פרופורציה: הגודל היחסי בין חלק אחד בציור לחלק אחר. לדוגמה, "המרחק בין קצה האצבעות למרפק הוא חמישית

מגובה האדם" או "המרחק בין שתי העיניים הוא כעין אחת". מטרת הפרופורציה היא להשוות מראה אמין ומדויק יותר

לציור.

 

רישום: שיטת ציור בכלי אחד, בגוון אחד. הגוונים בציור נוצרים ע''י משחקי אור וצל. כלים נפוצים לרישום הם עיפרון, פחם,

עט ודומיהם.

 

קוֹ‏מְפּוֹ‏זִיצְיָ‏ה (או מִחְבָּר) באמנות היא תוצר היחסים בין אובייקט לבין מסגרת היצירה האמנותית, וכן בין האובייקטים השונים בתוך היצירה. הקומפוזיציה היא אמצעי מבע דומיננטי בכל תחומי האמנות החזותיים, במוזיקה, בקולנועובאמנויות הבמה. בבחירת הקומפוזיציה ממקם היוצר את האובייקטים ביצירה על מנת לכוון את האדם שנחשף ליצירה לנושאים מרכזיים ביצירה. למשל, אובייקטים היוצרים קווים ישרים, אלכסוניים או גליים יכולים לשמש על מנת להוביל את העין למוקדים מרכזיים בציור ובצילום. פירוש המילה קומפוזיציה הוא מיקום-יחד (com-position).

 

 

בתחומי האומנות החזותית העוסקים בדו-ממד (צילום, ציור וכדומה) מתייחס מושג הקומפוזיציה ליחסים בין האובייקטים ובין מסגרת היצירה. האובייקטים ביצירה הם קווים, צורות, דימויים וצבע, שיוצרים ביטויים מוחשים אומופשטים. האובייקטים השונים מודבקים, מודפסים, מצוירים או מוטבעים ביצירה. גם הרקע של היצירה משתתף ביצירת הקומפוזיציה. ביצירות מסוימות ניתן לראות קומפוזיציה החורגת מגבולות המסגרת הפורמלית של היצירה.

בתחומי האמנות החזותית העוסקים בתלת מימד (פיסול, אדריכלות וכדומה) אין מסגרת פיזית התוחמת את היצירה, אך ניתן לתאר מרחב המכיל את היצירה ואליו מתייחסים האובייקטים. האובייקטים עשויים מחומרים שונים המרכיבים יחדיו דימויים מופשטים או מוחשיים בעלי נפח. לעתים יוצרים האובייקטים ביניהם חללים אשר באדריכלות הם אלו המשמשים את בני האדם. הקומפוזיציה באה לידי ביטוי ביחס האובייקטים למרחב בו הם נמצאים. כמובן, כמו בדו-ממד, יש ליחס בין האובייקטים לבין עצמם תפקיד ביצירת הקומפוזיציה, כמו יחסם למרחב.

 

 

• קביעת נקודת המבט ממנה מציירים או מצלמים את האובייקט
• קביעת המרחק מהאובייקט
• בחירת צורת המסגרת והיחס בין אורכה ורוחבה
• מיקום האובייקט ביחס למסגרת ולאובייקטים האחרים

כאשר האוריינטציה של האובייקט היא כלפי המרכז יוצרת חוויה של כניסה אל הקומפוזיציה, בהשאלה ניתן לומר שהוא אינו לוקח חלק במתרחש, בין אם הוא צופה מהצד או שהוא במהלך תנועה למרכז. במידה והאורינטציה שלו היא לכיוון ההפוך מהמרכז, ניתן לומר שהוא מתרחק מההתרחשות ומנוכר כלפיה או סיים את הפעילות בה או נכנס לעבר סיטואציה חדשה.

במידה והאובייקט פונה לעבר המתבונן, בין אם הוא צד או במרכז, הוא לא נותן אינדיקציה לכניסה או יציאה, והוא חלק אלמנטרי מן הסצנה בה הוא משולב.

• כיווניות האובייקט

אובייקט מקביל אל מישור המסגרת, אל כיוון הקהל, או אל מחוץ למרחב התלת ממדי יכול ליצור קשר עם הצופה או להראות כאילו הוא מתקרב אליו. אורינטציה לכיוון ההפוך תיצור תחושה הפוכה. במידה והאובייקט פונה לכיוון מסוים המוכל בתוך המסגרת הצופה יקבל תחושה כי האובייקט אדיש אליו. אובייקט המופיע בכיוון אלכסוני יוצר תחושה של תנועה.

 

בס"ד

 

פורטורט:

דיוקן או פורטרט הוא ציור,צילום או כל מיצג אומנותי אחר של אדם. דויקנאות מצידים לרוב את פלג הגוף העליוןן של האדם,ובדרך כלל אינם מקושטים מאוד.מטרתם היא להציג את החזות הכללית של האדם,ולעיתים להוסיף לו תובנה אומנותית לגבי אישיותו.

לדוג':[לא אני ציירתי]דיוקן של אריאל שרון:

הצללה:

אפקט המאפשר ליצור אשליה בה הציור הדו-מימדי הופך לתלת-מימדי,איך עושים את זה?צובעים את הצורה שצייר הצייר בגוון מאוד בהיר של העיפרון לדוג' בלי שיראו את הקווים ולכן זה צריך להיות מאוד חלש ועדין,ולאחר מכן לצבוע חלק קטן יותר מהצורה(לא את כולה) וכן כל חלק לצבוע עוד יותר בהדרגה ובהדרגה....

לדוג'[שוב, לא שלי ]:

דקולאג'- השם העברי הְדבֶּק שהוא יצירת אמנות הנוצרת על ידי פירוק של חומרים קימים כגון קילוף שכבות של כרזות מודבקים.

צבען- השם העברי של פיגמנט 

פרסקו- השם העברי תמשיח שהיא טכניקת ציור קיר אשר מתבססת על ציור ישירות על טיח סיד לח. הצבע מתיבש יחד עם הטיח והופך לחלק אינטגרלי ממנו ומהקיר.

                                                     

נ.ב

הופס שכחתי (דינה הזכירה לי) הכל בחסות פרפ' ויקי פדיה יח'

אז ככה, ג"כ מויקי הגאון שלנו... [עריכה וקיצור שלי]

 

פרספקטיבה!

 

פרספקטיבה היא טכניקת ציור שבה נוצרת אשליה של מרחק ושל עומק.

היא מבוססת על העובדה שאובייקט רחוק יותר נראה מטושטש יותר וצבעיו קרים יותר, וכן על העובדה שכל עצם נראה קטן יותר כל שהוא רחוק יותר מהעין. באמצעות הטכניקה אנו מצליחים לצייר גופים בחלל בגודל ובצורה שהם ייראו דומים לאופן בו העין הייתה רואה אותם במציאות.

 

הטכניקה מבוססת על מספר עקרונות:

1. לכל ציור או צילום יש קו ראייה יחיד שהוא בגובה העיניים של המתבונן. קו זה נקרא גם קו האופק. במציאות, על חוף הים אנו נוטים לקרוא ל"מפגש" הים והשמים אופק.
2. נקודות המגוז או נקודות ההיעלמות נמצאות במרחק אינסופי מהמתבונן ובציור מתנקזים אליהן כל הקווים המקבילים. כל קבוצה של קווים המקבילים זה לזה, נפגשים בנקודה אחת הנקראת נקודת מגוז. ההתקרבות שלהם, אחד לשני, בשאיפה להגיע לנקודה אחת, יוצרת את תחושת המרחק והעומק.
3. בציור של חלל ובו גופים רבים יכולות להיות הרבה מאוד נקודות מגוז.

 

 

 

 

 

ככה כינתה את זה המורה לפני שנים D:

 

קו מנחה - או 'קו עזר', הבסיס של הציור, אלו קווים שמצוירים בעדינות ובקושי נראים, והמטרה שלהם זה לחפש את הקו הנכון והנדרש. O: 

סקיצה - טכניקה ברישום. ציור הקווים הכלליים של התמונה ללא ירידה לפרטים. הסקיצה משמשת לרוב כהכנה

לציור אם כי היא יכולה להוות יצירה בפני עצמה.

 

ציור פיגורטיבי - ציור בו מופיעה דמות. הדמות יכולה להיות אדם, בעל-חי או דומם. רוב הציורים עונים על הגדרה זו.

 

ריאליזם - ציור מציאותי. הריאליזם כזרם אמנותי שואף להציג את חיי היום יום כפי שהם ובאופן אובייקטיבי. על כן לא ימצאו בו אירועים היסטוריים מכוננים או מראות דרמטיים.

 

רומנטיקה - שונה מהותית מהזרם הריאליסטי. הזרם הרומנטי מאופיין בעיקר על-ידי תיאור סיטואציות דרמטיות ובצבעים מרגשים. זרם שהתפתח במקביל לתנועה הרומנטית באירופה. אין בהכרח קשר לאהבה (הקישור בין רומנטיקה לאהבה נעשה מאוחר יותר).

 

סוריאליזם - מצרפתית, 'מעל המציאות'. זרם אמנותי המציג את המציאות באופן לא-הגיוני. האובייקטים, מיקומם 

והסיטואציות בהן הם נמצאים לא אפשרי במציאות. היצירות נראות כלקוחות מתוך חלום, ולעתים אכן היו כך. הציורים

הסוריאליסטיים לרוב צופנים בתוכם משמעות נרמזת, ולעתים הפרשנות נותרת לצופה.

   

     "בנו של אדם"                    "המלקטות"                   "הטייל מעל ים הערפילים"

     ציור סוריאליסטי                 ציור ריאליסטי                            ציור רומנטי

סדרת ציורים אשר ממוקמים ברצף ויוצרים עלילה. הקומיקסים הם

לרוב כוללים תכנים הומוריסטיים, אך ניתן להכניס כל תוכן אחר בקומיקס.

 

בלון דיבור - תוכן דבריהן של הדמויות בקומיקס מובא בתוך "בלון דיבור". 

לא כל הקומיקסאים משתמשים בבלונים, אך לאלו שכן יש כמה צורות שונות

לבלונים בהתאם למקרה.

 

                    קול מכלי

                    אלקטרוני

   דיבור          או צרחה       מחשבה       מלמול

    

 

בקומיקסים רבים מצוי "קריין" הנותן רקע לסיטואציה המובאת. הקריין מוכנס לתוך

בלון בצורת מסגרת צהובה. הבלון ממוקם בדרך-כלל בפינת ה"חלון".

 

חלון - המסגרת בה מתרחש קטע אחד מן העלילה הכללית. בחלק מן הקומיקסים 

גודל החלונות שווה ואילו באחרים החלונות משתנים, בהתאם למתרחש. חלון בו

הנותן מבט כללי או חלון שבו מתרחשת פעולה חשובה יהיה גדול יותר, וחלונות

צרים וצפופים יצרו רושם של חיפזון ומהירות, חלון אחד המחולק לכמה חלקים

ויציג כמה דברים המתרחשים באותה נקודת זמן.

עע...חימווד!!

הבגרות בעעעע... ת'אמת די נהניתי מהחומר , אבל חרשתי לזה עד בחילה...

(המידע מתוך: "סין, המדריך המלא", מסדרת מדריכי Lonely Planet, עמוד 81)

 

 

הציור הסיני הוא אמנות השימוש במכחול ובדיו על נייר-משי (שואן - xuan). הכלים הבסיסיים זהים לאלה של הקליגרפיה, שהשפיעה על הציור הן מבחינה רעיונית והן מבחינה סגנונית. ציור, כמו קליגרפיה, ניתן ליצור תוך זמן קצר, אולם רק לאחר שהאמן עבר תהליך של מחשבה מעמיקה והבנה מלאה ל היצירה. המרכיב החשוב הסיני הוא משיחות המכחול, המשתנות בעוביין ובגווניהן, וכן בקליגרפיה, אשר לרוב משולבת בציור בצורת כתובת או שיר לצד חתימתו של האמן. הצללה נחשבת לטכניקה זרה (שהובאה לסין על-ידי האמנות הבודהיסטית ממרכז אסיה במאות השלישית עד השישית לספירה), והצבע משחק תפקיד שולי בלבד, לצרכי עיטור.

 

מסוף תקופתה של שושלת חאן ועד לסוף תקופתה של שושלת טאנג, תפסה דמות האדם מקום מרכזי בציור הסיני. הציור הפיגורטיבי שגשג על רקע התפיסה הקונפוציאנית ושימש להמחשתן של סוגיות מוסריות. הרעיון לחפש מקומות בעלי יופי טבעי ולהתאחד עם הטבע היה פופולרי בתחילה בקרב משוררים וציירים דאואיסטים, וציור של נוף כשלעצמו החל נהוג במאות הרביעית והחמישית לספירה. במאה התשיעית עבר מוקד העניין מציור של דמויות אנוש לסגנון נפרד של ציור, שנושאיו היו מגוון רחב של חיות, ציפורים, פרחים ופירות. מהמאה ה-11 ואילך הפך הנוף לנושא המרכזי בציור הסיני. מאוחר יותר, לקראת סוף סוף תקופתה של שושלת מינג, קמה אסכולה בשם 'האינדיבידואלים', שפיתחה אופני העמדה ומשיחות מכחול מיוחדות במינן, שהיו שונות מהטכניקות המסורתיות. עם זאת, רק במאה הקודמת החלו ממש לזנוח את מסורות הציור המקומיות.

 

עם עליית הקומוניסטים לשלטון, גויסו רבים מהכשרונות האמנותיים כדי להלל את המהפכה ולהמטיר על ההמונים סיסמאות פוליטיות. שלטי-חוצות צבעוניים של מאו המנופף להמונים המריעים לו, אוחז בידו את הספר האדום הקטן, הציפו את המדינה, כמו גם פסלי-ענק של מאו שהוצבו מעל לפסלים גדולים יותר של פועלים ושל חיילים נלהבים. מאז סוף שנות ה-70 החלה סצינת האמנות בסין להתאושש בהדרגה. כיום מוצעות למכירה בחנויות ובגלריות בכל רחבי סין יצירותיהם של ציירים שהושפעו מהאסכולות המסורתיות, ובערים הגדולות אף התפתח זרם אוואנגארדי. יש האומרים כי יצירותיהם של הציירים הסיניים נועזות ומרדניות יותר מאשר אלה של הסופרים, אולי משו שלשלטונות קשה יותר לפרש את האמירות הפוליטיות המובלעות בהן. אספנות של אמנות הפכה לתחביב אופנתי בקרב המתעשרים החדשים בסין, ורבים מבין האמנים הצעירים בסין הציגו מעבודותיהם בעולם, לשבחי הביקורת.

ברישום, ציירים רבים משתמשים במספר עפרונות המיועדים להצללה ומעניקים עומק לציור.

העפרונות מסווגים לשלושה סוגים: B, H ו-HB.

עיפרון ה-HB (או ה-HB2) הוא העיפרון הסטנדרטי שכולנו מכירים והוא מיועד בעיקר לכתיבה. עפרונות B הם עפרונות נוחים יותר למריחה ומעט רכים יותר. עפרונות H הם קשים יותר ונמרחים פחות. ההבדל בין סוגי העפרונות תלוי ברמת החרסית המעורבת בגרפיט. לצורך ההמחשה, עיפרון HB מכיל כ65% אחוז גרפיט והשאר חרס. לכל סוג עיפרון (H או B) ישנם תשעה גוונים המצויינים על העיפרון. לדוג': B3, H7, B6 וכולי.

 

אייר-בראש - מאנגלית, מברשת אוויר. האייר-בראש הוא תרסיס צבע הפועל על לחץ אוויר ומכיל צבעי דיו, מים, שמן ואקריליק. שימוש נפוץ במיוחד של באייר-בראש הוא ציור על קירות קירות וצביעת משטחים. גרסה ראשונה של האייר-בראש הומצאה ב-1876 על-ידי האחים סטנלי ושימשה במקור לצביעת מכוניות.

זה פורום מועיל!

ואהבתי שרק הפרחים עם צבע והשאר שחור לבן!