זה היה רגע של כנות

שהוא אמר לי באמת שהוא ישמח להכיר אותי והכי סקרן לשמוע ולהיות פה בשבילי .. והוא צריך אותי בשביל זה

היה דייטים ממש מוצלחים ונעימים

בכל מקרה תהיו גברים עדינים אבל עם ביטחון נעים

זה גורם לבחורה להיפתח

תנסה להרגיש אם יש בך את הוייב הזה כלפיה (זה יכול להתבטא בכמה אופנים בהתאם למה שהיא משדרת בטבעי), ואז אתה תתחבר אליה קצת והיא תרגיש את זה ותיפתח לשתף.

בנים אולי שכליים, אבל בבסיס הם מתחברים קודם כל דרך הילד והנער שבהם ולא דרך השכל כנראה

אחרי שאתה חושף את עצמך קצת אולי היא תרגיש יותר בטחון לשתף.

עוד דבר, התעניינות בדברים קטנים שמעסיקים אותה. לא דברים על העבר, על ההווה.

המון מזל טוב אם הבנתי נכון

ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.

קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.

תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.

מזל טוב🎉🎊

תזרוק אתה את השכל מהחלון

ויהיו כאלה שישתמשו בשכל

מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)

ככה הקב"ה ברא בעולמו

למה? 

תזרוק ת'שכל ;)

אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.

השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.

גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.

ובנימה אופטימית זו

וכו'

לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.

תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.

בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)

הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!

מזל טוב גדול

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה

מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה

בהערכה גדולה!

התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה

ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..

האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..

אז נשארו רק השטויות.

משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...

משהו שולי × 2

אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)

בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁

מזל טוב ענקי!

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️

איזה טוב ה' ❤️🏠🩷

תודה על השיתוף הכנה

מלמד דברים חשובים..

שתזכו לבנין עדי עד!

הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..

אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)

ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.

איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.

ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.

ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.

שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.

מזל טוב 

נשמע ששניכם מיוחדים.

איזה יופי

יש למה שכתבת רוח נעימה.

של יישוב הדעת.

מסדר את הראש

זה יכול לעזור לך הרבה.

האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,

ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק

הרבה אושר ועושר!

לך מתאים לשאר

כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו

ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .

זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .

אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .

ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך

בלי קשר לתוצאה

תודה על השיתוף 

קשר שמבוסס על כנות, הוא קשר מושלם!

כך האהבה תתפתח, לאט לאט והכי בטוח שיש.

בהצלחה רבה!!

מזל טוב!!!

היית ממליצה לבוא מנקודת מבט כזאת גם לבת 20?

רעות רוט- 'בדרך הכלה' <info@reutrot.co.il‏>