הייתי רוצה שתביא אסמכתאות.

הרי דווקא ר' חיים וולוז'ינר כותב, שתורה לשמה היינו "להוסיף לקח ופלפול" (מצטט לשון הרא"ש). 

מזה 'להתפלפל על מנת להתפלפל'?

לימוד תורה- שמבטלים בו את החיבור העמוק לקדושת התורה- ומשאירים בו (טוב לא "רק" ) את השאיפה לבלוס את החומר, ולהצליח במבחן- ולהוצאי ציון טוב

לימוד לשם ציון- ולא לשם לימוד

זה מבחינתי הביטול תורה הכי גדול- ביטול עצם מהמשמעות של התורה

השאלה של קיש (בן שאול?) על ביטול בתוך הענפים של התורה-

כל דבר שכשאת\ה לומד אותו- זה מיצוי של כוחות השכל והנפש שלך- זה קיום

אם אתה לומד משו ש-יכולת ללמוד את זה- או משו אחר- בצורהי ותר עמוקה, יותר רצינית, או יותר נוגעת לך- יש בזה משו מביטול

משו ש-כן למדתי מהלמדיה למבחן ההוא -זה- בהקדמה לחובות הלבבות-

והעניין הזה, אין המאמין רשאי שלא ידענו, שהתורה הזהירה עליו:
דכתיב (דברים ד) וידעת היום והשבות אל לבבך וגו'.
וכן שאר מצוות הלבבות שזכרנו ושאנו עתידים לזכור, אשר לא תיגמר אמונת המאמין אם לא ידעם ויעשם.
והיא החכמה הצפונה אשר היא אור הלבבות ונוגה הנפשות.
.....
ונשאל אחד מן החכמים על שאלה נכרית מעניין דין הגירושין.
והשיב את שואלו: אתה האיש השואל על מה שלא יזיקנו אם לא ידענו,

הידעת כל מה שאתה חייב לדעתו מן המצוות אשר אינך רשאי להתעלם מהם,

ואין ראוי לך לפשוע בהם, עד שנפנית לחשוב בשאלות נכריות,

אשר לא תקנה בהם מעלה יתירה בתורתך ואמונתך, ולא תתקן בהם מעוות במידת נפשך?!
והנה אני נשבע, כי מחמש ושלושים שנה אני מתעסק במה שצריך לי ממצוות תורתי, ואתה יודע רוב טרחי בעיון ורוב הספרים אצלי, ולא פיניתי לבי למה שפינית לבך לשאול עליו.
והאריך להוכיחו ולביישו על זה.

בס"ד לק"י.

לפחות ככה אני רואה את הדברים.

מכיוון שאנחנו חיים בעולם די גשמי, המצב האידיאלי הוא לממש את התורה,
לממש את הדרך לחיים האמייתיים שלנו.

ולכן, כל "תורה" - היגד פילוסופי, רוחניות, הרב קוק, ר' נחמן וכו', כל אלו הן תורות.
וכל אלו מאפשרות לאדם ל"קיים" את התורה, כאשר הוא מבצע אותה בפועל. [=האידיאל.]*

*עוד לפני האידיאל, חשוב שהאדם קודם ילמד את התורה. הרי אי אפשר לקיים ללא לימוד.

כל התורה מבוססת על ברית האבות על הארץ. וכל הדר בחו"ל דומה כמי שאין לו אלוה, לפי הגמרא

… ועבודה זרה בזדון יותר חמור.

יותר מזה לא כולם מסרו את האינפורמציה. היה כנראה דובר שדבר בשם הקבוצה. הוא גם היה צמוד לשאלות שהנחה אותם משה בצאתם למשימה.

רק כלב קפץ בראש עם דעה אישית

"עֹלָה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ, כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ”

כמו שהזכרתי השם תכנן מראש שדור יציאת מצרים לא יכנס לארץ ישראל.

חוץ מזה זה פעם יחידה שה' נשבע על דבר רע. הוא נשבע שהדור לא יכנס לארץ אלא יהיו 40 שנה.

שבועה של ה' לא יכולה להתבטל ולא משנה מה יעשו. זה הקטע של שבועה וברית של ה', שהיא קיימת ללא תנאי

עד אנא לא יאמינו בכל האותות אשר עשיתי בקרבו.

הם גם הוציאו דיבת הארץ, ומתו במגפה המרגלים.

כלב ענה להם כי ידע שהם טוענים שלא יצליחו לכבוש את הארץ ולכפור בנבואה, אז ענה עלו נעלה וירשנו, אם חפץ ה והביא אותנו אל הארץ.

…" וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה לָתוּר אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם עֲלוּ זֶה בַּנֶּגֶב וַעֲלִיתֶם אֶת הָהָר׃ (יח) וּרְאִיתֶם אֶת הָאָרֶץ מַה הִוא וְאֶת הָעָם הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה הַמְעַט הוּא אִם רָב׃ (יט) וּמָה הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא יֹשֵׁב בָּהּ הֲטוֹבָה הִוא אִם רָעָה וּמָה הֶעָרִים אֲשֶׁר הוּא יוֹשֵׁב בָּהֵנָּה הַבְּמַחֲנִים אִם בְּמִבְצָרִים׃ (כ) וּמָה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָה הִוא אִם רָזָה הֲיֵשׁ בָּהּ עֵץ אִם אַיִן וְהִתְחַזַּקְתֶּם וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ וְהַיָּמִים יְמֵי בִּכּוּרֵי עֲנָבִים׃ שני (כא) וַיַּעֲלוּ וַיָּתֻרוּ אֶת הָאָרֶץ מִמִּדְבַּר צִן עַד רְחֹב לְבֹא חֲמָת׃ (כב) וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן וְשָׁם אֲחִימַן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי יְלִידֵי הָעֲנָק וְחֶבְרוֹן שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה לִפְנֵי צֹעַן מִצְרָיִם׃ (כג) וַיָּבֹאוּ עַד נַחַל אֶשְׁכֹּל וַיִּכְרְתוּ מִשָּׁם זְמוֹרָה וְאֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים אֶחָד וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט בִּשְׁנָיִם וּמִן הָרִמֹּנִים וּמִן הַתְּאֵנִים׃ (כד) לַמָּקוֹם הַהוּא קָרָא נַחַל אֶשְׁכּוֹל עַל אֹדוֹת הָאֶשְׁכּוֹל אֲשֶׁר כָּרְתוּ מִשָּׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃ (כה) וַיָּשֻׁבוּ מִתּוּר הָאָרֶץ מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם׃ (כו) וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מִדְבַּר פָּארָן קָדֵשָׁה וַיָּשִׁיבוּ אוֹתָם דָּבָר וְאֶת כָּל הָעֵדָה וַיַּרְאוּם אֶת פְּרִי הָאָרֶץ׃ (כז) וַיְסַפְּרוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ בָּאנוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִוא וְזֶה פִּרְיָהּ׃ (כח) אֶפֶס כִּי עַז הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ וְהֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד וְגַם יְלִדֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁם׃ (כט) עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב וְהַחִתִּי וְהַיְבוּסִי וְהָאֱמֹרִי יוֹשֵׁב בָּהָר וְהַכְּנַעֲנִי יֹשֵׁב עַל הַיָּם וְעַל יַד הַיַּרְדֵּן׃ "

עד כאן אינפורמציה בלבד

"ל) וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ׃ "

דיעה אישית.

כנראה הם היו בחילוקי דעות לפני הגעתם והם הסכימו להגיד עובדות בלבד. מי ששבר את ההסכמה זה כלב.

ידוע לי פירוש רש"י לגבי הזכרת העמלקי כדי להפחיד את העם אבל מה ללעשות זה שוב אינפורמציה  ביחד עם החיתי הכנעני היבוסי והאמורי.

אני כל  שנה עד יום מותי אדבק בגרסה הזאת כי זה עובדה.

לגרסה שלך ושל רובם ככולם לא תואמת לעובדות היא רק משרתת דעות פוליטיות עכשוויות.

ויש איסור להחטיא את העם באופן אקטיבי על ידי מורך לב. ולזה הם התכוונו. דעתם לא היתה תמימה ובשוגג החטיאו את העם, אלא בזדון

(וכמובן יש מי שסובר שהם שיקרו בנוסף, או גנבו דעת כשהדגישו רק דברים רעים בדיבת הארץ)

אם כי בהחלט אסור לירוא במלחמה ואסור להחטיא בלירוא במלחמה.

ויש להוסיף, שרמב"ן במקום אכן כותב ש"רשעם במילת אפס". כלומר שעד שם נתנו אינפורמציה ואין לבוא על זה בטענות, ברגע שנכנסים לחוו"ד שם מתגלה רשעתם.

חטאם או שהתכוונו להטיל מורא בציבור, או שכפרו בנבואת ה' שהבטיח שנוכל לרשת את הארץ. או ששיקרו או גנבו דעת. או שלושתם.

ב. אם הם רק אמרו את דעתם ולא שיקרו, ולא התכוונו בזדון להמיס את לב העם, למה שימותו במגםה על חטא שוגג?

ג. תביא לי ציטוט מדויק של הרמבן. לא זכור לי שהוא אומר שהם חטאו בשוגג או רשלנות, אלא בזדון מכוונה רעה

בדברים שלי.
 

כל מה שהגבתי שבניגוד לטענות שטוען כאן פותח השרשור - המרגלים כן דחפו פרשנות כבר בפסוק השני.

לכאורה עדיין אין פרשנות תאולוגית, שתבוא אחר כך ב"לא נוכל לעלות אל העם".

אלא רק פרשנות בטחונית "והערים בצורות גדולות ממנו".

אבל במילא כלב ראה 40 יום את הפחד בעיני המרגלים אז הבין מה קורה ישר (בהנחה הקיצונית שהם לא אמרו לו את דעתם כל ה40 יום)

פותח השרשור, יש כאן פרשנות. עוד לפני חטא או לא חטא, זו ההבנה הנכונה של הפשט.

אחרי שעמדנו על זה - אין חטא בלומר פרשנות. יש חטא בהורדת המוטיבציה לכבוש את הארץ שד' ציווה לכבוש.

ואם רק מסופק שזה יחטיא ולא מתכוון?

בכל מקרה ברור מהפשט שהם התכוונו להטיל מורך בעם, עובדה שכלב התערב מייד ואמר עלה נעלה. וגם מהמשך דבריהם "לא נןכל לעלות אל העם, ויציאו דיבת הארץ וכו' "

עובדה שכלב עונה "אם חפץ בנו ה' והעלה אותנו" "עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה".

ב. כתוב מפורשות שהמרגלים מתו במגפה "וימותו האנשים מוציאי דיבת הארץ רעה במגפה" כלומר הם חטאו במשהו. או בכפירה בנבואה, או בשקר על הארץ (האם הארץ אוכלת יושביה? ייתכן שכן כי יש מלריה בביצות בשרון, אבל זה שקר שכל הארץ אוכלת. והאם כל העם הם אנשי מידות או רק מיעוט?), או בהחטאת העם במזיד בכפירה בנבואה בדרכים חלקות, או בשלושתם, או בשנים מהם.

ג. כתוב מפורשות שה' גזר שלא יכנסו הדור לארץ כי הדור חטא "ובדבר הזה אינכם מאמינים בה' " "עד אנה ינאצוני העם הזה ועד אנה לא יאמינו בי" "סלחתי כדבריך" משמע היה חטא. ועוד רבים. עיין בפרשת שלח ופרשת דברים ועקב

אם ה' מראש לא רצה להכניס אותם לארץ הוא היה אומר את זה במפורש, ולא מחפש לזה "תירוץ".

חוץ מזה שאחרי חטא המרגלים ה' רצה להמית את כל העם, ורק בזכות משה זה לא קרה. ככה שבכ"מ רואים שזה חטא מאוד חמור, לפחות כמו חטא העגל.

…  שבא כלב קוטע את דובר המרגלים.

עד אז  לא היתה שום דיבה רעה רק עובדות

בהתאם למה שהנחה אותם משה.

הם לא אחראים לתגובת העם על העובדות ועל דעתו האישית של כלב. בכל מקרה.

תוכניתו של השם מתחילה עוד בפרשת בשלח בא כתוב

"לא נחם דרך ארץ פלישתים". הרי השם יכל לעזור להם לגבור על פלישתים .

הוא אשר אמרתי

לדעתי השם תכנן מראש שדור יציאת מצרים לא יכנס לארץ ישראל.

.. לראות איך יגיב משה.

שוב למה אתה לא מתמודד עם הטקסט הפשוט?

איך אתה מסביר את רצון השם בפרשת בשלח לא להעביר את העם דרך ארץ פלישתים?

"..ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא כי אמר אלהים פן ינחם העם בראתם מלחמה ושבו מצרימה"  לא כתוב כאן שדור יוצאי מצרים לא יכנסו לארץ.

אתה זה שרוצה לפרש אחרת מפשט הפסוקים גם כאן לגבי הכוונה להמית את כל העם וגם שם לגבי הסיבה למה לא נכנסו מיד לארץ.

"סלחתי כדברך" אז יש חטא.

"עד אנה ינאצוני"

"אשר נשבעתי באפי" אז יש חרון אף

"ולא אביתם לעלות ותמרו את פי ה' " אז יש המראה

עיין בזה ברבי צדוק  הכהן מלובלין.

בדברי הארי על בחירה וידיעה.

ובאורות התשובה של הרב קוק בפרק על בחירתו ואי בחירתו של האדם.

ההבנה הפשוטה (שאפשר להעמיק בכל פרט שלה) היא שאכן חטא המרגלים חמור מחטא העגל. ממילא יוצא שהוצאת דיבת הארץ, אכן חמורה מעשיית העגל.

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!