אגב: ברכה מחממת לב..

מצאתי את זה  איפשהוא באינטרנט, מעט ערוך:

סגולה חשובה לזיווג:

* עורך הסדר שישים את הזרוע בכיס הבגד של מי שמחפש שידוך.
הענין הוא שהמצפה לזיווג לא ידע ששמו את זה בכיסו, ו

אח"כ כשילביש הבגד ויכניס ידו לכיסו ימצא הזרוע ומובטח לו שעד פסח הבא יהיה חתן,

* עוד ראיתי כתוב שהצריכה זיווג שתפתח הדלת בשפוך חמתך,

מה שאיני יודע אם רק הצריכה או גם הצריך זיווג.

ושכל הצריך/ה זיו"ה שי/תזכה עוד השנה [ואין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים]

סגולה לזרע של קימא על פי האורח חיים הקדוש:

 בהגדה, בחומש שמות פרשת בא פרק יג פסוק ח-

ללמוד את אורח חיים הקדוש מה שהוא אומר על "והגדת לבנך".

בדוק ומנוסה הכוונה למי שאין כלל ילדים.

בדיקת חמץ: בכל שקית של פתית (מהבדיקה ) להכניס פתקה שיהיה כתוב בו דברים שאנחנו רוצים שיתבערו השנה כגון מחלות,חוסר הצלחה וכדומה.

ביעור חמץ: זהו הזמן היחידי ביהדות שאפשר לבקש על העבר אז בזמן הביעור יש לבקש על דברים שנעשו כבר ואנחנו רוצים שהם יתבערו מתוכנו ולפני הקב"ה כגון דיבורים לא טובים שדיברנו רכילות ולשוה"ר מחשבות לא רצויות מלפניו שחשבנו מעשים לא טובים וכו'...

ליל הסדר: ישנם מספר דברים בליל הסדר שהם זמן גדול מאוד:
א. קדש- מלשון קידושין לבקש על זיווג (אפשר לבקש גם על אחרים..).
ב. מה נשתנה- זוהי תפילה מאוד גדולה ועת רצון מאוד גדול, לספר לקב"ה מה אנחנו רוצים שישתנה השנה.
ג. שפוך חמתך- כאשר פותחים את הדלת זוהי עת רצון מאוד מאוד גדולה לבקש בקשות.
ד. אפיקומן- ברגע שבעל הבית מחלק לכם את האפיקומן לפני אכילתה יש לבקש בקשה בקול ושכל המסובים יענו אמן ואז לאכל את האפיקומן.

שתיים עשרה הימים הראשונים של חודש ניסן הם כנגד שתיים עשרה חודשי השנה, ואיך שאנחנו מתנהגים בכל יום מהימים האלה, כך בונים את שתיים עשרה חודשי השנה (לדוגמא יום ראשון של חודש ניסן הוא כנגד חודש תשרי). כל אישה צריכה לדעת שהעבודות לקראת פסח הם זכות גדולה. אישה מכניסה את עצמה בקדושה וטהרה על ידי שטורחת לקראת פסח בעבודה קשה שגומרת לה להזיע. אישה שמזיעה בעבודות הפסח, הזיעה הזאת היא כמו טבילה במקווה טהרה!

הצדיק רבי לוי יצחק מברדיצ`וב בן שרה סאסא זצ"ל אמר שבכל פעולת ניקיון כמו שפשוף, גרוד, ניקוי, ריסוס וכדומה,נבראים אותם מלאכים שיוצאים מתקיעת השופר של ראש השנה!

לאחר שהנשים טורחות תקופה ארוכה לקראת פסח, מגיעות בסיעתא דישמיא ליום של ערב פסח, קודם ליל יד` בניסן. צריך לבדוק היטב את הבית ואת חדר המדרגות, במיוחד ברגעים האחרונים, צריך לבדוק את הכיסים של הבגדים. מומלץ לעשות ניקיון כללי בכל הבית.

יען כי אינני מתעסק בעניני זרועות...

לא לשכוח לקחת אחוזים

אח שלי כמה שנים טובות פותח את הדלת

וזה רק מקבע אותו לבית יותר ויותר

כשמאמינים בהם.

דברים קורים כשהם צריכים לקרות!!

ה' יודע הכי טוב מה טוב בשבילנו

אם עושים השתדלות וכו' - אז ייתכן שזה יקרה מהר יותר...

(בהשפעת לימוד מקורות על התפילה: האם התפילה משפיעה וכו'...)

אם עושים השתדלות וכו' - אז ייתכן שזה יקרה מהר יותר...

לא מספיק.

בו נשב רגל על רגל ונאמין שנתעשר...

זה יקרה, לא?

הרי אנחנו ממש מאמינים ומשוכנעים שזה יקרה...

בלי מעשים - אמונות לא מספיקות!!!

לי לא ידוע...

אתה יודע כמה האמנתי באמת ובתמים שאתחתן??

בינתיים עברו כמה שנים ואני ממשיכה לחפש (ולהאמין)...

(כל פעם שאתה חושב מחשבות חיוביות - המציאות מחייכת אלייך? לי ברוב המקרים זה לא קורה...)

סתתם...

למה הוא ממשיך לפתוח אם זה מקבע אותו לבית יותר ויותר?

איזו אמונה 

פתחתי בליל הסדר את הדלת...

נראה מה יקרה

(שמעתי שחבר של אח שלי, גם כן רווק, רצה לפתוח את הדלת ואחיות שלו לא נתנו לו. הן אמרו שזו סגולה לילדים. הן נשואות...)

ואחי הקטן לא הפסיק לרדת עלי...

מה שבטוח שאליהו לא בא...

סתמתם לו את התאבון 

רק חכמים רואים אותו 

*צדיקים/מלאכים

אגב, אני אגלה לך בסוד: אני לא ממש מאמינה בסגולות למיניהן (חוץ מתפילה, תשובה, צדקה, השתדלות מעשית בנידון).

אבל אין מה להפסיד

ואל תדברי ככה!!!!!! את תתחתני אי"ה עוד השנה (אלא אם כן זה לא טוב לך. אנחנו לא יודעים מה הכי טוב בשבילנו. רק אבינו מלכנו ).

דיבורים טובים מושכים טוב

תנסי...  

ב"הצלחה יקירתי!!!!!!!!!

ואל תבני יותר מדיי על סגולות.

לי קשה לראות אנשים הולכים כעיוורים אחרי סגולות למיניהן...

למי שפתח ולמי שלא..

זו לא סיבה שלא תתחתני השנה.

יש הרבה סיבות וגורמים אחרים.

בע"ה.

סגולות זו לא ההשתדלות היחידה והסיבה היחידה שתכריע אם תתחתני השנה או לא...

כן עובר בכל השכונה, יום אחרי זה כל הילדים קוראים לי אליהו 

חג שמח

איזו מין "סטטיסטיקה" זו?...  מגיל 12....

כל דבר - בזמנו..

בקרוב ובשמחה (ובאופטימיות..)

ש-א-נ-י פותחת את הדלת!!!

אז ניגשתי לפתוח את הדלת: התכוונתי בליבי חזק, ונשאתי תפילה לבורא עולם שהסגולות הקטנות האלה יעבדו כבר... ומרוב כוונות שכחתי את ההצגה הקבועה של אחי- שמתחפש לאליהו הנביא הממתין שיפתחו לו את הדלת, וכמעט שנפחתי את נשמתי על מפתן הבית מרוב בהלה!  [תגידו לי אתם- ממתי אליהו הנביא עוטה מסכה מפלצתית מפחידה?! ]

ת'אמת שלאחי הכנסנו גם את הזרוע לתוך הכיס, זה גם סגולה לחתונה

ותכננתי בלילה כשכולם ישנים להתחפש לאליהו הנביא ולהכנס..

הבעיה שבשעה 3:00 אני ואחי הלכנו לישון אחרי שהיינו גם בליל הסדר של הברסלבים

אז כבר לא היה לי גם כח לשטויות.

וצ'מעו קטע..

אמא שלי היצירתית כלכך הכינה לאליהו הנביא קומקום מלא ביין  

אז אמרתי לה "אמא יקרה, אליהו בטוח יכנס לפה, הוא יתלהב מהמקוריות"

תוך כדי שאני מוזגת מה שבקומקום לכוס..

ליל סדר קורע.. מלא בסגולות ובלונדיניות

סיפרתי לתומי על הסגולה הזאת, סתם שידעו המשפחה לידע כללי...

אני לא מסיימת לדבר וקולטת את אחיינית שלי (כיתה ו'!!) פותחת את הדלת

בל"חית משו...

מה יהיה עכשיו? <צ>

אני גנבתי ממנה את האפיקומן היא גנבה לי ת'סגולה (שלא התכוונתי לעשות..יצאתי מורווחת)

השנה פרשתי.

הצילווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו

עברתי לזרוע בכיס!

(מה לעשות, תפילות עוד מרגישות לי יעילות איכשהו, אבל מרוב סגולות כבר פקעה סבלנותי.

בערב ליל הסדר אמא אמרה לי- תקראי את השיעור של הרבנית ימימה, יש שם המון סגולות לליל הסדר, ואני רק רציתי לענות לה- what else is new? (אבל לא עניתי בגלל כיבוד הורים!) כשיש סגולות יתר על המידה זה מרגיש קצת זול, איכשהו)

לי אין כיסים. באסה, הא? 

בספר פפסח מעובים מוסבר שיש ששמים כוס גדולה על  השולחן בעת הסדר כדי לשפוך אליה את השאריות מהכוסות , לפני שתיית כוס שניה שלישית ורביעית.

 יש שנהגו להציב כוס גדולה מאוד שממנה מוזגים את הכוסות.

 בקיצור שולחן  ערוך סימן קיט א'

"נוהגין למזוג כוס אחת יותר מן המסובין, וקורין אותה כוס של אליהו הנביא." הוא לא מסביר למה הדביקו לכוס את השם הלא רלונטי הזה.

 אבל בפרוש מעדני שמואל על הקיצור מוסבר שזה היה תעלול של מבוגרים שבילפו לילדים כאילו זה לאליהו הנביא שבכאילו בא בליל הסדר , ולדעתו זה עושה צחוק מהתורה. ( לדעתו גם השיר החמוד "חד גדיא  הוא הומור מיותר).

 אגב סגולה אמיתית ויעילה למצוא בן זוג היא  לבקש חברים נאמנים להכיר לכם בן זוג מתאים.

ואם כבר הוספתי , אוסיף עוד, שלשם "כוס של אליהו"  הצמידו רעיונות ושכי לב כמו שבכך מדגישים את תקותנו לבוא אליהו.

אין שוםפ בסיס לסיפור הבלוף לילדים כאילו אליהו הנביא סובב בעצם החג פעמיים את העולם ( מתחילת סדר ראשון , מיש ממערב לקו תאריך מתאים לדיני ישראל ) ועד לזמן סדר שני  בסמוך לקו התאריך אך ממזרחו .

תחשבו ,לפי המעשייה הוא לא סתם סובב אלא עובר בכל הבתים שבהם יש סדר  כלומר מתרוצץ הרבה מליוני ק"מ  בעצם החג.

 את הדלת פותחים לא לאליהו אלא כאות לביטחון בתפילת שפוך חמתך על הגוייים שאוייבים אותנו .

 ותיזהרו מאוד שלא לערוך בשביעי של פסח סעודת משיח ( עם עוד 4 כוסות) כי בכך מורידים משהו מהחג לזכר יציאת מצרים והופכים אותו לחג למשיח וזו עברה על  איסור "וממנו אין לגרוע".

סגולה אמיתית ויעילה למצוא בן זוג היא לבקש חברים נאמנים להכיר לכם בן זוג מתאים. ואפשר כמובן גם לבקש עזרת בני משפחה וכאלה שמקצועם בזה. וגם ללמוד איך להיות יותר בחוגים שונים שמזמנים  לאו דוקא במכוון בני זוג .

ומנסים לעשות חקירה מפולפלת במנהגי ישראל הקדושים, וכיצד טס אליהו הנביא מיליוני קילומטר ומתי הוא עובר את קו התאריך.
אך אנו לא מזלזלים. ובספרים (זוה"ק לך לך צג. מובא לקמן) מצאנו שאליהו הנביא אכן טס, ולא רק בפסח אלא בכל יום ויום לברית המילה שבכל מקום, גם בו זמנית, גם לתאומים וגם מעבר לקו התאריך.

גאולה אחרונה וראשונה מתחברות בלילה הזה. ואליהו המסמל את בשורת הגאולה מגיע אחרי שהזכרנו את יציאת מצרים, תחילת התהליך הארוך שיביא גם למשיח. אולי ההגדה שלך מזכירה את 'זכר ליציאת מצרים' בתור חג עצמאי בלי 'להביא לימות המשיח' אבל בהגדה שלי אנו כן מחברים בין 'אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים והגיענו הלילה הזה לאכול בו מצה ומרור' אל 'כן ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך ונאכל שם ממן הזבחים ומן הפסחים אשר יגיע דמם על קיר מזבחך לרצון, ונודה לך שיר חדש על גאולתנו ועל פדות נפשנו'.

וגם בהגדות שאין בהם חד גדיא, יש בנרצה (וחיברו ר' יוסף ט"ע מבעלי התוס'):
זך שוכן מעונה, קומם קהל עדת מי מנה, בקרוב נהל נטעי כנה, פדויים לציון ברינה.
לשנה הבאה בירושלים הבנויה.

אתה יכול להישאר בחקירות שלך. ולא לפתוח את הדלת לאליהו הנביא. ואז אכן הוא לא יבוא: 

תוּ אָמַר רַבִּי אַבָּא בְּזִמְנָא דְּבַר נָשׁ אַסִּיק בְּרֵיהּ לְאָעֳלֵיהּ לְהַאי בְּרִית, קְרֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְפַמַּלְיָא דִילֵיהּ וְאָמַר חָמוּ מַאי בְּרִיָּה עֲבָדִית בְּעָלְמָא. בֵּיהּ שַׁעֲתָא אִזְדַּמַּן (ליה) אֵלִיָהוּ וְטָאס (מו ב) עָלְמָא בְּד' טָאסִין וְאִזְדַּמַּן תַּמָּן. וְעַל דָּא תָּנִינָן דְּבָעֵי בַּר נָשׁ לְתַקָּנָא כֻּרְסְיָיא אָחֳרָא לִיקָרָא דִּילֵיהּ, וְיֵימָא (יג א) דָּא כֻּרְסְיָיא דְּאֵלִיָּהוּ, וְאִי לָאו לָא שָׁרֵי תַמָּן. וְהוּא סָלִיק וְאַסְהִיד קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.

והיה איזה רב גדול שזלזל בזה ואכל אותה....

יש בו סודות גדולים כך אומרים..

הזהרו בדבריכם!

בתאל צודקת ב 100% לא כולם חןושבים כמו מחבר מעדני שמואל שהבאתי.

 אפשר למצוא עוד מספר מקרים שבהם יש דעות שונות בין גדולי התורה.

 העיקר שכולם יכוונו לשם שמים ולא סתם לעשיית צחוק מעניינים שונים.

וגם לא נקרא 

אני לא מצליחה להבין איך אפשר לקבל יראת שמיים מהדברים שלך

כפי דברייך כתוב אצל גאון העולם, הרב חיד"א, שהשיב על מישהו שהתלוצץ על פיוט חד גדיא שאומרים האשכנזים, וקם אחד מבני החבורה ונידה אותו - ונשאל האם נידויו נידוי:

"..כי אנוש זה זד יהיר מתלוצץ על מה שנהגו רבבות אלפי ישראל בערי פולין ואשכנז.. ואשר לפנים בישראל גדולי עולם קדושי עליונים...והן עוד היום... כמה ראשי ישיבות וגאוני הזמן.. וכולם אמרו ואומרים פיוט זה, ונמצא רשע זה מתלוצץ ברבבות ישראל וגדוליהם, אבות בתי דין וגאוני ארץ, אנושה מכתו וחייב נידוי.... ומכל שכן איש זה שפער פיו שכל האומרים פיוט זה הם טפשים ועוסקים בהבלים פשיטא טובא דחייב נידוי.. . יש לענשו קנס לעניים.. ולהודיעו גודל עוונו וישוב אל ה' וירחמהו, ואין בזה שום ספק..."

ומזה אפשר לראות ככלל, גודל הזהירות במה שנהגו המוני רבבות ישראל וגדוליהם.

וגם לקרוא בשם "כוסו של אליהו", כמנהג ישראל, זה כמובן לא "שם לא רלוונטי". כך אומר המשנה ברורה, שרוב האשכנזים פוסקים לפיו, שהמנהג להוסיף כוס חמישית "וקוראים אותו כוס של אליהו הנביא (לרמז שאנו מאמינים שכשם שגאלנו הי"ת ממצרים, הוא יגאלנו עוד וישלח לנו את אליהו לבשרנו)".

ונאמרו עוד טעמים בזה.

אתה יודע שיש הבדל עצום בין זלזול ולגלוג על מנהג זה או אחר לבין דיון ענייני וחקר האמת .

 הרב שמואל הכהן בורשטיין רב העיר שאטאווא  מחבר מעדני שמואל ממש לא זקוק להיתר ממך להגיד את מיטב דעתו על ענין זה או אחר. 

" אין לך בן חורין כמי שעוסק בתורה".  העוסק בתורה לשם ידיעת התורה הוא בן חורין  מכל מיני קומיסארים על המחשבות.

 אז השאיפה לביאת המשיח היא דבר גדול וחשוב. אבל זה לא אומר שכל דבר שקושרים אותו  עכשיו ךמשיח באמת היה קשור במקורו למשיח.

 והצורה שבה אתה כותבת בעצם באה להפחיד את כוןלם מלחשוב ולראות דעות שונות שהן לא בידי בידי  בידיוק מה שמקובל היום בפורום חדרי חרדים.

 והבאתי גם את הספר "פסח מעובים" שכותב שהכוס הנוספת היא כוס לעודפי יין . ( כלומר בכלל לא קשור לאליהו) ובהגדה שם משמואל  ובהגדות ישנות רבות מאוד בכלל אין כוס של אליהו.

 אז לשרוף את כל ההגדות העתיקות?

בכלל לא הגבתי לדבריך, ולא במקרה. אתה יכול להמשיך בסיגנון הפשקווילי הזה, דומני שכבר הוסבר: טעית בכתובת. זה לא בערוץ הזה...

הגבתי לכותבת שכתבה שהיה מישהו שזלזל ב"חד גדיא" ושילם על זה,

ואני ציטטתי את המקור לדבריה, מילה במילה מהרב חיד"א.

וכן ציטטתי מילה במילה את דברי ה"משנה ברורה", עם משפט קישור... זה כל מה שכתוב בהודעתי..

השגות - להפנות אליהם...

[ואל תנסה "להחזיר" כעת מה שכתבו על סגנון דבריך בעבר - שמתאים לאתרים פינתיים חרדיים - לאחרים.. זו בדיוק השיטה במקומות כאלה: הפוך על הפוך... מי שניסה להיות פה "קומיסר על מחשבות" כלשונך - זה אתה, שמנהל "מלחמת חורמה" נגד חבד ועוד כל מיני אחרים (אני אגב, כידוע, לא "חבדניק". אבל מכבד ושמח בזרמי היהדות הנאמנה למיניהם). ומה הקשר ל"שאיפה לביאת המשיח" לציטוט לגבי החד גדיא. זה נראה כמעט כמו "פוביה" - מישהו מצטט את הרב חיד"א, ואתה אוטומאטית מזהיר מהקישור לביאת המשיח.. גם זה בגלל חבד?... ואל דאגה: מי שכתב בזלזול הוא כמובן לא ה"מעדני שמואל", אלא אתה, כפי שהרגישה גם הכותבת..  מצטט רק מקור אחד על "חד גדיא", בהעלמת המקור הנ"ל מדברי החיד"א ועוד רבים וטובים..  כותב "בילפו את הילדים".. לשון זולה. כותב על השם "כוסו של אליהו" - "לא רולוונטי", כאילו זו עובדה ברורה, עוד לפני הבאת ההסבר של בעל "מעדני שמואל". דוגמה טובה לזילזול]

והרב חיד"א, אכן "מפחיד את כולם" מזלזול בגדולי ישראל, המוני רבבות כשרי ישראל, ומנהגי ישראל...  לא "מפחיד" אלא מזהיר, חד משמעית (הקשר ל"חדרי חרדים" הוא כנראה רק הקשר שלך אליהם...)

ו"לשרוף את ההגדות" - מתאים לנוסח שלך, שהזהיר בהודעה קודמת "לשמור על כבודם של הגדולים שהזכרתי", כשהעיזו להזכיר עוד גדולים....

מה קרה? שכחת את "הודעת המוסר" הקודמת שלך לעלמה, על כמה דעות?... יש דעה שהכוס הזו היא ל"עודפי הכוסות", ויש במשנה ברורה, ובעוד מקורות רבים,  שהכוס נקראת כוסו של אליהו מטעם הציפיה לישועה. אז המשנה ברורה אמר שצריך "לשרוף את ההגדות הקודמות"? או אולי לדעתך צריך "לשרוף" את דבריו?... איזה "ראש"  מעוות זה..

כעת - מודעה: אני יודע שאתה לא תסיים בלי להגיד את "המילה האחרונה"..

אתה יכול להמשיך לחרף, לגדף, להכניס בדברי אחרים מה שלא אמרו, וכו' וכו'.. אני לא "אציץ" אפילו בהודעה, תהיה כותרתה פרובוקטיבית ככל שתהיה.. וכמובן גם לא אגיב.

אם מישהו רוצה - יתעסק עם זה. ולא - זה ישקע פה די מהר.

אגב, יש גם מקור רציני ל"ביקור" של אליהו הנביא, על אף שאני כלל לא הזכרתי את זה.

אבל לא אכתוב - כי לך זה לא יעזור, אתה תידחה אוטומאטית, והאחרים אינם צריכים לכך..

אז בסדר: אתה יכול לא להגיד "חד גדיא", וגם לוותר על ביקורו של אליהו הנביא..  אני מניח שהוא יסתדר גם בלי זה...

ורק לי זה נראה שההשתלחות שלך בדן היא אישית? אם כן אתה מוזמן לעשות את זה בש"א ולא ליד כל הפורום..

עם כל הצניעות המתחייבת , דומני שכתיבתי בדרך כלל היא כתיבה מועטת שגיאות ( איני כולל שגיאות הקלדה ).

 במקרה הנוכחי בדקדוק התנ"כי שבו אנו משתמשים ראוי היה לכתוב בנסמך תארי ולא תוארי.

 בלשון הרבנית הכתיבה "תוארי" היא תקינה. בדקתי ומצאתי שהאלשיך כותב "תוארי" 6 פעמים פעמים , וגם הרב עובדיה כותב ש"משה הוא תואר יותר חשוב מכל תוארי הכבוד של הרב".

וממש שגית כשכינית דיון ענייני והבאת מקורות מול מילות גנאי כ"השתלחות" .

אני דנתי במחשבה כאילו אליהו מתרוצץ 48 שעות ועובר מליוני ק"מ בשני ימי החג ושותה קצת יין בכל מקום.

 מחשבה שנבעה מהצמדת השם "כוסו של אליהו " לכוס הזו. והזכרתי דבר נוסף שאמר הרב בעל מעדני שמואל.

 המשתולל נגדי מייחס לי לעג על מנהגי ישראל.

 והוא מציג את חד גדיא כמשהו קדוש, ומי שאינו רואה בפיוט זה משהו קדוש ונעלה שחובה לאומרו נחשב בעיניו כעוכר חב"ד כלוחם בחב"ד וכו' וכו' .

 מה לעשות ובהגדת חב"ד שראיתי הפיוט חד גדיא כלל לא מופיע !!

 ומה לעשות שאני דוקא כן אומר אותו .

בס"ד

ובקשר לסעודת משיח זה מנהג מהבעש"ט הקדוש, ו4 כוסות זה עוד מהרבי הרש"ב.

איך שירשור על סגולות להתחתן הפך לבמה לכתוב את השטויות שלך???

נראה אם יעבוד..

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"