היו פה המון שרשורים על זה בעבר, חפשי.

בס"ד

התעללות לשמה...

יא מושפעת!!!! ואני הייתי נוסעת... (ברור לא??)

לא נוסעים לשם בשביל לעשות קניות.....

אני אישית כן רוצה לטוס לפולין בכיתה י"ב וגם אבא שלי רוצה שאטוס.

לראות את כל  מה שסבבא וסבתא שלי עברו וכו' אני חושבת שזה חשוב למי שיכול לעמוד בזה.

אם את לא חושבת שזה יעשה לך טוב אל תסעי.

הענין זה דוגרי לפרסנס את הפולנים האנטישימיים.

זה תירוץ כ"כ מעצבן.

תגידו- אסור לצאת מהארץ\זה יכול לדרדר וכו'- יש עוד מה להתווכח

אבל בחייאת- לפרנס את הפולנים זה מה שמפריע לכם?

וכשאתם קונים פירות יבשים מטורקיה? ושעונים תוצרת שוויץ? ומכוניות תוצרת צרפת?

אז דווקא הפולנים זה מה שמפריע??

אני לא מדברת על אלה שבאמת מנסים לקנות תוצרת הארץ\להעסיק פועלים יהודים במשך כל חייהם. אני מדברת על אלה שקונים את כל הדברים שהזכרתי למעלה, אבל פתאום כשמגיעים למסע- לא, חס וחלילה לפרנס אותם. לא שאני תומכת בפולנים, אבל כשאני אתלבט אם לנסוע או לא, זה יהיה הבעיה שהכי פחות תטריד אותי. 

לכלכלה הפולנית.

מרבית 'התיירות' שם זה למעיינות החמים וכדומה, ולא לשם השואה, כך שמבחינת לפרנס - מעט מאוד. מה-גם שבתי ספר דתיים, גם לא קונים שם אוכל וכדומה, ככה שהפרנסה הזו מאוד מצומצמת. 

תעשה לעצמך טובה ואל תדבר על דברים שאתה לא יודע. 

אה כן.. ואל תביך את עצמך, זה נורא לא בריא. פשוט תחשוב לפני שאתה כותב משהו.

אז קצת דברים מדהימים שכתבו חברים אחרים פה:

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t121221#1153756

אני חושבת שאם כל כך הרבה בתי ספר דתיים יוצאים הם לא עושים זאת על דעת עצמם.

סביר שיש היתר לזה.

בקשר ללפרנס את הגויים- אני ממש לא אוהבת את התירוץ הזה.

אולי זה יפרנס אותם אבל אני חושבת שמה שאקבל מזה יותר עוצמתי מכל מה שאפרנס אותם.

בקשר לאם הייתי בכל המקומות בארץ- אז לא. אבל אני מקווה שעד שאגיע לגיל אני אהיה ביד ושם ובמוזאונים.

יש כאלה שזה ממש מחזק אותם ושזה ממש יעזור להם לראות דברים בפרספקטיבה אחרת.

מי שלא- לא.

אבל מי שכן אני חושבת שאין בעיה שיצא.

זה מאוד אינדיבידואלי.

השאלה היא מה קורה כאשר מעדיפים אותו על פני היהודי.

אבל בפולין אין תחרות בין יהודים ופולנים.

האיסור לפרנס גוי מדובר על גוי בא''י שאינו גר תושב שהקניה ממנו מחזקת את האחיזה שלו בארץ (שוקו ולחמנייה, קנייה חד פעמית, קניות קטנות - לא בכלל זה). אין לנו עניין שגויים בחו''ל יהיו עניים.

ולכן הטענה היא לא על "סתם" גויים, אלא על מכחישי השואה ותומכי הנאצים למיניהם שלהם אנחנו משלמים כ"כ הרבה כשאנחנו מתארחים שם.

זה שהרבה בתי ספר עושים את זה, זה לא צריך להבהיל אותנו,

לבדוק רגע אם זה נכון מבחינה הלכתית.

ברור שאין לזה תשובה חד משמעית- יש פוסקים שאומרים שאסור ויש שאומרים שמותר..

פרנסת הגויים- אם מה שאנחנו מקבלים הוא יותר עוצמתי, 

אז מותר לנו לדלג על ערכים (ואפשר להגיד אפילו מצוות מהתורה)?!

מה עם נקמה בגרמניה? מה עם "מחה תמחה"?

יש רבנים שמתירים כמו שאמרת.

איך טיסה לפולין זה לעבור על מחה תמחה?

ואת לא יכולה להגיד שאסור לטוס כי מי שטס יש לו על מי לסמוך.

שתדעי- הויכוח היום בשיעור העלה לי את העצבים גבוה מאדדדד!!!

מזתומרת :"זה לא יפה שאת תצאי בגלל שיש לך כסף וחברה שלך שאין לה כסף לא תצא" מזתומרת..אני אתאים את עצמי לחברות שלי???? אני יודעת שלא את אמרת את זה אבל זה נשמע מוגזם,לא? אני לא אשמה שבנות מסויימות אין להן את האמצעים כדי לטוס לפולין. בשביל מה עבדתי שנה שלמה?? בשביל לא ליסוע?? (זו רק דוגמא) אבל המחשבה הזאת פשוט הרגה אותי..

משרד החינוך הקצה כמה מיליונים לסבסוד הנסיעה לכלל תלמידי ישראל. אם מחיר הנסיעה הוא 5,500, אפשר להגיע לסכום של 1,700.

פחות או יותר...

כמובן שזה רק למי שמתאים לו, לא למישהו שחלש מבחינה נפשית.

אני טסתי לפולין, וזה אחד הדברים המדהימים שהיו לי.

אני אשמח לדבר איתך על זה.. אבל לא פה, מוזמנת באישי

מהרבה מאוד סיבות שאם בא לך אני יכולה לפרט.

בקשר ללצאת מהארץ- שמעתי מישהו שאומר שלשם לימוד תורה מותר לצאת מהארץ ונסיעה לפולין זה מצווה.

איזה?

מחה את זכר עמלק. זה שאנחנו נוסעים לפולין אנחנו רואים ומנציחים את זה.

(אני מקווה שאמרתי את זה נכון ).

בקשר ללפרנס את הפולנים- אם אנחנו הולכים לפי הכלל של "לא קונים מאנשים שהשתתפו בשואה" אז אנחנו נמצא את עצמינו בבעיה גדולה מאוד.

בשואה, כל העולם ידע- ושתק. 

העולם ידע ולא עשה כלום ולכן יש לו יד בשואה.

אם אנחנו לא קונים המאנשים הנ"ל- אין לנו ממי לקנות.

לדוגמא- יפן. יפן היו בני הברית החזקים ביותר של הגרמנים ואנחנו עדיין קונים מהם, ככה שמבחינתי בנימוק הזה לא כ"כ רלוונטי.

חוצמזה- שבעיקרון (לפחות במקומות שאני מכירה) לא קונים שמה כלום חוץ מבתי מלון ומאוטובוסים.

שוב, אם את רוצה אני יכולה גם להסביר את כל הסיבות שבגללן אני נוסעת

סורי על ה אבל היה לי הרבה מה להגיד

וגם בחופש טסתי, זה לא מה שיפריע לי.....

השאלה היא עד כמה זה ישפיע עליך לטוב(כמו העלאת המודעות לשואה,חיזוק באמונה) ועם מי את\ה נוסע\ת חשובות מאוד(אם זה עם חברים יש עם מי לפרוק חוויות,לדבר לעומק יותר) וצריך לשים  לב אליהם.

אני אישית לא טסתי כי ההורים שלי לא רצו לשלם, ולי לא היו אמצעים...

אבל הרבה חברות שלי טסו, ואני לא יודעת על אחת שהצטערה!

הם עברו שם חוויה ממש משמעותית, וזה קידם אותן מהרבה בחינות.

כמובן, אם את חושבת שלא מתאים לך מבחינה נפשית - את חייבת לדעת (לפי מה ששמעתי מהן), שזו באמת חוויה קשה, ושיש בנות שלוקחות את זה קשה וחושבות על זה יום יום למשך תקופה ארוכה. כל אחת והתגובות שלה...

קיצור, לדעתי ממש כדאי לטוס (אני ממש מצטערת שלא טסתי)!

נקודה שחייבת בדיקה, זה עם מי טסים. מי מלווה את המסע. אדם ירא שמים, מעניין וכו'.

אגב, בקשר לכל הטיעונים שמעלים נגד - כגון לפרנס את הגויים, לצאת מהארץ וכו' - יש הרבה רבנים שמתירים ובעד. צריך להסתכל על על הרווח לעומת ההפסד, כשלדעתי הרווח העצום כאן גובר על ההפסד.

נשמע מנותק?

לצערנו, כן.

כשהייתי בשביעית התלבטתי גם כמוך.

ובסוף? ברוך ד' שזכני שלא לעזוב את אדמת הקודש.

לצאת מהארץ זה או במקרה של טעות (טעות מחשבתית) או במקרה של צורך: לימוד תורה, פרנסה ומציאת שידוך.

ברוך ד', את שלושתם קשה להגדיר כיום כצורך שיבוא על ספוקו רק בחוצה לארץ..

יש גם עניין של האם זה בכוונה להשתקע שם או לא..(לכן יש מן הפוסקים המתירים לצאת לחופשה זמנית..)

ועוד, מי שהוריו גרים בחו"ל, והוא נוסע לבקרם מדי פעם משום "כיבוד הורים", ודאי שזה גם מותר.

"כל מה שקשה יותר לסבול את אויר חוץ לארץ,

כל מה שמרגישים יותר את רוח הטומאה של אדמה טמאה,

זהו סימן לקליטה יותר פנימית של קדושת ארץ ישראל..."

(אורות, ארץ ישראל, פיסקה ו')

מדוע איננו מרגישים את הזרות הזאת בחוץ לארץ?

כשתרגישי שבנפשך הדבר, שאינך מסוגלת לצער את נשמתך,

תתחזק בתוכך ההכרה בקדושתה של הארץ הזאת.

פשוט תרגישי: "לצאת מארץ ישראל? איך אפשר??"

איך? פשוט אי אפשר!

(לאחר נבירה בארכיון באימייל מצאתי את זה... ארוך מאוד אבל שווה את זה..)

המסע לפולין - כמה מחשבות לפני שיוצאים...(גלעד ביר)

ברצוני לדון בסוגיית המסעות לפולין אותם עורכים בני נוער רבים ברחבי הארץ, בדרך כלל בשנת לימודי התיכון האחרונה שלהם. נראה כי מסע זה הפך להיות נדבך מרכזי בחוויות אותן עובר נער מתבגר במדינת ישראל וכבר מהווה חלק בלתי נפרד מתכנית הלימודים.
יכול להיות שזהו מסע חשוב מאד ובאמת יש לקיימו, אך מנגד יכול להיות שמדובר בהחלטה שגויה אשר רבים משלמים עליה את המחיר בכל שנה ושנה והסיבה היחידה לכך שממשיכים במסעות היא כוחו של ההרגל וההעדר תכנית חלופית.

הקורא מוזהר כבר מעכשיו כי זהו מאמר מגמתי מאד. בהתחשב בעובדה שבתי הספר מארגנים את המסעות, נראה כי הם מודעים לסיבות ולטענות בעד הנסיעה, כך שבחרתי לייצג את המתנגדים על מנת לאזן את ההתלבטות ואולי להוסיף כמה נקודות למחשבה שהמורה או התלמיד טרם חשבו עליהן. מיותר לציין כי הסיבה למגמתיות של המאמר היא לא רק טכנית אלא שבסופו של דבר אני, באופן אישי, נמנה על מחנה המתנגדים.

הפן ההלכתי:

מבחינה הלכתית, לפחות אצל רוב הפוסקים, ישנן שלוש סיבות אשר יכולות להביא להיתר יציאה מארץ ישראל. הסיבות הן: לימוד תורה, נשיאת אישה ופרנסה.
כשבאים לבחון האם המסע לפולין מותר מבחינה הלכתית, ישנן שלוש אפשרויות:

א. לומר שהמסע איננו נמנה על הסיבות המתירות יציאה מהארץ, אך הוא מותר מסיבה מטה הלכתית או שזהו חידוש של הדורות האחרונים. כלומר, גדולי רבני ישראל וראשי הישיבות החליטו כי ראוי לצאת מהארץ למטרה זו ונהיר להם כי זה מותר, גם אם אין לכך עיגון הלכתי, או שהם מחדשים הלכה ואומרים כי כיום קיימת סיבה רביעית המתירה יציאה מהארץ.

ב. לומר כי המסע איננו נמנה על הסיבות המתירות יציאה מהארץ וממילא הוא אסור.

ג. לומר כי המסע נמנה על אחת מהסיבות המתירות יציאה מהארץ וממילא הוא מותר לכתחילה. אם נלך בדרך זו, די ברור כי הסעיף תחתיו נכניס את המסע הוא ´לימוד תורה´.

קטונתי מלהכריע בשאלה הלכתית זו ולכן אני רק מציין את האפשרויות השונות. אך גם בלי שנפסוק כעת הלכה בנידון ישנן מסקנות אשר יכולות לעזור לנו בדיון: אם המסע אסור מבחינה הלכתית, הרי שהמשך המאמר קצת מיותר... אם הוא מותר מסיבה מטה הלכתית, אין לי דרך לחלוק על כך, שוב, כי קטונתי. אך אם נגיד כי המסע הוא סוג של לימוד תורה, כי החוויה אותה עובר הנוער במסע היא ממש חזקה ומשרישה בו אהבה רבה לאומה הישראלית ולתורה הקדושה, או אז יכולה נקודה זו להוות שיקול נגד הנסיעה לפולין, וזאת נראה בהמשך מאמרנו.

הפן הטכני:

מבחינה טכנית נראה לי כי יש לחלק את הדיון לשתי חטיבות שונות: פרנסת הגויים מהמסעות והתשלום המתבצע על ידי הנערים היוצאים למסע. כמו כן, את התשלום יש לחלק לשלושה גורמים אשר נפגעים מהעניין: הנער, הוריו וחבריו.

בעניין פרנסת הגויים: הקף המסעות לפולין כיום הוא עצום. המוני קבוצות טסות בכל שנה ושנה לארץ זרה ומנוכרת זו, לנים בבתי מלון אותם מנהלים גויים אשר חלק גדול מהם איננו נמנע על אוהבינו, נוסעים באוטובוסים של גויים, משלמים מיסים בנמלי התעופה, קונים מזכרות וחפצים נחמדים וזוהי רק חלק מרשימת ההוצאות הכספיות אשר משחקות הישר לידיהם של אזרחי פולין.
הייתכן וניתן לגויים תענוג שכזה?! אחרי שרצחו, התעללו והיו כל כך לא אנושיים, עכשיו אנחנו נותנים להם הטבות ודואגים שירוויחו מאות אלפי דולרים מקבוצות ישראליות בכל שנה ושנה?! נראה לי כי כבודם של נרצחי האומה יותר יישמר אם נחרים מוצרים של פולנים ולא אם נארגן ביוזמתנו האישית מסעות אשר מגלגלים כסף כה רב לקופת המדינה הפולנית ולכיסי אזרחיה.

בעניין התשלום: עניין התשלום הוא בעיה גדולה מאד. המחיר למסע הוא אסטרונומי בכל קנה מידה. מדובר באלפי שקלים שכל נער מתבקש לשלם עבור המסע. נפגעי התשלום הם שלושה:

הנפגע הראשון הוא, כמובן, הנער עצמו. ברור לכל כי הנער איננו ניטראלי לחלוטין בנוגע להחלטה האם לצאת למסע בפולין או לא. הלחץ החברתי מהווה כאן שיקול גדול למדי. הנער יודע כי חבריו הולכים לבלות שבוע שלם ביחד, בחוויה הרוחנית הגדולה ביותר שהם הולכים לחוות בכל שנות התיכון שלהם, בחוויה מאד מגבשת, והוא הולך להישאר בארץ ולהחמיץ את כל המאורע. זהו מצב מאד לא פשוט עבור נער מתבגר אשר מעמדו החברתי והרצון שלו בחוויות חברתיות מהווים נקודה חשובה מאד ולעיתים אף מרכזית בסולם ההחלטות שלו.

במידה והנער מקבל סבסוד מהוריו, נוצרת בעיה בה נדון בסעיף הבא. כעת אנו מתבוננים מה קורה לנער אשר רוצה במסע, בעקבות הלחץ החברתי, ועליו לשלם בעצמו את סכום הכסף או לפחות חלק גדול ממנו.
במידה ויש לנער חסכונות משלו מבר מצווה, עבודות מזדמנות וכדומה, הוא אמור כעת להחליט החלטה מאד לא נחמדה עבורו. הוא מרוקן חלק גדול מאד מחסכונותיו למען שבוע אחד של מסע.

מיותר לציין מה נער המתקרב לסיום שנות התיכון שלו יכול לעשות בכסף. סכום כספי עצום זה יכול להספיק לו לכל ספרי היסוד להם יזדקק בשנותיו הראשונות בישיבת הסדר או במכינה, לנסיעות לישיבה וחזרה במשך שנתיים ואחרי כל זה עוד יישאר לו כסף לקניית מתנה ליומולדת חמישים של אבא.

אמרנו כי מדובר בסכום כסף גדול למדי, על אחת כמה וכמה שהוא ממש גדול עבור נער מתבגר שכמעט ואיננו עובד. זה ממש מעביר בי רגשות חמלה לחשוב על כל אותם הנערים שלא יותר מדי רצו לצאת למסע ועשו זאת בעקבות הלחץ החברתי, ולשם כך הוציאו מכיסם אלפי שקלים. ישנם גם אחרים שהיו שלמים עם החלטתם לשלם עבור המסע, אך אחרי כמה חודשים כשהחוויה קצת נרגעה וההתלהבות שהייתה לפני המסע דעכה, לפתע הם הבינו את גודל ההוצאה שלהם והתחרטו על כך שנכנסו לכל הסיפור הזה.

הנפגע השני הוא ההורה של הנער. כשהנער רוצה לצאת למסע לפולין, למי הוא פונה ראשון? כמובן, להוריו.
´אבא, אפשר לקבל חמשת אלפים שקל כדי לצאת למסע?...´.
ההורים נכנסים כאן למצב ממש לא נעים. מצד אחד, מדובר בסכום עצום של כסף גם עבור מבוגרים. אולי ישנם לא מעט הורים, ברוך ד´, אשר יש להם מספיק כסף כדי לממן את המסע לפולין של כל השכבה, אך נראה לי כי לרוב ההורים זוהי הוצאה לא קטנה. אצל חלק מסוים מההורים זו אפילו הוצאה שמשליכה באופן ישיר על כמות ההוצאות הכספיות בחודשים הסמוכים למסע. הצמצום הכלכלי לעיתים בלתי נמנע.
אך מצד שני דוחק היצר ההורי. ´כל החברים יוצאים לפולין. הבן שלי יהיה שונה?! יחשבו שהוא עני או שהוא קמצן?! כשכולם ידברו על המסע הוא יישב בצד וירגיש זר לכיתתו?! הוא יפסיד חוויה מגבשת של כל השכבה?!´ .
ההורים נלחצים לפינה ונאלצים לספוג את התשלום בעל כורחם, או לחלופין לומר ´לא´ לבנם האהוב ולחוש רגשות אשמה על כי אין ביכולתם לממן לו מסע יקר זה.

הנפגע השלישי הוא חברו של הנער. הזכרנו כי קיימים גם מקרים נדירים בהם גם לנער וגם להוריו אין בעיות כלכליות והם יכולים בשמחה ובטוב לבב לממן את המסע. לכאורה, עם משפחות כאלה אין לנו שום בעיה. הרי יש להם את הכסף ואיש לא נפגע. אך האמת היא כי גם במקרים אלו ישנם נפגעים רבים מאד והם חבריו של הנער. הרי הלחץ החברתי הוא תוצר ישיר של מספר החברים היוצאים למסע. ברגע שמשפחה מממנת לבנה את המסע לפולין היא מוסיפה עוד כוח למלחציים הלוחצים על אותה משפחה ממוצעת שאיננה מעונינת להוציא כעת חמשת אלפי שקלים על נסיעה של הבן לפולין.

ישנם מוסדות אשר ניסו לפתור את הבעיה הכספית בדרך מקורית ונחמדה: הנער המעונין יעבוד בחופשים בבית ספרו כאיש שיפוצים וכך יממן לעצמו את הטיסה לפולין.
פתרון זה הינו נחמד אך לוקה בשלוש בעיות מרכזיות:

א. נערים רבים, מן הסתם, יתביישו לומר כי אין להוריהם כסף למסע וגם לא יסכימו כי הוריהם יגידו זאת. יתכן גם כי יהיו הורים שיתביישו לבקש טובות, שכן זה יפגע במעמדם החברתי כמשפחה החיה ברמת חיים גבוהה.

ב. לנער עלולה להיות בושה מכך שיראו אותו עובד בישיבה בחופש. הרי לכולם ברור למה הוא עובד שם...

ג. גם אם הוא עובד ומרוויח כך את מסעו ביושר, עדיין קיימת בעיית ההוצאה הכספית. הרי תמורת עבודתו מגיע לו כסף ואת הכסף הוא מוציא על המסע במקום על דברים אחרים שייתכן והם יותר חשובים לו, כמו שכתבנו למעלה. טענה זו איננה חלה, כמובן, במקרה בו העבודה היא חלקית ואת שאר סכום המסע משלים המוסד על ידי סבסוד כזה או אחר.

הפן החווייתי:

המסע לפולין הוא שבוע דחוס וטעון מאד מבחינה רגשית. כמעט ולא ניתן לעבור אותו בלי לקבל משהו, בלי שמשהו מהנאמר והנראה יחדור מבעד למעטה הציניות הטבעי של האדם ויכנס פנימה.
התנהלות זו של המסע גורמת לו להיות חוויה רוחנית חזקה מאד, וכנראה החזקה ביותר בכל שנות התיכון שלו.
כאן אנו חוזרים אל הדברים אותם הזכרנו בראשית המאמר כשבחנו את הפן ההלכתי. ציינו כי ישנה דעה לפיה הנסיעה לפולין מותרת בתוקף היותה ´תלמוד תורה´. יכול להיות כי ברצוננו ללמוד תורה ולחזק את אהבתו של הנוער לארץ ישראל אנו חוטאים למטרה כשאנו עושים זאת בדרך של מסע לפולין. הטעות היא גם בפן החווייתי וגם בפן הגלותי בו נדון בעוד שורות אחדות.

הייתכן כי החוויה הרוחנית החזקה ביותר אותה עובר נער יהודי הלומד בבית ספר דתי בארץ ישראל תתרחש בארץ זרה ומנוכרת ולא בארץ הקודש בה אנו חיים בחסדי ד´ יתברך?!
אנו מנשלים את המקום עליו חלמנו במשך דורות וקובעים כי את החוויה המרכזית הזו יעבור הנער במקום אחר אשר מהווה את ההפך הגמור מאתרא קדישא הדין!

הפן הגלותי:

ברוך ד´ אנו חיים בארץ הקודש, נמצאים תחת שלטון יהודי, עם ישראל שב לארצו ולתורתו. אמנם הדרך עוד רבה, אך יש צבא יהודי שחיילים יכולים לשרת בו ולסיימו כשעדיין הכיפה לראשם, מעטים המקומות בארץ שאין בהם מרכזי תורה כאלה ואחרים והבנייה והשכלול של האומה הישראלית על אדמתה רק ממשיכים ושואטים קדימה.
הנוער שלנו, אותו כוח עצום המסוגל לכל כך הרבה דברים, צריך לחוש את הבנייה. את הרצון לחידוש תפארת ישראל על ידי תיקון פני האומה. תיקון העוולות שהביאו לחורבן הבית. תיקון העוולות שהביאו לגלות.
אך אנו אומרים לנער כי את החוויה הרוחנית הגדולה ביותר אותה יעבור בתיכון הוא לא יעבור על ידי לימוד על הבנייה והעשייה, ולא על ידי לימוד על הגאולה והשיבה ארצה.
הוא יעבור את החוויה הרוחנית הזו על ידי לימוד על הרס וחורבן. יסתכל אחורה בעניים דומעות במקום להביט קדימה בעניים בורקות וחדורות מוטיבציה.
כמובן שאינני מעלה על דעתי אפילו לרגע אחד לחדול מלימודים אודות השואה. חשוב לדבר עליה וללמוד עליה, וניתן ואף רצוי להכין תכנית לימודים של כמה ימים דחוסים סביב נושא השואה שתתקיים בארץ ישראל, במקומות כמו יד ושם, ניר גלים וכדומה.

אך את החוויה הרוחנית המרכזית של התיכון חשוב לעבור מתוך מבט אל המקדש שיש לבנות ולא אל המקדש שחרב. צריך ליצור בנערים את להט העשייה ולא את ייאוש העבר. לגרום לכך שהתלמידים יבינו את חשיבות השיבה ארצה מתוך הבנת גדולתה של ארץ ישראל ולא מתוך מבט על הארץ כברירת מחדל הכרחית אשר בהעדרה רודפים אותנו ופוגעים בנו. אסור שהאהבה לארץ, אותה חשים בצורה כה גדולה כששבים ארצה מפולין, תתבסס על החשש ממה שקרה באירופה. עליה להתבסס על הבנה כי זו הארץ בה בחר ד´ לשכן את שמו שם. כי זו הארץ בה בחר ד´ כי היא ודווקא היא תהיה לנו לנחלה.

הפן האידיאולוגי:

בעניין היציאה מהארץ קיימת נקודה נוספת, מעבר לשאלה ההלכתית.
כשחושבים על אנשים שחיו באירופה בתקופות חשוכות יותר, ומנסים לדמיין מה היו מוכנים לתת עבור שהייה של חמש דקות בארץ ישראל, מבינים לפתע איזה חסד גדול עשה עמנו הקב"ה כשנתן לנו לחיות בדור זה. כשחושבים על זה מנקודת מבט כזו, נראה כי גם ללא ההלכה, יציאה של שבוע שלם מהארץ, שבעה ימים (!!!), היא דבר שאמור להיות מאד קשה לעיכול. עד שזכינו לחיות בארץ ישראל, אנו יוצאים ממנה לכל כך הרבה זמן (כן, לעניות דעתי שבוע מחוץ לארץ ישראל זה הרבה מאד זמן) בשביל להיות במדינה זרה ומנוכרת?! נראה לי שהחלטה על יציאה שכזו איננה פשוטה כלל ועיקר.

הצעה חדשנית:

הפתרון, לעניות דעתי, הוא יצירת תבנית חווייתית אחרת לחלוטין. מקומה של זכירת השואה יישאר במקומו על ידי ´מסע´ בן כמה ימים, כמו שכבר צוין לעיל, אשר יתקיים בארץ במתכונת לוחצת וטעונה בדומה למסע המתקיים כיום בפולין. אלא שהוא יתקיים בארץ ומטבע הדברים לא יהיה יקר וגם יהיה קל יותר מבחינה רגשית לאותם אלה שלא רוצים לצאת לפולין מחשש לעודף סבל נפשי.

החוויה הרוחנית המרכזית של התיכון תתרחש במסע אחר לחלוטין. מסע שיראה את הבנייה ואת השגשוג של דור הגאולה. מסע שיעבור במקומות בהם ישנה עבודה עברית ענפה, במקומות בהם התרחשו סיפורים מרכזיים בתנ"ך. המסע יגיע לשיאו בירושלים שם יעברו במקומות לאומיים כמו הר הרצל, תוך למידה על גדולי העשייה החומרית בדור הגאולה (חנה סנש, רועי קליין ועוד רבים), ומקומות כמו הר הזיתים, תוך למידה על גדולי העשייה הרוחנית בדור הגאולה (הרב קוק, הרב גורן ועוד רבים).

המסע יתקרב להר הבית תוך למידה על הדרך לשם (´מי יעלה בהר ד´... נקי כפיים ובר לבב´). יילמדו על הצורך בתיקון העוולות שהביאו לחורבנם של בתי המקדש ועל השאיפה שלנו לעם מאוחד אשר מהווה אור לגויים.
המסע ייחתם בכותל הקטן או בשער המוגרבים לאלה המעדיפים שלא לעלות להר הבית, ובעליה להר הבית לאחר טבילה וטהרה לאלה אשר לא רואים בעלייה בעיה.

נראה כי מסע זה, במידה ויאורגן בצורה מספיק חווייתית, טעונה ודחוסה, יהווה תחליף הגון ואף עדיף בהרבה למסעות החורבן שיוצאים לפולין. מסע זה יחזק את אהבת העם והארץ בנוער מתוך אהבה אמיתית, ולא מתוך ייאוש מהאפשרויות האחרות.

כולי תקווה כי עם ישראל יצליח למצוא פתרונות לבעיות אותן הצגתי במאמרי זה, ואם לא ישתמש בפתרון אותו הצעתי, ימצא פתרון אחר.

פגשתי אותו בסיירים. היה אחת מהחוויות הבולטות של המחנה. אין כמוהו. 

לא עם הכל הסכמתי במאה אחוז, אבל הרבה נקודות שהוא ציין תואמות את דעותיי.

חוץ מי זה את בעמצך אומרת שזה לא יעשה לך טוב, אז למה לך לעשות את זה?

דבר נוסף הוא שאת (לאו דווקא את, אלא כל אדם שיוצא לפולין) מפרנס את המרצחים של העם שלנו וא עוזריהם. ואם חשוב לך לא לפרנס את המרצחים של העם שלך, זה סיבה נוספת לא לצאת.

אגב. אוכל אסור לקנות בפולין, כי זה לא כשר! בנוגע לבגדים, זה מותר, אבל את מפרנסת בזה פולנים וגרמנים שרצחו את  עמך!

בהצלחה בהחלטה

הרי פה בארץ רוב מה שאנחנו קונים מיוצר בסין!

אז אותם מותר לפרנס?

קבלנים ערביים- אותם מותר לפרנס?

אני חושבת שעניין הכסף הוא קצת פחות משמעותי.

העניין האידיאולוגי וההלכתי משמעותי.

בקשר לחברים- א. יש סבסודים.

                      ב. בגלל שחברה שלי לא יכולה לצאת אז אני לא אצא?

                          לא נשמע קצת מגוחך?

                          גם ההורים שלי לא עשירים וגם אני בהתחלה אמרתי שאיני רוצה לצאת אבל עכשיו אני יותר                              מרגישה דווקא כן לצאת ולראות וגם אני יודעת שאבא שלי מאוד רוצה שאטוס.

אני לא שמעתי את הסיפורים מהסיבה הפשוטה: לי אין סבא וסבתא.

ולכן גם אין לי את מי לשאול האם לצאת או לא. 

אני מרגישה שזה חשוב, שזה יעזור לי הרבה, ושזה לא יעשה לי רע.

זאת לא החלטה כללית זאת החלטה פרטנית!

אם מישהי או מישהו מרגיש\ה צורך לטוס שיהיה לה\לו בכיף!

אתם לא תחליטו לאחרים אם לטוס או לא.

כל אחד וסיבותיו הוא.

לפעמים מרגיז אותי לראות שרשורים כאלה כי אתם נשמעים כאילו מי שטס לפולין עובר על הלכות, לא אידיאליסט, כמעט רשע.

זה לא נכון.

לכל אחד יש את הסיבות שלו ותאמינו לי שכל אחד בדק את הדברים האלה.

אימא שלי למשל לא רוצה כי היא נגד לצאת מהארץ בכללי אז היא גם לא רוצה שנטוס לאנגליה לדודה שלי.

ויש עוד כאלה ואני מרעיכה אתכם, באמת.

אבל אני ךלא מרגישה ככה.

אני חושבת שלצאת סתם לטייל בחו"ל לחופשות וכו' זה לא נכון אבל לבקר משפחה, ללמוד זה כן.

אם זה לדברים כאלה אני כן אצא.

אבל זאת ההרגשה שלי ומי שלא מתאים לו לא חייב להסכים.

אבל אל תוציאו אותנו רעים כי אנחנו לא.

אם לקנות מוצרים.

אני יודעת שאמא שלי ממש משתדלת לא לקנות תרופות ומוצרים שיוצרו בגרמניה, עד כמה שאפשר...

בס"ד

דבר ראשון- אני לא מתכוונת לטוס לפולין. מכמה סיבות : א' - מהאולפנה לא יוצאים למסע לפולין (בעיקר בגלל בעיה הלכתית.) ב'- כמו שצייניתי, גם אם היו יוצאים מהאולפנה שלי, לא הייתי טסה לפולין, מכמה וכמה סיבות. אבל העיקרית שבהן היא- שאני מאמינה שמאוד מהר אחרי זה "אני אוריד את הכיפה"   (ואת האמת, שאצלי זה קשר דם. רוב המשפחה שלי נשפתה בשואה. ומהצד השני, הרוסי, סבא רבא שלי נלחם נגד הנאצים...)

עניין אותי לדעת מה הדעה של רוב הנוער. כמו שחברות שלי קפצו ואמרו "אריאל- השפעות מהשיעור"- אז היה לנו על זה דיון ארוך בכיתה בשיעור לשון. חוץ מ2 בנות כל השאר אמרו שהן לא יצאו. (נכון?! רק טוהר והדס?! )

אגב, טוהר- ממש לא אמרתי "אם לחברה שלך אין כסף לצאת- את, אל תצאי." -בשום פנים ואופן לא!

מה שכן אמרתי היה כזה: נגיד (זה לא נגיד, זה קורה כל הזמן, אבל...שווין ) שאת מקבלת 100, ואני, קיבלתי 32, בסדר?! - את לא תבואי ותצרחי לידי "יאוווו!!!! קיבלתי 100!!!!!" -את לא בן אדם טיפש, ואני מכירה אותך.

אותו דבר גם פה. לך יש כסף ולחברה שלך אין? לא צריך להפוך אותה למסכנה ("אוי...אין לך כסף!!!") וגם לא צריך ולדרוך לה על הפצעים, הבנת אותי?

לא צריך להיות שם ו"לחוות את הזוועות" כדי להבין מה קרה. אף ניצול שואה לא רוצה שנחווה את הזוועות שהוא עבר.

יש מספיק מקומות ואפשרויות ללמוד על השואה בארץ.

הייתם ביד ושם? מכון "שם עולם" בכפר הרא"ה? בית לוחמי הגטאות בקיבוץ לוחמי הגטאות? שמעתם שיחות של אנשי עדות? ראיתם סרטים, קראתם ספרים? כל זה נמצא בארץ...

חוץ מזה, המסע לפולין הוא "שוק" מאד רציני לרוב בני הנוער שיוצאים אליו, וזאת ממש לא דרך בריאה לחנך.

ועוד דבר שלא חושבים עליו, המסע הזה כ"כ יקר!!! לא לכל תלמיד כיתה י"א יש 6000 ש"ח להוציא בשביל זה...

והוא שמע את הסיפור וכו'- אם הוא לא מרגיש חזק-שלא ילך.

לשמוע ולראות זה לגמרי שונה!

בעוד כמה דורות, לא יהיו יותר ניצולי שואה, ואז, מי יספר לילדים שלנו בע"ה את הסיפורים האלו?

לי ב"ה לא היו קרובי משפחה בשואה, אז.. יפה שמביאים ניצולי שואה לבי"ס אבל כשהם ילכו לעולמם, אני יספר לילדים שלי מה שהם סיפרו?

טוב, אולי הסיבה של הילדים הבאים לא כ"כ טובה...כאילו חשבתי עליה בדרך אגב...

אבל אני, בשביל עצמי אנירוצה לדעת מה היה שם! כמה ששמעתי סיפורים..לא עוזר לי..אני לא מצליחה להרגיש את זה עמוק בתוך הגוף שלי...אולי מהסיבה שלנו במשפחה זה לא היה... אבל אני חושבת שגם מי שלא היה לו במשפחה כזה סיפור צריך לדעת על זה בדיוק כמו מי שיש לו ניצולי שואה או ניספים... זה משהו שכל יהודי ויהודי אמור לחוות בתוך תוכו!

אז אם יש לך מישו כזה, וחווית כבר את זה עממוק בתוככך, וזה לא יעשה לך טוב- אל תלך..

טוב..נראלי שסיימתי ל...

סביי וסבתותי היו ניצולי שואה.

סבי נפטר כשאבי היה בן 8 ככה שממנו לא הספקתי לשמוע וגם לא להכיר.

סבתי מצד אבי נפטרה כשהייתי בת חמש אז תנחשי לבד אם שמעתי ממנה.

סבי מצד אימי נפטר לפני שנתיים ולא הספקתי כל כך להכיר אותו והוא גם לא ממ היה מספר רק קצת לפני פטירתו הוא התחיל לספר וגם התראיין ליד ושם אז אני יכולה לשמוע את הסיחפור שלו אבל הוא לא ממש מתאר את הזועות והוא גם לא היה במחנה כלשהו כמדומני.

סבתי מצד אימאי ברחה והיא לא סיפרה לי לאור העובדה שהיא הייתה חולת אלצהיימר מאז שאני בת 10 בערך.

והיא נפטרה שנה שעברה.

בקיצור לא כל מי שיש לו קרובים שמע.

ואני כן רוצה לטוס לשם כדי לבין יותר ותסלחו לי אבל יד ושם ולוחמי הגטאות זה ממש לא אותו דבר.

ואני אישית יכולה להצביע על כתובת.

ואם לא- אכן ישנם אתרים שנתן לשמוע מהם.

אני מבינה שזה לא מספק, אבל תחשבו-

א. כל מה שסבינו וסבתותינו זוכרים משם - אין לי צורך לכתוב את סוג ה"חוויות".

    ואנו באים לשם, דור שלישי או רביעי, ו..כן, סלחו לי, עם כל האידיאלים והמטרות הנעלות,

    זו אכן "חוויה", מסוג שונה לגמרי מאלה שחוו את השואה על בשרם.

    בכל זאת זה יותר דומה למסע חוויתי עם כל החבר'ה גם אם הוא עצוב.

    לדעת ולזכור- זה חובה, אבל אני לא יודעת אם מה שרוצים נצולי השואה זה שנרגיש, ולו במעט כמותם,

    או שבכלל ננסה לחשוב שאנו מצליחים לדמיין מה עבר להם בראש.

     המסע הופך להיות ה"הרפתקה" של השנה, על תמנותיו ועל חוויותיו.   

 ב. כן כן, עם כל הגיחוך שנראה בדבר. כשגרמניה התחילו לשלם פיצויים היו נצולים רבים שהתנגדו. 

     רצו להכחיש כל קשר לגרמנים ימ"ש. וכי פצויים יכולים לפצות? ותראו מה קורה היום- בלי שום מצפון אנשים

     קונים מכוניות תוצרת גרמניה. גרמניה מתפתחת. גם פולין, תומכייהם האנטישמים.פולין נהיית לאתר תיירות        

     שמפרנס אותם ועוד איך. אז אנו באים לארץ הטומאה, ובמו ידינו מפרנסים את אותם חיות אדם, הם ובניהם.

במקום להראות את הגאולה (והאלטרנטיבה המתאימה היא מסע ישראלי), הולכים ורואים את הגלות!

חוץ מזה - נותנים כסף למרצחים...

במסעות של ישיבות / אולפנות יש דגש רב על הגאולה דווקא, מתוך הגלות. כן, מבקרים במחנות ההשמדה וכדומה, אבל מיד עוברים לקיצוניות השנייה של חסידות כזו או אחרת, זה מסע שנע בין קיצוניות של גלות, לקיצוניות של שמחה וריקודים שמעלה אותך למקומות אחרים לגמרי. 

אם אתה אדם שיכול להגיע למקומות הללו מן הארץ - מה טוב, אבל אם אתה חושב שהמסע הזה יוסיף לך ויראה לך לאיזה מקומות אתה מסוגל להגיע - הבעיה הכלכלית בקושי נמדדת, שכן הכלכלה הפולנית כמעט ולא מתבססת על המסעות הללו אלא על 'תיירות' אחרת. 

אח שלי מדריך מסעות לפולין ואני יודע ממנו ומאחרים-זה מסע שמשנה את האדם,מטפח בו אהבת הבורא מתוך המשבר.נכון,יש שאלות באמונה,משברים וכאבים אינסופיים-אבל מהשבר צומחים מחוזקים.יש אנשים שלא מתאים להם אבל אנשים שחזור משם חזרו מחוזקים ובוגרים יותר.

אותי גם ככה מאז ומתמיד משך הנושא הזה-שואה,כך שזה מתאים לי

העניין של לא היו לי קרובים בשואה וכו' זה שטויות כי אתה חלק מעם שסבל ונשחט ואם לנאצים הייתה הזדמנותץ הם היו מגיעים גם למדינות אחרות..חוצמיזה שזה לא היה רק אשכנזים,אז לכל אלו שנוהגים לייחס את השואה לאשכנזים שידע שהיו בני עדות המזרח,אמנם פחות,אך היו כאלו שנטבחו בדיוק כמו אחיהם האשכנזים.

במשפחה יודעים הרבה יותר ממני?!

ואולי יש כאלו שלא יודעים יותר ממני...להם יש דרך לגלות מאנשים שהם הרבה יותר קרובים אליהם ולא אנשים ללא קשר אליך. (כמובן שאני קשורה אליהם לעם...אבל אני מתכוונת קשרי דם..)

לי אין דרך כזאת.

אני רוצה לצאת ולראות את כל מה שהיה שם... ונכון, זה לא מתאים לכולם, אבל הסברתי בתגובה הקודמת שלי למי זה מתאים...

(כמובן שכל זה על פי דעתי...)

יעשה חשבון נפש עם עצמו, ויגיע להחלטה. (אגב, לצערנו פעמים רבות חלק מההחלטה נובע משיקולים לא קשורים בכלל, כמו עלות כספית...עם כל הסיבסודים והכל, עדיין פעמים רבות זהו נטל כבד על ההורים. אבל בהודעה זו לא אעסוק בפן הזה של הדיון...)

אני מודה על עצמי - כשהייתי בשביעית, הועלתה הצעה לעשות מסע לפולין בישיבה. היינו המחזור הראשון שהציע את זה - עד אלינו לא היה מסע מהישיבה (טוב, זה לא דוגמא, אנחנו רק מחזור ה'...). בכל מקרה, היו על זה דיבורים בין הרמי"ם, ועם ראש הישיבה, איתנו ובלעדינו. חלק גדול מהרמי"ם הביע את עמדותיו בנושא, (לר"מ שלנו זה בכל מקרה לא היה רלוונטי כי הוא כהן), וגם ראש הישיבה שטח את טענותיו. בגדול רובם לא אהבו ממש את הרעיון (חוץ מאחד שהוא היחיד מבין אנשי הצוות בישיבה שהיה במסע כזה בעבר). מסיבות שונות. אבל הם היו קשובים והבינו ללב התלמידים. בסוף הושג סיכום. בין השאר, בגלל העובדה שהמשלחות המאורגנות מטעם משרד החינוך לא ניתן לבחור איזה מסרים יעבירו בהם ועל מה יתמקדו, הוחלט שמי שרוצה לצאת מהכיתה, יצא עם משלחת עצמאית שנקראת "מסע בני ישיבות" (עם הרב קלמנזון, מי שמכיר") - שבה התכנים הרבה יותר מותאמים לבני ישיבה, כמו לדוגמא, העצמה של מה שהיה גם לפני השואה, בצורת יום יומיים בתחילת המסע שבכלל לא מתמקדים בשואה אלה בחיים שלפני...(בסיור בבתי כנסת ובקהילות יהודיות וכו'...). 

בסופו של דבר שישיה/שבעה חברים שלי יצאו למסע (מתוך 30, מה שמעיד על התפיסה בכיתה שלנו...ולא, זה לא בגלל מניע כספי היה). אני לא יצאתי. היה קשה לי לחשוב שאצא מהארץ. מהבחינה הזאת אני מעדיף להיות יצחק אבינו. קשה להבין בשכל את גדולתו של מי שחי כל חייו בארץ, אך ברי לי שזה נכון.

אך כאמור, אני גם מבין את מי שבוחר לצאת - אני לא מכיר אחד שחזר משם כמו שהיה קודם. ההבנה שלך רצינית ובמובן מסויים אתה הרבה יותר בוגר אחרי המסע.

אז, תעשו את השיקולים...

אגב, במקום או במשולב, ישנו רעיון נוסף מלבד המסע לפולין - שגם אותו יישמה הישיבה שלנו, וזה היה הבטחה שניתנה לנו עןד בתחילת הדיון על ידי הראש ישיבה. מכון "שם עולם" בכפר הרואה מקיים מעין מסע בארץ, בעקבות השואה, ובדגש על ההתמודדות האמונית והנפשית בשואה (בניגוד למה שמדגישים פעמים רבות במסעולת בפולין, את הסבל/הגבורה - ב"שם עולם" בחרו להדגיש את ההתמודדות מתוך נקודת השקפה אחרת...). זה שלושה ימים מרוכזים המשלבים לימוד עיוני במכון (הרצאות, סיפורי ניצולים...) עם סיורים בארץ בעקבות השואה... (מסיימים בהר הרצל, הסיום היה עוצמתי במיוחד, בעיקר בגלל המנחה שלנו.בן אדם ענק). וכמובן, ביקור בד ושם (שאצלנו התבצע עוד לפני הימים המרוכזים, כדי לא "לבזבז" בהם זמן נסיעות יקר...

זה מעולה גם למי שנוסע לפולין - לפני או אחרי, כהשלמה למה שראה/יראה במסע לפולין. וכמובן, למי שלא יוצא - אומנם זה לא כמו לראות את ערימות הנעליים בטרבלינקה או לצעוד בתוככי ברגן בלזן, אבל עדיין יוצאים מהימים האלה עם הרבה מחשבות. מנסיון.

לילה טוב ושבוע מוצלח לכולם!

מצד אחד, זה לנסות להבין מה עבר עליהם, ומי שהיה שמה הוא לא כמו מי שלא היה שמה.

וזה בעיה חוויה מצמררת ומרגשת ומשו מאד חשוב.

מצד שני,

א. זה יציאה מהארץ, שיש איתה בעיות הלכתיות

ב. זה באמת לפרנס את הפולנים שסה"כ מרוויחים לא מעט כסף על חשבונינו, והם הרוויחו כבר מספיק.

ג. סבא שלי ברח ממש לפני השואה משו כזה מפולין, והוא תמיד היה טוען שלא חוזרים לשמה, לכן אחיות שלי לא נסעו. הוא היה אומר שלא חוזרים למקום הזה, לא חוזרים לרעות תזוועות, אפשר להבין ולגדול גם בלי להיות שמה.

סה"כ, יש כאלה שמאד כדאי שיסעו, ויש כאלה שממש לא, זה מאד תלוי בך ובמי שאת.

בס"ד

שבכל הבית שלו אין מוצר אחד גרמני למעט איזה בורג אחד מיוחד שמיוצר אך ורק שם...

-----------

לגבי פולין- המשפחות של סבא וסבתא שלי נספו בשואה והם בעצמם, לפני שנפטרו, טסו לגרמניה עצמה- למחנות ריכוז שהיו שם. כל המשפחה של אבא שלי[הבן שלהם^]  טסו יחד לפולין, וגם אנוכי טסתי עם האולפנא.
אין ספק שזו חוויה מיוחדת ומרוממת וחשובה לגמרי, אבל אני מאוד בספק האם זה באמת כזה 'וואו' ענקי כמו שעושים מזה, קצת מגזימים לדעתי.

אפשר ללכת ליד ושם ולהשיג סרטים של אנשים שעשו את המסע וזה מספיק כואב וקשה!!

כל אחד ובחירתו הוא.

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!