בעצם הבנה מה זה תורה שבעל פה ועניינה

מה שחכמי ישראל לכל דורותיהם מורים, ולא שהם טועים ופרשנות אישית מהגמרא היא הצודקת.

יש שרשרת מסורת פסיקת הלכה מדור לדור. אנחנו לא "קראים של הגמרא"

גם אם מוכח שהגרסא מקורית בגמרא או ברמבם היא אחרת ממה שנפסק בשו"ע, הולכים לפי השו"ע. כי זה ההלכה שהאומה קיבלה, ודבר ה' נוכח באומה לדורותיה ולא בטקסט היבש

אבל אם נגלה גרסא אחרת בגמרא, האחורנים לא יכולים לחלוק על הראשונים

אנא, למד את הסוגיה, בבקשה.

בניגוד לראשונים ולגאונים. למעט מקרים חריגים.

אחרת, הבא לי דוגמא שפסקו הלכה אחרונים בניגוד לדעת כל הראשונים והגאונים, על פי פרשנות הגמרא מטעם האחרונים

ראה מה עושים היוםנבגיורים והתרי עגונות בלי סוף.

מעבר לזה כהר הבאתי לך כמה.

ועוד מפורסמת הוצאת הגופות מהקברים בגוש קטיף לפני ההתנתקות, קלאסיקה, אף חברא קדישא לא רצתה לעשות זאת בסוף זה הוטל על הרבנות הצבאית.

עוד קלאסיקה היא הזזת קו התאריך עפ החזון איש שמשפיע על השבת, החגים, יום כיפור, ובכללי הכל באאורח החיים היהודי בחוף סין.

ואני יכול להוסיף לך המון.

אנא תלמד את הסוגיה.

גמר חתימה טובה.

לפרשנויות שונות.

הוצאת הקברים זה הרבנות חלקה על כל הראשונים? יש גם לעתים הסתמכות על דעת יחיד בשעת הדחק.

לפי מה ששמעתי, דעת הרב .... שליטא בענייני ... היא אכן בעייתית ,וראה מה הרב ... והרב ... אמרו שגישתו שוברת את כל מסורת הפסיקה בישראל ועל כן המליצו לא לפסוק מ... אלא מספרים אחריםץ וגם פה הרב ... מסתמך על מיעוט מהאחרונים ולא ממציא מדעתו ובודה מליבו

תתחיל במסכת הוריות, מסכת קצרה וחביבה על מה עושים כשהסנהדרין טועים.

אגב גם משה רבינו טעה, גם אברהם אבינו ואפילו אדם הראשון.

לעשות שיעורי בית.

יש הבדל בין הוראה ברורה ש ל סנהדרין שטעו ואותם סנהדירין הם אלו שהסיקו שהם טעו. לא בסברה, אלא בשכחה טכנית, לבין הלכה שהתקבלה 500 שנה על האומה. סנהדריםן כמובן יכולים לחלוק על סנהדרין אחרת. אין לנו כיו םסנהדרין בנתיים

אתה צריך, אתה לא מבין במה שאתה כותב.

אתה הולך עוד מעט לבחור ארבעת המינים ותגלה שהחזון איש חלק בגדלים שלו על השולחן ערוך.

למעשה כל מי שכתב ספר הלכה מאז השולחן ערוך הרי הוא חולק על משהו אחרת לא היה צריך לכתוב ספר נוסף, מה הטעם?

ובוודאי שלא הכנסנו פה את התימנים שהולכים אחרי הרמבם, העיראקים שהולכים אחר הבן איש חי, האשכנזים והאתיופים ובגדול כמעט כולם חולקים על השולחן ערוך.

ועוד גם לשיטת הרב עובדיה יוסף שקיצוני בנאמנות שלו לשולחן ערוך אזי גם הוא חלק על השולחן ערוך בעשרות מקומות, כשתתחתן מן הסתם תלמד את הלכות נידה שלו, איסור כרת! והוא חולק.

עוד מהמפורסמות של הרב עובדיה יוסף הן כמובן הפסק שמותר לפדות את השבויים יותר מכדי שויים ומותר להחזיר שטחי ארץ ישראל תמורת שלום אמת חולק על כל הדורות כולם ובלי להכנס לסוגיות הפוליטיות יש אפילו לשיטת הרב עובדיה יוסף אפשרות לתיקון ההלכה אם יש טעות.

וכן שיטתו היחידאית לגבי שמיעת קול אשה, גם מהמפורסמות, כנגד כל הדורות וכנגד כל בני דורו.

וזו רק שיטה אחת הנאמנות הקיצונית לשולחן ערוך כנגדה מהצד השני כמובן יש את שיטת ישיבת תורת החיים, ויש את כל הקשת ההלכתית ביניהם.

אתה רוצה דוגמה לדבר שכמט כולם חולקים על השולחן ערוך? כשרות הבשר, למעט כמה משחטות פיראטיות פרטיות בריכוזים חרדים אף אחד לא שוחט לפי השולחן ערוך, בוודאי לא בבדיקת הסכין, הכשרות של תעשיית הבשר היום היא קולות על גבי קולות על גבי קולות כולל בעדה החרדית והרב מחפוד וכולם, אף אחד לא שוחט לפי השולחן ערוך.

התכוונתי כל עדה לפי הפוסקים שלה. אני אשכנזי.

אבל זה שגיליתי במצדה זיתים בגודל זית לא אומר שאפשר לפסוק אחרת ממה שהתקבל, אשכנזים לשיטתם תימנם לשיטתם וספרדים לשיטתם.

לא הבנת אותי נכון. כלל לא נכנסתי לדיון על מעמד השולחן ערוך לעומת רמ"א בן איש חי וכדומה. רק אמרתי שפוסקי דורינו לא יכולים לומר "אני מבין את הגמרא יותר טוב מכל הראשונים"

מאחורי כל פסק חייב לעמוד הסבר הגיוני. שמתיישב עם השכל, וגם עם המציאות.

אם אתה מאמין שדעת בעלי התוספות (שמעולם לא ראו זית) לפיה גודל זית הוא שווה לחצי ביצה, ושעל זיתים (אמיתיים! שגדלו בפועל בארץ בתקופת רבי יוחנן!) בגודל הזה נאמרה הלכה למשה מסיני, אחלה. זו בעיניי פתיוּת, אך לפחות יש מרכיב קוהרנטי בעמדתך.

אך אם אתה טוען שאכן הזיתים אותם רבי יוחנן אכל לא היו בגודל כזה, אך 'עם ישראל' קבע במהלך הדורות שזה הגודל או משהו בסגנון הזה, אז יקירי - זה פשוט טרלול. וזו המצאה שלך. צא נא מהסרט שיש איזשהו עיקרון שאפשר להיתלות בו ולהצדיק את עמדתך. סליחה, אך לומר שתורה לחוד ומציאות לחוד זה פשוט מגוחך.

בעוד שהתורה היא דבר ה' המתגלה באומה לדורותיה "וחיי עולם נטע בתוכינו - זו תורה שבעל פה". זה דבר חי ולא מחקר טבעי.

השאלה אם אנו סוגדים לאלוהי ישראל או לאלוהי הטקסט היבש.

אני לא רואה הבדל גדול בין קראי של התנך לקראי של הגמרא. שניהם קראים. שניהם נוקטים את עמדתו של ענן בן דוד מייסד הקראות - "חפישו באורייתא שפיר ולא תסמכו על דעתי". רק שהראשון בתנך והשני בגמרא שמבחינתו היא פשוט עוד תוספת לתנך.

ב. מה זה מציאות? רצון ה' זה התורה. ורצו ןה' שנאכל היום כזית בגודל של חצי ביצה, גם אם לפני 2000 שנה אכלנו כזית בגודל של זית. כמו אדם גשל מילד למבוגר, גם התורה כמו עץ צומח על אף שיסוה נצחי, הופעתה משתנה לפי איך שהאומה לדורותיה מקבלת את דבר ה' הנצחי אליה. זה ההבדל בין תורה שבכתב לשבעל פה

כמו פלסטלינה. יש לי חידוש עבורך - התורה היא נצחית.

ואני ממש לא קראי של הגמרא, גם תנאים ואמוראים יכולים לטעות, כל שכן גאונים וראשונים. וסוגיית לולב בשבת היא עצמה דוגמה מעולה לכך שגישתך היא להיות "קראי של הגמרא", בעוד גישתי היא לנסות להבין מה התורה באמת אומרת, והאם מה שחכמי התורה אומרים משקפת אותה לאמיתהּ.

נ.ב. כל סוגייה ומחלוקת מהמשנה ועד ימינו היא ראייה לגישתי, בעוד אתה לא הצגת אפילו מקור אחד שמוכיח את שיטתך!

אם חכמים פסקו שלא תוקעים בשבת וסנהדרין עקרה עשה- אנו מחוייבים לזה גם אם זה פסיקה שמקורה בטעות.

ב. התורה היא נצחית, ההופעה שלה בכל דור משתנית לפי הבנת חכמי ישראל.

ג. מהכוזרי משמע במאמר שלישי שייתכן שמצוות השתנו בסמכו תהסנהדרין, למשל הוא אומר שייתכן שממחרת השבת בבית ראשון היה כפשוטו והסהנדרין דרשה את זה ויש לה סמכות. אבל זה שנוי במחלוקת פרשנות זו בככוזרי ולא כולם מסכמים עם הכוזרי.

ד. התורה היא נצחית - היא אמרה לא תסור מכל אשר יורוך. ולכן כשאנו לא תוקעים בשבת אנו עושים את לא תסור מכל אשר יורך. מי שיתקע בשבת- הוא המשנה מדברי התורה שאמרה לא תסור.

ה. מה שהתקבל על האומה לדורתיה אינו בגדר "טעות". טעות ביחס למה? לרצון ה'? רצון ה' הוא שנעשה את פרשנות חכמים. טעות ביחס לאכראולוגיה ולגודל הזיתים? וכי אני עובד את האראכולוגיה או את ה'?

ו. לא פלסטלינה- אלא כמו עץ שצומח. עם האלוהים לדורותיו יודע איך לעצב את התור שבעל פה בצורתה הכי אלוהית שמתאימה האם אדם שגדל לגיל 50 ולא תקוע בגיל 5 זה אומר שהוא פלסטלינה כי כבר לא הולך עם מוצץ בגיל 50?

ז. המקור הכי חזק לשיטתי - כל חכמי ישראל לדורתיהם מעולם לא תקעו בשבת באל ףשנה האחרונות, כולל חכמי דורינו. יש מקור חזק מזה?

בדרבנן בוודאי דברים יכולים להשתנות, אך שיעור כזית זו הלכה נצחית ושיעור נצחי. ועל זה בעצמך כתבת שכיום השיעור הוא חצי ביצה בעקבות מה שכביכול התקבל בעקבות התוספות.

גם לגבי חצי שיעור של בשר טרף לחולה שיש בו סכנה תפסוק שאפשר לסמוך על פחות מחצי ביצה לעניין 'הקל הקל תחילה'?

(שואל על העקרון, אל נא תתחיל להתפלפל בעניין)

אני סקרן להבין את עמדתך.

כנ"ל בהלכה למשה מסיני- יש סמכות לחכמים לפרש את הפרטים. למשל מה גדר שחור שצריך בתפילין. כמה זה כבר לא ריבוע. וכדומה.

ב. אין שום עקרון ב"אני מאמין שכל התורה המצויה בדינו היא הנתונה למשה רבינו" שכולל שחייבים להאמין שניתן למשה מסיני את אות ושיעור בדיוק בכזית שאנחנו נוהגים. ועובדה שיש מחלוקות.

כך שבהחלט ייתכן שפעם שיעור כזי תהיה זית. והיום הוא חצי ביצה ואנו חייביםל נהוג כחצי ביצה בין לקולא ביןו לחומצרא גם בדאוריתא

שכשחז"ל אמרו שכזית זה הלכה למשה מסיני, אין הכוונה בדווקא לנפח מסויים שהוא בדיוק הנפח של זית ארץישראלי בינוני. וייתכן שההלכה למשה מסיני משאירה איזשהו מנעד לחכמים לקבוע.

אך מופרך לחלוטין לומר שמאחר וטעותם של בעלי התוספות 'התקבלה על האומה', מעתה יש לפטור ממלקות את האוכל כזית חלב על סמך שיעורם, או משהו כזה.

מה שכן אפשר, זה לדון האם הם באמת טעו. אני משוכנע שכן, יש רבנים, חרדים בעיקר, שלצערי הרב, קצת נרתעים מלמהר להשכתנע בקלות כשהמציאות טופחת על פניהם. אך הם לא חולקים על העיקרון שדוחים סברות שגויות מההלכה על סמך המציאות.

היה פסול, עד ששמואל דרש מואבי ולא מואבית ורק בגלל זה דוד כשר?

ראה את המדרש על משה שמגיע לבית המדרש של רבי עקיבא ולא מבין שום הלכה.

מכיר את תנורו של עכנאי? את נצחוני בני? נפסקה הלכה בניגוד לדעת בת קול.

זו הסיבה שסנהדרין יכולים לעקור עשה מהתורה (ולדעת רב אחא - גם לא תעשה. ולדעת רשבי ניתן לשנות עשה אם דרשינן טעמא דקרא). תורה שבעל פה היא הופעת התורה דרך האומה היהודית

טוב יותר מהראשונים, כשיש בידינו כלים וממצאים שפשוט לא עמדו לרשותם?

אף אחד לא טוען שהוא פשוט חכם יותר מכל הראשונים, אך לדחות נקודתית שיטות ראשונים מסויימות זה דבר שאחרונים עשו מסברתם. בוודאי שאנחנו יכולים לעשות זאת לכל הפחות בהתבסס על כלים חדשים שלנו יש ולהם לא היו, ולהניח שלוּ ידעו - היו חוזרים בהם.

סוגד לאלוהי הטקסט היבש, במחילה. בעוד שה' הוא אלוהי ישראל, לא אלוהי הטקסט. זה עבודה זרה בטהרה, במחילה. כל ניתוק התורה מישראל הוא ב"בחינת" מינות, במחילה.

כשתהיה לנו סנהדרין נוכל לעשות זאת וגם אז אם התחשבות בדעות של הראשונים והאחרונים.

גם אם היו חוזרי םבהם, זה מה שהתקלב על האומה לדורותיה- ומה שהאומה קיבלה לדורותיה -זה עצמו שווה למושג "תורה". "בזאת תדעון כי אל חי בקרבכם". ולא טקסט יבש בקרבכם.

ואני מוטרד מאוד מהקבוצה שלאט לאט מוציאה את עצמה מההלכה המקובלת בשאר העם (בטעמים טובים מאוד ומתוך יראת שמים). יש גבול איפושהו שמסוכן לעבור (בוא אליי במקלך ותרמילך, רסג ובן מאיר, וכו'. אולי באמת הלוח הוא הגבול)

רק שלפעמים עם ישראל מחליט לשנות את ההלכה בעקבות ספרים חדשים שנמצאו בגניזות, או גירסאות מדויקות שנמצאות, או מחקרים על המציאות

וזו בדיוק הדרך בה דברים משתנים - רבנים מפרסמים מאמרים ואנשים דנים על הדברים. לכן בעיניי בהחלט יש ערך לדיון... ככה יוחלט האם בסוף השינוי יתקבל (ואז יפסקו ככה) או שלא

אבל למעשה, מה שעם ישראל/הפוסקים המקובלים עושים - זאת ההלכה.

אכן לפעמים המנהג משתנה. לענ"ד בשביל שינויים כאלו באופן רבולוציוני, חייבים בית דין שמקובל על כל ישראל. בעז"ה במהרה בימינו.

ראה לנבוכי הדור. אנחנו ממש לא שם. לא רק מחסרון טכני הלכתי של סנהדרין, אלא צריך שהתורה שבעל פה תהיה פורחת בכל זרמי החיים בשביל זה, ראה פסקה אחרונה פרק א אורות התורה

עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך ח' בתשרי תשפ"ז 21:19

מה התקבע באתוס של האומה לדורות. למשל בדורו של אליהו שרק 7000 לא סגדו לבעל, אז האם "עם ישראל" קבע שעבודת הבעל היא הטובה?

כדי לראות מה התקבל על האומה צריך פרספקטיבה של דורות, ולא מה מקובל בדור אחד. בדור אחד ספציפי צריך לראות מה חכמים אומרים ולא מה ההמון.

ב. אם באמת התקבל הגרסה העתיקה יותר - אז אכן. אבל תן לי מקרה בו פסיקה שהתקבלה על ממצא בגניזות התקבלה על כל הפוסקים לדורות. לעיתים יש שינויי נוסאות. אבל גם אם מצאת את הגניזהש ל הרמבם, אתה לא יכול לחלוק על השולח ןערוך גם אם פסק על פי נוסח לא נכון. אחרונים לא יכולים לחלוק על ראשונים.

ג. רוב הפוסקים טוענים שלא ניתן לפסוק על סמך מחקרים. אלא על סמך כלל חזקה רוב וספק שיש בשולחן ערוך. כנ"ל הר הבית, גודל כזית, תכלת, ראיה בטו' בערים מוקפות. תכלת זה עוד איכשהו כי אין חטא ללכת אם צבע לא נכון. אבל אף פוסק לא פסק לקרוא בטו בברכה מחוץ לירולשים וכדומה.

ד. אין בעיה בדיון, בסוף יש הלכה שיש לנהוג על פיה. ניתן לדון מאה פעמים איפה אבן השתיה, זה לא ישנה שאסור לעלות להר הבית כי כולו ספק (למעט מי שטוען שמסורת הרדבז מבוססת מספיק). ניתן לדון על האם דביר זה רבוד או תל בית מרסים, זה לא ישנה שבעתניאל אסור לקרוא מגילה בברכה בטו' באדר גם אם סמוכה לרבוד. לא ראית ישום פוסק שפוסק הלכות של ברכות על פי ארכאולוגיה, ומראה שרק סנהדרין תוכל לעשות זאת.

ה. הבעיה לא בדיון, אלא שאנשים בפועל עושים ופוסקים מטעם עצמם. זו לדעתי שיטה חינוכית לא טובה שמונחלת על ידי הרה"ג (---) שליטא. ושאל את מיודענו יש"ע לאן הוא וחבריו לוקחים אותה. וכל הנסיון הזה של "אנחנו יודעים יותר טוב מכולם" ופורשים מהציבור וחושבים שהם יודעים יותר טוב שלהתפלל בכותל המזרחי יותר טוב מהכותל המערבי וכדומה. כבר יש תכנון לתקוע בשבת בכותל ולפרוש מהציבור. שיעשו זאת בביתם הפרטי לא בכותל.

תראה לי מקום בו כל האחרונים פסקו הלכה בניגוד לראשונים כי פירשו את הגמרא אחרת מהם. יש שרשרת פסיקה בישראל

בסימן השלמדתי בשבת האחרונה היתה דוגמה כזאת.

שרב אחד מהאחרונים סובר כך. וכמובן גם רבנים כאלו זה גדולי הפסוקים שמוסמכים להתיר עגונות

לרבנים שיכולים להתיר עגונות. בענייני פסיקה ציבורית. אך תלמיד חכם שלמד והגיע למסקנה אחרת - רשאי ואף חייב לנהוג כהבנתו.

תשובת הנודע ביהודה לרב שרצה לעשות כך

לא על גירסאות והגהות, אלא מחקר וגילוי ממצאים

אבל לא כל כך חשוב לי לשכנע מישהו

דוגמא טובה דיה: הרב עובדיה יוסף הקטין את המידות שהוא קבע בעקבות גילוי דרהמים מזמן הרמבם

(אני לא חושב שאני הולך לענות אם תתווכח. כן, זה לא לולב בשבת, אבל לדעתי ההבדל הוא לא כל כך במתודה לעומת הרדיקליות של השינוי בפועל)

הקדמתני, אשריך!

באיסורים משום שהתרגלו לשיעורים השגויים וסומכים עליהם לעניין שיעורי סוכה ועירובין.

כולל גדולי החכמים בדורינו. פשוט הם מעולם לא קיימו מצוות סוכה מעודם. עד שהגיעו ממצאי הגלגל בדור שלנו וגיל ואת האמת! (צניות) (אגב, טיפו תשל אור ממש לא מסכים אם גישתך בענין זה. הוא כתה מפורש שהוא חשב שההלכה זה מה שהאומה קיבלה בגדול)

לא שאני מסכים שהמציאות היא מה שתיארת. רחוק מכך.

אך בהחלט יכול להיות שבעקבות הוראות שגויות רוב עם ישראל חוטא. יש אפילו קרבן מיוחד למצב כזה.

עם כל הכבוד ל @טיפות של אור, יש לי מספיק תנאים דמסייעים לגישתי. כל התנאים!

וגם כל האמוראים, וכל הראשונים. הייתי אומר גם כל האחרונים, אבל אז נתחיל להתכווח מי מוגדר כאחרון.

אתה הוא זה שמחדש וממציא המצאות. אתה ה'מוציא' שעליו הראייה.

(ואולי זה הזמן להזכיר שאני לא ממליץ לאף אחד ללמוד הלכה מפורומים

אני סיפרתי למטה מה גרם לי להשתכנע שההלכה תלויה בקבלת הרבים; מי שיקרא וישתכנע מצויין, ומי שיקרא ולא ישתכנע גם נהדר. מה לי ולו? זה מעשה שלו, וזה מעשה שלי)

מה שאני יכול לתרום לדיון שהסתעף - בית המדרש

(כלומר בסעיף ב' שבתגובה הפניתי למקום בו צירפתי את המקורות)

להלכה שהתקבלה על האומה 500 שנה

אז אני רק מפנה לכאן:

א. (כבר כתבתי בעבר) - בית המדרש

ב.

בקצרה ממש - צעירים מעל עשרים

לגבי דרהם? או שזה היה חידוש יחידאי שלו?

"שעם ישראל שינה הלכה על סמך מחקר".

אני כן יודע שלחכמי ישראל תמיד מאד היה חשוב שמה שהם פוסקים יתאים למציאות האובייקטיבית. ומה שנזתר מהמציאות עליו אמר החבר בכוזרי "חלילה לאל מהשקר וממה שהשכל מכחישו ושמו שקר".

אז אי אפשר להביא ראיה לכאן או לכאו

מה שנוגד לשברי חרסים מתים באדמה? עם ישראל לדורותיו הוא נושא האמת בעולם!

אתה סוגד לחרס או לאלוהים שמתגלה בתוך עמו?

הוי האומר לאבן הקיצה! הוא יורה?

חזק מאד.

מה שיש בחרסים באדמה? זה מציאות אובייקטיבית? במה זה אובייקטיבי ותר ממה שעם ישראל קיבל?

וכי ההלכה היא חרס שמשתמר באדמה או דבר אלוהים חי באומה?

זה פתטי לחשוב שהלכה זה כמו פיסיקה או כמיה שרק צריך למדוד אותה בכלים וגמרנו.

כאילו רצון ה' כפוף לחרסים וזיתים.

אם ה' החליט שרצונומעכשיו שכזית הייה חצי ביצה, זה רצונו. ושום חרס לא ימנע זאת ממנו.

אתה מדבר כאיל ואכילת כזית בפסח היא מאגיה של מדע שאם לא אוכל בדיוק את הכמות המדעית אחלה במחלה רוחנית. ולא היא. אילו הלכה היתה רפואה היית צודק. אם גילית אנטביוקטיקה בת 2000 שנה אז זה מה שירפא ולא מה שש במסורת. אבל הלכה אינה מדע ואינה סכנתא אלא איסורא.

אנו לא סוגדים לזיתים אלא לרצון ה'.

וגם אם הזיתים נשארו אובייקטיבים, רצון ה' הוא הקובע.

אולי אחליט להגיב.

אם כבר גלשנו לדיון אמוני.

ב. ולמה שההלכה תהיה משועבדת למציאות גשמית שנשכחה מעם האלוהים? וכי הלכה זה מדע או רפואה או רצון ה'?

אעבור שלב שלב:

א. מה זה בכלל מציאות אובייקטיבית?

ב. איך מציאות גשמית אובייקטיבית שאירעה בעבר ונשכחה קשורה להלכה ולרצון ה'?

ג. האם הלכה היא רפואה שכפופה לשיעורים שהיו לפני 2000 שנה ומאז עם האלוהים קיבל על עצמו שיעורים אחרים?

ד. איך אנו בכלל קשורים למה שאירע בעבר אם לא על ידי הנרטיב הלאומי? שהרי העבר כבר עבר ואינו. והדבר היחיד שנשאר זה הזכרון שלו באומה. והזכרון הוא שכזית זה חצי ביצה (גם אם מוברר ארכאולוגית כסותר)

יש עוד אבל זה מספיק להתחלה

רצון ה' זה שנעשה את האמת. לסנהדרין בלבד יש את הכוח לעקור את האמת, אך לא למנהג. עיין ברמב"ם הלכות ממרים שמנהג הוא רק לחומרא ולא לקולא ובעוד ראשונים רבים שכתבו כך

לא מה שמצוי בשברי חרסים ארכאולוגים.

זה כבר גולש לדיון פילסופי, אבל אי אפשר לטעון "אמת אובייקטיבית" על שום מציאות גשמית שקרתה בעבר ונשכחה. ולכן זכרון האומה באמצעות חכמיה גם אם נוגד את החרסים , הוא האמת.

כפופה לרצון ה'.

ה' לא משועבד לתבנית מסויימת. להפך, ה' מעצב את האמת וקובע מה זה "אמת". ואם הוא קבע על ידי האומה שמעכשיו כזית זה חצי ביצה, זה האמת החדשה.

אך אין לנו שום סיבה בעולם להאמין שהוא קבע זאת.

ה' הוא כל יכול.

אבל לטעון נזנח את הבירור השכלי בליבון ההלכה לטובת הדמיונות הבלתי מבוססות שלך שמה שעם ישראל עושה זה בהכרח אמיתת התורה, אנחנו נהיה בבעייה קשה.

ואני לא מתכוון כרגע להגיב בו עוד.

כל טענותי על קבלת האומה זה במישור המטא הלכתי.

במישור ההלכתי הפוסקים כבר ימצאו תירוצים שונים ומשונים למה להתכחש לארכאולוגיה. כולל תירוצים משונים כמו "השתנו הטבעים". שהיסטורית לא נכון, אך מטא-הלכתית - נכון.( כלומר אם האומה קיבלה שכזית זה חצי ביצה. אז מבחינת ה"אמת" האלוהית. כזית זה חצי ביצה מבחינת הנרטיב שלנו על העבר. ואם כיום זיתים קטנים, זה סותר את הנרטיב ועל דרך ההשאלה הפוסק חושב שזה "השתנו הטבעים". כמובן ל זה במישור המטא הלכתי. במישור ההלכתי החזו"T פשוט נימק נימוק מציאותי - לדעתו אין שום ראיה שלא נשתנו הטבעים).

אתה פשוט מתבסס על קביעות אמוניות קוקניקיות שאין להן מקור בדברי חז"ל, וכאן נכנסנו למעגל

לא על הרב קוק. במקרה גם הרב קוק סובר כך, כי הוא חכם ויודע את האמת.

פשוט אני מחפש איפה אלוהים מתגלה בעולם. והוא מתגלה בעם היחיד שהוא עם האלוהים סוציולוגית.

ב. תגדיר מה זה "ה' קבע". וכי אתה יכול בכלל לדעת מה זה אומר המושג "רצון ה'"?

אין לנו יכולת לתפוש מה זה בכלל המושג רצון ה' כשלעצמו. כל מה שאנו ודע םזה איפה לפגוש את התגלו תרצו ןה'. ועיין כל מאמר ראשון כוזרי

ג. "מה שעם ישראל עושה" זהלא דור אחד. אלא מה שהאומה על חכמיה קיבלה לטוו חארוך.

ד. "כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו". אם כדברך שהאומה מאמצת טעויות בדבר ה' הנוגדות את רצון ה' לטווח ארוך, אז היא כבר לא חלק ונחלה של ה'. כלומר אתה אומר "אשרי הגוי שה' אלוהיו העם בחר לנחלה לו" אבל דבריך ריקים

ב. אנחנו יודעים שרק לסנהדרין יש סמכות לפסוק בניגוד לאמת ה"מדעית", ומנהג בוודאי לא יכול להקל, כפי שכבר הפניתי לרמב"ם בהלכות ממרים וכך כתבו עוד ראשונים רבים.

ג. מי מגדיר טווח ארוך? וכמה זה? ומה המקור לדבריך?

ד. ישראל שחטא ישראל הוא

א. ה' מתגלה= איפה אנו פוגשים את הנוכחות האלוהית בעולם. ואנו פוגשים אותה בעם היחיד שהוא עם האלוהים.

ב. מנהג לא יכול לפסוק בניגוד למסורת או לאמת מדעית במאה אחוז. אך אין בנמצא אמת מדעית במאה אחוז, שהרי על כל מחקר החזו"א יטען שהשתנו הטבעיים. והלכתית אי אפשר להפריך את טענתו במאה אחוז. עד לבוא נביא שיעיד על מציאות.

ג. טווח ארוך זה שרוב חכמי האומה לדורות קיבלו על עצמם את זה. למשל וודאי שהגמרא או השו"ע זה טווח ארוך. אתה שואל על מקור הלכתי? אני עוסק עכשיו בדיון אמוני. לגבי מקור לדברי, ראה כאן טיפות של או הביא רשימת מקורות איפשהו.

ד. זה על אדם פרטי. אך לא ייתכן שכלל ישראל לדורותיו יאמץ תורה שהיא נגד רצון ה'. אחרת כבר אין כאן "עם נחלה של ה' " שהרי העניין האלוהי ברמת רצון ה' לא נוכח בעם. ובסוף גם בדורו של אחאב , אחאב ידע שאליהו הוא נביא הדור והמחליף של יהושע ושמואל. עובדה שקרא לו עוכר ישראל.

א. מה זה לפגוש את הנוכחות האלהית בעולם? זו הגדרה לא ברורה ומעורפלת

ב. החזון איש עצמו סבר שכזית זה כזית ממש כמו שהעיד הסטייפלר, וכך כתוב בגאונים שכזית אף פעם לא משתנה, וגם מוכח מהמציאות והמחקר.

ג. אין שם שום מקור הלכתי, ועם כל הכבוד לאמונה, זה פשוט לא קשור לדיון בפסיקת ההלכה. ההלכה לא עובדת כמו שאתה מתאר. אגב, לגבי מקורות על פסיקה לפי מחקר, ראה דברי רבי אאלט שחכמי הגוים נראים דבריהם מדברינו ולכן למעשה הוא סובר כמותם.

ד. אז רצון ה' שתהיה בחו"ל? ולפי דברים יוצא שהקב"ה משתנה לפי עם ישראל ואוי לאוזניים שכך שומעות

א. לפגוש את הנוכחות האלוהית=לחיות את אלוהים בכל המימדים. הן הרגש והן השכל, הן האינדבדואלי הן הקולקטיבי. זה רק יש בעם ישראל. כי הוא העם היחיד שהאתוס הלאומי שלו (ולא רק הדתי) מבוסס על אלוהים אחד מופשט בורא עולם. עיין למהלך האידאות פרקים א ב.

ב. אז יש תירוצים אחרים שהפוסקים השמרנים תמיד מביאים למה לדחותארכולוגיה "זה לא מספיק וודאי" "יבואו מחקרים הבאים ויסתרו" "צריך מסורת" וכדומה.

ג. לגבי הגמרא - הרמבם אומר שהגמרא מחייבת כי כל ישראל קיבלו על עצמם. לגבי שוע רמא ורמבם, הרי ידוע שמנהג עדה מחייב. בהלכה יקראו לזה "הוצאת לעז על הראשונים" "אל תתוש תורת אמך" "מנהג המקום" ועוד נימוקים הלכתיים שונים. בסוף אתה רואה שהפוסקים האחרונים לא חולקים על הראשונים. למה זה? למה אשכנזי מחויב לרמא ותימני לרמבם? למה ראשונים לא חולקים על גאונים כמעט?

דברי רבי זה בכלל לא על הלכה, אלא על דיון אסטרונמי על גלגלים שאין לו שום נפקא מינא הלכתית. ממתי חז"ל מבינים במדע יותר מהגוים? חכמה בגוים תאמין, תורה אל תאמין.

ד. מעולם לא התקבלה הלכה שצריך להשאר בחו"ל. אתה מערבב בין מציאות הסטורית לבין נוכחות התורה בישראל. השניה נובעת מהאידאה האלהוית ששורה בלאומית, והראשונה נובעת מהלאומית. (אבל וודאי שגם למציאות היסטורית יש משקל, לא סתם חזל אמרו על דרך האגדתא את שלושת השבועות, ולא סתם הרב קוק זיההה דרך ההיסטוריה שכנסת ישראל מתעוררת לתחיה).

ה. ה' לא משתנה לפי עם ישראל. ה' הוא עצמו זה שמעצב את עם ישראל בשינוייו בהיסטוריה. דבר ה' העליון הוא קבוע, אך השינו יהוא מצד המקבל. כשעם ישראל משתנה (בגלל רצון ה') אז גם דבר ה' אליו מקבל לבוש חדש. והרי אתה מודה שסנהדרין משנה הלכות

א. אתה פשוט זורק מושגים וחושב שיש פה טענה שיש לה משמעות גם כשמפעילים שכל ישר?

ב. אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות.

ג. וכי חכמי הגמרא הם מעתיקי השמועה, ומנהג עדה לא מחייב, רק מנהג המקום, ורק לחומרא.

א. ההסברים ההלכתים קימים אצל הפסוקים. תשאל אותם למה הם לא מתחשבים בארכאולוגיה, למה הם לא חולקים על הראשונים, ולמה הראשונים לא חולקים על הגאונים. אני מתאר את המישור המטא הלכתי.

לגבי עניין אמוני - כשם שברור שיש אלוקים וברור שישראל הם עם ה', כך ברור ש"יהדות" כוללת את פסיקות חזל ראשונים ואחרונים. ולא מסתיימת רק בגמרא. פשוט חלק מהאתוס של עם האלוהים זה הראשונים והשולחן ערוך. אתה רוצה לטעון שייתכן שכל השולחן ערוך הוא שקר? שייתכן שנגלה בגניזה הקהירית שהרמבם חזר בו מכל משנה תרוה ובעצם יתברר שכל משנה תורה שלנו הוא שקר ונפסוק לפי המשנה תורה החדש מהגניזה שיתגלה? לא יתכן. (ומה לגבי אם נמצא בארכאולוגיה שרב אשי כותב שכל הגמרא בידינו זה מצוזנר וחצי ממנה זה שקר ובעצם הגמרא האמיתית קבורה מתחת לנהרדעא טנמצא אותה?)

אשאל כך - על איזה "שכל ישר" אתה מבסס את האמונה שלך בתורה שבעל פה ובחז"ל?

ב. זה מה שהפוסקים אומרים. לא אני. עובדה שהם כמעט ולא מתחשבים בארכאולוגיה. הם מנמקים זאת בנימוקים שונים הלכתיים.

ג. למה בפועל ראשונים כמעט לא חולקים על גאונים? למה בפועל אחרונים כמעט לא חולקים על ראשונים? למה השולחן ערוך נחשב יותר מהמשנה ברורה? למה אורמים "יהדו תשל השולחן ערוך" סתם ביטוי? וודאי שכל מי שלמד הלכה יודע שיש שרשרת פסיקה בעם ישראל שכבה על גבי שכבה, ולא כל אחד מפרש את הגמרא עם התעלמות מדברי קודמיו בדורות הקודמים.

לא שמתי לב שאתם שניים שונים אז הפנתי אליך כאילו אתה דורש טוב לעמי

אך וודאי שמנהג לא צריך להתחשב במחקר ארכולוגי שהוא 90 אחוז סביר ולא 100. ועיין חזוא על "נשתנו הטבעים" (מה שהוא לא נכון היסטורית, אך נכון מטא-הלכתית)

הלכה שהתקבלה על כלל ישראל לדורותיו והיא בגדר של "טעות". גם אם זה התקבל בגלל טעות , בסוף רצון ה' שנעשה כך. ראה תנורו של עכנאי.

המסר הוא שאין משגיחים בבת קול. אלא מלבנים את ההלכה בשכל ישר.

שחכמים פסקו, ולא מה מצאו בארכאלוגיה בגודל הזית לפני 2000 שנה

שפוסקים הלכה לפי בירור שכלי, ולא לפי עקרונות מיסטיים עמומים ומפוקפקים.

אם אחרי הברור השכלי זה מה שהאומה לדורותיה וחכמיה קבלו - זה ההלכה.

"קבלת האומה לדורותיה" זה לא עקרון מיסטי. אלא הההופעה של ה' דרך הסוציולוגיה של עם האלוהים. ראה כל ספר הכוזרי.

מאותה סיבה שאנו מאמינים שתורה שבכתב אמת, כך אנו מאמינים שמה שקיבלה האומה לדרותיה הוא רצון ה'. "והיכן ציוונו? "זקניך ויאמרו לך" " (גמרא) וראה הערות הרמבן על ספר המצוות בעניין לא תסור מכל אשר יורוך.

א. אין בית דין יכול לסתור את דברי חברו אלא אם כן גדול ממנו בחכמה ומניין

ב. הלכה כבתראי

ג. מנהג שהתקבל מחייב

ד. מנהג המקום מחייב ומנהג מרא דאתרא מחייב את אנשי המקום

ה. ראה גמרא שפסיקת ארץ ישראל מחייבת את בני ארץ ישראל ומנהג חו"ל את בני חו"ל.

ו. התנא שאמר לתלמידו למרות שהם טועים פסוק לפיהם כי אני שמעתי ישירות, אבל אתה שמעת מיחיד והם רבים והלכה כרבים

ז. הרמבם אומר שהתלמוד מחייב את כל עם ישראל כי התקבל על כל עם ישראל

ח. ועוד עקרונות

אולי כדאי שקודם כל תברר האם יש יסודות לבניין שבנית? כי אני חושש שהוא תלוי על בלימה.

לדורותם ולא לחשוב שאני מבין יותר מהם.

היסודות האמוניים הם ההבנה שעם ישראל הוא עם האלוהים, ומאותה סיבה שאני מאמין שתורה שבכתב אמת, כך אני יודע שמה שהאומה קיבלה על עצמה לדורותיה עפ חכמיה זה רצון ה'

תפסיק

ראה את התנא שאמר לבנו לספוק כרוב למרות שהם טועים. כי האב שמע ישירות מרבו, אבל הבן שמע מיחיד ורבים, והלכה כרבים.

ראה רבי עקיבא שאמר לרבי יהושע בעניין מקלו ותרמילו.

באשר למקורות לכך שהלכה כקבלת האומה לדורותיה, @טיפות של אור יודע

כיום פוסקים שכזית זה חצי ביצה ולא זית. לזכרוני גם לקולא וגם לחומרא.

אתה מבין יותר טוב מהם?

לטעון שהם טועים ורק אדם מהרחוב מבין על סמך ממצאים ארכאולוגים, לא שונה מכפירה שבתורה שבעל פה. שניהם מוגדרים "אפיקורס " בגמרא. גם המלעיג על חכמים וגם מי שאורמ אין תורה שבעל פםה מהשמים.

כמו ןאם יש לך רב גדול פוסק שפוסק שזית זה זית והוא מספיק גדול לפסוק זאת, אתה יכול ללכת לפיו. אז זה בגלל סמכות חכמים, לא בגלל הארכאולוגיה

כנ"ל לגבי תכלת ארגמון.

ומקום המקדש גם.

מצוין.

אם אתה נכנס למקום בהר ששום פוסק לא התיר, רק על סמך דעתך האישית, זה לא שונה הרבה מאפיקורס, במחילה.

ב. רק מיעוט מהפוקים סוברים שפוסקי םע םתכלת. רוב הפוסקים לא הולכים עם תכלת כי אומרי םשלא פוסקים על סמך מחקר. וגם יש אומרי םשאין חטא מללכת אם צבע שלא נכון.

ג. צראה לי רב שפוסק כיום כזית בגוד לזית גם לחומרה גם לרקולא

כי לא ביררו את הסוגייה.

אלה שביררו ובכל זאת לא מטילים תכלת, שהם מועטים מאד - חלקם לא השתכנעו, כמו ר' אשר וייס. וחלקם טוענים טענות השקפתיות הזויות, כמו רב חרדי אחד שלא אזכיר את שמו שאמר שזה נכון שזה התכלת, אך בדור הזה עדיף לבטל מצווה דאורייתא מאשר לשנות פסיק ממה שהיה נהוג בדורות קודמים.

שלא פוסקים על סמך מחקר.

לזכרוני הרב עובדיה הרב אלישיב ועוד.

הבא לי רב שפוסק שקוראים מגילה בטו עם ברכה חוץ מירושלים (למרו תשיש ערים עם ארכאולוגיה ברוה שזה שמישוהע)

ואדם צריך לשאוף להיות מספיק תלמיד חכם כדי שיוכל לפסוק לעצמו לפחות ברמת היום יום, שיבין משהו מהחיים שלו ולא יצטרך לשאול רב אם מותר לו לנשום.

אדם צריך להיות בעל ידע מה כתוב במשנה ברורה/ילקוט וססף/שמירת שבת כהלכתה וכדומה. כמובן יש דברי שחכמים מסרו לכל אדם. אם כתוב שבשעת הדחק מותר. ייתכן שלכל אדם מסורה להעריך מה שעת הדחק. אבל את זה צריך לשאו לרב אם אדם יכול להעריך העצמ ואם זה שעת הדחק

רצון ה'? וכי אתה נביא?

יש דברים שמתבררים עם הזמן, יש דברים שנלמדים מטכנולוגיה או מחקר או גילויים ארכיאולוגיים, ואתה מביך את עצמך, אתה לא בסוגיה יש לך סברות של תיכוניסט.

וכי רצון ה' משתמר בצורת חרסים? לא ידעתי זה מפתיע. חשבתי שארכאולוגיה עוסקת בדברים גשמיים, לא בחפירות בעולמות עליונים

וכן לגבי המנורה, יש עוד אבל כל אלה רק בשלוף.

גודל הזית? אתה נביא? או שמא הארכאולוגים חפרו בגן עדן ליד המלאך מיכאל ומצאו שם את גודלי הזיתים שלהם?

זה פטתי לחשוב שהלכה זה פיסיקה, שרק צריך למדוד אותה והנה גילינו

אנא עיין בהם. שום מקום לא מוזכר שפוסקים לפי ממצא מחקר ארכאולוגי. ראה סוגיית עשר חנויות בגמרא על בשר

מאותה סיבה שאני יודע שתורה שבכתב אמת, כך אני יודע שמה שהאומה קיבלה לדורותיה ומה שחכמים לדורותם פסקו זה אמת.

איך אני יודע?

אני פשוט מחפש איפה אלוהים נוכח בעולם. אני רואה שהוא נוכח בעם היחיד שהאתוס הלאומי שלו מבוסס על אלוהים אחד מופשט בורא עולם.

ומכאן שכל מה שהאטמה חדורותיה אומרת זה דבר אלוהים. הן הספר שהתקבל עליה (תורת משה ולא קוראן). והן מה שחכמיה אומרים לדורות.

אדם מהרחוב שפוסק על פי םרשנות אישית מהגמרא בימינו, מוגדר אפיקורס לפי הגמרא, ולפי הגמרא אינו שונה בהרבה מכופר בתחיית המתים.

ב. ראה רמבן על הערות ספר המצוות,שמצוות דרבנן כלל לא מתוקף מצווה מהתורה. אלא מהנחיה כללית לשמוע לזקני האומה

אני נמאס לי להוכיח לך עשרות פעמים שאתה טועה ואתה חוזר לראש.

גמר חתימה טובה.

ובעניין ההלכתי - וכי כבודו מבין יותר מכל חכמי ישראל לדורתיהם ומכל חכמי ישראל גדולי הפוסקי םבדורינו? אני סומך עליהם שלמדו את הסוגיה ההלכתית לעומק. ומקשיב להם. גם אם הייתי למד שנתיים את הסוגיה לא הייתי מגיע לקרסוליהם ולכן אין לי בכלל פה לטעון וטענות כנגדם. לכן זה לא רלוונטי.

כיום כל אחד חושב שהוא יכול לפסוקר לעצמו.

איך אמר יפה הרב יצחק יוסף? מישהו שאל אותו על זה שהוא חושב שמותר לעלות להר הבית. אז הוא ענה לו : "מה אתה שואל אותי שאל את כל פוסקי הדור הזה הגדולים והדור הקודם. אני לא מספיק גדול לעסוק בזה וגם לא אתה".

כלומר אלו שמוסמכים להתיר עגונות. אחזור בי.

בנתיים אין מקור כזה.

וראה דברי @הסטורי למעלה

נשמע שגם בענייני אמונה אתה מסתמך על דברים שמרחפים באוויר. הריני לבשרך שלפי רבותינו הראשונים האמונה מבוססת על בירור שכלי מעמיק. ולא על קבלת הנחות בלתי מבוססות כאקסיומות. לחוויה, לסיפור ולמסורת של עם ישראל יש מקום חשוב בבירור האמונה, אך אלה הן קומות נוספות על גבי קומה בסיסית יותר.

חבל שערב יום כיפור ולחוץ עכשיו, כי לאט לאט אתה חושף בפנינו את חולשות הטענות שלך, ואולי כעבור עוד כמה עשרות תגובות גם אתה תכיר בכך ותתחיל לחקור ולחשב מסלול מחדש.

מאוד. ניתן לומר שמעמיק יותר מכמעט כל האנשים.

אלא שהיריעה קצרה ואי אפשר להאריך.

ב. למה אתה קורא אמונה בבירור שכלי? וכי על פי עיון לוגי בממצאים אפוסטריורים לבד ניתן לדעת אמונה בוודאות? לא. גם טיעון העד אינו וודאי במאה אחוז. ראה דביר הרב קוק שהאמונה אינה שכל ואינה רגש אלא עצם החיים.

יש המון מה להאריך בענין מבחינה פילוספית וסוציולוגית, אשמח לעשות על זה דיון נפרד.

אני שואל אותך כדי לראות שבכלל אנו על אותו גל:

מה זה אומר בכלל "רצון ה'" ומה הכלי לבירור רצון ה' באופן וודאי מוחלט? @דורש טוב לעמי

לא את אופן הבירור שלה.

אך הבה נניח בצד את נושא האמונה, לא נצא מזה. עוד לא הגענו אפילו לשלב בו מישהו מהמתנגדים לקיום ממצוות לולב השנה הגיב אפילו ברמז לגופו של עניין.

זה מה שכל הפוסקים הגדולים סוברים. אני ואתה לא צד בעניין. ניתן לעשו תעל זה חברותא יפה, אבל בפסיקה אין לנו קצה קצהו של סמכות.

ב. בעניין האמוני- עוד פעם, אני חש שכל הגישה שלך על תורה שבעל פה לקויה משורשה. לכן שאלתי - מה זה אומר לשיטתך בכלל המושג "רצון ה' " ואיך מבררי םבוודאות מהו רצון אלוהים?<

מהמפורסמות הרבי מלובביץ שפסק לא לישון בסוכה.

אני יודע שזה מה שאומרים חסידי חב"ד, אך אסור לי להאמין לזה אלא אם כן זה מתברר מעבר לכל ספק.

פסיכולוגי לישון בסוכה (נגיד אם חושב שזה חמור לישון בשל קדושתה) - פטור מדין מצטער פסיכולוגית.

המנהג לא לישון בסוכה הוא מנהג קדום בחבד. אך בצפון מזרח אירופה במילא לא היו ישנים בסוכה בגלל הקור וזה מצטער ממש לכולי עלמא ופטור

מחסידי חב"ד נלמד מה לא לעשות כשהולכים אחר רבותינו.

גם נפעיל את השכל, וגם לא נפרסם בשמם חידושים מופלגים שלא אמרו.

(לא מכוון כלפיך @אריק מהדרום ידידי, אלא כלפי @קעלעברימבאר יקירי).

הם אמרו שהרבי טוען שחבדניק פטור מהסוכה מדין מצטער צער פסיכולוגי.

לגבי זה שצער פסיכולוגי אכן נכלל בדין מצטער פטור- ראה פסוקי םרבי םשהתירו לחתן בשנה ראשונה לא לישו ןבסוכה מדין מצטער פסיכולוגית

שינה בסוכה – חב"דפדיה

מדין מצטער - כפי שביאר הרבי באריכות בשיחות שאמר בהתוועדויות במשך חודש תשרי תש"ל, ולאחר מכן הוגה על ידי הרבי ונדפס בליקוטי שיחות[46] שהנהגתם של אדמו"רי חב"ד שלא לישון בסוכה נבעה מאי יכולתם להירדם בסוכה, היות והרגישו בה את הקדושה. אולם דבריו של אדמו"ר האמצעי היו בעיקר מכוונים לאותם החסידים שלא הרגישו את הקדושה (וממילא לא שלל מהם את אפשרות השינה - שהרי ישנו בו בפועל). אלא שדרש מהם שבעקבות ידיעה זו שבסוכה מאיר אור מקיף על השינה בסוכה לגרום להם צער[47].

"שהרי אילו היה שומע מהרבי על דירה מסויימת שאין לישן שם, הרי מיד היה מוציא משם את מיטתו וכל חפציו וישן בחדר אחר" (שיחת יום שמח"ת תש"ל).

כלומר עצם זה שהוא יודע שהרבי לא ישן בסוכה, גורם לו להצטער פסיכולוגית אם הוא יישן.

זה אמנם מטומטם, אבל כמו שמי שיש לו פוסט טראומה לישו ןבסוכה פטור, גם חבדניק פטור. גם אם הסיבה שמצטער היא הכי מטופשת בעולם. בסוף זה מה שגורם לו צער. ואם אדם עם אוסידי מצטער לשהו תבזסוכה כי לא מסודרת עד שזה גורם לו התקף חרדה- נראה שכנ"ל , על אף שלאדם נורמיל זה נשמע סיב ה מטומטמת, לאדם עם אוסידי זה גורם צער אמיית (כמובן צריך לשאול פסוקים). כנל חבדניק שזה גורם לו צער גדול

לחבדניקים. לחבדניק לישו ןבסוכה זה כמו שאבקש ממך לישון בתוך ארו ןהקודש. ומצטער פטור מהסוכה גם פסיכולוגית. (ראה פוסקים שחתן בשנה ראשונה פטור מסוכה כי זה גורם צער לו ואשתו)

ב. זה לא פסיקה שלו אלא מנהג קדום של חבד (מעריך שזה התחיל בכלל מהקור בלאדי ברוסיה שמטער ממש שם פטור וזה אפליו סכנה בריאותית לישו ןבסוכה)

יש גם חסידות אמשינוב בכל הנוגע לזמנים, יש גם חידושים בכל החסידויות וכמובן נוסח ספרד עצמו שהוא כשלעצמו חידוש.

כמו הרמב"ם והרמב"ן בדיון שלהם בספר המצוות?

זה שזה נוהג גם בדורינו?

אולי אך גם בזמן שהיו חכמים סמוכים מי שהתברר לו שהחכמים טעו, רשאי ולפעמים חייב לנהוג אחרת מהם. כל ההגבלות הן רק לעניין הוראה לאחרים, או לעבור על דבריהם מבלי סיבה המצדיקה זאת. כמו ידיעה שהוראת בטעות יסודהּ.

(גם לגבי הוראה לאחרים יש מקום לדון במצבים של אפרושי מאיסורא, אך נניח לכך).

אבל הוא כותב פה שזה סברא להקשיב לגדולי הפוסקים וסברא הווי כמעט דאאוריתא וחמיר טפי.

ב. מה אתה שואל אותי? שאל את גדול יהפסוקים

לגבי גופו של עניין. וזה שרב יצטט מהשולחן ערוך (אורח חיים תרנח) זה לא נחשב, חייבת להיות בחינה מחודשת של הסוגייה והכרעה בעצם השאלות המועלות לגביה. אחר כך יהיה ניתן בכלל להתייחס לטענה שאתה מפמפם לגבי "גדולי הדור, גדולי הדור". וגם אז חובת הציות להם קיימדת רק בכפוף לתנאים אחדים.

אתה לא יכול לתקוע בשופר בשבת מסברתך האישית

למה אתה מבלבל סתם דברים הוא הביא פוסקים מהשורה הראשונה שהתייחסו לזה.

לגבי שופר דווקא יש מחלוקת שגדולי ישראל חיוו דעתם לגביה לפני כמאתיים שנה.

מסברתך האישית

אך האמת שגם לולא שהתיר, די בכך שחז"ל לא אסרו, ושהראשונים שאסרו - לא ידעו את המציאות, על מנת שיהיה מותר.

אך גם על הצד שיש ספק אם מותר וחובה מדאורייתא או אסור מדרבנן, לכל הפחות לעניין עצם הנטילה - מותר.

כפי שעולה ממה שהתיר המשנ"ב ופוסקים נוספים בעניין סעודה שלישית בין השמשות, כשיש ספק מצווה ספק איסור.

על אחת כמה וכמה במצווה דאורייתא. (אכן, אם רק משום טעם זה, ההיתר לא יהיה תקף לגבי הברכה, אך האמת שגם לברך מותר, אם כי יש מקום להחמיר).

התיר?

יש לי קרוב שלמד במעלה אדומים. לא זכור לי שהוא נוטל בשבת לולב

יהיה לך מושג לגבי הסוגיות לגביהן אתה מחווה דעתך.

יש לך עדות שמישהו שאל אותו והוא התיר לו? לפי מה ששמעתי הוא עצמו לא נטל לולב בשבת

אתה צריך לשאול מפורשות רב. לא לקרוא באיזה מאמר שלא בטוח שהוא למעשה. זה כמו שאלך להרוג ערבים כי קראתי תורת המלך

בכל אופן, לא מספיק לראות איזה מאמר, אלא

א) להיות יהודי שיודע ללמוד גמרא & הלכה.

ב) ללמוד את הסוגייה הרלוונטית ולהגיע למסקנה ברורה בעניין.

ג) וזהו! אין שום חובה לשאול רב אחרי שלבים א ו- ב.

(אני גם לא חושב שיש רב כלשהו שחולק על כך).

אמנם אסור להורות לאחרים אלא אם מתקיימים תנאים מסויימים.

זה ממש קראות הלכתית הגישה הזאת.

אם ככה אין שום משמעות למושג "חכמים". כי כל יהודי יכול לעיין בגמרא כסברתו ולפסוק לעצמו.

ב. תראה לי גדול דור שמורה שאדם יכול לפסוק מסברתו האישית בגמרא כשאין שום פוסק בדורינו שסובר כמוהו

בא לי לפרש את המשנה בעצמי ולחלוק על האמוראים. למה מי הם ולמה שהם ידעו יותר טוב ממני? לי יש ai ולהם לא היה, וגם גיבוי של יוספוס שאומר שלפי הדין היהודי הרבני כורתים איבר או משלמים כופר. והאיי איי מראה לי שהמשנה כמוני ולא כמו האמוראים, ומעכשיו אני פוסק לפי המשנה כהבנתי.

הנה כתוב במשנה שרבי אליעזר סובר עין תחת עין ממש. עזוב אותך מפרשנו תשל אמוראים הם טועים ולא מבינים אני הכי מומחה בעניין. מחר אני מקים בית דין של 3 וחותך את היד למישהו. כתוב במשנה.

הרמבם אמר שהגמרא מחיבת? למה מי זה הרמבם? אני מבין יותר טוב ממנו, לי יש איי איי ולרמבם לא היה

זה באמת האתגר הבא ביהדות כנראה.

תמיד היה כזה דבר אי איי - פרופסור לתלמוד גוי. תמיד היו כאלה.

מעולם לא שמענו שהפוסקי םהלכו להתייעץ עם פרופסורים לתלמוד גויים, למרות שהיו כאלו שהי וגאונים באיי קיו יותר מכל חכמי ישראל ותמיד היו יכולים להעיר את עיני חכמים לפסיקה. בכל זאת מעולם לא שמענו שהלכו להתייעץ איתם לפסיקה. איי איי לא עדיף מפוסק גוי.

ב. בשביל לפסוק צריך לשמש תלמידי חכמים. "כל מי שקרא שנה ולא שימש ת"ח אין זה תלמיד חכם". אי יאיי מעולם לא שימש ת"ח. סברה בהלכה היא לא מדע יבש אלא צורת הסתכלו תעל העולם של נפש שנקנית רק עם התחכחות עם ת"ח. לחשוב שהלכה זה פיסיקה שרק צריך להכניס נוסחאו תזה פטתי. יש ספר עלילתי יפה על זה של הרב חיים נבון, שהמסר שלו שאי אפשר לפסוק הלכה מאלגריתם. קוראים לו 821 לזכרוני והוא נכתב לפני עידו האיי איי

אל תגאג עוד יהיו ספרים שלמים על ai כמו חשמל, חתיכת אתגר ואפילו מעבר.

למשל אם אני מבקש ממנו לעשות היקש לוגי פשוט : שיענה לי האם המשנה ברורה התירה משהו, והוא צריך להצליב שני מקורו תשמנה ברורה. אבל זה כבר שאלה שנשאלה - האם אני יכול לבקש מהפילפיני שלי שיקרא לי את המשנה ברוה א ם הוא מבי ןעברית ולשאול אותו מה המשנה ברורה אמרה? זה לא פסיקה מחודשת.

על פסיקה מחודשת פשיטא שאיי איי לא יכול פסוק. כשם ש2000 שנה פרופסור לתלמוד גוי לא יכל לספוק, וגם לא ברוך שפינוזה או רבנים מומרים, למרות שהיו בין המורמרים הנוצרים גאוני עולם בתלמוד. לא רואה מה ההבדל בין איי איי לביניהם

אך מה עם המקור הרלוונטי עליו דיברנו?

אני לא צד בעניין

וגם הקדמתו למשנה. סמכות התלמוד לא נובע מקבלת האומה - מנהגים כן. סמכות התלמוד נובעת מהסכמת גדולי התורה. וגם תוקף קבלת מסקנות התלמוד איננה מוחלטת.

מכל חכמי ישראל מהרמבם עד ימינו? הם לא פסקו כמוך.

"קבלת האומה" אין הכוונה ההמון בדור מסויים. אלא מה שכל החכמים של האומה קיבלו לדורתיהם. זה היינו הך עם קבלת האומה. כי מעולם לא תמצא שהאומה במשך 500 שנה פוסקת אחרת מכל חכמי ישראל

אני כן חושב שנקודתית פה, אני ורבותיי מבינים את הרמב"ם טוב יותר ממך. למה אתה חושב שבשאלה העקרונית של התוקף ההלכתי של "קבלת האומה" גדולי ישראל לדורותיהם בצד שלך. אנא, היה לפחות פתוח למחשבה שאולי הם דווקא לא.

וספציפית לגבי לולב בשבת וכזית וודאי לגבי תכלת אני משוכנע שהראשונים דווקא היו פוסקים אחרת לוּ ידעו את מה שאנו יודעים היום.

אך אין מה לבוא בטענות כלפיהם - לא היה להם לדון אלא על פי מה שהיה נראה לנגד עיניהם. ו

בסוגיה הנל.

אני מסתמך על גדולי הפוסקים שלא תוקעים בשבת. וודאי אתה ורבותיך לא מבינים יותר טוב מהם.

ב. הדיון על קבלת האומה לא היה על הנושא הספציפי הזה. אלא תשובה כנגד כל המגמה הנאו-קראית המתפשטת בימינו אצל ההמון, כאילו כל בר בי רב יכול לפסוק מעצמו מהבנתו את הגמרא, או מהמחקר הארכראולגי בניגוד לגדולי הפוסקים. וראה דברי @הסטורי למעלה.

אתה מוזמן להגיב לעניין לגבי לולב בשבת או לחילופין לגבי סמכותו של תלמיד חכם לעשות נגד הוראת רוב גדולי דורו בנושא אותו למד לעומק והשתכנע שהם לא צודקים. רצוי גם שתגבה את סברותיך ההלכתיות במקורות הלכתיים. (קונספט חדשני ומעניין, אני יודע....)

שכל גדולי הפוסקם טוענים שאסור לתקוע בשבת בימינו. זהו. נקודה. אפשרל עשו תעל זה דיון תיאורטי אם תבהיר זאת. אך משמע ממך אתה רוצה גם להפוך זאת להלכה.

ב. "חדשני ומעניין"? שכל בר בי רב יפסוק לעצמו תקיעה בשבת על סמך גיבו ימקורות? מאז ומעוםל אדם מרחוב הסתמך על מקור הלכת אחד - כך פסקו הפוסקים. אני לא צד בעניין. מה לא מובן?

ג. אתה רוצה מקורות על כך שהסמכו תהיא אצ לגדולי הפוסקים? שאל את גדולי הפוסקים. אני לא צד בעניין.

ד. אתה רוצה לשאול אמונית מי אמר שרצון ה' זה מה שחכמים פירשו את הגמרא? מצוין. אני צד בעניין ומומחה בזה

אתה צריך להציג טענה חזקה יותר. מה שאני רוצה, הוא שתלמידי חכמים יבחנו מחדש סוגיות אחדות ויעשו כפי מסקנתם. הלוואי וגם יסכימו איתי, אם לא - זה גם בסדר. אבל שישתכנעו שזו האמת, ולא יגידו -כמוך - שאמת מציאותית לחוד ואמת הלכתית לחוד. זה חמןר מצד עצמו, אך חמור שבעתיים כשעוברים על דברי תורה על סמך השקפות מופרכות כאלה.

בהמשך אני מקווה מאד שנחזור לקיים את כל מצוות התורה. והתהליך יצמח באופן טבעי מתלמידי חכמים, אך לאו דווקא גדולי הדור.

"מי אמ שבכלל סנהדרין יש להם סמכות? איזה טענה יש לך להמנע ממצות תקיעה ולוב בשבת?" זה כבר דיון אמוני.

ב. הנה התחלנו בדיון האמוני. תגדיר קודם כל מה זה המושג "אמת מציאותית".

בביאור פרשת "כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט" (דברים יז, ח).

שדיון איזו תורה נכונה, התורה שלנו או מה שהמוסלמים טוענים שזה תורת משה האמיתי זה דיון הלכתי ב"שמור את כל המצווה הזאת".

לא, זה דיון אמוני.

ב. יש אמנם נימוקים הלכתיים למה חובתינו להקשיב לגדולי הפוסקים. אך כנגד טיעונים אלו תמיד ניתן להשיב. הסיבה שאנו מאמינים שטיעונים אלו נכונים היא אמונית, לא הלכתית, כי הלכתית יש מה להשיב.

ענייני הרפואה בגמרא, עד כדי כך שחז"ל אסרו להשתמש בהם כדי לא להכשיל את הציבור, לא הלכו בעיניים עצומות כמוך ואמרו אם זה כתוב אז כתוב, הלכה כבתראי, לא! אסור להשתמש ברפואות שכתובות בתלמוד.

וכן במולד הירח החישובים בגמרא במסכת פסחים פשוט לא נכונים, מסתמכים על אסטרופיזיקה ישנה, זו פשוט טעות וכבר לפני אלף שנה, לא הרבה אחרי חתימת התלמוד כבר שינו את הכל, אף אחד לא נתקע עם הטעות הזאת.

א. הרפואות מעולם לא נספקו להלכה. גם לא בימ יהגמרא. גם רמהם מעולם לא פסק את רפואותיו. זה סכנתא לא איסורא.

ב. יש הלכות עקב רפאוות שעדין אסורות כמו דג עם בשר.

ג. לא נכון. התקופה של החמה היא כפי רב אדא, והיא לא מדויקת אסטרונומית. ולכן יש הפרש של 3 ימים בינה לבין התקופה האסטרונמית. ותקופת שמואל לגבי טל ומטר בחו"ל זה שבועיים הפרש ועדיין פוסקיםאותה להלכה.

ד. את הגאונים כל ישראל קיבלו לכן הם יכלו לשנות דברים בגמרא. אין לנו פוסקי םכמו הגאונים שמקובלים על כולם.

ה. דיברתי על העקרון. עוד פעם - תראה לי כיום גדול פוסקים מתיר עגונות שפוסק שכזית זה בגודל זית גם לחומרא וגם לקולא וגם בענייני דאוריתא. מחכה

ותלמידיהם שקיבלו מהם.

ולגבי רב אדא ושמואל, חלק מחישובים התקבלו למרות שהם נסמכים על אסטרופיזיקה שגויה, הרוב לא, היום הולכים אחרי הלוח.

ב. האם הוא פוסק זאת על סמך ממצא ארכאולוגי או כי יש דעה כזו בראשונים?

ג. הרב חיים מווזלזין וודאי לא פסק על סמך ממצא ארכאולוג יכי עוד לא היה בימיו כזה דבר

ד. שניהם גדולי הדור ומתירי עגונות

@טיפות של אור בטח זוכר מקור מהרב קוק על ענין קבלת האומה בתורה שבעל פה (זכור לי שהוא הביא פעם אבל לא מוצא את השרשור הזה)

מפסקאות של הרב זצ"ל או מכל מקור אגדתי אחר. כי השאלות במוקד הדיון שלנו הן שאלות הלכתיות.

מבחינה רוחנית אני מסכים עם העקרון של קבלת האומה, השגחת ה' על קיום התורה באומה, וכו'.

אך השאלה היא מה המשמעות שלהן. ובפרט - מה המשמעות ההלכתית שלהן. כאן אני צועד בגישת כל חכמי הדורות, (אם כי בדור האחרון לא מן הנמנע שכמה חכמים התבלבלו קצת).

ולא שכל אדם מהרחוב יפסוק בעצמו בגמרא.

מי שמלעיג על חכמים ולא מקשיב להם, מוגדר אפיקורס בגמרא, גם אם מאמין בתורה שבעל פה.

מעולם אחרונים לא אמרו שהם יכולים לעקור את כל פרשנו תהראשונים ולפסוק מהגמרא כאילואין גאונים וראשונים.

זה פטתי לטעון שכל האחרונים יכלו לסבור שכל עניין מה שהראשונים והגאונים קיבלו בעניין תקיעה בשבת מקורו בטעות.

יש רק רב אחד בדורינו שמוביל לגישה חינוכית לא בריאה לדעתי לפי מה ששמעתי משמועות (מקווה שאני טועה והוא לא מחנך כך את תלמידיו), וגם הוא לא יסכים איתך לגבי הקיצוניות שלקחת את זה.

באשר לפסיקה , לא אני ולא אתה מגיעים לקרסולי גדולי הפוסקים. אני מנח ש @הסטורי למד דרכי פסיקה מרב אברום, שאל אותו

גם הרב קוק היה אפיקורוס כי הוא נתן הכשר לפסח לשמן שומשמין לאשכנזים בניגוד לכל שאר חכמי דורו.

צריך לשאול את רב אברום מה הוא חושב על הרב קוק.

אדם מהרחוב - לא.

והוא לא חלק על כל הראשונים בזה.

תקיעת שופר בשבת זה ענין אחר לגמראי

מלכתחילה הנושא לא נסב על עם הארץ אלא על פוסקי הלכה גדולים שדיברו על שופר ולולב בשבת, מה הזזת את הע0שער עכשיו על סברות של אדם מהרחוב זה לא נושא הדיון בכלל בכלל.

עוד עניין ארכיאולוגי, כשהרמבן חלק על רשי על משקל הדינר, הוא הגיע לארץ ישראל ושם הראו לו דינר מהאכיאולוגיה ששוקל כשיטת רשי וחזר הרמבן לפסוק כשיטת רשי.

אבל תגיד לי, האם אחרי כל מה שכתבתי יש סיכוי כלשהו שתפסיק את הסברות שלימדו אותך רבנים קטנים בישיבה התיכונית ותתחיל ללמוד הלכות פסיקה לפני שתגיב בפעם הבאה או שאתה נהנה להתנצח ומבזבז לנו את הזמן?

עניין ארכאולוגי. אתה לא.

עוד פעם, הבא לי גדול דור מתיר עגונות שפוסק שכזית בגודל זית זה גם לחומרא וגם לקולא. או גדול דור שפוסק שלכולי עלמא אמה כשיער המינימלי ומתיר להגיע גם לשטחים השנויים במחלוק תליד העזרה במקדש כיום.

ב. הדיון על לימוד הלכות פסיקה לא רלוונטי. אפילו אלמד חמש שנים אותן לעומק. אני ואתה עדיין לא בקרסולי גדולי הפוסקים לפסוק כנגדם. מה גם שצריך שימוש תלמידי חכמים ולא רק לימוד. כך שגם עכשיו וגם עוד חמש שנים אחרי לימוד אנטנסיבי , אין לנו אלא ללכת לפי גדולי הפוסקים. ואנו לא צד בעניין.

ג. אני מדבר על העקרון שבדבר. לא עכשי ועל דיון הלכתי. יש כיום מגמה נאו-קראית שאנשים מהרחוב פוסי םעל מה שהם מבינים או על סמך ארכאולוגיה, בלי להתחשב בכלל בדעת פוסקים גדולים. דיברתי כנגד זה.

לגבי השאר. עוד פעם - אם יש לך מתיר עגונו תשפוסק לך על כזית וה הבית וכדומה, לף לפיו. אם זה פרשנו תאישי תשלך ואתה הולך לפיה- זה אפיקורוסות

@הסטורי להכריע בעניין. הוא מבין יותר בזה משנינו

יצא לי להתווכח גם איתו על הנושא בעבר אבל אין בעיה שיגיב.

ואני יכול להגיד חד משמעית שאתה טועה על סמך עשרות הראיות שהבאתי ויש לי עוד כמה

למשל הלל ותספורת ותגלחת ביום העצמאות ויום ירושלים ותפילות מנהג ספרד וכל זה בשלוף, אני יכול לשבת איתך ימים שלמים.

הגמרא "נביאים תיקנו להם שאורמים הלל על גאולתם".

זה כלל לא פסיקת האחרונים. ואין שו םראשו ןשטוען לא לומר הלל ביום העצמאות.

פשוט יצאנו מעבדות לחירות וזה לא קרא 2000 שנה. זה לא שינוי ההלכה, פשוט התחדש דין שמעולם לא היה עד עכשיו. כמו חשמל.

ב. הלל בעצמאו תזה גדולי פוסקים פסקו שאלו דברי הגמרא לימינו. לא כל אדם מהרחוב או רב שכונה

הרב בני טבדי מוכיח שזה אכן תלוי במחלוקת ראשונים. אך זה לא מונע מרבותינו המשותפים (וממני הקטן) לברך על ההלל.

הצלה ממיתה לחיים או משעבוד לחירות.

אז לפסוקים בימינו יש על מה להסתמך. מה גם שגדוילי הדור פסקו כך.

אני אומר הלל בעצמאות כי אני מסתמך על גדולי הפוסקים. לא כי כך הבנתי מסברתי

מחלוקות תמיד יש.

הקטע שחלק מגדולי הדור אומרים כך וחלק אומרים כך אז יש על מה להסתמך.

תביא לי מתיר עגונות שפוסק לתקוע בשבת כיום

לא מיניה ולא מקצתיה. אגב אני מזכיר לך שהדיון כרגע הוא לגבי מצוות לולב, לגבי שופר אני דווקא מסכים שאינו דוחה שבת כיום. כי היתה תקנה מפורשת בעניין. מה שאין כן לגבי לולב.

ויחליט שמבחינתו מבחינת פרשנות והאישי תאת הגמרא חשמל בשבת זה לא דאוריתא ולא דרבנן ולא עובהדין דחול, ויסע במכונית חשמלית בשבת לפי דעת והאישית שזה מותר. אינו אפיקורס? וכי יש לך אפיקורוסות גדולה מזו? גם אם מודה שתורה שבעל פה מהשמים

למה שיהיה אסור דבר שלא נאסר אף פעם הפלפולים הם שאוסרים את החשמל הם החידוש בהלכה.

לכל הפחות מצד מנהג שהתפשט בכל ישראל

ובכל מקרה מכאן ראיה שיש חידושים בהלכה ולא הולכים עיוורים אחרי מה שגילו רבותינו.

עוד דבר לאחרונה כל ספרות רפואה והלכה, על כל ענפיה מתחדשת כל הזמן ההלכה, למשל קביעת רגע המוות, וידוא המוות בין מוחי או לבבי, עד לפני פחות ממאה שנה היו קובעים מוות בצורה אחרת לחלוטין ממה שקובעים היום, נפקא מינא גם לתרומת איברים.

שנורת להט זה לא הגחלת של מתכת שגיברו עליה חזל והרמבם. זה חימום בחשמל ולא חימום חיצנוי.

מחר אני בשבת מדליק נורת להט כי אני מבין יותר טוב מכולם. מי מצטרף? מוזמנים גם שני עדים לבוא להעיד בי לסקילה

חדש במדע כמו חשמל.

אין שום גילוי מדעי בקשר לתקיעה בשופר.

וגם קביעת רגע המוות זה רק גדולי הדורות

בשבת. אך תכל'ס אי אפשר להוכיח שזה לא היה בפני בית דין סמוכים. אם כי הסברא נותנת שסברו כדעת הרי"ף שלא הצריך סמוכים, והמנהג של בני ארץ ישראל לא בהכרח בעל רב יותר של מנהג הרי"ף עצמו לתקוע בשבת, ודעתו לא התקבלה על רוב הראשונים ולכן בפועל לצערי באמת אסור לתקוע בשבת.

אך לולב זה שונה.

דיברתי על דבר שהתחדש במציאות.

למשל חשמל.

יש לך חשמל כיום וחזל לא התיחסו אילו, ואין לך בררה אלא לפסוק מאפס.

ב. דוגמא לכזה בשופר - מה דין שמיעת שופר במכשיר שמיעה

כפי שיפה הציג @אריק מהדרום מקודם.

למה אתה טוען שלא פוסקים?

או שאתה מתכוון לטעון שרק לגדולי ישראל מותר לפסוק על פי ארכאולוגיה?

או שרק לראשונים ובדורינו אין סמכות?

או טענה אחרת שהיא מופרכת באותה מידה?

אתגבר על היצר הרע לתהות בציניות מרושעת האם אתה אפיקורוס שחולק על ראשונים...

למה הרמבן פסק והפוסקים בדורותינו לא, זה תשאל אותם. אנ לא צד בעניין.

שוב פעם אתה מתווכח איתי כאילו אני ואתה פוסקי הדור שעושים דיון בינינו. אל תשכח ששנינו לא צד בעניין

ובמחילה, אתה עושה להם עוול בכך.

אני לא מסתיר את העובדה שיש לי ביקורת נוקבת כלפי מקצת רבנים, חרדים בעיקר, שבאמת מחזיקים בעמדות שקשה מאד להשתכנע בצדקתן בדבר היחס בין מציאות והלכה.

אך לטעון באופן שפוסקי דורנו לא פוסקים הלכה על פי ארכאולוגיה?

זה פשוט לא נכון.

מה שכן נכון הוא שיש רבנים שמעלימים עיניהם מלהתעסק בסוגיות שנוגעות לארכאולגיה, כפי שהם בכללי לא מביטים אל מחוץ לד' אמות של הלכה שלהם, ותורמים ליצירת דסוננס בין המציאות וההלכה. אך לא מאיזשהו עיקרון הלכתי.

מה שכן, אין כמעט מקרים בהם המסקנות מממצאים ארכאולוגים מבוססים דיים על מנת לקבוע הלכה על פי הם. ולהבנתי יש גישות שונות איך נכון להתחייס למקרים מסופקים.

הרב נבנצל חרדי? הרב מאזוז חרדי? הרב ברדא חרדי? הרב בן ציון אבא שאול חרדי? הרב משאש חרדי? הרב אוירבך שהלך לקברי צהל חרדי? הגרז"ן חרדי? רובם לא חרדים ולא סרוגים.

ב. ההלכה לא מתחשבת בצבע הכיפה של הפוסק

ג. גם לפני הקמת הזרם החרדי לא פסקו על פי ארכאולוגיה

מלבד הרב יעקב אריאל שהוא גם חרדי מבחינת השמרנות שלו בהלכה, וגם ציוני בלי קשר.

אך איפה ראית שהם קבעו שלא פוסקים על פי דברים שהתבררו בתחום הארכאולגיה ויש לגביהן וודאות?

* חשוב להדגיש שרובו המוחלט של המחקר הארכאולוגי מסתכם בהשערות בלבד, לא על זה אני מדבר.

הרב נבנצאל חרדי? נו באמת. אמנם לא ציוני אבל גם לא "חרדי" הארד קור.

הרב מאזוז ממש לא חרדי. כנל הרב ברדא.

גם הרב בן ציון אבא שאול.

גם את הרב אוירבך והגרז"ן אי אפשר ממש למקם בחרדים. הם פשוט רבנים יהודים, לא משתייכים לאף זרם. בדיוק כמו שהנציב לא השתייך לאף זרם.

הרב משאש ציוני לגמרי ופסק הלל בעצמאות. הרב מרדכי אליהו ציוני לגמרי. הרב אברום שפירא ציוני לגמרי.

ב. מה זה אומר "חרדי מבחינת השמרנות"? כלומר לדידך כל מי שלא הרב גורן הרב ליאור הרב רבינוביץ והרב הלוי הוא חרדי בפסיקה?

ג. ראיתי שזה בדיוק מה שאמרו- על כל מחקר ארכאולוגי הם אמרו שזה לא וודאי. אם יהיה אי פעם תיאורטית מחקר ארכאולוגי שהוא 100 אחוז, נדבר. בנתיים לא מצינו כזה דבר. וארשה לי לחזו תאת העתיד - עד סנהדרין גם לא יהי מחקר ארכאולוגי שכל הפוסקים יסכימו שהוא בגדר וודאי מאה אחז, כי תמיד מימצאו איזה צד למה להטיל בו ספק. כך שדה פקטו מעולם לא יפסקו השמרנים על סמך ארכאולוגיה. מה גם שיש פסיקות מפורשות שצריך לגביהם מסורת. יש פוסקים שאומרים שתכלת והר הבית חייבים מסורת.

שאני חלילה לא מוציא מהתחום את הפוסקים החרדים. זו היתה לא יותר מהערת אגב.

אגב, נשמע שהשתכנעת שאם יש וודאות שנולדה כתוצאה ממחקר הולכים על פיה.

ומשמע מדבריך שחזרת בך ואתה כן מקבל את זה שיש לפסוק על פי המציאות המבוררות ולא על פי טעויות של ראשונים.

אם אכן כך, ברוך הבא למועדון השפויים!

מקווה שהיית איתנו כל הזמן הזה וסתם לא הבנתי אותך..

א. לגבי וודאות במחקר ארכוללוגי - צריך לשאול את הפוסקים. אני חושב שכשם שעד ימינו הפוסקים השמרנים לא יפסקו על סמך ארכאולוגיה, הם גם לא יפסקו בעתיד עד לבוא סנהדרין.

כי הם תמיד ימצאו צד להטיל ספק, שהרי אין כזה דבר ארכאולוגיה 100 אחוז. כנל גניזה קהירית או מחקר מדעי על העבר.

ב. בפועל לא תהיה לך "מציאות מבוררת" שתתגלה לך מלפני אלף שנה, אלא אם כן יבוא נביא ועיד על מציאות. כל מחקר על מציאות מלנפי אלף שנה הוא מקסימום 90 אחוז, לא 100 אחוז. ועובדה ששום פסוק שמרן לא פסק על סמך "מציאות מבוררת" כזאת.

ג. נראה לי שהבתלבלת וחשבת שאני מציב עקרונות הלכתיים.

ולא היא. את העקרונות ההלכתיים אני משאיר לפוסקים ואני לא מבין בהם. אני מדבר על הפילוסויפה של ההלכה. מה ההגיו ןהאמוני שעל פיו אנו רואים שפוסקים מניחים סברות לפסיקה על פיו. לא ההגיון שהם מסבירים ברמת ההלכה, אלא למה הם בוחרים להציב עקרונות מסוימים ולא אחרים.

ההסבר המטא-הלכתי הוא שהאומה לדורותיה תמיד תקבל לדורות את שיטות הפסיקה שהולכות לא לפי מחקר אלא לפי מסורת. הפסוקים כב ריקראו לזה בשמות הלכתיים שונים "מחקר לא מבוסס" "נשתנו הטבעים" וכדומה.

אני מדבר על העקרון המטא הלכתי, למה בכלל האומה לדורותיה קיבלה דווקא עקרונות הלכתיים כאלו. לא מה הנימוק ההלכתי של הפוסקים

כאילו מה שהאומה נוהגת בפועל זה מה שיוצר את ההלכה, עוקר מצוות דאורייתא, מגדיר מחדש הלכות למשה מסיני, ומוציא מהתחום את מי שמקיים את התורה בצורה אחרת.

בסוף אתה מסכים איתי שלפחות בענייני דאורייתא, אם האומה טועה בהבנת התורה - התורה לא נכפפת על פיה, אלא התורה בעינה עומדת והאומה פשוט טועה?

א. לשיטה האמונית המרכזית נראה שפשוט לא ייתכן שהאומה תטעה בזה לעולם. שהרי דבר ה' נוכח בעם האלוהים לדורותיו. ואם זה נראה לך טעות, תבדוק שוב, ואם ארכאולוגיה אומרת כך, הרי זה רק 90 אחוז וכנראה האמת כ10 אחוז (נדמה לי שזה שיטת חזו"א קלאסית).

ב. לשיטה האמונית של פרשנות מסוימת בכוזרי הפרשנות שנשמעת כפשט הכוזרי במאמר שלישי (אני יודע שהרב שרקי סובר כך מפורשות, ויש לזה רמיזות ברב קוק וכך גם משמע מהמדרש על משה ורבי עקיבא), שבעבר ניתן לסנהדרין לדרוש מחדש מצוות דאוירתא כמו ממחרת השבת, אז בהחלט גם נראה שקבלת האומה יכולה לשנות לגמרי דינים שהיו בעבר דאוריתא ונשכחו, כל עוד זה לא חידוש ברגע אלא כך התקבע בפוסקים. כלומר לריה"ל בהחלט ייתכן שנמסר למשה מסיני שכזית זה גודל של זית, אבל האומה קיבלה אחרת אפילו עקב טעות והטעות מחייבת. זה לא כפירה בתורה מהשמים או בנצחיות התורה, כי המצווה "לא תסור מכל אשר יורוך" היא נצחית, וכוללת לשמוע לחכמים שאמרו שכזית זה חצי ביצ הוהתרוה נתנה להם סמכות לשנות דיני דאוריתא.

הנה דברי ריה"ל:

אָמַר הֶחָבֵר: לֹא נֶאֱמַר זֶה אֶלָּא לֶהָמוֹן, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְחַדְּשׁוּ מִשִּׂכְלָם וְיִתְחַכְּמוּ מִדַּעְתָּם וְיִקְבְּעוּ לְעַצְמָם תּוֹרוֹת מֵהַקָּשָׁתָם כְּמוֹ שֶׁעוֹשִׂים הַקָּרָאִים, וּמַזְהִיר לִשְׁמֹעַ מִן הַנְּבִיאִים אַחֲרֵי משֶׁה וּמִן הַכֹּהֲנִים וְהַשּׁוֹפְטִים, כְּמוֹ שֶׁאָמַר בַּנָּבִיא: נָבִיא אָקִים לָהֶם מִקֶּרֶב אֲחֵיהֶם כָּמוֹךָ וגו', וְאָמַר בַּכֹּהֲנִים וּבַשּׁוֹפְטִים שֶׁיִּהְיוּ דִּבְרֵיהֶם נִשְׁמָעִים. וְהָיָה מַאֲמָרוֹ: לֹא תוֹסִיפוּ עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, עַל מַה שֶּׁצִּוִּיתִי אֶתְכֶם עַל יְדֵי משֶׁה וְעַל יְדֵי נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ, עַל הַתְּנָאִים הַנִּזְכָּרִים בַּנְּבוּאָה, וּמַה שֶּׁנִּקְבְּצוּ עָלָיו הַכֹּהֲנִים וְהַשּׁוֹפְטִים מִן ‘הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה’, מִפְּנֵי שֶׁהֵם נֶעֱזָרִים בַּשְּׁכִינָה, וְלֹא יִתָּכֵן לַעֲבֹר עֲלֵיהֶם שֶׁיַּסְכִּימוּ בְדָבָר שֶׁחוֹלֵק עַל הַתּוֹרָה, בַּעֲבוּר רֻבָּם. וְלֹא תַעֲבֹר עֲלֵיהֶם הַטָּעוּת לְחָכְמָתָם הָרְחָבָה הַיְרוּשָׁה וְהַטִּבְעִית הַקְּנוּיָה, כַּאֲשֶׁר קִבְּלוּ, כִּי הַסַּנְהֶדְרִין הָיוּ מְצֻוִּים לָדַעַת כָּל הַחָכְמוֹת, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁמְּעַט שֶׁנִּסְתַּלְּקָה מֵהֶם הַנְּבוּאָה אוֹ מַה שֶּׁעוֹמֵד בִּמְקוֹמָהּ מִבַּת־קוֹל וְזוּלַת זֶה. וֶאֱמֹר, שֶׁלֹּא נַחֲלֹק עִם הַקָּרָאִים בְּמַה שֶּׁהֵם טוֹעֲנִים עָלֵינוּ מִן הַמּוּבָן מִמִּלַּת ‘מִמָּחֳרָת הַשַּׁבָּת’ וְ’עַד מִמָּחֳרָת הַשַּׁבָּת' שֶׁהוּא מִיּוֹם רִאשׁוֹן, וְאַחַר כֵּן נֹאמַר שֶׁאֶחָד מִן הַכֹּהֲנִים אוֹ הַשּׁוֹפְטִים אוֹ הַמְּלָכִים, הָרְצוּיִים עִם דַּעַת הַסַּנְהֶדְרִין וְכָל הַחֲכָמִים, רָאָה כִּי הַכַּוָּנָה מִן הַמִּסְפָּר הַהוּא לָשׂוּם חֲמִשִּׁים יוֹם בֵּין בִּכּוּרֵי קְצִיר שְׂעוֹרִים וּבִכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים, וּשְׁמִירַת שִׁבְעָה שָׁבוּעוֹת שֶׁהֵם שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימוֹת, וְנָתַן לָנוּ דִמְיוֹן בִּתְחִלַּת יוֹם מֵהַשָּׁבוּעַ, לוֹמַר: אִם תִּהְיֶה הַהַתְחָלָה ‘מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה’ מִיּוֹם רִאשׁוֹן – תַּגִּיעוּ עַד יוֹם הָרִאשׁוֹן, לְהַקִּישׁ מִמֶּנּוּ, שֶׁאִם תִּהְיֶה הַהַתְחָלָה מִיּוֹם שֵׁנִי – נַגִּיעַ עַד יוֹם שֵׁנִי. וְ’הָחֵל חֶרְמֵשׁ' מֻנָּח אֵלֵינוּ, בְּכָל עֵת שֶׁנִּרְאֶה שֶׁהוּא רָאוּי – נַתְחִיל בּוֹ וְנִסְפֹּר מִמֶּנּוּ. וְקָבְעוּ אוֹתוֹ שֶׁיִּהְיֶה יוֹם שֵׁנִי שֶׁל פֶּסַח וְלֹא יִהְיֶה בָזֶה סְתִירָה לַתּוֹרָה, וְהִתְחַיַּבְנוּ לְקַבְּלוֹ לְ’תוֹרָה', מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִן 'הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה'' עִם הַתְּנָאִים הַנִּזְכָּרִים. וְשֶׁמָּא הָיָה זֶה בִנְבוּאָה מֵאֵת הַבּוֹרֵא, וְיָכוֹל לִהְיוֹת, וְנִהְיֶה נְקִיִּים מִבִּלְבּוּל הַמְבַלְבְּלִים.

עד שאתה זז מדעתך, אתה זז רק מילמטר. ייקח עוד הרבה זמן עד שנצליח לדלות אותך מבור הקונספציה שלך, ואני לא בטוח שאני רוצה להשקיע את זמני בזה.

אבל לפחות אתה מקבל את זה שמנהג עם ישראל זה לכל היותר סימן שההלכה היא כך, אף פעם לא סיבה. (אני מתכוון לדאורייתא, בדרבנן זה לפעמים אחרת).

במישור האגדתי אפשר לקבל את כל מה שכתבת, (לא שאני מקבל הכל). במישור ההלכתי - חובה לברר את האמת עד מקום שידינו מגעת, בלי להתחשב כלל בדמיונות כאלה.

כשנחדש סנהדרין, הם ידעו טוב את גבולות הגזרה שלהם, אין לי עניין להיכנס לזה.

א. וודאי יש חובה במישור ההלכתי לברר את האמת. אני רק אומר לך שתמיד הפסוקים השמרנים יטענו כנגד כל מחקר מדעי טענות הלכתיות שונות שיטילו בו ספק. החל מ"זה לא וודאי מספיק" דרך "בעניין הזה חייבים מסורת מפורשת" וכלה בדעת קיצון של "השתנו הטבעים".

אני יכול להמר - כשם שהפוסקים השמרנים לא פסקו כמעט עד היום על סמך מחקר, כך עד הסנהדרין הם לא יפסקו. גם אם ישתכלל המחקר הארכאולוגי וכנל.

ב. גם לדעת פרשנות הכוזרי - זה נוגע למה שאירע בעבר. כיו םיש לנו את מסורת הפסיקה וזה מה שיש בדינו. דברי הכוזרי לא באים פסוק הלכה אלא לתאר את האבולוציה בהתפתחות ההלכה. כך שאין לזה נפקא מינא בהלכה.

ג. הרב קוק אומר שכשתהיה סנהדרין היא תפסוק כרב אחא שאפשר לעקור לא תעשה, וכרשב"י שדרשינן טעמא דקרא. נבטל את כל הקרבנות מן החי, כך ששינוי גודל כזית יהיה הדבר הקטן שסנהדרין תעשה, היא תשנה הרבה יותר.

ד. עיין בכל הפוסקים מה גדר יכולת השינוי של סנהדרין. יש אומרים שסנהדרין יכולה להפקיע יהודי לגוי וזה מה עשו לכותים.

פסקו כנגד "מציאות אובייקטיבית" לגבי ממחר תהשבת. שהרי שנה לפני ממחרת השבת היתה תמיד יום ראשון ופתאום הם שינו זאת

כי הם מבינים שהם מכוונים לאמיתת כוונת התורה. אך גם הם לא יכולים לפסוק שכשהתורה מצווה על פטר חמור, היא לא מתכוונת לחמור, אלא לתרנגול.

הם גם לא עקרו את המציאות המתוארת בתורה לעניין מחרת השבת, רק קבעו ש'מחרת השבת' אין הכוונה ליום הבא מיד אחרי שבת בראשית - יום ראשון.

(האמת שהסמכות לדרוש פסוקים לא מסורה רק לסנהדרין, אך נניח לכך, וכיום אף אחד לא בר הכי לעשות זאת).

לפי ריהל שנה אחת עשו ממחרת השבת תמיד בראשון, שנה אחרת אחרי פרשנו תסנהדרי ןזה עבר ליום שני של פסח. אז מה אמיתת התרוה כאן? מה, סנהדרין גילתה שמאות שנים עד אליהם כולם טעו ופתאום הם אלו שצודקים? לא.

פשוט התקופה שהתנתה ודבר ה' במציאות מופיע בצורה שונה.

ייתכן שזה היה המעבר מבית ראשון לשני וגלות השכינה ואובדן הנבואה. כל עוד היהת שכינה - העומר ושבועות היה מסונכרן עם הטבע ולא עם פסח. קדשוה קיימת וקבועה ולא ישראל מקדשינן. ברגע שגלתה שכינה - אז כבר אין קדושה בטבע וזה לא מהחל חרמש בקמה אלא תמיד מיום שני של פסח. סנהדרין הרגישו זאת, דרשו טעמא דקרא כלשהו (לפי דעת רשבי שדרשינן טעמא דקרא), ושינו את ההלכה המקורית, כי דבר ה' הנצחי מופיע בעולם המשתנה בצורה שונה.

ב. לפי רב אחא סנהדרין יכולה לעקר אפילו לאו. ואומר הרב קוק שנספוק בעתיד בסנהדרין כרב אחא.

ג. איך אתה מתמודד עם דברי ריהל? הרי יש פה שינוי נגד "המציאות האובייקטיבית". ואם לסנהדרין אפשר, למה שקבלת האומה בכזית תהיה שונה?

היא בפירוש לא מסרה סמכות זו בידי "מה שנהוג בקרב עם ישראל", או אפילו בידי חכמי המשנה.

אלא על זה שלא הולכים לפי "האמת האובייקטיבית שהיתה בעבר".

ב. כלומר סנהדרין לא מחוייבת לאמת האובייקטיבית, אבל אחרי סנהדרין כן? מה החילוק? למה לגבי סנהדרין כבר אתה לא טוען ש"חותמו של ה' אמת"?

לכן אי אפשר לפסוק על פי מחקר מדעי על טקסטים.

כל ארכאולוגיה לא מבוססת בגדר של "חזקה". כי היא על פי סברו תעקיפות ופחמן 14. זה לא שחזרת בזמן והנה נצב לפניך זית.

ראה סוגיית 10 חנויות בגמרא. לא עושים שם בדיקת מעבדה מאיפה הבשר.

רבנים פוסקים על פי מחקרים מדעיים כדבר שבשגרה.

על אילו מחקרים אתה מדבר?

רק אציין את זה שהרב מרדכי אליהו בדרכי טהרה פוסק להתבסס על בדיקת דם בשתן - לעניין הלכות נידה.

הרב אשר וייס פסק שניתן להסתמך על בדיקה גנטית עבור כל תחום בהלכה מלבד ממזרות. שם לדעתו יש גזרת הכתוב שדבר שבערווה מצריך שני עדים או משהו בסגנון. (האמת שיש קושיות חזקות על ההחרגה הזו שלו, ולפום ריהטא נראה שדעתו יכולה אולי להתאים לשיטת רי"ד בסוגיית 'יכּיר' אך לא לשיטת הרמב"ם ורוב הראשונים)

הרב אריה כ"ץ פסק להקל שלא לחוש לאיסורי ווסתות על סמך בדיקת ביוץ. (זו ההזדמנות בה אתה אמור להזדעק שזה נגד המשנה ולקרוא לו קראי או משהו בסגנון)

ואפשר להביא עוד אלף דוגמאות. או שאתה חושב שיש איזשהו עיקרון הלכתי עתיק שמבחין בין בדיקות מעבדה מסוגים שונים?

הנח את בדיקת פחמן 14 בצד, אני לא מכיר אף סיטואציה בה עלתה טענה כלשהי שיש לקבוע הלכה על סמך בדיקה זו.

שבגלל שמצאנו בגנזיה הקהירית טקסט מסוים, אז נשנה את ההלכה של השולחן ערוך.

לא התכוונתי למחקר מגעי על משהו בהווה.

ב. בדיקת זיתים בעבר שהם בגודל זית של ימינו זה על פי פחמן 14 שזה מוכיח שזה גודל הזית שלפני 2000 שנה

זאת.

יאללה מי מגיע שבת הבאה אני משכיר רכב חשמלי ונוסעים לטייל!

אתה הוא זה שמייתג את העמדה לפיה כל קשר בין ההלכה ומציאות מקרי בהחלט. לטעון שאין מנהג מחייב לגבי חשמל זו קודם כל טעות בהבנת המציאות, רק אח"כ טעות בהלכה.

זה לא במקרה של חשמל. מנהג שמחייב זה רק שהוא מנהג שיש לו בסיס איתן. לחשמל אין בסיס איתן.

מי בא איתי לסוע לים על טסלה בשבת הקרובה?

(נכתב בצניות)

ומשתמש בחשמל בצנעה - עקרונית יהיה לך מותר.

זו תהיה טעות כמובן, אבל כמו כל נושא בהלכה. כל עוד אתה בר הכי ולמדת את כל הסוגיות הרלוונטיות כמו שצריך, אתה רשאי לנהוג כפי הבנתך.

חלק ממה שיפה בתורה זה שגם לגבי בירורהּ הקדוש ברוך הוא לא בא בטרוניא כלפי בריותיו. מותר לטעות, כל עוד עושים כל מאמץ לצדוק. 'ודילוגו עלי אהבה'.

מה שאסור זה להנציח טעויות.

זה כמובן לא סותר את מה שהזהירנו רבי יהודה באבות (ד, יג) "הֱוֵי זָהִיר בַּתַּלְמוּד,

שֶׁשִּׁגְגַת תַּלְמוּד עוֹלָה זָדוֹן".

זו בדיוק הגישה הקראית של ענן בן דוד מייס דהקראות: "חפישו באוריתא שפיר ולא תסמכו על דעתי".

בעצם הרסת את כל המושג תלמידי חכמים. שהרי כל אחד יכול לסבור אחרי עיון מעמיק בגמרא. ומה בדבר שימוש ת"ח? שהרי כתוב בגמרא שכל מ ישקרא שנה ולא שימש ת"J הרי אין זה ת"ח

מה הקשר בין זה לקָרָאוּת?

מה הקשר בין דברים חריפים שאמרו חז"ל על מי שלא משמש תלמידי חכמים ["הרי זה בוּר, הרי זה מגוש, הרי זה גוי"] (סוטה כב,א )

ובין הנושא שלנו?

אגב, קיימת פרשנות לפיה לימןש גמרא זהו עצם שימוש תלמידי חכמים, וכך נראה מרש"י שפירש "ללמוד סברת הגמרא בטעמי המשנה".

אך זה לא הדיון.

הצג נא מקור הלכתי שסותר את מה שטענתי. אחר כך גדף כמה שתרצה.

אמרתי שבהחלט יש מקרים חריגים בהם ההלכה נפסקה בשונה מהמציאות "הארכיאולוגית" (שבטעות מכונה "מציאות" , זה טעות לכנות אותה כך, שהרי אנו חיים בהווה ולא בעבר. רק הגישה היוונית חושבת שהעבר קיים בהווה בשל הממצאים. הגישה האמיתית היא שהעבר אין והווה עדיין, ורק הנרטיב הלאומי של העבר חי בהווה).

לעיני עיננו מתקופת המשנה.

וגם עצי זית עתיקים מאותה התקופה שעוד נושאים זיתים, למשל בשפרעם.

בעלי התוספות, שנאלצו להתפלפל בחשבונות רבים משום שלא ידעו מה זה זית, בטח שלא זית ארץ-ישראלי בינוני - העלו סברא, שהיא ללא ספק שגויה, ובוןדאות מוחלטת היו חוזרים בהם לוּ ידעו שטעו.

ואתה מקודם טענת (להבנתי הדלה) שכיום ההלכה למשה מסיני הזאת השתנתה כי התורה 'צומחת' לפי מה שמתקבל בקרב עם ישראל.

אם טעיתי בהבנת דבריך, (כפי אני מאד מקווה) אנא, אשמח מאד שתתקן אותי.

אלא איך דבר ה' מתקבל באומה וחכמיה בהווה.

העבר האכרולוגי מצוי בשכבות מתות של חרסים. זה לא דבר אלוהים חי באומה.

ייתכן שסנהדרין כן תפסוק על פי ארכאולוגיה, אבל זה כי היא סנהדרין וסמכותה, לא כי הארכאולוגיה כופה אותנו לפסוק לפיה.

ב. אתה סוגד לזיתים או לה'? רצון ה' שתאכל כזית לפי מה שחכמי האומה לדורתיהם הבינו

ג. כזית זה לא הלכה למשה מסיני לזכרוני

ד. גם בפרשנות של גדרי הלכה למשה מסיני יש סמכות לחכמים. למשל לקבוע מה גדר מדויק של ריבוע וכמה סטיה בריבוע תפילין זה כבר פסול, מסור לחכמים

כזה גיבור. הרי כל אחד יכול לפרש לעצמו לא?

אבל אני לא אפול מהכסא אם מישהו ילך לפי הרב שלוש.

מה גם שאני לא נופל מהכיסא למרא קלנועיות של מכון צומת עם מנגנון גרמא שאנשים מגיעים איתם לבית הכנסת, הכל טוב גיבור גדול.

ב. אתה מדבר על הרב שלוש האב זצ"ל, או בנו?

הוא פשוט לא אסר

ישירה.

שמשיהו שאל אותו אם להשתמש בחשמל בשבת והוא אמר לו לא אסור

זה אחד הכללים היחידים שנאכפים בעקביות

כתבתי בזלזול על אדם שכלל לא נושא תואר רב, ומעולם לא הוכר בידי שום ציבור כרב. זה כמובן לא היה לעניין לזלזל גם באדם פשוט , ומתנצל.

ב. אותו אדם שכתבתי עליו כלל לא היה הרב שלוש הבן שליטא. שהוא כמובן רב מכובד באגדתא (ובטח לא על הרה"ג הפוסק הרב שלוש האב זצ"ל)

ורכיבים אחרים שמקובל להגדיר שהפעלתם כרוכה באיסור דאורייתא. רק מציין.

ב. בא לי לפרש שגחלת של מתכת זה רק שהחום הוא חיצנוי. הרי חזל והרמבם בכל ללא דיברו על להניע חום באמצעות "כישוף" בלתי נראה ששמו חשמל. זה בכלל לא דרך חימום ואני בא לי לפרש שנורת להט זה בכלל לא מבעיר. יאללה מי מדליק איתי נורת להט בשבת הבאה?

"מי אמר שחכמים מהגאונים עד ימינו לא עוותו את הגמרא ובעצםאני ודע יותר טוב מהם" כמרתין לותר בשעתו. הדיו ןהוא אמוני, לא הלכתי.

שהרי על כל טענה הלכתית למה לקבל את הראשונים ואחרונים יטעו הטוען "זו פרשנות שלהם! מי אמר שהגמרא סוברת באמת כך?".

בסוף יש טענות הלכתיות של חכמי ישראל למה אנו מחוייבים לפסיקת הגאונים ראשונים ואחרונים. כנגד כל ערעור על טענות אלו - הדיון כבר יהיה אמוני.

אני לא רואה הבדל בין "מי אמר שהראשונים לא עוותו את פרשנות הגמרא" לבין טענת המוסלמים "מי אמר שעזרא לא עיוות את תורת משה"

כמו למשל עודף ההחמרה של הרבנות הראשית בענייני קטניות שאנשים מגיעים לארץ ומגלים שכל כך הרבה דברים יש עליהם חותמת "לאוכלי קטניות בלבד" ללא שום צורך יש הרבה מקום להקל כדרך שנהגו רוב היהודים ולאו דווקא בחסידויות הקיצוניות ביותר.

אבל הרבה מהדברים שמחדשים זו פשוט טעות, טעות ולפעמים טעות נגררת וטעויות ניתן לתקן, ולעל זה הדיון.

שיברתי על בגישה שחכמים מהראשונים עד ימינו טועים בכל הפרשנות שלהם. ואני זורק את כל הראשונים והאחרונים ופוסק בעצמי ישירו תמהגמרא. זו גישה שהיא אפיקורסות

אנא ממך, אל תשתמש במושגים כאלה. אגב אתה מודע שבמשך מאות שנים, לפני שהיו ראשונים, תלמידי חכמים ברמה הבסיסית ביותר פשוט פתחו גמרא, ועשו מעשה על פי הבנתם בסוגייה!

לא שאני ממליץ, אך גם הם היו אפיקורסים על כך שלא כל אחד שלח 200 שאלות בחודש לגאוני בבל כדי לקבל את עמדת גדולי הדור בכל נושא ונושא?

גדולים.

ב. מאז האומה וחכמיה קיבלו על עצמם שלא כל חכם מפרש את הגמרא כרצונו. לעבור על מה שהראשונים קיבלו על עצמם זה פריצת גדר במה שקיבלו חכמים.

ג. לגבי אפיקרוס עיין סנהדרין צט ב - ק א מה מוגזר אפיקורס

(כלומר על המדיניות ההלכתית, לא על הסוגיה הספציפית של נטילה בשבת)

א. אני בעיקרון בצד של "ההלכה היא מה שעם ישראל קבע" - בית המדרש

ב. את המקורות ששיכנעו אותי שההלכה תלויה בקבלת הרבים הבאתי כאן: השרשור הלך שמאלה מדי - בית המדרש

ג. אותי חינכו בישיבה (מאוד מיינסטרימית) שאם אדם לומד סוגיה וכו' לעומק ויש ראשון בדעה שלו הוא יכול לפסוק לעצמו אחרת ממה שכתוב במשנה ברורה וכדומה. המקרה הנוכחי בעייתי יותר בעיניי בגלל מה שכתבתי ב-א'

(לשם השוואה, יש לי חשבון דומה בשביל להקריב בבמות. שיטת רשי, הקדשה על תנאי כדי להמנע מבעיות, יש תקדימים, וכמובן הרווח של קיום מצוות עשה רבות. וזה גם פמיניסטי, כי לרוב השיטות לנשים מותר להקריב בבמה)

(ד. לעשות משהו בצינעה ואז לפרסם את זה בפורום ציבורי נשמע לי אישית כמו תרתי דסתרי )

בו אני נוטל לולב בשבת. אני רק מעורר דיון בבית המדרש בצורה אנונימית. מטרתי, מלבד לאתגר תפיסות מקובעות, באמת היא מחד גם להשמיע את העמדה של הרב ישראל אריאל אותה אני מייצג, וגם לתת במה לדעות שיחלקו עלי ברמה העניינית, דבר שטרם קרה פה. בשנים עברו נטלתי בלא ברכה, ועכשיו שחזרתי על הסוגייה אני כבר לא מבין למה לא לברך. אנא תנו לי סיבה הלכתית לפחות מדוע לא לברך על הנטילה.

אגב, הסיבה העיקרית שיש ליטול בצנעה היא שהנוטל לא יעבור על הוצאה מרשות לרשות.

שזוכרים שתמיד בסוף את ההלכה פוסקים רק לפי הפוסקים

שלדעתי יהיה מוסכם על כולם, אך @קעלעברימבאר יאשים דווקא אותי בהפרתו, (בעוד אני חושב בדיוק אותו דבר לגביו):

בתנאי שמי שמציג עמדות מופרכות ומנותקות מכל מסורות עקרונות הפסיקה והתפתחות ההלכה - יעצור, ילמד את הסוגיות, ויהיה פתוח לשקול מחדש את עמדתו.

בסוף זה מהותי הרבה יותר מכל שאלה הלכתית פרטית.

אני לא צד בעניין. שאל את גדולי הפוסקים

בניגוד להלכה המקובלת קיים גם חשש למחלןקת וקטטה. מה שאין כן בדיון בבית המדרש, בו אנחנו דווקא מעודדים ריבוי דעות, ואדרבה על ידי כך אנו (באופן די ארוני יש לומר) מרבים שלום בעולם.

כל מה שכתבתי בשרשור זה היה כנגד פסיקה למעשה

ועוד: - בית המדרש

על מה מדובר שם?

לכאורה מדובר בסתם אדם שעובר בשאט נפש על מה שכל גדולי דורו אסרו. לא על צורבא מרבנן שחולק עניינית על ההוראה המקובלת.

אך בלי ההקשר אני יכול רק לשער. בלי נדר אפתח את הספר עץ הדר כשיהיה לי גישה אליו.

למה שירשרת להודעה הזאת?

לא הכרתי, פתחתי עכשיו. נחמד, די מקביל לדיון באדר היקר ובלנבוכי (מה מחייב לשמוע בדברי חכמים לשיטת הרמבן) רק בלי היסוד של קבלת האומה. מה השאלה בעצם?..

כל בר בי רב לשיטתך יכול לפסוק כנגד אחרונים? (בטעות שמתי פה ולא במקום אחר)

אוקיי שירשרתי

התשובה כזאת - כי זה מה שגדולי הפוסקים מורים. שאפשר לחלוק על האחרונים אם יש ראשון בצד שלך. (ובהקבלה, זה 'ההלכה' שהתקבלה בעם ישראל. שככה מותר לעשות). במילים אחרות - הם אמרו והם אמרו

בשיעור ו' בישיבה יכול לחלוק על כל האחרונים אם יש ראשון בצד שלך.

ב. תביא לי גם אחד כזה שממש הורה למעשה למישהו (כי יש גם הלכה ואין מורין כן מחששות שונים)

אני כאן כדי לתרום, לא כדי לשכנע אף אחד

אז תביא מקור , בבקשה (מפוסקים בדור שלנו)

ב. אם אין לזה מקור בכתב בשום מקום אלא רק בעל פה אמרו לך, אז כנראה זה הלכה ואין מורין כן.

ג. אם זה נאמר לך בעל פה, כמובן ייתכן שלא הבנת אותם טוב

זו בדיוק הנימה שתגרום לי לחשוב שיש טעם להשקיע בשבילך

לא רוצה להטריח

שלא הזכרתי בשרשור שקישרתי כי שם הדיון היה ספציפי יותר (ואולי הם מובאים בבית ישי, הרבה זמן לא קראתי אותו)

~~~

ריטבא עירובין יג:

שאלו רבני צרפת ז"ל: היאך אפשר שיהו אלו ואלו דברי אלקים חיים, וזה אוסר וזה מתיר? ותרצו כי כשעלה משה למרום לקבל התורה הראו לו על כל דבר ודבר מ"ט פנים לאיסור ומ"ט פנים להיתר. ושאל להקב"ה על זה. ואמר שיהא זה מסור לחכמי ישראל שבכל דור ודור, ויהיה הכרעה כמותם.

~~~

ירושלמי סנהדרין פרק ד הלכה ב:

אמר רבי ינאי: אילו ניתנה התורה חתוכה לא היתה לרגל עמידה. מה טעם? וידבר ה אל משה - אמר לפניו: רבונו של עולם, הודיעני היאך היא ההלכה! אמר לו: אחרי רבים להטות, רבו המזכין זכו, רבו המחייבין חייבו, כדי שתהא התורה נדרשת מ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור. מיניין? ודגל"ו. וכן הוא אומר: אמרות ה אמרות טהורות כסף צרוף בעליל לארץ מזוקק שבעתים. ואומר: מישרים אהבוך.

~~~

והדור רביעי האריך להסביר שכך התורה יכולה להיות נצחית ומותאמת לכל דור:

הקדמת דור רביעי למסכת חולין

אני חושב שכשתהיה סנהדרין אז כמות השינויים בהלכה שנעשה היא אסטרונומית. אבל אנחנו רחוקים ממציאות כזאת

עובד את ה' כאלוהי ישראל כמו שהיה בכל הדורות.

ובמילא הכל לפי כמה עם ישראל התעורר או לא התעורר מתרדמה רוחנית

א. שני כיוונים, שאולי הם מחלוקת ראשונים: 1.הפרי חדש אומר שזה חלק מהכלל הרגיל שכל המצוות שכשרות ביום כשרות מהתורה מעלות השחר, וחזל תיקנו לכתחילה לחכות לנץ החמה כדי לא להתבלבל. ובקרבן הקלו כדי להספיק יותר קרבנות עד התמיד של בין הערביים (טעם שלא שייך בתפילת שחרית שרק מקבילה לתמיד). 2. באמת הזמן לכתחילה מאז שחיטת התמיד, אבל מצווה מן המובחר בנץ בגלל 'ייראוך עם שמש'

ג. לפי הרב נבנצל אין עדיפות בין תפילה לפני הנץ לתפילה אחרי הנץ, רק בנץ יש מעלה

לחלק מהראשונים (בין השאר הרמב"ם) לכתחילה יש לגמור קריאת שמע בנץ ולהתחיל עמידה מיד, וקריאת שמע אחרי/ עמידה לפני זה רק בדיעבד, וגם שם יש דיון האם לשיטתם צריך סמוך לנץ ממש או שכל הזמן שלפני הנץ (מדיוק בין השאר בלשון הרמב"ם), אבל אני לא כל כך מונח בסוגייה, ובכל מקרה להלכה לא חוששים לדעות אלו, מלבד העובדה שעל כולם מוסכם שיש מעלה גדולה בתפילה בנץ.

בנוסף, זכור לי איזה משהו שאולי יש דעות שאם אתה לא קורא ק"ש סמוך לנץ, ועמידה מיד בנץ אז לא סמכת גאולה לתפילה, אבל כאמור זה דעות מיעט קיצוניות ולגבי הדבר הזה אני בכלל לא בטוח שאכן יש דעה כזאת.

ב. שאלת למה בתפילה יש חילוק בין עלות השחר למשהאיר פני המזרח, בניגוד למצוות אחרות

באמת יש שיטות שבכל המצוות גם בדיעבד יוצא רק משאיר פני המזרח (וזה הכוונה "עמוד השחר" במשנה במגילה, או שעמוד השחר שם לאו דווקא)

לדעה שיש חילוק, בתמיד הקלו לכתחילה לפני הנץ בגלל העומס של הקרבנות (פרי חדש), אבל איחרו מעלות השחר למשהאיר פני המזרח בגלל הטעות שהייתה עם הלבנה, שמוזכרת במשנה ביומא (מגן אברהם. ובאמת בדיעבד גם תמיד כשר מעלות השחר)

[על גבי זה, יש לציין שיש שיטות שלתפילה באמת רק הנץ ועלות השחר חשובים, למרות שעלות השחר זה לא משהאיר פני המזרח]

בפשטות מדאורייתא.

מה שכתבת שבדיעבד כשר כשנשחט לפני, זה לפי המג"א.

חשבתי שכתבתי מספיק ברור, אבל אם כתבת כנראה שלא, אז טוב שהדגשת

אך טווח הזמנים לעניין 'זמן תפילה' אינו מוגדר לפי זמן הקטרת האיברים, (שמותר להקטירם אפילו בלילה, אלא שחביבה מצווה בשעתהּ) אלא מוגדר לפי הזמן הכשר (גם אם בדיעבד) - לשחיטת התמידים.

כך שמעלות השחר (לפי המגן אברהם ופרי חדש אף לפני משאיר מזרח, ולאליה רבא וגר"א דווקא משאיר המזרח) עד 4 שעות נחשב זמן תפילה כי עד אז הוא בכלל 'בוקר', וכשר לשחיטה (לפי ר' יהודה שהלכה כמותו).

ולפי דעת השו"ע שלפני הנץ החמה נחשב לזמן דיעבד, אינו משום שאין זה מוגדר 'תוך זמן תפילה', אלא ככל המצוות שביום שמצוותם אחר שתנץ החמה, (או משום שמאבד בכך את האפשרות להתפלל שחרית בזמן המובחר - עם הנץ)

גם טווח 'זמן תפילה' של תפילת המנחה נקבע לפי הזמן הכשר (אף אם בדיעבד) לשחיטת תמיד של בין הערביים, שזמנו מתחיל מחצות היום, עד הערב (לרש"י ולשו"ע- עד צאת הכוכבים, ולתר"י ולגר"א - עד השקיעה). אלא שלגבי מחצית השעה שלאחר חצות - החמירו בין לעניין שחיטת התמיד ובין לעניין תפילה - מחשש טעות. (למג"א וברכי יוסף - אף בדיעבד לא יצא, ולפר"ח וערוה"ש - יצא, וכשיטתם נראה לענ"ד מדברי הראשונים).

א. ביום הכיפורים, מחמת עומס העבודה על הכהן הגדול- שגם נשאר ער בלילה, הצום, ורצון להקדים את עבודת היום כדיי להקדים את הכפרה, הקדימו את הקרבת התמיד. ביום רגיל היה נשחט עם הנץ.

ב. בשעת הדחק ודיעבד אלו שני צדדים של אותה המטבע. פשוט לעשות את זה מראש עושים רק בשעת הדחק, ולאחר מעשה (או בארמית: דיעבד-שעשה) זה תופס. בגלל שזה היתר שקשה לסמוך עליו, סומכים רק במקום הדחק. וידוע הכלל 'שעת הדחק כדיעבד דמי', כלומר דבר שבדיעבד הוא בסדר, בשעת הדחק אפשר לעשות מראש.

ג. זכורני שכן. איני יכול לספק מקורות.

בסדר העבודה היומיומי המתואר במסכת תמיד מתוארת שחיטת התמיד בתחילת פרק ד, וקריאת שמע של אנשי משמר בתחילת פרק ה. ובברייתא למדנו "הקורא את שמע שחרית עם אנשי משמר ואנשי מעמד לא יצא מפני שאנשי משמר משכימין ואנשי מעמד מאחרים", וברור מתוך דברי רש"י בברכות יא: שהברייתא מדברת באופן כללי, ולא רק יום הכיפורים, כך שיוצא ששחיטת התמיד בכל יום היתה עוד לפני זמן 'משיכיר'.

גם במסכת תמיד [פרק ג משנה ב])

ועד שהזכרת מעשר שני תשאל על כל המצוות התלויות בארץ כולל שמיטה ויובל, תרומות ומעשרות.

בארץ.

השאלה היא אם הם כדגים שקונים דגים בכספי מעשר שני, או כמלח מים פטריות וכמהין שלא.

מה הבעיה הטכנית לסוכך באצות? חוץ מזה שרבי ירמיה שאל על סיכוך ביין קפוא הבא מהחרמון...

ואם הגמרא שואלת על סיכוך בהדסים, מה הבעיה הטכנית לסכך באלמוגים? (אפשר גם לשאול על סיכוך בספוג ימי)

כתוב במשנה בכלים שכלי קיבול של שחקקו מאלמוג לא מקבל טומאה כי הוא גידול הים. וגידול הים אינו מקבל טומאה חוץ מעורות כלב המים מפני שהוא עולה ליבשה.

אם כן אינו גידול הארץ.

ראה כלים פרק יז משנה יג, כלים פרק יג משנה ו ותפארת ישראל שם, שבת דף נב ורשי ותוספות שם. מחלוקת האם טבעת אלמוג טהורה בגלל שהיא פשוטי כלי עץ או בגלל שאלמוג נחשב גידולו מהים

וברמבם הלכות כלים פרק א הלכה ג פסק שגם "צמר הגדל בים" טהור משום שנחשב גידולו מן הים)

השאלה אם יש לחלק בין אלמוג למשל שמפורש שהוא מ7 מיני ארזים אלמוג שבים. וגם ענפיו מתפצלים כמו צמח, לבין ספוג ים למשל

מה אתה שואל בעצם? האם הולכים לפי קביעות חז"ל או לפי המציאות שהתבררה?

לגבי אלמוגים ושושנת ים ודומיהם זו שאלה קצת אחרת כי המדע מגדיר אותם כבעלי חיים ולא כצמחים. מה ההגדרות בחזל לכל אחת מהקטגוריות?

לגבי אצות, לא הבנתי למה זה או דגים או פטריות דווקא? למה אצות זה לא כמו חסה או כרוב? השאלה לא מספיק מוגדרת.

אחרת אסור לנו לאכול רובדים של חיידקים נראים לעין.

השאלה שלי היא נגיד שושנת ים זזה כמו חיה, אז האם מבחינת הליכה אחרי מראה העיניים היא חיה מבחינה הלכתית, או בגלל שמחוברת לאדמה היא צמח או כמו פטריות.

פשיטא שאלמוג לא נחשב חיה הלכתית שהרי היצרוים שבתוכו מיקרוסקופים כמו חיידקים (ומה שאנ רואים כאלמוג זה ההפרשה הגירנית שלהם , ולא ניתן לומר היוצא מהטמא טמא, שהרי הם מיקרוסקופים ולא מתחשבים בדבר מיקוסקופי הלכתיית). השאלה אם הוא צומח או דומם. ואם הוא צומח, השאלה אם נחשב גדבר שגידולו מהארץ או מהים (או לא משניהם כמו פטריות). נפקא מינא לקבלת טומאה אם עשו ממנו כלי, לסיכוך בסכך ולקניית בכספי מעשר שני.

לגבי אצות, מכיוון שהן גדלות במים ואין להן שורשים בקרקע אלא רק נאחזות בתפר דק לסלע הקרקעית, השאלה אם נחשבות צומח או כמו פטריות שאין גידולן מהארץ

בכל מקרה, השאלה שלך אכן יותר מוגדרת כרגע - אבל עדיין חסרות ההגדרות ההלכתיות. בהיעדר כאלה, הזואוחוגיה חוזרת לסייע.

מניין הקביעה שלא ייתכן יצור חי שצריך להיות אחוז חזק באדמה? צמח לא רק אחוז בה אלא ניזון ממנה. אלה אחיזות שונות.

לא הכרתי את המושג דבר שגידולו מן הים. תרחיב על זה.

מה שלא זז?

מה שאחוז באדמה?

מה שיונק מהאדמה?

אני לא חושב שבדיקה גנטית המסווגת את האבלוציה של אטתו יצור בעץ הפילוגנטית תהיה נפקא מינא להלכה, כשם שהאדם אינו קוף לפי ההלכה.

ב. מה שאמרתי הוא שמכיוון שאצה לא באמת יונקת מהאדמה אלא רק דבוקה אליה ביתד ואין לה שורשים, השאלה אם היא כמו צמח הלכתית או כמו פטריה (שאין דינה כצמח כי לא גדלה מהקרקע לפי הגמרא), או כמו דומם שגידולו מן הים (כל דבר שגידולו מן הים (נאמר על חיות) כל מה שמפיקים מהם לא מקבל טומאה לפי המשנה , חוץ מכלב המים מפני שפורש ליבשה לעיתים. משנה כלים).

צמח יונק מהאדמה ואינו מוגדר "חיה" הלכתית אלא צמח, גם צמח טורף.

הצתה מאוחרת אמנם, אבל היינו עסוקים בשטויות של בני אדם, וברגע מסוים גם סביב ענייני הקופים.

לי זה נשמע שיש קשר הדוק בין ההלכה לבין המדע, מפני שהניסיון האמפירי מפריד רביית אדם מרביית הקופים הגדולים (וכמובן קופים אחרים, שגם גנטית רחוקים יותר מהמשפחה). יש מקורות הלכתיים שמבדילים בין אדם לבין קוף, אבל הפרטים שהם מספקים כלל אינם מדעיים אלא אגדיים, כגון סנהדרין ק"ט ע"א.

האדם הוא פרימט, אבל לא קוף גדול. לקופים הגדולים 24 זוגות כרומוזומים בגרעיני התאים. לאדם 23 זוגות (ומן הסתם לכל ההומינידים). גם מבחינה פילוגנטית זה מפריד אדם מקוף, אחרת היינו גם קופים וגם בננות. השוני הכרומוזומלי אחראי ככל הנראה לשחרור שרירי הלסת העצומים המחזיקים בגולגולת הקוף, ועושים את מבנה הלסתות הקופי ל"חייתי" כלומר, מלבני. לסת האדם משוחררת מתפיסת הלחץ העצומה הזאת, והיא אליפטית.

מובן שכל זה הוא בהתיישבות מוחלטת עם האבולוציה הדרוויניסטית.

ולא נראה לי שסבר שהם תבוניים או שאדם יכול להוליד מהם. גם אם זה דברי אגדתא. מכאן רואים שרבי יוסי סבר שאם ישנו בעולם יצור דמוי אדם, הוא יטמא באוהל כאדם מריבוי בפסוק.

ב. לגבי שלדים אני לא חושב שהולכים כאן לפי מדע אלא לפי חזקה. אם זה נראה כמו אדם או לא

לפי הירושלמי זה משהו שאנחנו בכלל לא מכירים במציאות ["בר נש... חיי מן טיבורייה"], לפי הערוך אלה בני אדם אבל עם איזו מין מוגבלות ("הגדלים ביערים"), לפי התפארת ישראל שם זה אורנגאוטן. אני לא חושב שיש פירוש מובן ומקובל. לגבי ה"נראה כמו אדם", עדיין לא מתיישב לי מה לחשוב. האם הדניסובים היו "אדם"? אם דניסובי היה "מתגייר", האם היה גיורו מכניסו תחת שם ישראל? אני בספק רב שאתה או אני שאיננו פתולוגים או אנתרופולוגים נתבונן בשלד הדניסובי, נבין שזה היה משהו "אחר", ואנו יודעים בוודאות שזה היה משהו אחר ולא סאפיינס.

אילו זה בני אדם הגרים ביער רק עם מוגבלות הם היו בדין אדם לכל דבר.

"בני אדם הגדלים ביערים" זה כינוי לקופי אדם. כמו שבאינדונזית "אורנג אוטן" פירושו "איש היער" זה לא שחשבו שהוא אדם עם מוגבלות.

ב. לא צריך פה דין "אדם". אלא רק דין לטמא באוהל. רבי יוסי לא סבר שהם אדם לכל דבר, רק לגבי טומאה באוהל.

אם למראה עין הוא רנאה כמו שלד אדם - נראה שלא הולכים לפי המדע אלא לפי מראה העין. כי התורה ניתנה לבני אדם ולא למדענים במעבדה. כנל מותר לאכול חיידקים

(בעל תפארת ישראל על המשנה)

אך סביר הרבה יותר שמדובר בייצור קרוב הרבה יותר לבן אנוש.

מרדכי כסלו טוען טענה מרתקת לפיה מדובר בצאצאי ייצורים דמויי אדם (מיני 'אדם הקדמון') שהיו בעולם לפני בריאת אדם וחווה, אך לא היתה להם את יכולת הדיבור.

בהחלט ייתכן למשל שאדני השדה עשו שימוש בכלים (ברמה מתקדמת בהרבה מהשימוש בכלים שקופים עושים).

פרט של המין הביולוגי "אדם נבון" (סאפיינס)? או אדם, לצורך העניין הומיניד כלשהו, אבל נבון (כי כאמור הדניסובים היו לצורך העניין תבוניים לגמרי, או למשל הננסים של פלורס)?

ולא רק שמות עצם

אם אצות נכללות בעשב והעץ שנבראו ביום שלישי, או בשרץ נפש חיה של המים ביום הרביעי

שאלה מעניינת מאוד! 🧐 מרתק לראות כיצד ההלכה מתמודדת עם יצורים ימיים שמטשטשים את הגבול בין צמח לבעל חיים.

שאצות ושושנות ים (שנראה די פשוט שמותרות הן באכילה ואינן בכלל שרץ המים, אם כי למעשה הייתי מברר זאת בצורה יסודית יותר ולא ממהר לאכלם).

דינן כמו כמהין ופטריות וברכתן שהכל ואינן ניקחות בכסף מעשר ואין מערבין בהן (עירובי תחומין).

וממצוות התלויות בארץ פשוט לי שפטורות.

מחוברת לקרקע.

ויש יצור דמוי שושנת ים שמחובר לקרקע שהוא בעצם מדוזה שזזה וטורפת, והוא מתחלק לכמה מדוזות שמשתחררות ממנו ומשייטות בים בחפשיות. מה דינו כשמחובר לקרקע?

ומה לגבי דין סיכוך בסכך?

אצות כמובן פשיטא שאינן שרץ

התברר לי שחלק ממיני שושנות הים הן בעלות יכולות תנועה שאינן מאפיינות צמחים כלל, ונראה ברור שמינים אלו מסווגים כ"שרץ המים".

יש מינים שיכולים לנטר ממקומן, ויש שבאפשרות לזחול ממקומם על קרקעית הים.

תנועה או חיבור לקרקע?

ואם כן, מה דין צמח טורף? (הוא גם נע קצת כשטורף).

ברור לי שצמח טורף אינו 'שורץ'. דבר שלעולם אינו נעקר כלל ממקום גידולו אינו שרץ. אך אם עוקר את עצמו, באמצעות יכולת התנועה העצמית שלו, נראה לענ"ד שנחשב שורץ, גם אם זה נעשה באיטיות רבה.

הרי כבר שאלת את השאלה הזו בגירסה קצת שונה בשנה שעברה, כאן האם להאשים מישהו זה… - בית המדרש

וכבר אמרת שם את הגיגיך הפוליטיים. מה אתה רוצה עכשיו? כבר הבהרת שם שאתה יודע מה זה אומר, אז בשביל מה לשאול עכשיו?

תגיד ישר מה אתה רוצה

הוא התשובה:

המושג התלמודי "בעיטה בייסורים" (או "המבעט בייסורים") מתאר מצב שבו אדם שבאים עליו קשיים, מכאובים או צרות (ייסורים), מגיב אליהם בכעס, ברטינה, במרדנות או בחוסר קבלת הדין, במקום לקבל אותם באהבה, באמונה או כהזדמנות לחשבון נפש ותשובה.

הביטוי שאוב מעולם החי – כמו שור או חמור שמבעטים באדונם כאשר קשה להם, במקום להבין את המטרה שלשמה מנהיגים אותם.

המקור וההקשר התלמודי

במסכת ברכות (דף ה', עמוד א') ובמקורות נוספים בחז"ל, מודגש הערך של "ייסורים של אהבה" – ייסורים שנועדו לזכך את האדם ולקרב אותו אל הבורא. חז"ל מלמדים כיצד נכון להתמודד עם סבל:

• קבלת ייסורים מאהבה: חז"ל משבחים את מי שמקבל את קשיי העולם הזה בשתיקה ובאמונה, מתוך הבנה שיש להם תכלית רוחנית עמוקה.

• ההפך מבעיטה: מי ש"מבעט" למעשה מפסיד את השכר הרוחני ואת חסד הזיכוך שיכול היה לצמוח מתוך הקושי. במקום שהסבל יביא אותו לצמיחה, הכעס והטרוניה גורמים לו להתרחק עוד יותר.

במדרש ספרי (כי תבא) מובאת השוואה בין דורות שונים, ושם נאמר שמי שמבעט בייסורים מראה קוצר רוח וחוסר הבנה של ההשגחה העליונה, בעוד שגדולי האומה ידעו לבקש ולמצוא את הטוב והתיקון שחבויים בתוך הצרות.

אם תרצה, נוכל להעמיק במקורות המדויקים בגמרא שדנים בייסורים, או לבחון את ההבדל בין ייסורים של אהבה לייסורים של עונש. במה תעדיף להתמקד?

למה? כי מי שמתייסר אך מקבל זאת בהכנעה (יחד עם מה שניתן לשנות), סובל רק מהייסורים. מי שמבעט בייסורים סובל פעמיים, גם מהייסורים וגם המיחס הנפשי הרע שלו והכעס והטרוניא שהם גורמים לו

בא לי לשתות קפה. יהודים יקרים רובם חובשי כפה מקיפים אותי מימין ומשמאל כאילו אני אויר. אני שהתרגלתי בגלות שלעמוד בתור זה למנוע גזל זמן מיהודי (או מכל אדם) עומד ומתייסר. לא בגלל עצמי אלא בגלל אותם יהודים יקרים שעוקפים אותי שביום הדין יראו להם את זה בוידאו. או אותם יהודים שחונים בתחנת אוטובוס ומאלצים אותי ואחרים לרדת לכביש כדי לעלות לאוטובוס.

אז כדי שלא יכפילו יסורי עשיתי חשבון נפש ועשיתי מעשה.

לפני שמטפלים בשלמות ארץ ישראל צריך לטפל בהרבה סוגיות אחרות חשובות לא פחות.

כמו שנאמר "עוון עקבי יסובני".

סליחה על ההטרדה שלי בערב שבת וחג.

שבת שלום ומועדים לשמחה.

ה' יתברך מנסה את האדם בקצת קושי וסבל,

והיצר הרע מסית אותו לדבר עבירה >>>

ואומר לו: אם היית רשע לא היית סובל.

ואין הדבר נכון כלל - כי רוב הרשעים סובלים מאוד מאוד, מחלות, ופרנסה וכו' ועוד צרות רבות.

אמת שהסבל מאת ה'!!!

אבל אל תבעט במצוות ובאמונה כי הרשעים סובלים יותר ויותר.

…. מתייחס לזה כיסורים אז זה בעיטה בייסורים.

אם הוצאתי מהכיס מטבעות לא בערך הנכון ואני לא מתייחס לזה כיסורים אז זה בעיטה בייסורים.

האם נוסעי אייר דובאי צריכים להתיחס למקרה שלהם כיסורים או כנס?

אז תגיד לה'

"אבא רחמני אבא שלי אני אוהב תמיד רחם עליי

אתה טוב אתה אבא טוב רחם עליי..."

ותהיה שמח

ושתסור מהדרך ישלחו לך ייסורים

לרב ארל'ה הראל שיעורים בעפרה

נראה לי שגם בגבעת אסף

הוא מדבר רהוט, לעניין, מתבל בהרבה אנקדוטות, ועוסק ביסודיות בהרבה נושאים מעניינים ופיקנטיים, בהלכה ובאגדה.