ובעז"ה בקרוב אני אקרא את השניים הבאים....

אבל לפי דעתי היא הייתה צריכה לסיים בראשון...

יותר גרוע מהשני?

ולא כל כך הצלחתי להבין את הסוף....

מהקטע שקטניס וג'והאנה הלכו עם הסליל ועד הדף האחרון של הספר....

מישו יכול להסביר לי??

רבים נוטים לבלבל בין מדע בדיוני ובין פנטזיה או להתייחס אל שתי הסוגות כאל מקשה אחת, אולם השתיים נבדלות זו מזו, בעיקר בבסיס העלילה: המדע הבדיוני מבוסס על חוקים מדעיים או מציאות היסטורית קיימת שפותחו לאפיקים דמיוניים, בעוד שהפנטזיה מתרחשת כולה בעולם דמיוני מיסודו. יחד עם זאת, ישנן יצירות שסיווגן אינו מובהק לאחת הסוגות.

משחקי הרעב מנסה לתאר עולם עתידני עם טכנולוגיות מתקדמות כמו הנדסה גנטית וכדו'. אז יותר סביר מד"ב. אבל אם רוצים לדייק זו ספרות דיסטופית.

טוב נו. את צודקת. זה מד"ב.. זה משהו שמבייש את שם המד"ב..

אם כי משהו באווירה שלו מזכירה פנטזיה, זה אכן דיסטופי (או איך שלא מטים את זה)

אחרת היה ז'אנר שהיה נקרא "זבל" ושם היו כל הספרים הגרועים, ובעולם לא היה מד"ב גרוע, ולא פנטסיה גרועה ולא ספרי מתח גרועים ולא רומנים היסטוריים גרועים וכו'...

אז תאהבו את זה או לא, משחקי הרעב זה מד"ב.

תחושת הפנטסיה מן הסתם באה מהעובדה שהגיבורה יורה בחץ וקשת וחלקים נרחבים ממנו מתרחשים ביערות. אבל הקטע שיש איזורים שבהם הטכנולוגיה היא מאד פרימיטיבית לעומת מה שקיים בימינו, למרות שבעולם מתקיימת טכנולוגיה מתקדמת, מתאימים לספרות דיסטופית.

ספר ממש טוב, אני כבר מחכה לראות את הסרט עליו

קרדיט לאברהם איתן שהביא לי את הספר!!!

אחד הספרים העצובים...

אבל הוא נגמר מעולה.

יחסית ל"משחקי הכס"?

או ל"מלחמת האדם הזקן"?

ואולי ביחס ל"סופו של מיסטר Y"?

זה אח"כ נשאר בנשמה.. לא חבל?

יחסית לשאר ספרי הנוער היוצאים כיום, הספר נקי, ואפילו מאוד. נכון, יש בעייתיות (בעיקר בשני, אם אני לא טועה), ועדיין, מרבית הספרים שיוצאים כיום גרועים הרבה יותר ממנו מבחינת צניעות. 

לא, צניעות זו לא הבעיה המרכזית בו, אלא האלימות שהספר מלא בה, הייאוש וכל שאר הרגשות השליליים שיש בו שגורמים לך לתהות האם העולם הוא באמת מקום מרושע עד כדי כך בימנו / לא לתהות, להאמין ולהתעלם מכל הטוב, כי איכשהו - כל מי שטוב בספר הזה מת (או סובל מאוד, מה שאתם מעדיפים, יש בחירה בשפע. <צ>)

לא רק לפי איפה שהם בסקאלה כיום.

סופרים דתיים / חרדיים. 

יש המון ספרים טובים

(ודווקא האיכותיים שבהם)

שהם בהחלט ראויים לקריאה גם באופן אובייקטיבי וגם באופן יחסי.

(נכון שרובם לא נכתבו בתקופה האחרונה, אבל הם עדיין ספרים טובים)

אלו היו הראשונים שעלו לי לראש...

זה ספר מ-מ-ש בעייתי...

אין בו שום 'בעייתיות' מיוחדת. ויחסית לספרי נוער אחרים שקיימים? הוא אחלה.

כי היא הבינה שהיא זו שיזמה את הפצצה, שהרגה את פרים. קוין רצתה לרצוח את פרים כי היא ידעה שזה מה שישבור את קטניס, וככה לקטניס לא באמת יהיה כוח להתנגד אל ההכתרה של קוין בתור נשיאה.

וסתם ככה, כי הסופרת לא רצתה שקוין תהיה הנשיאה D= 

כי היא טובה בדיוק כמו סנואו. (כמעט, לפחות). 

קראתי השבת את השני, איך רעדתי מצמרמורות כשהיא שומעת את אחותה בזירה! (למרות שזו לא באמת היא, אבל בכ"ז...)

רק בגלל העובדה שכל הספר הוא פראי הוא מפתיע,ורק הסוף ככ בנאלי..כל הספרים וכל ההתרחשויות הם מרדשים כל הזמן קורים דברים והסוף לא מפתיד ולא מרגש..אם היא רוצה לסיים ככה את הסיפור אין בעיה..ואני מההתחלה אהבתי את פיטה וידעתי שהם יתחתנו.(כי זה ככ צפוי!!)אז תעשי את החיים שלהם מרגשים..את האהבה שלהם מיוחדת..תייחדי את סוף הסיפור כמו שעשית לכל מה שקרה בספרים..

זו דעתי על סוף הטרוילגיה המהממת הזאת!!

דווקא אהבתי את זה, סוף כל סוף יש להם זמן לרפא את הפצעים ולנסות לקום מקרעים שלהם.

עם גייל היא לא יכלה לחתן אותה כי אז זה היה הורס את הקטע של ההצגה מהספר הראשון..

באמת שזה אחת הסדרות אם לא ה-!! גם אחרי שסיימתי את הספר המשכתי לחשוב עליו ,ואני מרגישה שזה הפך בי משו בפנים לאיודעת להגיד בדיוק מה אבל וואטאבר, גם יש בו קטעים כ"כ יפים שפשוט קראתי וקראתי אותם שוב ובכיתי/העליתי חיוך שוב ושוב כמו איזה מטומטמת חח ...

בס"ד

למה לי לסבול את הבעיות הנפשיות של הכותבת?! לעזאזל.. 

ספר מדהים!!1 רק בעסה שאח שלי לא מסכים לקנות לי אותו מהכרטיס מתנה שלו..

אם אתה גר בסביבות גן שמואל, תבדוק שם, או בחדרה..

את מזה צודקת !!!!!!איזה בעיות נפשיות?!? זה ספר מהמם!!!!

והסופ שלו לא כ"כ מאכזב !רק בגלל  שהקטע שהיא אוהבת אותו באמת ,בסופ

קצר בטרוווווף

אבל אם אתם קוראים את הסדרה הזאת,יחד עם זה שאתם נהנים מהכתיבה, שהיא באמת יודעת למשוך את הקורא - אנא, זכרו לפחות להזדעזע מהרוע שמתואר בספר. אדם בריא בנפשו שזה לא מחריד אותו האירועים בספר (ילדים שרוצחים ילדים, ממשל אכזרי שכזה ועוד...), זה מעיד עליו שהרגש שלו כבר נשחק עד תום עם כל הסרטי אקשן שראה, ספרי המלחמה, הפנטזיה, כל המוות בספרים ,הרציחות - כל זה טישטש  את הרתיעה הטבעית והמוסרית מהדברים הללו. לכן טוב שיחד עם זה שאתם מעריכים את הכתיבה, תסלדו מעצם הרעיון. ואני לא מתכוון מעצם הרעיון של לכתוב את זה - ולזה אגיע עוד שנייה - אלא מעצם הרעיון של עולם חולני ומרושע כל כך.

ואחרי שתרגישו את זה ותפנימו את זה, תבינו יותר טוב מה הסופרת ניסתה לעשות כאן. למעשה, כתב האשמה קולקטיבי, ציני ברמות שלא יאמנו ואירוני עד כדי כאב, נגד תרבות המערב כיום, נגד תרבות הריאליטי, הנהנתנוות על חשבון מוסריות, הרצון לחטט בחייהם של אחרים, רדידות,זולות, שמחה לאיד, רצון תמיד "לראות מי ינצח", בלי לשים לב שבדרך דורכים על הרבה גופות. סוזן קולינס עשתה עבודה נהדרת בספרה, ולמעשה זהו אחד הספרים היותר טובים שיצא לי לקרוא שהם בעצם כתב האשמה כלפי התרבות כיום. בעצם מה שיש כאן זה בדיוק כמו שיש הפגנות,מחאות, חרמות, ועוד כל מיני כלי נשק שאנשים משתמשים בהם כדי להביע שיש משהו שלא מתאים להם ושהם חושבים שהוא שגוי - בדיוק כמו זה, הסופרת כאן מצאה לנכון להילחם בעזרת הכלי הכי טוב שהיא יודעת להשתמש בו. האמנות. הספרות. לא נדיר שמשתמשים באומנות כדי להביע עמדות פוליטיות (סאטירה,קריקטורות וכו'), עמדות חברתיות או לאומיות - זה כלי משחק חזק מאוד בעולם הקשה שלנו, ולכן טוב שהיא השתמשה בו כך. אם רק אנשים יבינו זאת. הרי למעשה, למיטב הבנתי, בסופו של דבר מה שהיא רצתה להעביר במסר הוא:"היי,אנשים,תתעוררו! זה נשמע לכם מגוחך, בלתי אפשרי שיקרה, הרי אנחנו תרבותיים - אבל אני יודעת שאיך שאנחנו צועדים כיום לא ירחק היום שבו גם זה יקרה. קרבות הגלאדיטורים יחזרו לאופנה בשם הריאליטי. לא עוד הישרדות מטופשת של משימות וקפיצות - אלא הישרדות אמיתית. אם לא נתעורר בזמן ונבין את החולניות שאנחנו חיים בה כיום, לאט לאט האישיות שלנו תלמד לסגל זאת כדרך חיים. בואו נצא קצת מכל התרבות של הנהנתנות, של המציצנו, של הרצון להכאיב, לפגוע, לראות את האחר מושפל ואותך עולה- -בואו נהיה קצת יותר אנושיים!" - זה מה שאומרת הסופרת במסר שלה.

לילה טוב!

רק שתדע שאני לא רואה כמעט סרטי מלחמה, וזה נראה לי הספר הראשון שהוא כ"כ אלים שקראתי, אבל בכל זאת אני אוהבת אאותו.

למה?

כובע!

יש לו עלילה מהממת, הסופרת כותבת בקצב מצויין, היא לא מורחת, לא משעממת, לא חוזרת על דברים. 

בקיצור, אחת הסופרות, ואחד הספרים!

זה שהיא כותבת בזמן הווה..

היה לי ממש קשה עם הספר השלישי מכמה סיבות:

1) ממש התעצבנתי על מחוז 13, כאילו  הרגשתי שזה כמעט כמו הקפיטול בקטע של השליטה שלהם על כולם... הם מנצלים את קטניס כמו שהקפיטול ניצלו...

2) כולם מתים בערך

3) הסוף לא טוב- נכון שהיא חייה עם פיטה ויש להם ילדים וכו' אבל היא תמיד תחייה בעבר, בזוועות בצל כל האנשים שמתו... כבר עדיף למות...

מצחיק אותי שלא התעצבנתי שהיא עם פיטה בסוף... כי שנאתי אותו בהתחלה

מתישהו ראיתי בסרט מישהי שהיתה לי מוכרת מסרט אחר, ורציתי לבדוק. הגעתי לויקיפדיה שלה ובקורות חיים היה כתוב שהיא התחילה לדגמן בגיל 3 והתחילה לשחק כמה שנים מאוחר יותר. בגיל 12 התחילה לסבול מאנורקסיה, ומאוחר יותר מדיכאון ופגיעה עצמית, שבגיל 19 התחילה לטפל בהם והתגברה עליהם (יופי הי!!) ועכשיו היא עוד אחת מהשחקניו היפות והמצחקקות שרואים על המסך, שלכו תדעו מה הולך אצלן בפנים...

או נגיד "בית ספר למוזיקה". הם חמודים, מדהים איך הם שרים מהמם ומתוק, כל המדינה מתה עליהם, ו... הם הורסים לעצמם ת'חיים. כי מה יקרה כשהמצלמות יורדות? כשאף אחד כבר לא יסתכל עליהם? כשהם יבינו שהם כבר לא מיוחדים? אתם יודעים איך זה שובר ילד?!

וכל זה בשביל השעשוע שלנו, זה באמת זוועתי... זה מרגיש בסדר רק בגלל שזה בתחום החוק, אבל זה עדיין אכזרי ולא מתחשב בכלל.

ולגבי הספר... את הראשון והשני מאוד אהבתי וגם ראיתי את הסרט (מעולה!) עכשיו אני באמצע השלישי ו... הוא כבד כל כך באווירה שלו... דיכאון... טוב, נראה מה בהמשך. דווקא מתאים לי דיכאון עכשיו... 

תוך כמה זמן אתם מתכננים לענות?

עיין נא בכמה פורומים אחורה בפורום סופרים. כתבתי שם רשימה ארוכה.

בהצלחה!

מצד אחד יש זכויות יוצרים, ומוסר דרך ארץ וכו',

מצד שני יש שיאמרו שזה זוטו של ים וכו'.

ולמה ספרים בדרייב, אם אפשר לשאול? אתה קורא במחשב?

יש אפליקציות טובות לזה, בתשלום סמלי או יותר

אבל אני לא מכירה לעומק כי אני קוראת אותם מודפסים

פשוט יש לי קורא ספרים

ולא בא לי לשלם על כל ספר שאני קורא, אני קורא מלא ספרים ולוקח לי לילה לספר גדול, אז לא חבל על הכסף?

ויפה על הציטוט בחתימה

אילו היה לי כח הייתי קוראת שוב את הסדרה ומוציאה משם ציטוטים יפים לשמור לי

ייצבה אצלי המון יסודות לעבודת השם ולעבודה פנימית.

מי הכי אהבת מהדמויות, ואיזה ספר לדעתך הכי חשוב?

מה הכוונה ספר הכי חשוב? מבחינת מה?

מהדמויות מאוד התחברתי לטורנאל מהספר האחרון אבל יש עוד הרבה

אני חושבת שאיסתרק הוא הספר הכי הכי

אבל הדמות שהתחברתי אליה היא מהללאל

זה שאיסתרק קוצר את המקום הראשון זה דבר מוסכם

אמנם לצערי קראתי את הסדרה בסדר מבולגן, כך שזה מעט פגם לי בקריאת איסתרק שהסוף צפוי... אך חלק גדול מההנאה בקריאה הוא החזרה פעם שניה ושלישית ולא רק העלילה. כך שנותרתי עם הנאה

שקידה במסך,
אני רואה את זה עליי, ככל שאני יותר במסך
ככה אני פחות רוצה לקרוא ספרים...

אבל קראתי לא מזמן את נמר השלג של צ'ינגיס אייטמטוב

ואמנם לא לגמרי גלאט (לא משהו מוגזם או משהו)

אבל... וואו.

תודה על התגובה. אני כל כך אוהבת לנתח ספרים (טובים!)

"והיום איננו כלה" מתעלה עליו מכל בחינה ובייחוד ברמה הטכנית.

אבל אלה שני סיפורים שונים ואני חושב ש"נמר השלג" נוגע בעניינים מאוד מהותיים, בעומקם של דברים.

נראה לי על פניו ספר רציני. כן?

קראתי לפני שנים

ועדיין זוכרת לטובה את הדמויות, העלילה, המסרים.

תהני

יש סקאלה של ספרים, כמו סקאלה של רמה תורנית. ולדעתי זה תלוי בכותב וביראת שמים שלו..

אלה ספרים שהכותב או הספר מדברים על העולם הדתי:

אבידות- מיכאל שיינפלד

וגם מים שאין להם סוף - מיכאל שיינפלד

וגם עד שנגיע הביתה- מיכאל שיינפלד

הרב ליאור אנגלמן כתב ספרים יפים-

לא מפסיקים אהבה באמצע,

קשורה בנפשו

סולם גנבים

הספרים שלו כתובים טוב והדמויות מעניינות.

שמונה דקות אור- של ליהרז טויטו פרומן,

מספר על הרב מנחם פרומן זצ"ל, כביכול מנקודת המבט של אשתו אבל בצורה של סיפור עלילתי מעניין ויפהפה לדעתי.

הקדוש ברוך הוא וארבע רווקות מהשומרון- יפה ממש ברעיון המרכזי וגם הספר עצמו כתוב טוב

השנה שאחרי הפור- אברהם אליצור- ספר טוב באווירה ישיבתית

וכמובן חרשתא- של יהודית קגן. ספר ביכורים אבל כתוב ממש טוב, ברמה איכותית מאד

ספרי סיפורים ששווה לקרוא:

וופלים לימון, של יהודה גזבר

סיפור קטן- ספר שיצא לפני בערך 17 שנים עם הסיפורים של העלון עולם קטן

גלגל חוזר- איתן הוד

חצי חלון, חצי מראה- של מוני אנדר. זה בעצם ספר חרדי אבל אנושי מאד, ולכן הוא לא חרדי קלאסי.

יש עוד כמה, אבל נראה לי זה מספיק להפעם.

ויש גם ספרים חילוניים שאהבתי, לרשימה אחרת

סולם גנבים לא אהבתי - זה של הרב ליאור אנגלמן?!

4 רווקות מהשומרון - לא הייתי ממליצה. לגמרי לא. מאוד לא צנוע

בלשון המעטה. רק הולך ומדרדר. די הזדעזעתי . בכל זאת, בחורה דתית.

אנסה בלי נדר את היתר.

ספרים חילונים אני מכירה , ראי את הרשימה שלי

אם את רוצה, כדי למנוע כפילויות (בערך מלפני חודש וחצי,

חודשיים).

מוכנה לשמוע עוד. אין הרבה ספרים טובים, לצערי.

תבורכי.

ושהמסר שלהם צנוע וטהור?

לי ב"ה יש מספיק ספרים בספריה- קוראת הכל.

ואני חושבת שלפעמים המסרים גדולים יותר מהסיפור עצמו...

באמת בספר "הקב"ה וארבע רווקות מהשומרון" יש תיאור של תהליך שהבחורה עוברת.

כן היא נהיית פחות "שומרת" על ההלכה ועל הגדרות והצניעות.

אבל המסר הוא, ובכן, המסר הוא, שהשם יתברך נמצא איתה. 

שם שום מסר מיוחד מלבד קלות ראש וחוסר גבולות.....לא הרגשתי שום שום הערכה

לבחורה הזו. וגם הספר לא מעניין במיוחד בכלל.

בודאי שהקב"ה נמצא איתנו בכל, אבל אנחנו נעשה את כל התועבות ונאמר בגלגול עיניים צדקני

שהשם איתנו?  במה זה בדיוק מתבטא? מה הקשר שלך לבורא העולם, איך את מבטאת אותו מלבד

לעשות ככל העולה על רוחך ולהגיד שאת מחוברת להשם? זה קצת נוצרי, הייתי אומרת...

אני מדברת על הספר כמובן.

אבל באמת, מעדיפה אם אין ברירה לקרוא משהו לא צנוע

של גויים או חילונים, רק לא פריצות במעטה של יראת שמים.

אני קוראת גם ספרים לא משלנו ולא דתיים ולא עם מוסר יהודי דווקא.

כן מאוד מעדיפה לקרוא ספרים נקיים. אבל לצערי, אין כאלה כמעט.

אם תעייני ברשימת הספרים ששלחתי לפורום פעם, תראי שרוב

הספרים, בעצם, כולם כמעט, הם ספרים לא משלנו.

אם את לא מוצאת את הרשימה, תכתבי לי ואשתדל לחפש ולשלוח

(אם אדע איך, אני די סתומה לגבי כל הקשור למחשבים, טכניקה

וכו'....)

נורא תודה על ההתייחסות שלך. זוכרת שענית לי פעם כששאלתי אם

קוראים שאת קוראת.

וגם אז נראלי יותר צופה אבל גם קורא הרבה (בעיקר בפורום)

כאילו, התחלתי לקרוא, ממש בעמודים הראשונים, ונראה אמנם מחוספס אבל מלבב.

סיימתי זה עתה את "חתול נודד וחברים" ולהערכתי הוא פשוט יפני מדי לקרוא הישראלי. והאמת גם לא כזה מרשים כמו הספר הראשון.

נמר השלג של צ'ינגיס אייטמטוב קצת מסובך לקריאה, לא מדהים ברמה הטכנית כמו והיום איננו כלה, אבל אדיר. לא 100% גלאט אבל בגבול המאופק. מאוד מדכא בהסתכלות הכוללת.

שירה: חוץ מהידועים, ממליץ על דוד פוגל. גם אהבתי את "זמירות ירוקות" של זרובבל גלעד, נדמה לי שתאהבי.

גם די עצוב. אבל שווה. 

לא מכירה את החתול....

אייטמטוב - שמעתי שלא ישווה להיום איננו כלה. אנסה, בלי נדר.

דוד פוגל - משורר שואה, אא"ל (אם איני טועה). נכון?

אני אוהבת את זלדה, מבלי להבין מרגישים ש ז ו   שירה!

אולי את יהודה עמיחי (ממה שקצת קראתי. חוששת קצת מהחילוניות שלו....)

אנסה אולי בעז"ה את חלפי וזרובבל גלעדי גם.

מהו הספר הראשון של חתול נודד...?

קרא, לענ"ד, את חכמת (או מתנת, לא זוכרת, כתבתי ברשימה) היפני; מאוד פשוט במובן החיובי ויפה. יש בו משהו שמעבר.

גם גן הפרחים הלבנים, יפני, מלחמת העולם השניה, מנקודת ראות יפנית. ספר טוב. לענ"ד

סודוקו רוצה לחיות- ילדה שנפגעה בפצצה האטומית על יוון. יפה מאוד ועצוב. מה שמוזר זה שהכותב הוא....גרמני. לא יודעים

כנראה מי הוא. נכנס ונתן את מה שכתב וזהו. נדמה לי.

גיט שעבאס לכולם!

יחסי אליו הוא קצת אמביוולנטי. ממש אהבתי אותו כשקראתי אותו. גם ברמה הטכנית, זה הרגיש שהוא כתוב מצוין וייחודי. העלילה היא קצת צפרדע מתבשלת כזה והחלק הכי טוב בעלילה אני חושב הוא מתי הצפרדע (הקורא) קולטת שהיא מתבשלת. בכיתי לא מעט. ואז ברטרוספקט, הרגיש קצת קיטש. אבל אם זה עובד, זה עובד. אגב, יצא לזה גם סרט – נקי לחתולין, קיטש עוד יותר מהספר, די קלאמזי אבל יש פסקול של הזמרת קוטרינגו שזה נחמד מאוד.

כן דוד פוגל משורר שואה וגם נספה בשואה. שירים מאוד, מאוד כבדים. אבל יפים.

זלדה מהממת. למרות שלא לכל ממש התחברתי. יש לה סגנון כזה מחובר, אנושי ואותנטי, יחד עם העדינות הדתית.

אולי זו סנוביות. (יש בזה משהו....), אבל מהמעט שקראתי, לא התרשמתי במיוחד. 

כן נהניתי מפסיעות (?) בחול של אורנה....(?)

 על מה הספר?

גיט שעבאס!

כנראה שאני שייך לפורום אנשים רגישים

לא קראתי את הספר

ורגישות זו תכונה טובה

עם כל אווזי הבר

היא ניסתה ללמד גיאורפיה כך, נכון? צריכה אולי לנסות שוב.

החלפתי בספריה את הסיפור שלא נגמר - אבל הוא כתוב כולו ב...ירוק!

מבינה את המחבר, אבל קשה לקרוא כך!

וזכור בתור ספר חמוד שאהבתי

לגבי הסיפור שאינו נגמר – חלקו כתוב באדום!

וזה חלק מהעניין, זה ספר ישן וחמוד מהזמן שבו סופרים היו מאוד יצירתיים