ובעז"ה בקרוב אני אקרא את השניים הבאים....

אבל לפי דעתי היא הייתה צריכה לסיים בראשון...

יותר גרוע מהשני?

ולא כל כך הצלחתי להבין את הסוף....

מהקטע שקטניס וג'והאנה הלכו עם הסליל ועד הדף האחרון של הספר....

מישו יכול להסביר לי??

רבים נוטים לבלבל בין מדע בדיוני ובין פנטזיה או להתייחס אל שתי הסוגות כאל מקשה אחת, אולם השתיים נבדלות זו מזו, בעיקר בבסיס העלילה: המדע הבדיוני מבוסס על חוקים מדעיים או מציאות היסטורית קיימת שפותחו לאפיקים דמיוניים, בעוד שהפנטזיה מתרחשת כולה בעולם דמיוני מיסודו. יחד עם זאת, ישנן יצירות שסיווגן אינו מובהק לאחת הסוגות.

משחקי הרעב מנסה לתאר עולם עתידני עם טכנולוגיות מתקדמות כמו הנדסה גנטית וכדו'. אז יותר סביר מד"ב. אבל אם רוצים לדייק זו ספרות דיסטופית.

טוב נו. את צודקת. זה מד"ב.. זה משהו שמבייש את שם המד"ב..

אם כי משהו באווירה שלו מזכירה פנטזיה, זה אכן דיסטופי (או איך שלא מטים את זה)

אחרת היה ז'אנר שהיה נקרא "זבל" ושם היו כל הספרים הגרועים, ובעולם לא היה מד"ב גרוע, ולא פנטסיה גרועה ולא ספרי מתח גרועים ולא רומנים היסטוריים גרועים וכו'...

אז תאהבו את זה או לא, משחקי הרעב זה מד"ב.

תחושת הפנטסיה מן הסתם באה מהעובדה שהגיבורה יורה בחץ וקשת וחלקים נרחבים ממנו מתרחשים ביערות. אבל הקטע שיש איזורים שבהם הטכנולוגיה היא מאד פרימיטיבית לעומת מה שקיים בימינו, למרות שבעולם מתקיימת טכנולוגיה מתקדמת, מתאימים לספרות דיסטופית.

ספר ממש טוב, אני כבר מחכה לראות את הסרט עליו

קרדיט לאברהם איתן שהביא לי את הספר!!!

אחד הספרים העצובים...

אבל הוא נגמר מעולה.

יחסית ל"משחקי הכס"?

או ל"מלחמת האדם הזקן"?

ואולי ביחס ל"סופו של מיסטר Y"?

זה אח"כ נשאר בנשמה.. לא חבל?

יחסית לשאר ספרי הנוער היוצאים כיום, הספר נקי, ואפילו מאוד. נכון, יש בעייתיות (בעיקר בשני, אם אני לא טועה), ועדיין, מרבית הספרים שיוצאים כיום גרועים הרבה יותר ממנו מבחינת צניעות. 

לא, צניעות זו לא הבעיה המרכזית בו, אלא האלימות שהספר מלא בה, הייאוש וכל שאר הרגשות השליליים שיש בו שגורמים לך לתהות האם העולם הוא באמת מקום מרושע עד כדי כך בימנו / לא לתהות, להאמין ולהתעלם מכל הטוב, כי איכשהו - כל מי שטוב בספר הזה מת (או סובל מאוד, מה שאתם מעדיפים, יש בחירה בשפע. <צ>)

לא רק לפי איפה שהם בסקאלה כיום.

סופרים דתיים / חרדיים. 

יש המון ספרים טובים

(ודווקא האיכותיים שבהם)

שהם בהחלט ראויים לקריאה גם באופן אובייקטיבי וגם באופן יחסי.

(נכון שרובם לא נכתבו בתקופה האחרונה, אבל הם עדיין ספרים טובים)

אלו היו הראשונים שעלו לי לראש...

זה ספר מ-מ-ש בעייתי...

אין בו שום 'בעייתיות' מיוחדת. ויחסית לספרי נוער אחרים שקיימים? הוא אחלה.

כי היא הבינה שהיא זו שיזמה את הפצצה, שהרגה את פרים. קוין רצתה לרצוח את פרים כי היא ידעה שזה מה שישבור את קטניס, וככה לקטניס לא באמת יהיה כוח להתנגד אל ההכתרה של קוין בתור נשיאה.

וסתם ככה, כי הסופרת לא רצתה שקוין תהיה הנשיאה D= 

כי היא טובה בדיוק כמו סנואו. (כמעט, לפחות). 

קראתי השבת את השני, איך רעדתי מצמרמורות כשהיא שומעת את אחותה בזירה! (למרות שזו לא באמת היא, אבל בכ"ז...)

רק בגלל העובדה שכל הספר הוא פראי הוא מפתיע,ורק הסוף ככ בנאלי..כל הספרים וכל ההתרחשויות הם מרדשים כל הזמן קורים דברים והסוף לא מפתיד ולא מרגש..אם היא רוצה לסיים ככה את הסיפור אין בעיה..ואני מההתחלה אהבתי את פיטה וידעתי שהם יתחתנו.(כי זה ככ צפוי!!)אז תעשי את החיים שלהם מרגשים..את האהבה שלהם מיוחדת..תייחדי את סוף הסיפור כמו שעשית לכל מה שקרה בספרים..

זו דעתי על סוף הטרוילגיה המהממת הזאת!!

דווקא אהבתי את זה, סוף כל סוף יש להם זמן לרפא את הפצעים ולנסות לקום מקרעים שלהם.

עם גייל היא לא יכלה לחתן אותה כי אז זה היה הורס את הקטע של ההצגה מהספר הראשון..

באמת שזה אחת הסדרות אם לא ה-!! גם אחרי שסיימתי את הספר המשכתי לחשוב עליו ,ואני מרגישה שזה הפך בי משו בפנים לאיודעת להגיד בדיוק מה אבל וואטאבר, גם יש בו קטעים כ"כ יפים שפשוט קראתי וקראתי אותם שוב ובכיתי/העליתי חיוך שוב ושוב כמו איזה מטומטמת חח ...

בס"ד

למה לי לסבול את הבעיות הנפשיות של הכותבת?! לעזאזל.. 

ספר מדהים!!1 רק בעסה שאח שלי לא מסכים לקנות לי אותו מהכרטיס מתנה שלו..

אם אתה גר בסביבות גן שמואל, תבדוק שם, או בחדרה..

את מזה צודקת !!!!!!איזה בעיות נפשיות?!? זה ספר מהמם!!!!

והסופ שלו לא כ"כ מאכזב !רק בגלל  שהקטע שהיא אוהבת אותו באמת ,בסופ

קצר בטרוווווף

אבל אם אתם קוראים את הסדרה הזאת,יחד עם זה שאתם נהנים מהכתיבה, שהיא באמת יודעת למשוך את הקורא - אנא, זכרו לפחות להזדעזע מהרוע שמתואר בספר. אדם בריא בנפשו שזה לא מחריד אותו האירועים בספר (ילדים שרוצחים ילדים, ממשל אכזרי שכזה ועוד...), זה מעיד עליו שהרגש שלו כבר נשחק עד תום עם כל הסרטי אקשן שראה, ספרי המלחמה, הפנטזיה, כל המוות בספרים ,הרציחות - כל זה טישטש  את הרתיעה הטבעית והמוסרית מהדברים הללו. לכן טוב שיחד עם זה שאתם מעריכים את הכתיבה, תסלדו מעצם הרעיון. ואני לא מתכוון מעצם הרעיון של לכתוב את זה - ולזה אגיע עוד שנייה - אלא מעצם הרעיון של עולם חולני ומרושע כל כך.

ואחרי שתרגישו את זה ותפנימו את זה, תבינו יותר טוב מה הסופרת ניסתה לעשות כאן. למעשה, כתב האשמה קולקטיבי, ציני ברמות שלא יאמנו ואירוני עד כדי כאב, נגד תרבות המערב כיום, נגד תרבות הריאליטי, הנהנתנוות על חשבון מוסריות, הרצון לחטט בחייהם של אחרים, רדידות,זולות, שמחה לאיד, רצון תמיד "לראות מי ינצח", בלי לשים לב שבדרך דורכים על הרבה גופות. סוזן קולינס עשתה עבודה נהדרת בספרה, ולמעשה זהו אחד הספרים היותר טובים שיצא לי לקרוא שהם בעצם כתב האשמה כלפי התרבות כיום. בעצם מה שיש כאן זה בדיוק כמו שיש הפגנות,מחאות, חרמות, ועוד כל מיני כלי נשק שאנשים משתמשים בהם כדי להביע שיש משהו שלא מתאים להם ושהם חושבים שהוא שגוי - בדיוק כמו זה, הסופרת כאן מצאה לנכון להילחם בעזרת הכלי הכי טוב שהיא יודעת להשתמש בו. האמנות. הספרות. לא נדיר שמשתמשים באומנות כדי להביע עמדות פוליטיות (סאטירה,קריקטורות וכו'), עמדות חברתיות או לאומיות - זה כלי משחק חזק מאוד בעולם הקשה שלנו, ולכן טוב שהיא השתמשה בו כך. אם רק אנשים יבינו זאת. הרי למעשה, למיטב הבנתי, בסופו של דבר מה שהיא רצתה להעביר במסר הוא:"היי,אנשים,תתעוררו! זה נשמע לכם מגוחך, בלתי אפשרי שיקרה, הרי אנחנו תרבותיים - אבל אני יודעת שאיך שאנחנו צועדים כיום לא ירחק היום שבו גם זה יקרה. קרבות הגלאדיטורים יחזרו לאופנה בשם הריאליטי. לא עוד הישרדות מטופשת של משימות וקפיצות - אלא הישרדות אמיתית. אם לא נתעורר בזמן ונבין את החולניות שאנחנו חיים בה כיום, לאט לאט האישיות שלנו תלמד לסגל זאת כדרך חיים. בואו נצא קצת מכל התרבות של הנהנתנות, של המציצנו, של הרצון להכאיב, לפגוע, לראות את האחר מושפל ואותך עולה- -בואו נהיה קצת יותר אנושיים!" - זה מה שאומרת הסופרת במסר שלה.

לילה טוב!

רק שתדע שאני לא רואה כמעט סרטי מלחמה, וזה נראה לי הספר הראשון שהוא כ"כ אלים שקראתי, אבל בכל זאת אני אוהבת אאותו.

למה?

כובע!

יש לו עלילה מהממת, הסופרת כותבת בקצב מצויין, היא לא מורחת, לא משעממת, לא חוזרת על דברים. 

בקיצור, אחת הסופרות, ואחד הספרים!

זה שהיא כותבת בזמן הווה..

היה לי ממש קשה עם הספר השלישי מכמה סיבות:

1) ממש התעצבנתי על מחוז 13, כאילו  הרגשתי שזה כמעט כמו הקפיטול בקטע של השליטה שלהם על כולם... הם מנצלים את קטניס כמו שהקפיטול ניצלו...

2) כולם מתים בערך

3) הסוף לא טוב- נכון שהיא חייה עם פיטה ויש להם ילדים וכו' אבל היא תמיד תחייה בעבר, בזוועות בצל כל האנשים שמתו... כבר עדיף למות...

מצחיק אותי שלא התעצבנתי שהיא עם פיטה בסוף... כי שנאתי אותו בהתחלה

מתישהו ראיתי בסרט מישהי שהיתה לי מוכרת מסרט אחר, ורציתי לבדוק. הגעתי לויקיפדיה שלה ובקורות חיים היה כתוב שהיא התחילה לדגמן בגיל 3 והתחילה לשחק כמה שנים מאוחר יותר. בגיל 12 התחילה לסבול מאנורקסיה, ומאוחר יותר מדיכאון ופגיעה עצמית, שבגיל 19 התחילה לטפל בהם והתגברה עליהם (יופי הי!!) ועכשיו היא עוד אחת מהשחקניו היפות והמצחקקות שרואים על המסך, שלכו תדעו מה הולך אצלן בפנים...

או נגיד "בית ספר למוזיקה". הם חמודים, מדהים איך הם שרים מהמם ומתוק, כל המדינה מתה עליהם, ו... הם הורסים לעצמם ת'חיים. כי מה יקרה כשהמצלמות יורדות? כשאף אחד כבר לא יסתכל עליהם? כשהם יבינו שהם כבר לא מיוחדים? אתם יודעים איך זה שובר ילד?!

וכל זה בשביל השעשוע שלנו, זה באמת זוועתי... זה מרגיש בסדר רק בגלל שזה בתחום החוק, אבל זה עדיין אכזרי ולא מתחשב בכלל.

ולגבי הספר... את הראשון והשני מאוד אהבתי וגם ראיתי את הסרט (מעולה!) עכשיו אני באמצע השלישי ו... הוא כבד כל כך באווירה שלו... דיכאון... טוב, נראה מה בהמשך. דווקא מתאים לי דיכאון עכשיו... 

בלי לתרגל בדיבור לא תתקדם לשום מקום וגם לא תדע מה הרמה האמיתית שלך

בכל פרק יש עוצר מילים

אבל הוא משני לקטעי דו-שיח

פרקטיים שמגיעים מייד לאחריו

וזה כבר משהו הנקודה היא

שקשה לחבר את הנקודות ללא

דו שיח אמיתי או פרקטיקת שטח

למשל ללכת בשוק הערבי

ולנהל משא ומתן עם הסוחרים

או דיבור בקבוצה או בחבורה

חכן גם שאלתי אם יש פה עוד מישהו

שמעוניין ללמוד ערבית או שאסתפק

בללמד את הילד הזה בחווה שלא הולך

לבית ספר חחח 😅😅

מבוגרים שיודעים אידיש ובכלל.....אוהבת ללמוד שפות,

אפילו יוונית, רוסית וכו', אבל לאחרונה מרגישה שקודם

כל ללמוד את השפה שלנו, היהודית.

נשמע פחות אטרקטיבי אבל אמיתי ונכון יותר.

ערבית אני שונאת. שפה מכוערת.

כשלומדים שפה כלשהי, חרף המטענים הרגשיים, מגלים את היופי שלה. בין אם מדובר בערבית או בגרמנית.

הראשונה - היא כן מכוערת בעיני. גרונית כזו, לא נעימה.....

חושבת שיש שפות שגם בלי להבין אותן, הצליל שלהן נעים לאוזן -

הן רכות כאלה, זורמות....

הספרדית הדרום אמריקאית, גם הפרסית, נראה לי...

לא נעימות לאוזני השפות הגרוניות, או הקצרות-קטועות (סינית למשל)

מדברת על הצליל, לא על העושר הלשוני וכו'.

גם השפות הסקנדינביות, למרות שדומות לגרמנית (חוץ מהפינית) -

רכות ונעימות יותר מגרמנית. בעיני, כלומר, באוזני, לפחות.

לא יודעת איך אנחנו נשמעים, גם לא הכי רכים נראה לי....

בשם בסמה.

כנראה היא קפצה לי, כי פה בבית יש לי ילדים שמנסים ללמוד ערבית🤭 (אני אישית לא מסוגלת לשמוע את השפה הזו, אף שמבינה שחשוב ללמוד אותה)

בכל אופן, הבן שלי לומד ערבית מסבא שלו, יליד עירק.

נשמע שהכי טוב לחפש דובר ערבית (יהודי!) ואיתו לה אמן על מה שלמדת...

אני מציע לך להאזין המון לרדיו ולשמוע את השפה הערבית גם אם אתה לא מבין הכל באותו רגע. אתה תתרגל לניב ולמבטא ובהמשך כשתכיר את המילים תתחיל גם להבין.

גם ככה הכל שם אותו דבר, שנאת יהודים ומדינה פלסטינית

אם אתה מחפש לתרגל דיבור בערבית, בדיוק בשביל זה פיתחתי בוט AI שמאפשר לנהל שיחות בערבית מדוברת (פלסטינית־עירונית).

אפשר לדבר עם דמויות שונות בסיטואציות מהחיים, כמו קניות בשוק או שיחה עם חבר, והבוט גם יודע לתקן טעויות ולעזור להשתפר.

היתרון הוא שאפשר לתרגל מתי שרוצים, בלי להיות תלויים בפרטנר לשיחה.

אם מעניין אותך, אשמח לשלוח לך קישור להתנסות 🙂

אחרי בת-שאול ברחתי כל עוד רוחי בי.

אחרת אני שוב אתמכר. לא ולא אדוני.

אחזור רק בעוד זמן ואשלים בבינג'.

הוא אכן סופר מרענן ומקורי. אמנם לפעמים הוא קצת הולך לקצה הגרפי של כל מיני זוועות, אבל בסך הכל מרתק ומוצלח ומפתיע.

יש לך רק 20 ומשהו פרקים של הסיפור החדש להשלים

אני מבין שהוא לא פיתח בסוף את ליה, אה?

אבל ממתי אני הדוברת שלו? לך תראה בעצמך מה הוא כתב היום

שלושה פרקים רק עליה, שהיא נוסעת לצפון למצוא להקה. וגם הוא הודיע שכמראה היא תהיה הדמות הראשית בספר הבא.

אין פרק היום, אז בינתיים קבלו תמונה של ליה שמחכה כבר לספר הבא שיוקדש לה - "מלכת הערוב"

לחסוך לאנשים שפחות אוהבים אימה ופעולה וכאלה...

לא קוראת ספרות ישראלית. משום מה לא נראית לי טובה. וגם לא נקייה. כאילו בלי זה,

הספר לא ייקרא.

קראתי את אהרן אפלפלד (אני מתכוונת לסופר שכותב על השואה);

כותב טוב לדעתי, אבל מה, מדכא....

ספרי אימה - לא מספיק מה שקורה מסביב? במציאות שלנו? זו לא אימה מספקת?

אבל אולי סוג כזה של ספרות דווקא משחרר קצת. כמו ספרי מתח וכאלה.

אגב מי שאוהב ספרים העוסקים בבעלי חיים (אני חוזרת לנושא האהוב עלי בכפייתיות...)

אז:

ג'יימס הריוט. וטרינר אנגלי בשנות לפני ובזמן מלחמת העולם השנייה, בבריטניה.

לא קשור למלחמה בכלל (מלבד ספר אחד שבו גוייס לצבא בפרוץ מלחמת העולם)

מתוק. אנושי. חוש הומור. מקסים. צפון אנגליה, עם הנוף החורפי הצרוב הקשה

שלה, כשהוא מתבוסס בשלג כדי להגיע לאיזו רפת, והאיכר לא מבין בכלל על מה

ולמה ההתנשפות..... למי שרוצה מצב רוח טוב ופרצי צחוק....מומלץ!

לא יודעת איזה איך היה כוטרינר אבל כסופר, מוכשר מאוד. הוא התפרסם

מאוד בזכות ספריו וזוכרת שהודיעו על מותו גם בחדשות.

יש סופר אימה אמריקאי בשם קינג. רק מקריאת תמצית מינימלית

של ספר שלו, אוחזת בי צמרמורת ונטייה לבדוק מתחת לארון

אם יש שם משהו, ולמחרת כולי עצבנית. פחד.

אישית אני לא מתחבר לז'אנר של אימה וחיות, אבל למה לזלזל בסגנון הספרותי שאנשים אחרים אוהבים????

פשוט תמהתי; הרי זה מפחיד!

דרך פעולה ודרמה, וכלה באימה ופלצות... אני אישית לא אוהב "אימה" כז'אנר, אבל כן את איך שמשה רט כותב אתזה..

וגם להזדהות עם הפחדים הכי עמוקים וקמאיים שלהם... לכן בדר"כ אנשים שהם אולטרא פילוסופיים ורציונליים לא מתחברים למיתולוגיות וכדו'...

אכן, ספרות ישראלית הרבה פעמים, (יותר מידי) לא לטעמי מבחינת רמה. קללות, גסות, תיאורים גרפיים יותר מידי, ופריצות...

את משה רט ספציפית, את מכירה? אתחיל ואקדים הוא דתי. אמשיך דרך זה שיש לו הסמכה לרבנות, ונסיים בזה שהוא פילוסוף אם זה משמח מישהו (פילוסוף גרוע וסופר נהדר לענ"ד).

לגבי הז'אנר: אנשים אוהבים ספרים, סרטים שהם מוצאים בהם את עצמם, את היום יום שלהם. את השאיפות שלהם. ו,כן גם את הפחדים שלהם... אם את לא מתחברת, אז באמת אני שמח שציינתי את כל שציינתי - חסכתי לך לבדוק אותו...

ההתחלה והחלפתי בחנות לספר אחר. זה מתחיל כמו כל ספר מתח, עם רצח וכאלה.

במה זה שונה בעצם? מה הנהייה אחרי הספרים האלה? אולי לא הבנתי. אולי המגיבים

כאן לא קראו ספרי מתח. באמת אני תוהה. לא בציניות.

אינני אוהבת ספר מתח שהקשר היחידי שלהם לרוח ישראל סבא הוא

מדי פעם "בעזרת השם" או תפילת מנחה....סליחה. את ספריה לא

מכירה, אולי אני טועה לגביה, בגלל ההתרשמות הראשונה שלי.

אמרו לי פעם שזה מדע דימיוני; מההתחלה של הספר, זה לא נראה

לי כך.

אולי זה לשון הרע מה שכתבתי. אני צריכה לעשות תשובה, לא יכולתי להתאפק

כי ציפיתי למשהו אחר לחלוטין. סליחה.

תודה!

שיש בהן גם ספרים באנגלית.

ויש גם חנות שיש בה רק או בעיקר ספרים באנגלית, שנקראת sefer and sefel כמדומני. הייתי שם פעם אחת לפני שנים, אז לא יודעת להסביר לך איך מגיעים. רק זוכרת שזה באחד הרחובות הפנימיים באזור רחוב הלל...

כמו ש @מתואמת כתבה

יש את דני ספרים, שיש להם הרבה יד שניה וגם באנגלית

הולצר ספרים

שתי החנויות האלה נמצאות בין הדוידקה ליפו מרכז

ועוד חנות אחת ששכחתי את שמה אבל בטוחה שגם שם יש ספרים באנגלית- נמצאת בין הרכבת הקלה של יפו מרכז לעיריה. פעם מצאתי שם ספר נדיר

לשנים יש אחלה אתר

בסיפור חוזר כל הספרים ב20

בסמניה זה אנשים פרטיים לאנשים פרטיים כך שכל ספר הוא במחיר אחר