ובעז"ה בקרוב אני אקרא את השניים הבאים....

אבל לפי דעתי היא הייתה צריכה לסיים בראשון...

יותר גרוע מהשני?

ולא כל כך הצלחתי להבין את הסוף....

מהקטע שקטניס וג'והאנה הלכו עם הסליל ועד הדף האחרון של הספר....

מישו יכול להסביר לי??

רבים נוטים לבלבל בין מדע בדיוני ובין פנטזיה או להתייחס אל שתי הסוגות כאל מקשה אחת, אולם השתיים נבדלות זו מזו, בעיקר בבסיס העלילה: המדע הבדיוני מבוסס על חוקים מדעיים או מציאות היסטורית קיימת שפותחו לאפיקים דמיוניים, בעוד שהפנטזיה מתרחשת כולה בעולם דמיוני מיסודו. יחד עם זאת, ישנן יצירות שסיווגן אינו מובהק לאחת הסוגות.

משחקי הרעב מנסה לתאר עולם עתידני עם טכנולוגיות מתקדמות כמו הנדסה גנטית וכדו'. אז יותר סביר מד"ב. אבל אם רוצים לדייק זו ספרות דיסטופית.

טוב נו. את צודקת. זה מד"ב.. זה משהו שמבייש את שם המד"ב..

אם כי משהו באווירה שלו מזכירה פנטזיה, זה אכן דיסטופי (או איך שלא מטים את זה)

אחרת היה ז'אנר שהיה נקרא "זבל" ושם היו כל הספרים הגרועים, ובעולם לא היה מד"ב גרוע, ולא פנטסיה גרועה ולא ספרי מתח גרועים ולא רומנים היסטוריים גרועים וכו'...

אז תאהבו את זה או לא, משחקי הרעב זה מד"ב.

תחושת הפנטסיה מן הסתם באה מהעובדה שהגיבורה יורה בחץ וקשת וחלקים נרחבים ממנו מתרחשים ביערות. אבל הקטע שיש איזורים שבהם הטכנולוגיה היא מאד פרימיטיבית לעומת מה שקיים בימינו, למרות שבעולם מתקיימת טכנולוגיה מתקדמת, מתאימים לספרות דיסטופית.

ספר ממש טוב, אני כבר מחכה לראות את הסרט עליו

קרדיט לאברהם איתן שהביא לי את הספר!!!

אחד הספרים העצובים...

אבל הוא נגמר מעולה.

יחסית ל"משחקי הכס"?

או ל"מלחמת האדם הזקן"?

ואולי ביחס ל"סופו של מיסטר Y"?

זה אח"כ נשאר בנשמה.. לא חבל?

יחסית לשאר ספרי הנוער היוצאים כיום, הספר נקי, ואפילו מאוד. נכון, יש בעייתיות (בעיקר בשני, אם אני לא טועה), ועדיין, מרבית הספרים שיוצאים כיום גרועים הרבה יותר ממנו מבחינת צניעות. 

לא, צניעות זו לא הבעיה המרכזית בו, אלא האלימות שהספר מלא בה, הייאוש וכל שאר הרגשות השליליים שיש בו שגורמים לך לתהות האם העולם הוא באמת מקום מרושע עד כדי כך בימנו / לא לתהות, להאמין ולהתעלם מכל הטוב, כי איכשהו - כל מי שטוב בספר הזה מת (או סובל מאוד, מה שאתם מעדיפים, יש בחירה בשפע. <צ>)

לא רק לפי איפה שהם בסקאלה כיום.

סופרים דתיים / חרדיים. 

יש המון ספרים טובים

(ודווקא האיכותיים שבהם)

שהם בהחלט ראויים לקריאה גם באופן אובייקטיבי וגם באופן יחסי.

(נכון שרובם לא נכתבו בתקופה האחרונה, אבל הם עדיין ספרים טובים)

אלו היו הראשונים שעלו לי לראש...

זה ספר מ-מ-ש בעייתי...

אין בו שום 'בעייתיות' מיוחדת. ויחסית לספרי נוער אחרים שקיימים? הוא אחלה.

כי היא הבינה שהיא זו שיזמה את הפצצה, שהרגה את פרים. קוין רצתה לרצוח את פרים כי היא ידעה שזה מה שישבור את קטניס, וככה לקטניס לא באמת יהיה כוח להתנגד אל ההכתרה של קוין בתור נשיאה.

וסתם ככה, כי הסופרת לא רצתה שקוין תהיה הנשיאה D= 

כי היא טובה בדיוק כמו סנואו. (כמעט, לפחות). 

קראתי השבת את השני, איך רעדתי מצמרמורות כשהיא שומעת את אחותה בזירה! (למרות שזו לא באמת היא, אבל בכ"ז...)

רק בגלל העובדה שכל הספר הוא פראי הוא מפתיע,ורק הסוף ככ בנאלי..כל הספרים וכל ההתרחשויות הם מרדשים כל הזמן קורים דברים והסוף לא מפתיד ולא מרגש..אם היא רוצה לסיים ככה את הסיפור אין בעיה..ואני מההתחלה אהבתי את פיטה וידעתי שהם יתחתנו.(כי זה ככ צפוי!!)אז תעשי את החיים שלהם מרגשים..את האהבה שלהם מיוחדת..תייחדי את סוף הסיפור כמו שעשית לכל מה שקרה בספרים..

זו דעתי על סוף הטרוילגיה המהממת הזאת!!

דווקא אהבתי את זה, סוף כל סוף יש להם זמן לרפא את הפצעים ולנסות לקום מקרעים שלהם.

עם גייל היא לא יכלה לחתן אותה כי אז זה היה הורס את הקטע של ההצגה מהספר הראשון..

באמת שזה אחת הסדרות אם לא ה-!! גם אחרי שסיימתי את הספר המשכתי לחשוב עליו ,ואני מרגישה שזה הפך בי משו בפנים לאיודעת להגיד בדיוק מה אבל וואטאבר, גם יש בו קטעים כ"כ יפים שפשוט קראתי וקראתי אותם שוב ובכיתי/העליתי חיוך שוב ושוב כמו איזה מטומטמת חח ...

בס"ד

למה לי לסבול את הבעיות הנפשיות של הכותבת?! לעזאזל.. 

ספר מדהים!!1 רק בעסה שאח שלי לא מסכים לקנות לי אותו מהכרטיס מתנה שלו..

אם אתה גר בסביבות גן שמואל, תבדוק שם, או בחדרה..

את מזה צודקת !!!!!!איזה בעיות נפשיות?!? זה ספר מהמם!!!!

והסופ שלו לא כ"כ מאכזב !רק בגלל  שהקטע שהיא אוהבת אותו באמת ,בסופ

קצר בטרוווווף

אבל אם אתם קוראים את הסדרה הזאת,יחד עם זה שאתם נהנים מהכתיבה, שהיא באמת יודעת למשוך את הקורא - אנא, זכרו לפחות להזדעזע מהרוע שמתואר בספר. אדם בריא בנפשו שזה לא מחריד אותו האירועים בספר (ילדים שרוצחים ילדים, ממשל אכזרי שכזה ועוד...), זה מעיד עליו שהרגש שלו כבר נשחק עד תום עם כל הסרטי אקשן שראה, ספרי המלחמה, הפנטזיה, כל המוות בספרים ,הרציחות - כל זה טישטש  את הרתיעה הטבעית והמוסרית מהדברים הללו. לכן טוב שיחד עם זה שאתם מעריכים את הכתיבה, תסלדו מעצם הרעיון. ואני לא מתכוון מעצם הרעיון של לכתוב את זה - ולזה אגיע עוד שנייה - אלא מעצם הרעיון של עולם חולני ומרושע כל כך.

ואחרי שתרגישו את זה ותפנימו את זה, תבינו יותר טוב מה הסופרת ניסתה לעשות כאן. למעשה, כתב האשמה קולקטיבי, ציני ברמות שלא יאמנו ואירוני עד כדי כאב, נגד תרבות המערב כיום, נגד תרבות הריאליטי, הנהנתנוות על חשבון מוסריות, הרצון לחטט בחייהם של אחרים, רדידות,זולות, שמחה לאיד, רצון תמיד "לראות מי ינצח", בלי לשים לב שבדרך דורכים על הרבה גופות. סוזן קולינס עשתה עבודה נהדרת בספרה, ולמעשה זהו אחד הספרים היותר טובים שיצא לי לקרוא שהם בעצם כתב האשמה כלפי התרבות כיום. בעצם מה שיש כאן זה בדיוק כמו שיש הפגנות,מחאות, חרמות, ועוד כל מיני כלי נשק שאנשים משתמשים בהם כדי להביע שיש משהו שלא מתאים להם ושהם חושבים שהוא שגוי - בדיוק כמו זה, הסופרת כאן מצאה לנכון להילחם בעזרת הכלי הכי טוב שהיא יודעת להשתמש בו. האמנות. הספרות. לא נדיר שמשתמשים באומנות כדי להביע עמדות פוליטיות (סאטירה,קריקטורות וכו'), עמדות חברתיות או לאומיות - זה כלי משחק חזק מאוד בעולם הקשה שלנו, ולכן טוב שהיא השתמשה בו כך. אם רק אנשים יבינו זאת. הרי למעשה, למיטב הבנתי, בסופו של דבר מה שהיא רצתה להעביר במסר הוא:"היי,אנשים,תתעוררו! זה נשמע לכם מגוחך, בלתי אפשרי שיקרה, הרי אנחנו תרבותיים - אבל אני יודעת שאיך שאנחנו צועדים כיום לא ירחק היום שבו גם זה יקרה. קרבות הגלאדיטורים יחזרו לאופנה בשם הריאליטי. לא עוד הישרדות מטופשת של משימות וקפיצות - אלא הישרדות אמיתית. אם לא נתעורר בזמן ונבין את החולניות שאנחנו חיים בה כיום, לאט לאט האישיות שלנו תלמד לסגל זאת כדרך חיים. בואו נצא קצת מכל התרבות של הנהנתנות, של המציצנו, של הרצון להכאיב, לפגוע, לראות את האחר מושפל ואותך עולה- -בואו נהיה קצת יותר אנושיים!" - זה מה שאומרת הסופרת במסר שלה.

לילה טוב!

רק שתדע שאני לא רואה כמעט סרטי מלחמה, וזה נראה לי הספר הראשון שהוא כ"כ אלים שקראתי, אבל בכל זאת אני אוהבת אאותו.

למה?

כובע!

יש לו עלילה מהממת, הסופרת כותבת בקצב מצויין, היא לא מורחת, לא משעממת, לא חוזרת על דברים. 

בקיצור, אחת הסופרות, ואחד הספרים!

זה שהיא כותבת בזמן הווה..

היה לי ממש קשה עם הספר השלישי מכמה סיבות:

1) ממש התעצבנתי על מחוז 13, כאילו  הרגשתי שזה כמעט כמו הקפיטול בקטע של השליטה שלהם על כולם... הם מנצלים את קטניס כמו שהקפיטול ניצלו...

2) כולם מתים בערך

3) הסוף לא טוב- נכון שהיא חייה עם פיטה ויש להם ילדים וכו' אבל היא תמיד תחייה בעבר, בזוועות בצל כל האנשים שמתו... כבר עדיף למות...

מצחיק אותי שלא התעצבנתי שהיא עם פיטה בסוף... כי שנאתי אותו בהתחלה

מתישהו ראיתי בסרט מישהי שהיתה לי מוכרת מסרט אחר, ורציתי לבדוק. הגעתי לויקיפדיה שלה ובקורות חיים היה כתוב שהיא התחילה לדגמן בגיל 3 והתחילה לשחק כמה שנים מאוחר יותר. בגיל 12 התחילה לסבול מאנורקסיה, ומאוחר יותר מדיכאון ופגיעה עצמית, שבגיל 19 התחילה לטפל בהם והתגברה עליהם (יופי הי!!) ועכשיו היא עוד אחת מהשחקניו היפות והמצחקקות שרואים על המסך, שלכו תדעו מה הולך אצלן בפנים...

או נגיד "בית ספר למוזיקה". הם חמודים, מדהים איך הם שרים מהמם ומתוק, כל המדינה מתה עליהם, ו... הם הורסים לעצמם ת'חיים. כי מה יקרה כשהמצלמות יורדות? כשאף אחד כבר לא יסתכל עליהם? כשהם יבינו שהם כבר לא מיוחדים? אתם יודעים איך זה שובר ילד?!

וכל זה בשביל השעשוע שלנו, זה באמת זוועתי... זה מרגיש בסדר רק בגלל שזה בתחום החוק, אבל זה עדיין אכזרי ולא מתחשב בכלל.

ולגבי הספר... את הראשון והשני מאוד אהבתי וגם ראיתי את הסרט (מעולה!) עכשיו אני באמצע השלישי ו... הוא כבד כל כך באווירה שלו... דיכאון... טוב, נראה מה בהמשך. דווקא מתאים לי דיכאון עכשיו... 

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.