אולי הרבנים מכורים ללמוד תורה..

אתה מאבד שליטה. הרצונות שלך מתממשים באופן כפייתי, אין לך כוח להשפיע.

התורה מלמדת אותנו ההיפך, לקחת אחריות על מה שאנחנו עושים.

התמכרות, לשום דבר היא לא חיובית.

בשום אופן לו!

בייחוד שבהתמכרות אדם חושב שהוא אדון לעצמו, הוא זה שמרגיל את עצמו לאותו מעשה. אבל בשלב מסוים הוא מאבד את היכולת להפסיק את אותה התמכרות. והוא עבד לה.

הרמב"ם אומר: "דרך האמצע"! לא יותר מידי תורה, ולא פחות מידי תורה. וגם בחיי העולם הזה..

אני חושבת שכאשר אנחנו אוהבים משהו, אנחנו באמת צריכים להזהר שלא להפוך לתלותיים בו.

וזה לא מדד, יש הבדל גדול בין השנים.

בס"ד

או שאת לא היית על ידיינו במאהל מחאה עם ראובן הזה?

אבל ענבל, רותם, יוסף ושרה בוודאי יבינן על מה אני מדבר

שאלוקים הוא השטן

וסליחה, לא הייתי צוחקת על זה.

זה היה מפחיד. שטיפת מוח לגמרי..

בס"ד

המטרה שלא הייתה לחפור לך בסכל ולשגע אותך ומכך לערער לך את הביטחון.

אבל היית שואלת אותו שאלה פשוטה "לאן הוא חותר?" ואז פתאום אין לא תשובות.

הוא לא רצה להגיע לאיזה מסקנה, כל המטרה שלו לערער לך את הביטחון ב-ה'.

וכל עוד אין לו נקודה שאליה הוא חותר, זה מראה שכל דברין הם ריק והבל! 

(ואני יודע שהוא דיבר איתך, אבל שאלתי אם היית שאני דברתי איתו, כי שהוא אמר לי שאני מכור לתורה התחתי לצעוק ולרקוד "איזה כיף, אני מכור לתורה" )

המטרה שלו (לפי מה שהבנתי..) הייתה להסביר לנו שלא יבוא המשיח.

שהחומר הוא הרוח, וכשכל האנושות תבין את זה - לא יהיו מלחמות. יעשו רק כייף.. (נישב בים כהגדרתו.)

אבל מקבלת את דברך, הוא באמת רצה לערער את האמונה שלי. ולצערי אני אוהבת להקשיב לעוד דעות, והיא לי קצת קשה למצוא לו תשובות אחרי זה. כי הוא לקח דברים אמייתים, אבל עשה סלט גדול.

בס"ד

אבל הוא לא יגיד לך את זה בפנים.

אבל אני שאלתי אותו, אז מה אתה רוצה שנעשה עכשיו בתכלס?

ואז הוא התחיל לגמגם, כי הוא יודע שאם הוא יגיד לי להפסיק לשמור תורה ומצוות אני יזלזל בו. 

שהוא יבטל את הרוחניות ונישאר רק עם חומריות ויהיה "בילויים וסטלה בים כל היום" -אהבל!! תוך שבוע [למחמירים..] בנאדם מתחרפן!! מי רוצה רק חומר??

אבל היה נחמד לנסות הכניס לו לפה את מה שיש לי להגיד..
"התורה היא דבר..."

"טוב.."

"לא.. התורה היא דבר.."

"מה לא?? טוב!!"

"כן, אבל תורה היא דבר.."

"חיובי"

"התורה היא דבר.."

"שאי אפשר בלעדיו"

וכו' וכו'.. בסופו הוא הצליח להשלים את המשפט..

ראיתי אותו השבוע בעיר, חופר לשתי בנות שנראו ממש מסכנות.. כ"כ רציתי להיתקע ולהשתיק אותו. אבל בסופו לא עשיתי את זה.. עוד אין לי את האומץ של ההיא מהמאהל שפשוט באה ואמרה לו ללכת..

בס"ד

כי לי הוא אמר דברים אחרים לחלוטין, ולא שהוא המשיח או כל שטות אחרת שבסגנון.

אלא  להפך, הוא אמר שמשיח זה דבר לא טוב (ואני לא חושב שע כמה שהבן אדם הזה מפגר [ויש לו בעיה] הוא לא יגיד על עצמו שהוא דבר לא טוב)

תראי מה טובי אמרה:

המטרה שלו (לפי מה שהבנתי..) הייתה להסביר לנו שלא יבוא המשיח.

ואילו את אומרת שלך הוא אמר שהוא המשיח.

יש פה סתירה

קצת.

טובי> זה מצחיק מלחיץ. זה לא סותר...

ומרדכי>> באמת בושה! טובי היתה הראשונה שהוא דיבר איתה!! [וגם שרה. וגם אני..]

או שהשרשור ממש נוצל''ש?

אין דבר כזה. התורה מתבטאת בכל תחומי החיים. "למוד תורה הרבה ויתנו לך שכר הרבה". לא סתם

הדריכו אותנו חכמים להרבות בלימוד תורה, ויש עוד המון מאמרים כאלה. אם מישהו לוקח את התורה

למקום לא נכון, אז זאת כבר לא תורה...

אולי התכוונת ללימוד תורה שבא על חשבון ערך עקרוני אחר (פרנסה, נשיאת אישה וכו'). אבל שוב, זו

לא הדרך.

שלא יכולים שניה בלי "תוירה" שימי לב למסוממים... ושימי לב לילד שאוהב שוקולד... הוא מת על זה אבל הוא לא מכור...

התגובה של לך דומיה תהילה.

אם הבנתי את התגובה שלך אתה משווה רבנים לאנשים בעלי השפעת סם רגיל,ואני חושב שזה אולי בלא שהתכוונת ביזוי תלמידי חכמים..

מה שאתה מכור אתה משתגע או מתעצבן

בכותרת אין בין?

ולנושא..

נראה לי שאהבה היא דבר שאפשר לחיות איתו ביום יום, ווא נמצא פה, אבל לא שולט.

והתמכרות אמיתית זה כבר משהו שמשגע ת'חיים, ולא נותן לחיות כרגיל.

בעזהי"ת

אני אוהבת שוקולד, אבל לפעמים לא בא לי.

אני אוהבת להיות על המחשב, אבל אם אינלי זמן או שיש לי משו יותר חשוב לעשות, אני לא אהיה.

אדם שמכור, לא יכול בלי זה- זה עולה על הכל, זה  הדבר החשוב ביותר, וכו' וכו'. 

[בעיקר בתקופה של האירוסין ותחילת הנישואין..]

ואני לא חושבת שהתמכרות זה תמיד רע.

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t438723#5161699

בנוסף, לאדם מכור אין כוונה במעשה. הוא פשוט מכור, עובד אוטומטית.

וזה רע גם כשמדובר בדברים טובים, כי גם הדברים האלה חסרים תוכן.

הנקודה המרכזית בהתמכרות, היא שהאדם מעמיד את צרכיו במרכז.

יש הבדל בין התמכרות להרגל.

להתמכר למשהו זה לדמיין את החיים איתו ברמה כזאת שהוא הופך ע"י הדמיון לחלק בלתי נפרד מהחיים, וא"א להסתדר בלעדיו.

אין שום בעיה בהתמכרות למצבים בריאים.

הסיבה שאנחנו מצטערים כשקורה אסון, היא שאנחנו מכורים למצב של חיים ושלמות.

הסיבה שאנחנו כועסים כשאנו פוגשים שחיתות-היא שאנחנו מכורים ליושר ועדינות נפשית, וכן על זה הדרך.

כשמו כן הוא - "מכור".

גם אם הוא מתמכר לדבר בריא, הוא לא עושה זאת

מתוך רצון טוב או כוונה חיובית. הוא סתם ממלא צורך

מוגזם שהתעורר בו, שזה בעצם עניינה של ההתמכרות:

למלא צרכים באופן מוגזם.

אדם מכור הוא אדם שאיבד את האיזון הפנימי שלו. אם

האדם מכור למצב טוב ונורמלי, הוא לא מכור. הוא פשוט

רגיל.

(וברוך השב לפורומנו )

אדם יכול להתמכר לדברים טובים!....

אני מכיר מישו שמכור לרכיבה,זה גורם לו לאבד ראש...

אמנם אדם מכור לא פועל מתוך רצון אלא מתוך מילוי צורך, אבל מי אמר שזה דבר שלילי?

אם אדם הגיע לרמה כזאת שהוא פיתח את הנפש שלו עד כדי כך שהצורך שלו הוא לחיות חיים בריאים, עם כל המשמעות של חיים בריאים.

אז כוח אחד שטמון באדם (צורך) הוא פיתח בצורה חיובית ואת הכוח השני (רצון) אולי הוא פיתח ואולי לא, אין זה מענייננו כרגע.

(שים לב שלא נאמר בשום מקום שהאדם הזה לא פועל גם מתוך רצון, אלא שהוא פועל מתוך צורך, ייתכן בהחלט שאדם פועל גם מצורך וגם מרצון יחד.)

נקודה שניה שהערת- תלית את ההתמכרות בעניין שלילי דווקא, ברצוני להעיר שאני מסכים עם הגישה הזו, ואעפ"כ כשרוצים לדבר על מהות ההתמכרות יותר קל לדבר על תכונת הנפש שגורמת להתמכרות מאשר על עניין ההתמכרות עצמה, ותכונת נפש כמו כל דבר אחר-יכולה להיות חיובית ויכולה להיות שלילית, תלוי שאופן השימוש.

לגבי משפט הפתיחה שאדם מכור מאבד את עצמיותו, אני לא בטוח שזה כל כך מדויק מכיון שמושג ההתמכרות הוא דימוי בלבד ואינו התמכרות ממשית ומוחלטת.

ראשית, אי-אפשר להסתפק במעשה עצמו. כמו שאמרה המחנכת בכיתה א':

"תפילה בלי כוונה כגוף בלי נשמה וגו' ". אפשר בלי, אבל זו לא נכון לנהוג כך.

אולי שום דבר בנו או בסביבה לא יפגע, אבל אנחנו נפסיד דבר חשוב יותר.

לא יצא להיתקל במציאות בה אדם התמכר בכוונה להתמכר. התמכרות זו

לרוב נפילה, טעות. פיתוח האישיות הוא מצב הפוך מהתמכרות. כשאדם

מפתח את האישיות הוא שם לב לפרטים, מפעיל שיקול דעת. באופן כללי,

הוא נהיה אדם מחושב יותר. אח''כ הוא מתרגל למציאות מסוימת.

אצל אדם מכור שיקול הדעת תופס פחות מקום. הוא חושב והוא הרבה

דווקא פעמים מכיר ברוע מעלליו, אבל הדחפים נעשים משמעותיים יותר

בבחירת המהלך בפועל.

מה גם שהתמכרות היא מצב שנוטה להחמיר. אולי עכשיו התופעה וההשלכות

לא כל-כך גרועות, אבל המדרון חלקלק מדי ומוטב לעצור לפני שנאבד שליטה.

ברור שזה דימוי, אבל גם לדימוי יש קשר כלשהו למציאות. הביטוי "מכור" לא

נבחר אקראית... צד שלו באישיות או חלק ממנו "נמכר" ליצר שלו. ליצר ולרגש

יש אחיזה חזקה יותר בו.

קצת קשה לי לדבר במישור התיאורטי. יש דוגמה להתמכרות טובה? אני לא ממש

מכיר כזאת.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....