אצלי זה או מקסימום תורה, או מקסימום צבא מתוך תורה גדולה.

זאת בכל אופן השאיפה, אם הקב"ה סבור אחרת... הנני, עשה בי כרצונך!

יותר משנה ה -"למה"

השאלה היא מהי הסיבה.

אם הבחור רואה לנכון לשבת כמה שנים בישיבה כדי לבנות את עצמו/ להתחזק,

ואז להתגייס לשירות מלא בצבא מתוך אידאל-

אז זה עניין אחר..

אני כן בישיבה, אבל אני מתגייס בקרוב(בי"ח אדר) לשלוש שנים...

זה די חשוב הפרט הזה לא?...(שאני הולך לצבא עוד 7 חודשים..)

על זה נאמר- (ברכות דף ז.) 'אמר רבי אבין ואיתימא רבי אבינא: רגע כמימריה' כרגע אני בישיבה... אני תזזיתי מדי בשביל שיגידו עלי את המשפט הזה...

ותהיה כל כולך בלימוד.. שיספיג אותך טוב לקראת הצבא!!

ואני מכירה עוד מלא חברות שדווקא כן מחפשות כזה..

בכול אופן שיהיה ב"הצלחה!

קל מאוד להגיד כן ולנפח את זה באידיאלים גדולים,

אבל בנות יקרות ואהובות- בעל בצבא זה לא פשוט בכלל!!!

ועוד 3 שנים?

קרבי זה נשמע טוב והכל, אבל...

זה יכול להיות יציאות הבייתה כל 3 שבועות

זה יכול להיות שיחת טלפון אחת ביום(ואפילו לא...)

זה דאגה ופחד שאני לא מאחלת לאף אחת

זה לישון לבד במיטה יום אחרי יום...

זה לאכול לבד 3 ארוחות ביום...

זה קושי עצום בבניית זוגיות!!!

שבתות...ילדים...???

אני לא אומרת...צבא זה חשוב מאוד!!!

אבל צריך לחשוב גם על הפרטים הקטנים של החיים שלנו...

על ההשלכות של החלטות שלנו...

פשוט תחשבו על זה

יש הרבה אמת במה שנכתב, מנגד, יש בחורות שמסוגלות לעמוד בזה, ויש כאלה שזה אף עשה להם טוב, קשר בצורה כזו דורש המון, אני מכיר מישהו שהתחתן והיום הוא מ"פ, האם היה לו פשוט? סביר להניח שלא,אך הוא ואשתו הלכו על זה מראש, וידעו שזה מה שהם הולכים לקראתו, וזה מתאים להם, האם זה מתאים לכל אחד? ח"ו כמו נישואים בגיל צעיר, וכמו עוד הרבה דברים...

שיש הרבה הרבה בנות שאומרות כן,

חושבות שהן מסוגלות להכל,

ולא מודעות לכל ההשלכות של בעל בקרבי, 

ואז נכנסות לסיטואציות קשות ביותר!

זה מתאים לבודדות ביותר!

אני מכירה כמה זוגות שהוא היה בצבא או רצה קרבי ובסוף זה נגמר בג'וב...

אני חושבת שהכי חכם זה להתייעץ עם בעלי ניסיון

הכנסת את האידיאלים לפרופורציות.

אני חושבת שעד שלא מנסים, לא באמת יודעים מה זה.

כלומר, בהחלט יש מקום לחשוב על האידיאל שבדבר, כי בלעדיו באמת שאין טעם ליצור זוגיות בכזה מצב.

רק להראות מציאות אפשרית

כאילו - נפגשתי עם הרבה כאלו אבל לא למטרת חתונה

וברצינות, יש הבדל גדול בין השלב של טירונות ואימון מתקדם לכל מה שאח"כ.

גם אם אתה מוצא מישהי שמוכנה למסור את הנפש עבור עמ"י ולהתחתן עם חייל קרבי כדאי שהחתונה לא תהיה לפני סוף האימון המתקדם.

בכל מקרה, זה לא קל בעיקר לאישה אז כדאי שהיא באמת תהיה מודעת למצב שהיא מכניסה את עצמה אליו.

בטקס של סיום האימון מתקדם אצלנו המ"פ חילק סיכת לוחם לכל מי שנשארה חברה של אחד הלוחמים מלפני הגיוס ועד לשלב ההוא כאות הערכה. אני חושב שזה היה צעד מאוד חשוב במיוחד כשמדובר בכאלו שלא שומרים מצוות.

לא מזמן נסעתי באוטובוס עם חברה שלי -ואז הילדון שלה (בערך בן חצי שנה) התחיל לייבב...

לא הצליחה להרגיע אותו

בדיוק בעלה התקשר- מהצבא.. (כן כן 3 שנים קרבי. ב"ה. צדיקים)

אז היא אמרה לו- אולי תגיד לילד משו?

היה מגניב לראות שהילדון- באמת הבין! מה זה טלפון, שהוא זיהה את הקול של מי שדיבר אליו

[זה היה אנקדוטה- רוצים חיים כאלו?]

גושניק-

כרגע בחיים הסדר עדיפויות שלך זה ללכת לקרבי 3 שנים.

וזה נהדר

כשמתחתנים- משו בסדרי עדיפויות בחיים משתנה. דברים מקבלים משקל אחר וחלוקת-משאבי-חיים אחרת.

לכן הגיוני וגם טוב שבחור שמתעתד להיות קרבי- אבל בזכות הבחורה והבית- יעבור להיות ג'ובניק....

(אותו היגיון יכול להיות גם בנושאים של מה ללמוד ואיפה וכמה- למשל)

דבר רשון, אחי קיבל חניך מופת, בסיום הטירונות שלו, ואחד המפקדים נתן גם לאשתו של אחי(הוא היה נשוי +1) סיכה של החניך מופת או משהו כזה, בכל אופן אחרי האימון מתקדם, אחי ירד לג'וב.

אחי השני היה מאורס, זה היה בתנאי שהנישואים לא יפריעו לשירותו הקרבי, בסוף הוא ביטל אירוסין, לא יודע אם בגלל זה, הוא לא סיפר לי, אני יודע שהיו גם בעיות אחרות...(היום אחי חילוני)

אני מכיר אנשים שהיו נשואים בצבא, וכו' ואני יודע שזה לא מתאים לכל אחד/אחת, אני יודע שזה קשה, אני יודע שזה מאוד מאוד מורכב, ושיש הרבה שזה לא היה להם טוב.

מצד שני, אנחנו בורחים מקשיים? אם זה הדבר הנכון לעשות(בהנחה שזה הדבר הנכון) אז בגלל שזה קשה לא נעשה את זה? קשה לי לשבת על הישבן כל היום וללמוד תורה, אני לא היפר אקטיבי, אבל אני צריך לזוז לעשות, אני לא מסוגל להצטמצם ללימוד, האם בגלל זה אני יוותר על לימוד בישיבה? לא! אני אחפש דרכי התמודדות!

קשה להיות נשוי בצבא, אז נברח מזה? (שוב בהנחה שזה הדבר הנכון) נמצא דרכי התמודדות, נמצא ביחד עם האישה(לא, אין לי) איך אנחנו מתגברים על זה? איך אנחנו מוצאים איזה שהם תחליפים? בקיצור- לא בשמיים היא, זה קשה, אבל לא מתים מזה...

נקי יהיה ..

אח"כ ירחם ה'.

ומי שהצטרף אליה

כמובן חוץ מבודדות יחידות סגולה וכו...(לא בזילזול אלא בהערכה)

אבל השאלה היא למה לא לחכות עם זה?

למה לצאת לפני הצבא אם מחליטים מראש להתמסר לצבא?

הייתם מתחילים תואר באוניברסיטה הפתוחה לפני צבא 3 שנים?

התשובה של רובינו היא לא!

כמובן שיש יוצאי דופן יחדי סגולה וכו...

אבל למה לפתוח 2 חזיתות בבת אחת?

(לא מופנה ישירות לגושניק)

אם בוער לך

חכה עד אחרי ההכשרה הראשונית ותתחיל לחפש

אם בוער בך יותר להתחתן אז תתחיל לחשב מחדש סדרי עדיפויות וריכוזי כוחות

כדאי לך לצאת אחרי 3 שנים צבא ...בגלל שזה ממש קשה להתחיל ככה קשר וגם צריך להשקיע המון...

צבא גם מאוד מעייף , בייחוד קרבי....לדעתי כדאי לך לצאת לקראת סוף הצבא או אחרי צבא...

אל תעשו את זה.

אל תפגשו עם מישהו לפני גיוס, למה?

כי לא לך ולו לא אין מושג איך נראה צבא, וצבא לא יודעים עד שאתה נכנס פנימה.

כי באמת אין לאף אחד מושג לאן תיפול ולאן תתגלגל ותאמינו לבעלי ניסיון שאין לכם מושג לאן תגיעו..

חכה, תתגייס, תסיים טירונות, תראה איך זה לדבר פעם ביום עם אבאמא ואח"כ תראה מה זה לדבר פעם ביום עם האישה..

קודם תראה מה זה צבא אח"כ תתחיל לצאת עם בנות..

לאן אתם ממהרים? יש לזה מחיר מאוד מאוד כבד, שלדעתי מאוד לא שווה לשלם אותו.

יציאות טובות משכורת יותר טובה עזרה בשכר דירה יש יתרונות וחסרונות השאלה כמה מכנים להקריב 

לא הייתי מוכן לזה...

לשמוע את אשתך בוכה לך בטלפון כל ערב?

להצטער על כך שאישה נשואה במקום להנות אחרי יום קשה עם בעלה, 3 שנים רואה סרטים במחשב בלילה משעמום?

במיוחד שהבית ריק ועדיין אין ילדים?

לא נראה לי שאתם כ"כ יודעים על מה אתם מדברים ומה המחיר של זה.

אני מכיר לא מעט שהתחתנו לפני השירות ובמהלכו ולא קרה כלום....

אבל אני מסכימה איתך שיש כאלו שמסוגלות לעבור יפה את התקופה הזו.

אין פה על מה להתווכח כי יש כאלו שיכולות להתמודד ויש כאלו שלא.

זה כמו שרוב הבנות לא מסוגלות להיות אברכיות. זו שליחות לא פשוטה.

והיא לא תדע עד שלא תתחתן,

לא סתם חז"ל אמרו נקי יהיה לביתו שנה אחת...

לא יודעת אם כתבת מניסיון חיים או מהתרשמות מהסביבה...

יש בנות שטוב להן להזמין חברה הביתה כמעט כל ערב

יש בנות שטוב להין להיות קרובות לבית של ההורים

יש בנות שיכולות לדבר עם הבעל בלי לבכות כל ערב.... גם לשמח

יש זוגות שמתברכים בילדים מהר- ואז הבית לא ריק כ"כ....

החיים זה דבר זורם, גמיש, משתנה

לכל בית יש את הדבר שמניע, שחשוב, האידאל שעובדים כדי להגשים אותו.

זה ממש מעודד לחבק כרטיס אשראי בלילה...

חיילים נשואים עושים בדיוק אותו דבר כמו הרווקים, ולא תמיד יש יותר תשמ"ש [תשלומי משפחות] ולדבר עם האשה זה לא בהכרח אפילו פעם ביום, יכול להיות גם פעם בשבוע לדקה אחת. זה אומר גם לא להיות שבתות וחגים ביחד, זה אומר גם שאין חופשות כשרוצים...

זה מאד מאד לא פשוט!!!

אני נשואה לחייל קרבי ולענ"ד מי שחושב לעשות את זה צריך לדבר הרבה הרבה עם מי שנמצא בסטואציה הזאת, ולא עם מי שרק מדבר אידיאלים ולא חי את זה. כי זה קשה. מאד.

אבל... יש להם הרבה הקלות איתי במחלקה היו 3 נשואים והם היו יוצאים הרבה יותר לסופשי"ם והיו יוצאים יותר מוקדם לבית 

יש לי גם חבר ששירת בנצח והוא היה מביא את אשתו לשבתות בבסיס.

בסופו של דבר יש הקלות ואפשר להסתדר צבא זה לא הדבר היחיד שבשבילו צריך להקריב יש לא מעט עבודות אזרחיות שגם הם דרושות הקרבה משני בני הזוג וצריך לדעת להסתדר..

ולא תמיד יש הקלות לנשואים. אי אפשר לסמוך על זה מראש. זה תלוי במפקד ובמצב הרוח שלו הרבה פעמים. ולא תמיד הוא מבין

קודם כל הכבוד על ההחלטה משמח מאוד באמת..

וכן ההיתי נפגשת .. ברור שכן אפילו מעדיפה יש לי אידיולוגיה ואני מאמינה שצריך לפעול למען האידיולגיה ולא להגיד שאחרים יעשו את העבודה !!!

וכן אני מודעת היטב לקשיים יש לי כמה במשפחה.. ואני מעריצה שלהם

בהצלחה גדולה ושוב כל הכבוד.. 

כתבתי לך תגובה באופן אישי בבקשה כנס לכרטיס אישי שלך..

כשהוא יראה את ההודעה הזו - הוא גם יראה את ההודעה ההיא.

אני חושבת שזו אומללות!! איך אפשר לבנות כך זוגיות? מה גם שאני ושבת שהפגישות כרגע לא תהיינה עם מספיק מחשבה, ויתכן אף מלחץ, וההחלטה שתתקבל יכולה להיות פזיזה, הן לכן והן ללא..

נקודה נוספת שראויה למחשבה: אם אתה לא מתכוון להיות קרבי עד הפנסיה, אז בינתיים האישה תתרגל שאת החוזר הביתה רק בסופי שבוע, ותסתדר מצוין בצורה זו,, כי תתרגל לחיים כאלו, ואז, שתשתחרר מהקרבי בעז"ה בעוד שלוש שנים, ונקווה שקודם, כי תהיה גאולה שלימה, מה אז תעשה בבית? יתכן מצב בו האישה תרגיש שאתה מיותר, או מסתובב לה בין הרגליים, או לוקח את מקומה- בקיצור- מצב רגיש ומסוכן, שאפשר בקלות לפרק תחבילה..

אז בהצלחה ובשורות טובות..

שמעתי כבר מכמה מקורות מקרוב שהבן אדם השתנה לגמרי אחרי הצבא-

הוא לא נשאר אותו אדם ואותו אופי של קודם.

נהיה יותר קשוח, קרבי גם בבית, מרים קול (ככה התרגלו בצבא)

פוקד...

וכו'.

לא פשוט.

תני לו לעבור את התקופה הנ"ל לבד, זו תקופה לא פשוטה לבנאדם.

תני לו לעבור את השינויים ואז תחליטי אם את אוהבת את השינוי אצלו או פתאום מחפשת את מה שהוא היה בגלגולו הקודם...

הצלחות!

אני רואה בשרות הצבאי שליחות עצומה!!! ואם אתה באמת רואה בשרותך שליחות, אז טוב מאוד שתחסוך מעצמך פגישות מיותרות !!! 

יש לא מעט בחורות שחושבות כמוני... עם כל המורכבות שבנישואים עם חייל/קצין/איש קבע!!!

ותזכור... אתה בעצמך לא היית רוצה לצאת עם מישהי שלא רואה בשירות הצבאי שליחות. וכן, זו מסירות עצומה וחיי זוגיות לא פשוטים בכלל!!!

אבל האם אתה מחפש חיים קלים???

בהצלחה רבה בצה"ל!!!

נ.ב. נכון לא כולם יכולים להיות כמו אהרון הקצין למופת ואישתו צביה!!! אז צריך להיות כנים עם עצמנו... ומי שיכול להיות שליח ה' אמיתי - בצבא, שלא יהסס!!! ברכת ה' איתך!!!

המ"פ שלי (דתי) התגייס נשוי +ילד ל3 שנים והיום הוא מ"פ. אבל קודם תסיים טירונות אימון מתקדם, ואז תחשוב פעם נוספת. אל תהיה לחוץ להחליט עכשיו, החלטות לא צריכות להגיע מלחץ אלא מבטחון.

מה שאתה כותב כאן הרבה שמקושי לא בורחים- זה לא סיבה להכניס אותו בכח לחיים שלנו- אם הוא ירצה הוא יכנס לבד... שמבינים שהולכים לעשות משהו קשה צריך לחשוב האם כדאי לחכות קצת כדי להקל את הקושי (יכול להיות שלא כדאי לחכות, אבל הגיוני מאוד שכן), זה לא בושה...

בנוסף- אתה עכשיו בישיבה, אין לך עוד הרבה זמן להיות שם (7 חודשים לישיבה זה מעט מאוד!) תנקה את הראש מכל דבר אחר ותכנס כולך לישיבה!

בקיצור חכה לסוף אימון מתקדם. עד אז תלמד הכי טוב שאתה יכול, ותהיה החייל הכי טוב שאתה יכול! בהצלחה!

א-אתה רוצה להתקדם בצבא?להיות קצין וכו'?אם כן אז זה באמת הולך להיות החיים שלך ואתה צריך למצוא בתזוג שתלך איתך בדרך הזו. אם לא אז אולי אם אתה  מוכן לחתונה שווה לשקול עוד פעם את עניין ה3 שנים/קרבי.ההקרבה בלהיות נשוי בצבא היא עצומה, וזה קשה מאד.אם הצבא זה לא העניין שלך בחיים לא הייתי ממליץ על כזה דבר.

ב-צריך להיות מודע-זה קשה מאד מאד.זה לסנן את אשתך 12 שעות ביממה בערך, לראות אותה גג יום בשבוע. גם מתי שהיא ממש צריכה אותך פתאום אתה לא תמיד תוכל להיות שם לידה. בקיצור זה סיכון לבעיות בשלום בית מההתחלה.אתה רוצה להיכנס מראש לענייני שלום בית רק כי"אנחנו לא בורחים מקשיים"??

ד.א גם אם האשה תומכת בעניין זה לא אומר שבהמשך הכל יילך חלק. אין מה לעשות,אשתך תרצה להרגיש נשואה אחרי שהיא תתחתן, הצבא,בעיקר בהתחלה, דיי יפריע לה להרגיש ככה.

(אני עכשיו בצבא,מפקד של חיילים נשואים,עושה 3 שנים.)

אני לא חושב שאני אקיף את כל התגובות, אנסה להגיב על מה שנחרט בזכרוני..

לגבי השאלה לכמה זמן אני הולך להיות בצבא, אני לא חושב שזה משהו שאפשר לדעת, אני מכיר מקרוב בחור שהלך לצבא, התגייס קרבי+ היה הולך ליותר קרבי אם היה יכול, והיום הוא במשהו חצי קרבי, כבר חמש שנים בצבא, אחרי קורס קצינים, לא נראלי שהוא יודע מתי הוא יעזוב את הצבא, הוא כנראה הולך לחתום עכשיו על 'חוזה לטווח ארוך', אני לא יודע לכמה זמן הוא חשב שהוא הולך להכנס מראש.

האם אני יודע לכמה זמן אני הולך? לא, אני עוד לא יודע לאן, אבל אני מעריך שקורס קצינים יהיה באופציות שלי, הלאה? אין לי מושג...

מי שזה באמת חשוב לאו מוכן להקריב הרבה, אתן דוגמא שונה אז לא לקפוץ עליי...

מדריך חוץ בסניף, זה דורש המון, אחי היה, אני לא ממש יודע כמה זה פגע לו בלימודים בישיבה, אני בטוח שזה גרם לפגיעה בקשר עם ההורים, מן הסתם כמו כל הדרכה, זה גרם  לחיכוכים עם הצוות החינוכי בישיבה, ולהורים שלי בטח לא היה קל עם זה, אני בטוח שגם לאחי זה לא היה קל לוותר על הזמן בבית, ואיפה שהוא היה זה אמר מן הסתם שיצא לו חודש וחצי לא לראות הבית. אז נכון שקשר של ילד מתבגר זה שונה מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מקשר של בעל ואשה, אך גם לילד זה קשה לעזוב את הבית, זה דורש ממנו המון.

האם זה פוגע בהדרכה שלו? האם זה מונע? כן, יש כאלה שלא ילכו לזה, אבל מיש זה באמת חשוב לו, ילך על זה עם כל הקשיים! לי ממש לא פשוט לשבת וללמוד, אני ילד של בית, ילד של מיטה, מצידי לישון המון, האם זה אומר שאני לא נלחם, לא מקריב? האם לא נוצרים מתחים ביני לבין אנשים אחרים בגלל מעשים שלי? נוצרים הרבה, על כל צעד ושעל יש לי אנשים שאני 'מתחכך איתם'  אבל אני מאמין/בוטח בצדקת דרכי ואני ממשיך, משתדל לא להזיק למי שסביבי, לא לפגוע, אך זה לא פוגע בכך שאני יעשה מה שאני עושה כמה שיותר!

צבא חשוב לי, להקים בית חשוב לי, יש לי עוד לא מעט דברים שאני חושב שהם חשובים, ואני מוכן להקריב בשבילם, אני לא חושש להרים שני דגלים ויותר, אני מודע לקשיים אבל אני לא נחלש מההחלטות שלי, החכמה היא לא להרים דגל אחד ולמסור את הנפש עליו, החכמה היא להרים שני דגלים ולמסור את הנפש על שניהם!!

כל הכבוד!! תמשיך להאמין בדרכך מסכימה עם כל מילה

ושהתגובות פה לא יחלישו אותך..

זה ממש לא אידיאל וזה ממש לא רצוי.

מי שכבר נמצא בקשר מלפני כן ואין ברירה - ברור שצריך לחזק אותו ואותה כלפי המערכה הזאת שהם ניצבים לפניה.

אבל מלכתחילה?

התורה כבר אמרה 'שנה יהיה לביתו', זה האידיאל האמיתי. שבעל ישמח את אשתו ויהיה בבית כל יום שנה מהנישואים כדי לבנות קשר טוב עמוק ויציב, ולזה צריך וחובה לשאוף.

יש המון בעיות מאוד משמעותיות בזוג טרי נשוי שהבעל בצבא ואסור לטאטא אותם.

ובאמת חכם עיניו בראשו למנוע כזה מצב, לא להיכנס אליו מלכתחילה.

הדיון כבר מתארך, אבל, אני עדיין חושב שזה הדבר הנכון, זה לא אידאל להתחתן ולהיות חייל, אך שני הדברים בפני עצמם הם אידאלים(ומצוות בלי קשר) כך שזה שהם ביחד זה אילוץ, אך האילוץ לא דוחה את אף אחד מהם.

אנחנו נגיד לד"ר תול לעשות הסמכה מיוחדת לתואר שני לחפרנים כמוך...

2 דגלים או 3 זה אחלה!

(גם בית גם ילדים גם המשפחות גם לימודים גם עבודה גם התנדבות גם שכנים גם תורה גם.... 100 דגלים לכל בית בלי מאמץ!)

אבל-

יש דגלים שבהכרח!! עולים אחד על השני

בית מבוסס על קשר על נוכחות על להיות ביחד באותו מקום (=בית) לא מעט

נישואין מבוססים על טוטאליות- אני שלך ואת שלי ושנינו של השם ואין עוד מלבדנו!

שירות בצבא- מבוסס על נוחות אינטנסיבית בצבא, על שעות פנויות מינימאליות- בשביל להקדיש לבית

מבוסס על הטוטאליות- אתה שייך לצבא, חייל הוא רכוש צהל ואתה נשוי לנשק שלך!

וזה מתנגש

במחשבה

ובמעשה

אפשר לשרוד קשיים- נכון- אבל  למה להכנס אליהם בלי צורך???

קראתי את רב התגובות כאן ואני מסכימה עם הגישה שכמו שלהיות אשת אברך זה לא פשוט (מבחינת הפרנסה, גידול הילדים וכו') גם להיות אשת קבע זה לא פשוט- אבל, האמונה באידיאל ובדרך שבה אני רואים את החיים נותנת את הכוחות להתמודדות עם המשברים.

גושניק, מסכימה איתך! ושכוייח על הרצון הטוב לשרת 3 שנים!

אל תיתן לתגובות השונות פה לשנות את דעתך.

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.