צריך להשקיע כדי להצליח..

תעשי שיעורים. תקשיבי בשיעורים. 

עצות?

לסדר את הזמן ע"י יומן. [ממש לכתוב מה את עושה כל שעה ושעה]

לתכנן את הכול לפי עבודות ושיעורים, אני כותב הכול ביומן מה לעשות ולמתי, וכך מתכנן מה אני צריך לעשות היום, כמובן שלא לשים יותר מדי עבודות בבת אחת, ברגע שסיימתי את מה שתוכנן להיום אני הולך לישון או לנוח, חשוב לזכור שמי שעושה יותר מדי שיעורי בית גומר בסוף עם ציון נמוך יותר, צריך לעשות הכול במידה.

בהצלחה בחצי השני של הסמסטר

אין לי יותר מידי עצות בשבילך כרגע, חוץ מלהגיד שזה יעבור בשנה ב', ואולי אפילו כבר בסמסטר ב'...

לא כי יהיה יותר קל בהכרח, אלא כי פשוט תביני שאי אפשר לחיות רק את הלימודים, ויש עוד דברים בחיים... אז לומדים להכניס את הכל.

אני עכשיו בשנה ג' של תואר סופר-תובעני.

בשנה א' - ממש לא חייתי. לא עשיתי כלום-כלום-כלום חוץ מלימודים! (טוב, שיעור תורה 1 בשבוע. זהו!)

זה היה ברמה פסיכית לגמרי... אבל הייתי לחוצה והיסטרית... לא הבנתי איך אני אצליח להתחתן ככה...

בשנה ב', כבר הבנתי שאני לא מסוגלת לחיות ככה, ועם כל הכבוד ללימודים, שתופסים את רוב חיי כרגע, הם לא העיקר.

בה בסוף השנה הזו התחתנתי...

ועכשיו אני נשואה, וגרה רחוק מהלימודים, והעומס לא מתחיל לרדת.. (וזאת גם לא השנה האחרונה של התואר..)

אבל חיים. כי אין ברירה.

נכון, זה קשה והכל, אבל בסופו של דבר הרבה מההצלחה בלימודים תלויה גם בבריאות הנפשית. ואי אפשר להצליח בלי לנשום...

הלימודים זה חשוב, אבל חשוב לזכור שהם רק כלי לחיים טובים יותר, לא להיפך.

מנסים לתכנן את הזמן כמה שיותר טוב...

ולדאוג שבכל יום יהיה לך זמן למנוחה, לעשות משהו שעושה לך טוב (שיחת טלפון, לפגוש חברה, קניות..)

זה באמת לחוץ ותובעני, אבל לא כדאי לתת לזה להשתלט עלייך, אלא שאת תנהלי את הלימודים ולא הם אותך.

ואם את רוצה עזרה באישי בשמחה,

גם אני שאלתי פה שאלה כזו לא מזמן...

ואני עדיין מנסה להתמודד

שיהיה בהצלחה!! 

בעזהי"ת

שיעורי בית, למידה לבחנים, עבודות, הכל.

עובדת על מחשב- וככה כל שניה מנוצלת [אני מסכמת את השיעורים תוכדי, על המחשב..]

בינתיים לא מרגיש לי עמוס מאוד ככה..

שנה א'.

בס"ד

בתור סטודנטית שמכירה את המצב מקרוב, אספתי כמה נקודות שהצילו אותי מהלחץ האינסופי...אז הנה:

1. קודם כל- תאמיני שאם הקב"ה הביא אותך למקום הזה, נמצא איתך במקום הזה ועוזר לך להישאר בו- אם זה מה שטוב בשבילך (ובשביל העולם). לי זה כל כך עזר וכל כך הרגיע. הידיעה שלא הכל בידיים שלי- הרי הכל יכול להיגמר ברגע אם זה מה שהקב"ה ירצה, ולכן, אם אני עדיין כאן- ה' איתי כאן.

הרגשתי שהקב"ה מעביר אותי שיעור מאתגר וגדול באמונה, שיעור שלא ייגמר עד 120 כנראה... 

2.תדוני את עצמך לכף זכות. זו מיומנות נרכשת, ככל שמתאמנים זה בא יותר בקלות. לדוגמה- במקום להגיד "יכולתי לעשות/להתאמץ יותר" (משפט ש-99% מהמקרים נכון!), ללמוד להגיד לעצמך למשל, "למרות שהיה לי קשה לשבת ללמוד, כל הכבוד לי שניסיתי". זה בונה את הביטחון העצמי ובעצם גורם לך להיות שמחה יותר- ובסופו של דבר להתנהל יותר ביעילות- ולהצליח יותר. בדוק. 

3. בהמשך לנקודה הקודמת ושוב על אותו עיקרון- להתמקד בהצלחות הקטנות, בבחירות הטובות שלך ולציין אותן בינך לבין עצמך- "הפעם הייתי יותר יעילה", "מצויין שסיימתי את העבודה" (בלי קשר לעובדה שנשארו לך עוד שלוש). וכן על זו הדרך  

(הערת ביניים- לא לדאוג שאולי תפסיקי לשים לב לדברים שאת צריכה להשתפר, קודם כל, כי בהסתכלות בטוב את בעצם משתפרת וגם כי לא כל כך מהר שוכחים את החסרונות שלנו...)

4. לי מאד עזר לראות את הלימודים בתור "עבודת ה' שלי כרגע". ממש ככה! אם יש אנשים שמקימים יישובים/ מצילים את העולם, אז מבחינתי הלימודים שלי שווי ערך לזה- מהבחינה שזה מה ה' רוצה שאעשה עכשיו. מהמקום הזה אני משתדלת לראות את הלימודים כסוג של מצווה, ומצוות צריך לעשות עם חיוך על הפנים. (גם אם זה מאולץ, זה הופך לאמיתי).

5. תעצרי (רצוי ממש עכשיו) ופשוט תגידי תודה. תודה לקב"ה שהביא אותך למקום שאת נמצאת, זה לא ברור מאליו- יש כל כך הרבה שנלחמים להגיע למקום הזה. התודה הזאת ממלאת בהרגשה שבעצם אני נמצאת במקום טוב, אני עושה משהו בחיים שלי.

6. ומשהו גשמי לסיום... 

שווה להשקיע ב"חיזוקים" קטנים לשעות המועדות לפורענות. זה יכול להיות "הפסקת מוזיקה" או משהו אכיל במיוחד, לקרוא משהו מצחיק או מחזק, לצאת לרוץ או סתם להתמתח. זה לא רק עצה, זה באמת הכרחי כדי לא לאבד צלם אנוש...

זהו בערך... (מי היה מאמין שיהיה לי כל כך הרבה לכתוב? האמת שביחס לתואר העמוס שלי זה ממש בקטנה )

לא למות חס וחלילה!

קודם כל קשה לנהל גם חיים במקים וזה משהו שלוקחים בחשבון.

לוקחים נשימה עמוקה ועוברים את זה, תמיד אפשר למצוא איזה חצי יום פנוי בשביל להתפנק (ממליצה בחום)

לומדים לומדים ומשתדלים למצוא דברים שיקלו עלינו. מה שעוזר לי למשל שחשבון בנק שלי בטפחות(שאותו אני מנהלת לבד ומסתדרת לבד) אני לא צריכה להגיע לבנק כי יש בנקאי אישי שאפשר להתכתב איתו במייל למשל ואז אם קורה משהו לא צריך לרוץ פשוט מטפלים בזה ועוברים הלאה. עוד משהו שעוזר לי זה לעשות שיעורי בית הכי סמוך ללימודים שאפשר, המוח זוכר ממש טוב ישר וחוסך זמן בשיעורי בית

אפשר לפרסם את השרשור כדי להגדיל סיכוי לתשובה?

הי,
יודעת על מישהי שלמדה אומנות בשלוחה החרדית - היה אפס צינזור, גם בספריה היה ספרים ותמונות בלשון המעטה, לא ברמת צניעות מינימלית. גם המרצים מדברים על הכל בלי סינון.
בשלוחה הרגילה, זה עוד יותר, מן הסתם.
אולי זה שיקול - למי שפנתה

זה לא לימודי משחק וכו'.

למה בכלל שמישהי דתיה תלך ללמוד את זה? מה עושים בזה בשוק החופשי? לדעת לצייר כבשים?

אפשר לצייר ציורים צנועים וכשרים, אבל מי שילמד על היסטוריה של האומנות ואומנות מודרנית ייחשף ליצירות לא צנועות בכלל, אם לא יהיה נסיון להתאים ולצנזר את החומר.

הפרקטיות של התואר הזה שיקול אחר. אפשר לחדד את הכישורים האומנותיים ולהפוך לאומן שמציג בגלריות, אבל יותר ריאליסטי זה כנראה להיות מורה לאומנות בבית, או להעביר סדנאות למבוגרים, ודברים כאלו.

זו לא פורנוגרפיה

זה כנראה אסור אבל ההשפעה על הנפש מאוד שונה

הרמה בהתאם למי שנמנע

האם סטודנט לאמנות שרגיל להסתכל על אובייקט פיגורטיבי ויצירות בהקשר אסתטי מתכוון להנות כשהוא מסתכל על עירום בוטיצ'לי או גויה.

אם נהיה כנים, אפשר לומר שההשפעה היא שונה אבל כנראה שיש השפעה גם למי שמורגל.

ואם רוצים לדבר במונחים חילונים, לדעתי אפשר לקרוא להיחשפות לתוכן מיני שאדם לא מעוניין בה, משהו בתחום של הטרדה.

על זה בדיוק הדיון. בלי כפיה מה ההטרדה פה?

הוא חייב? אם ציבור מספיק גדול מבקש מסלול נפרד עם צנזור תכנים, בגלל "ערך השוויון" נכפה עליו להחשף לתכנים שלא מעוניין בהם או לא לעשות את התואר בכלל?

לגבי המיקום וההכרח (אם בכלל קיים) של עירום, נצרות או מה שציינו כאן באמנות זה דיון אחר.

מציע לך לברר עם מישהו שסיים שם תואר ולהבין אם יש כפיה ומה בכלל המסלול, כאן הכל סטיגמה וחרדה

נכנס לקטע ההלכתי גם כתבתי שכנראה אסור. מבחינת הנפש גם ההנאה היא שונה כשתסתכלי על עירום אמנותי של בוטיצ'לי את תהני מהיופי לא מפורנוגרפיה שלא קיימת שם. חוץ מזה כשתסתכלי על עירום של לוסיאן פרויד שהוא אפילו לאסתטי בכלל גם יופי לא יהיה שם יהיה שם רק כאב וסבל.

אני לא מבין למה מתרגמים אסור לתועבה או משהו פסול אסור בגלל שזה חזק ויפה. מי שחושב שעירום זה שלילי אני לא יודע לאיזה זוגיות או חיים הוא מכוון והתגובות כאן חרדות מעירום או חוסר צניעות בלי פרופורציות נכונות.

עירום, ומיניות באופן כללי, שלא ממוסגרת בתוך קשר מחוייב בעיני אלוקים והחברה, ונעשה בפרטיות בחדרי חדרים מבחינתי הוא תועבה.

לא רק ברמה ההלכתית, ככה היחס הנפשי של הרבה אנשים שומרי הלכה ושאינם לנושא הזה. זה לא אומר שלא יהיו להם חיי נישואים נפלאים ובריאים.

וברור שהגבול בין עירום לשם הנאה ולשם אומנות הוא מאוד דק, ויש יצירות אומנות שבמפורש נוטות לכיוון הראשון. הוכרחתי לקרוא מספיק מאמרים אקדמיים על "החושניות שבה האומן מתאר את הנשים הטיהיטיות כדי להנכיח את הטבעיות והקרבה לאדמה...."

החברה החילונית המערבית חייבת להכניס מיניות לכל הקשר כל הזמן בלי שום מנוחה, ולהרבה אנשים שיש להם סולם ערכים אחר, מעבר לבעיה הלכתית, זה בהחלט עלול להיתפס אצלם כמטריד ומעורר אי נוחות.

לגבי החברה החילונית המערבית אני לא מכיר כזאת כחברה אחת אחידה. קראת מאמר אחד ויש מאמרים של חילוניים מערביים שיותאים נגד עירום. הכל ענין של פוזיציה. גם החברה החילונית המערבית היא לא אחידה היא מגוונת ומלאה בדעות.

בכל מקרה זה גולש מהדיון

שלבהות שעה בקימורים של בוטיצ'לי עושה (אולי רק לי) הנאה והרהורים מעבר להנאה מיופי.

אבל זה ייחודי ואולי גם זה סובייקטיבי.

כמה זה כבר קורה בלימודים? מעט מאוד.

מי שלא מעוניין יכול לצאת משיעור או 2.

פרויד מאוד חזק .

אתה אומר סבל, אני אומרת חשוף ופגיע.

ואין קשר להטרדה. מיותר להרחיב.

לפעמים זה נותן כיוון

ממרצים שלמדו או מלמדים שם.

יכול להיות שחלק כן השתפר עם השנים, אני לא יודעת מניסיון.

אווירה תחרותית נוראה בין הסטודנטים, סיפורים על אנשים שמחבלים אחד לשני ביצירות. 

ביקורתיות מאוד קשה מצד המרצים, מילים מאוד קשות, מסמנים לסטודנטים איקס גדול ישר על העבודה.

הכי קיצוני: בגלל כל זה, היו סטודנטים שהיו מגישים את העבודות ואז עולים לגג להתאבד.

וגם זה מקום מאוד חילוני ומאוד שמאלני. 

מבחינת צניעות זוועת עולם. מבחינת פוליטיקה, הם הוציאו בתור פרוייקט אומנותי תמונה של ביבי עם חבל תלייה לפני כמה שנים.

יש המון פרוייקטים ללימוד אומנות ועיצוב לדתיים שקמו בשנים האחרונות, הם סובלים מחסרונות משמעותיים משלהם (בעיקר חוסר מקצועיות משווע) 

אבל כל הנ"ל אלו דברים שנשמעים לי מאוד מרתיעים. שוב, לא באמת מניסיון.

הופכות את זה למשהו לא רציני. אם אתה חושב משהו תעמוד מאחורי הדברים.

לגופו של דבר, אני לא חושב שיש מישהי חרדית או דתיה אמיתית שתלך ללמוד במקום כזה ואם זה רק ציורים שיש בהם אלמנט של עירום, אז דיינו. זה לא כצעקתה, חשבתי שיש כבר משהו גרוע יותר. אלה ציורים נפוצים ואפשרלמצוא אותם בכל מיני מקומות. עדיין לא הבנתי מה זו אומנות.

למה לקצץ כנפים של בני אדם?

אתה לא מבין כמה סבל עובר אדם עם נפש של אמן שלא יוצר.

מנסיון

שמחלקות ציונים לדתיים שהם לא את יש את האנונימי. יש גם דתיים ודתיות "אמיתיות" שהחליטו ללמוד אמנות ברמה גבוהה, הטכנולוגיה קיימת

אתה לא לבד

בגדול זה לא המקום להתייעצות זו נישה מאוד מצומצמת ואם את בכיוון של בצלאל את כנראה מגיעה מכיוון טיפה שונה.

לא עונה כי עברו שנים מאז שהייתי בנישה הזו של האמנות למדתי אבל לא שם ומכיר כאלה שכן.

חלק ימליצו חלק פחות אבל ההפחדות כאן בלי פרופורציות. כמו בכל מקום זה תלוי בך בכוח הפנימי שלך ובשמירה שלך על עצמך ועל מה שחשוב לך. תנסחי את זה לעצמך מראש.

מי שלא למדה שם ומגיבה... זה מדבר בעד עצמו אין סיבה לחרדות בהצלחה

כנ"ל חוסן, וכנ"ל ערכים והגדרות דתיות.

להגיד זה תלוי בך זה נחמד אבל לא באמת עונה על השאלה אם האווירה מתאימה למי שמחפש מסגרת דתית וצנועה.

אכן אין סיבה לחרדות. 

שזה סובייקטיבי כתבתי שמי שהתקבלה לבצלאל ובכלל נכנסה לזה כנראה שמגיעה ממקום שונה, סובייקטיבית. בטח שונה מהקולות כאן בדיון שלא מסוגלים להכיל מורכבות.

היא תוכל להירשם ולצאת באמצע, לדבר עם המרצים ולהסביר את המורכבות שלה, להבריז פה ושם ובכלל לפתח אופי (זו לא מילה גסה)

מכיר לא מעט כאלה שעשו את זה לא רק שם, עירום לא מפריע רק לדתיים זו סוגיה מורכבת ועדינה תמיד.

הרבה יותר מדאיג אם היא לא תלך ותאכל את עצמה כל החיים על הפספוס, זה הרבה יותר נפוץ.

אם היא יודעת מה טוב לה בדיוק כנראה שלא היתה מתייעצת.

שאלתי לאיזו מחלקה היא תלך כי יש מחלקות מאוד נחשבות שם בלי הבעיה הזאת ורק באמנות זה יהיה בוטה כל כך. לא חסר מחלקות אמנותיות שלא ייכנסו לקרביים של הציור והאמנות

זה חממה מוגנת ורגועה לבנות שרוצות תואר של בצלאל בלי כאבי ראש

אבי נגר

מישהו יודע ומכיר בי"ס עם מסלול קצר יותר לאומנות ששווה באמת?

מי שרוצה תואר שישקיע בו למה השאיפה לבינוניות?

תואר זה איך שאדם מתאר את עצמו ואת היכולות והכשרונות שלו אם כבר..

נראה לי שככה בגדול זה עובד..

הרבה כותבים באנונימי...

פשוט לא שוים יותר מידי.

יש מעט מאוד נישות באקדמיה ששווה ללמוד אותם מהצד של פרנסה.

יש רפואה ופרא רפואה, STEM, משפטים וראיית חשבון, הוראה ואדריכלות, זהו בערך.

אם המטרה היא פרנסה אפשר ללמוד מגוון תעודות ורישיונות שלא באקדמיה, תיווך נדלן, רתכות ומסגרות, אינסטלציה ושיפוצים, טכנאים וחשמלאים למיניהם, רישיון מנוף או טרקטור או מלגזה או משאית, הלוואי שהציבור החרדי (והציבור הישראלי בכלל) יתמקד בזה במקום בתארים מיותרים במדעי הרוח והחברה, אין שום פרנסה בתחומים האלה.

כמו שכתב ריה"ל "ואל תפתיך חוכמה יוונית שאין לה פירות כי אם פרחים".

גם מעניינת אותי ההזדמנויות שיש ללימודי תואר "מהדרין"

אגב אולי בפרוג יהיו תשובות רלוונטיות יותר

קמפוס שטראוס,

יש להם מכינה לגברים, מניח שיש גם לנשים אבל לא יודע 

עכשיו רואה ששאלת על תואר אז לא רלוונטי

לעבור מנחה 3 חודשים לפני הסוף- אני לא יודעת כמה זה ריאלי.

תואר עיוני, ולצערי באמת אין המון חומר ל-2 מאמרים נוספים. אפשר ל-1. המון זמן התבזבז על כיוונים שלא צלחו.

אני מרגישה שהמנחה חושב שהתחתנתי קטולית עם הבעיה שאני מנסה לפתור. אני כולו באתי ל-4-5 שנות מחקר, לא מעבר. 

גם באמת שהמחקר מייאש אותי לגמרי. אני אמורה ללדת בתחילת שנה ואין כיוון מבטיח באופק. אם אצטרך לעבוד על זה עד לפתרון הבעיה אני עלולה להשתגע באמצע.

הגיוני שיש הרבה כיוונים שלא צולחים אבל בדרך כלל יש כיווני מחקר עם סיכון יותר גבוה ויותר חדשניים וכיווני מחקר נוספים פחות חדשניים אבל עם סיכוי טוב יותר להצלחה.

לגבי הוועדה המלווה זה החוקרים שהיו במעבר שלב.

הייתי קובעת פגישה עם המנחה ומנסה להבין איך כן אפשר לכנס את החומר שיש למאמר אחד נוסף. איזה סימולציות חסרות וכו ושמה על זה פוקוס מרכזי. יכול להיות גם שהמנחה שלך אובר ביקורתי ואם תדברי עם הוועדה המלווה הם דווקא כן יחשבו שיש מספיק חומר או קרוב לזה (מכירה מנחים משוגעים שלא רצו לשחרר אנשים בתואר שני גם אחרי כמה פרסומים וטענו שזה לא מספיק).

פשוט אני כבר כל כך מותשת מזה שכבר פחות חשוב לי התוספת ד"ר לשם שלי, העיקר לסיים.

כרגע הכיוון של הפסקת לימודים הכי ריאלי, מקווים לנס עם הרבה עבודה קשה.

ומוסיפה שאפשר לקבל הארכות אוטומטית עכשיו בגלל המלחמה..

בכל מקרה לא הייתי מוותרת, הייתי מנסה לראות איל אפשר כן להוציא מזה בחודשים הקרובים דוקטורט, את לא צריכה שלושה מאמרים אלא עבודה בהיקף של שלושה מאמרים

מניחה שיש לך וועדה מלווה, אולי להתייעץ איתם? זה אמור להיות חלר מהאחריות שלהם

בדכ עושים באמצע הדוקטורט ומגישים להם מסמך. רוצה לכתוב לי בפרטי מאיזה אוניברסיטה את?

אם את לא זוכרת, יכולה לשלוח מייל לרשות לתלמידי מחקר אצלכם

לי התואר השני לקח זמן רב, כך שבאמת לפעמים דברים מאתגרים ממש ולא הייתי מציע להתייאש אם כי הרמה של שני ודוקטורט לא קרובים.

שולח כוחות מכאן.

תרצי שאפרסם את זה בראשי כדי להשיג עוד תשובות?

אין חובה לסיים דוקטורט בצורה של מאמרים. זה אופציה, אבל לא חובה.

אמור להיות בתדירות של פעם בשנה פגישה עם ועדה מלווה (מהמוסד שלך או חיצוני), והם אמורים לתת חוות דעת נוספת למנחה לגבי התרומה, התקדמות וכו'.

נראה שלא היה לך דבר כזה.

בטח יש אצלכם דיקן\אחראי תארים מתקדמים שאפשר לדבר איתו על העניין.

בסופו של יום, דוקטורט זה עובר\נכשל. זה לא משנה אם עוברים ב-61 או במאה.

אז בסדר, לא יצא מאמר יוקרתי. אבל השאלה היא אם מה שכן נעשה מספיק למשהו, ובשביל זה שווה לפנות למישהו בעל תפקיד באוניברסיטה (הכוונה היא לפרופ' בכיר מהתחום, שכבר הגיש סטודנטים משלו ובחן אחרים, ויש לו למה להשוות) ולשמוע מה אפשר לעשות.

והרבה דירות שותפים.
 

בלוד יש כפר סטודנטים.

ברחובות יש כפר סטודנטים.

מניח שיש גם מעונות בבר אילן, לא יודע איך הם.

אוכל לחפש פרטי קשר לכל השלושה למי שרוצה, מוזמן לפנות בפרטי.

ממה שהבנתי

הרבה דתיים גם

ייתכן מאוד שאפשר לגור שם גם בלי ללמוד באריאל

שווה לבדוק