התנגדה לטיפול בסרטן וחטפה את הילדיוקטנהאם מאלעד שהתנגדה שבנה בן ה-6 יעבור טיפולים כימותרפיים לאחר שלקה במחלת הסרטן, חטפה אותו מבית החולים.
http://www.inn.co.il/News/News.aspx/247566
יש לי היכרות מסויימת עם האם - מדובר באישה אינטיליגנטית ביותר, שבדקה לעומק את השלכות הטיפולים, ואת האלטרנטיבות.
אני חשה שהבחירה חייבת להיות שלה.
הילד לא שייך לבית החולים, לכן האם לא חטפה את הילד מבית החולים, כי אם לקחה אותו מבית החולים.
בכל כל היחס הזה של בתי החולים למטופלים (גם למבוגרים) כאילו הם אסירים היא בעיתית ביותר.
האם נכון או לא נכון לחייב את האמא לטיפול לבן שלה? אין לי משוג, זה תלוי כמובן בתנאים הספצייפים של המקרה
אם להביא דוגמא אחרת - ברור שאימא שילדה פג בשבוע 26 ותרצה להוציא אותו מבית החולים כדי לטפל בו בעצמה בבית, ברור שלא יאפשרו לה.
אבל למצבים כאלו, כאשר הורה מסרב לטיפול מציל חיים הכרחי לילדו, קיימת לבית החולים אפשרות לפנות לבית משפט שיוציא צו. זאת כמובן במידה ובית החולים מוכיח כי הטיפול נחוץ, בלעדיו מוות בטוח, ואיתו סיכויי החלמה גבוהים.
במצבי חירום מיידים קיימת גם אפשרות ל3 רופאים בכירים לחתום על הסכמה לטיפול (אופציה המשמשת בעיקר למצבי טראומה קשים בהם אין מי שיחתום על הסכמה)
בכל מקרה מצבים כאלו הם מצבים קיצוניים ויוצאי דופן, וברמה העקרונית לכל הורה הזכות להסכים או לסרב לטיפול רפואי לילדיו.
ואם כבר הנושא עלה - ראיתי לאחרונה הצעת חוק של אחד הח"כ (לצערי, לא זוכרת איזה) שרוצה להפוך את המצב הקיים. במקום שבית החולים יצטרך לפנות לבית משפט, שההורים יצטרכו לפנות לבית משפט במידה והם מסרבים לטיפול המוצע לילדם. איום ונורא, הצעת חוק שיש להלחם בה בכל מחיר
וכך או אחרת, המקרה הנ"ל הוא תעודת עניות למערכת הבריאות בישראל
באמת טרימינולוגיה מטופשת.
אם כי לגופו של ענין אי אפשר לדעת במה מדובר.
צריך הבנה טובה של המקרה כדי לדעת סיכוי וסיכון בכל אחד מהאופנים.
ובאמת התערבות כזו בהחלטת האם מצריכה אחוז וודאות גבוה.
שכותרת להודעה כזאת לא צריכה להיות "אם חטפה את בנה" "אם נאלצה להבריח את בנה מבית החולים" או משהו כזה
בדיוק כדי לבטא רעיון כמו שלך ביחס לכותרת כזאת...
אפילו בYNET היתה כתבה נורמלית ומאוזנת יותר.
"מקרה עגום" "הדרמה העצובה"...
לא מוזכר אפילו, שבעצם האם לא התנגדה לכל טיפול, הילד עבר (לפי מה שאני מבינה בהצלחה) ניתוח להסרת הגידול.
וכעת מבקשים להמשיך את הטיפול ע"י כימותרפיה ארוכה מאד כדי למנוע התפתחות תאים נוספים. ורק לזה היא סירבה.
לדעתי אם כל אדם בוגר יכול לוותר על טיפול שמוצע לו ולא לחתום על הסכמה לטיפולים כך צריך להיות גם עבור מישהו שיש עליו אפוטרופוס (שזו האם במקרה זה). האפוטרופוס רשאי לסרב ולא לקבל טיפול מסויים.
החלופה שבה הממסד,המדינה והרשויות יחליטו על גופו של האדם נשמעת רע מאד.
נראה שכל עניין ההסכמה לטיפולים שאנו חותמים עליהם בבתי"ח לא שווה כלום. בסופו של דבר לכאורה אין בעצם שום בחירה לאדם או להורה.
עצוב מאד שזה ככה.
הקדישו רגע לתפילה לבריאותו של מוישי, וכמובן שלא יקחו לה את הילד, ושלא יקחו לו את אמו, ושיתנו לה לבחור מה נכון לילדיה...
מטילים על מישהו חיצוני להחליט בישביל האמא בעצם. למה?
ואם הרב יחליט בניגוד למה שההורים היו מעוניינים? בסופו של דבר הם האפוטרופוסים של הילד ולא הרב, למרות שיש לו המון ידע כמובן וכו'. הוא בטח מישהו שאפשר להתייעץ איתו ולהחשיב את דעתו אבל למה הוא זה שצריך לקחת אחריות כאן ולתת את ההחלטה האחרונה?
אבל היא במצב של "לקחת כל מה שנותנים"...
לצערי אכן פירר מאוד התרשם מדברי הצוות, וכנראה יסכים עמם.
בפני שרה עומדות כרגע שתי ברירות: או לעשות מה שהצוות אומר, או לאבד אפוטרופסות על הילד (מחמת שהוא "נזקק"... כמה נורא...).
אני מקווה שעוד יש תקווה. היא תנסה לערער.
מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי
עד היום לבש ארוך בקיץ,
מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.
אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…
עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה
מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)
לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך
בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…
לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.
ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.
אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.
אני מרגיש, שאת הילדים מטרידה בעיקר ההפסקה הפתאומית (מבחינתם) של פעילות מסגרות החינוך, כשבינינו אף אחד לא יודע מתי יחזרו.
לכל השאר הם יחסית מתרגלים ומסתגלים...
,למישהו יש טיפים איך לתת להם בטחון בנושא זה (יש לילדה אחת לדוגמה עוד חודשיים יום הלדת בגן, וכבר עכשיו מוטרדת האם יתקיים או לא...)?
שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.
אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.
באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו.
בעקבות המלצה פה של @פשוט אני קניתי סיר בישול איטי.
שמתי בבוקר חלקי עוף ותפוחי אדמה, הוספתי תבלינים והדלקתי על החום הנמוך (יש שתי דרגות חום- נמוך וגבוה, ועוד אפשרות של שמירה על חום)
לאחר חמש שעות בדקתי וראיתי שהעוף לא מתחיל אפילו להיות עשוי, בעוד שעל החום הנמוך ההמלצה היא 6-8 שעות.
בהתייעצות עם גי פי טי הוספתי כוס מים והגברתי לחום הגבוה, חיכיתי עוד שעתיים, וכעת העוף מוכן בקושי, רחוק מאד מלהיות רך ועסיסי כמו
שתארו לי. התפוחי אדמה מוכנים אבל מעט קשים. בקיצור, ממש לא מה שדמיינתי.
אשמח שתאירו את עיני איפה טעיתי, כי תוצאה כזאת יכולתי להשיג גם אם הייתי מניחה סיר עם עופות על האינדוקציה לכמה שעות (ואז החום היה הרבה יותר גבוה והבישול יותר טוב)
בנוסף, הנוזלים בתבשיל בקושי מבעבעים, זה נראה כאילו החום כל כך חלש!
זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול
ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל
בימים הראשונים האיש שלי עבד מהבית, ועכשיו נוסע לעבודה.
מה אתן עושות כדי לגרום לאיש שלכן להבין שיחד עם העבודה, יהיה קשוב לצרכים שלכן ושל הילדים?
שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?
אולי פשוט לדבר איתו על זה
בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.
אחר כך אפשר לאזן מחדש.
היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/
הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה
אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו
או הסביבה, ירושלים, או כל מקום אחר.
לא דרך הקופה
מישהו פרטי שאני יכולה להתקשר אליו לפלאפון באופן אישי.
אשמח לטלפון בפרטי
ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.
בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...
אבלאם אפשר בכל זאת מספר...
את ד''ר ליעד רוטשטיין
ד''ר מאיה אליעזר
במרכז, פרטיות
