מפחיד? עצם הכיסוי לא, כל מה שמתלווה לזה צריך להיעשות בשיקול דעת ומחשבה,ותפילה..

שמעתי מהמון המון בנות שזה ממש קשה..אני לא ממש עפה על השיער שלי אז זה לא ביג דיל, אך בהחלט מוזר מאוד.

אבל זה מלחיץ לחשוב שכשזה יקרה, זה יהיה לתמיד, כן אשכרה לת-מ-י-ד!! כל השיער, הישר למטפחת..

אז זה כן קצת מפחיד..

בשורות טובות!

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

הלוואי שזו תהיה הבעיה שלנו.. אני אישית כבר מכיתה א'  (ועד היום...) מתאמנת בקשירת מטפחות.. זה מדהים בעיניי... כמובן אם יודעים איך לקשור...

ולגבי הקושי... אני חושבת שכשמבינים את המשמעות של כיסוי הראש זה מקל....

ב"הצלחה רבה!

בתור אחת שדי מאוד קשורה לשיער שלה (והוא מחובר אליי ג"כ), אני בטוחה שיהיה לי קשה...

אבל הכי חשוב מבחינתי תמיד להזכיר לעצמך למה את עושה את זה. דבר ראשון, זו ההלכה, ולכן עושים את זה גם אם לא נעים, אלא כי זה נכון ואמיתי. דבר שני, אני פשוט רוצה להיות יפה לבעלי בעז"ה, בשבילו, ולא אכפת לי מהאחרים.

ברגע שמבינים את החשיבות של זה (כן, שיער זה דבר מושך, ובמיוחד שיער יפה) הרבה יותר קל לבצע בסופו של דבר, בעיתו ובזמנו.

מעניין איך זה יהיה כשזה יתחיל להיות חלק משגרת היום, חלק מהמראה הכולל שלי....אמאל'ה...

שאלה יפה בכל אופן.

אני עדיין צעירה, אבל מגיל 3 בערך אני מתאמנת בקשירות...

וחוץ מזה, אני לא כלכך אוהבת ת'שיער שלי, הוא בסדר, אבל בשימחה הייתי הולכת עם מטפחת כבר עכשיו!

האמת שכשהתחלתי לצאת (אי אז... מזמן...) זה היה נראה לי הזוי לחלוטין ונראה לי שזה יהיה ממש קשה לי

ועם הזמן זה קצת יורד - למרות שברור לי שזה יהיה לי קשה.

ב"ה זו לא שאלה בכלל אם לכסות או לא - ברור שכן

וחוץ מזה  קודם שיגיע החתן. מקווה ומתפללת בע"ה שיהיה שווה את זה..

[ואולי זה משנה - יש לי שער ארוך, כמעט חלק , והחלום שלי מגיל ממש קטן שיהיה לי שער ארוך - וב"ה הוא די ארוך עכשיו...

אני לא מכירה שום מטפחת, מעוצבת ככל שתהיה שתוכל להיות תחליף מספיק טוב בשבילי]

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

אני מזדהה.

מאוד.

כן.

אני מאוד אוהבת את השיער שלי - ובדיוק בגלל זה הוא נשאר מכוסה. רק בשביל בעלי.

לגבי זאת שאמרה שהיא פגשה מישהי עם כיסוי ראש חלקי שאמרה שהיא עושה את זה לאט לאט- אני לא חושבת שזה יותר קל. ההפך. מאוד קשה להחמיר אח"כ.

צריך להחליט מההתחלה על מה את הולכת.

מאוד קשה לעבור מחצי - לשלם.

שתבינו - אני עושה תסרוקות לאירועים - אני מאוד אוהבת את ההתעסקות בזה (בסוד אני אגלה שבבית אני עדיין עושה לי לפעמים כל מיני דברים - צמות סיניות, ותסרוקות, ותלתלים וכאלו...), אבל גם ההתעסקות עם הכיסוי ראש היא כיפית ונחמדה

מי שיודעת שיהיה לה קשה - שתלמד על זה לפני החתונה. שישב לה טוב טוב בראש ובלב מה החשיבות של זה..

ושתזכו כבר להגיע לשלב הזה!

אני אסביר, לפני כמה שנים, הייתה איתי בחורה בפסיכו' נשואה שלא כיסתה את כל השיער, ואני, בחורה דוסה התפלאתי!

יצא שדיברנו על זה והיא אמרה לי שמאוד קשה לה לכסות את כל הראש, ולכן היא מכסה בהדרגה.

היום, אני לא חושבת שזה מראה על רמת דוסיות כזאת או אחרת, כמו שאמרו לפני, יש בנות (כל אחת יותר או פחות) שקשורות לשיער שלהן ופתאום לכסות הכל זה קצת שוק..

ולצערי יצא לי להכיר לא מעט בנות שבהתלהבות כיסו את כל השיער שלהן וברגע אחד הן הורידו את הכסר"ש..

גרם לך לחשוב שכיסוי ראש זה כבר לא הלכה ?

אכן זה לא פשוט , זהו שינוי ,  שגם אם אני ךא רוצה אותו ויש לי קשיים נגדו - אני לא יכולה להגיד שזאת לא הלכה.

לגביה רצון שלה- זה לא מעיד. אולי יש לה רצון להתקדם , זה כבר ענין אישי מול בורא עולם

אני ומלא חברות שלי מגיל קטנטן אוהבות למדוד מטפחות וצעיפים...

זה יפה ונשי....

ועם כל זאת, זה באמת קשה. 

אצלי המשבר בא הרבה אחרי החתונה, 

ודווקא ממש אהבתי לפני כן לסדר את השיער ולשים קשתות, סיכות, תסרוקות וכו'

ואז התחתנתי, וזה בא לי בטבעיות לכסות את השיער. 

אחרי חודשיים-שלושה, השיער שלי נהיה מלא ברק ומהמם

והנשירה שהיתה לי שנים הפסיקה

ואז זה נהיה מבאס ביותר. במיוחד כשיש אירוע או בגד ממש יפה שאין לי מטפחת מתאימה בשבילו.

(או כשאני רואה בנות עם כיסוי חלקי שזה מהמם להן)

אז נושמים נשימה עמוקה,

נזכרים למה באמת עושים את זה

והולכים לשאול את הבחור החמוד איך זה נראה עלי (רמז- הוא חייב להגיד 'מהמם!!' ולהתלהב)

זה תמיד עוזר

זה הופך את האישה לאצילית יותר..

בע"זה כשיגיע אכסה את ראשי בלי שום התלבטות.. ולא אין קשר לזה שהשיער שלי לפעמים מעצבן (טוב אולי קצת, ממש קצת..) אני חושבת שזה באמת הרבה יותר יפה..

אבל-

אני חושבת אישית שאם אישה שמה כיסוי ראש ומשקיעה ולא שמה מוזנח- ויש כאלה ששמות כ"כ מוזנח שזה נורא ואיום.. אז הכיסוי ראש הוא הוא כמו תכשיט ואין אישה שלא אוהבת לטפח את עצמה..

קודם כל- כיסוי ראש מתאים לכולם.. אם יודעים איך לשים אותו...!!!

יש כאלה שמתאימה להם קשירה נמוכה ויש כאלה שקשירה גבוהה... יש כאלה שעם להוציא טיפה שיער (אל תדאגו- לא יותר משתי אצבעות...)

אני מציעה.. תלמדי כמה קשירות ... תנסי אותם על עצמך... ובטוח תמצאי קשירה שתתאים לך....

עזרה באישי בשמחה..... (יצא לי כבר ללמד חברה שהתחתנה איך קושרים..)

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

בס"ד

האמת שזה לא מפחיד לשים אותו (לכמה דקות זה סבבה) מפחיד שזה בעז"ה ככה עד 120 ושזה כולל חבילה גדולה של זכויות וחובות וכו' וכו'.

אחרי חצי שניה מול המראה עם מטפחת וחזרה מהירה למראה הרגיל והשיער ברור שזה קצת מבאס.

אבל יופי הוא גם עניין של הרגל. תסתכלו איך האופנה גורמת לנו לשנות את ההגדרות שלנו כלפי מה יפה.

אז לפני הנישואין היופי הוא ביחס לרווקה (כי ככה התרגלנו) ובעז"ה אחרי יהיה יופי של נשואה, שחלק מהמראה הוא עם כיסוי ונתרגל גם לזה..

ולא חייבים להתרגש מזה..

הלחץ\פחד מבשר טובה

"אז תיראי ונהרת ופחדת ורחב לבבך"

'אשרי אדם מפחד תמיד'!

למעשה הלחץ הוא דמיון ובשעת מעשה פעולה מפיגה פחד

אני בחורה שאוהבת סיכות, סרטי שיער

כל אביזר שיער מעניין

ברור שאני אכסה את כל הראש

אני בטוחה שזה יהיה קשה,

אבל אני בטוחה שמטפחות וכיסוי ראש

יהיו יפים עליי!

אני אוהבת לראות כיסוי ראש

זה כזה דבר נקי ויפה למראה

להפרד מהשיער זה דבר קשה

הוא לא נעלם, פשוט רק בעלך

זוכה לראות אותו וללטף אותו

זה סוג של אינטימיות יפה בעיני.

"אני... אוהבת כל אביזר שער מעניין

ברור שאני אכסה את כל הראש

אני בטוחה שזה יהיה קשה

אבל אני בטוחה שמטפחת וכיסויי ראש

יהיו יפים עלי"

את פשוט מתוקה.... אין מילה אחרת..

מה גם שבקושי בגדים יש לי כוח לקנות אז להוסיף על זה עוד משהו אין מצב..

זאת אומרת: את מתכוונת בכל רגע שאת מחוץ לבית לעבור על ההלכה - תביאי בחשבון שזה גם מי שיסכים להתחתן איתך - אדם שלא איכפת לו כ"כ שיהיה דבר כזה...

אני מניח שאת מספיק ישרה לעדכן מראש שזה הכיוון שלך.. 

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

בעזהי"ת.

תחשבי שזה לא רק לשים כיסוי ראש, זה הרבה מעבר.

וזה הרבה דברים טובים בע"ה מעבר

תסתכלי על עצמך במראה בלי כיסוי, ואז תקשרי מטפחת, אפילו פשוטה, ותראוי איך זה חתיכת הבד הזו הופכת אותך מבחורה- לבחורה יהודיה. ממש כך.

אני מחכה לזה יש מטפחות כאלה מהממות!עשינו שבת חברות ופשוט התחלנו למדוד מטפחות ולעשות כל מיני קשירות..וזה ממש כיף להתאים מטפחות לבגדים וכו'...קיצר אין מה להלחץ !

זה שהיום נפרצה הפרצה.. ובנות ישראל הולכות בגילוי ראש... זה רק הקלה..

מפחיד? אני לא חושבת...

מפחיד אותך פתאום להיות נשואה...?

זה נראה לי הרבה יותר מוזר מלשים כיסוי ראש..

לא מפחיד אותי ליטול ידיים כל בוקר וללכת בבגדים צנועים - כי התרגלתי לזה מגיל קטן..

גם כאן - נראה לי שהכל עניין של הרגל..

שיהיה בהצלחה לכולנו

כיסוי ראש..

סביר לניח שאני יתייאש באמצע..

(_אם אני בכלל יחליט לשים..)

ותכלס צדיקה צודקת עד שאני יחליט להתחתן מי יודע מה יקרה..

זה שפעם בנות נהגו לשים כיסויי ראש מגיל 3 זה לא אומר שאנחנו חבורת מופקרים!

זה מה שהיה אז, והיום- ברוך ה', זה לא ככה, זה ל אואמר שזאת הקלה.

ולרוב אלה שכתבו כאן למעלה-

צר לי לאכזב אתכן, אבל אין כמעט בנות שכיסוי ראש יותר יפה להן מהשיער המקורי.

זה עושה אותנו יותר נשיות? אני ממש לא חושבת שזה נכון.

אל תנסו בבקשה לחפש מתחת לאדמה כל מיני סיבות, הסיבה היא שזאת ההלכה, שאנחנו צריכות יפות לבעלנו. כמו שכתבה כאן יפה הסהר האיתן:

"רק בעלך זוכה לראות אותו וללטף אותו

זה סוג של אינטימיות יפה בעיני"

אני - לצערי- נולדתי וגדלתי חילונית. כשהתקרבתי שמעתי בשיעור- בנות יקרות מצטערת לאכזבכן אך כיסוי ראש זה מדאוריתא.  מאז היה לי זמן וידעתי- חייבים לכסות.

א ב ל אני לא סבלתי מעולם לשים כובע או מטפחת - סתם כך ליופי או לשמש- אז לא ידעתי איך יהיה!   ברוך השם האבא שלנו בשמים תמיד איתנו- התחתנתי כיסיתי - שום בעיה

מי שאוהבת להראות מטופחת תשים כיסויים יפים ותלמד קשירות שונות.

בשכונה שלי יש צרפתיות שנראות כל כך יפות ואלגנטיות שנראה לי שבנות שרואות אותן לא יכולות לחכות ולהתחתן כדי להראות כל כך מכובדות ויפות.

כדאי להתאמן ולנסות כיסויים לפני החתונה כדי לראות מה קל לקשור מה הכי מתאים וכו'

לי אישית לקח זמן לסדר את השיער כשהייתי חילונית ולא מפריע לי שזה ירד ממטלותי.

כמו כן אני אוהבת להתלבש נאה ותואם בצבעים וכו' וזה לא השתנה אני לא מרגישה פחות ממה שהייתי לפני חוץ מזה שהרבה יותר טוב כי בטוב טעם ובצניעות

בהצלחה!!!

אני אשים פאה..ככה שזה יותר קל להתרגל למראה..זה כמו השיער..

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

עצמי במראה..

אין לי את הזמן לזה בחיים..

אני חושבת שזה מיותר..

וכל מי שראה אותי בחיים יודע- שאני לא משקיעה במראה החיצוני שלי ..

אז לשים כיסוי ראש יהיה עבורי סיוטטטטטטט...

אני באמת קוקו לא יודעת לעשות- אז איך אני יסתדר עם מטפחת/ כובע וכל שאר הדברים האלה..

דבר שני אני אקטיבית- ריצות , גלגלולים , טיפוסים על עצים.. אני יתחרפן מכיסוי ראש הוא פשוט יעוף

או שתדביקי אותו לראש....

אבל אני יכולה להגיד שאני כברממש מחכה להגיע לרגעהזה ובפורים אפילו התחפשתי לאשה נשואה כדי לשים כיסוי ראש..

(ד"א למי שבא לדעת אני בת בסביבות גיל ההתבגרות..)

הכיסויי ראש המעוצבים ממש יפים ומחמיאים למי שלובשת אותם....אני כבר מחכה לזה...

חוצמיזה כשאת הולכת ברחוב זה אומר לכל הבנים:"אל תתקרבו אלי אני נשואה...

זה גם ממש מבגר... שמתי מטפחת ונראית הרבה יותר מבוגרת ממה שאני... זה משדרג...

בקיצור זה לא נראה לי ממש מפחיד אבל זה מוזר...

עם מטפחת לבין להיות מחוייבת לעניין.

את תמיד יכולה להוציא שוונצ פה שוונצ שם כשאת בתיכון..וכשזה כיסוי ראש כדין את לא ממש. מוכרת ההתלהבות והציפייה אבל כשזה מגיע זה הרבה פחות "נוצץ" ממה שזה נראה לך עכשיו. אך עדיין, הרעיון של זה יפה וזו הלכה אז נעשה זאת בעונג בע"ה..

באיחולי "שתגיעו כבר לשלב שתצטרכו לשקול ברצינות את העניין" (:

אני לא נותנת לאף אחד אחר לגעת בו! וזה מספיק ויותר...

צר לי שאני הורסת לכן את היופי והקדושה אבל אני לא מרגישה צורך להיות "קדושה מעונה" בשביל להיות נשואה ואני בטוחה שאני עושה מספיק בשביל בעלי וזה שאני לא שמה כיסוי ראש זה לא אומר שאני גם הולכת לפלרטט עכשיו עם בחורים אחרים..

מי שרוצה לשים שיערב לה, בשבילי זה עינוי זה גורם לכאבי ראש, זה מציק, זה מגרד, זה חם, זה כל הזמן נופל\זז\נהרס ובכלל גורם להרגיש כמו אזה מתלה...(הייתי נחמדה להורים שלי וסבלתי קצת בשבע ברכות, וגם אז זה גרם לי לחשוב אלף פעמים לפני שיצאתי מהבית, וזהו זה מספיק לכול החיים!)

ועד כמה שידוע לי הדרך של התורה היא לחיות..ובשבילי להסתובב עם מטפחת זה לא חיים.

מה זה "מי שרוצה  - שיערב לה"..   "מי שרוצה לא ליסוע בשבת - שיערב לה, אני עושָה מספיק בשביל המנוחה גם בלי זה"...   "מי שרוצָה להכין אוכל כשר -שיערב לה.. אני עושה אוכל מספיק טעים לבעלי גם בלי זה"....

ובלי להתייחס למלים הגסות שהוזכרו - אף אחד לא אמר שמי שלא שמה כיסוי ראש היא ישר פרוצה. היא הולכת לא צנוע ולא לפי ההלכה, ובהחלט היא לא מקפידה שלא למשוך תשומת לב של אחרים מחוץ לבעלה אל שערה ("שיער באשה ערוה", אמרו חכמים. היינו: יש בו משהו שיכול למשוך תשומת לב יתרה כנראה). זה מספיק בהחלט.

וכיסוי ראש לאשה נשואה, שכל הוויתה מכרזת: נשואה אני, זה הדבר הכי יפה בעולם. ביחוד למי שחוש היופי שלו לא נשאר רק על הרובד הכי חיצוני של כמות השערות ודרך פיזורן....

מי שיש לה בעיה שזה מפריע, כאבי ראש, חם (אגב, הרבה בנים הולכים עם טלית קטן צמר - זה חם. והם שמחים. ואע"פ שאף אחד מבחוץ לא רואה כמה זה "יפה"..), נופל - שתתייעץ עם מומחיות מה לעשות. יכול להיות שיש לה בעיה אישית, מעבר לזה שלכולן לוקח קצת זמן להתרגל.  אני זוכר ילד באיזה גן שלא יכל לסבול ציצית ולא יכל לסבול שיגעו בו. יש דבר כזה - אך זו בעיה ספציפית, כמו רפואית, שיש דרכים לפיתרונה.

והאמירה "הדרך של התורה היא לחיות... ובשבילי זה לא חיים". עם כל הכבוד, כך לא פוסקים הלכה. יש לך שאלה בהלכה - תשאלי פוסק הלכה.

ובנוגע לחתימתך, את צודקת: :איזה טוב ה'.." ראוי גם לעשות את רצונו, לטוב לנו..

ו"מי אוהב אותו יותר ממני?!" - בלי להיות בוחן כליות ולב, לפחות ביישום, אני מניח שמי שהולכת עם כיסוי ראש כרצונו, גם אם קשה לה, יותר אוהבת אותו ממך...  (כמו שנזהרתי: ביישום. יכול להיות שבלב את אוהבת מאד, ופשוט יש לך טעות. גם יכולה להיות "מכוסה" מבחוץ בלבד... אך ככלל האוהב ועושה רצון הנאהב - אוהב יותר ממי שלא...)

"מי שהולכת עם כיסוי ראש כרצונו...יותר אוהבת אותו ממך"?

מי שמך לשר ושופט? איזו התנשאות ויוהרה! אתה בטוח שאתה באמת אוהב אותו שאתה מדבר ככה לבני אדם?

ממתי כיסוי ראש הפך למדד אהבה כלפי בורא עולם? ולמה דווקא כיסוי ראש?

אולי דווקא המדבר לשון הרע לא אוהב את בורא העולם (וגם לא אוהב את חברו)

אולי המלבין פני חברו ברבים לא אוהב את בורא העולם (וגם לא אוהב את חברו)

אולי מי שלא נוטל ידיים או לא מברך לא אוהב את בורא העולם?

אולי מי שעובד שחור וגונב ממס הכנסה לא אוהב את בורא העולם?

להמשיך?

הרי אתה מבין שאין לזה סוף. יש בחורות שהולכות בכיסוי מלא, אך נופלות קשה בדברים שכתובים למעלה. יש גם בחורים שרק משום שאינם מחויבים ואינם מבינים בתחום הזה כלום, הם מרשים לעצמם ללהג בנושא הזה מן השפה ולחוץ, כאשר במצוות שלהם הם לא בהכרח יותר מקפידים. ויש גם את ההולכות בכיסוי משום שהן לא רוצות לקבל תגובות מרושעות כמו שלך. כלומר, ההלכה בעניין כיסוי ראש מעניינת אותן פחות, יותר מעניינת אותן בריאותן הנפשית - שלא יהפכו ללעג ולקלס בחברה. אין לך זכות לקבוע מי אוהבת ומי לא אוהבת את בורא העולם. אתה רק עושה מעצמך צחוק ומציג ברבים את אישיותך הבעייתית ואת חוסר ההקפדה שלך בבין אדם לחברו כאשר אתה אומר לה משפט כזה.

ו...המחוצף...  רק כרגע ראיתי במקרה את התגובה התמוהה שלך.

ראשית - מי שמגיב אישית במקום לגופם של דברים, דומני שאם כבר, זה מקסימום מראה על "אישיות בעייתית של עצמו" - כלשונך (מצד עצמי אני דווקא מעדיף לא להתנסח כך, ומן הסתם זה באמת לא כך אלא משהו נקודתי), וגם על "חוסר הקפדה" של עצמו ב"בין אדם לחבירו" כלשונך, וכו' וכו'...   הקיצור - כל סיגנון כתיבתך המאד-תמוהה בהודעה זו (כולל כל הסופרלטיבים: "הודעות מרושעות כשלך" וכו', מתאים להפליא, - לצערי, מוכרחני לומר - להודעתך ולסיגנונה. חבל).

לגופם של דברים. אני כתבתי עניינית: 1. שזה ענין של הלכה כמו כל הלכה ולא של "מי שרוצה - שיערב לה". ושל צניעות.  2. שזה גם יפה, ביחוד במבט שמעבר לחיצוניות.  3. שאם יש קושי אישי של תחושה - יש מקום להתייעץ איך פותרים.  4. שפסיקת הלכה אינה באופן של "בשבילי זה לא חיים".

אז מה הבעיה?

ובנוגע למה שהערתי על החתימה - מה ההתקצפות הגסה הזו?  היכן מצאת "התנשאות"? היכן מצאת שאמרתי ש"אני" זוכה לאהבת ה' יותר ממנה? היכן מצאת ששמתי עצמי ל"שר ושופט"?  היכן רמזתי שהמדבר לה"ר, מלבין פני חבירו, לא נוטל ידיים וכו', בהכרח אוהב את ה' יותר?  מהיכן את לוקחת את כל זה?!

אני דווקא נזהרתי מאד,וכתבתי מפורש ש"בלי לבחון כליות ולב" - ביישום, מי שאוהבת וגם שמה כיסוי ראש אוהבת אותו יותר.. וחזרתי שוב: ביישום. ואף אמרתי: "יכול להיות שבלב את אוהבת מאד ופשוט יש לך טעות".  והוספתי: שאכן גם יכולה להיות מישהי שהיא "מכוסה" (כיסוי ראש) רק "מבחוץ". אלא שהכלל הוא שהאוהב וגם עושה רצון הנאהב - אוהב יותר ממי שלא עושה רצונו. זה לא "שיפוט" והמצאה שלי, אלא כלל פשוט וידוע (וכמובן, לא שולל שמישהו אוהב מאד, לא פחות, ו"אנוס". לא דובר על זה, אלא על בחירה).

אז כל בר דעת יכול להבין, שכאשר יש הודעה שיש בה, מבחינת ההתייחסות להלכה - גם אם בטעות - "התרסה" כלשהי, כאילו קיום ההלכה הוא ענין של "מי שרוצה", והחתימה היא "מי אוהבת.. יותר ממני", אז יש מקום להערה (מאד בעדינות - כמו שעשיתי) שעוד יותר אהבה - אפילו אם את אוהבת את ה' מאד - זה כשגם מיישמים את רצונו.  כלומר, אהבת ה' זה לא רק "רומנטיקה" בלב, אלא מתבטאת גם במעשה.

וכמו שכתבת נכון: גם בדיבור (שדומני שדווקא הודעתך היא דוגמה מובהקת לההיפך מזה. דן לכף זכות - זעמך, שלא ברור לי למה + שעת הכתיבה המאוחרת..), גם בתשלום מס, גם בברכות וכו' - פשוט וברור. וגם בכיסוי ראש שזה דבר מאד עיקרי, כל רגע ורגע, ובולט, ומשפיע גם על אחרות לכאן ולכן.

ולגבי החלק השני של דברייך, שתחילתו מיושבת יותר: וודאי את צודקת שאם מישהי הולכת בכיסוי ראש מלא ונופלת בדברים אחרים, זה כואב. אבל זה לא שולל את זכות המצוה הזו. כל מצוה שאדם מקיים מאירה את נשמתו, יש לו עליה שכר, ועוזר לכלל ישראל.

וודאי את צודקת שיכולים להיות בחורים שידברו על זה בלי להבין בתחום - אך לא אני, שמכיר את הענין שנים רבות.

בוודאי שיכול להיות, כדברייך, בחורים - וכל אדם - שצריך שיפור במצוות השייכות לו. יש להניח שאם היה עולה שירשור בהלכות שבת, ואיזה בחור היה כותב שמי שרוצה להקפיד על מוקצה - שיערב לו.. היו מגיבים גם על זה. כולל בנות שאולי קשה להן בנושאים אחרים. מגיבים על מה שעולה, לגופו של ענין, גם בהבנת הקושי, אך לא בהסכמה להצגת הדברים כאילו זה ענין של "מי שרוצה" בתור עיקרון..

בוודאי נכון שיכול להיות בנות, ואנשים, שמקיימים דברים מסויימים בגלל "לחץ חברתי". כמו שהרבה מסדרי החברה הבסיסיים נשמרים לא פעם בגלל "מוסכמות". יש בכך בעיה, אך גם טוב. אחרי הכל, הם ניצלים ע"י זה, למעשה, מעבירות. בעוה"ב הם ישמחו על כך. אם כי אכן יותר טוב שגם בעוה"ז יעשו עם שלמות נפשית אמיתית בענין.

ולסיום דברייך: אני כמובן - כמפורש לגמרי מדברי - לא קבעתי "מי אוהבת ומי לא אוהבת את בורא העולם",

ולכן, להגיד על דברי "תגובה מרושעת" - אני חושש שזה עצמו די מרושע...

ולהגיד שבתגובתי "אני עושה צחוק מעצמי" "מציג ברבים את אישיותך הבעייתית"... ו"את חוסר ההקפדה שלך (!..) בין אדם לחבירו" - "כאשר אתה אומר לה משפט כזה", שציטטת אותו חלקית ובכך הפכת לגמרי את משמעותו כפי שנכתבה.  את לא חושבת שהיגזמת "קצת"?  ואולי פשוט לא בדיוק קראת מה כתבתי?

דומני שאת צריכה לחזור בך ולהתנצל.

ושלא נתבלבל - אני חוזר על דברי: אהבת ה' זה לא רק "רומנטיקה", אלא גם מתבטאת במעשים. אע"פ שהאהבה בלב חשובה מאד ואשרי מי שזוכה לה. שנזכה - גם אני כמובן - לאהבה בלב וגם ליישומה.

וגם מי שמאד אוהבת ה' (כמו החתימה הנחמדה הנ"ל), צריכה לדעת שה' שאותו היא אוהבת, הוא זה שציווה על המצוות, והוא זה שברא דבר כזה שמצוות מעשיות כ"כ משמעותיות מבחינה רוחנית. ולכן, עוד יותר אהבה זה כשגם מישמים ובוודאי במצוה תמידית וגלויה ככיסוי ראש. 

ממנה. בכך שמת את עצמך לשר ולשופט של בורא העולם ולמדרג את מידת האהבה כלפיו.

זה לגופם של דברים? צר לי, אבל אתה כנראה חסר הרגישות המתאימה להבין שפגעת באדם באמירה כזאת, ושהיא חצתה לחלוטין את הגבול של "לדבר לגופם של דברים". זה לא מפליא אותי כמובן, כי אני רגילה לראות  אנשים שנחשבים ל"תורניים" מאוד ו"דוסים"| ולפעמים גם למדו בישיבות נחשבות שכל נושא בין אדם לחברו שלהם זקוק לרענון רציני. הם חיים על גג העולם מבחינת הרגשתם, וחושבים בטעות רבה ביותר שהם צדיקים. אם רק היו שומעים את עצמם ורואים כמה פעמים הם פוגעים ושורפים בחרצובות לשונם אנשים, רק משום שכל חטאם הוא שאינם מקיימים את המצוות כפי שהוד מעלתם החליטו שצריך לקיים, הם היו מבינים שהם בבעיה.

ואכן - המחיר לא מאחר לבוא. גם בנות "דוסיות" מדירות את רגליהן מבחורים כאלה שיש להם תורה ואין להם דרך ארץ.

אני לא מכירה אותך באופן אישי ולא קובעת עליך מראש שום דבר, אך אני סוברת שמי שהלכות בן אדם לחברו אצלו מקוימות ביתר הקפדה כמו הלכות כיסוי הראש של אשתו, לפחות, לא היה כותב הודעה משפילה כזאת לאדם. תבין - באמת באמת שאין לך זכות להחליט מי אוהב את ה' יותר או מי צדיק ומקיים את המצוות יותר. אין לך נתונים, אין לך יכולת לעשות זאת וזהו לא תפקידך. יכול להיות שמה שאני אומרת לך כאן שונה מהותית ממה שלמדת בישיבה, אך עליך להבין שלא כל העולם זה ישיבה. החברה לא תסלח לאנשים שלא ידעו כיצד להתנהג ויפלטו אמירות שאינן במקום ושיש בהן פגיעה באדם או בציבור זה או אחר.

את.

יכול להיות שנכווית אישית ממישהו ולכן את כותבת בסגנון כזה.

אך למעשה, מכתבך מלא חרפות וגידופים, לא רק כלפַי, אלא "את רגילה לראות אנשים.. שכל הבן אדם לחבירו שלהם זקוק לריענון רציני". דומני שאת בראשם.

מכתב מלא שינאה כלפי הרבה אנשים בהכללה. ואת עוד מעזה לכתוב "אם היו שומעים את עצמם". מוטב תקראי את עצמך!  

ומענין מאד שללכת עם כיסוי ראש, זה "כפי שהוד מעלתם החליטו".. מוזר ביותר.

מי ש"חסר רגישות מתאימה" פה, והרבה מעבר לכך, דומני שזו את. כל אחד יכול לקרוא ולהשוות בין הסיגנונות שנכתבו כאן.  כמעט אין לי ספק שעברת, כנראה, משהו אישי בנושא הזה ואת מוציאה אותו פה. זה לא סיגנון שבאופן נורמלי אדם יכתוב על דברים מעין אלו שכתבתי כאן.

וחוששני שאת צריכה יותר לחשוש שהבעיה היא לא ש"בנות דוסיות" ידירו רגליהן מכאלה - אלא שבנים, גם לא דוסים, ידירו רגליהם ושיחתם ממי שמסוגלת "להתנפל" בגסות כזו על משהו שלא נראה לה.  מי יערוב להם שזה יהיה רק על זה?    איך כתבת?  "החברה לא תסלח לאנשים שלא ידעו כיצד להתנהג ויפלטו אמירות שאינן במקום ושיש בהן פגיעה באדם או בציבור זה או אחר"....   אני דווקא חושב שהחברה יותר סלחנית, אם כי אינה אוהבת, בעיקר, איומי סרק כאלה...

את גם "יודעת" כבר מה מלמדים ב"ישיבות" ושאולי זה שונה מהותית מהחשבת בין אדם לחבירו..  לא הייתי אומר שזו דווקא דוגמה לשמירת הלשון במיטבה...  אני ראיתי מקומות שהבן אדן לחבירו מודגש מאד. בחיים לא יכתבו כמו שכתבת.

וכיוון שכתבת שאין לי זכות להחליט מי אוהב את ה' יותר, או מי צדיק יותר ומקיים את המצוות יותר.  אע"פ שלא התיימרתי לכך, אלא כתבתי מפורשות שהתייחסותי היא למצוה הספציפית הזו, שבוודאי המקיימה - מקיימה יותר ממי שלא מקיימה... וכתבתי מפורש שאינני קובע מי אוהב בליבו יותר, אלא שהיישום הוא גם חלק מהאהבה, ובתחום של ה"אהבה-שביישום" יותר "אוהב" מי שמיישם, כמובן. כי הוא גם אוהב וגם עושה, גם כשקשה לו. כלל כזה: שני אוהבים, נניח שווים בלב, ואחד גם עושה רצון הנאהב - זה נקרא יותר אהבה, אם אין סיבה מכריחה. כמו כאן שנֶאמר שכאילו זה תלוי ב"מי שרוצה" לקיים את המצוה.  וגם כתבתי שיכול להיות מי שמקיים, אך בלי אהבה פנימית.

אם כן, כנ"ל, ציטטת באופן מקוטע וממילא יצא שקרי.

וכמובן, הערתי לא היתה "משפילה"ולא היתה לה כוונה כזו. היא נוסחה כמקבילה לסיגנון החתימה. ואדרבה, הבהרתי שזו חתימה נחמדה..

והנה העתקת ההערה ש"קצפת" עליה. כל אחד יכול לראות. גם להשוות בין סגנון הביקורת שבה, לסיגנון הביקורת שלך. בכל הפרמטרים שציינת...  וכיוון שאת נוקטת סגנון מחרף, אין בכוונתי לקראו עוד כלל. אני באמת מרגיש שזה פוגע ב"בין אדם לחבירו" שלי. פשוט עושה טעם מאד לא טוב.

הנה ציטוט סוף הודעתי אליו התייחסת:

"ובנוגע לחתימתך, את צודקת: :איזה טוב ה'.." ראוי גם לעשות את רצונו, לטוב לנו..

ו"מי אוהב אותו יותר ממני?!" - בלי להיות בוחן כליות ולב, לפחות ביישום, אני מניח שמי שהולכת עם כיסוי ראש כרצונו, גם אם קשה לה, יותר אוהבת אותו ממך...  (כמו שנזהרתי: ביישום. יכול להיות שבלב את אוהבת מאד, ופשוט יש לך טעות. גם יכולה להיות "מכוסה" מבחוץ בלבד... אך ככלל האוהב ועושה רצון הנאהב - אוהב יותר ממי שלא...)"

זהו. כל אחד יכול לראות ולחשוב מה שרוצה.

צר לי שהייתי צריך לכתוב קצת תקיף. ניסיתי בהודעה לפני כן להסביר את הדברים ביתר עדינות ולגרום לך לחזור-בך ולא עלתה בידי.  אין בכוונתי, כנ"ל, לעסוק בכך עוד.

ומי שלא צנוע בפנימיותו (ולא רק בחיצוניותו) גם לא יצליח לקבל אותה.

בהחלט ייתכן שיש לי קשיים בבין אדם לחברו, אם כי אתה רואה שאני דנה אותה לכף זכות ולא מתנפלת עליה בגסות רוח, כך שאולי יש לך גם מה ללמוד ממני בפן מסוים של בין אדם לחברו. אם היית מתבטא בסגנון מקובל ולא תוקף אותה אישית, גם לא הייתי תוקפת אותך, כך שבוא נגדיר את זה ככה - אני שונאת התנהגות של חוזק על חשבון חלשים, אני שונאת התייפייפות והטפה כלפי חוץ במקום כלפי פנים, והקשיים שלי בבין אדם לחברו הם בעיקר ביחס לאנשים שיחסם לזולת איננו תקין. לעולם לא אתבטא בצורה בוטה כלפי אנשים שיודעים גבולות התנהגות.

לא אמרתי "כל הבחורים האלה והאלה הם כך", לא אמרתי "כל הישיבות". ציינתי שישנה בעיה, זה אינו לשון הרע ואינו הכפשה של ציבור שלם. זה ציון של בעיה חמורה ואיומה כשכולי תקווה שהצבת המראה בנוגע לקיומה של הבעיה גם תגרום לכך שיתחיל תיקונה.

אומר עוד דבר מבלי לשייכו אישית לאיש ספציפית. אנא קבל את הדברים בצורה בוגרת ואל תנסה לשייך אותם מיד אליך בסגנון "את שלושתנו לאן לוקחים". לא כל העולם סובב סביבך, ולא כל דבר שאני אומרת כאן בדיון נאמר ישירות אליך כאדם, וכעת לדבר עצמו שלא נאמר לגביך: אני מקווה שיגיע היום שהחברה, גם הדוסית, תבין שהתנהגות זה א"ב, וזה מגוחך עד אימה לדבר בכלל על כיסוי ראש או על תפילת שחרית, כאשר המידות במצב "טוטאל לוס", וכתוצאה מכך היא תוקיע מתוכה אנשים שהתנהגותם החברתית ויחסם לזולת אינם לרוח ההלכה (גם אם בהלכות בין אדם למקום - עד כמה שאנחנו יכולים למדוד בכלל, הם בסדר) כאשר הם עושים זאת במתכוון. כמובן, בתור אשת מקצוע בתחום ראיתי מקרים רבים שבהם ההתנהגות הבעייתית לא הייתה במתכוון, אלא היא תוצאה ישירה של בעיה תקשורתית-לימודית או אפילו רגשית-נפשית. במקרה כזה תפקיד החברה היא לדאוג לכך שאותו אדם יגיע לטיפול לבל ייפגעו ממנו אנשים אחרים, וגם כדי לשפר את איכות חייו שלו.

זו "פסיכולוגיה בגרוש" במחילה - תרגיל מצוי: שמישהו שלא רוצה לקבל את הביקורת על דבריו אומר לשני "אני יודע שלא נעים לקבל ביקורת"... נו..

וומעבר לכותרת - כבר אמרתי שלא אקרא דברים החשודים על סיגנון  גס ויהיר ו"יודע כל" כסיגנונך בהודעות דלעיל, ו..מעיר לזולת על אותם דברים.

כמובן, תמיד אפשר לעשות תשובה...

רק אציין שמהערתך הקודמת למדתי שאת מנסה להכניס פה, כנראה, איזה "מהלך" חדש שלא צריך לשים לב כ"כ לנושא של המצוות כי ממילא אנחנו לא יודעים מה בפנימיות האדם ומה ה' יקבע בעתיד - העיקר ה"בין אדם לחבירו".

ועל כך אני מעיר - לא לך, כי בצורת ביטוי כפי שהתבטאת את כנראה גם לא תקבלי - אבל לאחרים שלא יפלו בפח הנוצץ הזה:

שיטה זו  היא עתיקת יומין, והיא עמדה ביסוד אסכולות שהביאו בעיות לא קטנות. זה מתחיל מ"איננו יודעים", ולא בטוח שלא גורם אח"כ גם לזלזול בכלל במצוות המעשיות.

על כן, צריך לומר: בוודאי שמידות טובות זה עיקר גדול. וגם קיום מצוות, בדיבור ובמעשה. ובוודאי שאף אחד לא יודע מה בעומקו של לב, וזכויותיו של מי מרובות.

אבל לגיטימי לחלוטין, וראוי, שכאשר אדם מחפש את זיווגו המתאים - הוא ישים לב בנוסף למידות והבין אדם לחבירו, גם לאיכפתיות מהבין אדם למקום.

נכון שאי אפשר לדעת הכל - אבל כמו שמנסים להתרשם מדברים אחרים, וגם לא יודעים (כי לפני החתונה ממילא אפשרות ההיכרות מוגבלת), יש מקום ולגיטימיות לנסות להתרשם גם מזה. מתיאום השאיפות בנושא.  זה לא אומר שהאחד "צדיק" מרעהו, אך מי שזו שאיפתו, רשאי וראוי שיראה שזו גם שאיפת זולתו.

ובוודאי שלהיסחף מכאן למסקנה שבעצם לא משנה אם בחורה לא תלך צנוע - כי אני לא יודע מה זכויותיה (ובאמת אינני יודע: אולי היא הצילה פעם איזו נפש ויש לה זכויות יותר מכולנו), זה מופרז ומוטעה לחלוטין.  וגם אם בחור ילך בגופיה ברחוב, בקביעות - ובחורה לא תרצה בכך, לגיטימי לגמרי, כמובן, אע"פ שיש רבים כאלה בעלי נשמות עילאיות.

ויש גם מחללי שבת, ל"ע, שיש להם זכויות והם בכלל "תינוקות שנישבו" בנושא הזה, ואע"פ כן בוודאי שבחורה "דתית" לא תתחתן עם מישהו כזה, אם לא יתקן באופן מעשי.

כללו של דבר, לא מתחתנים לפי מה שה' יקבע לעתיד לבוא מי האדם - משתדלים לראות שהוא מתאים: גם אישית, גם מידותית, גם בהליכות המעשיות ובשאיפות. ואכן, לא פעם דברים שנראים "מבחוץ" (תלבושת..) מפריעים יותר. מה לעשות, אנו בני אדם ומה שרואים מול העיניים בכל רגע באמת יכול להפריע, אם הוא סותר את שאיפות האדם (אפילו זקן - שהוא בוודאי "כשר" - היו בנות שהעידו שזה מפריע להן..). כמובן, צריך לזכור שאיננו מושלמים..

זה בוודאי לא אומר מי יתברר כבעל יותר זכויות אחרי 120... אבל בהיות שמתחתנים בגיל צעיר יותר.. - זה נתון לגיטימי להבאה בחשבון, כמובן בשיקלול של נתונים אחרים גם כן.

אכן, יש מקום להעיר, שדקדקנות יתר בחיצוניות, לא הלכתית, כמעידה על הפנימיות - גם ממנה צריך להיזהר.  יש דברים שאצל בנות זה "יפה", ובן לא מבין למה... קורה.    כמו שיש דברים שמבטאים התרסה, יש גם כאלה שלא מבטאים כלום.

ואני מציע לפותחת המהלך ה"תוקפני" הזה כאן להתעשת.  אם יש לך דברים ודעות להגיד - יש כאן הרבה כאלה, ויכולים גם להתווכח. בצורה מכובדת. לא לנסות לכפות דעה ע"י איום מוסווה של השבה בצורה פוגענית וחסרת מעצורים בסיגנונה.

דברי לגופם של דברים, כך יוכלו גם להתווכח עם דברייך - בשעת הצורך - בצורה נורמלית. ואולי גם יוכל לצאת מזה משהו פורה יותר.

אין לי שום שיטה, רק רצון טוב להתמקד במצוות שלי. אין לי שום רצון להסתכל על אנשים אחרים ועל קיום המצוות שלהם. אם השיטה שלי עתיקה, גם השיטה שלך עתיקת יומין ומצויה ביותר כיום ותמיצתה - מתן פסקי דין וגם גזרי דין לזולת. הבנתי שאתה חושב שאתה הסגן של אלוקים, ובאמת תודה שמצאת כמה נקודות זכות לאותם פושעים שלא עושים את מה שאתה קבעת שהוא הכי חשוב/הכי נכון.

אני לא מוכנה לקבל את מרותך, מה תגיד?

אתה לא צריך ללמד אותי על מצוות, ואל תכניס לי מילים לפה, בבקשה. אף פעם לא קראתי לא לשים לב למצוות.

כך שתיזהר בלשונך כשאתה מצטט אנשים בצורה לא נכונה ומייחס להם דברים שלא אמרו בשביל לנגח, שכן כידוע לך לומר דברי שקר זו עבירה על אחד מעשרת הדיברות, ובמה שאמרת יש גם מוציא שם רע, שכן זה לא לשון הרע אמיתי, אלא בדיות שהמצאת עליי ושכביכול אמרתי.

קראתי לא לשים לב לקיום המצוות של האחר, אלא לשים לב לקיום המצוות שלי. 

זה גם מה שאני אומרת לאנשים (שוב, לא לך, וגם אתה לא תקבל את זה) וזו בהחלט ה"שיטה" שלי -  אדם שיבחר לדחוף את עיניו לחייו של האחר ולצקצק בלשונו ולהתריס נגדו הוא חוץ מאשר לא מנומס לפי כל נורמה חברתית מקובלת (חוץ מאשר הנורמה המעוותת של חלקים מסוימים בציבור הדתי), גם לוקה בגאווה ובשנאת אחים והמידות שלו בעייתיות. הוא אולי "דוס" (כשלוקחים בחשבון שכל הקריטריונים שלנו מעוותים), אבל בוודאי לא צדיק. 

דרך אגב, אני בניגוד אליך השקעתי בקריאת הודעתך. 

אות וכל מילה, גם כשלא היה לי נעים לקרוא כמעט אף מילה כיבדתי אותך כאדם שכתב את ההודעה. זה בדיוק הזלזול שעליו אני מדברת איתך. "לא קורא" זה אומר "אני שם עלייך פס". אתה לא דוס, ידידי. שכח מזה.

את כתיבתך. לא קורא. חוץ מהכותרת, בטעות..  אני לא קורה דברים בסיגנון כזה, כמו שאינני מריח בבחירה ריחות רעים. 

אם את רוצה - תעשי תשובה על האופן בו כתבת את הודעותייך דלעיל. אין לך שמץ כבוד חוץ מלהטיף לאחרים על זה...  לא יאומן.

ואת, דומני, הראשונה ש"היצלחת" להוציא פה ממני סיגנון כזה..

ויותר גם לכותרת לא אתייחס - כי את לא תוותרי על המילה האחרונה...

וחבל לי על החברים היקרים שכאן..

תבקשי מאלירז - היא כנראה יותר מוכשרת בתגובות לדברים כאלה.

כי אתה פשוט לא ראוי לה.

ומה ש"הוצאתי"ממך זה מה שאתה בעצמך.

כשכתבת לה זה היה על "אש קטנה" יחסית למה שכתבת לי, אבל לא היה לי ספק שתגיע לזה, כי מי שמטיף ומתנשא גם יתחצף, זה ברור כשמש בצהריים.

אחרת כאן, וניחוחות רעים זה חלק מהעולם שלנו...

מבחינת ההלכה

וזה לא פחות חמור מלאכול בט' באב

הלכה זה הלכה וקצת פופורציה אפשר לחיות עם מטפלת על הראש לא מתים מזה

קודם כל אנחנו לא יודעים מה זה כמו, אז חבל להגיד סתם.

אולי גם לאכול ביום כיפור, למה רק בט' באב? אולי זה כמו לאכול חזיר? כמו לא לשמור שבת? ועוד ועוד...

קיצוניות זה דבר לא בריא, והיא לעולם לא תשיג את מטרתה.

אני לא רואה שום דמיון בין גופייה לבין כיסוי ראש. במקומות רבים ומכובדים גופייה אסורה וכיסוי ראש אינו חובה. בימינו אין מה להשוות בין לחשוף שיער ללחשוף חלקי גוף גדולים. מה חשוב יותר הלכתית - אין לי שום זכות לקבוע וגם לא לאף אחד מאיתנו.

אם כי אני מניחה שכמעט אף רב לא ישווה כיסוי ראש לגופייה.

"קצת פרופורציה" ו"אפשר לחיות עם כיסוי ראש ולא מתים מזה". כי ברור שכבן אין לך מושג מה זה, וזה לא נשמע לי טוב בתור בת. אתה לא חייב לקבל את הצעתי, כמובן, אבל בתור בת זו עצה חינם ששווה המון - נושא צניעות זה נושא רגיש, ממש נפיץ. בנינו עליו ים של הנחות שאין להן קשר אליו והפרזנו בערכו ובו זמנית ביטלנו דברים אחרים (לא אתה, אלא החברה בכללותה) ולא די בכך - הוא חד מיני מה שכבר מזמין ויכוחים ומריבות אין ספור, ולכן אני מציעה - להיות רגישים ולא לחוות דעה על הלכות הצניעות או על אופן קיומן מול בנות וכמובן, לא לכפות נושאי צניעות, כי זה סתם עלול להכעיס ולהרגיז (גם בלי כוונה כזאת בכלל) ולהצית מחלוקת איומה ולגרום לסיום הקשר.

אני אישית סיימתי כמה קשרים על עניין כזה. יש לי חברה שהייתה מסננת לפי שיחות על צניעות. היא הייתה מספרת שתלך עם מכנסיים, ומי שהיה אומר לה דברים לא יפים, היא הייתה מסיימת איתו את הקשר, גם כשלא הייתה לה כוונה באמת ללבוש מכנסיים.   

אומר את האמת!

וחבל מאוד שבנות לא מבינות את הפשטות הזו... אהבלות.

כן - קצת פרופורציה!

וכן - לא מתים מכיסוי ראש.

ועוד יותר כן - זו הלכה.. מפריע לכן? תתפוצצו!

הוא לא יקבע איתך פגישה נוספת, למרות הכיסוי ראש המלא שלך ואולי גם הרעלה...

את ודאי מבינה שסגנון הודעתך לא ראוי.

אני לא אחזור על כל הדברים שכתבתי בכל השרשורים, אבל - צניעות מתרוקנת מתוכנה כאשר היחס לחבר בוטה כל כך ומגובה בארסנל של קללות. לא מצאת מילה אחרת חוץ מ"אהבלות" ו"תתפוצצו"?

לדבר לאנשים בדרך ארץ זו גם הלכה, ולא פחות חשובה מכיסוי ראש.

אף אחד לא יתפוצץ למענך, יקרה. כיסויי ראש יש באלפים בחנויות.

על אף הסגנון המיוחד שלי בהתבטאות...

אלו לא קללות וודאי לא את שתטיפי לי איך לדבר אחרי שהוצאת מדן תגובה כ"כ כעוסה.

כל הפוסל במומו פוסל...

צניעות אכן מתרוקנת מתוכנה ללא דרך ארץ, אבל גם חוסר צניעות הוא עצמו - חוסר דרך ארץ.

הייתי צריך לכתוב את כל מצוות לא תעשה והסיבה שכתבתי ט' באב ולא יו"כ כי זה נראה לי דרבנן (אבל אני לא בטוח)

ובתור אחד שמכיתה ח' הולך עם חולצה ארוכה סנדלים עם גרביים וכיפה שמכסה את רוב הראש

נראה לי שיש לי זכות להגיד ש"לא מתים מזה" כי זה יוצא אותו כמות בד על הגוף (פחות או יותר)

ומה זה "אנחנו לא יודעים מה זה כמו"?! אם זה איסור דרבנן אז זה אסור כמו כל איסור דרבנן ואם זה דאורייתא זה כמו כל איסור דאורייתא

(אמנם נכון שגופייה יותר גורם להרורים אבל מבחינת האיסור זה אותו דבר)

http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/9882

שבינונו יקחו על עצמם כיסוי ראש בעת שהן מתפללות לאבא שבשמיים!!!!!

שניגאל עוד השנה, תשע"ב= תהא שנת עולם הבא, אמןןןןןןןןן!!!!!!!!!!

יש לי הרבה מה להגיד על כל מה שנכתב כאן אבל דווקא בגלל זה אני לא אנסה להגיד הכל רק דבר אחד הפריע לי מאד שאתם חושבים שזה כמו ללכת עם חצאית או חולצה או כל בגד אחר וזה ממש לא נכון כי בגדים אלו הם טבעיים ונורמלים ולכל אחד צורם לראות אנשים שהולכים בלעדים ובדיוק ככה גם שיער הראש הוא דבר טיבעי ונורמלי ולכסות אותו זה מה שלא נורמלי וצורם אפילו המבנה של הראש לא באמת מתאים שישימו עליו כל מייני כיסויים עובדה נסו לבדוק כמה פעמיים בממוצע אישה מסדרת את הכיסוי ראש שלה וכמה פעמיים את החולצה ותראו שהמצב פשוט לא הגיוני!

ועוד משו אני עוד לא ראיתי בן "שנדלק" בגלל סתם שיער של מישהי תעשו טובה ותכנסו כבר לפרופורציות!

חוצמזה אם כבר קיצוניות אז למה לא נחליט שכולן עושות קרחת וגמרנו הרי זה לא צנוע שיש לבנות שיער על הראש, 

בעצם בנות זה בכלל לא צנוע אז אולי עדיף כבר להרוג אותן וזהו ולא אני לא צוחקת אני רצינית כי ככה בדיוק זה נשמע מהקיצוניות שלכם!

ואגב אני לא ראיתי שצניעות היא אחת משלוש "יהרג ובל יעבור" נראה שאתם כן ראיתים אתזה איפשהו?!

זה מצוה וזה מצוה.

מצד הענין ה"טבעי" - בוודאי נכון שיש הבדל בין פריצות של חסר בביגוד אלמנטרי (שזה נכון גם לגבי רווקה), לבין ההרגשה באי כיסוי ראש, שאחרי הכל - רווקות הולכות כך.

הנימוק שבגדים זה "טבעי ונורמלי" ולכל אחד צורם בלי זה, לעומת שיער שה"נורמליות" היא שהוא גלוי, אינו נכון. כיסוי ראש הוא לא "לא  נורמלי".  הרי יש מקומות וארצות ששם לא מרגישים בעיה במה שאת - בבריאותך הטבעית - אומרת שזה צורם, אע"פ שגם הגוף הוא "טבעי ונורמלי"..  ובכל זאת מבינה שצריך לכסות.  ואותו דבר, כיסוי ראש לאשה נשואה, בהווי של עם ישראל (אגב, לא לגמרי רק אצלנו), הוא נורמלי ובלעדיו "צורם", על אף שהשיער, כגוף, הוא נורמלי לאדם.   ה"בעיה" העיקרית היא ההרגל מלפני כן.  תרבויות שמכסים את הראש מקטנות - זה  נראה להם צורם לגמרי..

חז"ל לומדים מפסוקים בשיר השירים, מה "מושך". זה לא חייב להיות שמישהו "נדלק" עד נשרף...  התורה בונה את האדם גם בדקויות הנפש, ובדקות זאת, ויותר - בוודאי אין השיער הגלוי משדר "רשות היחיד" לגבי אשה נשואה.

בכלל, זה שיש "מדרגות" בדברים אינו אומר שאחד קיים ואחד לא.  הרי גם בתכשיטים לא תלכי רק עם משהו "מרעיש" או בכלל לא. גם דברים מעודנים מוסיפים ליופי הכללי. אז "לתפוס פרופורציה" אינו מבטל דברים חשובים מאד, גם אם הם פחות  בוטים מדברים אחרים.

ואת באמת חושבת שמה שהתורה ציוותה ונשות ישראל הולכות בו אלפי שנים הוא "מצב פשוט לא הגיוני"?..  זה לא נראה לך קצת לא הגיוני?

ומה זה, "אם כבר קיצוניות אז נעשה קרחת".. זה מה שקורה, לדעתי, כשחושבים שהתורה זה לפי ההרגשה/החשק האישי של כל אחד.

הרי לפי אותו "היגיון" אפשר לומר, אם כבר לא בשר בחלב - לא נאכל בכלל;  אם כבר לא קירבה בין בנים לבנות - אז נהרוג אחד מהמינים לגמרי... וכו' וכו'.

ברור שזה לא נכון: התורה אינה "קיצונית". דווקא בגלל שיש טוב ביופי, ויש חן של אמת בַּנוֹי, התוותה התורה את דרכו - שלא ייהפך לאש מכלה ושורפת.  גם אש זה טוב ומחמם ומאיר - ואם לא נזהרים - שורף ומכלה ר"ל.

אז טוב שיש בנות (איזו ליברליות...) - לא צריך "להרוג אותן", והן גם יכולות להיות צנועות לגמרי, וגם לשמוח בכך - ויבנו עולם ודורות ישרים. והן גם יכולות "לכבות נרו של עולם", כמו שאמרו חז"ל על החטא הקדום.  בחירה שלהן. כמו כל כח גדול - אפשר לבנות וחלילה להיפך.

וגם טוב שיש להן שיער על הראש - אחרת זה היה ממש לא נעים..  ומי אמר שזה "לא צנוע"?... כל אחד ממציא תורה חדשה?   צנוע שיש שיער, לא צנוע כשהולכים איתו במשיכת תשומת לב מופרזת. ולגבי נשואה - זה גדר מחמיר יותר.  וגם אם לא היינו מבינים כל טעם - כך התורה אמרה. 

וצניעות זה לא ייהרג ובל יעבור - את צודקת.  אבל זה גדר שלא להגיע לאחת מהעבירות שהן כן ייהרג ואל יעבור...  ועם גדרים לא כדאי לשחק. אפילו אם את לא תגיעי לשום רע, אבל האוירה של זלזול בגדרי הצניעות של התורה, עלולה לסחוף המשך בעייתי מאד.

אגב,הנימוק שה"מבנה הטבעי" של השיער לא מתאים לכיסוי ראש (מלבד מה שאין לך מה לדאוג: עם הגיל - נשים מסדרות פחות את הכיסוי ראש. הן כבר יותר מיקצועיות..), מזכיר מה שאמר מי שאמר לרבי עקיבא  על מצות המילה ש"אינה טבעית", ורבי עקיבא שאל אותו בערך אם הוא אוכל חיטים "טבעיות" או עוגה.. העולם נבנה באופן שלעיתים צריך טיפה להתאמץ לשכלולו. ונאמן הוא בעל מלאכתך לשלם שכרך..

בחיים לא הייתי מצליחה לכתוב כל כך הרבה בלי לתקוע פסיקים ונקודות:S

יש לי הרבה מה להגיד על כל מה שנכתב כאן, אבל דווקא בגלל זה אני לא אנסה להגיד הכל.

רק דבר אחד שהפריע לי מאד,זה שאתם חושבים שזה כמו ללכת עם חצאית או חולצה או כל בגד אחר, וזה ממש לא נכון, כי הבגדים האלו הם טבעיים ונורמלים, ולכל אחד צורם לראות אנשים שהולכים בלעדים.

ובדיוק ככה גם שיער הראש הוא דבר טיבעי ונורמלי, ולכסות אותו זה מה שלא נורמלי וצורם.

אפילו המבנה של הראש לא באמת מתאים שישימו עליו כל מייני כיסויים, עובדה, נסו לבדוק כמה פעמיים בממוצע אישה מסדרת את הכיסוי ראש שלה וכמה פעמיים את החולצה ותראו שהמצב פשוט לא הגיוני!

<צ>

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -

לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.

דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.

לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?

אם נניח-

בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.

ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.

אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.

על המודעות העצמית.

פחד זה רגש לגיטימי.

לא מצופה שתבטלי אותו.

השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?

איזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.

את נשמעת אישה פשוט מקסימה!

ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊

כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.

כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".

אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.

לכתוב ולפרט – מה מפחיד?

ומה עוד?

מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?

מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?

באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?

באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?

ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.

ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.

קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...

וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!

ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.

ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!

המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.

ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!

ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.

ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.

כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.

ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊

ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.

וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?

ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊

ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',

אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו כולנו בני אדם.

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.

כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.

וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.

האם את המכלול הזה אני רוצה?

האם במכלול הזה אני בוחרת?

(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)

עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.

ולגבי החששות והספקות:

קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*

או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.

אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.

ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך

(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).

כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,

תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:

האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?

האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?

האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?

איך התקשורת ביניכם?

איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?

האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?

האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?

האם הוא מכבד אותך?

האם יש לך חיבה אליו?

האם יש לך משיכה אליו?

אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,

אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.

פחד עמוק וגדול מאוד.

פחד לטעות.

פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית

פחד להיכשל בבחירת בן הזוג

זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.

תביני מה בדיוק מפחיד אותך?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?

מה יקרה?

ומה עוד יכול לקרות?

ואיך את תהיי?

ומה יקרה לך?

ואיך את תרגישי?

ומה זה אומר עלייך לדעתך?

ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.

האם יש כיווץ בגוף?

איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?

האם הגרון נחנק? יש דמעות?

אולי אין בכלל כלום?

תני לעצמך להרגיש.

תהיי שם.

אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,

תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.

תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.

וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.

אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.

חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.

זה באמת מפחיד.

זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח

ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.

ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע

כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?

גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב

וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.

זה באמת מאוד מאוד מפחיד.

עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.

עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה

עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול

אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.

את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?

או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?

זו בחירה רק שלך. ❤

דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -

קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.

לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,

ורק אותך כפי שאת,

בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות - 

זה יכול לעשות הרבה טוב.

אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.

ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?

במה הוא טוב?

מה את אוהבת בו?

מה את מעריכה בו?

וכן הלאה.

---

ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-

ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:

1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.

ממה הוא מפחד בעצם?

האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?

מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?

מה קורה בתרחיש הזה?

מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?

האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?

האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?

מה כן עשית או לא עשית בגללו?

מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?

ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?

תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.

מה את רואה שם?

מה היה שם באירוע הזה?

איך הרגשת שם?

איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?

נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.

מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?

מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?

מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?

2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,

שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.

במקרה שלך,

אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.

ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -

מה תרגישי אז?

שהרווחת?

או שהפסדת?

את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.

3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.

4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,

ולא רק לשכל.

שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.

אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.

אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,

הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,

אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,

*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.

שאלי את עצמך

מה אני מרגישה כשאני לידו?

איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?

ועלינו יחד?

ועלינו מגדלים ילדים?

ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?

מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?

איזו תחושה הוא מעלה בי?

תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.

גם הגופניות וגם הרגשיות.

ותני להן רגע למלא את כל כולך.

את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,

שיהיו שם לעשות סדר בדברים.

תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.

בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,

ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.

5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"

אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.

ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,

ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.

ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.

ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -

כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.

וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.

אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.

זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

ויש בידינו המון המון איך!

כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.

6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?

אז את עונה לו -

מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירי מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:

- לדוגמא "עול הפרנסה":

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

- "שינויים ומעברים בחיים" -

- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,

בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,

גם חזרה בשאלה של בעלי,

גם דיכאון אחרי לידה,

גם משברים אחרי הלידות

גם מחלות של הורים 

ועוד הרבה דברים -

ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.

מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.

לא חלילה המפריע לכל זה.

אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.

והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1.  בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין

המודעות שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם

לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.

וואו יצא ממש ארוך,

המון המון ברכה והצלחה יקרה

ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש

מאמנת טובה תעזור לך לארגן את הראש.

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

באמת תקופת החגים זאת תקופה קשוחה לרווקים.

תקשיב ללב שלך! איפה תרגיש הכי בנוח עם מי שאתה? איפה הסביבה הכי תומכת בשבילך? הכי מכילה..

ותגיד לעצמך שאתה צריך לנצל את תקופת הרווקות כי בעז"ה זאת השנה האחרונה שאתה לבד. תהנה מהחג, תהנה מעצמך! הרבה חמלה וחיבוק עצמי! תזכיר לעצמך את כל הדברים היפים שבך ותדע שמי שתתחתן איתה פשוט תזכה.

וכמובן הרבה אמונה! להאמין שהקב"ה שם אותנו במקום הזה כי באמת זה הדבר הכי טוב בשבילנו והוא מסדר לנו את החיים הכי טובים ומדוייקים עבורנו.

איזה כיף לנו שאנחנו אנשים מאמינים!

להאמין בטוב, להאמין שמגיע לנו!

יש כאן כמה שיקולים:

1. לאיזה כיוון היא חזרה בתשובה? מה עולם הערכים שלה? האם המנטליות שלה קרובה לשלי?

2. זה שהיא הייתה בקשרים עם בחורים לפניי החזרה בתשובה זו גם שאלה. ברור שהלכתית יש כאן בעיה האם אחרי שהיא חזרה בתשובה אני צריך להתייחס לזה?

   אני אישית חושב שרק אחרי הבירור הזה יהיה ניתן לענות ואם ז מתאים לא אשלול (בתנאי שזה באמת מתאים למנטליות ולעולם הערכים שלי

ההתאמה - שתי הנקודות הללו לא יפריעו.

השאלה הזו נשאלה בפורום הזה במהלך השנים עשרות פעמים על בנים ובנות רק ברגישות יתר, בדיסקרטיות ובצנעה בלי להכניס את הבעיה שכולם מבינים לתוכן ההודעה ובניסיון לא לפגוע באף אחד מהמשתמשים.

מכל המעלות שהתורה יכלה לספר על רבקה, הדבר היחיד שהתורה כתבה הוא שהיא הייתה בתולה.

לא צריך להגזים, יש אנשים שמפריע להם להיפגש עם חוזרים בתשובה בגלל המשפחה, יש כאלה בגלל תרבות, אז הוא דייק לנושא שמפריע לו.

אם היא חזרה בתשובה לכיוון של פולחן צדיקים (וד"ל) אז התשובה היא לא. אבל אם היא פשוט החליטה לשמור מצוות - למה לא? בגלל שזה פורום דתי אני נמנע מלהשתמש בשפה גסה, אז הניסוח הכי מעודן שאני יכול לומר זה שלא משנה לי עם מי היא הייתה כל עוד היא לא החליפה בני זוג כל שני וחמישי.

ושבת גם איתה לא הייתה יוצא?

היא כנראה הייתה דוסית מדי בשבילי 😅

ושום דבר אחר, חחחחחחחח

באופן טבעי, אישה מסוג זה ואורח חיים כזה, תמצא חתן מתאים.

או אלו שנוהרות אחרי הצדיקות שמפעילות אירועי הפרשת חלה עם משפיעניות רשת - גם הן מוצאות חתנים מתאימים. ושם די בוודאות יש הרבה מאוד חוזרות בתשובה.

אך אני לא הייתי לוקח אותן

אם יש יכולת לגשר על הפערים השמיים הם הגבול. אני כן אומר שהאתגר הוא השפה שיש מנטליות שיש בה שפה מסוימת זה מאתגר לגשר בה על הפער אם הצד השני לא מכיר ונמצא שם זה אפשרי אבל מאתגר

הארה מול האפלה: חזון הנצח וייעוד האדם מול תפיסה חומרית חולפת

יש המתבוננים במשפחה ברוכת ילדים ורואים בה "דלות" או "כניעה", אך מבטם נעצר במעטפת החומרית בלבד. השאלה המהותית היא: מהי מטרת הבריאה ומהו תפקיד האדם עלי אדמות בשנותיו הספורות? אם התכלית היא נוחות רגעית ומיצוי עצמי אנוכי, הרי שדבריך "מתאימים" לך. אך אם נרכיב את משקפי התורה והמצוות, נגלה עולם אחר לגמרי.

המצווה הראשונה בתורה, "פרו ורבו ומלאו את הארץ", אינה רק ציווי ביולוגי, אלא היסוד להמשכיות האלוקית. ההשקעה במשפחה היא השקעה נצחית, המביאה להתעלות הנשמה ללא הפסק בנצחיות של הבורא. המטרה העליונה היא חיבור לבורא יתברך וגילוי אלוהות בעולם הזה התחתון. דווקא מתוך הריבוי והעמל, נבנה בניין עדי עד שמתקן את השלילה שנגרמה מחטא עץ הדעת, כפי שמבארת תורת הקבלה.

כל ילד הוא נשמה נצחית וחלק מהתוכנית להפוך את היקום למשכן לו יתברך. מי שחי בתפיסת "אכול ושתו כי מחר נמות", מחמיץ את המהות האמיתית של הקיום ובוחר בחיי שעה על פני חיי עולם. אנו לא משועבדים לערכים עבשים, אלא מחוברים למקור החיים ולחוקים שמובילים לשינוי מהותי וחיובי בנפש, עד להשגת חיים נצחיים ושונים בתכלית. כפי שנאמר: וזרח בחשך אורך ואפלתך כצהרים (ישעיהו נח). וכן: כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי יהוה יחיה האדם (דברים ח). וגם: ונגלה כבוד יהוה וראו כל בשר יחדו כי פי יהוה דבר (ישעיהו מ). האמת אינה נמדדת במטרים רבועים של מגורים, אלא בגודל השליחות ובנצחיות הנשמה.

מה הקשר בין מה שהעתקת והדבקת לנושא השרשור?

גם גרושה לא בתולה, וגם לא אלמנה. ר' עקיבא נשא את אשתו של טורנוס רופוס הרשע. לא הייתה בתולה. אם אתה כהן גדול הסיפור שונה.

אם היא "נורמלית" כפשוטו, ולא מתוסבכת, זה מצוין. היא תרים אותך ואת הבית כלפי מעלה.

המנטליות כן

אני מניחה שאם הייתי רווקה, אז התשובה שלי כרגע היתה לא. ואם זה היה עוד כמה שנים, הייתי עלולה להתפשר על כן.

אבל אין לי בעיה עם חוזר בתשובה, בכלל. הדבר היחיד שהיה מפריע לי, זה הפחד שהוא יחשוב על הקודמת (קודמות?) וישווה. לא בגלל ההתנהגות והמצב שלו אלא בגלל שאני לא רוצה להרגיש בתחרות סמויה עם מישהי. ולכן אני גם קוראת לזה להתפשר- כי זו סיטואציה שלא הייתי מוכנה להכניס את עצמי לתוכה.

הייתי ממליצה לחוזרת בתשובה לא לצאת איתך או עם כל בחור שמתכנן לשאול שאלה כזרת חסרת טאקט ופוגעת.

מרגיש לי כ"כ מתנשא להיות "הדתי השמור מבית", מדובר בנשמה שיצאה מהמקומות שהייתה בהם ובחרה בדרכי תורה, שרוצה להקים בית של קדושה.

עם כל הכבוד כאשר אלה הדברים שאתה מסתכל עליהם עוד לפני שהכרת בחורה כזאת, אז גם אם תצא עם חוזרת בתשובה לא באמת תכיר אותה כי תגיע מהמקום המתנשא והשיפוטי, שלא יהיה מפגש חוץ מהמחשבות האלה.

צריך להגיע עם הרבה אומץ והכלה לפגוש משהו שיש בו גודל, עוצמה ואנושיות.

ואחת כמה חוסר מושלמות. בטוחה שגם אתה לא בבחינת מושלם.

זאת זכות, לא פחות ולא "ברירת מחדל" או "סוג ב'." וכל הדברים האלה.

עשתה תשובה, בחרה וחיה דרכי תורה- אז מה יש להזכיר לה את החטאים שלה?

אף אחד לא מגיע עם פנקס לפגישה ומזכיר לך על מה אתה עברת ומה אתה לא שמרת.

בראש ובראשונה, הפז"ם הדתי שלה. מן הסתם, במשפחה שלכם אימא לימדה אתכם קריאת שעל המיטה, אולי שרה את "מודה אני", קראה ספרים של סופרי ילדים דתיים וכו'. השאלה היא אם חוזרת בתשובה הספיקה להכיר את התכנים הללו ותאורטית, בכוחה להעביר אותם לילדיכם המשותפים.

נקודה נוספת: כיצד ההורים שלה מתייחסים לדת, ומה תהיה מידת ההשפעה שלהם על הנכדים.

בעלות תשובה, שבחרו (בעצם, שהשם גרם להן לבחור..), הן, לענ"ד, משכמן ומעלה.

לעזוב הכל, ולהתחיל לקיים חיים שיש בהם עול. כן. עול מצוות. זה לא פשוט בכלל.

הן לא גדלו כך. האין זה אומר הרבה לזכותן?

אבל לא באנו כאן לדבר על מעלתן ומעלתם של החוזרים בתשובה, אלא:

מה חשוב לך.

אם הדברים שציינת חשובים לך, ועלולים ללוות אותך אם יווצר ביניכם קשר

רציני - אתה צריך לחשוב על זה שוב. לא לכל אחד זה מתאים.

מכל מקום, חושבת שבעלי תשובה מתאימים...זה לזו. בדרך כלל, אותה מנטליות,

אותם שלבים בחיים, אותה התמודדות.....

אלא אם כן, הדתי מאוד מכיל, עם "ראש גדול"......

אנקדוטה:

לרב אהרן שטיינמן זצק"ל, הגיע בחור חרדי כדי להתייעץ איתו על הצעה

שהוצעה לו:

בחורה חרדית ש"ירדה" מהדרך ושבה בתשובה שלמה.

על השולחן ניצב בקבוק יין. הרב שטיינמן דפק על השולחן

והוא, שהיה שיא העדינות והשלמות בין אדם לחבירו,

אמר בקול קשה: אני אוסר עליך לגעת בבקבוק הזה;

אתה כופר!......

אם אתה לא מאמין באפשרות של החזרה בתשובה,

אתה כופר!

עם כל הכבוד לכל מי שמייעץ כאן. נראה לי לחפש תשובות אצל מי שנמצא בעניין.

מכירה זוגות שאחד חזר בתשובה והכל נפלא, ויש כאלה שעוברים משבר (קוראים לזה משבר 15 השנים) ופתאום מתגעגעים להמון דברים שהיו בילדות/נערות/בית אבא.

ואז פורקים עול בצורה קטנה או

בצורה גורפת.לצערי מכירה מקרה שאישה עם 4 ילדים שחזרה בתשובה אחרי כעשור החליטה שזה לא מתאים לה ועזבה הכל.

מאוד מורכב.

אבל לא יודעת מה היחס ביניהם לבין החוזרים בתשובה שחוזרים שוב בשאלה...

מכל מקום, רוב בעלי התשובה המוכרים לי, יציבים, מאוזנים וגם....סוג של צדיקים. וגיבורים. באמת.

תלוי אולי לפני כמה זמן היא חזרה בתשובה, אם היא לא קיצונית מדי, אם היא מאוזנת כבר, בריאת

נפש.... איך הקשרים שלה עם משפחתה (כמובן שצריך להיות מודע לעובדה שסבא וסבתא הם

לא שומרי מצוות ואיך לשמור על הילדים מצד אחד ולשמור על יחסים טובים מצד שני - אבל זה

לפי דעתי, לא אקוטי. אבל שוב, זה מאוד תלוי בך: כמה אתה גמיש, רחב אופקים, יודע להכיל,

מאוזן, יכול להציב גבולות בצורה נעימה, לא היסטרי.....)

יש אגב בעלי תשובה שנכנסו ממש לעולם הדתי, כל כולם והתנתקו ממש מכל העבר ויש

כאלה שלא; שמתגעגעים לפעמים לספרים שאהבו, מוסיקה שאהבו, לבטן גב בחוף

גדול, רחב, נדיב לעומת פיסת חוף צרה, חנוקה, צפופה, חורקת זיפזיף מתחת לכפות הרגליים

הנרתעות..., וכו'. רוצים באמת להיות על טהרת הקודש, אבל לא מצליחים באמת להיות

שם. אולי זה סוג של נשמה, או מבנה נפשי, או עד כמה החילוניות השפיעה עליהם....

ועדיין, מנסים לשמור בכל כוחם, ככל שביכולתם, על המצוות, אוהבים שיעורי תורה

רוצים להשתפר במצוות שבינם לבין המקום ובינם לבין הזולת....

לא יודעת מי יותר נחשב אצל השם.... מי יכול לדעת?

אז, תלוי איזה סוג היא ותלוי.....איזה סוג אתה!

בהצלחה!