מפחיד? עצם הכיסוי לא, כל מה שמתלווה לזה צריך להיעשות בשיקול דעת ומחשבה,ותפילה..

שמעתי מהמון המון בנות שזה ממש קשה..אני לא ממש עפה על השיער שלי אז זה לא ביג דיל, אך בהחלט מוזר מאוד.

אבל זה מלחיץ לחשוב שכשזה יקרה, זה יהיה לתמיד, כן אשכרה לת-מ-י-ד!! כל השיער, הישר למטפחת..

אז זה כן קצת מפחיד..

בשורות טובות!

(שנים שלא הייתי פה, לפחות כך מרגיש..)

בכל אופן, אני לגמרי מזדהה עם התחושה הזאת, ויש לי אף לא מעט חברות שעברו סוג של "משבר הסתרת השיער"..כי זה באמת קשה, כשזה חלק מהמראה שלך, מהיופי, מהחיצוניות שלנו שכ"כ איפת לנו ואנו משקיעות (מה לעשות..בנות..)..ופתאום חלק מאוד משמעותי בחזות שלנו נעלם לו, ומשפיע על ההשתקפות שלנו במראה...

עם זאת, אציין כי לדעתי, לאחרונה ממש, יש כל כך הרבה סוגים של כיסויי ראש, צבעוניים, מושקעים ויפים, שזה ממש נהיה אביזר אופנה כזה, כך שאני יודעת על כמה בנות שרק בזכות זה שמות כיסוי ראש, בשביל היופי ולא בהכרח בגלל הפן ההלכתי... אז לא יודעת, אולי באיזה שהוא מקום זה מעודד, כי ת'כלס זה גם יפה....

ואני אומרת- כשנגיע לגשר, נחצה אותו...

קודם שיבוא החתן

הלוואי שזו תהיה הבעיה שלנו.. אני אישית כבר מכיתה א'  (ועד היום...) מתאמנת בקשירת מטפחות.. זה מדהים בעיניי... כמובן אם יודעים איך לקשור...

ולגבי הקושי... אני חושבת שכשמבינים את המשמעות של כיסוי הראש זה מקל....

ב"הצלחה רבה!

בתור אחת שדי מאוד קשורה לשיער שלה (והוא מחובר אליי ג"כ), אני בטוחה שיהיה לי קשה...

אבל הכי חשוב מבחינתי תמיד להזכיר לעצמך למה את עושה את זה. דבר ראשון, זו ההלכה, ולכן עושים את זה גם אם לא נעים, אלא כי זה נכון ואמיתי. דבר שני, אני פשוט רוצה להיות יפה לבעלי בעז"ה, בשבילו, ולא אכפת לי מהאחרים.

ברגע שמבינים את החשיבות של זה (כן, שיער זה דבר מושך, ובמיוחד שיער יפה) הרבה יותר קל לבצע בסופו של דבר, בעיתו ובזמנו.

מעניין איך זה יהיה כשזה יתחיל להיות חלק משגרת היום, חלק מהמראה הכולל שלי....אמאל'ה...

שאלה יפה בכל אופן.

אני עדיין צעירה, אבל מגיל 3 בערך אני מתאמנת בקשירות...

וחוץ מזה, אני לא כלכך אוהבת ת'שיער שלי, הוא בסדר, אבל בשימחה הייתי הולכת עם מטפחת כבר עכשיו!

האמת שכשהתחלתי לצאת (אי אז... מזמן...) זה היה נראה לי הזוי לחלוטין ונראה לי שזה יהיה ממש קשה לי

ועם הזמן זה קצת יורד - למרות שברור לי שזה יהיה לי קשה.

ב"ה זו לא שאלה בכלל אם לכסות או לא - ברור שכן

וחוץ מזה  קודם שיגיע החתן. מקווה ומתפללת בע"ה שיהיה שווה את זה..

[ואולי זה משנה - יש לי שער ארוך, כמעט חלק , והחלום שלי מגיל ממש קטן שיהיה לי שער ארוך - וב"ה הוא די ארוך עכשיו...

אני לא מכירה שום מטפחת, מעוצבת ככל שתהיה שתוכל להיות תחליף מספיק טוב בשבילי]

בנות כתבתן פה דברים נהדרים!!!

עכשיו מהניסיון הדל שלי

(נשואות!! איפה אתן????)

קודם כל לשים כיסוי ראש זה לא בא "ביום בהיר אחד"

זה בא אחרי לילה בהיר ונהדר- של החתונה

ואחרי חודשים של התכוננות והתרגשות בדיוק לקראת הדבר הזה-

שכל החיים משתנים, שנהיים נשואים- מה לא נציין את זה איכשהוא?!?!?!

(כמו שיש תרבויות שאישה נשואה לובשת בגד עם ריקמה שונה מאישה רווקה. כי כשהחיים שונים- גם הבגד משתנה.)

להחליף את היופי של שיער- ביופי של כיסוי ראש

ולהרוויח פעמיים

תתחילי למדוד מטפחות- ככה בקטנה, לבד  מול המראה

תראי את עצמך עם זה, תרגישי

ככה מרגיש להתעטר בכתר של נשות ישראל הצדיקות

אני מזדהה.

מאוד.

כן.

אני מאוד אוהבת את השיער שלי - ובדיוק בגלל זה הוא נשאר מכוסה. רק בשביל בעלי.

לגבי זאת שאמרה שהיא פגשה מישהי עם כיסוי ראש חלקי שאמרה שהיא עושה את זה לאט לאט- אני לא חושבת שזה יותר קל. ההפך. מאוד קשה להחמיר אח"כ.

צריך להחליט מההתחלה על מה את הולכת.

מאוד קשה לעבור מחצי - לשלם.

שתבינו - אני עושה תסרוקות לאירועים - אני מאוד אוהבת את ההתעסקות בזה (בסוד אני אגלה שבבית אני עדיין עושה לי לפעמים כל מיני דברים - צמות סיניות, ותסרוקות, ותלתלים וכאלו...), אבל גם ההתעסקות עם הכיסוי ראש היא כיפית ונחמדה

מי שיודעת שיהיה לה קשה - שתלמד על זה לפני החתונה. שישב לה טוב טוב בראש ובלב מה החשיבות של זה..

ושתזכו כבר להגיע לשלב הזה!

אני אסביר, לפני כמה שנים, הייתה איתי בחורה בפסיכו' נשואה שלא כיסתה את כל השיער, ואני, בחורה דוסה התפלאתי!

יצא שדיברנו על זה והיא אמרה לי שמאוד קשה לה לכסות את כל הראש, ולכן היא מכסה בהדרגה.

היום, אני לא חושבת שזה מראה על רמת דוסיות כזאת או אחרת, כמו שאמרו לפני, יש בנות (כל אחת יותר או פחות) שקשורות לשיער שלהן ופתאום לכסות הכל זה קצת שוק..

ולצערי יצא לי להכיר לא מעט בנות שבהתלהבות כיסו את כל השיער שלהן וברגע אחד הן הורידו את הכסר"ש..

גרם לך לחשוב שכיסוי ראש זה כבר לא הלכה ?

אכן זה לא פשוט , זהו שינוי ,  שגם אם אני ךא רוצה אותו ויש לי קשיים נגדו - אני לא יכולה להגיד שזאת לא הלכה.

לגביה רצון שלה- זה לא מעיד. אולי יש לה רצון להתקדם , זה כבר ענין אישי מול בורא עולם

אני ומלא חברות שלי מגיל קטנטן אוהבות למדוד מטפחות וצעיפים...

זה יפה ונשי....

ועם כל זאת, זה באמת קשה. 

אצלי המשבר בא הרבה אחרי החתונה, 

ודווקא ממש אהבתי לפני כן לסדר את השיער ולשים קשתות, סיכות, תסרוקות וכו'

ואז התחתנתי, וזה בא לי בטבעיות לכסות את השיער. 

אחרי חודשיים-שלושה, השיער שלי נהיה מלא ברק ומהמם

והנשירה שהיתה לי שנים הפסיקה

ואז זה נהיה מבאס ביותר. במיוחד כשיש אירוע או בגד ממש יפה שאין לי מטפחת מתאימה בשבילו.

(או כשאני רואה בנות עם כיסוי חלקי שזה מהמם להן)

אז נושמים נשימה עמוקה,

נזכרים למה באמת עושים את זה

והולכים לשאול את הבחור החמוד איך זה נראה עלי (רמז- הוא חייב להגיד 'מהמם!!' ולהתלהב)

זה תמיד עוזר

זה הופך את האישה לאצילית יותר..

בע"זה כשיגיע אכסה את ראשי בלי שום התלבטות.. ולא אין קשר לזה שהשיער שלי לפעמים מעצבן (טוב אולי קצת, ממש קצת..) אני חושבת שזה באמת הרבה יותר יפה..

אבל-

אני חושבת אישית שאם אישה שמה כיסוי ראש ומשקיעה ולא שמה מוזנח- ויש כאלה ששמות כ"כ מוזנח שזה נורא ואיום.. אז הכיסוי ראש הוא הוא כמו תכשיט ואין אישה שלא אוהבת לטפח את עצמה..

קודם כל- כיסוי ראש מתאים לכולם.. אם יודעים איך לשים אותו...!!!

יש כאלה שמתאימה להם קשירה נמוכה ויש כאלה שקשירה גבוהה... יש כאלה שעם להוציא טיפה שיער (אל תדאגו- לא יותר משתי אצבעות...)

אני מציעה.. תלמדי כמה קשירות ... תנסי אותם על עצמך... ובטוח תמצאי קשירה שתתאים לך....

עזרה באישי בשמחה..... (יצא לי כבר ללמד חברה שהתחתנה איך קושרים..)

באמת יש קשירות שמתאימות לכל מבנה פנים

ואם לא- אז מגוון צורות של כובעים שמתאימות לכל מבנה ומראה פנים

או- למי שנוהגים (ומי שיתחיל פה דיון-קרב על זה-אני אדאג למחוק לו את הכינוי) -פאה

העיקר זה- לא להיות עם הרגשה בבטן "אוי זה דבר נוראי איך אני אסתדר?!" כי זה באמת יוצר רתיעה בנפש...

עדיף להרגיש-

"הי! יש פה אקססורי חדש להיות אופנתית! בואי נחגוג!"

בס"ד

האמת שזה לא מפחיד לשים אותו (לכמה דקות זה סבבה) מפחיד שזה בעז"ה ככה עד 120 ושזה כולל חבילה גדולה של זכויות וחובות וכו' וכו'.

אחרי חצי שניה מול המראה עם מטפחת וחזרה מהירה למראה הרגיל והשיער ברור שזה קצת מבאס.

אבל יופי הוא גם עניין של הרגל. תסתכלו איך האופנה גורמת לנו לשנות את ההגדרות שלנו כלפי מה יפה.

אז לפני הנישואין היופי הוא ביחס לרווקה (כי ככה התרגלנו) ובעז"ה אחרי יהיה יופי של נשואה, שחלק מהמראה הוא עם כיסוי ונתרגל גם לזה..

ולא חייבים להתרגש מזה..

הלחץ\פחד מבשר טובה

"אז תיראי ונהרת ופחדת ורחב לבבך"

'אשרי אדם מפחד תמיד'!

למעשה הלחץ הוא דמיון ובשעת מעשה פעולה מפיגה פחד

אני בחורה שאוהבת סיכות, סרטי שיער

כל אביזר שיער מעניין

ברור שאני אכסה את כל הראש

אני בטוחה שזה יהיה קשה,

אבל אני בטוחה שמטפחות וכיסוי ראש

יהיו יפים עליי!

אני אוהבת לראות כיסוי ראש

זה כזה דבר נקי ויפה למראה

להפרד מהשיער זה דבר קשה

הוא לא נעלם, פשוט רק בעלך

זוכה לראות אותו וללטף אותו

זה סוג של אינטימיות יפה בעיני.

"אני... אוהבת כל אביזר שער מעניין

ברור שאני אכסה את כל הראש

אני בטוחה שזה יהיה קשה

אבל אני בטוחה שמטפחת וכיסויי ראש

יהיו יפים עלי"

את פשוט מתוקה.... אין מילה אחרת..

מה גם שבקושי בגדים יש לי כוח לקנות אז להוסיף על זה עוד משהו אין מצב..

זאת אומרת: את מתכוונת בכל רגע שאת מחוץ לבית לעבור על ההלכה - תביאי בחשבון שזה גם מי שיסכים להתחתן איתך - אדם שלא איכפת לו כ"כ שיהיה דבר כזה...

אני מניח שאת מספיק ישרה לעדכן מראש שזה הכיוון שלך.. 

ביום שאת תחליטי להיות רצינית על ה"להתחתן" אני (בלי נדר!) גוררת אותך על בולדוזר לקנות בגדים יפים!

תשכחי מזה!!!

כולל מטפחות בהידור מצווה מיוחד

ואני מכירה את השיער שלך- זה לא ייפול... אלא אם תקשרי מעפן ולא תתני לבלחית כלשהיא ללמד אותך

אין דבר כזה בת ישראל שלא יפה לה הכתר!!!!!!!

בעזהי"ת.

תחשבי שזה לא רק לשים כיסוי ראש, זה הרבה מעבר.

וזה הרבה דברים טובים בע"ה מעבר

תסתכלי על עצמך במראה בלי כיסוי, ואז תקשרי מטפחת, אפילו פשוטה, ותראוי איך זה חתיכת הבד הזו הופכת אותך מבחורה- לבחורה יהודיה. ממש כך.

אני מחכה לזה יש מטפחות כאלה מהממות!עשינו שבת חברות ופשוט התחלנו למדוד מטפחות ולעשות כל מיני קשירות..וזה ממש כיף להתאים מטפחות לבגדים וכו'...קיצר אין מה להלחץ !

זה שהיום נפרצה הפרצה.. ובנות ישראל הולכות בגילוי ראש... זה רק הקלה..

מפחיד? אני לא חושבת...

מפחיד אותך פתאום להיות נשואה...?

זה נראה לי הרבה יותר מוזר מלשים כיסוי ראש..

לא מפחיד אותי ליטול ידיים כל בוקר וללכת בבגדים צנועים - כי התרגלתי לזה מגיל קטן..

גם כאן - נראה לי שהכל עניין של הרגל..

שיהיה בהצלחה לכולנו

כיסוי ראש..

סביר לניח שאני יתייאש באמצע..

(_אם אני בכלל יחליט לשים..)

ותכלס צדיקה צודקת עד שאני יחליט להתחתן מי יודע מה יקרה..

זה שפעם בנות נהגו לשים כיסויי ראש מגיל 3 זה לא אומר שאנחנו חבורת מופקרים!

זה מה שהיה אז, והיום- ברוך ה', זה לא ככה, זה ל אואמר שזאת הקלה.

ולרוב אלה שכתבו כאן למעלה-

צר לי לאכזב אתכן, אבל אין כמעט בנות שכיסוי ראש יותר יפה להן מהשיער המקורי.

זה עושה אותנו יותר נשיות? אני ממש לא חושבת שזה נכון.

אל תנסו בבקשה לחפש מתחת לאדמה כל מיני סיבות, הסיבה היא שזאת ההלכה, שאנחנו צריכות יפות לבעלנו. כמו שכתבה כאן יפה הסהר האיתן:

"רק בעלך זוכה לראות אותו וללטף אותו

זה סוג של אינטימיות יפה בעיני"

אני - לצערי- נולדתי וגדלתי חילונית. כשהתקרבתי שמעתי בשיעור- בנות יקרות מצטערת לאכזבכן אך כיסוי ראש זה מדאוריתא.  מאז היה לי זמן וידעתי- חייבים לכסות.

א ב ל אני לא סבלתי מעולם לשים כובע או מטפחת - סתם כך ליופי או לשמש- אז לא ידעתי איך יהיה!   ברוך השם האבא שלנו בשמים תמיד איתנו- התחתנתי כיסיתי - שום בעיה

מי שאוהבת להראות מטופחת תשים כיסויים יפים ותלמד קשירות שונות.

בשכונה שלי יש צרפתיות שנראות כל כך יפות ואלגנטיות שנראה לי שבנות שרואות אותן לא יכולות לחכות ולהתחתן כדי להראות כל כך מכובדות ויפות.

כדאי להתאמן ולנסות כיסויים לפני החתונה כדי לראות מה קל לקשור מה הכי מתאים וכו'

לי אישית לקח זמן לסדר את השיער כשהייתי חילונית ולא מפריע לי שזה ירד ממטלותי.

כמו כן אני אוהבת להתלבש נאה ותואם בצבעים וכו' וזה לא השתנה אני לא מרגישה פחות ממה שהייתי לפני חוץ מזה שהרבה יותר טוב כי בטוב טעם ובצניעות

בהצלחה!!!

אני אשים פאה..ככה שזה יותר קל להתרגל למראה..זה כמו השיער..

יכול להוסיף המון (!!!) למראה של כל אישה.

מה שכן- לוקח זמן עד שמגיעים לתוצאה יפה.

הסוד שבזכותו תהיי יותר רגועה לקראת המעבר:

תתאמני. פשוט תקשרי ותלכי עם זה בבית כמה שעות.

מחר תקשרי קצת אחרת ותלכי גם עם זה כמה שעות.

לאט לאט תתאפסי על מה הכי יפה לך: איזה צבע, איזו קשירה, וכשתראי איך מסתדר לך יפה וכמה זה מוסיף, אולי אפילו תתחילי לחכות לזה באמת

באמת!!! תתחילי עכשיו! כי את הפאשלות עדיף לעשות לפני החתונה באין רואים מאשר אח"כ בחוץ...

(מנסיון של אחת שהפאשלות שלה היו בחוץ .. איפה הייתם אז בשביל להגיד לי את זה???)

שיהיה לך בהצלחה ובשמחה אמיתית!

ואם יורשה לי לנצל את השרשור -

שאלה קטנה אך חשובה:

יש לי שיער חלק. חלק מאד אפילו.

מלא פעמים המטפחת "בורחת" לי אחורה ושום דבר לא עוזר!!!

לא כובע מתחת שתופס ולא סיכות סבתא ולא סיכות חזקות יותר ולא סיכות חזקות יותר יותר...

חשוב לי מאד לכסות באופן מלא, אבל זה פשוט לא הולך.

כמעט חשבתי לעבור לפאה וזהו. (סתם אין מצב)

מה עושים??? (בוכה)

עצמי במראה..

אין לי את הזמן לזה בחיים..

אני חושבת שזה מיותר..

וכל מי שראה אותי בחיים יודע- שאני לא משקיעה במראה החיצוני שלי ..

אז לשים כיסוי ראש יהיה עבורי סיוטטטטטטט...

אני באמת קוקו לא יודעת לעשות- אז איך אני יסתדר עם מטפחת/ כובע וכל שאר הדברים האלה..

דבר שני אני אקטיבית- ריצות , גלגלולים , טיפוסים על עצים.. אני יתחרפן מכיסוי ראש הוא פשוט יעוף

או שתדביקי אותו לראש....

אבל אני יכולה להגיד שאני כברממש מחכה להגיע לרגעהזה ובפורים אפילו התחפשתי לאשה נשואה כדי לשים כיסוי ראש..

(ד"א למי שבא לדעת אני בת בסביבות גיל ההתבגרות..)

הכיסויי ראש המעוצבים ממש יפים ומחמיאים למי שלובשת אותם....אני כבר מחכה לזה...

חוצמיזה כשאת הולכת ברחוב זה אומר לכל הבנים:"אל תתקרבו אלי אני נשואה...

זה גם ממש מבגר... שמתי מטפחת ונראית הרבה יותר מבוגרת ממה שאני... זה משדרג...

בקיצור זה לא נראה לי ממש מפחיד אבל זה מוזר...

עם מטפחת לבין להיות מחוייבת לעניין.

את תמיד יכולה להוציא שוונצ פה שוונצ שם כשאת בתיכון..וכשזה כיסוי ראש כדין את לא ממש. מוכרת ההתלהבות והציפייה אבל כשזה מגיע זה הרבה פחות "נוצץ" ממה שזה נראה לך עכשיו. אך עדיין, הרעיון של זה יפה וזו הלכה אז נעשה זאת בעונג בע"ה..

באיחולי "שתגיעו כבר לשלב שתצטרכו לשקול ברצינות את העניין" (:

אני לא נותנת לאף אחד אחר לגעת בו! וזה מספיק ויותר...

צר לי שאני הורסת לכן את היופי והקדושה אבל אני לא מרגישה צורך להיות "קדושה מעונה" בשביל להיות נשואה ואני בטוחה שאני עושה מספיק בשביל בעלי וזה שאני לא שמה כיסוי ראש זה לא אומר שאני גם הולכת לפלרטט עכשיו עם בחורים אחרים..

מי שרוצה לשים שיערב לה, בשבילי זה עינוי זה גורם לכאבי ראש, זה מציק, זה מגרד, זה חם, זה כל הזמן נופל\זז\נהרס ובכלל גורם להרגיש כמו אזה מתלה...(הייתי נחמדה להורים שלי וסבלתי קצת בשבע ברכות, וגם אז זה גרם לי לחשוב אלף פעמים לפני שיצאתי מהבית, וזהו זה מספיק לכול החיים!)

ועד כמה שידוע לי הדרך של התורה היא לחיות..ובשבילי להסתובב עם מטפחת זה לא חיים.

מה זה "מי שרוצה  - שיערב לה"..   "מי שרוצה לא ליסוע בשבת - שיערב לה, אני עושָה מספיק בשביל המנוחה גם בלי זה"...   "מי שרוצָה להכין אוכל כשר -שיערב לה.. אני עושה אוכל מספיק טעים לבעלי גם בלי זה"....

ובלי להתייחס למלים הגסות שהוזכרו - אף אחד לא אמר שמי שלא שמה כיסוי ראש היא ישר פרוצה. היא הולכת לא צנוע ולא לפי ההלכה, ובהחלט היא לא מקפידה שלא למשוך תשומת לב של אחרים מחוץ לבעלה אל שערה ("שיער באשה ערוה", אמרו חכמים. היינו: יש בו משהו שיכול למשוך תשומת לב יתרה כנראה). זה מספיק בהחלט.

וכיסוי ראש לאשה נשואה, שכל הוויתה מכרזת: נשואה אני, זה הדבר הכי יפה בעולם. ביחוד למי שחוש היופי שלו לא נשאר רק על הרובד הכי חיצוני של כמות השערות ודרך פיזורן....

מי שיש לה בעיה שזה מפריע, כאבי ראש, חם (אגב, הרבה בנים הולכים עם טלית קטן צמר - זה חם. והם שמחים. ואע"פ שאף אחד מבחוץ לא רואה כמה זה "יפה"..), נופל - שתתייעץ עם מומחיות מה לעשות. יכול להיות שיש לה בעיה אישית, מעבר לזה שלכולן לוקח קצת זמן להתרגל.  אני זוכר ילד באיזה גן שלא יכל לסבול ציצית ולא יכל לסבול שיגעו בו. יש דבר כזה - אך זו בעיה ספציפית, כמו רפואית, שיש דרכים לפיתרונה.

והאמירה "הדרך של התורה היא לחיות... ובשבילי זה לא חיים". עם כל הכבוד, כך לא פוסקים הלכה. יש לך שאלה בהלכה - תשאלי פוסק הלכה.

ובנוגע לחתימתך, את צודקת: :איזה טוב ה'.." ראוי גם לעשות את רצונו, לטוב לנו..

ו"מי אוהב אותו יותר ממני?!" - בלי להיות בוחן כליות ולב, לפחות ביישום, אני מניח שמי שהולכת עם כיסוי ראש כרצונו, גם אם קשה לה, יותר אוהבת אותו ממך...  (כמו שנזהרתי: ביישום. יכול להיות שבלב את אוהבת מאד, ופשוט יש לך טעות. גם יכולה להיות "מכוסה" מבחוץ בלבד... אך ככלל האוהב ועושה רצון הנאהב - אוהב יותר ממי שלא...)

"מי שהולכת עם כיסוי ראש כרצונו...יותר אוהבת אותו ממך"?

מי שמך לשר ושופט? איזו התנשאות ויוהרה! אתה בטוח שאתה באמת אוהב אותו שאתה מדבר ככה לבני אדם?

ממתי כיסוי ראש הפך למדד אהבה כלפי בורא עולם? ולמה דווקא כיסוי ראש?

אולי דווקא המדבר לשון הרע לא אוהב את בורא העולם (וגם לא אוהב את חברו)

אולי המלבין פני חברו ברבים לא אוהב את בורא העולם (וגם לא אוהב את חברו)

אולי מי שלא נוטל ידיים או לא מברך לא אוהב את בורא העולם?

אולי מי שעובד שחור וגונב ממס הכנסה לא אוהב את בורא העולם?

להמשיך?

הרי אתה מבין שאין לזה סוף. יש בחורות שהולכות בכיסוי מלא, אך נופלות קשה בדברים שכתובים למעלה. יש גם בחורים שרק משום שאינם מחויבים ואינם מבינים בתחום הזה כלום, הם מרשים לעצמם ללהג בנושא הזה מן השפה ולחוץ, כאשר במצוות שלהם הם לא בהכרח יותר מקפידים. ויש גם את ההולכות בכיסוי משום שהן לא רוצות לקבל תגובות מרושעות כמו שלך. כלומר, ההלכה בעניין כיסוי ראש מעניינת אותן פחות, יותר מעניינת אותן בריאותן הנפשית - שלא יהפכו ללעג ולקלס בחברה. אין לך זכות לקבוע מי אוהבת ומי לא אוהבת את בורא העולם. אתה רק עושה מעצמך צחוק ומציג ברבים את אישיותך הבעייתית ואת חוסר ההקפדה שלך בבין אדם לחברו כאשר אתה אומר לה משפט כזה.

ו...המחוצף...  רק כרגע ראיתי במקרה את התגובה התמוהה שלך.

ראשית - מי שמגיב אישית במקום לגופם של דברים, דומני שאם כבר, זה מקסימום מראה על "אישיות בעייתית של עצמו" - כלשונך (מצד עצמי אני דווקא מעדיף לא להתנסח כך, ומן הסתם זה באמת לא כך אלא משהו נקודתי), וגם על "חוסר הקפדה" של עצמו ב"בין אדם לחבירו" כלשונך, וכו' וכו'...   הקיצור - כל סיגנון כתיבתך המאד-תמוהה בהודעה זו (כולל כל הסופרלטיבים: "הודעות מרושעות כשלך" וכו', מתאים להפליא, - לצערי, מוכרחני לומר - להודעתך ולסיגנונה. חבל).

לגופם של דברים. אני כתבתי עניינית: 1. שזה ענין של הלכה כמו כל הלכה ולא של "מי שרוצה - שיערב לה". ושל צניעות.  2. שזה גם יפה, ביחוד במבט שמעבר לחיצוניות.  3. שאם יש קושי אישי של תחושה - יש מקום להתייעץ איך פותרים.  4. שפסיקת הלכה אינה באופן של "בשבילי זה לא חיים".

אז מה הבעיה?

ובנוגע למה שהערתי על החתימה - מה ההתקצפות הגסה הזו?  היכן מצאת "התנשאות"? היכן מצאת שאמרתי ש"אני" זוכה לאהבת ה' יותר ממנה? היכן מצאת ששמתי עצמי ל"שר ושופט"?  היכן רמזתי שהמדבר לה"ר, מלבין פני חבירו, לא נוטל ידיים וכו', בהכרח אוהב את ה' יותר?  מהיכן את לוקחת את כל זה?!

אני דווקא נזהרתי מאד,וכתבתי מפורש ש"בלי לבחון כליות ולב" - ביישום, מי שאוהבת וגם שמה כיסוי ראש אוהבת אותו יותר.. וחזרתי שוב: ביישום. ואף אמרתי: "יכול להיות שבלב את אוהבת מאד ופשוט יש לך טעות".  והוספתי: שאכן גם יכולה להיות מישהי שהיא "מכוסה" (כיסוי ראש) רק "מבחוץ". אלא שהכלל הוא שהאוהב וגם עושה רצון הנאהב - אוהב יותר ממי שלא עושה רצונו. זה לא "שיפוט" והמצאה שלי, אלא כלל פשוט וידוע (וכמובן, לא שולל שמישהו אוהב מאד, לא פחות, ו"אנוס". לא דובר על זה, אלא על בחירה).

אז כל בר דעת יכול להבין, שכאשר יש הודעה שיש בה, מבחינת ההתייחסות להלכה - גם אם בטעות - "התרסה" כלשהי, כאילו קיום ההלכה הוא ענין של "מי שרוצה", והחתימה היא "מי אוהבת.. יותר ממני", אז יש מקום להערה (מאד בעדינות - כמו שעשיתי) שעוד יותר אהבה - אפילו אם את אוהבת את ה' מאד - זה כשגם מיישמים את רצונו.  כלומר, אהבת ה' זה לא רק "רומנטיקה" בלב, אלא מתבטאת גם במעשה.

וכמו שכתבת נכון: גם בדיבור (שדומני שדווקא הודעתך היא דוגמה מובהקת לההיפך מזה. דן לכף זכות - זעמך, שלא ברור לי למה + שעת הכתיבה המאוחרת..), גם בתשלום מס, גם בברכות וכו' - פשוט וברור. וגם בכיסוי ראש שזה דבר מאד עיקרי, כל רגע ורגע, ובולט, ומשפיע גם על אחרות לכאן ולכן.

ולגבי החלק השני של דברייך, שתחילתו מיושבת יותר: וודאי את צודקת שאם מישהי הולכת בכיסוי ראש מלא ונופלת בדברים אחרים, זה כואב. אבל זה לא שולל את זכות המצוה הזו. כל מצוה שאדם מקיים מאירה את נשמתו, יש לו עליה שכר, ועוזר לכלל ישראל.

וודאי את צודקת שיכולים להיות בחורים שידברו על זה בלי להבין בתחום - אך לא אני, שמכיר את הענין שנים רבות.

בוודאי שיכול להיות, כדברייך, בחורים - וכל אדם - שצריך שיפור במצוות השייכות לו. יש להניח שאם היה עולה שירשור בהלכות שבת, ואיזה בחור היה כותב שמי שרוצה להקפיד על מוקצה - שיערב לו.. היו מגיבים גם על זה. כולל בנות שאולי קשה להן בנושאים אחרים. מגיבים על מה שעולה, לגופו של ענין, גם בהבנת הקושי, אך לא בהסכמה להצגת הדברים כאילו זה ענין של "מי שרוצה" בתור עיקרון..

בוודאי נכון שיכול להיות בנות, ואנשים, שמקיימים דברים מסויימים בגלל "לחץ חברתי". כמו שהרבה מסדרי החברה הבסיסיים נשמרים לא פעם בגלל "מוסכמות". יש בכך בעיה, אך גם טוב. אחרי הכל, הם ניצלים ע"י זה, למעשה, מעבירות. בעוה"ב הם ישמחו על כך. אם כי אכן יותר טוב שגם בעוה"ז יעשו עם שלמות נפשית אמיתית בענין.

ולסיום דברייך: אני כמובן - כמפורש לגמרי מדברי - לא קבעתי "מי אוהבת ומי לא אוהבת את בורא העולם",

ולכן, להגיד על דברי "תגובה מרושעת" - אני חושש שזה עצמו די מרושע...

ולהגיד שבתגובתי "אני עושה צחוק מעצמי" "מציג ברבים את אישיותך הבעייתית"... ו"את חוסר ההקפדה שלך (!..) בין אדם לחבירו" - "כאשר אתה אומר לה משפט כזה", שציטטת אותו חלקית ובכך הפכת לגמרי את משמעותו כפי שנכתבה.  את לא חושבת שהיגזמת "קצת"?  ואולי פשוט לא בדיוק קראת מה כתבתי?

דומני שאת צריכה לחזור בך ולהתנצל.

ושלא נתבלבל - אני חוזר על דברי: אהבת ה' זה לא רק "רומנטיקה", אלא גם מתבטאת במעשים. אע"פ שהאהבה בלב חשובה מאד ואשרי מי שזוכה לה. שנזכה - גם אני כמובן - לאהבה בלב וגם ליישומה.

וגם מי שמאד אוהבת ה' (כמו החתימה הנחמדה הנ"ל), צריכה לדעת שה' שאותו היא אוהבת, הוא זה שציווה על המצוות, והוא זה שברא דבר כזה שמצוות מעשיות כ"כ משמעותיות מבחינה רוחנית. ולכן, עוד יותר אהבה זה כשגם מישמים ובוודאי במצוה תמידית וגלויה ככיסוי ראש. 

ממנה. בכך שמת את עצמך לשר ולשופט של בורא העולם ולמדרג את מידת האהבה כלפיו.

זה לגופם של דברים? צר לי, אבל אתה כנראה חסר הרגישות המתאימה להבין שפגעת באדם באמירה כזאת, ושהיא חצתה לחלוטין את הגבול של "לדבר לגופם של דברים". זה לא מפליא אותי כמובן, כי אני רגילה לראות  אנשים שנחשבים ל"תורניים" מאוד ו"דוסים"| ולפעמים גם למדו בישיבות נחשבות שכל נושא בין אדם לחברו שלהם זקוק לרענון רציני. הם חיים על גג העולם מבחינת הרגשתם, וחושבים בטעות רבה ביותר שהם צדיקים. אם רק היו שומעים את עצמם ורואים כמה פעמים הם פוגעים ושורפים בחרצובות לשונם אנשים, רק משום שכל חטאם הוא שאינם מקיימים את המצוות כפי שהוד מעלתם החליטו שצריך לקיים, הם היו מבינים שהם בבעיה.

ואכן - המחיר לא מאחר לבוא. גם בנות "דוסיות" מדירות את רגליהן מבחורים כאלה שיש להם תורה ואין להם דרך ארץ.

אני לא מכירה אותך באופן אישי ולא קובעת עליך מראש שום דבר, אך אני סוברת שמי שהלכות בן אדם לחברו אצלו מקוימות ביתר הקפדה כמו הלכות כיסוי הראש של אשתו, לפחות, לא היה כותב הודעה משפילה כזאת לאדם. תבין - באמת באמת שאין לך זכות להחליט מי אוהב את ה' יותר או מי צדיק ומקיים את המצוות יותר. אין לך נתונים, אין לך יכולת לעשות זאת וזהו לא תפקידך. יכול להיות שמה שאני אומרת לך כאן שונה מהותית ממה שלמדת בישיבה, אך עליך להבין שלא כל העולם זה ישיבה. החברה לא תסלח לאנשים שלא ידעו כיצד להתנהג ויפלטו אמירות שאינן במקום ושיש בהן פגיעה באדם או בציבור זה או אחר.

את.

יכול להיות שנכווית אישית ממישהו ולכן את כותבת בסגנון כזה.

אך למעשה, מכתבך מלא חרפות וגידופים, לא רק כלפַי, אלא "את רגילה לראות אנשים.. שכל הבן אדם לחבירו שלהם זקוק לריענון רציני". דומני שאת בראשם.

מכתב מלא שינאה כלפי הרבה אנשים בהכללה. ואת עוד מעזה לכתוב "אם היו שומעים את עצמם". מוטב תקראי את עצמך!  

ומענין מאד שללכת עם כיסוי ראש, זה "כפי שהוד מעלתם החליטו".. מוזר ביותר.

מי ש"חסר רגישות מתאימה" פה, והרבה מעבר לכך, דומני שזו את. כל אחד יכול לקרוא ולהשוות בין הסיגנונות שנכתבו כאן.  כמעט אין לי ספק שעברת, כנראה, משהו אישי בנושא הזה ואת מוציאה אותו פה. זה לא סיגנון שבאופן נורמלי אדם יכתוב על דברים מעין אלו שכתבתי כאן.

וחוששני שאת צריכה יותר לחשוש שהבעיה היא לא ש"בנות דוסיות" ידירו רגליהן מכאלה - אלא שבנים, גם לא דוסים, ידירו רגליהם ושיחתם ממי שמסוגלת "להתנפל" בגסות כזו על משהו שלא נראה לה.  מי יערוב להם שזה יהיה רק על זה?    איך כתבת?  "החברה לא תסלח לאנשים שלא ידעו כיצד להתנהג ויפלטו אמירות שאינן במקום ושיש בהן פגיעה באדם או בציבור זה או אחר"....   אני דווקא חושב שהחברה יותר סלחנית, אם כי אינה אוהבת, בעיקר, איומי סרק כאלה...

את גם "יודעת" כבר מה מלמדים ב"ישיבות" ושאולי זה שונה מהותית מהחשבת בין אדם לחבירו..  לא הייתי אומר שזו דווקא דוגמה לשמירת הלשון במיטבה...  אני ראיתי מקומות שהבן אדן לחבירו מודגש מאד. בחיים לא יכתבו כמו שכתבת.

וכיוון שכתבת שאין לי זכות להחליט מי אוהב את ה' יותר, או מי צדיק יותר ומקיים את המצוות יותר.  אע"פ שלא התיימרתי לכך, אלא כתבתי מפורשות שהתייחסותי היא למצוה הספציפית הזו, שבוודאי המקיימה - מקיימה יותר ממי שלא מקיימה... וכתבתי מפורש שאינני קובע מי אוהב בליבו יותר, אלא שהיישום הוא גם חלק מהאהבה, ובתחום של ה"אהבה-שביישום" יותר "אוהב" מי שמיישם, כמובן. כי הוא גם אוהב וגם עושה, גם כשקשה לו. כלל כזה: שני אוהבים, נניח שווים בלב, ואחד גם עושה רצון הנאהב - זה נקרא יותר אהבה, אם אין סיבה מכריחה. כמו כאן שנֶאמר שכאילו זה תלוי ב"מי שרוצה" לקיים את המצוה.  וגם כתבתי שיכול להיות מי שמקיים, אך בלי אהבה פנימית.

אם כן, כנ"ל, ציטטת באופן מקוטע וממילא יצא שקרי.

וכמובן, הערתי לא היתה "משפילה"ולא היתה לה כוונה כזו. היא נוסחה כמקבילה לסיגנון החתימה. ואדרבה, הבהרתי שזו חתימה נחמדה..

והנה העתקת ההערה ש"קצפת" עליה. כל אחד יכול לראות. גם להשוות בין סגנון הביקורת שבה, לסיגנון הביקורת שלך. בכל הפרמטרים שציינת...  וכיוון שאת נוקטת סגנון מחרף, אין בכוונתי לקראו עוד כלל. אני באמת מרגיש שזה פוגע ב"בין אדם לחבירו" שלי. פשוט עושה טעם מאד לא טוב.

הנה ציטוט סוף הודעתי אליו התייחסת:

"ובנוגע לחתימתך, את צודקת: :איזה טוב ה'.." ראוי גם לעשות את רצונו, לטוב לנו..

ו"מי אוהב אותו יותר ממני?!" - בלי להיות בוחן כליות ולב, לפחות ביישום, אני מניח שמי שהולכת עם כיסוי ראש כרצונו, גם אם קשה לה, יותר אוהבת אותו ממך...  (כמו שנזהרתי: ביישום. יכול להיות שבלב את אוהבת מאד, ופשוט יש לך טעות. גם יכולה להיות "מכוסה" מבחוץ בלבד... אך ככלל האוהב ועושה רצון הנאהב - אוהב יותר ממי שלא...)"

זהו. כל אחד יכול לראות ולחשוב מה שרוצה.

צר לי שהייתי צריך לכתוב קצת תקיף. ניסיתי בהודעה לפני כן להסביר את הדברים ביתר עדינות ולגרום לך לחזור-בך ולא עלתה בידי.  אין בכוונתי, כנ"ל, לעסוק בכך עוד.

ומי שלא צנוע בפנימיותו (ולא רק בחיצוניותו) גם לא יצליח לקבל אותה.

בהחלט ייתכן שיש לי קשיים בבין אדם לחברו, אם כי אתה רואה שאני דנה אותה לכף זכות ולא מתנפלת עליה בגסות רוח, כך שאולי יש לך גם מה ללמוד ממני בפן מסוים של בין אדם לחברו. אם היית מתבטא בסגנון מקובל ולא תוקף אותה אישית, גם לא הייתי תוקפת אותך, כך שבוא נגדיר את זה ככה - אני שונאת התנהגות של חוזק על חשבון חלשים, אני שונאת התייפייפות והטפה כלפי חוץ במקום כלפי פנים, והקשיים שלי בבין אדם לחברו הם בעיקר ביחס לאנשים שיחסם לזולת איננו תקין. לעולם לא אתבטא בצורה בוטה כלפי אנשים שיודעים גבולות התנהגות.

לא אמרתי "כל הבחורים האלה והאלה הם כך", לא אמרתי "כל הישיבות". ציינתי שישנה בעיה, זה אינו לשון הרע ואינו הכפשה של ציבור שלם. זה ציון של בעיה חמורה ואיומה כשכולי תקווה שהצבת המראה בנוגע לקיומה של הבעיה גם תגרום לכך שיתחיל תיקונה.

אומר עוד דבר מבלי לשייכו אישית לאיש ספציפית. אנא קבל את הדברים בצורה בוגרת ואל תנסה לשייך אותם מיד אליך בסגנון "את שלושתנו לאן לוקחים". לא כל העולם סובב סביבך, ולא כל דבר שאני אומרת כאן בדיון נאמר ישירות אליך כאדם, וכעת לדבר עצמו שלא נאמר לגביך: אני מקווה שיגיע היום שהחברה, גם הדוסית, תבין שהתנהגות זה א"ב, וזה מגוחך עד אימה לדבר בכלל על כיסוי ראש או על תפילת שחרית, כאשר המידות במצב "טוטאל לוס", וכתוצאה מכך היא תוקיע מתוכה אנשים שהתנהגותם החברתית ויחסם לזולת אינם לרוח ההלכה (גם אם בהלכות בין אדם למקום - עד כמה שאנחנו יכולים למדוד בכלל, הם בסדר) כאשר הם עושים זאת במתכוון. כמובן, בתור אשת מקצוע בתחום ראיתי מקרים רבים שבהם ההתנהגות הבעייתית לא הייתה במתכוון, אלא היא תוצאה ישירה של בעיה תקשורתית-לימודית או אפילו רגשית-נפשית. במקרה כזה תפקיד החברה היא לדאוג לכך שאותו אדם יגיע לטיפול לבל ייפגעו ממנו אנשים אחרים, וגם כדי לשפר את איכות חייו שלו.

זו "פסיכולוגיה בגרוש" במחילה - תרגיל מצוי: שמישהו שלא רוצה לקבל את הביקורת על דבריו אומר לשני "אני יודע שלא נעים לקבל ביקורת"... נו..

וומעבר לכותרת - כבר אמרתי שלא אקרא דברים החשודים על סיגנון  גס ויהיר ו"יודע כל" כסיגנונך בהודעות דלעיל, ו..מעיר לזולת על אותם דברים.

כמובן, תמיד אפשר לעשות תשובה...

רק אציין שמהערתך הקודמת למדתי שאת מנסה להכניס פה, כנראה, איזה "מהלך" חדש שלא צריך לשים לב כ"כ לנושא של המצוות כי ממילא אנחנו לא יודעים מה בפנימיות האדם ומה ה' יקבע בעתיד - העיקר ה"בין אדם לחבירו".

ועל כך אני מעיר - לא לך, כי בצורת ביטוי כפי שהתבטאת את כנראה גם לא תקבלי - אבל לאחרים שלא יפלו בפח הנוצץ הזה:

שיטה זו  היא עתיקת יומין, והיא עמדה ביסוד אסכולות שהביאו בעיות לא קטנות. זה מתחיל מ"איננו יודעים", ולא בטוח שלא גורם אח"כ גם לזלזול בכלל במצוות המעשיות.

על כן, צריך לומר: בוודאי שמידות טובות זה עיקר גדול. וגם קיום מצוות, בדיבור ובמעשה. ובוודאי שאף אחד לא יודע מה בעומקו של לב, וזכויותיו של מי מרובות.

אבל לגיטימי לחלוטין, וראוי, שכאשר אדם מחפש את זיווגו המתאים - הוא ישים לב בנוסף למידות והבין אדם לחבירו, גם לאיכפתיות מהבין אדם למקום.

נכון שאי אפשר לדעת הכל - אבל כמו שמנסים להתרשם מדברים אחרים, וגם לא יודעים (כי לפני החתונה ממילא אפשרות ההיכרות מוגבלת), יש מקום ולגיטימיות לנסות להתרשם גם מזה. מתיאום השאיפות בנושא.  זה לא אומר שהאחד "צדיק" מרעהו, אך מי שזו שאיפתו, רשאי וראוי שיראה שזו גם שאיפת זולתו.

ובוודאי שלהיסחף מכאן למסקנה שבעצם לא משנה אם בחורה לא תלך צנוע - כי אני לא יודע מה זכויותיה (ובאמת אינני יודע: אולי היא הצילה פעם איזו נפש ויש לה זכויות יותר מכולנו), זה מופרז ומוטעה לחלוטין.  וגם אם בחור ילך בגופיה ברחוב, בקביעות - ובחורה לא תרצה בכך, לגיטימי לגמרי, כמובן, אע"פ שיש רבים כאלה בעלי נשמות עילאיות.

ויש גם מחללי שבת, ל"ע, שיש להם זכויות והם בכלל "תינוקות שנישבו" בנושא הזה, ואע"פ כן בוודאי שבחורה "דתית" לא תתחתן עם מישהו כזה, אם לא יתקן באופן מעשי.

כללו של דבר, לא מתחתנים לפי מה שה' יקבע לעתיד לבוא מי האדם - משתדלים לראות שהוא מתאים: גם אישית, גם מידותית, גם בהליכות המעשיות ובשאיפות. ואכן, לא פעם דברים שנראים "מבחוץ" (תלבושת..) מפריעים יותר. מה לעשות, אנו בני אדם ומה שרואים מול העיניים בכל רגע באמת יכול להפריע, אם הוא סותר את שאיפות האדם (אפילו זקן - שהוא בוודאי "כשר" - היו בנות שהעידו שזה מפריע להן..). כמובן, צריך לזכור שאיננו מושלמים..

זה בוודאי לא אומר מי יתברר כבעל יותר זכויות אחרי 120... אבל בהיות שמתחתנים בגיל צעיר יותר.. - זה נתון לגיטימי להבאה בחשבון, כמובן בשיקלול של נתונים אחרים גם כן.

אכן, יש מקום להעיר, שדקדקנות יתר בחיצוניות, לא הלכתית, כמעידה על הפנימיות - גם ממנה צריך להיזהר.  יש דברים שאצל בנות זה "יפה", ובן לא מבין למה... קורה.    כמו שיש דברים שמבטאים התרסה, יש גם כאלה שלא מבטאים כלום.

ואני מציע לפותחת המהלך ה"תוקפני" הזה כאן להתעשת.  אם יש לך דברים ודעות להגיד - יש כאן הרבה כאלה, ויכולים גם להתווכח. בצורה מכובדת. לא לנסות לכפות דעה ע"י איום מוסווה של השבה בצורה פוגענית וחסרת מעצורים בסיגנונה.

דברי לגופם של דברים, כך יוכלו גם להתווכח עם דברייך - בשעת הצורך - בצורה נורמלית. ואולי גם יוכל לצאת מזה משהו פורה יותר.

אין לי שום שיטה, רק רצון טוב להתמקד במצוות שלי. אין לי שום רצון להסתכל על אנשים אחרים ועל קיום המצוות שלהם. אם השיטה שלי עתיקה, גם השיטה שלך עתיקת יומין ומצויה ביותר כיום ותמיצתה - מתן פסקי דין וגם גזרי דין לזולת. הבנתי שאתה חושב שאתה הסגן של אלוקים, ובאמת תודה שמצאת כמה נקודות זכות לאותם פושעים שלא עושים את מה שאתה קבעת שהוא הכי חשוב/הכי נכון.

אני לא מוכנה לקבל את מרותך, מה תגיד?

אתה לא צריך ללמד אותי על מצוות, ואל תכניס לי מילים לפה, בבקשה. אף פעם לא קראתי לא לשים לב למצוות.

כך שתיזהר בלשונך כשאתה מצטט אנשים בצורה לא נכונה ומייחס להם דברים שלא אמרו בשביל לנגח, שכן כידוע לך לומר דברי שקר זו עבירה על אחד מעשרת הדיברות, ובמה שאמרת יש גם מוציא שם רע, שכן זה לא לשון הרע אמיתי, אלא בדיות שהמצאת עליי ושכביכול אמרתי.

קראתי לא לשים לב לקיום המצוות של האחר, אלא לשים לב לקיום המצוות שלי. 

זה גם מה שאני אומרת לאנשים (שוב, לא לך, וגם אתה לא תקבל את זה) וזו בהחלט ה"שיטה" שלי -  אדם שיבחר לדחוף את עיניו לחייו של האחר ולצקצק בלשונו ולהתריס נגדו הוא חוץ מאשר לא מנומס לפי כל נורמה חברתית מקובלת (חוץ מאשר הנורמה המעוותת של חלקים מסוימים בציבור הדתי), גם לוקה בגאווה ובשנאת אחים והמידות שלו בעייתיות. הוא אולי "דוס" (כשלוקחים בחשבון שכל הקריטריונים שלנו מעוותים), אבל בוודאי לא צדיק. 

דרך אגב, אני בניגוד אליך השקעתי בקריאת הודעתך. 

אות וכל מילה, גם כשלא היה לי נעים לקרוא כמעט אף מילה כיבדתי אותך כאדם שכתב את ההודעה. זה בדיוק הזלזול שעליו אני מדברת איתך. "לא קורא" זה אומר "אני שם עלייך פס". אתה לא דוס, ידידי. שכח מזה.

את כתיבתך. לא קורא. חוץ מהכותרת, בטעות..  אני לא קורה דברים בסיגנון כזה, כמו שאינני מריח בבחירה ריחות רעים. 

אם את רוצה - תעשי תשובה על האופן בו כתבת את הודעותייך דלעיל. אין לך שמץ כבוד חוץ מלהטיף לאחרים על זה...  לא יאומן.

ואת, דומני, הראשונה ש"היצלחת" להוציא פה ממני סיגנון כזה..

ויותר גם לכותרת לא אתייחס - כי את לא תוותרי על המילה האחרונה...

וחבל לי על החברים היקרים שכאן..

תבקשי מאלירז - היא כנראה יותר מוכשרת בתגובות לדברים כאלה.

כי אתה פשוט לא ראוי לה.

ומה ש"הוצאתי"ממך זה מה שאתה בעצמך.

כשכתבת לה זה היה על "אש קטנה" יחסית למה שכתבת לי, אבל לא היה לי ספק שתגיע לזה, כי מי שמטיף ומתנשא גם יתחצף, זה ברור כשמש בצהריים.

אחרת כאן, וניחוחות רעים זה חלק מהעולם שלנו...

מבחינת ההלכה

וזה לא פחות חמור מלאכול בט' באב

הלכה זה הלכה וקצת פופורציה אפשר לחיות עם מטפלת על הראש לא מתים מזה

קודם כל אנחנו לא יודעים מה זה כמו, אז חבל להגיד סתם.

אולי גם לאכול ביום כיפור, למה רק בט' באב? אולי זה כמו לאכול חזיר? כמו לא לשמור שבת? ועוד ועוד...

קיצוניות זה דבר לא בריא, והיא לעולם לא תשיג את מטרתה.

אני לא רואה שום דמיון בין גופייה לבין כיסוי ראש. במקומות רבים ומכובדים גופייה אסורה וכיסוי ראש אינו חובה. בימינו אין מה להשוות בין לחשוף שיער ללחשוף חלקי גוף גדולים. מה חשוב יותר הלכתית - אין לי שום זכות לקבוע וגם לא לאף אחד מאיתנו.

אם כי אני מניחה שכמעט אף רב לא ישווה כיסוי ראש לגופייה.

"קצת פרופורציה" ו"אפשר לחיות עם כיסוי ראש ולא מתים מזה". כי ברור שכבן אין לך מושג מה זה, וזה לא נשמע לי טוב בתור בת. אתה לא חייב לקבל את הצעתי, כמובן, אבל בתור בת זו עצה חינם ששווה המון - נושא צניעות זה נושא רגיש, ממש נפיץ. בנינו עליו ים של הנחות שאין להן קשר אליו והפרזנו בערכו ובו זמנית ביטלנו דברים אחרים (לא אתה, אלא החברה בכללותה) ולא די בכך - הוא חד מיני מה שכבר מזמין ויכוחים ומריבות אין ספור, ולכן אני מציעה - להיות רגישים ולא לחוות דעה על הלכות הצניעות או על אופן קיומן מול בנות וכמובן, לא לכפות נושאי צניעות, כי זה סתם עלול להכעיס ולהרגיז (גם בלי כוונה כזאת בכלל) ולהצית מחלוקת איומה ולגרום לסיום הקשר.

אני אישית סיימתי כמה קשרים על עניין כזה. יש לי חברה שהייתה מסננת לפי שיחות על צניעות. היא הייתה מספרת שתלך עם מכנסיים, ומי שהיה אומר לה דברים לא יפים, היא הייתה מסיימת איתו את הקשר, גם כשלא הייתה לה כוונה באמת ללבוש מכנסיים.   

אומר את האמת!

וחבל מאוד שבנות לא מבינות את הפשטות הזו... אהבלות.

כן - קצת פרופורציה!

וכן - לא מתים מכיסוי ראש.

ועוד יותר כן - זו הלכה.. מפריע לכן? תתפוצצו!

הוא לא יקבע איתך פגישה נוספת, למרות הכיסוי ראש המלא שלך ואולי גם הרעלה...

את ודאי מבינה שסגנון הודעתך לא ראוי.

אני לא אחזור על כל הדברים שכתבתי בכל השרשורים, אבל - צניעות מתרוקנת מתוכנה כאשר היחס לחבר בוטה כל כך ומגובה בארסנל של קללות. לא מצאת מילה אחרת חוץ מ"אהבלות" ו"תתפוצצו"?

לדבר לאנשים בדרך ארץ זו גם הלכה, ולא פחות חשובה מכיסוי ראש.

אף אחד לא יתפוצץ למענך, יקרה. כיסויי ראש יש באלפים בחנויות.

על אף הסגנון המיוחד שלי בהתבטאות...

אלו לא קללות וודאי לא את שתטיפי לי איך לדבר אחרי שהוצאת מדן תגובה כ"כ כעוסה.

כל הפוסל במומו פוסל...

צניעות אכן מתרוקנת מתוכנה ללא דרך ארץ, אבל גם חוסר צניעות הוא עצמו - חוסר דרך ארץ.

הייתי צריך לכתוב את כל מצוות לא תעשה והסיבה שכתבתי ט' באב ולא יו"כ כי זה נראה לי דרבנן (אבל אני לא בטוח)

ובתור אחד שמכיתה ח' הולך עם חולצה ארוכה סנדלים עם גרביים וכיפה שמכסה את רוב הראש

נראה לי שיש לי זכות להגיד ש"לא מתים מזה" כי זה יוצא אותו כמות בד על הגוף (פחות או יותר)

ומה זה "אנחנו לא יודעים מה זה כמו"?! אם זה איסור דרבנן אז זה אסור כמו כל איסור דרבנן ואם זה דאורייתא זה כמו כל איסור דאורייתא

(אמנם נכון שגופייה יותר גורם להרורים אבל מבחינת האיסור זה אותו דבר)

http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/9882

שבינונו יקחו על עצמם כיסוי ראש בעת שהן מתפללות לאבא שבשמיים!!!!!

שניגאל עוד השנה, תשע"ב= תהא שנת עולם הבא, אמןןןןןןןןן!!!!!!!!!!

יש לי הרבה מה להגיד על כל מה שנכתב כאן אבל דווקא בגלל זה אני לא אנסה להגיד הכל רק דבר אחד הפריע לי מאד שאתם חושבים שזה כמו ללכת עם חצאית או חולצה או כל בגד אחר וזה ממש לא נכון כי בגדים אלו הם טבעיים ונורמלים ולכל אחד צורם לראות אנשים שהולכים בלעדים ובדיוק ככה גם שיער הראש הוא דבר טיבעי ונורמלי ולכסות אותו זה מה שלא נורמלי וצורם אפילו המבנה של הראש לא באמת מתאים שישימו עליו כל מייני כיסויים עובדה נסו לבדוק כמה פעמיים בממוצע אישה מסדרת את הכיסוי ראש שלה וכמה פעמיים את החולצה ותראו שהמצב פשוט לא הגיוני!

ועוד משו אני עוד לא ראיתי בן "שנדלק" בגלל סתם שיער של מישהי תעשו טובה ותכנסו כבר לפרופורציות!

חוצמזה אם כבר קיצוניות אז למה לא נחליט שכולן עושות קרחת וגמרנו הרי זה לא צנוע שיש לבנות שיער על הראש, 

בעצם בנות זה בכלל לא צנוע אז אולי עדיף כבר להרוג אותן וזהו ולא אני לא צוחקת אני רצינית כי ככה בדיוק זה נשמע מהקיצוניות שלכם!

ואגב אני לא ראיתי שצניעות היא אחת משלוש "יהרג ובל יעבור" נראה שאתם כן ראיתים אתזה איפשהו?!

זה מצוה וזה מצוה.

מצד הענין ה"טבעי" - בוודאי נכון שיש הבדל בין פריצות של חסר בביגוד אלמנטרי (שזה נכון גם לגבי רווקה), לבין ההרגשה באי כיסוי ראש, שאחרי הכל - רווקות הולכות כך.

הנימוק שבגדים זה "טבעי ונורמלי" ולכל אחד צורם בלי זה, לעומת שיער שה"נורמליות" היא שהוא גלוי, אינו נכון. כיסוי ראש הוא לא "לא  נורמלי".  הרי יש מקומות וארצות ששם לא מרגישים בעיה במה שאת - בבריאותך הטבעית - אומרת שזה צורם, אע"פ שגם הגוף הוא "טבעי ונורמלי"..  ובכל זאת מבינה שצריך לכסות.  ואותו דבר, כיסוי ראש לאשה נשואה, בהווי של עם ישראל (אגב, לא לגמרי רק אצלנו), הוא נורמלי ובלעדיו "צורם", על אף שהשיער, כגוף, הוא נורמלי לאדם.   ה"בעיה" העיקרית היא ההרגל מלפני כן.  תרבויות שמכסים את הראש מקטנות - זה  נראה להם צורם לגמרי..

חז"ל לומדים מפסוקים בשיר השירים, מה "מושך". זה לא חייב להיות שמישהו "נדלק" עד נשרף...  התורה בונה את האדם גם בדקויות הנפש, ובדקות זאת, ויותר - בוודאי אין השיער הגלוי משדר "רשות היחיד" לגבי אשה נשואה.

בכלל, זה שיש "מדרגות" בדברים אינו אומר שאחד קיים ואחד לא.  הרי גם בתכשיטים לא תלכי רק עם משהו "מרעיש" או בכלל לא. גם דברים מעודנים מוסיפים ליופי הכללי. אז "לתפוס פרופורציה" אינו מבטל דברים חשובים מאד, גם אם הם פחות  בוטים מדברים אחרים.

ואת באמת חושבת שמה שהתורה ציוותה ונשות ישראל הולכות בו אלפי שנים הוא "מצב פשוט לא הגיוני"?..  זה לא נראה לך קצת לא הגיוני?

ומה זה, "אם כבר קיצוניות אז נעשה קרחת".. זה מה שקורה, לדעתי, כשחושבים שהתורה זה לפי ההרגשה/החשק האישי של כל אחד.

הרי לפי אותו "היגיון" אפשר לומר, אם כבר לא בשר בחלב - לא נאכל בכלל;  אם כבר לא קירבה בין בנים לבנות - אז נהרוג אחד מהמינים לגמרי... וכו' וכו'.

ברור שזה לא נכון: התורה אינה "קיצונית". דווקא בגלל שיש טוב ביופי, ויש חן של אמת בַּנוֹי, התוותה התורה את דרכו - שלא ייהפך לאש מכלה ושורפת.  גם אש זה טוב ומחמם ומאיר - ואם לא נזהרים - שורף ומכלה ר"ל.

אז טוב שיש בנות (איזו ליברליות...) - לא צריך "להרוג אותן", והן גם יכולות להיות צנועות לגמרי, וגם לשמוח בכך - ויבנו עולם ודורות ישרים. והן גם יכולות "לכבות נרו של עולם", כמו שאמרו חז"ל על החטא הקדום.  בחירה שלהן. כמו כל כח גדול - אפשר לבנות וחלילה להיפך.

וגם טוב שיש להן שיער על הראש - אחרת זה היה ממש לא נעים..  ומי אמר שזה "לא צנוע"?... כל אחד ממציא תורה חדשה?   צנוע שיש שיער, לא צנוע כשהולכים איתו במשיכת תשומת לב מופרזת. ולגבי נשואה - זה גדר מחמיר יותר.  וגם אם לא היינו מבינים כל טעם - כך התורה אמרה. 

וצניעות זה לא ייהרג ובל יעבור - את צודקת.  אבל זה גדר שלא להגיע לאחת מהעבירות שהן כן ייהרג ואל יעבור...  ועם גדרים לא כדאי לשחק. אפילו אם את לא תגיעי לשום רע, אבל האוירה של זלזול בגדרי הצניעות של התורה, עלולה לסחוף המשך בעייתי מאד.

אגב,הנימוק שה"מבנה הטבעי" של השיער לא מתאים לכיסוי ראש (מלבד מה שאין לך מה לדאוג: עם הגיל - נשים מסדרות פחות את הכיסוי ראש. הן כבר יותר מיקצועיות..), מזכיר מה שאמר מי שאמר לרבי עקיבא  על מצות המילה ש"אינה טבעית", ורבי עקיבא שאל אותו בערך אם הוא אוכל חיטים "טבעיות" או עוגה.. העולם נבנה באופן שלעיתים צריך טיפה להתאמץ לשכלולו. ונאמן הוא בעל מלאכתך לשלם שכרך..

בחיים לא הייתי מצליחה לכתוב כל כך הרבה בלי לתקוע פסיקים ונקודות:S

יש לי הרבה מה להגיד על כל מה שנכתב כאן, אבל דווקא בגלל זה אני לא אנסה להגיד הכל.

רק דבר אחד שהפריע לי מאד,זה שאתם חושבים שזה כמו ללכת עם חצאית או חולצה או כל בגד אחר, וזה ממש לא נכון, כי הבגדים האלו הם טבעיים ונורמלים, ולכל אחד צורם לראות אנשים שהולכים בלעדים.

ובדיוק ככה גם שיער הראש הוא דבר טיבעי ונורמלי, ולכסות אותו זה מה שלא נורמלי וצורם.

אפילו המבנה של הראש לא באמת מתאים שישימו עליו כל מייני כיסויים, עובדה, נסו לבדוק כמה פעמיים בממוצע אישה מסדרת את הכיסוי ראש שלה וכמה פעמיים את החולצה ותראו שהמצב פשוט לא הגיוני!

<צ>

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.