וואו! כבר עשר! ![]()
אז אנחנו כאמור באותיות בג"ד כפ"ת - שלעתים באות דגושות ולעתים רפויות.
אותיות אלו באות רפויות כאשר הן לאחר תנועה - כלומר, האוויר זורם.
[עיצור: אות עם שווא, תנועה: האות עם תנועה כלשהי מתחתיה.]
בראש משפט האות תמיד תבוא דגושה - כי זה לא נקרא שיש לפניה תנועה.
אולם בתנ"ך המציאות שונה!
אם המילה שלפניה (לפני המילה המתחילה באחת מאותיות בג"ד כפ"ת) מסתיימת בתנועה,
ושתי המילים מחוברות בטעם מחבר או במקף* - האות תבוא רפויה!
ולכן:
"ויקחו אליךָ פָרָה אדומה" (במדבר יט ב)
אך בעברית כיום אומרים: כּיבסתי, כּיוונתי.
* טעמי המקרא מחולקים לשתי קבוצות עיקריות: טעמים מפסיקים וטעמים מחברים. הטעמים המפסיקים - כשמם כן הם: עושים הפסקה בין שתי המילים, והטעמים המחברים מחברים בין שתי המילים. ולכן בין שתי מילים עם טעם מחבר יש רצף (וכן מקף).




